טענתי עוד לפני הבחירות, שאיתמר מנהל את המו"מ כמו סנהגור מצויין (מה שהוא באמת), אבל כאן צריך איש עסקים. אני באמת חושב שהשיח המשפטי והתודעה המשפטית כאן היא בעוכריו.
סנהגור טוב, למשל, מורח את הזמן כעל האפשר. אולי העדים ישכחו, אולי יתבלבלו, מישהו יחזור בו וכו'. איש עסקים מבין שיש זמנים שצריך לשדר סבלנות, אבל יש מציאויות שצריך לתפוס את העיסקא, לפני המתחרים, או לפני שהיא תהיה לא רלוונטית.
איתמר, עם מריחות הזמן והטיפוס על עצים, פספס, בשתי המערכות את ההזדמנות לחתום לפני המתחרים וממילא 'המחיר' שלו הלך וירד.
גם ערימת הטענות - 'זה אמר' ו'מקורבי וכו' העבירו מסרים' וכד', שלל ההעלבויות. אצל סנהגור - כל טענה שטטען, נציג המדינה יצטרך להסביר למה היא לא נכונה. ממילא סנהגורים מעולים (כמו איתמר) מפריחים טענות לכל הכיוונים. כך שגם אם לא משיגים זיכוי מחוסר אשמה, פעמים רבות משיגים זיכוי מחוסר ראיות.
כשצריך לעבוד עם אנשים, צריך לדעת שגם אם יש מקום לשימוש בטענות לשפר עמדות, בסופו של דבר, צריך לעבוד איתם. שיטת ההעלבויות של איתמר, מוציאה לאנשים את כל החשק לעבוד איתו.