כל השותפות לקואליציה מבינות שממשלת 61 היא על כרעי תרנגולת ולכן צריכים להרחיב אותה ותוך כך לתרץ די בקלות את הצורך בממשלת אחדות למרות ההצהרות המוכרות כמו: זה אנחנו או הם וכמו תהום פעורה בינינו. הרחבת הממשלה תציב בפני דרעי דילמה להפרד ממחצית התיקים שברשותו או להפרד מכולם בדרכו אל האופוזיציה. אני מנחש שהוא יעדיף את האופציה הראשונה.

כאשר ב3 ואילך, בישיבה הפומבית של ליברמן עם העיתונות, הוא אמר במפורש בקולו שהוא לא נכנס לממשלה.

 

יותר מזה אי אפשר לבקש, בינינו.

 

עמית סגל, נכון לשעה 2, חשב שזה לא יהיה - אבל בפועל, זה מה שיהיה אלא אם כן ליברמן באמת שקרן מוחלט...

לא יודע...

החוק לא יעבור רק במקרה שבו באמת 120 חברי הכנסת יהיו במליאה בזמן ההצבעה, ו60 (59 האופוזיציונרים, ועוד 1 שלא בא לו על החוק מהקואליציה) יצביעו נגד - ואז באמת לא יהיה רוב...

 

אבל מספר הפעמים שבהם באמת יש 120 חברי כנסת במליאה, הוא ממש לא גבוה.

 

סתם דוגמא - מי יודע באיזה רוב עבר חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו?

 

תשובה - בערך ברוב של 30 חברי כנסת אל מול מספר נמוך יותר של מתנגדים (כמובן). כלומר - אפילו חצי מחברי הכנסת לא שהו במליאה בזמן ההצבעה על חוק היסוד הזה שהוא אולי המשפיע ביותר כיום על מגוון רחב שלחוקים ופרשנויות משפטיות שונות...

התכוונתי לגבי חוקים חשובים מספיק כדי שכולם יטרחו להגיע להצביע בהם (כמו בכנסת ה19 בחוק הגיוס).

כחלון לא רוצה לשבת בממשלה של 61, ככה הוא אמר...

הוא רק לא רוצה שזה ימשך יותר זמן.

 

בוא נגיד שיום אחרי השבעת הממשלה כשליברמן יצטרך לחפש את דוד שומרון ולא ההיפך יש לי תחושה שהם יכנסו כימעט בכל תנאי.

 

 

מוכן להיכנס לממשלה של 61 בלבד.

 

ייתכן שבמקום אחר הוא באמת סייג את זה ואמר שהוא מתכוון ש61 בתחילת הממשלה כאשר לאחר מכן יצטרפו עוד, זה בסדר - אבל אני אישית לא שמעתי אמירה כזאת. ייתכן שישנה.

שזה אכן לא טוב מבחינתו, אבל בגלל שהוא כבר חתם, הוא "קצת כבול".

ביבי כבר צלח מכשולים גדולים יותר
לא בכדי הוא מכונה "הקוסם הגדול של הפוליטיקה"

שיקחו ממנו את ראשות הממשלה - לא בדרך הקמת ממשלה חלופית, ולא בהליכה לבחירות חוזרות שבהן הכל יכול להשתנות.

 

אני די משוכנע שכמעט כמו תמיד, בסוף תמצא הנוסחה שבה כולם יצאו מרוצים חלקית - ותכל'ס, זה מה שצריך לקרות. אף פעם לא יכול להיות שכולם יצאו מרוצים לגמרי, ואפילו מישהו אחד, ככל הנראה, לא יכול לצאת מרוצה לגמרי. הצורך להתפשר במהלך משא ומתן כזה הוא תמיד קיים, לא רק הפעם.

כשהוא לא הצליח להכנס לממשלת ביבי הכי טיבעית..

מה הוא יספר לבוחרים שלו?

שהוא הולך לתמוך בבוזי?

 

אגב לידע כללי ביום רביעי ביבי לא צריך להניח שום הסכם קואלציוני אצל הנשיא וגם בפעם שעברה שביבי הלך לנשיא עוד לא היה הסכם לא עם לפיד ולא עם הבית היהודי, יש לו זמן עד יום שני ברגע השבעת הממשלה שאז הוא צריך להניח את ההסכמים על שולחן הכנסת.

 

על הספקולציה של בחירות חוזרות אני לא שם חצי אגורה..

ח"כים - אז גם אם בפועל הוא לא צריך להציג את הממשלה עצמה באותו יום - עדיין, כל עוד אין 61 ח"כים שמצהירים שהם נכנסים לקואליציה - הוא כמובן לא יכול להציג לנשיא שיש לו 61 ח"כים - הנשיא לא מטומטם

 

אם ש"ס והבית היהודי כבר יסכימו להיכנס ויאשרו את כניסתם לקואליציה, ורק ישארו תיאומים אחרונים של סגירה סופית של הסכמים קואליציוניים - אז סבבה, זה באמת אפשר להציג לנשיא.

 

אבל עדיין שומעים איומים גם מצד הבית היהודי וגם מצד ש"ס, ככה שנראה לי קשה להגדיר את זה כ"אישור שנכנסים לקואליציה".

 

אבל כמובן שבהנחה הכללית שלך, אני איתך לגמרי. לא יהיו בחירות חוזרות, וגם לא תהיה ממשלה עם בוז'י. לפחות לא בשלב ראשון.

יחד עם הבית היהודי.
הוא לא הצליח..
מה שאומר שלא שס ולא הבית היהודי לא אומרים שהם לא נכנסים.

א. האופציה של רוטציה נראית לי קצת מופרכת, באיזשהו מקום כבר עדיף לא להיות שר ולהעלב, זה ממש זריקת עצם בשביל שישתקו.. (אם זה יקרה, יהיו דיונים מי ראשון ומי שני, עם היציבות של הרופפת בישראל יש לזה משמעות)
ב. צירפת גם לשר לאזרחים ותיקים וגם לשר לשת"פ אזורי 'שר בלי תיק' למה התכוונת? לפי מה שזכור לי בחוק החדש בוטל המעמד הזה (זה דיון אחר עד כמה זה מהלך נכון)

תודה על הסיכום הזה!

א. לעולם אין לדעת. יש כאלו ששנים מחכים למעמד שר, ואולי כדי "להשקיט" אותם שלא יעוררו מהומות, שווה לנתניהו להציע להם רוטציה עם אחד אחר.

 

או שהוא כבר ימצא דרך לא לעשות רוטציה, ולאלו שלא יתמנו לשרים לתת להם תפקידי ראשי ועדות חשובות. אני לא יודע.

 

ב. שר בלי תיק זה אפשרות, לא בטוח - הכנסתי אותו כאפשרות במקום תיקים שונים כי אנחנו לא באמת יודעים אילו תפקידים יהיהו לליכוד בממשלה הקרובה ואילו משרדים. ולמיטב הבנתי יחד עם שינוי כל החוק שמגביל את השרים וכו' - גם מוסד "Aר בלי תיק" יוכל לחזור.

 

 

שני התיקים הכי משפיעים זה משפטים ואוצר.

 

הבשורה הכי קשה מהבחירות הללו זו הישארותו של יעלון בביטחון. הכי משמחת היא פרישתו של אהרונוביץ'.

 

ישראל כץ ("עוקץ ולא נעקץ", א. זילבר) בתחבורה הוא נכס.

 

 

והממשלה החדשה, גם אם עדיין לא תושבע בפועל - תוצג בפני הנשיא.

 

אחרת, אפעס - לפי החוק, היחיד מ120 חברי הכנסת של-א יוכל להקים את הממשלה הקרובה, יהיה חבר הכנסת בנימין נתניהו.

 

אבל אל דאגה, הוא לא יתן לזה לקרות

 

השאלה היא רק האם זה יקרה ברגע האחרון, חתימה ביום רביעי בבוקר עם השותף האחרון, והליכה לנשיא - או שהם יוכלו קצת יותר להזדרז שם ולהציג לנו את הממשלה כבר במהלך היומיים - שלושה הקרובים

כלומר, אם הוא לא יוותר על העונג הזה ויפרוש מהרשימה במקרה שזה יקרה...

 

כי הוא ממוקם מקום 33 בליכוד, וזה לא כזה מופרך שבמהך השנים הקרובות, 3 מחברי הכנסת של הליכוד כיום, מסיבות כאלו ואחרות יפרשו מהכנסת. אם זה יקרה - הוא בפנים.

המצחיק הוא שהוא אמר לפני הבחירות הפנימיות שהוא מתמודד במטרה להיות במקום לא ריאלי... אז מה יקרה אם בסוף הוא יעמוד מול הדילמה אם להיכנס או לא?

בגלל מצבו הבריאותי ולא כי הוא לא רוצה להיכנס לכנסת.

בקדנציה הקודמת 3 פרשו. אחד מהם הלך להיות נשיא ומחליפו נכנס ומיד יצא.
רובי ריבלין, גדעון סער, וכרמל שאמה

אם הכנסת הזאת תמלא יותר מ4 שנים (הלוואי) - סיכוי גבוה שבמפלגה גדולה כמו הליכוד, של 30 מנדטים - שבשלב כלשהו 3 חברי/ות כנסת, בשלב כלשהו יפרשו/ימותו/ימונו לשגרירים או אנעראף.

 

יש בהחלט סיכוי שהוא יוכל להיכנס, למרות שאף פעם אי אפשר לדעת. גם יש סיכוי כלשהו שכולם יהיו דבוקים לכיסא שלהם עד תום כהונת הכנסת, גם לזה יש סיכוי..

 

אבל מבט על כנסות העבר מלמד אותנו שככל שהמפלגה גדולה יותר, ואורך הקדנציה גדול יותר - ככה יש יותר תחלופה בחברי הכנסת. 

 

בוא נגיד שלא הייתה כנסת אחת מקום המדינה, שלא התחלפו בה לפחות כמה חברי כנסת (Vכי קצת כמדומני, היו 6 חברי כנסת שהתחלפו בתוך כנסת) - אז אם נלך לפי זה, לפחות מכמה מהמפלגות יהיו כמה שיכנסו הבאים בתור. השאלה כעת, מי אלו יהיו...

להיות שגריר.
וגם שח"כ של יש עתיד עומד לפרוש. אולי פרי.

אגב בקדנציה הנוכחית כבר הספיק להיות חילופי גברי (בין אילן שוחט לרוברט אליטוב)

שטרן נכנס
אסור שזה יקרה

החוק הנורבגי של איילת שקד.. זוכר?
אם ייקבע בחוק שחובה על השר לפרוש מהכנסת אז יהודה גליק בטוח בפנים.
ואם ייקבע שזה אופציה לשר לפרוש-על פי שיקולו, גם אז הרבה סיכוי שהוא ייכנס.

יופי

 

שלפיה רק מפלגה בת פחות מ12 מנדטים, יחולה להחיל על עצמה את החוק הנורבגי לפיו שר יכול להתפטר מהכנסת, ושהבא בתור ייכנס, ובמידה שהוא מפסיק להיות שר, לחזור לכנסת, וזה שנכנס אחרון, כמובן, יצא מהכנסת ויחזור למקומו ברשימה.

 

זה לא יהיה בדיוק חוק נורבגי, גם כי הוא מגביל את אפשרות החוק רק למפלגות קטנות (בדיוק בגלל שבליכוד לא רוצים השרים שאלו שמחוץ לכנסת ילחצו עליהם לפרוש) וגם כי הוא לא מחייב את פרישת השר/ה, אלא רק מאפשר זאת (בניגוד לנורבגיה שם זה מחויב. שר לא יכול לשמש גם ברשות המחוקקת)

מישהו יודע האם-
שר, מקבל גם משכורת ח"כ וגם משכורת שר?
שר עם כמה תיקים, מקבל משכורת על כל תיק?

לשכר (לא גבוהה מאוד. אבל מקבל גם תנאים משופרים, יותר עובדים וכו'..). אבל הוא לא מקבל פעמיים משכורת.

 

שר עם כמה תיקים - זה לא משנה. הוא מקבל משכורת שר אחד, כי הוא בן אדם אחד. לכל תיק ו"משרד", אומנם יהיו לו עובדים נוספים - אבל הוא לא יקבל שכר כפול בגלל זה.

 

במצב שבו השר מתפטר מהכנסת, אם החוק הנורבגי קיים, אז באמת הוא יקבל משכורת של שר, ובמקביל גם הח"כ שנכנס במקומו יקבל משכורת. כלמור, עוד הוצאה של כמה עשרות אליפ שקלים בחודש למדינה, בגלל שהשר לא בתוך הכנסת...

למה שר בליכוד אמור להיבהל מרצון של פעיל שטח שקיבל מקום 31/32/33/וכו להיכנס לכנסת?
‏(בהקשר של החוק הנורבגי)

מעדיפים שהשרים ימשיכו לאייש גם את הכיסאות בכנסת, כי הם צייתנים יותר לרוה"מ ויצביעו על פי רצונו (כי גם בעתיד הם רוצים להיות שוב שרים ותפקידים בכירים..) מה שלא יהיה אצל מקומות בסוף הרשימה, שהם יודעים שכמעט בטוח שהם קדנציה אחת ולא יחזרו שוב לכנסת, כי הם לא מוכרים מידי - אז הם לא ירגישו כזאת מחויבות לרוה"מ, ולעיתים לא יצביעו יחד עם כולם וכו'...

 

זה רק סיבה אחת ויכולות להיות עוד סיבות רבות, כמובן.

מאז שנכנס פייגלין לליכוד (וגם  אחרי שעזב, לא לדאוג)  המון אנשים משלנו הצליחו להתברג למקומות כמעט ריאלים בליכוד.

במקרה של הממשלה היוצאת זה לא היה נכון, אבל במקרה של הממשלה שלפניה כל העשיריה שלא נכנסה, כמעט - הייתה אנשי ימין.

 

 

יהודה גליק למשל, הפעם, במקום 33.

במצב כזה אולי אני דווקא מעדיף שהוא לא יכנס

/

בחירות 2015 |

 

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1100416 

הוא עלה על הדגל הזה, אבל הוא הרבה יותר קרוב אלינו בגישה לעומת בני בגין למשל.

 

(ואגב, גם קפיטליסט מוצהר, אבל זה לא קשור)

על מעשיו של האיש הזה שמפרסם בפומבי שהוא כזה - נאמר בהחלט "תועבה".

 

מכאן ואילך האם זה באמת כל כ משנה אם הוא ימני או שמאלני? האם זה עיקר תפקידו של האדם היהודי בעולם?

מאשר גישתו בענייני לאומיות.

 

בוא נגיד ששמאלני שלא מתגאה בסטייה מינית, או אפילו עוד יותר - עם המחלה, אבל מתגבר ולא נופל (יש גם שמאלנים דתיים ו/או מסורתיים שלא יעשו מעשים כאלו. גם אם בחברה המודרנית מקובל לקרוא להם בלעג "בארון") - אני מעדיף שמאלני כזה מימני שמכריז בראש כל חוצות שהוא עושה מעשי תועבה.

 

 

זה ביטוי ייחודי שהתורה לא מרבה לחלק בנדיבות...

 

ועל זה דיברתי. לא דיברתי על כלל העבירות שחילונים עוברים.

 

אני מניח שגם בני בגין וגם אותו אוחנה, מחללים שבת - ולא לזה התייחסתי. התייחסתי לעניין התועבה שיש באיש הזה, ואמרתי שכשזה קיים, זה לא "לזכותו" יותר, זה שהוא ימני. אני מעדיף בני בגין קצת שמאלני, אבל בריא בנפשו, מאשר בעל נטייה הפוכה שמתגאה בה, ימני.

 

מצטער, אולי דפקט אצלי בלבד

אם אתה מוכן לקבל עוברי עברות שמקדמים את האינטרסים שלך לא רואה סיבה להבדיל בין אחד כזה לאחר.

כמו שאמרתי, התייחסתי לאלמנט ה"תועבה" שבעניין. מדובר ביציאה נגד הטבע, והמעשה הזה מכוער ביותר. כאשר מפלגה מעלה את זה על נס, והופכת את זה לאחד מהדגלים שלה - אני לא רואה את עצמי שותף למפלגה כזאת כחלק ממנה.

 

מפלגת הבית היהודי, לעומת זאת - לא מקדשת את חילול השבת של איילת שקד ולא מתגאה בזה, וגם איילת שקד, לרוב, בהחלט יודעת לכבד את היותה של המפלגה דתית, במגוון הדברים שיש צורך לכבד את היותה של המפלגה כזאת. אז נכון - מהבחינה האישית היא לא שומרת שבת בחי היומיום שלה, אבל היא לא הפכה את זה לדגל שהיא נושאת בגאווה... ובכל מקרה, חילול שבת גם לא הוגדר כתועבה, בתורה. מבחינתי האישית יש לזה משמעות, גם אם בעיניך זה מוזר

משום מה הן כבר לא נמצאות.
באתר היה כתוב שנמצאו עקבותיו.

לכן אני שואלת אם מישהו שמע משהו....

באזור היו כמה עשרות הרוגים ממפולת והוא בינהם

כמה צפוי ככה עצוב...

 

בסך הכל טייל כמו רבים מהישראלים שיוצאים לטיול (ולא ניכנס כרגע לסוגיית הטיול בחו"ל, לא הזמן), והנה, רואים את עם ישראל היפה, את החברים שלו שטסים עד לנפאל כדי לחפש אותו...והסוף העצוב

 

 

והתברר שרק התחבא בגלל משהו שעד היום לא ברור בדיוק מה.

לא הכרתי, אך מאנשים שהכירו אותו עולה שמדובר באדם ערכי מאוד. היה מדריך נוער ולוחם שלחם ביחידה מובחרת בצוק איתן. ראה את חביריו נהרגים על ידו במלחמה והוא עצמו נפצע ועבר תקופה בהחלט לא פשוטה בעקבות האירועים.

 

תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים

איך זה מקשה עליו?

 

חוץ מזה, שאם כבר מקשרים את זה לפוליטיקה, הח"כ היחיד האתיופי הוא ליכודניק. אברהם נגוסה.

שמועבר בה, ואפילו להביע דעתו על הנושאים השונים שעולים שם - אך לא יכול להשתתף בהצבעות השונות שיש בה. כלומר, בעל זכות דעה והסתכלות, לא בעל זכות הצבעה.

איך יודעים מי חבר בקבינטים השונים ולפי מה מחליטים מי חבר ומי לא?

שיש חובה לפרסם - אבל זה מפורסם מילא בכלי תקשורת).

 

לגבי הועדות - זה מפורסם באתר הכנסת.

 

לגבי מי משקיף - משער שגם תקשורת וכו'...אולי באתר הכנסת.

כי צריכים איכשהו לעבור את התקופה הקשה של אובמה.

ובחירות זו בינתיים הדרך היחידה לדחות את הדרישות לנסיגות.

עם כל העצמאות והמדינה שיש לנו, לכאורה. אנחנו עדיין בדיוק כמו בזמן הפריצים, שהיהודי המסכן מנסה לשרוד איכשהו עד... שימות הכלב או הפריץ.
http://www.zomet.org.il/?CategoryID=160&ArticleID=4502
http://www.aish.co.il/c/rega/48862392.html?mobile=yes

או "על מי יוכלו להפיל את תיק הפלת הקואליציה".

 

על זה יקומו ויפלו המנדטים, לעניות דעתי.

 

וכיוון שאני לא נביא, וזה גם תרחיש שלעניות דעתי היפותטי כמעט לגמרי - אני לא יכול להגיד מי ירוויח מזה בפועל.

 

אני מקווה שהקואליציה תשרוד קדנציה מלאה, בנט והמפלגה "יחזרו" לעצמם ויחזירו למפלגה אמון של ציבורים שקצת איבדו אמון בה, ובבחירות הבאות, בעזרת ה', נבוא מוכנים יותר, ענוותנים יותר, ובעזרת ה', נקבל אמון של יותר אנשים. הלוואי.

ומי זה "שדות זרים" שניתן להצביע או לא להצביע לו?

הבחירות החוזרות אם יהיו, ונקוה שלא, יהיו על רקע הכח הבלתי נתפס של לשונות המאזניים והשימוש הציני והמרושע שהן עושות בו. התזוזות בשני המחנות יהיו לכוון חיזוק הגדולות. בשמאל יתאחדו ויהפכו למפלגה הגדולה, כאשר בימין ימשיכו להתיז זה את ראשו של זה.

נראה לי שהבינוניות יעלו על חשבון הליכוד כי הבוחרים ירצו להם יותר כח למו"מ. סביר להניח שתהיה זליגה מלפיד וכחלון למחנה הציוני.

אבל תכל'ס, לא נראה שיהיו בחירות

6-10 מנדטים לשותפים הטבעיים כביכול ותראו כמה קשה להרכיב ממשלה... 15 מנדטים וצפונה יהיו אסון. עיין ערך לפיד. לבנט היו מנדטים בסקרים, כך יאמר הליכוד, וזה נגמר בבחירות מוקדמות. לא חוזרים על אותה טעות פעמיים.

יש מפלגות קטנות כי יש להן קהל
יש מגוון גדול בארץ, אנשים ירצו להצביע לקטנים כי הם מבטאים אותם יותר טוב. בנט וכחלון יגידו שעם יותר כח הם היו מקבלים יותר..

ביסוד העלאת אחוז החסימה היה שמדינה מתוקנת לא אמורה לקבל הוראות מכל סיעה בת שני חברי כנסת. הלקח הנוסף מהמשא ומתן הקואליציוני שטרם הושלם צריך להיות שלסיעה בת פחות מעשרה חברים שמורה זכות להשמיע את קולה, אך לא יותר מזה. 

אם הליכוד לא יצליח להקים ממשלה - האחריות תיפול עליו. הציבור לא טיפש, והציבור שמבין שזה בגלל שהליכוד מתקטנן ומנסה לדכא את המפלגות האחרונות - שלהזכירך, ביחד הן י-ו-ת-ר מהליכוד בפני עצמו, ובכל זאת הליכוד יקבל כנראה יותר שרים - אז הציבור יבין שצריך יותר לחזק את המפלגות הקטנות.

 

ברור שמי שהצביע למפלגה אידיאולוגית, לא יצביע כעת לליכוד, הוא כבר שבע מההבטחות של הליכוד.

 

וגם  קמפיין גוועאלד של הליכוד שוב, לא יעזור - הציבור לא יהיה מטומטם בטווח זמן כל כך קצר - הוא יזכור שבפעם האחרונה, ביבי רימה אותם בפרצוף ודחק את בנט ככל שיכל, וכו' וכו'...

 

אם הליכוד היו מקבלים 61 מנדטים - בכיף. כל עוד היא לא קיבלה 61 מנדטים, אפילו אם קיבלה 59 מנדטים - היא חייבת עזרה של מפלגות אחרות, וכן - אז, גם מפלגה בת 2 מנדטים, אם היא היחידה שמוכנה לחבור למפלגה של ה59 מנדטים - היא יכולה לדרוש תיק ביטחון וחוץ, או אוצר, וכו' וכו' - והליכוד יהיה חייב להיענות לה. אין מה לעשות - הם לא הרוב, הם חייבים שיתוף פעולה של אחרים.

 

וקל וחומר כשהליכוד הוא אפילו לא חצי מהקואליציה...

בערכים ציבוריים ומוסריים חוקי המתמטיקה לא תופסים, ועל אחת כמה וכמה כשבנט לא יכול לנכס לעצמו את המנדטים של מפלגות קואליציה האחרות שאין ביניהם ובין בנט ולא כלום.

ועוד משהו, אם הציבור לא מבין שהמפלגות הקטנות הם כמו משקולת על גבה של המפלגה שזכתה במספר המנדטים הגדול ביותר, שומה על המחוקק להתערב ולקבוע שהמפלגה הגדולה ביותר מרכיבה את הממשלה, ויש לה סמכויות של רוב ו/או זכות וטו (כמעט) לכל עניין שבחקיקה.

 

כל עוד אנחנו חיים במדינה שבה הקואליציה מורכבת מכ-מ-ה מפלגות - מה לעשות, כל מפלגה שהיא חלק מהקואליציה ובלעדיה אין קואליציה - היא מכריעה. בטח ובטח כאשר כוחה של מפלגת השלטון לא מגיע אפילו לחצי מהקואליציה עצמה.

 

כאמור - כל שאר המפלגות שמרכיבות את הקואליציה, יוצרות גוש יותר גדול מהליכוד. 

 

אז כן מאוד הגיוני שהם יוכלו לדרוש את הדברים שהבטיחו לציבור שלהם.

 

אם לנתניהו זה לא מתאים, אין בעיה - שלא יכניס אותם לקואליציה, שינסה להסתדר לבד.

 

מבטיח לך שלעבודה הוא ייאלץ להבטיח הרבה הרבה יותר...וגם, ממשלה עם העבודה תיפול יותר מהר. מה גם שבכל מקרה מלבד העבודה אתה חייב עוד לפחות מפלגה אחת (מלבד הליכוד) כדי לעבור את ה60 מנדטים.

 

בקיצור - למרות שזה לא מוצא חן בעיניך, זאת שיטת הממשל בישראל. אתה יכול לבקש מהממשלה ומהכנסת לנסות לשנות את זה - אבל כל עוד זה ככה, זה קצת מוזר לטעון שזה "לא הגון" או "לא ראוי". בדיוק בשביל זה הקואליציה בנויה ככה ואין 2 מפלגות בלבד בכל הפוליטיקה (כמו בארה"ב).

נערך לבקשת הכותב.

מה שבטוח שכמו שדתל"ש אמר אתה מנותק מהמציאות.

היית נותן לי אפשרות לערוך הייתי מנסח אחרת

בס"ד

אחרי ההתנהלות שלו בכל הקשור למו"מ, בימין יחשבו שוב האם צריך לחזק ספציפית את הליכוד או לחזק דווקא את גוש הימין כך בעצם נתניהו אומנם יקבל שוב את המנדט, אבל הפעם הוא לאו דווקא יהיה בתור המפלגה הגדולה אלא בתור ראש הגוש הגדול, וכך הוא יהיה חייב להתחשב יותר ברצון של בוחרי הימין.

מי שעלול להרוויח מזה, זה כמובן בוז'י, שהיה התקווה של השמאל להחלפת נתניהו, שבבחירות חוזרות הסיכוי שיתאחדו סביבו עוד גופי שמאל על מנת שאכן יצליח להחליף את נתניהו כמו שהיה נראה (בתקשורת) בבחירות האלה עד תוצאות האמת.

למפלגת 'יחד' מצד אחד זה יכול לגרום לאובדן קולות של מצביעים שיפחדו לאבד את קולם פעם נוספת, אבל מצד שני במקרה ויהיה צריך לחזק את גוש הימין, יהיה סיכוי שזה דווקא יוסיף מצביעים. כמו כן, בבחירות חוזרות ידעו לעבוד כבר יותר טוב נגד הזיופים.

יתכן וביבי עצמו ירצה למעט מכוחה של הליכוד

(והוא כבר עשה זאת פעם, יש אומרים)

 

מאז ומעולם יריביו המרים והנואשים ביותר היו מבית ולא מחוץ

 

____________

ו..שכח מיחד.

הם צריכים לסגור את החובות קודם

אף אחד לא ירצה לקחת את זה על עצמו ובמיוחד לא הימין שעכשיו מרכיב קואליציה מהטובות שהיו לו בשנים האחרונות. בגלל עודף המידע בתקשורת זה נשמע כאילו המשא ומתן ממש ממש נוראי אבל אני חותמת לך שגם בעבר היו כאלו משאים ומתנים ובסוף כולם יצאו מרוצים. אז פשוט לא הייתה אובססיה לסקר כל סנטימטר ולתעד כל אמרה של מישהו כזה או אחר.

בקיצור, נראה. אני לא מאמינה שיהיו שוב בחירות

הבית היהודי ירויחו ובגדול. כמויות של מצביעים שפשוט מאוכזבים מביבי שמורח את בנט והרבה מצביעי יחד אידיאליסטים שיצביעו לבנט מחוסר ברירה.
הר של מנדטים..

הליכוד יתרסק, מאותה הסיבה.

בשמאל אני לא כל כך יודע מה קורה,
אבל במרכז הרבה ינועו מלפיד לכחלון, ולו רק בגלל השגיו בהסכמים הקואליציוניים.

בג יהיה שוב מאבק על המנדט השביעי שאני מנחש שייסתיים בסוף שוב עם 6 כי הציבור שלהם ראה שלא היה כזה קריטי המנדט השביעי ושג' הגיעו להשגים בהסכם הקואליציוני גם עם 6 מנדטים

שס תתחזק קצת, לא נראלי יעברו את ה7

ליברמן.. חידה

השבעתה, יורחב החוק וישונה, וימונו כנראה 22 שרים.

 

איך הממשלה תתחיל עם 16 שרים? בפשטות - כל מפלגה, בתחילת הדרך "תוותר על לפחות שר אחד שלה (מכל המפלגות מלבד הליכוד) - והליכוד "יוותרו על יותר".

 

ככה למשל, בשלב הראשון לבית היהודי יהיו 2 שרים - בנט יחזיק בידיו מלבד התיקים שלו, גם את תיק התרבות שייועד לאיילת שקד. כחלון, יחזיק בידיו מלבד האוצר גם את הגנת הסביבה, דרעי יחזיק גם את התיק השני שיקבלו במפלגה שלו (אולי דתות, אולי רווחה, לא ברור...), וככה גם ליברמן, שיחזיק את תיק העלייה והקליטה בשביל סופה לנדבר.

 

אז המצב יהיה כזה:

 

הבית היהודי - 2 שרים

 

כחלון - 2 תיקים

 

ש"ס - תיק אחד

 

ישראל ביתנו - תיק אחד.

 

הליכוד - יחזיק 12 תיקים בשלב זה.

 

* * *

 

לאחר שישונה החוק, והממשלה כנראה תורחב ל22 שרים, אזי באמת המצב יהיה:

 

כחלון - 3 תיקים (אוצר, בינוי, הגנת הסביבה)

 

בית יהודי - 3 תיקים (חינוך ותפוצות, חקלאות, תרבות וספורט)

 

ליברמן - 2 תיקים (חוץ כנראה, ועלייה וקליטה)

 

ש"ס - 2 תיקים (לא ברור עדיין מה. כנראה כלכלה, רווחה ודתות, משהו שילוב כזה...)

 

יהדות התורה- סגני שרים בבריאות (בלי שר פעיל מעל) ובחינוך, ועדת כספים.

 

ואז, לליכוד ישארו 12 תיקים, כנראה:

 

1. פנים

2. תחבורה (כנראה כץ יישאר. מעולה)

3. משפטים

4. בטחון פנים

5. בטחון (בוגי יעלון)

6. מודיעין ויחסים אסטרטגיים

7. הנגב והגליל

8. אנרגיה ומים

9. מדע

10. תקשורת

11. אזרחים ותיקים

12. תיירות

במקום להתחיל מ18 (18, לא 16) שרים בממשלה הזו, נקבע שהיישום של החוק המגביל את המספר, יתחיל מהממשלה הבאה.

החוק ולהגביל אותו שיתחיל רק מהכנסת הבאה - ולכן עד אז, מורידים שרים לכ-ל מפלגה, כולל הליכוד, כדי שלכולם יהיה אינטרס לשנות את החוק כמה שיותר מהר ולא להימרח (למשל, בגלל לחץ של לפיד על ליברמן/דרעי/כחלון...).

 

אז כנראה שבתור התחלה, כולנו יקבלו 2 שרים, הבית היהודי 2 שרים, ליברמן וש"ס שר אחד כל אחת מהמפלגות, והליכוד יקבל 10 שרים.

 

ואחרי הקמת הממשלה יזרזו את שינוי החוק, ואז כל מפלגה מהשותפות תקבל תוספת שר כמו שאמור להיות, והליכוד תוספת 2 שרים(כלומר - יסיימו עם 22 שרים, כמו בממשלה שהייתה בכנסת האחרונה)

לשנות אותו. וכל עוד אין קואליציה, אין רוב דרוש כדי לשנותו. ולכן ק-ו-ד-ם צריך להקים את הקואליציה, בהגבלה שמחייבת (פשוט אין יכולת להקים כעת ממשלה של 22 שרים - חוקית, זה בלתי אפשרי) - ורק לאחר מכן, בתוך הקואליציה, ישנו את החוק על ידי דחייתו, וא-ז, יוסיפו לכל מפלגה את השרים המתבקשים.

 

יש לך דרך אחרת אפשרית? האם אתה חושב שניתן לשנות את החוק גם ללא הקואליציה של ה67 ח"כים? (ולפני שהקואליציה מורכבת, אף אחד לא ייקח סיכון לתמוך בשינוי החוק לפני הקמת הממשלה, מחשש שמא אחרי זה פשוט יחליפו אותו במפלגה אחרת למרות שתמך בחוק...

בטח לא בקדנציה הזאת, יכול להיות שהוא יבחר שוב..

ויש מצב שגם הקואליציה הזאת תוכל להחזיק מעמד ככה.

 

כחלון יודע שאם יפרק את הממשלה בגלל דברים כלשהם, גורלו יוכל להיות כמו לפיד בבחירות הבאות. הוא לא רוצה את זה.

 

ליברמן זקוק לה-ר-ב-ה זמן בממשלה יציבה כדי לנסות להשיב לפחות חלק מהאמון בו, לציבור הבוחרים הפוטנציאליים שלו.

 

כנ"ל בנט, אבל בצורה אחרת.

 

והחרדים? כל עוד הם מקבלים את מה שהם רוצים - אין להם סיבה לפרוש מהקואליציה. ולאף אחד כמעט אין אינטרס בממשלה כזאת "לדפוק" את החרדים - מלבד אולי טיפהל'ה ליברמן, אבל בגלל גודלו הוא לא ינסה, לדעתי.

 

קיצור, בהחלט יש סיכוי לעניות דעתי שהממשלה תשרוד יותר מ4 שנים. זה, אגב, כשלעצמו יהיה שבירת השיא של אורך הכנסת מזה הרבה מאוד שנים...

שבאותה שנה התשע"ט - כמובן, כמו כל יהודי מאמין, אני באמת מקווה שעד אז יגיע המשיח כבר, וימי הצומות ובתוכם צום הרביעי, צום י"ז בתמוז, ייהפך לשמחה וליום טוב.

 

מתנצל על כך שלא חשבתי על זה כאשר כתבתי את ההודעה, ולכן טעיתי וכתבתי בטבעיות כל כך "נצום ביום זה".

 

מתנצל ותודה למי שהפנה תשומת ליבי לכך.

יהיה בזמן המשיח ואיך ילך אז באמת השלטון וההיררכיה.

 

בכל מקרה, אתה יכול לקחת את זה כ:"אם לא נצום אז הוא לא ישבור את השיא, ואם נצום אז והוא יהיה רוה"מ - אז הוא ישבור את השיא...

אתחלתא דגאולה!
נ נח נחמ נחמן מאומן!

למה להפסיק לצום?

למחרת, ערב חג השבועות, הוא ישבור את השיא. זה התאריך המדויק.

לציון האירוע הוא ואשתו שרה יקשטו בירק את בית ראש הממשלה.

 

הכניסה והיציאה של כל אחד מהם לתפקיד, חישוב מספר הימים, וחישוב מספר הימים שחסר לביבי כדי להדביק את בן גוריון.

 

התאריך הנכון הוא מה שאני כתבתי, או יום יומיים לפניו - י"ז בתמוז התשע"ט

אבל בגלל שיש שנים בלוח הלועזי שמוסיפים יום אחד למהלך השנה, ייתכן שהחישוב לא מדויק לגמרי, לכן, נניח, קחו 3 ימים פלוס או מינוס - כלומר, בטווח מ-י"א בתמוז התשע"ט, ועד י"ז בתמוז התשע"ט - זה יהיה הטווח שבו ביבי יעקוף את בן גוריון. 

 

אולי בהמשך יהיה לי כוח ואבדוק את הנתונים יותר לעומק ואעבור בפועל שנה אחרי שנה כדי לספור את מספר הימים. נראה.

 

 

על פי ויקי
כ"א תמוז ה'תשע"ט
24 ביולי 2019
בלי להתחשב בזה שיש לועזיות שנים עם יום נוסף, אם יהיה לי כח אני אחשב את זה
*הבסיס לחישוב היה בתאריכים לועזיים

ההבדלים בין השנים וכו'.. ואולי גם הפרש של יום יומיים בחישוב עצמו.

 

קיצור, בערך סביב י"ז בתמוז באותה שנה זה יהיה פחות או יותר זמן השוויון.

 

אני בטוח שאם הוא באמת יגיע עד לשם - יהיו כאלו שיטרחו יותר מאיתנו ויבדקו בצורה מדויקת באיזה יום הוא עוקף את דוד בן גוריון, ויפרסמו את זה בשער בת רבים...  

איפה האמונה ש"אחכה לו בכל יום שיבוא"? - משיח יכול לבוא בכל יום.

לנצח נתאבל על החורבן?

הייתי מתנסח אחרת: "חוץ מזה - שאם משיח לא יבוא ח"ו עד אז - נצטרך לצום" 

 

כאן

 

תודה

ד"ר עופר קניג מהמרכז הישראלי לדמוקרטיה עשה על זה מחקר (וגם קיבל כסף...).

לך לגוגעל.

הוא העיר הערה שכבר קודם לכן מישהו העיר לי באישי, אני מסכים איתה לחלוטין ולכן תיקנתי בהודעה שקישרתי למעלה, שבמידה ולא יגיע עד אז המשיח והיום יקבע ליום שמחה, רק במקרה כזה, נצום אז, ואם יגיע - לא נצום.

 

מה "לא תיקנת כלום"? ומה הקשר איזה מחקר או משהו כזה? לא מעניין אותי שום מחקר בנושא, וזה בכל מקרה לא משנה את מה שאני תיקנתי לעצמי.

הפעם זאת קביעה חלוטה ולא עמדה. אתה יכול לכתוב מכתב למי שערך את המחקר ולהעיר לו מבחינת: לפני עוור לא תיתן מכשול.

הוא תיקן את העניין של הצום בי"ז בתמוז (תקרא את מה שכתבו לו ואת ההודעה שהוא קישר אליה), הוא לא התייחס כאן לתיקון שנתת לו, תנסה להבין לפני שאתה תוקף..

בעניין התיקון של י"ז בתמוז ו"הצום"? או בעניין התאריך שאתה נתת?

 

כי בעניין התאריך, במחילה, לא מעניין אותי מחקר - הוא לא נכון. הנתונים הם מדויקים מאוד ולא ניתנם "לפרשנות" שונה. ולא מענייני "לתקן" מחקרים וכו' - אם מישהו לא יודע לעשות חישוב של ימים זה הבעיה שלו,לא שלי, ואני לא זה שאטרח למצוא איזה מחקר שניק אלמוני בפורומים אומר לי שקיים.

 

קיצור - בכל מקרה, לא הבעתי שום "עמדה" מופרכת או לא הגיונית, ולא "טעיתי" לא בעניין הצום ולא בעניין הימים (בכפוף למה שכתבתי, כמה ימים לכאן או לכאן בגלל שנים מעוברות לועזיות וכו'..).

 

 

שנינו חישבנו ויצא לנו משהו אחר, אולי תצליח למצוא את הטעות שלנו?

האפשרות היחידה לנסות לדון לכף זכות את אותו קניג, זה שהוא לא חישב את ראשות הממשלה מיום קום המדינה, אלא "רק" מרגע כינון האסיפה המכוננת, שנקראת "הכנסת הראשונה" - למרות שגם לפניה הייתה מועצת העם הזמנית, וגם שם בן גוריון היה ראש הממשלה, החל מ14 במאי 1948.

 

בקיצור - העובדה שמרגע קום המדינה הוא היה ראש הממשלה, אבל זה לא נקרא "הכנסת הראשונה" (למען האמת, גם האסיפה המכוננת לא הייתה אמורה להיות הכנסת הראשונה, אלא הייתה אמורה לפעול לכינון חוקה וא-ז לעשות את הבחירות למה שייקרא "הכנסת הראשונה" - ורק במהלך כהונת האסיפה המכוננת, הם החליטו "לשנות את החוקים" ולקרוא לעצמם הכנסת הראשונה) - העובדה הזאת, לא משנה את העובדה - דוד בן גוריון כיהן בפועל כראש ממשלת ישראל החל מ14 במאי 1948 - יום קום המדינה. מדינה לא יכולה להתקיים ללא ראש מדינה, והוא זה שהיה ראש המדינה. 

 

לכן, החישוב שלי ושל דתל"ש הוא המדוייק יותר, במחילה - לא של אותו קניג שמשום מה החליט שבן גוריון נהיה ראש המדינה וראש הממשלה רק החל מ10 במרץ 1949, יום קום הממשלה של האסיפה המכוננת.

 

ואם אתה רוצה במספרים - בניגוד למה שכתב קניג, בן גוריון כיהן 4873 ימים.

מיציתי.  

הסברתי בסך הכל מאיפה נובע ההפרש בין החישוב שלי, לחישוב שלו

 

והסברתי שמבחינתי זה מוזר להתחיל לחשב אך ורק מה10/03/1949, ולא מקום המדינה - כיוון שבפועל בן גוריון כיהן כראש הממשלה החל מקום המדינה ב14/05/1948.

 

אפשר קצת יותר להיות ענייניים, אתה יודע. 

 

נ.ב: אגב, גם אני עצמי לא חבר של בנט. תנוח דעתך

ב-10 בנובמבר 2012 צבר נתניהו, כך על פי המחקר, 2433 ימים כראש ממשלה. בקוים כלליים, ב- 10 בנובמבר 2018 יצבור נתניהו עוד 2191 ימים, וסך הכל מצטבר בשתי התקופות בראשות הממשלה, ללא ההפסקה שביניהן- 4624 ימים. דהיינו 49 ימים יותר מבן גוריון, שצבר כאמור 4575 ימים. עכשו תוריד 49 יום כדי להשוות ביניהם לגבי משך התקופה, ותגיע לספטמבר 2018. 

 

וכן, בגלל שכל כך התעקשת, בדקתי את זה - וזה בדיוק מה שקרה. הוא חישב שבן גוריון היה ראש ממשלה רק החל מ14/03/1949. אני, כמו ששהסברתי, מחשב החל מקום המדינה, כיוון שבפועל מא-ז בן גוריון היה ראש ממשלה, גםן אם היא לא כונתה "הממשלה הראשונה". כיוון שמה לעשות, המדינה חייבת ראש ממשלה גם אם עדיין לא קוימו הבחירות הראשונות.

 

לכן, בנוגע למספר הימים שבפועל בן גוריון שימש כראש הממשלה של מדינת ישראל - אני צודק.

 

אם אתה מתייחס אך ורק למספר הימים שבן גוריון כיהן כראש ממשלה החל מהממשלה הראשונה בלבד, ובלי להתייחס לממשלה הזמנית - הרי שאז באמת התאריך הוא סביב סוף ספטמבר 2018.

 

לסיכום - מי שמחשב החל מקום המדינה - מגיע לתוצאה כמוני פחות או יותר.

 

מי שמחשב רק החל מ10/03/1949 - יגיע לתוצאה דומה לאותו קניג.

 

סוף פסוק, ניפגש בדיון הבא

אף אחד לא יהיה חייב לצום אא"כ יקרה משהו חריג כי זה שבת

אז י"ז בתמוז יוצא בשבת,  סבבה, אז צמים בט"ו בתמוז לא קריטי... זה היה רק "לייפות" את הטקסט מבחינה ויזואלית

 

(ובכל מקרה זה רק "סביב" היום הזה - עדיין לא נסגרתי מה היום המדויק בו נתניהו עוקף את בן גוריון)

קשה לי להאמין שיחול שינוי משמעותי במשחקי ספורט בשבת אם מי שעומדת בראש המשרד בעצמה לא שומרת על השבת

לעצמם.

 

מה גם שמספר שומרי המסורת במדינה הוא גדול, יותר מכמות ה"דתיים" בפני עצמם, ואין ספק שקביעת המשחקים בשבתות (לא רק בכדורגל, בהמון ענפי ספורט) - הוא מכשלה גדולה מאוד ולא ראוי ובטח לא דמוקרטי, לכל הדתיים. ולכן דווקא כן יש סיכוי שהיא תתגייס למען זה. בטח כשהיא חברה בתוך מפלגה דתית.

 

אין לה שום דבר "נגד" דתיים, להיפך. וזה שהיא עצמה לא שומרת שבת לא מונע ממנה להתגייס למען הערכים של המפלגה. ככה אני מקווה שהיא תעשה...

אבל לדעתי מי שקשה לו לשמור בעצחמו על השבת יהיה לו קשה מאד לגרום להתאחדות הכדורגל ועוד כל מיני גופי ספורט תובעניים לעשות את זה.

אנשים לא מבינים כלום במשפט ולכן זה יביא למצב של כאוס, בנוסף זה יגרום לשופטים לפחד להגיד את דעתם.
צריך ליצור איזון נכון בין הבחירה המקצועית לדמוקרטית, כשזה די קשה..