פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1018)

לוקח זמן פשוט לקום ולהתקשר

(מודה באשמה)

 

מומלץ לברר איתו אם פלטפורמה אחרת תהיה יותר נוחה לו (במידה ואתם ממשיכים את הקשר). 

לק"י

סך הכל סוף שבוע כולל שבת לפעמים זה עמוס.

אולי פרח לו מהראש?

את גם יכולה לשאול את הדודה שתשאל אותו מה קורה.. נראה לי הכי פשוט...

לחץ כי יש בחורים אחרים על הפרק? כי היא דואגת לו שאולי קרה לו משהו? כי היא חוששת שאולי הוא התחרט?

על הפגישות שלהם, מלאת ציפיות. זה למה היא בלחץ.

בכל אופן, בואי נתן לה לענות בשמה

לא רואה בעיה שאני עניתי בשרשור של מישו אחר

אני בלחץ כי בכל זאת זה קצת מלחיץ... גם שבניגוד לשאר הקשרים שהיו לי שאז בררתי על הבחור ובאתי לדייט שאני יודעת פחות או יותר מי עומד מולי, פה אני מרגישה שלא בררתי מספיק.. ולא שאני לא רוצה פשוט לא היה לי את מי לשאול שממש ממש מכיר אותו לפרטי פרטים.. אז אני מרגישה שאני קצת באפלה... ולא כייף לי ככה.... ((
חוץ מזה שזה נראלי קצת מוזר שהוא עוד לא התקשר ( והוא עדיין לא התקשר נכון לשעה זו...) אני מבינה שצריך לזה פנאי וכו' אבל הבחור צריך לחשוב על הבחורה שמחכה וזה לא קל...
מקווה שהבנתם אותי...

ומישהו פה העלה שאולי יש הצעות אחרות.. אז במקרה קיבלתי הבוקר עוד הצעה מחברה ששלחה לי את הפרטים ( במפורט ) על הבחור וזה ממש נשמע לי... אז באמת שקשה לי שאני לא יודעת מה קורה עם הבחור הזה, שאני לא לגמרי מכירה אותו וכו'...
ובאמת שאם הוא לא רוצה זה בסדר ולגיטימי! לא התחלנו כלום אז באמת אני לא אהיה מאוכזבת.. אבל רק שיודיע........ :/

תבררי עם המשדך/ת שיבררו או יתנו לך את המספר

הדמעות האלו בסופו של דבר גם מרגיעות.
וצריך לנסות לצמוח מזה..ולא ליפול לעצבות.

גרמה לי כאב אמיתי בפנים בבטן, אבל דמעות לא היו, אולי לבנים אין דמעות

רק שלא ראיתי אותן שנים, ואני מקווה שלא אראה

אם אתה מעוניין בחיבוק - בשמחה רבה!
ואם לא,שולח לך מכאן.

נראה לי

יש שמסתבכים בקשרים וחלק ניכר מהתסבוכת נובעת מהיעדר אהבה עצמית ודימוי עצמי גרוע.

ואהבת לרעך כמוך, אז ככל שאתה אוהב את עצמך יותר כך אתה צריך לאהוב את רעך יותר

אם אתה מאוד אוהב מישהו/י, אז תאהב את עצמך לפחות באותה מידה.

אם רק אני חושבת שזו קלישאה די מטופשת ובכלל לא נכונה.

זה קשור אליה?!

ושים לב שכתבתי בלשון עבר...

אני דווקא כן מסכימה עם האימרה הזאת וחושבת שהיא נכונה.
למרות שיש כאלו שאוהבים אחרים ועדיין לא אוהבים את עצמם, אבל אז קיימת ביקורת/ רגשי נחיתות ועוד.

כשבנאדם לא אוהב את עצמו זו בעיה. למה? כי הוא צריך לאהוב את עצמו פשוט כי הוא הוא. בלי קשר לכמה הוא מוצלח/ נחמד/ יפה/ חכם וכו'.
כך אומרים לפחות.
ולאהוב אחרים זה עניין אחר. אתה אוהב מישהו כי אכפת לו ממך, או כי הדיבורים איתו עושים לך טוב, או כי היא הילדה הכי יפה בגן.
למה שהאהבה של אדם את עצמו תיכנס במשוואה הזאת בכלל?

כדי להאמין שמגיע לו ושתהיה לו אחת שאכפת לה ממנו, שתשמע אותו, שתעשה לו טוב, שתהיה הכי יפה והיחידה בשבילו - הוא צריך לאהוב את עצמו.

מה אני אומרת "צריך"? הוא חייב.

 

ויש לזה מינונים כמו לכל דבר בחיים ובטח בתכונות של בני אדם

ויכמ"ל

כדי להאמין שאתה ראוי לאהבה של אחרים, צריך מידה מסויימת של אהבה עצמית (אם כי גם פה אפשר פשוט לברך על מזלך הטוב שזכית באהבה שאתה לא מרגיש ראוי לה..)

לכן קצת יותר הגיוני לטעון שכדי לקיים קשר זוגי אוהב ויציב צריך אהבה עצמית.

אבל כדי פשוט לאהוב?

ההתנהגות שלו משתנה ועוד.

לא יודעת למה את עושה את ההפרדה הזו, אבל בעיניי היא פחות רלוונטית.

 

אין לי בעיה לאהוב מישהו אחר משום סיבה..
ולמה שהכל יהיה שונה?

הוא מרגיש שזה "נפל עליו" וכל ההתייחסות בהתאם.

אני לא אומרת שזה לא אפשרי, אלא שזה אחרת. מאוד. לפעמים מדי...

הם מתארים את זה ש''הם לא מבינים למה מגיע להם / למה הם זכו'' זה שגוי בעינייך?
חוץ מזה
שנק' ההתחלה פה בעיניי היא סתם קלישאה חסרת הגיון. מה שאת אומרת כן אמור להישמע לי הגיוני?..

אתה צריך לראות את הדברים החיוביים שבו.
כשאתה מסוגל להסתכל על עצמך באהבה יותר קל לך לראות את האחר כאדם יותר טוב ומן הסתם גם לאהוב אותו.

כשאתה מרגיש שאנשים הרבה יותר טובים ממך קל לך להעריך אותם.
אני לא מבינה את זה..

לא רואה איך אפשר להעריך מישהו (ולא להעריץ, לסגוד, להאליל), כאשר אתה לא מעריך את עצמך.

ועוד דבר- אפשר לאהוב באדם דברים שהם לאו דווקא ראויים להערכה (למשל- חוש ההומור שלו) אבל בשביל לאהוב את עצמך זה לא קרוב ללהיות מספיק. לכן יכול להראות לי הגיוני שמישהו יאהב אותי גם אם אני לא אוהבת את עצמי.


(הכל היפוטתית לחלוטין כמובן, ברור שהאהבה העצמית שלי פורצת גבולות.)

מתוך רגשי נחיתות?
אני לא הייתי רוצה לאהוב את בעלי ממקום שאני לא מעריכה את עצמי נכון.
זה צריך להיות הדדי, אם לא אוהב את עצמי איך אוכל לגרום לאחרים לאהוב אותי אם מה שאני משדרת הוא הפוך?

יוסי בנאי be knowing. איך הוא שר?

 

אם נדע לאהוב
שנינו את ואני
מתוך הלב ילדה
יפרחו יונים

אם נדע לאהוב
אילו רק במבט
גם ימים אפורים
ירבו כמו שבת

אם נדע לאהוב
בחיבה וברוך
החושך יעלם
והאור ימלוך

אם נדע לאהוב
גם קרוב גם רחוק
האימה והצער
לא יהיו לחם חוק

אם נדע לאהוב
יד נושיט לכושל
נרפא לכואב
ננחם לסובל

אם נדע לאהוב
כל צמא ורעב
אדם אז לאדם
לא יהיה זאב

אם נדע לאהוב
העולם אז ישקוט
ואבות על בנים
לא יוסיפו לבכות

אם נדע לאהוב
אז תוסר הקללה
ולמוות כבר לא
לא תהיה ממשלה

אם נדע לאהוב
אז נישא את הראש
לא גאים לא שפלים
כי פשוט בני אנוש

אם נדע לאהוב
אז הבוקר ייעור
ונשיר שיר חדש
אביבי ושיכור

אם רק נדע לאהוב
נגלה מרחבים
את הזמן את השמש
ואת ים הכוכבים

זה לא שהוא כן ואני לא ולמה הוא כ''כ יותר טוב ממני ואני כזאת דפוקה לעומתו, אלא הכרה עצמית שלילית (אני דפוקה, בלי קשר אליו) ובכ''ז וואלה ה' פינק אותי במישהו נפלא שרוצה להיות איתי.
את אומרת שיהיה קשה לגרום לו לאהוב אותך (כי את משדרת שאת לא טובה וזה ישכנע אותו..?) אבל אם הוא אוהב אותך, אז מה זה משנה ביחס ביניכם? כאילו, זה משנה אבל ממש לא מונע שתהיה אהבה.
(וזה חוץ מזה
שלאהוב אותו זה קלי קלות, הבעיה היחידה לכאורה- היא לקבל את זה שגם הוא אוהב אותי)

ואהבת לרעך כמוך, יעני, אתה אוהב אותו כמו שאתה אוהב את עצמך.
זה כלל גדול בתורה, זה לא ציווי

יצא לי להפגש פעם עם מישהו שלא אהב את עצמו מספיק וזה היה כל כך ניכר בפגישות..

בס"ד

את לא תתחתני איתו עכשיו וגם כנראה לא בעוד שנתיים.
מלבד זאת מי אמר לך שהוא רוצה?.

בקיצור לא כדאי לך.

הגישה החילונית אומרת שאין הגיון באהבה - ככה שאת יכולה.
אם את מתכננת לחזור בתשובה - אז קשר כזה בכלל לא אמור להיות רלוונטי.

סתאאם....

כמה אתם מרוויחים יחד ואיפה אתם מתכננים לגור?

ההפרש הא לא קריטי (אם זה לא מפריע לשני הצדדים שהעלמה גדולה מהבחור) אבל כיום א"א-הוא רק בן 16... אם עוד 3-4 שנים זה עדיין יהיה רלוונטי, אז אין סיבה שלא...

אם את לא רואה חתונה באופק בדנה הקרובהעדיף לותר

אם זה בשביל XXX- אז לא צריך לחכות בכלל ..

אם זה בשביל זוגיות /נישואים . תני לו זמן !! הוא ילד...

 

בכוונה כתבתי בוטה כדי שתביני מה הרצונות האמיתיים שלך .

ממליצה ובעד פתיחות. יש בספר הגשה של הדברים בצורה נכונה וטובה

כתוב בצורה טובה ונוגע בנקודות חשובות.
בדיוק מצאתי אותו בבית ועיינתי בו שוב.

התחלתי פעם לקרוא בשנות האולפנא..אהבתי חלק הגישה..

מישו יודע איך אפשר להשיג אותו היום???
חיפשתי בדברי שיר ובצומת ספרים ולא מצאתי..הייתי שמחה להמשיך לקרוא..

(נריה) (אולי לבת שלה- צילה בראלי) לא בטוח אם יש בכלל למכירה, לא נראה לי שעשו עוד מהדורה.

 

אהבתי מאוד!

נותן גישה נכונה בריאה ויהודית לכל הנושא..

מסדר את הדברים בראש מול כל הבלבול שיש.

בס"ד

 

לא הכרתי אותו ורציתי לדעת על מה הוא מדבר אז חפשתי בגוגל וראיתי שהוא פורסם במלואו באנטרנט

ויש לי סיוט ממזגן על קור.

אבל מה עם קצת שמחה??

מקנאה בך על היכולת הזאת .

 

ככה להוציא את הנפש על הדף! זה מדהים.

 

מקווה שזה עשה לך טוב, מאחלת לך רוגע ושלוות נפש! 

 

שה' יאיר לך וייעשה קצת סדר במציאות המבולבלת הזו! 

https://m.youtube.com/results?q=%D7%92%D7%9D%20%D7%94%D7%99%D7%9D%20%D7%A0%D7%A1%D7%95%D7%92&sm=1

לפעמים צריך להמתין לתשובה,להלך במתינות, חיים פשוטים בינתיים. לא להיות אלים לתשובה.
נחת.
שמחה.
טבעיות.

ופחות לבנות.

קודם מגיעות ההצעות לבחורים,

ורק לאחר הסינון שלהם זה מגיע אל הבנות.

 

תאמיני לי שלקבל הרבה הצעות זה לאו דווקא טוב..

 

א. כשאתה מקבל ראשון את ההצעות, הן לא עוברות שום סינון,

    אז כל איזה גחמה של שדכן אתה צריך לטפל בה - וזה מעצבן!

 

ב. כשהיא עונה 'כן' אין לה את זמן ההמתנה.

    הקשר מייד מתחיל בלי המתח של מה הוא יענה.

 

ג. כשיש הרבה הצעות יש את 'תסמונת השפע',

    שעלול לגרום לחתוך על דברים שטותיים.

לבנים יש סיכויים גבוהים יותר להתחתן, חח למרות שכל בחור בד''כ מתחתן עם בחורה.
או שיש הרבה יותר בנות :/

אומנם בערך בגיל 35 המצב מתהפך והבנות מתחילות לגבור בכמות על גברים, אבל עד אז או שיש יותר בנים או שזה פחות או יותר שווה בשווה.

 

בנות. שלומר, 5 אחוז יותר.

 

אבל בנים מתים יותר (מחלות, מלחמות, תאונות דרכים, התאבדויות וכו'...) - ולכן עם השנים הפער מצטמצם עד שהבנות גוברות.

 

בסך הכללי בעולם (וגם בארץ) יש יותר בנות מבנים, אבל הבנים נולדים יותר.

 

ואת כל זה ניתן לראות די בקלות באתר של הלמ"ס.

מכיוון שיש גידול (חיובי) באוכלוסיה, אז המגמה אמורה להיות שהשנתונים הנמוכים גדולים מהשנתונים שמעליהם.

ומכיוון שבממוצע גיל הגבר > גיל האשה, יוצא שבכל שנתון יש בנות "מיותרות".

ככל שהגידול יותר משמעותי (כמו האוכלוסיה הדתית בישראל) כך זה יהיה יותר מורגש.

 

נגיד במדינות בעלות גידול שלילי (כמו שבדיה) תיווצר בעיה הפוכה, שלנשים יש יותר סיכוי להתחתן.

ויש לזה גם השלכות, כמו למשל שיש שם יותר הטרדות..

ראיתי פעם כתבה על חתכי האוכלוסייה בארץ

בד"כ נולדים יותר בנים מבנות. כיום בגילאי 20 פלוס יש יותר גברים בסה"כ- אומרים שבחברה הדתית יש יותר בנות

ובגילאים מבוגרים יותר, 30 פלוס יש יותר בנות

 

לגבי זה שההצעות מגיעות קודם לבנים, זה לא בהכרח יותר טוב לבנות, כי אז השדכנים לוחצים להסכים כי הבן כבר אמר כן ומן הסתם שעדיף לשני הצדדים להיפגש כשהם באמת רוצים את זה ומתלהבים.

 

יש נטייה לשדך בנות עם בנים מבוגרים יותר, אבל אם פתוחים להפרש גילאים שונה יש הרבה יותר היצע לבנות ולבנים- לפעמים זה אפילו בגלל תפיסת עולם מסויימת שיש לשדכנים למי שפונה אליהם .

 

אני למשל מעדיפה מישהו בסביבות הגיל שלי פחות או יותר ולא הפרשי גיל גדולים

פעם הייתי תמימה וחשבתי שלא
אבל מסתבר שזה נכון..

וגברים בעיקר עם צעירות מהן.

 

אם המצב היה כוללני - גם נשים וגם גברים היו יוצאים גם עם גיל מעליהם וגם מתחתם - אפשרי שהיו לבנות יותר הצעות מכיום...

 

כמובן, ייתכן שש עוד סיבות. אולי גברים יותר דוחפים שימצאו להם או משהו כזה... אולי גברים דתיים נמצאים ביותר מסגרת שמאפשרת להם להכיר מגוון רחב של אנשים שיוכלו להציע להם הצעות רלוונטיות (בניגוד לבנות שנמצאות בפחות מסגרות, לדעתי), ועוד סיבות שלא עולות לי עכשיו...

לפני שהתחלתי לצאת חששתי מזה ממש. כי ידעתי שאין לי כ''כ הרבה אנשים שיכירו לי.. (בת בכורה ונכדה בכורה, גרה ביישוב שברובו חילוני וכו'..)

ב''ה אחרי שהחלטתי להתחיל לצאת. ההצעות זרמו.. וממש משמח לדעת שמסתובבים בעולם המון אנשים מדהימים שחושבים עליך ורוצים בטובתך..
אממה
א. הרבה הצעות לא רלוונטיות.
ב. אם זה היה תלוי בי, הייתי שמחה לקבל רק הצעה אחת. של בעלי לעתיד(;
ג. מגיעים למסקנה שכמות הצעות זאת אשליה. זה לא מה שיזרז את החתונה שלך. יש מישהו למעלה שדואג לכל אחד מאיתנו ואם הוא יחליט שזה הרגע שלך, אז זה יקרה. ויכול להיות שאפילו בלי אדם אחד שיציע..

וכמובן זה לא סותר את ההשתדלות שלנו בעניין. בין אם זה להתפלל, לעבוד על המידות שלנו, ללכת לשדכנים(; או כל דבר שיעזור..
לכן כמות ההצעות זה לא המדד ללהתחתן מהר. וזה לא אמור להדאיג אותנו(:

במהרה לכולנו(:

הכל השגתי בעצמי.

איך משיגים מישהי בעצמך?

עמיחי למד לומר מילה חדשה בקידוש של ליל שבת -"אמן".

2 חתונות שחיכו להן הרבה זמן. 2 לילות לבנים.
3 פרידות בריאות ב''ה.
1 תקופת מבחנים שה' עזר, עוזר ויעזור.
5 שעות מבחן מחר. רק שפיות בעז''ה.
4... שעות שנ''צ של שבת.

בפעם הראשונה בשירשור.. איזה טוב ה'!

@ שבת טובה ב"ה
@ היתה לי מסיבת סיום ראשונה והיא היתה מדהימה, ישועת ה' לגמרי!
@ הספקתי לסדר הרבה דברים עכשיו כדי שלא יעיקו עלי בחופשה.
@ למדתי כמה שיעורים חשובים באמונה.
@ שתי בשורות משמחות בשבוע אחד, כן ירבו בע"ה


שבוע מבורך

במיוחד שאני לא יודעת מאיפה את (סובבת ישיבה ואברכים שיכולים להציע או לא ) וגם איך ידעו שאת רוצה ? אני חושבת שלעשות צעד שיקדם לך את הרצון הזה, שהוא לא חייב להיות הסטרי, זה רק יועיל ובעז"ה יעשה לך רק טוב

מלא פעמים אנשים שמתחתנים חושבים שמה זה משנה שצעירים ואין חסכונות- אפשר להתחתן ואלוהים כבר יעזור.. 

אצל חלק זה עובד ומסתבר שאלוהים הוא בעצם ההורים או דוד זקן שמת והוריש מלא כסף, אבל הרוב עובדים מסביב לשעון במקביל ללימודים ובקושי מגרדים כסף שמספיק לחמצוצים, שלא לדבר עך זה שהם בקושי רואים אחד את השני.. 

 

יש לכם חסכונות? אחד מכם יעבוד ולא ילמד עדיין? ההורים יממנו משהו? אם כן- זה יספיק לכם כדי לחיות ברמה בסיסית? הלימודים שלכם יהיו תובעניים? כלומר, הם יהיו תובעניים, אבל אתם יודעים כמה תוכלו לעבוד תוך כדי? יש לכם עבודה או לפחות נסיון במשהו ומשרות אופציונאליות על הכוונת? 

 

אני לא חושבת שהבעיה בנישואין לפני התואר היא העומס של הלימודים. זה בקטנה. אבל תשאלו את עצמכם את כל השאלות למעלה, ותחשבו, באמת, איך אתם הולכים לשלם על דירה, חשבונות, לימודים, אוכל, נסיעות (אפילו למקום הלימודים ולהורים), מתנות פה ושם אחד לשני... החיים עולים כסף.. 

 

אני לא יודעת אם את שואלת את זה כי את מתלבטת אם להתחיל לצאת או כי אתם רוצים להתחתן, אבל האמת היא שזה פחות משנה. הרצון להתחתן לא בהכרח חשוב פחות מכסף, לכן זה לא אמור לגרום לך להשאר רווקה עד שנתיים אחרי שתקבלי משרה טובה ותחסכי קצת. מצד שני- הוא גם לא תמיד חשוב יותר. וצריך באמת לתכנן את זה מראש, ולתכנן טוב. במיוחד שאם את מתכוונת להתחתן בגיל 19 אחרי שנת שירות או מדרשה ולפני לימודים, רוב הסיכויים שתהיה לכם שורת זאטוטים לפני שתשימו לב. וזה במקרה הטוב משלש את ההוצאות.. 

 

בקיצור- תתכננו את החיים ושיהיה בהצלחה.

הדברים שצריכים להביא בחשבון מעצם הנישואים- (במקרה שלי אחד עובד,אחד לומד וההורים עוזרים קצת, אבל זה עדיין מורכב..) זה לנקות, לבשל (שאני לא יודעת בכלל..),כביסות, קניות, לימודים של 4 שנים תוך כדי שאת עובדת על הזוגיות (וזו עבודה עבודה..) ואולי תוך כדי הריון על כל המשתמע ואז ילד.. ואני כבר מתחילה לתפוס רגליים קרות... אולי זה סתם מוקדם מידי? מצד אחד זה צריך לקרות מתישהו, אבל מצד שני הרבה יותר קל להישאר בבית של ההורים וללמוד בנחת... האמת שאני ממש מפחדת 

גם לצאת לדייטים זה בלאגן שלם. וגם לשמר זוגיות - בייחוד כשעוד לא נשואים - זו עבודה. בייחוד אם ממשיכים לחיות בינתיים בבית של ההורים. וזה שאת לא יודעת לבשל ככה"נ לא ישתנה מאליו, ובכל מקרה תצטרכי להתמודד עם זה כשיהיה לך בית משלך, לא משנה אם את לומדת במקביל או עובדת במקביל. 

 

את חושבת שמבחינת זמן יהיה קל יותר אחרי שתתחילי לעבוד? שאז פתאום יהיה לך זמן לכביסות, קניות, עבודה על הזוגיות, נקיונות, בישולים (שאת לא יודעת בכלל) וילדים? 

 

בקיצור - אם היית אומרת שאין לך מושג איך בכלל תכניסו כסף בתקופה הזאת - זה היה שיקול. שיקול הזמן והעצבים - זה לא שיקול, כי זה תמיד יהיה בתוקף. כשאנשים מתבגרים מוטלת עליהם אחריות, וככל שהם מתבגרים כך האחריות הזאת גדלה. אף פעם אין 'זמן' טוב להקים משפחה. אבל זו בדיוק הסיבה שתמיד זה זמן טוב... 

ולהנות מהחופש קצת יותר..? אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אני פתאום לא רואה צורך להתחתן. בשביל מה אני צריכה את זה עכשיו?!

רגליים קרות זו כבר סוגיה שונה לחלוטין, ונראה לי שהדרך הכי טובה להתמודד איתה זה לדבר עם מישהו שמכיר אותך ויכול לייעץ למקרה הספציפי שלך. 

מה יותר ברור מ*אחד*?
לא מובן.

היא האם את מרגישה בשלה לחתונה? כי לפי מה שכתבת, אולי עוד לא. וזה לגמרי בסדר לדחות את החתונה בכמה שנים, את עוד צעירונת וצריכה לגבש זהות ולהינות קצת מהחיים של אחרי התיכון. החיים לא בורחים לך לשום מקום, אין שום רע בנישואים גם בגיל 21 ואפילו חס ושלום 24...
אם את לחוצה על חתונה בגיל צעיר, אז כן, קחי בחשבון את כל הנושאים שהעלית. אבל רק אחרי השאלה הבסיסית של האם א-ת בשלה לחתונה.

(קראתי את התגובה של באג2000)

ברור שאי אפשר להיות עיוורים למציאות כלכלית ובן אדם אמור להיות אחראי ולדאוג לרמת חיים בסיסית, אבל רוצה לעודד אותך שזה בהחלט אפשרי! (סתם כי התחושה שלי שסיימתי לקרוא את התגובה היא שזה בלתי אפשרי בעליל להתחתן בגיל 19..) אבל וואלה? ב"ה אני נשואה (בת 19..) וברור שמחשבים כל דבר אבל שתדעי שזה אפשרי בהחלט...

אני לא מכירה אותך אז לא באמת יכולה לעזור כי זה תלוי בהרבה גורמים...

אצלנו נגיד סבתא ב"ה עוזרת גם לשלם לימודים...

קיצר בהצלחה רבה במה שתחליטי- הכי חשוב- תמיד להתפלל לבורא עולם שהוא זן ומפרנס לכל ובע"ה תראי הרבה סייעתא דשמיא!

ולשתף אותי איך את מסתדרת- אני אשמח! תודה בכל אופן...

יש מקומות שאפשר ללמוד יומיים וחצי בשבוע- ובשאר לעבוד (ואם יש מלגות בנוסף אז בכלל אתם מסודרים).

ויש תארים מחייבים יותר ויש תארים מחייבים פחות

(ויש אנשים שלימודים זה סוחף אותם ויש אנשים שעושים את זה יותר בקלות).

 

לדעתי אם יש בשלות נפשית לא כדאי לדחות את זה.

רק להיות מוכנה לזה שזה דורש הרבה כח.

אבל הרבה מאוד אנשים טובים עושים את זה, ובטוב

אני מבינה שחתונה זה אתגר, אבל זה לא פסיכומטרי שאפשר לעשות סימולציות ולהרגיש איך זה... ובכל מקרה אנחנו גדלים בהדרגתיות כל הזמן כך שאין הרגשה של "זהו! עכשיו גדלתי.." ..?.

יש חששות אבל הם בטלים בפני הרצון להתחתן.
אצלי זה קרה בגיל 21.
תחכי קצת, לפעמים הבשלות הנפשית מגיעה לבד.

מישהו ראשון ואז השני לומד.
ואם רוצים ביחד אין חסכונות
אפשר למצוץ להורים את הדם אבל לדעתי יותר מוסרי לשדוד בנק

אנחנו התחתנו באמצע שנה ואני עוד עושה שירות והוא בישיבה (ועד עכשיו לא קיבל מלגה) וטיפה עבד. מעכשיו יתחיל לקבל מלגה ב''ה אז נהיה יותר מסודרים.

מבחינת לימודים יש מלא תוכניות של 3 ימים בשבוע ובשאר עובדים, ובכללי מסתדרים עם מה שיש.. עוד טריה בשביל להוסיף עוד מעבר לזה

זה נשמע כמו פחדים שלא כ''כ קשורים ללימודים..

כזו שצריך להתרכז ולהשקיע בהם הרבה (ככה לפחות זה היה לי בתיכון...) ואז את גם חושבת על כל העול שמסביב... אבל כן, בגדול אני מתחילה לפחד כי אני רוצה את זה פתאום מתקרב, ואני לא יודעת אם אני מרגישה בוגרת מספיק (בכל זאת זה לצאת מהחממה של ההורים שנותנים הכל...) לנהל בית, לגדל ילדים... 

זה לא הרתיע אותי לפני, אבל לחתוך עכשיו קשר טוב בגלל זה?! אבל אולי אני עושה טעות! עדיין גיל 19..

למה נכנסת לקשר אם את לא בטוחה ככ?
או שזה קרה במקרה מהסניף או משו..?
כי אם אין לחץ מסויים וזה לא קשר מטורף כזה ,אז אולי עדיף לא להכנס לזה אם את לא יודעת איך יהיה.. זה לא פשוט לקפוץ למים ומה שיהיה יהיה.
מה שכן תתייעצי עם הבחור מה הוא מתכנן לעשות,מאיפה להשיג כסף,מתי ילדים וכו ואז אולי ירד הפחד מעט..

אני ובעלי בני 18.5 ויש לי הרבה מה להגיד בנושא..

ואחרי שהיא סיימה אני התחלתי.

היתה תקופה קשה אבל אפשרית.

לא נראה לי שכדאי לדחות חתונה בגלל הלימודים.

הוא בדיוק סיים צבא. וב"ה גם ילדתי תוך כדי.

איך? מסתדרים!

אצלנו גם ההורים לא עזרו באופן סדיר. כן פה ושם אוכל 'דמי כיס' אבל לא מעבר- אנחנו לא מאמינים בזה.

אני הייתי עובדת כשיכולתי בעבודות מזדמנות/ מילגות.

נכון לימודים גבוהים דורשים השקעה! 

אבל לדעתי לא דוחים חתונה במיוחד שהבנתי שאת בקשר שכן טוב לך בו.

הרבה פעמים גרירת קשר ללא חתונה יכולה להוביל לנסיונות לא קלים ומיותרים.

 

שנים ראשונות בהקמת בית הם לא פשוטות גם מבחינת הבנייה שלכם בתור זוג ומשפחה וגם מבחינה כלכלית. 

אתם צריכים להיות מחושבים, לא חייבים לקנות הכל חדש לחתונה כמו מקרר כי הם מתקלקלים בהעברות ולנסות להשיג מוצרי חשמל טובים, ספה משיגים ככה עד שמתבססים ולאט לאט קונים זה גם ממש כיף להתחדש ואז את הכסף של החתונה אתם מנסים לחסוך כמה שיותר ולקנות רק את מה שצריך ולא את הדגני בוקר הכי יקרים שיש ;) למרות שזה הכי קורץ..

 

כל מה שכתבתי זה בהסתמך על זה שאת בטוחה בקשר שלכם ואתם רוצים להתחתן, להביא ילדים, ולהזדקן ביחד. ;)

אם החששות שלך הם לגבי הקשר אז כדאי לך להתייעץ עם מישהו שמכיר אותך ואת הקשר שלכם.

 

בהצלחה והחלטות טובות

 

בס"ד

 

 

 

יש פה בנות שהתחתנו סמוך לסיום התיכון(גיל 18)?

נכון שלא כולם תמיד עונים על כל הסטיגמות של התבנית שלהם; אבל יש סיבה שליישוב איקס נמשכים טיפוסים מסגנון מסוים וליישוב וואי נמשכים טיפוסים מסגנון שונה. זו עובדת חיים שחוזרת על עצמה בכל מקום בעולם. 

 

ב. לצורך העניין אני באמת חושב שהדיון אינו צריך להיות על מידת יראת-השמים של פלוני אלמוני (וראי התייחסויות שונות שלי בפורום על עניין בנות שמשרתות בצבא), אלא על השאלה האם הסגנון שלו מתאים למי שמציעים אותו לה, ולהיפך. יש אנשים שהסגגנון שלהם הוא לחנך את בנותיהם שעליהן להסתובב עם חצאיות דווקא; ממילא לא יתאים להם להתחתן עם מישהי שמסתובבת עם מכנסיים. לרוב יהיה מתאם גם בין הסוגיה הזאת לבין סוגיות נוספות (שוב, מבלי בהכרח להכריע בשאלת 'מידת יראת השמים' של הבחורה הספציפית, שאיני נכנס אליה כאן). 

 

ג. במלים אחרות: איני רואה בעיה ב'קופסאות' ו'תבניות', כי עובדה שבני אדם חיים ככה. האם התבנית מעידה על הפנימיות של האדם? כאן אני מסכים איתך, שהשיפוט האוטומטי הוא בעייתי. אבל לענייני שידוכין לא רק 'מידת יראת השמים' רלוונטית, אלא גם התבנית (בסופו של דבר הולכים להקים בית, שגם הוא, כדרכו של עולם, ייבנה בתבנית מסוימת), ולכן אני בהחלט יכול להבין למה כשמציעים למישהו מישהי מציינים את העובדה שהיא הולכת עם מכנסיים. יש בזה אמירה. הוא יכול לבחור אם האמירה הזאת מתאימה לו או לא. השיפוט של הבחורה כבחורה והשיפוט שלה כפוטנציאל לנישואין אמורים להיות שני דברים שונים. 

אז את אומרת שאנשים מגדירים ''רמה דתית'' לפי אורך החצאית? סבבה, בדיוק כמו שאת מגדירה ''יהודיה'' לפי מי שאמא שלה יהודיה (או שעברה תהליך גיור מאוד ספציפי ומוגדר)
את הקשר בין רמה דתית (שנקבעת ע''פ אורך החצאית, להגדרתך) לבין יר''ש - זה את קשרת בעצמך. כמובן שאין קשר גורף כזה.

אני לא בעד קטלוגים מוחלטים.

אבל, ואבל גדול, בשביל להכיר מישהי/ו מתוך מבחר גדול מאוד של אנשים, אני מקטלג את כל האנשים בצורה כללית, ויוצר קשר עם הבחור/ה שדווקא מקוטלג/ת במרחב שקרוב אלי.

בשביל הזה אני מפסיק את הקיטלוג ומתחיל לבחון את הדברים לעומק.


כך לדעתי הדרך הנכונה. ואין בה שום בעיה!

יש לך אופציה אחרת?

אני רוצה לראות כמה תם בקריעים בהגדרות/ במושגים..

מה זה דתיה לאומית רגילה?

מה זה חרדלי''ת?

מה זה אומר מזרוחניקית?

דתיה?

חרדית?

דתיה חזקה?

דתיה לייט? 

מסורתית?

 

מחכה לתשובות

ההגדרות נקבעות לכל אדם אישית, למרות שחלקית הם חופפות בין אחד לשני.


תכשירי מה את מחפשת שנגיד. כל אחד את ההגדרה שלו?

כי לכל תבנית יש שם ספציפי. אז איך יכול להיות שתכניסו 2 אנשים שעונים על הגדרות אחרות?

אף אחד לא נכנס לתת- תתי הגדרות, ואף אחד לא אומר ''אהה לכיפה שלו אין קוטר 15.74 ס''מ?! ייהרג ובל יעבור!!''
טוב, אולי יש כאלה שכן, אבל הם טפשים. ולהתווכח עם טפשים זה קל.
כמו שצועד הסביר יפה, יש הגדרות כלליות שיעזרו לי/ לך לדעת פחות או יותר את ההשקפה הכללית על מגוון נושאים. זה פשע בעינייך? תסבירי למה.

כשאני מגדירה מישהו אני לא מצליחה להגדיר אותו בגלל שאני לא מבינה מה ההגדרות האעלה דורשות. נניח הייתי מגדירה את עצמי כדתיה לאומית אבל אני לא אומרת הלל ביום העצמאות, אבל אני כן בעד א''י ואני ציונית בנשמה אז מה זה אומר עלי?

בחרת לציין דווקא הלל ביום העצמאות נניח, כי את יודעת שזה אישיו שבד''כ עומד הרבה מאחוריו. אצלך לא עומד שום דבר מאחורי זה? אז מה זה משנה?
ותראי- את בעצמך השתמשת בהגדרות רק כדי לשאול איפה את מוגדרת... אמרת שאת ציונית, ושאת דתיה.
אגב, היה נשמע מההודעה הראשונה שלך שהקושי שלך הוא עם עצם קיומן של ההגדרות, ולא קושי בהגדרה שלך בתוכן.

אבל ודאי שזה מעצבן!

 

שאתה טוען משהו והוא פשוט לא עונה לעניין..

|זה מחרפן כשזה קורה|

יכול להיות שדתיה חזקה וחרדלניקית יהיה חופף אבל בוא נגיד כך אותו בנאדם לא יהיה מקוטלג מצד בנאדם אחד כדתי לייט ומצד בנאדם אחר כחרדלניק. אז ההגדרות האלה אמורות לעזור לנו שהסביבה פחות או יותר תבין מה הקו שלנו..את כמובן לא חייבת להשתמש בהם

מוזמנת לבחון את עצמך ואת המיועד, או שבעצם את רוצה לתת את הסולם לצד השני?

 

אפרט מעט:

 

1. ביחס למדינה: האם המדינה היא ראשית צמיחת גאולתנו? עד כמה? ועד כמה זה מחייב? כיצד אנו רוצים להתקדם?

2. ביחס לעולם החול: האם החול הוא חלק מעולם הקודש, או תחום חשוב / מעניין כשלעצמו?

3. ביחס לרבנים: מה המימד שתופס הציטוט: "עשה לך רב"? האם דברי כל רב מחייבים באשר הוא?

4. ביחס לגיבורי התנ"ך, חז"ל ודורות עברו: האם יש ירידת הדורות? האם אנו ננסים על גבי ענק או שאנו באותו הסקלה או שהתקדמנו? האם ייתכן שגיבורי התנ"ך וחז"ל טעו או חטאו?

5. ביחס לנשים וצניעות: האם להתרחק כמה שאפשר או שאנחנו רוצים קשר בין בנים ובנות בתור חברים וכד'?

6. ביחס לחומרות, קולות ועיקר הדין: האם מחפשים להחמיר במידת האפשר? להקל במידת האפשר? לחפש את עיקר הדין?

7. היחס לחילונים: האם אנו רוצים להחזיר אותם בתשובה? רוצים יחס טוב איתם? מקרוב או מרחוק?

 

עד כאן פירטתי מקצת מהמחלוקות בהשקפה (בעיקר) בעולם הדתי לאומי (ללא שום סדר), לכל צד פה בכל שאלה אני יכול להביא תימוכין וסביר שאפילו למצוא רבנים התומכים בכל אמירה כזו.

ככל שאנשים מתבגרים העולם שלהם הופך ליותר קופסאות שדברים נכנסים אליהן יותר במהירות.

זה חלק מהתהליך הטבעי של למידה, ככה המוח שלנו עובד.

המוח שלנו מזהה הקשרים בין דברים, ומכניס אותם להקשרים המתאימים להם,

גם את עושה את זה- את הכנסת אותנו לקופסא שנקראת "אנשים שמכניסים אוטומטית את הסביבה לקופסאות",

זו קופסא שלך- ואת הכנסת אותנו אוטומטית לתוכה. לא רק שעשית את זה- גם הכללת "מלא אנשים פה"-

ואם כולם פה זה מלא ניקים של אותו אדם שמתווכח עם עצמו? למה את מחליטה עלינו?

 

השאלה למה נראה לכם שמותר לכם לעשות את זה- ככה.

איזו מן שאלה זו? למה שיהיה לי אסור? על איזה חוק קוסמי מחייב אני עובר בכך? 

אין הלכה שאוסרת עליי לעשות את זה, אין חוק במדינת ישראל, או באמנה בינלאומית שאוסר עליי לעשות

את זה...

אז מה השאלה הזו אמורה להביע בכלל?

 

ולסיכום-

יש דברים שיש ביניהם קשר, כמו בכל דבר בחיים- הוא לא מחייב תמיד, אבל כשאני רוצה לדעת מה מידת

יראת השמים של אנשים יש דברים שיכולים להעיד על זה. נכון, זה מכליל- אבל ככה אני גם לא אוכל רעלים,

נמנע מלהרוג את עצמי בדרכים שונות ומצליח להגיע למטרות. ע"י הכללה וע"י קריאת הסימנים שאני מקבל

מהדברים. אדם שהולך בלי כיפה, עם קעקוע על קרקפת מגולחת למשעי, הוא אדם שמצהיר שהוא חסר יראת

שמים, למרות שיכול להיות שיש אחד כזה שהוא באמת בעל יראת שמים מיוחדת- הוא לא אחוז בודד מהאנשים
האלו ולכן אני לא אתייחס אליו ככזה. אותו דבר עם כל סממן חיצוני אחר- אדם שהולך נגד ההלכה בפהרסיה

אומר "אותי לא מעניינת ההלכה מספיק בשביל להתנהג על פיה"- ב99% היראת שמים של האדם הזה תהיה

בהתאם. ואם יש מישהו שאני טועה לגביו- בעיה שלו, הוא אחראי למה הוא מציג, כמו שאם הוא היה משקר לי

לגבי השם שלו אין לו מה לטעון כלפי כשאני קורא לו בשם שהוא נתן לי.

עם זאת, אנחנו חיים בעולם מורכב, והרבה פעמים כן יש צורך להכניס ת'צמנו לקופסאות. אני מכירה כמה אנשים שאי אפש להגדיר אותם, באמת. כמה שאני מנסה אני לא מצליחה. הם לא "דוסים" אבל הם גם לא "לייטים"... וזה מאוד מאוד מקשה על החיים שלהם. כי הם לא יודעים איפה להכניס את עצמם, איפה לגור, לאיזה מסגרות לשלוח את הילדים...

אז לדעתי, יש צורך באיזשהו סיווג בסיסי. לא צריך להשתגע, אבל כן להגדיר פחות או יותר. במיוחד בענייני שידוכים- שאתה רוצה למצוא מישהי שדומה לך ברמה הרוחנית ובהשקפה פםחות או יותר.

מצחיק שכאילו עניתי לעצמי עכשיו 

נניח שתבקשי תמונה מהמציע, ותקבלי את התמונה הבאה: 

 

http://www.alfabet.co.il/tags/image.php?m=2&w=661

 

(לצורך העניין נניח שיש כיפת גרוש מסתתרת בחלק של התמונה שלא רואים)

 

גם אז תגידי שצריך לתת לזה צ'אנס, כי זה בסך הכל סטיגמות והגדרות, וצריך להימלט מההגדרות האלה?

 

הרשי לי לתאר לעצמי שלא. או שלפחות יש איזושהי תמונה שבכל זאת תגיד לך 'מממ... אולי חבל על הזמן שלי'. 

 

א. בייחוד בנושא הזה (של היכרויות), חייבים את ההגדרות האלו.

    אתן הקדמה:

    כשרוצים לבנות בית נורמלי ותקין, חשוב שלבעל ולאשה תהיה אידאולוגיה שברובה היא משותפת.

    אחרת, כל הזמן יהיו תאקלים בזוגיות וגם תיווצר בעיה גדולה בחינוך הילדים. (קישור לכתבה)

    דתי אמיתי לא יכול להתפשר על מצוות! (אפשר להתפשר אך ורק על החמרות)

    כך שבן-אדם שלא מקפיד על כל המצוות לא יכול לבוא במו"מ על מצוות עם בן-אדם שכן מקפיד.

    לדוגמא:

    אשה (שאינה דתיה) תגיד: "אני אקפיד על טהרת המשפחה וכשרות,

                                          ואתה (הבעל הדתי) תאפשר לי לסוע עם הילדים בשבת."

    זה למשל, דבר שהוא איננו קביל, בעל דתי (וכן אישה דתיה) לא יכול לאפשר אי-קיום מצוות בביתו!

    אותו הדבר גם על שמירת נגיעה, צניעות וכו'.

    כך שבפועל הצד החילוני יצטרך לקיים חלק ניכר מהמצוות (ובודאי את הקשות שבהן).

 

    ולענייננו, אם אני לא אגדיר מה אני מחפש, אלא אגיד רק יהודיה,

    מחר יציעו לי דתייה לייט, מחרתיים מסורתית, ועוד שבוע חילונית.

    מכיוון שאני לא הולך לבנות את ביתי עם מישהי שאינה מקפידה על מצוות לשביעות רצוני,

    אז אין טעם שאפגש עם אחת שמכיוון שהיא לא מקפידה על מצוות, כי ברור מראש שלא נתחתן.

    חוץ מזה, יש ממש בעיה הלכתית לצאת ולהיפגש עם בחורה לא צנועה - אז צריך לסנן מראש!

    אז תסכימי איתי, שיותר נכון לסנן עפ"י מגזר מאשר להגדיר את אורך השרוולים, המחשוף והחצאית,

    ולברר אלו מצוות היא מקיימת ואלו לא.

 

    מסקנה: ההגדרות נצרכות!

 

 

ב. אני מסכים איתך שיש בנות שמתלבשות בצניעות, אבל הייראת שמיים שלהן קטסטרופה,

    ומבחינתי, במצב זה גם הרמה הדתית שלהן תחשב לנמוכה.

 

    אבל אני לא מסכים איתך שקיימות בנות שהולכות עם מכנסיים (או חצאיות מעל הברך וכד') ויראת השמיים שלהם טובה.

    אם היה להן באמת יראת שמיים - הן פשוט היו הולכות לפחות בצניעות בסיסית!

אתה יודע כמה פעמים שמעתי את התירוצים האלה? אז ככה לכל מי שלא הבין אותי או שהחליט להתפלסף ולא לקלוט הכוונה שלי הייתה לזה, למה אני צריכה לומר הוא דתי לאומי והוא דתי לייט, כשאני מדברת על תבניות אני מתכוונת לזה ונדמה לי שגם כתבתי את זה כבר. עוד דבר, להגדיר מישו בצורה הזאת זה מגביל אותו, מה זה אומר מגביל? זה אומר ככה: האדם בנוי מאוסף של ביטויים, אבל אם נתייחס לכל פרט ופרט בנפרד, לעולם לא נוכל להגיע לשורש של אותו אדם. המגביל היחידי שצריך להיות לאדם זה אלוקים, לא החברה!! עוד דבר. מי אמר שההגדרה הספציפית שנתתם מתאימה? אם אתם מגדירים בן אדם, אז הוא צריך לעמוד לפי כל הקטריונים כי בעצם זה הופך להיות מן אידאל, אז הוא צריך לפחות לשאוף לקטריונים האלה...

אז לכל אלו שחלושבים שאם אדם לא מגדיר את עצמו הוא מתבלבל אז הם טועים לחלוטין. אני מכירה גם מבוגרים ואנשים מאוד איכותיים שהם נגד הגדרות כאלה.

אז שבת שלום לכולם תחשבו על מה שאמרתי ורגע אחד אל תנסו להתפלסף ותנסו להכנס לכוונה שלי ולקרוא דרך העניים שלי. תנסו להבין ולא לעורר פה ויכוח כי זה לא באמת עוזר... ויכוח נועד כדי להשמיע את הקול שלך ולא לשמוע אחרים... אז מקווה שהפנמתם

שאת כותבת פה פילוסופיה שלמה ומבקשת שלא נתפלסף...
ראי שאלתי לעיל לרחפת. לא מבין מה יותר בעייתי בלהגיד למישהו "היא דתייה לייט" יותר מאשר "היא לובשת שרוול קצר ומסמסת בשבת" (איני טוען שכל הדתיים לייט נוהגים כך!). אם מבחינת מי שאני מציע לו חשובה התבנית - אז היא תהיה חשובה לו גם אם "אסתיר" אותה ממנו, ואז דווקא כל מה שאת כתבת זו "סתם התפלספות" מבחינתו, כי הוא רוצה לדעת תכל'ס: היא דתייה, או דתייה לייט?
אז לא, לא הפנמתי. וכל אלו שלא אוהבים להגדיר את עצמם - הם פשוט הגדרה כשלעצמם ("היא מאלו שלא אוהבים להגדיר את עצמם". "אההה").

ול @אהבה עצמית:
אם אנחנו חושבים שאת טועה זה לא אומר שלא הגענו למסקנות שהגענו אליהן אחרי מחשבה ובצורה מושכלת. את חושבת שכשאני אומרת ''דתי לייט'' (או כל הגדרה אחרת שתחפצי להכניס בין הגרשיים האלה) אני מדברת על פחית שימורים ריקה מתוכן שכתוב עליה בארטליין ''דתי לייט'' (או כנ''ל)
ולכן המסקנה המתבקשת היא שברגע שהגדרתי בנאדם-הגדרתי את התחלתו, סופו, תכולתו, מראהו וכו וכו. ואני מתכוונת בסה''כ למכנה משותף שעוזר לי ולך ולכולנו לקבל מידע בסיסי כלשהו לגבי הבנאדם (שעשוי להיות בעל עומק אינסופי) שאותו אני עומדת או לא עומדת לפגוש.

שבת שלום

יש הדדיות בעולם
והתורה...היא נותנת כוח ואושר וחיים, כל הזמן ובכל התחומים. זוגיות היא אחד היישומים הכי חשובים שלה, בעיניי. היא ממשיכה ללוות אותנו כל החיים בעז"ה...

אמר רבי תנחום א"ר חנילאי: כל אדם שאין לו אשה – שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה… במערבא אמרי: *בלא תורה*, בלא חומה .

שמעתי פעם שכשהרב שג"ר זצ"ל יצא עם אשתו הוא אמר לה מראש שתדע שהוא כבר נשוי לתורה הקדושה. וזה באמת נשמע קשה. כיוון שאני לא נשוי אני לא יודע אבל כנראה שמתמרנים איכשהו. וכנראה גם שזה יותר קל אם גם האשה מאוהבת בתורה.
ואולי זה שהתורה מתירה לגבר לשאת שני נשים מראה שגבר יכול להחזיק בכמה מערכות יחסים.
ומוסיף פסקה מ'תומר דבורה' שקשורה לעניין- (קצת ארוך, מחילה, אבל נראה לי יעזור-)

"לַעֲשׂוֹת שֶׁהַשְּׁכִינָה תִדְבָּק בּוֹ עַל יְדֵי הַהִתְנַהֲגוּת עִם אִשְׁתּוֹ עוֹד זְהִירוּת הַרְבֵּה צָרִיךְ לִקַּח הָאָדָם לְעַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת שֶׁתִּהְיֶה שְׁכִינָה דְּבֵקָה עִמּוֹ וְלֹא תִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וְהִנֵּה הָאָדָם בְּעוֹד שֶׁלֹּא נָשָׂא אִשָּׁה פְּשִׁיטָא שֶּׁאֵין עִמּוֹ שְׁכִינָה כְּלָל כִּי עִקַּר שְׁכִינָה לָאָדָם מִצַּד הַנְּקֵבָה, וְהָאָדָם עוֹמֵד בֵּין שְׁתֵּי הַנְּקֵבוֹת, נְקֵבָה תַּחְתּוֹנָה גַּשְׁמִית שֶׁהִיא נוֹטֶלֶת מִמֶּנּוּ שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה, וְהַשְּׁכִינָה הָעוֹמֶדֶת עָלָיו לְבָרְכוֹ בְּכֻלָּם שֶׁיִּתֵּן וְיַחְזֹר וְיִתֵּן לְאֵשֶׁת בְּרִיתוֹ כְּעִנְיַן הַתִּפְאֶרֶת שֶׁהוּא עוֹמֵד בֵּין שְׁתֵּי הַנְּקֵבוֹת, אִימָּא עִילָּאָה לְהַשְׁפִּיעַ לוֹ כָּל הַצֹּרֶךְ, וְאִימָּא תַּתָּאָה לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה, חֶסֶד דִּין רַחֲמִים כַּנּוֹדָע.וְלֹא תָבֹא אֵלָיו שְׁכִינָה אִם לֹא יְדֻמֶּה אֶל מְצִיאוּת הָעֶלְיוֹן. וְהִנֵּה לִפְעָמִים הָאָדָם פּוֹרֵשׁ מֵאִשְׁתּוֹ לְאַחַת מִשְּׁלֹשָׁה סִבּוֹת:
הָא' - לִהְיוֹתָהּ נִדָּה.
הַב' - שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבוֹדֵל מִמֶּנָּהּ כָּל יְמֵי הַחֹל.
הַג' - שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹמֵר עַצְמוֹ מִן הַחֵטְא. וּבִזְמַנִּים אֵלּוּ הַשְּׁכִינָה דְּבֵקָה וּקְשׁוּרָה עִמּוֹ וְאֵינָהּ מַנַּחַת אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נֶעֱזָב וְנִפְרָד, אֶלָּא לְעוֹלָם אָדָם שָׁלֵם זָכָר וּנְקֵבָה, וַהֲרֵי שְׁכִינָה מִזְדַּוֶּגֶת לוֹ, צָרִיךְ אָדָם לִזָּהֵר שֶׁלֹּא תִפָּרֵד שְׁכִינָה מִמֶּנּוּ בִּהְיוֹתוֹ יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, וְיִהְיֶה זָרִיז וְנִשְׂכַּר לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ וְלֶאֱחֹז בַּתּוֹרָה, שֶׁבְּסִבָּה זוֹ שְׁכִינָה שֶׁהִיא שְׁמִירַת הַדֶּרֶךְ, עוֹמֶדֶת לוֹ תָמִיד בִּהְיוֹתוֹ זָהִיר מִן הַחֵטְא וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. וְכֵן בִּהְיוֹת אִשְׁתּוֹ נִדָּה שְׁכִינָה עוֹמֶדֶת לוֹ כְּשֶׁשּׁוֹמֵר הַנִּדָּה כָּרָאוּי. אַחַר כָּךְ בְּלֵיל טָהֳרָתָהּ אוֹ בְּלֵיל שַׁבָּת אוֹ בְּבֹאוֹ מִן הַדֶּרֶךְ, כָּל אֶחָד מֵהֶן זְמַן בְּעִילַת מִצְוָה הוּא. וּשְׁכִינָה תָּמִיד נִפְתַּחַת לְמַעְלָה לְקַבֵּל נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת, גַּם אִשְׁתּוֹ רָאוּי לִפְקֹד אֹתָהּ וּבָזֶה שְׁכִינָה תָמִיד עִמּוֹ, כֵּן פֵּרֵשׁ בַּזֹּהַר בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (דַּף מ"ט.). הַפְּקִידָה לְאִשְׁתּוֹ צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה דַּוְקָא בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה בִּמְקוֹמָהּ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהִיא בֵּין שְׁתֵּי זְרוֹעוֹת. אָמְנָם בִּזְמַן צָרַת הַצִּבּוּר שֶּׁאֵין הַשְּׁכִינָה בֵּין שְׁתֵּי זְרוֹעוֹת, אָסוּר. וְכֵן פֵּרְשׁוּ בַּתִּקּוּנִים פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (תִּקּוּן ס"ט)."

היא לא תרגיש ״מאויימת״ מנוכחותה של ״אשת נעוריך״.

ויתרה מזאת, ברגע שהיא תראה שמתוך העמקת הקשר הראשון מתברך גם הקשר השני, היא תרצה ותשמח בזה גם.

העיקר העיקר- לא לתת תחושה שהיא בתחרות.
כי גם זאת שהכי רצתה את ההוא שדבוק לסטנדר, יתהפך ליבה אם תחוש שזה על חשבון הקשר איתה.

״השרוי בלא אשה שרוי.. בלא תורה״
ו״אל תקרי מורשה אלא מאורסה״
אולי ניתן לומר שרק אחרי החתונה עם אשתך, ״קשר האירוסין״ הקודם גם עולה מדרגה ל״קשר נישואין״.

למעיישה--
* לא להכניס את הבחורה בין גברא לגברא!
(בנות מרגישות את זה מיד..)
* לא לבוא עם סטופר לפגישות במחשבה על הסדר ערב שפספסת.
* לא לראות בזה משהו שיבוא על חשבון השני, על אף שבנגלה זה בדר״כ אכן כך, אלא באמת ובתמים לזכור שיש ״יותר״ וזה בא ״מתוך״.
* ללמוד. ללמוד. ללמוד. מה זו אשה. מה זו תורה.
(לדוגמא: הספר ״דרך אמונה בחרתי״ של הרב מוטי הס, ״שלום באהליך״- ׳מאמרי הדרכה לשלום בית לבן תורה בן עליה׳).
* לזכור שבן עזאי יש אחד (כנראה)

כל גדולי ישראל, וגם רבנים שהם לא גדולי ישראל, ואפילו תלמידי חכמים שאוהבים מאד את התורה. 

 

כמו שכתב "נקדש את שמך" עליך לעשות מאמץ כדי שאשתך תבין את זה, ולא תרגיש שיש תחרות, 

ותיתן לך את כל הזמן שאתה צריך עם התורה. לא חסרות נשים צדיקות כאלו ב"ה, אבל כדאי להבהיר את זה.

 

מצד שני, גם אתה צריך לזכור לתת לאשתך כמה שאפשר, במיוחד בשנים הראשונות לנישואין. 

 

אשריך!

 

בהצלחה ושבת שלום!

 

האחד-

תמצא מישהי שרוצה אדם שנשוי לתורה.

זה יקל עליכם. אם היא לא רוצה מישהו כזה, בדווקא, יהיה לה יותר קשה עם זה.

 

השני-

זה לא אחד על חשבון השני- תורה זה לא טקסט, זה חיים. שיחת "חולין" עם אשתך- זה תורה,

רק שבמקום להיות תורה שמתגלה בטקסט היא מתגלה בשיחה.

ברגע שבו תפנים שלהתחתן עם התורה זה לא הדף והאותיות תוכל לראות איך שני הצדדים מגדלים

זה את זה ומברכים זה את זה.

 

היא 'התורה המהלכת שלך'.

[חז"ל רמזו לזה ביבמות סא. ויותר מבואר בזוהר ובשל"ה]

פחות.
אני שואלת את עצמי האם אני צריכה להיות שם, או לשאוף לזה... ואולי המקום שלי נכון, ואולי הוא לא בדיוק. ומה ה' דורש ממני...
בכל אופן, אתם צדיקים מידי... אתם לא חושבים?
ובכל זאת מקנאה...

אולי תנסה להוציא את התורה מהכח אל הפועל...
אתה יודע?, קשר חזק בין בני זוג, מביא אותם להיות דומים אחד לשניה...
התורה (תרגום האלוקות) מזדווגת עם ישראל...
וגם בכלל ככל שקשר מתהדק עם מישהו, אתה מתחיל לאהוב את מה שהוא אוהב.
התורה שאתה כ"כ אוהב, אוהבת לראות אותך נשוי אולי יעזור לך לחשוב על זה ככה...

כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו.
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר.
דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום.
השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם. אמן...

 

יא כ
כא ל
לא מ 
מא נ 
נא ס 
סא ע
עא פ 
פא צ 

קא קיב
קיג קיח
קיט קכא
קכב קל
 

ישועות ונחמות...

לא מ

סא ע
עא פ
פא צ

שבת שלום!

אלופים.
כל שבוע מחדש....
יישר כח!


שבת שלום ומבורך
(תופים)
בכל
מכל
כל

סיעתא דשמייא רבה
ואהבת השם לחלוטין


אך נחת וטוב!



נ.ח.

ויש סיבה שזה מפחיד אבל שווה לפתוח את הלב עד הסוף ולנסות להבין אם זה הוא

זה לא שאני לא בטוחה מה אני מרגישה כלפיו, ואני די בטוחה שזה הוא.. ובכל זאת אני פוחדת שזה יתקדם

ומה שאת עוברת (החשש וכו') לגמרי טבעי...
ותחכי קצת לראות מה קורה אצלו ואיך זה משפיע עליו, כי את צריכה את האהבה והחיזור שלו.
יש מצב שהוא מופנם וכשהוא יהיה בטוח לידך, זה יצא החוצה... ואולי אממ תנסי להראות לו טיפה (ברמז) מה את מרגישה כלפיו, וזה יפתח משהו. אבל תעשי את זה בזהירות ולא ישיר...

ותתייעצי עם מישהי נשואה שמתעסקת בתחום. זה תמיד טוב...

זה פשוט לא במקום כזה, של להתחיל לדבר על מה אנחנו מרגישים...
אני יודעת שגם לו נחמד בסה''כ, אפילו הגיוני שמבחינתו זה נראה לו מתאים, והמצב הנוכחי מספיק בשביל לעבור שלב (לכן לא נראה לי מופרך שהוא יציע לי נישואים פתאום) אבל למה שפתאום יתחיל לחזר?!

פחות ממקום של מחליטים להתחתן.. אלא יותר כדי שיהיה תמונת מצב על ההרגשה.. שתדעו לאיפה לכוון את השיחות בשביל לפתוח ולהפתח ריגשית..

לעצמי אני לא יודעת להגדיר.. ואיך לשנות (אם בכלל)

נחמד זה נחמד אבל אולי כדאי שיהיה בינכם משהו מעבר לזה...

דברי איתי באישי אם בא לך...

לפחות מבחינתי, (כנראה גם מבחינתו)
אבל הוא לא נראה על פני השטח..

הפחד מתחיל ב, הוא זר
ואז ב, אני אפתח אליו אולי אפגע
ואז ב, אני אוהבת אותו אולי הוא לא אוהב אותי
ואז ב, אני אהיה נשואה?!
כל פחד גדול מקודמו
זה צעד מפחיד והגיוני וקורה לכמעט כולם

*מיועד לנשים וגברים כאחד

העניין הראשון,אני חושב שההרגשה שלך היא הגיונית,ואולי כדאי להתבשל עם עצמך בעניין הזה.
הרי,אם התחלת לצאת ז״א שאת רוצה קשר ורוצה להתקדם,אז תחשבי עם עצמך על למה בכלל התחלת לצאת,ותזכירי לעצמך את הדברים האלה,ואני מאמין שזה יחזק אותך,ההבנה שלשמה התחלת לצאת ובעצם - המטרה.
לגביי העניין השני לא הבנתי את הניסוח ואת הבעיה..

באמת ממש הרגשתי שאני רוצה להתחתן, לעבור שלב, להקים בית ומשפחה.. ועכשיו זה נראה לי יותר מדי אחריות, זה לאנשים גדולים, לא לילדות קטנות...

את נורמלית...

את צריכה להאמין בעצמך,ושזה התמודדות שתעשו ביחד.ותמיד אפשר לתכנן דברים.
אני מאמין בשיח פתוח או לפחות לראות מה הוא משדר ביחס לדברים מסויימים.
לגביי זה שאת מרגישה לא בשלה,זה כבר נושא שדורש בירור ,רק את עצמך או מישהו שמכיר אותך טוב יכול לדעת.

כשאת מדברת איתו,מה הוא משדר כלפייך,הוא משדר עניין? הוא מתעניין? שואל?אם כן,אז הוא בהחלט משדר כיוון טוב.

תחברי את זה עם השאלה של מתי הוא רואה את עצמו מתחתן.
בעיניי שאלה לגיטימית,שאלו אותי לא פעם וגם אני שאלתי והנה לך תשובה.
גם ככה בנושאים אחרים,או שאת יכולה לשאול באופן ישיר או להבין באופן עקיף איפה הוא רואה את עצמו ביחס אלייך ומה הראש שלו בכל מיני נושאים.
אני חושב שככה אפשר ללמוד יפה עליו

נניח אפשר לומר שבהחלט, הוא משדר כיוון טוב.
זה לא איזה מצב משונה שאין לי שמץ מה עובר לו בראש, סה''כ אני יודעת ששנינו בהחלט בכיוון, ובע''ה אם שום דבר לא ישתבש, אני מאמינה שנתחתן בסוף(:
אבל לשאול אותו? יביא לשאלה ההפוכה, מן הסתם.. ועל עצמי אני לא יודעת. כאילו אני רוצה שאני ארצה כבר להתחתן איתו. אבל בינתיים זה לא מספיק קיים. ואני פוחדת שאצלו זה כן..

לפני הכל מה שכדאי זה שתעשי בירור עם עצמך ואולי תתייעצי עם אדם שמאוד קרוב אלייך ושאת סומכת עליו.הכי טוב להתייעץ עם רב שמכיר אותך,אין כמו דעת תורה.

לא שמתי לב שאמרת שאת חוששת שהוא כבר מאוד בכיוון של חתונה.
לגביי זה,הרי זה משהו שמדברים עליו כידוע לי, לא? אף אחד לא כורע ברך בהפתעה.
בכל אופן את אמורה לדעת מתי הוא בכיוון הזה.
והכי פשוט - שיח פתוח.

נשמע הגיוני שאני אדע לפני כן, נכון. אבל תכלס זה המצב. שיש לנו קשר רציני וטוב, ככה שזה הגיוני. ואולי אפילו מתבקש, תלוי את מי שואלים...
שיח פתוח זה צמד מילים מגניב, לפתוח שיחה בשאלות מה הוא מרגיש כלפיי ואם הוא חושב ברצינות על להתחתן איתי זה כבר משהו אחר..😰
ואנחנו כן מדברים בפתיחות, אבל על דברים פחות קריטיים...

תהסי לחשוב מה מצא חן בעייניך אצלו ומה פחות?
תחשבי מה את מחפשת? תנסי לחשוב מה חסר לך בקשר? מה תוקע אותך?
כתבת שתאם מדברים הרבה ברומו של עולם. אולי חסר לך עומק?

בהצלחה

זה קורה כמעט לכולם.
זה שאת יכולה להתחתן זה ברור. אין סיבה שלא. רק תסתכלי סביבך על זוגות נשואים ותראי שיש זוגות שהם הרבה יותר "ילדים" ממך והם זוג נהדר.
לגבי התחושות שלו כלפייך, מוכר מאוד מאוד, זה הכי הגיוני שבעולם כי באמת א"א להפגין כלום כלפי חוץ לפני החתונה.
אבל מה שיכול מאוד מאוד לעזור וגם אנשים שמבינים בתחום אמרים זאת, זה לדבר על הנושא. בדיוק על מה שאת חושבת. ואז תשמעי בדיוק מה קורה אצלו ומה הוא מרגיש וגם הוא ישמע ויידע מה קורה אצלך. זה גם מאוד עוזר ומפתח את הקשר. כמובן שלא תדברו על מושגים כמו אהבה וכדו'. אבל את יכולה למשל לומר- אתה מוצא חן בעיניי, לדעתי אנחנו בהחלט יכולים להתחתן. מה אתה חושב?
בהצלחה רבה!!

שמפחיד אותי להתחתן..? זה לא פייר, למה יצאתי איתו אם אני במקום כזה?!
שאני קשורה אליו מאוד ובכ''ז מפחדת מהרעיון שפתאום הוא יציע לי נישואים?..

הרבה אנשים מספרים שהיה להם פחד להתחתן. אבל אם תדברי איתו על זה יכול להיות שהוא יוכל להקל עלייך או להרגיע אותך בנושא. גם כשמדברים על הפחד יודעים יותר למקד אותו, ואז אפשר לנסות למצוא פתרונות ביחד. 

 

בכל מקרה - פחד מנישואין כשאת יוצאת עם מישהו זה לא חוסר-הגינות. 

חלק מהחשש זה שאני מכירה אותו מעט זמן יחסית, ואולי אני לא מכירה באמת...
ולפתוח בעצמי שיחה כזאת בלי לדעת איפה זה מבחינתו- זה מוזר ומעיק.
אולי אם בעצמו הוא יפתח ויאמר שמבחינתו זה מתאים, אז הגיוני לשתף בפחדים.

זה בדיוק הזמן לשיחת יחסינו לאן! 

 

אני מבין שזו הפעם הראשונה שאת מגיעה לשלב הזה? הוא אכן מפחיד. אבל עדיף לעבור אותו על פני לייחל אליו. 

לא זורם לי בכלל. איך עושים את זה?

שואלים במבוכה עצומה אם הוא רוצה לדבר על הקשר. רוב הסיכויים שאם את חושבת שזה מתקרב לנקודות שיא - אז הוא באמת מעוניין לדבר על הקשר. אפשר גם לקרוא לזה 'בשם המפורש': "אתה חושב שכדאי לנהל את שיחת 'יחסינו לאן' הידועה לשמצה?" - זה עשוי לעזור לשבור את הקרח. אפשר גם להשתמש בהומור, זה לא מזיק (אבל תלוי לגמרי באופי שלכם ובמה שמתאים לכם). 

 

ואז פותחים את העניין: אני מרגישה חיבור. נעים לי איתך. בלה בלה בלה - איזה ניסוח שאת חושבת שהכי תואם את מה שאת מרגישה; ואם זה מבחינתו מגיע לאיזור שמתקרב לנישואין - אז אפשר לסייג, ולהגיד שאת עוד לא יודעת אם את מוכנה לנישואין ואת כל נלחצת מהרעיון, ושזו הפעם הראשונה שאת מרגישה דברים כאלה, וכו'. 

תודה רבה רבה. באמת.

בא לי אבל שהוא יפתח את זה...):

נשמע שאת דווקא כן מעוניינת בו ובלהתחתן.
ומה שמסביב זה בעיקר פחדים
מה אם הוא לא חושב כמוני? (למרות שיש סיכוי גדול שהוא כן בכיוון שלך..)
מה יהיה אח"כ? משפחה ילדים?
מה אגיד לו?איך אתמודד עם הרגשות והדיבור עליהם?
וכו
יש מצב שהוא קלט את הפחדים שלך לגשת לעניינים היותר רגשיים ולכן, הוא מחכה ל'סימן' מצדך. אל תשכחי שגם הוא רוצה להיות בטוח שאת בעניין. 

בקיצור, הייתי מציעה להראות יותר חיבה וקצת יותר רגש. אל תיבהלי לא מתכוונת להתרפסות ולציחקוקים לא במקום. יותר מבע בעיניים. יותר יחס חם. באמת בקטנה. אם הקשר שלכם הוא טוב יש מצב שהוא יקלוט את השינוי ואת המוכנות שלך ויפעל בהתאם.
עוד הערה, פחד מהתחייבות וחתונה זה מוכר ולגיטמי וזה עובר על רוב האנשים (כולל אותי) אבל זה לא אומר שלא תתחתני או תקדמי את הקשר בגלל זה.. אלא ניתן לחכות קצת או לדבר על זה איתו או עם אמא או כל חברה שיכולה לעזור להרגיע את הפחדים.
בהצלחה(:

לפחות במה שאמרת.. ותכלס נראה לי שגם הוא, אבל זו לא ידיעה וודאית.
ואני לא יודעת איך (ואם בכלל צריך..) להראות יותר חיבה ועניין..

אז נראלי שכן עדיף שתיגשו לזה בצורה יותר ישירה. הרי הפגישות מובילות ואמורות להוביך לחתונה ולמיסוד. השלב הבא בכל מקרה הוא בירור הנושא. אם את מעדיפה לחכות שהוא יעלה את זה וזה מסתדר לך עם המצב שבוא את נמצאת-(חששות פחדיםוכו) אז אולי באמת זה המצב האידיאלי מבחינתך. תמשיכי עוד 2-3 פגישות (אול פחות)ותחכי לראות איך הוא מזיז את המצב, בינתיים תוכלי לעבוד על הפחדים ולברר את רצונך וכו..
 

ברור מאוד מאוד!
רק-ממליץ לך לחשוב למה את הולכת לשם או לשם. לא בגלל מי שתצאי איתו, אלא בגלל עצמך. בגלל מה שאת מאמינה בו.

יש דוסים באוניברסיטאות חילוניות ויש פחות דוסים גם במוסדות דתיים.

במוסד "איכותי ודתי" וגם באונ' חילונית - 

לדעתי יש למוסד הלימודים השפעה לא קטנה על הסטודנטים.

המרצים מעצבים תפיסת עולם, ולא רק במקצועות "ערכיים" כמו הוראה וכו. אלא גם בתארים כמו שאני למדתי (כלליים שלכאורה אין בהם חלקים דתיים).

לכי על דתי.

 

במאמר מוסגר - מכון לב וטל מובילים במקצועות שמלמדים בקנה מידה אונברסיטאי. הם ממש לא נחשבים לעוד מכללה עם ציונים ממוצעים.

כאחת שלומדת במוסד חילוני ממליצה על מוסד דתי.
א. לא הערכתי נכון את ההשפעה של החברה הלימודית על החיים הרחניים, של המרצים והאווירה..
ב. הרבה יותר נעים וכיף ללמוד בסביבה ובמוסד שרוחו, התנהלותו ודרכו ע"פ דרכך ואמונתך.
ג. אין לשכוח שמוסד אקדמאי חילוני מכיל אנשים רבים ומגוונים על כל סוגי הדת למיניהם והמגדרים ואלה הם חברייך לכיתה, לקושי, לשיעמום, לעניין ולכיף.. לעומת מוסדות דתיים שהרבה פעמים מחלקים כיתות לפי מגדר גם אם יש לאומים שונים (שאין הרבה אם בכלל)

המלצה שלי,
אם יש לך אפשרות לכי למוסד דתי.

1. לא ראיתי את המאמר, אני מאמין שזו פונקציה של חוסן נפשי ושל עמקות תורנית. אנשים אם תפיסות תורניות שטחיות יפלו בקלות רבה הרבה יותר מאשר אנשים בעלי תפיסות עמוקות. וכמו"כ מומלץ להיות נטוע במקום תורה מסוים.

 

2. ראשית כל, כל מקרה לגופו. שנית, יש בזה יתרון מסוים, של פתיחות ויכולת הכלה (תפיסתית) של העולם שבחוץ וחוסר ניתוק משאר העולם. ובדרך כלל המוסדות האלו טובים יותר...

 

מכון טל לא כזה איכותי... לא בליגה של שום אוניברסיטה שאת יכולה לחשוב עליה

תכלס בר אילן זה אוניברסיטה דתית בעלת צביון דתי, יש לה גם מדרשה וכו'.. היא ברמה גבוהה ונחשבת מאוד ועם זאת יש בה מגוון גדול של סטודנטים: דתיים, חילונים, חרדים, ערבים..

לא מרגישים ככה,

ז"א הצביון הדתי לא נראה להם כל כך בולט,

הפעילויות של האגודה לא מותאמות לציבור הדתי כלל

רוב החברות שלי התחילו ככאלה שבטוח ישימו כיסוי ראש מלא והיום לאחר שנה אם הן התחתנו הן הולכות עם חצי גיסוי/ סרט בלבד.

מכנסיים וכו..

 

לגבי איכות הלימודים- הבנתי שמכון טל נחשב ברמה האקדמית גבוה מאוד

באמת דילמה עבורי

 

גם מבחינת הדרישות, וגם מבחוץ.

בעיני אם אפשר לחסוך התמודדויות ואתגרים בשנים האלו מבחינה דתית, אז עדיף.
אין עניין לחפש בשלב הזה את החברה החילונית כשהמטרה זה להתמקד ולהשקיע בלימודים.

מאמינה שאם תחליטי מסיבות טובות (יש הרבה שיקולים כמו מרחק או שפשוט אין את המקצוע שאת רוצה, שמשפיעים על החלטה ללמוד באוניברסיטה) ללמוד במקום חילוני, ותשמרי על עצמך, זה לא יהיה בעיה להרבה בחורים..

בהצלחה

לפי דעתי,עדיף לך ללכת למקום דתי,עם צוויון דתי ברור.
הרבה מהאוכלוסייה הדתית בבר אילן לצערי....
מאידך יש גם בנות תורניות ברמה גבוהה שמתנהלות מצויין,פשוט תופסות לעצמם מקומות טובים ולא מתערבבות.
יש מכלול שיקולים.
לדעתי אוניברסיטה חילונית - ממש לא.
בר אילן - תלוי
מקום דתי - הכי טוב.
אם הייתי יכול הייתי הולך למקום דתי.

מוסד אקדמי כלשהו, לא רק חילוני. איכס

אבל אני חושב שבהחלט לאקדמיה יש השפעה שלילית על צורת החשיבה של האדם.

זה אולי גם תלוי אם מגיעים 'פתוחים' לקבל את כ-ל מה שתשמע ולהאמין לכל חכם...
או שיש הרבה שמגיעים רק כדי להיבחן ולצאת עם התואר כי זה מה שצריך בשוק.

בסהכ זה מבורך שאנשים בוחרים להשקיע קצת בלהחכים. וגם זה יכול להכין לחיי עבודה והתאמצות.

כולנו אוהבים ליישר קו עם הסביבה, לטוב ולרע. לטוב - אנחנו לא נדחפים בתור לקופה, כי כל השאר לא נדחפים. לרע - כתוב בפרקי אבות: "התרחק משכן רע". הסביבה החילונית בהחלט משפיעה, ועוד איך. אף אחד לא רוצה להיות כבשה שחורה, ומכאן הדרך לכל מיני "פשרות" בתחום קיום המצוות ו/או בתחום ההשקפה היא קצרה. 

אני חושב שהסביבה החילונית שהייתה לי בצבא חיזקה ותרמה לתפיסתי הדתית, גם כי אנשים תומכים באנשים רציניים ובמה שחשוב להם וגם כי אתה רואה אספקט נוסף בדת שמלמד

של התרופפות מול מקרים בודדים של התחזקות. כל הפלוגה הולכת ליום כיף, ואז החייל הדתי המצוי מתחיל לתרץ לעצמו תירוצים כדי לא להרגיש כבשה שחורה.

א. אבל מי שחזק ומסוגל זה יתרום לו להיות בחברה חילונית.
ב. חברה בצבא הרבה יותר לוחצת מחברה באזרחות, כי אתה חי איתם.

זה קשה.
עשו יום כיף לכל המכים בגדוד שלי
לובשים בגד ים, עולים לאוטובוס..
ואופס! שלחו אותנו לברכות חמות, מעורבות כמובן.

הנסיון היה קשה.
אבל הקושי העיקרי היה
שכולם חוץ מ2 מצאו לעצמם היתר.

בנופש הגדודי נשארתי צוות שמירה כל השבוע כי לא היה לי כח להתחיל להכנס לדברים האלה...

כשאתה רואה את הבריכה, כבר שניה מלהכנס, שם שיא הנסיון.

אתמול כמה חבר'ה ראו סרט במועדון ואיך שנכנסתי הזהירו אותי שזה לא בשבילי...

יישר כח!

צריך להראות רצינות במה שאתה מאמין, אבל חשוב גם לדעת להסביר את עצמך כדי שלא יחשבו שאתה סתם לא רוצה להיות חלק...

אחד הדברים שלמדתי בצבא היה היכולת להביא הסברים מתומצתים על כל מיני דינים עקרוניים יותר או פחות, כגון להסביר ביחס לשירת נשים את דעת האוסרים ודעת המתירים. (אני אישית סובר שמותר, אבל יש לי חברים שמקפידים על כך)

(דווקא שירת נשים זה נושא שהיה לי די פשוט להסביר, לעומת שבת לדוג')

המורכבות היא להסביר את העניין של מחלוקת, אבל היו דברים יותר מסובכים:

1. קדושת ספרים.

2. שבת.

 

ומילא לחילונים גמורים. לכאלה שיותר מבינים אתה צריך גם להסביר איך אתה "עובד על ההלכה".

אבל זה מחדד אותך מאוד.

היום, אני מדבר עם חילוני באזרחי, ועונה לו בצורה רהוטה שגורמת לו לחשוב על הדברים ברצינות. זה נכס.

זה אתה המצאת את זה?

ומה קשה להסביר על הוצאה מרשות לרשות?

אז אתה "עובד עליה" והופך רשות הרבים(לדיוק - כרמלית) לרשות היחיד, בעזרת פתרון דרבנני.

כוונתי שאתה עובד על המקור(אתה=חכמים-דרבנן)

יש עיקרון אחד של שביתת מלאכה.
כל השאר זה שיעורים ותקנות שעשו כדי שלא יתאמצו ויעבדו בשבת

לימודים במקום לא דתי הם מורכבים. זה לא אומר שהם לא טובים, אבל הם דורשים ממך יותר. להכיל דעות שונות, להתמודד עם חברה לא צנועה ועוד ועוד. אם יש לך אפשרות ללמוד במקום שיחסוך ממך את ההתמודדויות האלה, ועדיין יש לך את התואר שתרצי- לדעתי כדאי לך ללכת על זה.

אבל מה שבטוח, שזה לא מעיד כלום על רמה תורנית של הסטודנט\ית. זה לא אשמתו שאין במוסד דתי את התואר שהוא מחפש, או שיש אבל לא בדיוק מה שהוא צריך....

אין הרבה מקומות באקדמיה שהם רק לדתיים. יש בעיקר מכללות לחינוך ואומנות, וגם מכון טל. (אל תיכנסו לדקויות, הגיוני שיש מכללות שאני לא מכירה. אומרת בכללי). אז זה שאת לומדת במקום לא דתי ממש לא מעיד על הרמה הדתית שלך. רק אומר שתצטרכי להתמודד עם יותר דברים.

בס"ד

 

 

אומר שדיי הייתי בהלם ולצערי אע"פ שאני משתדל להמנע משיחה אישית עם בנות שאיני מכיר היה לי מאוד לא קל.

כשהגעתי למקומות לימודים אקדמאיים מסוימים הרגשתי בסוג של אווירה כזאתי של כאילו אפשר להקל בשיחה וצחוק עם בנות ואני מאוד חושש שהדבר יהיה לי קשה. הייתי חסר ידיעת הקושי המיוחד והגדול מאוד מאוד שעלול להיות במקומות כאלה, קושי בדרגה אחרת מהחיים ה"רגילים".

לדוגמא פעם אחת שהייתי ביום פתוח באוניברסיטה מסוימת עד כמה שהשתדלתי להימנע ולהיזהר לא הצלחתי להימנע משיחה שאינה עניינית עם בת: תוך כדי ביקור בפקולטה מסוימת יצא לי לשוחח עם בת (אומנם דתית) על כל ההתלבטות שלי האם לבחור את תחום הלימודים הזה או אחר ושאיני יודע מה לבחור ללמוד ושאני מאוד מתלבט וחושש מלימודי תואר וכו'.

 

ברור לי שאם יש תארים שאפשר ללמוד אותם במסגרת חרדית עם בנים בלבד חייבים לבחור בכך אך הבעיה היא שלא לכל התארים יש מסגרת לימודים נפרדת.

 

 

זה נראה לי ממש ממש ממש בעיה ללמוד במקומות כאלה. וזה עוד בלי שהזכרתי עוד מצבים בעיתיים כמו לדוגמא שבמסגרת הלימודים יכולות להיות מרצות/מורות שאינן לבושות באופן צנוע.

 

לדעתי מאוד חשוב ללמוד במסלולים נפרדים.

ואם אדם(ובדיוק אותו הדבר לגבי בת) רוצה ללמוד רפואה לדוגמא ואין לו בררה כי אין מסלול נפרד - אז קודם שיברר עם עצמו אם הוא מספיק חזק ורציני למסלול מעורב וגם שייתחתן לפני זה.

 

 

זה היה מהצד שלי.. אני אוהבת אותו ומתגעגעת.. ואיי זה קשה רצח!!! עצובה וחלשה..

 

 

 

 

 

באמת חשבתי לעצמי מה איתך.

לא ראינו אותך פה זמן ארוך.

חכי עוד חודש בערך (*נכון, זה המון זמן! אבל מספיק זמן כדי לדעת עד כמה הוא חסר לנו ) ואם עדיין תרגישי שלא עשית צעד נכון, ושאת עדיין מתגעגעת אליו! ולא רק להרגשה של פגישות דבר שיהיה לך בכל בחור, את יכולה לשלוח לו הודעה. זה ממש לא מביך ואפילו יכול לעשות טוב לשניכם גם אם לא יצא מזה כלום, לסגור את הדברים באמת דבר שיאפשר לך להתחיל מחדש ובצורה נקייה את הקשר הבא בעז"ה.

לי שיש למה יכול להתמודד עם כל איך?
תבררי לעצמך טוב טוב למה נפרדתם/לא מתאימים, וזה יעזור לך להתמודד עם הקושי.

יש  לו חסרונות שמפריעים לי ברמה המהותית.

אבל ברמה רגשית מאוד מחוברת אליו ואוהבת אותו..

והוא חסר לי וזה מחרפן אותי.

וזה אחרי קשר אינטנסיבי של חודשיים

הצד שלך
החסרון פתאום, הרגש המבולבל
גם אצלך בכל הזכרונות מהתקופה שהייתם יחד מופיעים רק הצדדים הטובים שלו, ומה שהפריע לך כאילו לא קיים?
והכי מבלבל (וגורם לרגשות אשם..) זו העובדה שאת הצד שסיים את הקשר..

אבל
וזה אבל גדול
יש סיבות לכך שבחרת לסיים את הקשר
ומהנסיון שלי- עד שאין קשר משמעותי אחר- מלאים בתהיות, והם יכולות רק לגבור- הרי השני בחורים הבאים שיצאת איתם לא התקרבו לרבע ממנו, ואיך ויתרת עליו?!

אבל ברגע שיופיע בחור שיהיה טוב אלייך,
וימצא חן בעיניך
ולא יהיו לו את החסרונות המהותיים שמפריעים לך במיסטר איקס-
כל התהיות יתפוגגו
את תהיי מאושרת-
שמצאת בחור הרבה יותר טוב בשבילך
ושלא התפשרת על מה שחשוב לך
ואז גם תשמחי במה שיש לך וגם תהיי שלמה עם הבחירה שלך להפסיק את הקשר הנוכחי.
מאחל לך למצוא את האיש שלך במהרה בעז"ה, שיהיה לכם הכי טוב ביחד ושתהיו מאושרים. ב"הצלחה!

מאוד עמוק.. שאזכה לראות כך את הדברים.. כרגע אני די בדיכאון..

מרגישה  חלשה בגוף ובנפש ולא מפסיקה לחשוב עליו!!!!!!

ועל זה נאמר----  טאטאאאאאאא!!!!

הגיוני שעכשיו תהיי עצובה ומוטרדת ותוהה. 

 

אנחנו בני אדם לא מכונות. זה עניין של תהליך פנימי שאת צריכה לעבור.

 

ומהנסיון שלי ההחלמה לא קשורה לזמן.  לא "הזמן ירפא את הפצעים"- להיפך, בהיעדר קשר משמעותי אחר הזמן עלול אפילו להחריף אותם.

 

אז..אם את לוקחת פסק זמן מהדייטים (ולגיטימי)- לא כדאי שיהיה ארוך. אל תבני על "שזה יעבור אני אחזור לצאת"- להיפך. לחזור לצאת ולהכנס לקשר משמעותי וטוב- זה מה שיעביר את הכאב ואת הפצעים.

 

לקח לי המוון זמן באמת להתנקות מהקשר ההוא- מהלבטים, והספקות, והגעגועים, והזכרונות של הרגעים הבאמת יפים יחד.

 

ובאמת הייתי בחלושעס, פיזית ומנטלית.

 

אבל היום, בפרספקטיבה של יותר זמן- אני באמת שלם עם הצעד שעשיתי.

 

מאחל לך שהקב''ה ימלא חסרונך במהרה ושכל זה יהיה מאחורייך!

אני נחתכתי לפני חודשיים בערך ועדיין לפעמים יש הרגשה של געגוע ופיספוס...
אבל חכי קצת, זה עניין של זמן ויעבור, ותתפללי הרבה על זה

אני כבר לא יודעת על מה.....

יעזור לך למצוא את הזיווג שלך משורש נשמתך, ואם זה לא הבחור ההוא אז שהקב"ה יעזור לך לשכוח אותו לגמרי...

אני לא אומר לך שזה פשוט,גם לי זה קרה והיה לי קשה,ולכולנו.
אבל את יכולה להתפלל להשם שייתן לך אמונה,בטחון בו,וכוח - כוח להתמודד עם כל מיני קשיים.
ידוע שאילולא הקב״ה אדם לא יכל ליצר הרע שלו.רק הקב״ה עוזר לאדם כשהוא משתדל ולבסוף לוקח ממנו את אותה התמודדות.
כל תפילה שלך ודיבור עם השם פועלת כ״כ הרבה למעלה וידוע שכתוב בגמרא ״שמא יקדמנו ברחמים״ - ויש כל מיני פירושים לעניין הזה,אבל פשט העניין היא התפילה.
שבתפילה של אדם הוא מסוגל לכאורה לקחת לאדם אחר זיווג - אז רואים מכאן כמה כוח יש לתפילה,איזה עוצמות.
רק אנחנו ממעיטים בערך של הדבר.
אז מכאן תביני כמה את יכולה לפעול למעלה, תתפללי להשם ובעזרתו תקבלי את הכוח לעמוד בנסיונות.
שהשם יהיה בעזרך !

עברתי ממש אותו דבר, וזה נורא נורא קשה ועצוב

גם אני הורדתי כי הפריעו לי דברים מהותיים למרות שהייתי מחוברת ריגשית מאד מאד

והספקות לא הפסיקו להציק.

 

דבר ראשון: תתני לאלוקים להוביל אותך! את מספיק עבדת קשה וניסית ככל יכולתך להצמד לאמת ולמציאות, אם הקב"ה יחליט שזה יתקדם פעם אחרת הוא כבר יתן לך להבין את זה, תני לו להוביל את המהלכים. אל תלאי את עצמך בלבטים שרק אוכלים אותך, תהיי ראש קטן, מותר.

 

שתדעי, מהסתכלות על החיים, ובמיוחד על המקרה הזה

כל פעם שחווים משבר, כשיש אובדן כלשהו

הקב"ה מפצה במשהו,

אולי לא רואים את זה מיד, אולי זה לא מעניין בשלב הזה, אבל תמיד יש המתקה כלשהי.

 

לא יודעת מה בדיוק לייעץ.

אבל מה שחשוב- לאפשר לעצמך להיזכר בו, ואפילו לחייך כשאת נזכרת בו. כי כשנלחמים בזכרונות ולא רוצים לזכור- הם צפים יותר והם יותר כואבים. עדיף לתת להם מקום.

והדבר שהכי עוזר- זה הזמן. הזמן פשוט עושה את שלו. לאט לאט תראי איך את יותר שלמה עם ההחלטה ויותר מסוגלת לפתוח קשרים חדשים.

ועוד משהו- להזכיר לעצמך כל הזמן למה נפרדתם, ולמה זה היה כ"כ מהותי.

חיבוק ענק!!

העלתם נקודות למחשבה..

בדידות!

[טוב מן הסתם את יודעת את זה יותר טוב ממני, ואני פשוט לא מספיק אמפתי כלפי הרגשתך. תרגישי טוב! ]

ספר מדהים! מלווה לכל אורך הדרך, מרגע האירוסין ועד לחתונה

 

http://www.dshir.co.il/items/892172-%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%99-%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%A9%D7%9C%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%94