פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1023)

זה השיחה ב8 בבוקר..
אם אתה גבר ואתה צריך לנקות תעשה את זה ב2 בלילה...

החדר על הבוקר

יש לאן לשאוף !

לא ירדי ולא חוזרות בתשובה

להיות דת"ל דוסים ודוסות? להיפך אני מכיר כמה כאלה שהם הכי דוסים ודוסות...

כן, לא אהבתי את הסלקציה...

אפשר לדעת מה הסגנון פחות או יותר?
מאיזה אולפנות/ישיבות?

שחשוב לזכור בכל עניין שמושלם יש רק אחד, את ה'...
הרצון שלך להיות הכי טובה שאפשר הוא ראוי להערכה. אבל המושג "הכי טוב" משתנה מאדם לאדם... אולי את כבר הכי טובה למי שאמור להיות בעלך? ואולי אם תגיעי הכי טובה על מה תעבדו יחד? אולי הוא ירגיש לא טוב מספיק לידך?

אני חושב שכדאי לך לקבל את עצמך כפי שאת כרגע. כמובן תמיד לשאוף להשתפר אבל גם לא לעצור את החיים בהמתנה למעלה כזאת או אחרת.

אם את בגיל מתאים ומרגישה רצון וכמיהה לזוגיות אני מציע שתתחילי להפגש. דברים רבים יתגלו לך מעצם התהליך.

תחושת הבושה שאת מתארת מובנת, אבל כנראה שאין לה סיבה אמיתית וזאת בוודאי לא חולשה. להפך היכולת לבקש עזרה ועצה מראה על חוזק פנימי. פשוט תגידי לחברה קרובה או שתיים בתור התחלה ותראי איך מתקדם משם.

בהצלחה רבה!!

אני יודע שאני לא עוזר, מצטער, אבל ממש כל מילה שכתבת מדברת אליי.

תודה ששיתפת!!

ובהצלחה רבה!

איזה כיף לך! את כנראה מוכנה!
בן אדם מושלם לא יכול למצוא את החצי שלו
תהיי טבעית ותהיי את.
תסתכלי על הכל בעין טובה.
הביישנות כמו הרצון טבעי ובריא. אז כן, תאזרי כף של אומץ ובביישנות שלך תגידי שבא לך כבר למצוא את החצי השני שלך!
כדאי להגיד להורים /אחים / חברות. תחשבי על אחד מכל קטגוריה. או אחד שיפיץ את זה הלאה. אני מאמינה שהם כבר מחכים לך ...
את לא לבד. הגיע הזמן שתקפצי לסירה

בהצלחה צדיקה!

אז פשוט בפעם הבאה שאמא שואלת "נו, מה עם דייטים" תעני לה "טוב, נו, אם יש הצעה אני מוכנה לשמוע". ככה זו לא הודעה שאת רוצה בזה, אבל כן יבהיר שיש עם מי לדבר. 

 

וברגע שאמא תדע שאת מוכנה לשמוע - כולם ידעו  

1 חלק מהעניין זה לבנות את האישיות ביחד כך שאל חשש
2 אין שום בושה להגיד/לשדר לסביבה שמעוניינים בזוגיות
(מה הגיל שלך?)
3 כן, יש סיכוי שאחרי שתצאי עם כמה בחורים תביני שאת לא מוכנה ותוכלי לקחת הפסקה ללא הגבלת זמן
4 זה לא חולשה זה טבעי, גם אנחנו הגברים מחפשים זוגיות, אהבה וכו'

בהצלחה!!

שלפעמים אנחנו עסוקים כ"כ במעין רשימה שלפיה אנחנו מחליטים אם האדם ראוי ומוכן להתחתן, או לא. כאילו אם היא בוגרת, אז מצוין. מטופחת, עוד יותר. יודעת מה היא רוצה לעשות בחיים, מעולה! מוכנה לחתונה.
אבל... ואבל גדול -
הרבה פעמים אנחנו שוכחים שיש נפש ונשמה בסיפור הזה של חתונה. של רצון בבן זוג. שהרבה פעמים קל לנו לנו להגיד לא לרצון הטבעי והמתוק הזה בגלל דברים חיצוניים. אני לא אומרת ללכת ולהתחתן ברגע שמתחיל הרצון בגיל 15.. אלא לדעת שלפעמים לנפש קשה לבד. בדידות זה דבר רע. ולכן אני חושבת שצריך להבין שלמרות שכולם אומרים שאת לא בוגרת או מילים דומות, צריך לזכור שיש נפש ונשמה בסיפור הזה...

האמת שלא אמרו לי שאני לא בוגרת..להיפך, מגיל צעיר אמרו לי שאני בוגרת לגילי וכבר הייתה תקופה שיצאתי אבל עבר די הרבה זמן מאז והפסקתי כי באותה תקופה באמת הרגשתי שאני לא מוכנה.

 

יש לי תמונה בראש של איך שהייתי רוצה להיות כשאני אפגוש את בעלי לבין איך שאני עכשיו ויש לי עוד קצת דרך לעבור..אבל כמה אני אוכל לחכות עד שזה יקרה? אני בת 22 ולצערי הסביבה כן לוחצת, אבל שוב כששואלים אותי אם יש מישהו אני לא רוצה לצאת פגיעה או להודות שיש בי את תחושת החוסר הזאת או כל סיבה אחרת אז אני פשוט אומרת שהכול טוב כרגע ושאני עדיין לא מחפשת (אני אפילו לא שולטת על התגובה הזאת זה פשוט יוצא לי טבעי..להראות שטוב לי במצב הזה למרות שלא כל כך)

 

זה ממש טבעי בעיני. זה גם נכון, כי אנחנו נזהרים וזה סוג של מנגנון הגנה של הנפש. אבל אני לא חושבת שצריך לתת לזה להשתלט על הרצון שלנו. אולי תבדקי עם עצמך בכל מיני מצבים אם עכשיו היית רוצה להיות נשואה, גם ודווקא במצבים קשים ומעצבנים, כמו שאת ממש עייפה בשעות הערב, אם היית רוצה לקום עכשיו כדי להכין אוכל לילדים רעבים ועצבני מחום. או להכין שבת לבד... זה יכול לכוון אותך עד כמה הרצון שלך חזר למול החששות שהגיוני מאד שיהיו

אפשר בבקשה לשאול אותך שאלה?

יצאת פעם?

וכן.

האם אולי קצת האמיתי שאתה מחפש כן מושפע מדיסני.
זאת אומרת שאהבה שכולנו מחפשים ושואפים אולי באיזשהו מקום באמת מושפעת מדיסני-מהפרפרים מהרגש מהבטן שמתהפכת..
נרצה או לא נרצה..נראה לי שזה משפיע.ולא לטובה

אחרי הערכה והערצה עמוקות. אני גם רוצה שאשתי תהיה מהממת בעיני תמיד,אבל שאתייחס לזה אחרי האהבה ולא שזה ימשוך אותימאליה בעיוורון.
שאחרי שאוהב *אותה* אהיה עוור מראית הטוב שבה,מראייה אותה בעצם. וכל החיים יעברו דרך הפילטר הזה. ונכון,עליות וירידות,וצריך מרחב והכל. אבל כשזה בא מאהבה זה חלק מזה. כשזה בא מאהבת אמת לתת ולקבל זה חלק מלא שממלא הרמוניה מקשר של אהבה ואהבה אמיתית כזו.
זה דסני? לא יודע. מקווה שלא. ואם כן: אולי גם בדסני יש אמת.

שאלה שאלתית.

שאלה שאלתית שאל השואל אשר שאל את שאלתו. נשאל ואשר ישאל ישיל נשל מהשואל.

דבר ראשון ובסיסי-
האם אתה מרגיש מוכן (פחות או יותר) לחתונה? למחוייבות? לשותפות? להקים בית עם אישתך?
גם אם התשובה היא "פחות או יותר" או "לא יודע" (ותהיה כנה עם עצמך), אז תהיה רגוע ואין לך למה לחכות. תמשיך לצאת. אם כל אחד יחכה להיות עוד קצת מוכן ומשוייף- הרווקות המאוחרת רק תגביר חלילה תאוצה.
לגלות לך סוד?
גם נשואים לא מוכנים תמיד לחתונה. לחיים משותפים ומחוייבים. אז מה? אז לומדים. אז קופצים לפעמים למים.
סיטואציות אליהם אתה נקלע לעיתים מכריחות אותך להתמודד ולהצליח.
אז נכון. זה דבר מפחיד ולא מוכר.
אז תכין את עצמך לזה. תפעל. תעשה.
תלך לשיעורים, תקנה לך ספרים יפים וטובים בנושא. תחכים. תתכונן. זה הבית *שלך*. תכין אותו ותתכונן לו.

בהקשר להמשך כתיבתך-
אכן. חתונה וקשר עם המשלים שלנו זה משהו שכולנו כמהים ורוצים בו. קשה כבר לחכות ולהתאפק. ולפעמים יוצא מכך- שאנו פשוט מתחילים להסתכל ברחוב לכל מי שנראית מתאימה. הינה, היא לבושה מתאים.. אולי נתאים? מרוב הרצון והצורך שלנו לכך פתאום כולם נראים מתאימים.
אך שנינו יודעים. וכתבת זאת בעצמך.
מה החכמה והיתרון בכך להכיר על בסיס חיצוניות? ואם היופי החיצוני יעלם? ואז מה?
נכון. זה יותר כיף להכיר ככה בטבעיות. זה יותר נוח. (וכן, גם אני מתפללת לעיתים שפשוט נכיר ככה. זהו.). ואין מבוכה ואין כלום.
אך תחשוב מה שווה המבוכה הזאת בדייטים הראשוניים. אז יהיה לך קצת מביך, אך אח"כ כל רגש שיעלה, כל צורה טובה בה יתקדם הקשר זה פשוט יהיה טוב. וזאת למה? כי הבסיס מובנה מהשכל. מהידיעה והבחירה איזה בית אני רוצה לבנות. עם מי. עם אלו תכונות ואידאלים. ועל בסיס זה- כל דבר וכל רגש שיתפתח מכך- זה מעולה. זה באמת טוב. כי הבסיס נכון וטוב.

ועוד דבר,
אם המבוכה הראשונה של הדייטים כל כך מפריעה (כמובן), למה שלא תעשה משהו? תשדר חמימות. ביטחון. תתעניין. תצחיק לעיתים. תגרום לה להרגיש בנוח וכמובן, תרגיש בנוח גם אתה- המבוכה תעלם במהרה. או לפחות חלק ניכר ממנה.
וצריך להבין ולזכור- אין מה לפחד ולהיות מובכים משתיקות. לא יהיה לכם על הכל לדבר בפעמים הראשונות. ולפעמים- השתיקה גורמת פשוט לחשוב תוך כדי. להתקדם בקצב רגוע ובטוח. אתם בני אדם שהרגע הכרתם- אין לכם תמיד מה לדבר כ"כ הרבה.
ובכל זאת, תנסה לחשוב עם עצמך לפני פגישה על נושאי שיחה. על מה תוכל לדבר איתה, לשתף אותה, להתעניין בה. בעדינות.

ובוודאי שיש התאהבות. כן, שידוכים לא מבטלים רגש ולא דוחים אותו. אתה תכיר אותה, היא תהיה מי שרצית. אתה תרצה כל שניה ורגע איתה. לזה אתה לא תחכה? ממנה אתה לא תתרגש?
בוודאי שכן.
ועוד דבר קטן שאני מאמינה בו אישית- לדתיים, ובפרט לדוסים, קל להתאהב בקלות יותר. הם ב"ה לא "משופשפים" חלילה מבחורות. בנות זה דבר שמרגש אותם. זה לא משהו רגיל. (עובדה שדייטים זה דבר מפדח).
וכמובן, גם להיפך במגזרים.
ואתה רוצה שאהבה שלך תהיה פורחת?
תשקיע בה והיא רכן תהיה ככה. אהבה לא מחזיקה ללא חיזוקים והשקעה.
צריך להשקות אותה כדי שתפרח.


שתהיה לך הצלחה גדולה מומין טרול.
תנשום. תרגע. תעשה את ההשתדלות שלך עם שקט פנימי ותבטח בעצמך. תאמין.
בעז"ה תזכה להכיר את בחירת ליבך עוד השנה. ללא התלבטויות ותהיות.

אמן.

(סליחה אם יצא קצת ארוך.. )

בעצם התגובה עזרת, אפילו חיכיתי לזה.
למחויבות אליה? אני רוצה, כמהה, מפחד. לילדים? לא. ממש לא. אולי יש לי יכולת טכנית, אבל אני רוצה מהותית. ותכל'ס-זה הפחד. גם בקשר אליה.התשובההכי מלאה זה מפחד-ויש ממה ואולי למה.
אני רוצה להכיר אותה. 'לדעת' אותה. נפשית,מהותית. להיות משועבד אליה באהבה. עזבי בית, זה יוצא מזה. חתונה זה יוצא מזה. פשוט להיות "נשואים נפשית" כמו שאמר מיכאל אבולעפיה. להיות נשוי אליה נפשית.
אולי זה נשמע כאילו אני רוצה כמעט בלי שכל: להפיך: בקשר 'טבעי' יש לשכל הרבה יותר פנאי, הרבה פחות לחץ. לכן אני גם קצת מסתייג מספרים. זה לא עניין של לדבר על בית, חתונה, איך זה קורה סטטיסטית וכל מיני דברים מעשיים. זה מהות. זה בתוכי. צריך להעמיק את זה,לבסס, להחיות, אבל כשזה מדבר על מעשים תאורטיים וסיפורים זה לא זה. זה 'סתם' לטחון את השכל. זה לאבטוח מטיב, ואולי גם להפך. כן התחברתי למשל ל'תקציר' של הרב גינזבורג בנושא. זה  מדבר מהות, לפחות קלטתי שם ומזה מהות

העניין של הדייטים זה לא המבוכה. זה הממסדיות, החוקים (החשובים!). לספר דברים ולהשאר עוד לא פתוח. להפתח בזמן מסוים לפני שאני בטוח. לפחות במקום שלי בחיים. הצורך להחליט שזה בסדר להתאהב בלי להכיר כמו שאני רוצה, לפי 'רשימת מכולת' או לפי הבנה שנראית בעין . קצת כמו הפחד לשים תבלינים לפי הטעם, רק הרבה יותר מהותי וחשוב.
ונכון. וזה גם מפחיד. גם מצד שפשוף, גם מצד תאוות.

החיצוניות זה  בשביל להחליט אם לצאת לדייטים, לא התאהבות. אבל כמו שאמרת- יש צחוקים ויש חלאס.מה הגבול?

אמן!!![סמיילי דומע]
 

אך אם את רוצה לשמר את האהבה שלך אליה- אתה צריך ללמוד איך לעשות זאת. וכמובן- אתם בני אדם שונים. אתה צריך ללמוד איך לנהוג עימה (למרות שזה קצת סטיה מדבריך).

נו. ואם תכיר את הבחורה ככה ללא כל בסיס שכלי? אם תתאהב בה ופתאום יצוץ איזה משהו לא מתאים? מה תעשה אז? איך תתמודד עם הלב השבור? לזה יש לך כח?

אם הבסיס לא יהיה השכל, אחרי החתונה חלילה יכולות לצוץ בעיות שהיו יכולות להימנע אילו היינו בונים בסיס שכלי.
בסופו של דבר ההסתכלות החיצונית מתאזנת וגם לפעמים ההתאהבות והפרפרים מאוזנים יותר (לא. הם לא קיימים תמיד). ועל מה הדגש? על התכונות. על הנפש. לכן היא חייבת להיות הבסיס.

תתפלל לה'. אתה לא יודע איזו דרך הכי טובה לך וגם אני. אבל זו ההשתדלות והדרך הנכונה לפעול בה, ואתה תפעל בה ותעשה את ההשתדלות שלך ע"מ למנוע לעצמך חלילה בעיות בעתיד. אם ה' חושב אחרת- הוא יוביל אותך לשם. אל תדאג. ה' איתך, אוהב אותך ואתה חשוב לו. הוא רוצה שתשמח, תצליח, תקים בית.

ו"חיצוניות וזרימה"- זו לא דרך שתלויה בך. ובטח שאתה לא יכול לחכות לדרך כזו.. חלילה אתה עלול לחכות כל החיים.
תחכה שבנות תתחילו איתך? תתחיל כל היום עם בנות? איך אתה מצפה שזה יקרה?
ליפול מהשמיים כנראה היא לא תיפול. בכל זאת זה מפחיד בנג'י בלי חוט.
להתחיל בפייסבוק? לעניות דעתי זו לא הרמה שלך וזה לא מכבד אותך בכלל (למרות שאני לא יודעת מי אתה.. יחי הסקרנות ). וגם אז נפגשים לדייט.. שיכול להיות מביך.

מה הגבול?
הגבול הוא לשים את התכונות המתאימות ואידאלים כבסיס. משם- אין גבול (כמובן, שמירה על תורה ומצוות וכו').

והיי. אל תדמע. אתה במסע חיפוש אחרי החצי השני שלך. אתה צריך לשמוח!! אתה בדרך אליה. היא מחכה לך. תבוא אליה מחוייך ושמח

קודם כל , שוב תודה.

בטח ששכל קודם. וערכיםזה א' ב'. תכל'ס בע"ה הערכים שלנו יבנו על פי האופי שלנו (כולל חתירה לאמת!)וזה יהיה הבסיס לאהבה בע"ה. עיקרה.
התכונתי שכשמכירים בסניף למשל אז יש זמן להכיר ולחשוב אם זהמתאים בלי לחץ של 'צריך לא למרוח אותה' וכאלה.

בטח שלא, השאלה אם זה נכון לי עכשיו להכנס לזה בצורה ממוסדת. או רק להיות פתוח לזה..

דמעות של תקווה והתרגשות פנימית,גם פחד/חשש.

בשמחה.


ואמן. אך שים לב שיש קצת התנגשות בין דבריך בתגובה הזו לבין קשר עפ"י חיצונית.

בני עקיבא זו לא בדיוק התחלה וחיצוניות. אתה פחות או יותר מכיר את הנפש.. את התכונות, האידאלים, הסיגנון.
אך היכרות מבני עקיבא וכד'- יש לשים לב כי בסיס הקשר הוא לא התאהבות וסינוור. ללא בסיס שכלי.

מדוע לא?
ואתה יכול חקחת לעצמך קצת זמן. לחדוב על זה יותר, להרגיש בנוח.
אתה צריך לשמוח ולרצות לצאת לדייטים.

ותכוון את דמעותיך לטוב.
תבכה גם בתפילה ובקשה.. אירי הכל אנו תלויים בו.

סליחה, הייתי חייב.

לא התייחסתי: אםתלכי עם ענבל למירוץ למליון וזה יראה לי אופציה, אולי אספק לך את הסקרנות.

למה שהאידיאלים והאופי יתאימו וזה יהיה סינוור?
בעצם, זה קצת חוזר להתחלת תגובך אולי-אני חושש ומפחד מהסינוור. זו הבעיה עם דייטים.

אשמח ואני רוצה להכיר אותה ולהיות איתה,  דייטים זה נחמד. אבל זה לא בטוח זה..

כמובן. משתדל. אבל לא יודע אם לתזמן דמעות. גם מחוסר כנות אני חושש..
רק בו.

 

ואופי בודקים בפגישות.
אידאלים ודרך חיים חשובים יותר לבירורים (לא נתעכב על זה כרגע).

ולדעתי- נסה לכוון עצמך יותר איזה בית אתה רוצה להקים ומה חשוב לך באישתך.

תחשוב קצת יותר.. וגם על הדברים שנאמרו כאן.
אל תתייאש מהר ואל תפחד מקשר. תרפה.

בהצלחה.

למה, תתעכבי, תחכימי אותנו עוד:
איך בודקים בלי להכיר את ה"מחויבות המהותית" לתורה ולקב"ה? הרי אני כן רואה סדרות שהן בכלל לא בסדר למשל, לא מתפלל כמו שצריך(בזמנים..), לא מקפיד על כשרות מהדרין תמיד למרות שרוצה,לא לומד מספיק תורה. זה משהו שהוא ממש אופי ותפיסת עולם משולבים: זה כן חשוב לי ומהותי מבחינתי לבית למרות שאני לא שם היום כמו שאני רוצה. איך אפשר 'למדוד' את זה ואם אנחנו מתאימים מהבחינה הזאת בלי להכיר?
וברור שהמידות זה לפני הקריטריונים המעשיים. אבל המידות בהקשר הזה הן גם מה שיוביל אותנו לבנות בית כמו שאנחנו רוצים, כי בטח יש הרבה בנות שרוצות להקפיד יותר הלכתית ולהיות יותר תורניות.

אני מפחד מקשר לא נכון וקשרלא טוב. קשרים שבאים הרבה פעמים מהתיחסות לא נכונה, וגם עלולים לקרות מחוסר התאמה ומענה חיצוני או ריגעי.

אמן!! תודה רבה

 

ואילו שאלות לשאול ואיך.
וגם במהלך הדייטים עצמם ניתן לבדוק זאת.. זה לא קשה.

ואם זה חשוב לך ומהותי לך לבניית הבית שלך ואתה לא עכשיו- משמע שזה לא באמת חשוב לך.
אתה רוצה בית יציב? אישה שתקפיד גם כן? אתה חייב להתחיל מעכשיו. לפני.
בית זה לא צחוק. אתה לא יכול פשוט להתחתן ובבום לעשות שינוי קיצוני.
ובשביל מה אתה בעצם תשתנה? למה אז זה יהיה לך חשוב ולעצמך כפרט זה לא חשוב?
איפה ה' בחייך?
אם עכשיו אתה נותן לו מקום קטן ולא מתאמץ ככל ביכולתך לשנות- אלא מסתפק באמירה, הוא גם יהווה מקום קטן בהמשך חייך. חתונה זה לא קסם ופתרון בעיות.

ואם אתה מפחד מזה- כמדומני שמהות הדייטים היא בדיוק לפתור את הפחד שציינת.

נכון, במהלך דייטים. אבל במהלך דייטים יש גם איזו מחויבות של בני זוג למרות שאנחנו לא באמת בני זוג.

לא מסכים. יש תקופות בחיים. היו תקופות ארוכות שלא ראיתי כלום כמעט. והיתה תקופה שלמדתי יותר מ7-8 שעות ביום והייתי מאושר. החיים הם לא כביש הסרגל.. להכין רשימת 'מטלות' תורנית שחייבים לעמוד בה כדי להיות ראויים לבית זה לענ"ד לא נכון למרות שיש לי נטיה לפול בדעה הזאת. כמו שאמר הרב שלי כשאמרתי לו בית של תורה: קודם שיהיה בית, אח"כ שיהיה בית של תורה.
ובכלל-זו בדיוק הנקודה. אני לא כמה וחושב שאני מתאים כרגע לבית, בין אם זה לגדל ילדים וקל וחומר אם זה לעשות כביסה, לשטוף כלים או להכין אוכל קבוע. כן לזוגיות בריאה, טובה, נכונה, קדושה.איתה.
שינוי קיצוני? מה פתאום! רק אם נתאים ונרצה להתחתן נתחתן. והלוואי שנרצה להתחתן כי נרצה להתחתן אחד עם השניה  ואחת עם השני ולא משום סיבה אחרת. 
החיים בכלל יהיו שינוי די קיצוני אז,לפחות אורח החיים, אבל בעניין התורני זה תהליך שימשיך בערך כמו עבודה ולימודים, להבדיל.
כן, אני רוצה מישהי שזה חשוב לה. חשוב באמת. כמוני. לטוב ולמוטב. שנכון לנו לחיות ביחד גם במישור החשוב והמרכזי הזה.

כן נכון לומר שזה לא הדבר המרכזי שעליו שמתי את המטרה בתקופה הזאת כי יש דברים יותר 'דחופים' למרות שזה לא מוצא חן בעיני. החלטתי שכן נכון לצאת לעולם למשל לפני שאני יודע הלכות שבת, לא כי זה נכון אלא כי לא נכון לי לשבת עכשיו ללמוד אותן כמו למבחן או במכינה לאוניברסיטה.

ושוב דייטים: זה ממוסד עם חובות של זוג בלי לדעת בכלל שזה מה שאת/הרוצה. זה מכיל את כל האינטימיות באוויר בלי שיהיה לגיטימי (ונכון, בד"כ) מאוד לדבר עליה ובלי שיהיה נכון שהיא תהיה במרכז. וזה מוגדר כל כך שזה יותר מפחיד גם ככה. וכשמצטרפת המורכבות שמבלבלת, והקטע של להמשיך לצאת (חודשים למשל) כי לא יודעים ולא רוצים לסגור את הדלת, זהמפחיד שזה יגרר ליותר מזה. במיוחד כשיש דברים לפתוח כדי להרגיש שלם עם זה שאנחנו מתאימים ושהיא באמת תרצה וזה יהיה לה טוב.

זמן ללימוד תורה (אם הוא רוצה להקים בית של תורה).
ולא מסכימה עם אמירת רבך. חלילה, לא מתוך זילזול.
אם רוצים לבנות בית של תןרה- כל אחד מבני הזוג חייב לבנות קצת (שנה- שנתיים מינימום לדעתי) את התורה אצלו ורק לאחר מכן להקים בית (וגם אח"כ להמשיך לחזק את התורה בבית. הבסיס צריך להיות חזק ויציב).

כמדומני שאף אחד לא באמת מוכן אוטומטית להקים בית עם ילדים וכן'. וזה בסדר. קודם תהיה עם אשתך, תאהב אותה ותבנו את הזוגיות שלכם.. רצון להיות שותף בבית ולילדים יבואו מאליהם.

ונכון. דייטים טיפה מפחידים ולא הדיוק כפי שאנו רוצים.
כל אחד ישמח להכיר את בן/ בת זוגו בדרך אגב. אך אם נחכה רק לדרך זו נוכל להגיע לגיל מופלג.. חלילה.
לכן זו האפשרות. ועוד אפשרות עם בסיס שכלי וטוב.
נעימה פחות?
זה תלוי בנו. כפי שכתבתי לך בתגובה אחרת. באופן שבו נשדר כך ישפיע על התנהגות עם מי שיוצאים..

החכמתי בכמה דברים.. תודה!

עשית לי אפילו סדר בראש

נראה לי שמה שכתבת "להגיע אליך שאני כמהה אליך. אליך, לא לקשר". מעיד שאתה מבין מה המשמעות של אהבה, ושאתה בנוי לזה... וכנראה שגם תצליח. אישה יותר מהכל רוצה להרגיש שאתה רוצה בה כי אתה רוצה בה, ולא רק כי אתה רוצה להתחתן.
כל הכבוד...

ושיהיה ישר כח, באמת אני צריך את זה..

 

רק חבל שמסבך הכל כל כך

תשאיר את זה להיכרות פשוטה ממקום אמיתי של לבוא ולהכיר ואפילו לזרום עם זה ולתת לזה לקרות.

כשאתה פתוח לאהבה היא מגיעה , לא צריך לחשוב יותר מדי

 

סגנון לבוש לא בהכרח מעיד על רמה דתית, מה שכן שיחה קצרה איתה תלמד אותך הרבה יותר עליה.

מצד שני חיצוניות היא לא דבר רע, נכון שהפנימיות חשובה יותר וראוי לשים את הדגש על הפנימיות ולא על החיצוניות. אבל גם החיצוניות היא חלק מזה וצריך שתיהיה מציאת חן.

 

אפשר להסתכל על הדייטים כקשר שמתפתח ולא כמשהו מחייב כי זה באמת כך- זה קשר שמתפתח, שני אנשים שמתחילים להכיר אחד את השני

 

כמיהה לקשר זו סיבה מספיק טובה לצאת ולהכיר וכאשר תכיר את האחת שלך תהיה כמהה אליה

יש דברים שחובה לומר גם אם אני לא רוצה באמת לדבר עליהם, או שאני מאוד רוצה אבל יודע שזה לא נכון מהתחלה.
למשל: חבר שלי ביטל אירוסין. הוא לא מדבר על זה מאוד, גם עם חברים 'לא רעים'. למה שהוא ירצה לדבר על זה עד דייט חמישי? אבל צריך. אם מישהו לוקח כדורים פסיכיאטרים או נמצא בטיפול כזה/מישהו/מישהי שיש לה צלקת מכוערת בעיניה/אדם דוס שלא למד בישיבה כי היה חולה או התמודד עם דברים רוחניים או לא היה סגור על עצמו מגדרית, ברור שהוא בבעיה מהבחינה הזאת, נכון? אז אני קצת מרגיש ככה. גם אם זה נכון שאני צריך להרגיש ככה וגם אם לא.

אני חושב שיש בכך מעין "אל תרצה את חברך בשעת כעסו",
במצב שכזה,קשה לנחם אדם.

פשוט תהיי שם בשבילה במידה והיא תרצה לפרוק,או בכלל.

פעם ראיתי איפשהו שכתוב

"תן לזמן קצת זמן",נראה לי שזה מה שהיא צריכה כרגע.

יצא לי לצערי להיות בסיטואציה כזו.
אני חושבת בהתחלה כמה שפחות לדבר. להיות לידה. בלי מילים. חיבוק חזק ומחזק.
להרגיש מתי היא צריכה מרחב. לתת לה גם להיות לבד.
אם היא רוצה לפרוק טוב לתת לה לדבר. לא לפחד לפתוח את המקומות הכואבים. לא לברוח. לשאול שאלות קשות שאין עליהן תשובות. או שיש אבל מה שחשוב זה להוציא מהלב.
להיזהר ממבטים מרחמים. לשאול אותה בענייניות במה את יכולה לעזור. אם היא רוצה שתיידעי בשבילה אנשים אם קשה לה.
להכיל באמת מכל הלב. את המרמור והכעס שיכול להיות שיצא עלייך. להבין את מצבי הרוח. לא לשפוט. לתת זמן להתאושש אבל לא לקדש את הצער.
אני לא יודעת עד כמה אתן חברות טובות. אבל אם כן, כדאי להקל עליה במה שאפשר לחזור לשגרה.
פשוט לכתוב, מורכב וקשה לבצע..
צריך להתפלל לה' שייתן לך את המילים הנכונות!
רק בשורות טובות בעז''ה,

אם את רוצה לעזור לה, את צריכה לפעול בשני שלבים. שלב ראשון  - לחזק אותה. שלב שני – לשמח ולהצחיק אותה, בכדי למנוע הנצחה פנימית של הטראומה. לאנשים יש נטייה להגרר ולהצדיק את המצב של השני, ועל ידי כך הם מנציחים את מה שהוא מרגיש. לא טוב. צריך לגדוע ולבתק לאט לאט את הטראומה ולשחרר אותה למעלה. אם היא נשארת בפנים היא מכרסמת לאט לאט. חשוב לעשות זאת בתבונה וברגישות, כי לומר לבנאדם שנמצא בצניחה חופשית למטה 'תשמע, אין שום ייאוש בעולם' זה לשרוף אותו.

 

אני לא יודע מה את יכולה לומר לה בכדי לחזק וזה, אני בדרך כלל אוהב לדרוך על אנשים, אז זה לא ממש הקטע שלי. בכל אופן, זו לגמרי עבודה שלה, במקרה הטוב, את תוכלי לסייע ולתמוך בה. איך אמר אחד ממורי הזן הקדמונים? 'מי שעבר כבר את המחסום ממשיך והולך בחופשיות. השואל את השוער לאישור או שלילה, הוא זה שעדיין לא עבר את השער'.

 

החיים ממשיכים, זו מהותם, זו טבעם, אנחנו תהליך מתמשך. אין טעם להאחז ברגעים שחלפו, לתהות בשאלות מיותרות. צריך להשאיר את העבר מאחור, כמו שמשאירים זבל בפח הזבל. להתחיל מחדש באמת, להשליך את המרה השחורה הן מהעבר והן מהעתיד ולהתחיל לבנות. זה מפחיד, וזה קשה. למה? כי אנשים תמיד מחפשים אחיזה במשהו. למרבית האנשים ישנה נטייה לברוח תמיד בחזרה לקל ולנוח ולמוכר. הפתרון הוא לעזוב את העבר פיזית ופסיכולוגית. זה מפחיד, כמו לקפוץ בנג'י. אבל ככה זה. מי שלא יכול לקפוץ מרקיב במקומו.

 

אחרי ששרה אמנו מתה, אברהם קנה לה חלקת קבר יפה, כבד את זכרה, ונשא את קטורה. רבינו צדוק הכהן מלובלין זיע"א היה נשוי שלושה פעמים, כשבאחת מהן הוא היה צריך להשתמש ב'היתר מאה הרבנים' בכדי לקבל גט מאשתו.

הלאה, קדימה, לטפס. ללמוד את השיעור יקר הערך שלימד אותה ריבון העולמים, וללכת הלאה, להמריא לגבהים ולצלול למעמקים. לא לפחד, לא להאחז.

 

וגברים זה סתם אוברייטד. הם לא יצליחו להבין אישה גם אם יקראו את 'לאישה' בשירותים כל החיים ויצפו בכל הסרטים של מג ראיין בלי למות. כי בינינו, כל אישה יודעת שיש אובססיות שגבר בחיים לא יוכל להבין. להתחנף לבנות שאתן שונאות למשל, וגם לחשב קלוריות בין היתר.

עזרתם לי מאוד

הילדה התעודדה? 

(: 

לוקח זמן פשוט לקום ולהתקשר

(מודה באשמה)

 

מומלץ לברר איתו אם פלטפורמה אחרת תהיה יותר נוחה לו (במידה ואתם ממשיכים את הקשר). 

לק"י

סך הכל סוף שבוע כולל שבת לפעמים זה עמוס.

אולי פרח לו מהראש?

את גם יכולה לשאול את הדודה שתשאל אותו מה קורה.. נראה לי הכי פשוט...

לחץ כי יש בחורים אחרים על הפרק? כי היא דואגת לו שאולי קרה לו משהו? כי היא חוששת שאולי הוא התחרט?

על הפגישות שלהם, מלאת ציפיות. זה למה היא בלחץ.

בכל אופן, בואי נתן לה לענות בשמה

לא רואה בעיה שאני עניתי בשרשור של מישו אחר

אני בלחץ כי בכל זאת זה קצת מלחיץ... גם שבניגוד לשאר הקשרים שהיו לי שאז בררתי על הבחור ובאתי לדייט שאני יודעת פחות או יותר מי עומד מולי, פה אני מרגישה שלא בררתי מספיק.. ולא שאני לא רוצה פשוט לא היה לי את מי לשאול שממש ממש מכיר אותו לפרטי פרטים.. אז אני מרגישה שאני קצת באפלה... ולא כייף לי ככה.... ((
חוץ מזה שזה נראלי קצת מוזר שהוא עוד לא התקשר ( והוא עדיין לא התקשר נכון לשעה זו...) אני מבינה שצריך לזה פנאי וכו' אבל הבחור צריך לחשוב על הבחורה שמחכה וזה לא קל...
מקווה שהבנתם אותי...

ומישהו פה העלה שאולי יש הצעות אחרות.. אז במקרה קיבלתי הבוקר עוד הצעה מחברה ששלחה לי את הפרטים ( במפורט ) על הבחור וזה ממש נשמע לי... אז באמת שקשה לי שאני לא יודעת מה קורה עם הבחור הזה, שאני לא לגמרי מכירה אותו וכו'...
ובאמת שאם הוא לא רוצה זה בסדר ולגיטימי! לא התחלנו כלום אז באמת אני לא אהיה מאוכזבת.. אבל רק שיודיע........ :/

תבררי עם המשדך/ת שיבררו או יתנו לך את המספר

הדמעות האלו בסופו של דבר גם מרגיעות.
וצריך לנסות לצמוח מזה..ולא ליפול לעצבות.

גרמה לי כאב אמיתי בפנים בבטן, אבל דמעות לא היו, אולי לבנים אין דמעות

רק שלא ראיתי אותן שנים, ואני מקווה שלא אראה

אם אתה מעוניין בחיבוק - בשמחה רבה!
ואם לא,שולח לך מכאן.

נראה לי

יש שמסתבכים בקשרים וחלק ניכר מהתסבוכת נובעת מהיעדר אהבה עצמית ודימוי עצמי גרוע.

ואהבת לרעך כמוך, אז ככל שאתה אוהב את עצמך יותר כך אתה צריך לאהוב את רעך יותר

אם אתה מאוד אוהב מישהו/י, אז תאהב את עצמך לפחות באותה מידה.

אם רק אני חושבת שזו קלישאה די מטופשת ובכלל לא נכונה.

זה קשור אליה?!

ושים לב שכתבתי בלשון עבר...

אני דווקא כן מסכימה עם האימרה הזאת וחושבת שהיא נכונה.
למרות שיש כאלו שאוהבים אחרים ועדיין לא אוהבים את עצמם, אבל אז קיימת ביקורת/ רגשי נחיתות ועוד.

כשבנאדם לא אוהב את עצמו זו בעיה. למה? כי הוא צריך לאהוב את עצמו פשוט כי הוא הוא. בלי קשר לכמה הוא מוצלח/ נחמד/ יפה/ חכם וכו'.
כך אומרים לפחות.
ולאהוב אחרים זה עניין אחר. אתה אוהב מישהו כי אכפת לו ממך, או כי הדיבורים איתו עושים לך טוב, או כי היא הילדה הכי יפה בגן.
למה שהאהבה של אדם את עצמו תיכנס במשוואה הזאת בכלל?

כדי להאמין שמגיע לו ושתהיה לו אחת שאכפת לה ממנו, שתשמע אותו, שתעשה לו טוב, שתהיה הכי יפה והיחידה בשבילו - הוא צריך לאהוב את עצמו.

מה אני אומרת "צריך"? הוא חייב.

 

ויש לזה מינונים כמו לכל דבר בחיים ובטח בתכונות של בני אדם

ויכמ"ל

כדי להאמין שאתה ראוי לאהבה של אחרים, צריך מידה מסויימת של אהבה עצמית (אם כי גם פה אפשר פשוט לברך על מזלך הטוב שזכית באהבה שאתה לא מרגיש ראוי לה..)

לכן קצת יותר הגיוני לטעון שכדי לקיים קשר זוגי אוהב ויציב צריך אהבה עצמית.

אבל כדי פשוט לאהוב?

ההתנהגות שלו משתנה ועוד.

לא יודעת למה את עושה את ההפרדה הזו, אבל בעיניי היא פחות רלוונטית.

 

אין לי בעיה לאהוב מישהו אחר משום סיבה..
ולמה שהכל יהיה שונה?

הוא מרגיש שזה "נפל עליו" וכל ההתייחסות בהתאם.

אני לא אומרת שזה לא אפשרי, אלא שזה אחרת. מאוד. לפעמים מדי...

הם מתארים את זה ש''הם לא מבינים למה מגיע להם / למה הם זכו'' זה שגוי בעינייך?
חוץ מזה
שנק' ההתחלה פה בעיניי היא סתם קלישאה חסרת הגיון. מה שאת אומרת כן אמור להישמע לי הגיוני?..

אתה צריך לראות את הדברים החיוביים שבו.
כשאתה מסוגל להסתכל על עצמך באהבה יותר קל לך לראות את האחר כאדם יותר טוב ומן הסתם גם לאהוב אותו.

כשאתה מרגיש שאנשים הרבה יותר טובים ממך קל לך להעריך אותם.
אני לא מבינה את זה..

לא רואה איך אפשר להעריך מישהו (ולא להעריץ, לסגוד, להאליל), כאשר אתה לא מעריך את עצמך.

ועוד דבר- אפשר לאהוב באדם דברים שהם לאו דווקא ראויים להערכה (למשל- חוש ההומור שלו) אבל בשביל לאהוב את עצמך זה לא קרוב ללהיות מספיק. לכן יכול להראות לי הגיוני שמישהו יאהב אותי גם אם אני לא אוהבת את עצמי.


(הכל היפוטתית לחלוטין כמובן, ברור שהאהבה העצמית שלי פורצת גבולות.)

מתוך רגשי נחיתות?
אני לא הייתי רוצה לאהוב את בעלי ממקום שאני לא מעריכה את עצמי נכון.
זה צריך להיות הדדי, אם לא אוהב את עצמי איך אוכל לגרום לאחרים לאהוב אותי אם מה שאני משדרת הוא הפוך?

יוסי בנאי be knowing. איך הוא שר?

 

אם נדע לאהוב
שנינו את ואני
מתוך הלב ילדה
יפרחו יונים

אם נדע לאהוב
אילו רק במבט
גם ימים אפורים
ירבו כמו שבת

אם נדע לאהוב
בחיבה וברוך
החושך יעלם
והאור ימלוך

אם נדע לאהוב
גם קרוב גם רחוק
האימה והצער
לא יהיו לחם חוק

אם נדע לאהוב
יד נושיט לכושל
נרפא לכואב
ננחם לסובל

אם נדע לאהוב
כל צמא ורעב
אדם אז לאדם
לא יהיה זאב

אם נדע לאהוב
העולם אז ישקוט
ואבות על בנים
לא יוסיפו לבכות

אם נדע לאהוב
אז תוסר הקללה
ולמוות כבר לא
לא תהיה ממשלה

אם נדע לאהוב
אז נישא את הראש
לא גאים לא שפלים
כי פשוט בני אנוש

אם נדע לאהוב
אז הבוקר ייעור
ונשיר שיר חדש
אביבי ושיכור

אם רק נדע לאהוב
נגלה מרחבים
את הזמן את השמש
ואת ים הכוכבים

זה לא שהוא כן ואני לא ולמה הוא כ''כ יותר טוב ממני ואני כזאת דפוקה לעומתו, אלא הכרה עצמית שלילית (אני דפוקה, בלי קשר אליו) ובכ''ז וואלה ה' פינק אותי במישהו נפלא שרוצה להיות איתי.
את אומרת שיהיה קשה לגרום לו לאהוב אותך (כי את משדרת שאת לא טובה וזה ישכנע אותו..?) אבל אם הוא אוהב אותך, אז מה זה משנה ביחס ביניכם? כאילו, זה משנה אבל ממש לא מונע שתהיה אהבה.
(וזה חוץ מזה
שלאהוב אותו זה קלי קלות, הבעיה היחידה לכאורה- היא לקבל את זה שגם הוא אוהב אותי)

ואהבת לרעך כמוך, יעני, אתה אוהב אותו כמו שאתה אוהב את עצמך.
זה כלל גדול בתורה, זה לא ציווי

יצא לי להפגש פעם עם מישהו שלא אהב את עצמו מספיק וזה היה כל כך ניכר בפגישות..

בס"ד

את לא תתחתני איתו עכשיו וגם כנראה לא בעוד שנתיים.
מלבד זאת מי אמר לך שהוא רוצה?.

בקיצור לא כדאי לך.

הגישה החילונית אומרת שאין הגיון באהבה - ככה שאת יכולה.
אם את מתכננת לחזור בתשובה - אז קשר כזה בכלל לא אמור להיות רלוונטי.

סתאאם....

כמה אתם מרוויחים יחד ואיפה אתם מתכננים לגור?

ההפרש הא לא קריטי (אם זה לא מפריע לשני הצדדים שהעלמה גדולה מהבחור) אבל כיום א"א-הוא רק בן 16... אם עוד 3-4 שנים זה עדיין יהיה רלוונטי, אז אין סיבה שלא...

אם את לא רואה חתונה באופק בדנה הקרובהעדיף לותר

אם זה בשביל XXX- אז לא צריך לחכות בכלל ..

אם זה בשביל זוגיות /נישואים . תני לו זמן !! הוא ילד...

 

בכוונה כתבתי בוטה כדי שתביני מה הרצונות האמיתיים שלך .

ממליצה ובעד פתיחות. יש בספר הגשה של הדברים בצורה נכונה וטובה

כתוב בצורה טובה ונוגע בנקודות חשובות.
בדיוק מצאתי אותו בבית ועיינתי בו שוב.

התחלתי פעם לקרוא בשנות האולפנא..אהבתי חלק הגישה..

מישו יודע איך אפשר להשיג אותו היום???
חיפשתי בדברי שיר ובצומת ספרים ולא מצאתי..הייתי שמחה להמשיך לקרוא..

(נריה) (אולי לבת שלה- צילה בראלי) לא בטוח אם יש בכלל למכירה, לא נראה לי שעשו עוד מהדורה.

 

אהבתי מאוד!

נותן גישה נכונה בריאה ויהודית לכל הנושא..

מסדר את הדברים בראש מול כל הבלבול שיש.

בס"ד

 

לא הכרתי אותו ורציתי לדעת על מה הוא מדבר אז חפשתי בגוגל וראיתי שהוא פורסם במלואו באנטרנט

ויש לי סיוט ממזגן על קור.

אבל מה עם קצת שמחה??

מקנאה בך על היכולת הזאת .

 

ככה להוציא את הנפש על הדף! זה מדהים.

 

מקווה שזה עשה לך טוב, מאחלת לך רוגע ושלוות נפש! 

 

שה' יאיר לך וייעשה קצת סדר במציאות המבולבלת הזו! 

https://m.youtube.com/results?q=%D7%92%D7%9D%20%D7%94%D7%99%D7%9D%20%D7%A0%D7%A1%D7%95%D7%92&sm=1

לפעמים צריך להמתין לתשובה,להלך במתינות, חיים פשוטים בינתיים. לא להיות אלים לתשובה.
נחת.
שמחה.
טבעיות.

ופחות לבנות.

קודם מגיעות ההצעות לבחורים,

ורק לאחר הסינון שלהם זה מגיע אל הבנות.

 

תאמיני לי שלקבל הרבה הצעות זה לאו דווקא טוב..

 

א. כשאתה מקבל ראשון את ההצעות, הן לא עוברות שום סינון,

    אז כל איזה גחמה של שדכן אתה צריך לטפל בה - וזה מעצבן!

 

ב. כשהיא עונה 'כן' אין לה את זמן ההמתנה.

    הקשר מייד מתחיל בלי המתח של מה הוא יענה.

 

ג. כשיש הרבה הצעות יש את 'תסמונת השפע',

    שעלול לגרום לחתוך על דברים שטותיים.

לבנים יש סיכויים גבוהים יותר להתחתן, חח למרות שכל בחור בד''כ מתחתן עם בחורה.
או שיש הרבה יותר בנות :/

אומנם בערך בגיל 35 המצב מתהפך והבנות מתחילות לגבור בכמות על גברים, אבל עד אז או שיש יותר בנים או שזה פחות או יותר שווה בשווה.

 

בנות. שלומר, 5 אחוז יותר.

 

אבל בנים מתים יותר (מחלות, מלחמות, תאונות דרכים, התאבדויות וכו'...) - ולכן עם השנים הפער מצטמצם עד שהבנות גוברות.

 

בסך הכללי בעולם (וגם בארץ) יש יותר בנות מבנים, אבל הבנים נולדים יותר.

 

ואת כל זה ניתן לראות די בקלות באתר של הלמ"ס.

מכיוון שיש גידול (חיובי) באוכלוסיה, אז המגמה אמורה להיות שהשנתונים הנמוכים גדולים מהשנתונים שמעליהם.

ומכיוון שבממוצע גיל הגבר > גיל האשה, יוצא שבכל שנתון יש בנות "מיותרות".

ככל שהגידול יותר משמעותי (כמו האוכלוסיה הדתית בישראל) כך זה יהיה יותר מורגש.

 

נגיד במדינות בעלות גידול שלילי (כמו שבדיה) תיווצר בעיה הפוכה, שלנשים יש יותר סיכוי להתחתן.

ויש לזה גם השלכות, כמו למשל שיש שם יותר הטרדות..

ראיתי פעם כתבה על חתכי האוכלוסייה בארץ

בד"כ נולדים יותר בנים מבנות. כיום בגילאי 20 פלוס יש יותר גברים בסה"כ- אומרים שבחברה הדתית יש יותר בנות

ובגילאים מבוגרים יותר, 30 פלוס יש יותר בנות

 

לגבי זה שההצעות מגיעות קודם לבנים, זה לא בהכרח יותר טוב לבנות, כי אז השדכנים לוחצים להסכים כי הבן כבר אמר כן ומן הסתם שעדיף לשני הצדדים להיפגש כשהם באמת רוצים את זה ומתלהבים.

 

יש נטייה לשדך בנות עם בנים מבוגרים יותר, אבל אם פתוחים להפרש גילאים שונה יש הרבה יותר היצע לבנות ולבנים- לפעמים זה אפילו בגלל תפיסת עולם מסויימת שיש לשדכנים למי שפונה אליהם .

 

אני למשל מעדיפה מישהו בסביבות הגיל שלי פחות או יותר ולא הפרשי גיל גדולים

פעם הייתי תמימה וחשבתי שלא
אבל מסתבר שזה נכון..

וגברים בעיקר עם צעירות מהן.

 

אם המצב היה כוללני - גם נשים וגם גברים היו יוצאים גם עם גיל מעליהם וגם מתחתם - אפשרי שהיו לבנות יותר הצעות מכיום...

 

כמובן, ייתכן שש עוד סיבות. אולי גברים יותר דוחפים שימצאו להם או משהו כזה... אולי גברים דתיים נמצאים ביותר מסגרת שמאפשרת להם להכיר מגוון רחב של אנשים שיוכלו להציע להם הצעות רלוונטיות (בניגוד לבנות שנמצאות בפחות מסגרות, לדעתי), ועוד סיבות שלא עולות לי עכשיו...

לפני שהתחלתי לצאת חששתי מזה ממש. כי ידעתי שאין לי כ''כ הרבה אנשים שיכירו לי.. (בת בכורה ונכדה בכורה, גרה ביישוב שברובו חילוני וכו'..)

ב''ה אחרי שהחלטתי להתחיל לצאת. ההצעות זרמו.. וממש משמח לדעת שמסתובבים בעולם המון אנשים מדהימים שחושבים עליך ורוצים בטובתך..
אממה
א. הרבה הצעות לא רלוונטיות.
ב. אם זה היה תלוי בי, הייתי שמחה לקבל רק הצעה אחת. של בעלי לעתיד(;
ג. מגיעים למסקנה שכמות הצעות זאת אשליה. זה לא מה שיזרז את החתונה שלך. יש מישהו למעלה שדואג לכל אחד מאיתנו ואם הוא יחליט שזה הרגע שלך, אז זה יקרה. ויכול להיות שאפילו בלי אדם אחד שיציע..

וכמובן זה לא סותר את ההשתדלות שלנו בעניין. בין אם זה להתפלל, לעבוד על המידות שלנו, ללכת לשדכנים(; או כל דבר שיעזור..
לכן כמות ההצעות זה לא המדד ללהתחתן מהר. וזה לא אמור להדאיג אותנו(:

במהרה לכולנו(:

הכל השגתי בעצמי.

איך משיגים מישהי בעצמך?

עמיחי למד לומר מילה חדשה בקידוש של ליל שבת -"אמן".

2 חתונות שחיכו להן הרבה זמן. 2 לילות לבנים.
3 פרידות בריאות ב''ה.
1 תקופת מבחנים שה' עזר, עוזר ויעזור.
5 שעות מבחן מחר. רק שפיות בעז''ה.
4... שעות שנ''צ של שבת.

בפעם הראשונה בשירשור.. איזה טוב ה'!

@ שבת טובה ב"ה
@ היתה לי מסיבת סיום ראשונה והיא היתה מדהימה, ישועת ה' לגמרי!
@ הספקתי לסדר הרבה דברים עכשיו כדי שלא יעיקו עלי בחופשה.
@ למדתי כמה שיעורים חשובים באמונה.
@ שתי בשורות משמחות בשבוע אחד, כן ירבו בע"ה


שבוע מבורך

במיוחד שאני לא יודעת מאיפה את (סובבת ישיבה ואברכים שיכולים להציע או לא ) וגם איך ידעו שאת רוצה ? אני חושבת שלעשות צעד שיקדם לך את הרצון הזה, שהוא לא חייב להיות הסטרי, זה רק יועיל ובעז"ה יעשה לך רק טוב

מלא פעמים אנשים שמתחתנים חושבים שמה זה משנה שצעירים ואין חסכונות- אפשר להתחתן ואלוהים כבר יעזור.. 

אצל חלק זה עובד ומסתבר שאלוהים הוא בעצם ההורים או דוד זקן שמת והוריש מלא כסף, אבל הרוב עובדים מסביב לשעון במקביל ללימודים ובקושי מגרדים כסף שמספיק לחמצוצים, שלא לדבר עך זה שהם בקושי רואים אחד את השני.. 

 

יש לכם חסכונות? אחד מכם יעבוד ולא ילמד עדיין? ההורים יממנו משהו? אם כן- זה יספיק לכם כדי לחיות ברמה בסיסית? הלימודים שלכם יהיו תובעניים? כלומר, הם יהיו תובעניים, אבל אתם יודעים כמה תוכלו לעבוד תוך כדי? יש לכם עבודה או לפחות נסיון במשהו ומשרות אופציונאליות על הכוונת? 

 

אני לא חושבת שהבעיה בנישואין לפני התואר היא העומס של הלימודים. זה בקטנה. אבל תשאלו את עצמכם את כל השאלות למעלה, ותחשבו, באמת, איך אתם הולכים לשלם על דירה, חשבונות, לימודים, אוכל, נסיעות (אפילו למקום הלימודים ולהורים), מתנות פה ושם אחד לשני... החיים עולים כסף.. 

 

אני לא יודעת אם את שואלת את זה כי את מתלבטת אם להתחיל לצאת או כי אתם רוצים להתחתן, אבל האמת היא שזה פחות משנה. הרצון להתחתן לא בהכרח חשוב פחות מכסף, לכן זה לא אמור לגרום לך להשאר רווקה עד שנתיים אחרי שתקבלי משרה טובה ותחסכי קצת. מצד שני- הוא גם לא תמיד חשוב יותר. וצריך באמת לתכנן את זה מראש, ולתכנן טוב. במיוחד שאם את מתכוונת להתחתן בגיל 19 אחרי שנת שירות או מדרשה ולפני לימודים, רוב הסיכויים שתהיה לכם שורת זאטוטים לפני שתשימו לב. וזה במקרה הטוב משלש את ההוצאות.. 

 

בקיצור- תתכננו את החיים ושיהיה בהצלחה.

הדברים שצריכים להביא בחשבון מעצם הנישואים- (במקרה שלי אחד עובד,אחד לומד וההורים עוזרים קצת, אבל זה עדיין מורכב..) זה לנקות, לבשל (שאני לא יודעת בכלל..),כביסות, קניות, לימודים של 4 שנים תוך כדי שאת עובדת על הזוגיות (וזו עבודה עבודה..) ואולי תוך כדי הריון על כל המשתמע ואז ילד.. ואני כבר מתחילה לתפוס רגליים קרות... אולי זה סתם מוקדם מידי? מצד אחד זה צריך לקרות מתישהו, אבל מצד שני הרבה יותר קל להישאר בבית של ההורים וללמוד בנחת... האמת שאני ממש מפחדת 

גם לצאת לדייטים זה בלאגן שלם. וגם לשמר זוגיות - בייחוד כשעוד לא נשואים - זו עבודה. בייחוד אם ממשיכים לחיות בינתיים בבית של ההורים. וזה שאת לא יודעת לבשל ככה"נ לא ישתנה מאליו, ובכל מקרה תצטרכי להתמודד עם זה כשיהיה לך בית משלך, לא משנה אם את לומדת במקביל או עובדת במקביל. 

 

את חושבת שמבחינת זמן יהיה קל יותר אחרי שתתחילי לעבוד? שאז פתאום יהיה לך זמן לכביסות, קניות, עבודה על הזוגיות, נקיונות, בישולים (שאת לא יודעת בכלל) וילדים? 

 

בקיצור - אם היית אומרת שאין לך מושג איך בכלל תכניסו כסף בתקופה הזאת - זה היה שיקול. שיקול הזמן והעצבים - זה לא שיקול, כי זה תמיד יהיה בתוקף. כשאנשים מתבגרים מוטלת עליהם אחריות, וככל שהם מתבגרים כך האחריות הזאת גדלה. אף פעם אין 'זמן' טוב להקים משפחה. אבל זו בדיוק הסיבה שתמיד זה זמן טוב... 

ולהנות מהחופש קצת יותר..? אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אני פתאום לא רואה צורך להתחתן. בשביל מה אני צריכה את זה עכשיו?!

רגליים קרות זו כבר סוגיה שונה לחלוטין, ונראה לי שהדרך הכי טובה להתמודד איתה זה לדבר עם מישהו שמכיר אותך ויכול לייעץ למקרה הספציפי שלך. 

מה יותר ברור מ*אחד*?
לא מובן.

היא האם את מרגישה בשלה לחתונה? כי לפי מה שכתבת, אולי עוד לא. וזה לגמרי בסדר לדחות את החתונה בכמה שנים, את עוד צעירונת וצריכה לגבש זהות ולהינות קצת מהחיים של אחרי התיכון. החיים לא בורחים לך לשום מקום, אין שום רע בנישואים גם בגיל 21 ואפילו חס ושלום 24...
אם את לחוצה על חתונה בגיל צעיר, אז כן, קחי בחשבון את כל הנושאים שהעלית. אבל רק אחרי השאלה הבסיסית של האם א-ת בשלה לחתונה.

(קראתי את התגובה של באג2000)

ברור שאי אפשר להיות עיוורים למציאות כלכלית ובן אדם אמור להיות אחראי ולדאוג לרמת חיים בסיסית, אבל רוצה לעודד אותך שזה בהחלט אפשרי! (סתם כי התחושה שלי שסיימתי לקרוא את התגובה היא שזה בלתי אפשרי בעליל להתחתן בגיל 19..) אבל וואלה? ב"ה אני נשואה (בת 19..) וברור שמחשבים כל דבר אבל שתדעי שזה אפשרי בהחלט...

אני לא מכירה אותך אז לא באמת יכולה לעזור כי זה תלוי בהרבה גורמים...

אצלנו נגיד סבתא ב"ה עוזרת גם לשלם לימודים...

קיצר בהצלחה רבה במה שתחליטי- הכי חשוב- תמיד להתפלל לבורא עולם שהוא זן ומפרנס לכל ובע"ה תראי הרבה סייעתא דשמיא!

ולשתף אותי איך את מסתדרת- אני אשמח! תודה בכל אופן...

יש מקומות שאפשר ללמוד יומיים וחצי בשבוע- ובשאר לעבוד (ואם יש מלגות בנוסף אז בכלל אתם מסודרים).

ויש תארים מחייבים יותר ויש תארים מחייבים פחות

(ויש אנשים שלימודים זה סוחף אותם ויש אנשים שעושים את זה יותר בקלות).

 

לדעתי אם יש בשלות נפשית לא כדאי לדחות את זה.

רק להיות מוכנה לזה שזה דורש הרבה כח.

אבל הרבה מאוד אנשים טובים עושים את זה, ובטוב

אני מבינה שחתונה זה אתגר, אבל זה לא פסיכומטרי שאפשר לעשות סימולציות ולהרגיש איך זה... ובכל מקרה אנחנו גדלים בהדרגתיות כל הזמן כך שאין הרגשה של "זהו! עכשיו גדלתי.." ..?.

יש חששות אבל הם בטלים בפני הרצון להתחתן.
אצלי זה קרה בגיל 21.
תחכי קצת, לפעמים הבשלות הנפשית מגיעה לבד.

מישהו ראשון ואז השני לומד.
ואם רוצים ביחד אין חסכונות
אפשר למצוץ להורים את הדם אבל לדעתי יותר מוסרי לשדוד בנק

אנחנו התחתנו באמצע שנה ואני עוד עושה שירות והוא בישיבה (ועד עכשיו לא קיבל מלגה) וטיפה עבד. מעכשיו יתחיל לקבל מלגה ב''ה אז נהיה יותר מסודרים.

מבחינת לימודים יש מלא תוכניות של 3 ימים בשבוע ובשאר עובדים, ובכללי מסתדרים עם מה שיש.. עוד טריה בשביל להוסיף עוד מעבר לזה

זה נשמע כמו פחדים שלא כ''כ קשורים ללימודים..

כזו שצריך להתרכז ולהשקיע בהם הרבה (ככה לפחות זה היה לי בתיכון...) ואז את גם חושבת על כל העול שמסביב... אבל כן, בגדול אני מתחילה לפחד כי אני רוצה את זה פתאום מתקרב, ואני לא יודעת אם אני מרגישה בוגרת מספיק (בכל זאת זה לצאת מהחממה של ההורים שנותנים הכל...) לנהל בית, לגדל ילדים... 

זה לא הרתיע אותי לפני, אבל לחתוך עכשיו קשר טוב בגלל זה?! אבל אולי אני עושה טעות! עדיין גיל 19..

למה נכנסת לקשר אם את לא בטוחה ככ?
או שזה קרה במקרה מהסניף או משו..?
כי אם אין לחץ מסויים וזה לא קשר מטורף כזה ,אז אולי עדיף לא להכנס לזה אם את לא יודעת איך יהיה.. זה לא פשוט לקפוץ למים ומה שיהיה יהיה.
מה שכן תתייעצי עם הבחור מה הוא מתכנן לעשות,מאיפה להשיג כסף,מתי ילדים וכו ואז אולי ירד הפחד מעט..

אני ובעלי בני 18.5 ויש לי הרבה מה להגיד בנושא..

ואחרי שהיא סיימה אני התחלתי.

היתה תקופה קשה אבל אפשרית.

לא נראה לי שכדאי לדחות חתונה בגלל הלימודים.

הוא בדיוק סיים צבא. וב"ה גם ילדתי תוך כדי.

איך? מסתדרים!

אצלנו גם ההורים לא עזרו באופן סדיר. כן פה ושם אוכל 'דמי כיס' אבל לא מעבר- אנחנו לא מאמינים בזה.

אני הייתי עובדת כשיכולתי בעבודות מזדמנות/ מילגות.

נכון לימודים גבוהים דורשים השקעה! 

אבל לדעתי לא דוחים חתונה במיוחד שהבנתי שאת בקשר שכן טוב לך בו.

הרבה פעמים גרירת קשר ללא חתונה יכולה להוביל לנסיונות לא קלים ומיותרים.

 

שנים ראשונות בהקמת בית הם לא פשוטות גם מבחינת הבנייה שלכם בתור זוג ומשפחה וגם מבחינה כלכלית. 

אתם צריכים להיות מחושבים, לא חייבים לקנות הכל חדש לחתונה כמו מקרר כי הם מתקלקלים בהעברות ולנסות להשיג מוצרי חשמל טובים, ספה משיגים ככה עד שמתבססים ולאט לאט קונים זה גם ממש כיף להתחדש ואז את הכסף של החתונה אתם מנסים לחסוך כמה שיותר ולקנות רק את מה שצריך ולא את הדגני בוקר הכי יקרים שיש ;) למרות שזה הכי קורץ..

 

כל מה שכתבתי זה בהסתמך על זה שאת בטוחה בקשר שלכם ואתם רוצים להתחתן, להביא ילדים, ולהזדקן ביחד. ;)

אם החששות שלך הם לגבי הקשר אז כדאי לך להתייעץ עם מישהו שמכיר אותך ואת הקשר שלכם.

 

בהצלחה והחלטות טובות

 

בס"ד

 

 

 

יש פה בנות שהתחתנו סמוך לסיום התיכון(גיל 18)?

נכון שלא כולם תמיד עונים על כל הסטיגמות של התבנית שלהם; אבל יש סיבה שליישוב איקס נמשכים טיפוסים מסגנון מסוים וליישוב וואי נמשכים טיפוסים מסגנון שונה. זו עובדת חיים שחוזרת על עצמה בכל מקום בעולם. 

 

ב. לצורך העניין אני באמת חושב שהדיון אינו צריך להיות על מידת יראת-השמים של פלוני אלמוני (וראי התייחסויות שונות שלי בפורום על עניין בנות שמשרתות בצבא), אלא על השאלה האם הסגנון שלו מתאים למי שמציעים אותו לה, ולהיפך. יש אנשים שהסגגנון שלהם הוא לחנך את בנותיהם שעליהן להסתובב עם חצאיות דווקא; ממילא לא יתאים להם להתחתן עם מישהי שמסתובבת עם מכנסיים. לרוב יהיה מתאם גם בין הסוגיה הזאת לבין סוגיות נוספות (שוב, מבלי בהכרח להכריע בשאלת 'מידת יראת השמים' של הבחורה הספציפית, שאיני נכנס אליה כאן). 

 

ג. במלים אחרות: איני רואה בעיה ב'קופסאות' ו'תבניות', כי עובדה שבני אדם חיים ככה. האם התבנית מעידה על הפנימיות של האדם? כאן אני מסכים איתך, שהשיפוט האוטומטי הוא בעייתי. אבל לענייני שידוכין לא רק 'מידת יראת השמים' רלוונטית, אלא גם התבנית (בסופו של דבר הולכים להקים בית, שגם הוא, כדרכו של עולם, ייבנה בתבנית מסוימת), ולכן אני בהחלט יכול להבין למה כשמציעים למישהו מישהי מציינים את העובדה שהיא הולכת עם מכנסיים. יש בזה אמירה. הוא יכול לבחור אם האמירה הזאת מתאימה לו או לא. השיפוט של הבחורה כבחורה והשיפוט שלה כפוטנציאל לנישואין אמורים להיות שני דברים שונים. 

אז את אומרת שאנשים מגדירים ''רמה דתית'' לפי אורך החצאית? סבבה, בדיוק כמו שאת מגדירה ''יהודיה'' לפי מי שאמא שלה יהודיה (או שעברה תהליך גיור מאוד ספציפי ומוגדר)
את הקשר בין רמה דתית (שנקבעת ע''פ אורך החצאית, להגדרתך) לבין יר''ש - זה את קשרת בעצמך. כמובן שאין קשר גורף כזה.

אני לא בעד קטלוגים מוחלטים.

אבל, ואבל גדול, בשביל להכיר מישהי/ו מתוך מבחר גדול מאוד של אנשים, אני מקטלג את כל האנשים בצורה כללית, ויוצר קשר עם הבחור/ה שדווקא מקוטלג/ת במרחב שקרוב אלי.

בשביל הזה אני מפסיק את הקיטלוג ומתחיל לבחון את הדברים לעומק.


כך לדעתי הדרך הנכונה. ואין בה שום בעיה!

יש לך אופציה אחרת?

אני רוצה לראות כמה תם בקריעים בהגדרות/ במושגים..

מה זה דתיה לאומית רגילה?

מה זה חרדלי''ת?

מה זה אומר מזרוחניקית?

דתיה?

חרדית?

דתיה חזקה?

דתיה לייט? 

מסורתית?

 

מחכה לתשובות

ההגדרות נקבעות לכל אדם אישית, למרות שחלקית הם חופפות בין אחד לשני.


תכשירי מה את מחפשת שנגיד. כל אחד את ההגדרה שלו?

כי לכל תבנית יש שם ספציפי. אז איך יכול להיות שתכניסו 2 אנשים שעונים על הגדרות אחרות?

אף אחד לא נכנס לתת- תתי הגדרות, ואף אחד לא אומר ''אהה לכיפה שלו אין קוטר 15.74 ס''מ?! ייהרג ובל יעבור!!''
טוב, אולי יש כאלה שכן, אבל הם טפשים. ולהתווכח עם טפשים זה קל.
כמו שצועד הסביר יפה, יש הגדרות כלליות שיעזרו לי/ לך לדעת פחות או יותר את ההשקפה הכללית על מגוון נושאים. זה פשע בעינייך? תסבירי למה.

כשאני מגדירה מישהו אני לא מצליחה להגדיר אותו בגלל שאני לא מבינה מה ההגדרות האעלה דורשות. נניח הייתי מגדירה את עצמי כדתיה לאומית אבל אני לא אומרת הלל ביום העצמאות, אבל אני כן בעד א''י ואני ציונית בנשמה אז מה זה אומר עלי?

בחרת לציין דווקא הלל ביום העצמאות נניח, כי את יודעת שזה אישיו שבד''כ עומד הרבה מאחוריו. אצלך לא עומד שום דבר מאחורי זה? אז מה זה משנה?
ותראי- את בעצמך השתמשת בהגדרות רק כדי לשאול איפה את מוגדרת... אמרת שאת ציונית, ושאת דתיה.
אגב, היה נשמע מההודעה הראשונה שלך שהקושי שלך הוא עם עצם קיומן של ההגדרות, ולא קושי בהגדרה שלך בתוכן.

אבל ודאי שזה מעצבן!

 

שאתה טוען משהו והוא פשוט לא עונה לעניין..

|זה מחרפן כשזה קורה|

יכול להיות שדתיה חזקה וחרדלניקית יהיה חופף אבל בוא נגיד כך אותו בנאדם לא יהיה מקוטלג מצד בנאדם אחד כדתי לייט ומצד בנאדם אחר כחרדלניק. אז ההגדרות האלה אמורות לעזור לנו שהסביבה פחות או יותר תבין מה הקו שלנו..את כמובן לא חייבת להשתמש בהם

מוזמנת לבחון את עצמך ואת המיועד, או שבעצם את רוצה לתת את הסולם לצד השני?

 

אפרט מעט:

 

1. ביחס למדינה: האם המדינה היא ראשית צמיחת גאולתנו? עד כמה? ועד כמה זה מחייב? כיצד אנו רוצים להתקדם?

2. ביחס לעולם החול: האם החול הוא חלק מעולם הקודש, או תחום חשוב / מעניין כשלעצמו?

3. ביחס לרבנים: מה המימד שתופס הציטוט: "עשה לך רב"? האם דברי כל רב מחייבים באשר הוא?

4. ביחס לגיבורי התנ"ך, חז"ל ודורות עברו: האם יש ירידת הדורות? האם אנו ננסים על גבי ענק או שאנו באותו הסקלה או שהתקדמנו? האם ייתכן שגיבורי התנ"ך וחז"ל טעו או חטאו?

5. ביחס לנשים וצניעות: האם להתרחק כמה שאפשר או שאנחנו רוצים קשר בין בנים ובנות בתור חברים וכד'?

6. ביחס לחומרות, קולות ועיקר הדין: האם מחפשים להחמיר במידת האפשר? להקל במידת האפשר? לחפש את עיקר הדין?

7. היחס לחילונים: האם אנו רוצים להחזיר אותם בתשובה? רוצים יחס טוב איתם? מקרוב או מרחוק?

 

עד כאן פירטתי מקצת מהמחלוקות בהשקפה (בעיקר) בעולם הדתי לאומי (ללא שום סדר), לכל צד פה בכל שאלה אני יכול להביא תימוכין וסביר שאפילו למצוא רבנים התומכים בכל אמירה כזו.

ככל שאנשים מתבגרים העולם שלהם הופך ליותר קופסאות שדברים נכנסים אליהן יותר במהירות.

זה חלק מהתהליך הטבעי של למידה, ככה המוח שלנו עובד.

המוח שלנו מזהה הקשרים בין דברים, ומכניס אותם להקשרים המתאימים להם,

גם את עושה את זה- את הכנסת אותנו לקופסא שנקראת "אנשים שמכניסים אוטומטית את הסביבה לקופסאות",

זו קופסא שלך- ואת הכנסת אותנו אוטומטית לתוכה. לא רק שעשית את זה- גם הכללת "מלא אנשים פה"-

ואם כולם פה זה מלא ניקים של אותו אדם שמתווכח עם עצמו? למה את מחליטה עלינו?

 

השאלה למה נראה לכם שמותר לכם לעשות את זה- ככה.

איזו מן שאלה זו? למה שיהיה לי אסור? על איזה חוק קוסמי מחייב אני עובר בכך? 

אין הלכה שאוסרת עליי לעשות את זה, אין חוק במדינת ישראל, או באמנה בינלאומית שאוסר עליי לעשות

את זה...

אז מה השאלה הזו אמורה להביע בכלל?

 

ולסיכום-

יש דברים שיש ביניהם קשר, כמו בכל דבר בחיים- הוא לא מחייב תמיד, אבל כשאני רוצה לדעת מה מידת

יראת השמים של אנשים יש דברים שיכולים להעיד על זה. נכון, זה מכליל- אבל ככה אני גם לא אוכל רעלים,

נמנע מלהרוג את עצמי בדרכים שונות ומצליח להגיע למטרות. ע"י הכללה וע"י קריאת הסימנים שאני מקבל

מהדברים. אדם שהולך בלי כיפה, עם קעקוע על קרקפת מגולחת למשעי, הוא אדם שמצהיר שהוא חסר יראת

שמים, למרות שיכול להיות שיש אחד כזה שהוא באמת בעל יראת שמים מיוחדת- הוא לא אחוז בודד מהאנשים
האלו ולכן אני לא אתייחס אליו ככזה. אותו דבר עם כל סממן חיצוני אחר- אדם שהולך נגד ההלכה בפהרסיה

אומר "אותי לא מעניינת ההלכה מספיק בשביל להתנהג על פיה"- ב99% היראת שמים של האדם הזה תהיה

בהתאם. ואם יש מישהו שאני טועה לגביו- בעיה שלו, הוא אחראי למה הוא מציג, כמו שאם הוא היה משקר לי

לגבי השם שלו אין לו מה לטעון כלפי כשאני קורא לו בשם שהוא נתן לי.

עם זאת, אנחנו חיים בעולם מורכב, והרבה פעמים כן יש צורך להכניס ת'צמנו לקופסאות. אני מכירה כמה אנשים שאי אפש להגדיר אותם, באמת. כמה שאני מנסה אני לא מצליחה. הם לא "דוסים" אבל הם גם לא "לייטים"... וזה מאוד מאוד מקשה על החיים שלהם. כי הם לא יודעים איפה להכניס את עצמם, איפה לגור, לאיזה מסגרות לשלוח את הילדים...

אז לדעתי, יש צורך באיזשהו סיווג בסיסי. לא צריך להשתגע, אבל כן להגדיר פחות או יותר. במיוחד בענייני שידוכים- שאתה רוצה למצוא מישהי שדומה לך ברמה הרוחנית ובהשקפה פםחות או יותר.

מצחיק שכאילו עניתי לעצמי עכשיו 

נניח שתבקשי תמונה מהמציע, ותקבלי את התמונה הבאה: 

 

http://www.alfabet.co.il/tags/image.php?m=2&w=661

 

(לצורך העניין נניח שיש כיפת גרוש מסתתרת בחלק של התמונה שלא רואים)

 

גם אז תגידי שצריך לתת לזה צ'אנס, כי זה בסך הכל סטיגמות והגדרות, וצריך להימלט מההגדרות האלה?

 

הרשי לי לתאר לעצמי שלא. או שלפחות יש איזושהי תמונה שבכל זאת תגיד לך 'מממ... אולי חבל על הזמן שלי'. 

 

א. בייחוד בנושא הזה (של היכרויות), חייבים את ההגדרות האלו.

    אתן הקדמה:

    כשרוצים לבנות בית נורמלי ותקין, חשוב שלבעל ולאשה תהיה אידאולוגיה שברובה היא משותפת.

    אחרת, כל הזמן יהיו תאקלים בזוגיות וגם תיווצר בעיה גדולה בחינוך הילדים. (קישור לכתבה)

    דתי אמיתי לא יכול להתפשר על מצוות! (אפשר להתפשר אך ורק על החמרות)

    כך שבן-אדם שלא מקפיד על כל המצוות לא יכול לבוא במו"מ על מצוות עם בן-אדם שכן מקפיד.

    לדוגמא:

    אשה (שאינה דתיה) תגיד: "אני אקפיד על טהרת המשפחה וכשרות,

                                          ואתה (הבעל הדתי) תאפשר לי לסוע עם הילדים בשבת."

    זה למשל, דבר שהוא איננו קביל, בעל דתי (וכן אישה דתיה) לא יכול לאפשר אי-קיום מצוות בביתו!

    אותו הדבר גם על שמירת נגיעה, צניעות וכו'.

    כך שבפועל הצד החילוני יצטרך לקיים חלק ניכר מהמצוות (ובודאי את הקשות שבהן).

 

    ולענייננו, אם אני לא אגדיר מה אני מחפש, אלא אגיד רק יהודיה,

    מחר יציעו לי דתייה לייט, מחרתיים מסורתית, ועוד שבוע חילונית.

    מכיוון שאני לא הולך לבנות את ביתי עם מישהי שאינה מקפידה על מצוות לשביעות רצוני,

    אז אין טעם שאפגש עם אחת שמכיוון שהיא לא מקפידה על מצוות, כי ברור מראש שלא נתחתן.

    חוץ מזה, יש ממש בעיה הלכתית לצאת ולהיפגש עם בחורה לא צנועה - אז צריך לסנן מראש!

    אז תסכימי איתי, שיותר נכון לסנן עפ"י מגזר מאשר להגדיר את אורך השרוולים, המחשוף והחצאית,

    ולברר אלו מצוות היא מקיימת ואלו לא.

 

    מסקנה: ההגדרות נצרכות!

 

 

ב. אני מסכים איתך שיש בנות שמתלבשות בצניעות, אבל הייראת שמיים שלהן קטסטרופה,

    ומבחינתי, במצב זה גם הרמה הדתית שלהן תחשב לנמוכה.

 

    אבל אני לא מסכים איתך שקיימות בנות שהולכות עם מכנסיים (או חצאיות מעל הברך וכד') ויראת השמיים שלהם טובה.

    אם היה להן באמת יראת שמיים - הן פשוט היו הולכות לפחות בצניעות בסיסית!

אתה יודע כמה פעמים שמעתי את התירוצים האלה? אז ככה לכל מי שלא הבין אותי או שהחליט להתפלסף ולא לקלוט הכוונה שלי הייתה לזה, למה אני צריכה לומר הוא דתי לאומי והוא דתי לייט, כשאני מדברת על תבניות אני מתכוונת לזה ונדמה לי שגם כתבתי את זה כבר. עוד דבר, להגדיר מישו בצורה הזאת זה מגביל אותו, מה זה אומר מגביל? זה אומר ככה: האדם בנוי מאוסף של ביטויים, אבל אם נתייחס לכל פרט ופרט בנפרד, לעולם לא נוכל להגיע לשורש של אותו אדם. המגביל היחידי שצריך להיות לאדם זה אלוקים, לא החברה!! עוד דבר. מי אמר שההגדרה הספציפית שנתתם מתאימה? אם אתם מגדירים בן אדם, אז הוא צריך לעמוד לפי כל הקטריונים כי בעצם זה הופך להיות מן אידאל, אז הוא צריך לפחות לשאוף לקטריונים האלה...

אז לכל אלו שחלושבים שאם אדם לא מגדיר את עצמו הוא מתבלבל אז הם טועים לחלוטין. אני מכירה גם מבוגרים ואנשים מאוד איכותיים שהם נגד הגדרות כאלה.

אז שבת שלום לכולם תחשבו על מה שאמרתי ורגע אחד אל תנסו להתפלסף ותנסו להכנס לכוונה שלי ולקרוא דרך העניים שלי. תנסו להבין ולא לעורר פה ויכוח כי זה לא באמת עוזר... ויכוח נועד כדי להשמיע את הקול שלך ולא לשמוע אחרים... אז מקווה שהפנמתם

שאת כותבת פה פילוסופיה שלמה ומבקשת שלא נתפלסף...
ראי שאלתי לעיל לרחפת. לא מבין מה יותר בעייתי בלהגיד למישהו "היא דתייה לייט" יותר מאשר "היא לובשת שרוול קצר ומסמסת בשבת" (איני טוען שכל הדתיים לייט נוהגים כך!). אם מבחינת מי שאני מציע לו חשובה התבנית - אז היא תהיה חשובה לו גם אם "אסתיר" אותה ממנו, ואז דווקא כל מה שאת כתבת זו "סתם התפלספות" מבחינתו, כי הוא רוצה לדעת תכל'ס: היא דתייה, או דתייה לייט?
אז לא, לא הפנמתי. וכל אלו שלא אוהבים להגדיר את עצמם - הם פשוט הגדרה כשלעצמם ("היא מאלו שלא אוהבים להגדיר את עצמם". "אההה").

ול @אהבה עצמית:
אם אנחנו חושבים שאת טועה זה לא אומר שלא הגענו למסקנות שהגענו אליהן אחרי מחשבה ובצורה מושכלת. את חושבת שכשאני אומרת ''דתי לייט'' (או כל הגדרה אחרת שתחפצי להכניס בין הגרשיים האלה) אני מדברת על פחית שימורים ריקה מתוכן שכתוב עליה בארטליין ''דתי לייט'' (או כנ''ל)
ולכן המסקנה המתבקשת היא שברגע שהגדרתי בנאדם-הגדרתי את התחלתו, סופו, תכולתו, מראהו וכו וכו. ואני מתכוונת בסה''כ למכנה משותף שעוזר לי ולך ולכולנו לקבל מידע בסיסי כלשהו לגבי הבנאדם (שעשוי להיות בעל עומק אינסופי) שאותו אני עומדת או לא עומדת לפגוש.

שבת שלום