לא קראתי כל מה שכתבו, אז אולי אחזור על דברים שנאמרו כבר.
מה עושים בזמן הזה? אם הבנתי נכון, יש סיבה או סיבות שבגללן כרגע זה לא זמן מתאים מבחינתך להתחתן ולהקים משפחה. מניחה שאת יודעת מה הן וזה לא סתם החלטה שרירותית לדחות את העניין הזה בכמה חודשים. בררי בינך לבינך לעומק מה הן, מה המענה שאת מבקשת כדי להגיע לאותה "בשלות" לחיי משפחה. האם זה להבין מה את רוצה לעשות בחיים? לגלות רצונות פנימיים? וכו'. הזמן הזה מיועד לבירורים האלו, לעשיית צעדים בכיוון ולמילוי הרצונות, כדי שכשתגידי לעצמך אני רוצה לחזור להיפגש, תגיעי ממקום יותר מחובר לעצמו שמח ושלם במי שאת.
אם את מרגישה ומכירה בעצמך שאת יכולה לעשות את התהליך עם עצמך או עם חברה, מעולה. אם את מרגישה שצריכה הכוונה יותר ממוקדת ורצינית, גם מעולה, בקשי וחפשי אותה.
לגבי הלב והרגש, תני ללב להרגיש מה שמרגיש. תקשיבי למה שעולה, גם בלי לנקוט פעולות ספציפיות כרגע. בדר''כ אחרי קשרים ארוכים זה דורש זמן להצליח לשחרר מהמחשבות, מהזיכרונות שעולים.. בסופו של דבר הייתם בתקשורת כנראה יום יומית, ונגעתם ברבדים עמוקים בנפש וברגש אחד של השני. זה לוקח זמן לשחרר וזה לא קורה ברגע. התהליך טבעי ואמור לקרות ככל שעובר הזמן. אם זה לא משתחרר עם הזמן שעובר, כדאי לחשוב על להיעזר באדם חיצוני לתהליך הזה כדי שתוכלי לבנות את עצמך בלי להיות כבולה לקשר עבר, שאולי כשתחזרי להיפגש כבר לא יהיה רלוונטי בכלל..
ולנקודה הבאה בהקשר הזה, זה נכון ובריא לשחרר קשרים ודברים שמרגישים לא נכונים ברגע הנוכחי. מה שלוקח לנו המון משאבים ואנרגיות זה קשרים לא נכונים ולא מדוייקים למקום שאנחנו בו עכשיו. החיים בגעגוע תמידי, בין לקשר עבר משמעותי או לקשר עתידי לא קיים, עלולים לגזול את המשאבים החיוניים וההכרחיים כל כך לצורך החיים שאנחנו מבקשים לחיות במה שבאמת יש לנו ביד כרגע - ההווה והרגע הזה.
היכולת הזו לשחרר מתוך אמונה שאם הגענו לנקודה הזו כרגע זה הדבר הכי נכון ומדוייק לנו, לאחר ששוקלים את כל השיקולים וה' מוביל להחלטה מסויימת, היא אחד הדברים שיכולים להעניק לנו את השמחה בחיים שלנו, בבחירות שלנו ובדרך שעוברים. וכשיש שמחה נפתחים שערים. נבקעות חומות, גם בתוכנו פנימה בינינו לבין עצמנו. ומאליו זה משפיע על הקשרים שלנו, ועל היכולת לזהות ולהרגיש מה נכון לנו.
ואם כבר, הפחד האמיתי הוא מלהיאחז ולהיתלות ואז לגלות שאיבדנו זמן יקר, אנרגיות ועוד כמה דברים חשובים לנו בגלל דימיון... הרי אין בשלב הזה וודאות לשום כיוון.
אדם משוחרר הוא אדם שיש לו הרבה יותר אפשרויות, הוא לא מוגבל ומגביל את עצמו. ובהקשר המדובר, הוא משוחרר מתפיסות ואמונות פנימיות שקובעות את העתיד במקום להיות במקום הנכון מולו - פתוח ומקבל בפנים מאירות ובשמחה.
לפעמים אנחנו מתכננים וחושבים ואולי אפילו בטוחים... ואז הקב''ה מפתיע אותנו מכיוון שבכלל לא דמיינו שקיים.
אז מה עדיף? לחכות עם מגבלות פנימיות מי, מה מתי ואיך או להגיד זה קיים, יש רצון, אבל פתוחים לשינויים ולהפתעות טובות, משמחות ומיטיבות?
בין אם זה יהיה איתו ובין אם עם מישהו אחר, זו עמדה יותר נעימה ונינוחה להתנהל איתה בחיים בכלל ובהקשר הזה בפרט.
תאירי מתוכך, בלי קשר למי יהיה שם מולך.
זה יקרין החוצה וימשוך אלייך רק טוב בעזרת ה'.
