פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 104)

מספר לברר עליו.

אני חושבת שזהירות נדרשת, ולכן זה מה שאני עושה - בודקת אם יש מכר משותף, ואם אין, מבקשת ממנו טלפון שאפשר לברר.

ואני חושבת שאת הפגישה הראשונה לדאוג לעשות במקום ציבורי, עם הרבה אנשים ואור.

וצריך לזכור שרוב העולם הוא לא נוכל, והוא בריא בסה"כ, וזה מישהו כמוך - אבל כן שצריך להיזהר.

איזה עצוב שהעולם כלכך מסובך.

זה עולה לי מידי פעם כשאני נפגש עם בחורה שנותנת בי אמון מלא על ההתחלה ופותחת את הלב,

איזה מזל שהיא נפגשת איתי עכשיו ולא ח"ו עם אדם לא טוב.

ומצד שני זה גם מפחיד, ואני מתפלל שהיא לא תיפגע ח"ו מהתמימות הזאת..

ערכתי כי התחרטתי שפרסמתי את הרהורי ליבי

את כותבת כאן על הרגשות פנימיות שהיו לך בקשר עם אדם מסוים, ומשליכה את זה על אדם חדש בלי שפגשת אותו, רק כי יש לו מאפיינים דומים.

בעיני זה לא הוגן, הוא יכול להיות 180 מעלות ממי שפגשת..

למה שלא תפגשי אותו, תראי אם זה אותם אנרגיות, אם כן - יאללה ביי, ואם לא - מצויין.

"עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד". קשה לדבוק במישהו שאין אליו משיכה גופנית.

האם את יודעת להגדיר למה הוא לא הטעם שלך?

זה קשור למשהו פיזי בנראות שלו? (נניח זקן, פאות).

זה קשור בסגנון לבוש?

האם אותו דבר שמפריע לך הוא בר שינוי (נניח, יש לו צלקת נוראית על הסנטר, ואם הוא יגדל זקן, כבר לא יראו את זה).

מלבד זאת, האם בעבר חשת משיכה אל אנשים אחרים שיצאת איתם?

אם כן, באיזה שלב זה קרה?

אם לא, למה את מצפה שזה יהיה אחרת?

או אולי יותר מדוייק, את יודעת לזהות איזה רגש את מחפשת?

ואולי אלה דברים שאת יכולה לדבר איתם עם אשת מקצוע.

שהם לא רוצים לחשוף את עצמם, פוחדים להיות פגיעים, אבל הרישום נותן להם לצפות בכרטיס שלך - ואז אולי לנסות להגיע אלייך בדרכים אחרות.

אבל בהחלט מתמיה, במיוחד אם זו פלטפורמה שעולה כסף.

וגם מעצבן שאנשים מסכמים את עצמם במשפט אחד, כזה,

קוראים לי אברהם, בן (שנים), (גובה), למדתי בישיבה X, דרכה שירתתי בהסדר, לומד היום לתואר Z, מחפש מישהי ברמה דתית דומה שתכיל אותי ושיהיה לנו כיף להיות ביחד.

ואני  תוהה לעצמי - איך הם מצפים שאני אדע באיזה רמה דתית הם, ואם אני מכילה אותם, ואם יהיה לנו כיף ביחד - אם הוא 1.74 אז יהיה א, ואם הוא 1.68 אז ב?!

לי הייתה חוויה של הצפה.. לא יודעת במי לבחור מרוב שיש אשליית מבחר

ובאמת יש חוויה של שוק, כל אחד מוכר את עצמו..

ומנגד לי כולם היו ניראים אותו דבר..

אני לא ממליצה.. תעשה השתדלות בכיוונים אחרים

א. בוא נדבר רגע על האלטרנטיבות (בהנחה שמיצית הצעות שהגיעו מסביבתך הקרובה) - אפשר לפנות לשדכנים\ אתרים\ מיזמים \קבוצות וואטסאפ\לנסות להרחיב את מעגל ההיכרויות שלך.

"תחושה של שוק" - אני יכולה לזהות בכל אחד מהאפשרויות הנ"ל. כן, באיזשהו מקום אני מנסה לשווק את עצמי - ומה ההבדל הגדול בעיניך אם שדכן שולח בקבוצת וואטסאפ\פייסבוק של שדכנים, או אם רווקים יכולים לראות את הכרטיסים?

בנוסף, בד"כ כששידוך מגיע משדכן או משהו כנ"ל - זה מגיע בתור כרטיס ותמונה, כך שזה לא כ"כ שונה.

ב. יש שיעדיפו את הקשר הישיר בין הרווקים - הרי אנחנו אנשים בוגרים, יודעים מה אנחנו מחפשים, אז למה צריך את איש הביניים? (יש לי תשובה לזה, אבל יש כאלו שרואים בזה ייתור).

ג. לא כל אתרי ההיכרויות אותו דבר. בעיניי יש הבדל בין אתר בתשלום לאתר חינמי. בנוסף, לעניין ההרגשה, אתר שהחיפוש שלו מתבסס על רק גובה וגיל - שונה בעיניי מאתר שנותן לך לסנן גם לפי רמה דתית, למשל.

ד. תמיד אפשר לנסות, לראות איך זה מרגיש לך, ואם זה לא מתאים לך - לפרוש.

ה. לא משנה מה תחליט - כדאי להיות אקטיבי. צריך לייצר הצעות. אל תצא מנקודת הנחה שהם יגיעו לבד.

כשהייתי רווק, הדבר הראשון שעשיתי, זה להירשם לאתרי ההיכרויות השונים. אשתי לעתיד פנתה אליי ראשונה, והשאר היסטוריה . אבל גם לפני כן היו דייטים מעניינים בזכות האתרים הנ"ל.

היתרון הוא שמקבלים אינדיקציה ראשונית ודי מהימנה. ניסוח הפרופיל מעיד על רמה אינטלקטואלית, פרמטר כזה או אחר מצביע על רמה דתית וכו' וכו'.

אני לעומתם התייאשתי מאתרים, לא היה לי חוויה טובה

אבל זה רלונטי ללפני 7 שנים

הכרתי את אישתי שם

אבל דברים נוטים להשתנות

עדיף דרך חברים ומכרים

את זה תשאלי בנשואים טריים או משו

פרפרים בבטן וקול פנימי האומר ש"זה זה" עדיין לא מעידים על כלום.

אל המסקנה המגובשת מגיעים אחרי כמה וכמה פגישות, על סמך שיחות והתרשמויות: 

• "האם אנחנו באותו ראש (השקפה, תחביבים)?"
• "האם החצי השני הוא בן אדם נעים הליכות?"
• "האם אני רוצה שהילדים שלנו יהיו דומים לחצי השני?"
• "אילו מגרעות יש לו, והאם אפשר להסתדר איתן?"

וכן הלאה.

אישית, אני לא מאמין בסיפורי ה"אחת והיחידה/האחד והיחיד" שלקוחים מתוך סרטי הוליווד. בדורות הקודמים (וגם בימינו אנו, בקהילות החרדיות) היו מסתכלים על מכלול התכונות ומגיעים לכדי החלטה רציונלית במקום זו הרגשית. 

אני לא חושבת שהגישה היהודית פחות שמה דגש על הרגש
אני חושבת שהבחינה של הרגש בגישה היהודית
דווקא יותר עמוקה ואמתית וכוללת אכפתיות ומחוייבות 
ובגלל זה הרגש פחות חולף ויותר יציב
זה לא שפחות מתמקדים בו.

אולי יותר מתמקדים באהבה מאשר בתאוה.

(וזה בנוסף לכל ההגבלות והסייגים בדיני צניעות ושמירת העיניים
שכמובן גם עוזרים לזה)

 

מסכימה ומצטרפת לכל מילה שכתבת @הסטורי

@אנונימי/-

אדם שמטפל בתחום כה רגיש - הדבר יכול גם להעיד עליו עצמו שהוא רגיש ובעל אכפתיות גדולה לכל עם ישראל, יכולת הכלה, אמפתיה, כשרון, לב טוב וכו'.

עם זאת, מציעה לבחון לעומק מה עוד מציק או גורם לחשש, ממש לפרוט את הדברים אחד אחד לעומקם ולנסות להתייחס בצורה מקיפה ולקבל מענה ראוי על כולם.

ב"הצלחה רבה

והוא מרחם על אותם אנשים. או שהוא חווה בעצמו ורוצה לעזור לאחרים מהנסיון שלו....לא יודע, יכולות להיות הרבה סיבות....

כגון רופא או פסיכולוג או עובד סוציאלי או מרפא בעיסוק או פיזיותרפיסט או קלינאי תקשרות או סיעוד, עושה זאת מתוך רחמים?

העיקר זה כי הוא חושב שזה חשוב....

למרות שאני אישית לא מרגיש שיש בזה משהו

אבל אמרתי לעצמי "אם לא יועיל לא יזיק" לא?

אני מניח שיש להם תשובות טובות יותר מלאנשי הפורום.

אבל אני סומכת על אנשי דורנו שהם בדרגה גבוה מאד
אומרים שהרבה צדיקים היו רוצים לחיות בדור הזה ולא זכו
אז מי שכן זכה כנראה שזכה

ובכל מקרה ה' אוהב שמסנגרים על העם שלו
ולא שמחפשים להם טעויות.
תשמע דין יהיה בכל מקרה
אם יעשו בית דין או לא יעשו בית דין
השאלה אם אתה זה שרוצה להיות בתפקיד הקטגור

את הרבנים שעושים כך?

אבל בכלליות,כעם, ברור שהוא חייב לדאוג לילדים שלו.
ה' רוצה שנהיה חוצפנים, במיווחד שזה נוגע לבנים שלו.
ויש על זה הרבה מקורות מגדולי החסידות ולא רק

אני לא חושבת שזו גישה בעייתית שמביעה חלילה כפיות טובה
או חוסר אמונה בגדלות ה'.



 

מהרבי מלובביץ

שלפי מה שכותב נשמע שכל אחד מישראל בדרגת חוני :

תורת מנחם התוועדויות תשמ''ד - חלק ג - שניאורסון, מנחם מנדל, 1902-1994 (page 1 of 745)

אבל אני לא חושבת שכבוד מעלתו יכול לחלוק על גדול כמו הרבי מלובביץ.

אולי להגיד שאתה מסתמך על אחר שחלק עליו מיילא.
אבל לומר שאתה עצמך חולק עליו?! שאלה

טוב בסדר, אשריך
 

וכבר כמה פעמים שמנעתי מלעשות לי.

אני לא מבין בחיובי נידוי ולא נכנס לזה. אני פשוט לא מנסה להכריח את ה' לעשות דברים.

אני מתפלל ומברך, וה' הטוב בעיניו יעשה.

כן...

אני רוצה לדעת מה זה אומר קהילה? יש להם מנהגים משלהם? מוסדות משלהם?

כמו כן האם יש מישהו מרבני המיינסטרים (החרדים או הדת"ל) שסומכים עליו את ידיהם?

האם לא מדובר בעוד מאחז עיניים שמתשמש באיצטלה קבלית כמסחטת כספים,

והם אין לנו כאן עוד תופעה מז'אנר ברלנד או שיינברג?

@נשמה כללית אם אתה עוד כאן, מתאים לי שתדע לעזור...

החיים בחוץ הרבה יותר מעניינים, והרבה יותר שואבים ב"ה.

אבל באמת באמת שהתגעגעתי לשטויות שלכם. (או שלנ"ו?)

שונאת שאומרים את זה
"רצון זה דבר טוב/חשוב"
זה משפט מאד יעיל

סתם. אבל תודה שהגבת ועל הבהצלחה!

ברור שהייתה לך כוונה טובה, תודה(:

שמה שאישתו רוצה הוא נהיה רוצה את זה גם

בתמונה של מישהו במעיין, בלי חולצה, כתמונת פרופיל באתר. 

(ולמי שתהה, כן, מגדיר את עצמו כתורני).

תלונה נוספת על תמונות פרופיל..

סליחה על הנצלוש

אבל יש קטע בעולם להיות COOLים= קרים, רציניים, חזקים, קשים להשגה.
זה תרבות שמוחקת לאנשים את החיוך מהפנים וזה מתבטא גם בתמונות.
ומכירה הרבה נשים כאלה גם, לצערי.

אם תשימי לב אצל דוגמניות/דוגמנים זה פוזה נפוצה

יעני בנאדם לוחם וחזק
ולכן גם הפי קישרה את זה לבנים

זה קרירות(כמו שאמרתי קוליות)

זהו. זה קטע של מבוגרים באמת
בנאדם בוגר צריך להיות "רציני"

אולי אתה מערבב אחריות ורצינות?

אני דווקא שמה לב שעם אנשים שמשוחרר לי איתם
הרבה יותר יהיה לי כייף להיות

אנשים קשוחים, פחות

כנראה אני לא מספיק מודרנית

מילא לא חיוך ממש אבל לפחות הבעת שמחה כלשהי

יש כאלה כל כך רציניות בתמונה.. עושה חשק לברוח במקום לפנות חח

אני מחכה 24 שעות מאז שהוא ראה את ההודעה כדי לשלוח הודעה לאדם אחר.

ועד כה, כל מי שלא ענה לי בפעם הראשונה שהתחבר - לא הגיב עד היום.

(בהתחלה הייתי תמימה וחשבתי שאולי היה כאן תקלה טכנית, אז שלחתי שוב את ההודעה שלי - כך שאותם אנשים התעלמו פעמיים).

רגישים, אכפתיים ומחפשים מישהי כזאת..

כשמישהו שולח הודעה, מקבלים התראה בכל מיני מדיומים, לא חייב להיות אפליקציה. 

אבל גם כשעובר שבוע, ושלחתי הודעה שנייה, ושוב עבר שבוע - ובשבועיים האלה הוא נכנס כל יום, קשה לפרש בדרך שונה..

תודה על החיזוק!

אם רק אחד מתוך כל כך הרבה אמר לך את זה. 

(וגם אותו אחד, אולי היה בגלל ניסוח. קשה לי להאמין שהוא באמת מעדיף שיתעלמו ממנו)

ואפילו מרימה, מרגישה שאני מקריבה הרבה מאוד קורבנות...

לא יודעת למה אבל זה ממש נגע בי..