גם אם הכי לא מתכוונים בעולם, לפעמים אנחנו טועים בהתנהגות שלנו, והיא פוגעת במישהו וצריך לשים על זה את הלב. ולעשות את המקסימום בשביל שזה לא יקרה.
לא צריך לפחד מלפגוע בגלל הקפידות, צריך לפחד מלפגוע כי לבן אחר של ה' כואב בגללי.
וזה באמת כואב, כי לא רק לו כואב, גם לקב"ה כואב איתו. הרי הוא אבא שלו.
קפידות באות מה', הן לא באמת באות מאנשים, וגם אם יש אנשים שחושבים שיש להם כאן כח להקפיד, הם יצליחו רק אם הקב"ה יאפשר את זה.
ואם באמת נהיה נקיים, לא נהיה כלים לקבל את הקפידה הזאת.
עברות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר. עד כדי כך.
אם זה במזיד ואם זה בשוגג, אין רוח המקום נוחה הימנו.
והקב"ה מגלגל זכות על ידי זכאי, וההפך חלילה... לכן צריך לעשות תשובה גם אם לא התכוונו.
לכן צריך להיזהר ולעשות הכל שלא לפגוע באף אדם מישראל (ולא רק מישראל כל עוד לא מדובר באויב ישראל), לא בשוגג ולא במזיד.
אנחנו חלק מהכלל, וכשפרט אחד כואב לו, כואב לגוף כולו. כואב לכולנו.
אז אנחנו לא חוטאים רק לו. אנחנו חוטאים לקב"ה, לעצמנו, לעם כולו ומימילא לעולם כולו.
למה ה' מאפשר קפידות? כי הוא רחום וחנון והוא רוצה שנלמד, או שנזדכך ועוד כמה דברים שאין דעתי משגת.
שנזכה שלא להקפיד על אף אדם מישראל. ושלא נחטא בבין אדם לחברו לא במזיד ולא בשוגג ולא מיראת העונש, כי אם מאהבת העם.
(מישהו לא מזמן סיפר לי על בנות שמפעילות מניפולציות על גברים, סתם בשביל להכאיב להם. גורמות להם להתאב בהן וזורקות אותם. רק רוצה לומר שאני עדיין מזועזעת... ושחבל שמשתמשים בכח חיובי למטרות שליליות)
אני לא ממש מפחדת מקפידות, כי אני ממש לא רוצה להיות מונעת על ידם. זה לא מה שמשפיע עלי בחיים.
(אבל יש משהו מיסטי אחר שאני חוששת ממנו.
אני תמיד חוששת שמישהו יחשוב עלי כשאני לא מעוניינת בו, כי אז אני מרגישה שכאילו אני שלו בכח וזה תוקע אותי.
סתם הרגשה מעצבנת. מקווה שאם היא שיקרית, שתלך מתישהו.)