פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 107)

לא הבנתי מה שכתבת.

תודה

כמו שבת מלך לא מתאימה להדיוט, וכדו'.

קצת כמו ערך עצמי נמוך.
 

אבל בעיני בכלל ההשוואה והחלוקה של בני אדם לרמות היא לא נכונה
כאילו אפשר להגיד בגלל שהיא טובה במשהו מסויים ואני רחוק משם זה לא מתאים
אבל כל ההתעסקות סביב בחורה טובה/לא טובה
בחורה אכותית/ לא אכותית
מה טיב המוצר.
לדעתי זה מיותר.

צריך לחשוב מה מתאים, אם אני מסתדר איתה

כתבתי בזכר כי עונה לך אבל ההתבטאות הזאת של "טוב מדי" 
אני שומעת אותה גם מבנות.
וזה לא נכון לדעתי.
זה לא משנה מה הרמה שלו ביחס אלייך.
זה משנה אם טוב לכם ואם אתם מתאמים בתכונות שונות

האא אולי אפשר גם התפלאות
נראה לי פחות מתאים לכאן..
אני מכירה את התחושה 
אבל שוב. לא חושבת שנכון בגלל זה לפסול אם מסתדרים ביחד.
אלא אם כן אתה מרגיש שבגלל המקום הגבוה שלה
היא לא מצליחה להכיל או להבין את המקום שלך.
 

או שלהפך אתה לא תצליח להכיל או להבין את המקום שלה


 

יש הבדל בין ' אני לא מאמין למזלי הטוב' לבין תחושת נחיתות אמיתית,

הראשון בעיניי חיובי מאוד והשני בעייתי.

השני חשב כל פעם ככה על עצמו ודחה אותה. ואז התברר לי שבדיוק ההיפך.. זה רק שהוא מחזיק מעצמו ועושה רעש וצפצופים. הפרטים הטכניים לא באמת אומרים דבר על הנפש. 

לא חושבת שזה שיקול לפסול אלא שיקול לשאול את עצמנו למה אנחנו כ"כ לא מחזיקים מעצמנו ולא חושבים שמגיע לנו חצי שנהיה מאושרים איתו. הרי אנחנו לא חושבים שהעובדה שאנחנו בריאים זה יותר מידי.. נכון?

או טובה מדי בקטע של אני לא רוצה לצאת איתה וזאת הסיבה?

יכול להיות שאתה לא יודע להגדיר לעצמך אבל משהו נראה לך לא מתאים ואתה דוחה את ההצעה באופן כללי וזה כביכול התירוץ, מבין מה אני אומרת?

אבל אם נראה לך לא מתאים כי זה כל מה שרצית אבל אתה מפחד\חושש מהטוב שיהיה לך זה משהו אחר.

בכל מקרה צריך להרגיש בעיני גם סוג של טבעיות בזה, אם לא טבעי לך להגיד כן להצעה ואתה לא מדמיין את זה ממשיך במובן הטבעי של העניינים אז לא צריך בכח, באמת.

הצלחה בהכול!!!

כשאנחנו שומעים הצעה, אנחנו שומעים את הדברים הטובים על האדם.

כשאנחנו מתקרבים למישהו, אנחנו מגלים גם את הצדדים הפחות יפים שלו.

כולנו בני אדם, לכולנו יש חולשות וחסרונות.

אין מישהי שהיא מושלמת.

גם אנשים מאוד גדולים יכולים להיראות אחרת לחלוטין מקרוב.

אם היא נמצאת ברמה גבוהה במקומות מסוימים, ואתה מרגיש שאתה לא שם - זה לא בהכרח דבר שלילי - כל עוד אתה יודע מהם החוזקות שלך.

האם אתה יודע למנות נקודות חיוביות שאתה מביא איתך לקשר?

האם אתה יודע מה אחרים (שהם קרובים אליך) מוצאים בך?

אם כן, אני חושבת שלגיטימי לחשוב ככה - שיש לך הערכה כלפיה, אבל זה לא בא על חשבון ההערכה העצמית שלך. אם אתה משדר לה שאתה לא ראוי, למה שהיא תחשוב שאתה כן ראוי?

(ואולי כדאי לציין גם את תסמונת המתחזה – ויקיפדיה)

עריכה: 

אני רק אגיד איך הבנתי את השלה

אני לא יודע אדם שלא נשוי הוא חצי נשמה, או שזה רק הכוונה שהוא משלים את תיקון הנשמה ע"י האשה שנועדה לו. לא בקיא בעניין..

אני פשוט הבנתי שהשאלה ככה:

האם אדם שמת רווק (בעל כורחו) נועד להתחתן ונענש ונמנע ממנו משמים, או שמלכתחילה לא תכננו משמים שיתחתן

קצת כזה זה הגיע משאלה היפוטתית שמא יכול להיות
שאנחנו מסתובבים בעולם והזיווג שלנו איננו בחיים.

אבל ברור לי שלא צריך להיות מוטרדים ממנה
ואין לזה נפקא מינה למעשה
 

לא שאני מחזיקה מעצמי מבינה יותר מידי בעולם של נשמות,

אבל אותי לימדו שיש דברים בעולם שהם רציפים ויש דברים שהם בדידים.

ככל הידוע לי, נשמה היא דבר בדיד, ולכן אין דבר כזה חצי נשמה.

אז אני מאמינה שכל אחד נולד עם נשמה שלימה, והוא יכול לממש זוגיות משורש נשמתו עם אנשים שונים. זה לא אדם אחד ספציפי שאני מחפשת דווקא אותו, אלא מישהו שבאמצעות עבודה משותפת נצמח יחד.

אני לא מאמינה בזיווג נשמתי ייחודי - לקראת נישואין וזוגיות

שכל נשמה מתחלקת לשתיים כשיורדת לעולם
חצי גבר וחצי אישה
ואז הם מתאחדות כשנפגשות ברבות השנים
@advfb

אז לפי המקובלים יש לכל אדם נשמה מסויימת שמתאימה לו באופן מיוחד, אבל זה לא אומר שא"א שדברים יסתדרו באופן אחר.

גם נכון.

אבל יש גם קטע של גילגולי נשמות
ושיש נשמות חדשות ומשורשים שונים.

כל מיני צדדים למושג
 

אפשר לשאול בן כמה אתה עכשיו?

ואם אני מבין נכון, אז החשבון הוא: חצי שנה עכשיו בישיבה, שנה אחת בפרוייקט המדובר, שנתיים וחצי צבא, ואז בערך שלוש שנים לימודים (לא יודע מה בדיוק אתה מתכנן ללמוד). 

בפרוייקט הזה עצמו- אתה גם מקבל משכורת כלשהי?

בציבור שלנו (בהנחה שאנחנו מגיעים מאותו הציבור),

ברוב המקרים הבחורה מקדימה את הבחור מבחינת רכישת מקצוע ותעסוקה, אלא אם יש פער גילאים גדול.

נראה לי שרוב הבנות מתחילות ללמוד מקצוע שנתיים אחרי סיום תיכון (אם לא שלוש), תואר הוא 3-4 שנים, כך שבסביבות גיל 23-24 הן כבר יכולות להתחיל לעבוד ולהכניס הכנסה יציבה.

אז אם יש מישהי בת 25+, שמחפשת להתחתן עם מישהו שעוד יהיה אברך - אפשר לצאת מנקודת הנחה שהיא מבינה את ההשלכות הכלכליות של צעד כזה, שיש לה כבר תואר ועבודה, ואולי היא אפילו לומדת תואר שני.

אז לדעתי, לא מסתכלים כ"כ על ההכנסה הנוכחית של האדם - בהנחה שיש איזשהו גב כלכלי (כלומר - יש לבחורה עבודה קבועה\יש אפשרות לקבל דיור בחינם\סיוע מההורים).

באופן אישי מטריד אותי התכנון הארוך טווח של הבחור.

השואל מתאר כאן תוכנית רצינית - שליחות, צבא, יצירת הכנסה.

אם מציעים לי לצאת עם מישהו, במיוחד בגילאים המבוגרים יותר, ואין לו תוכנית ארוכת טווח - נניח, אין לו תואר, עובד בעבודות מזדמנות בשכר מינימום, לא נמצא בשום מסגרת מחייבת, עוד לא עשה צבא - זה יטריד אותי, וכנראה שלא אסכים לצאת איתו.

האם להקים בית זה פחות שליחות מליישב את א''י?

איזו שליחות קודמת ולמה?

הייתי בוחנת מחדש את מהגדל שאתה בונה.. הרצון להיטיב עם עמ''י הוא מדהים, ויחד עם זאת להחשיב הקמת בית כחיי פרט ולא משהו שמשפיע על כל עמ''י- טעות בעיניי.

אתה נשמע אדם מדהים, עם אידיאלים וערכים גבוהים!

ולכן, אני חושבת שאם הייתי במקומך- הייתי חושבת על 2 אופציות:

או באמת לעשות חושבים מחדש ולברר עם עצמך האם השליחות שלך כרגע יכולה לבוא לידי ביטוי רק במה שכתבת- תכנון לטווח ארוך, ובכך לדחות את החתונה (שלדעתי זאת טעות. כי הקמת בית זה לא פחות שליחות מפעילות למען א''י)

או לחילופין להתחיל לצאת בקרוב (לא יודעת בן כמה אתה), וכשאתה מציג את עצמך להגיד מראש את התוכניות שלך ולהוסיף שאתה מחפש אישה שמסכימה לפרנס  בשנים הראשונות (ולמצוא מקור הכנסה להוצאות של פגישות..).

בסוגריים אגיד שאני חושבת שאחת הטעויות של הציבור הדתי לאומי זה לעשות את כל התוכניות שכתבת ולהשאיר את החתונה לסוף.. (שגם אני לוקה בחשיבה הזאת). הכל טוב ויפה, אבל בסוף זו עוד סיבה למה מתחתנים מאוחר..

צריך לזכור חזק ולא להתבלבל: מה המהות שלנו? ולפי זה לעשות בחירות בחיים.

ועיין המלך יאשיהו כמדומני... או שזה היה מלך אחר...

עניין השאלה - אני מאמין שיש הרבה כמוך שמנהלים בית עם חוקים מסויימים שמתאימים להם.

אני לא מכיר כאלה.

האחרונים שהכרתי שהיו להם בעיות כמו שלי (שניים כאלה) הגיעו לבעיות נפשיות וגם בסוף מתו רווקים מהזנחת הבריאות שנבעה מיאוש. 

אני עוד שפוי ברוך ה'

עד כמה שאני יודע, "לנהל בית" זה לצאת לעבודה כל יום קבוע לפרנס, הרבה מטלות שגרתיות

גם לא חצי מהזמן

אני מרגיש שאני בכלל לא בנוי למה שמחפשים בשידוכים כדי להקים בית

יציב, עבודה מסודרת, וכו' 

אז זה לא עניין מה אני חושב אחי.

אני רואה את התנאים שמחפשים בבחורים ולא רואה באופק אפשרות להצעה שתתאים לשריטות שלי

מה הכוונה לחשוב על עצמי? 

נו יופי בדיוק בגלל זה אני מיואש. 

אני מתאר לעצמי שזה מה שצריך לבנות כדי להגיע לזוגיות, ואני לא מצליח

אז אכלתי אותה כנראה

לכל זוגיות יש אתגרים.

מכיר כמה וכמה זוגות שמבחוץ הכל נראה "סטנדרטי" אבל בפועל יש להם התנהלות "חריגה" בצורה זו או אחרת, כזאת שהיית חושב ש"אם אתה כזה איך תתנהל כשתתחתן". מסתבר שאין אופי שלא מסוגל לנהל זוגיות בריאה, צריך פשוט למצוא את המקום הנכון

@הפי

בזוגיות בהחלט יש מקום ל'ספייס'.

זה שאנשים נשואים לא אומר שהם צריכים להיות אחד עם השני 24/7.

יש נשים שמתאים להן המרחק הזה. (אולי תשווה את זה לאדם שמבשל במטבח, ומעדיף לעשות הכל לבד ושלא יתערבו לו).

לגבי היציבות, גם כאן יש דרך להציג דברים.

מה משמעות המילה בעיניך? (משמעויות אפשריות בעיניי - מצב נפשי מאוזן, מצב כלכלי מאוזן, לא עושה דברים קיצוניים).

האם אתה אדם שתחליט מהיום להיום לצאת לשבוע התבודדות במדבר?

נניח שהתשובה היא כן - יש אנשים כאלה בעולם - כולל נשואים, ואבות.

יכול להיות שאנשים יגדירו את המצב הזה כלא יציב - אבל אפשר להציג את זה גם באור אחר, של 'זורם', 'רגיש להווה' או משהו כזה.

(ובכלל, כדברי הרב סולובייציק, הבדידות, הרצון ללבדיות שלנו - זה משהו אונטולוגי, ותמיד יהיה נוכח..)

ומי שאתה יוצא איתה לא אמורה להיות הפסיכולוגית שלך.

סליחה על הבוטות - אם אתה במשבר, מגיע במצב רוח רע, אתה עצוב, אתה לא אתה - למה שמישהי תתרשם ממך אחרת מזה? מה יגרום לה לחשוב שאתה לא ככה תמיד?

אני לא חושבת שאתה מפסיד את השידוך שלך - כי אין בעיניי אדם אחד שהוא השידוך שלך. יש מישהי שיחד תחליטו לבחור זה בזו, ותבנו יחד זוגיות מעצימה. אין מישהי שמחכה רק לך, יש מישהי שתהיה מוכנה לעבוד איתך.

אז אם אתה מרגיש שהמשבר הזה גדול מידי מכוחותיך להתמודד איתו - לך לקבל עזרה מקצועית.

לכולנו יש משברים אחרי פרידות, במיוחד אחרי קשר משמעותי. לא לכולנו יש את הכלים להתמודד עם המשבר הזה, ולכן צריך לפנות לקבל עזרה לפני שממשיכים הלאה. אבל לרוב האנשים כן יש כלים להתמודד עם המשברים האלה, לוקחים את הזמן לעבד את הקשר, ואז ממשיכים הלאה. אם אתה לא מסוגל להמשיך הלאה - לפנות למישהו מקצועי שיעזור לך.

לתגובה ישנה שלי:

אני לא מאמינה בזיווג נשמתי ייחודי - לקראת נישואין וזוגיות

אל תתעלמי מהכאב שלך, תני לעצמך זמן ומקום כדי לכאוב. לנקות את הראש והלב לפני. לתת מילים לתחושות, לרגשות, למחשבות. להתפרק קצת. אולי גם לקבוע אח"כ משהו שכיף לך לעשות, איזשהו פינוק שאת לא עושה בד"כ, עם מישהי שאוהבת ומעריכה אותך.

מעתיקה כמה דברים שכתבתי בעבר, ואולי משהו מהם רלוונטי:

א. אנשים חסרי טקט יש בכל מקום.

אני מאמינה שרובם המוחלט מגיע ממניעים טובים (גם אם הם לא יודעים להוציא את זה החוצה כמו שצריך).

אם הם מרכלים עליי, אני מקווה שהם בעצם מנסים לחשוב אם להכיר לי את האחיין\שכן\בנדוד.

אני חושבת שזה דרך בשבילם להגיד שהם מכירים בחיסרון שלי, וזה לא נעים לשמוע, כי זה מסכם את ההוויה שלי כרווקה. אבל הי, חוץ מהיותי רווקה, אני עוד הרבה דברים נוספים.

אפשר לצאת מנקודת הנחה שבכל מקום בוחנים אותי.

בוחנים אותי כשאני בדייט.

בוחנים אותי כשאני בעבודה.

בוחנים אותי באוטובוס.

בקיצור, בכל מקום אנשים מסתכלים עליי, מתרשמים ממני, ומגבשים דיעה מסוימת, גם אם זה מישהו שעובר לידי ברחוב וכנראה לא אפגוש שוב בחיי.

ככה העולם עובד.

והשאלה היא מה אני עושה עם ההרגשה הזו.

באופן כללי אני מנסה לא להתעצבן. לזכור שהעולם לא נגדי. ומתפללת שהברכות שלהם יביאו לי מזור.

קישור: אנשים חסרי טאקט יש בכל מקום - לקראת נישואין וזוגיות

ב. האירוסין של אחיך לא באין על חשבונך.

ואת לא נשארת מאחור.

אני חושבת שזה אחד הדברים הכי קשים להכניס לראש, גם בתחומים אחרים - אני לא נמצאת בתחרות מול אף אחד, זה אני חיה את חיי בצורה הכי טובה שאני יכולה.

אני לא חושבת שיש אדם שרוצה שירחמו עליו. אני לא מרוצה מהמצב שאני נמצאת בו (רווקות), ואני עושה השתדלויות לשנות את זה. אבל בציבור שאני חלק ממנו, אני מבינה שרוב הסיכויים שאכיר את מי שיהיה בעלי דרך אדם אחר ששייך לציבור הזה. ולכן חשוב לי להזכיר לאנשים אחרים את קיומי. זה לא עניין של כמה שאני מסכנה כי אני רווקה והסביבה שלי ברובה נשואה, אלא שהכולם יגידו - רגע, אין לך אחיין שגם מחפש? אולי נכיר לה אותו?

עם כל זאת, אני חושבת שצריך להכיר בקושי. לתת לו מקום וביטוי. אולי אפילו לשבת ולפרט נקודה נקודה מה קשה לך. ואחרי שאת מוציאה הכל לדף - להשמיד אותו. להחליט שאת משאירה את כל הרגשות השליליים האלה מאחור, ובוחרת להסתכל על הדברים דרך משקפיים אחרים.

קישור: אנשים חסרי טאקט יש בכל מקום - לקראת נישואין וזוגיות

ג. אדם נשוי הוא לא יותר טוב ממני בגלל הסטטוס הזוגי.

אני חושבת שזה אחד הדברים הכי קשים להכניס לראש, גם בתחומים אחרים - אני לא נמצאת בתחרות מול אף אחד, זה אני חיה את חיי בצורה הכי טובה שאני יכולה, ולכן 'עוקפת' לא שייך.

אני לא יודעת מה מגיע לי או לא מגיע לי. אני מודה לקב"ה בכל יום על הטוב שיש לי (ומשתדלת גם על הרע). אבל למה הרווקות שלי צריכה להעיב על האחים הצעירים שלי?

אם אערוך השוואה לתחום אחר לחלוטין - אם ח"ו הייתי חולה ל"ע במחלה קשה, אשפוזים, טיפולים וכו' - נראה לך שהייתי רוצה שהאחים שלי ישבו בבית ולא יעשו כלום כי אני עוברת חוויה קשה?

האם זה אומר שאני לא מקנאה (וזה לא חייב להיות דווקא באחים, יש רבים שצעירים ממני והתחתנו) - אני אשקר אם אני אגיד שזה לא מייאש לפעמים, כי כן, בסה"כ אני אדם די נחמד והייתי יכולה לחשוב ש'מגיע לי'. אבל זה לרגע משבר וייאוש, אני לא נותנת לזה לנהל את החיים שלי. הלוואי והייתי מתחתנת כבר. הייתי רוצה כבר להקים משפחה משלי. עם זאת, אני יודעת שזה שאני לא התחתנתי עדיין לא אומר שום דבר עליי כאדם. אדם נשוי הוא לא יותר טוב ממני בגלל הסטטוס הזוגי.

קישור: יודעת מה יותר גרוע? להיות הסיבה שמונעת אושר מאחיי הקטנים. - לקראת נישואין וזוגיות

 לא נוריד דמעות בתשעה באב או תיקון חצות? 

ואני יחסית קשה כשזה נוגע לבכי, לא יהיה לי סימפתיה לכל אדם שמתחיל לבכות לידי, אפשר לומר גם שבדרכ לא. אבל זה בהחלט ראוי להערכה כי אתה לא מצפה לרחמים של בשר ודם. 

שזה לא משהו שהייתי יודעת מראש על מישהו, וכאשר זה היה עולה בקשר - יהיה לי מבט יותר רחב על האדם, שבו הפרט הזה משתלב בתמונה רחבה יותר של האדם, ובהקשר בטח יש לזה משמעות אחרת לחלוטין.

וכיום כבר לא קורה...

מקומם, מכעיס, מרתיח.

מה אפשר לעשות בנושא?

מקשרת לשרשור בנושא:

אזהרה - לקראת נישואין וזוגיות

וכתבת יפה, מסכימה איתך.

@תל אורות גם את כתבת יפה כמובן, קטע ממש חמוד. תודה על השיתוף!

אני מסכימה שיש אינפלציה גדולה בעולם הטיפול והאימון.

אבל,

יש אנשים שיש להם בעיות אמיתיות, וצריכים לקבל טיפול מקצועי.

יש אנשים שאולי אין להם בעיות קליניות, אבל צריכים ליווי, תמיכה, הדרכה, שיקוף של אחרים.

כשאדם נמצא בתהליך החיפושים, ולא מצליח למצוא - 

זה צריך להדליק אצלו נורות למה התהליך מתמשך.

הדרך הקלה בעיניי להגיד שהכל מצויין אצלי, והבעייה היא רק שעוד לא פגשתי את האדם הנכון כדי לעשות את זה איתו. 

אבל בעיניי זה מבט מתחמק, כי ייתכן שיש משהו שמפריע ליצירת הקשרים.

משהו אצלי, בי, אולי חיצוני\פנימי\התנהגותי.

ואם אני אמשיך להסתובב עם המחשבה שהכל אצלי מצויין והבעייה היא רק אצל אחרים, יהיה הרבה יותר קשה לצאת מהלופ הזה.

האם אפשר לעלות על המשהו הזה לבד? כן.

האם אדם אחר יכול לעזור לך לעלות על המשהו הזה? כן.

האם זה בהכרח אדם שאתה משלם לו עבור השירות? לא.

האם זה חייב להיות אדם שיש לו הסמכה אקדמית? לא.

האם בהכרח יש בעייה? לא. אבל כדי להגיע למסקנה הזו, חייבים לעבור בעיניי דרך המסלול של חשבון הנפש, לא לקפוץ מיד למסקנה שהכל בסדר אצלי והבעייה היא אצל אחרים.

המשפט לקראת הסוף - "אדם שיהיה בשל, וירצה ויקבל את העובדה שהיא אישה ולא גבר, שגם אם הלשונות שונים הוא יקבל וזה יהיה בסדר. שירצה להקים בית אמוני, שיקבל אותה כפי שתקבל אותו. והחשוב מכל-תהיה בו המחויבות והרצון למשפחה וילדים, ולא ייאלצו להיות סתם צמד מזדקנים בודדים."

אני חושבת שמעל 90% מאנשי הפורום כאן יחתמו עליו בשתי ידיים.

אני מניחה שמי שנמצא כאן, פה כי הוא מרגיש בשל, רוצה להקים בית עם המין השני, מתוך נקודה אמונית, שואף להיות בקשר שבה הצדדים מקבלים אחד את השני, ושמתוך כך יקימו בית ומשפחה.

אז למה כל כך קשה למצוא אחד כזה? או אחת כזו?

כי כל אחד מאיתנו מחפש דיוקים אחרים...

מצחיק אותי שאנשים כותבים בכרטיסים שלהם שהם מחפשים מישהי 'בעלת רמה דתית דומה' - מאיפה לי לדעת מה הרמה הדתית שלך ואם אנחנו באותה רמה? או 'מישהי שתקבל אותי כפי שאני' - אני לא יודעת מי אתה, אז איך אני אמורה לקבל אותך?

אני לא חושבת שאפשר להגיד למישהו שזה שהוא לא התחתן זה מעיד על זה שיש לו בעייה. באמת יכול להיות שעוד לא נמצא האדם המתאים.

אבל אני כן חושבת שאחריות כל אחד להתבונן פנימה על עצמו, לנסות לראות אם יש איזושהי בעייה, ואם יש בעיה - לנסות לטפל בה.

עלו הצעות טובות, באמת מתאימות ולא סתם זרקו.. ואותו מחפש הוא זה שתמיד זורק.. אז באמת יש בעיה. אבל החלטה גורפת שאם יש מחסור בהצעות, זה אומר שיש בעיה פנימית במקום להבין שלאלוהים יש מה לומר או שהציבור צריך להתעורר.. זה לא מתאים.

שרציתי לאזן קצת את האמירה - יש אנשים שהם רווקים וגם יש להם בעייה כלשהי, יש אנשים שצריכים עזרה מקצועית, יש מטפלים שרואים דברים שהם מעבר לסכום בבנק - ואם יש מישהו שזקוק לעזרה, לא להסס לפנות לגורם המתאים.

את טוענת שבנים פוגעים בכוונה לפגוע
בשונה מבנות שלא?

אבל כתבת "לפחות אנחנו לא מתכוונות לפגוע"
קצת צרם לי ההתנסחות

מה אתה כותב פה?!
זה שרשור לבנות בלבד

כלומר שהמילים שנאמרות והצורה בה זה נאמר זה יותר בוטה?

שיש אופי לבנות שהן פגיעות

בנות יכולות ממש לפגוע
אבל הבנים פשוט הרבה פעמים לא פגיעים

בכל מקרה אני מאמינה שאין אף אחד שפוגע בכוונה.
לכולם יש כוונות טובות

שלטעמי היה ממש מוצלח מבחינת כל מה שאני הייתי מחפשת לעצמי. הוא אמר לה בדייט האחרון שסבא שלו היה בבית כשהתארגן לצאת ואמר לו-"תביא בחורה יפה, גם בשבילי וגם בשבילך". אז כן, זה קצת שובינסטי ואפילו מחפיץ. אולי אפילו במקומו לא הייתי משתפת. מצד שני, זה סבא שלו. הוא לא יתחיל להטיף לו מוסר על דיבור ראוי ובטח לא יחנך אותו. היא החליטה לזרוק אותו למרות שבפועל לא הבנתי ממנה שהיו דברים נוספים דומים. אבל אולי כן היו והיא לא סיפרה.

כשהיא סיפרה לי, היא חתמה שנפרדה ממנו. טכנית מאוחר מידי אבל כן, אולי מראש הקשר התנהל לא בצורה שהיא דמיינה. הרבה גברים מתבדחים על חשבון נשים, בדיוק כמו שיש נשים שיורדות על גברים. זה עדיין לא אומר שמזלזלים בהכרח. 

הייתי נבהלת לא מהבדיחה
מהידיעה שאם יצא משהו מהקשר, כל פעם שאהיה בנוכחות סביו
ארגיש מוטרדת ובצדק, קצת מגעיל, 
נראה לי בחור עם קצת יותר טאקט לא היה מספר את זה

ואני מניחה שגם אם לא הייתי יודעת את זה
הייתי מרגישה לא בנוח בנוכחות סביו 
אנשים כאלה מרגישים את זה לידם.

לאידעת אם הייתי חותכת
אבל הייתי מבררת את הנושא
וזה גם מאד תלוי בנימה

 

כאן הבעיה לא הבדיחה אלא שהוא אמר משהו שלא אומרים

אבל הנכד אמור לדעת לסנן דברים שסבא שלו אמר

כמובן, אלא אם כן באמת ההקשר היה מובן. אבל הניסוח הזה הוא באמת בעייתי

זה לא כמו הבדיחה: גבר יודע לעשות כמה דברים בו זמנית: לשטוף פנים, לשטוף את המראה, לשטוף רצפה... וגם אשה יודעת לעשות כמה דברים בו זמנית: לשתות קפה, לנהוג, להתקע בעץ

ספציפית בדוגמה שהבאת, זה לא נראה לי כזה נורא -

כי זה לא הוא אמר, אלא סבא שלו,

והוא לא עשה את זה מתוך מניע שוביניסטי\פוגעני - הוא היה חסר מודעות לחלוטין.

אז אם הוא היה אומר משפט כזה, וזה היה נראה לי שוביניסטי\פוגעני, הייתי מנסה לדבר על הנושא הזה, לראות מה העמדות והדעות שלו בכלל, הרי לא סביר שהוא עכשיו אמר את זה כדי  לפגוע בה (או בנשים אחרות) - אז למה הוא אמר את זה? למה הוא חשב שכדאי לשתף את זה? הוא מסכים עם הסבא?

קרה לי משהו דומה, אבל בקשר קצר - וכשדיברנו על מאיפה העניין הזה נובע התגלה פער מאוד משמעותי בתפיסות העולם שלנו - מבחינתי זו הייתה סיבה לחתוך, מבחינתו הוא עוד רצה להמשיך...

בכלל, אני חושבת שצריך להיזהר מלהיתפס למשהו אחד קטן, ושעדיף להעלות את זה לשיח מאשר להישאר רק עם פרשנות אישית שלנו. לפעמים מתגלה שעומד שם משהו אחר לחלוטין שבכלל לא העלינו על דעתינו. במיוחד כשיש מכלול שבגדול הוא טוב.

גם מלא לא מעדכנים ולא נותנים קרדיט לפורום...

והיה מישהו שישבתי איתו על קפה, אבל הוא לא יודע שאני יודע שהוא מהפורום.

וגם לא חושב שליציאה כזאת התכוונת..

הקשרים הראשונים שלי היו מכאן.
רוב הקשרים הרצינים שלי היו מכאן.

וכמובן גם לא מעט קשרים לא רומנטים.

היו לכם ניקים אחרים לפני @יעל מהדרום ו@אריק מהדרום, והחלטתם לתאם ניקים אחרי החתונה?

בנוסף,
אם הכל מגיע ממסקנה שלך ושלא דיברת איתו על הגישה שלו חבל..זה נשמע פספוס אני ממליצה לך להיפגש איתו שוב ולברר את הנקודה

הבנאדם משקיע מאמצים בפגישה, מפנה ערב ומוציא כסף. לא יפה לעשות לו את זה אם אין טעם.

אפילו שאני ממש מבין את הפאדיחה.

השאלה אם באמת אין טעם. אולי יהיה הכי טוב שתדברי איתו בטלפון על הנקודה הזאת בפירוט, ואז תאמרי לו שבגלל זה זה לא יתאים. (אלא אם כן זה נושא פוגע, שאז זה עו יותר לא נעים...)

שווה לברר איתו את הנקודה שהייתה לך לא נעימה. 

כדאי לדבר על זה.

כשאתם מדברים בטלפון, 

תגידי לו - אתה יכול בבקשה להסביר מה עומד מאחורי משפט X?

תני לו להסביר את הגישה שלו, ואם זה אכן לא מתאים לך - תגידי לו שבעינייך זה לא שייך, ולכן אין טעם להיפגש שוב. אבל אולי הוא התכוון למשמעות אחרת לחלוטין?

אחרי פגישה אחת לא נראה לי שאף אדם יהיה בהלם אם הצד השני יגיד לא.

יכול להיות שהוא מתאר דברים בצורה לא מדויקת. או שמדובר בניסוח לא מוצלח. לא בהכרח שיש פער אמיתי.

אם אכן יש פער משמעותי ואת יודעת שזה יפול על זה, אין סיבה למרוח.

בגדול אני אוהבת להיחשף לתרבויות שונות 
ולפעמים הסקרנות מחברת.