פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1141)

1. הכרתי הרבה אנשים נחמדים יותר ופחות 

2. רמת המודעות והרגישות שלי עלו בכל כך הרבה רמות. 

3. למדתי להזדהות עם כאב של אנשים. 

4. הבנתי שכמעט כל דבר שאני רוצה להשיג, אני יכולה לבד. אבל בשביל נישואין אני צריכה שותף.

5. למדתי להגיד לא ולהיות שלמה עם זה. 

6. למדתי לקבל שאומרים לי לא ולהיות שלמה עם זה.

7. למדתי באמת מה זה אומר שמידות טובות זה מה שהכי חשוב. 

   

הוא אני בדרך!...

ה׳ מכין לך אותו מדהים כמו שמגיע לך

רק בשבילך התגובה שחל היה שווה להגיב כאן

יותר מכל דבר אחר בחיים, את חשיבות ומעלת התפילה וסיעתא דשמיא.

 

מלבד זה הכרתי כמה אנשים מיוחדים במינם (אם זה צריך להיקרא "טוב" או לא, הכרויות שלא מגיעות למטרתן,  זו שאלה שנתונה לדיון פילוסופי. בתחושה שלי בכל אופן, זה חיובי)

- כל אחד מהם גרם לי לגלות עוד משו בעצמי..אני חושבת שזה קצת שינה אותי לטובה
- למדתי מחלקם דברים חשובים ומעניינים, שרק בשביל זה היה שווה להפגש איתם.
- האמונה שלי מתחשלת בזכותם(לא שחסר מה שיחשל אותה, אבל זה מוסיף)
- היה כיף כל אחד הוא ממש עולם שונה ומעניין ועמוק וטוב.
- למדתי מה אני באמת באמת רוצה.

טובים ממש.
למדתי.
חבר-מדריך שלי אומר "נבנתי מזה".

 

חיבור אמיתי בתפילה

למדתי להתפלל על זה.

למדתי לבכות על זה.

למדתי להגיד לא.

למדתי שגם אני יכולה להיפגע מ"לא" (עד שלב מסויים זה בכלל לא הפריע לי).

למדתי להתגעגע אליו.

התכוונת לרשום את זה כאן בכוונה או שהתבלבלת?

בכל מקרה-כדאי להסתכל על הצד הטווב והחיובי שבחיים.

דבר נוסף-טיפול עזר להרבה מאוד אנשים. אולי יעזור גם לך.

בהצלחה רבה, ותזכרי. אנשים שקשה להם זה כדי שהם יוכלו לגדול ולהיות משמעותיים הרבה יותר.

ופה אני הכי מכירה יחסית את החבר׳ה אז רציתי כאן..
תודה רבה על התשובה..
אבל אני מדברת על מצב של קושי שאני עדיין לא במצב שמצליחה לראות את העתיד כורוד וחיובי. לצערי עדיין לא הגעתי לשלב שמצליחה ומסוגלת לזה
מה עושים?

יש תכנים קבועים חוץ מעבודה וחברות?
כמו חוג מסויים- ריקוד/נגינה
או הרצאה/שיעור מסוים קבוע וכל העשרה רוחנית (לאו דוקא דתית) אחרת..

ויש גם לפעמים ימים משמימים בלי שום עיסוק מיוחד.
משתדלת לשמוע שיעורי תורה לפעמים..
אין לי חוג או משו כזה

ויש גם לפעמים ימים משמימים בלי שום עיסוק מיוחד.
משתדלת לשמוע שיעורי תורה לפעמים..
אין לי חוג או משו כזה

ניסיתי להבין ממה התחושות האלה נובעות.
נסי לברר את זה..
אם זה לא הולך, דברי עם איש מקצוע. יש להם כלים ויכולות שלא תמיד יש לנו..

זו הבעיה :0
שאני ארגיש כאילו יש בי בעיה חמורה אם אני צריכה איש מקצוע ואז אני ארגיש רע עם עצמי שמשו בי ממש ׳דפוק׳, לכן אני דיי נעולה בקטע הזה, אפילו שאומרים שאיש מקצוע זה לא רק לאנשים עם בעיות נפשיות...

ונניח שכן, זו בעיה חמורה, ונניח שזו "בעיה נפשית", אז מה? כשאת חולה את לא הולכת לרופא?

אני גם חושבת שיש הבדל אם את יכולה לזהות מה גורם לך להרגיש כך, ואז לנסות לטפל בגורמים ובמצב, או אם את פחות יודעת להצביע על דברים מסוימים. אם המצב הוא כזה שקשה לך להבין ממה התחושות נובעות וקשה לך להכין איזו תכנית להיחלץ מהבוץ, ואם זה נמשך יותר מדיי זמן, נראה שמאוד כדאי לפנות לעזרה. לא לקבל עזרה אם יש צורך, זה ממש ממש חבל. מה עוד, אני חושבת שזה לחלוטין מקובל ונפוץ ללכת להתייעץ עם אנשי מקצוע גם אם אין בעיה "חמורה".

הלוואי שתרגשי טוב בקרוב ובבקשה תשקלי ברצינות לפנות לעזרה!

אנשי המקצוע נשלחו בעולם הזה בדיוק בשביל לעזור לנו,

כמו שרופא נועד לייעץ לנו בנושאי בריאות הגוף, כמו שסטייליסטית נועדה לייעץ לנו בנושאי הלבוש והמראה,

הדיאטנית נועדה לייעץ לנו בנושאי אכילה, הרבנים כאן בשביל לייעץ ולכוון,

אנשי מקצועות הנפש הינם כאן בדיוק בשביל זה.

 

זו לא בעיה חמורה, זה כמו לבקש עזרה משוטר תנועה.

הבעיה- לא יודעים איך להגיע ליעד מסוים- השוטר עוזר לכוון

אותו דבר בענייני הנפש.

 

הייתי נעולה ויכלתי לחסוך לעצמי כמה שנים אם לא הייתי נועלת את עצמי,

מנסיון שלי ושל אנשים אחרים שאני מכירה, נצלי את אנשי המקצוע, בשביל זה הם כאן,

אנחנו בדור הרבה יותר מפותל נפשית עם הרבה יותר התמודדויות פנימיות ולכן ה' שלח לנו את העזרה לכך.

 

בקטע היותר מיידי- תעשי ליום אחד שינוי בדר היום שלך, תבריזי לאנשהו,

תעשי לעצמך יום פינוק ונסיעה למקום שישמח אותך, תקראי משהו שיעשה לך טוב...

המצב המייאש והתוקע יותר מדי מוכר לרבים מאיתנו, רק אל תרפי מתחושת החיות שבך.

ואני באמת לא יודעת איך לעודד אותך כי הצלחת להכניס גם אותי לדיכי ..

 

אבל, אני ינסה לענות לך על השאלות שהצגת-

*נשמע מגניב להיות בצד אחד לבד..

*לא תמיד חייב לפעול ולעשות.. תנוחי..

*מעולה אם את יודעת מה הולך להיות מחר.. עדיף שיהיה כמו אתמול ולא איזה יום יותר גרוע

*לא חושבים על העתיד.

*זה באמת בעייתי שאף אחד לא מבין אותך.. את יכולה לספר לי ואני אבין..(מקווה..)

*אם זה קורה לי אני מתנערת מהכל והולכת לעשות משו כייפי לי.

 

תנסי יותר להשתמש ב-  

 

כשיש תחושות כאלה זה כשהחיים שלך צריכים שדרוג. זה אומר שמשהו לא בסדר.זה אות וסימן שמשהו בחיים שבך לא מביע את עצמו בצורה טבעית ונכונה ולכן את פונה כלפי החיים ורואה אותם בצורה לא טובה וזה מביא לדכאון.יש לך מזל שאת אדם חי שמודע לתחושות שלו ושצריך לתקן כאן משהו. צריך להתריס ולשפר את החיים שלך, לבדוק מה בך חסר, איזה נקודות בך עוד חא הארת איזה תכונות לא השלמת איזה טוב עוד לא פיתחת. זה ממש אור אדום התחושות האלה וזה נפלא! זה המערכת הבריאה שלנו שהקב"ה יצר כדי שנתעורר תמיד להיות שלמים יותר. ואז ממיחא באה שמחה כ שפתורים את הבעיה מהשורש בתוכך פנימה את פונה כלפי החיים בטוב בשלמות באור גדול יותר.
לפעמים עוזר לבכות ולהרגיש שאת לא מוכנה יותר שתחיי ככה אלא את רוצה שהמצב ישתפר ותרצי בכל כולך לתקן ולעשות הכל כדי לדאוג לעצמך מאהבה ולשפר ולפעול על החיים בעשייה חיובית ולתקן את הבעיה מהשורש שלה בתוכך

כשיש בעיה שס'וחבים' אותה זה תמיד בגלל רמת גילוי האופי שלך. כשזה בוסרי וכשיש חושך שלא גילית שם את האור וכשיש תכונות ומידות ומעשים שעוד לא תיקנת אז יש בעיה מתחת לפני השטח, כלומר ברמת הגילוי של הנשמה הטהורה שלך ומופיע קצת לכלוך מתחת לשולחן. והבעיה שאת סוחבת איתך את הלכלוך הזה לכל מקום והוא מתקבע עם לא מטפלים בו. לכן צריך להתריס כנגד הבעיה למחוצ כנגד התופעה השליליצ ולצקן אותה למאלות את החסר בתוכך מתוכך לגלוצ אור חדש שעוד לא גילית לחשוב טוב להבין להעמיק לבכות ולממש לפעול וליצור לעקור מה שורש את הבעיה ולא לתת לחיים שלך להמשיך לחיות במעגליות אין סופית של סבל אלא להאיר משהו חדש שעוד לא היה פה. לחוש את עומק הבעיתיות ואז להתריס כנגדה ולבדוק למה יש פה בעיה ולפתור אותה להוסיף חיים להוסיף חיים זה תמיד הפתרון

קורה וזה בסדר.
תחושת תלישות , תחושת חוסר סיפוק ומשמעות.
תחושת בדידות.
אתה לא מצליח למצוא מנוח בשום מקום ובשום דבר.
זה קורה
וזה מבאס
ואני איתך.

תחשבי על משהו שמעניין ומשמח אותך לעשות, זה יכול להיות אפילו משהו קטן

וחיממתם את ליבי, תודה!!
תזכו למצוות

יכול להיות שאת לא מרוצה בלימודים\בעבודה? יש לך בוס קשוח?

הרבה פעמים כשלא טוב במה שעושים אין חשק לפעול ולהשקיע, הכל נראה משעמם וללא תקווה והעתיד נראה שחור

אם זה כך, יכול להיות שהפתרון הוא למצוא עבודה שבה יהיה לך טוב, שתרגישי שאת ממצה בה את יכולותיך, וככה תרגישי טוב יותר

 

בנוסף כדאי מאד שתשקיעי במשהו שאת אוהבת- חוג כלשהו (יצירה, נגינה וכו')

כשעושים משהו שאוהבים לעשות ומצליחים בו, זה נותן תחושת הצלחה, והצלחה גוררת הצלחה

זה גם נותן תחושה שיש לך למה לקום בבוקר- יש משהו אחד טוב

אולי כדאי לך לנסות

 

ומומלץ מאד לפרוק למישהו את ההרגשות שלך, אבל למישהו שידע להתמודד עם הקושי ולעלות אותך ממנו (לא כל אחד יכול)

וידע לתת לך כלים להתגבר על התקופה הקשה והרגשות הקשים שלך

אפילו אם זה איש מקצוע (אגב, גם לא כל איש מקצוע טוב בזה, מנסיון)

 

בהצלחה לך!

תודה רבה לכל מי שהגיב בשירשור ובפרטי..

רציתי רק להגיד שאני ב״ה מודעת לעצמי היטב, ויודעת מה גורם לי לתחושות האלו (וזו הסיבה שאני לא צריכה איש מקצוע בשביל לעזור לי להגיע לנקודות שמפריעות, כי אני כבר יודעת מה הן, ברוך ה׳ )

כנראה הייתי צריכה לציין זאת בתחילה.

ובאמת אמרתם (באישי וכאן) דברים יפים!
את האמת, לא הייתי בטוחה שבאמת ככ יבינו את שורש העניין, וזה הפעים אותי עד כמה הרבה מכאן כתבו דברים שהרגשתי שהם באמת מדברים אליי (נגיד הקטע של לחדש משו ולעשות משו שאני אוהבת..)

תודה רבה לכולכם, חיזקתם אותי, וב״ה עכשיו הרבה יותר טוב מאתמול
מקווה בעז״ה שזה רק ימשיך כך לעלות..
לא רוצה שוב שזה יקרה

צריך הרבה סיעתא דשמיא וכוח ליישם ולנסות שוב ושוב למרות שניסיתי הרבה ליישם ולא תמיד הלך..

התפעלתי ועדיין מתפעלת מהאכפתיות, הסימפטיה, וההשקעה בתגובות, שוב תודה!! תזכו למצוות=)

שפתאום היא באמת קיבלה כל מה שרצתה והציבה לעצמה ו עכשיו שיש לה את זה ו היא רואה שהרעיון של הבחור המושלם בשבילה חי וקיים-היא בוחנת מחדש את המצב ומגלה שאולי בעצם מה שחשבה והציבה לעצמה עד עכשיו זה לא באמת מה שמתאים לה...

אולי סתם התחילה לפחד ברגע שהבינה שאתה יכול להיות האחד שלה,זה לעבור שלב בהבנת המצב,זה חדש ויכוח להלחיץ...

אלה הצעות שעולות לי כרגע...

ב"הצלחה רבה!

ולמרות שהיית בסדר גמור מבחינתה, את הפרפרים בבטן לא הצלחת לעשות לה.

 

בד"כ מפתחים את הרגש אחד לשני ע"י יצירת חוויות משותפות,

אם זה לא נעשה, אז אולי אפשר לבקש ממנה לנסות שוב ולנסות לשנות את האופי של הקשר.

אם זה נעשה ובכל זאת זה לא הצליח, אז צריך לסמוך על הקב"ה שהוא מתכנן לך מישהי אחרת.

בכ"מ, גם אם היא  תשיב בתשובה שלילית צריך לכבד את זה ולקבל את דבריה כמו שהם בלי להתווכח.

זה מעבר לשכל ומעבר לכל תפיסה מחשבתית גברית.
תמשיך הלאה ותדחיק אותה לתת מודע.

זה אומר לגביה שהיא רוצה למצוא חיבור רגשי והיא לא מצאה את זה בקשר.

זה קרה לי גם בקשר הכל הלך חלק וטוב וגם הוא אמר שזה הולך טוב והכל טוב מכל הבחינות חוץ מהרגש.

 ולכן ניפרדנו וזה היה עצוב.

כן רגש הוא חלק מזוגיות. אני הרגשתי והוא לא.

לפעמים רגש נבנה בהמשך.

אבל שהוא אמר לי את זה אז כבר לא היה על מה לדבר כי הוא החליט שזה לא זה

ואני לא ישפיל את עצמי.

וזה המצב והמשכתי הלאה.

כל אחד עושה את ההחלטות שלו בחיים..

בהצלחה.

סמוך עליי, אתה לא רוצה להתחתן עם מישהי שאין לה רגש כלפייך. אני כמעט עשיתי את זה, ב"ה שמנע את החתונה ההיא.
ואני מאחל שתתחתן עם מישהי, שגם אתה וגם היא תתחתנו כשיש לכם רגש אחד לשניה.

רגשית- X

האדם בנוי ממכלול של שכל ורגש, מה לעשות, לפעמים דברים מתיישבים לנו בשכל וקשה לקבל אותם ברגש.
לפעמים הלב פשוט לא שם
ולא יעזור כמה שננסה, כמה שנדחוף -
זה פשוט לא!
וכן, חתונה ללא רגש זו פצצה מתקתקת! באמת לא מאחלת לאף אחד.

הייתי ממליץ לגלות טיפת רגישות גם מאחורי המקלדת.
לשואל,
אפשר לענות לך תשובות רבות, אך האמת היא שכדאי לך פשוט לא להתעסק בזה.
אם תרצה אני אסביר יותר

היא אמרה שיש לך אחלה מידות והכל...
אבל היא פשוט לא רוצה אותך היא לא הצליחה להתחבר...
מבחינתה לא היה תניצוץ/משיכה/קליק...

לא מספיק שאנשים תואמים באורח חיים שלהם
צריך שגם יהיה קשר נפשי

גם אם מבחינה שכלית הכל מושלם ומתאים- ברגע שאין את הרגש אנחנו מרגישות מבולבלות ולא בטוחות. אצלנו הרגש מגיע יותר מאוחר או לא מגיע בכלל...

לפעמים כל הפרטים הטכנים אכן מתאימים כפי שתיארת, והבחורה מרגישה שזה זה וזה מה שהיא חיפשה ולכן ממשיכה. אבל אז כשהקשר עולה דרגה והיא מבינה שזה יהיה האחד שלה לכל החיים היא מתחילה לפחד ואז כל הדברים ה"רעים" של הבחור עולים (מה שהיא לא ראתה קודם...) וכך הרגש לא יתפתח או אם הוא קיים כבר הוא יעלם או יתהפך. כלומר כל הטוב שהיא ראתה בבחור קודם ולכן המשיכה איתו-יתגמד, וממילא לא יהיה לה לרגש. מקווה שהסברתי ברור. זה מה שקרה לי באופן אישי. לפני שהבנתי שהכל רציני הבחור היה נראה לי מושלם ולא מצאתי בו שום רע. ואז שזה כבר עלה דרגה והבנתי שזזה בכיוון של חתונה קלטתי שזה ממש לא הבן אדם שאני רוצה לחיות איתו כל חיי- וכל מה שהדחקתי עד אז עלה, ופשוט לא יכולתי להמשיך איתו. אני לא מצדיקה את ה"עוול" שנעשה לבחור בגלל זה (ואולי צריך להיזהר יותר ולהפסיק קשר מוקדם אם ישנם דברים שמפריעים) , אבל אני אומרת שזה יתכן מה שקרה לבחורה במקרה שלך, פתאום היא ראתה שההתאמה שהיא חשבה שיש ביניכם לא באמת קיימת (לאו דווקא תכונות רעות שיש לך).

בכל מקרה מה שיכול לנחם במקרה הזה- שעדיף פרידה לפני שהעניינים ממש חמים- וכנראה שהיא לא הזיווג שלך (ללא קשר לאישיות שלך...) קח את זה כניסיון מלמעלה שיביא אותך אל האחת שלך. נראה לי זה יותר קל מלנסות להבין ראש של אישה   

זה נכון שרגש מתפתח אחרי חוויות משותפות אבל יכול להיות שהיא בחורה קצת חסומה רגשית.(במיוחד עם לוקחים בחשבון שזה המין השני שזה לפעמים מקשה אם החברה סגורה מאוד).וגם הרבה פעמים אומרים שזה מתפתח,ישמצב שתתייעץ עם מישו שיודע ומכיר אותה ואת הקשר בינכם

נפגעתי מהרבה בנות שבאו לי עם הסיבה הזאת וזה כל כך קשה ומתסכל...
בנות!! בבקשה מכן-לא יודע מה הפתרון אבל אנחנו הבנים נפגעים מכן. תיפתחו..תעיזו.. תרגישו.. ואם באמת לא אז לא צריך לקחת לזה מלא זמן. לא חייבים לשבור לנו את הלב..

אז כנראה שהפגישות שלך הן טכניות ויבשות - נסה לשנות את זה.

בד"כ זה קורה לאלה שעושים רק פגישות ספסל..

אני יכול לספור על יד אחת בקושי את הדייטים שישבתי סתם על ספסל...

מסתבר פשוט שאני מגנט לכל הלא סגורות על עצמן...

אפשר פשוט לחכות להיפוך השדה המגנטי. סה"כ עניין של אלפי שנים...

ומה זה פליאומגנטיזם?

מה שקורה בדרך כלל הרגש מתפתח תוך כדי הקשר . כלומר רק אחרי שאתה לומד להכיר את הבן אדם אתה מתחיל לפתח אליו רגש. הרבה פעמים אנו רואים שעל הנייר הכל טוב ויפה כלומר הוא נראה הטיפוס שלי ויכול להיות שזאת הסיבה שנפגשתם באופן אינטנסיבי אבל בפועל כשאין את הרגש אז שאר הדברים כבר לא באמת חשובים. ברגע שהיא ראתה שהקשר כבר מתקדם אבל היא לא מרגישה שזה זה אז היא חתכה.

חוויות משותפות עוזרות לבנות קשר אישי יותר (ומתוך זה גם רגש)..
אז אם דברים מתקדמים טוב במישור הטכני ובמישור האישי לא כל כך, אפשר ומומלץ לגוון למשהו פחות שגרתי מבית קפה/ספסל

רגש זה אלמנט חשוב בחיי נישואין לא תרצה אחת שעל הנייר הכל בסדר והיא לא אוהבת אותך ואת השטויות שאומרים רגש בא אחרי החתונה זרוק למים העמוקים עם משקולת וברח משם חייב רגש לפני החתונה

הכי טוב לשאול את מי שאמרה את המשפט...

 

התשובה שלי, רגש זו תחושה שלא ניתן להסביר אותה היא פשוט קיימת. 

 

בד"כ זה יושב על דברים נוספים. כלומר, 

יכול להיות שבשכל הכל מסתדר 

אבל בתוך תוכה יש לה כמיהה נסתרת ולא מודעת לאדם מסוים 

ולכן הרגש לא מתפתח כי בתחושה שלה היא לא קיבלה את מי שהיא רוצה. 

 

יכול להיות שהיא ניסתה לעשות עבודה עם עצמה ולחבר בין השכל לרגש 

וכעבור זמן היא הבינה שזה בלתי אפשרי לה. 

 

בע"ה שתמצאו כל אחד את המתאים לו. 

והצד השני אפילו אם הוא לא אומר או לא מודע לעניין,

הוא מרגיש, ולכן כל אחד יקח לעצמו עצה יעילה, תקן את עצמך

את פגמיך, את מדותיך כמה שאתה יכול, וכך תקבל את האישה הראויה לך

 

מה' אישה לאיש, 'בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת', כפי מה שאנו נהיה

כך נקבל, ואם נהיה יותר מתוקנים הפגמים לא יהיו כדי להפריע,

 

זו אפשרות אחת.

 

אפשרות שניה שפשוט לא מתאימים ואפילו שבשכל אין שום בעיה, אין חבור נשמתי,

ולכן לא יעזור שום דבר וחבל להתאמץ, אבל זה הרבה פעמים אפשר לראות די בתחילת הקשר

מה עצמת החבור הנשמתי.

 

יש את האפשרות שהכל על הנייר היה מצוין, אבל חסרה הייתה איזה מציאת חן נוספת שתספק אותה.

יכול גם להיות שדברים ממש הפריעו לה באיזה שלב ויותר נעים היה לה לומר שאין רגש מאשר שיש לך חסרונות בעיניה.

אם קורה לך הרבה שבנות לא מעוניינות, כדאי לך לשאול מישהי צעירה מה אתה יכול לשפר. רצוי מישהי שפגשת אבל כזאת שלא תפחד שאתה עלול לנדנד לה. בת דודה או אחות אי אפשר לשאול, הן לא אובייקטיביות ולא יהיה להן נעים לדבר גלויות.
אם אכן יגידו לך משהו, תשתדל לא להיפגע ולקבל את הביקורת.
היה בחור שיצאתי איתו פעם שנידנד למה אני לא רוצה. הסכמתי לומר לו אחרי הבהרה שאיתי זה לא ילך. אמרתי לו, וזה היה חיסרון כבד שבגללו כמעט כל הבנות לא רצו אחרי פגישה אחת. טוב, הוא חשב חשב חשב, ובסוף אמר :"לא, זה לא נכון".
מה אפשר לומר על בחור כזה? מקרה קשה.

בכל מצב, אל תנדנד לבחורה למה היא לא רצתה, אולי בכל זאת וכו', זה בעיקר מרתיע.

וכמובן, ייתכן באמת שהכל היה מושלם והיה חסר רגש. חסרה התלהבות. אין מה לעשות. אצלי, למשל, פגשתי את בעלי בגיל עשרים והיה ככה. אחרי יותר מעשור נפגשנו שוב והגיע הרגש.. והיום אני חושבת איזה טפשה הייתי. אבל בלי הרגש הנ"ל אי אפשר היה להתחתן..
אל תבנה על חזרה עתידית, אבל רק רציתי לומר שלפעמים זה באמת לא קורה, ובלי שיהיה חיסרון אצלך, ואין מה לעשות.
רק לעבור הלאה בהקדם.

או לשאול אם הוא מתכוון להתחזק..

או שתחיו ככה רק שזה מאתגר ולא נראה לי שלכולם מתאים..

(בהנחה שאת דתיה...)

לק"י

באופן אישי, לא חושבת שכדאי להתחתן עם מישהו שרחוק ממך בהשקפה הדתית.
גם ככה יש התמודדויות כנשואים, אז לא רואה סיבה להוסיף עוד דברים מיותרים...

למה המשכת? איך הגעת למצב של שיחת נפש איתו? ולמה בעצם?

את חושבת שאם תעירי לו על זה ותאמרי לו שמפריעה לך צורת הפנייה שלו הוא יוכל לתקן את זה?

ואם את לא רוצה לחשוב על זה למה פתחת שירשור על זה?
שיהיה בהצלחה וסליחה שלא עזרתי באמת..
נראה לי שיהיה לך יותר נעים לקבל מחמאות מאדם שאת יותר מכירה ומכיר אותך, רצוי מבעלך לכשיגיע.

 תעזבי אותו בהקדם האפשרי!

ורק אחר כך הוא התחיל איתה.

יעבור 

אם את מרגישה שבאופן כללי אתם לא באותו כיוון, אז באמת אין שום עניין שתמשיכו.

 

אבל אם מפריע לך רק העניין הזה, אז צריך לבדוק למה הוא עושה את זה.

האם הוא באמת אדם גס? או שאולי יכול להיות שהוא לא מודע שהוא עושה דברים גסים?

 

אני למשל פעם שמעתי מחבר מילה מאד גסה, ולא הבנתי בדיוק את המשמעות שלה ולא עלה בדעתי שמדובר בכלל במילה גסה.

ואח"כ יצא פעם אחת שהשתמשתי באותו מונח, ורק אז הסבירו לי שבעצם מדובר במילה גסה, וכמובן שמאז היא לא עלתה יותר על בדל שפתי.

 

יכול להיות שגם הוא לא מודע למה שהוא עושה.

ואם הוא שואף רוחנית למעלה ואת (או מישהו אחר) תסבירי לו את המשמעות של מה שהוא עושה, אולי הוא יתקן את מעשיו בע"ה.

 

אני חושב שכדאי קודם לזהות מה המניעים שלו, ורק אז להחליט איך (ואם בכלל) מתקדמים הלאה.

תחשבי על זה. תני לזה קצת לשקוע, כשיעבור קצת זמן והזעזוע ידעך תחשבי אם זה שייך מבחינתך.

בקשר לבחור, לא מכיר אותו לכן קשה להתייחס לאמירה (חוץ ממה שזה לא שייך, לפחות אצלנו).

יש בנות שמפרשות גם מחמאות רגילות כבוטות ומזעזעות באופן שרחוק מהכוונה... 

אפשר להיות בוטים ואפשר להיות מזעזעים גם ב"מחמאות פשוטות" לא במקום. או ברמזים לא במקום. מלבד זאת, הרבה מילים פשוטות ביומיום הן מילים גסות בחברות מסוימות.

 

ובאופן כללי, לכותבת, גם אחרי שיחת נפש איתו, הייתי ממליצה לך להתרחק ממנו. בעיניי, סגנון דיבור יכול להיות חשוב מנושאים רבים (מה את מעדיפה, מעשן או מנבל פה?).

 

בהתייחס לרגש שלך. כתבת בסוף "אני לא יודעת איך להרגיש" נכון! זה חלק מהחיים. לי לקח זמן להבין את זה. לפעמים אנחנו פשוט לא יודעים מה להרגיש עם הדברים שאנחנו חווים. לפעמים לא מצליחים לזהות נכון את הרגש. לפעמים אנחנו כועסים על עצמינו כי לא הצלחנו להתגבר על רגש. ועוד, ודברים שעוד לא למדתי......

גילית את הסוד.  לי זה עזר להבין את העולם הרבה יותר טוב.  אני מאחלת לך המון הצלחה.

טוב פלשתי לאחותי דינה די, 

אני בשדוכים פשוט עמוק...

השאלה בכלל לא מובנת לי

ברור שצריך להגיד לא ולעצור את הקשר.

אם ככה זה עכשיו בפרק שהבחור אמור למצוא חן בעיניך

והוא מתנהג ככה לא ברור

מה יהיה אחרי החתונה ???

בעז"ה יהיה לך א תהזיווג שלך 

בלי ספקות ובבהירות המחשבה

המון זמן לא כתבה פה..

גם מופים עזב אותנו....


<צ>

אם זו מחמאה שהיה לך נחמד לקבל מאוד יכול להיות שמבחינתו זה בסדר ואת מפרשת את זה כלא שייך ובוטה

את יכולה להעלות את הנושא הזה, להגיד שמרגיש לך שזה לא שייך. ולראות מה הוא יגיב.

הגיוני מאוד שהוא לא שם לב שזה עבר את הגבול מבחינתך.

ולאו דווקא שאם הוא לא שם לב זה מרמז על משהו שלילי אצלו.

תבררי את זה איתו, חבל שתשברי את הראש...

(במקרה עברתי כאן ) 

זה נורא להרגיש מתוסכל ומבולבל 

 

ואני מבינה אותך...זה לא נעים בכלל. 

 

ההרגשה שלך היא הקובעת.

אם לא היה לך נעים לקבל את המחמאות שלו הן כנראה לא היו במקום.  

כנראה שהן היו מכוונות לאינטרס שלו. 

 

בע"ה אני מאמינה שאת מיוחדת וראויה לכל מחמאה 

ובמיוחד מאדם שעושה זאת בשביל שתרגישי טוב באמת! 

וגם פארק הכט

רק לשים לב שזה ליד ים אז
א. תלוי מזג אוויר
ב. להזהר מחוסר צניעות..

היתה שבת בהירה מאוד, סיום יפה לשבוע של התאוששות.

התחיל זמן קיץ עם מוטיבציה טובה.
הודו לו ברכו שמו!

ברוך ה', איזה כיף לעשות שבת במקומות חדשים עם אנשים מתוקים!

היתה שבת מעולה, עם הספק לא רע בלימוד (במיטה אמנם, אבל גם משהו..).

 

מחר מתחיל זמן קיץ!! מסכת סנהדרין בראבק!!

בס"ד

 

ב"ה הייתה שבת מצויינת.

ב"ה רוב ההכנות לחתונה כבר סומנו ב-V.

אולי כדאי לך ללכת למישהי שתעזור לך להפתח,

חוץ מזה זה ידוע שלאנשים חכמים יותר קשה להפתח דוקא בגלל חכמתם.

זה תלוי גם בת כמה את, אם מבוגרת יכול להדאיג אולי וגם אפשר תמיד לעבוד על זה, אבל אם צעירה

 

עם הזמן יעבור, עד החתונה זה יעבור

אני חושבת שזה משהו שאני צריכה לעבוד עליו עם עצמי.. השאלה היא איך וכיצד?? זה כבר ממש מתסכל..

וזה קשה לשנות משהו שהתרגלת אליו, ושחשבת שהוא עקרוני לך.

 

פשוט בשלב כלשהו הגעתי להחלטה עם עצמי שאם אני פוגש מישהי שיכול להיות כיוון,

אני פשוט מפסיק לשמור על הפרטיות שלי חוץ מדברים מאד מאד אינטימיים.

 

אמנם זה לקיחת סיכון, אבל לדעתי זה שווה את התוצאה.

עלו לי כמה כיווני מחשבה. אני רק אזרוק אותם לאוויר, אם את מתחברת למשהו מדבריי, מה טוב, ואם לא, ניסיתי..
אני חושבת שכדאי שתשאלי את עצמך כמה שאלות שיעזרו לך להבין את שורש הבעיה.
האם את מרגישה כך גם עם בנות מינך? האם יש לך איזו דמות בחיים שאת מרגישה שאת יכולה להיות גלויה ואמיתית איתה? אם כן, מה בדמות הזו גרם לך להיפתחת דווקא אליה? כמה זמן זה לקח עד שהרגשת ממש ביטחון ואמון?
במידה ואין אף דמות כזו בחייך הייתי שוקלת ברצינות ללכת למישהי מקצועית שתוכל לעזור לך בצורה מקצועית וטובה וכך תצאי לדייטים בתחושה אחרת. במידה וכן יש דמויות שאת חרגישה שאת יכולה להיות איתן פתוחה, יכול להיות שחלק מהעניין הןא מפגש עם בן המין השני אחרי שנים של חינוך נפרד עלול להיות קצת קושי בהתחלה ליצור שפה משותפת ודיבור שוטף וזורם. ואז זה משהו שכמה דייטים יכולים לעזור לך קצת להבין את המין השני ואת ההתנהלות שלך מולו..
בהצלחה רבה יקרה!
ואם תירצי המלצה לדמות מקצועית יש לי כמה שמות של נשים נהדרות שרצים לי בראש עכשיו.

אין דמות כזו בחיי... זה לא קשור למפגש עם בן המין השני, כי גם במפגש עם חברות זה קורה.. אין לי את הפתיחות הזאת...

אשמח לשמוע המלצות בפרטי. תודה..

ושומרת על פרטיותך. נראה לי שעם הזמן ככל שתהי בפגישה יותר מתקדמת אז ככה תפתחי.. וזה דווקא לאט ובטוח..

לדעתי יש בזה אפילו יתרון מסוים שכך את לא ישירות מספרת ה-כ-ל על עצמך או מדברת כאילו אתם מכירים כבר כמה שנים..

יש כאלו שמתאמנים על בדיוק ההפך- לנסות לדבר פחות, ולא להיפתח יותר מידי.. 

זכורה לי חברה מהתיכון שהיתה מופנמת מאוד ושקטה וככל שדובבנו אותה יותר היא נפתחה והפכה לאחרת.

אז לאט לאט תפתחי למי שצריך.

בהצלחה

כבר קרה שנפגשתי עם משהו קשר ארוך, ולא מצאתי את עצמי נפתחת יותר עם הזמן..

דיבוב אכן עוזר, אך זה אמור לבוא ממשהו פנימי אצלי..

כבר לא יודעת מה לעשות...

אולי כדאי שהיא תגיד את זה מראש למי שהיא פוגשת,

כי אם הוא לא ידע מזה, הסיכויים שהוא יאבד סבלנות יחסית גבוהים.

 

עוד נקודה מאד חשובה לדעתי, אם את נפתחת לאט,

אז חשוב שההיפתחות תהיה הדדית (גם אם הוא אחד שנפתח מהר).

כי אם הקשר לא מתפתח באופן הדדי, לרוב הקשר יצא מאיזון, ומשם הדרך לכישלון מהירה.

עבר עריכה על ידי יואב גל בתאריך ב' באייר תשע"ה 13:46
למה קשה לך להפתח... לרוב זה פחד לחשוף את עצמך לפגיעה... פחד מלחשוף רגשות ולגלות שזה לא הדדי
פחד מלחשוף חולשה... פחד מלאבד שליטה(ברגע שאת אומרת/חושפת משו, זה בעצם נתון לשיפוט של האדם ממול)
מה אפשר לעשות ? יש 3 אופציות
1- את תפגשי עם מישו שאת ממש רוצה והוא ממש ירצה אותך בחזרה ויעניק לך תביטחון להפתח בפניו...
2-את תפגשי במישו שאת ממש רוצה ותגיעי לתובנה שאת תיהי מוכרחת להפתח בפניו (להשתחרר רגשית) בשביל לקדם תקשר ...
זו הבנה שפשוט מגיעה לבד.
3-פגישה עם פסיכולוגית להבין מה חוסם אותך, וברגע שתביני יהיה לך יותר קל לטפל בזה מהשורש
נ.ב - תמיד יכול להיות אופציה שתפגשי בנאדם אמיץ ולא יפחד לפתוח את עצמו בפנייך וככה לא תפחדי להפתח בפניו ככל שתבטחי בו

מאיפה זה נובע.
תנסי לחשוב באיזה סיטואציות יותר נסגרת, עם איזה סוג של אנשים היה יותר קל/ יותר קשה..
אני מבינה אותך ממש.
(אצלי זה נובע מהפחד להפגע..)

הרבה הצלחה!

אני ממליץ על אימון יהודי.

פעמים רבות כשאני מדבר אחרים, הרבה פעמים יש הרגשה שאחרים לא יוכלו להבין אותנו, ואם ננסה להסביר להם זה נמרח ופשוט מתפספס לנק' אחרת, ולכן פעמים רבות בשיחות אנחנו פשוט נכנסים לסוג השיח שהאחר מכניס אותנו אליו, אבל אנחנו לא שם באמת וזה משעמם אותנו באופן מסוים, עד שאנחנו אומרים לעצמנו שאוטוטו יגמרו כבר כל נושאי השיחה או הם מתחילים להפוך לבנאליים. 

או אפשרות שנייה במיוחד בין נשים אמנם היצירת קשרים היא מהירה, אבל הפרידה היא כואבת, ואולי חווית תחושת אכשזה או פרידה קשה, שקשה לך לסמוך על אחרים שהם באמת מתעניינים בך, ואכפת להם ולא ייעזבו אותך.

 

זה לפחות מה שקורה לי פעמים רבות...

למרות שאצלי זה יותר בעייתי כי אני לא בת..
המסקנות שהסקתי..
א. להכין הכל מראש וכך למרות שהשיחה פחות זורמת , אני מוכן לכל תרחיש..
ב. אם את יכולה עוד לפני הדייט ליצור קשר כמו בווטסאפ וכו זה ישפיע על הזרימה בדייט, כי הבעיה היא כמו שהציבו כאן היא התרגלות, וברגע שהתרגלת לבן אדם זה יזרום יותר..
ג. לא לחשוב על זה שאת ביינישית.. תצאי מההנחת יסוד הזאת , וזה ישפיע..

שהייתה ממש סגורה ומופנת ומעולם לא הייתה פותחת את סגור ליבה ואז נהינו חברות ואני שאני טיפוס פתוח יותר שאמצא בד"כ על מה לדבר עם כל אחד כמעט, התחלתי לשוחח איתה ולדובב לדבר על עצמה כי זה לא שהיא לא רצתה, רק היא הייתה פשוט נורא ביישנית וסגורה ולאט לאט לאחר שיחות ארוכות היא התחילה להיפתח אלי וזה גרם לה להיות פחות ופחות ביישנית, היום אנחנו חברות ממש טובות והקטע הבישייני כמעט נעלם אצלה והמפתיע והמעניין הוא שזה גם השפיע על היחסים שלה עם כל הסביבה והיא הרבה הרבה יותר פתוחה ומשוחררת.

תדברי עם חברות שלך ותנסי בשיחה של אחד על אחד מעט להפתח, שיחות ארוכות, אל תוך הלילה בד"כ עוזרות להשתחרר, תנסי לקבוע לעצמך שבשיחה שלך היום עם X את מספרת לה משהו על עצמך שבד"כ את לא מדברת על זה. בהתחלה זה אולי יראה לך כמאולץ ומוזר אבל אולי לאט לאט תתרגלי גם לשוחח על עצמך.

דוגמא קיצונית ומתומצתת מספרו של הרב זקס: היה יהודי אחד מאוד מאוד ביישן שהחליט להתגבר על מידת הביישנות שלו ולכן כל אדם שהיה פוגש ברחוב היה מקדים לו שלום, בנו של אותו יהודי הרגיש מאוד לא נעים מהעניין וחשש ללכת עם אביו ברחוב, אך כשהגיע בו אביו נהיה לאחד מגדולי המרצים התורניים הוא הבין מה עמד מאחורי מעשיו של אביו...

תתחילי מקטן, כשאת מדברת עם מישהי/מישהו שאת נהנת לשוחח איתו תנסי תמיד לספר משהו אחד על עצמך, משהו שאת בד"כ שומרת ולא מספרת ותראי מה תהיה הרגשתך לאחר הפתיחות הזו. זה הכל עניין של תרגול וכמו בכל דבר, בהתחלה קשה ותמיד בהמשך קל יותר.....

הי, רק רציתי להגיד לך שאני כ"כ מבינה אותך. מצאתי את עצמי בכל מילה שכתבת.

אני לא חושבת שזה יהיה הוגן כלפיך שאנסה לפתור לך את העניין בכמה מילים, בגלל שמהנסיון שלי עצות של אחרים לא תמיד עזרו. רציתי לעשות את מה שאמרו, להיות עם יותר בטחון עצמי, "פשוט להחליט", "פשוט לעשות", אבל זה בדיוק היה הקושי. למצוא את הבטחון, את הכח, את האמונה בעצמי, באחרים. 

אני לא יודעת מה יעזור לך ספציפית כי אני לא מכירה אותך אישית אבל אנסה לתת לך קצת ממה שעזר לי.

אולי זה נשמע מעט מוזר אבל אחרי שנים של טיפול מצאתי שטיפול בפרחי באך עזר מאוד. גם השיח עם המטפלת (שבכלל, בכל טיפול רגשי עושה עבודה מדהימה), וגם, ובמיוחד, התמציות עצמן עשו עבודה נפלאה. הן באמת חיזקו אותי רגשית, פיזית ונפשית. אין לי הסבר איך זה עובד אבל מצאתי שזה נתן לי כוחות שלא ידעתי שהיו לי. יש גם הרבה שיטות אחרות שאם תהיי מעוניינת אשמח להרחיב. אבל אישית, זה מה שהכי עזר לי.

שנית, ואולי הדבר הכי חשוב (אני יודעת שזאת קלישאה אבל זה באמת נכון)- קבלי את עצמך אני יודעת שיש נטייה לאנשים ביישנים לחשוב שהם צריכים לעשות, לדבר, להיות יותר- אבל האמת היא שזה לא נכון. היופי של אנשים שקטים ומופנמים זה בדיוק בשקט ובפנימיות שלהם. אם יש משהו שמפריע לך, אז בהחלט יש מקום לחפש תשובות אבל תעשי את זה רק בשבילך, לא בשביל אנשים אחרים, או מה שאת חושבת שאחרים רוצים ממך.

בסופו של דבר, כשתרגישי טוב עם עצמך, כשתהיי נינוחה ובטוחה, זה מה שתשדרי- ואת תהיי שמחה. תהיי את, ותראי שהדברים יסתדרו.

וכמובן, הרבה תפילה. מצאתי שבמקום להתפלל על מציאת הזיווג ספציפית עוזר לי להתפלל שהקב"ה ייתן לי כח להיפתח, להאמין בעצמי, להיות נינוחה ושמחה. ברגע שמרגישים את זה הכל בסדר

מקווה שזה עזר. קבלי חיבוק ענק ותאמיני בעצמך  

(כמובן שאשמח להרחיב אם יש שאלות..)

אני גם מאוד ביישנית וסגורה. לי אישית קל יותר להיפתח כשאני מרגישה שלמה עם עצמי. מאוד חשוב להיות אופטימי ולחזק את עצמך במילות עידוד. זה מה שמעלה את הביטחון ועוזר לך להיפתח. הפגישות הראשונות תמיד הכי מלחיצות אתה עוד לא יודע מי עומד מולך לכן חשוב לתת לזמן לעשות את שלו. ככל שאתה מכיר את הבן אדם שמולך יותר טוב אתה מרגיש שיש לך על מי לסמוך וזה גורם לך יותר להיפתח. אני יודעת שלי אישית הזמן באמת משמעותי. ולפעמים הצד השני גם צריך להעניק לך סבלנות ולהבין שברגע שאת תרגישי מוכנה את תוכלי להיפתח.

(לא קראתי את כל התגובות), אבל אינטראקציה עם אנשים מאוד עוזרת. אני לא יודע באיזה שלב את בחיים, אבל אני חושב שעבודה עם אנשים באווירה משוחררת - מדריכת טיולים אולי, שירות לקוחות (פרונטלי עדיף), נוער בסיכון וכדומה - מאוד עוזרת להפתח. אם את לומדת, נסי ליצור קשרים גם עם בנות שהן לא במעגל הקרוב שלך, ועם רקע לימודי משותף זה אפילו מקל את המלאכה...

וגם, אם רק הבעיה של הפגישות מפריעה לך, ולא עצם הביישנות (שבמידה - ייתכן והיא דווקא מעלה שכדאי לשמר), אז לדעתי אין סיבה שתהיי מוטרדת. תשמחי במי שאת, וכבר יגיע הבחור שמתאים לך ואת מתאימה לו. על עצמי אני יכול לספר שלא עם כל בחורה הפגישה זורמת, ולפעמים יש קצת סוג-של-ביישנות אצלי, כי הנפשות פשוט לא מתואמות. כשזה יגיע - זה יגיע...

 

בהצלחה וחג עצמאות שמח!

שבוכים...

 

מאחל לך למצוא בקרוב.

 

[אגב, לא כדאי להשתמש בביטוי הזה. שמעתי שהוא ממש ממקור נוצרי לגמרי..]

לי, שאין עם זה בעיה להגיד אותו, במיוחד אם אתה לא יודע מה המקור.

[אני אישית לא אומר אותו, כי המקור הוא בברית החדשה בספר 'מתי'.]

[וביחוד שזה גרם "להפוך" את "ביחוד אם אתה לא יודע מה המקור"....]

וזה אתה כבר ציינת. בסוגריים פשוט הבאתי את המקור המדויק, והת כוונתי להגיד שעדיף לא להגיד את זה.

איך הגעת לזה בכלל?

["ליצנותא דע"ז...]

בהיתר הרב שלי.

[לגבי השם מתי, הוא הגיע מהשם העברי מתתיהו, ולא כדאי לצחוק על השם הזה. השם 'מתתיהו' היה רווח מאוד בין היהודים בסוף תקופת בית שני, כמו שאר השמות שנקראו על שם החשמונאים שהיוו שליש משמות האוכלוסייה אז.

אפשר לצחוק באופן פרטי על המתי הזה, כמו שחז"ל במסכת סנהדרין מביאים ליצנותא על ה'מתי' הזה שהיה תלמיד של יש"ו, ששמו מזכיר את הפסוק " 'מתי' ימות ואבד שמו' ".]

ואני חייל

רק שיצאתי מהבסיס והגעתי הבייתה

הבנתי שהוא נרצח.

[ולא, לא הספקתי להיות בהלוויה]

מזכיר לי שעוד מעט יום הזיכרון.
אוף.
תמיד לראות את התמונות האלה של החיילים שבוכים. מסכנים איזה עצוב..... לבכות יחד איתם. אלוקים כמה קשה.
שה׳ לא יעמיד אותנו בניסיון הזה אבל זה בהחלט מרגש לראות אותם כואבים ובוכים. לראות את הצד הרגיש אצל הגברים.
ובעזרת ה׳ הבכי יהיה משמחה ומהתרגשות תמיד.
בשורות טובות ושבוע טוב!

מוזמנת..

אני למשל ממליץ מאוד על כמה חברים
משני השנתונים שאחריהם. תענוג

בלי מאורסים הגעתי לארבעה, הגיוני?

מעדיף להתחתן בלי קשר להלוויות.

(לא יודע איזה סמיילים אני רוצה לשים)

תודה

חלום של כולנו שהוא פשוט ידפוק בדלת ויגיד זה אני
לצערי זה לא עובד ככה..
אז צריך למצוא מאיפשהו כוחות לתהליך המתיש הזה...
אני באמת מעריצה אנשים שעושים אתזה שוב ושוב במרץ ולא מתייאשים, לצערי אני עדיין לא במקום הזה...

ולכן זה ככ בונה ומחשל.
שה' ישלח לך מלאאא כוחות בעז"ה! ותמצאי אותו בקלות ובמהרה.

בהתחלה התלהבתי.. ולאט לאט ההתלהבות דעכה.

זה קשה להיפתח כל פעם מחדש.

זה קשה להידחות.

קשה להיפגש כ"כ הרבה.

הלוואי ובאמת היה דופק בדלת או עושה סימן שהוא חי..

כל פעם מתקרבים יותר למטרה, מצליחים להגדיר יותר מה בדיוק מחפשים וכך גם יותר קל לסנן הצעות לא מתאימות...
לפחות הוא מלא הרגיש צורך לתת צ'אנס שאולי היה מורח את שניכם לכמה שבועות ומקשה את הפרידה.
בהצלחה ובאמת מקווה לחדשות טובות יותר

ככה גם הפרידה לא היתה קשה.

וזאת באמת אמירה חשובה לעם הגברי אל תמרחו כי לא נעים לסיים את הקשר

אם לא מתאים לכם תגידו ככה זה הרבה יותר פשוט לצד השני..

תנסי לעשות לעצמך דברים שיקלו עליך בקטע הטכני. (כמו, להפגש קרוב לאזור שלך וכד')

וגם תנסי לצאת לפגישה בגישה יותר קלילה- ערב נחמד עם מישהו.

והכי עוזר (מנסיון) להתחזק באמונה! (ספרים כמו של הרב שלום ארוש וכד')

 

וזה יבוא... אתה תראה.. זה יבוא כמו שהטבע רגיל...

בהצלחה!

את חמודה, תודה על העצות. כן אני גם משתדלת לחשוב על זה שזה סתם ערב נחמד עם מישהו.

זה קשה להכניס את זה לראש כי בתת מודע אני יודעת שזה לא.

בדייט האחרון ממש התפדחתי לא יודעת אפילו למה.. וזה היה קשה.  הלחיץ אותי הסיטואציה. אולי עדיף לא להיפגש בבית 

קפה.. ניראלי זה יותר מלחיץ..

בסוף כשתמצאי אותו(ותמצאי..!) בזכות כל הקושי והמאמץ תעריכי אותו יותר והשמחה שלך תהיה גדולה הרבה יותר. מה שיביא אותך לחיזוק ותיחזוק הקשר כל יותר מהרגיל.

בהצלחה!

זה ממש נכון מה שקשה להשיג אח"כ מעריכים יותר.

אשתדל ליישם ולאגור כוחות ולהתפלל..

הקב"ה נתן לך תבונה וכלים להגיע לשם, לזכור את דברי המשנה "אם אין אני לי מי לי".

 

הסבלנות וההשתדלות משתלמים. ובגדול.

בס"ד

 

הכלי הכי יעיל שמושך אליו את האור האלוקי זה ביטחון.
תאמיני שהקב"ה לא מוגבל, ושהוא אוהב אותך בלי סוף,
ושלח לך את בעלך האמתי, שבדרכו אלייך.
 ואפשר גם להודות לקב"ה מראש.

והאמת האמת שהקב"ה לא מוגבל בחיפושים שלך, ולמרות שצריך כלים בדרך הטבע,
בטחון אמתי הוא כלי בפני עצמו ויהי רצון שאם אין לך כוח לחפש- שבעלך ימצא אותך בעצמו בע"ה!

 

 

ונתן לי אפשרות להסתכל מאוד כיוון באמת מחזק מה שכתבת תודה ואמן על הברכה.

ושה' יתן לי כח להמשיך לחפש..

בס"ד

 

כמשל שצריך לחפש אחר זיווגו כמו מי שמחזר אחר אבדתו...

 

דייט יכול להיות מתיש, ויכול להיות נחמד..

 

תחשבי על דרך שתעשה את הדייט נחמד וקליל יותר..

 

למשל: ללכת לטיול בפארק, ולא לשבת בבית קפה..

 

תחשבי על הפגישה כעל ערב נחמד וכיף..יתכן ותיפגשו שוב, ואולי לא..

 

תשמרי קצת על הרגשות בדייט הראשון/השני, אחרת זה באמת 

 

עלול להיות מתיש..

 

והמשוואה הידועה - 95% תפילה - 5% השתדלות

 

 

אבל צריך להאמין בלי דאויין (באמת)

לשמש העולה זה שיר לאהבה...

 

 כנראה אצל חלק זה ככה.. (יש סיבה) 

 

הרבה כוחות וב"הצלחה רבה

ובשורות טובות בקרוב- אמן!  

 

כן צודקת למדתי שאסור להתרגש יותר מדיי בהתחלה..

כי אם לא..    אני שומרת על דיסטנס מסויים, אחרת זה מפרק.

באמת שתתחתני  שאין אפשרות אחרת. 

אבל יפה איך שפירשת (יש גם בזה משהו). 

 

לחשוב על זה, לדמיין... תת המודע עובד. 

ב"הצלחה רבה! 

 

 

זה לא חייב להיות באופן כזה רשמי, כלומר, עם כותרת של "סיכום", אבל אחרי פגישה ראשונה בוודאי יש ציפיה של הבהרה האם ממשיכים ואם כן - החלטה מתי נפגשים שוב. בכמה פגישות הראשונות (שניה-שלישית נניח? זה תלוי בקשר ובתחושה) ההמשך לא מובן מאליו וצריך לברר ולהסכים לגביו. זה נכון אפילו אם נראה שלצד השני היה מעולה וגם לך - עלולות להיות הפתעות.

אבל לא קריטי

כי בד"כ יום אחרי הפגישה מחליטים "לאן פנינו מועדות".

ראה כאן.

 

או בכלל אחרי כל דבר שקורה לו.

אומר ממש או בתת מודע.

 

בסופו של דבר גם אתה עשית לעצמך סיכום לאחר הפגישה: איך היה, מה הכיוון שלך, מה הצעד הבא שלך. וכו'.

 

הדרך שלה היה לאמר זאת בפה, ולך.

אולי היא סוג של אדם שאוהב דברים ברורים ו/או דוגרי.

אל תקח את זה כזה רציני וכבד.

אולי זה סוג של: ''אז מה אתה אומר?''

 

 

 

גם אם אני יושב באוטובוס חזרה לבית וחושב על מה שהיה בפגישה, זה לא אומר שאני מסכם. אני חווה מחדש את הפגישה, מה היה ואיך היה, נהנה שוב מהאווירה שהייתה, מחייך לעצמי מדברים שנאמרו..
'סיכום' אם אפשר לקרוא לזה ככה, אני עושה יותר מאוחר...

"בא נסכם" שבא בסוף פגישה, נשמע לי כמו "לא החמאת לי מספיק במהלך הפגישה אז תעשה את זה עכשיו" או מהצד השני "לא בא לי עלייך אבל אני לא רדודה שחותכת אחרי מפגש אחד אז בא כבר נקבע את הפגישה הבאה בשביל שלא אוכל להבריז כי אני לא עומדת בזה ועוד רגע אני בורחת"

שכל אחד מתכוון למשהו קצת שונה כשהוא אומר : ''בוא נסכם''

ולכן המלצתי לא לקחת את זה כבד מידי. 

לא להיתפס למילים. לזרום. (חיפשתי מילה אחרת אבל לא מצאתי)

הייתי בטוח שהוא מדבר על סוף הפגישה ממש :X

אבל אתה יודע, היא (ואולי גם אתה) במתח לאיזה כיוון הקשר הולך,

אז אני משער שלשניכם זה יעשה טוב לתאם ציפיות להמשך,

כי לפחות בשלבים הראשונים אף-אחד לא יודע מה עובר לשני בראש.

אני מניחה שהיא רצתה לדעת מה קורה עם פגישה שניה. אולי הניסוח לא היה הכי שגרתי, אבל זה באמת בקטנה...

(ארוסי ואני החלטנו על פגישה שניה באמצע הראשונה זה גם לא הכי נורמלי, אבל זה מה שזרם לנו באותו הרגע)

אבל צריך לזכור ש:

א. יש השקפות עולם שונות לגבי זוגיות, שחלק מההמלצות שהבאת קצת סותרות את חלקן.

ב. לא כל הזוגות הם אותו דבר, ולכן לחלקם חלק מההמלצות שהבאת לא יהיו רלוונטיות להם.

 

סתם לדוגמא:

יש רבנים שסוברים שהגבר צריך להנהיג את הבית ושהאישה אמורה להיות מעין השתקפות שלו,

להשקפת העולם הזו (שאני לא מסכים איתה, אבל היא קיימת גם בפורום הזה.) המלצה מס' 3 שלך לא מתאימה לה.

תהיה נחמד, תהיה אדיב, אל תכעס ...
העניין הוא להבין לעומק, בפועל, מה השוני בין איש לאישה בכלל, ובקשר הספציפי של כל אחד ואחת..

ויש הוראות ברורות של רבנים על סכומים שמומלצים לקחת כשהשידוך מצליח.

שדכנות זו עבודה קשה, המון זמן, המון מאמץ, וחשבון טלפון מכובד למדי.

אז למה שיהיה בחינם?

בייחוד למי שנמצא במסלול של רמי לוי ב-20 ש"ח בחודש ללא הגבלה.

 

ולא יודע למה, ההרגשה שלי כלפי השדכנים שהיו לי, שגם אם השידוך היה מצליח,

אז לפחות מבחינת המאמצים לא היה מגיע להם סכום שפילו מתקרב ל10% מהסכום שהרבנים ממליצים.

 

וההסבר שאני שמעתי בכלל, שהכסף לשדכנים מגיע כתמריץ לשידוכים, וזה לא באמת אמור לשקף את המאמצים שלהם.

לצערי, גם זה פעל לרעתי, כי בעקבות התמריץ המכובד יצאתי עם הרבה שידוכים שלא היו רלוונטיים וסתם יצאתי מזה מתוסכל.

אומרים שדמי שדכנות זה כסף כשר.

 

(קיבלתי 100$ רק על זה שהייתי המציעה הראשונה של שידוך שיצא. וזה לא נחשב הרבה...)

כדי שייקח את הכסף וישאיר לי את השליש גן-עדן שלי.

 

ואחת הסיבות שאני לא אוהב שידוכים בעיקר מכאלה שאינם במעגל הקרוב שלי, היא שכל העסק הופך להיות כלכלי.

שיביא את החתן, ושיקח את חלק הגן-עדן המגיע לו.

 

ברור שיש לזה צד כלכלי. 

הרבה מהעולם שלנו מונע ע''י הצורך לכסף.

 

זמן כה רב מהחיים שלי אני משקיעה בלחפש שידוכים למכרים/ות שלי, 

שלא יהיה אכפת לי בכלל לקבל קצת $ על שידוך שיצליח, למרות שזה ממש לא מה שמניע אותי.

 

 

ומה הבעיה? זה יפה לשלם לשדכן שהצליח
זה נותן תמריץ חיובי, יש כל כך הרבה שלא מקבלים מספיק הצעות או בכלל..

כמובן מי שגם ככה עושה את זה ובחינם- תבוא עליו הברכה

אבל עזוב.

נסגור את הדיון.

אני חלילה לא חושבת שלא צריך להביא מתנה/סכום מסויים גם אם זה היה חברה או בת משפחה שמציעה את השידוך. פשוט היום זה הפך להיות מסחרה כלכלית שאני לא כלכלך מתחברת לזה אישית. לכן אני מחפשת מישהי שעושה זאת בזמנה הפנוי לשם מצווה. אין ספק שזה דורש ממנה מאמצים וכד׳ אבל אם היא עושה זאת לשם שמים וכי באמת אכפת לה והיא עושה זאת מכל הלב זה שווה את זה(;

אבל בד"כ אני לא אקשיב לאדם שישדך אותי כי הכסף ממריץ אותו.

אני מעוניין בשידוך של אחד שמעוניין בטובתי, ולא באחד שמעוניין בכסף שאביא לו.

כשאני שידכתי חברים שלי, חשבתי רק עליהם, וכשהם שילמו לי אני החזרתי להם את כל הכסף.

אמרתי להם שהאושר שיש להם זה המתנה (התשלום) הכי גדולה שהם יכולים לתת לי.

אבל דמי הרשמה נראה לי קצת מיותר...

כששידוך מצליח- בטח לשלם!! מצווה גדולה . הכרת הטוב....

אבל מראש?
מאוד לא אוהבת את הרעיון.
לכולנו יש אחריות לדאוג אחד לשני . אני כנשואה באמת מרגישה ככה. שזאת אחריות שלי לפחות לנסות לחשוב על רעיונות..
לקחת על זה כסף?

אני הלכתי פעם לשדכנית...נסעתי שלוש שעות באוטובוסים..באמת השקעתי!
היא ביקשה 100₪ מראש. ככה היא עובדת.
שילמתי.
מעולם לא שמעתי ממנה שוב.

התקשרתי אחרי כמה חודשים- התברר שהיא עסוקה ולא מתעסקת בזה כ''כ. היא לא זכרה מי אני. מעולם לא ניסתה לחשוב על רעיון.

לאירגונים- יותר שייך לשלם כי יש הוצאות.


למשהי פרטית- אולי רק אם היא באמת רצינית. ורק כשהיא מציעה מישהו. לא מראש.

ואני לא הייתי רוצה לקחת שקל ..לא מוותרת על המצווה.
מדברים אחרים אפשר לנסות להרוויח.

ולמשהי פרטית לא אמורות להיות הוצאות- היום אפשר להרשם לתוכנית שיחות חינם בכלום כסף.

כששידוך מצליח- בטח לשלם!! מצווה גדולה . הכרת הטוב....

אבל מראש?
מאוד לא אוהבת את הרעיון.
לכולנו יש אחריות לדאוג אחד לשני . אני כנשואה באמת מרגישה ככה. שזאת אחריות שלי לפחות לנסות לחשוב על רעיונות..
לקחת על זה כסף?

אני הלכתי פעם לשדכנית...נסעתי שלוש שעות באוטובוסים..באמת השקעתי!
היא ביקשה 100₪ מראש. ככה היא עובדת.
שילמתי.
מעולם לא שמעתי ממנה שוב.

התקשרתי אחרי כמה חודשים- התברר שהיא עסוקה ולא מתעסקת בזה כ''כ. היא לא זכרה מי אני. מעולם לא ניסתה לחשוב על רעיון.

לאירגונים- יותר שייך לשלם כי יש הוצאות.


למשהי פרטית- אולי רק אם היא באמת רצינית. ורק כשהיא מציעה מישהו. לא מראש.

ואני לא הייתי רוצה לקחת שקל ..לא מוותרת על המצווה.
מדברים אחרים אפשר לנסות להרוויח.

ולמשהי פרטית לא אמורות להיות הוצאות- היום אפשר להרשם לתוכנית שיחות חינם בכלום כסף.

צריך לדעת להוקיר ולהעריך. לפעמים גם ע"י ביטוי חיצוני, שיעודד להשקיע ולנסות לשדך.

זה הגיוני, אבל לשדכן שבזכותו אפשר לשלם לכל השאר, זה לא ברור?

כי זה בכלל לא על אותו המשקל.

 

לאולם, לקייטרינג, לצלם וכו', אתה משלם על זה שהם נותנים לך שירות,

ובד"כ יש יחס ברור בין מה שאתה משלם למה שאתה תקבל.

 

לעומת זאת לשדכנים (בציבור שלנו) אתה משלם לרוב כהכרת תודה,

בין אם מדובר על שיחת טלפון קטנה רק כדי להכיר ביניכם ובין אם מדובר בהשקעה שלא ניתנת לתיאור.

 

אם נלך לפי ההיגיון שלך, אז אתה כבר יכול להתחיל לחשב כמה כסף אתה מחוייב לשלם להורים שלך.

למה אנשים מצפים לקבח שרות בחינם?

 

אבל אם מישהו בא להציע לי, אני לא רואה הבדל בין טובה שההורים עושים לי לבין טובה שהחבר עושה לי.

 

כמובן שאתן לו מתנה כהכרת תודה, אבל לא צריך להגזים עם תשלום של כמה אלפי שקלים.

גם אז תצפי שיעשה לך טובה ורק תתני לו מתנה כהכרת תודה?

זה לא נקרא "לתת שרות".

לא שיהיה לי בעייה לתת לו כסף מי שיכיר לי את אשתי מצדי לתת לו כמה שאני רק יכול ולעשות חתונה בחצר של הבית עם כנפיים וקצת יין וכל הכסף אני יתן לו העיקר שימצא אותה...

@אלירז היא הבת של הראש ישיבה של הישיבה בשדרות(לב לדעת, לא של הרב פנדל)..

לק"י

אלא אם כן, זה ברור שהתשובה שלילית, ואז עדיף כמה שיותר מוקדם.

אבל הכי טוב זה לקבוע בפגישה עצמה מתי מדברים.

הכי טוב לקבוע בפגישה מתי מדברים..

בס"ד

 

אני אישית מעדיפה ביום אחרי הפגישה.

אני משתדלת לגבש דעה בערב אחרי הפגישה ככה שביום למחרת אני כבר מצפה לטלפון

אז כמה שיותר מוקדם-פחות זמן להיות במתח

אבל שוב-כל מקרה לגופו...

 

 

שבוע טוב וחודש מבורך!!

אפילו אם החלטת כבר באותו ערב.

גם אם החלטת שכן - תן לבחורה זמן לחשוב.

גם אם החלטת שלא - זה לא כל-כך מנומס, לפחות שייראה ששקלת זאת היטב (ובדרך-כלל אכן כדאי לשקול את הדברים במתינות).

אם זה כן באותו היום.
אם לא ביום למחרת כמו שכתבו שייראה שחשבת...

מסכמים ב5 דקות האחרונות של הדייט.

תכלס? כולם יודעים תוך 10-20 דקות מה הכיוון הכללי, למה למרוח יום שלם ומתח נפשי?

 

עושה איתה סיכומון קטן ויאללה לדייט הבא או להמשך החיים.

 

עוד לא פגשתי בחורה שלא זרמה על הסיכומונים שלי חחח

כשהאופי זורם זה מתקבל בברכה וברוח טובה לא כל אחד יכול לפעול כך.

ערב למחרת, גם כי כמה אפשר לדבר וגם כדי באמת ששתי הצדדים יוכלו לחשוב על זה ולעכל ולא סתם להחליט בפזיזות.

אני לא מגיב כמעט, אבל זה נושא שממש מעצבן. למה הגבר זה שצריך להתקשר? התשובה לזה כמובן ברורה, כי רוב הגברים בדרך כלל פחות יקחו את זה קשה כי הם פחות רגישים. אבל אם המצב הוא לא כזה? ואני מכיר מספיק מקרים שזה הפוך. הרי בסופו של דבר לכולנו יש רגשות.

אני אישית מאוד רגיש, אבל יודע שאני צריך להתקשר. ואני גם מתקשר מתוך התחשבות ורגישות בצד השני שאולי הוא יותר רגיש ממני. אבל מזה ועד לומר לי שזה לא בסדר שאני לא מתקשר זו ממש חוצפה לדעתי. מה קרה? רק הגבר צריך להתקשר? מעוניינת, מעולה קחי את הטלפון ותקבעי פגישה שוב, ואם יגידו לך לא, זה קשה אבל תתמודדי, כמו שכל גבר צריך.

 

לסיכום, ברור לי בשברים צריכים להיות יותר מתחשבים ורגישים כלפי בנות ולכן הגיוני שזה יתבטא בזה שהם יתקשר. אבל לצפות מכל הגברים להתקשר וזה לא בסדר שהם מורחים, זו הכללה לא בריאה לדעתי.

|הייתי חייב לפרוק|

- פעם אחת עשו לי את זה והופתעתי מאוד!! 

(אבל אני חושבת שזה היה ביום חמישי לפני ערב יום כיפור אז יותר הגיוני בדיעבד). 

שאפשרי אז להתקשר בערב שלמחרת הכי טוב ומקובל...  

 

- גבר צריך להתקשר- כי הבת צריכה להרגיש שרוצים אותה, שבוחר אותה... (כך הנורמה). 

לק"י

אפשר לקבוע שהבחורה תתקשר.
הרי מישהו חייב להתקשר בסופו של דבר....

לטובה - את לא חושבת שגם בנים רוצים שירצו בהם ויבחרו אותם? ובנוגע לנורמות, כמו כל נורמה, זה נכון בכללי אבל יש יוצאי דופן. ולכן לא צריך לצפות שתמיד יקרה מה שקורה בדרך כלל.

יעל מהדרום - אני מסכים איתך על זה שזה כך מקובל ואפילו בסדר וטוב שזה כך. אבל עצבן אותי שבנות לא מבינות שגם לבנים זה קשה ועוד באות בדרישות. רואות שהוא לא מתקשר? תתקשרו!

לק"י

למרות שאני מכירה יותר נשים שיש להן בעיה עם להתקשר, מאשר גברים..

הגבתי בהרחבה בפרטי. 

ברור שכולם רוצים שיבחרו בהם.. 

ותמיד בכל דבר תמצא יוצא מהכלל. 

 

ב"הצלחה! 

אבל אני כן רוצה לנסות.

 

יהיה טוב בסוף. טוב גדול.

ולדעתי-אם חשוב לך משהו מסויים שאת לא מוכנה להתפשר עליו-אל תתפשרי!

את צריכה לעשות הכי הרבה השתדלות להגיע למה שהכי מתאים לך ולסמוך על הקב"ה שיעשה את השאר-ב"הצלחה!

בחור שלא עשה ישיבה לפני הצבא ואחד שכן זה עולם אחר לגמרי ובטח בעניין השקפה דתית...

אבל מצד שני זה לא סותר את העובדה שאולי הוא ירצה לעלות ברמה רוחנית ולהתחזק, מה עוד שמה שעשה לפני הצבא לא גורע מהמידות שלו..

קיצור, אם רמה דתית זה תנאי ברזל ברוך ה' עשית בשכל.. אבל בכל מקרה תקחי בחבון גם פרמטרים אחרים שאולי יפצו על ה'דתיות' שלו..

 

לשמוע על ישיבה גבוהה לפני צבא..ושאפשר להתגייס אחרי חתונה..נכון , והיה לו לכן היה קשה לי לחתוך!

וגם אם זה לא מעיד יש לזה השלכות מעשיות.
אל תאכלי לעצמך את הראש, נשמע שבחרת בחירה נכונה.
גם אם לא ברור מה יהיה. הרבה פעמים לא ברור. צריך להתפלל.

 

לק"י

ולא בטוח שאת הבחירה שהם בחרו בגיל 18, הם היו בוחרים שוב כמה שנים אח"כ.