"יש בחינה"
"מה נפ"מ"
"מה את חושבת?"

  את צודקת!

 

 

על איזה טעות שלי

הם בסוף לומדים

ואת ממממש לא חייבת לומר כן אם לא באלך...

שכשיבוא הרגע, היא תתן את הסימן.

ושבינתיים תתפלל, תתאזר בסבלנות,

 

 

 

 

 

ו...

 

אל תפסיק לחפש.

אני חסכנית. מאוד. לא נפתח את זהכרגע.
אבל מה זה בן קמצן?
לא משלם עלייך בדייטים לפעמים?
לא קונ לך לשתות נגיד? מציע? משהו...
בגדול לא כדאי לצאת עם בחור *קמצן*. זה לא טוב גם לעתיד. תשימי לב...

"אפשר להציע לך משהו לשתות?
-בכיף
הנה, הבאתי מים מהבית!"

למה הוא צריך לקנות ? כדי לעשות עליך רושם?

לא רואה בעיה בלהביא שתיה או אוכל מהבית.


ולדעתי מעט מאוד אנשים הם באמת קמצנים.


בעלי גדל במשפחה מרובת ילדים שהכסף לא שופע בלי חשבון...ב''ה יש אבל לא ברווח...
ולמד לכלכל את עצמו ולמד לנהוג בחסכנות ולא סתם לפזר.. משווה בין מחירים , לא קונה סתם בלי סיבה.
גם בפגישות לא היה קונה דברים יקרים...
בעיקר כי היה תלמיד ישיבה שגם ככה ממן שכר לימוד ונסיעות ואוכל לבדאז מאיפה יש כסף בצד להזמין אותי על חשבונו??

לא חשבתי שזה אומר משהו שלילי כי הראש שלי לא מובנה בצורה כזאת. שונאת להיות בעמדת מקבלת..לא מצפה לזה.

אני באתי לפגישות להרגיש את הלב שלו- ולא היה לי ספק שיש לו לב טוב ורגיש.
לא בחנתי את ליבו במדדים אלו או אחרים.


ב''ה נשואים שנתיים וחצי ואני מודה על זה שהוא יודע לחסוך.
זה לא מונע ממנו גם לצאת מהשגרה ולפנק ולפרגן מדי פעם בשורולדים או בפינוקים אחרים...

לא לבזבז כסף זה משהו אחד.

להיות קמצן, זה כבר אחרת...

יש כאלה שעושים את זה בתור מחלה ושיגעון, ויש כאלה שעושים את זה בצורה מחושבת ומקצועית מתוך מטרה להשיג יעד.

 

צריך לשים לב להבדל בניהם.

לא יודע איך להדגיש מהפלאפון,דגש על לבזבז ואפשר גם על אוהב

חסכן וקמצן זה לא אותו דבר...
אולי חסכן=לא אוהב לבזבז כסף

*חסכן*זה שם מכובס ל*קמצן*
באמת, חסכן=מי שלא *מבזבז* אבל על דברים חשובים הוא יוציא בשמחה.
*קמצן*=לא יוציא על אחרים גם בדברים חשובים.
*כילי*=לא יוציא גם על עצמו בדברים חשובים

לי חשוב משהו מסויים (נניח תפילין) - אם אני לא יוציא
עליו לעצמי ויש לי- אני כילי.
להוא חשוב משהו אחר(נניח משחק כדורגל) אם הוא לא יוציא על עצמו ויש לו -כנל.
וכן על זה הדרך

הייתי מבררת עם הבחור (בדרך הנכונה כמובן) מה הסיבה למעשים שפרשתי כמעשים של אדם קמצן.
אולי תגלי דברים חדשים?
אולי הוא נמצא במצב כלכלי שדורש ממנו להצטמצם? אולי כל אחד מכם הבין את הסיטואציה אחרת ולכן ציפית ממנו להתנהג בצורה שונה?
אולי הוא פשוט מתנהל בצורה חסכונית?
חשוב מאוד (בעיקר כשבוחנים אדם ) לעשות את ההפרדה בין חסכן לקמצן.
חסכן פועל מתוך חשיבה, דאגה לעתיד ואחריות. לעומת זאת קמצן פועל מתוך רכושניות, אגואיזם ולפעמים גם נקודה חסרה באמונה..

בחיפוש אחר האדם המושלם. 

<צ>

 

וברצינות:

לבדוק עד כמה עלולה תכונה זו להפריע *לך* בחיי הנישואין. 

 

אפשר לדבר אתו על זה, כמו שהמליצו לפניי; 

אם אתם כמובן ברמה כזו של פתיחות. 

 

בכלל, במקום לברוח מהתמודדות בכל מיני מצבים של היתקלות בבני אדם לא מושלמים, 

כדאי לברר איך "אני יכול/ה להתמודד עם זה?". 

 

וזה עדיף מאשר המשך החיפוש אחר האדם הלא-מושלם הבא.. 

 

ולענייננו, 

כדאי גם לשקול את הפן החיובי, כדברי אדמין. 

ובקיצור, למצוא את שביל הזהב בין קמצנות לבין פזרנות, ובלשון הרמב"ם - נדיבות. 

 

בהצלחה.

 

 

את כאילו מנסה למצוא את המידות הרעות שלו?

זה מה שיש לך לעשות?? משעמם לך??

 

את צריכה לשאול את עצמך אם טוב לך איתו או לא?

ובהתאם לזה להחליט..

וזה גם ממש לא משנה מה אחרות חושבות על בחורים קמצנים!

בדרך כלל זה משהו בולט

מתי זה בולט בדיוק?

 

ב-99% מהסיטואציות המצויות שתביאי,

אני אוכל להסביר לך למה הגיוני שלא מדובר בקמצנות אלא בסיבות אחרות.

בס"ד

צריך אח"כ להחליט האם מתאים לי להשלים עם זה.

 

זה אמנם לא משנה מה אחרים חושבים, אבל זה פותח כיוונים למחשבה.

אבל מדבריה ניכר שהיא מנסה למצוא (דהיינו מחפשת) את המידות הרעות של הצד השני,

אם כך, לענ"ד מדובר על מידה רעה בפני עצמה שחשוב מאד מאד מאד לתקן (בייחוד כשמדובר על זוגיות)!

הייתי מביאה אותנו למצב שבו צריך להוציא כסף ורואה איך הוא מתנהג.
תנסי להבחין אם מדובר בקמצן או באחד שלא רוצה להוציא כסף שאין לו.
זה בא לפעמים גם עם קמצנות ריגשית.

אם את רואה שהוא באמת קמצן, מציעה להפסיק לפני שיהיו לך רגשות כלפיו.

ויש הבדל מהותי בין "להשקיע" כסף לעומת "לבזבז" כסף.

 

ואם כן טוב שהוא "לא אוהב לבזבז כסףף..."

לאלה שלא הבינו אותי נכון. אני חלילה לא מנסה למצוא נקודות רעות ממש לא. אך ידוע לי ממש. מסיפורין שהוא סיפר. מדברים שאמר. מהתנהלות שלו שהוא לא אוהב להוציא כסף..
מה עושים במצבין כאלה..? מנסים בעדינות כל פען לנסות לשנות את זה? זה אבוד מראש..?

 

אם הוא ממש לא מוציא, גם על דברים חשובים.

אישה צריכה (לרוב) בעל שיפנק אותה ויעניק לה. לא בפזרנות. אבל בפרגון ובשמחה.

לעומת זאת חסכנות זה דבר חשוב- להיות מחושב ושקול, ובודק על מה אתה מוציא כסף.

לבקש מחבר קרוב או מהמשדך/ת לרמוז על התהייה שלך לגביו...

אם יודעת בוודאות שהוא קמצן, מפסיקה מידית...

והכי טוב לדעתי שאת הבירור היותר מעמיק יעשו אחד עם השנייה

 

סגנון דומה זה אחד הדברים החשובים. אופי, סגנון התקשורת, מזג... - אלה בדרך-כלל הדברים שמעלים את הרעיון. אחרי כן חושבים האם מבחינה דתית הם מתאימים, ואולי גם מבחינה חיצונית (ומבחינת גובה). מעבר לזה שומעים מהצדדים עצמם מה הם מחפשים ומנסים לראות לפי זה אם אכן רלוונטי.

 

לגבי מוצא - יצא לי לשמוע על מי שמחפש דווקא מוצא מסוים כשהצעתי לו מישהי שלא עונה לכך. יצא לי לשמוע גם מחברה (נשואה כבר) שהמוצא היה חשוב לה מאוד. בקיצור - זה קיים. לרוב אני מניחה שהמוצא לא חשוב... אבל לא מזיק לשאול.

 

לא נראה לי שיצא לי לרצות שיציעו מישהו ולא משנה מי - סתם בזבוז זמן וכאב ראש. (לשאלה הסמויה - אני לא חושבת שכדאי להציע גם כשלא חושבים שזה יוכל להתאים, ולו כדי להציע. אם מסתפקים אם מתאים זה עניין אחר.)

 

הצעתי די הרבה (חתונה לא יצאה מזה בינתיים..)

 

לא חוויתי ייאוש, ברוך השם.

על הפיסקה הראשונה והשניה אני מסכים, רק כמה הערות קטנות- 

מזג זה לאו דווקא מחייב, אלא אופי פנימי (רגיש\קשוח) ולאו דווקא תואם, אלא רצוי

 

לגבי מוצא זה קשור לרמת המסורתיות של הבחור\ה, ככל שהם מסורתיים יותר ככה יהיה יותר

חשוב המוצא.

(אני אישית לדוגמא חשבתי שיצליח לצאת עם אופי זהה אלי ומטרות דומות, גם כשהמוצא שונה

אבל בסוף אחרי עבודה קשה יצא שהמוצא של ארוסתי יצא זהה למוצא שלי (חלקית),

והבית בו גדלנו הוא זהה לחלוטין בתוכנו)

על מה מסתכלים?

 

שלב בחיים,

מה שהוא והיא מחפשים בפועל,

סגנון (ונכנס כאן גם סגנון דתי וגם גישה כללית לחיים),

תכונות אופי בולטות (רצינות, שאפתנות, אהבה לדברים מסוימים),

בד"כ כשמכירים טוב אז יודעים פחות-או-יותר מה הם מחפשים ואז אפשר לחבר קצת קווים דומים.

 

צריך גם אינטואיציה (ולי אין כל כך ) ולנסות לשמוע את מה שהם אומרים.

לא יצא לי שביקשו מוצא מסוים, אבל כן מנטליות מסוימת (לפעמים זה מתנגש ולפעמים ממש לא).

בכל אופן, יש כאלה שזה קריטי מבחינתם, אבל זה לא נובע מתוך עניין אישי בד"כ.

שואלים על פרטים כמו: סגנון דתי, גובה, מה היא עושה בחיים, תמונה, תוכניות לעתיד - הדברים הרגילים.

 

עריכה: יש מצבים ששואלים אם הוא ליטאי או ספרדי וכו', אבל מבחינתי זה כמו לשאול אם הוא חב"דניק. לאו דווקא על המוצא המסוים. 

 

 

 

נשמע שהבעיה היא לא רק ברצון

הבעיה היא בעיקר בפחד

פחד הוא מעצור די חזק

ברגע שהפחדים יעלמו (או לפחות יופחתו)-

אז גם הרצון יצליח להתגבר ביתר קלות

 

תנסי להגדיר לעצמך מה מפחיד אותך

פחד מעצמאות כלכלית? פחד מלהיכנס לקשר קרוב?

פחד שהקשר יגדע באיבו? פחד משינויים?

 

אם זה משהו פשוט-אפשר להעזר באמא\אחות\חברה

לא להילחם בפחד,פשוט לתת לו להתפוגג

אם הפחד יותר רציני-אולי כדאי לשקול טיפול אצל מישי מקצועית

זאת לא בושה

חבל להסתובב סביב עצמך שנים כשאפשר לטפל בזה תוך כמה שבועות\חודשים

בהצלחה

צודקת.

ותודה על התגובה נשמה.

לגמרי אתך במה שכתבת.

לרגע לא חושבת שזה בושה להתייעץ, ההפך!

הלכתי לטיפול אצל מישהי מדהימה!! וגם מתייעצת ומדברת על זה חופשי ובכלל, ממש פתוחה לזה.

אבל את יודעת, תהליכים הם דבר תהליכי

אז סתם פתאום התחשק לי לכתו פה למקרה שאולי יש מי שמבין את התחושה ואולי יהיו תובנות מעניינות שאוכל ללמוד מהן ולקחת לי לחיי...

ברור לגמרי שזה עניין אישי וכל אחד מתמודד עם דברים שונים, אבל לפעמים יש דברים משותפים, אז מעניין אותי לשמוע.

בכל מקרה, אני מאמינה שכל אחד והסיפור שלו וזה באמת קצת כללי מדי...

ובכל זאת, אשמח לשמוע אם יש מי שחווה מניעות על הרצון ומצא דרך לברר אותו ובא לו לשתף.

(כמובן שהפנייה היא לבנות ובנים, סתם הניסוח בלשון זכר)

ומטפלת בזה

אולי אפשר להעזר בדמיון (לדמיין את עצמכם יושבים ביחד בשולחן שבת, יושבים כזוג קשישים במרפסת) 

וגם במעשה (כשאת הולכת לעבודה-תכניסי לעצמך לראש

שזה לא סתם בשביל כסף לפינוקים,זה כדאי שיהיה לכם ממה לחיות)

וגם להתפלל,זה מאוד מחזק את הרצון

אולי בהתחלה התפילה נראית מאולצת כי את לא בטוחה לגמרי שאת רוצה את זה

אבל אחרי כמה פעמים הרצון מחזק

 

לחשוב פתאום על מצב שבו לא מחליטים לבד. צריך לארגן חתונה ולאחריה דירה/מקום מגורים/וכו'.
צריך לדעת לשחרר, לדעת שהכל יסתדר, שיש רק צורך בלהיות מסודר ולתכנן את העתיד(ביחד).
זהו פחד מה לא נודע, תמיד המצב החדש מפחיד אותנו.
דברים שצריך לגדול אליהם ואיתם כוללים בין היתר את הבעל. לא מתחתנים רק כשהכל מגובש, ברור שצריך לדעת מי אתה ומאין באת ולאן אתה הולך...אבל צריך גם להיבנות ביחד ולא להגיע כאנשים 100% מגובשים בלי רצון להשתנות.

תודה רבה!! 

 

אנסה ליישם 

 

בסוף, על זה שצריך להיבנות ביחד ולא להגיע כאנשים מושלמים בלי רצון להשתנות.

אז מסכימה אתך לגמרי.

מה שאני חושבת שאני צריכה לעבוד עליו זה בדיוק הדבר הזה.

 על להיות פתוחה לזה שאני, הלא מושלמת ועוד לא מושלם אחר, נבנה משהו טוב ביחד.

שנעבוד על עצמינו ונתקדם לטוב שכולנו שואפים אליו כל הזמן.

פשוט אני יודעת שכשאהיה עם בן זוג, אני לא אוכל לעבוד על עצמי אפילו טיפה שאני מושלמת, אז אני צריכה להכין את עצמי לזה  

 

 

טוב ובונה אם את רק מוכנה להקשיב.................          

שיעור מעולה. חשוב.

בא לי בזמן..

ה' יברך אותך!

מאיפה העלית אותו? איך אני מגיעה אליו באינטרנט (לא דרך פה), יש מצב כזה?

לא יודע איפה אפשר למצוא אותו

אמרתי שהוא מוכר כי כך שמעתי, אבל לא באמת ידוע לי. סליחה

אבל אין אפשרות להוריד אותו מהאתר כאן?

 

כ"כ בדברים האלה... (של להוריד מהאתר וזה) 

הגיוני מאוד שהוא מוכר, לא הרבה מעזים להגיד ככה את הדברים האלה. וזה מאוד אמתי מה שהרב אומר שם...

(זה הרב יהושע שפירא, נכון?) יש שם לשיעור אולי? שאוכל לחפש?

הרב יהושוע שפירא - לא בשמיים היא, בחירת בת זוג

נראה לי שחיזוק האמונה בה' ובהשגחתו יעזור לך בכל ענייני החיים וכמובן גם בזה:

ממליץ על הספר ב"גן האמונה".

 

חיזוק הביטחון בה' זה לא מספיק. ממה שאני מבין יותר נדרש כאן חיזוק הביטחון והאמונה בעצמי.  יש המון קשיים בחיים ולא תמיד הכי נוחים, חתונה זה סטטוס חיים אחר, עם הרבה אושר ושמחה, אבל עם הרבה התמודדויות ואחריות שעל כתפיך, ופשוט צריל למצוא בנו את היכולת ואת הכח ללכת על כל הגודל הזה, ולומר לעצמי שאני מוכן לכל החיים הללו, ללכת על זה בגדלות ותמיד ללחום את מלחמת החיים, להתגבר ולעלות, תמיד  

לכן, נראה לי שבנישואין צריל הרבה אמונה בי, בעצמי, שה' נתן לי יכולת לעמוד בזה, ואז-להסתער על זה בכל הגודל ובכל הכח, כמה שיותר בשמחה

באמת. 

דברים מחזקים ומאירים.

אני מלקטת פה דברים שאין לי ספק שיעזרו לי בדרך הזאת...

ממש מרגש אותי. 

באמת תודה רבה!

 

 

לא הצלחתי למצוא את השיעור, אבל אמשיך לחפש ואולי אצליח להוריד מפה 

מקום ניפלא למצוא בו שיעורים בכל הנושאים וגם בנושא הזה. דוגמאות:

 

בית ספר לשפות - על פערי תקשורת בין גברים לנשים -יום עיון בנושא זוגיות טבת התשע"א

 

שידוכים (הרב הסופר יוסף אליהו ) - 7 שיעורים

 

מה זו אהבה ? - יום עיון לחיזוק התא המשפחתי כסלו תשע"ב

עידוד זוגיות מוקדמת - חלק א - בניין החוסן האישי של ילדים

 

 

 

בנושא הפחד/החשש:

משבירה לתיקון - התמודדות עם משבר - ד"ר מיכאל אבולעפיה

 

 

תחפשי שם בין כל השיעורים באתר דברים שמתאימים לך - מאוד מומלץ.

שווה להאזין ולהתמודד עם הנאמר.

 

תודה על הבאת הדברים.

בתור אחת שרצתה להתחתן בכל ליבה.
ושמונה שנים היתה בפגישות.
נפגשה עם יותר מ80 בחורים.
ואחרי שב''ה התחתנה יכולה לומר בוודאות גמורה-
לא הייתי יכולה להתחתן עם אף אחד מכל ה80+ בחורים!!!! ברור לי במליון אחוז שאף אחד מהם לא בעלי ולא התקרב לכך.
לא כי פחדתי. לא כי הייתי בררנית.
פשוט רק אחרי 8 שנים ה' החליט להפגיש ביננו. ואם הייתי מכניסה לי לראש כל מיני סברות אחרות שאני לא התחתנתי כי אני לא באמת רוצה או לא בסדר בכך וכך- אוי ואבוי לי.

וזה קשה להודות בכך שיש משהו שתלוי בקב''ה ולא רק בנו.
כי זה קשה להיות בחוסר ידיעה איך ומתי. וקשה לחכות.

וברור שיש הרבה עניין של השתדלות מעשית ונפשית ורוחנית.

אבל זה לא סותר.

כי לא מתחתנים רק מכח בחירותינו. אלא גם ובעיקר -מרצון ה' שזה יקרה .


ואני ממש לא מתכוונת לסתור את הרב יהושוע חלילה. מכבדת אותו מאוד. ויש לו חלק גם בזה שהתחתנו...


פשוט מאוד לא אוהבת כשקובעים עובדה שהבעיה היא במי שלא מצליח התחתן.
לרוב זה לא נכון. אולי לפעמים כן.

אלא שהרצון שלך להתחתן לא היה חזק מספיק כדי להעביר מעיניך את הבעיות שהיו באותם בחורים.

אפילו לא טיפה נכון.

רציתי להתחתן באמת בכל ליבי,

ורק ה' יודע כמה.

זה שכל מי שהיה לא התאים זה כי ידעתימאוד מה הלב מחפש. לא בהגדרות חיצוניות...לא פסלתי אנשים כי הם לא שילמו עלי בדייט או כי הם למדו בישיבה בסגנון שונה.
היו לי בערך 3 דברים מהותיים שחשובים לי וידעתי שאני חייבת להרגיש אותם בבעלי בצירוף עם מציאת חןו וחיבה פשוטה.
ואצל אף אחד זה לא היה.
לא בגלל שהוא לא מספיק...בגלל שמה שקרה ביננו לא היה מה שחיפשתי.

ואני לא רואה טיפה קשר לעצם הרצון להץחתן. אולי אצל בנים יש יותר בלבולים בעניין. לי מעולם לא היה בלבול ברצון. רציתי להתחתן לא כדי ללבוש שמלה לבנה- החלום שלי היה זוגיות, בית של תורה ושמחה, משפחה.

וסתם שתדע- את בעלי ראיתי לראשונה 5 ששנים לפני שנפגשנו רשמית. וישר אמרתי למי שהיתה לידי שזה בעלי. למה? הלב הרגיש.
נפגשנו רק אחרי5 שנים.
ולמעשה לא יכולנו להפגש לפני- כי הוא קטן ממני ב4 שנים....

בקיצור לה' יש מהלכים שונים שמעביר כל אחד בעולם עם תחנות שונות בדרך...ולא הכל קדור להאם אדם רוצה או לא...
יש מפתחות שהם בידי שמיים וטוב שכך.
זה נכון שצריך להשתדל. זה נכון ששצריך לרצות באמת.
וזה לא אומר שאם זה לא קרה זה כי לא רצית.

לא רציתי להתחתן יותר כשפגשתי את בילי מאשר מה רציתי להתחתן שבוע לפני כשפגשתי את הבחור לפניו.
פשוט הוא היה מה שחיפשתי והוא לא.

אפילו לא טיפה נכון.

רציתי להתחתן באמת בכל ליבי,

ורק ה' יודע כמה.

זה שכל מי שהיה לא התאים זה כי ידעתימאוד מה הלב מחפש. לא בהגדרות חיצוניות...לא פסלתי אנשים כי הם לא שילמו עלי בדייט או כי הם למדו בישיבה בסגנון שונה.
היו לי בערך 3 דברים מהותיים שחשובים לי וידעתי שאני חייבת להרגיש אותם בבעלי בצירוף עם מציאת חןו וחיבה פשוטה.
ואצל אף אחד זה לא היה.
לא בגלל שהוא לא מספיק...בגלל שמה שקרה ביננו לא היה מה שחיפשתי.

ואני לא רואה טיפה קשר לעצם הרצון להץחתן. אולי אצל בנים יש יותר בלבולים בעניין. לי מעולם לא היה בלבול ברצון. רציתי להתחתן לא כדי ללבוש שמלה לבנה- החלום שלי היה זוגיות, בית של תורה ושמחה, משפחה.

וסתם שתדע- את בעלי ראיתי לראשונה 5 ששנים לפני שנפגשנו רשמית. וישר אמרתי למי שהיתה לידי שזה בעלי. למה? הלב הרגיש.
נפגשנו רק אחרי5 שנים.
ולמעשה לא יכולנו להפגש לפני- כי הוא קטן ממני ב4 שנים....

בקיצור לה' יש מהלכים שונים שמעביר כל אחד בעולם עם תחנות שונות בדרך...ולא הכל קדור להאם אדם רוצה או לא...
יש מפתחות שהם בידי שמיים וטוב שכך.
זה נכון שצריך להשתדל. זה נכון ששצריך לרצות באמת.
וזה לא אומר שאם זה לא קרה זה כי לא רצית.

לא רציתי להתחתן יותר כשפגשתי את בילי מאשר מה רציתי להתחתן שבוע לפני כשפגשתי את הבחור לפניו.
פשוט הוא היה מה שחיפשתי והוא לא.

ואני יצאתי עם מגוון בחורים במשך 6 שנים. וגם עם אלו שחשבתי שאני יכולה להתחתן- הם חשבו אחרת...כידוע, צריך הסכמה הדדית בענין הזה...

אך לא לכל הרווקים

על כל החלטה שלו, לאיש אין זכות לערער

מבחינתי אין שאלה בכלל. כל אחד יעשה בבית שלו עם המשפחה שלו.
יהיו להם מספיק חגים ביחד בעתיד כדי להחליט אצל מי עושים חג...
ולעניות דעתי זו ממש לא דרישה לגיטימית מצד הבחורה.

לשאלתך: כבד את אביך ואת אמך זה דאורייתא ובעשרת הדברות.
ולפני החתונה אין שאלה בכלל שיעשה עם משפחתו.

אז את אמורה לדעת הרבה יותר טוב מאיתנו איזו מתנה הכי תתאים לו..

ב. זה תלוי בהרבה דברים, סתם כך מקבלים רק שכ"ד שזה בערך 750 ש"ח.

    אבל אם האישה שנה שניה בלימודים אקדמאים, אז מקבלים תשמ"ש די גבוה.

    בהריון מחודש רביעי גם מקבלים תשמ"ש.

    זה גם תלוי במצב הכלכלי של המשפחה וכד'.

 

בקיצור, התשמ"ש מהצבא תלוי בהרבה גורמים וסעיפים.

וזה רק אם התחתנו בשנה שניה ומעלה.
אם אין ילדים ואין הריון באופק, עדיף בעיני לדחות כמה שאפשר.
העניין בשחר שכל יום חוזרים הביתה, ושלומדים מקצוע.

במצטבר כולל שכר דירה וכולל ת''ש זה יגרד ת2000 אני חושב

מי שלא- 1200 ואם היא עובדת משרה מלאה ולא מגיעה ל 5000 הצבא משלים.

וזה מגיע ביחד ל4,000+
בשביל זוג בלי ילדים זה מספיק מעל למעבר! מצליחים לחסוך כ800-1,000 ש"ח בחודש.
כשיש ילד מקבלים עוד איזה 800-1000 ש"ח לא זוכרת בדיוק .. אבל זה בסדר גמור.

ויפה שאתם מצליחים לחסוך.
אנחנו מוציאים בערך 4+ לחודש, זוג בלי ילדים.

חח... אנחנו מחושבים ברמת השקל כי אני לומדת את התחום ובעלי סתם כזה באופי

לצערי יש לי הוצאות לא רגילות, ואני לא מסוגלת לא להתפנק לפעמים, בגלל מצבי הבריאותי.
בכל מקרה זה מעניין, כי אני הבנתי שזה 3000 בלבד מחברה אחרת.

לא כולם מקבלים אותו דבר...

אין לי פרטים מדוויקים אבל מה שכן

זאת אחת התוכניות הכי טובות בצה"ל

אם לא ה-

אם את רוצה מוזמנת לאישי

https://www.aman.idf.il/sip_storage/files/5/69195.pdf

עמודים 23 ואילך.

עדיף להיכנס למסלול כנשואים+

זה מאוד משתנה מאחד לאחד

תצליחו!

לחלוטין משהו שזאת הנטייה שלו על פני משהו שחוסך,

אני מרגישה שהתכונה הזאת היא הרבה פעמים משקפת הרבה יותר מאשר גישה לכסף, יש בזה משהו מהתנועה של הנפש

כמובן שאני לא בעד חוסר מחשבה/ פזיזות אבל אעדיף משהו שעובד על עצמו בקטע של לפזר פחות מאשר הפוך 

בגדול לא יפריע בכלל.
כל עוד האדם יודע להתנהל עם כספו.

כמו השרשור עם הקמצן.
צריך לשים לב אם הוא קמצן או חסכן.

וכאן צריך לשים לב אם הוא פזרן או נדיב.

מה המצב הכלכלי שלו? אם הוא טוב, הוא יודע להתנהל טוב עם הכסף? ואם לא- לא מתאים.....

אישית עם כמה שכסף זה לא הכל בחיים, לחיות במצב כלכלי טוב זה מרגיע וכיף- אפשר להתפנק מדי פעם...
אני לא אתנגד..

אבל כדאי שגם יהיה לזה כיסוי...

כל אחת ומה שמתאים לה.

אבל פשוט כדאי להיות נדיב, שזה לא קמצן ולא פזרן. ככה הרמב"ם אומר.

אכן נראה מה יהיה אחרי החתונה. יש לי בסיס טוב, אבל באמת אצטרך לראות אם זה יסתדר.

[לגבי מה שהרמב"ם כותב להיות נדיב. טוב יש בחינות שונות והבעל שם טוב כותב אחרת. עכ"פ אולי אני סתם חולם, ובאמת אחרי החתונה לא אוכל לנהוג בפזרנות, ובאמת יהיה קשה לי להתרגל לחיי צמצמום, וזה יצור בעיות. אני סומך על ה' שיספק צרכיי ברווח, ונקווה שזה באמת יהיה כך ולא אתבדה. אבהיר לבחורה ביתר פירוט את הדבר הזה, כי היא גם לוקחת את הסיכון אתי. אכן אני מניח שלרוב הבחורות זה לא יתאים, אבל אני מחפש בחורה אחת!]

כסף בעיני הוא לא המטרה, אלא אמצעי,

ולפעמים זה אמצעי להשיג דברים, אז אין לי בעיה להוציא על אחרים, וזה גם עניין תרבותי כנראה, לדג' שאתה עם חבר- להזמין אותו ולשלם עליו..  זה הכי נראה לי נחמד, לא רואה בכסף משהו שחשוב שיהיה בבנק, אלא באמת אמצעי,

אז יש שיגידו שאני פזרנית[ואומרים..]

 

ואם מישהו לא כזה, זה קשה... כי זה אומר מישהו שעושה חשבון להוצאות בצורה שבעיני מוציאה את הכיף.

ולא, זה לא חוסר אחריות, כי אני דואגת לעבוד בשביל לחיות ככה,

וברור שיש תקופות שחוסכים יותר, ועדיין... 

 

חוץ מזה, שעובדים קשה, אז לא נהנה מהכסף?

 

אבל כאמור רצוי לחסוך ושיהיה איה כיסוי להוצאות...

יש בית לכלכל וצריך ולדעת להתנהל נכון. אם אתה יודע לעשות זאת- אשריך. ואם יש לך את הכסף, מה טוב.
זה טוב לדעת שיש כסף. כי חיים טןב. לא מתפזרים יותר מדיי אבל יודעים להתפנק כשצריך

שוב, אם יש לך את הכסף - מעולה. איזו אישה לא תרצה שיפנקו אותה?

כי החיים מאד שונים שאתה נשוי , ואם יש לך שני ילדים במעון ומשכנתא ואתה מרוויח מצוין , עדיין יש מצב שבסוף החודש לא תבין לאן הכסף נעלם... ואני הכי בעד לחיות את החיים הטובים , אבל בטעם.
ועצת הזהב שלי - לחסוך כסף בפקדון סגור כבר מגיל 16 ...

במחילה, נראה לי שהשרשור הזה הוא פשוט דרך מתחכמת לשאול מי מעוניינת בבחור שיפנק אותה, במושגים שלך, ושיש לו "די והותר", כדבריך.

שזה לגיטימי, רק בוא נשים דברים על השולחן.

מעט, פורשת בפיהוק.

ואף על פי כן אנשים שואלים פה שאלות כדי לדעת אם יש מקום לתקן את הטעויות שלהם, לשמוע את דעתם וכו וכו

וידיעה שאני נכשל בצד ההפוך, אז רק לברר ולתקן מתוך רעיונות נשיים ובכלל.

עם בחור שמחליט איזה אדם להיות לפי השאלה מה בנות רוצות שהוא יהיה.

צריך להפוך לגמרי לאדם אחר, אבל ברור שלהתחשב.

נגיד, אם נקח את השרשור הזה. ברור שלא אשנה את טבעי שטוב לי איתה, להיות פזרן, אבל כן זה יגרום לי למיתון.

דווקא דעת הבריות, היא חשובה מאוד. האדם הוא לא יחיד בעולם, הוא צריך להתחשב בדעתם של אחרים, וזה גם עוזר למתן וליישר את דעותיו של האדם.

תמהני. בהצלחה בחיים..
(ולמען הקוראים האחרים, אם יש, אני כן בעד להשתנות למען בן זוג קונקרטי, וכן בעד להיות מעורב בדעת עם הבריות ולהשתנות למען הסביבה גם אם לי פחות מפריע עניין מסוים.
לא מאמינה בלשאול בנות מה מושך אותן ולכוון לשם. לא מאמינה שיכול להיווצר מזה שינוי כן ואמיתי.)

אחד הדברים הכי מרכזיים שגורמים למיתון וישרות דעת הבריות היא המשיכה והצורך להתאים את עצמך למין האחר. זה כוח חזק שעושה שינויים וכדאי להשתמש בו, לפי דעתי.

לא נראה לי שיש אדם בעולם, שלא משתמש בזה כדי להשתנות, ויעידו על זה מלא שרשורים שיש פה, ששואלים את דעת המין השני על כל מיני דברים.

תהום פעורה בין השאלה (שמנוסחת אחרת אבל מה שעומד מאחוריה זה -) "אני אדם שרגיש לסביבה וחשוב לי שהצד השני ירגיש בנוח בקרבתי. האם בנושא תשלום בדייטים הצעד שיבטא את זה יהיה לשלם עליה, או דווקא לא?", לבין השאלה "האם להיות אדם רגיש ומתחשב בסביבה או לא?" (שזו המקבילה למה שאתה שאלת).

ולא הבנתי מה רע בזה.

גם לא הבנתי, מה השרשור הזה שונה מהשרשור, של האם הייתם יוצאים אם אדם קמצן, שממנו קבלתי את הרעיון לשרשור זה.

לטובת בן זוג עתידי - באותה מידה אפשר להשתנות לטובת כלל בני האדם, גם בני מינך, וזה נשמע לי אמיתי יותר.

אבל אני שייכת לאסכולה שגורסת שההבדל הכי משמעותי בין קשר עם בני מינך לקשר עם בני המין השני הוא אלמנט המשיכה, ולכן בכל הכנות השתדלות גורפת למצוא חן בעיני המין השני (*לא בן זוג ספציפי*) במקומות שבהם מול בני מינך לא הרגשת צורך לשנות - מתקשרת לי אוטומטית להיבט מיני..

לגבי השרשורים -
בשרשור ההוא מדובר ב*בחורה* שרוצה לאמוד כמה נוראית הקמצנות אצל בחור שפגשה. כלומר, איך לפרש ואולי גם איך להתמודד עם מציאות נתונה מבחינתה - הקמצנות של אדם אחר.

בשרשור שלך מדובר ב*בחור ששואל על עצמו*, איזו מציאות *לקבוע*. לא איך להתמודד עם משהו שאחרים קבעו.

וזה מתחיל לחזור על עצמו אז בזה אסיים. חג שמח, מאחלת לך למצוא בקרוב אישה שאוהבת איש פזרן..

שאתה מכיר אותו או אותה, וזה כלל לא קשור למיניות, אלא ליכולת להתאים את עצמך להבדל בין המינים.
סתם לדוגמא, תכנס לדירה של רווקים בנים, הרבה פעמים זה לא הכי מסודר, כי בנים רואים פחות צורך בסדר. אבל כדאי להכין את עצמך לצורך הנשי בסדר ויופי. עכשיו איך נגיד דבר כזה, או הדבר לעבוד על פזרנות קשור למיניות?! זו הכנה נפשית רחבה להתאמת עצמך לבן המין השני.

*פזרנות כלל לא נוגעת באנשים אחרים עד שאהיה נשוי. דוקא אנשים נהנים מזה. היחידה שתפגע זו אשתי ובני ביתי, לכן מאוד מובן שהצורך הכי גדול לשנות את זה, זה ביחס לביתי העתידי.

*יש מלא שרשורים שאנשים שואלים, איך להתאים ולהכין את עצמם לבני המין השני, וזה מבורך.

*הנקודה, המרכזית שאני לא מבין בדברייך, שאיך את לא רואה את זה דבר חיובי המאמץ לשנות מידות לצורך אשתך לעתיד, גם אם אתה לא מכיר אותה בפועל. זה נראה לי יסוד הגיוני מאוד.
*

להשתנות זה נפלא. תמיד.

אבל אני שואלת את עצמי איך להיות טובה יותר לאנשים, לא איך לכבוש את בן הזוג הפוטנציאלי. ואני שואלת את זה מיום שעמדתי על דעתי ולא רק סביב בניין הבית.

מה שכן נהיה יותר רלוונטי סביב המפגש עם בני המין השני, זה הבדלים שהם באופן מובהק תלויי מגדר.

למה שיחס לפזרנות יהיה כזה? תסכים איתי שהצורך להיות מאוזן במידותיך קיים תמיד, לכולי עלמא...?

ולילדיי, לא לי, אני מסתדר עם זה מצוין.

כמו שאמרתי קודם, אם יש, מה טוב. ברוך ה׳!
שתמיד יהיה כי יש כאלה שאין להם... (מה שמזכיר לי שראיתי כתבה בערוץ 2 על יוקר המחיה וסלי מזון לחג....ה׳ יעזור.. עצוב. באמת...)

למה זה פגיעה בעצם?

תכלס, אתה מוציא על שטויות?
גם כשאין לך אתה מוציא?

לפעמים כשאני מרגישה שכבר "ניצלתי" אותו, אני מציעה לשלם, ודווקא מרגישה יותר בנח אם הוא מאפשר...

זורמת שאוהבת את הפינוקים שלי, וגורם לי לאהוב אותה יותר.

ואם היא מייחסת לזה חשיבות זה אומר שהיא צריכה להתאוורר קצת מאווירת הדייטים.. (כמובן אם זה בגלל 'כללי דייטים' ולא בגלל מצב כלכלי בעייתי)



גם בדייט ראשון מצידי שהיא תשלם על שנינו או שאני ישלם על שנינו או שהיא תשלם על עצמה או שאני ישלם על עצמה או מה שלא יהיה...
ולא זה לא עניין של כסף ואין לי כסף מיותר ורוב הסיכויים שההוצאה הזאת תרשם במאזן ההוצאות החודש

אין לזה שום השפעה על ההסתכלות שלי עליה

מה אני כספומת??? אין שום סיבה שהגבר ישלם לעד.
אם היא לא מציעה אז אחרי כמה זמן אני ארמוז/אזכיר את הנושא. כשהיא לא משלמת זה מפריע מכמה סיבות. קודם כל אין לי כסף מיותר, כמו כן כשהיא גם משלמת זה מראה שהיא משקיעה בקשר וכמובן אני פמניסט...יאלה שוויון

אם הוא מציע לשלם ואז מסכים שאני אשלם, אז זה מעולה מבחינתי. במיוחד בדייט ראשון שעדיין לא ברור מה-מי-מו. ככל שהמצב מתבהר זה כבר פחות ופחות רלוונטי מי משלם.

*משעשעת אותי המילה "מסכים", בהקשר הזה

אם היא מתעקשת אני מכבד
ולא מפריע לי אם היא לא מציעה

לק"י

אלא אם כן הייתי משלמת בקביעות, וזה היה נראה לי מוזר/ קמצני/ נצלנות..

אם הוא לא מסכים/ אני מרגישה שלא נוח לו אני לפחות משאירה את הטיפ,

חושבת שזה חשוב

תמיד הייתי מציעה לשלם פגישה ראשונה ובשלב מסויים הבנתי שהם פשוט נעלבים מההצעה.

הייתי שמחה אם הייתם זורמים יותר ומאפשרים גם לנו לשלם, כן, אפילו לפעמים לשלם גם עליכם....

לפעמים לא נעים שחמש פגישות הוא תמיד משלם ו... זהו בסוף זה נגמר ואני מריגשה כאילו חייבת...

בכסף

חס ושלום

אבל הייתי מתעקש לשלם דייט ראשון ורוצה גם שני אבל לא מתעקש. אם חמישה דייטים והיא לא הציעה הייתי רומז/אומר משהו

כמו לעלות חזן.
פעם אחת בתוקף בשנייה מוודא שהיא בטןחה שלישית נותן לה לשלם.

אני אוזרת אומץ ומציעה לשלם.

ב. אם הוא מסכים זה מפדח אותי שעד עכשיו לא הצעתי... או שעד עכשיו הוא הוציא כסף שהוא לא יכול להוציא.
הכל תלוי באופן שבו הוא מסכים... אני לא מגלה לכם מה הדרך הכי נכונה להתנהג בזה, בשביל שתהיו טבעיים איתנו.

לוידעת למה... אני לא מסוגלת שישלמו...

הםסקתי ממש להתווכח עלזה כי זה מטופש,אבל לא אוהבת שמשלמים עליי...

רמז: לא 2 כוסות עם חוט!!!!!!

בפגישות סבבה והכל, אבל בין לבין נאדה!
או שלא זמין או שלא עונה... בסוף חוזר ומתנצל...

יכולות להיות לזה כמה סיבות.

בהתחלה השיחות קצרות ורק בודקים מה דעת הצד השני ואם יש רצון להמשיך, ואם כן קובעים מתי, איפה וכו'..
כשהקשר יותר מתקדם אז השיחות הן חלק מקידום הקשר והן יותר ארוכות בד"כ כיוון ש2 הצדדים גם רוצים לדבר ולשתף בחוויות מהיום שעבר וכו'

 

עדיפות לשיחות לשמוע את הצד השני שמדבר.

הייתי בדיוק ככה. לא זמינה או לא עונה ואחכ חוזרת ומתנצלת.

היום אני מבינה שהרגשתי שהקשר מתפתח מהר מידי ולא ידעתי מה לעשות עם זה. ברור שזה לא הדרך להאט את הקצב, אבל ככה יצא שהתנהלתי.

למזלי הרב הוא לא נפגע. הוא העלה את זה באחת הפגישות ומאז באמת שמתי לב, חשבתי מה מניע אותי, ומשם היתה התקדמות.

מציעה לא להפגע ולדבר על זה.

היום נשואים באושר ב"ה.

 

הבן אדם שיהיה בריא פשוט לא מתקשר...
ואני מחכה לטלפונים...
האמת שמראש הוא הזהיר שהוא לא טוב בטלפונים אבל כשזה ממש הפריע לי דיברנו על זה.
ככה הבנתי שזה לא שהו לא מתקשר כי אני לא חשובה לו אלה כי הןא באמת רחפן בקטע הזה והוא באמת מתכוון להתקשר אבל שוכח.
חשוב שתדברו!!

גם לי היה קשה בהתחלה עם שיחות טלפון כי הייתי רגילה לחיים חופשיים בלי בחורים בראש.
אולי השיחות דורשות ממנה משהו לא טבעי וזה מעייף או מלחיץ אותה.
מה שבטוח זה שזה לא אמור להלחיץ אותך מידי.

בכל מקרה, מה שעזר לי זה שבחור אחד כפה עלי שיחות ארוכות פתאומיות בלי הודעה לפני "הי, מתי אפשר להתקשר"
ואז הייתי עונה בטבעיות ובגלל האורך של השיחה התרגלתי לזה.
אתה לא חייב להאריך ואולי אפילו מומלץ שלא. אבל לפעמים שיחה ארוכה זה יתרון...

שיחת הטלפון היומית או יותר/פחות מזה היא בעיניי הכרחית שכן השאיפה שלנו היא להגיע לרמת קשר טובה ולדעת מה עבר על השני באותו יום וכו קצת לחיות את השני בתחושות ורגשות (כמו שנפגשים בבית בחיי הנישואים וכמו שחברים מדברים בניהם לא רק שפוגשים אחד את השני) אבל מה לעשות שעוד לא נשואים ואולי בכלל לא? לכן צריך לעשות בהדרגתיות כמו הפגישות.. תתארו לכם מצב שנפגשים פעמיים בשבוע נגיד ראשון וחמישי איזה קשר בדיוק מפתחים אם לא מדברים עד ערב לפני הפגישה הבאה? זוכרים אחד את השני? לכן לדעתי שיחה טלפונית הא חשובה ומי ששוכח להתקשר שיעשה עם עצמו חשבון נפש כדי שלא יגיע למצב שבעתיד גם ישכח שהוא נשוי.. והצד השני הפגוע שיעלה את זה לדיון ואם הדבר נמשך אני אישית לא הייתי מוכן לדבר כזה שזה נראה בעיניי כזלזול וחוסר חשיבות אצל השני.. בהצלחה לכולם!!

כי מרגיש לי לא נעים שרק הוא מתקשר, אבל זה רק ההתחלה ולא נעים לי....

אנחנו שמחים כשגם היא יוזמת

יכולות להיות תקלות. פלאפון שלא עובד וכדומה. השאלה בקו הכללי האם מרגישים שיש רצון. 

שיחות טלפון\ הודעות מהוות לדעתי עזר בבנית הקשר, שהרי לא תמיד ניתן להיפגש..

ואני מצטרף לדברי מר ג'ינג'י. מילים כדרבנות

אני למשל לא אוהב לדבר בטלפון, ופגישות פנים אל פנים הרבה יותר עושות לי את זה.

לכן מבחינתי קשר טלפוני יומיומי רציף לא עושה לי טוב, אבל אני עושה את זה רק כי אני יודע שלצד השני זה מאד חשוב.

אממ... הסיכוי שזה יקרה.... אפס!!!

שמישהו ראה באחד הפורומים כאן דברים שנכתבו עליו, והגיב.

ב. יש מלאן אנשים בעולם, אבל בדרך כלל ההתיעצות היא לא לגבי סיני או הודי, אלא לגבי בחור/ה דת"ל, וכאשר מתוכם יש מאות [או לפחות עשרות רבות], שמסתכלים בפורום זה, הסיכוי שהוא בין הקוראים אינו זניח.

(אלא אם כן זה מישהו/י שלא מתקרב למחשבים / אינטרנט, או משהו כזה).

או שמנסים לטשטש פרטים, או שמנסים לכתוב רק דברים שזה לא יהיה נורא מדי אם הוא/היא תראה.

ולוקחים סיכון מסויים בסופו של דבר.

או שמחליטים להימנע מלכתוב בגלל החשש הזה...

 

אין ספק, זו בעיה. מנסים למצוא פתרונות כמה שאפשר.

(תארי לעצמך, מה יעשה זוג-פורום שהיה רוצה לשאול ולהתייעץ בפורום??)

בתכלס, עם כל הטשטוש  - תמיד יישאר החשש. אצלי בכולופן...

כי מי שמכיר אותי - בשניה יזהה שזאת אני.

 

בס"ד

 

אני פשוט לא אכתוב יותר מדי פרטים..

 

[אצלי לא תופס כי כולם יודעים שאני כאן ולא קשה לזהות אותי ולכן באמת אתייעץ בסגורים אם יהיה לי חשוב.].

 

אם יש לי יסוד להניח שהוא פה אז באמת אתייעץ במקומות אחרים.

 

וכל זה כמובן תאורטי בגלל הסיבה שכתבתי בסוגריים

אם קרה בטעות שהחלטת לצאת עם מישהו/י מהפורום
ואז ידוע מראש שאין לך איפה להתייעץ

כלומר, אל זה של הבנים, כמובן.

ב"ה לא הייתי צריכה להתייעץ אז אין לי ממש מושג איך מתמודדים עם מצב כזה.

(ויותר מזה-לא כותבים)

ולפעמים זה הפוך

אני כותב דווקא בגלל שאני יודע שהיא תקרא אתזה.

(בד"כ זה דברים שאני יודע שרק היא תבין)

 

 

 

 

בברכה כפיר

אלנתן גוטווירט מאלון מורה - 0527710050

אמנון תם 0542217789

יונתן בן חיים מבית אל 

המספר שלו- 0545244850

אלעד דוידי. צלם מעולה, אמין וטוב!

אם הוא פוטוגני, מה זה אומר עליו?

http://www.aryegallery.com/odot.html

 

אנחנו מאד מרוצים ממנו.

הוציא לנו בשמחות תמונות מדהימות!

וממש זול.

 

גם אשתו מצלמת.

http://www.beayntova.com/

ממליצה בחום על הצוות צילום שלנו "אור פשוט" לשעבר מיכאל ליבמן, חנה מדהימה!! נטע הצלמת שהייתה לי פשוט מקצועית ברמות, גם אלעד הצלם הראשי שליווה את בעלי.
גם 2 צלמי הdslr. היו מאוד יצירתיים!
היה צוות מדהים מקצועי ורואים באיכות התמונות והסרט!
אין לי מילים רק הלל!
גילוי נאות- אני אדם פדנט ברמות שקשה לרצות ופשוט שמחתי מאוד שבחרתי בהם!
שווים כל שקל!

ממני השכנה בדלת ליד.

אז בכלל אני ממליצה

הוא מצלם מעולה!

לק"י

חיים בוכריס מאשקלון

והיה שם צלם מ-צ-ו-י-ן!!!

אני לא זוכר את הפרטים שלו

אנסה לברר בעז"ה

מזל טוב!