פתחתי את הניק הזה כדי שאוכל לכתוב פה ביותר חופשיות.
יש איזה הצעה של שידוך, שנשמעת לי ממש ממש טובה.
ובררתי הרבה על הבחור הזה
ואני חושבת שזה ממש ממש יכול להתאים.
העניין הוא שהוא עכשיו מברר עלי, הוא גם ביקש תמונה וכו...
ואני נורא נורא לחוצה, כי מבחנתי זה הדבר הכי טוב בעולם ואנחנו חייבים להיפגש.
ואני חושבת שזה ממש ילך בייננו, אבל הוא מברר.
ואולי גם שמבחינתו לא ניפגש....
איך אני נפטרת מהלחץ הזה?
אני כבר עוד רגע מדמיינת אותנו נשואים, והוא אפילו לא אמר כן לפגישה ראשונה.
קרה לכם פעם?
איך נמנעים?
שלכל אחד יכולים להיות קטעים מלחיצים (אם זה בשלב הבירורים או הפגישות עצמן)
אולי תנסי קצת לשחרר,לעשות משהו שאת אוהבת או סתם פעילות מרגיעה: הליכה(מומלץ!),ספר טוב
ותזכרי שאפילו אם הוא יחזיר תשובה שלילית-זה לא סוף העולם
וההפסד כולו שלו
בהצלחה נשמה
נקודה טובהאחרונהאם הוא הזיווג שלך- תפגשו בכל מקרה.. בכל מקרה חבל לדמיין..
שווה לבוא בכזו הרגשה,בשמחה וברצון שהקשר יתפתח מראש,
אני גם מאמין שגישה כזו תעלה את הסיכוי שהקשר באמת יתפתח.
מקסימום זה לא היה זה- את תצליחי לצאת מהבאסה שזה יגרור...
בהצלחה.
להרגע? כן,זה תמיד טוב להנמיך ציפיות? לא
מלכתחילה לא רצוי לייצר עודף ציפייה אבל אם היא כבר נוצרה אצלך-
כנראה שיש לה איזה בסיס (לא התרגשת סתם, שמעת עליו דברים טובים יותר מהרגיל)
בואי נגיד שאת נמצא במצב טוב,הרבה אנשים נמצאים בבעיה הפוכה של שחיקה,
(מגיעים בלי לצפות כמעט,די ברור להם שזה הולך להסתיים..זאת רק שאלה של זמן)
בקיצור,יש לך צרות של עשירים
מה שכן חשוב,להגיע ברוגע ובתודעה שאת הולכת להכיר נשמה
(תחשבי עליו בתור אדם נחמד שאת הולכת לפגוש,לא בתור בעלך)
בהצלחה
תגיעי ממקום של ידיעה שאת יודעת מי את ומה את שווה
ושאם הוא ילך על-זה הוא יזכה בך.
תכיני נושאי שיחה, זה קצת יקרקע אותך.
חוצמזה, ההתרגשות מובנת כיפית.
וכן, הכי חשוב, תפילה...
בהצלחה רבה
תסתכלי עליהם הרבה, ובסוף תבואי לפגישה עם ציפיות נמוכות...
במקרה הטוב - תתלהבי ממש (וזה מצוין)
במקרה הפחות טוב - פשוט לא תתאכזבי...
;)
הללישאחרונה
אם הוא אומר שהוא ממתלבט זה קצת מוריד לי את החשק..
[גם אני מתלבטת הרבה פעמים אבל כל עוד אני נותנת צאנס אני לא אומרת את זה]
בת-שבע77
ואם הסיבות לביטחון לא מתאימות, גם לשים לב. אני שמחה לבשר שהתארסתי!!
נועם השיר ידידתמהדרום?
כמה "מהדרום" יש פה עכשיו...אנשים שלא מכירים כמעט יכולים לטעות ולחשוב שאתה דוגל בפוליגמיה
אין ספק שרעות הזאת נכנסה לנישה שלפחות אותי שיעשעה בגלל הסמיכות לשינוי הניק שלך...
הרבה אנשים "מהדרום"..
יש ייצוג מכובד לדרום פה ..
לא נורא, מאמינה שיצליחו לעשות את ההפרדה בין השמות הפרטיים
אריק במקור לא היה אריק מהדרום אלא אריק חרבי. הוא התארס עם המנהלת של הפורום, יעל מהדרום - ועקב כך (ככל הנראה) שינה גם הוא ל"אריק מהדרום" - וזה מה שהצחיק אותי, שפתאום יש גם אריק מהדרום, ומייד אחריו גם רעות מהדרום - ככה שנכון לעכשיו ככל הידוע לי יש שלושה אנשים שבניקם מתנוססת לגאווה המילה "מהדרום". וזה נחמד זה הכל
(ואלו היו 60 שניות על הדרום מהדרום )
מלכתחילה לא היייתי נכנסת לנישת הדרום ככה..!! 
חיה וקיימתבעזרת ה'!!אלעזר300יעלי_אb.nפעימההתנערי מעפרשמח מאוד בשימחתך!!
אז שיהיה לך טוב איתו ולו איתך
מתוך האנשים שאת מכירה סביבך,
תחשבי על תכונות מסויימות שמעוררות בך רתיעה שכמעט ולא מאפשרת קשר
תחשבי גם על תכונות שחשובות לך מאוד, שבלעדיהן-לא תוכלי להעריך\להתחבר רגשית לאדם מסויים.
אדם ישר<ר>
אי אפשר להיות בזוגיות בריאה בלי לדעת להתפשר.
וחוץ מזה יש כמובן עוד דברים שמשתנים מאדם לאדם, כל אחד ומה שחשוב לו (זו תשובה על השורה השלישית).
נדמה לי בשם הרב מאיר חדש שהיה אחד מגדולי המשגיחים (בישיבת חברון)
אמר שאסור להתפשר על עקשנות.
כל היתר אינדבדואלי אליך ולמידות שלך
השאלה היא מה המינון הנכון בכל מידה ומידה.
שלום..
יש לי שאלה. מיועדת בעיקרון לבנות.
אני אתחיל בע"ה ללמוד רפואה בשנת הלימודים הבאה ועכשיו אני בן 23. עד כה הייתי עסוק בשיפור ציונים מתיש ותוך כדי עבודה.
הציעו לי כמה הצעות ואני החלטתי להתחיל לחפש את המיועדת, פשוט כי אני לא רוצה למצוא את עצמי עוד 6-7 שנים כשאני בן 30 רווק.
האם זה היה מרתיע אתכן לשמוע על מישהו שרק מתחיל ללמוד רפואה? אגב, חוץ מזה - האם הייתן בכלל רוצות לצאת עם מישהו שעתיד להיות רופא, כלומר משמרות אינטנסיביות לילה+שבתות+חגים לתקופה לא קצרה?
זה יכול להרתיע קצת, לא יודעת אם מלכתחילה הייתי ממש פוסלת את זה כי זאת שליחות מאוד חשובה, אבל לדעתי זה ענייין של הסתכלות, זה כמו להתחתן עם איש צבא זה דורש הרבה כוחות ומסירות גם מהאישה וגם מהבעל, אבל מצליחים ב"ה, קצת יותר קשה אבל... אפשרי, ואולי במקרים מסויימים אפילו יכול לתרום לקשר
מכל מיני סיבות שלא כאן המקום לפרטן-אני חושבת שזה לא היה מתאים לי
אבל...אני ממש לא מייצגת ולא כדאי לקחת אותי כדוגמא
יש הרבה בנות שישמחו לצאת עם אחד כזה
זה מקצוע עם שליחות ענקית
בתור אחת שחלומה הוא להיות רופאה, וב"ה בדרך לשם... אין זה הוגן שאפסול על כך..
חשבתי על זה הרבה, שאם אני רוצה להיות רופאה- אולי דווקא כדאי בחור שפחות יעבוד במשהו בומבסטי...
אבל- מה שהחיים יביאו, בעז"ה זה מה שמתאים....
לא אפסול. אפילו אראה בכך מעלה גדולה.
נדיר למצוא רופא דתי רווק, בעצם נדיר למצוא רופא רווק.
ואלה שכן זה הרבה פעמיים מבחירה.
בערך כל סטאז'ר כבר נשוי, ואם אין אז יש לו חברה...
בקיצור, המצב בשטח לטובתך.
rivka501אין לך מה לחשוש.
(גילוי נאות: אני סטודנטית לרפואה בשנה ב').
אצלנו רוב הבנים הדתיים כבר נשואים++ (אבל הם יותר מבוגרים ממך), ואלה שלא נשואים הם גם פחות דוסים.
בכל מקרה,
בשונה מאצל נשים-רופאות, שיש את כל הפחד מ"אישה חזקה" או "אישה שלא תהיה הרבה עם הילדים",
יש הרבה יותר קבלה והכלה לגברים-רופאים בקטעים האלה.
שנות הלימודים הן השנים הטובות ביותר להקים משפחה, ואת זה יגיד לך כל רופא ממוצע - הרבה יותר מאשר בשנים המקצועיות. אז גם מזה אין לך מה לחשוש.
-שלא תעז לחכות לסטאז' בשביל להתחיל לצאת! כי אז כבר תחכה לסוף ההתמחות ולתת-התמתחות והפוסט-דוקטורט וכל שאר הדברים... לא מחכים עם דברים כאלה כי ברפואה ככל שאתה מתקדם בלימודים החיים הולכים לפחות יציבים, וזה לא רע מכשלעצמו אבל מבחינת יציבות אידיאלית לזוגיות המנוחה והנחלה מגיעה הרבה-הרבה יותר מאוחר.
מבחינתי, יש דברים אחרים מאלה שציינת שאולי יפריעו לקשר זוגי ויגרמו לחשש מזוגיות - לרופא בעבודה יש הרבה מאוד פיתויים מבחוץ (אחיות, פציינטיות וכו') שהוא יוצר איתן קשר הדוק ויומיומי ואותי אישית זה טיפה מפחיד...
כמה סיפורים אתה מכיר על רופאים שבגדו בנשים שלהם/התגרשו מהנשים שלהם והתחתנו עם קולגות?
יותר מדי 
ואני חלילה לא מתכוונת להכליל, אבל אותי כאישה שמחפשת קשר זה דבר שיכול להפחיד ולהתריע...
בכל מקרה, שזה לא מה שיעצור אותך: שהרפואה לא תעצור אותך מלחפש אישה, וההצעות לא יעצרו אותך מללמוד רפואה...
תתחיל לצאת,
ושיהיה המון בהצלחה!
נ.ב. -> איך אתה יודע בוודאות שתתחיל ללמוד שנה הבאה? מבחני המיון עדיין לא התחילו...
יוני רובכם הצלחתם להרגיע אותי
RIVKA 501 - תודה מיוחדת. אגב, אני לא יודע בוודאות כמובן.. אבל אני אחרי חריש עמוק של שיפורי בגרויות ופסיכומטרי (והציונים ב"ה בהתאם), אז אני לא דואג מזה במיוחד. יש טיפה חשש מהמו"ר, אבל אני מקווה שיהיה בסדר בע"ה.
אז שוב, תודה!
אבל הייתי יוצאת אם כל השאר היה מתאים לי.
עוד הצעה, נשמע מתאים, ציפיות, וכלום.. וזה חוזר..
איך אפשר לא להתייאש ולהשאר נורמלי ולא בררן זה מחרפן, ובעבודת ה' זה גם די פוגע
אני מאמינה שיש פה לפחות כמה כאלה שיצאו כמה וכמה פעמים וכלום, איך מתמודדים עם זה. הניחומים העצמיים לא עוזרים
וסליחה על הפסימיות אין לי דרך אחרת להציג את זה
"נכון שגם אתם עברתם דרך לפני?!!? נכון שהלב שלכם עבר שריטות וחבלות?!1? היה שווה לחכות!?!? "
ואל תעצרי עד שתמצאי זוג שיענה "כן" על שלוש השאלות!!
בהצלחה אחותינו!!
אבל בינתיים.. עם כל הנסיונות והמניעות האלה שכלום לא קורה זה עדיין מערער, וגורם גם לנפילות באמונה
השאלה האם להמשיך את ההשתדלות כי כביכול כן יש את חובת ההשתדלות, או שפשוט לצאת מזה ולא להכנס לזה מלכתחילה ואז מתישהו זה יגיע ממקום לא צפוי? [יש גם מקרים כאלה]
מרגישים את זה... לפעמים מרגישים את זה מיד אחרי הפסקת הקשר ולפעמים דווקא אחרי הפרידה זה נראה שאפשר להמשיך אבל פתאום שפוגשים מישהי חדשה הכל מתעורר וצף..ואז מגלים שצריכים הפסקה..
ולפעמים מרגישים שאפשר להמשיך.. ורוצים להתחתן.. אז עושים עצירה להתרעננות אמונית... וממשיכים במסע..
ני רוצה להוסיף שאלה רביעית- תשאלי אותם אם הם באמת מאושרים כמו שהם נראים.
נראה לי שאם הם הוגנים הם יגידו שהם עוד עובדים על זה.
אין סוף לעבודה הזו. גם אחרי נישואים מתמודדים עם משברים(גם קשים מאוד) וזה עבודה מתמדת על השמחה הפנימית שלנו שאנחנו צריכים לשאוב מתוכנו, מכוח האמונה.
כי כרגע זה די הפוך.. אבל תודה ממש!
אחרי שנפגשתי הרבה הרבה והתיאשתי ונפלתי וקמתי ובסוף התחנתי
הבנתי יותר מה זה אומר אלפים שנות גלות. אלפים שנות ציפיה לגאולה שלימה
(לא חלקית, לא התחלה , גאולה שלימה מלאה)
אלפים שנים של יסורים סבל נפילות קימות
עם ישראל לא מתיאש מגאולה שלימה ואמיתית והיא בוא תבוא
ולמה לא מתיאשים ? בגלל שאלוקים נמצא איתנו כאן
דווקא במקום שקשה לך אלוקים קרוב אליך מאוד.
יקרה.
בתור אמא לבנות שחשו וחשות כמוך,
בתור אישה שבמשך כ-5 שנים נפגשה והתפללה, לעיתים התיאשה, וב"ה כל צעד וצעד היה רק מקפצה של התחזקות אמונית לקראת הנישואין. וה' זיכה אותי ברוב נחת של רוב בנים ובנות כולם יראי שמים, גומלי חסדים ואוהבי ארצנו - המשך המורשת.
אז לא שוכחים, עדין חשה כמוך ונזכרת, אבל היום עם כל נכד ונכד - ההודאה לה' גדלה עשרת מונים.
חזקי ואמצי ותמיד תזכרי שהדרך היא לא לשווא.
ותזכי במהרה לישועה ולשמחה!
אמאשהסבתא מבינה.
זה מייאש וזה נורא.
תתקרבי לאנשים שמבינים אותך ואוהבים אותך ותומכים בך, שיהיה לך למי לפנות ברגעים קשים שיוכל לאהוב אותך לחבק אותך לנחם אותך ולחזק אותך. תמצאי דבר שבו את מדהימה ומתמחה ונהנית ממנו- אל תתני לזה להיות כל החיים שלך. לא כחלופה, אבל צריך למלא את מעיינות הנפש וזו לא הדרך היחידה. תזכרי שגם אם את לא מושלמת- אף אחד אחר גם לא ואין סיבה שזה לא יצליח לך.
בסופו של דבר אפשר רק להמשיך ולנסות, אבל תנני לעצמך מערכת תמיכה ותתני לעצמך משהו להאכיל את הנפש כדי שזה לא יהיה הכל מכל כל. אז כאת באה לצאת את הרבה יותר מחוזקת.
נקודה טובהאבל מתיש כשלא יודעים מתי הוא יגיע
שאלה קצת מצחיקה אבל..
אם הייתם חולמים חלום ורואים בו את הזיווג שלכם שעדיין לא פגשתם..מישהו\י שאתם לא מכירים.אבל בחלום אתם כאילו יודעים שזה הזיווג המיועד לכם.
ופתאום הייתם רואים אותו\ה ברחוב,
מה הייתם עושים?
וואי..גם אני חלמתי עליו..לפני כמה חודשים ועד עכשיו זה לא עוזב אותי..
לא ממקום של שפיטה או ביקורתיות אלא מתוך רצון טוב בלבד
)שלדעתך זה מתאים, ואם הוא רוצה להסביר למה לא, תוכלי לשמוע ולחוות את דעתך לגבי הסיבה (האם זו התרשמות נכונה לגבי הבחורה המדוברת).
ואם הוא לא מעוניין להסביר מדוע לא - את מכבדת את זה...
אחרי הסברה שאת חושבת שהתמונה שהתקבלה אצלו מפי השמועה אינה נכונה ופשוט חבל לך על ה"פיספוס"..
ולשאול אם מעונין לשמוע מה בפיך (תדגישי שאת לא "בשליחות" של אף אחד.. אלא פשוט מהכרת הצדדים..).
ירצה - תאמרי.
בס"ד
רציתי לשאול שאלה שקשורה לדעתי לרווקת מאוחרת- אני מכיר כמה רווקים שכשמציעים להם בחורה הם פוסלים על כל מיני דברים שבעיני הם לא חשובים, אבל הם סבורים שזה חוסם אותם רגשית. כך, משיחה ארוכה , עלתה לי השאלה האם דברים אלו ניתנים לשינוי? יש מטפלים שעוסקים בהתרת העניינים האלו?
דוגמאות- חיפוש מעדה מסויימת, חיפוש גובה מסויים, חיפוש עבודה מסויימת, חיפוש משפחה מסויימת, האם ניתן להתנתק איכשהו, מכל הצמצומים הללו?
וכמובן שיש מלא יועצים זוגיים שמדברים על זה ויכולים לעזור.
וכמובן שיש הבדל אם את יודעת שאת מעדה מסויימת וממש קשורה ורואה את הבית שלך בדיוק אותו דבר ואז את מחפשת מישו שרוצה גם בית בדיוק כמו בעדה הזאת,וסביר להניח שהוא יהיה מהעדה.
יש הפרדה בין גובה,משקל ועבודה לדברים שהם מקסימים והכל אך לא מתאימים לך.
אתה לא אמור להיות רשום טענגנס?
יש יועצים שיכולים מאוד לעזור בעניינים האלה
בשיחת טלפון אחרי פגישה, כשהבחור\ה מודיע\ה שהחליט\ה לא להוסיף להיפגש,
במקרה שגם אתם חשבתם שלא יתאים, האם תיידעו בכך?
((א) במקרה שחשבתם שכנראה לא כל-כך יתאים, אבל אולי הייתם נותנים עוד צ'אנס ליתר בטחון, ו(ב) (קו"ח) במקרה שחשבתם להפסיק.)
עד עכשיו השתדלתי לעשות את זה, כי שמתי לב שבמקרים שלא הייתי מעוניינת, מאוד רווח לי לשמוע מהצד השני דעה דומה. ובמקרה שהבחור היה מעוניין ואני לא - זה השאיר הרגשה כבדה ומדוכדכת לזמן מה.
אבל לאחרונה עלה בדעתי שאולי זה נשמע כמו איזה ניסיון להפוך את הכיוון של מי נפרד ממי, ו"שלא יחשוב לעצמו שאם הוא לא מעוניין בי אני מעוניינת בו".... או משהו גאוותני בסגנון.. :-/
מה דעתכם?
זה מקל על ההחלטה של הבנאדם במידה והוא הסתפק אם להמשיך ובסוף זה הגיע מהצד השני להפסיק את הקשר. סוג של "לא מרגיש אשם 100%". במידה והצד השני רצה להמשיך וההוא לא, יתפתח רגשות אשם כלפיו כי לכאורה "חטאתי" שגרמתי לו "רע". הבעיה שאין מה לעשות עם זה אבל מצד שני בגלל שאחד מרגיש רע בלחתוך, אז הוא לא יחתוך? לכן לדעתי אין צורך להרגיש רע אם זה לא מתאים.
לא הבנתי באופן ברור מה דעתך - לומר או לא לומר? (לפי מה שניתן להסיק - לומר)
אם 2 הצדדים חשבו לחתוך אז רצוי כן ליידע את הצד השני (כמו שכתבת, זה עוזר לשמוע מהצד השני דעה דומה)
ואם רק הצד השני חשב לחתוך- אז עדיף פשוט לקבל את זה בלי להגיד שאתה חשבת להמשיך כדי לא לתסבך אותו רגשית.
*למעט מקרה שבו אחד הצדדים באמת חושב ומרגיש שיש פוטנציאל ואז הוא יעדיף לשתף במחשבותיו מתוך תקווה שזה אולי ישכנע את הצד השני או יגרום לו בהמשך לרצות בכל זאת לצאת
ובקשר לדעה השניה-גם זה עלול להשפיע בצורה מסוימת,אפילו בתת מודע
ודאי, לא על זה דיברתי
לא הבנתי לגמרי את השורה האחרונה, אשמח אם תוכלי להרחיב. (האם התכוונת שזה יכול להגיע מצד האומר מהתת-מודע כדי לפצות על הפגיעה באגו, או שזה יכול להעביר מסר מתגונן לשומע בתת מודע, או שניהם?)
סיבכת אותי
אני צריכה לחשוב על זה
יש לי כישרון לסבך דברים, אה?ריבוזוםאם יש לך חשק וזמן, תודה אם לא, תשכחי מזה - לא כזה חשוב!
אבל היתה נראה לי רק פעם אחת...
וזה לא היה מקטע גאוותני, זה היה כי כבר בפגישה הבנו שזה לא מתאים (לפחות אני, וגם לא הסתרתי את זה) ...
אז פשוט אמרתי "נכון"...
חוץ מזה, אם יקרה דבר כזה, אומר שגם אני חושבת שזה לא מתאים, כי נראה לי שככה זה יותר טוב גם בשבילו... (שידע את המציאות, שאם במקרה ירצה לחזור או משהו..) ככה נראה לי...
אני אשמה!!!!!!!
וכ"כ מבולבלת..
הנקודה הזו בחיים שאתה מבין שמה שתמיד רצית,חלמת,וחשבת שידעת...
אז אתה לא!!
ה"מצב" שלנו הוא רק בראש שלנו. מה שנראה לנו.
ה' רואה ההההכככככלללל אחרת
מה כבר אנחנו יודעים
האשמה והלקאה עצמית באה ממקום שיפוטי,
אני במצבי עכשיו שופט את אני של אז.
גם על זה נאמר שאין לדון עד שיגיע למקומו,
מי אמר שבנתונים הקודמים לא פעלת נכון???
לכולם יש את החשיבה של רציתי להיות....
תמונה בראש.....לא ממומשת.
מי שחינך את עצמו לצאת מהתמונה
לתת מקום לקב"ה
ויחד עם זאת לעשות חשבון נפש אמיתי
לא מה רציתי להיות
אלא האם פעלתי במיטביות להיות מה שאני
חייו נראים ומרגישים טוב יותר.
זו אחת העבודות הגדולות של חיינו.
לגזור ולשים בחדר!!
תודה רבה!!!
ללמוד לקחת אחריות על המעשים ולא על התוצאות - התוצאות זה השטח הבלעדי של הקב"ה.
ואם את לא בנקודה שרצית/חלמת/חשבת, כנראה שזו לא הנקודה שאת אמורה להיות בה עכשיו ואם זו עדיין המטרה שאת מכוונת אליה -
תבחני את המעשים וקחי עליהם אחריות, במידה ואת עושה מה שאת יכולה בצורה הכי נכונה והכי טובה והתוצאה מאכזבת - כנראה שככה טוב.
לוקח זמן לקבל ולהפנים את זה, אבל החיים קלים יותר עם התובנה הזו. מנסיון.
החיים לוקחים אותנו למקומות שלא היינו חושבים עליהם, הכי נכון זה לזרום עם המציאות ולדעת להתחדש עם ההזדמנויות שבדרך
ובעצם, אף התורה עצמה (תענית ט.).
זה באופן כללי.
רק שיש להעיר שזה רק כאשר ברור שיש אשמה והשאלה
היא על מי היא מוטלת. אך לפעמים האשמה היא אשמת שווא.
יצאתי לדייט עם בחור שמגדיר את עצמו חרד"ל פתוח (נטיה להשקפה חסידית) .. הבחור רואה סדרות באנטרנט, מעודכן בחדשות, במה שקורה במדינה, למד במוסד חרדי בגיל התיכון ואח"כ המשיך ישר לתואר מסודר (בלי צבא) והוא עובד קבוע..מבחינה חיצונית - למהדרין- שחור לבן עם זקן..
בתור דתיה לאומית (בנ"ע כזה) זה היה לי קצת מוזר האמת.. לא הצלחתי להשתחרר מההרגשה שהוא יותר מידי 'דוס' בשבילי (אני לא הכי מקפידה באדיקות על ברכות או תפילות, אבל כן על צניעות ונגיעה. למרות שתמיד אני שואפת להקפיד יותר). גם מבחינה דתית וגם מבחינת מראה חיצוני.
לדעתכם אפשר לגשר על פערים כאלו? יש לי נטייה ותרנית כזו באופי ואני חוששת שבעקבות זה 'אמשך' יותר לכיוון שלו מאשר הוא לשלי (דוג' קצת רחוקה אבל: חינוך ילדים-במוסדות חרדיים וכו') (*לא שיש לי משהו נגד הזרם החרדי*)
היו לנו הרבה שתיקות מביכות בדייט הראשון.. קשה היה לזרום..אבל בסה"כ הבחור היה נחמד...ובכלל אני חדשה בעולם הדייטים אז אני קצת חסרת נסיון ואשמח לטיפים על מה עושים במצבים כאלו
כן יש הבדל בין דת"ל לחרדי הגישה וההשקפה כן שונה, בגלל זה כמעט גם ואין הרבה זוגות כאלה ממה שידוע לי, אלא אם כן אחד מהצדדים שינה דרך או משהו
א. במאמר הדור לא מוזכר דבר כזה. זה "היקש" מופרז.
ב. להכליל ש"יש הבדלי דרכי חיים עצומים", זה פשוט מוגזם לגמרי. אינני יודע כמה נובע מהכרת המציאות בשטח, וכמה מ"סטיגמות". יש הרבה גוונים בכל המקומות, וגם גוונים בין האנשים הספציפיים. אני מכיר כאלה שהתחתנו "בין המגזרים" ללא כל בעיה. תלוי לגופו של ענין.
ואם הוא נפגש איתך,
ומגדיר את עצמו כמו שכתבת,
הייתי מנחשת (בזהירות, כי אני לא באמת מכירה את הפרטים), שהוא עצמו לא היה מעוניין לחנך את ילדיו במוסדות חרדיים-קלאסיים.
מפריע לך שהוא יותר "דוס" וחוסר כימיה, או הבדל בהשקפת עולם? כי ממה שסיפרת לא ברור עד כמה באמת יש הבדל בהשקפת העולם. מפריע לך שהוא לא שירת בצבא?
(לגבי הביגוד, זה לענ"ד דבר שמאוד מושפע מהרגל, ולא בהכרח מעיד על הפנימיות. ייתכן גם שקשור ליחס עם ההורים וכד'.)
"המשיך לתואר מסודר ללא צבא ועכשיו עובד קבוע " !!! חרדל"י ??? (לא שופט כי אולי זה בשל בעיית בריאות)
נראה יותר חרדי "פתוח"... גם בחיצוני לפי תיאורך.
לא ברור שיכול להתאים למישהי עם השקפות דת"ל, צריך לבחון היטב.
הוא ידוע שהוא נפגש עם בחורה דת"ל זה מראה משהו על הכוון שלו
שאלי אותו על הכוון שלו בחיים , לאיזה מוסדות הוא היה רוצה לשלוח את הילדים וכו'
מה הילדים שלו הולכים לעשות עם צבא באזהי קהילה הוא רואה את עצמו מתברג וכו'
(קצת מצחיק אבל אם הוא חרדי אז הוא לא יבהל כי זה מאוד מקובל לדבר על זה בפגישה שניה- שלישית)
שיר שכל הבנים שלא יכולים לשמוע את ריטה חייבים לתת חיבוק לעידן רייכל על שגאל אותו בשבילנו...
ישמצב שאני טועה..
אושר תמידיאושר תמידיזה שיר שנכתב במיוחד בשבילי... אחרי קשר כושל... בעודי חובש את הלב ומורח לו קרם הרגעה..
ולחשוב על המטרה הסופית שבסוף תגיע.
(חח זה באמת מתאים לשני המקרים)
יעלי_אהיו מנסים גם את זה לטשטש וגם שהבנים יוכלו ללדת איכשהו..
אני התכוונתי לומר שאולי לאפידורל יש עוד תפקיד, לא ידוע..
ויעל- מה שנכון, נכון..
(הזרקת חומר הרדמה ואלחוש לחלל האפידוראלי שבעמוד השדרה) ראיתי כמה פעמים שהשתמשו בזה בניתוחים אורתופדיים (גם על גברים)
אז זה לא רק ללידות
יעלי_אולא רק בהרדמות לאורטופדיה.. גם באזור שמתחת לאפידורל שהמטופל לא רוצה להיות ממש מטושטש, או כדי לחזק את ההרדמה, אותו עיקרון בהרדמה ספינלית.
כמובן שיש גם עניין של כמויות... וזה נקרא אפידולי/ספינלי על שם המקום בו מוחדר.
ריבוזוםשמוכנים להציל אותנו ולענות על שאלון מחקר קצר..
לפרטים אפשר לפנות באישי...
אני בן 21 ואני מוכן לענות על השאלון
בנוסף אני גם סקרן חח
חייבת לפרוק פה משהו!!
בזמן האחרון אני מתוודע לכמה שגברים זה עם הפכפך וחסר אחריות.
למה אתם יוצאים עם מישהי הרבה זמן, בונים איתה עולם שלם של רצונות חלומות אהבה ומה לא ואז פתאו מתחרטים ושוברים לה את הלב?
זה מפחיד כל כך.
הרי אתם יוצאים למטרת חתונה אז איך פתאום אתם מגיעים למסקנה הפוכה מאיתנו שאתם לא שם ולא מוכנים ולא רואים את עצמכם נשואים?
אז למה אתם יוצאים מלכתחילה ואז משאירים אחריכם בנות שבורות לב?
סליחה על ההתפרצות.פשוט בזמן האחרון אני שומעת על לא אחת ולא שתיים שיצאו עם בחור, כמה וכמה חודשים טובים, הכל היה בסדר הן חשבו כבר שזה שזה, וברור שמטרת הקשר הוא חתונה ופתאום הם מבינים מזההאומר ומתחרטים.
אני לא מצליחה להבין את זה וזה כל כך לא פייר.
בתור אחת שנמצאת בתוך קשר ארוך יחסית ומטרת הקשר ברור, אני באמת מפחדת שגם לי זה יקרה.
הבנות הללו לא חלמו שהאו יפרד מהן פתאום איך אני יכולה להבטיח שזה לא יקרה גם לי?
מכיר אדם אישית שנפרד מהמדוייטת שלו לאחר חצי שנה שהוא בטוח שזה היה זה. הוא סיפר לי שכבר דיברו על חתונה (והוא כבר ראה את ההורים שלה) ואז היא חשבה על זה טיפה לעומק והוא נתן לה לחשוב טיפה עד שכבר זה נמרח והחליט לחתוך. לא חושב שהייתי קורא לזה משחק, אלא דברים שיכולים לבוא פתאום בגלל דבר שהתפתח ואז מגיעים לצומת ומהססים.
בגלל שאצל אנ"ש לא פתוחים לגמרי (מעין אצל אחינו החילונים) ומאידך לא סגורים לגמרי (מעין אחינו החרדים) קורה שמתקדמים רציני לפני חתונה אך בפועל לא מתקדמים רציני אלא רק בתאוריה וחלומות
קונפליקט זה יוצר דברים לא ברורים וסמפטומים שונים לכאן ולכאן במיוחד כמגיע "רגע האמת"
ככלל,
אדם צריך בשלב סביר להחליט אם אכן זה נראה בכיוון.
וברור, שאם נמשך - צריך לראות אם הוא אכן עומד בדעתו שהוא מתכווין להתחתן.
ו"אחרי כמה וכמה חודשים" להגיע למסקנה לא שלא מתאים, אלא שבעצם לא הגיע זמנם להתחתן - זה לא פשוט, אם כי יכול לקרות לפעמים, שלא במזיד.
אבל צריך אחריות, להתבונן מבפנים, בזמן סביר ולהבין שאם זה יהיה כן - אז כן. ואם לא - אז לא להשלות.
שמענו כאן על דברים כאלה גם מהכיוון השני..
וככלל, אין ענין "למרוח" מעבר למה שסביר על מנת להיות שלמים עם ההתאמה ועם הרצון להקים ביחד בית בישראל.
בת-שבע77בואי נגיד שהחיים מלאים (בין השאר) גם באסונות וקשיים:גירושין,תאונות,יתמות,כאב
כך שיכולנו לשאול את אותה שאלה גם על המון דברים אחרים
"האם אני יכולה להבטיח שזה לא יקרה גם לי?"
אף אחד מאיתנו לא נולד עם תעודת ביטוח ביד,אפשר להתפלל
וגם להאמין שה' יתן לנו את הטוב ביותר בשבילנו
לק"י
אבל נראה לי שזה לא קשור לגברים או לנשים, אלא לאופי של האדם..
יש הרגשה שזה קיים יתר אצל הבנים
אבל לא ברור שזה כך.
"להבטיח שלא יקרה"
למה להילחץ...יהיה בסדר,
"דיה לצרה (ח"ו) בשעתה"
באופן מערכתי,
לו היו מקדישים זמן לנושא הזוגיות באולפנות ובישיבות
כנראה שהמצב היה טוב יותר.
לא יודעת כמה אפשר להאשים את הבנים בזה,
אבל כן זה מכאיב מאד כשזה קורה.
לכן אני משתגעת מלראות ילדים בני שש עשרה בל"חים.
אח"כ כשתצאו ותבינו שזה הדבר האמיתי,
יש סיכוי סביר שתשתפנו.
ואז מה?
תפגעו בעצמכם ובשני/ה.
ועוד סיפור של נוער שהצליח להסתבך בדברים האלה.
דברים כאלה לא צריכים להיות בלחץ
לכל אחד לוקח זמן להתבשל
שמעתי על מקרים שהוא/היא החליטו אחרי שתי פגישות
ויש כאלה שלוקח להם לעכל את זה גם יותר משנה
לענ"ד אם אתה יודע שזה הזיווג שלך, וכנראה רק עניין של זמן מפריע
שווה לחכות לו!!!
מכיר אישית מקרה של בחורה תושבת אנגליה שהגיעה לארץ לשנה התנדבות, מצאה את שאהבה נפשה
הוא תושב הארץ, היה בישיבת הסדר כך שלא יכל לצאת מהארץ
הוריה לא הסכימו בשום פנים ואופן שתתחתן לפני שהיא מסיימת תואר במימון מלא שלהם באנגליה
אז הם חיכו 4 שנים עד שהם התחתנו 
נשמע המון?
נכון?
שאלתי אותו "איך?!"
איך הסתדרתם?
והוא הסביר לי שכאשר יודעים שזה זה
באמת שהזמן הוא משהו כ"כ זניח ומוכנים לחכות
יתרה מזאת שכאשר יודעים שהזמן רק יעשה טוב לצד השני
זה אפילו משמח לחכות לו
משמח לדעת שאנחנו עושים לו טוב!
אך אנו רגילים לחיות בעולם מיידי
עולם של כרגע ואהבה עצמית
"נו תחליטי כבר!"
"יש לך עד שבוע הבא להחליט!"
לא ככה עושים את זה! 
כמובן שלא צריך למשוך סתם
אבל דברים כאלה לא עושים בלחץ!
ממש לא!
לחץ מביא בעתיד לחרטות, להתלבטויות, לרגלים קרות ברגע האחרון וכו'...
והפוך מכך
התחשבות מביאה להרגשה טובה
לשלמות, לתחושה שזה הצד הכי חכם עושים שרואים שיש שם מישהו שמחכה לך.
בהצלחה לכולם!
שצריך להחליט אם זה זה או לא זה.
אחרת אתה נשאר תלוי בין שמיים וארץ.
רוצה, ולא יודע אם שייך..
ואז באה האמירה "נו, אז מה הבעיה להתחתן??"
ותשובה ראילית-רציונאלית אין להם
כי זה משהו שתלוי ברגש
ולכן הרבה יותר פשוט להגיד שעוד לא החליטו
כי לא להחליט זה יותר לגיטימי
אבל לוחצים מישהו/י להחליט
סביר להניח שהוא יעדיף לעזוב הכל וללכת
כי אם עכשיו, לפני החתונה לא מבינים את הצורך שלו/ה
אז מה יהיה אחרי?
מאשר לא להחליט ולהשאר ככה.
ולא ללחוץ עליו להחליט, אבל כן לעזור לו להתקדם לשם.
מבינים. ועוד איך מבינים.
(אופס, קצת הסגרתי את עצמי)
טנגענס למה?!יעל מהדרוםהוא היה צריך להעביר את מקום לימודי הדוקטורט שלו לשוויץ, משום שהוא גורש מגרמניה.
נועם ה(הוא לא חיכה עוד 7 לרחל אלא התחתן איתה מייד ואז עבד עוד 7.)
תפתחי תנ"ך ותקראי.
7 שנים עבד בשביל רחל
התחתן עם לאה
אחרי שבוע התחתן עם רחל
ועבד עוד 7 שנים בשבילה.
מי הגננת הראשונה שעיוותה את הסיפור?
הוא עבד 7 שנים
התחתן עם לאה
התחייב לעבוד עוד 7
התחתן עם רחל
ועבד עוד 7 שנים
ראיה מרש"י
"גם את זאת" - מיד לאחר שבעת ימי המשתה ותעבוד לאחר נשואיה (בראשית כט,כז ברשי ד"ה גם את זאת)
אופס... איזו התלהמות...)) לפי איך שזכור לי הם התחתנו בכל זאת איכשהו.לא סותר בכלל שאפשר להנות כמה שיותר מהזמן שקודם
המקום הזה שאנחנו תמיד מחפשים את מה שאין...
תמיד נרגיש שמשהו בתוכנו חסר.
וגאולה, זה בדיוק המקום ההפוך. המקום שמרגיש שלם.
ואנחנו יכולים להילחם בזה, אבל זה חלק מהטבע שלנו. וחלק ממה שאנחנו מאמינים שיבוא בע"ה עם הגאולה השלמה.
לכן השמחה צריכה להיות עצם הידיעה שכל מה שעושה הקב"ה זה לטובה ומקרב את הגאולה השלמה.
שנזכה בע"ה.
מניסיון של נשוי +++++
לי אין מטרה להתחתן!
יש לי מטרה לעבוד את ה' ולהיות מאושר
שאתחתן, זה יהיה בעיקר כדי לקדם את המטרות האלה
ולא הפוך!
זה אומר שאת בחורה חכמה
כך צריך
תחושה חזקה שתמיד מלווה אותי היא- שכרגע אני בשלב הכי שווה של החיים...
באולפנא היה ברור לי שעכשיו הכי שווה וכיף, בשרות לאומי הייתי בטוחה שזאת הההשנה של חיי.
במדרשה נהניתי וניסיתי לשמר כל רגע וכן... גם תוך כדי הדייטים נהניתי מהסיטואציה והמפגש.
בתור זוג צעיר ברור שמרגישים שאין טוב כמו עכשיו ועם כל ילד שמגיע זה רק מתעצם.
וכשמסתכלים אחורה- וואלה, היה אז כיף. אבל עכשיו יותר...
בת-שבע77יעל...וזה בדיוק מתחבר למה שניצן כתבה על גלות
בגן העדן הדרך הייתה עם אותו טעם ומתיקות כמו המטרה עצמה
ועכשיו עוד לא הגענו אל הגאולה השלמה
אבל......
אנחנו בדרך
בשאיפה לנסות לטעום לפחות קצת מתיקות
בת-שבע77ככה זה כשמגיבים מהר מדי אבל..
זה כבר לא נותן לי לערוך
שאני הגבתי תוך דקה
(ומי שלא מאמין לי...מוזמן להסתכל בשעות שכתובות למעלה^^ )
אז לא הספקתי כמעט לחשוב על מה שאני כותבת
כך שלצערי בתוך התגובה שלי,הייתה טעות
בס"ד
סחטיין עלייך טענגנס, את התמיד מביא זוויות ראייה יפיפיהות "אני היום ילדתי" וכן הרבה ברב קוק וברבי נחמן
העתיד מניין העבר אין וההווה כהרף אין, צריך לעצור ברגעים.
טנגענסכל החיים לאושר, ותמיד רודפים אחריו, ואין רוגע. (אוי לי אם חיי היו רגועים)... אבל למה זה מחייב ש"מפספסים את הרגעים הקטנים בחיים"?...
נשימה עמוקה לא תעזור, חבוב.. אושר הוא לא דבר שאפשר להשיג באחד פלוס אחד... התהליך הוא ארוך, מתמשך, והאושר מרחף שצריך לעמול ולתפוס... (אמרתי את זה פעם, ולא הספקתי להעלות את שרציתי משהו שהוא לא נודע, שמחכים לו, יוצר תחושת אושר... כלומר, מה האושר שבחיים נטולי גוון, נטולי צפייה, אפ' ממושכת?
ויותר מכך, למה זה סותר הנאה ושמחה של הרגעים עצמם?
אוקיי, דבריך בטלים ומבוטלים. (אני יכולה להבין אותך, כלומר, סוג של חיזוק... אבל לא בהכרח נכון בתוכנו.)
