היי לכם, אני חדשה פה. רציתי לשתף אתכם בספור שלי, אשמח לשמוע דעתכם.
אנחנו ביחד כבר חצי שנה. לפני חודשיים התארסנו אך מועד החתונה נקבע לעוד שנה (הבחור לומד רפואה, כידוע לימודים מאוד קשים ולכן החלטנו להתחתן רק אחרי שהוא יסיים את לימודיו.)
מודה, בהתחלה הייתי מאוד מסונוורת- הכל היה מושלם, לא היה בו שום "פגם" או חיסרון כלשהו הנראה לעין, להפך- הבחור מקסים! בעל מעלות רבות. הערכתי אותו מאוד אולי אף הערצתי ובהחלט הודתי כל יום לקב"ה על הזכות שנפלה בחלקי. אולם בזמן האחרון (חודש אחרון) אני מוצאת שאני כל הזמן מבקרת אותו: הצורה בה הוא נוהג במלצר/ית (מתנהג כאילו הוא מלך, לא משאיר טיפ וכד'), היחס שלו כלפי הסביבה (חוסר סימפטיות), מרבה להתגאות בעצמו (ממש משבח ומהלל את עצמו), פתאום מתגלה שהבחור מאוד מפונק (קצת כואב הראש/הבטן אז עושים שביתה, לא מסוגל לצעוד כמה מטרים מהבית לתחנת אוטובוס) ועוד. שלא תבינו לא נכון, הבחור באמת מקסים. אנשים סביבו מספרים עליו רק דברים טובים. לא מדובר באיזה רודן שלא אכפת לו מאף אחד אבל יש פה ושם כמה קטעים שבעיניי הם קצת לא לעניין. מעבר לזה (וזה העיקר) ברמת הקשר שלנו-משהו מעט חסר. מרגישה כאילו אני מובנת מאליו. אני נמצאת שם כדי לשמוע אותו, ליעץ לו, לתמוך בו אולם כשזה מגיע אלי-כלום. אין שום יעוץ, שום תמיכה שום הזדהות. הוא שומע ולא מגיב, לא שואל, לא מתעניין. כעבור זמן כשאני רואה שאין תגובה מצדו, עוברים שוב לדבר עליו.
נסיתי לחשוב מתי הוא הקריב לאחרונה משהו בשבילי, ויתר על משהו שהיה חשוב לו למעני... לא נראה לי שאי פעם זה קרה. לא שאני דורשת את זה, להפך לרוב אני מוותרת על דברים שחשובים לי בשבילו.. אבל מן הראוי שזה יהיה הדדי...
לאחרונה מרגישה שאני בעדיפות אחרונה, הלימודים, העבודה, החברים, המשפחה שלו... הכל יותר חשוב ממני.
פתחתי בפניו את הדברים מס' פעמים. היה שינוי קל ליום יומיים ואז שוב המצב חזר להיות כשהיה..
אני תוהה מה לעשות, להעלות שוב את הדברים? יש טעם בכלל?? אם בחור לא מתעניין בארוסתו (!!!) מיוזמתו, לא בודק אם שבה הביתה בשעת לילה מאוחרת (אחרי פגישה איתו) מעלה תהייה האם בכלל זה האדם הראוי לי?? האם כזה בעל אני צריכה?ואולי אני מגזימה? אולי אני צריכה להבליג ולא להתפס לקטנות...?
אני יודעת שזוגיות לא אמורה לבוא בקלות ושצריך לעבוד עליה הרבה. אבל מה עוד אפשר לעשות??