בס"ד

מניחה שמשיטוט בפורומים השונים...

לא זוכרת.

מאיפה השאלה המוזרה?

ואז גליתי שמעניין פה

ואני לא מסוגל להפסיק

אבל בכל זאת אני עדיין רווק....

עברתי לערוץ 7, ראיתי פורומים ומשם התגלגל.

שאנשים שונים כן יכולים לעבור את אותו הגלגול בעולם..

חברה סיפרה והמליצה לי על אחד הפורומים (פורום סגור,אם תהיתם-יש לי שם ניק אחר

כדי שהקטנות לא יעלו עלי ולא יעקבו אחרי הדייטים שלי)

הייתי פעילה רק בפורום הסגור הנ"ל עד ש 

יום אחד הייתי טיפה'לה משועממת אז ראיתי פרסומת לדיון מסוים בפורום לנ"ו

נכנסתי וראיתי שדי מעניין פה וגם מועיל ממש

והשאר היסטוריה

ערוץ שבע, שיטוט עם העיניים לצד ימין, כנראה ראיתי איזה ציטוט מהפורומים... (נראה לי מצמ"ע)

שיטוט באתר, מדומני.

כנסי לערוץ 7!! שיא המעניין שם (בהתייחסה בעיקר לפורום אחר)

 אז נכנסתי ונרשמתי ו בכרטיס האישי שמתי לי תפורומים שנראה לי שיענינו אותי...

מאז אני לא סולחת לה!!!!!

חחח הקטע המצחיק שלקח לי זמן לגלות את צמע.... ולהבין לאן הלכו כולם באיזשהו שלב של היממה...

לק"י

מהעמוד הראשי של ערוץ בצד ימין.

(מופיעות שם כותרות של שרשורים).

שהייתי צריך אותו, נרשמתי

ומאז הכל היסטוריה

אחי הגדול נכנס איכשהוא לפורום וראה שרשור עם תגובה שוביניסטית,

אז הוא הראה לי אותה, ע"מ שאתעצבן (אחלה אח..).

קראתי והתעצבנתי, ורציתי להגיב כיאה לבת ישראל הגונה.

וכיוון שאי אפשר לענות בתור אורח, הייתי צריכה להתחבר.

הניק הזה כבר לא כותב פה,

ואני..?

א'. הוא לא פה, אבל הקיום של פמיניסטיות הוא קיום לא קיומי נורא בכללי, לא רק בערוץ

ב'. כמובן שחיפשתי את תגובתך הראשונה, כדי לראות מי היה ה"שוביניסט", ומה היתה תשובתך הפמיניסטית...

ולא מצאתי את התגובה הזאת... אלא אם "שרשור היכרות" נחשב אצלך שובניסטי....

נו שויין...

א. אני לא פמיניסטית, אם חשבת כך. אני אהיה הראשונה שאקים מרכז תמיכה לגברים נפגעי פמיניסטיות. תשאל את החבר'ה שנפגשו איתי..

אין זה סותר את העובדה שאני יוצאת נגד גזענות גם מהצד השני.

ב.  כך נכנסתי לאתר. כנראה שמחקו את השרשור..

חןחן על חוסר האמון..

בסה"כ שיתפתי בכך שחיפשתי ולא מצאתי...

פשוט הייתי סקרן לקרוא, וכיוון שלא מצאתי סיפרתי לך. לא חשבתי שתשקרי או משו..

וגם לגבי הפמיניסטית התבדחתי. לו הייתי מתכוון ברצינות תהיי בטוחה שלא הייתי שם סמיילי.

צריך לשים אותך במוזיאון מרוב שאתה הזוי

ואחרי שנכנסתי ל'עסק' נכנסתי לפורום.

מה מחפשת,ולגביה. גיל \ אופי \ סגנון ורמה דתית...

בחורה  אינטליגנטית  בת 20  נאה מאוד, טובת לב שמחפשת בחור ירא שמים אבל לא מרובע

שעשה או עושה צבא  בקיצור אם יש מעוניין תאים אני אשמח לנהל את השיחה באישי  

בהצלחה בסינון!

רק בגיל קצת יותר מתקדם.....

אולי 50000 אבל נשואים.....

ואם אם זה לא היה מצחיק, זה היה מבכי!!! 

למרות שאני די מזדהה אם המשפט האחרון שכתבת...

בעזרת ה' כל אחד ימצא בעיתו ובזמנו על פי המסלול המיוחד שה' ייעד לו...

עשו צבא , בעלי יר"ש, שעשה צבא

דניאל את ממש מגזימה

ואאאווו ואאאייי כמה צעקות באישי.... אז מודה!!

כשלי אומרים ירא שמיים = ישיבה גבוהה, ת״ח.

כשלי אומרים צבא = קרבי מורעל שלוש שנים.

כשלי אומרים לא מרובע= אינטליגנט מכיר וחווה את העולם!!!

ו ז ה. ל א . ק י י ם.

עכשיו עדין אני מגזימה???

לק"י

יש גם מקומות שזה מקובל ויש מקומות שלא ממש..

בקיצור תלוי.

זה יכול להרתיע בחורים, גם היא אם אדם הכי תורנית שיש. לכן יש בירורים. מה שכן זה יגרום לפחות התחלות של דוסים שירצו להתחיל איתה

בס"ד

חז"ל קבעו לנו שאישה לא תלך בבגדים אדומים כי זה מושך את העין באופן יוצא דופן.

ולדעתי זו התשובה כאן, מושך 'מידי' או לא, כנ"ל לגבי משקפיים וכו' וכו'.

ונראה לי שאסור רק כשהכל אדום, אם רק חלק אז אין בעיה. כך זכור לי, ולפי זה אם זאת רק חולצה זה בסדר.

אבל אני לא בטוח בכלל..

חולצה אדומה לאו דווקא מושכת יותר את העיין לענ"ד.. 

אולי פעם כל מה שהיה אדום היה מחוט השני וזה היה חומר משובך שמשך את העיין. סתם הצעה.

פשוט קבוצה של 50 חבר'ה שלובשים טישרטים אדומים זה לא נשמע לי כזה בעייתי

ולאו דווקא בגלל הצבע..

זה כן, אדום זה צבע חזק ומושך עין.

על הצבע אדום בבגדים. המון לא מקיימים, (לפעמים כולל אני) ולא יודעת למה באמת. 

באור יום זה בולט, על רקע השמש וכלזה...

אבל לא הבנתי מה הקשר לכך ש"לכל צבע אורך גל משלו"? הסיבה לכך שצבע בולט, קשורה לא רק בקלט (צבע) אלא גם במה שקולט (העין והמוח). אני קצת נטפלת כאן לניסוח אולי, אבל זה נשמע לי די דומה ל-"הגיוני שיש לזה הסבר מדעי, כי כל צבע הוא ייחודי". והמשפט הזה לא נשמע לי כל-כך הגיוני. (אם היית מוסיף, והקולטנים בעין רגישים לאורכי גל כך וכך.... או המוח מגיב כך וכך... [אין לי יותר מדיי הבנה בזה] זה היה הסבר.)

הוא בשחור,

לא? 

באמת  מעניין אותי לדעת.

דוסית זו מי שלובשת חצאיות שמכסות את הברך, חולצות 3/4 ובלי מחשוף?

הרי גם שרת חוץ של איזו מדינה גויה יכולה להחליט שזה מתאים לה..

אבל לא כך - זו בעיה.. (אם כי יכול להיות לב טוב גם בלבוש אחר, מצורף עם חוסר ידיעה/תחושה בעניינים האלו. אבל לא על כך היתה השאלה)

מה ההגדרה של דוס/דוסית???

אדם שמחובר לקב"ה!!

שכל דבר שהוא עושה הוא יודע שה' איתו ומכוון את ליבו כלפי שמייא!!!

ולא - ציציות ארוכות, כיפה גדולה וכיו"ב ומנגד לבנות- חצאית ארוכה, חולצה צנועה.......

בוודאי שהבגד מעיד על הבנאדם, אבל הוא לא העיקר.

מי שמתלבש צנוע מעיד על עצמו שהוא "שייך" ל"צבא" של הצניעות, של הקב"ה! אבל את הצניעות הפנימית והיראת שמיים -שהם ה"דוסיות" האמיתית.... רק אדם יכול להעיד על עצמו בתוכו פנימה!

פערים בין אשכנזים לשאר העולם, בענייני מאכלים, נישואים, ועוד הרבה.. מכירה מקרוב בעע

זה הרבה בעיות:

* הוא יצטרך לבשל

* אני כנראה לא אוכל את מה שהוא מבשל

* החמות עלולה להיעלב..

משני הצדדים..

אני חושב שזאת לא תהיה בעיה, אני מכיר אשכנזים שאוכלים הכול כולל מאכלים חריפים.

ותמיד אפשר להתרגל לסוגי אוכל שונים- צריך רק לשמור על ראש פתוח.

מה שעלול להפריע לפי דעתי(אבל גם אפשר להסתדר) הוא יותר בכיוון ההלכתי לדוגמא קטניות בפסח, מ-6 שעות בן בשר לחלב ל3 (ואולי אפילו שעה!) וכו' וכו'.

בעזהי"ת

לי למשל אין שום בעיה עם אוכל לא אשכנזי.

[ובכלל עם שום אוכל בערך. תמיד מוכנה לטעום; מקס' לא יהיה לי טעים. גם אוכל 'אשכנזי' יכול להיות לי לא טעים..]

לעומת זאת לבעלי- יש בעיה עם כל 'אוכל שהוא לא בדיוק מה שהוא רגיל'.

אז הוא לפעמים מעיז לטעום מהאוכל שלי, ולפעמים מסביר לי בדיוק איך הוא אוהב.

בקיצור,

לדעתי הבעיה הזאת היא לא 'פערים בין עדות' אלא בכללי פערים בין משפחות-

לכל משפחה יש את האוכל שלה, בלי קשר לעדה.

עכשיו השאלה היא עד כמה אתם גמישים ופתוחים לדברים חדשים..

זה דווקא הקטניות (אני אשכנזיה מהבית, בעלי ספרדי) ולחכות שש שעות (חיכיתי 3).

זה מפריע לי מאד, (לא התרגלתי אחרי יותר משנה) אבל זה ממש לא מה שמנע ממני להתחתן, ואני ממש לא מתחרטת על זה. זה פשוט משהו נוסף שצריך להתרגל אליו, כמו לכיסוי ראש, למשל.

חריף זה אגב לא עניין של עדות, זה קשור לאדם עצמו (לדוגמה, אני היחידה במשפחה שלי שלא שורדת פלפל שחור, וגיסתי פשוט לא מכניסה פלפל לסלט היחיד שאני אוכלת...אפשר למצוא פתרונות..)

ואני מכינה אוכל קלאסי שלא מאפיין אף עדה (רק חסר פלפל לחלוטין) ובעלי אוהב אותו. זה גם סוג של פתרון...

בס"ד

שהיה קשה מאד בהתחלה. הוא לא הצליח להנות באמת מהאוכל ואני לא הצלחתי להבין מה הבעיה. בסוף התייעצתי עם חמותי והיא הצליחה להבין מה הבעיה. (" שימי פחות פלפל חריף ומים והרבה הרבה יותר תבלינים כמו כורכום, פפריקה חוואיג'"  +צבעי מאכל...)

מאז הוא לא מתגעגע לאוכל של אמא שלו

אני ובעלי מאותה העדה וגם אצלנו לקח זמן להתרגל אחד לטעמים של השני.

ואולי היה אפילו יותר קשה, נראה לי בגלל שגם שמדברים על אותו המאכל אצל כל אחד מאיתנו הטעם והזיכרון אחר לחלוטין.

הפתרון הוא להתגמש (אני- פחות תבלינים, פחות שום ובצל, ובלי רוטב אדום, הוא- להיות מוכן לטעום טעמים ומאכלים חדשים, להכיר בעובדה שמאכלי גבינה זה סוג של אוכל, ולראות עוף שלם מוגש לשולחן) .

ואישית אצלי הקושי הגדול היה לבשל לא רק דברים שהוא אוהב (בלי ירקות, בלי תפו"א, ובלי עוגות פירות) אלא גם דברים שאני אוהבת ויש סיכוי (מאוד גדול) שהוא לא יגע בזה...

בהצלחה

אבל צריך פתיחות ולא התחפרות בסגנון : האוכל של אמא שלי הכי טעים.. ובכלל מנהגי הבית שלי עולים על כולם..

גם לי זה קורה הרבה עם עגילים ולפעמים גם עם בגדים...

ב"ה כבר נשואה , אבל מה שאני הייתי עושה- הייתי אומרת שאני יוצאת עם חברה (שגרה במקום אחר),

אם בבוקר אז אני יוצאת לקניות/ לימודים/ מבחן מועד ג/..

בהצלחה.

לא תמיד זה עובד, צריך טיפה להתחכם.

את משקרת לצורך כלשהו שאת לא רוצה לחשוף, וזה לא שזה פוגע במישהו. כשאני אומר סיפור כיסוי, אני מתכוון שאני עושה משהו דומה כמו לצאת עם חברים או משהו בסגנון הזה, סוג של עיוות. את צודקת שזה לא בריא לשקר (וגם לא נכון), אבל אם רוצה שקט נפשי בלי שתתביישי/תתפדחי וכו׳, איזה עוד פתרון יש לך?

לשם הבהרה אנשים יודעים שאני יוצא, אבל לא אומר להם מתי כדי שלא יתחילו לחפור לי... 

ולומר שאת הולכת לשם.

(כגון, לקנות משהו, לקחת משהו ממישהו, לימודים.)

שקבוע באה אליי לדקה וחצי לפני כל דייט או שיחה ראשונה

אומרת למשפחה שלה ש"אני הולכת לרבקה"

ואז היא לא משקרת, באה לכמה דקות - ומשם ממשיכה לענייניה

ואני, אגב,

לא משקרת,

אבל שונאת שמישהו כלשהו מהמשפחה שלי יודע שאני יוצאת לדייטים,

כי הם תמיד הופכים את זה ליותר בומבסטי ממה שזה...

...

אז היתרון הגדול שלי הוא שאני גרה אצל סבתא,

וסבתא לא שואלת שאלות 

וגרה לבד עם ההורים.

אבא, לומד תורה..

ואמא, גם ככה יודעת... אז הכל תקין 

זה אחד מהרגעים היחידים

שאני מתבאסת מזה שאני הבכורה

בעה"י

כל פעם נפגשת עם חברה כזו או אחרת[לא תמיד בידיעתן, אגב ]

אבל משתדלת לא לומר את זה במפורש, רק אם שואלים אז מביאה את התירוץ הזה, וגם זה בהתחמקות קלה...

והשהות אצל סבתא בחלק מהשנה בהחלט יעילה לעניין זה

אני גם שואלת את עצמי בכל פעם מחדש

האמת שפעם הייתי מצליחה להסתיר את זה

עד שהגעתי למסקנה שחבל לי להשקיע בזה אנרגיות אז...

אני לא מפרסמת את זה אבל אם האחים קולטים-זב"שם!!

במיוחד לפגישות ראשונות, הם סתם מתחילים לפתח ציפיות ולחפור- ולא מתאים לי העסק..

אני רוצה שכשיהיה לי נוח אני אשתף את המשפחה, לא לתת דו"ח על כל פגישה.

ותבהירי אחרי הפגישה שאת לא מתכוונת לספר מה היה,

תגיד "כשיהיה משהו רציני, תדעו".

אחרי כמה פעמים כבר יניחו לך...

בהצלחה!

כתבתי זבש"ם סתם בשביל לנסות לנחם את עצמי...

גם לי זה מציק שאני חוזרת לפעמים מותשת אחרי דייט 

ישר מתעלקים עלי בעיניים נוצצות סקרנות":נו,איך היה??"

ובאמת,צריך להיות עקביים

אני מניחה שאם הייתי מסרבת בעקביות -

כבר היו מפסיקים עם זה מזמן!

עוד בתיכון אמא שלי הפסיקה לחקור אותי לאן אני הולכת, אלא רק מתי אני חוזרת..

מי שבגיל מספיק בוגר כדי להתחתן (ולכן גם לצאת) הוא גם בגיל מספיק בוגר ללכת לאן שהוא רוצה בלי לתת דו"ח להורים..

אבל ההורים שלי יודעים טוב מאוד מתי אני יוצאת לדייט,פשוט כי שמים לב-אני מתלבטת מה ללבוש,מסתדרת קצת יותר מהרגיל,אבל הם מתוקים,עושים את עצמם כיאלו לא שמו לב.מחכים שאני אגיד .

הם בגישה של :כשזה יהיה רציני,את תספרי לנו בעז"ה . צודקים

שמדובר כלפי בן הזוג, אבל צריך טיפה להזהר עם נוסח ההודעה כדי למנוע בלבול. בדרך כלל אנשים שפורקים כאן משהו זה משהו שקשור אליהם בצורה כזאת או אחרת...

בפורום

לפתיחת פצל"ש במקרים כאלה?!

לק"י

גם לי יש דברים שקשים לי ביהדות, השאלה איך אני מתייחסת לזה.

האם זה גורם לי לזלזל ביהדות או רק לחקור ולהעמיק או פשוט לחיות עם זה ככה?

בס"ד

א. אני חושב שחד כזה צריך לעבור עוד איזושהי סדרת שיעורים באמונה(ואולי גם בענווה...).

ב. אני הייתי מסביר לו שיש דברים שהוא כלל לא מבין וגם מה שנראה ל אכזריות, זה כי לא הכל הוא מבין (כמו מה יש אחרי החלל?!?!?!?!?!?), והייתי מזכיר לו את המשפט שאמרו חז"ל " ראונים כמלאכים, אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם, אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר...

מכירה בחור שמגדיר עצמו דתי, מתפלל, מקפיד על כשרות, שבת וכו'..

אבל לא שם כיפה על הראש. הוא טוען שקשה לו עם זה, שהוא לא אוהב את איך שזה מגדיר אנשים וכו'. אז הוא פשוט הולך גלוי ראש..

אני לא מסכימה איתו, אבל בהחלט התפעלתי מהדיעות יוצאות הדופן שלו.

אנשים דתיים היו הולכים גלויי ראש ורק בבית הכנסת מכסים את הראש.

כיפה, עם כל הכבוד, זה מנהג שהתקבל בשלב מאוחר ואם קשה לו עם זה מבחינה הלכתית זה לא בעיה קשה כל כך.

למעשה יש מחלוקת אם זה בכלל מצוה מדרבנן או רק מנהג ויש פוסק אחד בדעת יחיד שסובר שהיא מדאורייתא (לא זוכר את שמו, לא פוסק מוכר).

בס"ד

אחרי שהתקבל בלי ערעור בכל קהילות ישראל. גם אם כל היהודים הולכים עם שרוכים שחורים אסור לשנות מהמנהג.

טעות לחשוב שהכיפה היא הבגד הלאומי, שהרי מבחינה הלכתית חשיבותה של הכיפה פחותה בהרבה מחשיבות הציצית. חבישת הכיפה היא מנהג מתקופת הגמרא, ואילו מצוות הציצית היא מצווה מפורשת מן התורה.
מספרים על יהודי אחד שרצה להתקרב לערכי היהדות, ובא להתייעץ עם הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, בקשר להמשך דרכו. בתוך שיחתו אמר לרב, שקשה לו מאוד לחבוש כיפה, הואיל והוא מרגיש שהיא מייצגת קבוצה מסוימת בעם. ענה לו הרב שבאמת אין חשיבות רבה כל כך לחבישת הכיפה, אך לעומת זאת ללבישת הטלית עם הציציות יש חשיבות מרובה, הואיל והיא מצווה מהתורה. וכך הסתובב בירושלים באותם הימים יהודי עם ציציות בחוץ אך ללא כיפה על ראשו. לאחר מכן אותו יהודי התקדם וגם כיסה את ראשו בכיפה.

לערער על הבנה של דברים, לנסות ללמוד שונה מאשר לא לקיים

(ולגבי כיפה - יש משהו קשה, ולכן גם מחייב יותר במצוות חיצוניות, כמו גם צניעות לנשים, 

זה מגדיר באמת, וזה מראה לאיפה אתה רוצה לשייך את עצמך)

לדעתי הנושא הוא נושא של התאמה.

אם את מקשרת בין זה ובין "רמת דוסיות" זה גורם לי להרגיש שזה לא הסגנון שלך.

(הכותב, כלומר - אני, לא יצא לדייטים מעודו, הוא סתם מביע את דעתו..)

ובין "קשה לי עם עקידת יצחק".

מן הסתם כדאי לבדוק אם מדובר בעניין נקודתי או שהוא בכלל במן מצב של "בירור" וכו'...

(הכותב, כלומר - אני, לא יצא לדייטים מעודו, הוא סתם מביע את דעתו..)

כנראה שלא הייתי פוסלת ישר

כי אולי זו סתם צורת ההתבטאות שלו

(יש אנשים שלא יודעים ממש לבטא את הדעות שלהם,

מסבירים את עצמם בצורה לא מספיק ברורה)

אז יכול להיות שבמקומך הייתי נותנת צ'אנס,מנסה עוד פגישה-שתיים

ואולי מנסה לברר דרך הר"מ שלו....

לכולם/ן כאן סיפור עקידת יצחק ברור? מובן לגמרי?

לי הוא קשה, קשה מאד. לא ממש יכולה לתפוס אותו.

מנסה ללמוד ולהבין.

השאלה היא הטון בו זה נאמר, מה עושה עם זה שקשה, והאם לכן לא מאמין / לא מקיים או משהו דומה.

קשה ואז מה? ולכן אני מפקפק במוסריותו של הבורא?

ואני מפקפק בסמכותו של הרמב"ם?

פעם היה לי קשה עם הדרך של הרמב"ם באיזה עניין 

אבל עדיין חשתי כלפיו הערצה ביטול וכבוד עצום. 

אמנם אני בן...

אבל אם הייתי במקומך היה מדליק לי נורה אדומה חזקה!

והדיבורים שלו - רחמנא ליצלן.

בוודאי שזה "חיסרון דתי" לגמרי.

אין בעיה שאדם חושב, אבל מיסודות התורה זה הכבוד האבסולוטי לקדושי עליון, אבותינו, וראשונים כמלאכים.

אז זה לא נקרא "להעמיק מבחינה דתית" - אלא "להסתפק מבחינה דתית".. ובחור שמסתפק מבחינה זו, אז על אף הצער שבמצבו, ברור ש"מבחינה דתית" זה לא כמו מי שאינו מסתפק..

"עקידת יצחק" זה חלק מהתורה. ומי שה"קשה לו" זה לא איזה משהו רגשי כשהוא חושב על איזה ניסיון נורא זה.. אלא בסגנון ש"קשה לו" על הרבמ"ם..  דהיינו: לא נראה לו מה שה' עשה שם.. או מה שאברהם אבינו עשה..  אז יש לו בעיה עם התורה ועם איפה הוא ואיפה אברהם אבינו.. וכבר אמרו חז"ל מילים חריפות על "האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה".. (אולי גם עם האימרה הזו קשה לו..).

"תורת ה' תמימה משיבת נפש - למה היא תמימה שהיא משיבת נפש; למה היא משיבת נפש - שהיא תמימה".

חלק מידיעת התורה - זו גם הידיעה מה ערכם של חכמי ישראל, ומאין לקוחים דבריהם, ומי אנו לעומתם.

"אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם ראשונים כבני אדם - אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר". וכבר הסבירו שמי שחושב שראשונים הם כמלאכים, הוא כבן אדם ומי שחושב שהם "סתם בני אדם".....

וגם, סתם מבחינה אינטלקטואלית: אם היה בא ילד שנתחיל ללמוד פיזיקה, בכיתה ה, ואומר שהתיאוריה של איינשטיין לא נראית לא , הוא לא אוהב אותו.. נו, ...   אז הרמה של בחור בידיעת התורה והבנת עניינה, ביחס לרמבם וק"ו למעלה מזה - היא הרבה פחות מכך.

ההורים שלו

הסבים רבא והסבתות רבה

וסבים של הסבתות 

וסבתות של הסבים

הסבים רבות שלי הסבתות רבות 

לק"י

נקווה לפחות שאם הקונה קנה את היהלום לטבעת אירוסין, הוא נפל לפחות על מישהי שאוהבת טבעות עם יהלומים

וברצינות- מה נסגר עם אנשים?!

גם אם היה לי כסף מיותר, לא נראה לי שהייתי מתפרעת ככה.

חסר מה לעשות עם זה?

לקנות בית, והשאר לתוכניות חיסכון..

את היהלום הזה, יש לו מספיק בתים, ומספיק חסכונות...

לגבי צדקה - זה כבר טיעון חזק.

הייתי נותת לו את החשבון בנק שלי,

למעשרות

לק"י

גם סתם הייתי בלחץ שהוא ילך לאיבוד כל הזמן.

חוץ מזה, שאף פעם אדם לא יכול לדעת מה יקרה לו מבחינה כלכלית בתוך כמה שנים.

עדיף לחסוך לפחות חלק מהכסף לעתיד.

יש אנשים, שבמלוא מובן המילה בשבילם 30 מליון דולר זה בערך כמו בשבילך לקנות ארוחה במקדונל'ס (כשר כמובן).

כמובן שאין הרבה כאלה, אבל יש...

לק"י

והם יפסיד את כל הכסף?!

לא עדיף לחסוך חלק מהכסף לעתיד?

חוץ מזה, מי צריך יהלום כזה יקר??

בעיני בזבוז כסף.

אני במקומו הייתי מארסת אותה בבניין דירות בשינקין+ טבעת לקינוח במחיר שווה לכל נפש

ולא ביהלום *כזה* שאני בחיים לא הייתי עונדת מרוב פחד ובהלה מה יקרה אם..

בס"ד

תראו ביוטיוב.. בהצלחה!

תגגלי...(וואי, אני עושה להם פרסומת בכל מקום, אבל הם היו אצלנו והם מעולים, מגוונים, מקפיצים...)

הוא מעולה! הייתי בחתונה מעורבת שכזו והוא עשה להם אחלה מיקס..

(בעיקר דוסי עם נגיעות חוצניקיות..אבל זה כנראה תלוי בבקשת החתןכלה)

א. את טבעת האירוסין הורי החתן משלמים.

אתה משלם על טבעת הנישואין! (אם תשלם על טבעת האירוסין, יש חשש קידושין.)

יש הנוהגים להעניק טבעת יהלום (שא"א כמובן לתת לנישואין).

ב. לא חובה להביא פרחים... (ההורים שלי למשל לא אוהבים שמוציאים על זה כ"כ הרבה כסף...)

בכל מקרה, יש זרים המיועדים לכלה - פרחים לבנים ויפים, אבל לא חייבים. בכל מקרה - זה מושקע בדר"כ.

אם רוצים שיקשט את אולם מסיבת האירוסין, אפשר לשאול מראש באיזה צבעים הם מקשטים ולקנות בצבע המתאים.

עשינו על בריסטול גדול מחולק לימים ושבועות מקושט יפה עם פרחים, לבבות, פרפרים קטנים. בחלק מהימים שמנו אטבים קטנים שבתוכם בדיחות על דייטים, נישואין, חתונה...,

הדבקנו סוכריות בחלק מהימים , אפשר לשים כל מיני ממתקים קטנים , אנחנו שמנו פסק זמן גדול וכתבנו - קחי לך פסק זמן , וכל מילה מיותרת!

בסוף עשינו חופה שציירנו בה גוף של חתן וכלה. והדבקנו תמונה של הראש שלו. את התמונה של הראש שלה שמנו עם סקוטש' ועל כל ריבוע שמנו סקוטש' כך שהיא מעבירה את הראש שלה כל יום עד לחופה.

בהצלחה ומזל טוב!

כל יום הייתי צריכה לשים על המספר אות מסויימת ובסוף יצא משפט משיר (לכי תספרי לכולם..)

פשוט אבל נחמד..

עקבות של כפות רגלים לקראת הבית המשותף

בכל כף רגל הן כתבו משהו שמתאים לחתונה, פסוק או משהו.... ממש יפה

לא הבנתי בדיוק את השאלה.

זה רק זוגות שמגיעים לשבע ברכות הזה?

בכל מקרה,שיהיה במזל-טוב!

ב"ה

יש פתקים עם משפטים שצריך להשלים. לדוגמה:

• אם זלדה וזרובבל היו כדור הם היו____   וצריך להסביר למה.  (בקו הראשון ממלאים את שם החתן והכלה. בקו השני ממלאים בדבר כללי כלשהו ואת הקו השלישי משאירים ריק כדי שזה שמקבל את הפתק ימלא אותו על פי דמיונו הפורה..) 
• אם זלדה וזרובבל היו מכשיר חשמלי הם היו____   
• אם זלדה וזרובבל היו כלי כתיבה הם היו____
• אם זלדה וזרובבל היו כלי תחבורה הם היו____ 

 וכן הלאה וכן הלאה.. מזל טוב!