פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1332)

כשאתם באותו גיל. או שהכוונה שהיא רוצה מישהו שכבר אחרי כמה שלבים שעדיין לא עברת, וזה לא הגיל עצמו, אלא השלב בחיים.

בכל אופן, אולי כדאי לומר למשדך\ת איך אתה מרגיש, ולבקש ממנו\ה לנסות בעדינות לברר בדיוק מה מפריע והאם שייך בכל-זאת לנסות, כי נראה לו\ה שזה מאוד מתאים.

אבל לא הייתי בונה על זה יותר מדיי.

 

ציפיות עם המציאות.

ואשמח אם כך יענו עליה, באופן כללי.

לרוב לא הוא לא.

סתם. תודה לכם. אני עשיתי מה שעשיתי...
והשאלה עדיין כאן, אם אתם מעוניינים.

אמנם בגיל 29 התחתנתי עם בעלי שצעיר ממני ביותר משלוש שנים,

 

אבל אני חושבת שבשום שלב לפני כן לא הייתי יכולה לחשוב שאנחנו בשלב שמתאים.

 

יכול מאד להיות שהבחורה רוצה מישהו שכבר לקראת סיום לימודים או תואר, או אחרי שירות צבאי. יכול  להיות שחברה שלה התחתנה עם מישהו שעדיין אין לו מקצוע ולכן היא חוששת מהבחינה הכלכלית.

 

יכול להיות שהיא פגשה כל מיני בחורים ושמה ללה שהבחורים שבגיל שלה לא "באותו הראש" שלה, שהיא בוגרת יותר.

 

זה לא מוזר, מכיון שנשים הרבה יותר בוגרות מגברים בתחילת שנות 20. כמו כן המצב שקורה אצל רובנו שהבחורים נמצאים בעיקר בתוך הישיבה ב"ה, והבנות כבר התמודדו עם העולם שבחוץ מבחינה חברתית, ואולי אפילו כלכלית. יכול להיות שהיא עברה כמה שלבים בחיים שבגרו אותה בצורה מזורזת, אם זה עולים מחו"ל, משהו חיובי או שלילי ל"ע במשפחה או פשוט אופי מולד כזה.

 

בכלל לא מוזר לי.

 

אני גם לא חושבת שזוהי התנשאות,  אלא הכרה של מה מתאים לך  ורצון לחסוך משני הצדדים ציפיות מיותרות וכאב לב או אכזבה אח"כ (אצל נשים יש הרבה ציפיה עוד לפני הפגישה הראשונה).

 

 

זה רק צריך לגרום לך להעריך אותה יותר,

ואם זה הזיווג שלך, הרי שאתם ממילא תהיו ביחד כשזמן יהיה הזמן הטוב ביותר עבור החיבור ביניכם (כמו שקרה לי עם בעלי, אפילו שאני לא מאחלת לך חלילה לחכות עד גיל 29..

 

בהצלחה!

[נוסף בעריכה: ואני בהחלט מעריך אותה מאוד. וממש לא חשבתי בכיוון הנעלב מהתנשאות.]

רק תעשה את זה מאד בעדינות ובצורה בוגרת (הרי זה מה שאתה מנסה להוכיח),

ובהחלט יכול להיות שמשהו אחר הפריע לה והגיל הוא תירוץ. יש מצב שהיא בכלל לא מרגישה מוכנה בעצמה.

אני לא יוצאת עם בחורים בגילי.

מה לעשות, אני בת 20, ומחפשת מישהו 22 ומעלה.

מבחינתי הגיל כולל בתוכו הרבה.

ככה אני רואה את זה טוב ומתאים לי.

 

מאמינה שאם אחרי שהייתי אומרת לא, ובכל זאת היו מתעקשים ושואלים שוב, הייתי עושה עוד בירור לפני שאומר 'לא,

 

בהצלחה!

שהשכיחה את הפרק האפל הזה בחייו...

הוא התחתן והתגרש והתחתן והתגרש ו.. מסופקני אם חזר לאחת מהן

הוא אדם שהתחתן והתגרש כמה וכמה פעמים,

 

אז הוא כבר לא זוכר...

 

מסכן

וואי הרגת....
אם מישהו בבקום מוצא טופס שרשום עליו מצב משפחת: סבבה
שידע שזה של אחי המעופף....

והייתי אומרת שבמצב שלו כנראה באמת לא עדיף לזכור...

אם הכוונה זה לטיב ההצעה, זה נשמע כהצעה ממוצעת לגמרי...

 

בס"ד

 

אבל היית מוותר על אישתך רק כי שנה-שנתיים לא מסתדר? 

אני מתכוון לא פרקטי בעליל....

 

אם זה היה נודע רק בשלב מתקדם יותר (אפילו דייט ראשון)

בוודאות לא הייתי מפיל על זה אבל בשלב ההצעה,

במיוחד שכנראה שהיא עוד לא שמעה עליה

יש מקום להגיד שאולי חבל בכלל לנסות להכנס לקשיים מיותרים..

גם אמי חושבת ככה.
אני יודעת שפגישות מרוחקות ידרשו ממני מאמץ פי 2
ומספיק המאמץ הנפשי.. אני לא הייתי נכנסת לזה.
למרות שבנדוד שלי נסע פעמיים בשבוע במשך שלושה חודשים לקרית שמונה בשביל אישתו..

אבל כל אחד ומה שהוא מסוגל.
בהצלחה!!

הענין הוא שאם בעתיד יצא מזה משו

זה בלתי אפשרי לתפקד ככה בתור זוג נשוי..

גם אם גרים באמצע..

תיהיה קיימת הבעיה הטכנית ואיזה מאמץ ידרש לכך

כמה זמן? אי אפשר לדעת... כמה חודשים

 

המאמץ- זמן לא מבוטל של נסיעות כל יום

מהמאמץ. 

כרגע ולנסות עוד כמה חודשים

אם ההצעה נראית מתאימה לא שווה לפסול בגלל זה.אפשר להסתדר.בחיים יהיו הרבה דברים כאלה ואולי זה תרגיל טוב כבר בהתחלה ללמוד איך להתפשר ולהסתדר ביחד..

אם יש לך כמה הצעות שנראות לך באותה מידה אז זה יכול להיות גורם מכריע אבל סתם ככה זה לא נראה לי שיקול משמעותי.

תהיו גברים!! אז מה צריך טיפה להשקיע אז בורחים??

ואם זאת האישה שלך אז תפסיד אותה בגלל כמה שעות נסיעה?

והוא יפסיד אותה כי בזבז שעות בנסיעה לבחורה זרה...

לא הציעו לו מישי מהבניין לידו...

אנחנו בכ"ז בארץ ישראל ב"ה.

 

יש יתרון בלהפגין מאמץ- זה גורם לצד השני להרגיש יותר מחוזר ופותח יותר אפשרויות. אבל אם המרחק הוא נטל משמעותי לשני הצדדים הוא יכול להפוך למשקע לא נעים אפילו לפני שהקשר התחיל, לא?!

אני לא הייתי הולכת על זה.
למשל, אני מהדרום- לא הייתי הולכת על הצעה מהצפון....
גם אם זה הבחור שיגיע או שנפגעים באמצע.. זה נראה לי קשה מידיי.... במיוחד שלא חסרות בנות ובני ישראל יפים וטובים גם קל"ב

באמת אשרי אלו שמצליחים.

אני לאומן ואשתי לחמותי

החלק הראשון לא נכון

והשני לא יהיה

ויוזמת כשנראה מתאים..

קצת מדסקסים על הא ועל דא (כל אחת לפי הזרימה שלה) ובסוף קובעים פגישה.

"אני לא יודע מה Z (זה ששידך בנינו) אמר לך בדיוק עליי... אבל קצת על עצמי.... בלה בלה ... לומד ב... בלה בלה... משפחה.. בלה בלה...."

 

 

פחות או יותר

ידעת שהטענגענס של X זה A חלקי B?

אני צריכה בחור שיודע מ"מ יותר ממני

...

היית מתעדכן בזה בשיחה הראשונה

על בורות מתימטית!!

 

כל מספר הוא A חלקי B. טאנגענס (כן, גם בעיה לשונית יש לך!!) הוא sina/cosa.

 

ואתה קורא לעצמך טענגענס?!

הכינוי שלי נוצר בעקבות יציאה מהשישית שמאריכים טעעענגענס.

לכן לא היה שייך לכתוב בא'. מה גם שמילה לועזית בד"כ פחות משנה.

דבר שני תסתכל בדף נוסחאות של הבגרות כתוב שטנגנס אלפא או איקס שווה AחלקיB

חוץ מזה שנהוג לסמן את שלושת הצלעות של משלש ישר זווית  בABC כך שA וB זה שני הניצבים.

דבר שלישי לא התכוונתי ברצינות (אני מקווה שגם אתה לא)

דבר רביעי חפרתי יותר מדי

אני מקווה שתמצא את המתמטיקאית שלך בקרוב (יש לי אחת אם אתה רוצה)

מצחיק איך בכל מקום הטנגנס הזה נהיה אחר

אצלנו זה טנגוס בכלל

 

אני רוצה מתמטיקאי. ישלך גם אחד כזה בכיס...?

מצחיק לפתוח שרשור בבוקר ולגלות בערב לאיזה נושאים הגיעו לדבר...

ודבר רביעי נכונים.

 

תודה על העצה וההצעה, אבל הן לא רלוונטיות. אני מתכנן שמתמטיקה תהיה השפה בה אבא והילדים מדברים מאחורי הגב של אמא...

ואני די בטוחה שלא בא לך להתעסק עם מספרים...
אחרת למה לא למדת ראיית חשבון??

בקרוב ממש.

 

מאד נוגע ללב ה"קשה לי מאד!!!" שלך. קשה לקרוא את זה.

 

הלוואי שתמצאי במהרה.

 

אולי תנסי בינתיים ממש להתמקד בטוב שיש בך, לשמוח בו (וכשיבוא "היצר הרע", ויאמר מה יש לך לשמוח - הרי את עוד רווקה.. תגידי לעצמך שההכנה הכי טובה להתחתן, זה להיות את ולשמוח בכך. זה הכי "מושך את המתאים". וכך - את תדעי שההתמקדות בכחותייך הטובים, היא גם בגדר הכנה טובה להמשך ותוכלי לעסוק בה בנחת.  כמובן, לא לוותר ולא להתייאש מההשתדלויות הרגילות, דרך מכרים, שדכניות וכו').

אני לא יודעת אם אני נחשבת מישהי שהתחתנה מאוחר (27..)..

עברתי המון המון המון בתקופת הדייטים והחיפוש והתחתנתי השנה..

כמה נקודות שנותנות פרספקטיבה אחרת על המצב...

 

#כשמגיעה הישועה, הקב"ה מפנק  ועוטף ונותן שפע של טוב, בלי קשר לגיל. הגיל ה"מאוחר" לא מפחית מרמת הטוב שתחווי ותקבלי בעז"ה...

 

#התחתנתי עם מישהו שקטן ממני בשנתיים כך שבסוף יצא שאנחנו ה"זוג הצעיר" לעומת חברות שהתחתנו לפני שנים... זה אמנם נשמע חיצוני אבל זה נותן תחושה טובה.

 

#אחרי חצי של נישואין הבנתי שבשורה התחתונה הסטטוס שלי הוא לא מה שגורם לי להיות שמחה בחלקי. כמובן שנישואין מביאים איתם שמחה רוגע ועוד המון דברים טובים. אבל בתכלס, יש מציאות שהיא בשורש נשמתנו והיא לא תלויה בכלל בסטטוס. יש נשואים שממשיכים את ההתבאסות של תקופת הרווקות ומתמרמרים על כל דבר ויש רווקים שקמים כל יום עם חיוך ענק על הפנים. אני ממש מרגישה שההרגשה שלנו תלויה באישיות, בעבודה פנימית ובתפיסה, יותר מאשר בסטטוס. ושוב, חלילה לא שוללת את השמחה העצומה שהנישואין מביאים עימם.

 

#תעשי כמה שיותר דברים שיעשו לך טוב!!! אני יודעת שזה קלישאתי אבל זה ככ נכון... יומיים לפני שפגשתי את בעלי חזרתי מחו"ל, שלושה שבועות עם חברות. זה מילא אותי באנרגיות אדירות ומשפיע עליי עד היום!! אני ככ שמחה שהספקתי את זה... תעשי לעצמך טוב!! כל דבר- שיעורים, בגדים, יציאות, חברות...

 

#עוד משהו שלי עזר בשנה- שנתיים האחרונות לרווקות.. זה אולי יישמע מוזר אבל ממש עברתי תהליך של להדגיש את הנשיות שבי. כמובן ממקום מותאם, צנוע וכו. כל פעם הוספתי משהו פנימי או חיצוני ולאט לאט יותר התחברתי לאישה שאני. ואני לא יודעת איך להסביר את זה, אני מרגישה שזה קירב לי את הזיווג.

 

# עוד משהו מנסיוני האישי- תהיי פתוחה להפתעות. לא הכל יתנהל כמו בדמיון.. תרשי לעצמך להיות מופתעת...

 

 

המון המון הצלחה, רוגע ושמחה.

מתפללת בשבילך לבשורות טובות.

תודה לכם על התגובות. אני יתר גדולה ממך... מותשת מהנושא. הלוואי והיה לי עם מי לטייל חברותי כולן נשואות. הבדידות באמת קשה. במיוחד בחופש. מאוד מעניין מה שכתבת אני אכן צריכה לחשוב על ז ה ברצינות.

אני ב"ה בחורה מוצלחת ... מה לעשות החיים מאתגרים.... וזה מאוווווווד לא קל.....בלשון עדינה

יש לך אפשרות להרחיב את מעגל החברות?

 

ללכת ליום בשבוע במדרשה ולהכיר?

לגור בדירת שותפות?

ללכת לשיעור קבוע?

 

חברות חדשות יכולות לפתוח לך מעגלים חדשים בחיים...

 

אותי חברות הצילו בתקופת הרווקות.

בעיה רצינית שאני לא מסוגלת לקבל החלטות. זה משהו שמתנגש אצלי כל יום כל היום. קשה ברמות. אני לא יכולה להסביר את זה. אולי זה מה שתוקע אותי....

יכולה להיות בעיה.

 

חשבת על ייעוץ מקצועי בנושא הספציפי הזה? כדאי לאבחון מה הפשר של הדבר הזה, ולטפל בהתאם.

 

אבל צריך ללכת למישהו שמבין ענין היטב ומכיר את ה"מטֶריה". אולי פסיכולוג/ית מנוסה.

 

לא בשביל הנושא של השידוכים דווקא - אלא לנושא של הקושי לקבל החלטות באופן קיצוני.

 

זה גם יכול סתם להקל לך על החיים..

ורוצה להוסיף כמה דברים. (התחתנתי בגיל 25 וחצי. אולי היום זה נשמע רגיל, אבל אפילו לפני כמה שנים זה כבר היה גיל שבו השכנים שואלים מה נשמע עם כוונה מאוד ברורה...)

א. בסוף, כשמתחתנים, כל הייסורים האלה מתגמדים. זה כמו המדרש על המשיח, שסובל מאוד כל חייו אבל בסוף, הוא יהיה כמו תינוק (לא זוכרת עכשיו מקור), כי כל הצרות מתגמדות לעומת הגאולה הגדולה.

אז נכון שהצרות הן צרות, אבל בע"ה תבוא הגאולה הפרטית שלך. ועיצה קטנה ששמעתי: מדי פעם, לשמוח בשמחה שעוד תהיה. דמייני את עצמך כלה, עם כל האורחים, תנסי להרגיש את השמחה לעתיד לבוא. זה לא רק דמיון בעלמא, זו שמחה אמיתית במה שעתיד לקרות, בגאולה שלך שעתידה להיות.

 

ב. את יכולה לראות את כל המצב שלך עכשיו כמחובר לזוגיות שתהיה לך בע"ה. כלומר- לא לחשוב ",אני אתחתן ואז יתחילו החיים האמיתיים"...עבודת המידות וכו', אלא להבין שכל עבודה והתקדמות שאת עושה עכשיו, תביא אותך במצב טוב יותר לזוגיות. וידוע מה שאמרו חז"ל שמזווגים לאדם אישה לפי מעשיו. אז כל הזמן הזה, לפני הנישואין זה בעצם זמן מצוין להכין את עצמך לחיי הנישואין, זו תקופה מכוונת מטרה, ןלא תקופה סתמית של המתנה. 

והלוואי שהיו מאירים את עיני בצורה ברורה בענין הזה כשעוד הייתי רווקה...זה היה יכול לעזור לי מאוד ולכוון אותי למטרה.

 

ג. מנסיוני וממה שראיתי סביבי, יש הרבה רווקים שכשהסכימו לקבל את העובדה שיש משהו שחוסם אותם או תכונה שגורמת לצד השני להירתע מקשר, אז התחילה לצמוח הישועה.

ברגע שמקבלים את העובדה שיש לי בעיה, אז מתחילים להתמודד איתה ולטפל בה, ואפילו אם זו בעיונת קטנה, אבל כזו ששמה מחסום עמוק בנפש, אם היא עולה למודעות ומטופלת ע"י יעוץ וע"י עבודה אישית, נפתח פתח למציאת בן הזוג האמיתי.

אולי כי כשאני אמיתית עם עצמי אז קל לי יותר להיות אמיתית עם אחרים?

אולי כי אם אני מודעת לחסרונות שלי אז אני לא נבהלת מחסרונות שלו?

ואולי בגלל שכשמורידים מסך מעל הלב, אז הלב נפתח?

לא יודעת...

אבל מאחלת לך הצלחה, שמחה ונחת.

והעיקר- לא להתיאש, לא מה' ולא מעצמך. אני מתארת לעצמי שיש רגעים של נפילות עמוקות ליאוש, ויש רגעים של עצבות וצביטות בלב, אבל תמיד תקומי מהנפילה הזו. תקומי גם בכוח, שרק ה' יכול לתת לך.

ותזכרי שבסוף הוא יגיע, יותר טוב ממה שאי פעם חלמת... וכל הקושי יהפך לטוב.

 

על התגובות החכמות אני שמחה שפניתי אליכם. אין חכם כבעל הנסיון. אני מרגישה שיש הרבה במה שכתבתם. אולי כשיהיה קשה אכנס לכאןלבקש חיזוק. אני בטח לא צריכה לתאר כמה שזה קשה

עולות מחשבות דכאוניות אני לא שווה. למה התפילות עוד לא נענו? אני צריכה
כוחות על אנושיים בשביל להחזיק מעמד

במיוחד הקטע של הבדידות, זה כ"כ מתסכל
אבל אני חושב שזה שתי מפתחות שהכי חייוניים לצאת מהמצב ומהסטאטוס.
דבר ראשון. אמונה ענקית בקב"ה שעושה הכל לטובה ובעצמך שאתה עושה את המקסימום כדי להתחתן. ממצה קשרים מתנהג בצורה נאותה פתוח לרעיונות לא מסנן הצעות על שטויות ובסוף עוד קשר לדעת להגיד לעצמך שנתת אתהמקסימום.
דבר שני לשמור על שמחת חיים. שאנשים יראו אותך הם יעריכו אותך, הם ירצו להכיר לך,תהיה שמח, תהיה יפה, שיהיה לך חיים מלאים מוצלחים ומשמעותיים שיהיה לךמה לספר בפגישות ולהיות גאה בעצמך וככה לקדם את סיכוייך להתחתן.

אשתדל . לשמוח כשקשה זו עבודה. אני אעשה מאמץ

בס"ד

 

מוזמן\ת לאישי

אם תרצי, באישי בשמחה

נראה לי שזה קצת בעיה.

אבל אולי זה פשוט קצב שלך או עניין של אופי,

יכול להיות?

תבואי ב"ראש פתוח", בהתענינות - ותראי אם משהו משתנה, זז.

שוב אותם דיבורים וכו'..

סוג של בזבוז זמן.

אין התקדמות..אין כלום

 

אני באה בצורה הכי פתוחה..ואנחנו שוב נהנים ומדברים על דברים סתם..אבל עכשיו אני פתאום תופסת את עצמי וקולטת שפגישה 7 היא כמו 2..

שאין שום התקדמות. כלום.

לא רגשית ולא מבחינת השיח.

 

השאלה היא איך משנים את השיח...ואולי ככה יהיה חיבור רגשי וכו'..

איך מגיעים לקרבה ולפתיחות?

לק"י

 

תמיד יש עליות וירידות ברצון לקשר.

יש ימים עם הרגשת בעסה כזאת..

 

זה שאת פחות מתלהבת די הגיוני במידה מסויימת, זה אומר שהוא כבר לא מישו זר שאת במתח ממנו.

אבל עדיין אם אין לך שום רצון לפגוש אותו זה קצת מוזר..

 

מציעה לך להתייעץ עם מישו שמכיר אותך טוב ושיש לו ניסיון.

ובעיקר, את לא רוצה לפספס אותו - את חושבת יהיה לך טוב איתו - אז לדעתי - ממש ממש לא להוריד!

 

עד כמה אתם פתוחים אחד עם השני? השיחות שלכם הן ברמת מעורבות רגשית גבוהה, או יותר שיחות על נושאים שונים, ופחות שיחות עליכם? אולי יותר שיתוף בדברים אישיים - יכול להעביר את הקשר שלכם שלב.

זה מפריע לי..

השיחות זה עדיין ברמה של פגישה 1 ו2..

זה עדיין חברים ומשפחה..ברמת פתיחות מאד נמוכה.

מאד זורמים ונוח לנו ומצחיק ונחמד. אבל אין שום דבר מעבר..

אין קשר, אין חיבור, אין קירבה..

 

איך יוצרים את זה?

שיתוף בדברים אישיים, איך..מה?

לפעמים עולות אסוציאציות שבוחרים "לסנן", כי זה אישי מדיי, או יוציא אותי לא כל-כך טוב.

אולי כדאי להוציא את המנגנון הזה מ"אוטומט" ולהעביר אותו לבקרה מודעת יותר.

כמובן, לא מייד להתחיל להשתפך, אבל לאט לאט, לשתף בדברים יותר עמוקים ומשמעותיים מבחינתך. (אגב, זה לא חייב להיות אפילו דבר שכל אחד אחר היה חושב שזה אישי. מה אישי מבחינתך - זה  אינדיוידואלי.)

ב. מעבר לזה, גם הייתי מציעה שתחשבי עם עצמך - מה למשל חסר לך בהיכרות איתו? אילו רבדים של האישיות שלו את עדיין לא מכירה, והיית רוצה להכיר? ולכוון לשם את השיחה - תוך שיתוף על עצמך גם-כן, כמובן, ולא רק שאלות אליו.

 

את יכולה לעשות את זה בצורה "גלויה" - לספר איך את מרגישה, וכו', ואת יכולה לנסות לעשות את זה בצורה יותר "סמי-ספונטנית". קשה לי להסביר איך, אבל כמה פעמים חשבתי מראש על נושאים שאני רוצה לדבר עליהם, וזה הצליח לעלות יפה בשיחה, ע"י כיוונון נכון ומציאת הרגע המתאים, בלי שזה ייראה מלאכותי.

שבא אחרי ההשלמה ה"שכלית" עם דמותו של הבחור כאיש מתאים,

ולפני שהרגש התחיל לנבוט ולבצבץ?

 

 

כי לפעמים ההתלבטות השכלית, השאיפה לברר וללמוד וללבן - 

יכולים אולי לייצר את המוטיבציה הגדולה ללכת לפגישות,

וברגע שהגענו לתובנה שהעלם דנן "בסדר שכלית" אבל עדיין אין רגש - מה מייצר את המוטיבציה?

 

 

ולגיטימי שאחרי שבע פגישות עדיין אין רגש.

אפשר להירגע ולבנות בינתיים חוויות משותפות, להעמיק בתחומי עניין משותפים.

להירגע כי הלחץ בעניין, כשעוד מוקדם, עשוי להטריד ולהעיק.

 

 

להניח ללחץ לפנות את מקומו,

לטובת היצירתיות והדמיון השובב,

של איך אפשר להכניס צבע לפגישות.

 

 

בהצלחה

למרות שיותר התרגשתי בהתחלה. ז"א כן היתה התלהבות מסויימת ומשהו שנראה כמו חיבור ורגש..קטנטן.

אבל עכשיו אין.

 

נראה לי מוזר שפגישה 7..ומדברים שוב ושוב על חברים ומשפחה ועל העולם. ואין שום חיבור ושום דבר..

 

חוויות משותפות?

אנחנו שוב נצא לאיזה פארק ונדבר על אותם הדברים. וזהו..

אפשר אולי לשתף באיזשהי דילמה שהיתה לך בתחום מסויים,

קצת יותר לעומק, בתחום הלימודים או בתחום הבין-אישי.

(היכן שאת כמובן יכולה להרשות לעצמך לשתף)

 

 

למשל דילמות שהיית רוצה לשתף בפורום "צעירים מעל עשרים",

שמצד אחד את יכולה להתייעץ איתן על גבי הפורום,

ומצד שני הן לא אינטימיות מדי...

 

 

שהוא ירגיש שהוא שותף במידה מסויימת, זה פותח...

ז"א על זה שאני מרגישה שנחמד לנו אך שבכ"ז הייתי מצפה ליותר פתיחות וכו' ושחסר לי משהו..

שאני לא מרגישה שאנחנו מתקדמים..

 

אולי לשאול אותו מה הוא מרגיש.. אם הוא מרגיש או חושב שיש התקדמות וכו'..

 

 

מה אומרים?

לאיך מתמודדים עם הנקודה,

כדי לאותת לו שאת בעניין של דילוג על משוכה ולא של מבוכה משתקת חלילה

זה..אחרת הייתי מיישמת כבר..

הפתרון היחיד שלי זה כמו הפתרון לשתיקות..- לדבר על זה..חח

 

וזה אכן עלול ליצור מבוכה ..ואי נעימות.

 

אז מה באמת עושים אחרי..? 

איך אני מציעה להתמודד עם זה?? 0.: (ז"א, איך *אתה* מציע להתמודד... )

אני חושבת שהשיתוף כבר "מקרב" וכמובן הדעה שלו כלפי הנושא תתן לך קצת כיוונים להמשך..

אולי זה גם מציק לו ואז תחשבו יחד איך אפשר לשנות,

אולי אין לו מושג על מה את מדברת והוא נמצא במקום אחר...

פשוט תדברו ועל זה ותגלי את הצד שלו!

 

לפי דעתי אם פגישה שביעית היא כמו פגישה שניה- זו בהחלט "בעיה", 

אמנם בעיה שניתן לפתור, אך זה לא מצב מומלץ- וטוב שאת מודעת לכך.

 

לפי הניסיון שלי, כשמתרחשת סיטואציה כזאת, זה יכול להיות מכמה סיבות:

 

1. כל הפגישות עם אופי זהה- ישיבה על ספסל ודיבורים על כל הנושאים בעולם חוץ מעל עצמנו ועל שאיפות העתיד.

 

2. אחד/ת מבין שני הפגושים- באופן כללי קשה לו להיפתח רגשית וקשה לו לבטא רגשות, ולכן האווירה בקשר היא מאוד מסוימת ומאופקת, לכן גם מרגישים אי התקדמות.

 

3. יש משהו בו שמפריע לך ואת לא מצליחה לקבל אותו, להכיל אותו, להיות שלמה בו- ולכן זה משפיע לך על ההערכה כלפיו, על הרגש כלפיו במודע או בתת מודע- זה יכול להיות מראה חיצוני, פרט כלשהוא בנתונים היבשים שלו, אי התאמה למה שתמיד חלמת, את לא יודעת איך המשפ'/החברות יסתכלו עליו וכו'. 

 

4. אתם לא מיועדים לזה, למרות ששכלית יש התאמה והוא יכול להיות אחלה חברה,

כי אתם צריכים להתרגש ולכסוף זה אל זו, זה צריך קשר להיות ברמה גבוהה יותר מקשר עם עוד חברה. 

 

כמובן אפשר להוסיף פה עוד כמה סעיפים שמהווים סיבה..

 

את צריכה לחשוב עם עצמך מה באמת גורם למצב הזה ולפעול בהתאם.

 

לדוג' אם סעיף 3 הוא הנכון:

את צריכה לברר עם עצמך מה הם אותם דברים ש"מפריעים" לרגש ולחשק להופיע ולבדוק עד כמה בגללם שווה לך לאבד את אותו בחור,

אם הם מאוד מהותיים ותמיד יטרידו אותך באי שלמות- אין טעם להמשיך.

אבל אם את מרגישה שאת תהיי מסוגלת לקבל אותו כמו שהוא,

למרות ש.... ולמרות ש..., בלי לחכות שישתנה או שאת תשני אותו-

תגידי את זה לעצמך! תשכנעי את עצמך כמה זה לא מספיק חשוב וכמה דברים טובים יש בו שהם מהותיים יותר!

ואז את תראי שכל הגישה שלך לקשר תשתנה.

את תרצי אותו, ואת לגמרי תתרגשי כשהוא מתקשר!

 

הלוואי יהיה לכם טוב.

 

 

 

מה אם זה 4..?

איך יודעים?

 

דיבור ארוך עם אחות ועם גיסה..ששתיהן התחתנו בלי רגש, ויש להן זוגיות מעולה- מביא לתהיות רבות..

 

אני יודעת שיש אפשרות שעל אף הנתונים..לא יווצר ביננו "משהו", ונוריד. מצד שני אולי לא כדאי להוריד? אולי רואים שיש פוטנציאל אז כדאי כן ללכת על זה..והרגש והחיבור יגיעו?

 

בכל מקרה אני אנסה היום להעלות את זה, וכמו שאמרת- לבדוק מה הוא אומר ומרגיש בעניין. 

אני מודעת לכך שיש הדוגלים בגישה שלא צריך להיות רגש, 

העיקר שתהיה התאמה שכלית ואחרי החתונה כבר אפשר לעבוד על הרגש לפתח את האהבה.

אם זה מה שטוב לאחותך ולגיסתך- מצוין. 

 

לי קשה עם הגישה הזאת.

חייבת להיות מציאת חן, רצון בקשר, הערכה, חשק, געגוע, הערצה, משיכה- 

גם אם עדיין לא ניתן להגדיר את זה כ-"אהבה".

 

כן, דווקא בשביל אותם שלבים קשים בחיים, תסכולים.

הרי כולנו יודעים שזוגיות זה דבר מורכב הדורש עבודה מרובה לאורך כל החיים. 

ואם אין רגש להתרפק עליו- אז הכל יכול להתפרק ברגע קט. 

צריך חיבור!

 

אפילו הרבי מליובאוויטש בהדרכתו לעניין השידוך מתייחס לנטיית הלב, למציאת חן. שזה חייב להופיע.

וגם עוד כמה רבנים גדולים בעלי ניסיון רב ממני..

 

בהצלחה הערב בשיחה איתו!

שתזכו לבהירות..

 

יש מציאת חן, יש משיכה. יש הערכה.

אין קשר רגשי ולא יכול להיות קשר רגשי מ7 פגישות..שרובן עוסקות ב..בלא משו מיוחד ולא בנו..

 

בקיצור, בעז"ה מתכוונת לפתוח את זה היום.. מקווה שה' ישים לי את המילים הנכונות בפה, ומה שצריך לקרות יקרה..

 

תודה רבה רבה !

 

וגם מודעות עצמית לא חסרה לך.

 

קשה לאמר שהייתי מצליחה לבטא עצמי בצורה ישירה כזו, וברורה.

הבעיה היא שזה לא ממש עוזר..המודעות לא תורמת..

(אלא אם היום הדיבור על זה ישנה משהו. )

 

 

זו הנקודה /שולף/!

 

אם אכן יש לך כזו מודעות, ויש לך כזו, בנוסף קל לך לבטא אותה- טוב ויפה.

מול עצמי זה טוב..אולי, אבל נניח היום תכלס לא העלתי את זה בכלל.

 

ואגב, לא העלתי את זה ..ובכ"ז היתה פגישה טובה יותר..

 

כן התקדמנו קצת מבחינת שיתוף וקרבה.

שה' יעזור הלאה..!

משמח לשמוע שהייתה התקדמות...

 

ותודה רבה נקודה...

וגם למחפשת.

שתמצאי בקרוב ממש, בעז"ה !

 

(פה הכל פתוח עוד..כן? אבל בכ"ז ב"ה שהיתה פגישה טובה.. )

לבצלםאלוקים

הייתי שמח לנסות לעזור לך אך חסרים לי כמה נקודות

1. אינני מבין למה את מתכוונת במה שאת כותבת שאין קשר רגשי אך מצד שני יש משיכה הערכה וכו

2. לשם הקמת בית יש שורה ארוכה של דברים חשובים אחרים האם הם ישנם

3. למה את מתעכבת על קשר רגשי מהו על פי תפיסתך קשר רגשי והאם הוא יתכן בקשר של שידוך וא"כ עד כמה?

4. האם את יכולה לשחזר אם אילו תחושות/מחשבות יצאת לאחר כל פגישה

5. ישנם ארבעה סוגים ורמות של קשר א. שכלית  ב. רגשית   ג. פיזית  ד. נפשית.   הראשונה יוצרת עניין, השניה יוצרת חיבה, השלישית יוצרת תשוקה ועוררות, הרביעית יוצרת תחושה של ידידי נפש.  היכן את אוחזת?

6. היכן המשודך עומד בכל השידוך, עד כמה נראה לך שהוא עמוק בקשר. יתכן שיש כאן ריקוד זוגי

7. אינני חושב שיש ממה לדאוג בקשר לכך שאין קשר רגשי ובמילא אין מה למהר לחתוך

8. מעניין שציינת שנראה לך שיהיה לך טוב איתו. האם תוכלי להאריך על זה יותר?

הייתי גם כן במצב שלך, 

וכן, גם כן לא הרגשתי התקדמות כלשהי בפגישות (גם מבחינה רגשית..)

מפאת אילוצים ורצון של שנינו לנסות לרענן את הקשר יצא שלא נפגשנו לשבוע בערך, ובאמת זה עורר את שנינו למחשבה מחודשת ולהבנה ששנינו באמת מוכנים להשקיע בקשר הזה קצת יותר- שזה אומר להיפתח יותר אחד אל השני לשתף את השני יותר וכו.. וזה גרם לכך שהקשר התחזק ונעשה רציני הרבה יותר..

לעיתים צריך לעצור ולחשוב על הרצון המשותף ועל הנכונות של כל אחד מהצדדים ותרומתו ע"מ לבסס ולחזק את הקשר.. וברור שהכי טוב יהיה דיבור משותף שלכם על העניין הזה, אם תדעי שזה לא רק "הבעיה" שלך יהיה לכם הרבה יותר קל להתמודד ביחד!!.

המון בהצלחה!

וכו',

מאז היו עוד 2 פגישות, בהן התקרבנו יותר, נפתחנו יותר, ונוצר רגש 

נבהלתי, אכן

אם היה ממשיך כך זו בעיה..אבל ב"ה שהשתנה דרסטית.

 

בהצלחה לכולם!

ותודה רבה על החיזוק והעצות הנבונות!!

כאשר את תתני לו מקום לחזר(לא יודעת אם זה ככה...אז אם יש כבר נתינת מקום אז אל תקחי את דברי...)

הוא יהיה משפיע לתוך כלי..

ואני יסביר...

גם לי קרה לא פעם שיצאתי עם בחור ואז הוא אומר לי...

הכל טוב לי מאד,אני שמח בקשר הזה וחוזר באורות מהפגישות...

אבל,והאבל הזה הוא גדול...

אבל אני רוצה לומר שבגלל שאת (אני ז'תומרת)בחורה מתלהבת במהותך אז זה גבול דק כזה של לחזר אחריי ולכן תתני לי מקום עוד קצת..

ותראי איך שהקשר עף למקומות גבוהים וטובים בהרבה יותר....

 

אז בגדול זה מה שלמדתי על בשרי בדרכים קצת לא הכי נעימות שבעולם...

ואני יכולה לומר בוודאות שבאמת ככה הקשר מגיע למקומות ממש ממש טובים...

כי אז הגבר יכול להשפיע זה תפקידו ולא תפקיד האישה...

בהצלחה ממש ובשורות טובות..

נ.ב.

אם משו פגע,העליב או לא היה במקום אז מחילה מראש...

ובהצלחה הללי רחל.

אין לי מושג מה המקור שלה, אבל בנות נרתעות שמחזרים אחריהם.
לא בקטע של חשיפת רגשות, אפילו אם ראית מישהי שמוצאת חן בעינך ושלחת מישהי לדבר איתה אתה כבר נהיה בוטה..
בנות... אם אתן רוצות גברים תנו להם להרגיש את זה.

איזה כיף לפתוח יום כזה עם תפילת הלל. זה הכי במקום שיש !

 

איזה טוב אבא..!!

 

בשמחות אצל כולם / ן !!

איזה יופי! המון מזל טוב! מגיע לזה שירשור חדש, לא?

שנכתבה בימים האחרונים זה מבשר שמחות..

שיהיה המון מזל טוב!!!

לכי תדעי אולי הוא גם נימצא בפורום וקרא את כל הדברים (למרות שאולי הוא לא מודע שזאת את) ולקח את הדברים לצומת ליבו..

שיהיה פולים מזל טוב!!!!

לק"י

 

http://www.inn.co.il/Forum/lmf_Profile.aspx/86492

לגבי השאלה השניה: למה לשאול ככה? תראה את אורך השרוולים והחצאית.

מנסיוני- לא כ"כ ולא תמיד...

<צ>

על זה שאתה כותב את רוב הדברים בהומור.

כל פעם שאני כותב משהו מטומטם- זה בציניות.

הנובעת מהקב"ה.

חבל שלא שמתי סמיילי

חוצמזה שים לב: מינוס ומינוס יוצא פלוס

תינוק+שוטה=חכם גדול

מה קרה?

או שתרגילים בגמרא זה נחשב

|באמצע תרגיל מסובך למדי|

כמובן שזה לא מעיד, כמו גם הביטוי "הרמה הדתית שלי/שלך" לא רלוונטית כי כל אחד יתייחס אליה אחרת (אלא אם מסבירים, מעבר להגדרה יבשה, מה השאיפות בנושא הזה, איך את/ה תופס/ת את עצמך בהקשר הדתי-אמוני וחפירות כאלה ואחרות...)

מנסיוני הדל ביותר.

להעלות את רמת השיחה תלוי בהרגשה של שניכם, אין איזה חוק שהחל מזמן כזה וכזה מתחילים לדבר ככה וככה.

לגבי השאלה, לטעמי זה יהיה חסר טאקט, אני לא הייתי רוצה שישאלו אותי דבר כזה, וכמו שאומרים, אין הנחתום מעיד על עיסתו.

אולי שאלות מכווינות, בצורה עקיפה ולא בצורה כ"כ ישירה. זה לדעתי.

 

שיהיה קשר עמוק יותר מאשר דברים טכניים (כמובן שצריך גם לדבר טכנית, כמו גם אחרי הדייטים, אבל זה לא מקדם אותנו יותר מדי לראות התאמה של ממש ולחזק את הקשר במובן הרגשי.)

 

 

 

**ערכתי! פליטת פה פרוידאנית

כשתרגיש בנוח איתה ברמה שהיפתחות כלפיה לא תוריד מערכך בעיניה, כשעברתם כבר את שלב המשחקים והניסיונות המזויפים להרשים - אז מגיע הזמן לפתוח את החיים וההרהורים האישיים, ומשם שיחות העומק זורמות מאליהן..

 

ב. תדבר איתה מסביב: כשתצאו לבית קפה, תוכל לברר איתה איזה כשרויות היא אוכלת. כשמדברים על סרט כלשהו, תוכל לזרוק משהו על צפייה בסרטים ולבחון איך היא מגיבה ומתייחסת לנושא, וכו'. תלוי מה הדברים שחשוב לך לברר. תמיד אפשר למצוא את הדרך שהדברים יעלו, ומתוכם לגזור את התמונה הכוללת.

לק"י

 

לא לשאול אולי דברים שנוגעים מידי לחתונה, ואם כן- אז בתאוריה (לא לגבי שניכם).

 

ולגבי רמה דתית- נראה לי עדיף לשאול מישהו שמכיר אותה.

מה שכן- תנסה לקלוט בין השורות ומדברים שהיא מספרת איפה היא עומדת מבחינה דתית.

 

בהצלחה

תדרג את הרמה הדתית שלה מאחת עד עשר?

המ"ה

 

תראה אם השאיפות הרוחניות שלכם תואמות.

תנסה לבחון את זה דרך הדיבור, הסגנון, הרצונות, השאיפות שלה.

"נושאים ברומו של עולם" - ניתן לדבר מההתחלה. מי אמר ש"נושאים טכניים" זה מתכון יותר טוב?... הכל לפי האנשים.

 

ב. זה בהחלט טאקט לשאול על רמה דתית, אבל בטאקט...   כלומר: אפשר להתענין, למשל, כמה הצד התורני חשוב לה, גם ברעיון וגם בתור מחייב את העולם המעשי.

 

אם כי, הרבה פעמים זה מהדברים הבסיסיים שמבררים עוד לפני שנפגשים עם מישהי, דרך מי שהציע..

 

אבל יש מקום לדבר גם אח"כ, בוודאי. זה נושא לגמרי עיקרי.

 

 שלבים בפגישות

 

תהליך הפגישות מורכב משלושה שלבים שמטרתם היא לבנות תהליך מהקל אל הכבד, ובכך ליצור היכרות הדרגתית.

 

לאחר היכרות קצרה והתעניינות קטנה בהרגשת הזולת, כדאי לומר דבר תורה קצר- 2 עד 5 דקות ולאחר מכן להתחיל בשלבים הבאים:

השלב הראשון- בשלב הראשון השיחה היא על דברים חיצוניים וכלליים שאין בהם חשיפה עצמית של רגשות, דעות אישיות, תכונות וכו'. בשלב הראשון מדברים על נושאים כמו מקום לימודים, אופי הלימוד, נושאי הלימוד, רבנים, משפיעים, מרצים, קעמפים, קייטנות, ועוד.

המטרה בשלב הראשון היא להכיר מי עומד מולי ברמה הטכנית, איזה מסלול חיים הוא עבר פחות או יותר עד עכשיו וכו'. זה חשוב מהסיבה הפשוטה שהשיחה מתנהלת טוב יותר עם אדם שאני יודע עליו נתונים בסיסיים.

 

N-US;mso-fareast-language: EN-US;mso-bidi-language:HE">השלב השני-N-US;mso-fareast-languageN-US; mso-bidi-language:HE"> בשלב השני מציגים השקפת עולם כללית על היהדות, על העולם, על הבית היהודי, דעות על אינטרנט, סרטים חינוכיים/ חיצוניים ח"ו, שירים חסידיים/ לועזיים, ניגונים וכו'. בשלב השני יש גילוי עצמי ברמה החיצונית, כלומר, מדברים על דעות כלליות שלי אבל אין זה גילוי עצמי ברמה  פנימית יותר 

כמו רגשות, תכונות נפש וכו'. בשלב זה אני עדיין לא מדבר על "עצמי הפנימי". המטרה בשלב זה היא להכיר את כיוון החיים של השני, את רצונותיו ושאיפותיו.

 

השלב השלישי- בשלב השלישי מספרים על רצונות, תכונות הנפש, אישיות וכו'. כמו למשל- מה הייתי מצפה מאשתי, כיצד ביחד ננהל את הבית וכו'. אני מגלה יותר פרטים על עצמי,למה אני מתאים ולמה לא , אלו דברים עושים אותי שמח, עצוב, רגוע, כועס, מה קו אדום אצלי בדברים מסוימים, אני מספר על הבית בו גדלתי- חם, קר, רועש, שקט ועוד.

המטרה בשלב השלישי היא לנסות ולשמוע כמה שיותר מהשני ע"י דיבור פתוח וזורם ולראות ע"י כך האם ישנה התאמה.

 

יש לציין שאצל כל זוג נפגשים יכול קצב המעבר משלב לשלב להשתנות. ישנם נפגשים שיגיעו לשלב השלישי לאחר 2-3 פגישות וישנם כאלו שכבר בפגישה הראשונה יגיעו לשלב השלישי.

זה מאוד תלוי בבחורה (מהצד של הבנים) - 

 

אם זו בחורה מופנמת יחסית שבמצבי לחץ היא נסגרת זה מאוד קשה. לנסות לפתוח אותה כשכולה בהיסטריה של הבחור הראשון שהיא מדברת איתו בחיים...

 

אבל... אם זו בחורה פתוחה וזורמת זה יכול להיות דבר מדהים, כי היא מגיעה ממקום של להכיר את מי שמולה באמת בלי לשפוט מה הוא עושה, איך הוא מתנהג. היא מגיעה עם כל הטבעיות שלה בלי משקעים מפעמים קודמות, נותנת לך להרגיש משהו באמת אחר. מומלץ! 

 

לדעתי אם הבן בפעם הראשונה והבת לא זה על הפנים .. אם הבת בפעם הראשונה זה מסתדר איכשהוא חחחח

ותתני לו הרגשה של רוגע ומקום.

אם זה לא יעזור לקשר שלכם, זה ודאי יתן לו ביטחון עצמי שיעזור לו בהמשך דרכו.

 

אבל לא קרה לי.. (קרה לי הפוך, ראשון שלי ולא-ראשון שלה. חפרתי מלא והייתי לחוץ פחד, ד' יציל...)

לא יצא לי אבל 2 חברות שלי יצאו כשהן הראשונות של המדוייט, וזה דווקא לא הורגש בכלל, הם באו "מוכנים" בדברים שלאחרים לוקח הרבה זמן להגיע למקום שלהם..זוג אחד מהם גם התחתן..

אבל נראלי שלרוב זה מתסבך,לא יודעים איך לחשוב ולפעול, מה אמיתי, מה מפריע,מה קריטי...

פעם היתה עיירה אחת שבה היו שני גבירים.

לאותם גבירים כמובן היו שתי בנות צנועות, מהוללות וגומלות חסדים בסתר.

ביום מן הימים הגיעו שתי הבנות לפרקן.

נתייעצו הגבירים יחדיו והחליטו לשלוח אל העיר הגדולה

שליח שימצא להם חתנים ראויים יראי שמיים לומדי תורה וכו' וכו'.

הלך לו השליח, דיבר נכבדות עם ראש הישיבה ורב העיר.

הלה מיד הודיע שבאמתחתו שני תלמידי חכמים מופלגים שכבר הגיעו לפרקם ועוד לא מצאו את אבדתם.

פגע בהם השליח והחל מוכיחם, מדוע נתאחרתם מלשאת אשה והרי אתם שרויים בלא תורה בלא שמחה.

ועוד ועוד הוסיף לייסרם בגמרות ומדרשי חז"ל.

כשראה השליח כי היטב חרה להם על עוונם, הודיעם מייד כי מצא להם את בת זוגם,

זו המיועדת להם מששת ימי בראשית, שורש נשמתם, בת גילם ומזלם והוסיף והכביר במילים על מעלת עלמות החן.

המה שמעו כן נחפזו, רצו דצו אחריו אל העיירה, וכל הדרך לא משה מפיהם הגירסה, כשחיוך של אושר מהול בצפיה נסוך על פניהם.

והנה לפתע בדרך, עת נחו מעמל הדרך לא עליכם ולא עלינו אחד מן הבחורים זחה דעתו עליו,

ראה אילן נאה ופסק מלימודו, עוד לפני שהספיק לומר כמה נאה הוא, קם עליו נחש עקלתון והכישו.

לא נאריך בדברי ההספד ואיך היתה הקבורה, רק נאמר שההספד של חתן זה לא היה מבייש את קילוסי ושיבוח חתן בכל ימי האירוסין ושבעת ימי המשתה גם יחד.

אך הנה נתעוררה בעיה שהרי חתן אחד נשאר, והכלות שתיים.

ובכן, מי ביניהן תזכה בו?

הלכו והתייעצו ברב העיירה.

חשב הרב וחשב, עד שלבסוף נזכר במשפט הקדום שעשה בזמנו שלמה המלך עליו השלום.

מייד הכריז ואמר כי על כל המשפחות של שתי הכלות להתייצב לפניו בדין למחרת.

עם שחר התעטף הרב בטליתו, קרא עמו עוד שניים מדייני העיר וישבו יחדיו על ברור הדין.

לאחר שעה ארוכה של התפלפלות במשא ומתן לעומקה של הלכה,

קם הרב והכריז: גזירה היא מלפני, קבלוה משעשעי דת, יש לחלק את החתן לשניים.

והנה קמה אם אחת מן הכלות והחלה מצעקת: לא ולא, כיצד תיעשה כזאת בישראל להרוג דם הנקי?!

חדלו לכם ממנו, אמרו לי מה חטאתו?!

והנה קמה לעומתה האם השניה ואומרת: מה לך כי נזעקת, הבה נקבל עלינו גזירת הרב, הלוא זוהי דעת תורה!

מיד קפץ הרב ממקומו ואמר זאת השוויגער האמיתית!

 

<צ> אם למישהו היה ספק.

לק"י

 

השיטות להתאמה האלה נראות לך?!

רק הקטע של לא להתחתן בכלל.

לק"י

 

למרות שבשכל ידעתי שאני רוצה להתחתן מתישהו..

 

בינתיים זה עבר לי 

לפחות כשיש מריבות לא משעמם.

גם אצלינו בשכונה
יש בחורה רווקה
כבר מזמן היא סיימה
את שנות האולפנה

חברה מתארסת
ואחת בהריון
והיא רק תוהה
מתי יבוא היום

והיא חלום אחד נושאת עוד בלבבה
למצוא חתן שיהיה האיש שלה
יום ולילה מתפללת
שידפוק לה כבר בדלת..

והיא יושבת ומחכה לו
כבר שנים בוכה ומייחלת לו
עוד אחת מתחתנת ורק היא לא
מתי כבר יגיע היום?!

בעירנו שוכן

איש לגמרי לא פנוי,

שבנה המון בתים

ויש לו כבר מנוי.

 

הוא מכיר כל תירוץ

כל סיבה וכל עצה

הוא מכיר רווקים

כבר שבעים שנה.

 

והוא חולם כי שליש גן עדן הוא קיבל

ואולי שם את שכרו הוא יקבל,

כי שידוכים זו הוצאה כ"כ גדולה

שלא מוכרת במס הכנסה....

 

 

 

קדימה, אתה מסוגל ליותר, כתוב בית אחר.

"על כפיו אותה ישא"?

הלוו...שמירת נגיעה שמעתם??? 

ואחרי זה את טוענת שאת עאלק צדיקה ודתייה...

 

חזרי בך ומייד

זה סתם כי אני משוררת דגולה..
הקשר בין המשפט לדת הוא מקרי בהחלט..

אז לי צרם "הוא יושב בחדרו, ולא עושה דבר" הלו!!!! אם אתה רווק זה אומר שאין לך חיים?

 

 

ולאלעד- זה רק הערה נקודתית. הפראפראזה ככלל נכתבה יפה מאוד

ואם תרצה אפשר לחפור ולומר שההערה היא לא כלפיך, הכותב, אלא כלפי רווקים רבים שאכן מתנהגים כך. אתה רק תיארת מציאות

שאלתי בשלומך ולא חזרת

דאגתי לך ושמרתי בליבי הדבר

חוזר ומבקש מתפייס וחוזה

שליבי ימצא מענה הומה

 

בעמק ירושלים בין הואדי להר

ראיתי עלמה שנראתה ליד הנהר

מדלג בין ההרים מקפץ בין הגבעות

שאלתי לשלומך אך אין קול ואין ענות

 

נאחזתי בשברי המר והצר,היכן את

ומה עלה בגורלך,האם מר ונמהר 

או רגע קט ושקט נבחר

 

שאלתי אחריך מבין כל הילידים

לא הבינוני,ונותרתי המום ללא מילים

ולפתע ראיתיך עומדת ביופייך שלא ישתנה

זין חן מתוק וקסום יורד על מצחך בגן העמום

 

 

שאנשים משקיעים ונותנים את הנשמה{תרתי משמע} ומוציאים את אשר על ליבם

 

ואנשים נותנים תגובות לא לענין

 

במחילה

לק"י

 

אפשר לכתוב את אותו סיפור בדיוק, אבל הפוך..

ככה זה- מי שיש לו דרישות בשמים, עלול למצוא את עצמו לבד (בחושך, כמו כלב ).

אפילו נראה לי שרוב האנשים חוזרים אחורה...