פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1362)

סיבה נוספת שהיא תחתוך אם היא בספק..

:

 

אם יש תחושה שהעלם רוצה,, והיא ממש בספיק,, אז עדיף לחתוך מהר,, מאשר להמשיך, ולהתסכן בשברון לב של הבחור..

 

אתה רוצה למקד את השאלה, ככה נוכל לענות ממוקד יותר..

 

או שזו סתם שאלה תיאורטית..

 

 

אחרת ממשיכים עם הספק הזה עוד הרבה זמן

מישהי אמרה לי שבנות שיצאו הרבה אז מתחילות את הקשר בזהירות שמא הקשר ייפול..

כמו צעד קדימה, 2 אחורה.. אז אפילו אם אין באמת סיבה לחתוך - היא תחתוך כי היא יודעת שבעתיד הקשר יהיה יותר חזק, אבל כאן נכנס הדימיון שלה ואומר לה שגם הקשר הזה ייפול אז לכן היא ישר מעדיפה לחתוך עכשיו..

 

אני שואל בעיקר בנות האם הם מכירות את התופעה מבפנים?  (יכול להיות שזה בתת מודע, אבל עד כמה זה קיים?)

 

 

כוונתי: נראה לך שיש הבדל בגישה זו בין בנים לבנות?

 

השאלה היא : האם נותנים צאנס כל פעם מחדש ומאמינים שזה באמת יכול להצליח...

 

לי זה לא קרה.. וגם מימה שידוע לי לחברותי לא.

 

 

ידוע שעל האישה זה משפיע יותר.. כל אחד זה עוד סריטה בלב..

 

ולגבי מה שאת אמרת.. זה שאלה כאילו? עד כמה לתת צ'אנס?

 

פעם יצאתי עם מישהי ממש חכמה.. אחרי הפגישה הראשונה אמרתי בטוח זה לא ילך כי לא זרם כ"כ וכו'..

 

אז למחרת כבר הייתי בתחנה המרכזית בדרך לנסוע.. רק הייתי צריך לעשות את "שיחת הסיכום" לשמוע את ה"לא"

ולנסוע..

פתאום היא אומרת לי : כל עוד לא ראיתי סיבה שהקשר הזה בטוח לא יצליח - אני ממשיכה..

יענו.. כל עוד יש סיכוי שהקשר יצליח- כדאי להמשיך..

 

אח"כ יצאנו איזה חודשיים..

 

אז אם שאלת - זו נראה לי התשובה..

אני היא אחת מה בחורות שכתבת שהיית נראית לך ממש חכמה ומכיוון שפחדת שהיא תנפנף אותך אז רצית להעיף....

 

 

כמה שזה לא נכון!!! מכל כיוון זה לא נכון!! לא לבנים ולא לבנות!!

אני גם בשיקול שאם יש בסיס טוב להמשך אז ממשיכים!

ולפעמים בנות ניראות חכמות כי יש להם כח דיבור מיוחד או זיכרון מידי טוב (ב״ה) ואם יחד עם כל זה הן ניראות טוב.... הבחור משקשק מפחד שהיא תעיף אותו... ואז הוא ישר אומר לא....

 

תקשיבו בנים יקרים, גם הבת שנראית הכי חזקה בעולם זקוקה לגבר... ( ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך)

כך ה׳ ברא את העולם.... אז תפסיקו לפחד, תהיו גברים ואם אתם רוצים מישהי, תלחמו על זכותכם!!

 

בכ״מ בקשר לספקות: אם אני לא בטוחה ש״לא״ אני לא אגיד לא.

אבל אם יש לי ספק וגם לבחור ואני מדגישה, גם לבחור יש ספק אז אני מורידה.

כי לדעתי קשר שמתחיל בלי שאף צד רוצה להמשיך זה לא מתכון בריא במיוחד...

 

בהצלחה!!

 

השאלה ששאלתי היא בגלל שמישהי חתכה אחרי פגישה ראשונה וזה היה נראה לי שיא המוזר, ומישהי אמרה לי שיכול להיות שזאת הסיבה.. ואני לא חשבתי בכלל על השיקול הזה - בגלל זה פתחתי את האשכול הזה..

 

הסיפור עם הבחורה החכמה.. לא רציתי לחתוך.. פשוט הייתי בטוח שזה יבוא ממנה..

ממנה למדתי את הסבלנות שקשר צריך..

 

 

ולגבי מה שכתבת.. אם את בספק- מה זה משנה אם גם הבחור בספק? אסור לו ? ואולי שניכם עוד לא קלטתם את התמונה וזה מתאים? זה המקרה שעליו אני מדבר שכדאי להמשיך...

במיוחד על הדייט הראשון.

זה לא שהם בספק ורוצים עוד דייט, זה שהם בספק ולא יודעים אם להחליט על דייט שני.....

 

כשהמצב כזה ואני גם בספק, אז מבחינתי זה מינוס אצל הבחור שהוא בספק אחרי דייט ראשון ולכן א נ י כבר לא בספק אלא מחליטה שלא רוצה.... קפיש??

להגיע לדייט ראשון לא בתחושה של 'לבדוק' ו'להסס' אלא בתחושה של 'אני רוצה את הבחורה הזאת'.

וכמובן המון עין טובה, להשתדל לצאת מכל הסרטים.

ותאמין לי שאצלי זה לא הבעיה...

ונראה לך מוזר:

 

יכולות להיות הרבה מאוד סיבות. וממש לא הכרחי שתבחין בהן במהלך הפגישה.

 

ייתכן מראה חיצוני (וגם אם אתה נראה לדעתך (או לדברי אחרים) מצויין, זה יכול להיות עניין של טעם וסגנון); ייתכן שהיתה חסרה לה זרימה\כימיה - הרגשה שאתם באותו ראש, מדברים באותה שפה ומשדרים על אותו גל (אמרתי את אותו הדבר בחמישה ניסוחים שונים ); ייתכן משהו שאמרת שהרתיע אותה \ גרם לה להבין שאתם לא מתאימים מבחינת אורח חיים \ סגנון דתי \ אחר. ייתכנו הרבה מאוד סיבות.

זה יכול להיראות לך "שיא המוזר", כי אתה אתה ולא היא, והיכולת שלך (של כולנו) לקלוט מה הולך למישהו אחר בראש, במיוחד מישהי כמעט זרה, היא מוגבלת. למרות שבפגישה היה אולי מאוד נחמד, זה לא אומר שלא היה שום דבר ממשי שגרם לה לחתוך.

כלכך נכון!!

אז אדייק,, בעקבות ההארה..

 

התכוונתי שלפעמים מתחשק להפסיק, אבל רואים שהצד השני רוצה, אז השאלה היא כמה לתת צאנס ולהמשיך לראות אולי פתאום יתחשק..

 

 

שיש צורך להפסיק אחרי דייט ראשון.. לא נראלי הגיוני כי אפילו לא מכירים את הבחור..

מישהו חתך אחרי דייט ראשון? כשהוא ידע בוודאות שזה לא זה? איך הגעתם לזה?

המחשבה\תחושה שאז הצד השני יזום פרידה - לא רלוונטית בכלל אצלי.

בשביל לענות תשובה מדויקת לגבי אחרות (אא"כ דנו בנושא הזה ספציפית, מה שלא קרה). גם אני הייתי צריכה רגע לחשוב האם מה ששאלת נכון לגביי או לא, כי אף פעם לא חשבתי על זה.

 

בחורה שמפחדת להקשר- תפרד דווקא ממי שהיא רוצה יותר מהר,

בחור שהיא לא כל כך מעוניינת בו ממילא- היא לא חוששת להקשר אליו ולכן פחות אכפת לה לבדוק איתו פעם פעמיים נוספות,

 

לא?

 

 

או בקיצור-

הפחד שלי להקשר בא לידי ביטוי דווקא בקשרים שבהם הייתי יותר מעוניינת, יחסית לקשרים אחרים.

ואז זה בא לידי ביטוי בכך שאם קלטתי היסוס מהצד השני- יחסית מיהרתי לחתוך כדי לא להפגע.

תוך כדי..

 

על הדבר הראשון.. זה מה ששאלתי...

זאת שאלה כללית- יש בנות כאלה, ויש בנים כאלה.

זה אופי.

ולרוב הוא נוצר כתוצאה מדברים קודמים..

גם לפעמים מישו שלא יצא אף פעם וחושש מכל צעד שהוא עושה, זה לא טוב....

כי אם בחור חושב לחתוך אחרי חודש ומורח את זה 4 חודשים, יש כאן בעיה קשה!!!!

 

ו...לא רק בנות חוששות בתחילת קשר, גם בנים חוששים ובאים עם אלף סימני שאלה....

וככל שיוצאים יותר, יש יותר מטען קדום.....

זה אומר שאנחנו צריכים להגיד איפה בסדרי העדיפויות נמצא הקמת הבית?

 

בדיוק

אחרת מי ימלא אותם? ‎



ברצינות, יש לי כמה סידורי עדיפויות ברשימה. כל אחד נמצא במקומו הראוי.

1. לימוד תורה

2. הקמת בית

3. מילוי שאלונים

4. חברים

5. לימודים

6. משפחה

7. עזרה לזולת

8. ספורט

9. לנ"ו

10. כתיבת שירים

 

זהו שאלון לדוגמה..

למה לימוד תורה/לימודים אמור להתנגש עם הקמת בית?

 

במילים אחרות יש כאן הרבה דברים שיכולים ללכת ביחד ולא לבוא על חשבון משהו אחר.

אבל הם יכולים גם להתנגש, לדוגמה במצב שאתה רוצה להיפגש עם בחורה לצורך נישואין ואתה בישיבה וכול ערב יש לך שיעור/חברותא -מה תבחר? להקים בית או לימוד תורה? הדוגמה אולי לא משהו אבל העיקרון הובן, לפי דעתי.

כל אברך בכל ישיבה לא לומד עד שעות שהוא היה לומד אם הוא היה רווק

אז יש כאן פחות לימוד תורה!

 

נכון, יכול להיות שזה שווה את זה

אבל זה כבר תלוי בסדרי עדיפויות

תמצא עלמת חן שמעדה בקצה של צוק ונאחזת בקצהו בשארית כוחותיה. חוש לצידה בדרמטיות ותפוס אותה רגע לפני שכוחותיה אוזלים. הטען את הנערה על סוסך הלבן והחש אותה העירה, שם תמצא לה רופא, ובסתר השאר לה צרור מעות עבור משפחתה דלת האמצעים. לכשתתאושש, לך עמה לשפת הים, ולאור השמש השוקעת, תציע לה את אהבתך.

 

אם יש לך בעיה כלשהי לאמץ את השיטה הזו - כנראה שתצטרך להיתקע עם הדייטים..

או במילים אחרות, מי באה לטיול בצוקי הצפון?

תצטרך לצאת איתה כמה דייטים... לא?

אפילו אם זה אחרי שהצעת לה את ידך...

אני תמיד טוען שכל ההבדל בין להכיר בדייט

ללהכיר במקרה

מסתכם ב3-4 פעמים הראשונות בסה"כ.

אח"כ הכל אותו דבר...

פסימי,
אתה כ״כ ריאלי!
איפה היית עד היום ומדוע שתקת?
אתה יודע כמה רווקים אומללים סובלים, כשהפתרון האידיאלי צפון בתוכך?


תודה!

באיסור חמור

 

אלא אם אתה מתחייב שהראשונה שאכיר לך אתה מתחתן איתה ולא משנה מי היא או מה היא

ביום שתתארס נרשה לך להבטיח את זה

מה, לא תצא עם ארוסתך/ אשתך לדייטים? רוב הקטע הדוחה של הדייטים נע סביב אי הוודאות אם זה אכן יתאים או לא.
אמנם מעולם לא הייתי נשוי עדיין אבל יציאה לדייטים אחרי הנישואין נשמע לי כמו אחלה רעיון לזוגיות טובה ומושקעת.
וחשבתי על זה לפני שנים, מושפע מסיפוריו של אפרים קישון שנשמע שהיה לו טוב בחייו.

הטיפ שתמיד נותנים לזוגיות טובה הוא לצאת לדייט לפחות פעם בשבוע

 

אם כך, למה אתה קורא דייט?

כל שאר הפגישות אינן דייטים

לפחות על פי ההגדרה שלי

היא תגיע..
ואתה אפילו תהנה מהדייטים

תשאלו אותו למה 13

עד לילד הראשון.

זוג+ילד=משפחה.

צדקתי?

10 חודשים מהחתונה 3 חודשים עד החתונה

יש כאלה שעשו את זה בחודש.. (מפגישה ראשונה ועד החתונה..)

איש זה ריאלי שתתחתן תוך 3 חודשים מהיום?

אבל כבר קיים דבר כזה - קוראים לו - החיים.

 

מי שיגיע לכנס שאתה מציע אלה אותם אנשים שגם ככה מגיעים לכנסים הקיימים.

 

זה אומר, שמי שלא מגיע לכנסים הנוכחיים, לא יגיע גם לזה.

 

אם נפנים שלהכיר בצורה טבעית במהלך החיים זאת גם אופציה - נוכל לחייך יותר

בחיים את\ה לא פוגש כל כך הרבה אנשים שבידוע מחפשים את זיווגם. בכנס כזה אתה יודע שזאת המטרה בדיוק, ומי שלא מחפש - פשוט לא מגיע. 

 

חוץ מזה, זה כנס שנועד בעיקר לשרת הרבה מאוד בנות שלצערנו לא מקבלות הצעות בתדירות גבוהה, אולי בגלל שהן כבר עובדות ולא נפגשות עם מספיק מעגלים בחברה. זאת ההזדמנות שלהן למצוא מישהו.

כאילו כל הבנים מקבלים הרבה יותר הצעות. 

הלוואי שתצליח. אני אישית לא אוהב את הדברים האלה

ודאי שיש בנים כמו בנות שאין להם הרבה הצעות. השאלה כאן כעת היא - האם כנס כזה יכול להועיל? יש לו סיכוי להצליח? זאת השאלה, ובה יש להתמקד.

מה ההבדל בין זה למפגש פו"פ?

 

 

הרעיון שלכל אחד יהיה מס' מעלה קצת אסוציאציות שליליות...ברם, באמת בנים לא

יבואו למקום כזה, כי ממילא יש להם מלא הצעות..

 

אני חושב שפתחו איזו קבוצה ברשת של צוקרברג שעורכת מפגשים בין רווקים לרווקות...

ברעיון של "צריכים משהו" (מאחלה חסודה..)משהו עם שם דומה..

לא אוהבת אירועיים דוסים המוניים לא משנה מה מטרתם.

 ובכלל, נראה לי שהמוניות פה לא מתאימה, זה דברים שעובדים טוב יותר בקטן לאורך זמן.

 

ואם זכור לי נכון יש יוזמה כזו, יותר קטנה.

קודם כל, ממש כל הכבוד על היוזמה!

בתור אחת מהבנות שאין לה בקושי הצעות- זה ממש יפה לראות שיש אנשים שמנסים לטפל בבעיה ושחושבים על זה.

כי באמת, זה מטורף. אם זה היה רק אני עוד  מילא... אבל זה גם רוב מוחלט דל הבנות מסביבי! ואנחנו לא בנות 19...

בקשר למה שהצעת- אם מדברים תכל'ס, רוב הסיכויים שזה לא יעבוד. לפחות לא בהתחלה.

למפגשים מהסוג הזה (שכבר יש היום לפי מה שידוע לי) מעיזים להגיע רק רווקים שעברו את ה25 בערך- וגם מהם לא כולם יעיזו...

צעירים יותר לדעתי יחשבו שזה מוזר ביותר... ו"פאדיחות"... וגם (ואולי בעיקר)- שפשוט לא יניב תוצאות, כי לדברים כאלה יש סטיגמה שמי שמגיע לשם זה רק ה"נואשים" ו"ההזויים"... כמובן שזה רק סטיגמה ואני בטוחה (ומכירה גם) אנשים איכותיים שהולכים לשם. אז זה הדעה הרווחת.

לשנות סטיגמה זה יהיה עבודה קשה... לדעתי כדאי לחשוב במקביל על פתרונות אחרים..

אם יורשה לי: כתבת שאתה ואנשי ישפה מנסים למצוא פתרונות לבעיה. 

אחד הגורמים העיקריים לכך- וכבר הזכירו זאת לפני... שזה בנים בכלל ובקושי לא נרשמים לדברים האלה. אני לא יופתע אם תאמר לי שהפרופורציה בין הבנים הרשומים לבין הבנות ברשומות בישפה הוא ממש ממש לא מאוזן כמו באוכלוסיה (אני לא מפחדת לשער שעל כל בן רשום יש 4 רשומות...)

בנות נרשמות בשפע לדברים כאלה!!! בנים בכלל לא... ולא לכולנו יש בני דודים/גיסים/ידידים מהסניף שיכולים להכיר לנו חברים שלהם מהישיבה. אז פשוט אין איך להכיר- כי גם אם אנחנו נעשה את המאמץ ונירשם לכל ארגוני השידוכים האלה- האם באמת יש שם את הבחורים המתאימים לנו שאנחנו מחפשות? איך זה שלחלק מחברותי שנרשמו לישפה, עד עכשיו הציעו בעיקר רק בחורים שמבוגרים מהן במספר גדול מאד של שנים? כי הבחורים הצעירים (בגילאים הרלוונטיים לנו) בקושי נרשמים... וזה, לעניות דעתי, אחד הדברים שכדאי לטפל בהם.

תודה רבה ובהצלחה!

 

 

 

 

 

אני פעם הייתי בפו״פ (בטעות, היה כתוב שיעור, הגעתי ואני רואה שדכנים וזה...)

בכ״מ, אחרי שהבנתי לאיפה נכנסתי..

היה שם בערך פי 2 בנים מבנות.

אבל אבל.... אני בחורה דוסית... תמיד למדו אותי לא להסתכל לבנים בעניים...

ופשוט התביישתי כזה כיאה לבת ישראל אז לא יצרתי שום קשר עין עם אף אחד.

בכ״מ האמיצים שכן ניגשו אלי ודיברו.... אני עניתי כזה מעורפל ובכלל לא ישיר וזורם...

הם הרגישו שאני מעיפה אותם וזהו....

אז לא יודעת מה לעשות עם הקטע הזה...

מיצד אחד לימדו אותנו להיות צנועות ולא ליזום שיחות ומבטים עם בבנים מצד שני, איך אנחנו אמורות להתמודד במצבים כאלה??

גם אותנו לימדו להיות צנועים ולא ליזום שיחות ומבטים עם בנות, מה עוד שגם מצפים מאיתנו להיות הגיבורים הגדולים שמתחילים לדבר...

טוב אני מניח שמה שלא הורג מחשל ונאלץ להתמודד  

אבל סתם ככה אם מישהו יתחיל איתי ברחוב לא אגיב כך

 

 

 

 

אבל פה, זה כזה כולם ביחד וזה שיא ההמביך סתם ככה אני כן זורמת

 

פעם חזרתי הביתה ( הייתי בת 13 משהו כזה) וסיפרתי שאיזה 3 בנים התחילו איתי בסיטואציות שונות באותו יום...

אז אמרו לי, אל תסתכלי לבנים בעניים ולא יתחילו איתך.... עד היום זה עובד על 90% מהמקרים חחחחחח

 

אבל זה היה דורש אומץ!

דבר שני אם יח"צון טוב אפשר לגרום גם לבנים לבוא לכנס כזה!

אז הוא הפסיק

חמישה שבועות ושני ימים לעומר

בע"ה ובהשתדלותנו

 

אני מאוד מעריכה שהבחור מתעניין ומראה שהוא זוכר דברים שדיברנו עליהם.

ככה המפגש באמת מנסה ליצור חברות עם האדם שמולנו וכך לבנות מערכת יחסים טובה בע"ה.

המון סייעתא דשמיא 

׳׳ ׳™ ׳™׳¦׳׳×׳™ ׳¢׳ ׳ž׳™׳©׳”׳• ׳•׳”׳•׳ ׳“׳•׳•׳§׳ ׳›׳Ÿ ׳”׳×׳§׳©׳¨ ׳•׳¡׳™׳ž׳¡ (׳œ׳ ׳‘׳׳•׳₪׳Ÿ ׳׳™׳ ׳˜׳ ׳¡׳™׳‘׳™ ׳•׳ž׳œ׳—׳™׳¥ ׳›׳ž׳•׳‘׳Ÿ.. ׳‘׳ ׳—׳×..) ׳›׳œ ׳™׳•׳ ׳‘׳™׳Ÿ ׳”׳₪׳’׳™׳©׳•׳× ׳•׳–׳” ׳”׳™׳” ׳ž׳׳“ ׳ ׳—׳ž׳“ ׳•׳ ׳¢׳™׳. ׳”׳”׳’׳¢׳” ׳œ׳₪׳’׳™׳©׳•׳× ׳”׳™׳™׳×׳” ׳ž׳ž׳§׳•׳ ׳׳—׳¨. ׳׳‘׳œ ׳©׳•׳‘, ׳–׳” ׳ ׳•׳¨׳ ׳×׳œ׳•׳™..

׳׳ ׳–׳•׳¨׳ ׳œ׳š, ׳•׳˜׳•׳‘ ׳•׳–׳” ׳ž׳¨׳’׳™׳© ׳ ׳›׳•׳Ÿ ׳׳ ׳™ ׳œ׳ ׳©׳•׳œ׳œ׳× ׳׳× ׳”׳׳₪׳©׳¨׳•׳×. ׳©׳•׳‘, ׳›׳œ ׳¢׳•׳“ ׳ž׳“׳•׳‘׳¨ ׳‘׳ž׳™׳ ׳•׳Ÿ ׳œ׳’׳™׳˜׳™׳ž׳™ ׳•׳œ׳ ׳‘׳©׳™׳—׳•׳× ׳ ׳₪׳© ׳©׳׳– ׳›׳ž׳•׳‘׳Ÿ ׳׳ ׳™ ׳œ׳ ׳¨׳•׳׳” ׳׳× ׳–׳” ׳›׳“׳‘׳¨ ׳˜׳•׳‘ ׳¢׳œ ׳”׳”׳×׳—׳œ׳”..

זה חמוד ממש ונחמד.

אבל רק אם אתה מעוניין להמשיך...

אם לא זה סתם משלה את ההבחורה.

בהצלחה אחינו

סמס של "בוקר טוב איך שלמנו היום?"

ברור שאם היא סיפרה שיש לה מבחן- לשלוח סמס של "איך היה?" אחרת היא תפתח פה שירשוריפלצת שמאשימים את כל הבנים בחוסר אכפתיות בסיסית..

אחרי פגישה שלישית נראלי זה כבר הגיוני לדבר קצת בטלפון (לפחות פעם אחת בין כל פגישה)

 

בגדול אין כללים צריך לפעול לפי המצב בשטח.

 

על איזה מקרה משפחתי תפסלו / תחשבו 7 פעמים לפני שתצאו עם מי שמוצע/ת לכם..

 

סליחה על חוסר הבהירות..

כי מצד אחד יש דברים שלא ממש קשורים למוצע ואין זה הוגן לפסול אותו על לא עוול בכפיו.

אבל עם זאת הייתי מבררת וחושבת איזה 10 פעמים במקרה של בעיות נפשיות במשפחה.

 

אבל שלא נצטרך לעמוד בניסיון בע"ה.

הייתם יוצאים?

בגלל שהילד הוא כזה כל המשפחה היא פסולת חיתון? ואם חלילה בנך היה חנ״מ.... תחשבי לבד. כל מיקרה הוא לגופו ודורש בידוק ובירור אבל לא פסילה

רק שאלתי....

 

לק"י

 

וזה דוקא היה עוזר לי לדעת איך הוא מתייחס ל"חלשים" ממנו.

אני מקווה שחוץ ממקרה קיצוני כזה-
לא תדחה אף דייט.
לא ילד חנ"מ/אוטיסט, במשפחה.
גם לא הורים גרושים או פרודים.
לא אחים דתל"שים
ולא כל שאר הבלבולי שכל.

איך את יכולה לקבוע מהו מקרה קיצוני?

אצלך מחלה ממארת היא מקרה קיצוני ואצל אחר אחים דתל"שים..

 

מקרה קיצוני = כלומר, לא רווח בציבור.

 

ולצערנו, אחים דתלשי"ם מצויים במשפחות הכי טובות...

כמובן- אני לא מציג כאן דעה אישית כלל, אני מפתח דיון..

(או משתדל לעשות זאת).

דאגה לבריאות המשפחה שתקימו
פיזית או נפשית. (גם מחלת נפש תורשתית, אפשר לפסול)
כל השאר נבחנים בהתאם להתמודדות - אחרי ההיכרות!!

למשל אח דתל"ש, יכול להיות מאוד שדווקא במשפחה X מתקבל יחסית בנועם, וההורים שומרים על הקשר המשפחתי עם כולם.
ויש משפחות שאח דתל"ש, גרם לקרע עמוק.
וגם אם כולם דתל"שים, ורק המדוייט לא -
לא שווה לפסול לפני שבדקתם איך זה עובד מבפנים.

זה שאלות שאפשר לשאול בדייט ראשון
כמובן ברגישות ואי-שיפוטיות
אבל אלו לא דברים שפוסלים עליהם מראש!!

שהתגרש בפעם האחד עשר.
אחת כזאת למשל הייתי פוסל.

חולת נפש? או לויידת מה..?

יש תמיד משפחות שלא היינו רוצים להיכנס אליהם. 

חשוב לברר שהמשפחה הם אנשים נוחים ונעימים לציבור...

כמו שאמרה הלליש, ואם הוא עבד על עצמו התגבר וצמח להיות אחר, תפסילי רק בגלל הבית שממנו הוא מגיע??

מה הוא אשם בבית שבו גדל?

הממ... מכירה אישית כמה כאלה.

הבתים היו נורמלים לגמרי, עם אהבה וחינוך והכל.

רק שההורים לא הכירו דרך אחרת להעניש ולחנך, כך הם גדלו וכך היה מקובל בסביבה.

 

כולם יצאו בסדר גמור.

כלומר- התבגרו, הקימו משפחות נורמליות ולגמרי לא מכים את ילדיהם. מתארת לעצמי שלהם עצמם יש משקעים מזה בנפש, אבל זה לא עשה אותם שרוטים בצורה עמוקה וגם לא עשה אותם הורים מכים.

 

לא שאני מעודדת הכאת ילדים...אבל הביטוי "הורים מכים" יכול לבלבל לפעמים. כי יש בינינו הרבה חבר'ה שמחים ונורמלים שספגו מכות בילדותם. אז צריך לבחון את הרקע והסביבה.

רק שאשמח ממש אם תסביר לי כיצד מה ש*אני* ושאר העונים יעשו, רלוונטי לחייך?

 

 

*******

 

 

אני רוצה להבהיר משהו שלמדתי ועודני לומדת:

 

כל אדם, הוא עולם ומלואו.

לרוב, לאדם עצמו קשה להכיל את כל הווייתו ועולמו, אז ק"ו שלאדם אחר יהיה קשה הרבה יותר לעשות כן.

לא סתם בן-הזוג שלנו הוא משורש נשמתנו- רק אז יש לנו סיכוי להכיל אותו באמת, כמו שהוא.

 

נחזור לעניין המשפחה-

עם-ישראל מורכב מהמוני סוגים של אנשים מכל הבחינות [כגון: פיזית, רוחנית..].

ולכל אחד יש משפחה, אם גדולה ממש ואם קטנה ממש.

 

לא נראה לי שקיים אדם אחד (ק"ו יהודי/ה) שהוא נטול כל סיבוך בחייו.

 

המשפחה שאדם נולד אליה- זה בעצם אמירה של הקב"ה לגבי אותו אדם, כי לא היתה לו כל בחירה בזה.

ההיפך, הוא הוצב בנקודה מסויימת וה' מצפה ממנו להתמודד איתה, על כל רכיביה.

 

אני מניחה שלכל אחד מאיתנו יש רתיעה מסוג(ים) מסויים(ים) של אנשים, ולכן כדאי שאם מציעים לו אדם שיש לו או לאחד מבני משפחתו המצומצמת- לחשוב על כך, ולבדוק עם עצמך אם אתה מאמין שתוכל להתמודד עם זה. (אין איזה חוזה שתחתים מישהו..)

 

אין מצב שלא יהיו לך התמודדויות בקשר הטרום והפוסט חתונה. ברור שיהיו. זה היה נורא אם לא!

השאלה עד כמה גבוה אתה מוכן לטפס ולהתאמץ.

 

 

אז אני ממשיכה לתהות, מה זה משנה עם איזה סוג אנשים אני לא אהיה מוכנה להתמודד?

 

 

לא נתקלתי בשום דבר "ספציפי".

מעניין אותי לדעת אילו דברים מפריעים לאנשים בתחום המשפחתי.

זה הכל.

 

אם את, ועוד 5 מגיבים אומרים שהם לא מסכימים להתמודד עם בעיה X, סימן שזה משהו נפוץ (ממוצע ביחס למגיבים כאן),

לעומת זאת, אם רק 1 אמרה שהיא לא מסכימה להתמודד עם בעיה Y, כנראה שרוב האנשים כן מסוגלים להתמודד, וכו'.

כן, זה מעניין אותי.

מקווה שזה בסדר מבחינתך..

באמת שתהיתי.

אכן, כשרואים את תגובת הסביבה זה משנה אצלינו משהו, ובצדק.
אך לפעמים- שלא בצדק...

לכן הצגתי את הטענה הנגדית, למען האיזון (שחשוב לזכור שאני זה לא כולם, וכולם זה לא אני).
בשורות טובות!

למה את לא בוחרת בעצמך את המקצוע?

בקשר למה את מבולבלת? בקשר למקצוע? אז מה אם הוא נפרד ממך...

עדיין יכול להיות שהעצה שלו נכונה.

הרי את מכירה את עצמך ויודעת מה מתאים לך- אם המקצוע הזה יכול להתאים לך, לא אמור לשנות מי גרם לך לחשוב על המקצוע הזה...

או שאולי בכלל התכוונת לזה שאת מבולבלת בקשר אליו....?

את בחרת מקצוע כי הוא המליץ לך עליו?

 

ואז הבחור חתך?

 

אבלבל- זאת לא את בכלל שאמורה לבחור לעצמך במה לעבוד?

 

ואולי בכלל- זה רק ספטום למה שיה בינכם והוריד לך את הביטחון העצמי, וזה רק יצא לך ככה?

 

בכולופן, שום בחור לא שווה את הביטחון העצמי שלך!!

 

מוזמנת גם לאישי בכיף אם בא לך

כן יצאתי איתו הוא המליץ לי על מקצוע מסוים.

פרט חשוב שלא סיפרתי... שהוא היה בטוח שנתחתן..

אז אני הסכמתי ללמוד את זה. הרבה אנשיים עודדו אותי בבחירה של המקצוע..

ואז הוא פשוט אמר שלא מתאים לו...

אז ללמוד את זה? לא ללמוד?

הרגשתי נפילה אדירה וקשה לי לקום.. לזה התכוונתי כשאמרתי שאני רוצה את הביטחון שלי בעצמי בחזרה..

יש מבין עכשיו?

יפה שהמליץ לך, אבל מה הקשר?!

 

את בוחרת מה ללמוד (ומן הסתם אח"כ לעסוק בזה) כי זה מתאים לך, ולך בלבד!!!

 

כמובן שאת יכולה ואף ראוי שתכניסי את כלל השיקולים (שעות עבודה של המקצוע, שכר וכו'), אבל שהוא יהווה את כל המשקל לבחירת המקצוע?!

 

עוד משהו- אומרים שזה לא טוב להשתנות בשביל הבחור/ה. ודרך טובה לגלות אם זה בשבילו/ה זה לדמיין שאם הוא/היא לא היו בחייך, היית עושה בכל-זאת את אותו שינוי. (נכון שבמקרה שלך זה לא שינוי, אבל כך החלטה כבדה!)

 

 

הצלחה בכל, בשורות טובות!

לילה טוב!

ויש עכשיו קישור לפורום, אז זה בסדר

אסור לערב את צמ"ע ולנ"ו

צריך להחיות את הפורום...השרשור הנ"ל התחיל בפורום הזה..

צריך להחזיר את הרוח לכאן...

בזכות התורה...

 

לא יעזור ליפנים ללמוד גמרא...

שאתה יוצא ברגע זה עם יפנית שלומדת גמרא ואתה נכנסת כדי לענות לשרשור מי ער?

או שמא הנעלה חדשה?

 

ה0.4

 

 

 

 

חוץ מזה..

 

"קוניצילה, אוגנקי דיסקה"

 

(שלום, מה נשמע)

 

 

ביפנית אומרים:

 

"אוייסי מינסאי"

(לילה טוב)

תחתוך כי זה איסור, או בגלל שהיא עוברת על דרבנן זה בסדר?

 

או שכל ענייני העבודת פורומים הם שלה בלבד, ואין לך את הזכות להתערב במעשיה?!

שרשור הסטרי שנעלת אותה במחסן?

אין עדיין הרבה כסף

אז גרים במחסן שהוסב ליח"ד קטנה

ולא נעלתי אותה

אלא הלכתי לתפילה בבוקר

ולא רציתי להשאיר את הדלת פתוחה

 

הכל תלוי מי מספר את הסיפור

לק"י

 

נניח שעד הדייט הבא כבר יהיה לי (לא עלינו)- אז ברור שאני אכנס!

אני גם ארשום את הבחור לפורום, רק כדי שהוא גם יכתוב שהוא ער..

 

דמיינו לכם: "מי ער?"

"אני! באמצע דייט.."

 

בציניות, אנשים..

בס''ד

 

 

עם הנס קפה

 

 

לילה טוב

בס''ד

 

 

בכל זאת 1:01 בלילה.. עייף...

 

(ואני זה לא ''את'' אלא ''אתה'' )

וסליחה,

משום מה הייתי בטוח שזאת בת

נלמד להבא בעז"ה!

 

 

בס''ד

 

שאני יגמור אותו.. תכל'ס הוא גמר אותי.. איזה מרדים..(בכל זאת נס קפה מלא חלב..)

בס''ד

 

 

כשעייפים באמת.. לא נראה לי שיש מה שמעיר באמת..

 

 

ואני הוכלת לישון עכשיו כדי שזה לא יקרה..

לילה טוב :

מנסה להבין בין השורות.. אוולי בכ"ז כתבו פועל שיסגיר אותםם..

 

נכנסים לכרטיס של השחקן ורואים בן/בת, וזה תמיד עובד 

או להמשיך הלאה,

או לחילופין, להמשיך הלאה..

 

(או שאפשר לברר אולי הוא רוצה לחזור, במידה והתשובה חיובית, הנה מה טוב, ברם, התשובה

תהיה שלילית - להמשיך הלאה..)

בנאלי ונדוש- אבל הזמן עושה את שלו...

זכותך לנסות לחזור, אבל כמו ששלמה ארצי אומר:

'תגידי כי אולי נכון לא לפתח ציפיות, לא לפתח אשליות'...

קחי בחשבון שאם את מנסה את צריכה לצאת בתוצאות.

תחשבי קודם, מה תעשי במקרה והוא מסרב?

תחשבי הרבה. זה מה שלי אמרו תמיד. ואני ניסיתי.  אולי הייתי צריכה לשמוע את ה'לא' הזה כמה פעמים...

הצלחה..

כמה שקשה, אני לא מסוגלת לחזור ולהציע לחזור שוב לצאת....

רק לשמוע שוב את ה-"לא" הזה, יעשה רק יותר גרוע!!

 

אין ברירה, אלא להמשיך הלאה!!! וזה קשה, אני יודעת!!!

הלוואי והיה לכל זה פתרון קסם

אם לא- ליבי איתך!
אין לי מושג איך מתמודדים. מקפיצה לך, אולי מי שחוותה תוכל לעזור.
בהצלחה!

 האופציה שעולה לי היא רק מי שהכיר ביניכם יכול לשאול אותו שאלה כזו..

 

מה איך הלך איתה? מה לא התאים? אולי לא ראית את כל התמונה? לא כדאי לך לנסות שוב?

 

ככה ישמע מהדברים שלו מה הוא חושב.. ואז הוא גם יוכל להגיד בצורה יותר עדינה אם התשובה תהיה "לא"..

 

אבל מניסיון.. כשייכנס הקשר הבא הוא יתפוס את המקום של הקודם

 

בהצלחה אחותנו!

עריכה: תרגום... קרדיט ל'החיים יפים (='

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t374691#4526642

זה קורה המון.. מנסיונות של כלמיני.

תחושות החמיצות והפיספוס שרוצות להתקבע בלב לא מרפות אך הן השיעור הטוב ביותר לביטחון בקדוש-ברוך-הוא ולאומץ...

בעז"ה, שנצליח לעשות רצונו..

רק בעיניי זה מאוד מוזר (בלשון המעטה)? מתמונה אחת להחליט שהוא-הוא החתן המיועד? וכשהכרטיס נעלם לעשות כאלו מאמצים למצאו? ועוד חצי שנה לא להתאמץ בכיוונים חדשים?

 

מתמונה אחת בלבד?

אבל יש שכל ויש רגש.
ונסי לשכנע אישה שהיא טועה

זו בדיוק הנקודה. ולדעתי המסקנה הנגזרת היא: לעולם אל תפתח ציפיות גדולות, בוודאי לא מתמונה, ואפילו לא בדייטים ראשונים. תנו לפנטזיות להגיע כאשר בשכל מבינים שבאמת יש כאן משהו רציני.

 

אני יודע, זה לא תמיד נשלט. אבל צריך להילחם בפנטזיות האלה, לא לעודד אותן!

חלילה לא התכוונתי לפגוע בכותבת הסיפור או בכל אחד אחר שחווה משהו דומה.

אבל יש לבנאדם אפשרות לבחור כיצד להתנהג במקרה כזה. אמנם יכול להיות שתיווצר תחושה מאוד חזקה אפילו מסתם תמונה אחת (כפי שלומדים מהסיפור), אבל לאדם יש יכולת לבחור מה לעשות עם התחושה הזו: להבין שהיא רק תחושה, לשנן לעצמו שאין לה משמעות מיוחדת, להתגבר ולהמשיך באפיקים חדשים, או שמא להחליט שתמונה אחת אכן יכולה ללמד על התאמה ולפעול בצורה לא הגיונית ולא מועילה.

ברם, אם זה קרה באמת - זה אמור להדליק נורה אדומה..

נכון אומרים לא לפתח ציפיות, בטח לא מתמונה..

 

זה לא דבר שהוא נשלט!!!

 

יכול מאוד להיות שהוא באמת היה זיווג שלה..

 

לכל אדם יש כמה זיווגים..

 

 ובעז"ה היא תמצא מישו אחר באהבה גדולה ולב שלם..

 

 

להתאהב ולרצות מיהו מתמונה בלי אפילו פגישה אחת..

ניחא היו מכירים לפני.. ניחא נפגשו..

 

אבל מתמונה?? לעצור חיים במשך חצי שנה??

 

 

זה לא נסיון אמונה, זה חיה בסרט!!!

 

מחילה על הפגיעה ברגשות הציבור,

אבל זה לא רבש"ע עשה לה.

היא עשתה את זה לגמרי לעצמה.

 

אני לא מזלזל בדמיונות חלילה.

אני עצמי שוגה בהם לא מעט |רווק שכבר עוד מעט מפסיק להזדקן|

אבל במקרה הזה זה הזוי לגמרי.

חצי שנה מהחיים היא בזבזה על בחור 

שפעם אחת היא ראתה תמונה שלו באינטרנט,

וכשהסתבר לה שהוא מתארס, אין לה תלונות לקב"ה??

 

אני מצטער, לי זה נשמע משהו פתולוגי.

אני יכול להבין איך מישהי נתקעת בגלל קשר משמעותי,

למשך תקופה ארוכה, למרות שאין לו סיכוי להתממש.

(משמעותי לא חייב להיות ארוך דוקא!

אני, למשל, ניסיתי זמן רב לחזור לבחורה שנפגשתי איתה 2 פגישות...)

 

אבל תמונה!! באינטרנט!!

זה כמו שאני אתאהב בקייט ווינסלט, למשל, בגלל שראיתי 'טיטאניק'.

(ולא, לא ראיתי.)

 

זהו.

משורה לשורה הסיפור הזה מעצבן אותי יותר ויותר.

וזה שלדעת רובכם זה טירוף- מובן. לגמרי.

 

רק ש..

זו לא הנקודה.

 

המסר שניסו למסור כאן זה לא רעיון, ולא דבר מוסר כלשהו.

 

אלא הזדהות עם היאוש, החוסר אונים וכל מה שמתלווה לחיי הרווקות המתארכים...

 

 

 

 

אז בסדר. זה מ-ט-ו-ר-ף לגמרי להתאהב או שקר כלשהו במישהו בגלל תמונה.

הורמונים.

בעיות נפש.

טירוף החושים.

 

מה שתגידו!!

 

אבל אסור. אסור לזלזל בתחושות של בן-אדם. הן יותר אמיתיות מהרבה דייטים...

אז אני מרגיש לגמרי מוסמך לזלזל בו מכל וכל.

 

בתור אחד שחיי הרווקות שלו התארכו

יותר מכמה אנשים פה ביחד,

אני מאוד מזדהה עם יאוש, חוסר אונים

ושאר התחושות המתלוות.

 

אני גם מסכים שתחושות של בו אדם יכולות להיות 

יותר אמיתיות מדייט,

ואני מסכים שהיו מקרים שאנשים ראו מישהו

וידעו ש'זה זה'.

 

אבל התחושה הזאת, הספציפית,

ש'אני יודע שרבש"ע הראה לי 

את התמונה הזאת לכמה דקות,

כי זה הזיווג האמיתי שלי,

ועכשיו אני צריך לחפש אותו בכל הכח'....

 

וכתוצאה מזה, במקרה של כשלון,

מגיעה תחושה של 'אין לי תלונות לקב"ה

כי זה לא יפה מבחינה יהודית,

אבל שידע לו שאני ממורמר עכשיו!'

 

היא תחושה ילדותית לגמרי.

אם הסיפור הזה מנסה לגרום לנו

להזיל דמעות על הלב השבור של הבחורה המסכנה,

אז הוא נכשל בגדול.

 

יותר מזה.

כשקראתי את הסיפור היה ברור לי

שלא מדובר ברווקה מזדקנת

שחוותה חיי בדידות ארוכים וצפתה להיגאל מהם סוף סוף,

אלא של צעירה שחשבה שבתמונה הראשונה

שתמצא חן בעיניה,

יתגלם אביר חלומותיה.

לא אכזבה ארוכת שנים יש כאן,

אלא חלום נעורים ושברו המר.

לא נעים, ללא ספק.

אבל אצל מי שכבר נפגש בעולם האמיתי,

הוא מעורר גיחוך של טוב לב

ואיחולי החלמה מהירה.

 

אבל אסור. אסור לזלזל בתחושות של בן-אדם

 

זה לא משנה עד כמה הם מגוחכות בעיניך.

 

בן אדם לחברו בסיסי. 

האם לא מדובר פה על סיפור

שהתפרסם בעלון שבת?

 

הבן אדם היחיד שאולי אני צריך

 להזהר לא לזלזל בו,

הוא כותב הסיפור שלדעתי

ניסה לעשות מניפולציה רגשית

בעזרת תיאור סוחט דמעות

של מציאות הזויה.

 

האם אינני יכול לומר את זה?

האם תחושותי שלי פחות לגיטימיות

מתחושותיו של כותב הסיפור?

האם לומר למישהו שאין לו בין אדם לחברו בסיסי,

אינו לוקה באותה בעיה בדיוק?

 

מחקתי יותר משכתבתי.

נענה ראשון ראשון ואחרון אחרון

 

- כן, סיפור שהתפרסם בעלון שבת

 

- יתכן להאשים שהוא ניסה לעשות מניפולציה רגשית,

גם יתכן שהוא רק רצה לגרום לנו להרגיש רע

יתכן שהוא רצה להרוויח פרסום

יכולות להיות כל מיני מטרות רעות, אבל למה לחשוב ככה?

"בצדק תשפוט עמיתך", אם אין לי סיבה לחשוב אחרת,

אני מניח שהכותב רצה לשתף בחוויה שהוא עבר, ותו לא. 

 

- מותר לך לחוות תחושת זילזול או מיאוס כלפי השני,

אתה בן אדם אנושי. אבל זה לא לגיטימי להביע את זה בפומבי 

משום שזה מעליב ולא התנהגות שה' יתברך מצפה מבניו שיתנהגו אחד כלפי השני.

להיפך, הוא מצפה שיכבדו אחד את השני. 

לא אמרתי ולא התכוונתי שזה ישמע כאילו אין לך בן אדם לחברו בסיסי

ואני מאוד מצטער שזה היה נשמע ככה. 

אמרתי שלזלזל בשני בפומבי זה פסול, וזה בן אדם לחברו בסיסי (והיה לי ברור שתסכים איתי ולא לזה התכוונת). 

בכל אופן, אם היה אדם אחד פוגע ומשפיל בן אדם שני בנוכחותי, 

אם אשתוק - זה יהיה פגיעה במותקף

אם אתקוף - זה יהיה פגיע במתקיף

במצב כזה אני חייב להחליט מי לדעתי צודק, ואני לא יכול לעמוד מהצד. 

 

אבל שוב, במקרה הזה לא התכוונתי להתקיף אותך אישית ואני מצטער אם זה היה נשמע ככה,

רק רציתי לחזק את מה שגנדס כתבה, שחייבים להתיחס בכבוד לשני, כשהוא מספר מה עובר עליו. 

ככל הנראה מספרת הסיפור ניסתה להמחיש עד כמה אנחנו עלולים להתמסר לדמיונות שלנו, וכמה זה הרסני. כמדומה שדווקא הפער בין הניתוח הרציונלי של המקרה למקום האבסורדי שהרגש יכול להוביל אליו היה עיקר המסר. יתכן שהיא הגזימה, ואולי זה היה מכוון. אני לא חושב שצריך להפוך את הכותבת להזויה.

שהכותבת לא הזויה כמו הדרך שבה היא רצתה להעביר את המסר הזה,

 

אם זה אכן המסר.

 

זה סיפור לא רציונלי כלל וכלל,

 

ואם הוא אכן קרה במציאות, מה שלא נראה- אז הבחורה בבעיה קשה מאוד.

 

אבל- נראה לי כולם התכוונו בתגובות שלהם ל"אם הסיפור היה אמיתי"

שהכותב אליו שרשרתי כן הציג את זה כמתקפה על הכותבת.

 

ואם הסיפור, תיאורטית, היה קורה - אני חושב שלא נכון לשפוט אדם על רגשותיו, הזויים ככל שיהיו. צריך להסביר לו עד כמה התנהגותו מופרכת, אבל חלילה לא ממקום של שפיטה וזלזול. כך שגם אם הדיון הוא על המקרה התיאורטי, אני לא מסכים עם הגישה התוקפנית שהוצגה כאן.

זה מאוד לא הגיוני שזה קרה,

 

ואם כן- הבחורה חייבת טיפול רציני, כי היא כן הזויה. 

 

ברור שצריך לתמוך ולא לזלזל ברגשות של אחרים וכו'.

 

אבל אחת היא- האם זה אדם מהחיים- שאז אכן כדאי לספר לו עד כמה שזה הזוי בדרך עדינה,

 

ודבר שונה- זה כאשר זה מפורסם לכלל הציבור.

 

כי זה ברור שהכותבת חיה בסרט גם אם זה לא קרה לה במציאות- כי זו לא התנהגות נורמטיבית...

 

ולתת לגיטימציה לסיפור כ"כ מופרך- זה קצת קשה...

אז גם את מתמקדת בכותבת. אז לדעתי היא ניסתה להעביר מסר מסוים. כשמנסים להעביר מסר, הגזמה היא פרקטיקה מקובלת. אולי ההגזמה מוגזמת. שיהיה. למה זה חשוב כל כך? למה לנהל דיון אודות סוג המוסד בו ראוי לאשפז את גיבורת הסיפור, ולרמוז שהכותבת זקוקה לאשפוז דומה?

 

אגב - עד כמה הסיפור תלוש מהמציאות? קראי את תגובתו של 'מוסיף'. מסתבר שיש אנשים שזה קורה להם, ויותר מאחד. יש כאן מסר שכוון לאנשים האלה, וגם למי שחש את זה במינונים נמוכים יותר. וטוב שהמסר הזה יעבור. התמקדות בהשתלשלות המדויקת של הסיפור מחטיאה לגמרי את הנקודה בעיני.

דיון על איפה לאשפז אותה לא ראיתי

 

ההגזמה היא פשוט מוגזמת מהרגיל, ואני ממש לא רומזת שהכותבת צריכה אשפוז דומה- אם זה היה מובן מדברי- אז לא!!

 

אבל מה שכן- ברור מדבריה, שהיא לא מכירה את העולם הזה.. האנשים שהגיבו פה- אמרו שקרה להם משו דומה- 

 

כי הם התחברו לנקודת האכזבה ממישו שהם בנו עליו,

 

אבל אם תשים לב- זה כאלו שיצאו לדייטים, גם אם זה היה דייט אחד/ שניים, זה כבר יותר מבוסס.

 

האמת- שכשאני קראתי את זה, פשוט לא התסדר לי וחסל.

 

זה לא באמת משנה אם זה קרה באמת או לא,

 

אם זה לא קרה- נקווה שהדרך של הכותבת לחופה תהיה מהירה מאוד, כך שהיא עדיין תחשוב שזה יכול לקרות,

 

ואם זה קרה- נקווה שיש מישו נורמלי בסביבתה הקרובה של הבחורה, שיוציא אותה מאיפה שהיא נמצאת.

 

ו-אה, לא בטוח שצריך אשפוז

אבל גם לי מותר להגזים, לא?

 

קראי שוב את 'מוסיף'. במקרים שם לא היה דייט בכלל. הוא כתב זאת במפורש.

 

ובכל מקרה, נראה שאין מחלוקת אמיתית ביננו. שנינו מכירים בקיום הבעיה במידה כזאת או אחרת, ושנינו מסכימים שהיתה כאן הגזמה מסוימת.

 

וגם אם אנחנו לא מסכימים - ראיתי עכשיו תמונה של מיטה, וואללה, זה ממש עשה לי חשק..

 

ליל"ט!

איך תהיה כותב רציני?

 

נראלי שאכן הדיון מיצה את עצמו.

 

לילה טוב!

אלא מהלגיטימציה שסיפור כזה נותן לאי-מי (בנות ובנים)
להכניס את עצמם לסרטים ורגשות קשים
מעבר למה שכבר קיים ברווקות.

אז נכון זו תקופה קשה!!
ותאמין לי, אני סוגרת טלפון אחרי שיחה עם חברה רווקה
ורצה לבכות!!
גם מתפללת עליהן בדמעות ומשתדלת לחפש להן מישהו.

א-ב-ל אין צורך להוסיף עומס נפשי.
והמסר היפה שאתה משער שאליו הכוונה בסיפור ההוא -
לא עבר אל רובינו.

בקיצור, בד"כ אני הראשונה שקופצת לטובת ההגנה על רגשותיו של מישו
במקרה הזה, כדאי לעצור את כדור השלג ההזוי הזה!
יש מספיק סיבות להתבאס בתחום השידוכים
לא צריך לחפש עוד.

בין כל התגובות של "איזה משוגעת היא" חיכיתי כבר שמישהו יכתוב את זה.

קודם כל, רוב הסיכויים שזה סיפור שרחוק מלהיות אמיתי. וגם אם כן- ברור שלכאורה זה משוגע,

וזה מאד קל לומר את זה כיושבים מול המחשב ולא עוברים את המצוקות של האדם המדובר.

אי אפשר לדעת איך זה! הרי מדובר שם על רווקה שמחפשת הרבה זמן, ולכל בן אדם שנמצא בקושי כלשהו קורה משהו שיכול לשבש לו קצת את ההיגיון... אסור ישר לשפוט ולומר שהוא משוגע.

 

אם ה' שולח  נסיונות- זה דבר אחד.

 

אם אדם מכריח את ה' לשלוח לו נסיונות- זה ב'.

 

בייחוד שלפי הסיפור- היא לא יצאה בכלל לשום דייט...

 

לפחות היא ראתה אותו בתמונה, ולא ברחוב- תחשבו עלזה,

 

לא היה לה איך למצוא אותו

חברים יקירים

 

היזהרו בלשונכם, נורא קל לכתוב הודעות במחשב

אך: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו",,,,

מקרה מאוד דומה: מישהי שדברתי איתה פעם- פעמיים, ופתאום קמתי בבוקר והרגש פשוט לא נתן לי לחשוב אחרת,

לא עזרו לי כל הטיעונים השכליים- מצאתי את עצמי עמוק במחשבות עליה,

בגלל גילי הצעיר באותו זמן, החלטתי לחכות.

וחכיתי,

וחיכיתי.

אחרי שנתיים וקצת פניתי אליה, כולי נרגש.

והיא אמרה פשוט: "לא!" וזהו.

כמו בסיפור -אפילו לא נפגשנו קצת כדי שאראה שזה לא זה.

 

אז אחרי כמה ימים מאוד עצובים וקשים, כשהצלחתי לעכל את העניין, ממש שמחתי!

כי פתאום ראיתי אותה בלי הסינוור של הרגש ובכלל לא נראית לי מתאימה,

כי אם היינו נפגשים בכ"ז וזה באמת לא מתאים- לא בטוח שבכלל היה לנו כח להפרד מאדם שלא מתאים לנו,

כי אם היינו נפגשים קצת ואז מוותרים- היו נוצרים כבר זכרונות משותפים ממנה שמהם הרבה יותר קשה להשתחרר,

כי באמת- באמת, אני עשיתי את כל ההשתדלות שלי, ואם כך הקב"ה סידר אז היא אינה הזיווג שלי,ואני שלם עם עצמי שהשתדלתי מה שבאפשרותי.

כי בעז"ה גדולה כשאעמוד מתחת לחופה-

 לא ארצה להחליף את זו שלידי באף אחת אחרת שעברתי ופגשתי בדרך הארוכה הזו.

 

ואגב, אני מכיר עוד 2 אנשים לפחות ש"בנו" על מישהי- אחד שנה ואחד 5(!) שנים, ובסוף היא אמרה לא.

 

אז לא הייתי מציע פה לאנשים לשפוט- רגש זה דבר שלפעמים קשה (מה לפעמים?!, תמיד!) לשכנע אותו בהגיון,

ולדעתי, אין ח"ו 2 רשויות בעולם, כאילו יש משהו שהקב"ה לא מלווה אותנו יד ביד ואפשר לחשוב "אנחנו גרמנו לעצמנו", לא! ה' הוא גם זה ששולח לנו נסיונות לא פשוטים, (והרבה פעמים זה אח"כ מקדם אותנו הרבה יותר, כמו ששמעתי מרב אחד: "נסיון- מלשון נס=דגל, ה' שולח לנו קשיים כדי לרומם ולהרים אותנו- כמו דגל".) וה' הוא גם מי שמחזיק ועוזר כשקשה, לדעתי אין כזה דבר "זה לא ה' גרם לה, אלא היא לעצמה", אדם צריך לדעת שבכל קושי שהוא נמצא- ה' איתו.

 

בהצלחה לכולם, ושהיה רק טוב!

אבל יחד עם זאת הקב"ה גם ברא לנו שכל ישר ובחירה חופשית..

 

אם אדם נפגש אפילו פעם - פעמיים עם אדם אחר ואז "תקוע" עליו תקופה.. זה עוד אפשר להבין שיש רצון לקשר ורוצים לחזור..

אני יכולה עוד להבין את זה גם אם מכירים את האדם מהחיים האמיתיים..

 

אבל 5 דק' מתמונה באתר הכרויות בלי להחליף חצי מילה.. מצטערת זה נשמע לי הזוי..

 

 

אני חושבת שהסופרת רצתה להעביר ביקורת על התופעה של לתת מקום לדמיון מוגזם בדייטים.
והצליחה בגדול
לא נראה לי שמישהו קרא את הסיפור וחש רחמים על הגיבורה. שאיבדה את אהבתה.
אני חושבת שכולם חשו חמלה על התמימות והטיפשות של הדמות. להתאהב באופן קיצוני ככ בתמונה. ולצאת מפרופורציות.

וגם שאין לי משהו למחרת על הבוקר.

עשיתי גם עד יותר מאוחר

אם זה נחשב לילה לבן- אז כן. 

 

אם בעתיד אני אעשה את זה- לא, לפחות מקווה שלא.

 

זה אח"כ הורס אתהיום שאחרי- ואם הקשר נגמר- אוכלים את הלב על השיבוש בזמנים הנורמליים הזה..

(מה לעשות- הוא פספס ת'אוטובוס האחרון, ולא רציתי להשאיר אותו לבד, נטוש לגורלו..)

זה היה בשבת ולא היה שעון.. ובאמת שלא הרגשנו.. סה"כ לדעתי אין צורך להשאר כ"כ מאוחר....

בידיעה מראש, אני חושב שלא

לפחות אמנע בתיכנון לכזה דבר

אני לא חושב שזה מומלץ לתכנן כזה דבר

גם אם יש דרך לחזור והכל מסודר

במיוחד לא בדייטים ראשונים

 

 

אבל אם כבר הגענו לשעה הזאת

זאת לא תהיה בעיה

הגעתי לשעות מאוחרות יותר

וב"ה שרדנו את זה

ולדעתי זה היה יכול להיות מנוף טוב לקשר

במידה והקשר הזה היה ממשיך הלאה

(הבהרה, הוא לא נגמר בגלל זה)

 

לק"י

 

אבל א"א לדעת.

עשיתי זאת פעם

עד אחת ומשהו.

אבל לא יותר מאוחר, וזה לא באופן רגיל. יצא שהזמן הכי טוב היה באותו יום יחסית מאוחר. (לא פגישה ראשונה)

כולם ענו כן.

אני לא.

עם בעלי הגענו עד 7 בבוקר וכמה פעמים עד 5 

וגם אח״כ..

אבל זה מהבית. תפיסה קצת פרימיטיבית...
תמיד אבא שלי אמר שלא מכובד שבחורה תסתובב ברחוב בשעות מאוחרות.
זה איפשהו נכנס, והרגשתי לא בנח בשעות האלה.

א. לדעתי כן, כל עוד זה לא בצורה פזיזה (לבוא אליו אחרי הריקוד ולהציע לו) למה לא? עשה לך רושם טוב, בחור מעניין, מה אכפת לך לברר? (אא"כ את מוצפת בהצעות, לוקח לך מלא זמן ואת מתנהגת בצורה שמזכירה את הבחורה מהסיפור מעולם קטן..)

 

ב יש הבדל ואם הוא לא קיצוני אז לא נראה  לי שצריך לייחס חשיבות.. רק במקרים קיצוניים מאוד זה עילה (כמובן שבנסיבות אם הוא בהכל מתאים ורק זה הבעיה אז אני מניח שלא או מצד שני רוב הסיכויים שלא אז זה כן מצטרף קצת, 

קיצר זה לא נראה לי עילה בסיסית לביטול חוץ מבמקרים קיצוניים זה כן מצטרף להתלבטות..)

א. כן, יש עניין. במיוחד אם את כבר יודעת פרטים טכניים עליו והם תואמים פחות או יותר למה שאת מחפשת.

לא צריך ממש ללחוץ על האנשים שקשורים אליו, אבל כן לבקש עד שהם יעשו משהו (אלא אם כן הם ממש בקושי זזים...וזה מבאס..)

ב. גם- כן. יוצא לי לחשוב על זה הרבה... אני מאד עירוניסטית. לא יודעת בטוחה עד כמה יכול להתאים לי מושבניק.

זה לא רק העניין של- איפה נגור. לפי דעתי זה יותר מזה... זה די סגנון חיים. חברות שלי המושבניקיות מאד שונות ממני- בלבוש, בסגנון, אנחנו בוחרות להוציא כסף על דברים שונים מאד (מה שהם מוציאות עליו הרבה כסף לדעתי בזבוז, ומה שאני מוציאה עליו הרבה הם בשוק). אבל במקרה שלנו זה די מוקצן (לא אני המוקצנת אלה הן )

כל עוד זה לא מוקצן הכל אפשרי...

אני חושבת שלא צריך לפסול אם את עירוניסטית הוא מושבניק, או כל דוגמא שמבטאת שוני כזה בינכם, , אבל יש לשים לב שזה לא יוצר אי הסכמות בינכם... הוא יכול לעמוד 10 שעות באיזו צומת לטרמפ- ולך זה לא מתאים. את צריכה שיהיה הכל קרוב לבית, סופר, קניון, תחנת דלק או כל מה שעולה לך- ולו לא מזיז..

פשוט תצאי, תבדקי... תנסי להבחין בין השורות...

מקוה שהם מקוריים...

9*9 וג'נגל ספיד.

מעיין חמוד, גיטרה, בקבוק מיץ תפוזים סחוט, כמה לחמניות טריות, גבינה וקצת ירקות. ומשהו מתוק.

הר עם פינת חמד, אמגזית, סיר קטן: הרבה שוקולד, פרות ומרשמלו לפונדו. אל תשכח גפרורים ושיפודים.

 

רעיונות בכיוון הזה?