פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1516)

אני נוהגת לאכול הרבה סוגפניות..

הייתי באה

האמת אני בארגונים למסיבת חנוכה שארגנתי לחברה בעבודה..

אבל סכמנו שאני באה ב6 וחצי... 

וגם אם באמת הלו"ז שלי היה מתעצב אחרת

תהנו! 

כל הכבוד עקיבא

חג שמח!! 

שתזכו לניסים 

איך היה בלעדינו?!

היה ממש כיף!!

מי הגיע?

הסופגניות שלא נאכלו במפגש (כלומר כל הסופגניות) נתרמו למג"בניקים.

יישר כח לכל מי שהגיע מרחוק ומקרוב...

נקווה שהם היו חמודים..

ואם לא - שהם קיבלו קלקול קיבה.

אם היית באה ואוכלת סופגניות אז הם לא היו מגיעים לשם

הדרך היחידה שהייתה לי למנוע בל תשחית זה לשלוח אותם לבסיס מג"ב.

גם אני לא "מת" על החבר'ה שם אבל זה מה יש....

לערבים?

אז מי בא, שנדע מה הפסדנו?!

אני יכולה להעיד שאמרתי שאני באה ובאמת באתי...

למרות שאמרתי שאני באה ב 6 וחצי והגעתי ב 6:35

איך יכולת?!

עקיבא,מי בא? |קול של ילד נודניק|

אדמין וצאדיקה, אריקל, שרון כהן, עקיבא ויעל, חברה של שרון כהן.

לא שכחתי אף אחד. נכון?

וסקופ - אדמין נצפה עוסק בפעילות שלא אופיינית לו בעליל. הוא נראה אוכל. תמונות יעלו לפה מאוחר יותר באדיבות צאדיקה

שהיית, חשבתי שלא תבוא 

מה גם שכל התמונות אצלך במצלמה- עקיבא

היה כיף

אנשים! אתם לא יודעים מה אתם מפסידים!!

ולמרות שזה נכון - אל תכתבו "זה אינדיבידואלי".

תכתבו מה דעתכם...

צחינא- הייתי חייבת..

אז לדעתי זאת בכלל לא סיבה לדחות חתונה!!

כמו שזה לא שיקול לגבי ילדים (בעיתו ובזמנו..)..

הפרנסה לא תלויה בנו ולכן זה שנעבוד יותר לא אומר בהכרח שיהיה לנו יותר כסף..

(כמובן שצריך להשתדל, כן? זה לא סותר..)

מה שכן, שזוג כזה צריך לדעת מראש את יכולותיו ואת אורח החיים שזה דורש, וכמובן שיצטרכו להצטמצם בהוצאות..

ועוד יותר חשוב, שלאישה יהיה באמת חשוב לימוד התורה של בעלה.. כי אחרת זה יכול להוביל למקום נפשי ממורמר..

אבל צריך להיות ראלים ..

אני מכיר זוג שהתחתנו ( והורים לא עזרו ) והם רצו חתונה כמו כולם 

ואחרי זה זה נפל עליהם לנטל להחזיר חובות ..

יש אנשים במצב יותר טוב כספית אבל הניהול הכלכלי בקרשים ככה שזה לא שווה כלום כל הכסף.

זה לא סיבה לדחות חתונה!

אבל זה צריך לבוא ממקום שהאישה שלמה עם זה שבעלה לומד וזה מתאים לה!!

מי אמר שצריך לעשות חתונה גדולה ומנקרת עניים מה רע במשהו רגיל??(מזמן אמרתי ואני אומרת שחתונה ברבנות הכי טוב)

בכלל, לפני כל צעד עם משמעויות כלכליות גדולות (וחתונה היא למשל צעד כזה), צריך להסתכל ולעשות חישוב הוצאות/הכנסות ע"מ לוודא ש"יש כיסוי" להתחייבות.

שזה אומר לגבש ציפיות ראליות של רמת חיים, השקעה ראשונית לסוגיה (ריהוט, מכשירי חשמל וכו'), וכל מה שמסביב.

אם ההורים מוכנים/רוצים לעזור, צריך לוודא מה המחיר הדרוש מהצד שלהם: הורים יכולים להיות מאוד נדיבים (כלכלית) אבל לצפות לסיוע מסוג אחר - צריך לוודא שאכן אפשר לעמוד בו.

קחו בחשבון שזוג צריך לשלם:

שכירות, ארנונה, מים, חשמל, אוכל ולפעמים גם אחרי תקופה קצרה (שנה - שנתיים) נולד להם ילד/ה שהאישה כבר לא יכולה לעבוד, ונוספות הרבה הוצאות.

 נכון שכל הפרנסה היא מאת ה' ית', אבל אסור לסמוך על הנס.

מוזמנים לעיין ברש"י על הפרשה שלנו (מקץ) ד"ה "בטרם תבוא שנת הרעב" (בראשית מא, נ) 

זה דורש להיות מודע להשלכות של חיים כאלה!

אבל מישו אמר שפרנסה זה דבר קל??

גם כשיש ב"ה.. עדיין צריך לעמול בשביל פרנסה!

זה לא אומר שלא נתחתן בגלל זה!

אבל לדעתי הרוב אמרו "לא לדחות" בלי שבאמת ישבו וחשבו על עול הפרנסה.

נסיתי קצת להמחיש למה זה כן בעיה.

לא להגיע ולראות "איזו הפתעה"..

זוגות שמתחתנים יודעים מה תהיה ההכנסה החודשית שלהם ולפי זה הם אמורים לתכנן את החיים. יש זוגות (לא כולם, אני יודעת) שההורים משלמים שכירות בשנה הראשונה וזה נותן עוד קצת מרווח נשימה.

זה גם תלוי מה הבעל לומד:

בישיבה- אז מקבלים מלגה מהישיבה, לא? לפחות זה מה שידוע לי... אפשר לגור בישיבה, זה חוסך שכירות, למרות שלא תמיד יש מקום באברכייה (ככה כותבים?).

לומד מקצוע- אז זה מצב זמני עד שהוא יסיים את הלימודים והוא יתחיל גם לעבוד.

ברור שבינתיים קשה אבל צריך לזכור דבר חשוב- כשעושים הכל מתוך אהבה ובאים אחד לקראת השני ומכבדים אחד את השני, אז אפשר לעשות את הכל!

אם האישה אכן מסוגלת לעבוד

הן מצד טבע הנפש שלה- לעבוד הרבה, להחזיק את האחריות

הן מצד המצב ההשכלתי שלה- יש מצב שגם היא בלימודים....

הן מצד המצב הפיזי שלה- לא תמיד אני מצליחה להבין איך נשים בהריון ממשיכות לסחוב את כל העולם עליהן....

בין אם צפויה להם הכנסה טובה ובין אם הם יהיו חייבים להסתפק במועט, הם חייבים לדעת איך הם יקיימו את עצמם ומה מקורות ההכנסה הצפויים להם.

אם הם יחליטו לחיות את חייהם המשותפים בעוני ובדלות חמרית, זה עניינם ובלבד שזו תהיה החלטה מושכלת.

אנשים שאין להם תכנית או החלטה ברורים איך להתקיים לא צריכים להנשא.

זה בהחלט לגיטימי לחיות זמן מה על חשבון ההורים ובתנאי שזה גם מקובל על ההורים כמובן.

לדעתי זו אשליה גדולה להניח שאפשר לחיות באושר ובשמחה לאורך ימים כאשר יש דוחק כלכלי ולכן הזוג צריך לדעת שאף אם בראשיתם הם יצטמצמו הרי שבעתיד, כשכבר יהיו להם גם ילדים, חייבת להיות להם הכנסה טובה המבוססת על השכלה ותעסוקה של שני בני הזוג.

יכולים להיקלע למצבים כאלו.

זה לא שייך רק למצב של לפני חתונה בסוגיית "האם לדחות חתונה או לא"

אלא פתאום אחרי חתונה, שנה, שנתיים, עשר וכו',

מגיעים למסקנה שרוצים לשנות אורח חיים

והעיסוק כבר לא מתאים,

רוצים לעשות הסבה וכו',

ובכלל - אחרי חתונה אין!!! כסף.

אז יאללה חבריה שעוד לא התחתנו - תתחילו לחסוך!!!!!!

בשורה תחתונה,

הכל אפשרי ויש התמודדויות בחיי נישואין וזה לא יעזור לדחות אותן.

אם זה הניסיון של הזוג - פרנסה, אז זה יגיע גם אח"כ.

וגם שם אין תשובה ברורה.. (הרב ליאור)

בס"ד לק"י.

כמובן שזה תלוי מאוד באופי של האישה; האם היא מסוגלת שהעול עליה,

האם היא מסוגלת גם ללמוד, גם לעבוד וגם להיות בבית.

אחלה מציאות.. אין לי בעיה איתה.

נשמה בהצלחה בפסיכו..

יש כאן כבר כמה שירשוריםם בערך אותו רעיון ניפרדנו אבל אנחנו לא מצליחים לשכוח..!

למה זה?????????מה גורם לאנשים לצאת הרבה זמן יחד והכל טוב ופתאום לחתוך..

אני מתחילה לאמין שאולי השידוכים בציבור החרדי עדיפים...שם לא יקרה מצב כזה

בשורות טובות!

בסופו של דבר,גם חרדים מתגרשים.אז גם אם הם לא חתכו לפני,יכולים לחתוך אחרי.זה לא אומר שהם עדיפים...

לדעתי זה נובע מהפער שבין מה שאנחנו מרגישים לבין מה שבאמת קורה..

קרי- בין השכל לרגש..

קודם כל לוקח זמן ליצור קשר, ולא כולם יודעים מיד אם זה מתאים או לא (חוץ מיחידי סגולה שניחנו בטביעת עין מיוחדת..) לכן לעיתים קשר נמשך הרבה זמן ואז הרגש תובע את מחירו, כי אנשים מטיבעם הם אנשים חמים שמפתחים רגש כלפי אדם שנמצאים איתו הרבה, אבל אז כשהשכל נזכר לצוץ- כבר מאוחר מידי..

אבל אני מסכימה עם מה שאת אומרת לגבי הגישה החרדית..

לפעמים יוצאים, וגם ככה עד ששוברים את הקרח לוקח כמה פגישות והופ בלי לשים לב אנחנו כבר חודשיים ביחד בלי לדבר ולדון בדברים שבאמת חשובים..

לפעמים אני חושבת לעצמי שאם הייתי מתחילה דייטים בגישה 'הקרה' של החרדים- בבירור שכלי מעמיק מאוד לפני, בטוח שהייתי חוסכת לעצמי כאב לב..

זה לא רק שורה בשיר

אבלכ בר עבר לא מעט זמן[בלשון המעטה]...
וזה גורם לי לפקפק בשורה הנ"ל.
כן,זה יותר טוב.ברור.אבל..עדיןן,זה לא מספיק.

אבל אצלי אחרי חצי שנה עדיין היו רגעים שחשבתי עליה

כבר עברה יותר מחצי שנה0 + ),,אז חושבת שזה מצב לא טוב,שעדיין לא הצלחתי לשכוח.
בגלל זה שאלתי מה אפשר לעשות בנידון^^

אני גם מתמודדת כעת עם ניסיון לשכוח קשר שמאוד רציתי בו.

בשכל אני יודעת שבדר"כ להתחיל מחדש" עוזר לשכוח..

כל זמן שאין בחור חדש בחייך, במחשבותייך, ברגשותייך-

יש סיכוי גדול שתמשיכי לחשוב על הבחור מלפני חצי שנה..

פשוט תחליטי להמשיך ולהיפגש עם אביר חלומותייך!

בעיתה אחישנה!

אני מקווה שבע"ה בקרוב תצליחי.ותמשיכי בשמחה בחייך.

הבעיה,שאני החלטתי שבעתיד הקרוב אני לא יוצאת.אז אני צריכה פתרון אחר...

רק זה עוזר לשכוח.

ותהיי מוכנה: לא תמיד- לעיתים היצר משווה לקודם, וכל מילה, חפץ או מקום- מעלה זכרונות...

אבל אין ספק שבחור חדש בתמונה משפיע לטובה.

אם את לא רוצה להיפגש כעת- אין לי פתרון קסם לתת לך מלבד תפילה,

תפילה לבהירות הדעת, לנקיון הדעת, ליישוב הדעת, לפתיחות הלב מחדש.

תצליחי!!!

שתבוא אח"כ, כשתמצאי - שווה כל רגע..

תזכרי - שיש לזה סוף!!

גם במצבים שבחיים לא דמיינת שתצאי מהם - הקב"ה מושיט יד ושולף אותך פתאום.

ואז - השמחה, היא כפל כפליים!!

יהי רצון שהקב"ה יאמר לצרותינו די..

וכל אחד וענייניו שלו..

ומה אם אני אגיד לך שהיה לי מישהו בראש, והיו לי סיבות מאוד טובות למה הוא היה שם [לא יצאנו, אבל מבחינת נתונים היו הרבה מאוד דברים דומים, ואפילו היתה 'כימיה' מעולה!],

והוא היה שם במשך שנתיים!!!!!! שלמות!! [טוב, כמעט.]

ואחרי השנתיים הארורות האלה, יצאנו, וגילינו ש-מה לעשות, הזמן אכן עושה את שלו, ובמבחן הזמן לא כל הפרמטרים עומדים בהצלחה.

אם נפרדתם, ואת(ם) שלמה עם זה, אז 'גזרה על המת שיישתכח מהלב'-> זאת לא סתם מימרה, זה אכן קורה במציאות.

בהצלחה רבה נשמה, ה' יעזור לך, ואם את רוצה לזכות אותי ולהיות שלוחתו- אני פה תמיד.

בעניין הזכרונות, באופן כללי אני נגד 'לשכוח' מישהו לחלוטין. מה זאת אומרת? זה אדם שהכרתי. יישות בעולם שזכיתי להכיר. ולא סתם הקב"ה גרם לפגישות שלנו. יש לזה סיבה יותר פנימית, שייתכן מאוד ואיני מודעת אליה, אבל היא קיימת. ולכן, לא רואה סיבה לשכוח מעצם קיומו.

אלא מה, לא לזכור אותו במובן ה'רומנטי'. כשמכירים בחור חדש- זהו, הוא כל עולמי, ובאמת לתת לו את כל הקרדיט להצלחה. קצת קשה, אבל מאוד אפשרי.

הזמן באמת עושה את שלו!! כמה שקשה לך עכשיו עם כל הזכרונות (וזה קשה, אני יודעת) יהיה טוב!! קשה לראות עכשיו מתי סוף הכאב יבוא אבל הוא יבוא! גם אם זה נראה שעוד תחשבי עליו הרבה זמן, את צריכה להאמין בה' עם כל הכאב וזה יעבור.

תחכי זמן ותתחילי לצאת שוב. גם אם זה יחזיר לך זכרונות, זה מה שאת צריכה לעשות. בעזרת ה' ובעזרת חברות טובות אפשר לעבור את התקופה הזאת!!

ואת תמיד מוזמנת באישי לעוד

קודם כל,תודה!
ואני כבר ב"ה עברתי את שלב הכאב...מה שבעיקר מפריע לי זה הזכרונות שצפים ועולים..

1) חשוב לי ענווה!! אני לא אהיה מוכנה לוותר עליה! ממש ממש לא! - זה יותר חשוב לי אפי' מתורה ומצוות!! 

אם הוא לא מאמין בעצמו או להפך חש את עצמו כאילו הוא משהו...(לא מהמקום שאם הוא באמת מיוחד ויש לו מתנה מה', אז צריך להוציא את הכוחות האלה כי יש לו חובות בעולם זה כבר משהו אחר.... כלומר צריך להבין מה זאת ענווה לפי היהדות..)

אני מוכנה לוותר על הכול עם יש את התכונה הזאת!! 

2)זה באמת עניין אישי... לי יש את העניין בחיים שלי של לעזור לאנשים.. לטפל באנשים... וזה חשוב לי!- וזה הולך איתי לכול החיים! זאת העבודה שלי, זאת השליחות שלי! אני צריכה לעזור להרבה אנשים.. (איך אני יודעת את זה... נס! לגמרי נס! )

אבל זה באמת עניין אישי... יש בנות שיותר חשוב להן תורה, יש בנות שחשוב להן א"י וכו וכו... זה תלוי מה השליחות של כול אחת..

שהכי הייתי רוצה לדעת כמה הוא רגיש ואכפתי (נגיד את החברים מהחדר\שיעור)

ענווה

יושר ואמת!

שמחה

ועוד כל מיני דברים

תמיד כשאומרים שצריך לוותר זה ממש מוזר לי - איך אני יכולה להתחתן עם מישהו ולאהוב אותו בכל ליבי כשאני יודעת שיש דברים שוויתרתי עליהם מחוסר ברירה..

(אני מבינה שיש דברים שהם נראים פחות עיקריים ליד כל שאר המידות-אבל מלחתכילה להגיד שאני מוותרת נגיד על ענווה..זה מוזר.. לא?)

אם הייתי מבררת אצל חבר מהישיבה-הייתי רוצה שיגיד דברים ספציפיים - ולא-הוא מיוחד ומקסים - כי מיוחדים ומקסימים יש הרבה..

אז ככה, אענה על 2 השאלות יחד כי הן באמת דומות:

אני אישית אלרגית לאנשים קפדנים, שעינם צרה באחרים, וזה דבר שמבחינתי אני לא מוכנה להתפשר עליו, אני לא יכולה לחיות עם אדם ביקורתי, נקודה.

דבר נוסף- שיהיה לו רובד של עומק, אני לא צכה שיהיה בחורה משחנ"שת, אבל שיהיה לו נקודת מבט מעמיקה על דברים, לא רדוד וחסום רגשית.. ושוב לא בצורה נשית! שיהיה גבר!

וחשוב יותר מהכל- יכולת הכלה! שיהיה מסוגל להכיל את השני ואת אישתו על כל שיגעונותיה..

לי תמיד חשוב לשמוע על שאיפותיו בחיים, ז"א האם הוא במצב של למידה והתקדמות בחיים?

בנוסף, כמו שכתבתי בכותרת- כיסו וכעסו (אני מקווה שכוסו לא יהיה רלוונטי כלפיו..),

כיסו- לא רק במובן של קמצנות אלא בכלל ראיית החיים, מפרגן, נותן, משמח וכו

וכעסו- האם הוא ממהר לכעוס, ולכולנו יש זמנים של כעס, השאלה היא אם התנהלות חייו היא ממקום כזה..

בלי קשר- אצלי גם מבררים הרבה על חברות ואחרי שאני מספרת באופן כללי על הבחורה,

אני תמיד מחזירה את השאלה למברר- מה אותך מעניין לדעת עליה?

כי לכל אחד חשוב משו אחר על הבחורה, ושהיא טובה ומקסימה אפשר להגיד על כל אחת..

מקווה שעזרתי..

בהצלחה בכל!

כמובן אנושיות.. אכפתי ורגיש למה שאנשים מסביבו עוברים שיהיה לו רצון להיטיב עם האחר..

לי מאוד חשוב שיהיה לוחם ואוהב עמ"י באמת שיראה את צרכי הכלל ולא את הפרט..

פתוח , סבלן ורגוע-(לא מידי כמובן..)

בעל שמחת חיים אמיתית !!

חוכמת חיים

וכמובן יראת שמיים..

סתם יש לי עוד הרבה על מה לעבוד ..

אבל עוד מעט נפתח שרשור על התכונות שהבנים מחפשים ...

לטובת אלו שלא היו?

זה פשוט קטע נפלא שאפשר ללמוד ממנו המון. במקרה הוא היה בחוק לישראל בדיוק ביום של המפגש.

איך היתה המסיבה?

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t400255#4777385

ואם הייתי היום בקרית ארבע, זה נחשב שהייתי במסיבה??

בהחלט אקטואלי

איך הוא עשה את זה?

למחול לכל אדם- באותו יום-???

אני מרגישה ננזפת

אבל מה שנכון- נכון!

לך תספר את זה גם בצעירים מעל 20..

לא יזיק שם.. (למרות שהלילה יחסית רגוע שם..)

לילה טוב

לא קל ליישם..אבל שנזכה..=)
ליל"ט.

מה אתה עושה בחיים?
איפה למדת?
כמה למדת?
מה הממוצע שלך בבגרות?!
כמה אחים יש לך?!
מה אתה הכי אוהב לעשות?!!
איזה אוכל אתה הכי אוהב?!!!
איזה צבע אתה הכי אוהב?!!!!
מה השאיפות שלך לעתיד?
כמה ילדים אתה רוצה ממני?
לאיזה צבע כיפה אתה הכי מתחבר???????????
זהו, זה מספיק.

לא בדייט.

איזה שאלות שואלים כדי לדעת בצורה הכי טובה שזה מתאים? או שזה לא...

עבר יבש ועובדתי.

משפחה.

קו מחשבתי כללי. 

מידות רוחניות וגשמיות.

אם ומי מעורב בקבלת החלטות שלה. 

תכנון לחיים. זה העקרון... מעבר לזה זה רק אם יש משהו חשוד...

וכמו שענו לפניי-פרטים "יבשים" בצירוף מה שמשנה לך מאוד ברמת ההצעה, לדוג' אם את מחפשת שטענץ ממש מסוים, עדה מסויימת, מאכל אהוב וכו'..

ב"הצלחה, ואשרייך על לימוד הלקח!

ועוד כמה דברים שחשובים לי באופן אישי,

אני בטוח שיש לך השקפה מסויימת,

וכו'.

לא יגיד על עצמו-שחשובים לי

דברים שאת יכולה לדעת מגורם שלישי יותר בקלות

(איך הוא עם חברים

 מידה דומיננטית..)

יקירתנו הביישנית,

יש דברים שפשוט צריכים להתחיל. אם הגעת לגיל ולשלב הנפשי שבו את מרגישה ,כפי שאמרת- שאת יודעת שאת רוצה-לכי על זה. זה יתחיל במבוכה גדולה  ואולי פגישה לא משהו, אבל משם זה ישתחרר, ויסתדר בע"ה.

בלי תירוצים, תתחילי לקבל הצעות, קפצי למים. גם ככה מדובר בקריעת ים סוף לא קטנה..

ב"הצלחה!

וואו. זאת שאלה מאוד חשובה ורצינית. אני נתקל בבעיה הזאת אצל הרבה אנשים בהרבה

נקודות ציון בחיים.

אני לא יודע אם זה נכון אצל כולם. בחיים שלי (גם במישור המדובר) גיליתי שדווקא כאשר

אני לוקח את החסם הזה כאתגר, ופשוט עושה את כל המאמצים ופורץ אותו בפעם הראשונה,

אז הפעמים הבאות הרבה יותר קלות. ולא עוד, אלא שאני חש הקלה כ"כ ענקית ומתוקה,

זה ממש מחייה ומשמח אותי.

"כל התחלות - קשות".

נראה לי (ללא שאני מכיר את הבחורה) שמדובר בתופעה המוכרת של חיים בסביבה נפרדת לאורך כל שנות היסודי והתיכון ופתאום צריכים להכיר את בני המין השני.

ישנה רתיעה טבעית ממפגש שכזה המעידה על צניעות ועדינות טבעית.

אין פתרון קסם לזה אבל תזכרי שגם מי שנפגש איתך לרוב עבר את אותו מסלול ככה שזה הדדי.

כמו שמופיע בכרטיס אישי של צדיקה:

אחרי חינוך נפרד באמת קצת מוזר להתחיל "לצאת".

פעם ראשונה, כמעט בכל דבר, גם בדייטים, זה מלחיץ יותר.

העניין הוא לבוא עם ראש קצת יותר פתוח.

לא לבוא עם רשימת המכולת מול העיניים ולסמן ווי על כל שאלה ששואלים.

זה לא חייב להיות ראיון עבודה נוקב ומעייף.

זו יכולה להיות פגישה נחמדה וחביבה יותר.

זה שיושב מולך יכול להיות נחמד מאוד, טוב, בדרך כלל הם נחמדים... ככה שאין צורך להלחץ.

לבוא את, אבל ממש את.

לנשום עמוק לפני, להרגע, לעשות משהו שיעזור לך לא להלחץ.

גם אחרי כמה וכמה דייטים, בכל פעם מחדש יש בזה משהו קצת מלחיץ/מרגש.

תפתחי פתח קטן, ונקווה שליבך יתמלא במהרה.

בהצלחה גדולה!

קודם כל אני רק ציטטתי את צדיקה שציטטה את אליסף ט שציטט את רפול שציטט את בני מהרשק שציטט כנראה אמירה עתיקה יותר.

להרחבה:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%A8%D7%91_%D7%A1%D7%9F_%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F

בעיקר שימו לב למשפט: בוגרי הקרב, ובהם דוד אלעזר חזרו על האמירה במהלך קרבות צה"ל.

אז מסתבר שזו אמירה שהרבה אנשים אמו בהרבה הזדמנויות שונות.

ואולי יום אחד יגידו: "כמו שעקיבא ויעל אמר....."

דווקא לא לחשוב על "לשבת לדבר להנות", לא רק בגלל שהמטרה היא לא  בשביל "להנות", אלא כי זה בדיוק מה שהכי קשה לתכנן באופן מלאכותי..

את צריכה לומר לעצמך, לדעתי, אני הולכת להכיר מישהו כדי לראות מתוך הפגישות אם מתאים לי להתחתן איתו. הרי אם אני אתחתן, זה כבר לא יהיה סתם "לצאת עם בחור" - שזה המרתיע - אז לצורך זה.

לחשוב בנחת, על מה היית רוצה לדבר כדי להכיר. הרי גם הוא חושב, מן הסתם, כך שלא כל השיחה תלויה בך..

אם תגשי כאל שיחה שיש לה מטרה טובה וטהורה, ובידיעה שדווקא ע"י דיבור בנחת אפשר לנהל אותה - יתכן שיהיה לך איזה "פתח" להתחיל בכך.

ואז - כשהדברים יותר "יתגלגלו", תהיה לך גם שמחה כשרה בהתקדמותם.

תצליחי. 

קשור לחינוך נפרד.

אני באתי מחברה מעורבת רוב שנות רווקותי והיה לי חסם גדול מאוד להתחיל בפגישות.

באופן אישי "הקפיצו" אותי למים, ואחרי פגישה ראשונה מלאה חששות, היה יותר קל.

בהצלחה!

רק צריך לזכור שגם אם החיים נראים כמו סרט צריך לזכור מי הבמאי ..

בעזרת ה' בקרוב  ..

איך אומרים אל תגלה את הסוף של הסרט שלא תהרוס ת'מתח 

אחותי,

הלוואי והיה לי מה להגיד לך, באמת! אך בקושי בעצמי אני מבינה משהו.

אנחנו צריכים להיות בבדק-עצמי מתמיד, לראות שלא יצאנו מהכלים ואנחנו פוסלים על 'שטויות', ועם זאת לא להתפשר כל כ-ל דבר,בסוף אנחנו צריכים לחיות עם זה..

ואל תדאגי,אהובה, יש דין ויש דיין, והכל יבוא על מקומו באמת ובשלום ובאהבה, לדמעות יש כתובת והן נאספות-אף טיפה לא מתבזבזת..

האמיני,יום יבוא. ובקרוב,בע"ה..

בס"ד

לאני 7, וכתמר יפרח,

תודה על העידוד,

באמת שצריך לסמוך על ה'..

בס"ד

ותודה על החיזוקים של כולכם,

כיף לדעת שאתם פה,

חג שמח,

ובאמת הצלחתם לעודד

אין דבר כזה לפספס אותו,

מה ששלך- שלך.

הבחור שהתחתן, מצא את שלו.

וזה, לא שלך.

רציתי לשאול בת כמה את,

אבל אז הבנתי שהגיל לא באמת משנה.

גיל זה לא אומדן לייאוש.

אז התחרטתי, ואני לא אשאל.

אני מורה, אז אתן לך דוגמא מהעולם שלי.

אומרים שכדי לצמוח צריכים חווית הצלחה.

כדי שתלמיד ישתפר, או בכלל ירצה להשתפר,

הוא חייב לחוש תחושבת הצלחה כלשהי.

אם הוא חווה כישלון שוב ושוב, לא יהיה מה שידרבן אותו להתקדם.

בדייטים זה דומה,

צריכים הצלחה כלשהי כדי לרצות להמשיך.

עכשו, תגדירי הצלחה איך שתרצי.

מבחינתי, הצלחה זה אפילו לזהות שהבחור לא מתאים ולא להמשיך עם הקשר סתם.

יש שיגידו שהצלחה זה רק אם התחתנת איתו.

אז עכשו המטרה שלך היא ליצור לעצמך חווית הצלחה,

וזה לא מחייב שהבחור הבא שתצאי איתו יהיה האחרון.

למרות שאני ממש מקווה בשבילך, שזהו, זה יהיה האחרון.

הצלחה זה יכול להיות גם סתם שהיה לך דייט נחמד.

אז תאספי את עצמך בחזרה,

תחזירי את החיוך לפנים

ואת הבאסה תשליכי לים.

יחי האופטימיות

בהצלחה.

בס"ד

איזו מתוקה!

תודה על התגובה המפןרטת והרגישות,

אני בת 26, כשמי כן אני =)

(ב"ה, שזיכני להגיע עד הלום!)

את צודקת, נראה לי גם שכל הרגשות האלו יגרמו לי להעריך את בעלי יותר,

ואני באמת משתדלת לעשות החלטות מושכלות,

באמת לנסות להבין את הקשר(לנסות להבין אם הדברים שמפריעים לי חשובים כ"כ

או שאפשר להסתדר איתן..)

תודה על ההתיחסות!

חודש טוב!

שאפילו לא פזלתי הצידה להסתכל על הניק.

מחילה

יהיה בסדר,

באמת.

רק לא לדאוג יותר מדי!

בס"ד

ואת צודקת,

ע"י הקשרים ברציניים למדתי למה לצפות, ולמה לשאוף..

ב. אל תפחדי "לפספס" - זה סתם מעכיר את שיקול הדעת. הדבר היחידי שתקחי מה"פחד" הזה, הוא את המתינות, לבדוק באמת אם מתאים לך (שאת בוודאי ממילא עושה את זה).

ג. אל תרגישי "החמצה".. סימן שזה לא היה שלך... יש המון אנשים שממרחק של זמן - פתאום נראה להם שאולי זה בכל זאת היה.. ולא פחות - שכאשר הם מנסים שוב, הם בעצם רואים בדיוק את מה שראו בפעם הקודמת (פשוט- הספיקו קצת לשכוח..).  אז זה לא אומר לא לנסות כשאפשר. אבל אם זה כבר לא - תניחי שהיה מתברר אותו דבר. לא סתם החלטת אז.

ד. יהיה איתך טוב. בעז"ה.  את יוצאת עם בחור טוב - ממש יופי. תני לזה צ'אנס אמיתי. ואל תחשבי כעת "מתי אמצא את שלי". עכשיו, לדעתי, את צריכה לחשוב: אולי זה - הוא "שלי"?...

ה. לא כל אחד יודע "שהוא באמת הזיווג", באיזשהו אופן "מיסטי" כזה. אל תעשי חשבונות כאלה. תראי אם נוח, אם אין דחיה, מרגישים נעים, אם יש על מה לדבר, וכו'. אם זה מה  שמוצא חן, אם כיווניכם קרובים. וכו'. אחרי הכל - את צריכה להחליט לפי שכלך והרגשתך, ומתוך תפילה לה' שיעזור לך לכווין נכון.

והכי נכון - שלה' הישועה.

תתעודדי. שתזכי לבנין בית טוב, עם מישהו טוב ומתאים, ממש בקרוב (הגיל - זה מה'. כנראה זה היה צריך "להבשיל" עד עכשיו. לפעמים דווקא ל"סיר מלא" לוקח קצת יותר זמן להתבשל. אבל זה יוצא טוב...)

חודש טוב. חנוכה שמח.

בס"ד

ממש נכון מה שכתבת בסעיף בג', קרה לי שחזרתי לקשר כי הוא הציע לחזור, ובאמת לא זכרתי מה הפריע לי בתקופה הראשונה שיצאנו. אבל אחרי שנפגשנו בפעם השניה- לאחר זמן- נזכרתי במה שהפריע לי, והבנתי למה לא רציתי להמשיך אז..

ותודה על משל הסיר..

הצלחת לעודד, תודה!

באמת לה' הישועה.

לא הכל תלוי בנו,

זו אולי ההחלטה שהכי לא תלויה בנו בחיים,

מאידך, כדאי למצות קשרים ולא לחתוך כל עוד שיש ספק...

ואני מזכיר את זה גם לעצמי.

וזה לא אני טוב.

אבל טוב לי עם ה"אני" הזה?!

מקווה שהובנתי.

בכל מקרה,

פשוט תודה!

קודם צריך שיהיה רצון.

אחר כך עבודה.

אחר כך שינוי.

כרגע אני עובדת על הרצון

רצון לא מגיע משומקום...

צריך איזה פוש קטן, מישהו שידרבן ויחזק את האמונה ואת הרצון הזה להשתנות...

 אז זה טוב.. חייב להיות טוב.

תודה רבה!! ממש מחזק!!

היה ממש נחמד... ממליצה על המקום בחום...

קודם כל ברוכה הבאה!

חוצמזה שאני ממש מזדהה עם הרגשתך..

ותצעקי!! בקולי קולות!

לקב"ה!

קבלי חיבוק גדול!

ואנחנו פה כשצריך..

את האחת, בע"ה שנזכה כולנו לגאולה הפרטית הזאת בקרוב

זה מופנה ל"ורק אני מרוב"

זה שאת רוצה זה כ"כ המון!!

רק תפני את זה לה' ולא ליאוש

ימימה מזרחי אומרת- לחלום מול הנרות על מה שרוצים

ותפללי בפרט עשיו מול נרות החנוכה

ואל תדאגי.

בעז"ה ה' ישלח אותו בזמן הכי טוב..

"מה' אישה לאיש"

בהצלחה רבה

1. זו הרגשה טובה, ומן הסתם שהיא תסייע לך בנדון.

2. כדאי לך לנסות לקחת צעד אחורה,

לא בריא להתחיל קשר בכזה להט, את צריכה לדעת ולהפנים שזה יכול לקחת זמן.

אל תתנצלי על הפריקה!

זה בסדר...

את יודעת מה - את גם עושה בזה טובה גדולה:

לפעמים אני אומרת לעצמי - "מה, רק לי זה קשה? רק אני רוצה כבר למצוא אותו? רק לי לפעמים נגמרת הסבלנות?"

צרת רבים חצי נחמה

אל תדאגי! אומרים שהסוף יהיה טוב

אני חושבת שמותר ואפילו כדאי להאמין בזה.

זו לא סתם סיסמא! את עוד תראי!!!

תחשבי מה עוד את יכולה לעשות כדי לקרב את המפגש שלך עם הנפש התאומה שלך.

אח"כ תשאירי את העבודה לה'. אין עוד מלבדו!!!

הכי חשוב - ברוגע ובשמחה!!!!

אל תשכחי שבעלך רוצה אותך שמחה ואופטימית!!!

ב"הצלחה רבה!!!!!!

אוהבת....

מה לעשות בת'כלס?

1. להירשם לפחות ל2 אתרי היכרויות(שליש גן עדן,דוסידייט,שנים שהם אחד,שדכנט..וכו)

2. לפנות לפחות ל-2 חברות טובות לשאול אם הן מכירות מישהו שיכול להתאים

3.להתפלל 3 תפילות ביום(נשמע קשה?לא בשמים היא) ובכל תפילת שמונה עשרה לבקש בשמע קולנו מהקב"ה שישלח לך את בעלך בקרוב

4. לתת צדקה

5.להתנדב ב"ארגוני שידוכים" - קו לחיים,שמחה לילד וכו'..

6. לא להרים ידיים

7. מה שבע?

דרך משפחה שלה או משהו..

ולהתעלם להתעלם..יש בינינו גם אנשים חולים..

פשוט אל תענה לה וזהו.

מה אכפת לך אם זה ייפתר או לא?

זה באמת קשה אבל צריך הרבה כח רצון...

בהצלחה!!

פשוט לא יודעת מה לענות..אולי אני צריכה לחשוב קצת מה אני הייתי עושה..

אגב-אולי תתפלל עליה לבריאות הנפש..

מנסים מס' פעמים- אם הולך טוב ואם לא- חבל אפשר להייעץ עם מומחה (רב/ פסיכולוג/ איש חינוך...)

לגבי זה שהיא צריכה פסיכולוג- אני מניחה שחברות שלה\ המשפחה שלה מספיק עם ראש על הכתפיים- כדי לדעת את זה- לבד....

אני לא חושב שאתה צריך להגיד לה את זה

מוגזמת. "יש כבר בדיחות שהומצאו על הסיפור שלה."

אני מציע שתוריד את הטונים.

אבל את כותבת יפה. |ציני| (מוכן לשים כסף שבחורה כתבה את זה הפוך...)

מסכים שהכי טוב להתעלם. אבל יותר טוב מזה - להתחתן. זה יסגור את הסיפור באופן הרמטי... אחרי חתונה כבר לא יהיו שום הוו"א (הווא אמינות).

ציטוט:"בפעם היחידה שהגבתי לה הסברתי לה יפה בsms שאני לא רוצה אותה בכלל!"

זה נקרא להגיב??ממש לא..לפי דעתי אתה צריך לומר לה פעם אחת ומספיק פעם אחת שאתה כבר תפוס והיא תמצא מישהו אחר ואתה מאחל לה הרבה הצלחה בהמשך ושתמצא את החצי השני שלה במהרה עוד השנה....(הלועזית ל"ע)

אם התופעה לא חולפת תשקול להחליף מספר טלפון...שמעתי על מישהו שעשה משהו כזה בנסיבות דומות

צריך באמת להשתדל להתפלל שהקב"ה יעשה את מה שטוב "בעיניו"-אני כבר אקבל זאת באהבה..

כמה פשוט כך קשה. מי לא נופל לפעמים ב"הזמנות"..?

היא לא בחרה את המשפחה שלה..

אבל היא בחרה להתמודד איתם בצורה בריאה ונכונה לדעתי..

זה לא בהכרח אומר עליה משו לא טוב, להיפך- יותר חוכמת חיים ובריאות נפשית..

חוצמזה- שאם הכל הולך טוב וב"ה היא תמיד שואפת למעלה כמו שכתבת, אז למה לא להמשיך??

שיהיה בהצלחה!

חולה שלא הולך לרופא שיטפל בו?

פסיכולוג הוא כמו רופא אם יש בעיה אז תפקידו לעזור.

האם היית יוצא עם מישהי שהיה לה שפעת והלכה לרופא? אם כן אז אין סיבה שלא תצא עם מישהי שהייתה לה בעיה והלכה להיעזר בפסיכולוג על מנת להתמודד איתה.

בכל זאת פסיכולוג לא נשמע טוב בדרך כלל אנשים מתומדדים בצעצמם ואם לא אז זה מורה על משהו קצת יותר בעייתי

אתה מרגיש יותר גבר ככה?

אם יש בעיה הולכים לטפל אצל איש מקצוע.

אם יהיה לך דיון בבית משפט לא תשכור עו"ד?

אם חיי הנישואין ייתקלו בקשיים לא תלך ליועץ זוגיות?

כמו כל איש מקצוע ככה גם פסיכולוג. אין סיבה שפסיכולוג יישמע לא טוב.

בעזהי"ת.

אני מאוד מאוד מקווה שאתה לא הולך לרופא משפחה על כל אפצ'י של בוקר. ואם זה כולל שיעול? אז שותים מרק עוף.

אבל על כאב גרון מתמשך- כן הולכים, ואפילו לוקחים אנטיביוטיקה כשצריך.

ועכשיו לנמשל-

לא על כל זעזוע נפשי קטן הולכים לפסיכולוג. יש דברים שהנפש יכולה להתמודד איתה בעצמה, או לחילופין מדברים עם נפש קרובה [משפחה, חברים וכו'] ופותרים את זה.

כשנצרך ללכת לבעל מקצוע, כנראה שהבעיה חמורה יותר ולא פשוטה.

אוקיי, זה לא סוף העולם, ובאמת כל הכבוד למי שמטפל בבעיות שלו ולא נשאר איתן לכל החיים.

אבל השאלה המשמעותית היא- האם אני מסוגל/ת ורוצה לחיות עם אדם שנושא עימו צלקות בסדר גודל שכזה?

זה לא כזה פשוט וקל. מניסיון. לפעמים זה שווה את זה, אבל באמת שכל מקרה לגופו..

אבל היא הולכת לפסיכולוג כדי לא לסחוב איתה את הצלקות האלה..

ודווקא בגלל שפסיכולוג זה דבר שמרתיע-אז היא אמיצה שהיא בכל זאת הולכת (במקום אנשים שסוחבים איתם הכל ומאשימים את כולם - הורים חברים מורים וכו') ומטפלת בזה..

בעזהי"ת.

אנחנו רגילים לעולם המחשבים, שפשוט לוחצים Shift+Delete, והקובץ נעלם כלא היה.

אבל זה ממש לא ככה במציאות. אף פסיכולוג לא ייגרום לאירוע טראומטי להעלם מהרזומה...

הוא יכול לנסות לגרום לך להרגיש טוב עם זה שזה קרה. ועדיין, זה קרה.

בחורה שעברה אונס, לדוגמא.

גם אם היא תלך לפסיכולוג הטוב בעולם, בפעם הבאה שהיא תהיה [מבחירה!] עם בחור, היא תזדעזע.

זה לא נעלם.

תחשוב על זה שניה..

ב''ההה שהיא מטפלת בעצמה ולא משאירה את זה בלב ומנסה להתמודד לבד...

חוצמיזה שלא תמיד החברות יכולות לעזור , לפעמים צריך דווקא אנשי מקצוע..

בהצלחה רבה!!

=]

צריך לעריך אותה יותר על זה שזה הדרך שהיא בחרה להתמודד עם הדברים!!!

אתה אומר לבד שזה לא שיש בה משהו לא בסדר!!!

ומה זה משנה מי היו ההורים שלה?

וההורים של רחל ושרה אימותינו היו צדיקים???

אני הולכת לפסיכולוגית כבר כמה שנים. נכון, זה נושא שיש לדבר עליו, אין ספק אבל מה שבטוח יש להימנע מהכללות להלן כמה סיבות:

יש כאלה שהולכים לפסיכולוג כי עברו אשפוז פסיכיאטרי ויש כאלה שהולכים לשם בגלל חרדה קלה

יש כאלו שכבר שם מספר שנים ויש כאלו שבאו רק לכמה פגישות

וגם-- כל הכבוד לבחורה שהיא מספיק מודעת לעצמה והלכה לשם- זו מתנה לחיים- גם בשביל הזוגיות

בכל מקרה כדאי לברר למה ואיך הלכה, מה זה עשה לה וכדו' אין הכללות בזה זה סטיגמה שרק לפעמים נכונה

ורובנו גם צריכים לפעמים פסיכולוג.

אנחנו לא הולכים כי יש דברים שאפשר להתמודד איתם לבד.

כמו שלא הולכים לרופא על כל הצטננות.

לכן, כדאי (לא בפגישות הראשונות) לנסות ולברר איתה מה ספציפית הבעיה.

יכול להיות שזה תהיה בעיה זניחה בשבילך ויכול להיות שלא.

אבל הפסיכולוג הוא לא אמת מידה,

כמו שיש הרבה סוגי מחלות רגילות

יש הרבה דברים שאפשר ללכת בגללם לפסיכולוג.

זה שהיא הולכת לפסיכולוג לא מראה על בעיה נפשית!!

כשהקב"ה נותן לך מתנה כזאת נפלאה לידיים חבל לפספס אותה

זה נראה שאתם קצת מתעלמים מזה שלא הכל תקין כלומר כל הכבוד וכו אבל תענו אחרי חשיבה של כמה דק שפתאום מי שאתם יוצאים איתו אומר שהוא אצל פסיכולוג זה משהו לא רגיל זה אומר שהוא עובד וזה אחלה אבל הבסיס לא בריא

ניסיתי לחשוב עם עצמי באמת,

אם הייתי יוצאת עם מישו והיה לי טוב איתו,

והייתי מעריכה אותו וכו', ואז הוא היה מספר שהוא הולך לפסיכולוג בגלל משו מסויים-

אז האמת-

הייתי מעריכה אותו יותר.

דווקא מתוך זה שהוא תותח הוא הולך לטפל בנקודות שהוא צריך בהם עזרה.

זה לא חכמה לא ללכת כי "אפשר לתמודד לבד"

לדעתי, זה מראה לקיחת אחריות, על אמת, וזה דברים שיכולוים רק לעזור לדעתי בקשר זוגי.

אם היא מוצאת חן בעינייך, אין לדעתי סיבה שתפסול בגלל זה,

אבל- צריך להעריך את זה, בגלל ולא למרות.

שיהיה בהצלחה!

והם אנשים ממש בריאים ונחמדים והכל ...

אם היית אומר לפסיכייטר אז זה מורה על מחלת נפש 

אבל פסיכולוג זה לגיטימי והגיוני 

זה כמו שאם יאמרו לך שיש לה סכרת ...

לפי התגובות בסוף היא תפרד ממני מרוב שהיא רצינית ואני לא

יש לו מקום הגיוני למי שמעולם לא היה אצל פסיכולוג ולא יודע מה זה בדיוק..

זה בסדר לגמרי לחשוש.

וזה שאתה לא הולך לא אומר שאתה לא רציני.

עכשיו ביחס אליה- היא תותחית כי היא לא מתעלמת מהרגשות שלה. והיא תותחית כי היא לא מפחדת לדבר על זה שהיא עושה את זה

לא עניין של רצינית יותר- אלא אחת שלא רוצה לגרום לאחרים סבל מגלל דברים שלא פתורים אצלה.

דברו על זה- על הסיבות שהובילו אותה להגיע לטיפול, על המשמעות שלו, על איך היא רואה את המקום של הטיפול בעתיד.

יכול להיות שיהיה לכם נכון שתגיע איתה פעם אחת- זה ירגיע לך חששות.

ואם אתה צריך עוד הסברים- אני פה.

אני מכירה רק אנשים שטיפלו בעצמם (בין אם בכוחות עצמם,ובין אם נעזרו בגורם חיצוני),או אנשים שעדיין מדחיקים.

אחינו נסה בעדינות לפתוח איתה את העניין שבו היא מטפלת  תשמע קצת על התהליך שהיא עוברת ותראה כמה זה נראה  בעיניים שלך נורמלי או לא נורמלי 

2 אפשרויות 

א. רק תתלהב יותר

ב. פחות תתלהב 

שווה בדיקה 

דבר איתה ולא תפסיד

גם אם כולם אומרים שזה תקין ושאתה סתם לחוץ

בשורה התחתונה זה מלחיץ אותך .

ואתה צריך לדעת שאתה שלם עם זה 

אני מכיר הרבה אנשים כאלה, שהיו ועדיין מטופלים, פסיכולוגית ופסיכיאטרית,
כל מקרה לגופו, אבל לרוב, אותם אנשים יוצאים יותר חזקים ויותר מודעים לעצמם ולמציאות. אל תפסלו.

כמו שאמרת, בשורה התחתונה הוא חתך.

יכול להיות שזה תירוץ ויכול להיות שזה אמיתי.

רק הוא והקב"ה יודעים.

לדעתי, תמשיכי הלאה בלב שלם.

במידה והוא ירצה לחזור, הוא ידע איך להשיג אותך

(רק נקווה שהוא יבדוק לפני ולא יפיל עלייך את זה שתהיי באמצע קשר, מה שרק יבלבל אותך)

בגלל שאני יודעת שאולי זה לא, אני לא מצליחה להתנתק...

דרך צד שלישי,אם הוא מעוניין לחזור.

כן-מצויין.

לא-הלאה.

הוא עדיין ממש לחוץ, ולא יודע מה לעשות עם זה. הוא גם לא יודע שאני יודעת שהוא בכלל חושב על זה, אז הוא לא רץ להחליט עכשיו כי אין לו זמן...

והוא פשוט ברח...

לפני כמה זמן הוא חתך?(אני לא מצפה לתשובה)- אם זה פסק זמן ארוך יחסית אפשר אולי לברר דרך צד שלישי מה דעתו בדיוק.. 

אחר כך שהשדכנית דיברה איתו והוא עדיין לא היה סגור מה לעשות (יכול להיות שהיא עדיין מדברת איתו, אמרתי לה כבר שאני לא רוצה לדעת על זה...)

אז זה לא יעזור שידברו איתו, כי אין לו זמן !

אני יודע שזה קשה, וגם אני עברתי קשר רציני שהיא חתכה. אבל את חייבת להמשיך הלאה, אני יודע שקל לדבר ולעשות את זה זה ממש קשה. אבל את חייבת להתגבר, לאסוף את עצמך ולהמשיך הלאה.

אנחנו איתך, אל תדאגי!

שאני יודעת שכן יהיה לו זמן עוד כמה חודשים- כמובן שאי אפשר לחכות, אך קשה לשכוח ולהמשיך הלאה...

נכון שזה נשמע קצת הזוי אבל אולי בכל זאת (זה פשוט נשמע שאת ממש מעוניין בו) אולי תשאלי אותו דוגרי למה הוא עזב??תחדשי את את הקשר...

או בכל זאת דרך צד שלישי..

אבל זה מה שנכון לעשות.

בהצלחה, אנחנו איתך! 

מוקדש לך: שתמצאי את ה שלך. שתעשו הרבה  ביחד, ותהיו תמיד . שלא יהיה בקשר  (בלבולים) ולא . אבל שיהיה הרבה . וגם . ובסוף כמובן 

תקשיבי יקירתי!

הוא חתך!!

זה לא משנה מה הסיבה... יכול להיות בכלל שהוא פוחד להתחתן... או שלא יודעת מה!!

בשורה תחתונה הוא אומר לא..

אז לא! תמשיכי הלאה!

אני אישית הייתי לוקחת לעצמי איזה פרק זמן מעקלת את מה שקרה מבינה שזהו.. הוא לא יחזור!

לא בחיים האלה לפחות..

אחרי שהפנמתי, בכיתי, צעקתי, פרקתי... ממשיכה הלאה...

מבקשת מהשדכנית שתחפש לי בחור אחר...

בנים קשה להם לומר "אני לא רוצה את הקשר הזה כי: XYZ " לכן הם הרבה פעמים ממציאים שלא נוח להם מבכינה תכנית.. 

ברור שזאת הכללה... אבל הרבה פעמים או שהם אומרים "פשוט לא מתאים" ותביני לבד למה... או שהם ממצאים(מכול הבנים שיצאתי ויצאתי פעם אחת בחור אמר לי דוגרי "את לא יפה בעני..") מעט מאוד בנים יגידו לך "כי את לא יפה בעני" או "כי אני מפחד להתחתן..." 

זה נורא ואיום וגועל נפש.

וזה שיש לך את האומץ לכתוב את זה - מראה שאת מספיק בטוחה בכך שזה לא נכון.

בעיני מי שתתחתני איתו - בקרוב בימינו - את תהיי הכי יפה בעולם. בעז"ה. אם מישהי לא מתאימה למישהו - זה יכול להיראות לו "כך" אבל באמת - זו בעיה של התאמה. ואי ההתאמה יכולה להיות גם בגלל בעיה ביופי הפנימי שלו. וחוששני שאצל מי שמסוגל לדבר כך - זו באמת הבעיה.. לא אצלך..

כלומר אני מ60%  מהאנשים בעולם!- שיופי זה עניין סוביקטיבי!

כלומר יש כאלה שזה לא הטעם שלהם ויש כאלה שזה כן..

אני אישית אוהבת את היופי שלי!! 

מי שלא חושב שאני יפה שיהיה לו לבריאות!! 

זה שהוא אמר לא מזיז לי נקודה אחת! 

ברור שיבוא הבחור הנכון שבעניו אני אהיה הכי יפה בעולם ואתה יודע מה?? אני אהיה הכי יפה בעניו לא רק בגלל החיצוניות...

וזה מה שבאמת מעניין אותי..

יתכן שזה נכון.

כלומר: יכול להיות, למשל, שאח"כ הוא התבונן וראה שבעצם הכל היה בגלל הלחץ..

רק אולי הוא לא הרגיש עד כדי כך, שבגלל זה הוא יזום מחדש, או משהו דומה.

לכן, הייתי מציע שתבקשי אותה לברר איתו - לא בשמך - שאם הוא אומר ככה, אולי הוא מעונין בכל זאת. לנסות שוב.

אם יגיד שכן - שוה לנסות, יתכן שאפילו אם צריך טיפה לחכות. בתנאי שאומר כעת מתי הוא מתכוין ברצינות להיפגש. במקה כזה - להסיח בינתיים את הדעת עד המועד הקרוב הזה.

אם יגיד בהחלטיות שלא - אז זה אומר שלמרות ההסבר ההוא - מסקנתו היא שזה לא מתאים, ואז יהיה לך גם יותר קל "לגמור" עם זה.  

אני הייתי בסיפור דומה - רק מהצד השני

הכרתי איזה בחורה והקשר היה נפלא היינו ממש קרובים לחופה .. 

ופתאום גליתי עליה משהו שהפריע לי - והתלבטתי האם להמשיך למרות הסיבה הזאת,

לבסוף החלטתי לחתוך אחרי הרבה ספקות - כמובן שלא שתפתי בסיבה אלא רק אמרתי שאני חושב שאנו לא מתאימים..., היא כל הזמן הייתה לי בראש- אמרתי לעצמי אם אני מקבל ממנה sms אני נותן לה עוד צ'אנס (למרות שהסיבה היא די מוצדקת במובן שכלי ..) לא קבלתי sms..

הצעתי היא כזאת לשלוח לו sms - אולי זה לא מקובל לנסות שנית אחרי שנפרדים - אבל אם הרגשת שיש מקום לקשר טוב זה בדרך כלל הדדי- ומה שבטוח שאם הוא יסרב      אז לפחות תדעי שאין לך עוד סכוי איתו וזה יתפח לך את הראש לגברים אחרים ..

מאחל הרבה בהצלחה ..   

תבררי מה הולך שם, בין איתו ובין דרך השדכנית.

בכל פעולה שתבחרי לצדד יש יתרונות וחסרונות, אבל לדעתי תמיד עדיף להיות בטוח ו"ודאי" מאשר "ספק" - אחרת זה פשוט עלול לפגוע בקשרים עתידיים, ובנים אחרים שתיפגשי איתם- הנפש שלך פשוט תלך עד לגבול מסוים ותעצור שם-בגלל ש"ההוא" עדיין לכאורה מחכה לך...

אם תבררי איתו ישירות, זה אמנם מצריך הרבה אומץ וביטחון גמור במה שאת חושבת ומרגישה, אבל הוא יצטרך לתת תשובות ברורות, לך ולעצמו. 

יש אנשים (משני המינים!) שלפעמים צריכים לקבל איזה התעוררות חיצונית כדי לכוון אותם לדרך הנכונה, יכול להיות שזה מה שהוא צריך..

החסרון בגישה הזו זה בעצם שאת חושפת את עצמך ועלולה ,חלילה, להפגע.  אבל גם אם כן, וזה בוודאות לזמן קצר כי ב"ה את בחורה עם ראש על הכתפיים וכשיש "לא" ברור אז זה ברור- עדיף...

אם זה עזר, בכיף, אם לא- לפחות יש לך שרשור ארוך יותר

בהצלחה, יום טוב, חג אורים שמח..

תודה רבה לכולם!!! אין לכם מושג כמה זה מעודד...

חנוכה שמח!