אולי זה יעזור לך.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t364549#4420737

אין לך כ"כ הרבה מה לעשות...

זה טבעי שזה יהיה ככה, תהיי חזקה, ובסוף זה באמת יבוא.

את מעוניינת ואם את לא אז תגידי להם פשוט די ושאת לא רוצה ושיהיו בשקט ! ככה אני אומר חחחחחחחחחח

מזל טוב!! על אירוסי האח

מיטב איחולנו לך- כבת משפחת החתן....

איך מורידים את הנודניקים?

תלוי מה הקישה שלך- צינית או מתחסדת או מה

תעני להם משו שנון- שישתיק קצת....

(תחפשי בהודעות של הכינויה "מסכת יומה" פעם היא כתבה קטע יפה על זה!! אם אני זוכרת נכון)

אנשים שמנסים לשדך לך- קחי שתי דק' לברר- או לעשות פרצופים שאת מתייחסת בכבוד לניסיון שלהם

הי! חשבו עלייך! אכפת להם ממך!

תני להם מינימום של פירגון והכרת הטוב

וכמו בכל הצעה- תדחי מה שלא שייך...

שכשאח קטן של מישי התחתתן וכל הדודות באו לשבת לה על הזנב ולדחוק את הקץ היא פשוט ענתה להם..

"בעיתא אחישנה.." בעייני זה מצא חן.. מוזמנת לנסות..

אבא שמואל-נקרעתי מצחוק מהרעיונות שם.. תודה!!!

אני מקווה שבעז"ה יהיה בסדר..

אז ככה אצלנו אני הייתי האח הקטן אז נראה לי שאני יודע בגדול מה צריך

נקדים שאותי הלחיצו שצריך לבקש רשות מאחים גדולים כי אחרת יש הקפדות וכאלה במיוחד כשאני בן והגדולה בת וההפרש 3 שנים (שאגב הספיקה להתחתן מיד אחרי)

אני לא כ"כ בקטעים האלה אבל את יודעת (תדעי בקרוב כי"ר) לפני החתונה רוצים שהכל יהיה גלאאאאאאאאאט אז רצים וזורמים גם עם דמיונות של אחרים.....

אז ביקשתי רשות מאחותי והיא כמובן לא הבינה על מה אני מדבר אז הייתי צריך להסביר לה שהיא אמורה לא להקפיד כדי להרגיע את הדימיון של מי שהפחיד אותי

עד כאן שיתפתי תעשי עם זה מה שאת רוצה תלוי ברמת הפתיחות שלכם

בקשר לאיך מפרגנים?

פשוט תתעלמי מזה שאת האחות הרווקה הגדולה ופשוט תהיי האחות הגדולה ותשמחי איתו ובשבילו באופן הכי טיבעי שיש ובשום פנים ואופן לעשות דברים מופגנים ולא טבעיים כדי "להראות שאת שמחה"

עד שהכרנו

כאלה בדיחות? או משהו יותר בעל תוכן? בדיחות בינישים..?

חגיגית לכבוד ראש חודש

מה אתה רוצה??

הבעל: אורז ותפו"א עם עוף התנור

האישה: מה? אבל אנחננו אוכלים את זה כל יום!!

הבעל: נכון, ואני רוצה לאכול רק בראש חודש 

שבצ'לום!=]

והרבנית אומרת שהוא עדיין במצב אנוש....

יוצא עכשיו לבאר שבע....

אני לא מאמין..

שנשמע בע"ה, רק בשורות טובות...

כרגע זה זמן לבכי הספד ואבלות.

אבל הגיע הזמן לבחון מחדש את כל תרבות "הבבות" האלה, ויש שם כ"כ הרבה בעיות.

שבתכלס, אני ממש לא מתפלא שזה קרה!

מי שמתעסק באש עלול בסוף להישרף, והוא צריך או להישמר יותר, או לבחון אם זה בכלל נבון ונכון לעסוק בזה.

אני לא בא להטיל אשמה, אבל צריך לבדוק.

ולצערנו שמענו המון המון סיפורים מזוויעים, של הבטחות חסרות כיסוי וכדומה.

אבל גם אסור לעצום עיניים.

כל עולם הבאבות הוא משהו שאי אפשר לגזול מאנשים עם אמונה תמימה במובן מאוד מסויים..

ולכן לא שייך לשקול את זה בצורה אינטלקטואלית..

זה משתייך לדרך בעבודת ה', לדרך אל הלב של ציבורים מסויימים, גם במצבים מתוקנים שיבואו בעז"ה-

יש מקום לתרבות הזו..

זו אכן לא תרבות הכלל. ואין צורך למחות על כך.

יש בזה יתרון לאמונת חכמים גדולה, שחסרה להרבה אינטלקטואלים

וחיסרון בעיוורון כלשהוא לפעול על פי השכל הישר.

אני בד"כ לא מחוברת לבאבות, אף על פי שיש לי משפחה מרוקאית

וכל שושלת אבוחצירא אומרת לי הרבה יותר מלאחרים..במובן האישי הקרוב

ובכ"ז במקרי קיצון  - גם לי קרה פעם אחת ששאלתי מקובל.

זה עניין של מקום בעבודת ה' ותו לא.

ושם זה מקומו הפרטי של כל אחד להחליט במה הוא מאמין ובמה הוא לא -

על מנת להתקרב לה' יתברך.

מה הקשר בין לנהוג בחכמה ותבונה בעניין ברכה שמקבלים מרב ולבחון את הדברים, לבין רצח של יהודי ליהודי ולא סתם, אלא של רב גדול?

זה להתפס לטפל ובכלל לא להתרכז בעיקר..

שיש מורא ת"ח

עוד יותר מזעזע ונוראי מרצח של יהודי-

זה רצח של תלמיד חכם

כבוד תורה

בס"ד

שלום לכולם,

חזק וברוך על דברי התורה והמוסר.

שנזכה באמת לשים לב למחשבותינו, דיבורינו

ומעשינו שיהיו בהתאם למה שהקב"ה רוצה.

                            בתודה ובברכה

                         שבת שלום ומבורכת

בס"ד
לכן היה עדיף שהיית כותבת אם איזה רב התיר/הורה לפרסם את הדברים.

ישרכוח

כי אותך הוא לא יכול לאנוס??

שידקרו !

רפי!!
מה עם הפורום נשק?

 

לא ברור לי התגובה שלך מול דרישה בסיסית וקלה ביותר.

אגב, גם לפי טענות פותחת השרשור הוא לא עשה דברים כאלה. אולי יותר גרוע, אבל לא כאלה.

על בסיס מה?

דיברתם עם רב כולשהו? ראיתם הסכמה של רב כולשהו?

אתם יודעים בוודאות שמפיצת\ץ הסיפור הראשונה היא לא בחורה\בחור שמשום מה (כגון קשר שהסתיים בצורה "לא מאוד מוצלחת" איתו) בחרו להתנקם באדם בצורה כזו?

תפסיקו!!!

אל תעבירו מיילים כאלה בלי שידועים לכם כל הפרטים כנכונים וברור לכם לחלוטין שיש היתר להעבירם!!!

למה לעזאזל הוא מוכר לי?????

לא

אל תדאגו לא יצאתי איתו....

  אלידע בר שאול עם השמיניסטים (שעלבים)

לפחות התמונה האמצעית ממש הזכירה לי אותו...
ה' ישמור את כולנו!
ואין לי שום כוונה ח"ו לקשור בין אלידע בר שאול (ה) לבין הנבל בזה!! 

אני חשבתי בדיוק אותו דבר!!!

חחחח גדול

דוחה!! אנשים כאלה צריכים להיות סגורים בבית משוגעים!!!!!!!!

בשביל אנשים כאלה המציאו את תרסיס לעניים שיהיה עיוור לכול החיים!!! מגיע לו!!!!!

יצא לי לתפס איתו טרמפ, אני לא זוכר איך הוא אמר לי שקוראים לו אבל אני זוכר שהוא אכן חיפש שידוך לחבר שלו בשם אבי גרוסמן. הוא טען שזה חבר שלו, גרוש פלוס ילד בן 3, אשר התגרש מאשתו עקב כך שהיא חלתה בסרטן וחזרה בשאלה או משהו כזה.

וגם אכן כל הדרך בטרמפ הוא דיבר עם הנהג על העבודות שלו בעיר דוד בתור ארכיאולוג.

אני לא יודע מה לגבי ההאשמות עליו, אבל אני יכול לומר שלי הוא דווקא מאוד עזר בטרמפים כי לא ידעתי בדיוק איך להגיע למקום אליו רציתי להגיע.

אז די לדבר שטויות... במיוחד בסעיפים מאוחרים יותר...

וגם אנשים נורמליים, תתפלא, שהם לא חולי נפש ולא שום דבר, מנצלים בנות ואומרים להם בדיוק מה שהם רוצים לשמוע והם נקראים "בעל מכה פוטנציאלי" ומסתובבים אלפים כאלה.

שמעתי מקרוב על שניים... שיצאו עם חברותיי...

שימצאו אותו וכך הוא לא יזיק לאחרים, כי הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג מתוך מסכנות, לא מתוך ידיעה ברורה והבנה של מעשיו.. אולי לא כך צריך להתנהג עם מסכנים של ממש.. 

זה כמובן לא אומר שצריך לתת לו להזיק, אבל אולי ההתייחסות צריכה להיות שונה בהתאם לאדם ממול.. כך לי נראה לפחות..

ודווקא יתכן שאם יפנו לאנשים המתאימים- ייטב לו ולאחרים בהמשך

אבל אם מפרסמים כך- מי יודע איך הוא יצטייר בהמשך..

ובכ"ז- יישר כח על הכוונות הטובות..!

ומה שאמרת מחדד יותר את שכתבתי..

ממקורות מידע נוספים

וכנראה שזה נכון.

אני די פעילה בפורומים אבל נרשמתי בשם אחר..

חברה שלי גם כמעט נפגעה מהבן אדם..

הוא לא מתקשר מחסוי או משהו כזה, ופעם אחת היא רצתה לברר חד משמעית ממה זה בה לו...

היא התקשרה אליו והתחילה לדבר איתו כאילו הציעו לה אותו..

הם התחיל לדבר ובאיזה שהוא שלב של השיחה (שיחה ראשונה ביניהם), הוא ממש התחיל לרדת לפסים אישיים ואינטימיים שאני לא רוצה לפרט פה (ודי לחכימא..)..

הוא גם התחיל להגיד לה כל מיני דברים על הקול שלה ועל כל מיני דברים על הגוף שלה (בלי להכיר אותה בכלל)..

היא לא אחת שנלחצת בקלות מדברים כאלה אבל הוא באמת התחיל להלחיץ אותה...

לקראת סוף השיחה היא אמרה לו שהכל מוקלט ואם הוא לא מפסיק להטריד בנות (הוא הטריד את חברות שלה בצורה סדרתית), היא פונה עם ההקלטה למשטרה..

הוא נבהל אבל לפי האימיילים שרצים עכשיו מסתבר שזה לא מה שבאמת הצליח להבהיל אותו ושהוא ממשיך..

אז כל האלה שאומרים למה להרוס את הבן אדם- אולי הוא באמת מטופל אבל צריך להזהר ממנו!!

רוב הפעמים הטרדות מיניות הם לא רק פיזית אלא גם מילולית..

וחבל שבחורה סתם תהרס בגלל מישהו שחולה בנפשו...

הרבה הצלחה וזהירות!

אבל באמת רצוי שיהיו מקורות מוסמכים לפני פרסומים כאלו..

די בעייתי... =/

בכל אופן.. תשמרו מכל זר או מכר אינטרנטי..

מזכיר לי מקרה שהיה לי לפני כמה שבועות, אמנם לא בהיקף אבל בהפרש השנים שהתברר לי רק אחרי ההיכרות.

ולמרות שהבחורה מאוד מצאה חן בעיני, כשהיא חתכה את העסק ממש בהתחלה [בגלל הפער בגילאים] הבנתי והפנמתי שמדובר בפער משמעותי מאוד.

הרבה פעמים נתקלתי בבנות שהצטערתי שהן לא בגיל המתאים אבל ההבנה הזו, שאין לי אפילו מה לחשוב כי הן פשוט צעירות מדי[או מבוגרות מדי] עזרה מאוד כדי שהמחשבות לא ימשיכו ויפריעו...

אני לא יודע אם את צריכה לנתק איתו את הקשר לגמרי, אבל לדעתי את צריכה להגיע להבנה עם עצמך שהוא  לא מתאים לך ובע"ה תמצאי מישהו אחר, בגיל המתאים ואולי אפילו שיעלה עליו. ובמידת הצורך אפילו לשקול לנתק כל קשר אם הוא מפריע לקשרים עתידיים...

תסלחי לי - החברה המעורבת הזו הרסנית לא פעם.

כעת, שאת כבר במצב שנקלעת אליו פתאום, ואת - באופן מובן לגמרי - מנסה למצוא עזרה:

ממה שכתבת הבנתי שהבחור הוא ילד בסוף כיתה י' ואת מבוגרת ממנו ב4 שנים.

כלומר, שבשלב זה של החיים אי אפשר לעשות עם זה כלום.

גם לסחוב "על אש קטנה" במצב שאת מתארת ובגיל שהוא נמצא - לא שייך.

אז לכאורה, צריך להחליט לנתק את זה, מבחינת הקשר הממשי, טוטאלית עכשיו, וכל השאלה היא האם עדיף לעשות זאת אחרי שיחה ביניכם או לבדך, בעדינות ובהחלטיות. 

ממה שכתבת - וכנראה גם לך עצמך - לא ברור אם הנער בכלל מודע למה שאת חושבת.  נער בגיל הזה יכול להסתכל עלייך ממש בתור "ענקית", ואולי אין לו בכלל "הוה אמינא" בכיוון שאת חושבת. ואם אכן זה כך, דיבור שלך איתו על זה עלול לגרום לו בילבול לגמרי.

לכן, אם אינך בטוחה שהוא אכן מסתכל על היחס מעבר למשהו עם "קומונרית גדולה", מסתבר שאת צריכה להתחשב לא להכניס אותו להלם.. (ובאמת - לפעמים אי אפשר לשער את המרחק בין מה שבגילך, ועוד בתור בת, לבין מה שבגילו ועוד בתור בן..).

דבר שני: נניח שבאופן זה או אחר את, כפי שכתבת, מורידה את האופציה ל3 השנים הקרובות (ואפילו ל2).

אז את צריכה לחשוב ולהחליט: האם את מוכנה כעת לא לחפש מישהו אחר כדי לחכות את פרק הזמן הזה?

ואפילו עם אחת לחודשיים איזו שיחה כדי לשמור לך את זה בראש?

זו החלטה פנימית שלך. אך דומני שאם תתבונני היטב ב"נתונים" הללו בלי לטייח - יהיה לך יותר קל לבחור באיזו דרך את מעוניינת ללכת.

ולשואלת

כל מה שתחליטי ידרוש ממך כוחות עצומים שהקב"ה החליט שיש לך אותם

אני בטוח שאת החשיבה או יותר נכון ההחלטה  עם עצמך לא תוכלי לעשות לפני שתדעי מה הוא חושב

אבל לשאול אותו זה לא שייך בכלל!!!

אם היית קומונרית אז את מכיר שם את הנפשות הפועלות ובטח שתוכלי למצוא מישהו או מישהי שיעירו לו בעדינות על האינטנסיביות של הקשר ביניכם ושינסו לראות מה עובר לו בראש כמובן מבלי שידע שאת שלחת

אם הוא לא בכיוון יהיה לך יותר קל לנתק חד צדדית את הקשר כמו שאמר ד.

אם גם הוא מרגיש כמוך אז תעבדי את הדברים עם עצמך ותחליטי באיזה רמה לפתוח את הדברים

קחי בחשבון שגם קשר כזה הגיע לך כמתנת חינם מבורא העולם שהחליט שהדבר שהכי חשוב לו כרגע בין כל העיסוקים בעולמות זה לנסות אותך ולרומם אותך מתוך ניסיון שאני כנראה לא הייתי עומד בו (הראייה שאותי הוא לא מנסה בזה)

ובקיצור מי שנותן ניסיון נותן גם כח

ואם תשתפי את רצון ה' בהחלטה אז ה' יהיה בעזרך

מה שבטוח הוא שמה שתחליטי לשם שמיים יהיה נדבך חשוב באישיותך לקראת הקמת בית יציב וקדוש עם בן זוגך שיחיה

בהצלחה ובשורות טובות

את יודעת מלאה בשאלות אבל הוא המקור שלך תשובות עכשיו ולכן את צריכה לשבת לדבר איתו ! בצורה רצינית ולראות מה קורה בינכם כן לא למה מתי איך ממשיכים וכו!

אף  על פי שאת וכולנו יודעים מה הפתרון לה...

את יכולה או להחלץ מזה באופן מוחלט ומהיר, או להמשיך ללכת על שפת התהום, מחכה שהסיפור הזה יקלקל לך את החיים. 

בע"ה.

זה ההפרש בין גיל המוות של גברים לגיל המוות של נשים.

וגם אז במיוחד אם זה הפוך.

בחור בכיתה ט' לא יכול להתחתן. גם לא תוך 3 שנים. 

מה אתה ממליץ - שתחכה שלוש שנים?! כדי אולי להתחתן איתו?

וואוו. קודם כל הרשי לי לפתוח ולומר שאני מרגישה כי הסיטואציה שה' שלח לך ואת עומדת בה, היא בהחלט אבל בהחלט לא פשוטה. את שואלת למה כתבתי שאת עומדת בה? אז זה כי בעיניי עצם זה שיצאת לדייט ועצם זה שאת מודעת לבעיה ואת מחפשת עזרה בקבלת ההחלטה, זה נקרא לעמוד בניסיון, בעיניי- ועל כך אני מצדיעה לך מתוקה.

אין ספק שהסיטואציה הזאת בה עומדת כל קומונרית כזאת או אחרת היא לא פשוטה ודורשת לעיתים עבודה רבה על המידות. על זה נאמר "אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו", ולכן בעיניי אני כ"כ מסוגלת להבין את המקום שאת עומדת בו. אין לי ספק כי נק' הפתיחה שלך בהחלט הייתה ממקום מאוד אידיאולוגי, ולא תיארת לעצמך שתבואי לידי התמודדות כזאת. הכוחות האלו והגבולות שתמיד הנחו אותך בכל התהליך הזה של העבודה עם הסניף ואח"כ בשלט רחוק יותר, פתאום היטשטשו להם אולי בלי שבכלל תרגישי. הנחתי היא כי אולי זה קשור להיותנו בנות ואולי יש לזה סיבה אחרת יותר נסתרת מהנפוצות והמוכרות. הצורך והרצון הטיבעי הזה לקשר, למישהו שיקשיב לנו, שיכיל אותנו, שיבין אותנו, שיהיה שם בשבילנו, שנוכל לפתח איתו שיחות ברמה וכו' הוא טבעי וכלל לא תלוי או מוגבל בתפקיד כזה או אחר שאנו ממלאות. ולכן כשהוא פשוט שם קיים, כמו במקרה שלך, לכאורה, לא משנה הגיל ולא משנה הסיטואציה-האפקט הוא אותו אפקט.

אבל חמודה, בתוך כל זה, יש אבל גדול. נראה כי על אף הרמיזות והאמירות סביבכם, בתוך תוכך את הרי יודעת שזה לא ריאלי, כיוון שאיך שלא תחשבי על זה, את לא יכולה לחכות ואת לא יכולה לממש זאת, ואין זה משנה מה הוא חושב/רוצה בתור נער בן 16...הפער הזה בין הרצוי למצוי (דיסוננס) משליך על התחושה הלא נעימה, וגם כמו שאמרת עדיין לא פותר את המחסומים שיש לך לצאת לדייטים. על כן, אני ממליצה מתוקה באמת רק לטובתך שתבחרי לך את הדרך המתאימה ביותר ליצור את השחרור הזה. כמובן שמעבר לדבר שהכי נצטרך ומתבקש- ניתוק הקשר בצורה חד משמעית וכל צורה שהיא איתו. תצטרכי גם לפתור את זה עם עצמך- אם זה לדבר על זה עם חברה/להעלות על הכתב: כמה זה לא ריאלי, לא הגיוני, לא נכון לך ולא נכון לו, וכו' וכו' וכו'.

אם תרצי להרחיב קצת יותר או להתייעץ באישי, אני פה וממש בכייף המון ב"הצלחה יקרה

החושב לתומו שחברה מעורבת תביא את המזור לבעית הרווקות.

ההפך הוא הנכון.

יוכיח פורום 'לא כלה' שרובו ככולו יוצאי בני עקיבא ועיננו הרואות שזה לא כ"כ הולך חלק.. להפך , המון תסבוכים.

מ.ש.ל

כמובן שמאריאל/עזרא יוצא רק טוב.

לא.

אני יוצאת בני עקיבא גאה. חניכה, מדריכה וקומונרית בדימוס. חייתי בחברה מעורבת ולא קרה לי דבר מוזר כמו זה.

היית קומונרית? זה אומר שאת לא גרה שם. תתרחקי מהאזור וזה יעבור.

קשה לי להאמין שזאת אהבה רצינית ובוגרת.

אגב, לטענת רוב הרבנים כיום (לפי מה שראיתי בזווית העין באתרים ברחבי האינטרנט...) הבעיה העיקרית לרווקות המאוחרת היא ההפרדה החזקה.

אז לא זה ולא זה.

צריך לקחת הכל בפרופורציות.

גדלתי בחברה מעורבת, אבל כשהיה צריך עשו את ההפרדה הנכונה. לא צריך להיסחף לשום מקום.

דיי כבר.

רגע אבל גדלת בחברה מעורבת איך לא את נשואה!?

מ.ש.ל

מ.ש.ל

ואני עוד לא נשואה ...

לא בהכרח קשור....

כדאי מאוד להזהר כשקובעים כזו עובדה.

אין שום "משל" במ.ש.ל שלך. אתה כל כך אוהב מתמטיקה? אז זכור שכדי לקבוע מ.ש.ל צריך שזה יגרור ישירות. יש רווקים בכל אחת מהחברות, ונשואים בשתיהן ג"כ, אז מה פה ההוכחה? (ואל תגיד הכמות או השכיחות וכד'...)

אי אפשר לקחת כמה נתונים יבשים, לקבוע ביניהם קשר ועוד להסיק מהם מסקנה. החיים זה לא גויאבה, ואין שום דבר קבוע ומוחלט.

אז אולי כדאי הפעם לחשוב במקום לחשב...

וסליחה על התקיפה. זה צרם לי...

(וודאי לא של האדם עצמו..) וכנ"ל לבחור זה"ב

הרבה זוגות (גם כאלה שעכשיו מתנגדים נחרצות לחברה וסניפים מעורבים)

הכירו כך,

אבל כמדומני שדווקא בחברה הנפרדת גיל הנישואים הממוצע נמוך יותר...

(חרדים ,חרד"ל)

וסטיגריש-

בזווית העין אי אפשר לקבוע מה רב הרבנים טוענים- כנ"ל לא מאתרי אינטרנט,

זה צריך להיות משהו שחושבים עליו ברצינות ובכובד ראש לפני שאומרים זאת.!!!

אני סותרת את עצמי.

אבל אני לדוגמא, לא שמעתי בכל חיי רבנים טוענים זאת,

ובהחלט שמעתי רבנים מדברים בגנות החברה המעורבת,

(בלי קשר לרווקות, פשוט כי זה לא רצון ה'...),

כך שקשה לי להאמין שרב הרבנים חושבים ככה...

זה לא נכון.

מספיק לפתוח קיצור שולחן ערוך.

אין ענין לפתוח דיון בנושא; בוודאי שיכולים להתחתן גם פה וגם פה.

הלכתית - זה לא מתאים לשמירת המרחק הנדרשת - ולא ראיתי רב בעל שיעור קומה שתומך בכך לכתחילה (יש תשובה מפורסמת בשו"ת "שרידי אש" שתמך בכך בחו"ל, בגדרים נאותים, כתריס בפני ההתבוללות). הרב צבי יהודה זצ"ל אמר - פעמים רבות - "אינני מוצא לזה היתר" (בלשון הזאת, בדיוק).

בוודאי גם שיצאו צדיקים וצדיקות גדולים, גם מזה וגם מזה.  מדובר איך ראוי להנחות וללכת לכתחילה.

ובוודאי שמקרה כמו כאן הוא ממש נדיר. אלא שהחברה המעורבת היא מועדת יותר להסתבכות בגיל הזה, טרם הזמן. יש לא מעט נושאי צלקות - גדולות וקטנות - מקשרים בוסריים שהיו יכולים להימנע (כן, אני יודע שיש גם צלקות מסוגים אחרים וכו'. כל בעיה - צריך להשתדל למנוע כמו שהיא).

וה"הפרדה החזקה" כלל אינה בעיה לרווקות המאוחרת. אותו הדבר אפשר להגיד להיפך (ואומרים..) שה"היצע" המוקדם המרובה, יכול להקשות עניינית על התרכזות במישהי הספציפית שבודקים, בגלל ההתרגלות שיש עוד הרבה אופציות אחרות.. (כמובן, לא חייב להיות).

מה שאומרים בנושא של ההפרדה בענין זה, הוא שציבורנו היקר צריך להתרגל, שעם ההתקדמות המבורכת בצניעות הקשר בין בנים לבנות - צריך גם התקדמות מבורכת בשדכנות, לא פחות מציבורים שהורגלו לכך לכתחילה; כי אין לסמוך ש"יכירו לבד".  אבל, "אל דאגה" - גם היכן שכן מכירים, לא מוצאים כ"כ בקלות עם מי להתחתן..

אז זה גם די מובן למה הם חושבים שחברה מעורבת תפתור את הבעיה

לא שמעתי עדיין משום רב, שיש לו תואר '"רב'" שאמר שחברה מעורבת זה אידיאלי וטוב.

לא לכאן ולא לכאן.

אני, בתור אחת שגדלה בחברה נפרדת לחלוטין, ואף פעם לא היו לי בעיות עם בנים- לשום קיצוניות. לא התאהבתי בכל בן שני שראיתי (וגם לא שלישי) ולא התפדחתי מלדבר עם בנים כשהיה צורך.

וכבר ראיתי בכל סוגי החברות, מחרדים ועד חילונים את כל הסוגים.

יש אנשים יותר ביישנים- שקשה להם עם המין השני. שהם מתפדחים, לא מצליחים לדבר בנוכחות המין השני, וקשה להם ליצור קשרים.

ויש כאלו ש"מחפשים" כל הזמן, שמנסים להתחיל עם כל מי שזז (או לא) ומתאהבים תוך שניה 

וכמובן שהלכתי לקיצוניות, ויש את כ-------ל הרבדים שבאמצע. וזה הרבה.

ויש אותם בכל קבוצה ובכל מגזר. וזה לא קשור לסוג החברה, או לנפרד-מעורב אלא לאופי של הבנ"א.

מה כן? יש באופן אישי אנשים שהם "נפגעי" הנפרד/מעורב. אנשים ש(לפחות לטענתם האישית) לו היו בחברה שונה- היה להם קל יותר. האם הם צודקים? אני לא יודעת ולא עלי לשפוט.

ברור שלכל סוג של חברה יש את המעלות והחסרונות שלה, והכל תלוי אופי- וגם הרבה מזל.

אף אחד עדיין לא מצא את הנוסחה המנצחת למציאת הזוגיות המושלמת באופן המושלם.

דבר אחד ברור:

בחברה מעורבת יש יותר סיכוי ליפול באיסורי תורה, וד"ל.

(נכון שיש פה גיבורים שהצליחו לשמור על עצמם, אבל יש גם הרבה שלא)

כשנמצאים בחברה מעורבת (ובעצם, כל חברה שהיא) צריך לשים לב כל הזמן מה עובר עלינו ולמה.

הצעד הנכון הראשון שעשית היה לכתוב פה. לא בגלל שפרסמת כמו בכלל בגלל  שכתבת את זה בצורה מסודרת.

מבין השורות אני מבין שברור לך שהתשובה היא לא. אם לא - אז כדאי שזה יהיה ברור.

הצעד השני הוא לעשות סדר במוח שלך ובהתנהלות שלך. שזה אומר - לשים לב לאיך סדר היום שלך מתנהל, איפה הוא מופיע שם ואיך עוקרים אותו משם. זה קצת מורכב בהתחלה אבל פשוט ממה שנדמה. זה אומר בעיקר שאת עוסקת בפעילות חיובית ודואגת לא לחשוב עליו. נגן MP3 יוכל לסייע.

אני חושב שהגיוני לא לצאת לדייטים עכשיו עד לסגירת הנושא הזה.

1-זוג מקסים ומתוק! קומונרית ומדריך.

היא גדולה ממנו ב3-4 שנים. (הם אומנם בסופו של דבר יצאו רשמית סביבות שיעור ב' של העלם), 

2-קומונרית ומדריך שישיסט שהחליטו שזה זה בסוף השנה של הקומונה והתחתנו כשהעלם היה באמצע שיעור א'.

 מה שאני באה להגיד כאן זה שלדעתי כדאי לך לשים לב שאת לא נכנסת לקיבעון המחשבתי שמצוי אצלנו לעיתים קרובות ורבות.. נכון, זה נשמע מופרח ומוזר ואני לא יודעת מה, אבל זה לא אומר שלא, ממש לא אומר שלא.

בעז"ה שיהיה לך אומץ לכאן או לכאן..

קומונרית ומדריך (פער גילאים של שנתיים לכיוונה, חיים ונשואים באושר)

אני חושבת, שאין לזה סיכוי. לא עכשיו.

בעתיד? סיפור כבר אחר.

את חייבת לשאול את עצמך בכנות -

האם יש לזה סיכוי בעתיד בכלל? הרי הבחור ישתנה מליוני פעמים.

ואולי סתם נחמד לך לדבר איתו, אבל... זה כמובן לא העיקר.

לבנות בית זה הרבה יותר מורכב. תעמידי את עצמך במקום. ואל תתני רק לרגש לנטב אותך.

רגש זה מאוד חשוב, אך אחרי בירור שכלי.

בכלל, עצה... 

המנעי משיחות ארוכות עם גברים שלא למטרת חתונה. זה נגרר למקומות לא נכונות ובריאים.

גם אני הייתי קומונרית, וזה היה משהו שהיה ברור שלי... לא בריא לך ובטח שלא בריא לו...

ב"ה

הבחור הזה התחיל לחשוב עלייך בכיתה ט'!

אוקיי??? הוא היה בן 15!!!!!!!!!!!!

תנסי לחשוב עלייך מגיל 15 ועד היום!

אם תתחילו לצאת אפילו בסוף שנה- זה אבסורד נגיד תתחתנו עוד  שנתיים- יום אחד הוא פשוט יכול לקום (עם כל הכאב והצער שאני צריכה כדי לכתוב את זה) ולומר "ראבק..אני מכירה אותה מאז שאני מכיר את עצמי-זה מה שאני באמת רוצה?"  וכן להפך-את יכולה פתאום לקום ולהבין שהבחור הזה קטן הרבה יותר ממה שחשבת!

חתונה צריכה לבוא מתוך בשלות וא-י-ן מה לעשות! (גם הבנים פה יעידו) ילד בן 15 ל-א בשל בעליל להחלטה כזאת/לקשר כזה!

תעשי טובה לך ולו-נתקו את הקשר-אם זה צריך להיות זה (מה שהסיכויים קלושים) אז עוד תגיעו אחד לשני.

 תשתקמי-אולי יקח זמן (בסה"כ את צעירה) ותתחילי לצאת עם בחורים בגילאים המתאימים.

ממש כואבת את כאבך ומבינה..

אפרת

אני כל כך מבינה אותך.

ומהנסיון האישי שלצערי יש לי (קומונרית בדימוס..),

הייתי שם בקשר כזה.

וזה נגרר ונגרר וכאב וצרב.

אמרו כאן דברים חכמים מאוד, קראתי את חלקם..

רק אוסיף ואומר שתנסי להפריד בין השכל לרגש.

מה את מרגישה כלפיו וכלפי הקשר?

ומה א-ת חושבת עליו ועל הקשר?

לפני שהחלטתי להיפרד סופית מההוא מהסיפור קומונרית-שמיניסט שהיה לי,

אישה שאני מאוד מעריכה אמרה לי-

"צלעו, את רוצה לגדל אותו ואת הילדים שלך?"

שרבש"ע ישלח לך את ההרגשות והמחשבות הנכונות,

ושתצליחי לכוון רצונך לרצונו.

בהצלחה גדולה!!!!

כשבעלי ואני התחתנו הוא היה בן 18 ואני בת 19, ואני ממש לא הייתי צריכה לגדל אותו!!!!!

כמובן שילד בכיתה ט' לא ראוי להתחתן...

לפעמים אנשים ממהרים לחתוך על שטויות,

ומנגד יש אנשים שמושכים קשרים רק כי הם לא יודעים מה להחליט..

שזו גם בעיה בפני עצמה-

בנאדם שלא יודע להקשיב לרגשות ולתחושות שלו מבפנים..

זה קשה לחיות ככה..

של הרב ערן טמיר והוא הזכיר גם את הנושא הזה- http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=6164&cat_id=3809

הוא אמר שאם אין וודאות שלא אז לא לחתוך אחרי פעם אחת, אבל אם אחרי 3-4 פגישות אין התקדמות- לחתוך, כי אחרת זו יכולה להיות ממש התעללות רגשית בצד השני.

ואם כבר עוד אחד עם הרבה עניינים חשובים- http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=6163&cat_id=3809

אולי זה היה בקישור השני ששמתי, לא זוכרת, תשמעו את שניהם- לא תפסידו...

כל דבר בחיים נכון-

בעיתוי הנכון.

לא לחתוך בתור כלל זה דבר מטופש מאוד מאוד,

ווהתוצא  שלו- זה סתם קושי אח"כ לשני הצדדים.

צריך לבדוק את הסיבה שמתלבטים, לבדוק ולבדוק,

בלי לוותר באמצע,

נבדוק עם הזמן....

ואולי כיף לכם, אז מה שזה עקרוני

וכל מיני משפטים כאלה.

כשמתלבטים- לברר את הנקודה עד תומה....

וכן-

לפעמים, לא, הרבה פעמים,

אפשר לקלוט אחרי פעמיים שזה מאוד לא שייך.

ואז ממש אז ולא עוד שבועיים- חודש חודשיים,

לחתוך! בהחלט!

מומלץ בחום!!

אתה יכול- או אולי מישו אחר מתנדב- לנסח כמה כללי- אצבע כללים על- מתי נכון לחתוך?

אני מכירה...

למה לא עושים פורום של 30+ כמו בכיפה?

אבל ברצינות - אם נראה לכם ששייך תבקשו מ"אדמין"

בהצלחה

לא יודעת אם זה יעיל, אבל אפשר לנסות  

אולי כדאי לפתוח מייל משותף? תחמו לעצמכם את טווח הגילאים שנראה לכם מתאים, פרסמו את עצמכם, מי שנראה לו רלוונטי יצטרף  לרשימת התפוצה ותוכלו לארגן מפגשים או טיולים משותפים ולשתף את כולם ברעיונותכם .

נראה לי שזה יהיה טוב לאור העובדה שאולי יש כאלה המתביישים להציג את עצמם בפומבי, ובנוסף לכך אין פורום מתאים שיהווה מצע טוב להכרויות הללו..

המון המון בהצלחה!!!

בצורה פתוחה, משוחררת, אמיתית ורגועה

חשוב שתתגישי לו שזו שיחה חשובה ואת רוצה שהוא יהיה כנה איתך!

חשוב לדעת שלפעמים אנשים טועים, אנחנו בסה"כ בני אדם.

ובאמת יכול להיות שהוא לא שם לב (לא שאני מצדיק את זה)!

וכשהוא שם לב הוא מיד פעל.

כך שתבקשי ממנו שזה לא יקרה שוב, כי ממש נפגעת!

ותעברו הלאה.

צריך לדעת שיש מריבות בין בני זוג/בני אדם/ הורים וילדים.

לומדים לקחים וממשיכים הלאה! זה חלק מהחיים היפים!

אז בעז"ה בהצלחה!

גמני חושבת שכדאי לך

לדבר איתו על זה..

ולא להילחץ מזה לפני שיחה איתו,

בכל זאת אמורות להיות אי הבנות ביניכם..

יכול להיות שהוא הגיע ממנטליות מסויימת,

הוא לא שם לב..

הרבה דברים,

העיקר זה פתיחות ושיתוף הדדי.

בהצלחה!

ללכת לישיבה לצבא לבנות את עצמו.. 

חבל..

וגם כל אחד עושה את הבחירות שלו בחיים,

זה לא מה שהפריע לחירות,

אז אין סיבה....

אם היא תחשוב ככה בעצמה,

סבבה,

אבל היא לביינתים לא...

אולי תשאלי בנחת, אגב שיחה, אם מקובל גם עליו שאם רואים שזה בכיוון של חתונה אז הוא עושה "שידרוג" ומבין שכבר לא שייך קשר עם "בנות מהסניף".. (לא מדובר על "מה שלומכם" של רגע, כשפוגשים מישהו ברחוב). פשוט - מתוך קליטה של שינוי הסטטוס לקראת נישואין.

ואם אכן יובהר כך - אז כבר אין צורך להילחץ ולהיות במצב של "הצילו"...

שיהיה לכם בהצלחה, בנחת, ובשמחה.

ממש סיפקתם לי חומר למחשבה...

אבל באמת...כדי שזה יובהר... הבנות גם הן ממש רוצות בחברתו...כאילו וואי איזה חמוד וזה...

ואני כולי בשווק כאילו... הוא מקבל שיחות מזה ארוכות...של שחנש"ים...

באמת ניסיתי לרמוז לו...אבל הוא לא חושב שזה נורא... הוא אומר לי שכיף לו איתי ובאמת הוא חושב שזה יכול להיות זה...

אבל הוא גם יכול להמשיך לשמוע ת'חברות קוראות לו בשמות חיבה...זה לא מפריע לו...ולי כן...

של מלרמוז לו 

לדיבור כנה וגלוי

לרמוז לא תמיד עוזר!

שהוא באמת לוקח אותך בתור עניין רציני אפילו שהוא אמר

שלא תיהיה איזה משחק של זמן מבחינתו

איזה קשר לכיף עוד אחת מתוך מלא שהוא בקשר

לא אומרת שהוא כזה פשוט תבדקי של יהיו אכזבות.

בהצלחה

שזה לא שייך אם מתקדמים. וזה באמת לא שייך..

אני עדיין מתרשם שהוא  ת מ י ם. קצת ילד.  אבל אם רוצים להתחתן - צריך להיות קצת גדולים... ולעבור שלב..  זה לא בני עקיבא.

בנים בד"כ לא מבינים רמזים..

במיוחד בגיל הזה..

הוא אולי הבין שאת רומזת למה דעתו,

אבל עד שלא תדברי על זה גלוי-

בד"כ הוא לא יבין מה את רוצה.

בהצלחה!

לק"י

"אם רוצים להתחתן - צריך להיות קצת גדולים".
כאחת נשואה שחיה כבר שנתיים אחת חיי הנישואים אני חושבת אחרת.
בשביל להתחתן אין צורך בלהתבגר מעט.. והנישואים כבר יבשילו ויבגרו אותנו..
לדעתי כל אדם צריך להגיע לרגע הזה של תחילת הנישואים שהוא כבר מרגיש בשל מבחינת הקו לחיים שלו.
כלומר שהוא ברר לעצמו ומצא את הדרך שהוא רוצה לחיות בה, ומצא את הבן זוג שתואם לו באישיות וגם בקו החיים..

אני תוהה לעצמי עד כמה בחור בן 18+ בוגר לתובנות כאלו של אחרי ברור.. בד"כ בגיל הזה של סוף שמינית מתחיל הברור... (אך לא שוללת את בגרות הבחור שלך, כל מקרה לגופו!)
אני חושבת שהדיבור איתו צריך להיות ישיר ולא עקיף! (בדר"כ בנים לא מבינים רמזים גם אחרי החתונה)
והשיחה צריכה להיות גם מין תאום ציפיות. (אם אמרת שאתם חושבים על למסד את הקשר..)

<וסתם הערה צדדית, בחור שאת רוצה למסד איתו קשר צריך להיות עוד דברים חוץ מחמוד. לא שוללת שהוא גם כו' וכו'.. אך אני תמיד מציעה לפתוח עין נוספת אם התחילו פרפרים וא"א להשקיט אותם..>

ב"הצלחה לכם!!

זה עוזר ליכולת את השונה, וגם להיות כבר קצת יותר בשלים עם הכיוון שרוצים - ולא להגיד פתאום: אה, הייתי ילדה כשהתחתנתי, זו בכלל לא אני...  כמובן לא חייב שיקרה כך, חלילה.

וגם נכון שיש מה להתבגר ביחד.

וגם מה שאת כתבת הוא במילים אחרות ש"צריך להיות קצת גדולים"...  שהרי כתבת: "שהוא מרגיש בשל מבחינת הקו שלו לחיים, כלומר שהוא ...מצא את הדרך שהוא רוצה לחיות בה "וכו' "אני תוהה לעצמי עד כמה בן 18+ בנוי לתובנות כאלו.." - ובכן, "קצת גדול". אלא שאת צודקת שיש צד נחמד ב"ילדוּת-מעט" שמשאירים ומתבגרים איתה (ולאו דווקא ממנה..) ביחד.

רק שאני ציינתי עוד צד ב"קצת גדול", שהוא לא-פחות חשוב מה"קו לחיים" ואולי חלק בסיסי שלו, והוא התובנה שבונים עם מישהו אחד ומפסיקים עם משחקי בנ"ע עם בנות מהסניף, אפילו אםזה לגמרי בתום לב...

ואגב, לזכותה של השואלת, שמובן לגמרי מדבריה שלא רק מתכוונת "למסד את הקשר" אלא כל הקשר בשביל זה. ואינה משחקת ב"קשרים" ללא מטרה, שזה סתם דבר כעור וחסר טעם.

הבחור בסופו של דבר בן 16 בערך... גמר שישית...

רוב הפעמים אדם בגיל הזה עוד לא גמר להתפתח(אני לא מדבר על עיצוב אישיותי פנימי, אלא על הבנייה של הבסיס שמאפשר את התהליך), מה שאומר ששיחה ישירה עם בחור כזה רק יוביל אותו לכיוון של התפתחות וצמיחה בכיוון שלך...

בד"כ התפתחות שנוצרת בצורה "לא טבעית" שכזו יכולה ליצור תחושות של מרמור וכעס כלפי בן/בת הזוג.

וזה הדבר האחרון שכל אחד מאיתנו רוצה להכניס למערכת יחסים כשלהי....

דבר נוסף שאולי לא הבהרתי עד עכשיו - שיחה איתו על כל הרעיון הזה של חתונה(שזה חתיכת רעיון גדול...) בשלב הזה בהחלט יכולה לפגוע בו. ואני שואל - היית מעדיפה שהוא יפגע בשביל שלך יהיה יותר קל??

הרי בסופו של דבר אנחנו גם מאמינים בה'....

וחלק מהאמונה בה' זה להאמין בו שבסוף נתחתן עם הזיווג המושלם בשבילנו, בזמן.

אני לא אומר שהוא לא הזיווג שלך, זה רק אלוקים ואתם יכולים לדעת. אבל אולי... אולי...

והערה חשובה אחרונה:

אני לא נשוי.

לק"י

אני יכולה להסכים איתך!

 

לא תמיד היחס עם ההורים מראה על האישיות של האדם, למרות שאפשר ללמוד מזה. בכל מקרה נסי לבחון אותו על פי אישיותו שאת מכירה ולא על פי זה שלא יהיה לך נעים אם תבקרי את ההורים שלו.

גם המערכת יחסים שלי אישית עם ההורים שלי רחוקה מלהיות מושלמת. אבל זה מושפע מכל כך הרבה גורמים שלא קשורים דווקא לאישיות שלי. (למרות שאני כביכול לא אובייקטיבי בעניין הזה)

אני דווקא הייתי מתייחס לחוסר עניין שלו בכסף כעניין חיובי, אם הוא אדם רציני שיפרנס אותך בכבוד, אז מה רע בזה?

לגבי הפרפרים בבטן, חצי שנה זה זמן סביר שהפרפרים ימותו, כמה זמן הם כבר יכולים לחיות שם? סתם... אני משער שההתרגשות הראשונית עברה, ועכשיו את יכולה לבחון את המערכת יחסים איתו יותר בשכל, אם יש ביניכם אהבה גדולה, אז זה יותר חשוב מכסף או מההורים שלו. 

לדעתי תדברי איתו על הדברים שמפריעים או מפחידים אותך, אולי תוכלי למוד עוד קצת. בהצלחה.

ממה שנשע ממך- זה עדיין לא רציני

זה כמות יפה של הכירות- נכון

אתם הולכים לקראת משו חשוב ולא מבזבזים את הזמן על שטויות- גם נכון

הקשר שלכם ממש לא בשל להקרא "רציני"

גם אם בעיני מדד חיצוני- זה אולי נראה ככה (חצי שנה... וזה...)

לגבי הקשר עם המשפחה שלו-

תבררי אצל חברים טובים שלו איך הוא איתם- למשל עם חברים לנשק עם חברים שותפים לדירה עם חברים שהוא בקשר איתם כבר שנים...

זה יתן לך תמונה של איך הוא חם ואוהב בסביבה שטובה לו

(וכן- אחרי חתונה סביר שהוא יצטרך יעוץ.)

לגבי כסף-

היום תואר הוא לא ערובה להצלחה עיסקית, רק לפעמים עוזר בדרך....

אם הוא יהיה עובד מסור ואחראי - ויש לו יחס רציני לעבודה (ולא מנסה להכנס למשו ול"עשות מכה" בלי להשקיע... כי זה חלום באספמיה) -אז הוא יוכל לפרנס בכבוד

תזכרי- חזל לא סתם אמרו- שאישה רוצה קב ותיפלות מעשרה קבין ופרישות (תרגום לישראלית: אישה רוצה יחס ואהבה ולא המון כסף)

איפה כתוב שצריך להיות פרפרים ?

זה נשמע ממה שכתבת שיש לך המון שיחות עם עצמך עליכם ולא ממש איתו...

נסי את זה כמובן ברגישות רבה...

לא שמעתי על מישהו שהתחרט כשהוא עשה שיחה נעימה שכזו והדרך כלל היא מבהירה ומקרבת

בהצלחה

עם חברים שלו (גם כאלה שהוא מכיר הרבה זמן)הוא לא ממש בקשר טוב ולא נפתח רגשית. לא עם חברים,לא עם ההורים,לא עם אחים,רק איתי בעצם.

אולי זה כן מצדיק את החששות שלי לגבי איזה סוג של אבא הוא יהיה.

ואני מרגישה שאני יכולה להתלהב ולהתאהב הרבה יותר ואיתו אני נמצאת מתוך רשימת יתרונות שאני מונה אצלו, למרות שיש אהבה,אבל רגועה,כמו אצל זוג שנשוי כבר 30 שנה. אולי זה ילדותי ונאיבי מצדי,אבל זה חסר לי.

אמממ..

סיפור הזוי.. כמעט מופרך..

זה כל מה שיש לי לומר.

הוא סיפר לך פעם על הילדות שלו?

איך הוא מדבר על הוריו?

זאת נקודה ששווה לברר.

תראי מה לעשות הורים לא מושלמים והילד גם כן

לפעמים להורה אין הרבה יכולת להכיל את הילד

וזה יוצר נתק וקשיים רגשיים,

כמו שכתבת אין קשר חם ואוהב

זה לא בגלל שהבחור שאת יוצאת איתו דפוק חס וחלילה

זה בגלל שמה לעשות יש הורים שהם פחות אמפתיים

פחות מחבקים, אוהבים יותר בצורה הפיזית

או ביקורתיים באופן לא נורמלי

וזה יוצר כאבים רגשיים אצל הילד

מערכת יחסים קשה מבוססת על משהו טעון

קחי בחשבון שאת צריכה לברר מה באמת הולך שם בעדינות

כי הבן אדם מושפע מזה,

גם ביחסים עם המשפחה וגם עם אחרים.

א]את צריכה לעשות עם עצמך חשבון נפש האם היתרונות עולים על החסרונות

ב] בעסק יש יותר כסף מתואר אם העסק ב"ה מצליח

ג] פרפרים זה סרט יפה החיים לא באמת עבודים ככה!

ד]את יכולה לדבר איתו על הקשר שלו עם המשפחה שלו ולהבין מאיפה הכל נובע

משהו שניתן לתיקון או לא !

ה]אתם בקשר די ארוך אז את יכולה לבדוק איך הוא מתייחס לסביבה ובהתאם לזה להשליך על הילדים גם כן!

ו] אין סיבה שתרגישי לא נעים בארוחות משפחתיות אכלת אצלם כבר לא?

ז] שוב תעשי חשבון נפש יתרונות מול חסרונות ותבדקי מה יותר חזק מה את מחפשת איפה הוא עומד בציפיות ואיפה לא ובהתאם לזה תקבלי החלטה! ! אין מה לעשות בקשר יש נפגעים וגם במערכת זוגיות לאחר חתונה! ועדיף מוקדם מאשר מאוחר והכי חשוב שתיזהרי לא לפגוע בעצמך!

 ההחלטה שלך היא איך לקחת את הדברים [אני נניח החלטתי שלא מזיז לי אני לא נפגע יותר מבנות זה היה אחרי אחד הקשרים שלי מאז אני לוקח הכל בסבבה

אני קוראת את ההודעה שלך, שוב ושוב ושוב...ואני בשוק! פשוט בשוק!...

שיא ההתלבטתי אם לרשום לך פה או בפרטי, אבל החלטתי ...!...

יקרה, את שואלת למה אני בשוק?

כי זה הזכיר לי מקום אחד לא בריא שהייתי בו בעברי, אולי לצערי אפשר להגיד שהוא לא כ"כ רחוק

(למרות שזה עניין סובייקטיבי, אולי)

על אף שכמות הדברים שעברתי מאז והתהליכים הנפשיים שלי עם עצמי נותנים הרגשה כאילו זה היה באיזה אסקלת זמן אחרת לגמרי, משהו הרבה יותר רחוק ממני (ב"ה..)...

אני מסכימה עם דבריה של "צאדיקה", זה שאתם חצי שנה כביכול ביחד,

לא אומר שהקשר שלכם או איך לומר, בלי לפגוע נשמה, אבל אולי עומק הקשר הוא לא כזה של חצי שנה בד"כ...

אני חושבת שבמיוחד בהשוואה לזמן שאת עומדת בו (או הקשר) כביכול את אמורה להיות עם הרבה יותר תשובות ממה שיש לך

(למרות שאני הכי נגד הלחץ וההשוואות האלה ואני הכי בעד הרעיון שלכל קשר והקצב שלו והאישיות שבו ואסור להלחיץ...אבל חוויתי על בשרי שיש דברים שהם כן אובייקטיביים שצריך לבחון אותם)...

מדהימה אחת,

אני חושבת שאת יכולה לקחת את המקום של הדאגה והדברים שההורים שלך אמרו לל למקום אחר,

למקום בו הם אומרים לך, יקרה, שימי לב כמה זמן את בודקת את הבחור ובאיזה תדר, שימי לב לבעיות שצצות לך ואולי כדאי שתגיעי לשלב של קבלת ההחלטות,מה את אומרת?...

יתרה מכך, את רואה בבחור כ"אבא קר ומנוכר לילדים שלו...",

תראי מתוקה,

יש בנות שירצו מישהו כזה, רק כי זה מתאים לסגנון ההתקשרות שלהן, יש מי שהיא יותר ריאליט או מתוכננת

ויש מי שהיא יותר ריגשית ובלי הענקה מהסוג הזה היא לא תמצא את עצמה בקשר ולא תרצה לגדל ככה את ילדיה.

שוב, את צריכה לבחון לאחר שאיתרת את הסגנון שלו- האם זה מתאים לך? זה לא בהכרח רע ולא בהכרח טוב, זה כבר שאלה של התאמה, אם את מוסגללת להתמודד עם הסגנון הזה..

(לכל החיים, כן? לא רק חצי שנה.).

דבר נוסף, אני מצטערת במחילה מכבודו של "לביא" או אחרים נוספים שמזדהים את נקודה זאת שכתב,

אני חולקת על כך.

לדעתי, הקשר של הבחור עם משפחתו אומר המון אבל המון על הבית שהוא יבנה, ובפרט הקשר שלו עם אמא שלו אומר המון על הקשר שהוא יעניק לאישתו

(שימו לב, זה לא המדד היחידי, זה פשוט עוד מדד/גורם השפעה תהותי ביותר!). כך, שאני חושבת שלא סתם הסימני שאלה הללו עולים לך, וזה טוב ועדיף עכשיו...

מבחינת קריירה, כאמור לעיל זה עניין של סגנון.

מתוקה, אם את בחורה שאפתנית וחשוב לך הישגיות ולהתקדם בחיים וכו'...והוא- לא!...

אז צריך לחשוב האם בא לך להתמודד עם זה? האם את מסוגלת לכבד את המקום שלו?את הרצונות שלו? לאהוב את זה? לא לרצות לשנות אותו? לא לזלזל בו בבחירות שלו? איך את עם המקום הזה?....כן כן, לא לא...

(סורי, כמה שזה קשה אחרי חצי שנה, מי כמוני יודעת...אבל יש לפעמים אסימונים שנופלים לנו מאוחר,ככה זה בחיים..ועדיף מאחר מאשר לעולם לא..)...

פרפרים בבטן?...נסי לשאול את עצמך, היו תקופות שכן היו לך איתו? האם את יכולה להגיד אולי מה יכול לעורר אותם( במידה והם קיימים ויש לך אליו סוג של חיבה אם את איתו חצי שנה)?...

תראי, אני חושבת, וזוהי דעתי בלבד, שהחלטה כזאת של חתונה צריכה לבוא הן ממקום של רגש והן ממקום של שכל.

כלומר, אם היית רק בקטע של להתלהב מהבנאדם, זה גם היה מדליק נורה אדומה. אבל את לא.

אז השאלה הנשאלת בעצם (שאת צריכה כמובן לבחון עם עצמך בלבד) היא למה לא?

ועוד משהו קטן, לעולם אבל לעולם אל תישארי בקשר/במקום/דבר אחר מתוך הפחד הזה לפגוע בצד השני, ולו בשל העובדה כי כך את פוגעת בעצמך!!...

אחחח....אני רוצה לכתוב לך כ"כ הרבה דברים...אבל...אבל.....אני מצטערת על הבלבול בכתיבה,

זה באמת מהמקום האישי שלי ושלי בלבד,

שולחת לך מלא חיבוקים וחיזוקים ואם את רוצה עוד עצות או כל דבר אחר באופן יותר מפורט אשמח לענות לך בפרטי...

סליחה על ה

אבל אם היה יותר אנטרים הייה גם יותר קל לקרוא...

ראשית - זה נשמע בהחלט מורכב. כמו שכבר כתבו לפני - יש כאן ערבוב של דברים

לדעתי יש כאן כמה דברים מאוד מאוד משמעותיים שדורשים ברור (ורצוי שזה לא יהיה רק את אלא עם ההורים שלך אם אפשר או מישהו אחר מבוגר ורציני)

1. קשר עם המשפחה - כדאי מאוד לברר מה קורה שם. זה יכול להיות מאוד משמעותי גם בשבילך - הן אם את רוצה\מוכנה להיכנס למשפחה כזו, וגם מה שזה אומר עליו. מה הוא למד מהם ומה הוא ספג וכתוצאה מזה מה הוא נהיה.

חוץ מזה - איזו משפחה את רוצה שהילדים שלך יקחו כדוגמא.

2. כסף זה דבר מ-א-ו-ד!! משמעותי בחיים!!! ויכולות להיות ה-מ-ו-ן בעיות בחיים בגלל כסף!! ממחלוקת על רמות של בזבוז\חסכון ועד שאלות קיומיות של ממש!! חשוב מאוד שתבררי אם הוא מסוגל ומתכנן לפרנס או לא. אם התשובה היא שהוא יהיה מסוגל לפרנס מהעבודה - השאלה עד כמה משמעותי בשבילך חיים ברווח או בצמצום - וכאן זו באמת שאלה פשוטה של רווח מול הפסד (כאשר הרווח זה הוא וההפסד זה חיים אולי פשוטים יותר ממה שאת היית רוצה לעצמך).

לדעתי גם כדאי לבדוק אם כל המחשבות על עבודה לא נובעות מעצלות - וזה יכול להיות מאוד מאוד קשה בשבילך אם הוא עצלן. זה יכול להתבטא בה-מ-ו-ן דברים מחוץ לעבודה..

3. בנוגע להרגשה שלך כלפיו -

לא חייבים להרגיש פרפרים. כן צריך שיהיה לך טוב איתו נסי לחשוב על הנקודות הבאות:

 - האם את מחכה לפגישות איתו?

 - האם הוא הופך אותך לטובה יותר? (ז"א האם בעקבותיו את רוצה להשתנות לטובה)

 - האם יש לכם בסיס משותף של שאיפות וערכים?

אולי אפילו כדאי שתבקשי לעשות הפסקה קצרה בקשר ולבחון את הקשר משני כיוונים: 1. האם את מתגעגעת אליו? האם הוא חסר לך?   2. אולי ככה תהיי קצת יותר מנותקת ממנו ויותר אובייקטיבית ותוכלי לחשוב על הדברים החשובים שהעלית כאן.

4. אל תפחדי לפגוע בו!! יותר גרוע לשניכם אם תינשאי לו ולא תרצי אותו.

5.  מה שכתבת על החברים שלו קצת מדאיג- לא נשמע לי טוב אדם שאין לו חברים ב-כ-ל-ל. אפילו אם המשפחה גרועה...

דבר שיכול להיות מאוד מאוד משמעותי בעיניי הוא ההורים שלך - חצי שנה זה המון זמן!! לדעתי בהחלט אפשר לבקש ממנו לבוא לפגוש את ההורים שלך ואז הם יוכלו להביע את דעתם. ההורים שלך מבוגרים ממך ובד"כ יותר חכמים וגם מנותקים רגשית מהקשר ויוכלו לתת תשובה אוביקטיבית יותר.

פרט לכך אפשר לנסות (אולי אפילו בנוסף להורים) להיפגש איתו כשאת נמצאת במחיצת עוד אנשים (קרובים אליך או לא) ולראות את היחס שלו כלפיהם.

וכהערת סיכום - אני אמנם לא מכירה אותך ובאמת כדאי להתייעץ עם מישהו שמכיר אותך במציאות

אני אומר זאת בזהירות -  גם לי לא נשמע טוב, הסיפור הזה...

שיהיה ב"הצלחה

והמון המון סיעתא דישמיא!!

אקדים ואומר, שאני לא אוהבת הבעת דיעה נחרצת. אני לא מכירה אותך וגם לא אותו. ולכל דבר יש כמה צדדים. אבל בכל זאת- הפעם זה הדליק לי נורות, ובעיני- במקרה הטוב נראה שאתם לא מתאימים באישיות, ובמקרה הפחות טוב יש משהו לא בריא באישיותו של החבר.. (מתנצלת שוב על הישירות, ומקווה שלא אחטא בדברי)

מההתחלה זה לא כ"כ היה נראה לי מתאים, מכמה סיבות:

קשר עם ההורים- יכול להעיד על קושי עתידי, אבל באמת כמו שאמרו פה זה יכול להיות מכל מיני גורמים, ואם מודעות ועבודה עצמית- אפשר להתגבר.

תעודת בגרות- נשמע מדבריך שנושא ההשכלה חשוב לך.. האם זה ישפיע על יחסך והערכתך כלפיו בעתיד?

זה שהוא רוצה עסק קטן ולא מתחבר ללימודי תואר זה יכול לבוא ממקום אמיתי, שהבנאדם מכיר את עצמו ומה שטוב לו.. אבל- רוצה לפתוח עסק קטן, כסף לא חשוב לו... אחד מהשתיים- או שהוא חושש מזה, ועלול לברוח מאחריות, ובמקרה היותר טוב- הוא אחראי! אבל רמת החיים שאת מחפשת שונה ממה שהוא מחפש...

ובעיני מה שמקצין את הבעיתיות זה שבנוסף לקושי בקשר עם ההורים יש גם קושי עם האחים והחברים. ובשלב הזה כבר אי אפשר לומר שזה גורם חיצוני. יש לו משהו שמקשה עליו בצורה משמעותית! ולעניות דעתי, המתנה הכי גדולה שהוא יכול לתת לעצמו זה איזשהו טיפול\ ייעוץ שיעזור לו להשתחרר.

במצב הנתון כעת- נשמע שאת איזו נק' אור עבורו, ואולי זה גם מחמיא שדווקא אלייך הוא נפתח. אבל זה לא בריא! לא בשבילך.. וגם לא בשבילו...

מתנצלת אם דברי פוגעים, או לא קולעים למצב האמיתי. אני בטוחה שיש בחבר תכונות מאד טובות, פשוט נשמע שיש גם כמה דברים שצריכים ריפוי לפני שיוכל ליצור קשר חיובי.

לא יודעת למה אני חשה צורך לשוב ולהתנצל, הרי ביקשת לשמוע את דעתנו..ובכל זאת- סלחי לי אם דברי חותכים מידי.

מאחלת, שתקבלי את ההחלטה הטובה ביותר עבורך (!) מתוך שלמות.

אם אחרי חצי שנה של קשר שהוא לא אינטנסבי (לא נשואים-אז לא נמצאים יחד כ"כ הרבה) יש אהבה של 30 שנות נישואין- זה לא סימן טוב.

קשר צריך את ההתרגשות שלו!

לי נראה שהבחור שאת יוצאת איתו הוא יבשן, אולי קצת אנטיפט, והוא מונע מהרגש שלך לגדול ולהתפתח.

אני מכירה מספיק זוגות שאחרי 30 שנה האהבה (וגם הפרפרים) רק גדלים...

מנסיון של 5 שנים - לא רק האהבה גדלה אחרי החתונה, גם ההתאהבות

אל תוציאו לכולם פה את החשק להיות נשואים...

קודם כל תודה על ההתייחסות והתגובות המושקעות,זה חשוב לי.

"בשמחה" , כבר קודם כששמעתי על הקשרים הקלוקלים שיש לו עם משפחה וחברים משהו היה נשמע לי טיפה שגוי,זה הפריע לי. אבל האמת שזה לא כל כך מציק לי אם אני יכולה לדעת בוודאות שבהמשך נקים משפחה ויהיה ביננו קשר טוב וגם בין הילדים בבית.(ידוע שאחרי החתונה הקשרים עם החברים מתרופפים) ויש לו מודעות עצמית למצב, הוא יודע שההורים שלו מתנהגים בצורה שאינה נכונה והוא למד מהטעויות ומתכוון לתקן כשיתאפשר לו בבית משלו. הפחד שלי הוא יותר שדיבורים לחוד ומעשים לחוד.

בקשר לקריירה,אם יתברר שחוסר העניין שלו בכסף זה לא איזשהו עקרון שהוא לא מוכן לשנות,אלא נובע מעצלנות או סתם מחוסר חשיבה על העניין וניתן לשנות את זה אז אני אדע שיש מה לעשות בעניין. אבל במידה וזה משהו שתבוע אצלו עמוק באישיות,ההחלטה לוותר תהיה לי הרבה יותר פשוטה.

אתמול ישבתי וחשבתי מתי ואם היו פעמים שהרגשתי התלהבות והתאהבות גדולה לידו. וגיליתי שכן היו מצבים כאלה, בפגישות מסוימות,במקומות מסויימים, זה מין תקופות כאלה שבאות והולכות,לא משהו קבוע.גם כשאני איתו אני מרגישה אדם אחר,לא אותו אדם שאני נמצאת עם חברות או גברים אחרים,ואולי זה לטובה כי זה פותח צד חדש שלי באישיות או שזה לרעה כי זאת פשוט לא אני. אני מתכוונת מעכשיו לבחון כל שיחה ופגישה שלי איתו ישר אחרי ולוודא מה אני מרגישה והאם זה מספיק לי. במידה ואני אראה שזה ממשיך על גל של מין חוסר התלהבות ומונוטוניות אני אשקול הרבה יותר בחיוב את סיום הקשר.

עכשיו שאני קוראת את דבריך.

תראי קשרים דפוקים עם ההורים משפיעים גם על אחרים,

ואת אומרת באמת שזה עם כולם וזה ישפיע בסוף גם עליך.

תראי בתור אחת שהיה לה הורים שהם אנשים טובים והכל

אבל לא ידעו להכיל אותי וצלקו לי את הנפש

ואשת מקצוע כבר אמרה לי שיכלתי להפוך למשוגעת בגלל הילדות שלי,

וכן הקשר שלי איתם לא טוב, יש בו המון המון כאב.

אני ישבתי והפסדתי הרבה מאוד קשרים עם אנשים,

פגעתי בחברה הכי טובה והרחקתי אותה ממני,

אנשים שרצו להתקרב לא יכלתי לקבל אותם

בכלל אפשר לספור את האנשים שקרובים אליי על אצבע אחת.

שנים התחמקתי מטיפול, כי מבחינתי ההורים שלי הם האשמים בהכל

אבל היה לי אנשים שאכפת להם ממני ודאגו שאני אגיע לזה בסוף,

ויקירתי זה ממש מתחיל לשחרר שם.

אני לא מכירה את הבחור, אבל הדברים שאת אומרת

זה סיבה לטיפול הוא לא אנטיפת או רע כמו שיש כאלה שאמרו כאן

אבל המצב הזה לא נורמלי ולא תקין!!

יש לו איזו קושי רגשי, לא יודעת מה הסיפור שלו עם ההורים

בן אדם לא מפתח סתם יחסים קשים כאלה בלי סיבה!

וכן אם היחסים האלה כאלה קשים,

תהיי בטוחה במאה אחוז שהוא יוצא את זה גם

עלייך בנישואים שלכם.

תהיי חכמה ואוהבת  וקחי אותו לטיפול,

קשה מאוד לבנות ככה זוגיות

אבל קודם כל תחשבי אם את באמת רוצה אותו

שלא תפגעי בו עוד יותר

לכי בעדינות ורגישות ושיהיה בהצלחה.

יש אצלו סימנים לקראת המודעות הזו- לקשר טוב

אם יש לו נכונות בסיסית

אחכ הוא יהיה חייב יעוץ זוגי

ולכי לשאול מישו חכם יותר ומכיר יותר מהפורום פה

תואר הוא לא ערובה להצלחה בשום דבר. אפשר ללמוד 3 שנים, "להיקרע" ולהוציא תואר במשפטים + לעבור את בחינות לשכת עורכי עדין, ולקבל שכר מינימום. פשוט בגלל שיש יותר מדי עורכי דין בשוק, וכמו כל שוק מוצף - מחיר בעלי המקצוע יורד.

להערכתי, דבר דומה יקרה גם בקרב רואי החשבון.

אפשר להיות בעל דוכן פלאפל או לפתוח מכולת ולהרוויח הרבה יותר מאשר עורך דין או רואה חשבון שכיר. השאלה היא האם האדם ניחן בתכונות המתאימות להיות עצמאי.

האם יש לו "ידי זהב"? (יודע לתקן, לנגר וכו') - אם כן, ידע לשפץ ולתקן יכול להיות לעזר כפליים - גם כפרנסה (יש המון המון צורך ב"שיפוצניקים", נגרים, רתכים, חשמלאים וכו' והללו כמובן לא צריכים תואר או בגרות), ולחילופין לבניית ושיפוץ הבית הפרטי שלו.

יצא לי להכיר אפילו שמיניסטים שעבדו כחשמלאים בפועל (חשמלאי עם רשיון אחר כך עבר על הכל וחתם על החיבור לחח"י), הרוויחו יפה מאוד ונהנו מכל דקה.

לגיטימי לחלוטין (בעיניי! לא בעיני אמא שלי או הדודה הפולניה) לא להוציא בגרות, אבל צריך להסתכל על החיים בצורה רצינית ולמצוא נישה אחרת שבה הוא יוכל להביא פרנסה הביתה.

בס"ד
 

1. לעניין היחס שלו להורים- זה דבר חשוב וזה בהחלט משפיע על הבית העתידי. ומלמד על האדם.
אני מניחה שראית זאת עוד קודם, ואם נשארת כנראה שיש בו דברים אחרים שמעידים עליו שהוא אדם טוב ומסוגל לכבד את הבריות. 
אני לא מכירה את הצדיק הזה, אבל את יכולה להסתכל על התמונה המלאה. מדוע היחס להורים הוא כזה? מה קרה שם..ואיך את חושבת שזה ישליך עליכם?
אם זה מפריע לך ואת רוצה ללבן את הנקודה הזו- תעלי את זה בפניו. אולי אפילו תדברי עם איש מקצוע שמבין עניין.
תעשי אצלו שבת, תתארחי אצלו בבית..ותוכלי להתרשם איך הם חיים. זה מלמד המון על הבן-אדם.

אל תתביישי. זו נקודה חשובה.

2. בנוגע לתעודה- יקירתי למצוא היום אדם בעל מידות טובות!! ואדם שאת מסתדרת איתו..זה לא כזה פשוט. גם בלי העיסוק בתעודות. זה לא חשוב לבניית בית בלשון המעטה. כל עוד הבן-אדם יצרני, פעיל וחרוץ..זה לא משנה במה הוא עובד. ואני אומרת את זה בתור אחת שיצאה גם עם משכלים וגם עם כאלה שלא...וכל עוד הרמה השכלית מתאימה/זהה זה לא משפיע. (יש אנשים מאוד חכמים שלימודים לא קרצו להם)
את נמצאת כבר בקשר חצי שנה, מכירה אותו וטוב לך איתו. השכלה זה מה שיפיל את העניין?
וכסף? מה זה כסף? זה דבר חולף..יום אחד למעלה יום אחד למטה. ה' מוריש ומעשיר, כל עוד יש ממה לחיות- מודים לקב"ה. זו לא צריכה להיות המטרה בחיים. ולכן זה שבעיניו כסף זה לא הדבר הכי חשוב לא נתפס בעיניי כדבר שלילי אלא כדבר חיובי.
 

3. פרפרים בבטן, ובכן אתם חצי שנה ביחד..היה מוזר לשמוע אם יש לך עדיין פרפרים בבטן ההפך הגדולה זה לדעת להסתדר גם כשההתלהבות הראשונית יורדת. (בנקודה הזו רוב הקשרים מתפרקים)
וכנראה שאתם מתאימים. אהבה לא נמדדת בכמות הפרפרים. טוב לך איתו? הוא חשוב לך? את רוצה לתת לו?
הוא מעניין אותך? את דואגת לו? אכפת לך ממנו? את חושבת שאתם יכולים להיות שופתים?
אם התשובה חיובית, אולי תעשו דברים שוברי שגרה: טיול משותף, תקני לו מתנה חמודה- תעשי דברים שיעוררו את הקשר מחדש.
 

4. יקרה, זה הזמן שלך ללמוד לפעם הבאה. (אני מקווה שלא תהיה בעז"ה) חבל למשוך קשר חצי שנה בלי לברר דברים מהותיים. סתם עוגמת נפש לכל הצדדים.. ואח"כ צריך לאסוף את השברים. וזה כואב. אני אומרת לטובתך.
 מאחלת לך מכל הלב, שתקבלי את ההחלטות הכי נכונות עבורך, שהקב"ה יאיר את דרכך..ותגיעי ליום חתונתך מתוך שמחה ושלמות. אמן.
 

אם את בקטע של "פרפרים בבטן" זה יתעורר אצלך בשלב כזה או אחר בחיי הנישואין

וההמשך ידוע : טרגדיה וכאב ....

מצאתי בחורה עם תכונות טובות, צנועה חסודה ביישנית גומלת חסדים.

אבל היא עניה כבוד הרב.

את יודעת מה ענה לו הרב?

כל התכונות שלה טובות ובתוכן התכונה הטובה ביותר, עניות

והכוונה פה היא לא שהעניות טובה.

אין בעיה להיות עשיר.

רק שכסף משחיט בדרך כלל, והוא משחיט כל מה שמסביבו!

אני חושב שהבחור שלך לא תעב בצע... ויותר מזה אני חושב שאם את אכן תהי איתו את תהי מאושרת!

כי לא העבודה תהיה בראש מעיניו אלה את!

בהצלחה בהמשך דרכך!

סבא

שאלי את עצמך מה היית רוצה שהקשר ביניכם יהיה בעוד 10 שנים?

אחר כך נסי לדסקס איתו כיצד הוא רואה את הקשר ביניכם בעוחודש, חודשיים, שנה שנתיים.

דוני עם אימה , אבא, דודה, מורה או כל מבוגר הרוצה בטובתך.

מן הסתם הן תמצאנה דרך לחפור עליו ולגבש יחד איתך גישה רציונאלית.

מתלבטת יקרה

נורא קשה המעמד והוא אכן דורש כובד ראש ,אחרי הכל זה החלטה לכל החיים

כמה עצות: קשר עם משפחה זה דבר חשוב מאוד. החיבור שלך למשפחה שלו והחיבור שלו למשפחה שלך

יש יותר מדי הזדמנויות בחיים שנפגשים עם המשפחות ואם זה נטל על אחד הצדדים זה פוגם בזוגיות

חשוב במיוחד שיהיה קשר טוב בינו לבין משפחתך (אחרי לידה מבלים הרבה אצל האמא)

אם אין לו חיבור (רצון לחיבור)עם המשפחה שלך זה לא טוב

דבר נוסף: לימודים ופרנסה,אם את תלמדי לתואר כלשהו במכללה או באוני' ויהיה לך תואר ראשון או שני ולו לא יהיה ,איך הוא ירגיש עם זה? אולי נחיתות? עדיף שתישעני עליו ולא הוא עלייך- אם לך יש תואר אז שגם לו יהיה(גם רבנות זה תואר)

דבר שלישי:חצי שנה זה באמת הרבה,  אולי תרגישי פרפרים בבטן מהמחשבה שאת יכולה לפגוש בחור אחר במקומו?

העיקר זה לא להתחתן מתוך לחץ , לחץ של החברות, הסביבה , המשפחה, המגזר...

בהצלחה!

בנתיים החלטתי לא להחליט. אני לא רוצה למהר ולעשות החלטה הרת גורל שאולי אני אתחרט עליה מאוד אח"כ ולא יהיה אפשר לשנות את פני הדברים.

בנתיים החלטתי שאשאר איתו,שזו גם סוג של החלטה ואני הולכת להכנס לקשר עם 7 עיניים על כל מה שקורה: איך אני מרגישה כשאני רואה אותו,ואיך כשאני לא איתו,האם כיף לי,נחמד לי,נעים לי לדבר איתו,האם הוא מעניין אותי או לא והאם אני רואה את עצמי חיה את שארית חיי עם הבנאדם הזה.

אני מתכוונת גם לדבר איתו על דברים שלא עלו בשיחות שלנו עד כה, כמו קריירה-מה הוא מתכנן לעצמו,האם כסף זה דבר שהוא רואה כהכרחי לחיינו המשותפים,איזה בית הוא רוצה להקים ואיזה סוג של אבא הוא מתעתד להיות.

פשוט לעשות עבודת חקר לעומקם של הפרטים הקטנים ולהתייחס לקשר קצת כמו מעבדה. אחרי כל זה, אני מקווה לקבל את ההחלטה הכי נכונה שיש.

דיברת על מה קורה כשאת איתו.

מה קורה כשאת לא איתו?

את מתגעגעת? הוא חסר לך?

אף פעם לא בדקת? אולי תיפרדו לכמה ימים? לא חייבים "להיפרד" רישמית...

את יכולה ליסוע לטיול של כמה ימים ולסגור את הפלאפון...

כשאת בלעדיו תנסי לשים לב.

את חושבת כל הזמן מה הוא היה אומר על זה? אני חייבת לספר לו מה ראיתי! כמה אני מתגעגעת! וכו'

או שנחמד לך איתו אבל נחמד גם בלעדיו?

לענ"ד זאת נקודה חשובה כי חתונה זה לא רק נחמד ביחד...

בכל מקרה אל תתבישי להתיעץ עם מישהו מקצועי ועדיף לפני חתונה מאשר אחרי... (אל תחשבי על הכסף!! זה הרבה יותר חשוב מעוד נגן לתזמורת...ואם את חושבת בכ"ז על הכסף תדעי שאחרי החתונה זה יעלה לך יותר...) 

כלפי הבחור השני, כמות המחשבות שלך על הבחור הראשון.

קראתי את ההודעה שלך וכשהגעתי לזה שאת יוצאת עם מישהו, וכל ההודעה שלך בעצם מרוכזת בבחור אחר וב-האם הוא רוצה אותך- זה ממש צרם לי.

את איתו? אז תהיי איתו, באמת. תחליטי שכרגע את בוחנת ברצינות את הקשר איתו ומשקיעה בו את הכוחות שלך.

את לא רוצה? מצויין, זה הזמן לחתוך ולהחליט מה את רוצה לעשות בעניין הבחור השני.

קשה לדעת מה הוא יאמר, מה הוא רוצה- אנחנו לא מכירים אותו. אבל הוא מכיר אותך, ואת יודעת- אם את מעניינת אותו הוא יתגבר. ואם הוא יחליט שלא מתאים לו- לפחות תהיה לך תשובה ביד ותוכלי להתמודד עם המצב לאשורו.

שיהיה בהצלחה!

(לא שאני חושבת שזה קל, לנתק את המחשבות, אבל את חייבת את זה לבחור שאיתך, וזה אפשרי)

אותי, למשל,

זה כבר מזמן התחיל להצחיק

גם תוך כדי....

אז החלטתי שכדאי שזה יצחיק מראש..

איך שאנשים עושים כסף מצרות של אחרים..

של שי עגנון. 

אם אתה לא מכיר כדאי לך לקרוא. 

בסיפור הירשל אוהב את בלומה , הוא לא מתחתן איתה אלא עם אחרת, לאחר מצב של שיגעון אליו הוא נכנס אחרי החתונה כתוצאה מחוסר נאמנות לרצון האמיתי שלו , הוא עובר מעין טיפול וחוזר הביתה . הסיפור מסתיים באופן קורע לב , הוא לומד לחיות לצד האהבה הגדולה הלא ממומשת וחי את חייו עם אישתו וילדיו . 

מומלץ בחום!

לפעמים צריך ללמוד לחיות לצד , פיספוס , כאב , כמו אדם שמאבד את בת זוגתו הראשונה אשר אהב ומתחתן שוב, הוא לעולם לא יפסיק לאהוב את בת זוגתו הראשונה אך גם אל השניה הוא יצליח לפתח רגשות, וכל פעם שהוא יזכר בה , ייכאב לו . 

תשלים עם זה שהכאב לא יעבוד, אבל חוץ מהרגעים האלה אפשר לבנות חיים שלמים. 

ואולי , בעתיד גם הכאב הזה יחלש בהדרגה .

בהצלחה!

וגם לא אקרא בעזרת ה'

לא מרומנים נלמד להתמודד עם הקשיים שלנו..

אחי היקר לביא אני ממש מבין אותך ומכיר את זה לגמרי

התובנה שלי בעניין:

זה נכון זה כואב, תלשו ממך חלק, מהבשר החי ממש, וזה כואב.

אז תכאב ותצעק ותבכה

אבל תזכור בסוף שמזומן לך החלק הטוב שלך והוא טוב גמור

לא, לא ולא. אל תתפתה לחשוב את המחשבות האלו שהכאב הזה הוא נצחי וצריך ללמוד לחיות איתו. ח"ו!!

ולחיות כמו ש"מתייעצת" כתבה כמו בסיפור הזה, מה פתאום? אין דבר כזה! 

זה שהכאב הוא אמיתי זה נכון אבל הוא לא נצחי.

הנצחי זה הטוב הפשוט והגמור שה' רוצה לתת לנו

והוא רק מעביר אותנו זיכוכים ותיקונים הכרחיים עד לטוב הזה

אבל אסור לנו לעולם לחשוב שנועדנו לחיים כאובים ומפוספסים כאלה

יש לי עוד הרבה מה לומר אבל אין לי זמן

החשוב בעיני שחלילה לנו למצוא את התרופה לכאב בספרים שהם לא מהקדושה והפך מזה הם נובעים ממקור של מרה שחורה וחוסר אמונה לא להם ולנו

קיצור חפרתי העיקר תן לכאב לעבור ותפתח את עצמך לכך שה' עוד יכול להביא אותך לאושר כזה עמוק וכזה מלא שאתה עוד לא מדמיין בכלל

מנסיון

בהצלחה

זה נשמע זוועה להתמודד עם החיים בצורה שהירשל חי אותם [וקראתי את הסיפור]

ולא מגיע לאף אחד!

ביהדות אנחנו מאמינים בשינויים עמוקים ואמיתיים שיכולים גם להתרחש מהר.

לביא יקירי-

עוד יבוא היום ותמצא מישהי שתגרום לך אושר הרבה יותר מקודמתה

שתמלא אותך שמחה והערצה - ורק תרומם את רוחך!

ישועה קרובה לבוא!!

והיא תבוא!!

אם אתה מרגיש פגוע, כנראה שהיא זו שסגרה את הקשר.

אתה סגרת גם את הקשר מצידך?

ועוד משהו, אני ממש מזדהה איתך.

לי היה קשר רציני (+ החלטה..) עד לפני שנה וקצת.

ופתאום, אחרי פגישה שלנו, הבחור שולח sms "תקשיבי, קיבלתי תשובה משני רבנים מקובלים שאמרו שאנחנו לא יכולים להמשיך..".

כך נגמר קשר של 10 חודשים די רציניים.

הייתי מאד מאד פגועה ושבורה. איזה חוסר רגישות.

עד שהחלטתי לשנות כיוון מחשבה, ובמקום לרחם על עצמי עברתי לרחם על הבחור, שהיה לא בוגר (וגם תלוי  וצמוד מאד לאמא שלו, מה שגרם לו לסגור- אבל זה כבר נושא אחר..).

וזה באמת עוזר לי. השתקמתי ב"ה. אני לא חושבת שאני לא שווה מספיק רק בגלל שהוא לא רצה להמשיך. זו בעיה שלו.

אני בהחלט חושבת שיש מקומות שאדם צריך להעריך את עצמו מאד, אפילו אם זה מגיע לקצת גאווה.

אני לא יודעת מה היה הסיפור שלך.

אבל אם אתה פגוע, כנראה שלו השלמת עם סיום הקשר (גם אם בתכל'ס כן..). אני טועה?

רק טוב שיהיה לך. שה' יתן לך הרבה סיבות טובות לשמח. אמן.

ו.. אני מאחלת לך שתזכה בקרוב, בע"ה, למצא את הזיווג שלך, שבשבילה היה שווה לעבור את הכל. אמן.

הדרך שהיא סגרה/ עצם זה שהיא סיימה וכעת "אין לך אותה"/  הסיבה שהיא סיימה?

בס"ד

שלום לביא!

אני ממש מבין אותך גם לי זה היה.

על אף שבשכל זה נגמר הרגש המשיך...

אבל צריך לדעת שהרגש אמור להמשיך "גג" עד שנה לא יותר מזה! כמו בדיני אבלות.

אם הרגש לא נעלם זה אומר שאתה לא נותן לו להעלם, אתה כנראה כל הזמן מזכיר לעצמך אותה ואת התחושות שהיו לך איתה.

לכאורה למה שתזכיר לעצמך אותה ? למה שתגרום לעצמך סבל?

ובכן כנראה אתה מרוויח מזה משהו! אולי תקווה- העלת הזיכרון נותנת תחושות טובות ומשמחת(עד שאתה נזכר שהפסדת את זה ואז מתבאסים..)

אולי בסתר ליבך אתה עוד חולם שתחזרו- ואתה מפחד שאם תשכח אותה כך גם היא תעלם.

אולי אתה במעין הלקייה עצמית ע"מ להשקיט את המצפון שאומר לך שזה היה פספוס ( הסבל  בעצם מפצה על תחושת הפספוס ואם תרצה אפרט לך איך זה עובד...).

חפירות.. חפירות... אבל אין ברירה משהו מסתתר מאחורה.

אתה יכול אולי יותר לפרט מה קרה: מי עזב את מי? כמה זמן הייתם בקשר? האם היא היום נשואה? האם אתה נשויהאם יש רצון שלה/ך לחזור לקשר וכו'...

עכ"פ ברגע שתסכים לשחרר לגמרי. ותסיט את המחשבה שלך ממנה לגמרי (כן זה אפשרי, בכל זאת יש לנו קצת בחירה...) אז גג תוך שנה לא יותר "יש גזרה על המת שישתכח מן הלב".

נכון שללב יש כללים משלו ולא תמיד הוא עובד בתיאום עם השכל אבל יש גבול לכל תעלול.

מקווה שעזרתי...

אתה מוזמן להגיד עוד פרטים..

בהצלחה! 

וברור שצריך בשכל קודם,

אבל כל עוד אתה מרגיש קשור אליה-

יהיה לך יותר קשה לצאת מזה.

ואם חופרים יותר עמוק כמו שכבר אמרו כאן-

אז תגלה שזה ממקום שאפשר לפתור את זה,

זה עניין של המון המון עבודה-

וככל שהקשר היה עמוק זה יותר קשה,

אני מכירה את זה מנסיון,

אבל אתה יכול לגלות, למשל, שאתה לא משתחרר מזה כי אתה "תפסיד" משהו,

איזה רגש שהיית רגיל אליו במשך תק' מסויימת,

וכשתשתחרר מזה ,

ירד  לך מסע כבד ביותר...

בהצלחה!

בס"ד
אבל להתקע על הנקודה הזו 3 שנים זה קצת לא סביר..אם אתה מרגיש שזה חוסם אותך ומונע ממך להקים בית, כדאי לשקול פניה לאיש מקצוע.

זה באמת לא פשוט..אבל אתה חייב להמשיך הלאה.

אתה יוצא עם בנות אחרות?

אחחח כמה שאני מבינה אותך.

קשרים שהיו בעינינו משמעותיים, ולא משנה כמה זמן הם נמשכו או אפילו אם הצד השני הוא בן/בת, עלולים על פי רוב להיחרט בזכרוננו.

העניין הוא שלא די בכך שהם שם, אופן ההתמודדות שלנו איתם כשהם צפים מעידה על כך האם נשארו שם דברים לא פטורים. וזה בהחלט לא מחייב שהדברים האלו בהכרח שכליים או רגשיים באופן חד משמעי. מספיק שאולי נשארו לך כמה דברים שמאוד היית רוצה לומר לה לפני כן, או אחרי כן..ופשוט לא יצא, מהסיבה הברורה.

מנסיוני הן האישי והן ה.....הגעתי למסקנה כי דברים לא פטורים הם אלו שגורמים לנו להתרסקות בעת ההיא שקורה לנו דבר בעצם כ"כ טבעי-שזכרונות צפים.

אני מניחה כי ישנן דרכים רבות לשחרור מאותם דברים אלו, אשתף אותך באחת כזאת שאני מאוד מאמינה ואף השתמשתי ומשתמשת. 

קח דף חלק (או פתח קובץ וורד אם אתה יותר בקטעים) ועיפרון. תיצור לעצמך סביבה שקטה ונינוחה. ותכתוב לאותה בחורה מכתב. מכתב פרידה. במכתב אתה יכול לרשום לה כל שעולה ברוחך. כל מה שהיית רוצה להגיד לה ולא הספקת או דברים אחרים שעלו לך עם הזמן. ממש הכל. תרגיש בנוח זה רק שלך.

אחרי שסיימת לשפוך, אתה מוזמן לעצור דקה, לקחת נשימה. ורק אז לקרוא את מה שכתבת.

האם אתה שלם עם כל זה? האם באמת זהו מכתב פרידה בעבורך שסוגר את העניינים בניכם או יותר מכתב סיכום? איך אתה מרגיש עכשיו?....

אני הרגשתי הקלה וממש עזר לי להשתחרר מהכל ולפרוק. מאחלת לך המון ב"הצלחה, ואם תרצה לשתף יותר בפרטי,אני פה..

אני אנסה לתאר את זה במילים פשוטות

כתבת שרצונך למחוק כמה תאים מהמוח

מפתיע אבל יש דרך לעשות זאת או לפחות להגיע לתתואצה דומה

אם כרגע אתה נזכר בגברת הזו היא עולה בדמיונך עם הקשרים מסוימים של תמונה - בהירות, צבעוניות גודל וכו

הטכניקה היא לשנות את המאפינים ואת התוכן כלומר לגרום לכל פעם שתיזכר בה - להיזכר במשהו מאד דוחה , ואפילו עם סממנים מגיעילים

אם הצלחתי להבהיר מה טוב- אם לא אז נסה אותי באישי או בטלפון 0526070887

בס"ד

אגב, בהקשר הספצפי לענ"ד לא כדאי להפוך את המאפיינים למשהו ממש מגעיל, בנוגע להרגלים רעים ופחדים זה עשוי להיות יעיל אבל במקרה של קשר זה יותר רגיש וגם אם התוצאה תושג אני בספק אם זו הדרך הרצויה.

אולי להשאיר את הזכרון כתמונה מטושטשת, בהירה יותר, רחוקה יותר או להזכר במשהו די נייטרלי .

העקרון הוא כזה: אנו בוחרים כיצד לזכור דברים. כשנעלה את הדבר בדמיון נראה מעין סרט/ תמונה/ רק קול. התמונה יכולה להיות קרובה או רחוקה, מטושטשת או חדה, זה יכול להיות תמונה דוממת או סרט נע, צבעוני או שחור לבן, עם פס קול או לא, לאורך או לרוחב, ניתן לצפות בה מכיוונים שונים (מלמעלה, מהצד, מתוך הדמות, מחוצה לה), אילו ריחות טעמים וכו' וכו'. ממש כמו בעריכת סרט.

חוויה מהנה לדוג' נטה לדמיין כסרט ברור וחד, קרוב יותר (לא מדי, קרוב מדי גורם לפחד/ אירוניה), לעיתים עם קולות רקע, ריחות צבעים ותחושות פיזיות (למשל הרוק שעולה כשחושבים על גלידה טובה..)וכו וכו'. אם נשנה חלק מהמאפיינים אנו עלולים לזכור אותה באופן פחות מהנה.

על מנת לשנות נקודת מבט על סיטואציות מסויימות ניתן לבחון את עצמינו מתוך עצמינו ומתוך מצלמה על הקיר (נסו לדמיין ותבחינו בשינוי בו אתם רואים את עצמכם ובתחושות הנלוות לכך)

הזכרון הוא סוביקטיבי וע"י בחירה מודעת ניתן למקם את החוויה באופן יותר נכון בעבורנו ע"י שינוי חלק מהמאפיינים.

ישנם אובייקטים/ סיטואציות וכדו' שזכורים אצלינו בהקשרים מסויימים שלעיתים אדם אחר כלל לא היה מבין את הקשר, אנו רואים את האובייקט ומיד נזכרים במשהו אחר. באותה מידה, ניתן באופן מודע לצור הקשר מכוון בין זכרונות, להזכר במקום מסויים בהקשר למשהו אחר לדוג' וכך להמנע מזכרון מסויים.

ואם זה מעניין משהו ברצינות אז הספר הכח הטמון במח של ריצ'רד בנדלר הוא כתובת טובה.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t372276#4499637