מה זה לא מספיק קשורה אליו?

תנסי להגדיר למה, למה את לא חשה מה שהוא חש.

גם אחרי החתונה לא מרגישים חופשיים לגמרי, והבושה עדיין קיימת

זה דבר טוב ויפה!

דוגמא- עוד שנתיים אחרי החתונה לא הייתי מסוגלת להעיר את בעלי לפני שצחצחתי שיניים- מחשש שמא יהיה לי ריח מהפה, והתחתנתי איתו בכל זאת, כי זה נורמלי וטבעי להתבייש.

בכל מקרה, אני לא באה לסתור את ההרגשה הפנימית שלך.

אם את עדיין לא מוכנה אז תזרקי לו שאת עדיין צריכה זמן כדי להרגיש שזה זה בטוח,

ואת יכולה להוסיף שהדיבורים על חתונה מלחיצים אותך

מזל טוב לא מגרשים...

אני מאד נהנת לדבר איתך, וכיף לי להיות איתך, השיחה זורמת.

אבל אני עדיין לא מרגישה איתך חופשית לגמרי

תוכל לתת לזה עוד זמן לקרות ?

כי כידוע בזיווגים יש עניני השגחה יותר מהרגיל והקב"ה בעצמו מזווג זיווגים

ומה גם שכאן עסקינן באדם עצמו, באישיות, בחיים וכו' וזה לא הכי קל, לעומת נכס "חיצוני" מוגדר יהיה אשר יהיה..

בכולופן יש מה ללמוד מזה

 בימים עברו הציבור הדתי לאומי היה הרבה פחות "דוס", וכל פנייה לשדכן הייתה מין "חרדיות" מפחידה כזאת.

ובכלל הקשר בין בנות ובנים היה נפוץ ורחב הרבה יותר.

היה ברור שרוקדים ביחד בתנועות נוער...

כיום ישנו ציבור הרבה יותר תורני, וגם גדול פי כמה, אבל הרתיעה והחובבנות עדיין נשארו- ושדכנים זו עדיין מילה גסה.

אז צריך להתעורר- ולהבין שברוך ד' אנחנו יותר תורניים ויותר חזקים.

ונכון, צריך לחשוב איך ומה, אבל זה צריך להיות יותר נגיש יותק מקצועי ורציני.

והכרויות אקראיות דווקא כן ובאחוזים גבוהים יותר, תלוי באיזה ציבור.

וכן, זה קשור בהחלט לכך שבדורות קודמים היו הרבה יותר פעילויות מעורבות שעודדו ואיפשרו הכרות, הפעילויות בוטלו אבל התחליפים לא הוכנסו לשימוש מהשיקולים שהזכרת.

אתה צריך לתת יותר קרדיט למקצוע.....

הוא היה חשוד בשיקולים זרים 

ע"ע פורם 'לא כלה' שרבו ככולו יוצאי בני עקיבא המעורבת ומה לעשות לא זה הפתרון למציאהה..

תיסבוכים, קשרים רעים...  יצאו מזה ,כן .

הערבוב לא הוא הפתרון!

שבת שלום!

עד שלימדו אותי על איזה תווים ללחוץ- אני שוכחת.....  

כמו אמצעים לחיפוש דירות, רכבים וכאלו..

וזה בדיוק מה שאני מנסה להמחיש!

שבשידוכים-

הממכר עוסק בבניאדם!

ולכן לא שייך להשוות בין זה לקניית רכב או דירה..

זה עסק פי 1,000,000 יותר רגיש!

ולא לצאת בדרך של ניסוי וטעיה עם כל מי שמישהו חשב שיכול להתאים- בלי לברר, בלי לבדוק התאמה מראש ובלי לחשוב על זה.

לא חבל על הזמן?

על האנרגיה הנפשית?

מה רע להיעזר במישהו שמסנן עבורך מראש את מי שמתאים ויכול להפחית למינימום את פגישות הסרק?

שהסיפור (איך הכירו אבא ואמא/ סבא וסבתא) לספר לדורות הבאים יהיה פחות דרמטי??.......

כאילו שצריך לסנן "כמויות" כאלו של הצעות..

זה אומר שכל רווק צריך משרד שידוכים מאחוריו..

כמה זה רלוונטי?

חוצמיזה -אין הרבה סחורה טובה בשוק..

ואז יש הצעות (לא צריכים כמות, מספיק האחד!!)

ואז ההצעות קרובות ככל הניתן למה שאת מחפשת.

ולגבי טיב סחורה- נעלבתי בשם 50 האחוזים האחרים שבפורום.......

ואיך הגעת לחשבון שכל רווק צריך משרד?? יש שדכניות שע"פ נתונים שמסרו להם- יכולות לעשות הצלבות מתאימות.

אם לא כולם יהססו לתת את פרטיהם- סביר להניח שההיצע יהיה גדול- ויוכלו להתאים יותר זוגות!!

היא לא רגילה לציניות המיואשת של חלק מהרווקים

אבל יש פה הצעה נהדרת לחתימה של כל חברי הפורום- "גם אני מ50% הסחורה הטובה של הפורום"

(רק נאי לא אשים את זה.. .כי אני נלקחתי כבר!! |זורחת|)

אבל לסמוך על הדודה האחים החברות

זה גם מאוד לא מקצועי- מסכימה?

הבעיה שלצערי הרבה בנות (ומן הסתם גם בנים) מחפשים לבד!!

מי שהיא לא במדרשה או בסביבה תומכת אחרת, וההורים שלה אפילו רק קצת בכיוון שונה משלה

זה משאיר אותה לבד (או מקסימום עם החברות - שבמקרה הטוב הן נשואות טריות ובמקרה הפחות טוב הן טובעות יחד איתה בביצה.....)

ואז תוהים למה יש כ"כ הרבה רווקות...

וגם שדכנים לרוב הם אנשים שלא תמיד הם יודעים לסנן... הם לא למדו איזה משהו כדי להיות שדכן... 

אני מסכים איתך שצריך להתיחס לחיפוש בן\בת זוג בצורה מקצועית.

הבעיה לדעתי היא שכמו בתחום המתווכים\ חברות השמה ישנם בתחום אנשים מקצועים וישנם פחות.

איך לדעתך ניתן לזהות שדכן\ית מקצועי\ת?

דרך אגב לדעתי יש יתרון משמעותי להעזר בנוסף בחברים ומכרים כי היתרון שלהם זה שהם מכירים את האדם לעומת מישהו חיצוני שעושה התמאה בעיקר ע"י נתונים חיצונים.

לדוגמה כדי לנסות לקבוע כיוון תורני של בחור - שדכן בעיקר יתמקד בנתונים כמו אם ובאיזה מקומות הוא למד. ואילו חבר יכול להכיר גם את היחס שלו ללימוד, מידת התמדה ועוד.

דרך אגב בנושא חיפוש עבודה - היום נוטים לתת יותר דגש לקשרים אישיים ולרשתות חברתיות. מהניסיון האישי שלי למקום העבודה הנוכחי הגעתי דרך קשר אישי (מישהו שעבד איתי והכיר את היכולות שלי - לא פרוטקציה), כנ"ל קבלתי כמה הצעות לעבודות\פרויקטים בעקבות היכרות אישית או פעילות ברשתות חברתיות (למשל פורמים מקצועים). כך שגם בנושא הכרויות לדעתי יש מקום להעזר בחברים וברשתות חברתיות. 

או שי לך הרבה שידוכים שהיא סגרה וגם אז לאו דווקא

כי לכל זוג יש כמה שדכניות שקצת פגעו/עצבנו/איכזו אותו בהתייחסותם ובעבודתם

למרות שבהרבה מקרים אחרים הם הצליחו

מה שפותחת השרשור אמרה זה שכדאי להעזר בגורם מקצועי - אני מסכים איתה אבל שואל איך אפשר לדעת מי מקצועי?

לדעתי שדכנית לא מקצועית שתשלח לפגישות לא מתאימות רק תאריך את התהליך - בדיוק כמו שלא הייתי הולך למתווך אוחברת השמה לא מתאימים..

אני חושבת שזה עניין של גישה.

אם אתה מסביר את כוונותיך טוב, משתף פעולה,

מוכן לספר אחרי הפגישות מה היה טוב ומה לא,

מה הפריע ומה דווקא מצא חן בעיניך למרות שזה לא זה

זוכר לצלצל ולהודות למרות שהקשר לא הצליח

זוכר שגם השדכנית היא בן אדם- עסוק יותר או פחות,

יודע שהיא לא מייצרת הצעות ושאתה לא המשודך היחיד

היא פה בשבילך ובוודאי רוצה בטובתך

וגם אם היא פגעה, אל תטרוק בפניה את הדלת (או הטלפון)

ותתמודד כמו אדם בוגר,

ככלות הכל- זה יקרה לך גם בזוגיות וזה הזמן להתאמן על הכישורים הבין-אישיים שלך..

ואז יש לך סיכוי

פותחת  השרשור מנסה לשכנע רווקים להעזר בשדכנים.

הבעיה היא איך לזהות מי שדכן מקצועי ומי לא?

אני מסכים איתה שתמיד כדאי להעזר באדם מקצועי (בתחום הזה שדכנים מקצועים).

מה שהסברת זה איך אמור להתנהג מי שנעזר בשדכן ואני מסכים איתך שמי שלא מתנהג כך יהיה לשדכן קשה לעזור לו. הבעיה היא שאם רווק פונה למישהו לא מקצועי לא יעזור מה שהוא יעשה השדכן לא יקדם אותו יותר מאפשריות אחרות.

אני אדגים:

נניח שרווק פונה אליך ומשתף פעולה כמו שכתבת  אני מאמין שתוכלי לעזור לו ולכוון אותו לפגישות מתאימות, לצורך העניין נניח שאני שלא מבין בתחום מחליט להיות שדכן - לא יעזור לאותו רווק כמה שהוא ישתף פעולה כי אני לא אדע לשאול את השאלות הנכונות ולהכווין אותו ולכן סיכוי ההצלחה שלי נמוכים.

לדעתי אחד הגורמים לזה שאנשים לא פונים לשדכנים זה שיותר מידי אנשים נכוו עם שדכנים לא מקצועים. 

אני חושב שיעזור מאוד אם את או מישהו מהתחום יכתוב איך אפשר לזהות שמדובר במישהו מקצועי..

אני מתנדבת בשידוכים בישפ"ה כבר 3.5 שנים,

לא זכיתי לשדך אף זוג,

אבל זכיתי ללוות הרבה זוגות לחופה, ביעוץ, בהקשבה, בעשיית סדר במחשבות וסדרי עדיפויות.

האם שדכן מקצועי ומוצלח בעיניך הוא רק זה שזכה לחתן זוג

או שמא, הדרך לחופה היא היא המוקש?

לא להיפרד על שטויות, לעשות עבודה ולמצות כל קשר?

האם הבעיה היא רק חוסר בהצעות?

אני לא סבורה.

אישית אני יכולה להעיד שכשמישהו נדבק בחיידק השדכנות

הוא משתדל להשתלם בנושא, לקרוא ספרות ומחקרים,

להשתתף בהרצאות וסדנאות בנושא

להשתכלל וללמוד איך להיות יותר מקצועי ויעיל

בישפה עושים 5-6 השתלמויות שונות בשנה בנושא לכלל השדכניות.

אכן, עצות ממישהו רווק, מהחבר'ה הן הרבה פעמים עצות אחיתופל והן מחבלות ומזיקות

אבל לאו דווקא, לעיתים רווק יכול לייעץ או להציע משהו מהשרוול- שיצליח

לצורך העניין לדעתי שדכן מקצועי תלוי בצורת העבודה והידע המקצועי ולא במידת ההצלחה. להפיך לדעתי שדכן מקצועי צריך לדעת גם מה לא להציע ולפעמים גם חוסר הצלחה זה הצלחה. ולכן לדעתי את מקצועית בתחום.

למען הרקורד לא מדובר בנושא אישי (אני ב"ה נשוי) אלא יותר בנושא שכואב לי מתוך מה שני רואה שעובר על חברים\קרובים. העניין הוא שאני מסכים עם פותחת השרשור (וכנראה איתך) שיש  חשיבות להעזר באנשי מקצוע וכמו שאמרת פגשתי  מקרים של הפרדות על שטיות שלווי קצועי היה עוזר. העניין הוא שמצד שני ישנם גם מקרים של שדכנים לא מקצועים שלפעמים גורמים לנזק.

לדעתי חלק חשוב מהמקצוע זה קידום הקשר ויעוץ ולא רק המפגש הראשוני, יותר מזה לדעתי כיום ישנם יותר אפשריות להכיר אבל מה שחסר יותר זה הכלים המקצועים לקידום הקשר (אפשר לראות שישנם רווקים שעברו עשרות פגישות - כלומר ההיכרות היא פחות הבעיה והבעיה היא יותר בכיוון של קידום הקשר ). 

לדעתי מה שגורם לאנשים לא לפנות לשדכנים היא חוסר האפשרות להבחין בין שדכן מקצוע ללא מקצועי במיוחד בקטע של קידום הקשר כלומר נניח שיש לאדם ספקות הוא צריך לדעת שהשדכן מבין במה שהוא אומר והוא יכול לסמוך עליו.

לדעתי לצורך קידום הנושא היה עוזר אם את (או מישהו אחר) היית מסבירה איך אפשר לזהות שמדובר בשדכן מקצועי ולזרום איתו מתוך ידיעה שהוא עוזר.

שדכן אמיתי לא ינסה לדחוף מתחת לחופה זוג שלא מתאים ולא מרגיש שזה הצעד שנכון לו,

צריך להקשיב ולבחון כל מקרה לגופו,

למשל הרבה פעמים זוגות צעירים נשואים מייעצים לרווקים להיפרד,

במקום לפקוח להם את העיניים לזווית ראיה חדשה,

לדרך התמודדות- שהרי בכל חיי נישואין יש את ההתמודדות שלהם

למשל: חברה שאומרת- אם הוא אמר לך XXX  בפגישה זה מראה שהוא חסר רגישות

ובינינו מי רוצה להתחתן עם  בחור חסר רגישות?

אם הוא רוצה ללמוד תורה- אז אולי הוא לא מבין שנטל הפרנסה הוא עליו,

אם הוא לא ליווה אותך אז הוא לא קשוב לצרכייך,

ובכל מקרה, אם מתבוננים ומחפשים טוב, בד"כ אפשר ללמד זכות,

וגם אפשר לקחת בחשבון את הכלל- כל הפוסל במומו פוסל

כל משהו שלילי שאתה רואה בשני קיים גם אצלך,

ואז הרבה יותר קל ללמד זכות, כי על עצמינו אנחנו להיות סנגורים מוצלחים....

שוב, אני מניחה שזה עניין של כימיה בין שדכן למשודך וגם אני לא מתאימה לכל אחד...

בדו שיח בינינו אני ניסיתי להבין איך לזהות שדכן מקצועי ואחרי 3 תשובות שלך עדין אין לי תשובה - כלומר קשה לזהות אם שדכן הוא מקצועי או לא.

אני אנסה להדגים כדי להסביר את הבעיה - נניח שבחור מחפש בת זוג עומדים לפניו כמה אפשריות לפנות לחברים, לחפש באתר שידוכים ובין השאר לפנות לשדכן - לדעתי אם היה אפשר לדעת שמדובר במישהו מקצועי אז הבחירה הכי טובה היא להשקיע את רוב הכוחות אצל השדכן, אבל הבחור לא יודע איך לזהות אם השדכן מקצועי ולכן הוא לא יכול לסמוך עליו בעניים עצמות ולכן היכרות דרך שדכן היא רק אחד מהדרכים להכיר ולא הטובה שבהם. נמשיך הלאה אותו בחור פגש בחורה ויש לו התלבטות מסוימת הוא יכול להעלות שאלה פה בפורום, להתיעץ עם חברים או לפנות לשדכן - אם היה ידוע לו שמדובר בשדכן מקצועי לא היה כאן ספק למי לפנות אבל ברגע שאין לבחור את האפשרות הזאת יתכן והוא יעדיף את האפשריות האחרות.

תארי לך למשל שכדי לעסוק ברפואה לא היה צריך רישיון והמדינה לא היתה נותנת רשיונות - האם היית יכולה לסמוך על רופא?

מעבר לכך לדעתי כן יש דרך מסוימת לדעת אם אדם הוא מקצועי וזה לראות אם הוא מקשיב לך ואם הוא מבין את הצרכים שלך.

מתלוננים כאן שאין מספיק הצעות, ומאשימים בכך אתץהחברים שהתחתנו ואת הדודים והשכנים.

הלו??

לשדכנית יש מאגר שמות, מסוננים פחות או יותר לפי הקריטריונים שאתם מחפשים

(ולא בסגנון נדלקתי עליו באוטובוס, או ראיתי אותו בחתונה, אין לי מושג מיהו, מהו, מתאים לי, קשור אלי, משדר בראש שלי, תואם מבחינה שכלית/ דתית/ ערכית , חוץ מזה שהוא חמוד חיצונית בעיני.....)

ומטרתה לספק לכם את ההצעות שאין באופן טבעי, כמה שיותר מתאימים למה שאתם רוצים-

ולזרז תהליכים!!

כמובן שמצפים שהיא תהיה ישרה, אמינה, אחראית.

נחמד יהיה אם היא גם תוכל לעזור בהתלבטויות וכד', לכוון ולתמוך-

אך עיקר העניין הוא-

לתת הצעות!!! הצעות כמה שפחות הזויות!!!  הצעות שיש סיכוי שיצא מהן משהו!!!

את צודקת שאם לאדם אין הצעות אז שדכנית תוכל לתת לו ואפילו בד"כ די טובות.

העניין הוא שלדעתי הבעיה היא העקרית כיום היא פחות חוסר הצעות אלא ההתמודדות ובנייה של קשר - כדי שקשר יצליח צריכים שלני הצדדים יהיה רצון להשקיע בו - הרעיון של שדכנית שמזרימה הצעות הוא די מנוגד  לזה - כלומר אם אני רווק ואני מקבל את הרושם שיש לשדכנית הרבה הצעות - אין לי סיבה להשקיע אם נראה לי שיש דברים שלא מתאימים - אולי היא ההצעה הבאה יותר תתאים.

בנוסף לדעתי הקריטריונים שאדם מגדיר הרבה פעמים מהוים חסם לתהליך ולא משהו שמקצר אותו - לדעתי כשאדם מחפש בת זוג הוא מחפש אדם שימלא צרכים מסוימים אצלו את הצרכים האלה בד"כ אנחנו יודעים להגדיר פחות או יותר, אבל בד"כ כששואלים אדם מה הוא מחפש מצפים לתשובה יותר פרקטית - כמו  רמה דתית\ השכלה  (אפשר להגדיר שהצרכים הם הבעיה והגדרות חיפוש הם הפיתרון). העניין הוא שלדעתי הרבה פעמים בתרגום בין הצרכים  לפתרון אנחנו מפספסים ואז מקבלים מישהי שעונה על ההגדרות אבל לא ממלאת את הצרכים. לדעתי דווקא בבעיה הזאת ישנו יתרון לשדכנית מקצועית.

הבעיה היא שאת מדברת על שדכנית כספקית הצעות - וכל עוד זה היחס (בעיקר מצד הרווקים\רווקות) אין סיבה שרווק\ה שבעי אכזבות ישקיעו בקשר דרך שדכנית יותר מאשר צורת היכרות אחרת ואז כמובן שהסיכוי להצלחה יורד מה שמזין את חוסר האמון בשדכנים וחוזר חלילה.

לדעתי כדי לקדם את הנושא צריך לשבור את מעגל הקסמים הזה.

שחבר/ה יש לו על הראש אולי עוד 5/6 חברים(נגיד... בממוצע...) מה שלשדכן יש לפחות 20/30 אנשים על הראש...

ככה שקשה לדעת עם הוא זוכר מי אני בדיוק ומה רוצני מבן/בת זוג...

כמובן שהרבה פחות נעים להזכיר לו שאני כאן....ושלא ישכח אותי....

חבר מקסימום חפרת לו זה לא נורא הוא מבין אותך ובאמת ינסה לחשוב...

הוא כבר יודע מה אתה צריך ומה הסגנון פחות או יותר...

כמובן שהצעות מחברים יש פחות אם בכלל...

הרי חברים שהם רווקים/ות גם הם בחברה נפרדת אז קשה להם גם בעצם להכיר בחורים/ות...

ואם הם נשואים אז בכלל קשה להם כי הם עסוקים עד מעל הראש!

בקיצור... כמה ששדכן הוא מקצועי זה לא כמו מתווך דירות כי מתווך דירות הוא מכיר יותר דירות והוא מתמצא בשטח.. אבל בעניין אנשים זה שיש לו כמות גדולה יותר של אנשים לא אומר שהוא מכיר אותם ויודע מה רצונם!!!

* למחשבה...

לדעתי כדאי לשאול שדכן בפעם הראשונה (או בפעם הבאה שמדברים) מתי  לפנות אליו (באיזה תדירות ואיזה שעות) ומה חשוב לו לדעת - עדידפ כתבה למעלה קצת על זה. 

לדעתי היתרון הגדול של שדכן (בהנחה שהוא מקצועי) הוא זה שאפשר לברר איתו מה מחפשים ואיך להתמודד עם בעיות בקשר. הניסיון שלו לדעתי הוא יותר גדול כי הוא פגש יותר מקרים לעומת זה שהוא מכיר אתכם פחות טוב מחברים.

בכל אופן מסכים איתך שכמות יותר גדולה של אנשים לא אומרת שהוא מכיר ויודע מה מתאים לך - בשביל זה צריך ניסיון עם אותו שדכן ואם רואים שהוא לא בכיוון אז פונים לאפשרויות אחרות.

לכן יש רשימות מסודרות,

בישפה יש רישום מדוייק של כל מה שביקשת או לא ,

וניתן לערוך ולשנות

ואני לא עם 20/30 על הראש אלא עם ה-8-10 שלי, שלהם אני מחפשת עד הקליעה למטרה,

ואם הם מתקשרים ומשתפים פעולה אז זה יותר קל

והם מעסיקים אותי הרבה יותר ממה שנדמה לך,

ולכן אני לא מקבלת חבר'ה נוספים,

כדי שהיחס שהחבר'ה שלי מקבלים יהיה מקסימלי

פותחת השרשור צודקת - שיש פה הרבה מאוד אחריות שרובצת על כתבי הרווקים, שלא בהכרח מנוצל. 

כולם זוכרים את אברהם שרצה שידוך לבנו, ושלח את עבדו לחו"ל בשביל למצוא בחורה מתאימה. אומנם זה לא הוגן, כי היה שם הכוונה אלוקית ישירה, אבל מה שאנחנו כן רואים, זה שהגיע העת, אברהם "לוקח אחריות" ופועל. 

ועתה להרכין ראש לרגע, על כמות הנורמות שנכנסו לציבור ופוגעים ברווקים. אם זה משום "שצריך אמונה" ובעזרת תפילה החתן או כלה כבר יבואו, שהרי 40 יום קודם.. 

ואולי הבחורה בכלל לא צריכה לעשות דבר, שהרי בעל האבידה מחזר..

וטעמי הצניעות, שלא כולם בהכרח נכונים, כל שכן באיסורים הגורפים, שיוצרים נורמות שאסור להכיר בחורה במרחב הציבורי ולפי יוזמה אישית. כן כן יש מקרים שניתן לערב גוף שלישי, אבל כאשר אין?

ומה לגבי בחורה שנמצאת במכללה לבנות בלבד- ובאמת שאין לה שום הצעה - מה לה?

ומה לגבי בחור שנמצא בישיבה, ולא שומע שום הצעה כלל שרלוונטית (מי לא מכיר את הבייני"ש הממוצע שאומר שהוא אינו כמו "הישיבה שלו")

ולאחרונה לאחר שבחנתי את כמות החתונות שיוצאות מארגוני השדכנות והיכרויות הגדולים ומוכרים בציבור, איני חושב שמהם תבוא התשובה, לפחות לא במתכונת הנוכחית. 

ואם כך, אז מה?

אולי זה דרך של מיוחדים, אבל לאחר שכל הדברים החיצוניים כשלו, הגיע הזמן שאדם ייקח אחריות על עצמו. הדבר הראשון הוא להפנים שהאחריות היא שלו, ולאחר מכן לא לראות בזה פגם או בושה, אלא דבר נהדר, כן כן הוא רוצה להתחתן, וכן הוא מחפש ופתוח לשמוע הצעות, ולא רק זה, הוא פונה מיוזמתו האישית לכל אדם ערכי בחיים שלו, אם זה חברים ומשפחה (אוטומאטי) מורים, רבנים, שכנים, ומסביר להם בצורה יפה, רגועה ועמוקה מה הוא מחפש. 

כי חברים צריכים לחזור להיות חברים, והם ישמחו את החתן וכלה הרבה יותר - אם הם יפגישו ביניהם קודם. 

והמשפחה צריכה לחזור להיות משפחה, ולתפוס את מקומה הראוי לה כעוטפת ומכוונת את האדם בחום ואהבה ועזרה נפשית ופיזית, ובעת הנכונה גם הגב בשידוכים. אם זה בחינוך מבית על זוגיות ומשפחה, ואם זה חיפוש שידוך מתאים לאח או בת.

לא להבין לא נכון, איני פוסל כל שיטה, אם אתם מכירים שדכן טוב שאתם סומכים עליו ושמוכיח הצלחה - פנו אליו. ואם הוא טוב בזה, וזה גם המקצוע שלו, אז שלמו לו בצורה יפה, בכדי שיוכל לפרנס את עצמו, להתמלא במוטיבציה, ולבכך לשדך זוגות רבים. 

הצלחה ובשורות טובות

לדעתי יש יותר הזדמניות הכרויות מתאימות דרך חברים\משפחהמדרך שדכנים.

אני אתן הקבלה מחיפוש עבודה - ישנם הרבה חברות השמה וגם אין בעיה של תשלום כי על כל השמה מוצלחת מקבלים כסף.

בפועל הרבה חברות מסתמכות בגיוסים שלהם יותר על שיטת חבר מביא חבר וקשרים אישים ופחות על שיטות מיון.

הסיבה לכך היא פשוטה ישנם תכונות שחשובות אבל קשה למדוד אותם כמו יכולת לימוד עצמית, אחריות, עבודת צוות ועוד - ציונים או מבחנים לא כ"כ יכולים למדוד את התכונות האלה ולכן חברות מעדיפים לגייס בשיטת חבר מביא חבר.

סתם דוגמה אישית - את העבודה הנכוחית שלי מצאתי בעזרת קשר אישי (מישהו שעבר איתי בעבר והמליץ), סה"כ גם הרבה הזדמנויות מקצועיות (הצעות עבודה, פרויקטים קטנים) הגיעו אלי דרך היכרות אישית או אתרים מקצועים.

גם אם תפנה לכל העולם ואשתו, ותעמוד עם שלט ברחובות, בכלל לא בטוח שתקבל הצעות.

נכון, צריך לפעול, ולתור אחר הצעות.

אבל קודם כל צריך לשדר בגרות, צריך לשדר יכולת וגיבוש עצמי של אדם שרוצה להיות נשוי.

ולצערי יש הרבה בחורים ילדותיים, שרוצים להתחתן, ומה לעשות שקשה להציע להם.

מאידך, יש לבחורות המון סטיגמות טיפשיות, "קרבי", "חזק", "שרירן", וכו'.

בעיני הבעיה העיקרית היא- שלא מכשירים בחורים ובחורות להבין מה הם רוצים.

מי שיודע מה הוא רוצה- בסוף ימצא.

מי שלא יודע- לא ימצא וגם לא יקבל הצעות.

אבל ככלל זה בעייתי.

במיוחד בדורנו שיש הבדלי מנטליות בין הדורות יותר מאשר פעם.

9 שנים זה הבדל משמעותי.

אנשים מחפשים בנישואים גם מישהו שיקשיב ויבין, ולא תמיד הפרשי גילאים כאלה עוזרים...

זה תלוי איך את?? איך הוא??

לפעמים זה יכול להתאים!

אני אישית מכירה זוג שהבעל כדול ב11 שנה מהבחורה... והם זוג ממש חמוד!!!!

היא באמת בוגרת והוא באמת יכול להקשיב לה ולהבין אותה...

כמובן שזה לא מקובל אבל כלום לא שחור לבן... 

אז שיהיה בהצלה בהמשך

אבל צריך לזכור שיבוא יום שזה יהיה בולט, היא תהיה צעירה והוא לא נעים לומר- חצי זקן.

וזה עלול להשפיע.

להערכתי עד 5 שנים זה סביר, אח"כ כמעט ולא.

אם נפגשתם והתאהבתם- מילא אבל לכתחמילה לא הייתי נכנסת לזה

כמובן שזה תלוי בעוד משתנים שאת מבררת.

נגיד אני בת 18 והוא בן 26? יש ממש הבדל??

אז זה עדיין משמעותי?

צאו מזה, זה הכלל שיש לו הכי הרבה יוצאים מהכלל.

בסביבות גיל 18-23 הפער הזה ניכר בבחורים - שזה מזעזע!!!

יש גם המון בנות, ונפגשתי עם כאלה, שפשוט לא רוצות להתחתן.

אבל החברות שלהן רוצות, ולכן גם הן רוצות...

ויש בחורים שיודעים בדיוק מה הם רוצים.

זה מאוד מאוד סובייקטיבי.

יש כאלו שזה יתאים להם והיוצא מין הכלל לפעמים טוב..

זה חלוקת הדורות לפי אופי השנים והתקופה (עפ"י חברה, טכנולוגיה ועוד , גם לפי מקורות יהדות) ולפי ה'מקובל' בעניין פחות או יותר בין שנת 60 ל80 זה דור ובין 80 ל2000 זה דור אחר וניתן להבחין בדברים האלו גם בשטח שרוב הצעירים היום עד גיל 30\31 שונים מהבוגרים מהם. אני אישית יליד שנות ה80 ואחיי משנות ה70 כהבדל שמיים וארץ.. 

נסו לשים לב לזה

אם מדובר בבחורה בת 20 ובחור בן 29 זה יכול להיות מוזר.

אבל אנ למשל בת 26 ונפגשת כרגע עם בחור בן 34 ומרגישה שיש בזה הרבה יתרונות.

לבנים לוקח זמן להתבגר,ככה זה. אז לפעמים זה טוב כשבחורה צעירה יוצאת עם בחור מבוגר יותר.

כך שברור שזה לא רק הפער אלא גם מה הגיל התחתון.

גם 25 ו34 לא נשמע רע.

אינני יודעת בת כמה את אבל 9 שנים מובילות את הבנאדם לנקודה אחרת בחיים ובעיות אחרות שיש להתמודד איתן.

החיים מאד משתנים ב-9 שנים ולא כל אחת עומדת בזה.

כך שזה לא משנה מה ההפרש - אם יש מוכנות לדרך משותפת אז ההתקדמות היא יחד ובדוגמא שלך בעוד 9 שנים גם הוא יהיה בנקודה אחרת! יחד! (בדיוק כמו שכל העולם יהיה בנקודה אחרת..)

על אלה שמתחתנים צעירים - ולא דיברנו פה בהקשר הזה...

מכיר כמה זוגות כאלה שחיים באושר

אחד שהיה בן 28 והתחתן עם אחת בת 17!! ואחד בן 21 שהתחתן עם בת 28 כולם חיים באושר

התמודדויות יש תמיד אבל זה לא קשור

בקיצור זה מאוד תלוי יש מבוגרים עם ראש צעיר ויש צעירים מאוד בוגרים

בהצלחה רבה!

היא בת 24 והוא בן 32.

הקטע שהוא לא ידע שהיא בת 24, כאשר הם התחילו להיפגש, ומישהו הטעה אותו ואמר לו שהיא בת 27, וגם הוא נראה צעיר מאוד יחסית.

ככה שתכלס אי אפשר לדעת מאין ד' מגלגל את זה.

אני באופן אישי, שמכיר את שנייהם- לא חשבתי שזה יצליח.

 ד' הוכיח שוב עד כמה אנחנו לא יודעים כלום.

אם מדובר בבחור שנראה מאוד מתאים מבחינת נתונים- לא לחשוש.

(שהאשה מבוגרת מהגבר?)

אם האישה מבוגרת מהגבר- זו כבר בעיה הרבה יותר גדולה.

וכמעט לא שומעים על מקרים שזה מצליח.

שהאשה מבוגרת מהגבר (אמנם במעט) וזה מסתדר.

לענ"ד (ומנסיון אישי...) עדיין יותר הגיוני זוגות שהאשה גדולה קצת מהגבר מאשר זוגות שהגבר מבוגר מהאשה בשנים רבות.

בעל ואשה הן קודם כל צוות. וממה שנתקלתי אצל גברים שחיפשו צעירות מהם בשנים רבות זה היה כי הם רצו להוביל, ו/או סירבו להכיר בעובדה שהם מזדקנים והיה להם יותר נח לראות מישהי צעירה לידם...

אז נכון שיש זוגות מוצלחים עם הפרשי גיל גבוהים - ויש מתוכם זוגות שהם באמת צוות ולא הגבר מוביל אבסולוטית, אבל זה עדיין חריג בעיני.

אישית אני תמיד חושש שגבר המתחבר עם אישה  הרבה יותר צעירה ממנו (בעיקר כאשר האישה בגלי העשרים) עושה כן בגלל שאין בו בגרות נפשית מספיקה לאישה בגילו.  יש איזה שהוא חסרון ביחסים כאלו.  אחרי גלי העשרים (שלושים ומעלה) תופעה זו פחות שכיחה ופחות בולטת.

באופן כללי עדיף שלא יהיה פער של מעל 5-7 שנים בשנות העשרים או פער של 10-12 שנה בשנות השלושים.

באופן יוצא מן הכלל תמיד זה יכול להצליח אם שני בני הזוג רוצים, אמיתיים עם עצמם ומאמינים בה'

אני אוסיף, שלמרות שאני יודע שלא בהכרח אוסיף משהו, אני אוהב להשמיע את דעתי. 

בעיקרון - אין שום הדרכה כלל לאדם הפרטי, כלום. יש זוגות שיש ביניהם פערים גדולים מ-9 שנים, וב"ה שהם בנו בתים נהדרים מלאים אור ואהבה. 

ואולם השאלה היא על המקרה הסביר. למה על בחורה שמציעים לה בחור שגדול ממנה ב-9 שנים. 

בסה"כ זה לא דבר מומלץ, במיוחד כאשר אחד מבני הזוג צעיר במיוחר (מתחת לגיל 23 בערך). כי בחורה בת 18 שסיימה תיכון ובחור בן 27, בד"כ נמצאים במקומות שונים מאוד מכל כיוון אפשרי בערך (עבודה, לימודים, חיים, חוויות) 

ואולם עם הבחורה בת 25 והבחור בן 34, הפער הרבה יותר קטן מרוב הבחינות, וזה הרבה יותר קביל.

אני חושב שהנורמה מאפשרת עד 4-5 שנים הפרש בתור מקסימום בשביל מיינסטרים. כאשר פער סביב הוא עד 3 שנים.

אבל שוב, העולם לא עובד לפי מספרים, והמספרים שזרקתי הם מיותרים לגמרי, במיוחד כאשר מדובר בזוג ולא בציבור. וסתם כך, אז מה? אז אנשים ירימו גבה? בעיה שלהם, זה הזוגיות שלכם, ובעיקר החיים שלכם. 

הרבה פעמים הרושם הראשוני שלנו מטעה השאלה היא איך ההרגשה שלך שאת נמצאת איתו כיפית או לא?? האם את מרגישה משוחררת וחופשייה לדבר איתו על מגוון נושאים? האם השיחה בינכם היא קולחת או מאולצת (שאלות תשובות)...

אהבה לא צריכה לבוא בשנייה לפעמים רק אחרי החתונה מתחילים להרגיש את המשיכה לבן זוג לכן אני חושב שכל עוד נוח לך איתו ואת רואה שבכללי יש התאמה יש עניין להמשיך....

צר לי לאכזב את רוב חברי הפורום אבל לאהוב ישר זה התאהבות פרפרים שמתים עם הזמן !! אז מה שאת מתארת נשמע כאהבה !

קודם כל לי כיף לשמוע שיש התרחשות ערה מאחורי הקלעים של הפורום.

טוב מאוד.

את יכולה לספר לנו- מי הוא?

כלומר- לא!!! לעשות לו אווטינג

ולא לספר פרטים חיצוניים!!

אלא- לספר מי הוא באמת..

איזה דברים- באישיות שלו- את ממש מעריכה

ואני גם מצטטת: אולי מה שעשה את זה זה הזמן \המגע (לא שומרים נגיעה,לא להעביר ביקורת,זה לא האישו פה).

אני לא מעבירה ביקורת- כל אחד חי את חייו.. אני רק אומרת, שלפעמים בקשר שמבוסס על מגע  ואז כשהמגע "נמאס"/נגמר/ מאבד את הטעם- גם הקשר נמאס...

ועכשיו אני עם צדיקה- תבררי מה את מעריכה בבנאדם- בתור בנאדם.  איך הוא מעניין אותך ולא רק מה שאתם עושים..

ורק שתדעי לך שהיום אני נשואה למישהו שבתור מדוייט- הייתי בטוחה שהוא לא ישרוד את הפעם הראשונה- שונה מכ-ל מה שיצאתי/ חשבתי/ התאהבתי/ אהבתי/ רציתי/חיפשתי וכו' וכו'....

אז לפעמים- פשוט לא צריך להנעל על סגנון מסויים.

בהצלחה!

כן,יש בו תכונות טובות שאני מעריכה

הוא רגיש והוא אכפתי והוא תומך והוא מקריב למעני כשאני זקוקה למשהו.

ואלו הדברים שבין היתר גורמים לי לחוש אהבה כלפיו

אנחנו לא יוצאים הרבה זמן,בסך הכל חודש.

אני כנראה אחוש בהמשך אם זה משהו שמתאים לי

תודה לכולם,הרגעתם לי את רוב ההתלבטויות שהציקו לי עד עכשיו.

את יכולה להכניס את השכל והניתוח והלוגיקה שלך טיפה לדיון פה... ולא רק לרגש

חודש זה ממש כלום!!! בשביל קשר... מה הלחץ?!?!

תהני

זה פרק זמן די מכובד שניתן להכניס בו 5-10 פגישות, זה לא מעט.

נשמע שיש פה קשר של ממש

אולי קשה לה לוותר על הדמות החלומית אבל עושה רושם שדי טוב לה עם הבחור הנוכחי

אז תתרגמי את זה לטוב..

כמה אנשים סביבי (וגם אני) מתחבטים בשאלה הזו, איפה עובר הקו בין הרעיון שרוצים לבנות עולם עם מישהי שאפשר לעבוד איתה. ומאידך למצוא את אותה בחורה שתואמת את הדימיון אחד לאחד. 

ונדמה לי שהיא נמצאת הרחק שם באמצע איפשהו. אבל מי שיחליט איפה להניח את הקו יהיה אך ורק את. זו אינה מההחלטות הקלות, אבל זו החלטת חובה, כזו שחייבים להחליט, לא רק כאשר מתחילים לצאת, אלא עם כל בחור או בחורה, ובעבודה התמידית שמתחילה בזוגיות וקשר.

לפעמים אני תוהה איך באמת ייראה שידוך מלמעלה, כזה שאחרים עושים את רוב העבודה, ואילו בני הזוג נפגשים פעמיים -שלוש, אם בכלל. איך זה ייראה, כאשר השאלה של בני הזוג, אינה על התאמה או חלומות, אלא על התמקדות של שיפור המציאות בלבד (צריך מוטיבציה רבה בשביל זה).

איני בא לקבוע, אלא להעלות מחשבות. תראי, אני מוכן להגיד שכל זוג התפשר על דברים, ואף אחד לא "סיים" עם מה שהוא יצא לחפש מלכתחילה. אולם השאלה אינה בהשוואה, אלא במה שאת רואה בו היום ואיך זה נראה בעינייך.

שיהיה המון הצלחה (רק סיעתא דשמיא) 

לפעמים המגע רק מפריע לשכל הישר, הוא עושה רושם כאילו זו אהבה- ותכלס- מדובר במשהו גופני וייצרי לגמרי, שאין בינו לבין אהבה כלום.

לא יודעת אם זה המקרה כאן- אבל בהחלט שווה לחשוב על העניין.

ודבר נוסף- בעלי הוא ההפך הגמור שלי, ושל הטיפוס שחשבתי שאתחתן איתו אי פעם. וזה עושה לשנינו רק טוב.

כך שחשוב לדעת לא להתקבע על טיפוס מסויים- אלא לזרום ולתת לעצמנו להיפתח לטיפוסים נוספים שעלולים להפתיע.

בהצלחה!!

ואם את מרגישה שכיף לך איתו, ואת נורמלית+ לשאר הסביבה, נראה לי שאת בכיוון הנכון...

דרך אגב- יש מישהו שהתחתן עם מי שהוא דמיין?? או לפחות קרוב ולא ההפך לגמרי?

גם אם הם ערים.

הלכתי לישון ב חמש

וראיתי שהמחשב ישן אז לא רציתי להעיר אותו!

כל הלילה אין לי שם חיבור לאינט' אבל יש לי חיבור לעם ישראל וחיבור לצדיק ואולי הצלחתנו להעלות כמה תיקונים למעלה.

אבל אני לא כזאת מכורה לאינטרנט בכ"ז..

 לא רק, אבל- גם בגלל האינטרחטא

אולי ב13:00

במבט חיצוני היא באמת נראית שלילית ומביאה לשליליות

המביט פנימה רואה איך כל דבר יכול להוביל לטובה ועם זה בונה כלים (הכלה) ורגש

בשורש כל התכנסות יש התעצמות פנימית ובניית כלים לישועה, מה שכלפי חוץ יכול להראות כדכאון

הבחירה\התגובה היא אם ואיך ללמוד מהמצב , לקדם ולמנף דווקא ממה שנראה כקושי

וכן כתב בעל הסולם שצרות חבלי משיח הם הם הכלים לישועה ואין בן דוד בא עד שיתיאשו מן הגאולה כי תהליך הגאולה עצמו מביא ליאוש כביכול אבל דווקא אז בהתכנסות פנימה מתגלים כוחות הכלה חדשים לישועה , כשהיאוש החיצוני הוא רק הסח הדעת...

אבל אם זה ביחס לאדם מסויים, אז כן, זה מראה זילזול הרבה יותר גדול משנאה.

מאוד תלוי מתי איך למה וכמה.

בס"ד לק"י

כל אחד מקבל את זה גם בצורה שונה. ליתר דיוק, איך שהוא רואה את "עצמו" בתוך זה.

לפגוע)

יש כאלה שזה חלק מהאופי שלהם

יש כאלה שבעניינים מסוימים יפגינו אדישות ובאחרים התלהבות

תלוי במקרה.

וב"ה יש תוצאות... החברותא שלי מתחתן בזכות זה

בואו נקים קבוצה שעוסקת בשידוכים "יד שניה" (אוי כמה שזה נשמע רע!!!! )

אולי נקרא לזה שידוכן "תעביר את זה הלאה..."

והנה הצעת הגשה:

"אחי, בא לך להפגש עם אחת שאני חושב שהיא

לא מספיק טובה בשבילי?"

"... אחת שחושבת שאני לא מספיק טוב בשבילה" אני מבקש, למה ישר דעות קדומות?!

מישהי שלא מתאימה לי, אבל אולי מתאימה לך..

וזה לא כזה הזוי יש זוגות כאלה.

אין כזה דבר טובים ורעים, צאו מזה!

יש מתאים ולא מתאים, וכן אולי יש לך חבר שהוא יותר גבעוני?

וזה נפל כי אתה לא כזה והיא כן.

יכולות להיות אלף סיבות, וכדאי מאוד לנסות, במקום לשבת ולומר- מצב השידוכים על הפנים.

הגבעונים לא מבני ישראל המה..

מדינת הציויינים מתפוררת...

[בעיקרון זרמתי על ההערה שלך-

אבל אם התכוונת אפילו בשמץ רצינות לעניין הזה- אתה מת! 

ערבים אזרחי מדינת ישראל נחשבים מבני ישראל??...

אאוץ'!!]

אחי, בא לך להיפש עם מישהו ממש מעולה שלא מתאימה לי וכן מתאימה לך?

יצאתי עם מישהו מ-ד-ה-י-ם, באמת, אבל.. באמת לא לאופי שלי.

אישתו תזכה. באמת!

ארמי, יישר כוח על היוזמה!

"סוג בַּיִת"

כל אחד והסגנון המתאים לו.

בלי - טוב או לא טוב.

ופעם אפילו הוביל לחתונה...

דרך מאד מאד טובה ויעילה.

יש לי כישרון לחשוב על 2 אנשים הכי לא קשורים בעולם ולשדך בנהם...

ולא זה לא כי אני מוצאת קשר!! אין קשר וזה לא מוביל לשום דבר!!!

אני מעדיפה לא לנסות... פעם אחת רציתי לשדך אבל הבחור לא היה מעוניין לצאת...

זהו!

אני חושבצ שצריך איזה כישרון כדי לשדך!

אז לכול מי שעוסק במלאכה לדעתי זה מעולה!

גם אם תצליחי רק פעם, זו כבר מצווה גדולה וזכות לכל החיים.

שווה לנסות ולחשוב.

שנת 89 עיניים חומות, אשכנזיה,  יד שניה...

טסט כבר שלוש שנים, ניתן לצאת לנסיון.

נ.ב: קילומטראז' גבוה.

טוב,  לא ככה... אבל זה דווקא חכם "להעביר דייטים", לא תמיד יש לכולם דרך להגיע להצעות,

ואולי העובדה ששניכם מחפשים נותנת לכם את היכולת לקלוט, נוסף לכך ש"זה לא מה שאני מחפש/ת"

גם את העובדה ש"אולי זה מה שחבר/ה שלי רוצה?"

זה נותן לכל פגישה "ערך מוסף"- אם לא לי - אז לחבר/ה...

למרות שזה לפעמים קצת מפחיד- לגלות מה חברים/ות שלך חושבים/ות שחיפשת....

ברורב המקרים חברים מחפשים דברים דיי דומים או קרובים, לפחות מבחינת השקפה ומיקום דתי וכדומה.

לכן יש פוטניצאל...

לרוב החבר וגם הבחורה לא ירצו הם יגידו שאין מצב שהם יוצאים עם אקסית שלך ככה זה ב 90% מהפעמים על פי מחקר שעשיתי בוקר טוב לכולם

חזק

בס"ד

שלום,

חזק וברוך על דברי המוסר.

שנזכה לעשות מה שהקב"ה רוצה שנעשה.

                      בתודה ובברכה

                         חג שמח

סתם.. 

קודם כל זה באמת תלוי כמה את מרגישה לחוצה, שזה תלוי גם במאפיינים "חיצוניים" כמו הגיל שלך, והאם את נחשבת כבר "זקנה" יחסית לסקטור המסוים של החברה הדתית שאת חיה בו (ויוצאת עם בחוריו).

והקטע החשוב - אם החלטת שכן לצאת מיד - צריך המון המון מודעות עצמית.

כלומר שלכל החלטה שתחליטי במהלך הקשר תדעי ותבדקי (גם) באופן שכלי וברור שזה מהסיבות הנכונות.
הבעיה שכל אחד חושב שהוא מודע לעצמו... אולי תשאלי חברה שמכירה אותך.

בכל מקרה לא נראה לי שיש סיבה לחכות יותר מחודש או משו כזה.

סתם מעניין אותי להיכנס לפרופורציה כמה זה "יצאתי עם בחור הרבה מאוד(מאוד מאוד) זמן"

חודשיים? 3? חצי שנה? שנתיים?!?

שנים.

בערך, טיפה פחות.

עם יותר הפסקות ממספר השנים שאני חיה.

ועם הפסקה גדולה באמצע,

וזהו. נגמר.

(יש לך אישור ממני)

למרות שברמה האישית הייתי בקשר דומה של שנתיים וחצי ובלי הפסקות בכלל.

בכל מקרה לדעתי את צריכה לשים בצד את הלחץ החברתי והלחץ של אחיך הקטן שמתחתן.

לחשוב טוב ולהבין מה טוב בשבילך... האם את רואה את עצמך מתחת לחופה בזמן הקרוב או לא?

האישור

אי אפשר באמת לשים את הלחץ בצד, כי הוא שם.

והוא מלחיץ. מאוד מאוד מאוד!!!

אני רואה את עצמי עם בן זוג, ויש לי את הרצון לתת ולהעניק, והוא כל-כך גדול..  חתונה קצת מלחיצה אותי, ובטח שהריון וידלים (למרות שזה משתנה ) אבל אני מאמינה שכשאוהב מישהו באמת, אז זה יהיה הרבה פחות מאיים..

ונכון שאת הלחץ אי אפשר באמת לשים בצד אבל אסור לקחת אותו כשיקול מרכזי.

בעיקרון היה לי קשר שהתאבלתי עליו ארוכות- סביב שנה וחצי,

וגם כשיצאתי עם בחור שהציעו לי הרגשתי שאני עדיין לא שם כולי, ושבאיזשהו מקום זה קצת אונאה כלפי הבחור, 

ולעומתו היה לי אחד שהיינו קרובים לאירוסין אבל מרגע שהחלטתי שזה לא זה הייתי מוכנה לצאת מחדש

והרגשתי ממש שלמה ונקיה עם ההחלטה (עם הבא בתור התחתנתי, לא השתמשתי בו בתור תרופה...)

אולי ההבדל הוא שבמקרה הראשון הבחור נפרד ממני, ואני הייתי יוזמת ומובילה בקשר,

והיה לי מאד קשה לשמוע לא בעיקר כי ידעתי שהוא כן אוהב אבל פשוט צעיר ולא בשל עדיין

(זה אחת הבעיות הקשות בחברויות שמתחילות בגילאי תיכון בין חבר'ה באותו הגיל-

אפשר  "לבזבז" כמה שנים, להשקיע המון אנרגיה ואהבה ולהיקשר למישהו, לרקום חלומות משותפים...

אבל אי אפשר לדעת לאן הוא יגיע בעיצוב האישיות שלו עד סוף התיכון....)

ובמקרה השני, אני הייתי יוזמת הפרידה והייתי מאד נחושה שצדקתי,

ולא כי הבחור לא טוב, אלא כי ראיתי ניגוד חריף מידי מבחינתי

אז צאי ושהיה בהצלחה.

לדעתי זה מאד אישי כמה זמן להתאבל על קשר - זה גם משתנה לגבי קשרים שונים שחווה אותו אדם. יש קשרים שדורשים יותר זמן להתאושש ויש שלא.

שורה תחתונה: תשמעי לקול הלב שלך - ושיהיה בהצלחה

אם את רוצה ומרגישה שאת צריכה לצאת- תעשי את זה.

אבל תיזהרי שאלו לא יהיו פגישות מדומות, כלומר, אל תבואי שהבחור הקודם עדיין נמצא בראש שלך.

תזכרי שני דברים- לבחור החדש אין את היכולת וגם אין את הרצון להתמודד או להיות בהשוואה לבחור הקודם.

כל עוד שלא הצלחת להפסיק להשוות ולחשוב על הקודם- לפי דעתי חבל על הזמן.

צריך לעניות דעתי רצון  בסיסי להתחתן,

וכשהחתן יגיע בעז"ה תרצי כבר לקחת את האחריות והוויתורים....

בהצלחה בעזהי"ת! שה' יסייע בידך להחליט החלטות טובות עבורך ונכונות!!

תראי, אני לא מכירה אותך, ולא יודעת עד כמה הפחד הזה משמעותי אצלך.

אז קודם כל, לפני השאלה "האם לצאת עכשיו, למרות שאני לא מרגישה שאני מסוגלת להתארס עוד חדשיים ולהתחתן עוד ארבעה...?" כדאי לך לעשות משהו עם הפחד הזה... 

תראי, לא מאד פייר לצאת עם משהו , לפתח קשר ואז כשיום אחד תדברו על חתונה תקבלי רגליים קרות ותפרדו...

אבל אולי זה רק פחד, שכשתפגשי עם אדם שאת אוהבת, ידעך. (-ככה כותבים? מוזר לי משו...)

ההחלטה בידיים שלך!!

בהצלחה!!

אה!! ורציתי להוסיף שפחד יש לכולם, ושוב, תלוי איזה פחד.

שבת שלום!

לק"י

אז כבר כמה שבועות שאני מחכה להעלות שיר מתוק במיוחד לכבוד שבת..

אבל 'ספירת העומר' [מי נתן לימי אבלות את השם הזה?! זה משנה לגמרי את מהות הימים האלו..].. 

ואני מניחה שהרוב פה לא שומע מוזיקה בימים האלו.. 

מוצ"ש כבר יהיה אפשר לשמוע מוזיקה.. ואני כבר לא יכולה להתאפק.. 

אז שבת גנעדן!!!

אהבתי הכי הכי את הדוס עם המשקפי שמש שמודבק על המיקרופון! -

גלוק,

נכון שלא הבנתי אותך נכון?

ברור שקודם קראו לימים האלו ימי הספירה ורק אח"כ מתו תלמידי ר' עקיבא, נכון???

ברור שקודם הצטוונו בתורה הקדושה "וספרתם לכם ממחרת השבת.. עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'.."

ימי הספירה נחשבים לפי הרמב"ן (אאל"ט) לחול המועד ארוךשל פסח.

הם היו בתחילה לפי ההלכה ימי שמחה ,  ימים שעם ישראל מתכונן לקבל את התורה שמקשרת בין העם לאלוקיו. ימים אלו הינם ימי שמחה רוחנית, וכך הם ראויים להיות!!

במהלך הדורות נוצר מצב שחלק מימי ספירת העומר, קיבלו אופי של אבל. התרחשו אירועים שונים שפגעו בעם ישראל, כאשר האירוע המרכזי הוא מותם של תלמידי רבי עקיבא.

מותם היה מזעזע מאוד.. בחישוב פשוט אפשר לשער שר' עקיבא היה צריך ללכת כל יום לבין 500-800 לוויות!!! וכך לא יום לא יומים לא שבוע ולא שבועיים.. וכולם תלמידי חכמים! וכולם תלמידים של ר' עקיבא שאמר: "ואהבת לרעך כמוך" ותלמידיו מתו כיוון שלא נהגו כבוד זה בזה!! בלתי נתפס ממש!!!

ולכן החליטו חכמים שיש לנהוג "מקצת" ממנהגי האבלות בימים אלו. אי לכך נוהגים שלא להתחתן ולא להסתפר בימים אלה, כדי לעורר את העם לתשובה, בעיקר במצוות שבין אדם לחברו, שבהן נכשלו תלמידי רבי עקיבא.

לסיכום: ימי ספירת העומר הינם ימי שמחה, בחלק מימי הספירה נוהגים מקצת מנהגי אבלות, ומתחזקים במצוות שבין אדם לחברו.

שוין, שנזכה להרבה אהבה וכבוד ביינינו!

שתהיה שבת שלום וברכה

בס"ד

שלום לכולם,

חזק וברוך על דברי התורה.

שנזכה לקיים את כל ההלכות לפי רצונו של הקב"ה מאיתנו.

                                  בתודה ובברכה

                               שבת שלום ומבורכת

בסיעתא דשמייא!

באמת שווה לקרוא את הד"ת הזה, עכשיו לפני שבת..
משהו קטן בשביל הנ-ש-מ-ה!!! 

[לא לשכוח להקפיץ!]

שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!

האזכרה ביום השנה הראשון, הייתה לי יותר קשה מאשר ההלוויה.

בהלוויה אתה עוד לא מאמין, לא רוצה להאמין, ובטח שלא מבין ומפנים.

שיהיו רק בשורות טובות, ושלא נוביל למצב שלוקחים מאיתנו צדיקים.

והכי רע זה ביום הזיכרון, שלא יודעים לאיזה חבר ללכת.

וככל שעובר הזמן אתה רק מעכל את זה יותר, אבל צריך לזכור את התכונות המדהימות שלהם ולהעצים אותם-

(אם אמרת שהוא רוצה להתקרב ליהדות.. אז אנחנו קל וחומר צריכים לעשות את כל המצוות בדבקות יתר..)

בס"ד

שלום לכולם,

חזק וברוך על ברי התורה והחיזוק לאהבת העם כולו.

אכן, שנזכה באמת כולנו יחד לעשות מה שהקב"ה

רוצה שנעשה.

                             בתודה ובברכה

                         שבת שלום ומבורכת