בס"ד
דבר תורה לפרשת אמור
בפרשתנו מופיעים דיני שמיטה ויובל. ביובל כתוב: “גאולה תתנו לארץ” (ויקרא כה,כד) ומפורטים דיני גאולה של שדי אחוזה. בניגוד לגאולה הכללית של עם ישראל שכמעט ולא מפורטת בתורה, אנחנו רואים שהתורה מפרטת בדיוק רב את כל הפרטים של הגאולה הפרטית של שדי אחוזה. ננסה ללמוד מהגאולה הפרטית הזאת על הגאולה הכללית של עם ישראל.
התורה מצווה לאדם "שש שנים תעשה מלאכה" (ויקרא כג,ג), וגם "שש שנים תזרע שדך" (ויקרא כה,ג). האדם מייצר ופועל. לעומת זאת יש שמיטות ויובלות כדי להזכיר מי בעל הארץ כמו שמפרש בעל ספר החינוך: “משרשי המצווה, על צד המשפט, שרצה הקב"ה להודיע כי הכל שלו, ולבסוף ישוב כל דבר לאשר חפץ הוא לתנו בתחילה, כי לו הארץ.” (ספר החינוך מצווה של). כנראה, שבידיעה שיש בעל הבית, התורה רוצה שחברתנו תהיה מתוקנת, במיוחד במה שבין אדם לחברו.
הדינים האלה באים גם ללמד יסוד גדול של אמונה: האדם צריך לזרוע כדי לקבל תבואה, אבל אין תבואה באה רק כי האדם זרע. אין האדם יכול לחכות בחיבוק ידיים שה' יפרנסו, צריכים לצאת אל הפועל, אבל כל מה שאתה מקבל זה מאת ה', ובשם כך פעם כל שבע שנים, ועוד שנה כל חמישים שנה, על האדם לשבות, להודות ה' על זה שהוא מפרנס אותו, לשבת ללמוד תורה ולחזק את אמונתו בו.
אבל קורה שהאדם נלחש באמונה, מה שהקב"ה נותן לו, לא מספיק בעיניו, רוצה להרבות בכסף, משקיע הרבה וירד מנכסיו. משום כך, הוא נאלץ למכור את שדי אחוזתו “כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו” (ויקרא כה,כה). למרות ההטחה שבשנת היובל השדה תחזור לבעליה, התורה מסבירה שאפשר לגאול את השדה, להחזירה לבעליה. יש שלוש אפשרויות:
-
“ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו” (שם,שם) - אם קרוב לאדם מוכן לגאול את שדהו, אז הקונה יהיה חייב להחזיר את השדה.
-
“ואיש כי לא יהיה לו גואל, והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו” (שם,כו) - אין לו קרוב שמוכל לגאול את שדהו אבל ב"ה הוא התאמץ והקב"ה שלח לו פרנסה מרובה, אז הוא יכול בעצמו לגאול את שדהו.
-
“ואם לא מצאה ידו די השיב לו” (שם,כח) - אין לא גואל ואין לו כסף אז: “ויצא ביובל ושב לאחוזתו”. ביובל, הוא חוזר לשדי אחוזתו.
חלוקת הארץ הארץ לא נעשתה לחינם: אם שדה מסוימת שייכת דווקא לראובן ומשפחתו מדור לדור, זאת אומרת שה' רוצה דווקא שהשדה הזה תהיה לראובן ויורשיו כי כך רצונו, ואם נתנה התורה אפשרות לגאול את השדה, זה מראה לנו עד כמה חשוב שהאדם מתאמץ ויפעל עם ה'.
האור החיים הקדוש מסביר את הפסוקים הנ"ל באופן אחר:
“כי ימוך אחיך” - אחיך זה הקב"ה. בגלל מעשיהם הלא רצויים של ישראל, הקב"ה כביכול "יורד מנכסיו". “ומכר מאחוזתו” - הקב"ה נאלץ למכור את משכנו לאומות העולם, ושולח את עמו ישראל לגלות. “ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו” - הקרוב של הקב"ה זה הצדיק כמו שנאמר "בקרובי אקדש" (ויקרא י,ג). הצדיק יצליח לעורר את כל עם ישראל בתשובה. וכך נגאל. אבל אם אין צדיק שמצליח לעורר את העם בתשובה, אל תאבד תקווה: “ואיש כי לא יהיה לו גואל, והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו”, “והשיגה ידו” זה יד ה' - הגבורה, הייסורים והגלות הם תיקון האומה הישראלית להכשירה. “ואם לא מצאה ידו די השיב לו”, אם יראה האדון כי אין כוח בעם לסבול חבלים עוד, ורבו חובותיהם, “והיה ממכרו...עד שנת היובל” שהוא זמן הקצוב לגאולה בעתה ואז “ויצא ביובל ושב לאחוזתו”. אפילו ישראל יהיו רשעים, ה' מחזיר את עמו לארצו. הפירוש הנפלא של האור החיים הקדוש מדבר על שתי הגאולות האפשריות לעם ישראל: אם כל ישראל עושים תשובה – גאולה אחישנה ואם לא – גאולה בעתה.
היה – ועדיין יש - המון צדיקים לעם ישראל, אבל אף פעם לא חזרו כל ישראל בתשובה. אפילו האור החיים הקדוש כותב שהאפשרות הזאת לא רלוונטית. אין עם שסבל מייסורים כמו עם ישראל בגלות, וברור כשהוא חוזר לארצו בתקופתנו דווקא, זה לא מקרה היסטורי, אלא זה יד ה'.
יש להבדיל בין שני מושגים שהם גאולה וגאולה שלמה. התכלית היא הגאולה השלמה שכל עם ישראל יחזור בתשובה במהרה ובימינו. אבל בדרך אליה, כאיננה מבחינת אחישנה, אלא בעתה, יש שלב נוסף שנקרא "גאולה" שמשמעותו היא שעם ישראל חוזר לארצו ושולט עליה, אפילו לא חזרנו בתשובה. אשרינו שזכינו לחיות בתקופה הזאת, שנזכה להמשיך להתחזק לחזור בתשובה, לגאולה שלמה בקרוב!
שבת שלום!
]
], או כי את באמת צריכה לדבר עם מישהי, או בגלל סיבות אחרות שבאמת טובות.
מי איתי?
|תולש שיער על הראש מתוך קטע של אי שפיות זמנית|
