יפה מאוד.
כתיבה יפה, אהבתי מאוד את המילים והניסוח....
חוצמזה, המון אנשים השתדכו בלי להכיר בנות/בלי בנות שמכירות אותם..
יש בד"כ שידוכים שמגיעים מהמשפחה, מחברים נשואים, מרב שאתה בקשר איתו וכד'...
כמובן שהרבה פעמים מה שיעזור יהיה פשוט לבקש מאנשים קרובים שמכירים אותך שיחשבו על מישהי שעלולה להתאים לך... (:
מעבר לזה יש כמובן את אלו שזה המקצוע שלהם - שדכנים ושדכניות..
ואני יכול להגיד לך שאתה לא טעית, אם היית מנסה להכיר בנות בגיל הזה או רק ל"התיידד" איתם זה היה נגמר בסתם משחקים שלא היו מובילים לשום ורק היו מזיקים, ואני אומר את זה מניסיון לצערי...
וגם אם לדוגמה היית מנסה להכיר בנות בתקופה של הסניף אני לא בטוח שהיית מוצא בת ברמה התורנית שלך פחות או יותר, אתה מכיר את המצב בבני עקיבא... גם אצלי בסניף אין מישהי ברמה התורנית שלי.
(וסליחה אם אני טועה ואתה בכלל היית בעזרא)
בקיצור לא הפסדת כלום, זכית לשמור על עצמך לנישואים!
המטיילת בארץמועדים לשמחה!
אתם עדיין גרים אצל ההורים או עצמאיים?
אני מחפש סיבות ושיקולים נגד מעבר לדירת שותפים. תנו בראש
מומלץ לדבר עם הרב חיים קורץ מבית אל
אבל קצת עצבן אותי
לא מפריע לי שהוא שר על אהבה, מרגיש לי מאולץ כל הרפרנסים שלו על אהבה בתנ"ך.
למרות שיש מצב שאין לו מספיק היכרות עם העולם (או שאין לו לגיטימציה לספר על כך בציבור החרדי), אז הוא נשאר עם מה שיש.
סתם אני אומר בשביל הלימוד זכות... אבל באמת משהו שם נשמע בוסרי מאוד
הלוואי וזה היה קורה יותר
הלוואי והיה יותר ביקוש
ישיבה זה פשוט מוקד של מלא מלא בחורים שמחפשים שידוך
ויש הרבה הרבה גוונים של בחורים
בוודאי שתעשי את זה
תמליצי לחברות שלך, למדרשות, כמה שיותר
אני לא יכול לענות על השאלה האם אני מקשיב כי עוד לא התחלתי ממש..
אבל
אנשים סביבי שומעים הצעות כאלה
יש בחורים בישיבה שהם רווקים מסיבה פשוטה שאין להם הצעות..
ו
אני לא יודע אם זה משנה או משו אבל זה ישיבה גבוהה
אולי זה שונה מהסדר
לפחות אצלי בישיבה חסרות מלא בנות.
אם יש לך את האפשרות לפרסם בין בנות שכן, ללכת להירשם בישיבות - זאת מצווה גדולה
תנסי בכל דרך להגיע למקום שנראה לך יכול להיות פונטציאלי ולמצוא איש קשר משם.
גם אם זה אומר להיות מובך - משלמים באהבה את המחיר הזה.
ולשאלתך - כן.
חוץ מהעובדה שלא מתאים לי בחורי ישיבה..
יש סטייל ישיבות מסויים שאת יכולה לתאר לעצמך ששם יותר נפוצים אברכים גם בגיל 25 27 וכו'. או ישיבות שבהם יש בחורים בגיל הזה ועדיין לא יצאו לאוניבסטיה.
בכל ישיבה כזאת תמצאי גם בחורים שמעוניינים להיות אברכים אבל לא לנצח.
ככה אני ממליץ - לפנות לישיבות.
כמובן שיש שדכנים נפלאים במגזר שיכולים לעזור לך בזה, וגם להם יהיה מבחר וכו'.
נראלי שזה דבר די מובן שאישה רוצה שבעלה יהיה אברך בהתחלה
להתחיל את הקמת הבית עם תורה בכל הכוח, עד שלאט לאט נוחתים עם החיים..
אם היא מחפשת את זה בשידוכים כנראה שזה מה שהיא רוצה..
זה לא משהו פסול שצריך לנתח את הסיבה אליו.
זה שאיפה. שהיא קיימת. והיא בסדר גמור
בכולל וכיוצ"ב. מקבל מלגה וכו'.
זה בסדר גמור לרצות להתחתן עם מישהו שרוצה שגם בתחילת דרכו כנשוי שיהיה אברך.
וכן, יש ללמוד תורה כבחור ישיבה, ויש ללמוד תורה כאדם נשוי
שאתה מתחיל להקים את הבית שלך על אדני התורה.
וזה בסדר גמור שבחורה רוצה את זה. זה אפילו מעלה. בטח שלא פגם.
לא מבין למה צריך לפשפש ולבדוק למה יש לה שאיפה כ"כ מבורכת..
כי המניע העיקרי לצאת לעבוד זה פרנסה
וכל עוד אתה לא נשוי... אתה לא צריך ככ פרנסה
לכן לא נכון תמיד למדוד את זה לפי גיל, אלא לפי השנים שלאחר החתונה.
חוצמזה, שכמו שאמרתי כבר קודם, בהחלט יש משמעות לזה שבתחילת בניית הבית הבעל הוא אברך.
בתור מישהו שנמצא (הוא וחבריו) בשלב הזה אני יכול להעיד שזה ממש לא נכון. יש מקרים בהם השיקול הוא באמת פרנסה, אבל בהרבה מקרים כשאדם ישב ולמד כמה שנים טובות, הוא מרגיש שהוא כבר לא מתקדם ומתפתח רוחנית בישיבה והוא צריך משהו אחר כדי שכוחות החיים שלו יוכלו לצאת לפועל. בנוסף שלהיות רווק בגיל הזה בישיבה גבוהה, פנימיות, ביקורות, חדר אוכל וכו' בזמן שהרבה חברים שלך מסביב מתחתנים ועוזבים זה באמת לא קל. מכיר הרבה חבר'ה צדיקים ואיכותיים שתורה ויראת שמיים זה הנושא שלהם בחיים שבחרו לעזוב משיקולים כאלה. יותר מזה, הרבה פעמים אנשים נשארים בישיבה עוד מתוך חולשה ופחד לעזוב את המסגרת ולהתמודד בחוץ. ממליץ מאוד לא להינעל על הרצון להיות אברכית (אם כי אני מאוד מבין ומכבד אותו) כי זה סוגר לך הרבה אופציות לאנשים באמת צדיקים ויראי שמיים.
יש בהרבה ישיבות חבר'ה שמשדכים. בישיבה שלי למשל התמנה לא מזמן אחד האברכים לשדכן רשמי אבל הוא לא היחיד שמתעסק בזה. ממליץ להתקשר לישיבות שרלוונטיות בשבילך ולשאול.
וכי בגלל שהוא לא הצליח להתחתן עד שיעור ו' אז הוא חייב להישאר בישיבה ולהזדקן שם לבד עד שתגיע האברכית המהוללה?
ולגבי הטענה שרווק לא צריך כסף היא טענה מוזרה מכמה זוויות:
א'- אדם רוצה להיות עצמאי ולא להיות תלוי בהוריו.
ב'- אם אדם כבר למד הרבה שנים והוא רוצה להשקיע גם בתשתית כלכלית להקמת משפחתו- זה דבר בריא ומבורך, גם אם הוא עדין לא התחתן. למה חייבים להתחיל את חיי הנישואים במרדף לסגור את החודש, בעזרה של ההורים, ובייסורים של מצוקת הדיור?
ג'- הרבה פעמים זה לא רק הכסף אלא גם העבודה עצמה. שזה דבר שגם כן יש לו הרבה זוויות. (ואגב זה, במובן מסוים אפשר לומר שאפילו קל יותר נפשית להיות אברך מבוגר מאשר בחור רווק מבוגר בישיבה. זה סוג אחר של מסגרת, של עשייה, ושל חיי חברה.) ובהקשר הזה אני אוסיף שזה בריא ותקין שיש לאדם כוחות נפש רבים שצריכים לבוא לידי ביטוי ושהוא לא מוצא את עצמו תלמיד בישיבה למשך עשר שנים. וזה ממש לא אומר על רמת התורניות שלו או על אהבת התורה שלו.
באמת שואלת מתוך רצון להבין כי זה פעם שנייה שאני שומעת את הגישה הזאת-
אדם שעוד לא נשוי לא צריך כסף?
למה שרווק אברך לא יעבוד גם במקביל ללימוד התורה?
אין עניין של לעבוד עכשיו כדי לחסוך כסף לעתיד (לחתונה וכו)?
מה ההשקפה שעומדת מאחורי הגישה הזאת?
רוצים לתת לו כסף
בסוף הוא גר וחי בישיבה...
בשונה מרווקים אחרים בדירות שותפים וכו'
למה שרווק שלומד לא יעבוד במקביל ללימוד?
בדיוק מאותה סיבה שיש מלא אברכים-נשואים שרק לומדים ולא עובדים. אין פעם בלעבוד אבל יש אנשים שרוצים לנצל את כל היום שלהם לתורה. אם הם מסוגלים. וכשהחיים מאפשרים לו את זה, מכל מיני סיבות שהן - זה מה שהוא עושה. אני מכיר כאלה, זה דבר שמצוי בישיבות גבוהות. בין אם זה בבחורים מבוגרים שיושבים ולומדים כל היום ובין אם זה אברכים.
) כשהן ככה- באמת נשמעות קצת שטחיות, ואולי יש כאלה, לוידעת. למה את מכוונת שאת אומרת השוואות?
בפגישה עצמה או אחרי הפגישה?
נראה לי שמסתכלים על בנאדם בתור אישיות ולא אוסף של פרטים או תכונות, קשה מאוד להגיע להשוואות כי נשמה זה משהו אינסופי שלא שייך להשוות אליו משהו בכלל.
לכן נראה לי כשמתרכזים בצורה טבעית בעניינים המרכזים שלשמם התכנסנו אז ההשוואות ממילא בצורה טבעית מקבלות מקום מאוד מאוד שולי.
ומצטרפת למה שכתב @advfb
לא להלחם בזה.
במצב בריא ככל שהקשר הנוכחי ילך ויעמיק ההשוואה תחלוף.
ואם היא מתעקשת להשאר, צריך לברר מה חסום בקשר הנוכחי, או מה לא נסגר בקשר ההוא שעדיין מציק.
בהצלחה!
זה כואב, ובדיוחד שהציפיות מתנפצות אל המציאות הקשה.
אולי זאת הזמנה לעבודה אישית ביחס לדמיון והתיאום צפיות ביחס לדייטים.
הקדיחה תבשילו
קלקלה את תבשילו - גיטין צ, א
יש מחלוקת בשאלה מתי רשאי אדם לגרש את אשתו.
בית שמאי אומרים, שהוא יכול לגרשה, רק אם מצא בה דבר זימה.
בית הילל אומרים, שאפילו קלקלה את תבשילו, שאינה משתדלת כראוי בצורכי ביתו, הוא רשאי לגרשה.
דעה שלישית בנושא היא דעת ר' עקיבא, הסבור שאף על פי שלא מצא במעשי אשתו דבר של גנאי, אלא שמצא אחרת נאה הימנה, כלומר שאבד חינה של אשתו בעיניו, הוא רשאי לגרשה
מתוך: https://daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=459
אני מבין שיש כאן מחלוקת עקרונית איזו סיבה היא טובה מספיק בשביל לפרק את החבילה:
א'- דעת בית שמאי- רק על רקע דתי-ערכי. אם היא אשה כשרה אבל קשה לכם להסתדר ביחד- אז תנסה להתמודד עם זה ולהתגבר. (יש לציין בהקשר זה שיתכן גם שמדובר רק כאשר האשה עדין מעוניינת להישאר וזה לא הדדי. דבר שהגיוני שהיה מצוי יותר בזמנם כאשר האשה היתה תלויה בגבר, מבחינה טכנית-כלכלית, הרבה יותר מאשר הגבר באשה.)
ב'- דעת בית הלל- בעיות בשלום בית הן סיבה מספיק טובה להתגרש. ברור שלא מדובר על אירוע חד פעמי של הקדיחה תבשילו. מדובר על מריבות על רקע יומיומי. קשה לכם להסתדר ביחד? תיפרדו.
ג'- דעת רבי עקיבא- חוסר כימיה זה סיבה מספיק טובה להתגרש גם כשאין בעיות מיוחדות בשלום בית. מספיק שאתה לא מרגיש שאתה אוהב אותה. "מצא אחרת נאה הימנה", לא הכוונה שהוא בדיוק ראה מישהי ברחוב שנראית לו יפה יותר. מדובר ב"והיה אם לא תמצא חן בעיניו"- הוא מרגיש שהם לא מתאימים, שזה לא הזיווג שלו.
ואפשר לחוות את זה כמשהו משחרר.
הידיעה שאין באמת קשר בין ההשתדלות לתוצאה, מבחינתי משחררת מתחושות אשם, וגם מצורך אובססיבי בהשתדלות אובססיבית.
אני יודעת שאת שלי עשיתי (נראה לי)
ומכאן ואילך, שהוא יעשה את שלו...
שגאולה שלימה היא לא דבר שעושים בידיים,
גאולה שעושים בידיים היא גאולה מלאכותית.
אני כל כולי תלוי בחסד והגאולה השלימה היא כאולה שניתנת כמתנת שמיים ולא כתגמול לפעולה אנושית.
אני לא חושב שיש קשר קלוש אלא יש קשר מסוג ייחודי כדלהלן -
מי שלא ישתדל - לא יזכה בכלל. כדי לזכות צריך לצאת מהבית לכל הפחות.
מי שישתדל - נפתחת לו דלת. מה יגיע לו באמצעות הדלת הזאת? אי אפשר לדעת. יכול להיות משהו ממש טוב ויכול להיות שכלום ושום דבר. ככל שפותחים יותר דלתות יש יותר מקום לשפע להכנס. אם לא פותחים שום דלת - אין מצב שהוא יכנס.
החיים הם לפעמים מרגישים כעלה נידף, לא הכל תלוי בנו, זה נכון. זה מצריך בגרות מסויימת ופיתוח גישה אישית לחיות עם זה. לחיות בין אכזבה ליאוש ותקווה. זה בסדר להיות מטוטלת לפעמים.
ללכת לים
ללמוד לנגן על משהו
לקרוא
ללכת למקום שנעים לשהות בו לבד
ללכת לפגוש חברים
לארגן ארוחת חג ולהזמין חברים (אם גרים במקום שיש לך מטבח ושולחן משלך)
וכאמור, ללמוד תורה, להיפתח לסגנונות חדשים של תורה ולהכיר אותם.
או סתם לסיים ספר תהילים
בעיני כך חז"ל ראו את החגים והמועדים, כהזדמנות ללמוד תורה, להתאוורר ולהתארח.
להתעסק בחפצים ובדברים. בקושי יודעים מה הם היו רוצים לקבל בעצמם, ובטח שלא יודעים להחליט מה איש אחר רוצה. אפילו שמדובר באדם קרוב. זה לא עניין של היכרות וידיעה אובייקטיבית של מה טוב לו, אלא חוסר היכרות עם כל תחום המתנות.
לפעמים עזרה חיצונים עוזרת להתפקס ולהחליט.
אפשר יין טוב לארבע כוסות.
עזרתם! פסח שמח!באורות גבוהים
הפי
בינייש פתוחאחרונה | ערוץ ７ממש צמוד לדרום בת ים
הסניף כשר למהדרין (וגם טעים)
לא יודעת אבל אם כשלפ.
המטיילת בארץ
