בע"ה
סליחה על ההתפרצות (סה"כ שמינסט...)
בעקבות שאלה שמישהו אצלנו שאל בישיבה -
איזה ישיבות מגבילות את גיל הנישואין בין באמצעים כלכליים [איום בחוסר דיורת/מלגות] ובין באמצעים אחרים (סילוק מהישיבה?)
תודה מראש מהזנב שלי.
שזה או תחכה עד שיעור ד',או שתחפש לך ישיבה אחרת. לא שמעתי על עוד מקומות.
או לפחות לא מעודדים את זה עד שיעור ד'.
עד שיעור ד' לחתונה ולחיי זוגיות נכונים!
עד עכשיו הבחורים שיצאתי איתם מאלון מורה היו הכי רציניים!
מאפשרים מגורים לאברכים רק מאמצע שיעור ב'/ג'..
משו כזה.
מחוסר מקום מעדיפים לתת לכאלו שיותר שנים שם
וגם מגבילים את החתונה עצמה בסכום כסף זעום למדי..
זה ששתיהם זה הגבלה?..=]
אחרי 3 שנים בישיבה.. מקבלים מלגה, אם אין לך 3 שנים אתה מקבל את מה שמקבלים ממשרד הדתות.
אם התחלת בשיעור א' אז אולי זה קצת שונה..
הציעו לי הצעות להיפגש עם בחורות ואני השתדלתי לא להיות בררן ולא פסלתי אף אחת, אבל כל הפעמים יצא שהם פסלו אותי, אבא תעזור אני לא יודע איזה טעויות עשיתי שהבריחו אותן, אני מאמין שבנות ישראל קדשות לא "ברחו" ממני סתם ללא סיבה, אבל אבא למה....תעזור תרחם, ותעשה שעוד השנה במהרה אני ימצא את החצי השני שלי, את אישתי, אבא אני יודע שאיני כדאי כי אני חוטא אבל אבא תעשה למען עם ישראל אבא תרחם בגלל שאני הבן שלך, תודה בנך שאוהב אותך ולפעמים קשה לו עם הגזירות שנגזרו.
והתשובות שלהם נעו בין יש לי תחושה שלא לבין אתה נראה לי חמוד והכל מתאים אבל אני לא מצליחה לפתח את ההרגשה כלפיך, אז לפי מה שידוע לי שזה שהבנות האלו אמרו את זה, זה לא אומר שהם פסלו בגלל דבר אחר ונראה לי שיש סיכוי גבוה שבנות מפחדות לומר את האמת בפנים(כמו אתה לא יפה, אתה ברברן ועוד...)
אני לא חושבת שבנות מפחדות לומר את האמת..
גם אני "פסלתי" מישהו על זה שפשוט הרגשתי שזה לא זה! ובאמת לא התחברתי!
והוא היה מתוק ומוצלח! ואפילו נראה כמו שאני אוהבת!
אותו אידאל ואותה האש בעיניים, אבל פשוט לא הצלחתי לחבר ביננו..
והיה איזה עומק מסויים שהרגשתי שחסר לנו-
אפילו שלא ידעתי להגדיר במדוייק מה.
אחרי הרבה התייעצויות עם מבוגרים שמוסמכים בנושא (ולא רק ההורים, שהם לא תמיד אובייקטיבים.)
החלטתי לחתוך. זה קשה וכואב אבל לפעמים זה פשוט לא זה!
אין רצון לרצות את הבחור - ולא ברור למה.
בהצלחה גדולה גדולה בהמשך!
והלוואי אמן שהקב"ה יפגיש את כולנו בשנה הקרובה עם הזיווג הנכון לנו- ושנדע לא לפספס אותו!
אני לא יודע כמה אמת יש בתשובות של מדוייטים שנפרדו.
בהתעלמות מ"כל מקרה לגופו".
מדובר בעניין רגיש, אתם יכולים לראות את זה, מהשקט וגמגום שמגיע לפני בשיחת טלפון, וכל דבר אחר.
וזה כלה בכך שאף אחד לא רוצה לפגוע או להעליב.
הרי כאשר פוסלים בן אדם, פוליטקלי קורקט זה בגלל שאין התאמה, תכלס - פעמים רבות זה בגלל חסרונות שיש בשני.
אני הייתי מחלק את הסיפור שלך לשניים:
1. אם אתה מתנהג סביר, מתלבש בסדר, ובסה"כ בחור טוב, אז זה בכלל לא נוגע אליך. כאשר תגיע בחורה שתדע להעריך אותך דווקא כפי שאתה ולפי מי שאתה, אז בעז"ה היא לא תפסול.
2. סיעתא דשמיא
אם סעיף אחד אצלך בסדר, אז סיעתא דשמיא- להיות יהודי טוב, המון תפילות ומצוות ומעשים טובים לעמך.
אבל לדעתי כדאי לך לחשוב עם עצמך מדוע עד היום כל הבנות פסלו אותך. אם היית אומר רוב הבנותהייתי רואה את זה קת אחרת. אבל כל הבנות, אני חושבת שיש כאן אולי משהו שאתה יכול לשנות גם בעזרת עצמך.
את כולם פוסלים, פסילה לא מעיד על דבר מה לא תקין חלילה, ככה העולם מתנהל, זהו הטבע, אבל פסילה תמידת וגורפת, לדעתי, יכולה להיות לה סיבה אולי אפילו קטנטנה! שברגע שבע''ה תעבוד עליה המצב יראה אחרת.
אמרת שששאלת את הבנות והתשובה הייתה מתחמקת. ניסית לשאול חברים? משפחה? תבקש מהם שלמען עצמך! אתה רוצה לדעת מהי האמת.
ואם גם הם לא עוזרים, שב עם עצמך. תסתכל במראה, אל תוך העיניים. תתמקד. תעשה הכל כדי להתחבר למקום נקי בתוך עצמך, אולי התשובה נמצאת שם.
שוב- את כולם פוסלים. אבל לדעתי, בלי הקשר לחתונה אפילו, כשפסילה היא קבועה, משהו בתוכך לא יאמין יותר, בעצמך, במה שאתה שווה ויכול.
ואתה שווה ויכול, בטוח!
אם אתה צריך עזרה- אתה מוזמן.
ותמשיך להתפלל- כמובן.
אל מי שהכל שלו.
בהצלחה.
אבל עדיין- למען עצמי ורק למען עצמי... הייתי עושה בדק בית.
אני תמיד לקחתי את זה ככה:
אם הם אמרו שלום ואם זה נגמר מאוד מהר (וזה תמיד נגמר מאוד מהר אצלי) זה רק כדי שאני לא אסבול משקעים אח"כ ואצטרך להתמודד איתם.
רבש"ע מפגיש אותך או נותן לך את כל האפשרויות שיכלו להיות אבל מוריד ממך את העגמת נפש.
וזה כנראה נכון, כי בסוף אני התחתנתי עם מישהו שהיה היחיד שהקשר שרד מעבר לשלוש פגישות... !
אז תודה! הוא פשוט עוזר לך, מציל אותך.

זה נכון לגבי זה שיש כאלו שפוסלים אותך.
זה לא נכון לגבי זה שכולם פוסלים אותך.
ועוד דבר- זה יפה שסוף הסיפור יהיה ''בסוף התחתנתי''. ב''ה. אבל העניין הוא לא רק להתחתן... העניין הוא איזה אדם עומד שם מתחת לחופה. מי אתה בזמן בו אתה מתחתן. מה עברת. ולאדם יהיה הרבה יותר טוב עם עצמו ברגע בו הוא עבר גם חוויות של רצון אליו, של קבלה, הדחיה התמידית הזאת יכולה להרוג בנ''א. גם אם הוא מתחתן בסוף. זאת דעתי.
הרעיון הוא לא לשרוד מישהי שתחגגו ביחד מסיבה של אירוסין ואז חופה.
חתונה זה רק השער לנישואין, לעולם חדש לגמרי. והאדם שמגיע לשם - כדאי שיהיה מוכן...
וופל אמריקאיאת לא מכירה הסכמה של נענוע הראש מצד לצד (ימין לשמאל).
שזו הסכמה של בערך. מסכים עם הרעיון, לא עם כל הפרטים, וכו, וכו וכו.
זה מזכיר לי את ההסכמות הרציניות של רבנים לספרים.
במקום לכתוב על בקיאותו של האברך החשוב, הם כותבים הקדמות עם ביקורות וסייגים, ומה הם כן מסכימים, ואיפה הם חולקים וכו..
בנוסף - "לגמרי"- בא להדגיש, שזו הסכמה לדבר ממש חשוב בעיניי - שחיפשתי,או מביע את דעתי. יותר מהסכמה רגילה של דברי טעם.
וופל - הייתי חייב, את מבינה.
אווךך צריך להגביל לך את כמות המילים בהודעות..
אגב הסכמות לספרים - היה על זה מאמר השבוע ב"בשבע" מהרב חיים נבון, לא ממש קראתי אך נשמע מעניין.
אילו ידעת כמה הגבלות ומחאות יש נגדי בערוץ, על אורך, על צורה, על סעיפים, על התמונה, על...
אבל נו, זה מה שהופך את זה לכיף 
אני יכול להבין את הרב נבון, תראי את ההסכמות שיש בספרים שלו.
ותכלס, הוא גדל בעולם אחר. אבל מכאן ואילך אשתוק, אין לי עניין לנצל"ש. וזה מהדיונים העתיקים.
שאדם עובד עם הביקורת שלו כל הזמן ובודק שהוא לא פסל על שטויות, וועוד משהו - שלא ירד לו הביטחון העצמי.
לא אמרתי לנפח אותו סתם, אבל שלא יחשוב שהוא אפס אם לא רוצים להפגש איתו.
בסוף מתחתנים עם מישהו אחד. לא עם סטוק. ואם אדם עובד נכון - אין סיבה שזה לא יעבוד.
אין סיבה שהוא יפגע.
שישמח, שיפעל, שיתנדב, שיעבוד על המידות הטובות שלו, יעבוד לפי השכל הישר - ואת השאר תשאירו לקב"ה.
הוא יודע מה הוא עושה.
תעשי דברים שמחים, אל תחשבי על זה יותר מידי, ויהיה בסדר.
תחשוב טוב - יהיה טוב (תאמין בעצמך...
)

אולי זאת הבעיה שלך?
אתה צריך להיות קצת יותר פעיל לפני שאתה מגיע למסקנות מרחיקות לכת על החיים והגורל, אין שום סיבה להציק לבנות בשאלות על מה ולמה.
אם מישהי מרגישה שזה לא זה היא לא חייבת לתת שום הסברים ותירוצים.
כל המעונין למסור לי שמות שבעז"ה בלנ"ד אזכיר על ציון רבינו רבי נחמן באומן. יוכל לעשות זאת עד השעה 17:30 למייל:stamdavar@gmail.com (לאחר השעה הרצ"ב לא בטוח שעוד אראה מייל).
ואין שום סיבה לצאת ולהתפלל בגולה.
בחיים לא הייתי מרשה שמישהו יתפלל בשמי, עבורי, או עבור כל אחד היקר לי על אדמתה המקוללת של אוקראינה ולא משנה מי קבור שם.
תודה!חיזקת אותי...באהבת התורה,העם והארץ...חג שמח וקדוש!!!
ראשית לא אתה נוסע.
שנית, הרי ידוע מה שכתוב בהלכה על מקום מנוחת הצדיקים ששם התפילה מקובלת ביותר ופרי הראץ כתה עך כך וגם על זה שמותר לצאת חוצה לארץ וכו' .
אם תבקש אז ארחיב.
מי שרוצה יכול להביא לי את שמו שאזכיר בירושלים, המקום אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.
אגב, תשמעו סיפור. עבדתי פעם בשיקום של הר הזיתים. יום אחד מגיע אלי תייר נוצרי ושואל אותי איפה הקבר של הנביא מלאכי.
מישהו יודע???
אני לא ידעתי. אוי לאותה בושה.
בהר הזיתים.
ב"ה
יכול תמיד להביא לי שמות לתפילה (אני הקטן ..לא יודע מה התפילות שלי שוות אבל אני מנסה..) בהר הבית מקום מקדשינו שנבנה אותו במהרה בימינו אמן!!
אני
אני מטורפת לשאול שאלות כאלו..
אבל עלתה הרגשה וראיתי באינטרנט ואני שואלת..:
האם באמת מה שמביא אושר וסיפוק לאדם זה להגיע לתובנות חדשות- להבין כל פעם את המציאות של הדברים יותר נכון?
הרבה פעמים יוסיף דעת - יוסיף מכאוב,
אבל לדעתי בכל מקרה אם האדם קצת סקרן ולא יותר מדי טיפש - כל החיים הם ממילא תובנות חדשות.
אי אפשר להימנע מזה. אי אפשר להפסיק לחשוב, אז זה לא כל כך משנה אם זה מביא אושר או לא - זה פשוט קורה...
אבל בעיניי - הדבר שהכי מביא אושר לאנשים הוא להרגיש שהם מוסיפים טוב לעולם!!
אבל אין לזה סוף. אם בזה אדם יתלה את אושרו הוא לעולם לא יהיה מאושר
כן.
לא רק זה מביא אושר, אבל בהחלט גם אחד מהדברים שגורמים להרגשה הזו.
הקב"ה ברא את האדם בצורה כזו שהוא ישאף להגיע לאמת, וכל הבנה יותר טובה של המציאות זו סוג של "תשובה" של האדם. לשוב אל המקור, אל האמת.
רבים אומרים לנפשי, אין ישועתה לו באלהים סלה.
רבים אומרים.
שכנים קרובים.
ואחים רחוקים.
ונשואים.
וסתם מתנשאים.
לדוד. ה' אורי וישעי, ממי אירא?
ה' מעוז חיי, ממי אפחד?
הוא בררן.
הוא לא באמת רוצה.
אם הוא היה רוצה באמת כבר מזמן הוא היה נשוי.
ככה זה הרווקים של היום.
החיים זה לא הוליווד.
כל אחד יכול להתחתן עם כל אחת, אם רק ירצו.
אל תחפש ניצוצות. האהבה תבוא אחרי החתונה.
ואיך נראה לך שההורים שלנו התחתנו?
ואתה אלהים מגן בעדי. כבודי ומרים ראשי!
ובשעה שאדם מצטער, שכינה מה לשון אומרת. קלני מראשי, קלני מזרועי!
ה' לי, לא אירא!
וההורים לא מבינים. ושותקים.
כי אבי ואמי עזבוני, וה' יאספני!
אבל כאב איום מפלח.
עד כ' שנה יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה לאדם מתי יישא אשה.
כיוון שהגיע כ' ולא נשא אומר: תיפח עצמותיו.
אל תעזבני ואל תטשני, אלהי ישעי!!!
בן עשרים שנה ולא נשא אשה – כל ימיו בעבירה.
בעבירה סלקא דעתך?
אלא כל ימיו בהרהורי עבירה.
כל ימיו!
ולעשות רצונך אלוהי חפצתי!
ומהלך ברחובות קריה
ונזכר בחרם הקדמונים שלא ידור מי שאינו נשוי בירושלים.
ובת קול מהדהדת:
לא לתוהו בראה. לשבת יצרה!
אל תסתר פניך ממני, אל תט באף עבדך, עזרתי היית!
אל תטשני!
ואל תעזבני, אלהי ישעי!
ויש,
ורק קול אחד עיקש
לא מתייאש
ומבקש:
קוה אל ה'.
חזק ויאמץ ליבך.
ושוב,
וקוה אל ה'.
הסתפקתי מאד מאד האם לפרסם את הקטע הנ"ל.
הוא קשה. אולי קשה מידי.
אולי זה מסוג הזעקות שלהן יפה הכתוב "במסתרים תבכה נפשי".
זה גם בכלל לא המקום שבו אני נמצא. אני נמצא במקום הרבה יותר שמח ושלם עם עצמי, ויודע ומרגיש שה' איתי לאורך כל הדרך.
אך בשבוע שעבר הרגשתי גם את הכאב הזה. והוא קשה יותר מכל מה שאפשר לחוש במסע הזה. כאב חזק שפילח ועבר לו.
רעה חולה פושה לאחרונה, משני צידי הקשת – מהקרובים ביותר ומהרחוקים ביותר. סוג של העלאת טענות בפני קודשא בריך הוא. כאילו הוא באותו מפלס של יחסים עמי כמו האחרים חלילה. הבנה לא נכונה, מוטעה ומטעית, של דברי חז"ל. ומתוך כך נגרמת – אוי לאזניים שכך שומעות – מעין הסתה כלפי מעלה.
לא לכך היתה כוונתי!!!
"תמים תהיה עם ה' אלהיך". התהלך עמו בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו.
רציתי רק לבטא כאב מסוג שונה (שנראה לי שייך לבנים ולא לבנות). שבשונה משאר ההתמודדויות, בהן ייסורים מזככים ומטהרים, בנושא הזה הכיוון הפוך. ואתה – ממש אתה - נהיה אדם פחות טוב.
וזה הכי כואב.
מקווה שהבהרתי.
תודה רבה
ששיתפת/פרסמת.
יפה וכ"כ רלוונטי.
ועם כל הכאב והקושי, צודקים..
אם אתה דחית יותר מבחורה אחת, רוב הסיכויים שאכן אתה בררן מדי.
אם לא, תזכור ש"לא עליך המלאכה לגמור.."
סליחה על הנצלו"ש (ניצול השרשור), חז"ל גילו לנו שאדם ניכר בשלושה דברים: בכוסו ובכיסו ובכעסו(=צערו). ולמרות ההסבר המשכנע לבחירת הכינוי איכה, לא לחינם בחרת להמשיך להשתמש בו.
לפעמית המציאות היא כ"כ פשוטה, לא צריך לסבך הכל בחיים.
לגבי הרגישות- אני לוקח את הסיכון. (מי שלא מנסה לא טועה)
וכמובן שאיני מחייב אף אחד לקרוא את תגובותיי פעם אחר פעם.
שבת שלום ומבורך.
לא אכפת לי אם תפגע בי. אבל התגובה שלך לאיכה איומה ואכזרית. ולכותרת שלך אין הגדרה במושגים שלי. הבוז לך.
אתה באמת לא ראוי לתגובה.
הדבר האחרון שאני רוצה זה להיגרר לכסאח בפורום. אבל עברת את כל הגבולות.
ואם לשפוט לפי הרגישות שלך, כל חברי הפורום, ואיכה במיוחד, מבינים דבר או שניים יותר ממך בזוגיות.
הפורום הזה הוא במה שלנו. של כל מי שרוצה להתייעץ או לשתף בשמחה וברגעים קשים.
תן לי לנחש את הצורה שבה כתבת את ההודעה הנבזית הזאת.
אחרי שחזרת מקניות לשבת,
סיפרת סיפור לפני השינה לילד,
אכלת ארוחת ערב עם אשתך,
התרווחת בסלון וקראת משהו,
ונכנסת לפורום שלנו.
וראית,
שורות שכתבו מכל הלב
אנשים שלא עשו קניות לשבת,
לא ספרו סיפור לילד לפני השינה,
אכלו ארוחת ערב לבד
וכתבו באחד המקומות היחידים שהם יכולים לשתף בהם עם אנשים שיבינו אותם.
וכמתלהלה היורה זיקים, חיצים ומוות. כן איש רימה את רעהו, ואמר: הלא משחק אני!
הבוז לך.
בקשה קטנה לי אליך (ומי מחברי הפורום שמסכים בבקשה שיצטרף).
זה המקום שלנו. אין לנו הרבה מקומות אחרים. אם תכתוב כך פשוט אנשים טובים ויקרים ירגישו שהפורום אינו מקומם, ויעזבו. טוב לנו לשמוע גם עצות, וליהנות גם מחכמת חיים של מנוסים מאיתנו. אבל אנא ממך, תשאיר את המקום הזה בטוח בשבילינו לפרוק, לכתוב ולשתף.
ותתנצל בפני איכה.
אין צורך לקרוא את תגובותיך פעם אחר פעם, אחת מספיקה בהחלט.
להגיד לרווק "ה ה ה, אתה רווק" - זה לא להצביע על מציאות פשוטה, זו פשוט אונאת דברים.
כמתלהלה היורה זיקים ואמר אך משחק אני.
נכון שהיא בחרה את הכינוי הזה, אבל אני בטוח שאם לזה היא אכן התכוונה - היא היתה מאוד שמחה להפסיק להשתמש בו.
לא היה פה שום סיכון, כיון שלא היתה רגישות כלל.
חבל.
זו לא מלחמה. ח"ו.
אבא שמואל הוא יהודי יקר, גדול מאיתנו בחכמה ובשנים, ווודאי גם במעשים טובים.
גם לי קשה מאד עם מה שכתבתי. אבל קצת לא היתה ברירה.
יש פה רק בקשה, ונשתדל להרבות באהבה ואחווה!
היות ויותר מאחד הבינו את דברי באופן שגוי.
כל היכרותי את 'איכה' הגולשת היא מקריאת הודעותיה ותגובותיה, אין לי כל הכרות אישית איתה, ואין בדברי כדי לבקר אותה או את דבריה. ובוודאי שלא לפגוע בה או בכל גולש אחר.
תודה לכל מי שהאיר והעיר.
שמעתי על אנשים שמגיעים לדוכן אתרוגים עם זכוכית מגדלת ובוררים היטב. הם רוצים את הכי טוב.
יש כאלה שימים שלמים עוברים על כל הבתים למכירה שברחוב, בודקים ומתלבטים על כל מטר רבוע.
לפעמים, חברים רוצים לקנות מחשב, או עגלה לתינוק, אולי תנור חדש, וכמה חודשים הם בכל אתר אינטרנט וכל חנות לבדוק מחירים ומה הכי משתלם ובכזו בררנות, כאילו....
כאילו שזו חתונה.
מה העניין עם הבררנות?
ודאי שאדם בורר לעצמו את הכי מתאים. הוא מחפש שותפה לחיים. מידות וייחוס וכל מה שמתאים.
אז נכון-צריך לתת צ'אנס, לנסות להכיר ולקלף קליפות ולא לפסול על ימין ועל שמאל.
אבל נראה לי שמותר לברור. ולפעמים צריך לומר לא לאחד או שתיים או 10, כדי שנהיה פנויים (טכנית ונפשית) לאחת/האחד שבררנו כדי להגיע אליה/אליו.
ובע"ה שכל אחד יראה בגאולתו הפרטית בעניין זה ובכלל.
אגב-מותר לשדך בשבת. לכאורה למה זה לא פשוט וצריך להדגיש את זה?
אולי כי אסור לברור, אלא לשם שידוך הבנות.....
תסמנו יעד (בן כ' לחופה), ותאמרו עד הגיל הזה אני בורר, אח"כ תקחו מה שיש כי לא ישאר..
יש שמחפשים להיות דומים, ויש המחפשים להיות משלימים, ואני אומר עדיף להיות נשואים!
גם אם יהיה זוג הכי מתאים בעולם, עדיין יהיה להם הרבה עבודה על המידות..
אמר פעם מישהו , ביחס לכאלו שהולכים למקובלים לבדוק התאמה בשמות, (לא ציטוט מילה במילה) תחליטו שאתם מתאימים ואנחנו נתאים את שמותיכם..
שיר יפה אבל ........................אבא שמואל צודק...............
מסופר שפעם אדם ישב בבית והתחילה שרפה- באו השכנים אמרו לאדם צא אחוצה הבניין בוער אמר האיש אני בוטח ב' הוא יציל אותי
עברה שעה הגיע מכבי האש אומר לאיש צא האחוצה אמר האיש אני בוטח ב-ה' ה' יציל אותי
עברה שעה הבניין כמעט נשרף - מגיע מלאך מהשמים להוציא את האיש אומר האיש למלאך- אותי לא מעניין ה' יציל אותי
בקיצור האיש נשרף מגיע לשמים אומר ל-ה' אני בטחתי בך איך יתכן שנשרפתי
אומר ה' מה אתה רוצה שלחתי לך את השכנים את מכבי אש אפילו מלאך ולא התעוררת עוד לא הבנת
שלחתי לך את אבא שמואל ועוד לא התעוררת עוד לא הבנת ............שהכל ידך ובללבך לעשות........
ואיכה את מוכנה להפסיק להכות בכל המלאכים שנשלחו כדי להעיר אתכן/ם (את איכה עם א לא עם ה)
אני לא תופסת איך אנשים יכולים לצאת במסקנות?
גם על אנשים שאני מכירה מקרוב אני לא מעיזה למתוח ביקורת בצורה כזו , ק"ו שלא על מישהי שאין לי שום היכרות איתה!
מאיפה לך לדעת אם ואילו מלאכים נשלחו אליה? מאיפה לך לדעת מה הניסיונות שבהם היא עומדת?
וזו לא פעם ראשונה שמתעצבנים כאן על התגובות הללו. הלו, תתייחס ברצינות!!
אתה מוכן להפסיק להכות בכל המלאכים שנשלחו כדי להעיר אותך? (שם,שם)
ולא אל תגידו שאתם מנסים לעזור....
כי אתם לא!!!!
סליחה שאני מתפרצת ככה אבל זה פוגע... תתנו לנו לשפוך את הלב על מה שמעיק לנו ובלי הערות...
ושוב סליחה לא התכוונתי לפגוע פשוט להעיר...
אז שילה ואבא שמואל תנסו לא להעיר הערות פוגעניות...
שיר פשוט נוגע
ועמוק
וכואב-כואב כואב
וכתוב ממש ממש טוב!!!!!!!!!!!
ומיביא ממש טוב את דוד המלך, וחזל, ואת עובד-השם-של-ימינו
קווי (הפרי) זה מלשון "לישועתך קיויתי השם"
היטבת לבטא..
ולנו נשאר רק לשוב ולקוות..
שאננה טובה!

בתקווה לשנה טובה,
שנה של שמחות וחתונות,
בקרוב!! בע"ה..
בעזהי"ת
המון זמן לא כתבתי פה, אבל חשוב היה לי ממש להגיד שריגשת ונגעת בעומק הלב..
שנה טובה, שמחה ומאושרת עם המון המון בשורות טובות!
ישועות כלליות ופרטיות.. 
א-מ-ן!
שצריכים איזה נס קטן כדי שיצליחו להתחתן
כאלה שעברו עשרות בחורות
ומאות פגישות,
אלפי עצות
ומליוני התלבטויות,
ומרוב עומס כל בחורה נוספת נראית להם כמו מספר ברשימה ארוכה של אכזבות.
והלב נסגר.
כה אלול זה יום תחילת בריאת העולם
אז אולי תבונן במשו מהימים האלו...
יום א' לבריאה נקרא "יום אחד".
לא "ראשון"
כי הוא יחיד- ואין כלום מבלעדו.
רק היום שאחריו- הוא היום השני. ולמפרע- הוא גורם להיום אחד- להיות "רק" ראשון...
ביום השני- נוצרה השניות. שיש שניים בעולם.
שני ימים
ושני מים- למעלה ולמטה
וכמיהה ביניהם
ואולי הקפיצה הכי גדולה שמדויטט צריך לעשות בתודעה שלו\ה--
זה לעבור מתודעה של סידרה- ראשון\שני\שלישי\חמישי\שנים שר\ הבחורה הארבעים ושלוש....
לתודעה של- "אחד"
שזהו. זו היא ואין בלתה.
וכל הטוב וכל האושר וכל היופי נמא- אצלה
ואם יש משו בקשר שטיפה קשה- זה סיבה למה לרצות אותה יותר... ולמה לעבוד יותר כדי לקבל אותה... ולא סיבה למה לפחד ולברוח
קשה לחכות עד שתגיע הביתה, אה?
מצחיקים אבל חמודים, שיהיה לכם הרבה טוב.
שנצליח בע"ה....
טעטע!!! - נס!
אחותי היקרה, אהובת נפשי, התחתנה בגיל די מאוד מאוחר.(תחשבו על גיל, תעלו. קיצור מאוחר) ואני ראיתי אותה בימי הרווקות הארוכים שלה שנדמה וכמעט לא נסתיימו, איך חזרה מעוד דייט שבכלל לא שייך ושפכה כמים ליבה וארובות עיניה.. והתפללה והתפללה ובכתה והתייאשה אך המשיכה לחפש. עד שמצאה אותו, ולא,לא בדרך ניסית.סתם עוד דייט. ולא היה לה קל להחליט שזה זה,בכלל לא, היא הייתה כבר בוגרת ומקובעת וביקורתית ועוד ועוד..
והנה, שנה וחודש בדיוק אחרי החתונה שלהם, הם חובקים תאומות. והיא מאושרת עד הגג ומעבר לו. יש דין ויש דיין
כל המעונין למסור לי שמות שבעז"ה בלנ"ד אזכיר על ציון רבינו רבי נחמן באומן. יוכל לעשות זאת עד השעה 17:30 למייל:stamdavar@gmail.com (לאחר השעה הרצ"ב לא בטוח שעוד אראה מייל).
היי,
אני ממש חדשה בכל העולם הזה של הפגישות/דייטים/הכרויות (אני אפילו לא סגורה עם עצמי איך אני מגדירה את זה..)
אני מתלבטת בשאלה איך יודעים אחרי הפגישה (נשמע לי יותר מכובד מדייט
) הראשונה/השניה אם להמשיך הלאה או לא..
מצד אחד- לא הרגשתי שאני נהנית, לא היה מעניין במיוחד, לא מרגישה ציפיה לראות אותו שוב
אבל מצד שני- יש התאמה בסיסית, אין סיבה מהותית להגיד לא (אלא אם כן מראה חיצוני נחשב..)
חיפשתי קצת בהודעות ישנות בפורום וראיתי פרמטרים שיהודית כתבה (אני מצטטת):
א. האם תהיי גאה להציג אותו בפני משפחה וחברים
ב. האם השיחות ביניכם זורמות
ג. האם המטרות שלכם בחיים תואמות
ד. על איזה מישור ריגשי כל אחד מכם חי
ה. מה אתם חושבים על כסף.
כמובן שלא מבררים את כל זה על ההתחלה, אבל אלו פרמטרים מאוד יעילים כדי לקבל אינדיקציה סבירה על מה שמצפה לכם בהמשך
(סוף ציטוט)
אז ככה: לגבי הקריטריון הראשון- אם המראה החיצוני שלו מפריע לי עכשיו, זה אומר שגם בעתיד אני לא אהיה גאה להציג אותו? או שאם אני אצליח להתגבר על זה בעצמי אני גם ארגיש נוח להציג אותו בפני הסביבה?
לגבי הקריטריון הרביעי- מה זה אומר מישור ריגשי? במה זה מתבטא? איך אפשר לבדוק את זה?
אשמח ממש לקרוא את תגובותיכם![]()
מכיוון שקל לומר לך להמשיך שהרי מה יקרה אם תיפגשי עוד פעם ....מקסימום ....
ומצד שני קשה להגיד לך לא להמשיך שהרי החשש של פספוס בת הקול (קצת רציני
הוא גדול ....
בנוסף , מסתמא את מעונייינת להמשיך לבדוק אבל מצד שני את לא רוצה להתפשר
הרי את רק חדשה בעולם הזה של הפגישות ( מסכים , דייטים זו מילה לא הכי מכובדת )
לכן נראה לי לומר לך שלשאלתך יש כבר תשובה והיא משתנה אצל כל אחד
מה שאנו יכולים לעשות זה רק לתת לך תחושה של בטחון בהחלטה שתחליטי בין כך ובין כך .....
נראה לי שבמקרה כמו שכתבת (אם את באמת מתלבטת ולא מחפשת תימוכין לנטייתך אם ישנה לכאן או לכאן )
כדאי פשוט לשמוע לעצת רוב הרבנים/יות והיועצים למיניהם ולהיפגש שוב ...
ועם הזמן ההתלבטות תיעלם ותוכלי להחליט בצורה יותר בטוחה לכאן או לכאן .
בשורות טובות ובע"ה בהצלחה !
זה ממש לתוי כמה את בררנית
או כמה יש לך את "זה" בלקלוט אופי של בני אדם...
אני בד"כ פסלתי על הדייט הראשון- אם חזרתי משם ככ עצבנית שהייתי חייבת להכנס לחנות יצירה כדי להירגע... (טרפיה די יקרה האמת... אבל נו
)
או אם זה ברור שממש היה ל-א ז-ה
חוצמזה שיש את השיקול דעת של הבחור- ותתפלאי כמה יכול להיות כיף להיעזר גם בדעה שלו
(גם אם הדעה שלו היא לחתוך... זה יותר קל לשמוע עוד דעה בעיניין- וזה לא רק ההחלטה שלך... כה שיש פה אבסורד)
בורכה הבאה לפורום, ולעולם הדייטים
יה"ר שתזכי לעוף מהר מהר פורום אחד או שניים למטה...
אם את מתלבטת על הנק' שהעלית-הן משתנות. מראה חיצוני, שיחה תקועה או מופנמות, מישור רגשי וכו' כל אלו לא מספיקים להפתח ולהתפתח בפגישה אחת.
במיוחד משום שאת מתלבטת -תנסי עוד אחת... ושיהיה בהצלחה!!!
להמשיך - אם זה ממש ההתחלה אני אישית הייתי ממשיך.
אבל.. אם את חדשה בעולם הפגישות קבלי את תובנת התובנות:
אין כללים. אי אפשר להתחתן ע"י שאלות ממוספרות. שאלת השאלות: בא לך?
וזהו.
לכי עם זה. בהצלחה!
לגבי הנקודות שהעלת:
דעתך לגבי המראה החיצוני שלו יכולה להשתנות, הרבה פעמים עם הזמן כשהקשר מעמיק, דברים שבהתחלה הפריעו לך, מפסיקים להפריע / תופסים פחות משמעות. אלא אם כן את ממש סולדת מהמראה שלו ולא מסוגלת להסתכל עליו.
בשלב הזה קשה למדוד בעזרת קריטריונים כמו "האם תהיי גאה להציג אותו בפני משפחה וחברים", טבעי מאד שבשלב התחלתי את עוד לא מרגישה מספיק בנוח לידו... זה דבר שמתפתח עם הזמן.
כנ"ל לגבי המישור הרגשי שעוד צריך ויכול להתפתח.
בהצלחה רבה ובלי פחד!!
אם המראה שלו לא מוצא חן בעיניך, אם את לא רוצה לראות אותו שוב, אז למה להמשיך?
הקריטריון הראשון והחשוב ביותר הוא שהוא ימצא חן בעיניך, שתהני, שיהיה לך כיף, שיהיה לך מעניין ושתרצי לראות אותו שוב.
כל שאר הדברים שברשימה יכולים לבוא רק אחר כך.
א. צורת ההכרות היא "מלאכותית" במובן זה או אחר. אז הגיוני שלפעמים יהיה קצת מקרטע, לא על זה פוסלים. במיוחד לא אחרי פגישה ראשונה
ב. השאלה מה במראה מפריע. כי היא דמיינה משהו אחר? כי הוא קצת נמוך ממה שהוא חשבה? כי אין לו צבע עיניים שהיא מחפשת?! ההקצנה הזו לגבי המראה- מעוררת רתיעה חזקה. והשאלה שאני שואלת אותך היא: עד איפה נמתח הגבול?! ואיזה מסר אנחנו משדרים בזה?
ג. מישור רגשי זה רמת הבטחון העצמי, הרגישות, ההקשבה (לפי הנראה לי)
בהצלחה
איזה תגובות מושקעות (וחכמות)!! ממש כיף לקרוא.. תמשיכו להיות כאלה חמודים![]()
יהודית- אני ממש אשמח לשמוע מה דעתך, ובמיוחד מה הכונה ב"מישור רגשי"
ולמי שהסתקרן- קיבלתי את העצה של רובכם, והחלטתי להמשיך לפגישה שניה. מקווה שאחריה יהיה יותר קל להחליט אם להמשיך או לא..
אני מסתייג מן המונח "פסילה". אף אדם אינו פסול, אין לפסול בני אדם ואין להשתמש במונח מכוער כזה.
כאשר אנחנו מחפשים בן או בת זוג אנחנו נכנסים לתהליך של בחירה.
אנחנו לא בתהליך של "פסילת" אנשים אלא בתהליך של בחירה. אם מישהו לא מוצא חן בעינינו ואנחנו לא רוצים להוסיף ולפגוש בו זה לא משום שהוא "פסול" אלא משום שהוא לא נבחר. לנו הוא לא מתאים.
יש רק אחד שמתאים לנו, כל היתר מתאימים לאחרים.
ואם צורתו של מישהו (או מישהי) אינה נאה בעינינו, זה אומר רק דבר אחד - שהיא אינה נאה בעינינו בלבד. יתכן והיא נאה וטובה בעיני מישהו אחר.
אנחנו צריכים להיות מחוברים לרגשות של עצמנו, לא ללכת שולל אחרי סיסמאות ולא לפחוד לבחור רק את מי שאנחנו באמת רוצים.
אז ככה זאת הפעם הראשונה שאני כותבת...
יצאתי עם בחור פעם אחת
והוא חמוד... בנאדם ממש טוב...
הוא אמר שהוא מתלבט וחושב לנסות עוד פגישה....
אני גם חושבת שלנסות...
אבל פתאום יש לי הרגשה "בשביל מה להפגש שוב??? כדי להגיד שזה באמת לא???"
אוףףףף
להבת-כוחיש עניין לדעת בפירוש שזה לא מתאים, לא?
או שמא אני טועה. אבל יש לי הרושם שיותר קל להתקדם הלאה כשיודעים בבירור שזה לא מתאים, ולא להישאר במצב שבו אתה מסתובב עם סימן שאלה גדול.
תצאו פעם נוספת, מה יכול לקרות?
שניכם חושבים שכדאי לנסות, אז תלכו על זה.
מזתומרת בשביל מי? לא בשביל אף אחד, אך ורק בשביל עצמך בלבד! אם אין אני לי מי לי אמר אדם שהיה קצת יותר חכם מכולנו.
בקיצור צריך לקחת איזה לילה לשבת באיזה מקום עם מזג אויר, בית מלון, או סתם מסעדה הנושקת על שפת הים, להיפגש לדבר לבלות - שוב - כדי להשתכנע בצורה סופית על הכיוון והדרך שיקדם אותנו בחיים למקום טוב יותר מהמקום בו אנו נמצאים כרגע.
חמוד, ובן אדם ממש טוב? יאללה, תצאו בכיף! מה יש להפסיד?
(מובן שכשהוא אומר שהוא מתלבט זה מרחיק ומבאס.. יאללה, אל תקחי את זה ללב ותבואי עם כל הרצון שלך!)
תהנו!
אז כדאי לנסות שוב ....
בדרך כלל אני בעד
רק במקרים חריגים כדאי לומר לא - למשל השקפה שונה לחלוטין, או משהו שב-ט-ו-ח לא תוכלי לסבול והוא לא ישתנה
(בד"כ מראה\לבוש\... לא ברשימה הזו...)
בקיצור - לדעתי תמשיכי. לוקח זמן להכיר בנאדם!!
שיהיה ב"הצלחה!!
אני אוסיף- אין שמחה כהתרת ספקות
גם כשהתוצאה היא -לא. ממש לא.
אולי תהיה הפתעה לטובה?
מוצא חן בעיני לגבי הבחור שהוא אומר "שהוא מתלבט וחושב לנסות עוד פגישה".
(כשלי בחורים אמר שהם מתלבטים - זה היה לרמוז שהוא רוצה לסיים)
לדעתי - כדאי לך להיפגש, כבר היו דברים מעולם...
הוא אדם ישר - אומר מה שהוא חושב, ויכול להיות שבמה שהוא אמר לך הוא "מתלבט" אם את אשתו לעתיד או לא, (ולא אם שוה להיפגש איתך שוב, כי הוא החליט שזה כן שוה).
ברוךשאו את מתלבטת?..
ההמלצה היא בדרך כלל להפגש פגישה שניה.
אולי באמת נפגעת מהדרך בה הוא הציג את זה. לדעתי לא צריך (בשלב זה) לספר מה בדיוק עובר עליך ואתה מרגיש. פשוט רוצה עוד פגישה או לא.
ודבר אחרון - לבוא לפגישה מתוך "למה כן", לא לבדוק "נו, למה באמת הוא לא מתאים והוא לא טוב". זה מאוד משמעותי!
אחת גדלה? ובעצם זה היופי וזוהי הבחירה. לא צריך להתייחס להתלבטות כאל משהוא פטאלי. כבר אמר מישהוא חכם: מהירות הפעולה היא עצלות המחשבה!
מישהי שכנעה אותי שאחרי פגישה אחת, אם אין באמת סיבה טובה, לא אומרים לא בלי לנסות פגישה שנייה,
כי פגישה שנייה זה משהו אחר. (הוא היה הראשון שלי...)
ועד היום אני חייבת לה תודה, כי הפגישה השנייה היתה מדהימה,
וכן השלישית, והרביעית... השישית היתה קצת דפוקה, אבל המשכנו למרות זאת,
והיום אנחנו ברוך ה' נשואים כבר כמה שנים...
מה זאת 'סיבה טובה'
מישהו יודע...?
מה דעתך על זה שהוא (או היא) לא מוצאים חן בעינייך?
פשוט לא מוצאים חן, לא בא לך לראות אותם שוב.
האם זו סיבה טובה די הצורך בעיניך?
לי זאת נראית הסיבה הטובה ביותר.
למרות שזה הרבה יותר מורכב, ולא הכי נכון להתנהל רק על פי 'בא לי'.
אוף.
שונאת לעשות את זה. למה אי אפשר בהודעה... 
בסופו של דבר- אתה תתחבר לעצה שמגבה את מה שאתה כבר מרגיש מראש..
הוא אומר לך בשפת הגברים - זה נראה נחמד אבל אני לא סגור שאני מתחבר עם המראה שלך........
ולכן הוא צריך עוד פגישות..........
כדאי להמשיך לנסות במיוחד אם מבחינות אחרות יש התאמה כללית
אגב שמעתי על זוגות שהתחתנו עם התחלה כזאת
בהצלחה
אני לא יודע איך אתה בחרת את אשתך, אבל לא כל פעם שבחור מתלבט זה על מראה חצוני. זה פשוט לא נורמלי הגישה הזאת. די.
זה באמת כבר מתחיל להשמע רע.
אני מעריכה את הבנים קצת יותר מזה.
אנחנחנו צריכים לדעת פעם אחת ולתמיד מה עובר לגברים בראש..
מאשר מיד לא.
ב"ה
בעקבות שיחה עם כמה חברות, ובעקבות רוח שבת והמחשבות שעלו בה....
כולנו רודפים אחרי אהבה,
אבל בעצם..
מה זאת אהבה?
אשמח לתובנות, דעות, ומחשבות שלכם.
בס"ד
יש עניין גם של שכל..-לשכוח את עצמך לטובת מישהו אחר זה ר-ק רגש...
אהבה בשבילי-זה לגלות כשאני קמה בבוקר שיש שלווה --- שאני רוצה להעניק לצד השני...(אוח זה מתחיל להסמיק אוותי אז אני אפסיק כאן..)
איך להגדיר את זה? ![]()
זה תחושה כזו שמישהו מקבל אותך כמו שאת ורוצה לתת לך הכל, וגם את מרגישה אותו דבר כלפיו. שהחיים שלכם בעצם מחוברים, שביחד מתקדמים ובונים.![]()
זה לישא עימו בצרתו ולא רק בשמחתו (ר' ישראל מרוז'ין)
סקר שמישו עשה על ילדים אמריקאים-- שהוא שאל אותם מה ה ענה
ותיעד את התשובות...
היה ילד אחד שאמר- אהבה זה
כשלסבתא שי יש כאבים בפרקים , ולסבא שלי גם יש כאבים
וסבא שלי עוזר לסבתא שלי לשים לק בציפרניים- למרות שכואב לו בפרקים...
זאת אהבה
איפה איפה איפה השיר- "רמז"?????
אבל נראה לי שהענקה רק מביאה לאהבה. אולי אהבה זו התקרבות מרצון של שני אנשים נפרדים זה מזה.
כללו של דבר,
זה אשר יתן האדם לזולתו
לא יאבד ממנו
אלא...
זו היא התפשטות עצמותו
כי ירגיש אשר גם חלק לו
בחברו זה אשר נתן לו,
זו היא הדבקות שבין אדם לזולתו,
אשר נקרא לה בשם
אהבה.."
(מכתב מאליהו,הרב דסלר)
על מנת לטשטש את העובדה שאהבה בין בני זוג מתחילה בראש ובראשונה מהמשיכה הגופנית שרק עליה ניתן להתחיל לבנות את כל שאר היחסים הזוגיים.
המשיכה הזו יכולה להשתנות במהלך השנים, כשם שגם האהבה מתפתחת ומשתנה עם השנים, אבל זה הבסיס לזוגיות.
זה לא כמון אהבה לילדים
ולא כמו אהבה לנכדים
ולא כמו אהבה להורים
ולא כמו אהבה לאחים ואחיות
ולא כמו אהבה לחברים או לחברות
ולא כמו אהבה לאבטיחים בקיץ
ולא כמו אהבה לבעלי חיים
ולא כמו אהבה לקב"ה
אהבה בין בני זוג היא דבר אחר לגמרי. ורק מי שהתאהב ואוהב יכול להבין את ההבדלים שעליהם אני מתכוון
4 אותיות
3.. לא זוכרת
ו2 מטומטמים..
ויש המשך-
ולב אחד שבור..
אז זאת אהבה בעינייך? 
רק ציטטתי אימיילים מטרידנים..
אני צריכה לנסח על זה מאמר של לפחות 4 דפי פוליו...
ואני רצינית!
אני אחרייך 
שהאדם מולי לעולם לא יפגע בי, ואם יפגע מיד יקח אחריות ולא ישאיר אותי מתבוססת ב....
אחד הסיפורים האהובים עלי אם לא ה- :
אחד מצעירי החסידים, ורווק היה, עשה בימים הנוראים ובחג הסוכות אצל המגיד הגדול ממיזריטש ז"ל. בשעה שנפרד מהרבי התאונן לפניו שמחמת עניותו אין מציעים לפניו שום שידוך. אמר לו הרבי:
- לך לשלום והשידוך הראשון שיציעו לפניך תסכים עליו.
הלך האברך לדרכו וסר ללינת לילה למלון שבאחד הכפרים. מצא שם אנשים ריקים ופוחזים, שיושבים ואוכלים ושותים, ועסוקים בדברי צחוק וליצנות. האברך הלך וישב על יד התנור החם שעמד בפינת הבית להתחמם, והאנשים בראותם אותו שאלוהו:
- מאין אתה ומה מעשיך? השיבם כי הוא מעיר פלונית וכי הוא הולך מהרבי ממיזריטש.
שאלוהו שוב: - מה ביקשת מהרבי, ומה השיב לך?
והשיב: - ביקשתי שה' יתברך יזמין לי את זיווגי והרבי אמר לי להסכים להשידוך הראשון שיציעו לפני.
קפץ אחד הליצנים ואמר: - הינה יש לי בשבילך שידוך טוב: אחותי היא צעירה לימים, וגרושה מאישהּ, ויש לה מאה רובל כסף, והיא נמצאת פה עכשיו. אם טוב הדבר בעינך נעשה תכף תקיעת-כף.
והלץ הזה היה באמת זר לאותה אישה, כי היא הייתה ביתו של בעל הבית, ואביה, בעל הבית, לא היה אז בביתו. והאברך השיב: - טוב הדבר, אני מסכים.
והליצנים הביאו מייד יי"ש וכיבדו בו את האורח לשמחת "אירוסיו", וצחקו הרבה בינם לבין עצמם, לבל ירגיש הוא בדבר. אחרי כן אמר אחד מן הכנופיה: - אולי נעשה תכף גם הנישואין והחופה?
והשני השיב: - אבל אין כאן מי שיודע לכתוב כתובה ולסדר קידושין.
אמר האברך, שהוא יודע בעצמו גם לכתוב כתובה וגם לסדר קידושין. התחילו ללגלג עליו עוד יותר. לקחו טלית ופרשו אותה כחופה, והאברך כתב כתובה, ואחרי כן קידש את האישה כדת משה וישראל.
אחר החופה התחילו להתל בו ולמשוך את הכובע שבראשו, אחר מצד זה וחברו מצד אחר, ואחרי כן התחילו גם להכותו. ראה האברך שעסק ביש הוא, הלך ללון בבית אחד הנכרים שבכפר. בבוקר השכים ועמד ליד המלון, ונתירא להיכנס לפנים, שלא יכוהו שוב. בתוך כך שמע שמשרת אומר:
- הינה בעל הבית נוסע! ניגש האברך אל בעל הבית ואמר: -שלום עליך חותני!
נשתומם בעל הבית ושאל: - מי הוא זה? וביתו השיבה לו:
- האיש הזה היה לנו לשחוק ולשעשועים, ועשינו עימו אמש חופה בליצנות.
לא ישרו הדברים בעיני בעל הבית והתחיל לחקור ולדרוש, איך היה המעשה.שחה לו ביתו את כל המאורע. נתמלא בעל הבית חימה על האברך ופנה אליו בגערה:
- טיפש! מה עשית זאת לקדש אישה צעירה? כלום לא הבנת שהם היתלו בך?
ומרוב כעסו ניגש אליו וסטר לו על הלחי. אחרי כן נמלך בדעתו ואמר לעצמו:
-אם כבר נסתבכתי בשלומיאלי זה, הרי מוצרך אני לקרב אותו בדברים רכים ולהתיר את הסבך, שאם אקניטנו לא יציית לי. התחיל לדבר עם האברך רכות, וביקש ממנו שייתן גט פיטורים לביתו, ובשכר זה ייתן לו עשרים רובל כסף. אמר לו האברך:
- אגיד לכבודו האמת: הרבי ציווה לי להסכים להשידוך הראשון שיציעו לפני, וכן עשיתי. אם הם חשבו הדבר לשחוק וליצנות, הינה אני חשבתי זאת לאמת; ואם כבודו אינו מסכים להשידוך, אז ניסע נא שנינו להרבי ומה שיאמר כן נקיים.
בעל כרחו הסכים בעל הבית ליסוע עם האברך למיזריטש. בבואם אל הרבי סיפר לו בעל הבית:
הינה אני לא הייתי בביתי, ובא העני הזה ושמע לאנשי לצון שאמרו לו על ביתי שהיא אחותם וקידש אותה. ואתה ברצוני לתת לו מאה רובל כסף ובלבד שייתן גט לביתי.
אמר לו הרבי: - לך לאכסניה שלך, ואני אדבר פה עם האברך על אודות זה.
כעבור איזה שעות בא בעל הבית אל הרבי והלה אמר לו:
- דברתי עם האברך בעניין גט, והוא מסכים לכך בתנאי שתתן לו אלף רובל כסף, ואני אציע לפניך שידוך אחר בשביל ביתך, שידוך טוב והגון, ותקבל מאת החתן גם כן אלף רובל כסף, ובאופן זה לא תסבול שום הפסד. אמר האיש:
- מוכן אני לציית לכל מה שיאמר הרבי.
- ובכן- הוסיף הרבי- דע לך : האברך הזה הוא ממשפחה מיוחסת בישראל, והוא מושלם בכל המעלות, והחיסרון האחד שהיה לו הוא העניות, אבל עתה הרי ברוך ה' יש כבר יש לו אלף רובל כסף, ולכן אין טוב לך מלהשתדך עימו, ואני אומר לך שזהו זיווג מן השמים, ותיסעו לכם בשמחה לביתכם.
ציית האיש לדברי הרבי, ונסע יחד עם חתנו בחזרה לביתו בשמחה, והזוג הצליח בחייהם
אבל לא ממש רלוונטי לימינו...
לא עולה לי רב שיאמר למישהו לקחת את השידוך הראשון שיקרה בדרכו.
זה אכן קרה לאחד מהיישוב שלי
הוא הלך להרצאה של הרב אמנון יצחק שליט"א
והוא ביקש ממנו ברכה לחתונה מכיון שהוא כבר יחסית מבוגר (30 ) ורווק
והוא אמר לו שאת ההצעה הראשונה שתהיה לו , שייקח ולא יפסול
ואכן כך עשה וההצעה הראשונה שהיתה לו כ"כ התאימה לו והיום ב"ה הוא נשוי עם ילדים .
אני לא תופס איך אנשים יכולים לצאת במסקנות?
עדיין ילדה ומכירה את כל הרבנים?
לא צריך להיות רב כדי להסביר דברים פשוטים.
אם אין לך סיבה מהותית לפסול - אל תפסול.
^^ ממילא אתה משתדך עם הראשונה (שגם היא מבינה שלא לפסול על דברים לא מהותיים)
והעובדה היא שכולנו פוסלים על דברים לא מהותיים.
שאנשים יתחתנו בלי להכיר ובלי לאהוב ולטפח את הקשר לפני הנשואין.
אשה איננה סחורה שליצנים יכולים להשיא אותה לאיזה נווד עובר אורח ואברכים אינם כסילים שמתחתנים במושב ליצים.
אף אחד לא אמר לך ללמוד מזה הנהגות להיום...
רק יש פה רעיון שמדבר על זה שהשידוך הוא מזומן משמיים,
גם אם הוא נעשה בדרך שנראית הכי הזויה שיש...
ויש גם עוד כמה דברים שאפשר להעמיק בהם..אבל לא נחפור.
משפט ידוע על סיפורי חסידים הוא שמי שלא מאמין להם- כופר, ומי שמאמין להם - פתי.
אחלה סיפור בכל מקרה...
ובכל מקרה, גדולתו של המגיד ממזריץ' אינה נזקקת לסיפורי סבתא גם אם ניתן להפיק מהם איזה לקח זעיר.
שהפעם אני מסכימה עם נמרוד.
"אשה איננה סחורה שליצנים יכולים להשיא אותה לאיזה נווד עובר אורח ואברכים אינם כסילים שמתחתנים במושב ליצים" !!!
לא כל סיפור חסידים- הוא מושא ללימוד. ובוודאי שלא לחיקוי.
זה שהמגיד ידע לנצל את הליצנות שלהם לצרכים שלו-- זה לא מכשיר את הליצנות, ולא מכשיר את הפזיזות של אותו רווק לשאת אישה בלי זמן ובלי מחשבה ובלי בירור בכלל.
(אולי יצאתי כופרת או ליטאית חלילה...
)
אולי הלקח שכן צריך ללמוד מפה זה- לא לפסול בחור רק כי הוא עני- להסתכל מה כל שאר הדברים שיש לו (למשל- יודע מספיק הלכה כדי לסדר קידושין...
)
בכול מקרה ממש אהבתי
וד"א מומלץ בחום לקחת סיפורי חסידים בערבון מוגבל
למרות שאם מספרים אותם עדין אחרי 100-150 שנה שהם קרו (או לא קרו) אולי יש לנו משו ללמוד מהסיפור
וחוצמזה בבקשה לא לזלזל פה ברבנים כי זה הרבי ממזריץ בסופו של דבר...
שכמו המאמר הידוע מהסיפור שאני לא זוכרת מספיק טוב כדי לספר --\עלי ועליך לא מספרים סיפורים כאלו אפילו... 
וחוצמיזה, אם זה היה קורה בזמננו, האשה בחיים לא הייתה מסכימה. היא הייתה מעיפה את ה"ליצנים" לכל הרוחות.
אבל כיוון שהחברה באותו הזמן [ואני מניחה שגם היהודים הושפעו מכך] החשיבה את האשה בהחלט כחפץ שאפשר להעביר ולהשיא לעוברי אורח, אז הסיפור מתקבל על הדעת, כסיפור היסטורי ולא מתאפשר בהווה. ב"ה.
(ואילו יצאתי ליטוואקית, אשריי.)
סימן שאת שייכת לאוכלוסיה שאליה נועדו הסיפורים.
או הטלת דופי.......
למחברת חתונה לחברה אני ישמח לעזרה
ואם אפשר אז קטעים ספציפים או פרק ספציפי בספר כולשהו
כי אם כן אז יותר פשוט לעלות רעיונות לקטעים..
מה מחפשת?ביחות?קטעים מחזקים?תמונות?
כך יהיה קל יותר לעזור לך..
בכולופן אני ממליצה להסתכל בספר "מקודשת" של הר' קרליבך..
בהצלחה רבה!
שאאננה טובה ובשורות טובות!

עברתי לגור בתל אביב.
ממתנחלת (בעיקר בבית..),
הפכתי לעירוניסטית כבדה.
איזו הדרדרות.. ה' ישמור ויציל! אוי ויזמיר!
אחרי שבוע ראשון במדרשת אביב..
ולענייננו, נסו להתייחס לשאלה בכובד ראש וברצינות:
יצא לי לפתוח ספר של אחד הרבנים על תפקיד האישה ביהדות,
ולתדהמתי ראיתי שהרב מתנגד בכל תוקף לעניין המדרשות.
לדעתו, בת שהולכת למדרשה מחספסת את עדינותה בכך שהיא מתעמקת בפלפולים שכליים קשים.
ועוד מוסיף הרב ואומר שבת כזו תתקשה למצא את זיווגה, כיוון שתהיה מאוד בררנית ותשלול בחור שלא ידע איזו סוגיה..
קצת מלחיץ העניין.
מה דעתכם?
ובבקשה התייחסו ברצינות ובכבוד לרב גם אם דעתכם חלוקה (ואתם חולקים עליו, ברור?!).
ממקום טהור, אז בשישית\שביעית.
שזה לא יובן אחרת, זה היה שלב בחיי שהרגשתי הכי קרובה ומחוברת לקב"ה
הרצון להתקרב ולהכיר בו עוד הגיע עד לגמרא.
וניסינו, חבורה של בנות בסניף ללמוד, היה כיף,
אבל היום, אחרי שאני טעמתי מכל השאר, לא בחשיבה שיש איזה אוצר גנוז בשבילי
אלא בידיעה שזה זה האוצר גנוז שלי, אז לא הבנתי מה הצורך לחפש שמה כ"כ
כשיש לי מתחת ליד כ"כ הרבה אוצרות מענגים!
נכון שבגיל הזה יש את הילדותיות מה שמתבטל במדרשה,
לכן אני אפעם לא הסתכלתי על בחורה ממגדל עוז ככזאתי,
אבל עדיין אני חושבת שמתפספס הרבה...
שרבובחזרנו אחרי הפסקה של שבוע..
[פשוט לפני שבוע נזכרתי מאוחר מידי, סליחה]
כ"א שמעוניין להשתתף לוקח מס' פרקי תהילים.
אפשר לקרא עד מוצ"ש,
ולכוון על מי שרוצים.
שבת שלום
ובשורות טובות!!!
שרבוביישר כח לפותחת שירשור התהילים המתמידה !
שרבוביעל בת אסתר.
ותודה ל~may~
אומנם שאלתי בתוך פורום אחר
אבל רציתי לשמוע עוד דעות.........
הרי זה עובדה שבנים (ואולי גם בנות) מושפעים מדקת המפגש הראשונה לפי המראה ........
אז למה לא למנוע עוגמת נפש לפעמים של שעות של שיחות טלפון שנגמרות בצפייה ענקית ונסגרות בשניה שהיא לא מוצאת חן בעיני ......
התשובה כי אני לא יוצאת טוב בתמונות.......היא לא באמת תשובה שהרי אפשר תמיד ללכת לפוטו ולהשקיע........(כך רואים שיש פוטנציאל למצוא חן) ...........להבדיל אדם שהולך לראיון עבודה שולח את קורות החיים שלו לתיקון ....עדיין זה הוא רק שהקנקן נראה יותר טוב.
...



בס"ד
דבר תורה לפרשת ניצבים-וילך
כתוב בפרשה: « ושבת עד ה' א-להיך, ושמעת בקולו... ». זה אחד מהמקורות של התורה על נושא התשובה.
ולכן, אני רוצה לדבר קצת על עניין התשובה. לפי הרמב"ם, כל מי שעובר על מצוות עשה או לא תעשה, בין בשוגג, בין במזיד, צריך לעשות תשובה. זה מעורר שאלה חשובה: למה אדם שעבר על עבירה בשוגג צריך לחזור בתשובה? הרי הוא לא התכוון לעשות את העבירה. הוא התעורר באמצע הלילה בשבת, לא היה מספיק ער, שכח שזה שבת והדליק את האור.
יש שתי תשובות לשאלה הזאת. הרמב"ם כותב בהלכות תשובה:
« כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה.כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך ».
הווידוי החלק המרכזי של התשובה לפי הרמב"ם. יש שלושה לשונות של עבירה: חטא, עוון ופשע. כל אלה כנגד שלוש דרגות שנות בעבירה: חטא – כנגד עבירה בשוגג, עוון כנגד עבירה במזיד ופשע כנגד עבירה במרדות. ולכן יש לשאול למה בן אדם שעבר על עבירה בשוגג צריך להזכיר שהוא עווה ושהוא פשע, שהוא עבר את העבירה גם במזיד וגם מרדות?
הזהירות היא חלק חשוב בהתנהגות היהודית. במסילת ישרים של הרמח"ל זאת המידה הראשונה שעל האדם לרכוש, ובעצם חוסר הזהירות הוא העבירה העיקרית של אדם שעבר עבירה בשוגג. אילו אדם היה יודע שנחש ארסי נמצא על מתג המנורה, לעולם הוא לא היה מתקרב אליו גם באמצע הלילה, זאת אומרת שבחוסר הזזהירות שלו הוא לא נתן לשבת את החשיבות שלה. למה זה דומה? הרב סולובצ'יק מביא את המשל הבא: אדם מטייל בשפת הבור ונופל. הוא בעצם לא אשם שהוא נפל לתוך הבור אבל הוא אשם שהוא התקרב לשפת הבור ובזה שם את עצמו בסכנה. ולכן בחוסר הזהירות של האדם יש צד של זדון ואפילו של מרדות!
התשובה השנייה על השאלה שלנו קשורה לשני רכיבים שיש בשכר המצוות ובעונש העבירות. בהלכה יש מושג הנקרא הסכם יששכר וזבולון. הכוונה היא שבן אדם מפרנס תלמיד חכם על מנת שהוא לומד בשבילו ולכל אחד יש חלק בשכר מצוות לימוד התורה שהתלמיד חכם מקיים. יש מחלוקת גדולה האם הסכם כזה מועיל או לא. הרב האי גאון אומר שאין דבר כזה שבין אדם ילמד בשביל מישהו אחר, שהסכם כזה לא טופס, ורבינו ירוחם אומר שכן שייך לעשות הסכם כזה. ניתן ליישב את המחלקות, ולהסביר שישנם שני חלקים בשכר המצוות: השכר הגמולי, והשכר הסגולי. בהסכם יששכר וזבולון, גם הזה שפירנס את התלמיד חכם מקבל חלק – אפילו גדול – של השכר הגמולי שלו אבל בייחס לשכר הסגולי, רק התלמיד חכם שהתעמל בסוגיות שונות בתלמוד תורה שלו מקבל אותו. בעבירות זה אותור דבר: יש עונש "גמולי" ועונש "סגולי". דוגמא: מי שאכל מאכלות אסורות יקבל עונש שהוא עבר על מצווה מן התורה – זה העונש הגמולי, אבל גם יענש על זה שמאכלות אסורות מטמטמות את האדם, גורמות לא רע בנפשו. ולכן, כשבן אדם עובר על עברה בשוגג כנראה שאין עונש גמולי, כי הוא לא התכוון לעשות את העבירה, אבל העונש הסגולי יש, ולכן שייך לחזור בתשובה גם על עבירות שעברנו בשוגג על מנת לכפר את הנזק שהיא גרמה לנפש.
שבת שלום!
בס"ד
שלום,
חזק וברוך על דברי התורה.
שנזכה לא לעשות עברות לא במזיד ולא בשוגג.
בתודה ובברכת
שבת שלום ומבורכת
אני יודעת שזה לא כ"כ קשור לפורום, אבל זה ממש חשוב אם חבר'ה יוכלו להגיע!
הכי הרבה המנהלים יסננו אותי מכאן..
בעקבות הפיגוע ליד בית חג"י
מתארגנת קבוצה לישון מחר (יום רביעי) לאחר הלוויות
במחנה צה"ל הנטוש באדוריים!!
5 דקות מבית חג"י לכיוון באר שבע / עתניאל. או הפוך 5 דקות מעתניאל לכיוון בית חג"י/ קריית ארבע!
וזאת על מנת לומר- שפיגועים לא מפחידים אותנו! והקפאות לא מקררות לנו ת'אצבע הקטנה!
הלינה נפרדת (יש שתי קומות, קומה עליונה לבנות, קומה תחתונה לבנים)
להביא שקי שינה!
מי שמעוניין להצטרף, לבוא, לשמוע פרטים:
0527290805
טיול מעתניאל לבית חגי...
שהיה אמור לעבור בדיוק בנקודה ממנה המחבלים תיצפתו..
עד שהשגנו את כל האישורים (כי היו אמורים להשתתף מעל 200 איש מיישובי הסביבה)
ועד שסיימנו את כל הפירסומים.
ואז הצבא ביטל ברגע האחרון (ממש ערב לפני) את הכל בעקבות אירועי המשט
ואמרו שהגזרה חמה!
טיפשים!
אם היו נותנים ליהודים ללכת שם- הערבים היו מנמיכים ראש!
כבר לא מרגישים כ"כ בטוחים בטריטוריה שלהם!!
ישר כוח גדול על הרעיון....
חבל שהוא בוטל....
שלא הגיעו אנשים!
זתומרת 2 בנות אמרו שיגיעו,
וכמה בנים שבאותו יום הורחקו או נעצרו בעקבות אירועי תג מחיר.
חבל!
אנחנו יודעים כמה קשה לשים את כל האילוצים בצד ולבוא!
אבל כנראה זה התיקון שלנו לחטא המרגלים
לשים הכל בצד ולהתמסר לא"י!
בכל אופן ישר כוח גם למי שמאוד רצה לבוא..ולא הצליח..או לא יכל..
הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה!
שנזכה כולנו לזכויות גדולות בשמיים בראש השנה הזה -
שייגזרו עלינו גזירות טובות!
בעזהי"ת.
אנחנו רוצים את הכי מועיל ויעיל.
ואני לא בטוחה שלצעדה יש אפקט חזק כמו להתיישב במחנה צבאי נטוש שיושב על צומת דרכים מרכזית.
בעצם, אני בטוחה שלא.
בעזהי"ת.
ואת האנשים שמארגנים אותה, והכל.
אבל אני לא חושבת שיש לצעדה הזאת תועלת מירבית לענין יישוב הארץ וחיזוק אחיזתנו בה...
ואין לי כח להרחיב כאן ועכשיו 
בסיעתא דשמייא!
גרסה לביינישי"ם - פה.
אהלן, אחים שלי!
יש פה ד"ת פשוט מדהים שכ"כ קשור לשבוע הזה, שלפני ראש השנה.
יאללה, תקדישו 3 דקות בשביל הנשמה שלכם. 
"אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלוקיכם - ראשיכם, שבטיכם ושטריכם- כל איש ישראל" (כ"ט.ס')
בד"כ משה קודם כל הה מדבר אל האנשים החשובים שבעם, ורק אח"כ אל כל שאר בנ"י.
אז מה פתאום עכשיו הוא מדבר אל כל עמ"י יחד?!
תראו איזה תירוץ פשוט.. מתוק מביא ר' משה אלשייך:
אנחנו לא יכולים לדעת מי יותר חשוב אצל אבאל'ה שבשמים.
יכול להיות שדני, החבר'מן של הכיתה, זה שבואו נגיד את זה ככה - לא נראה הכי צדיק בעולם (
) חשוב יותר אצל ה' מאריאל, זה שנראה שיא הדוס.
איך זה יכול להיות?
החשבונות של אבאל'ה שבשמים והחשבונות שלנו שונים לגמרי, אנחנו פשוט לא יכולים לדעת איזה מצוות כל יהודי שנראה לא קשור בגרוש לדת עושה, וכמה קשה לו לעשות את זה - רק ה' יודע.
ולכן, אסור לנו לחשוב שאנחנו יותר טובים מאחרים, שאנחנו צדיקים יותר מאחרים. כי יכול להיות שהזאת בשבט שנראית שיא הלא דוסה שווה יותר ממך, למרות שאת נראת יותר דוסית ממנה.
ממש אותותו ראש השנה, יום הדין.
אנחנו באים ליום הזה רק עם המצוות שלנו, ולא עם מה שאחרים חושבים עלינו. לא משנה כמה דוסים אנחנו נראים, אבאל'ה שבשמים קובע לפי המעשים שלנו, ולא לפי התדמית שלנו.
אז תכל'ס - חבל לנו להסתכל על אחרים, כשנשאר לנו עוד קצת זמן בשביל לתקן את.. עצמנו.
ואם כבר הגעתם עד לכאן, יש פה ד"ת שפשוט לא יכולתי לא לכתוב, כי הוא פשוט מקסים:
"ובחרת בחיים - למען תחיה" (ל', י"ט)
למה כתוב גם 'ובחרת בחיים', וגם 'למען תחיה'?
שיכתבו רק אחד מהם, שניהם ביחד זה מיותר. לא?
תשמעו איזה יופי -
יש אנשים שבתכל'ס חיים רק בשביל הגשמיות שלהם, בלי שום מטרה.
מכירים את המשפט "יש אנשים שאוכלים כדי לחיות ויש אנשים שחיים בשביל לאכול"?
אנשים ש'חיים כדי לאכול", כאילו שאין להם שום מטרה בחיים - לא באמת חיים, אין שום ערך לחיים שלהם.
אז התורה אומרת לנו פה שבשביל שלא סתם נבזבז ת'זמן פה בעולם, בשביל שבאמת תהיה משמעות לחיים שלנו - אנחנו צריכים לקיים את המצוות.
ז'תומרת שרק אם נבחר בדרך התורה יהיו לנו חיים אמיתיים.
אז בעצם למדנו היום 2 דברים:
1. לא לחשוב שיש לי 'ביטוח' שם למעלה בגלל שאני נחשב לדוס, כי יכול להיות שאפילו זה שנראה הכי חפיפניק שווה יותר ממני בשמיים.
ולכן - אנחנו צריכים לחזור בתשובה, ולשפר את המעשים שלנו בלי קשר לאחרים.
2. אפשר לחיות חיים אמיתיים רק אם עושים את רצון ה'.
שנזכה, אחים שלי!! 
שתהיה בע"ה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!
בס"ד
שלום,
חזק וברוך על דברי התורה.
שנזכה שהקב"ה יראה לנו כיצד לנהוג וליישם אותם.
כך שלא נחטא מלפניו ולא נפגע באף אחד.
בתודה ובברכת
שבת שלום ומבורכת
בסיעתא דשמייא!
וואי, איזו ברכה.. 
תודה רבה!
וכן,נחשתם נכון...אני נשאר אנונימי רק פרטים כללים..בן 19 מהשפלה בני"ש ואת זוגתי שתחי' אשמח שלא אפגוש אותה פה אלה בחברים או שו..
שאלה לי אליכם:
קורה לא פעם שההורים שלי רבים וזה נושא כואב לי מאד לדבר ולשמוע עליו.אני בכור בבית ויש לי קשר הדוק מאד עם ההורים אבל מה ניתן לעשות?אמא שלי מחפשת לריב וממש רואים את זה יש פעמים שהמצב מעולה ב"ה ויש מצב בקרשים..
אני יודע שאני לא צריך להתערב אך מה ניתן לעשות שלפחות בצבא שאני מתקשר הביתה יגידו לי שהכל בסדר?ואיך אני יביא מישי ככה להורים שלי במצב הזה?זה קורה בכל בית?בבקשה תעזרו לי!!
בד"כ כשבאה הכלה- נמנעים מלריב בפניה.
חוץ מזה בשלב כלשהוא מותר יהיה לה לדעת שיחסי הוריך לא מי יודע מה מוצאים חן בעיניך, ושלדעתך יש לעשות זאת אחרת.
אתה חייב בכבודם אך גם מותר לך לבקר , לא בפניהם, את דרכם וללמוד מהם מה לא לעשות בביתך הפרטי.
גם אם אין מריבות בכל בית, בכל אופן לא כולנו חקוי מושלם של בתי הורינו ואנו משנים מדרכם בביתנו הפרטי תך שמירה על כבודם.
לק"י.
לעניות דעתי,
תציע בצורה מסויימת שאתה יודע שמתאימה לאמא שלך- לשמוע שיעורים בנושא זוגיות, למשל של הרב אבנר קוואס או של הרב לסרי או של עוד הרבה רבנים [או נשים] אחרים וטובים, יש גם באינטרנט...
תכיר לה אפילו אתרים טובים שלהם, שהיא תוכל להתייעץ ולהסתייע בהם..
כי אין מה לעשות ככה זה...
לא כ"כ נראה לי שיש מקום להתערב במריבות האלה, כל עוד הן לא קשורות אליך.
מה שכן, אל תיקח את המריבות האלה קשה. כמובן, אני מדברת על מריבות יומיומיות ולא על מציאות מוקצנת, שאז באמת צריך להתייעץ עם מישהו שמבין בזה.
ולגבי זוגתך שתחי' (שאותה לא תפגוש כאן
) אל תדאג!
יש שתי אופציות:
א. שהמשפחה שלך תתנהג יפה בנוכחותה, כי בכ"ז, לא נעים... (תוכל לבדוק את סיכויי האפשרות הזו, אם תשים לב כשיש אורחים= יותר רגוע בבית ולא מתפרצות מריבות)
ב. שהוריך יריבו, והיא תראה זאת, ובכ"ז היא תעשה ניתוק בינך לבין הוריך ותבין שאתה שונה.
anonimit_1אני חושבת שבכל בית יש מריבות, מי יותר ומי פחות.
אצלנו אין כמעט בכלל מריבות בנוכחות הילדים (מאז שאני זוכרת את עצמי הייתה אחת, והיא לא הייתה קולנית).
אבל מה? לכל משפחה יש את ה"דפקט" שלה. זה יכול להיות כל דבר. יש משפחות שיש להם ערמות של כלים בכיור וזה מפדח להביא ככה מישהו לבית, ויש כאלו שלא מנקים, ויש אמא שרבה, ויש אבא שנוחר בסלון..
אני חושבת שאם אתה בכור, ויש לך קשר טוב עם ההורים, שב ודבר איתם על זה.
רק שים לב, שהמצב הזה לא משפיע עלייך..
וכמובן כמובן- לזכור שיש מצוות כיבוד הורים, ולבוא בענווה גדולה, ולא מתוך ביקורת.
בהצלחה!
אנונימית_1 
גם אצלינו יש מריבות...אל תתרגש כ"כ..כל אחד חושב שרק בבית שלו ההורים מתווכחים ואצל ההורים של החברים הכל שקט ורגוע...דבר ראשון:תתפלל על שלום הבית של הוריך וגם שה' יעזור לך שבביתך בע"ה יהיה תמיד שלום בבית...דבר שני:אם אתה מרגיש מספיק בשל להתחתן אולי כדאי לך לראות שיעורים ולקרוא ספרים בנושא כי לא מספיק לומר "לי זה לא יקרה.."צריך גם לעבוד על זה עם עצמך..מקווה שקצת עזרתי..בהצלחה![]()
תזכור שזו הזוגיות שלהם--- וגם אם הם ההורים שלך- אין לך מה "להדחף" לזוגיות הפרטית שלהם!!
ותחלזק את עצמך בלימוד ועובדת המידות- כדי להיות כמה שפחות מושפע מזה....
ואל תתרגש. זה די נפוץ...
זה הזוגיות של ההורים שלך
וזה נראה לי קצת מוזר שבחור גם בגיל 19 יתערב להורים שלו בנישואים
(גם אם הוא בכור)
בכל מקרה אתה יכול לפנות לחבר/חברה/חברים של ההורים
ולספר להם בעדינות מה המצב בבית ולבקש מהם לעזור בצורה שלהם
מומלץ זוג עם זוגיות יציבה ושיש להם קצת נסיון חיים
בכול מקרה אתה תמיד יכול לפנות אלי באישי..
ובעצם הוא דורש שני אנשים שיעבדו על מידותיהם ללא הרף...
יש משו עצוב בילדים שאף פעם לא ראו את הורים שלהם מתחבקים או משו....
כאילו חסר העיקר מהספר...
ואני לא באה לבטל את הצניעות. חלילה
באמת יש זוגות דוסים שמתחבקים מול הילדים....?
לפחות כמה שאני זוכר...............והזוגיות שלהם ברוך ה' עד היום וב"ה עד 120 מדהימה-
כל אחד מבין את תחום האחריות שלו ולא מתערב בכלום בתחום האחריות של השני- ואני חושב שזה מתכון משולם להצלחה בנישואים
+mp8תהיי בטוחה שהילדים שלי ישמחו גם אם הם לא יראו חיבוקים.
יותר חשוב שהם ירגישו חיבוקים בעצמם מאשר יראו אותם אצל ההורים.
כשילד מרגיש שההורים מכבדים אחד את השני - הוא יודע שזה טוב. הם לא צריכים את החיצוניות הזאת - בשונה מהמבוגרים שתרבות המערב נכנסה להם חזק מידי לראש.
אולי יהיה נכון לצטט את הפס' הידוע "איש איש והוריו -שלו" (שם, שם וע"ע
)
אם הורים מרגישים חופשי להתווכח מול הילדים- שיהיו הגונים מספיק כדי להרגיש חופשי כדי להתחבק לידם.
לא כל ילד מבין רמזים כמו "מרגיש שההורים מכבדים אחד את השני" -יש ילדים שצריכים אמירה יותר מפורשת של- לראות בעיניים ולהרגיש בלב שההורים אוהבים.
בשולי הדברים יש גם עיניין של חינוך- להבין את מרוק כל היהלומים... וזה בדווקא למול התרבות המערבית שגנבה את כל היהלומים שלנו ופיזרה אותם בראש חוצות...
אבל זה רעיון עמוק מידי, צנוע מידי, ואישי מידי- מכדי לנסח עליו מילים בכלל.
בטח שלא בפורום...
ילדים רואים ושומעים כל דבר גם אם נדמה לנו שלא.
הבעיה היא שילדים הם פרשנים גרועים מאד של עולם המבוגרים והם בהחלט לא מבינים רמזים ויש להגיד להם דברים ברורים.
כדאי להרבות בגילויי חיבה ואהבה בין ההורים, זה רק תורם לחיזוק הילדים ולשלוות נפשם.
רצוי למעט בויכוחים, בין אם ויכוחים ידידותיים ובין אם ויכוחים נרגזים. ילדים לא מבינים כל כך שאפשר לריב ואחר כך להתפייס או שויכוח לא מעיד על איבה וכעס.
ומי שלא ראה גילויי חיבה בין ההורים רק הפסיד.
ולכל אחד יש את החסרונות שלו, ככה גם לכל משפחה יש את החסרונות שלה .
בע"ה תמצא מישהי שתוכלו להתמודד עם החסרונות (אולי גם לאהוב אותם).
ב"הצלחה !
בס"ד
מריבות זה דבר שכיח...פשוט נסה להתעלם..(כי להתערב בד"כ רק מרגיז יותר...)..
בזמן שהם רבים-קח את אחיך הקטנים ותספר להם סיפורQתשמיע להם שירים..סתם כדי להתעלם מהתופעה..בסה"F לא נראלי שממך תבוא ישועת הוריך 
ב"הצלחה!
אשמח להוסיף נקודה שלא נגעו בה.
אמנם, אל לך להתערב ביחסים שבין הורייך, אך אתה/ אתם (האחים) יכולים להגיד להם בצורה עדינה שזה לא נעים לכם לשמוע אותם רבים אז תשמחו אם הם יעשו זאת שלא בנוכחותכם.
מנסיון- זה גורם ל"מריבות" להיות הרבה פחות, וגם מגיעים לוויכוח או לחילוקי הדעות מתוך נחת רוח ולא מתוך התפרצות זעם... מתוך שיקול דעת ואז הדברים יוצאים יותר נכונים ועם יותר אפשרות לבנייה מאשר לקלקול.
הדגשה חשובה- אני לא אומרת להורים שלי "אל תריבו", אלא "אל תריבו לידי, תשאירו את החילוקי דעות שלכם בינכם, זה לא מוסיף לכיבוד הורים שלי/ להערכה שלי כלפיכם כשאני רואה אתכם מתנצחים וצועקים..." (בניסוח כזה או אחר לפי ראות עינייך כמובן).
שנזכה לבנות בית מתוך אהבה אחווה שלום ורעות!!!
בהצלחה.
תשאל בפורום של נשואים...

וכן, יש אנשים כאלה..
למה אתה דואג?

בקרוב קרוב קרוב..."תיפח עצמותיו.."
גם אני התחתנתי רק אחרי 26..
אמא שלי התחתנה בת 30
ואבא שלי בן 36
(הוא אמר שכשאמרו "בן שמונה עשרה לחופה" התכוונו לכפולה כלשהי של 18...)
[למתקשים: 18*2=36]