פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 187)

או מי לא להציע

לדעתי אם השדכן נתן את כל המידע שיש לו למשתדכים האחריות עליהם בלבד בין אם יחליטו לבדוק את ההצעה ובין אם לא.
נראה לך הגיוני שהשדכן יהיה אשם גם בבעיות שלום בית שלהם עד 120?יש גבול

האם גם במקרה הזה האשמה חולפת?

אבל רק בתנאי שיודעים שהשידוך באמת גרוע.
לא מאמינה שיש אנשים שמשדכים בכוונה שידוך גרוע.

אם מנעו ממישהו שידוך הוא ישכח את זה יחסית מהר כי לא בטוח מה הוא הפסיד אם בכלל וגם הוא ימצא משהו אחר

אם שידכו למישהו שידוך גרוע בטוח יהיה סבל לשניהם

בעיקר מה אתה מחפש וטווח גילאים.

סתם מתוך עניין - למה האתרים הקיימים לא אופציה? אני גם סולד מהם אבל לא פסלתי אותם לחלוטין (בעיקר בלית ברירה).

אם אתה שואל את השאלה הזו (ובכלל נמצא בפורום...) כנראה שכמו כולנו שום דבר עדיין לא עזר לך.

 

זה לא משנה אם 100 פעם זה לא הצליח אם בפעם ה101 זה כן.

לא הבנתי את המסקנה

"אם אתה שואל את השאלה הזו (ובכלל נמצא בפורום...) כנראה שכמו כולנו שום דבר עדיין לא עזר לך"

אני לא מדבר על להתחתן, אני מדבר על לקבל הצעות ברמה בסיסית

ראשית, הרבה חיזוק ועידוד.

אין יותר מדי מה להוסיף מבחינה טכנית - 20 שדכניות זה לא כמו 10 שדכניות, 50 זה לא כמו 100 וכן על זה הדרך..

ככל שנעזרים בכמה יותר משאבים ככה טכנית יש יותר אפשרות לקבל הצעות.

כדי באמת להרשם לכל הרבה דברים ולא להשתגע יש צורך נפשי לשחרר ובאמת לא לצפות ברמה המעשית אלא לבוא בגישה של "לפתוח עוד דלתות" ולכן גם אם לא הלך אז זה לא כואב.

מבחינת התחושה זה בעיקר האתגר - איך לפתוח עוד דלתות בלי להסתכל לאחור, בלי לחשוב מחשבות רעות או לא ראליות.

בדיוק התחיל עוד אתר שעוסק בזה (עם ליווי, בלי ליווי) שקוראים לו "הבאר".. זה משהו חדש שראיתי.

בהצלחה!!

מה הסגנון ומה טווח הגילאים?

בוגרי מדרשות הם מגילאיים צעירים עד גילאים יותר בוגרים לדוגמא..

 

אם רוצים שדכנים בתשלום - לא צריך אתר.

אם רוצים אתר בתשלום - כבר יש.

אם רוצים אתר שמאמת ע"י ת.ז. וכו' - גם יש.

 

אני מעריך שהם לא מחזיקים מאגר של אנשים שנסתר משאר השדכנים והאתרים אז למה להרשם אליהם?

זה עוד כלי, עוד מאגר - עוד חתונות, עוד ברכה.

והפורמט שלו קצת שונה מהאתרים הרגילים..

חוקי שאכתוב כאן פרטים?

קורה וממש לא פשוט, לא קל וגם מלחיץ...

(יכולה לומר שגם לי יש תקופות כאלה ובאמת מרגישה לפחות מהזוית שאני מכירה..)

אני חושבת שאין דרך חלופית ללגרום לאנשים/שדכנים שפנית אליהם להיות מודעים אליך... תחשוב שיש להם הרבה רווקים בראש, בנוסף לחיים השוטפים שלהם שדורשים הרבה תשומת לב.

אבל אם תפנה אליהם באופן יותר אישי ומדי פעם תתזכר את עצמך, שאתה רציני בחיפוש ותזכיר גם מה אתה מחפש- זה באמת חשוב. אתה תכנס להם לראש וזה בבחינת לעזור להם לעזור לך...

אני מבינה את המחשבה שזה מביך ממש ואולי מרגיש טיפה נזקק, אבל רק אתה (לא אתה ספציפית כמובן) רואה את זה כך, מהצד השני אנשים רק מסוגלים להעריך אותך יותר אחרי פניה כנה מצידך שמדברת על החיפוש שלך.. ומהצד שלך בשניה שאתה פונה לאנשים ומכניס את עצמך למבוכה הזאת- זה כבר משהו שגורם לך להרגיש שפעלת למען הרצון שלך, שהיית שם בשביל עצמך.. עושה רק טוב

ולפתוח עוד ועוד קלפים- גם במעגלים הקיימים ליידע כמה שיותר אנשים שאתה בחיפוש ושתודה להם על הצעות רלוונטיות, וגם להכניס את עצמך לעוד מעגלים ומפגש אנושי שבלי קשר יעשו לך טוב בתקופה הזאת, וגם יפתחו לך עוד אופציות בעזרתו..

והמון המון להכניס את הקב"ה למסע שלך... תתפלל על זה ותספר לו שאתה רוצה את זה. הוא לא רק רוצה לעשות לך טוב אלא הוא איתך בסוף במסע הזה.. תחשוב שבסה"כ זו מצוה ואתה רוצה להקים בית בישראל, להביא איתו אור לעולם, לא? 

והמון ב"הצלחה!! "גם הים הגדול הזה יכול הוא להבקע... אם רק נאמין

מקוה שמעט עזרתי...

 

 

אם אתה מרגיש שאתה תקוע, אולי הגיע הזמן לנסות כיוונים חדשים.

לא בכל הדברים צריך לחשוף את כל הקלפים - אפשר לכתוב בקווים כלליים.

 

- לנסח הודעה קצרה, ולבקש מחברים לפרסם בסטטוס שלהם בווטסאפ, וכך להגיע למכרים של חברים.

- אפשר לפרסם את ההודעה בעוד דרכים, לדוג' לבקש מבת דודה לפרסם בקבוצה של מדרשה\ קבוצה של אברכיות מישיבה בסגנון שלך.

- לפנות לבנות שהקשר איתן היה חיובי (מבחינת הסגנון שאתה מחפש) ולשאול אם אולי יש להן חברות שיכולות להיות רלוונטיות.

- להשתתף באירועים שמיועדים להיכרויות.

- לתזכר את הסביבה שלך שאתה פנוי ומחפש - כולל עמיתים לעבודה, שכנים, חברים של ההורים, גבאי בבית כנסת.

- לפרסם כאן בפורום מי אתה\מה אתה מחפש, ולהפנות לצד ג' (תחת המשתמש שלך או באנונומיות דרך @ברוקולי).

- להיפתח לעוד הצעות: לבחון על מה אתה מסנן הצעות, ולראות אם אתה רואה דברים אחרת - לדוג', להרחיב את טווח הגילאים\גובה\עדה\מקצוע וכו'.

- לנסות לחזור לקשרים ישנים (אם רלוונטי).

- לנסות לחזור להצעות ישנות (בין אם נשללו על ידיך או על ידי הצד השני).

 

אולי חלק מהדברים (ואולי אפילו הכל) נראה לך מפדח.

בעיניי זה לא.

אתה מחפש מישהי להקים איתה בית, ולך תדע איפה היא נמצאת.

 

 

ועוד משהו:

אני חושבת שמה שאתה מתאר זה 'צרת רבים'.

יצאת עם מישהי נחמדה ולא התאים? נסה להכיר אותה לחבר שלך. עזור לו לצאת מהיובש - וכבר בדקת בשבילו שהיא נחמדה.

זכור, אתה ראוי לחלוטין.

זה שלא היו לך קשרים רציניים בחצי השנה האחרונה לא מעיד עליך - על האישיות שלך, על מי אתה. רק שלא היתה התאמה.

ובעז"ה תמצא מישהי שתלמד להכיר, להעריך ולאהוב אותך, ותזכו להקים יחד בית.

(רק לגבי הסוף - התכוונתי שהיו רק 3 קשרים, וגם הם היו קצרים)

(בטח, ולכן אני אומרת - אל תמדוד את ערכך כתלות במספר ורצינות הקשרים).

על מה שכתוב בסוגריים.

זה כל כך נכון. לכולם.

אני באמת חושב שרוב הבחורות שנפגשתי איתן חתכו מחוסר היכרות ולא להיפך.

אז באמת לא יורד לי הערך בעיני עצמי ב"ה.

כתבו לפני מה האפשרויות הקיימות.

לפעמים כדאי לשפצר את הכרטיס/ תמונה, בפרט אם אתה עונה הרבה כן ומקבל לא..

חוצמיזה, בראש, להגדיר את זה כיעד, לא כעוד משהו מהצד. תסתכל על זה מבחוץ, כאילו אתה איש שיווק שחייב להגדיל את כמות ההצעות ש'החברה' תקבל. סגולה למציאת רעיונות חדשים ולפעילות מתוכננת ומסודרת יותר.

שצריך רק קשר אחד מוצלח, וכמה שפחות סבוטוחות ובאלגנים והתבלבלויות וקשרים מיותרים בדרך זה יותר טוב.. אז יש צד שכדאי לשמוח בזה שהקב"ה שלח לך נסיון על מידות האמונה והסבלנות, ולא בחר להעביר אותך במסלול שוחק ששורט את הנפש ומחספס..

לדעת מה אני מחפש זה ביני לבין עצמי, כמה שאהיה ממוקד יותר כך אוכל לפסול/לקבל הצעות ביעילות יותר. וגם אוכל להכווין בקלות יותר חברים ומשפחה למה שאני מחפש.
לדעת איך לחפש זה גם. איך לקבל יותר הצעות רלוונטיות מהמקורות שלך.

ולפתוח אפשרויות, כמה שיותר כיוונים. לא הייתי אומר לא לאתרים, אבל זאת כבר בחירה שלך.
המון בהצלחה.

אפילו יותר בפירוט עלי, מידע שממש יכול מראש לכוון הצעות שפחות ירצו לחתוך ישר (מצד שני זה עלול גם לשלוח לי הרבה פחות הצעות... אבל אולי זה סינון טוב)

לשבת עם חבר טוב או אדם שאתה סומך עליו ולתת לו לקרוא את הכרטיס שלך ולשמוע מה הוא חושב. אם זה משקף אותך ואם יש דברים שאפשר לשנות

אולי אפילו כמה חברים.. זה רק מעשיר

וזה ממש לא מובן מאליו להכניס עוד בנאדם לחיים האישיים בלי שיהיה בזה קושי ממשי

להגיד לך באמת מה אני חושבת?
כנראה שבמרכז החיים שלך נמצא עכשיו הצד החומרי. שמצד החומר באמת לא חסר לך שום דבר. אם זה היה הצד הרוחני באופן טבעי היה לך רצון להגדיל את עשיית הטוב, להרחיב את המעגל האישי שלך, לתת יותר, לבטא כמה שיותר את הצלם אלוקים
איכס יצאתי חיה בסרט קצת אבל וואלה ככה נראה לי

אני אוהב את זה שאומרים לי את האמת גם אם זה בצורה חסרת טאקט ומכוערת

 

אני לא יודע פה אם זה כ"כ מדויק עבורי כי בתכלס אני רוצה ולא רוצה חחח

אבל כן נתת לי נקודה למחשבה

 

תודה(-:

זה מעצבן

 

עם התסכול שלך בתקופות מסוימות אצלי..

על עצמי גיליתי שזה יושב על פחדים..

תבדוק אולי גם אצלך

ובכללי, תברר עם עצמך מה התפיסות שלך לגבי נישואים:

מה זה אומר להתחתן מבחינתך?

מה מפחיד אותך בזה?

ועוד.. 

מקווה שתמצא את התשובות 

כנראה שאת צודקת

 

 

מדהים שכל אחד מכם נגע בנקודת אמת

זה תהליך..אבל בסוף בעה אתה תתגבר על הפחדים ותרגיש חופשי ומשוחרר מהם 

זה לגמרי אפשרי

אני כבר בן 24 ולא רוצה להתחתן.

מצד שני יש מישהי שמאוד מוצאת חן בעיני

מצד שלישי, צד ראשון עדיין תקף

אבל לא רוצה להתחיל לצאת 

dont ask me how it makes sense

סטיגידיש וכו

אני לא רוצה לגדול

אבל רוצה לגדול

Dont grow-its a trap

הדרך לפתור את זה היא להתחיל להסתובב עם בנות שלא למטרת חתונה בתקווה שזה יגיע

יהי רצון שתפעלו נכון ויהיה מה שטוב לכם, לא יודע מה זה במסקנה אבל אני מאחל שה' יעזור לכם לפעול נכון

מצד אחד ברור שאני רוצה כבר להיות בקשר רציני, = כלומר רצון יש
מצד שני לא ואני אפילו לא מבין למה!- זה יכול להיות שילוב של הרבה דברים .. גם שהדרך לא נעימה ולא פשוטה , גם מגננה , וגם פחד מהעתיד.

וזה מאוד לגיטימי והגיוני בעייני
צריך להיות תמים מידי על מנת לא לפחד.

מה שכן צריך ללמוד לשחרר ולפתוח את השער שחוסם
גם אם זה לא נעים
החוכמה היא איזון
אם לפעמים זה כבד עליך אז תקשיב לעצמך .. ומתי שאתה מרגיש שאתה יכול אולי לצאת בעת הזאת אז כן לנסות.
וזה מה שאני עונה לעצמי (:

בהצלחה

חתונה.

לפעמים יש פחדים להתחתן שמכבים את הרצון.

יש לנו איזה מסלול מוכר בתפיסה.. ויש (לי לפחות) חשש כזה שאני עושה דברים, מכוונת למשהו או רוצה משהו כי 'ככה זה'. במודע או שלא במודע.. 
וואלה כיף לך. משהו באדישות הזו היא הזדמנות להכנס לזה אם וכשזה מרצון!!
וזה לא אומר שהרצון הוא כי ככה נהוג..
לא 'צריך' לרצות(וכיף שאנחנו בדור הזה). אבל אם תרצה לרצות ואז גם תמצא רצון.. זה הכי כיף שיש. כי מה שבא מבירור ורצון אמיתי זה כמה רמות מעל. 

 

חחח אולי זה הסיפור שרציתי אני לשמוע עכשיו. ואם מישהו יהנה מזה אז שמחה ששיתפתי.

מצד אחד זה טוב 

כי אם זה מגיע מרצון נטו אז כמו שאמרת יש לזה עוצמות מדהימות, זה לא רק לגבי שידוכים כמובן.. אלא בנוגע לכל דבר מן הסתם

מצד שני זה גם לא טוב, כי אם הדבר תלוי ברצון, והרצון לא מתעורר..?

 

אני רוצה לרצות 

אבל מסתבר שהדברים לא כ"כ פשוטים

ולפעמים רצון סתמי לא מספיק בישביל לעשות צעדים

 

וואה הפורום הזה מוציא ממני הדניקספייר שבי חחח

ראשית, "לא טוב היות האדם לבדו". אז כן, בשנות העשרים יש חיי חברה, מסיבות עם חברים, טיולים וכד', אבל בשלב כלשהו זה מתחיל להימאס. משפחה היא עוגן.

 

שנית, השפעת הגיל על מצב הרוח. להורה צעיר יש יותר אנרגיות ויותר רצון לטייל עם ילדיו, להתפלש איתם בבוץ, להסיע לחוגים ובחזרה. בגילאי 40+ כמעט כל אחד סובל מבעיה כרונית כלשהי ורוצה לשכב על הספה בשקט  

בלי לחץ, תצא כשתרצה, בינתיים תשקיע בדברים אחרים חשובים לחייך
לימוד מקצוע, טיפוח מידות ועוד.
הכל בסדר איתך, ובמציאות ימינו זה מורכב יותר להתחתן בגילך כי זה יקשה על שילוב עבודה ולימודים עם חיי נישואין, עדיף שתתחתן כשתהיה בשלב מתקדם יותר בתחום הזה.

זה בסדר לצאת כל עוד את חושבת שיש סיכוי גם אם הוא קטן.
מה שכן, לגבי עצמך- לא תמיד כדאי לצאת מתוך המחשבה שזה לא ככ מתאים אבל בשביל הסיכוי הקטן שכן יתאים כן לצאת. זה יכול להיות מאד שוחק.

והייתי אומרת שכן חשוב לחשוב על הבחור אם את רואה סיכויים די קלושים שיצא מזה משהו- גם הוא נשחק וזה גם עלול להיות לא ראוי אם באמת את לא רואה סיכוי ניכר.

כשהוא נפגש איתך, הוא חושב שאת רואה סיכוי ולכן נפגשת. הוא לא יניח שהסיכוי קטן, אלא שאת רואה סיכוי סביר.
אז או שתבררי יותר ותגלי תמונה יותר מלאה, או שתניחי לזה. לדעתי

וגם,את מכירה את עצמך, זה תלוי כמה כבר קרה לך ששינית את דעתך אחרי פגישה עם הבחור פנים אל פנים. או סתם הייתה לך דעה כללית על מישהו ואחרי הכרות שינית אותה ולא נשארת באותה דעה.

לדעתי זה לא הוגן אם הסיכוי ממש קטן

אבל אולי בשיחת טלפון הראשונה אפשר לומר על זה משהו...

(כן כדאי לחשוב ממש טוב עם עצמך לגבי הדברים האלה שאמרת שפחות מתאימים לך.. כי בסוף סתם חבל להיפגש סתם... אבל אם את כן חושבת שיש איזשהו סיכוי ואת צריכה לגלות את זה פנים מול פנים אז אני לא חושבת שיש בעיה וחוסר הוגנות)

אולי תנסי לשאול את השדכן ולהתייעץ איתו, אם הבחור מעוניין לפגוש אותך או רק הסכים לפגוש אותך.

אם הוא מעוניין - תני לו הזדמנות. אם הוא רק מסכים ואת לא מאמינה בקשר הזה - אולי באמת חבל להטריח אותו

אבל כל עוד יש סיכוי ואת באמת באה בראש פתוח אין מה לבוא אליך בתלונות.

אל תצפי להפתעות, סביר להניח שמה שאת בטוחה בו בצורה מהותית הוא נכון.

דייט מצריך כוחות - ללכת, לצאת, חשיבה, רגשות וכולי, זאת טרחה בשביל שני הצדדים וכדאי מאוד לקחת את זה בשכלול ביחסי סיכוי מול סיכון שאת באה להחליט.

לדעתי את צריכה להמשיך הלאה..

יכול להיות שבגלל שכתבת לו באתר בצורה ביקורתית אז הוא נסוג? האמת שהפרט הזה לא כל כך מובן, למה התעצבנת שהוא נמצא באתר הכרויות? .. כתבת מהר ויש הרבה טעויות, אם תסדרי את זה ליותר ברור זה יועיל.

תודה על המענה ,תיקנתי ואשמח אם תשיבי לי בחזרה ,מה דעתך ,הוספתי כמה דברים שראיתי שהיו חסרים ,שלום וברכה אשמח לעצה .אני גרושה +1 ,התגרשתי אחרי נשיאויים קצרים ומאוד קשים ,פרודה שנה ושלושה חודשים ובפעול גרושה 7 חודשים ,(הכרנו בשידוך) ,לאחרונה נכנסתי לאתרי הכרויות ויצא לי להתכתב עם כמה ,ואחד מהם נפגשתי איתו והוא גרוש +2,הדייט הראשון היה ממש טוב וזרימה טובה ונמשך בערך קרוב לארבע שעות ,אמאמא אחרי הדייט הראשון הבחור לא הרגיש טוב ונדבק בקורונה ונכנס לבידוד והמשכנו להתכתב ואחרי שיצא מבידוד נאלץ להיכנס לבידוד חוזר ,בגלל הבן שלו ,היה לי קשה עם זה ואמרתי לי שזה פחות הולך בנינו ויותר מידי סימנים ,וקבענו איכשהו לפסק זמן עד שיחלוף הבידוד ,בזמן שלא דיברנו אני עדין המשכתי לחשוב עלינו ואיך אנחנו חוזרים ,מפה לשם ראיתי אותו באתר ודי נפגעתי ושלחתי לו הודעה ביקורתית,כי מבחינתי הזמן הזה של הפסק הזמן נועד כדי שנחשוב ופחות בכדי להתקדם ,הבחור לא הבין למה אני מגיבה ככה ואמר לי שדברנו על זה אבל אני לא זוכרת שאמרתי שזה המטרה של הבידוד ,בכל אופן אחרי זה לא שוחחנו והמשכנו פה ושם להתכתב הודעות יבשות אחרי שבוע שלח לי הודעה שהוא פחות רוצה להמשיך ונמק את זה שאני אדם טוב ואמר דברי שבח אך בזמן שלא דיברנו הוא לא לא הרגיש געגוע עז כמו שחשב שירגיש והבין שלא בהכרח שאם פוגשים אדם טוב זה אומר שזה מתאים ואיחל לי בהצלחה,תאמת די לא הבנתי את זה האם שייך שיהיה געגוע בשלב הראשוני של היכרות או שזה סיפור כיסוי בכדי לגרום לי להרגיש טוב ופחות לפגוע בי,תאמת זה די צבט לי בלב ,אבל ניסיתי לאסוף את עצמאי ואיחלתי לו בהצלחה ,משום מה עבר כמעט חודש ועדין הפינה הזו לא מצליחה להיסגר אצלי ,לא יודעת מה נכון לעשות האם יש טעם שאשלח לו הודעה שאני מתגעגעת ואם זה נכון וראויי בכלל לאור העובדה שאמר שזה פחות מתאים לו ,פשוט משום מה מרגיש לי שהסיבה שאמר לי לא מצליחה לספק אותי ובא לי לדעת את הסיבה האמתית שאמר לי לא ,מרגיש לי שאם אדע באמת זה אולי יעזור לי לשחרר ממנו ,,כי לאורך כל התקופה שהתכתבנו זה היה נראה שהוא בעניין וגם הוא אמר ,וזה פשוט לא מצליחה להתיישב לי הרצון שלו להיפרד מול הרגש שחוייתי ממני במילים ,או שפשוט לעזוב את זה ולנסות להשלים למרות שקשה לי ,אשמח באמת לעזרה מרגישה בבילבול ועם הרבה כאב לב

הפיתרון הרבה יותר פשוט: לשנוא אותך.

בוא אני אראה לך כמה חוכמה אפשר ללמוד באמצעות הפיתרון הזה - תודה שלא חשבת על זה:

אתה מציע לי להתעניין באנשים. ולהחליף את ה"נפגשנו לפני שנתיים" ב"אם היא תרצה, אם אתה תרצה". אם היה לך שכל, אתה צריך להבין - למה הוא אומר "נפגשנו לפני שנתיים"? אם יש לך שכל ונראה לך שהסיבה היא רגשית, אתה צריך לחשוב בשכל, מה הסיבה הרגשית. אם אתה חושד אותו, שהסיבה היא שניחא ליה לשקר - נו אם ככה, זו בודאי סיבה טובה לשנוא אותך. אם לא ככה, האם אני צריך לאהוב מישהו שמתחזה לחכם, ולא חושב בשכל?

אם הוא יענה "לא אני בחיים לא מוכן" - אם היה לך שכל, וגם לב, היית צריך להבין, על מה ולמה. אם אתה רואה את עצמך כלא צריך להבין, בגלל שגם אתה אוהב לנהוג ככה - אז אם ככה, באמת אין לך שכל, וגם לא לב.

אם אתה מציע לראות, מה עושים אם הוא אומר שהיא לא רצתה. או שזה "לא הלך". אתה היית צריך להפעיל שיקול דעת אנושי, ולהבין קודם מה קרה. אולי לא דווקא בצורת שאלה ממוקדת ולא נעימה, אבל אם אתה רוצה להציע - זה מה שאתה צריך לעשות.

אם אתה רוצה להיות חכם, ולפעול "לא רק לפי הספר" - אתה מוזמן להיות חבר של הטרולית @חושבת בקופסא: הנה, אפילו היא מצאה פיתרון איך לא לעבוד רק לפי הספר!!!! חחחחח

ואני, לפי שיטתי הטהורה, שדבר קטן אמיתי, מועיל יותר מהרבה דברים לא אמיתיים

אבל שני הפירושים מצחיקים אותי 😌

(משפט שלי אגב אז תתנו קרדיט אם לוקחים)

@קרדיט בנות לא לריב

זה מספיק טוב?

קצת נשמה רע 😅

חשבתי על לפזול במשמעות שאתה מתפשר.. אבל אחרי זה הגעתי למסקנה שזה גם מזכיר חוסר אטרקטיביות ..

שימי לב שאני כבר לא בנות לא לריב, זה בנות רבות עלי זו משמעות שונה לגמרי

חשבתי על משהו אחר .

 

וסורי, לא שמתי לב לשינו השם.

אני אשנה את הקרדיט.

הוא מתכוון - בהתחלה הוא רק הטריל את מושא ההטרלה. אחרי שעובר הרבה זמן - הוא כבר מתחיל להפיל על מושא ההטרלה - בשוגג ובמזיד, לכתחילה ובדיעבד - דברים שלא היו ולא נבראו "אלא משל היו". או מסית אנשים, וכשקורית סיטואציה - הוא אומר "הנה זה היה ונברא". ואז, במקום להשתמש ב"נטרלות" הרגילות - הוא משתמש ב"הטרלות פוזלות" - לא הטרלות שיוצרות נזק ישיר (נזק=בלבול), וגם לא הטרלות שמאשימות באופן ישיר ("אני תוקף אותך בנגיעות מטרילות כי זה יגרום לך להשתפר לחזור בתשובה וכו' כל מיני סיפורים שהמטריל מספר), אלא "הטרלות פוזלות" - לא צריך "להבין" אלא מספיק "להוכיח" - יש מציאות - שאיננה קשורה בשום צורה לאמת שביחס לבן אדם או לסיטואציה - אבל ההטרלות הישנות כבר ישנות, וגם עלולות להזכיר את חטאיו הקודמים של המטריל. במקום זה - הוא מטריל ב"הוכחות". הוא כמובן - לא מעז - להוכיח ישירות. ולא פנים אל פנים. - כאמור, אדם לא שובר אמון בגלוי - והוא יודע שהוא זה שחטא. אבל, כאשר נותנים לו מקום להטרלות פוזלות" שלא בגלוי - "ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא אך שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח. שמה קיננה קיפוז ותמלט ובקעה ודגרה בצילה אך שם נקבצו דיות אישה רעותה"

בעריכת ההודעה תוקנה מילה אחת בלבד שה"תיקון האוטומטי" בלבל - אני כתבתי "נגיעות מטרילות" והתיקון האוטומטי שינה ל"מגיעות מטרילות". תיקנתי את זה, ולכן זה "אחרי עריכה"

מהמגזימות בצניעות באתרי שידוכים:

שם: חברה באתר .

סתם ברוכה הבאה

תזכרי שהזהרנו אותך 😘

אבל יש מידה מסויימת של ביישנות שמתאימה לי.

אם זה רק עניין של זמן אז כל עוד אני רואה רצון להפתח והתקדמות בזרימה זה סבבה. 

יהיה לי קשה אם מישהי תהיה פחות דומיננטית ממני. רואה שמה שעושה לי טוב זה טיפה יותר ממני.

יש אנשים שאצלם בדיוק הפוך, ויש אנשים שזה לא עקרוני בשבילם.

 

אם אני יודע שאני מעוניין בקשר עם מישהו יהיה לי סבלנות בשביל זה

למישהי שהביישנות אצלה מופיעה בהתחלה?
אם כן, איך אתה בודק את זה בפגישה?

באינטואיציה ואני סומך עליה במידה מסויימת.

יצא לי פעם שמישהי בעצמה אמרה לי שהיא ביישנית.

אני לא מנסה לבדוק, ממה שאני קולט ויכול להיות שאני גם לא מגבש עמדה מדוייקת על זה וזה מצריך עוד פגישה שתיים.

כילו.
אם אני מבינה נכון, בקשר זוגי באיזשהו שלב אתה מצפה שהצד השני ירגיש איתך מספיק בנח ושלא תהיה בושה אחד מהשני (בקטע טוב,צנוע וכו' כמובן)

אם בא לך לחדד.. (:

ביישנית מבחינה חברתית, בתוך קבוצה וגם בהכרות ראשונית יקח להיותר זמן להפתח.

וזה אומר שבאיזשהו שלב היא תיפתח יותר אבל עדיין תהיה ביישנית באופן יחסי לאחרים.
ויש מישהי שבאופי שלה מאוד דומיננטית,
אבל בתחילת קשרים או בכל מפגש עם אנשים שהיא לא מכירה היא מראה ביישנות. ויש גם הרבה באמצע.

לפי זה אפשר להיפגש בדייט ראשון עם אותה רמת ביישנות, ואצל אחת זה יהיה חלק מהאופי ואצל השניה זה יבטא את ההיפך מהאופי הטבעי שלה.

זו דוגמה לתוצאה של הגישה ה-א-אישית וא-אנושית

ואם כבר יותר מזה- אדם שעונה תשובות קצרות ויש טיפה קושי בהתחלה, אני נמנעת מהחלטה בהנחה שאולי הוא קצת ביישן אז ניתן לזמן לעשות את שלו.

יש סיבות אחרות שעם הזמן מתגלות שהן אם כבר סיבה לסיים את הקשר.

כמו שכתבו לפניי, זה תלוי כמה הוא ביישן וכמה זה מה שאני רוצה..
אם הוא ביישן אבל עדיין מתקשר איתי בצורה נעימה אז זה כנראה לא יפריע לי ואפילו יכול להיות ממש חמוד,
ואם מישהו ממש יתבייש ממני נראלי ארגיש לא בנוח, כי אני חושבת שאני סה"כ אחת שדיי נותת מקום לצד השני וכן חשוב לי שיהיה מישהו שיודע להיות נחמד לאנשים מסביב ולדבר כשצריך.. בכל אופן מאמינה שכן אפגש איתו שוב אם חוץ מזה לא היו דברים שהפריעו (ואם מבחינתו לא הייתי אנרגטית מידיי, לא שאני כזאת אבל הכל יחסי..🙈)

גם אם הוא מאוד מתבייש כנראה אפגש איתו שוב אם הוא ירצה.. פשוט כי יכול להיות שמעבר לזה שהוא ביישן היה עוד משהו לפני שנפגשנו שגרם לו להסגר יותר וחושבת שחבל לשפוט מישהו על פעם אחת..
באופן כללי אני נגד לחתוך אחרי פעם אחת, אלא אם כן ממש ברור שזה לא זה, אבל לא קרה לי

רק מסתייגת ואומרת שאם הוא יגיד לי משהו על הביישנות ושהוא תמיד כזה ביישן ולא כ"כ יוצר קשר עם אנשים אז יכול להיות שזה לא יתאים לי (אבל שוב, זה תלוי בעוד דברים, יכול להיות שהוא ביישן אבל יהיו בו הרבה דברים שאני כן רוצה)

אני חושבת שאני די אחלה עם זה אם זה בהתחלה .. זה אפילו יפה/חמוד בעיני באיזשהו מקום
אבל אם זה נמשך ככה לאורך הקשר, שהאחריות של ההתנעה עליי או שהבנאדם בקושי מדבר אז זה לא יעשה לי טוב וזה כנראה יגמר.

לא יודעת לתת כמות דייטים..

אני אנסה לדבר בשלב.. אבל כל קשר הוא אחר וזה קורה בזמן ואחרי מס פגישות אחר...

יש את השלב הזה שכבר לא מגששים אם יש פה בכלל עניין ולא אחרי כל פגישה תוהים אם נפרדים או ממשיכים אלא די ברור שכרגע ממשיכים ובודקים מה קורה? ...
אז מניחה שאם שם זה עדיין ינכח בעוצמה אז זה יציק לי.. כי משהו שם אמור להיות כבר קצת יותר פתוח ומשוחרר...

איך אתה יודע שהיא אדם ביישן?
תשובות קצרות, מעידות בהכרח על כך?

יכול להיות לזה עוד הרבה מאוד סיבות....
אולי השאלה זה , איך להכיל שיח פחות זורם מצד הבחורה ( לדוגמא של תשובות קצרות)

 

 

לגבי בישנות, לדעתי, אם אחשוב שמתאים לי אדם ביישן , אדע להכיל את זה

אם אחשוב שלא, אז לא.

לא בהכרח על אדם ביישן

אני למשל חושבת שאדם כזה לא מתאים לי.

אז לא הייתי ממשיכה בכלל.

אבל,

אם נראלך שזה מתאים לך, אי אפשר באמת להעריך כמה זמן יקח לקלוט שזה לא זה.

אולי זה כן זה.

אולי מתשהו היא תפתח....

פשוט זורמים אם מה שיקרה, לא?

דווקא לא רע לי מישהי ביישנית.. זה חמוד בעיני

 

וגמני קצת ביישן אז זה בסדר 

אתה מתבייש ממני עכשיו?
והוא ממש צחק אחרכ הוא היה ממש חמוד

למרות שחברה שלי אמרה לי שלא עושים דברים כאלה
ושרק אני משוגעת אבל היא אמרה לי שאני משוגעת
שגם ראינו מישהי שנראית ממש עצובה (לא מכירה אותה) ושאלתי אותה למה היא כל-כך עצובה..
חברה שלי כמעט התעלפה במקום ..

אגב גם לי בחור אמר לי שאני ביישנית ..
חח ולא נראלי שאני ביישנית

אגב אין לי בעיה עם ביישנים לדעתי זה נראה על ענווה מסויימת

בואי אני אעזור לך - פעם אחת - לקרוא את מה שהטרול כתב:

ראשית - הוא מאמין ש'טאקט' זה דבר שנועד לשמור על סדר - הוא לא חושב שנימוס דורש טאקט. לדעתו נימוס דורש או כללים או שוטרים בשם הכללים. הוא חושב ש'טאקט' זה מגניב בתור חלק מהסדרים, כי הוא מאמין רק בשכל - ולא בשום מציאות שהיא לא שכלית או שהוא עדיין לא הצליח להכיר בה כקשורה בשכל.

לכן, גם התגובה שלו עצמה, נאמרת בטון 'טאקטי' מתוך מחשבה שהוא מגניב ממש.

לאחר מכן - הוא עונה - לא לך - אלא לעצמו - אבל בדקדוק שמעביר את זה למי שהראשון הגיב אליו. (הטרול הראשון). בכל אופן, מה שהוא עונה, הוא עונה: 'אני לא מכיר' כלומר - אני תמיד מעדיף להטריל - ולא להכיר. אבל, זה לא רק 'מעדיף להטריל'. זה גם 'המרחב הבטוח' מבחינתו, כי כך דורשים חוקי הטאקט שהוא בורא לעצמו. לכן, לסיום, הוא מנסה לטעון, שכביכול - הרי התגובה השנייה כביכול באה ממישהו אחר - המישהו האחר כביכול לא כופר בטאקט שלך - אלא אומר: יש לך טאקט. והוא כולו תפארת. כלומר, זה בעצם צחוק אחד גדול, מכל מה שהוא לא אוהב.

אבל זה עוזר גם
אם למישהו יש את ההוא גם אשמח

בלי שתייה / שרותים
אם זה מפריע לכם.

קודם כל אני לא חושב שעיקר העיסוק הוא בסוציולוגיה, למרות שגם הוא נפוץ.

אלא עיסוק בנפש האדם (פסיכולוגיה) כמשהו תלוי מגדר ולא אינדיבידואלי.

דהיינו שאת מה שאתה רואה בעיסוק הסוציולוגי (הסתכלות פחות פרטנית) - אני רואה דווקא בהקשר הפסיכולוגי, וזה הרבה יותר כואב, כי הורסים את האינדיבידואליות בעצמותה.
 

למה הרבה אנשים מעדיפים הסתכלות כוללנית (שזה מצוין לכשעצמו אבל לא כשזה-) על חשבון ההסתכלות הפרטנית?

שאלה מעולה.

לדעתי התשובה פשוטה למדי.
אנחנו לא יכולים לנתק את המעשים שלנו מההסתכלות,

כל מעשה דורש הסבר. לא הסבר שאני דורש או אתה דורש מאותו אדם, הסבר שאותו אדם דורש מעצמו.

כל אדם צריך הסבר לעצמו, אך לא כל אדם צריך הסבר מקיף. יש אנשים שמספיק להם הסבר בצורת קלישאה, יש אחרים שצריכים הסבר שפשוט מתחבר לתחושה. אצל כל אחד הרמה היא אחרת.
רף ההסברים הנדרשים כיום הוא לא גבוה בכלל, למעשה הוא די נמוך.

והסבר סוציולוגי או פסיכולוגי כוללני- מספק את המוצר; הוא משקיט את הנפש הרבה יותר:
לא רק שאנחנו יכולים להמשיך לא לעבוד קשה כדי להכיר אחרים, ואפשר פשוט להמשיך לחפש "מתאים"/ "לא מתאים" כאילו דייטים זה סיור בחנות ירקות-
עכשיו גם יש לנו הסבר (לא הייתי אומר הכי מעמיק שבעולם) שמשקיט את המצפון. אפשר להיות רגועים, יש לנו הסבר לעצמנו. זה פשוט לא מתאים בגלל שהוא שייך לקבוצה x, למגדר x, לישיבה x או ככל העולה על רוחנו. גאוני.

מאיפה נובעות השאלות ששואלות "האם בנות/בנים יפסלו/יהיו שמחים על X?", אם בסופו של דבר ההסתכלות פה היא אינדוודואלית?

 

אני חושב שלראיה סיוציולוגית יש מקום בחיים אבל גם כמו שאתה מתאר יפה היא צריכה זיקוק.

לדעתי, בקשר בין אישי הסוציולוגיה משחקת תפקיד משני.

 

ודיברתי על דיבור פה בפורום, לא בכללי

הסתכלות לא אינדיבידואלית של מי?

של השואל או של החברה בכלל?
אני אישית לא יכול להכריע.

רק קח בחשבון את הצד השני שהצגתי, של החברה: אם החברה, באופן כללי (כתופעה רחבה מאוד, בה מי שאינו חלק מהתופעה בעמדת מיעוט), מסתכלת על עצמם ועל אחרים בהסתכלות לא פרטנית- זה עשוי להביא בני אדם שדווקא מאוד מתחשבים באינדיבידואליותם להיכנס למשקפיים של החברה שאיתם, סביר להניח, הם יפגשו בדייטים - ולשאול שאלות שנראות לנו כהתעלמות מוחלטת מהמקום האישי.
המסקנה המתבקשת אם כן, היא: שהארת תשומת הלב לאותם פותחי שרשורים לא תזיז שום דבר, ראשית כי ייתכן שהם לגמרי מודעים לזה, ושנית כי ככל הנראה מדובר בבעיה מערכתית ולא נקודתית.

ולכן אני חושב שהניתוק בין הפורום לחיים לא מדויק. הפורום לא מייצג לחלוטין, אבל גם לא מנותק. השאלה שצריך לשאול בהקשר הזה היא: מה מביא אנשים לפורומים? יש יותר מתשובה אחת, ולכן קשה להגיד משהו גורף על הפורום- מייצג/ בלתי מייצג. התשובה תלויה בכמה משתנים. 
כמו שהסברתי- אדם כותב כאן כי הוא לא הולך לעשות סקר שוק במציאות. זאת אחת הדרכים האנונימיות היחידות לשאול על דייטים. ולכן אתה לא יכול למקד את ההתייחסות שלך נקודתית אך ורק לפורום, כי אותם שואלים לא עשו את זה- הם לא שאלו על בעיות שמתרחשות בפורומים ומנותקות מהעולם.

זאת הנקודה שעוררה אותי בדבריך. תודה!

ואי אפשר להפריד את האדם מההקשר החברתי תרבותי שלו.

(מאז הקורונה אין לי כוחות נפש לתשובות ארוכות ומנומקות אז תאלצו להסתפק בזאת)

הוא לא שואל למה עוסקים בזה אם אני מבין אותו נכון, אלא למה שם נמצא הדגש העיקרי?

לא נורא, אנחנו מסתפקים גם בקצר וקולע 

או סתם מתביישים.

באלפי זויות שונות, אבל אפשר לומר

א. שאדם הוא תבנית נוף מולדתו, את זה כבר אמרו כאן

ב. שהשאלה מתייחסת הרבה להקשר של הבחירות של האדם- ששם זה אולי יכול להיחשב כנתון סוציולוגי אבל בסוף מה שמעניין הוא איך ולמה אדם בחר בXYZ. זא פחות מעניין אותי עצם העובדה שאדם בחר ללמוד תכנות, והאופי והסגנון הכלליים במכללה/אוניברסיטה שבה הוא לומד/למד, אלא מה גרם לו ללכת על בחירה כזו. ברור שגם הבחירה הזו השפיעה על חייו במידה כזו או אחרת.

ג. ההתעסקות בהקשרים האלה היא בעצם אי התעלמות ממציאות של שונות בין סגנונות ומקומות והשפעתם על אדם, שאת זה כבר הזכרתי בב'

ד. ההתעסקות בנושאים האלה לא באה רק ביחס לעצמי ואיך שאני מקבלת סגנון/תכונות אופי מסוימות, אלא איך הגיוני/איך חויתי שהוא מ/יקבל אותי. זא- השאלה הזאת מקבלת התייחסות ראויה לדעתי מ2 כיוונים- בסוף יש כאן צרכים של 2 נפשות שמורכבות מעולם ומלואו אך גם עולמות ומלואם. ובתוך כל זה צריך להניח את השאלה הדו כיוונית הזאת- כמה אני כלי בשביל הצד השני וכמה הצד השני יוכל להיות כלי בשבילי.

זה בגדול

ואני רואה צורך להוסיף -

מבחינתי סוציולוגיה היא קשורה בעיקר לבירורים.

לדייטים עצמם אין קשר לסוציולוגיה.

נורות אדומות כן אבל עיקר ההתנהלות היא בצד האישי

 

מסכימה עם הדיוק

אם אתה חושב שרוב הסיכויים שקשר חדש ייכשל, תנקה את הלב.

זה בעיני השיקול היחיד

 

נכון כמובן מבחינתך

וגם מבחינת הצד השני, כי בסופו של דבר הרי ברור שיש מליון סיבות אפשריות להגיד לא. אז השאלה בסופו של דבר היא "האם סביר שהקשר הזה יצליח"

האם הוא חושב שזה יצליח או לא..

להגיע מלכתחילה אם מטען רגשי כזה, מבחינתי זה ממש לא פייר.

וזה לדעתי כמו סוג של גניבת דעת

 

 

אני חושב שמי שנמצא במצב כזה צריך לקחת פסק זמן עד שזה יעבור

 

לא רק שזה לא פייר אלא זה לא יעיל - לקראת נישואין וזוגיות 

זה לא הוגן *בגלל* שזה לא יעיל. ולכן כתבתי שינסה להעריך עם עצמו מה הסיכוי שזה יצליח

אם יש סיכוי סביר - אז בדיוק אותו הגיון אמור לשרת גם אותו

 

ובהחלט מזדהה עם מה שנכתב כאן תצא - לקראת נישואין וזוגיות

1 הנכונות להשתחרר היא חלק משמעותי מהשחרור (זאת השורה הראשונה שלה...)

2 אפשר להשתחרר יפה מאד, אבל הרבה פעמים צריך יעד להשתחרר אליו, וכשיש - אנחנו בהחלט מסוגלים (השורה השניה)

 

אם הפרידה היא סופית, ואין אופציה לחזור לקשר הקודם, אני חושב שצריך לעבור מין תהליך של פרידה ממה שהיה, ואז לצאת לדרך.. זה לא פייר כלפי הצד השני שמבחינתו הוא מגיע בכל הכוח לקשר, וצד אחד עוד תקוע בקשר קודם.. ככה אני חושב לפחות..

מה יעזור לך לצאת עם מישהי שהיא לא מעסיקה אותך בכלל? לאן זה יוביל?

 

כדאי לבנאדם עצמו שיעשה עבודה עם עצמו, ישחרר ואז יצא ואולי יצא מזה משהו.

על מנת שלא תשאר בעבר לנצח.

תתפלא כמה הלב גמיש

כדאי להתקדם הלאה. זה פשוט לא עובד לחכות

באיזה שהוא שלב ובטח תלוי גיל כבר אין הרבה ברירה והחיים עצמם מכריחים אותך להמשיך לצאת גם אם קצת נתקעת. נהוג להגיד שהדרך לצאת מתקיעות כזאת היא שהלב שלך תמלא במישהי חדשה.לא יודע אם זה נכון, אני עדיין מנסה את זה ..

זה דבר שמאוד משתנה בין אדם לאדם.

אחד יעזור לו קשר חדש כדי לשחרר, ואחר יצטרך זמן כדי לעכל ולעבד את הפרידה.
אם יש מספיק פניות רגשית כדי להכיל ולהתחיל קשר חדש, זה יכול מאוד לעזור לשחרר ולמלא את הלב מחדש.
בכל מקרה - כדאי וחשוב לפני כן לסגור את הקשר הקודם סופית.

אתה מבין שאתה מדבר על קושי של שנה-שנתיים-שלוש לעומת חיים שלמים שתחיה עם בן אדם, כן?
חבל בעיני לוותר מראש על הצעה בגלל זה.
בוא, תחב"צ ולקום שעה יותר מוקדם זה צ'יפס לעומת לא למצוא את החצי השני.

פסדר, חיים עם זה, מוצאים פתרונות.

תיוג נצרך לשרשור
@בינה.

עוברים לישון שם וזהו 😜


אבל לגמרי, תפגשו ואחכ אם זה רלוונטי תחשבו על פתרונות.

האמת שאני לא בטוחה שהצלחתי להבין מה הדוגמה ומה העקרון, אז אני מקווה שהתשובה רלוונטית בכלל חח(;

אני מכירה כמה זוגות כאלה, ואצל חלק יש אפילו מרחקים יותר גדולים.. אצל חלק זה היה במודע מהרגע הראשון, ואצל חלק זה קרה דווקא אחרי החתונה.

קודם כל- טכני אבל נראה לי חשוב.
הרכב הוא לא הכרחי. אלא אם כן אתה מדבר על מקומות נידחים, תמיד יש תחב"צ וקבוצות של טרמפים/נסיעות משותפות וכו'. לפעמים זה אפילו חוסך בזמן ובאנרגיות (אם מישהו אחר נוהג אפשר לנצל את הזמן, וגם יכול להיות שככה יהיה יותר כוח כשחוזרים הביתה לשבת ולדבר במקום לקרוס אחרי יום מתיש)..

לגבי השינוי באורח החיים- נראה לי שיש הרבה דברים שעשויים להשתנות באורח החיים אחרי החתונה, אולי אפילו דברים יותר ממושכים משנתיים-שלוש של לימודים.
היכולת להכיל את השינויים האלו בשמחה ובאהבה, ולהתמודד איתם יושבת גם על עבודת מידות כזאת או אחרת שאנחנו אמורים לעשות גם בלי קשר לממד הזוגי, וכן, גם על העובדה שאנחנו שמחים באדם שנמצא איתנו ו'מוכנים' להתגמש ולהכיל את הדברים בשבילו ובזכותו.

נראה לי לא נכון לסרב מראש להצעה מסיבה כזאת..

להתחתן זה שינוי מטורף כל כך באורח חיים שכולל כל כך הרבה דברים שלא היו אף פעם. ואתה מדבר על שינוי מזערי כמו שעת יקיצה שיצא לי לשנות כבר אלף פעמים וכך נראה לי רוב האנשים

יש אנשים שהשינוי המזערי הזה יכול לטלטל אותם
וזה עמוק יותר מרק מתי השעון מצלצל

אבל נראלי שהבחירת דוגמא זה מה שהפריע לי, אפשר לשאול שאלה יותר כללית ולדבר באופן כללי על יציאה מאיזור הנוחות וכולי בשביל נישואין ובשביל דייטים שזה באמת נושא חשוב, הצמצום לדוגמא הספציפית הייתה תמוהה בעיניי

אפשר לשנות עבודה או מקום לימודים או להסתדר זמנית למשך שנה ואז למצוא סידור.