פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 33)

בהקשר של זוגיות חשוב לא להשאיר דברים פתוחים או לא מדוברים. הכוונה היא לסגור מעגלים בלב שלם – באצילות, בכנות, וברגישות. כלומר לא להיעלם או לקטוע קשר "בבום", בלי הסבר, בלי תיווך,או עם סתירה, בלי האפשרות לשים מילים על מה שקרה. לכל אדם מגיעה הבהרה, סיום שמכבד את מה שהיה – גם אם הדרך נפרדת.

איך הסברתי פעם לבחור שלא הבין למה הבחורה כועסת עליו שאמר לה לא פתאום ..

היא לא כועסת שאמרת לה לא.. ממש לא

היא כועסת שרצית אותה ביקשת לצאת איתה , יזמת התקרבת פתחת את הלב שלה , ואז ברחת.

דווקא שהיא נפתחה ונתנה לך את הלב..

אף אחד לא באמת כועסת שבחור רנדומלי אומר לא...

אלא שהתנהגת כמו אחד שמאוד רוצה
 

גם עצוב

כמו שגבר מחפש להשפיע.

במהות.

בפועל זה מתבטא דרך הרבה מאוד דברים

זה תלוי מאוד באופי האישי, זה לא כלל גורף שבהכל היא באה להיות מושפעת....

זה זוגיות..

לא אומר שאנחנו לא רוצות שותף, ברור שאנחנו עדיין רוצות שהוא יהיה (מה שנחשב) "גברי"- אחד שאפשר לסמוך עליו ,ואחד שגם ישתף אותי במה שעובר עליו, ומחובר לרגשות שלו.

גבר לא רוצה אישה רק כדי שיוכל "לשמור עליה" נכון? 

לגבי השותפה, בחורה שמחפשת שותפה לדירה, תחפש מישהי שהיא תרגיש בטוחה איתה.

שים לב איזו מילה חוזרת כאן על עצמה - ביטחון , יודעת להגיד על עצמי שאני מחפשת אחד עם בטחון עצמי, ואני יודעת גם להגיד (מהגברים שאני מכירה) שהם גם לא רוצות משהי חסרת בטחון עצמי, נכון?

זה לא סותר את זה שכמו שגברים נמשכים הרבה פעמים לנשים שהם תופסים כ"נשיות" (ולא רק מבחינה פיזית! הרבה פעמים זה לבוש, התנהגות וכו'), נשים נמשכות לרוב לגברים שהן תופסות כ"גבריים" .

לגבי הגובה - אני יכולה לספר שאני מכירה כמה וכמה גברים נמוכים שהתחתנו עם אישה גבוהה מהם קצת\בגובה שלהם, ומה שמשותף לכל הגברים האלו זה בטחון עצמי (והרבה פעמים חוש הומור - זה בא ביחד לפעמים) . 

אני לא סותרת את דבריך, אני פשוט רוצה לדייק, בעיני הרבה דברים מתקשרים בסוף לבטחון עצמי, כי מי לא רוצה משהי\ו שאפשר לסמוך עליו\ה

נ.ב. התמונת פרופיל שלך היא של להקה שמי שהיה נחשב הכי "מושך" שם, הרבה פעמים דווקא היה האחד שגם היה נחשב יותר "נשי"\"רך" מהאחרים, אבל מה שכן - היה לו את הבטחון העצמי הגבוה ביותר בפער.

לא רק גובה, אבל כן... לרוב נחפש מישהו שנותן לנו את התחושה שהוא יוכל לשמור על המשפחה ויצא לצוד או להילחם למען המשפחה..

השתדלתי בניסוח, למרות שהגיע לך.

תפסיק להטריל את הפורום

בתור אחותך הגדולה מותר לי לומר לך. 

היה בית קברות פו

מישו חייב לעשות את זה.

מישו חייב.

מאחלת לך את כל הטוב שבעולם

אא"כ מדובר בפיקוח נפש רגשי

ולא כתבתי בשביל לנצלש. רק שים לב שהיית ממש חסר רגישות בתגובה הזו. 

בלי שאף אחד כותב כלום

יהיה חוסר רגישות למנהגי ספירת העומר

הוחלט ביהדות בכללי,

להמנע משמיעת מוזיקה,

ומלצאת במחולות.

אם אמא של התלמידים של ר' עקיבה

קוראת בפורום, וזה הגיוני כי אתר ערוץ 7,

והיא קוראת, שבחורה פרסמה קטע נגינה

ואף אחד לא צייץ אז זה היה חוסר רגישות כלפיה

לכן הייתי חייב לצייץ.

תחשוב משפחות תלמידי רבי עקיבה

זה מעין משפחות פורום הגבורה

שלחו את הבעל ללמוד אצל ר' עקיבה

מדובר באנשי העילית.

והם לא חזרו.

דבר שני אנחנו לא באבל על התלמידים שנהרגו . אנחנו באבל על התורה שאיבדנו. 

שהיה שמד ומתו תלמידי רבי עקיבא.

ובכלל כל התיאור שהיה העולם שמם עד שר עקיבא סמך 5 תלמידים, מתאים לחורבן התורה ביהודה במרד בר כוכבא ומעבר שארית הפליטה לגליל בדורו של רשבי.

כך שאבלים על חורבן מרד בר כוכבא שאז איבדנו את עצמאותינו וגלינו מטרצינו ובטלה מלכות בית דוד. אחת נסיבות של ט באב לפי המשנה.     ייתכן שכם תלמידי ר עקיבא מתו במגיפות שפרצו בעקבות הרעב והגופות של המרד. יש פירוש שהם מתו במרד והגמרא שאומרת אסכרא רק מביטה גוכמא לרמת המיתה המשונה שהם מתו.

בית שני נחרב בגלל שנאת חינם. בדורו של בר כוכבא ניסו לתקן את השנאת חינם מבחינה חיצונית, עובדה שהיה מנהיג אחד למרד לעומת הפיצול במרד הגדול. אבל הם לא באמת תיקנו ממקום אמיתי - עובדה שלא נהגו כבוד זה בזה. כלומר המרד נכשל בגלל שנאת חינם סמויה

אחרי פרידה ממליצה להוציא סכום כסף מוגזם על משהו שתמיד רצית בלי לדפוק חשבון

או להתחיל תחביב חדש ולנטוש אותו כעבור חודש

כשיהיו לך ילדים כנראה שלא תוכלי ;)

אחרי כל פרידה לקנות מדפסת תלת מימד

לייזר כדורסל, וכו כל מה שיכול לסמל התחלה של משהו חדש אולי גם גיטרה אקוסטית 

אח שלי היקר לא בקטע של ביקורת אלא מתוך אהבה הייתי מציע לך לנסות להתחיל ללמוד קצת ספרי חסידות שמראים גם דרך ולא רק "חיזוקים"  

ולגבי אישה אני מאמין שאתה צריך לחפש מישהי שבמצב דומה לשלך ותוכלו לעשות ביחד בירורים במה אתם מחפשים ורוצים מעצמכם בחיים.

בהצלחה אחי ושתזכה למצוא את אישתך עוד השנה!

בתור בחור ישיבה (ויכול להיות שקל לי לומר אבל אני לא חושב שזה קל) זה תהליך של בנייה גם של האישיות וגם של האמונה ספרים כמו ליקוטי מוהר"ן, תניא, נתיבות שלום, דרכי נעם, ועוד... נותנים כלים לבנות את האישיות ואת האמונה בנוסף לספרים יותר "קלאסים" כמו כוזרי ותורת הרב קוק.  

ממליץ בחום גם להתייעץ עם רבנים.  ולגבי חיפוש אחר אישה וזוגיות אני לא מבין בזה  כל  כך זה נראה לי מצריך קודם כל שתבנה את עצמך ואחר כך אתה תדייק את החיפוש ותמצא בעזרת ה' את הבחורה הנכונה לך עוד השנה. 

(למרות שאני תוהה כמה זמן פער כזה בין החיצוניות והפנימיות יכול להמשיך להתקיים..)

אז תקבל את עצמך כמו שאתה ותחפש מישהי שהיא לא יותר ממך ברמה הדתית ובתפיסת עולם, אבל תהיה מוכן לזה שאולי מבחינה חיצונית היא כן תצטייר פחות "דוסית" ממך. כי אצל רוב האנשים הפנים והחוץ מתואמים.

פעם שמעתי משפט- "אם יש כזה בבן אז יש כזה גם בבת" חחח

אני מכירה בנות דתיות שיכולות להסתדר עם משהו כזה, אבל דוגרי- רק אם אתה שלם עם הדרך שלך אז גם הצד השני יכול להשלים איתו. אם אתה עוד בקונפליקט מול עצמך הייתי ממליצה לפתור.. ולא לפחד לעשות שינויים מתוך בירור אמיתי ועמוק. 

או להמתין קצת עד שיתבהר לך מה הכיוון שלך או מה אתה מתכנן לעשות עם זה.

העיקרון הוא שנישואין זה מעשה חמור. יש לו השלכות על המצב האישי, הוא מביא לך אחריות על הילדים, הוא מטיל עליך חובות ביחס לאשתך, וכן הלאה. אתה צריך לשאול את עצמך האם היית רוצה לצאת עם בחורה מצב כמו שלך. זה יעזור לך לדייק את הזמן המתאים מצדך.

נשמע כאילו חסר חלק משמעותי מהסיפור הכולל... פתאום מדוס נהיית בקושי מאמין? חייב להיות שקרה משהו ולדעתי המשהו הזה הוא מה שדורש התייחסות... 

אולי זה משהו שכלפי חוץ לא נראה דרמתי אבל כן קירר אותך. 

כמובן זה שלך, אני רק מעלה נקודה.

רוצה לומר משהו שאולי יעזור לך בדרך המורכבת.

היה פעם מישהו נפגש עם הרבה בנות ונפגע מהן, והתחילו לעלות לו שאלות על עצם הדבר שנקרא אהבה, והוא חיפש תשובות מספקות ולא מצא. וכבר לא הרגיש צורך באהבה.

עד שיום אחד הוא במקרה פגש מישהי וכו' וכו'

שאלו אותו- אבל מה עם כל השאלות שהיו לך שלא קיבלת עליהן תשובה טובה?

ענה- שאלות לא יכולות להחליף מציאות. השאלות מגיעות מחלל פנוי ממציאות.

אולי הבירור אחרי אלהים לא צריך להתמקד בחקירה, אלא קודם כל בהתגלות. וכל תקופה וסוג וסגנון ההתגלות שלה. באופן כללי לאנושות ולעמ"י, ובאופן פרטי לכל אדם לפי מי שהוא.

אחרי זה, לחקירה יש את המקום שלה, כדי להכיר ולהבין טוב יותר את מי שאנו כבר יודעים על קיומו.

אתה רוצה לחזור למה שהיית? רוצה להישאר איפה שאתה? מה מבחינתך מצב טוב?

לדעתי תחפש מישהי לא כמו שאתה היום אלא מישהי ששואפת לאותה נקודה שאתה שואף אליה, ומכילה את המקום שאתה נמצא בו היום.

מבחינת אמונה זה קצת מוזר, כי יש הרבה כאלה שיש להם אמונה חזקה (או לפחות אומרים ואומרות) ומצד שני החיצוניות ואולי אפילו המעשים פחות משקפים את זה...

אצלך זה נשמע קצת להיפך.

שחיקה במעשים זה ממש קל לקרות, אצלך יש הבדל גם באמונה ויש רק מעשים כלפי חוץ אז קשה לדעת כמה זה קורה, אבל די ברור לי שיש

ממצבים כאלה נבנים זה כי כמו הרס של המצב של הישן.

תבנה מזה משהו חדש . משו שלך . טוב יותר שלך

למה בזמן כל כך מבלבל רוחנית/ נפשית ללכת לחפש זוגיות?

מודה על הזכות להיות יותר עם המשפחה,לעזור ולהיעזר.

על היכולת לעשות דברים שבמסגרת נישואים היה יותר מאתגר.

על התפתחות אישית שמביאה אותי להקים בית יותר מדוייק לי.

אע"פ שרובן המוחלט עולות על העצבים

יש בכל אחת מתיקות מיוחדת

וגם לומד המון על אמונה בזכותן

והאישיות שלי מתעלה וגדלה במסע הזה,

וגם זוכה להכיר בדרך אנשים נחמדים ולוקחת מכל אחד מהם משהו טוב איתי 🙂

על הזמן שיש לי

על החברים שיצרתי איתם קשר בתקופה הזאת

על התהליכים שאני עובר

מודה על כל ההתפתחות האישית שעשיתי, מהנקודה שבה אני נמצאת מבינה כמה זה תורם לחיי.

מודה על המשפחה, החברות, ההזדמנויות להתבססות בקריירה שנוצרה לי כתוצאה מהרווקות המאוחרת.

ויש עוד המון

התקופה הזו מדייקת לי את החיפוש אני בונה את עצמי בישיבה לומד להכיר את עצמי אני בונה את הדרך שלי בעבודת ה' והיא תדייק לי את החיפוש  וב"ה הכל בנחת

על היכרויות

על לבבות שנפתחים, שמתקרבים.

על התקדמות

על פריחה

על תקווה

אבל יש שם הרבה רוח וכל פעם שהייתי יש שם אנשים כשהמקום פתוח,

כשהמבנה סגור אין שירותים ואין מים.

זה ממש מקום שמשק כנפי ההיסטוריה שם

הן מפסיקות להיות בובות אבל אנחנו נשארים חיילים

איך הסקת את זה?? מה אני אמורה לשלוח לו לב? אני לא מבינהה

די , מה קרה ? רוצה סבבה לא רוצה? סבבה גם 

תתווך ואל תבזבז לי הזמן

או גרוע מזה .. לא תתווך מה שאתה מרגיש באופן ברור

מה אני יוצאת עם ילדה? 

לא רוצה.. ? לא מזיז לי.. אני לא מכירה אותו כדי להתבאס.. אבל נו ככה למרוח? זה מזה לא גברי בעיניי 

תגיד מה אתה רוצה.. או תשאל אותי..

אל תקפוץ למסקנות .. "חשבתי שלא רצית"

מדהים .. באמת 

גם בדברים האלה 1+1 =2

ויש מצב שהוא סתם עייף מכל מיני קשרים כןשלים שזה גם מובן

או שהוא סתם דוס ודיבור עם בנות זה סוג של נכות אצלו

לשאול אותי במקום להסיק שאני לא רוצה ..

איך הסקת את זה???

ועוד אני אומרת לו.. זה לא נכון אני אשמח לנסות, רק תשתף אותי .

והוא רושם לי.. הרסתי את זה .. זהו.

תגיד אחי אתה אפוי??? די נו מה .. עוד יומיים אני אקבל ... את פנויה???

נתתי לך צ'אנס תיקח אותו בשכל בבקשה

כאילו כמה חוסר ביטחון .. זה בסוף משדר לי שהוא לא רוצה ..

עכשיו אין לי בעיה באמת , אבל לתווך ! זה מינימום.

רוצה? אז יאללה

לא רוצה?? אז יאללה ביי

זה הכי פוגע בסוף .. להשאיר אדם תלוי ולהאשים אותו בסוף

אני לא יודעת מה התמונה הרחבה אבל נראה לי לגיטימי לרצות שהצד השני יראה עניין.

ממערכת יחסים מחייבת עם גבר שלא יודע לתקשר.

יש גם גברים אחרים.

בסוף יגיע המדויק. 

יש חסרי ביטחון בשני הצדדים וגם להם יש את ההשלמה שלהם

לך כנראה שזה לא מתאים

מן הסתם לא היתה לו שום כוונה לפגוע בך.

שאני לא משנה מה יעבור עלי.. אתנהג בכבוד אליו

ההכנות לקראת חג הפסח אצל רבי ישראל בעל-שם-טוב היו נערכות מתוך שמחה רבה ועצומה. תלמידיו הגדולים היו נאספים כדי לערוך בחברתו את הסדר. ליל הסדר היה שעה של התעלות רוחנית כבירה, כאשר הבעש"ט יושב בראש השולחן ופיו מפיק דברי תורה עמוקים בענייני ההגדה.

אבל בשנת תקט"ז - או תקי"ז - היתה התנהגותו של הבעש"ט שונה ומסתורית. אך אתמול, בעת שאיבת 'מים שלנו', היה שרוי בשמחה רבה, והנה לעת-ערב, בשעת בדיקת חמץ, לבשו פניו קדרות. התלמידים הבינו שדבר-מה נסתר מעיב על שמחת ההכנות לחג. הדבר גרם גם להם לשקוע בחרדה ובצער.

בלילה, לאחר בדיקת חמץ, קרא הבעש"ט עשרה מתלמידיו וביקשם לערוך תיקון-חצות בכוונה רבה. עתה היה ברור להם, כי הבעש"ט מבקש לבטל איזו גזירה רעה, שרק עיניו הטהורות צופות אותה.

הבוקר האיר והתלמידים קיוו שהיום החדש יביא עימו גם מצב-רוח חדש אצל רבם, אבל פני הבעש"ט הוסיפו להיות חיוורות וחמורות-סבר. הוא אף ביקש מהתלמידים, לכוון בעת התפילה את הכוונות המיוחדות לראש-השנה.

לאחר התפילה אמר הבעש"ט דברי תורה, שהתמקדו במידת הביטחון בה'. "הביטחון האמיתי הוא", אמר, "שגם כאשר האדם אינו רואה שום מוצא ושום מבוא לישועה, הוא בוטח בה' ומאמין בישועתו הקרובה". עוד אמר הבעש"ט, כי הביטוי לביטחון הוא השמחה.

אחרי הדברים ניכרה על פני הבעש"ט ארשת של שמחה, אך זו היתה מהולה בחרדה. כך עבר היום, ברגשות מעורבים של שמחה הכרוכה במרירות-הנפש. בשעת אפיית מצת- המצווה היה הבעש"ט בשמחה, אך לפני תפילת מנחה ציווה שוב על תלמידיו לכוון את הכוונות של ראש- השנה, וחרדה נפלה עליהם.

ליל הסדר הגיע. התלמידים הקדושים הסבו סביב רבם, וציפו להסבריו ולדברי התורה הנפלאים שהיה נוהג לתבל בהם את אמירת ההגדה. אבל השנה לא הרים הבעש"ט את עיניו מן ההגדה כל הסדר. הוא רק קרא את הכתוב בנעימה משתפכת, ולא פסק אף לרגע קל מקריאתו. הדבר גרם צער עמוק לכל התלמידים.

הבעש"ט השתתק, והיה שקוע בשרעפיו. דממה השתררה בחדר. גם התלמידים היו שקועים במחשבות ובהרהורים. ולפתע נשמע קול צחוק מפי הבעש"ט. התלמידים הביטו בו וראו כי עיניו עצומות, פניו לוהטות בשלהבת-קודש, והוא צוחק מתוך חדווה פנימית עמוקה.

כעבור שעה קלה פקח הבעש"ט את עיניו וקרא: "מזל-טוב! ברוך הוא וברוך שמו הגדול, הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו, שגם עמו הם בבחינת ישראל, ופועלים יותר מאשר ישראל'יק בעל-שם-טוב".

שמחה גדולה הציפה את התלמידים, אבל הם השתוקקו לדעת את פשר הדבר והתפללו בלבם שרבם יואיל לספר להם את אשר ראה בעיניו הקדושות. ואכן, הבעש"ט סיפר:

"בערב חג הפסח השנה נגזרה גזירה חמורה על אחד מכפרי היהודים שבסביבה. גויי אותו מקום, שרחשו שינאה עזה ליהודים, גמרו בלבם להתנפל על היהודים דווקא בליל חגם ולכלות בהם את זעמם.

"בראותי זאת, ניסיתי לעורר רחמים לפני היושב במרומים. ביקשתי גם את עזרתכם, בתפילה ובכוונות. אבל כל מעשיי וכל מעשיכם, לא הועילו. לפיכך נתאזרתי במידת הביטחון והשלכתי את יהבי על אבינו שבשמים. כשראיתי את עוצמת הגזירה, לא ראיתי כל סיכוי לבטלה, אבל כפי שאמרתי אתמול, מידת הביטחון דורשת אמונה מוחלטת בכל מצב.

"הערב, כשישבנו לעריכת הסדר, לא ידעה נפשי מרגוע. שעת הגזירה קרבה והלכה, ולא ראיתי כל מוצא. אבל לפתע השתנו פני הדברים מן הקצה אל הקצה.

"באותו כפר ישב לשולחן הסדר זוג חשוך-ילדים. האיש, שהוא מחסידינו, בינוני בידיעת התורה אבל תמים במעשיו ובעל מעשים טובים, ישב עם רעייתו, קרא את ההגדה וסיפר לה את סיפור הצרות של בני-ישראל במצרים, על-פי המדרשים.

"כשסיפר על גזירת 'כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו', פרצה האשה בבכי מר. 'אילו היה הקב"ה מזכה אותי בבן', אמרה, 'הייתי נוהגת בו אחרת. לא הייתי מאפשרת לאיש לפגוע בו. לא הייתי נוהגת עמו כפי שהקב"ה נוהג בנו'.

"הבעל, מצידו, הצדיק את הדין ואמר שעלינו להאמין כי צדיק ה' בכל דרכיו. אבל האשה הוסיפה לטעון: 'איפה מידת הרחמים? איך יכול הקב"ה להתנהג כך עם בנו יחידו? אפילו אם אנחנו חוטאים לו, בכל-זאת הרי אנו בניו!'.

"כך התנהלה ביניהם שיחה נוקבת. הבעל מצדיק את הקב"ה, ואילו האשה טוענת שהוא היה צריך לרחם יותר על עם-ישראל. אחרי הכוס הרביעית נסתתמו טענותיו של הבעל, והוא אמר: 'הצדק איתך. הקב"ה צריך לרחם יותר על עמו'. ומכיוון שתם הוויכוח, והם היו תחת השפעת היין ששתו, קמו שניהם ויצאו בריקוד".

הבעש"ט סיים את דבריו: "באותו רגע קיבלו גם בשמים את דברי הסניגוריה של האשה הכפרית, וכאשר יצאו השניים במחול, נהייתה שמחה בכל העולמות, וגם אני שמחתי שמחה רבה. ומובן שגם הגזירה נתבטלה".

אולי מכאן תצמח הישועה. בהצלחה!

פעם היה פה גם שרשור היכרות

עכשיו אני מגלה רק שהוא איננו

אבל בדרך כלל המשל בין יהודי פרטי לה', זה אב ובנו.     העניין שאצל אב עם האהבה יש ייראה. ואצל איש ואשה אין יראה ביניהם.

בלבלי אותו כמו שבלבלת אותי, בלבלי אותו בלבלי!!!

לא יודע, לא יצא משהו...

והשיר שציינת שיר ברמה נמוכה

אין חיבור

קלישאתי. בלי להבין.

להתמכר לדיקלומים שכולם מדקלמים.

כי אסור לשמוע שירי עגבים.

תרגיל יפה.

"אני רוצה לדעת הלכות הרבה, למה תימנים אוכלים ארבה, זה נראה כמו ג'וקים ".

במיץ עגבניות

וזה פשוט רעיון מעולה. מחבר, ממחיש, גם מעלה תובנות חדשות. וזה עבד גם עם שירים שלא חשבתי שיעבוד..

יישר כח. תודה רבה

הייתי עושה את זה תמיד בטרמפים

זה גם היה מביך פתאום שאני כולי מתרגש מהמשמעות לכאורה של שירים של אייל גולן

השיר של שמעון ישראלי?! בוש לך

טפי

העלה תחושות חדשות ומיוחדות. הפעם רציתי לכתוב אז לקחתי אותן והרחבתי.

יצא ארוך כמעט כמו עבודה סמינריונית.. אבל נראה לי שווה בס"ד

חלק משירה הידוע של לאה גולדברג:

קרבתך וקרבת הים

גזלו את שנתי

נשמת אפך נשבה מן הים

ותחדור, מלוחה, אל ביתי

וגלים בדכים

עולים בבכים

למרומי אהבתי

בואי כלה

בירח אדום מול הים

מפכה דמך

בירח אדום מול הים

דמי ודמך

וגלים בדכים

זועקים בבכים

את שמך, את שמך, את שמך

בואי כלה

בואי כלה

בואי כלה

מאז שאני מכיר את השיר חשבתי שהשיר מתאר דאגה של אשה בוגרת לרעותה הרווקה ופניה אליה. אבל קראתי מקודם שהשיר מתאר פניה של אדם לאישה שהוא אוהב אבל היא לא מעוניינת (כמו שמוכח מהשיר המקורי הכפול).

אבל אם בכל זאת נלך גם עם ה"קו שלי", נחבר אותו עם המשמעות המקורית, ונכניס את ה"נמשל", יצא ככה- השכינה מצד אחד אוהבת אותנו ורוצה להיות איתנו, אבל מצד שני היא רוצה להיות קצת רחוקה, בגלל שיש כאן הרבה דברים לא טובים לצערנו.

ואז בא מישהו בדמות של מבוגר אחראי ודואג, מיוחד, שמחובר לשמיים ולארץ, "דכורא" כמו הקב"ה, שמחפש רק לתת ולעזור, ודואג לה ורוצה לקרב אותה *בשבילה*.

הוא גר קרוב לים, מרגיש אותו ואת מפעליו יום יום.

הוא מחובר לשכינה, אבל רוצה להרגיש יותר. כרגע זה מופשט לו מדי.

לילה אחד הוא כבר כמעט נרדם, אבל שאון גלי הים גוזל את שנתו

המוח במצב התודעתי המיוחד המאפיין זמנים כאלה

התחושות חזקות, נוכחות ומחודדות,

האסוציאציות גואות בו

מציפות את מה שבמעמקיו

ים במערב, ושכינה במערב

היא קרובה אליו בלב, והוא קרוב אליו בחוש

הלב מתחיל לחוש והחוש מתחיל להרגיש,

נשמה מקבלת גוף וגוף מקבל נשמה

נשמת אפה מתלבשת ברוח הים ונושבת אל אפו

רוח ים מקבלת (מדרגת) נשמה, ומנשיבה אליו רוח מלוחה גם בפנימיותה

מלוחה בגלל בכי וכאב, עכשיו הוא מבין.

אבל מייד גם מבין שדווקא הם מסמלים שזו ברית מלח עולם

ולא מתייאש

הוא שומע בחוזקה את הגלים בדומיית הלילה

את עלייתם ואת התנפצותם (דכים)

וזה מעלה בו את תחושות הבכי והשבירה שלה

(המילים שלה קשורות כמובן גם ל"נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים". ואגב, קראתי משהו יפה- ב"דכים" ו"בכים" יש "ים" בסוף).

בעקבות כל זה מתרוממת אהבתו אליה מעלה מעלה

ומתוכו עולה הקריאה

"בואי כלה".

"כלה" דווקא הוא קורא לה,

לעורר את כלותה

אבל הוא מרגיש שזה עדיין לא מספיק

זה לא ממש מתוך תוכו

מסתכל מחלונו החוצה,

רואה ירח במילואו

כמסמל לו

אל תדאג, אתה בוודאי תצליח

מחייך

נרדם מעט

ושוב נגזלת שנתו

מחלום על ירח מלא

מלא אבל לקוי, אדום

נרתע, מפחד

אולי זה מרמז שלא יצליח

והיא רק תתרחק יותר?

פתאום מבין

לא, דרכך נכונה

תראה

זה דם החיים שעדיין מפכה בה

בלבנה

שגם היא מסמלת אותה

ודמיו בדמיה נגעו,

מפכים יחד

ועכשיו הוא מצליח לשמוע שהגלים העולים ומתנפצים

גם הם זועקים בבכים,

את שמה הם זועקים.

פעם,

ועוד פעם,

ועוד אחת.

קביעות.

ביחד איתם הוא קורא לה שלוש פעמים

משלשים יחד

כמקבלים שבת,

שגם משולה אליה

בואי כלה, בואי כלה, בואי כלה

מקווה למענה שתתחיל את מסעה

---

עברו עשרות שנים

מאז אותה שנת התש"כ בה נערך השיר

היא באמת החלה במסעה מעט אחר כך

הואילה לצאת מהים ולהתקדם אל

גם ירושלים חזרה אלינו.

אבל מסע בחול הים הוא לא קל

והיא גם עדיין מפחדת

אז על כל שניים קדימה חוזרת אחד אחורה

אבל הוא כבר מלא בבטחון,

ורק שואל עצמו

איך אני מחיש פעמיה,

שיהיה לה כבר טוב

ועולה לו

בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה.

ודגלו-דילוגו עליי אהבה

דילוג-ריקוד

ריקוד הוא גם קדימה ואחורה, אבל בשמחה

ובריקוד הרי גם יש דילוג, התרוממות מעל המכשולים

הגשמיים והרגשיים

עכשיו צריך נפש לריקוד

חושב לו

את המנגינה לא נחליף, כי היא כבר נמשכת אחריה

אבל נשנה קצת את המילים

נקרב ונמשוך אותה דרך הטוב עכשיו

וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד

מתחיל לשיר לה

כלוי נביא המשורר שם רנניו

ותלמידיו, כבני הנביאים, עמו יחדיו

כיצד מרקדין לפני הכלה?

כיצד כיצד מרקדין לפני הכלה?

כיצד, מרקדין, לפני הכלה?

בואי כלה

בואי כלה

בואי

בואי כלה, בואי כלה

בואי

בואי, כבאים ומביאים אותה לחופתה

רק מקווה שתסכים להימשך, שמחה

שתבין

שהחתן נעזר באחרים ולא מביאה בעצמו,

ושהוא אפילו לא יֵצא להקביל פניה,

ושבעצם הוא בכלל לא יהיה שם כשתבוא,

כי אחרי כ"כ הרבה שנים

הוא כבר לא יודעה ובכל זאת בוגד בה כאז

אלא להיפך, הוא מחפש אחריה

רק שהוא לא יודע את מי הוא מחפש

אז הוא טועה

כל הזמן חושב שמצא

ונופל ומבין שלא, שוב זה לא זה

ואם היא תבוא ותחכה שם

יהיה קל לי להביא לה אותו

וכשיגיע הוא מייד ירגיש

"זה זה", "זו זו"

ושוב ירדו ממנה הדמעות

אבל הפעם יהיו בהן רק שאריות של מלח

כי עכשיו אלו דמעות של שמחה

אז תפָתח חתימה עתיקה

בת אלפיים שנה

החתן יתן לה את הקישוט-תכשיט העשרים וחמשה, הכ"ה,

יתן ויכתוב.

קישוט חדש ישן

קישוט של-

"הלוך וקראת באזני ירושלם לאמר- כה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולתיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה",

"ויבוא וילחש כה באזני ירושלים- לעד אזכור לך חסד זקנותך, אהבתך, בואך אליי מהים דרך ארץ לא זרועה, אמונת ליבך בי ככלה נערה שלא ידעה אכזבה".

כתר מלכות בצבע טורקיז של ים  

בראשו אבן-לב לבנה שקופה ומאירה כירח.
כתר מלכות מאבן נופך של מלכות יהודה

בראשו יהלום-לב של זבולון

שלחוף ימים שוכן.  

"שבה והשיבה. ויתחדשו ימיהם כקדם".

ולא סותרת הכרת הטוב והערכה לחברים ולמציעים. 

אני מציעה שתשלח לו את המלל הזה

המחיר שאתה משלם עליה הוא 0₪ כולל מע"מ

המע"מ הוא התחושת עליונות שאתה חווה מהחבר.

בדר"כ המע"מ שנלקח.

(וצריך עדינות בבחינה זו, כי אתה במצב נחות ממנו בהקשר, אז אם המע"מ הוא אמיתי, ולא מתחושה שלך)

אם המע"מ שנלקח הוא נמוך

לענ"ד תוותר ותשמח שאת ההתלהבות. העודפת שלו

הוא לא הוציא על ארוסתו או על מישהו אחר.

ונפגעת בשם כלל ישראל ואתה קרבן ציבור

שדוחה את השבת.

ואם שיעור המע"מ גבוה מהמחיר שהיית מוכן לשלם על הצעת שידוך וחצי.

אז תעיר לו בעדינות.

תגיד לו איזה משפט או הודעה שהרגשת שהוא

משדר עליך עליונות. והקשר בינכם קצת נפגע.

מקום חביב ויפה, יש שם משחקים ממש נחמדים שחקוקים באבן, פינות ישיבה וטיילת אבל צריך לדעת איך להגיע לשם.
וטיילת ארמון הנציב כמובן

איך אפשר להגיע לשם?

אם תוכל בבקשה - אשמח

(אפשר גם בהודעה של מסר אישי)

תודה

חג שמח

רמת מוצא.
יש שתי דרכים אבל בשתיהן אתה הולך לפחות רבע שעה עד לטיילת.
האופציה הארוכה אך הפשוטה יותר זה להתחיל בעין מוצא וללכת שם על השביל המסומן, אתה עובר מתחת לגשר, חוצה כביש, ממשיך על מסלול עפר עד שאתה מגיע לחניון שבצד השני שלו יש את הטיילת.
אופצייה שנייה היא לרדת בתחנה שנקראת "הבית האדום" - אופציה טיפה יותר מסובכת אבל היא חוסכת לך 5 דקות הליכה בערך, אולי קצת יותר. אתה יורד בבית האדום, עובר מתחת לגשר ופונה ימינה ומשם ישר עד החניה וכו'

15 דק מירושלים מאיזור הגן חיות
במרכז יש לכם מקומות נחמדים באיזור לטרון

אם גם אחרי הפגישה המראה ימשיך להרתיע, אז כמובן שלא, אבל לפחות לדעת שניסית,

וגם אולי תגלי אישיות שתטשטש את המראה (:

במציאות הוא לא מטושטש, נכון? (רוב הזמן לפחות)

שמציגים תמונה ישנה קרוב ל15 שנה כבר באתר.

ובאפליקציה מציגים תמונה מיושנת מטושטשת שניכר שצולמה באמצעות מצלמה ישנה לפני אי אילו שנים.

מה מעיד? על בעיית ביטחון עצמי קשה עם המראה שלו.

לא מקום בריא להתחיל זוגיות איתו

טובה שיצאה להם, כי לפעמים אנשים נראים טוב במציאות אבל לא בתמונות. מכיר אישית מישהו שהתמונה שלו ישנה ומטושטשת בגלל זה. ויש לו מראה יפה ובטחון עצמי

עכ"פ ממליץ לצאת החוצה לכל מיני מקומות להכיר אנשים  . 

לא להסתמך רק על שידוכים

ואילו בדרך אחרת זה יהיה להם קשה

חבל חהתקבע רק על דבר אחד.

בלי קשר על כל דבר בחיים זה חבל

אני מניח שבדורנו ניתן לתקן הכל.

ולייצר באופן מלאכותי השלמות.

לא בכח ומתוך חוסר ברירה חלילה, אלא מבחירה לבדוק האם מתאים או לא..הרי אם בכלל לא היית רואה סיכוי, לא היית באה לשתף, אז משמע שיש סיכוי גם אם קטן מאוד מאוד, לכי לבדוק אותו לא חבל? 🙂

כן -

בהנחה ששאר הפרטים נראים לך סבירים, להיפגש פיזית נראה לי הדבר הנכון.

לא להעניק משקל גדול מידי לתמונה.

לתת את ההזדמנות לפגוש את האדם עצמו, ולהתרשם ממנו, ולא דרך התמונה.

להבין שאולי התמונה מטעה, ואין כמו מראה עיניים.

לא-

לא לצאת בכוח מתוך חוסר ברירה.

אז לדעתי (בהנחה שחוץ מהמראה החיצוני השאר סבבה) -

להניח בצד את המחשבות של לצאת בכוח. של הגיל המתקדם. של התקופה הארוכה שלא יצאת.

להביא קדימה את המחשבות של - אני ראויה, אני מסוגלת, אני מאמינה שיש כאן נקודות שיכולות להוות בסיס לקשר טוב.

ומתוך כך לנסות.

ויכול להיות שזה יצליח,

אבל יכול להיות שלא. וגם זה בסדר. 

ולגבי המחשבה שזה נובע מחוסר ביטחון עצמי במראה - זה ממש לא הכרחי, יתכן שזה נובע מדברים אחרים.

אני יכול למשל לספר על עצמי שהיתה לי תמונה די גרועה שהייתי שולח כשביקשו ממני, סתם כי זה תמנוה זמינה שהיתה לי ולא ייחסתי לזה הרבה חשיבות.

(עד שקרובת משפחה אחת שהציעה לי איזושהי הצעה אמרה לי משהו על זה והציעה לי להחליף...)

אני לא מאמינה בלצאת מחוסר ברירה

תאמיני שהאחד המדויק שלך קיים ואת לא אמורה להתפשר על מראה שמראש דוחה (? זה מה שמשתמע ממה שכתבת) אותך

זה לא העיקר לצאת..

ועוד נקודה היא שלפעמים זה גם תוצאה של חינוך לזה שצריך לשמור על מרחק מסויים מאנשים שלא מכירים. שבמובן מסויים זה חבל, ובמובן מסויים טוב שכך (;

צריך לדעת את האיזון (:

כדי להיות דוגריים כל הזמן.

מלמדים אותנו להכיל שונות (בשורוק), להכנס לראש של האחר, לא להגיד דברים שאולי לא יישמעו.

אז מצד אחד אנחנו בעולם השקר, ומצד שני יש אנשים שהאמת בוערת להם בגוף...

בקטע של לנ"ו, זה מורכב יותר מכמה סיבות:

1. זה מביך יותר.

2. אם זה דמות שיש קשר מסוים זה סיכון מסוים.

גם כשיש אדם שהוא בהחלט מוכר ומעניין אותי "לסמן וי" שדיברתי איתו, בסופו של דבר אם אין לי משהו חשוב להגיד לו (או לשאול אותו) - אני פשוט אתעלם

קרה לי כמה פעמים לאחרונה וגם לא לאחרונה

כן יצא לי לדבר עם אנשים ברכבת וכדומה

תודה על זה

כשהייתי קטן יותר הייתי עם הרבה יותר אומץ בקטע הזה, ועם הזמן לצערי קצת נחלשתי בזה. צריך לעבוד על זה (בהקשר הכללי, לא של הלנ"ו....😅)