פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 343)

אין באמת כזה הבדלים בין הבנקים

במיוחד שאת בטח א מתכוונת לקחת משכנתא בקרוב או משהו רציני

לכם הכי מומלץ זה לקחת את הבנק שיש לו סניף הכי קרוב לבית

אמנם רוב הפעולות היום הן בדיגיטל, אבל בכל זאת לפעמים צריך ללכת פיזית ואז הכי נח שזה קרוב לבית

בהצלחה.

ולשאלתך- ברור שמחליפים 
או מחליפים ללבן אחר. 

גם במוצ"ש מחליפים 

@חצילים זה ממש סבבה

ומיוחד בעיני

שבו אתה זורק בגדים שלבשת לסל כביסה...
והם מופיעים לך באופן ״קסום״ בארון...מכובסים, מקופלים ומריחים טוב...
ולא שמעת תלונות בנושא...בכיף.

רק תקח בחשבון שיש כאלה שפחות יזרמו עם זה *בעתיד*.
אז בעדינות כשתנסה לידם בפעם הראשונה לומר :
״אוקי, מוצ״ש, אני אקח *עוד* בגדים לבנים חדשים למרות שמה שיש לי כרגע עדיין סבבה לגמרי״

עובדתית רוב הנשים עושות כביסה בבית.
בד״כ זו האמא או האישה.

האם יש מצב שהוא עושה לעצמו את הכביסה ? הלוואי.
אז שיחליף גם כל שעה בגדים.

רק לפני דקה רשמת :
״אבל בכל זאת אני גם מכבס בעצמי לפעמים כדי לעשות את הקוסמת מאושרת״

זה לא 2020. זה 1950.
זה מזכיר את גברים ששוטפים כלים ואומרים לאישה ״רואה ? אני עוזר בבית״.
הלו, זה הכלים שלך. מה נסגר ? זה אפילו לא ארוחה משפחתית.

רק בתשעה באב לובשים בגדי חול במוצאי שבת. ואז לא מתקלחים

גם כשברור לגמרי שזה הדבר הנכון, ואפילו כשרוצים בהן.

כי לא נפרדים רק מהבחור/ה הספציפי/ת.

נפרדים מהתקווה שהיתה (בהתחלה) וסופית כבר לא,

נפרדים מהמחשבה שאולי נגמר המסע של החיפוש,

נפרדים מהתחושה שלפחות לעכשיו אני לא לבד,

נפרדים מההקלה שאני לא ב'שוק' (מוצר+קונה).

וחוזרים ללא נודע ולטלטלות של תקווה וייאוש.

היטלר היה כלומניק עד גיל 30 

המשרה הראשונה בחיים שלו הייתה שר (בגיל 43)

על החיזוקים והכוחות

אז דבר ראשון, אני בת.

נפלתי לייאוש עמוק.

פשוט לא רואה אתזה באופק מאלף סיבות.

ואולי? אולי התיקון שלי זה להיות לבד? מאיפה אתם כל כך בטוחים בזה שלא?

ה"תיקון" הנורמלי זה שתתחתני...

כשזה יקרה, תחייכי על המחשבות הללו.

בהצלחה בקרוב.

מה נכלל ברושם הראשוני שלך עליה 
רק המפגש עצמו?

מה עוד יכול להיות?

פחות מתייחס לדברים ששמעתי עליה אלא למה שאני רואה בעיניים.

יש משל מלך הודו בספר הכוזרי שמדבר על כך שקודם כל אדם הולך על פי החוויה הממשית ואח"כ על מה שהוא שמע על.

איך אתה מתנהג בפגישה?

מתנהג כמו שאני פוגש אדם חדש, שלום נעים להכיר. מנסה להרגיש את הבנאדם ולראות מה נעים לו. מה מעניין אותו. איפה הוא נמצא.

בבירורים אני מחפש אם אני שומע דברים שאני אוהב ומתחבר אליהם אז אני עונה חיובי ואם לא אז מנסה לברר עוד או עונה שלילי.

רושם מספיק.

איך אני מקבל רושם על אנשים?

אינטואציה.

לא סומך על הרושם בטלפון אלא אם כן זה נשמע הזוי ממש.

בירורים נטו שכל.

שיחת טלפון ראשונה נטו לזרום.

רק בפגישה.

אלו דברים שמרגישים, לא צריך לנסות להסביר אותם כ"כ.

יש לי דברים שאני נוטה להתחבר אליהם.

דברים שגרמו לי להתחבר לחברים שלי.

דברים שאני מרגיש טוב איתם וכיף לי איתם.

אם אני מתרשם שהצד השני משדר את זה בפגישה אז אני מתרשם שזה מתאים

אם לא - אז לא.

זה ממש לא חיוך ספציפי או תנועה.

זה בעיקר מתבטא בשיח עצמו. בדיבור לאורך הדייט.

זה הדבר העיקרי שעושים בדייט - לדבר.

זה הדבר העיקרי שנותן לנו רושם על הבנאדם.

אני מסכים איתך לגבי זה *לא רק* הדיבור עצמו אלא הניואנסים.

אבל אני לא רואה צורך לכמת את זה למשהו ספציפי

בעיקר - מתוך אילו הנחות יסוד אדם חי. זה מה שמעניין.

שדה סימנטי שבו אדם משתמש בדר"כ מעיד על מה מעניין ומעסיק אותו.

תנועות גוף אני חושב שכל אחד יכול לזהות באופן בסיסי תנועות של בטחון והקשבה שנעים להיות ליד אדם שמשדר את זה.

מתוך מה שאני רואה בשטח 

אם אתה חושב שזו שאלה לא נכונה או לא נכון להתייחס אליה 

זכותך המלאה להתייחס כרצונך 

ובסוף מה שענית שחשוב לך הם בדיוק הנקודות שהיא ציינה למעלה 

למה זה חשוב לך אם נוח לך לענות על זה

סליחה שעניתי בצורה לא נעימה

מה שהתכוונתי - בקלות יחסית השיח הזה יכול לייצר שיפוטיות. זהו.

באתי לשמוע כי חשוב לי לעורר את העניין לדיון 

דווקא במקומות שלפעמים זה לא נראה שיש עניין של 'רושם'

ושהרושם הוא ממש לא רק ב 4 דקות הראשונות שנפגשים בדייט הראשון. 

כי המושג רושם ראשוני נשמע לי מושג שיפוטי.

מה הצורה העניינית שבה אפשר לדון בזה?

(ברור לי שלא התכוונת לזה, זה פשוט עלה מאליו)

אני תולה את החסרון נטו בהבנה שלי ולא במה שהעלת.

קשה להסביר את האינטואיצה הזאת במילים אם הבנתי אותך.

חחח סליחה על החפירה

רק נראה שיש צד לחשוש מרושם ראשוני.

ואם האדם סומך על אינטואציה שלו תפאדל.

בתור מושג אני בעיקר חושש ממנו.

הוא מסמל בעיני ספק.

אם זה לא ספק - אז זה כבר רושם ממשי שהוא כמו רושם שאינו ראשוני

הרגשה של זרימה 

חוץ מזה - דברים ספיצפיים שמתבטאים ממש בתוכן של מה שמדברים עליו.

שיכולים לראות מה מעניין את הבנאדם.

יש הרבה רשמים שכל אחד מסוגל למחוק את קודמו - תמונה, שיחת טלפון, שניה ראשונה של מפגש...

וכל אדם משאיר רושם משמעותי בשלב אחר. יש מי שהדקות הראשונות של השיחה הן כאלה שלא משנה מה המראה, ויש להיפך.

אולי התגובה שלי מלמדת שאני לא באמת מתייחס לרושם ראשוני...

באופן כללי אני מאמין שהשיפוט צריך להיות עד כמה נעים לי בחברת האדם האחר - ולכן אין משמעות לרושם ראשוני אלא רק לרושם המתמשך

יש תגובה פנימית למראה החיצוני (מציאת חן או לא).

בשלב השני, כשמתחילים לדבר -

מתחילה לחוש את האנרגיות שלו ושל הדינמיקה שנוצרת בינינו (זורם/תקוע בעיקר).

ולהעלות את מה שמפריע לך.. להכין את הקרקע

ולדעתי כדאי בפגישה 

אבל שלא יהיה מאולץ. 

הפסקת קשר בצורה נעימה צריכה להיות מאוזנת משני צדדים - 

מצד אחד - להביע אמפתיה, הערכה וכולי וכולי ולאפשר לבחור להגיד את מה שרואה צורך לומר.

מצד שני - להשרות בטחון, לא להפוך את הצד השני למסכן בגלל שאת חותכת אותו. להיות בטוחה בהחלטה שלך ושזה לטובת שניכם. זה ממש יכול להקל על התחושה של הבחור.

בסופו של דבר - זה לא נעים לשניכם אך אפשר להקל על התחושה.

ואם זה קשר מספיק רציני אולי יהיה צורך בעוד פגישה.

אם זה יהיה טוב לו מבחינה מסויימת זה יהיה גם טוב לך

...

מחפש את השונה בספקטרום מסויים.

קודם כל אגיד מה חשוב לי שיהיה דומה ותוך מרחב מסויין אחפש את השונה.

אך לא באופן קיצוני. במידה.

מחפשת את השונה.

יש בזה משהו מאזן בנפש,

וזה גם יכול להיות מאד פרקטי. 

אני למשל מאד הססנית, 

ובהתלבטויות משמעותיות כמו אלה שיש בחיי משפחה חייבת מישהו החלטי לצדי.

אחרת יהיה סיוט.

ככה זה הכי טוב כי משלימים אחד את השני

קודם כל יש כאלה שיותר טוב להם מי ששונה מהם, ויש כאלה שלהיפך.

דבר שני, כמעט לכל שני בני אדם יש דומה ויש שונה. השאלה מה דומה ומה שונה.

וכיון שאנחנו לא מקבלים בן אדם לפי הזמנה, מוזר בעיני להתעסק כל כך הרבה בשאלה הזאת ברמה התיאורטית.

הרי בפועל, כל אדם יודע עם איזה סוג של חברים הכי כיף לו. אז פשוט צריך לחשוב מה המאפיינים המשותפים שלהם, ולנסות לחפש לפי זה. ואם רואים שזה לא עובד, לנסות לראות מה היה משותף לקשרים שלא עבדו, ולסנן את זה. ולקוות שמה שצריך להגיע יגיע עוד לפני שנדע בדיוק מה צריך.

כך שכל חולשה היא גם סוג של חוזק, וכן להיפך.

לפי מחקר שהתפרסם לפני שנה-שנתיים, בנות ממשיכות לפסול באותה רמה ולא משנה בנות כמה הן. לעומת זה בנים עם הזמן מוכנים להתפשר ולהוריד את הרף.

ועכשיו לנקודה - יש למישהו סיבה לפסול. לך הסיבה נשמעת טיפשית, בשבילו כנראה לא. לא יודע על איזה נקודה זה יושב, אבל בשבילו זה כן משנה. מי את שתגידי לו שהוא טועה? זה התפקיד שלך להחליט בשבילו? את יכולה להחליט על החתונה שלך בלבד, לא על החתונה של אף אדם אחר.

שמעתי אדם חכם שהסביר "אם אתה רוצה לפסול בגלל סיבה טפשית, תפסול. כי אם זה מפריע לך, ואתה מתבייש בזה ולכן תתחתן עם מישהי שאתה לא אוהב - זה גרוע יותר. הסיבות שלך ילדותיות? אז אולי אתה ילדותי. אבל זאת לא סיבה להכריח אף אחד". בקיצור, לכל אחד הסיבות שלו.

במקום להחליט בשביל אנשים אחרים, תשתדלי לעזור להם - הוא לא רוצה אותה כי היא גבוהה ממנו? תספרי לו על תכונה חיובית שלה. הוא מהסס כי היא מבוגרת? תספרי לו שהיא נראית מהמם. הוא לא בטוח אם שווה לו לנסוע ארבע שעות לפגישה? תגידי לו שהבחור הקודם הרגיש שבאמת אכפת לה ממנו, וזה כשהיא בכלל רצתה לחתוך - אבל המשיכה להתייחס אליו בכבוד.

בחורות פוסלות על גיל כל הזמן

גם כשהכל מתאים

ולא 8 איזה 8

גם 4