פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 344)

את שולחת מתנות להרבה אנשים שאת לא איתם בקשר?

אני יכול לתת לך ת.ד ותקני לי משו?

אמרה שנפרדת ממנו לפני יותר משנה, זה אומר שביומולדת הקודם כבר לא הייתם ביחד

שלחת לה אז מתנה?

אם לא, זה ממש פדחני לשלוח פתאום עכשיו

אם כן, זה בספק.

שיש לזה נוסחה מסוימת..

בתחילת הקשר חשוב שיהיו מרווחים כדי שיהיה זמן לחשוב ולעבד 

בשלב מאוחר יותר איך שזורם 

אחרי שישה ימים החלטנו להתחתן, ומאז היינו יותר ביחד מאשר לא ביחד (להוציא שעות שינה ולימודים).

בערך 3 ימים לפחות ביחוד בתחילת הקשר
ויש לזה חשיבות על מנת לא ליצור עומס רגשי.

בין דייט לדייט יוצר עומס רגשי? דווקא בהתחלה?

למה את מתכוונת? מאיזה צד?

אשמח לשמוע

למה צריך כל יום להיפגש לדייט?
באיזה עולם אתם חיים מעניין לשמוע את הצד שלך דווקא

אולי באמת יום אחרי יום זה מוזר..

אבל נראה לי נורמלי להפגש שלוש פעמים בשבוע אם יש אפשרות.

כאילו לא בהכרח נוצר עומס.

אם כיף אז פשוט כיף.

תלוי גם כמה זמן פגישה..

אבל נגיד ראשון רביעי ומוצאש כבר יותר הגיוני מאשר מה שאמרתם
למרות שלדעתי זה גם קצת עמוס

העומס נובע מכך שזה עדיין לא בטוח מי שהיינו רוצים להיות איתו, זו רק התחלה ויכול להיות שהיא לא תביא לשום מקום.

חושב על אפשרויות שונות להתייחס לזה

שהקשר מחייה ומרומם.
שנותן משמעות ועניין.

אני לא מבינה למה אתם חיים בסרט שאפשר להיפגש כל יום
אפילו עם מלאכי אי אפשר כל יום

את מדברת בתחילת הקשר?

שבהתחלה אז פעם ביומיים שלושה
ובהמשך פעם בשבוע
כשזה כבר נהיה קשר ולא דייטים

יהפוך לשטחי.

תוכן שיטחי

וגם כדי לתת זמן לחשוב ולעכל מה הדיבור שהיה בפגישה. 

יש אנשים מסוימים שדברים מסוימים יזיקו להם. אבל אין שום כלל שנכון באופן גורף

 

אני מכיר אנשים שקיבלו המלצות של "להמתין לפחות חמישה ימים", אנשים שקיבלו המלצות של "רצוי פעמיים בשבוע, ויותר". מכיר אנשים שנפגשו כל יום ברצף והיום נשואים באושר.

משתדלים שלא יעבור שבוע שלא נפגשים. כמובן יש חריגות וכולי. לא מדאורייתא

מה שטוב לי בד"כ, ורואה גם מחברותיי שזו הנורמה
בהתחלה פעם-פעמיים בשבוע
בהמשך אפשר יותר (:

החלטות אישיות שלכם מושפעות ממה יגידו או האם זה אטרקטיבי כלפי המין השני, או שאתם מחליטים לפי מה שאתם אוהבים ומה שטוב לכם בלבד? ומה הכי חכם לעשות?

השאלה מה אנחנו עושים עם זה.

אם אנחנו מחליטים ע"פ החלטות הרוב - זה אחרי שכבר יש השפעה.

יש לנו אפשרות לבחור גם אם אנחנו מושפעים.

בסופו של יום ההחלטה היא שלי

אם לא - אפשר לסיים את הדיון

למשל, בחור שמקפיץ את הבת לבית שלה, כי הוא חושב שזה ישמח אותה - אם יתברר לו שרוב הבנות לא שמחות מזה, והוא לא מכיר עדיין מספיק את מי שהוא נפגש איתה כדי לדעת איך היא תגיב, מתבקש שהוא יקבל את ההחלטה ע"פ הרוב.

לפני כל החלטה חשובה בחיים, אני מתייעץ פה, ומה שהרוב אומרים לי לעשות אני עושה.
בבחינת "לא תסור"

אמנם ההחלטה בסופו של יום היא שלי אבל היא בהחלט עשויה להיות מושפעת מדעת הרוב.

אם משהו לא מתאים לרוב והוא יכול להתאים לך, מה זה משנה שהוא לא מתאים לרוב?

שאני בדרכ בנאדם שאוהב להיות במיינסטרים ולא חריגה בחברה.

את תפספסי בחור טוב שיכולים להיות לך איתו  חיים מאושרים, רק בגלל שהוא לא במיינסטרים?

 

אגב, משהו חריג לא חייב להיות בהכרח בולט תמיד לעין

שבדברים שמהותיים עבורי הוא לא במיינסטרים אז סביר להניח שלא יהיו לי איתו חיים ככ מאושרים

להיות מייינסטרים זה משהו מהותי?

ואם בפורום עסקינן 

אז לוקחת בערבון מוגבל 

מרגיש לי שיש פער בין הדעות שכאן לבחוץ 

שלאנשים בוגרים יש מעט התלבטויות בין מה שטוב ונכון לבין מה שתגיד החברה, וזה מרגיש מאוד לא נוח אבל עדיין קיים, עצם הלקיחה בחשבון של מה יגידו. במיוחד כשהוא מנצח.
הבעיה היא שבתור ילדים פיתחנו דפוסים בגלל החברה, התרגלנו אליהם ללא חשיבה מחדש בתור אנשים בוגרים

יש כאלה אנשים שכל פיפס בחברה מציק להם.

יש אנשים שלא אכפת להם בכלל מה החברה אומרת עליהם.

ובאמצע - יש סקאלה רחבה מאוד.

זה מאוד תלוי בנאדם.

וגם מאוד תלוי חברה - עד כמה החברה חטטנית.

כבר כמה שנים שאני משתדל להרגיל את עצמי לשים פס על מה שאנשים אחרים חושבים, וליהות אמתי עם הלב שלי ובעיקר עם מלך העולם

זאת שאלה טובה..

בשתי המילים יש את האותיות וא"ו וה"א. הסוף של שם ה'. מה שמלמד שזה לא העיקר אם שונה או דומה אלא זה הכלי. העיקר הוא ההתחלה של שם ה', יו"ד וה"א שבאה לידי ביטוי בעצם זה שאתם איש ואישה (איש ואישה זכו וכו').

שאר האותיות בשתי המילים הן- ש,נ, ד, מ. אותיות שלא יוצרות שום מילה קשורה. מה שמוכיח את הטענה שבפסקה הקודמת.

אז בקיצור, ההתלבטויות האלה מוגזמות לדעתי. צריך לחפש דברים כלליים יותר וערכים משותפים, ובפגישה לזרום. ואם יש כימיה ונוצרת מציאת חן, ללכת על זה.

אבל זה לא יקרה כנראה.
אז רק נקפיץ את השרשור

שזה עצמו נוגד את האינטואיציה שלי.

פרדוקסלי משהו 🤔

אבל כן, אני תמיד מנסה להבין מה הגורם לאינטואיציה.
בדרך כלל יש רציונל כלשהו מאחוריה, גם אם לוקח זמן לעלות עליו.
כמו כן יש הבדל בין עניינים טכניים לעניינים רגשיים, ובנושא שלנ''ו יש הרבה יותר מקום לרגש (שזה שונה מאינטיאוציה, למרות שקל לבלבל).

כתבתי בעבר..
עניתי יותר לארץ בהקשר של מה שהוא כתב - לקראת נישואין וזוגיות
להתייחס? כמובן! האם היא הנכונה ללכת על פיה? לא בטוח.

אם זאת הצעה זה לא היחס שלי לבנאדם אלא היחס שלי לפרטים.

הצעה מבחינתי זה נטו שכל. 

 

אם זה בנאדם אז זה הרבה יותר מעניין אותי מה הרגש שלי כרגע כלפיו.

ככל שזה רגש שיותר ויותר חוזר על עצמו זה יותר משמעותי.

או שזה משהו אצלי או משהו אצלו

אם האינטואיציה לא מאפשרת לי .. אני לא אצליח להיות שם.
וכמעט תמיד האינטואיציה שלי מאותת לי מתי שצריך .. לא רק בזוגיות.

השכל יגבה, אבל תמיד ההחלטה לא תהיה מנוגגת לבטן .

בתנאי שזה לא קשור לשווארמה שאכלתי לפני...

הפכנו להיות ערוץ הידברות??

כל מקרה לגופו. ולאנשים יש מספיק שיקול דעת בכדי להחליט על עצמם.
לא אוהב את ההכנסה בכוח של ה"סירטוני חזרה בתשובה" האלה לכאן.

אין פה עשרות סרטונים כאלה.. בקושי אחד.

והוא אמר משהו נכון - כל אדם צריך לעשות השתדלות אם הוא רוצה שהקב"ה יתן לו - אם אין לו אמונה ממש חזקה.

אבל הדרך המעודפת היא תמיד דרך האמצע.

אפשר גם ללמוד מהידברות דבר או שתיים אין בזה פסול

נכון צריך השתדלות

מוכרת לי המנגינה... מה השם?

ככה שיש מצב שזה נשמע לך ידוע אבל אני חושבת שזה משהו שהוא המציא

לא מצליחה לזהות מאיפה. קצת נשמע כמו המנגינות של ברגרסן

ומהמם כרגיל! החלק השני נותן כזאת קונטרה רכה, מדהים.

Two steps from hell

[לחן שלך?..]

נשמע שנחה עלייך השארה, איזה כיף

😁😁😁😁

ניגון געגועים קטן לשרה אימנו הקדושה עליה השלום

*אלוקים מבטיח, אבל מקיים יחד איתנו / החלק היומי, פרשת חיי שרה / סיון רהב-מאיר:*

בשבת תסתיים השבעה על הרב יונתן זקס. הנה, לזכרו, דברים שכתב על פרשת השבוע, פרשת חיי שרה:

משהו מעניין קורה לאברהם בפרשה. שרה נפטרה, הוא בן 137, ומיד עם תום ימי האבל הוא מתחיל לפעול. הוא מנהל משא ומתן מפורט וארוך על רכישת מערת המכפלה. 250 מילים מתארות את חילופי הדברים בינו לבין המוכר. מיד אחר כך מופיע עוד פרץ של עשייה: אברהם קורא לאליעזר ומבקש שימצא כלה ראויה לבנו יצחק. התורה, באופן נדיר יחסית, שוב מתארת הכל לפרטי פרטים. מה הסיבה לאריכות הזו? שני דברים הובטחו לאברהם – ילדים וארץ. כאשר שרה מתה אין לו פיסת קרקע אחת משלו, ויש לו ילד שעוד לא התחתן. אברהם יוצא להגשים את שתי ההבטחות, והתורה מאטה את הקצב כדי שנשים לב איך הן מתגשמות: 

אברהם לא יושב ומחכה שהדברים ייקרו. אלוקים מבטיח, אבל אנחנו צריכים לפעול. *אלוקים מבטיח, אבל מקיים ביחד איתנו.* זה כלל יסודי לחיים: ההבטחות הגדולות מתגשמות בהתחלות קטנות משלנו.

שבת של שמחה ואור, קדושה וטוב גדול לכל עם ישראל

שתביא הרבה ברכה וכוחות לגוף ולנפש! 

יישר כח!!

יא-כ
כא-ל
לא-מ
מא-נ
נא-ס
סא-ע
עא-פ
פא-צ
קא-קיב
קיט-קכא
קלא-קמ
קמא-קנ ויהי רצון

מכאן:
http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=1479&CategoryID=915

לא-מ
מא-נ
נא-ס
סא-ע
עא-פ
פא-צ

מכאן :
http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=1480&CategoryID=915

מא-נ
נא-ס
סא-ע

✨🎆🎇

שבת מבורכת!

 

במרכז יש פרויקט שידוכים של אברכים 

ביתר הישיבות לא בטוחה שיש משהו רישמי 

קישור מישהו? @ברוקולי?

בנות שרוצות לצאת עם בחורים ממרכז - לקראת נישואין וזוגיות

לישיבת בית אל אין ר"מ רשמי שעוסק בכך, אך יש אברך (חבר שלי, אדם עם לב זהב, שעוסק בענייני שידוכים ופונות אליו בנות בהקשר זה. אני יכול לשלוח לך בפרטי.
במרכז - אחד השדכנים העיקריים ידידיה שנדורפי (אברך), 058-651-0001 התגייס לפני כמה חודשים ואני לא יודע אם הוא עוסק בזה כרגע. (הוא גם לקח דמי הרשמה, אך אם הא חזר לעסוק בזה, נראה לי שווה את הכסף, הוכ מוצלח מאד.
שדכן נוסף ממרכז הוא אברהם בורנשטין 052-311-4334 (בנו של) שלא לוקח דמי הרשמה אך עוסק בשידוכים יחסית מן הצד.
ויש את הרב חיים קורץ 050-674-3539 , שנראה לי שיש לו מלא בחורים מבית אל ומרכז במאגר, אך לא רק.

תסתכלי באתר של הישיבה, תתקשרי למזכירות או למספר טלפון אחר שיהיה שם ותשאלי.

פעם אחת עשיתי משהו דומה וקיבלתי הצעה.

אנשים בדר"כ מאוד שמחים לעזור ואם הם לא בעצמם, להפנות לאדם אחר שיוכל לעזור.

הרב יוחאי פרלמן - מתאר לעצמי שאפשר לדבר איתו על הנושא.

בנוסף יש את הרב וייצן - הרמ של שיעור ג' שלפי מה שהבנתי הוא אחת הכתובות בישיבה לנושא.

צריכה גם של זה וגם של זה.
כל טוב

הכוונה להתפלל תפילת מנחה?

 

או להתפלל על הזיווג בתפילת מנחה?

ומי שכבר מתפלל תמיד אפשר לנסות להתחזק ולהתכוון יותר בתפילה.

אני מאמינה שהבנים פה מתפללים,אבל בנות לא תמיד מתפללות 2 תפילות לפעמים רק תפילת שחרית

אז שמתי את זה פה אולי בנות ירצו בלי נדר בעז"ה לקבל על עצמן.

 

תודה שהעלת!

הרווקים לא מתפללים מנחה?

חתכו קטע מתוך שיעור שלם.. לא בטוח שזאת הייתה כוונת הרב

להגיד טקסט זה נקרא להתפלל?

 

כל הסגולות הם בערבון מוגבל.

אין לנו הבנה בחשבונות שמיים.

הסגולות נועדו לחזק ולזרז וח"ו לא להחליש

כי יש כוונות ויש כוונות

אז אותו הדבר..
בתכל'ס זה תלוי מאוד במקום הנוכחי שבו האדם נמצא

זה נקרא להתפלל

זה בטוח

 

מה שבאתי לומר - ביקורת על המצב הפסיכי שהתרגלנו אליו .(כולל את עצמי)

לא נראה לי...

 

נראה לי יותר סביר לומר שהרב זצ"ל התכוון בבדיחות הדעת או משהו כזה.

לא לקחת את הסגולה לכיוון מוחלט.

כמו שהרב אבינר אומר -

הסגולה הכי טובה לשלום בית זה לעמוד במוצש מול הכיור ולשרוול שתי שרוולים ולהתחיל לשטוף חח

שזה נשמע די מוזר שהרב אומר סגולה לזיווג משהו שכולם עושים כל יום.

 

לגבי מה שאמרת, האמת אני אישית בכלל ירד לי מכל הסגולות, מה שלא ניסיתי לא עובד עלי בשום תחום.

פעם אמרתי שאם אני אחלץ ממשהו אני אגיד נשמת כל חי (כמה שזכור לי זו סגולה שלא סתם המציאו) ושום דבר לא זז. 

זהו הפסקתי לנסות סגולות

 

 

אלא זה בקטע לחזק. זה מועיל.

אני לא מתכון לכגון תפילת מנחה,

כי להתפלל מנחה אני גם ככה צריך - זה לא משנה סגולה או לא.

 

יותר התכוונתי למשהו שלא חייבים כמו הנשמת כל חי.. איך זה אמור לחזק אותי?

והרב באמת לא התכוון לסגולה במובן המקובל של המילה אלא דיבר על מה העיקר ומה טפל.

ככה זה נראה לענ"ד.

 

אם זה מחליש אותך, אתה לא חייב.

 

אולי זה מחזק בקטע שזה טוב להודות לה' בנשמת כל חי גם בלי קשר אם מקבלים בסוף או לא מה שמבקשים

אדומה הרבה יותר מועילה...

אבל זאת לא סגולה.

והסר דאגה מליבך- אם תסתכל בתמונת פרופיל
תראה שגם אדומה יש לי...

לפעמים פשוט מרגישים שלא יכול להיות משהו יותר גדול מזה

ולא מצביע על העתיד.

לכן הוא לא תואם את המציאות.

איך אפשר להרגיש את העתיד?

אמונה.

 

קל?

ממש לא.

רק זרקתי כיוון.

בעיקר לעצמי.

אני מדברת מהבטן כרגע

לא קל בכלל להרגיש את זה. 

 

אבל לפעמים מרגיש שדווקא כשמשחררים,

ורק רוצים למלא את הריק הענק הזה שנוצר,

שום דבר אחר לא נראה באופק.

אפילו לא רמז למשהו אחר שיגיע. 

 

איך לא משתכנעים מזה?

את לא צריכה שיחליטו לך אם ללכת לטיפול או לא
מה שאת צריכה זה להקשיב ללב שלך
במידה ואת מרגישה שהכל צף לך מאוד מאוד ואת לא מצליחה להשתלט על זה בכל התחומים, שווה לבדוק לחקור איך להקנות לך חיים יותר נוחים.

וב"ה החיים שלי נוחים (בכל אספקט שלא קשור לנדון כאן...).

זה יותר בקטע שאני יוצאת, ויוצאת, ויוצאת, אבל לא מוצאת...

ואז אני שואלת את עצמי - האם זה משהו אובייקטיבי, שפשוט עוד לא פגשתי את האדם הנכון,

או שאולי יש כאן עניין סובייקטיבי שמגיע מאיזשהו משהו בתת מודע שלי?

אבל אני חושב שהפי השתדלה להגיב זריז כי יש לאנשים פה נטיה לומר "לכי לפסיכולוג" או "אני מכיר מאמנת אישית שמאוד תקדם אותך" או "לכי לטיפול זריז לפני שהחיים שלך יהיו יאוש אחד גדול"

אז אני די עם הפי בנקודה הזאת.
תקשיבי לעצמך


ובתגובה לשרשור עצמו - את מפחדת ממקומות לא מוכרים. פשוט תשתדלי להכיר אותו לפני החתונה..
ואז יהיה מישהו שאת מכירה שיילך איתך בשאר השבילים שאת לא מכירה. (בפועל ומבחינה מטאפורית)

אם את מאמינה שטוב להתחתן, ומפחדת להתחתן - אז גם אם זה הפחד הכי נורמלי, את צריכה להתגבר עליו.

אם לא אכפת לך דרך איזה רחוב ללכת, אין סיבה שתכריחי את עצמך ללכת ברחוב לא מוכר.

 

ולכן כל פחד שהוא פחד ממה שאת מאמינה שהוא חשוב וטוב - תצטרכי להתגבר עליו או להתעלם ממנו.

ללכת לטיפול זאת אפשרות, להחליט שתתעלמי מהפחד זאת אפשרות, להתמודד עם הפחד כשהוא יגיע זאת אפשרות עם חסרון (מי אמר שבזמן אמת תתגברי?) ויתרון (בזמן אמת יש מוטיבציה חזקה הרבה יותר ותמיכה טובה יותר)

זה חשוב לי.

אני מאוד רוצה את הדברים הללו. להקים בית ומשפחה.

 

אבל הפחד נראה לי משהו טבעי.

מוזר לי כי זה נשמע שאתה בכלל לא פוחד...

אבל זה כמו לפני עבודה חדשה - מצד אחד אני מפחד שלא אצליח, מצד שני: אני יודע שאנשים שהם לא מוכשרים יותר ממני הצליחו, אני יודע שהסיכון להכשל הוא נמוך. אני מאמין שאני עושה דברים נכון. אני יודע שאפילו אם אכשל - יהיה לא נעים אבל זה לא יהרוס אותי.

 

ונכון, אפשר לומר שאני לא מפחד בכלל. את מפחדת לאכול עוגה? הרי לאכול עוגה זה באמת מסוכן... אבל זה משהו טוב וכיף ונעים וכולם עושים. אז זה אותו דבר. זה המון טוב, וכולם עושים את זה. החברים שלי נשואים ו(הם אומרים ש)טוב להם. אז למה שאפחד? למה שאחשוב שאני אהיה מהסטטיסטיקה של הנכשלים? אני מוכן לעבוד קשה כי להצליח, ולכן אצליח

התחלות ודברים לא מוכרים זה דבר שמפחיד את רוב האנשים בעולם. בטח ובטח כשזה מגיע להקמת בית. זה באמת כולל מלא מלא דברים לגמרי חדשים שלא היה לך צל של נגיעה בהם לפני. זה חד משמעית מציאות מבהילה.
פעם חברה שלי אמרה לי משהו ממש חזק שהולך איתי.
בכל מקרה יהיה פחד מול הדבר הזה. ויותר מזה - חייב להיות פחד ! אם את לא מפחדת בכלל אז כנראה את לא מספיק בשלה לזה, כי את כנראה לא מבינה איזה דבר עצום עומד בפנייך. וזה חשוב שיהיה איזו יראה, כי זו באמת החלטה חשובה מאוד שדורשת מלא מלא אחריות.
אז איך בכל זאת מתחתנים ?
וכאן מגיעה הפנינה-
באיזשהו שלב הרצון מתגבר על הפחד. באיזשהו שלב הרצון יהיה כל כך חזק שהפחד כבר לא ישתק אותך, את תוכלי לשאת בו. כי את תשמחי במה שיש לעולם הזה להציע לך. ואת תרצי בו בעז"ה.
יהיה טוב, אני איתך בתחושות (:
בהצלוח (:

אם את רואה שזה תוקע אותך מלהתקדם, גוזל לך זמן רב נגיד בתכנוני מעקפים בצורה שמשבשת לך את סדר היום, או קשר שהיה יכול להיות מתאים והתקדם בטוב ונעצר רגע לפני שנהיה רציני מידיי נטו בגלל הפחד, זה כן נקודת זמן ששוה טיפול לדעתי.
(אבל אולי בעצם זה לא סותר את @מדרשיסטית20, שאמרה שהרצון יתגבר על הפחד, כי כשתרצי באמת גם תסכימי לטפל בבעיה משורשה ולעבוד קשה על הקשר הזה)

אני ממש באותה סירה כמוך...
כל החלטה הכי קטנה שיש שדורשת שינוי- קשה לי כקריעת ים סוף! אני אוהבת את המוכר והידוע, את אזור הנוחות. אני מרגישה שיש לי שם ביטחון והגנה. וקשה לי "לסכן" את מקומי...

צרת רבים נחמת שוטים... אך מנגד, צרת רבים חצי נחמה.
לפעמים, עוזר לשמוע שאתה לא היחיד שקשה לו, ויש עוד רבים כאלה...

בכל מקרה, אם את מודעת לפחדייך, והפחד לא משתק אותך שלא לפעול- אני מאמינה שיהיה בסדר, כי הרי הפחד משינוי הוא דמיוני- שיהיה קשה מאוד, שלא אצליח וכדו'. ואם את כן מצליחה לפעול, למרות הפחד, כשאת תגיעי לגשר- את תגלי שזה לא בלתי אפשרי כמו שחשבת, שזו התמודדות פרופורציונלית ואפשרית.

וכמובן, חשוב שתהיה דמות קרובה שתתמוך, תייעץ, תזרים כוחות ופשוט תהיה שם.
וגם, לצעוד בצעדים קטנים ולא גדולים. לאט, לאט.

ובקשר לשאלתך, אני חושבת שטיפול אכן אמור לעזור.
אני, כרגע, החלטתי לנסות לעבוד על עצמי לבד, ורק אם לא אצליח אשקול טיפול.
למרות שאם את שואלת אותי- טיפול זה מהיר יותר וכנראה עדיף. לכן, כדאי לך לשקול את האופציה.
בהצלחה לכולנו(:

שאלה, כשאומרים טיפול למה מתכוונים?
לאיזה טיפול? למי צריך לפנות?
תודה רבה!

יש טיפול פסיכולוגי שהוא ארוך יותר, והוא מטפל במניעים העמוקים שגרמו לקשיים. מתמקד במדוע זה קרה, והפסיכולוג נותן המון קבלה והכלה וכו'.
הטיפול הפסיכולוגי מבוצע בעיקר על ידי שיחות. והמטפל הופך להיות דמות משמעותית שנותנת לגיטימציה ועיבוד של העבר בצורה מיטיבה.


לעומת זאת, ישנם טיפולים כמו: c.b.t , n.l.p ועוד...
שהם מתמקדים יותר בהווה ופחות בעבר, והם מתמקדים בשינוי משפטים בראש. מה המשפט בראש שגורם לי לפחד משינוי, ולשנות אותו.
לדוג': " שינוי הוא סכנה" - זה משפט בראש שעשוי להיות.
והמשפט החדש הוא: " שינוי הוא דבר בטוח".
ככל שמודעים למשפטים השגויים ומחליפים אותם- המוח יתרגל לחדשים.
בנוסף, יש תהליך הדרגתי של חשיפה לפחד בצעדים קטנים.

n.l.p- מתמקד יותר בתת- מודע ובדמיון מודרך.

ממה שאני יודעת, הטיפול מהסוג השני מומלץ לחרדות ולפחדים.
כמובן, שגם טיפול פסיכולוגי יעיל מאוד
ולכן, את צריכה לחשוב עם עצמך, מה הציפייה שלך מהמטפל- לדבר איתו על העבר ועל הקשיים שהיו לך עם הסביבה וכו'. או טיפול יותר ממוקד במודל אפרת: ר"ת- ארוע פרשנות רגש תגובה.
לשנות את הפרשנות(המשפטים בראש) ומימלא הרגש והתגובה משתנים.
זה מאוד אינדווידואלי לכל אחד- למה הנפש שלו מתחברת יותר

בהצלחה!

תודה רבה

אפשר להתכונן מראש כדי להירגע. כמה שלא תתכונני יהיו לך הפתעות ותצטרכי לקפוץ למים אבל זה יכול להוריד לחץ.

את יכולה לעשות כמה שיחות ארוכות עם קרובות משפחה או חברות נשואות ולשאול אותן איך הן מתמודדות עם האתגרים האלו (סיפרת על אתגרים הגיוניים).

כמובן, כדאי גם להתחזק באמונה. כי אף אחד לא יספר לך שהכל תותים ואין בעיות. צריך את השם בסיפור.

אם זה יעזור והלחץ ירד לרמה סבירה שמאפשרת לך להצליח בדייטים זה מעולה. אם משהו תקוע אפשר לפנות לאשת מקצוע.

מצרף משהו שכתבתי בהקשר דומה. בהצלחה

*חבר של הפחד*🤗😱

שלום לחברים.

כאדם אחראי ורגיש ששואף לעשות את מעשיו בצורה שלימה וללא פגיעה באף אחד-כאדם כזה חוויתי (וכמובן זה משהו שמלווה אותך גם אחרי עבודה) פחדים שונים:

האם אצליח לעשות משימה x בשלמות?

האם אוכל לפרנס כראוי?

אוכל להיות מספיק נחמד ומתחשב עם אשתי?

אולי כל רגע אני מבטל תורה?

אולי איש פלוני שעשה לי "פרצוף" היום כועס עלי כי פגעתי בו?

ועוד ועוד.

*הפחדים האלה הם משא רגשי כבד מנשוא והם עוצרים ומשתקים אותך מלפעול.*

אתה רק רוצה לפעול פעולה כלשהי-הפחדים עולים. ואז:

או שאתה פועל אבל בצורה חלשה ומהוססת הרבה יותר ממה שאתה יכול.

או שאתה בכלל לא פועל ונשאר עם אכזבה שלא הצלחת להוציא לפועל את רצונך.

ואם זה לא מספיק, *כשהפחד הוא מתמשך הוא לוקח ממך הרבה כוחות. הריכוז שלך יורד ואתה נעשה עייף הרבה יותר מהאנרגיה שהוא גוזל ממך.*

לכן, זה לא פלא שניסיתי להילחם בו ועשיתי את זה ברבאק. ניסיתי מחשבות חיוביות ולהסביר לעצמי למה הפחד הוא לא הגיוני.

הבעיה שזה לא עזר. נשארתי עם הפחדים והתווספו לזה תסכול מחוסר ההצלחה וכעס פנימי על עצמי, למה אני מפחד.

למדתי בצורה מקצועית ומסודרת על עין טובה על כל דבר ואפילו על הפחד. עכשיו אני רואה את זה בצורה אחרת (וגם מרגיש הרבה יותר טוב):

*הפחד הוא חבר שלי, הוא בא לעזור לי להימנע מטעויות ועוזר לי להישאר רגיש ואחראי. אם אקשיב לו, אקבל הרבה.*

אני אקשיב לו ואשמע את מה שיש לו לומר, אפילו אשתף אנשים מתאימים בפחד הזה.

בסוף, אחליט איך לפעול. אחרי החלטה כזו, הכל יותר רגוע כי נתתי לפחד את מקומו החשוב וגם הכנסתי אותו לפרופורציה הנכונה.

משימות

1. קחו דף ורשמו בו את כל הדברים שמפחידים או מטרידים אתכם בנושא האתגר שלכם. כתבו בסבלנות הכל, עד שייגמרו כולם ולא יהיה לכם מה להוסיף. זה כבר ירגיע אתכם.

2. בדקו מה כל פחד וחשש רוצה לומר: כתבו מה באמת יכול להשתבש בדרך? האם בעבר היה ניסיון דומה שלא הצליח?

3. מה ניתן לעשות כדי להתמודד עם אותו דבר? אילו פעולות או הכנות?

לפעמים אנחנו מגלים שאין ביכולתנו לפתור את הקושי ואז צריכים לעשות חישוב מסלול מחדש

ובפעמים רבות אחרות מוצאים פיתרון לבעיה. אם לא יודעים-מתייעצים.

4. מסכמים מהן הפעולות הנדרשות ממני כדי להצליח באתגר ומודים למורה הדגול 👨‍🏫-הפחד שלנו.

*5. יוצאים לדרך ומתחילים בפעולות עד ההגעה לאתגר.*

נשמה~
דבר ראשון לעניות דעתי את צריכה לבדוק מנין הגיעו החששות הללו,
החשש מהלא מוכר הוא ברור והגיוני- עד גבול מסויים.
נשמע שאת ממש מפחדת מהלא מוכר, הרבה מעבר לקצת חוששת.. ואישית הייתי בודקת מהיכן זה נובע. בשבילך.
אולי הרבה חוסר ידיעה בחיים, הרבה מצבים שאין בהירות בדרך..
זה דברים שמשפיעים עלינו ואני חושבת שמומלץ לבדוק~

ובעניין אחר, החששות מהנישואים ומהמעבר הענק והמשמעותי הזה- קיימות כמובן לכל אחד.
מוזמנת לדבר איתי בפרטי ואנסה לענות על שאלותייך..

בהצלחה נשמה~

ומונעים ממך לעשות דברים שהיית רוצה לעשות.

וגם אז זה לא "לא נורמלי", אלא דורש יותר התייחסות.

אבל בחיים, זו שאלה של מינון, ואיזונים..ואתזה אין לנו דרך לדעת מכאן. את מכירה את עצמך הרבה יותר טוב מאיתנו.
אולי להתייעץ עם מישהי/ו שמכירה אותך טוב, לראות אם זה פרופורציונלי. וייתכן שמעט מפגש עם דמות תומכת תעשה לך הרבה טוב על הנשמה, בין אם תאשר לך את המקום שלך, ובין אם תעזור לך להתכוונן קצת יותר..כי החששות ביסודם טובים, רק נשאר לשים אותם במקום.

'אין שום סיבה לפחד מגווייה, הארי, כמו שאין סיבה לפחד מהחושך. לורד וולדמורט, שבסתר ליבו, כמובן, מפחד גם מזה וגם מזה, לא יסכים איתי. אבל שוב הוא חושף את הפגמים בחוכמתו. הלא-נודע הוא שמפחיד אותנו כשאנו מסתכלים על המוות ועל החשכה, זה הכל'

משתק אותך ומונע ממך להגשים את הרצון שלך- סימן שכן דרוש טיפול 

אני כן חושבת שזה נושא שיכול לעכב אותך בהרבה תחומים, וחבל.
הגיוני שיהיו חששות, אבל הם צריכים להיות טפלים לרצון ולהתרגשות לקראת התחלה חדשה.
אם נדבר באחוזים- אז נראה לי בריא שתהיה התרגשות וציפיה של 80-90% וחששות 10-20%.
אם זה הפוך זה באמת יכול לעכב ומאוד להפריע.

אני גם כזו.. אבל מבטיחה לך שבעלי הפך להיות העוגן שלי ממש.
כך גם כשעברנו דירה כשכבר היינו נשואים חששתי ממעבר הדירה אבל ידעתי ושמחתי שאני עושה את זה יחד איתו.. כי הוא העוגן שלי.
וככה לא משנה לאן אלך או אסע או אעבור.. כל עוד בעלי איתי אז זה יהיה בסדר ויעבור בשלום.
ו.. אני לא חושבת שזה לא טיבעי לפחד ולחשוש..
גם אחרי שמאורסים.. נפגשתי עם זה הרבה..

כל מילה!
פעם מישהו קרא לזה חורבן..

באסה:/

למרות שלא תמיד אני מרגישה כך

בסיפור מעשה מחכם ותם של רבי נחמן הוא מספר על החכם ואז כתוב ''והנה נשליך כעת את מעשה החכם, ונתחיל לספר במעשה התם''. אולי זה נשמע כמו סתם משפט מעבר בין סיפור לסיפור אבל רבי נחמן לא סתם כותב דברים. ואני לומד מהמשפט הזה שאחרי שאנחנו ''מספרים'' את מעשה החכם (יעני אנחנו חיים במקום של שכלות) אנחנו צריכים לעבור לספר במעשה התם. יעני להכניס את התמימות לתמונה כי השכל משאיר אותנו באותו מקום של כאב..
ובעזרת ה' שיתמלא הלב שלך מהר בחזרה!

ליבי איתך.

זה מצוין שאתה מביע כאב 

מקווה שהלב שלך יתמלא בקרוב 

שהיה לי קל לעשות את הצעד?
שאני *נהנה* ממנו?
את חושבת שאני שואב איזושהי הנאה מעותת
מלראות אותך סובלת ככה?
שאני לא מתפחלץ מהמחשבה על הכאב שאת עוברת?
שאני לא שוקל האם מוטב היה לו לא היינו נפגשים לעולם
ולא היית צריכה לסבול את הכאב של לכתי?
היה לי הכל, הענקת לי את ליבך ואת כולך באופנים רבים,
אבל אני לא הייתי מסוגל להעניק לך זאת בחזרה,
יכולתי להישאר איתך אבל זה לא היה הוגן, קודם כל
כלפיך ואז גם כלפי, קשר לא יכול להיות מבוסס רק על רגשות,
בפרט אם הן חד צדדים.
אהבת אותי יותר מידי אבל אני לא הייתי מסוגל להעניק
לך בחזרה את האהבה שמגיעה לך.
קשר חייב להיות מבוסס גם על שכל ודברים רציונאליים,
והפערים בנינו היו עמוקים מידי, ניסיתי לתת לזה הזדמנות,
באמת שניסיתי! אבל זה פשוט לא עבד...

בבקשה אל תשנאי אותי, בבקשה אל תענישי את עצמך בגללי
אני מתפלל שרק תהיי מאושרת, שיום יבוא ותמצאי
מישהו שיוכל באמת להעניק לך את האהבה שאני פשוט לא הייתי מסוגל להעניק לך...😔

הזדהתי עם הרבה דברים, גם בהודעה הפותחת.
שה' ישלח לך כח וירפא את הלב.

ממש מבינה את הכאב😪

זה כמו הסיפור שלנו. רק שאני מהצד שלה. וכשקראתי את זה הרגשתי שחטפתי אגרוף ישר לתוך הבטן.
אבל אני עדיין מבינה את הכאב שלך, כל כך.
אתה רוצה לתת ואתה לא יכול. וזה קשה ל2 הצדדים, וזה יותר קשה כש2 הצדדים יודעים את זה.
הכוונה שלך היתה טובה ואמיתית. יום אחד היא אולי תבין את זה. ללכת דורש לא פחות אומץ מלהישאר.
ובתור אחת שחווה את זה כרגע, רק הפוך, רק רוצה להגיד שאם היא יודעת, או תדע, שבאמת ניסית הכל- זה יעזור לשניכם. עצם התובנה הזאת יכולה לגרום לך ולה להשלים עם הצעד הזה.
שה' יתן לך הרבה כח ושקט.

אבל זה עובר אחרי זמן..
ויש ערך גם לחיים מסביב.
ויש ערך לדברים שכיף לי לעשות, תחביבים ודברים שעושים לי טוב, לכן יש ערך לחיים גם כשאת/ה לבד..
ויש הרבה טוב לעשות בעולם גם כשאת/ה לבד.

אז אחרי שנפרדתי ממנה
וזה היה קשה לשנינו
דיברנו קצת בווטספ, וסיכמנו שנשאר ידידים
והיא כתבה לאנשים בקבוצה אחרת שהלוואי
שהיא יכלה לשנוא אותי, אבל היא פשוט לא מסוגלת,
ושהיא כמעט שלחה לי הודעה, וכמה ימים אחרי
היא באמת שלחה לי הודעה.
והתכתבנו קצת, ושלשום פנתה אחי שדכנית
והציעה לי מישהי אחרת, ואמרתי שאני פנוי.
ושהבחורה שנפרדה ממני שלחה לי היום הודעה,
אמרתי לה שהכרתי כבר מישהי אחרת.
והיא אמרה שזה ממש מהר, ואני עניתי שככה זה יצא
ואיחלתי לה בהצלחה.
והיא נפגעה ממש, אבל אני מבין שהדבר הכי נכון וטוב
עבורה זה לשכוח ממני.

מה דעתכן? פעלתי נכון או לא?
סליחה אם כתבתי מבולבל מידי...

מה אתה מעדיף יותר, להיות מאושר או לבזבז אנרגיות מיותרות על כלום ?

רק בבקשה, כשאתה עונה, תרשום משפט -מלא-.
ואז אני אגיב לך את דעתי בנושא. 

וכמובן תמשיך להתפלל עליה. זו תפילה מעומק הלב ששווה הרבה

אפשר היה לוותר על העידכון שאתה עומד להפגש עם אחרת כבר עכשיו כי זה באמת פוגע..
במקום זה לומר שאתה החלטת שזה לא בריא לשמור על קשר אחרי פרידה כי צריך להסתכל קדימה או משהו כזה..אבל לא נורא.

הגיוני שהכאיב לה שכל כך מהר המשכת הלאה, הרי רק עכשיו נפרדתם...

 

אבל יש בזה משהו שפשוט מכריח לשחרר,

במקום שהיא תמשיך להסתובב עם התחושה הקשה והמעורפלת (מניסיון) של אולי יום יבוא...

 

 

מתברר שהיא התעלפה אחרי שדיברנו.
ראיתי משהו שהיא כתבה, שהיא מרגישה שאין טעם לכלום.
שזה לא משנה מה היא לובשת בבוקר,
או מה יש לאכול בבוקר.
ששום דבר כבר לא משנה חוץ מהחור הענק והשחור
שיש לה בלב ושבולע את הכל.

ואני מרגיש נורא, אני מרגיש שהכל באשמתי.
ואני לא יודע מה לעשות😔

זה לא באשמתך!

 

הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות בשבילה כרגע זה לתת לה להתמודד.

ולאט לאט להצליח להשלים עם זה שזהו זה. נגמר.

 

מקווה שיש אנשים טובים מסביבה שיוכלו לחבק אותה ולעזור לה לעבור את זה.

וכמובן שהקב"ה ישלח לה כוחות - קרוב ה' לנשברי לב!

אבל אתה לא הכתובת במקרה הזה.

להישאר מעורב רק יבלבל אותה יותר ובטווח הארוך לא יאפשר לה להשאיר את זה מאחור.

 

אם מרגיש לך אפשרי - תתפלל עליה, שתצא מחוזקת בסוף.

 

אם אתה מרגיש ריקנות בלעדיה, והיא מתעלפת כשאתה יוצא עם אחרת, למה נפרדתם?

מוזר וכואב. וייקח לזה הרבה זמן. חוויתי את זה, היה לא פשוט בכלל. שמתי בבוקר ואין טעם לכלום.
אבל ! השם לא טועה. תזכרו את זה!

כלל לחיים -

הכירות אינטרנטית - כל רגע יכולה להפסק.