פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 36)

אתם באים לבנות משהו חדש.

בהמשך, אם נשמע ממנו שהוא לא יודע, ואת חושבת שזה משהו שראוי לספר (מאוד תלוי בחומרה של זה מול מה שאת מייצגת, וברשמים שנשארו לך מזה) תפתחי את זה איתו בעדינות. וגם אז לא צריך פירוט מוגזם.

זו דעתי העניה...

בפרשה הקודמת כתוב שיצחק קודם התחתן עם רבקה, אחר־כך אהב אותה,

ואילו בפרשה שלנו נראה שיעקב קודם התאהב ברחל, ורצה להתחתן דווקא איתה.

לכן איני בטוח שיש כאן כללים ברורים, אין איזשהו תסריט אולטימטיבי שכולם צריכים לעבור בדרך לחתונה.

– יכול להיות שאת בחורה מאוד עצמאית לכן את לא מתגעגעת ולא צריכה המון תקשורת, צריכה את הספייס שלך, אין בזה שום בעיה. כן צריך לוודא שאתם משדרים על אותו גל שלא יבוא עם המון ציפיות ובסוף הפער גדול.

– יש אנשים שנפתחים יחסית מהר, יש כאלה שלא, יש אנשים יותר חמים יש אנשים פחות, אבל חשוב שכל אחד יידע מה השני מרגיש, שתהיה תקשורת טובה, כמובן בטקט לא עכשיו לבוא לומר "שמע אני לא מרגישה כלום כלפיך" אבל שתרגישי בנוח לומר שאת לא כל־כך מרגישה פרפרים ושהוא יהיה בסדר עם זה, שזאת לא תהיה איזו פצצה מבחינתו.

– מהצד השני, לפני שמחליטים החלטה כזאת גדולה כן שווה לנבור קצת בפנים, האם זה יותר תחושה של פחד מפספוס, או פחד לפגוע, או קצת תחושת מחויבות כי הוא מאוד דוחף לשם, מאשר חיבור אמיתי. האם באמת את חושבת שהוא אחלה ושתאהבי אותו ותסתדרי איתו חיים שלמים? התשובה כמובן יכולה להיות גם כן, בלי שיהיו בשלב הזה פרפרים ולבבות והכל. אם לנסח את זה אחרת, אמנם הוא יכול להיות מציאה ו"מתאים" אבל האם הוא מוצא חן בעינייך? האם את רוצה להיות איתו?

לפותחת, אני חושבת שיש כמה שאלות שחשוב שתשאלי את עצמך בכנות.

האם את מעריכה אותו? 

האם נוח ונעים לך בקרבתו? 

האם הוא מוצא חן בעינייך? 

האם יש ביניכם תקשורת פתוחה וטובה? 

האם אתם חולקים ערכים ותפיסת עולם דומים? 

אם התשובה לכל אלה חיובית, אז באמת לעניות דעתי אין צורך דווקא בפרפרים. אבל אלה בעיניי דברים בסיסיים, כך שאם משהו שם לא לגמרי - חשוב לבחון זאת.

תנשמי רגע.

האם יש מישהו בחיים האמיתיים שאת יכולה להתייעץ איתו?

מישהו שאת מכירה, שמכיר אותך, שאת יכולה לסמוך על עצתו? נניח הורים, מחנכת באולפנה, רבנית במדרשה.

אם יש דמות כזאת, הייתי ממליצה לשתף אותה, לדבר איתה, ולשמוע מה יש לה להגיד.

אם אין - אולי כדאי לפנות לאיש מקצוע.

ואולי זה באמת שאלה שנשואים צריכים לענות עליה, אבל בכל זאת, לאור הדברים שכתבת, כמה מחשבות שלי:

בעיני, עשר פגישות זה לא הרבה. להיפגש עוד בלי להחליט (עדיין) שמתחתנים זה לא "למשוך את הזמן", אלא לבדוק את הקשר, להעמיק אותו. אין איזשהו מספר מינימום (או מקסימום) של פגישות שצריך. 

בזוגיות אנחנו מתכוונים לשניים. צריך את הרצון של שני הצדדים. זה שהוא כבר החליט - זה לא מספיק, חייבים גם את הרצון וההחלטה שלך. את הבחירה שלך.

האם דיברת איתו על הדברים האלה? האם שיתפת אותו בהתלבטויות האלה שלך? (משהו שמעיד בעיני על תקשורת טובה...)

האם בקשרים אחרים שיש לך בחיים יש לך *תמיד* כח? מרגישה שאת מתגעגעת? מרגישה יותר מידי?

אני רוצה לחזור על זה שוב: אין כאן צריך.

אנחנו אנשים שונים, והצרכים שלנו הם שונים. אין תקן אחיד לכולם. 

ואני חושבת שאת צריכה לברר לעצמך מה את צריכה בקשר, מה את רוצה בקשר, למה את שואפת בקשר, ולראות (יחד איתו) אם זה המקום הנכון בשבילך.

עשר פגישות, תלוי על פני כמה זמן.

וגם צריך להבדיל בין 10 פגישות אקסטרים ל10 פגישות באנאליות.

אבל מה שכן אני ממליץ בדרך כלל דווקא על איש מקצוע ולא על מישהו מהמשפחה.

יכול להיות שזה יקח יותר מעט זמן שאיש\אשת המקצוע יכירו אותך אבל בהחלט תוכלי להגיד לגבר (הוא לא נשמע לי כמו "בחור").

תשמע, אני רוצה שזה יצליח וחשוב לי להיעזר באיש מקצוע זה או אחר, אתה מוכן לחכות לי בבקשה, אני רוצה להיות מיושבת בדעתי כשאני מקבלת ממך טבעת.

ודווקא כשאדם ביישוב הדעת הוא לא עם מה שמכנים "פרפרים" אבל בהחלט זה הרבה יותר מוערך מאשר פרפרים.

ואל תשכחי, הוא זה שמצווה על פריה ורביה ולא את, ברור שהוא ירגיש הרבה יותר ממך את מה שהוא מרגיש. ( למרות שיש בנות שגם מרגישות הרבה דברים)

משהו שאני חייב להאיר בנוסף לדברים שלפני.

נניח חבר טוב, אני מתגעגע אליו מאוד ואני פתוח איתו בהכל, אבל, אני לפעמים רוצה ממנו קצת מרווח נשימה בשביל שנינו.

גם בזוגיות, זה לא שאתם הולכים להתחתן והולך להיות איזה אקשן מיוחד.

בשביל אקשן ואקסטרים כל הזמן צריך פנאי, זמן ויכולת.

וגם יש שאלה נוספת מאד רצינית: את חושבת שמבחינת מילוי החיים ברוחניות (אוויר) בבית, הוא יוכל למלא את החלל הזה?

זה לא עניין של מדע מדוייק אלא עניין של הערכה גסה עם פתיחות לסטייה מהציפיה בפועל בלא מעט.

בדרך כלל כשלומדים את הטווחים האפשריים בזוגיות באופן כללי הרבה יותר קל להיות מיושב שהוא בתוך טווח מסויים שמתאים לך.

האם יכול להיות שמישהו אחר גם יתאים? יכול להיות... אבל את בוחרת עם מי *את* רוצה לחיות ולבנות זוגיות.

נניח ואיכשהו הוא מתייאש ועוזב בעצמו, האם תרגישי הקלה או החמצה?

אם תרגישי החמצה משמעותית, סיכוי גדול שאת כן מחוברת אליו, גם אם לא מרגישה פרפרים וכו'...

א. אין מצווה להתגרש, ולכן אין בעיה להיפגש עוד ועוד אם יש בכך צורך, אפילו אם אתם דתיים חזקים יחסית.

כלומר אם בשביל לקבל ודאות שזה מה שאת רוצה, את צריכה עוד זמן - אז קחי את הזמן הזה. אל תמהרי לשום מקום מתוך מחשבה שחייבים לסגור מהר גם כשלא בטוחים.

ב. את ההחלטות שלך תקבלי לפי מה שמתאים לך, ואל תרגישי לחוצה לקבל החלטה מכך שהוא כבר מזמן רוצה להתקדם. 

אני רושם ״בעיה״,

כי למשל,

מספיק ששבוע אחד הוא יעלם לך ותביני יפה מאוד כמה את רוצה וצריכה אותו בחייך (לדוגמא).

 

אז זה טוב שאת מהרהרת בנושא כי את מרגישה שמשהו לא מסתדר לך. הכל בסדר אצלך.

את צריכה להתייעץ עם אנשים נוספים. קרובים יותר ולא רק בפורום.

את הולכת להיות עם הבן אדם 60-80 שנה.
שווה לבדוק יותר לעומק עם עצמך ולהתייעץ. להבין מה בעצם לא מסתדר לך ? יש כזה דבר. מה זה.

אולי תגלי שזה האופי שלך ? אולי תגלי שבגלל שהוא אקטיבי מאוד, אז זה קצת ״הורס״ את ההתרגשות. הכל אפשר לשפר.

בהצלחה.

צריך לבוא בגישה של: אני רוצה לנסות לבנות בתקווה שיבנה להרבה זמן.

המשנה בכתובות ובעוד מקומות רבים בגמרא מדברת על כך שמוסיפים לה או מורידים לה מכתובתה לפי מעשיה.

וכן להיפך, הבעל מתחייב לה בכתובה להוסיף לה לפי מעשיו.

זאת אומרת שיש פה מערכת יחסית פעילה ולא דבר "עומד" זה טעות לחשוב "עם זה אני הולך להיות 60 שנה".

בזוגיות בונים אחד את השני ונבנים גם מהסביבה ולכן גם עוזבים איש ואישה את בית הוריהם לביתם שלהם וכן גם בחירת סביבת המגורים באופן כללי בחייו של האדם הם דבר משמעותי.

שהרי, אם נניח אנחנו זוג 80 שנה מעכשיו, אז מה זה באמת חשוב אם נגור במקום א' או במקום ב'?

תכלס הכי חשוב שאנחנו ביחד, לא?

אני מקווה שזה מסביר מעט.

ואגב אם את מרגישה חשש את תמיד יכולה לדבר איתו על הנושא בדרך זאת או אחרת ולהסביר לו שאת רוצה אבל לא רוצה להגיע למצב של בלאגן לאחר הנישואים אם יעלו על שרטון.

ובאם ועלו על שרטון אז את רוצה לעגן את עצמך ואותו בדרך זאת או אחרת.

ואני אומר את זה גם מתוך חשיבה על בן הזוג ולא רק על עצמך.

ראיתי כמה הסכמים טובים שמעגנים את הזוגיות בצורה מאד יפה ונותנים לבני הזוג לנסות ואז במידה ורואים שמתקדמים אז הוא "מוסיף לה" על הכתובה או יותר נכון בונה לה כתובה בדרך זאת או אחרת.

יש סרט מאד יפה שאני ממליץ לראות רק בשביל להתפעל ממנו:

החתונה של עלי (2017) (חשבתי אפילו לרכוש אותו לאחר ששכרתי אותו)

יותר מזה אפילו, אני ממליץ לך לראות את זה איתו...

נתתי אותו לאחיינית שלי שתראה את זה עם בעלה(אני לא זוכר האם זה היה לפני או אחרי החתונה) אבל היא אמרה לי על זה תודה בהמון מובנים.

להתחתן זה לא משחק, להתגרש זה לא פיקניק.

אני מאמין שזאת אמירה נכונה.
אמנם גירושין זה לא פיקניק אבל מבחינתי ועל בסיס חכמת החיים אני מאמין שעדיף לנסות לפחות לעבור שלב מסויים ולפחות לדבר על הדברים.

יש הבדל בין אם אני חושש מהזוגיות הזאת לבין אם בסך הכל נוח לי ואני חושש במסגרות הנורמאליות.
לדעתי זה נורמאלי לקבל רגליים קרות לפני החלטה גורלית.

יש מקרים שבהם כל המרחק הוא רק דבר מסויים ויש דברים שמדובר על קשת של דברים.

אם זה רק דבר אחד אז הייתי אומר שצריך לנסות לבנות...

יש אנשים שזה לא מתאים להם וזה כבר עניין אישי שלהם.

האם דעתי קובעת? לא, אבל זאת דעתי האישית.

הרגשת פעם? התגעגעת למישהו?

את יודעת איך זה מרגיש?

את רוצה להקים בית? רוצה להקים איתו?

מרגישה חסומה בנושא הזה? 

יכול להיות שאת אדם שכלי שפרפרים לא מדברים אליו וזה לגמרי בסדר 

יש טקסט יפה מאד שכתבה למיטב זכרוני אפרת פינקל כשהתארסה, והוא שבהתחלה היא באה רק בראש שכלי, החליטה שהיא יודעת מספיק, ואז "צריך" להתאהב, וזה היה קל, ו"עכשיו האפשרות היא לחכות חודשיים או שנתיים, או להחליט. אז החלטתי". זאת רוח הדברים. אשמח אם מישהו יצליח למצוא ציטוט.

עשר פגישות יכולות להיות די והותר. יכול להיות שיש לך עוד מה לעבד, אבל זה שאלה של עבודה וחשיבה, לא שאלה של עוד זמן. יכול להיות שאת מה שלא יעשה השכל יעשה הזמן, אבל עדיף שכבר יעשה השכל (ציטוט של רש"ז אוירבך בהקשר אחר). ויכול להיות שלא תמצאי פתרון אחר ותצטרכי את הזמן. לגיטימי.

מסתייג מאמירה "צריך לרצות להישאר ביחד עד המוות". אדם סביר לא מסוגל לתכנן 60 שנה קדימה, או לצפות את הרגשות שלו שנתיים קדימה. אבל כן צריך להיות רצון אמיתי ושלם ומודעות שלמה שזאת הבחירה שלך ואת שמחה בה.

(יש כאן עוד עצות נכונות וחכמות, היה חשוב לי להדגיש קווים מסוימים)

שאפשר לעבוד איתו..

זה אומר הרבה פרטים קטנים.

שיש לו מידות טובות, שהוא מעניין אותי, שאני רוצה להיות בחברתו...

מפה לשם,

נשואים עשרים שנה כמעט בשמחה.

לא בלי משברים,

כמובן,

אבל בהבנה שבחרנו ומפה זאת רק עבודה.

מחכה לפנסיה שיהיה לנו יותר זמן ביחד

במקום לשאול כאן שאלות - תשלחי לו הודעה ותראי מה קורה. 

או שהוא ניסה ללחוץ שוב על לב

וזה ביטל את החיוך

אינטרקציה רחוקה כל כך.

שהוא ביטל את החיוך

ביטל עליו חיוך אחד

ומתוך כך קיים חיוכים הרבה.

השאלה שלך מעידה על יותר חוסר ביטחון מאשר ההתנהלות שלו.

אם את לא חסרת ביטחון, את יכולה פשוט לשאול אותו. ואולי זה בדיוק מה שהוא רצה.

יש המון אפשרויות. אולי בעיניו ה"חיוך" זה אמירה של "היי אני פנוי ומעוניין, רוצה?" ולכן הוא משאיר את זה פתוח ליום אחד, רואה שלא מעניין אותך, ומבטל.

בקיצור - אם כל כך מעניין אותך תשאלי אותו. במיוחד אם הוא רלוונטי בעינייך.

אבל המחלה של לחפש סימנים מעידים היא מזעזעת. אם הוא הצטלם ככה זה אומר שהוא חסר ביטחון,  אם הוא כותב ככה כנראה הוא לא אוהב להרוג ג'וקים ולכן לא יוכל לפרנס אותי, וכו' וכו'. בקיצור תרגעו. ה"בינה יתרה" - להבין דבר משום דבר - היא כלי מסוכן.

חחח

למה ההתעקסות סביב מה הבחור בחר לעשות ולמה הוא הוריד חיוך והאם הוא חסר ביטחון.

קצת נשמע מהשאלה שלך שהחוסר ביטחון מונח אצלך יותר מאשר אצלו, אולי חשבת על לענות לו או להחזיר חיוך, והתלבטת וברגע שהוא הוריד, אמרת שאין טעם וקצת נפגעת אז אולי "הוא חסר ביטחון" הוא לא.

ואם את מעוניינת, תשלחי הודעה, ואם לא, פשוט תתקדמי. אבל ההתעסקות הזאת בלמה הוא שלח ואז הוריד די מעידה על משהו לא שלם בנוגע להחלטה שלך לגביו.

אולי כדאי לשלוח לו הודעה.

עריכה: 

כעת ראיתי ש @ultracrepidam די נגע בנק'.

האמת היא שקר לי כבר כמה שבועות, כן, מי היה מאמין.

א' לשים צעיף

ב' גטקס תרמי

מת מחום

היה חם אבל לאדע פתאום היום נהיה קר ממש

גם אין גשם בכלל.. חורף עצוב

יושבים בבית מכורבלים עם שמיכה מול האח

בית קפה כייפי רומנטי וחביב

ויושבים מול מדורה

עם שוקו חם

תשתדלו להתפנק

האופציות האחרות לא רלוונטיות

חוץ משוקו כמובן

אוהו, והרי לכם כמה רעיונות - לקראת נישואין וזוגיות

https://www.inn.co.il/forum/t130135#1240842

תודהממש!!

בתנאי שזה שניים זורמים ולא נקניק ופרגית כאלה..

חח מה נסגר? חלש נפנפי חלש.. זה לא כמו לסדר שמיכה בחורף  

תזהר למה עוד שניה אני מנפנפת אותך

בוא בוא תורך תנפנף תכנפיים

חח לא צריך לנפנף כנפיים.. הן מסתדרות לבד

מה זה איפה הנקניקיות שקניתי?

זרקתי.. תתכונן מעכשיו אני לא מרשה נקניקיות

היי היי ראיתי אותך! מה אתה גונב מהמנגל? יבן דרוסאי אחד

היה לא רע..  טוב תגיד עכשיו דבר תורה

שניה אחשוב על משהו קשור

הגמרא בברכות אומרת שלא מתחילים עם פרגית

אה ככה?? אז עם מי כן מתחילים?

עם הירק

אה חח סדר ברכות.. יצאתי ראש כרוב

יפה! זה מה שכתוב שם! חזקה את

חח מה?

מה מה? כתוב שמתחילים עם הכרוב

אה..  

אפשר גם לנפנף עם כרוב אגב

רעיון טוב.. זה גם אקולוגי יותר מאשר קרטון וככה גם צמחונים יוכלו לאכול מהעל האש

ואגב הזכרת לי.. פעם בחול המועד היינו בעל האש עם דוד שלי החרדי והילדים שלו ולא היה לנו עם מה לנפנף

אז הם הסתלבטו עליי תשתמש בכיפה בטוח מותר לכם

אז אמרתי להם בסדר רק תביאו לי בינתיים שטריימל אחד שלא אהיה עם ראש מגולה

בעצם לא עדיף שלא תביאו כי אם תיפול שערה אחת מהשטריימל על הבשר הוא הלך לנו.. טרייף

איזה כיף לראות אותך!  

מעלה זכרונות טובים

אז היה שווה לכתוב

נכנסתי רק כדי להגיב לך כי השאלה שלך עניינה אותי

(מצטער מראש אם התשובה תיהיה ארוכה מדי את לא חייבת לקרוא)

בגדול לדעתי אין לך למה להשקיע על שיעורים לדייטים חוץ מכמה שיעורים בודדים 1-2 רק כדי טיפה להכיר את העולם הזה יותר טוב

ואני אסביר , לדעתי האישית עדיף לך להשקיע את הזמן הזה שאת רוצה להשקיע בשמיעת שיעורי זוגיות /סדנאות/אימון רווקות וכל מה שקשור לעולם הזוגיות

מכמה סיבות  

דבר ראשון  עולם הדייטים כבר לא יהיה רלוונטי אלייך במוקדם או במאוחר (בעזרת ה' מאחל לך זיווג הגון ומהיר) בשונה מעולם הזוגיות שצטרכי לשהות בו את רוב חייך  ולכן שווה לך להשקיע בבניתו הרבה יותר

דבר שני אין בפועל מה לבדוק יותר מדי בדייטים מהסיבה היחידה שאין איך באמת האמת לבדוק אותם , נכון זאת דעה לא פופולרית אבל אם שנייה מנתחים את המציאות אי אפשר להגיע לבחינה אמיתית אמיתית של האישיות שמולך כאשר מרחב הדייטים הוא ברמת המעבדה וכל צד הוא פשוט ילד טוב ירושלים כי זה קל ונוח....,

רוב האנשים שתפגשי באמת אנשים נורמלים סך הכול לכאן או לכאן וכל ההשקעה בבדיקת הצד השני לעומק פשוט לא יכולה לממש את עצמה.

עולם הדייטים הוא לא קרוב אפילו להביא את הזוג לרגעי קצה או עומס שבהם בסוף נבחן עולם האישיות שלנו (מידות וכו') ולכן עולם הדייטים הוא מאוד מאוד רדוד ביחס לחיים ובפועל מוצאים בו חבר/ה טוב/ה לשיתוף מאשר בעל/אישה לחיים וככה זה גם אמור להיות לדעתי

אם היינו בוחנים את החברים שלנו כמו בעולם הדייטים אז כנראה לא היה לנו חברים 😅

יש בעולם הזה המון המון השגחה מאשר שכל ישר והחלטה (כן זאת דעה לא פופולרית)

דבר שלישי למה לחכות שיקרא פיצוף בינך לבין אישך לעתיד על דברים שיכלתם למנוע מראש על ידי למידה איך מערכת זוגיות מורכבת....

כל זוג נכווה בדרך כזאת או אחרת בגלל שיש שני אנשים מאוד שונים במערכת עם המון אלמנטים אישיים שהוא מוסיף וחבל פשוט להוסיף אש על המדורה שעם קצת לימוד וההעמקה אפשר לגשת אל הפערים בצורה הרבה יותר בריאה האמיתית והאמת גם הרבה יותר מצמיחה

וכדי לקנות את ההרגלים הבריאים האלה צריך להתחיל לחקור את העולם הזה עוד לפני שיש לך טבעת נישואין על האצבע לדעתי

ולכן לדעתי תשקיעי את זמנך בלימוד זוגיות מעמיק את כמה שאת יכולה יש כל כך הרבה מה ללמוד

מהתקשורת נכונה (שרובנו רוב העולם פשוט כושל בה) עד אליך מחנכים נכון...ואיך מעבירים ביקורת.

באמת יש אין ספור דברים שאני אישית גיליתי במהלך הלימוד וההעמקה שלי על זוגיות נכונה ומיטיבה....

ברגע שבעזרת ה' תמצאי מישהו שתוכלי לעבוד איתו נכון על הזוגיות הקטנה שלכם גם בשלב הדייטים (כן לדעתי דייטים לא אמורים להיות רק כיפים כי מה הטעם בזה?! אף על פי שזה חשוב מאוד)

פשוט תתחתני איתו כי אם זה עובד יפה בדייטים שלכם זה אמור לעבוד יפה בזוגיות שלכם לנצח

כמובן שהתשובה שלי היא נובעת מהמטעים שצברתי במסע שלי בעולם הדייטים והחיפוש החצי השני שלי אז תחכי זאת בעירבון מוגבל כי זה מאוד סובייקטיבי אבל אני עומד מאחרי כל מילה שלי שנכתבה כאן....

מאחל לך חיפוש אמיתי ונכול בשבילך ושתמצאי את זיווגך בעיתו ובזמנו עם כל שאר האנשים העולם שמחפשים את הצד השני שלהם🙂

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

אבל אז ראיתי את התגובה הזאת, ואני חושבת שאין באמת דיוק כזה, ושיעורי הכנה לדייטים = שיעורי הכנה לזוגיות. 

יש איזשהו בסיס מסוים, צורת התנהלות מקובלת בעולם הזה - אבל זה לא משהו שמקדישים לו יותר מידי זמן...

אממ אני לא חושב ששיעורי הכנה לזוגיות= שיעורי הכנה לדייטים  אפשר לראות את זה בקלות מתוכן השיעור😅

נ.ב לא בדיוק הבנתי את השורה שלך שרשמת שאין באמת דיוק כזה אז אשמח להסבר

מה שכן,

לא מניסיון, אבל מניסיון של אחרים 😅 -

לדעתי לאנשים שמוצאים את עצמם יותר מידי זמן במסע הזה, בהחלט כדאי לפנות לייעוץ או לשמוע שיעורים יעודיים לדייטים שיעזרו להם להבין מה הם עושים לא נכון..

יש מיומנויות, כישורים ותובנות שיחודיים לתקופת הדייטים ולא בהכרח נכללים בשיעורי הכנה לזוגיות.

אז נכון, מלכתחילה אמנם אין צורך בזה, אבל אם יש טעויות שחוזרות על עצמם, יכול להיות ששיעורים כאלו יכולים לעזור לשפר מה שצריך.

בכל אופן, אם כבר הזכרתי את עניין הייעוץ, נראה לי שמישהו נבון לשתף אותו ולהתייעץ איתו - זה תמיד רלוונטי ותמיד כדאי

אני חושב שזה דבר טוב ובריא בשלב זה או אחר אם את\אתה רואה שלא שלא הולך לכם כמו שהייתם רוצים(לא מבחינת התוצאה של חתונה אלא מהלך הדייט עצמו).

לדעתי האישית חשוב להבין שמשמעות המושג "מזווג זיווגים" היינו "יוצר חיבורים" בפשט ולכן בסופו של דבר הדברים הם בידי ה', אבל: "לא עליך כל המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה".
אז לכל אלו שלא רוצים להתכונן... בעיה שלהם.
לגבי, להפוך את זה למקצוע, אז זהו שלא.
הרעיון הוא לבנות את עצמך מבחינת זה שאתה מבין לאן אתה הולך ומה באמת חשוב ורצוי לשים לב שהוא ביחס אליך.

נניח אם אתה דתי ואתה פוגש מישהי שהיא על סך החילוניה, האם אתה מעוניין בזוגיות הזאת?

לי למשל יש טלויזיה בבית למרות שאני מאוד תורני ובעיני מי שמכיר אותי זה מסתדר מאד.

לעומת זאת נתקלתי בגברת שהייתה בהלם, "איך זה יכול להיות שאתה תורני ודתי והכל ועם טלויזיה בבית?"

בקיצור... יש הרבה דגים בים וצריך ללמוד להיות דייג.

מאוד התחברתי למיכל וולשטיין.

האם כל שיעור שינה לי את כל המחשבה על העולם הזה? לא.

האם חידד נקודה? כן

שיעורים מסויימים עזרו ושיעורים אחרים לא? אכן.

בעיני, השאלה בעיקר היא מעביר את השיעור. אשמע שיעורים של מי שאני נותן בו אמון שהוא יודע לע מה הוא מדבר ושהוא יחדש לי משהו.

לשמוע שיעור זה מחכים ובחינם ביוטיוב.

זה לא קשור לאימון/טיפול, זה יושב על משבצת אחרת לגמרי.

ברור שזה לא תחליף.

אבל בקטע טוב.

הרב שלי הוא אחד מהרבנים שמעבירים את השיעורים שכולם רואים בזה

אני כן מתייעץ איתו לגבי זה קצת אבל לא בקטע שאני ממש נעזר בחכמה שלו

בכללי אני בעמדה שאנשים דיי מגזימים בכל היחס "לעזרים" האלו שקשורים לעולם הדייטים.

רובנו לא אינסלים/חסרי טאקט אז חאלס לעשות מזה כזה סיפור

בזמנו, הגעתי לא מוכנה לדייטים וזה היה לטובתי אני חושבת.

מה שכן - היה הרבה שיח עם חברות על קשרים שלהן וכו אז כן קצת הכרתי את עולם הזוגיות וגם יצא לי לחשוב על דברים בנושא.

אבל נניח לא הכרתי מוסכמות של דייט ראשון ועל מה מדברים וכו, אז פשוט העליתי די מה שבא לי. זה היה שונה (כיום אני מבינה) מהמקובל, אבל וואלה לקחו את זה בטוב… אפילו לפעמים נרשמה התלהבות מהשוני…

סדרה מעולה של הרב ערן טמיר (37) שיעורים

ועוד כל מיני שיעורים.

גם קראתי את "גברים ממאדים ונשים מנוגה" ואת הספר של אור אלון (ללכת על כל החופה)

ועוד כמה ספרים/ הרצאות בנושא.

חושבת שזה היה מאוד משמעותי ועזר לי לבוא בפתיחות ומבט רחב

אם כי, הייתה לו דרך מיוחדת, לא בדיוק חב"ד הקלאסית אבל לא משהו שונה ממש מבחינה מהותית.

כפי שאמרו מעליי, הרב שטיינזלץ היה סוג של חסיד חב"ד, אבל לא היה חבדניק במובן שאנחנו רגילים ומכירים.

תלמידיו הם בני הציונות הדתית, ואין בהם חבד. הם מקסימום יהיו הגדרה לעצמם: תלמידי הרב שטיינזלץ.

ככה אני מבין את הסיטואציה. אני מקווה שאיני טועה.

אענה לך באותו הקשר ולא מעבר -

מדובר בציבור דתי לאומי אבל לא מוגדר ממש. זה לא מיינסטרים דתי לאומי אבל אין גם יותר מדי קשר לציבור החרדי. זה בדרך כלל פשוט תת מגזר של הציונות הדתית שהוא קצת שונה מכל שאר הדת"ל באווירה.

אולי דת"לים שאוהבים את תורת חב"ד אבל לא חבדניקים

אולי תקחי קצת הפסקה, ותעשי משהו שמרים ומחזק אותך? משהו שייתן לך כוחות, שימלא אותך בשמחה, יסיט אותך קצת מהדאגה, ישחרר באופן זמני את המוח והלב?

אני מקווה שהיגיעה הזאת בדרך, הדברים שאת לומדת על עצמך ועל הזוגיות שאת רוצה, תעזור לך לבנות בעתיד עם רלוונטי שהוא זה...

נרגעתי קצת

זה בהחלט היה עבורי משהו מטלטל…

את יודעת ,

 שאלתי את אחיין שלי איך הוא בוחר את החברים בהפסקה בבית ספר..

הוא אומר אני לא חושב שכולם מעניינים / נחמדים לפעמים אני  בוחר ילדים שלא  כל-כך כיף לי איתם .

ששאלתי אותו אז למה שיחקת איתם מההתחלה?

אז הוא אמר כי בהתחלה הם היו נראים נחמדים..

אז אמרתי לו כבר מצאת חברים שטוב לך תמיד איתם?

אמר .. עדיין לא, אבל אני בטוח שעוד אמצא.

למדתי ממנו שיקוף של מה שהוא מרגיש ותקווה .. הוא בכלל לא דואג..

ברגע שתביני שזה רצון ה' יתברך ואת עשית את שלך יהיה לך הרבה יותר קל להנות מהדרך 

איזה מדהים זה. תמימות ופשטות של ילדים.

זה יגיע. זה בהחלט יגיע…

תודה אחות

הפי, אני זוכר הודעה שלך, שהייתה  נראית כמו טריילר לסרט הרומנטי של השנה.

מה עם זה ?

עדיין מנסים ?

אם לא. תשלחי הודעה בשיחה אישית ( תסירי חסימה אם צריך).

נעשה שיחת התעוררות וחיבור למציאות. 
אם היא לא תעבוד תוך -גג- 90 יום, שזה -גג- עד פסח הקרוב (די,מספיק)  אני לא נכנס לפורום הזה שנתיים. היא חייבת לעבוד.

תביני, הכל תקוע בפורום עד ה-הודעה שלך. 

ברגע שאת מודיעה לפורום את ה-ההודעה-. הכל ישתחרר וגם אחרים יוכלו להודיע את ה-הודעה שלהם. 

את מבינה כמה תלוי בך ? 

קדימה.

הוא מעביר אותנו בדרכים לא דרכים.

ראיתי משהו מאד יפה בספר ישראל קדושים שהוא מביא את זה מהזוהר בפרשת תולדות.

כל אדם צריך לאהוב את זוגתו ולהיפך.

יש הרבה אנשים שחושבים שה"תיקון" שהם צריכים לעשות הוא ביחס לאדם הראשון ולא ביחס לעצמם וזה פשוט לא נכון.

זאת אומרת, אם לרגע עוצרים ולא נכנסים לכל מיני פינות וחשבונות של הקב"ה אלא חשבונות שלי בתור אדם אז הרבה יותר פשוט לבחור.

זאת אומרת, אם אני רוצה לתקן את חטא אדם הראשון אז אני צריך בת זוג כמו חווה. שהרי אם אהיה באותו הנסיון ואעמוד בו אז תיקנתי את החטא של אדם הראשון.

אבל בפועל, לא מצפים מאף אדם כבודד לתקן את חטא אדם הראשון אלא בסך הכל מבקשים ממנו בשמים לפני שהוא מגיע לעולם שיהיה הוא עצמו.

קשר וזוגיות בונים... זה לא משהו שמגיע מהר ומדוייק אלא זה דבר שנבנה וצריך פשוט רצון משני הצדדים לבנות אחד את השני.

איך אמר לי איש זקן אחד בתחנת דלק לפני איזה 12 שנים ב 2 בלילה: צריך אישה בונה לא אישה הורסת.

ולהגיד לך שהוא היה חתיך? הוא היה זקן בן למעלה מ 60 שעבד בתחנת דלק ב 2 בלילה....

האם הוא היה בונה? את ירושלים הוא בנה מבחינתי.

תחפשי את מי שבונה אותך ויהיה לך הרבה יותר קל.

שלא ינסה לתקן אותך אלא לבנות אותך. ברגע שיש לך אחד כזה אל תרפי ממנו!!

דרך ארוכה ומעייפת

מזל שאנחנו באמת רוצים את זה

סימן שזה שווה את הדרך

לעטוף לך אותו או שאת לוקחת הבייתה?

(דרך ההסבר הבא, תבינו גם איך להגיע ברכב פרטי למי שמעוניין כי יש גם חניה גדולה צמודה בחינם)
 

1. משתמשים בקו האדום  של הרכבת הקלה עד לתחנה סופית. הקוממיות (בת-ים).

2. לוקחים קו -3- לכיוון צפון (כוכב הצפון) ( אני מציין  ״צפון״ למקרה שיש גם קו 3 לכיוון השני וזה לא מה שאנחנו רוצים). אולי יש קווים נוספים. כנראה.
3. אחרי 5-10 דקות שבהם למעשה האוטובוס מסתובב לכיוון דרום, ליד חוף הים,
 תראו בצד ימין גבעה, מיני הר מאוד ברורה עם סככות גדולות. זה בגובה של בניין 6-7 קומות בערך. די תלול.

4. נניח שפיספסתם ולא הייתם בטוחים, אז 5 דקות אח״כ 
אתם תגיע לחוף ראשון המפורסם ומשם למעשה יש טיילת -שאולי מגיעה עד לגבעת השידוכים ? (קשה לי לאמוד את המרחק)

לא לשכוח את מה שסיכמנו.

במידה ו 12 השליחים הראשונים מהפורום הזה שיגיעו לשם, יקלטו שזה באמת מקום נחמד לאוירת דייט ראשון שיוביל לחתונה,

אז חשוב שהם ידאגו אח״כ שיבואו 20-30 זוגות של דתיים  *כל יום* עד שכולם יבינו שזו ״גבעת השידוכים״.

תודה.

המתנה היא חלק מתהליך.

יש דברים שאי אפשר לזרז אותם.

ברור לי שהכל היה הרבה יותר קל אם היה לנו תאריך סיום, אם היינו יודעים כמה סבלנות צריך.

אבל

לדעתי, אסור שמשמעות הסבלנות תהיה פאסיביות. לנצל את המתנה הזו.

גם לנסות לייצר קשר, וגם במהלך בנייה של קשר - לא להישאר סטטיים, להמתין שדברים יקרו - אלא לעשות דברים אקטיבית כדי שהם יקרו. 

זה כולל בעיני גם עבודה אישית, ללמוד כלים שרלוונטיים לזוגיות וכו' - גם אם אין כרגע מישהו ספציפי על הכוונת.

ולא לתת לרגעי הייאוש להשתלט.

ולהיות מוכנים לזה שאולי היום זה היום. ולא תמיד זה מלווה ברעש וצלצולים.

דהיינו, אם לוקחים את זה למקום של פסיביות זה מבטא חוסר הבנה של העניין. ובעיקר, חוסר הכלת מורכבות.

מורכבות שיש לה שני צדדים -

מצד אחד - ציפייה, תקווה, סקרנות

מצד שני - סבלנות, תהליכיות, הבנה כוללת של הסיטואציה.

בלי אחד מהצדדים הללו אי אפשר להתקדם. עם שניהם ביחד, אפשר להתקדם.

בספר "בלב פתוח - שיחות בארבע עיניים עם הרב עדין שטיינזלץ" מובא העקרון שלכל דבר יש שני צדדים - יראה ואהבה. יראה זה הבנת גודל, הערכה לעצם העניין. אהבה זה הקרבה לדבר. על פי הרב עדין הם משמשות כשני כנפיים שאיתם אפשר לעוף קדימה וכדי להתקדם למעלה כל פעם צריך להוסיף יראה ואהבה וככה יוצרים חיבור.

למעשה, התחדד לי הצד של היראה בעניין הזה. צד שאנחנו לא כל כך מקלים מהתרבות המערבית העכשווית.

תודה רבה על החידוד, בהחלט הוסיף

על כל מקרה זה ממש רעיון

כל אחד יכתוב את התוכנית האהובה עליו

וככה יהיה שלום ושלווה

כי לא נתפס לי שבסלון שלי כל רגע יכולה להופיע ולדבר אשה זרה

אם יש אשה שמרבה לצפות באבו טבלה,

נדב נוה, מעקבדיה -

פלוס + גדול..

סתם מה איכפת לי שתראה דברים אחרים ממני

אני מכיר סרטים וסדרות אבל לא את זה.
אבל בהחלט מעניין.

ב. "תגיד מתי האוטובוס האחרון לבאר שבע?"

"אחי אתה איתי? הלו??? כדור הארץ ל@אחו??? Houston, we have a problem"

"לא, סתם רציתי לראות את התגובה שלך" מסמן בגבות במסתוריות

"אוקיי מרגע זה אני מאוהבת בך אני שנייה מתקשרת לסגור אולם."

האם את מתכננת לפרסם את זה איפשהו?

אם כן, נראה לי שכדאי לערוך מעט - נניח מפריע לי בעין כל מיני טעויות פיסוק.

יש לי גם קצת הערות על התוכן, אבל לא בטוחה שזאת המטרה שלך כאן - אני מניחה שאת משתפת במחשבות הסובייקטיביות שלך, אבל בכל זאת פירסמת את זה כאן, אז אניח כאן כל מיני דוגמאות לדברים כאלו:

על השימוש במילה 'סלקציה',

על כתיבת שמירת נגיעה בכרטיס,

על המחשבה שיש רק דרך אחת להכיר,

על לתרץ להורים לאן את הולכת והכוחות הנפשיים - או היחס הראוי להורים בתהליך וכו'.

אני הולכת לכתוב ספר שכמובן יעבור עריכה מקצועית

תודה על ההערות,דווקא חשוב לי לשמור על התוכן אותנטי כמו שכתבתי, כי אלו התהיות והמחשבות שעברו בראשי באותם רגעים (לפני 9 שנים, ספוילר כיום נשואה)

"סלקציה" היא טעונה יותר עבור הקורא הדתי מעבור הקורא החילוני \ בעל תשובה

או אשתמש בגם וגם, כי אוהבת את זה כהה.

בסוף יש מקום גם להומור וקצת ציניות בכל הדבר הזה...

עכשיו אני מבין את המהות של האמירה הזאת בפרופילים.

"סינון"

הבעיה המרכזית שלי עם האמירה היא שבדרך כלל זה מגיע (אצל גרושות) עם הרצון לפתח את המשפחה יותר ממה שהיא עכשיו, היינו, עוד ילדים.

ופה מתחילה הבעיה. זה לא שאני לא רוצה, אלא שאני עדיין לא יודע האם יהיו לי כוחות לזה אם כל זה שאני אוהב מאוד ילדים והם משמחים אותי מאוד מאוד.

תתגמשי קצת, למה את רצה לעוד ילדים כשאת מחפשת עכשיו בן זוג?

זאת אומרת, אם את ממש צעירה אז בסדר זה די טבעי.

אבל הגעת כבר לגיל לסביבות ה 40, את רוצה עוד ילדים בגיל הזה? זה לא נשמע קצת מוזר? (מנצל"ש)

וכל הכבוד לך על כל הדרך,

כתוב באופן שכיף לקרוא

אבל כל מפרשי התורה נוקטים קו אחר לחלוטין.

במיוחד הנצי"ב שהזכרת. 

שמעתי את הפירוש הזה (או דומה לו) בכמה הזדמנויות,

והשבת ראיתי באמרי אמת תרצ"א

ותרא את יצחק ותפול מעל הגמל וגו' ותקח הצעיף ותתכס יאתא בזוה"ק פקודי שרבקה ראתה שיצחק הוא מידת הדין ולכן נפלה מעל הגמל, איתא בספר מנחם ציון שיצחק נקרא פחד יצחק מפני שכל מי שהסתכל עליו נתמלא יראת שמיים, זהו ותקח הצעיף ותתכס כדאיתא בגמרא כסי רישיך כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא [...] שאצל יצחק מי שראו נתמלא פחד [...]

רמב"ן: ותרא את יצחק ותפל – לשון רבינו שלמה: ראתה אותו הדור ונתביישה ממנו.

והנצי"ב בדיוק כותב את מה שכתוב שם אני לא יודע למה אתה מתכוון:

(ותתכס) מרוב פחד ובושה, כמו שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה. ומאז והלאה נקבע בלבה פחד, ולא היתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב, אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם לא בושו לדבר רתת לפניהם, משא״כ רבקה. וכל זה הקדמה לסיפור שיבוא בפרשת תולדות שהיו יצחק ורבקה מחולקים בדעות, ומכל מקום לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק על דעתה בדברים נכוחים כי היא יודעת האמת כי עשו רק ציד בפיו, וכן בשעת הברכות, וכל זאת היתה סיבה מהקב״ה שיגיעו הברכות ליעקב דוקא באופן כזה וכאשר יבואר במקומו. ואילו היתה רבקה עם אישה כמו שרה ורחל עם אנשיהן לא היה מגיע בזה האופן, והכל בהשגחה פרטית מראש שתגיע רבקה ליצחק בשעה שתבהל ממנו ויצא אחרית דבר כפי רצונו יתברך.

///

לנושא עצמו בהחלט יש כאן עניין גדול. וזה מעניין שהתורה מתארת כל־מיני סוגים של מערכות יחסים.

פעם שמעתי שמערכות יחסים מתקבעות, פחות או יותר, לפי הרושם הראשוני. לאו דווקא במבט ראשון, אלא בתקופה הראשונה. ואני ממש רואה את זה בכל דבר ועניין, גם ביחסי עובד־מעביד, גם ביחסים בין חברים, גם בזוגיויות, איך שנראה היסוד ההתחלתי ככה זה ממשיך גם בהמשך.

יכול להיות באמת שאצל יצחק ורבקה היה מתחילה "דיסטנס", היא באה מבית של עובדי ע"ז,  צעירה ממנו, גם ככה די בהלם מכל הסיפור, לפניה עומד פחד יצחק, צדיק קדוש ונורא שראה מלאכים ושרד את העקידה כו' בסופו־של־דבר ההתחלה היא שני עולמות מאוד רחוקים. ואכן הפרשה מתאפיינת בכך שכולם עושים הכל מאחורי הגב של כולם: עשו מרמה את יצחק, יעקב מרמה את עשו, רבקה לא מספרת ליצחק על התכנית של עשו להרוג את יעקב ומוצאת תירוץ לשלוח אותו לחרן. יצחק ורבקה מתנהלים ממש כמו אישיויות נפרדות לאורך כל הפרשה.

פרשנות של התורה יש כמה אפשרויות, זה לא כמו פסיקת הלכה.

ז"א זה נחמד מאד להאניש את האבות, אבל, זה לא עובד ככה.

זה לא פשוט לקחות דמות של האבות ולהאניש אותם.

זה לא שהדברים הם אינם אמת, אבל, מנגד צריך להבין את ההשלכה של האמירה והדיבור בצורה כזאת לעומת התועלת שתצא מזה.

אם המצב הוא: עץ לעשות לה' הפרו תורתך אז אני עם הרב זקס.

אני מאמין שעדיין לא הגענו למצב כזה, אבל, שוב זה מה שאני רואה וייתכן שמספר אנשים שונים יראו מציאות שונה בו זמנית.

כי הם כבר אנשים. זה שהם אנשים - זה לא אומר שהם קטנים. הגדולה זה להיות איש ולהיות גדול, וזה מה שהם היו. להיות מלאך זאת לא חכמה גדולה, אין לו יצר, אין לו תורה או התמודדות כלשהי. איש זה וואו.

"כמלאכים" כ' הדמיון היא חשובה בהקשר הזה.

ככל שאנחנו יותר לומדים מאבותינו הגדולים, מההצלחות והכשלונות שלהם כך אנחנו מרבים את כבודם ובכך את כבוד ה' בעולם.

חז"ל אמרו ביקורת יותר גדולה על יעקב אבינו בעקבות ההפלייה בין יוסף לאחיו, לא היתה עם זה בעיה ב"ה.

כמו כן, יראת שמיים בפרשנות התנ"ך היא לא באה לידי ביטוי בצורך לייפות את הטקסט אלא בנסיון להבין מתוך חרדת קודש מה ה' רוצה שנלמד מפה. מה אפשר ללמוד מפה.

לקחת משהו שהוא לא אנושי ולדמות אותו לאנושי.

כמו לקחת צעצוע ולעשות סרט כאילו יש לו רגשות ומחשבות ועוד מאפיינים של אנושיות.

להבדיל,

אבותינו הקודשים, וכל צדיקי וגיבורי ישראל במקרא ובתולדות עם ישראל היו אנשים!

לכן לשונית זה לא נכון להגיד עליהם את הביטוי "להאניש", הם כבר אנשים!

וזה שהם אנשים זה הכי מדהים שבעולם,

כי אז אנחנו יכולים להסיק מהם עלינו.

אם הם היו מלאכים, אז היינו אומרים "טוב הם עשו את זה בגלל שהם מלאכים, אנחנו רק אנשים אז לא נוכל ללמוד מהם".

לכן חז"ל היו מסוגלים לומר "חייב לומר אדם אימתי יגיעו מעשי ידי למעשה אבותי". 

להיות איש זה לשלב חומר ורוח.

למלאכים אין חומר, יש רק רוח. לכן אין להם נסיונות ולכן הם לא יכולים לגדול.

אדם הוא סוג של עוף מוזר. יש לו נשמה גבוהה ויש לו גוף גשמי. זאת סתירה חזיתית!

מה אני בא להגיד בכל זה?

להגיד שאבותינו הקודשים היו אנושיים זה לא להמעיט בכבודם, להיפך! וואו הם היו אנשים, איך הם עשו דברים כל גדולים בהיותם אנשים??

וגם הטעויות שלהם, אלו טעויות שרלוונטיות אלינו ואנחנו יכולים ללמוד מהם! כמה זה חשוב!

התורה בעצמה וגם כן חז"ל לא מציגה את הדמויות ענקיות בתנ"ך במושלמים ללא פגמים. להיפך, היא מראה את הטעויות ומדגישה אותם.

אז אם הרב יונתן זקס הולך בדרכם, איזה דבר גדול זה!

רוב בתי המדרש אומרים על בסיס הגמרא בבבלי "אם ראשונים כמלאכים"..
אז אני מניח שלדעת התנא בגמרא (לא זוכר מי אומר זאת) המטרה היא להאניש אותם אבל אותנו לשים כחמורים.

זה בסך הכל דימוי...

צריך שהמסר יעבור, אבל לצערי יש מגרעות רבות בלקחת אדם שהוא הרבה יותר מ"איש" ולגמד אותו.

אני מעריך שהטענה שכנגד היא שלא צריך להפוך אותו לאיש כמונו בדיוק אלא לתת לו את מקום גדולתו ולא לכמת אותו בדיוק במסגרת המצומצמת שלנו שהרי, אבותינו לא חיו במציאות שלנו בכלל.

אני מאמין שזה דבר נכון בבסיסו.

כתבת: " אבל לצערי יש מגרעות רבות בלקחת אדם שהוא הרבה יותר מ"איש" ולגמד אותו."

"איש" זה משהו קטן?? זה משהו ענק!! איך אתה לא תופס את זה?

כשתתפוס את זה הגישה שלך על החיים תשתנה מהקצה אל הקצה. תצא בחוץ ולא תראה את מה שקראת לו אנשים. אתה תראה "מלאכים".

אני יכול לחשוב על כיוונים להתייחס למימרת חז"ל שאתה מביא אבל נראה לי שנצא ממן ההקשר של השיח.

כי כמו כל לימוד סוגיה, יש כאן כמה מקורות שנראים כסותרים וצריך ליישב ביניהם וקצרה היריעה לעשות זאת בפורום. 

דוגמא למקור שסותר - התורה עצמה, חז"ל שנתנו ביקורת על האבות "והאנישה" אותם וכולי).

ואם נחשוב על זה כך - אדם זה רוח וחומר.

מלאך זה רק רוח.

אני רואה אדם גדול והוא נדמה לי כמלאך. איך? הרי הוא בנאדם!

כי אותו בנאדם שולט בחומר שלו על פי הרוח שבו. ולכן הוא דומה למלאך, שכל כולו רוח וזה מה שמכוון אותו.

הנה זה פירוש אחד שנראה לי יפה ומתאים.

האם זה אומר שהוא מושלם כמו מלאך? לא. הוא בנאדם.

להגיד על האבות שלא היו מושלמים זאת טעות? לא, התורה אומרת את זה במפורש.

הם היו בני אדם ובמצב צבירה הזה היו שלימים ובזה הם היו דומים למלאכים, שמה שמייחד אותם זה השלימות.

נ.ב - עוד משהו לגבי האמירה - גם הראשונים התייחסו למי שלפניהם כמלאכים. ז"א הם יחסית לא היו מלאכים לגבי לפניהם אותם ראו אותם כמלאכים.

יצא לי לראות פעם מי שנראה כמלאך, אבל אין זה אומר שהוא מלאך ממש. הוא נראה כמו מלאך.

עד עכשיו לא הבנתי איך יעקב נשק לרחל.

בדואי שרואה לראשונה את בת דודה שלו מנשק אותה בלחי? ואז מתאהבים ומתחתנים? 

אם לא היה חשש לעריות איך התחתנו? 

אנחנו מחמירים מדי על צניעות? 

לקטלג את יעקב כרומנטי? 

לעולם לא נדע

א. לא כתוב שהוא נישק אותה בלחי יכול מאוד להיות שסתם נתן לה בוסה כמו הדודות המרוקאיות לאו דווקא מתוך כוונה רומנטית. הבן־אדם נמלט על נפשו ופתאום באמצע שום־מקום רואה קרובת משפחה שלו אפשר להבין את ההתרגשות.

ב. לגבי עריות לא כזה הבנתי אין שום בעיה הלכתית להתחתן עם בת־דודה.

ג. לגבי צניעות הקריטריונים לפני מתן תורה היו שונים, וגם אחרי מתן תורה היו מחלוקות בדבר,

למשל:

אמר רב יהודה אמר רב מעשה בבנו ובבתו של ר' ישמעאל בן אלישע שנשבו לשני אדונים לימים נזדווגו שניהם במקום אחד זה אומר יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם וזה אומר יש לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיופיה אמרו בוא ונשיאם זה לזה ונחלק בוולדות הכניסום לחדר זה ישב בקרן זוית זה וזו ישבה בקרן זוית זה זה אומר אני כהן בן כהנים גדולים אשא שפחה וזאת אומרת אני כהנת בת כהנים גדולים אנשא לעבד ובכו כל הלילה כיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן ועליהן קונן ירמיה על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים.

האמורא עולא היה מנשק את ידי אחיותיו כשהיו חוזרות הביתה

"כל נשיקות הם של תיפלות חוץ מג' נשיקות [...] ר' תנחומא אומר: אף נשיקה של קריבות, שנאמר: וישק יעקב לרחל. למה? שהיתה קרובתו."

=> גם אם ההלכה לא ככה כעת (איפשהו ברמב"ם הלכות איסורי ביאה) זה לא אומר שהוא עשה משהו לא בסדר כמו שאין הלכה כבית שמאי אבל מסתמא בית שמאי היו עושים כבית שמאי לפני שהייתה הכרעה.

א. בוסה מרוקאית זה לא בלחי?

הדודות של היום התקדמו לשפתיים?

ב.לגבי עריות הכוונה היתה שיש מפרשים שטענו שאין חשש עריות כי היא בת דודה. אז מותר לנשק כמו את אמא.

אבל הם התחתנו אז לא סביר.

ג. זה מה שאמרתי, גם אחרי מתן תורה הקריטריונים של היום מחמירים יותר.

א. זה לא לחי אל לחי? לא יודע אני אשכנזי בכלל. בכל־מקרה היו שדייקו מהמילים "וישק לרחל" בניגוד ל"ישקני מנשיקות פיהו" ש"לנשק ל־" הכוונה לנשיקה על הראש או על כף היד. גם לבן נישק את יעקב וכנראה אותו סגנון של של נשיקה.

ב. אגב בזה יש דוגמה מעניינת, לפני מתן תורה (ועד עצם היום הזה אצל בני נח) אחות האב אינה נחשבת לערווה וברור שמותר לנשקה לפי הדעה המתירה בגמ' מצד קורבה

כך שיכול מאוד להיות שזה נחשב אותו דבר

זה סוחט נפשית לצאת להרבה דיטיים מיותרים שנגמרים מהר.

אולי פשוט לעשות במיוחד תמונה אחת של שידוכים ולנסות להשקיע בה שתיראה טוב ולהריץ אותה בכל הכרטיסים שלך בפלטפורמות השונות?

סתם זורקת עצה..

במקום תמונה לשלוח וידאו .......

למרות שתכלס אין כמו המציאות, אי אפשר להעביר בן אדם, תגובות, הבעות וכו' מתמונה.

אם אתה בטוח שנופל בגלל התמונה אפשר להשקיע בתמונה איכותית אחת טובה שתעביר אותה

(גילוי נאות אני גם העדפתי לא לראות ולא לשלוח תמונה כי זה לא משקף וסתם חבל לבנות ציפיות או להוריד על זה)

לא חייבים אפילו לעשות וידאו ״שלום אני מעוניין להכיר בלה בלה״

זה יכול להיות כל וידאו על כל נושא קליל, אפילו מתכון לחלה לשבת.

העיקר שהצד השני יבין במי מדובר. איך נראה. מציאות.

רק בוידאו.

מה יש לך להפסיד ?

במקרה הטוב - יהיה שינוי.

במקרה הפחות הטוב -אתה באותה נקודה.

לך לסטודיו מקצועי, תעשה אלבום של תמונות בבית, בחוץ, בכל מקום שטבעי לך.

שמי שיראה את התמונות יבין במה מדובר, כמעט כמו מי שנפגש איתו במציאות. לדעתי זה אפשרי וזה גם משתלם לך אם אתה רציני בחיפושים שלך.

ואני ממליץ לך לא לוותר על תמונה. לא לוותר על שליחה ולא ללוותר על קבלה.

מה שכן ודיברנו על זה כאן,

-עדיף- -אם- -אפשר- לעשות שליחת תמונות -אחרי- שיחה של יום-יומיים שבוע-שבועיים

רק קח בחשבון שלא כל אחד יסכים לזה וצריך לכבד את זה (הכוונה שהצדדים ירצו תמונה -לפני- כל שיחה).

הרעיון להפגש בלי תמונה לדעתי הוא בעייתי -מאוד-.

במיוחד אם מתוך נימוס נשארים לדבר שעה-שעתיים. זה יכול לרוקן מאוד מי שרציני בחיפושים להקמת משפחה.

שהוא מאוד מכבד..הרבה יותר מהאופציה של עם תמונה..

כי עזוב אותי נניח בחורה שולחת לי תמונה ומעוניינת להכיר, ובתמונה היא לא נראית הכי, אז הבחור יפסול אותה על תמונה, בעוד שבמציאות יכול להיות שהיא מאוד הייתה מוצאת חן בעיניו כי התמונה לא באמת משקפת, ויותר מזה יכול להיות שבמציאות היופי הפנימי שלה היה קורן החוצה ומאיר את החיצוני כמו שקורה בלא מעט מקרים. ואז לא חבל לפספס?

ולא רק שפספס אלא פגע בבחורה על הדרך..שניים במחיר 1 רק לא לחיוב.

וגם לא חייב להיפגש לשעה שעתיים, אפשר מראש לקבוע 40 דק סתם רעיון..אבל מה אני כבר מבין כל אחד יפעל כפי ראות עיניו

ולקחת אותה בערבון מוגבל

להתחשב בזה שאולי הבחור/ה לא פוטגני/ת.

לא להסתכל על זה כמו פוסטר או כמו שמסתכלים בתערוכה. לקחת בערבון מוגבל.

ואעפ כן באמת יש משהו שמשפיע בראיית תמונה ואני מאמין שזה קצת שונה מאדם לאדם

אבל זה לא עובר את מבחן המציאות.

אחרת, בקלות היית מוצא בנות שחושבות כמוך. אתה בקושי תמצא.
אבל זה לא קשור רק לבנות. זה גם קשור אליך.

עזוב שאתה חושב שאתה נראה טוב, שזה דבר -מעולה-. בלי קשר אם אתה נראה רק בסדר או ממש טוב.

אתה אוהב את עצמך. אתה שלם עם עצמך. זה חשוב מאוד.

עכשיו נניח שיש בעיה בתמונות. תפתור אותה.

אבל אל תעשה לעצמך חיים קלים ״ותעקם״ את כל המציאות בשביל זה (התנהגות טבעית לגמרי...אבל לא נכונה).

תגיד לעצמך :
אני נראה טוב ? אני אוהב איך שאני נראה ? כן. זה הדבר הכי חשוב.

יש משהו בתמונות שמוציא אותו פחות טוב. מה עושים ? 

1. לצלם וידאו. (אין מצב שבוידאו יוצאים אחרת. בטח לא אם מצלמים 3-4 סירטונים , בתנאי תאורה שונים)

2. לצלם מלא מלא תמונות ממלא מלא זויות.

3. לשאול אנשים -קרובים שסומכים עליהם- מה לא פוטוגני ? מה אפשר לשפר ? זה בלבוש ? זה בזוית ?
4. לשלוח -כמה- תמונות -בשליחה אחת-  ולומר ״אני נראה טוב יותר במציאות״. (אם זו האמת. ותדאג שיש לך חברים קרובים שמאשרים את זה. אל תעשה מעצמך צחוק)

אבל תוציא לך מהראש לשנות את העולם או להתבאס מזה.

קח את זה -ספורטיבי-. תכיר בבעיה, תמצא פתרון. אבל לא פתרון של נסיגה. תלחם.

בהצלחה.

במילא אין לך מה לעשות עם זה.

במיוחד שאם שיקול הדעת שלה הוא לא לטעמך אז מן הסתם גם לא תתאימו, לא? 

של @אגוז16 

אפשר גם לשלוח דיוקן. זה פחות מחפיץ, נשאר בערבון מוגבל, אבל כן יכול לתת קווי דמיון.

אתה אפילו יכול לבחור כמה פרטים הוא יכיל.

👨🏻‍🦱👨🏿‍🦳👱‍♂️👨‍🌾🤵🏽👨🏽‍🦰👳🏼‍♂️

אתה רואה כל אחד הוא עולם ומלואו

לשלוח כמה תמונות, לא אחת.

הרציונאל - גם זוויות שונות, וגם אפשר להעביר ככה אווירה. אני עשיתי את זה פעם ועבד אחלה (לא פוטוגנית בכלל בכלל). נניח לשלוח תמונת פורטרט יפה שלך, תמונה שלך על עץ, תמונה מנגן בגיטרה, וכו׳

תמונה משדרת לך מי האדם שמולך בהרבה רבדים משמעותיים שכרטיס טיפוסי לא עוזרים לך.

במצב אידיאלי, כשיש התאמה בסיסית מסגרתית, התמונה נותנת את התועלת הרבה ביותר לפני פגישה.

הבעיה המרכזית היא שעשו מזה בעיה מוסרית ועכשיו לדוסים יש תחושה שזה לא בסדר…

אני העדפתי תמיד להיפגש בלי לראות תמונה, כי אני סבורה בדיוק ההיפך - שתמונה עלולה להיות מאוד לא משקפת. את בעלי פגשתי אחרי שראיתי קודם תמונה (הכרנו דרך אתר הכרויות והיתה לו תמונה בכרטיס), ואציין לגבי זה שני דברים: 

1. הוא החליף תמונה זמן מה לפני שהכרנו, כאשר לפני כן היתה לו תמונה מאוד לא מוצלחת (איכות לא טובה, ויותר משמעותי, הוא פשוט נראה בה לא טוב, ומשדר קצת "מוזנחות"), ואני כמעט בטוחה שנתקלתי בכרטיס שלו קודם, והתמונה הרתיעה אותי... 

2. בתמונה החדשה הוא נראה הרבה יותר טוב, אבל מצד שני שידר משהו אחר שחששתי ממנו ונפגשתי אף-על-פי, ובפועל הבנתי אחרי פגישה אחת שאין קשר בכלל בין מה שחשבתי בגלל התמונה ובינו. זו היתה פרשנות (הגיונית וסבירה!) שלגמרי השתנתה אחרי היכרות.

לעומת זאת, כרטיס מפורט ושיחה קצרה הרבה יותר מועילים לקבל רושם אמיתי על האדם שמולך.

כל הפרטים הטכניים נותנים רשמיים כלליים ותו לא, כמו רוב שיחות הבירורים:

"אתה רוצה שאני אספר קודם או שיש לך שאלות?

אוקי, אז היא מדהימה ומקסימה ואני ממש אוהבת אותה. היא לא ביישנית אבל גם לא מסמר הערב, יש לה את החברים הקרובים שלה.

מבחינה תורנית היא [תיאור כללי של הציונות הדתית] ומחפשת בחור אברך/ לכמה שנים/ שיפרנס. [ נ"ב אמירות כלליות על דוס אבל עם חיות/ פתיחות / שמחה. וכמה תחביבים בסגנון  בישול בנוסף לאומנות/ ילדים/ סריגה]"

בסופו של דבר כרטיסים תכליתם להתאים את הצד השני לדמיון שיש לקורא בראש לזיווג האידיאלי. בעוד תמונה, בדומה למפגש רנדומלי באוטובוס, יותר קרובה לבחירה באדם שמולי מתוך קשר כלשהו אילו ורצון ובחירה בו.

גם בדוגמה שהבאת, הכרטיס של בעלך לא שיכנע אותך, לא רצית בו בגלל המראה שלו. הוא הציג תמונה יותר טובה והוא כן מצא חן בעינייך. על כן הדוגמה שלך רק מחזקת את מה שאמרתי…

בתקופה שיצאתי השתדלתי לשאול שאלות מועילות כשבררתי ולא להסתפק בתיאור גנרי. והכרטיסים של אנשים שנפגשתי אתם (וכך השתדלתי שיהיה לגבי הכרטיס שלי) כן סיפקו תמונה די מפורטת. זה לא אומר שרוב הכרטיסים באתרים הם כאלה, אבל חיפשתי ממש טוב...

כנ"ל כשמבררים אצלי, אני משתדלת לפרט ולתאר באופן מועיל (עם פירוט, דוגמאות)

לגבי בעלי, זה לא היה המצב. הוא שינה את הכרטיס והוסיף בו הרבה יותר פירוט, לא רק החליף תמונה. אם בכרטיס לא היה פירוט כנראה לא הייתי פונה אליו. (לכן אני גם לא לגמרי משוכנעת אלא רק כמעט משוכנעת שנתקלתי בכרטיס שלו לפני כן.)

אני לא באה לשלול גישה אחרת. אבל לתאר מדוע אישית לגמרי העדפתי להיפגש בלי לראות תמונה מראש.

לא להצטלם במצלמה של הפון!!!!!!!!!!! מי שלא פוטוגני - בתמונות ( זה קורה הרבה להרבה אנשים \ נשים ) ,הולך להצטלם אצל צלם מקצועי- הוא יצליח להעביר את התמונה בדיוק כפי שאתה נראה במציאות.

קח איתך צלם מקצועי, שלם לו 250-350 ש"ח בערך, וצא למקום יפה בטבע.

על רקע של עצים, פרחים, סתם עשב, עם טשטוש הרקע או בלעדיו, צלם טוב יידע איך להפוך אותך לפוטוגני.

אני יכול להעיד על עצמי, שהצלם בחתונה היה צריך ממש להצחיק אותי ולשבור את הקרח כדי לגרום לי להיראות טבעי בתמונות.

וכן שווה לפנות לזה שעה של צילומים ולשלם בהתאם

(לדעתי. בהנחה שבאמת המציאות מהשטח מראה שהסגנון בנות בהם אתה מעוניין כן מבקש תמונה, במידה והבנות לא דורשות אולי אפשר פשוט לא לשלוח, לפחות בגיל הצעיר לא תמיד זה מחסום)

כיום מרגישה שכן 'אספתי' תמונות שלי שאוהבת שולחת יותר בקלות אבל בהחלט יש כאן משקעים, מכל מיני תגובות או בקשה של תמונות נוספות, או מהורדה בגלל תמונות.. שיצר אצלי אנטי לדבר, אני כל כך לא אוהבת את העניין הזה.. מעיק, כמה שהייתי מצטלמת גם 'מקצועי' וכדומה לא הרגשתי שמשקף אותי, הרגשתי חשופה, הרגשתי שזה מגביל ומעייף, ומעמיד אותי בעמדה פגיעה מעבר למה שיכולתי להכיל.. והייתי מעדיפה להתמודד בלי תמונה של צד שני מאשר לשלוח..

כיום מרגישה יותר בנוח, ופחות שמה על זה דגש, אבל עדיין מבפנוכו יש לי מועקה כמו 'טראומה' קטנה שנוצרה בגלל הדבר הזה.. אז לא תמיד זה עניין טכני של להצטלם ולשלוח, בגלל שיש כל כך הרבה דגש על זה, יש רצון לשלוח תמונה טובה ושמים על משקל כבד. אז זה מבאס שבגלל חוסר השקיפות יש תחושה שלא רוצים.. ולא בגלל הדבר עצמו.

אז יש כאן למידה של קבלה עצמית, ושל הסכמה לעשות השתדלות קטנה אבל אחר כך לשחרר ולהבין שזה לא בידיי וכשיגיע הראוי אני מקווה שעל זה לא יפול דבר..

בהצלחה

גם בכללי הגעתי להבנה שאני כנראה לא יודע לבחור תמונות חחחחחחחחח

אין צורך בתמונה ואז אין צורך להגיד שהתמונה היא דרך לראות סגנון חיצוניות כי פשוט אפשר להיפגש בלי תמונה זה כל הרעיון

ובקשר לזה שהתמונה מראה סגנון חיצוניות, היא לא. אולי במעט מאוד מקרים כן, אבל לרוב בכלל לא.

פיזיים ונפשיים.

בין אם אתה מסכים לכך ובין אם לא, רוב הציבור מתנהל בצורה כזו, ושופט אנשים כך.

אני מקווה שאנשים מספיק בוגרים כדי להבין שתמונה (ובטח אם היא אחת ויחידה) לא בהכרח משקפת. אבל אני מקווה גם שאתה כמועמד עושה מאמץ כדי שהתמונה שלך כמה שיותר תשקף אותך (כולל תמונה מקצועית ולהתייעץ עם אישה לגבי התמונה שאתה שולח). (לדוגמה: קיבלתי פעם כרטיס של מישהו שהגדיר את עצמו תורני, והתמונה שלו היתה בלי חולצה. בעיני זה לא יכול להתקיים יחד...).

ומי שלא מסוגל לתפוס את העניין, את ההבדל שבין הדימיון למציאות, בין תמונה אחת מחמיאה (ואולי המציאות אחרת לחלוטין)  לתמונה לא מחמיאה (כנ"ל) - אז יוצא שאנחנו עלולים לפספס הזדמנויות שמבחינות אחרות רלוונטיות. צריך להבין שלהחלטות שלנו, גם אם נובעים מאידיאלים נשגבים, יש מחירים, והשאלה היא איזה מחיר נוח לך יותר לשלם.

הרחבתי בנושא הזה כמה פעמים, מקשרת:

אנסה להתייחס - לקראת נישואין וזוגיות

https://www.inn.co.il/forum/t1370160#14857010

כשתהיה מוכן גם תפגוש מישהי מוכנה

אין משמעות לתמונות. אתה נתפב לחיצוניות והמציאות משדרת לך את זה. גם בעלי חא נראה הכי טוב בתמונות פעם. אבל כשאני הייתי במקום שמכוון להכירות (וגם הוא) אז אין משמעות לתמונות ולא מחפשים את הוואו אלא באים להכיר ולבנות קשר.

ודווקא הוא שם לב שאחרי הנישואין פתאום הרבה בנות מסתכלות עליו כי מרגיש יותר ביטחון או לא יודעת מה.

מצחיק אותי איך פעם היינו מצטלמות כל בזמן ומנסות להשיג תמונות מוצלחות. והיום זה להצטלם בתור מזכרת מאותו הרגע. שעשינו טיול ובאמת היינו שמחים. והחיוך הוא חיוך אמיצי והתמונות יוצאות מאוד מוצלחות בלי להצטלם שוב ושוב ושוב

יש הרבה שאני מכירה במיוחד בנים, שלא יודעים לחייך לתמונה.

כמו שילד קטן עושה חיוך עם שיניים מתוח אוובר כזה..

אז כשמצלמים אותם בלי שהם שמים לב זה יוצא ממש יפה

ויש לו יכולת מדהימה להוציא תמונות יפות וטבעיות.

שווה את הכסף בעיני

לפעמים דווקא הדברים הנכונים כרוכים בנסיונות ובירורים ועליות ומורדות ומה לא

אני לא זוכר בשם מי, אבל הסימן שניתן לאברהם שבניו יירשו את הארץ זה זה שהם ירדו לגלות, ולכאורה זה גם מאורע עתידי, סימנך סימנא צריך, וגם מה הקשר שיצאו ברכוש גדול, אלא שעצם זה שהם יהיו מוכנים לרדת למקומות הקשים והלא־ברורים ולהעלות משם אוצרות זה סימן שיירשו את ארץ ישראל, בניגוד לעשו שלא היה מוכן לרדת לגלות, מחפש רק את החיים הקלים, לכן גם לא נגאל

ובמקביל הוא טוען שמה שאברהם ירד למצרים היה חטא, והיה לו להישאר בארץ ולסמוך על ה' שאמר לו להיות בארץ (בניגוד לפירוש המקובל שמופיע ב"אם הבנים שמחה" שמה שהיה רעב היה סימן משמים לכך שעליו לרדת למצרים, והרמב"ן הזה ממשיך את הקו של מה שטענה פותחת השרשור)

גילוי האלהים מתוך המשבר, ממעמקים ומן המיצר הוא עיקרון ביהדות. לפרקים אין האלוהים מתגלה לנפש השמחה בחלקה; מתגלה הוא לנפש האילמת, הלומת ליאות ויגיעה. לפעמים האלוהים מתגלה לאדם המתאבל על חורבן מקדשו והריסת מזבחותיו, ומתעלם מן האדם המחנך את מקדשו וניצב על עולתו; לפרקים מתגלה הוא לא לאדם בעל ההיגיון, כי אם לאדם הנבוך בחייו, שפשט את רגלו ואיבד את חשבון עולמו. ישועת האדם באה מפעם לפעם מתוך המצוקה. גם בחירי האומה פגעו בריבונם לכתחילה בשעת קצף, אזלת יד והיסח הדעת, מתוך אי-ציפיה והפתעה גמורה. יעקב מתדבק באלוהיו בחלום ליל, כשישן על "אבני המקום" הקרות. משה נתקל בסנה בוער באש, בשעה שרעה צאן יתרו והתמכר לאומנות פשוטה ויום-יומית. יחזקאל רואה מראות אלוהים בגולה, על נהר כבר, כשחזות ההווה, מלאה פלצות וזוועה, הכחישה את חזון העתיד הנשגב. 

[המשך הפיסקה, למי שמעוניין..]: היהדות קבעה מסמרים להלכה, כי גם בשעה שהאדם מתנגש עם רוע גזירת ה' בלתי משתנה, כשתפילותיו הנידחות שבות וטופחות על פניו, הוא צריך לראות את האלוהים, להתייחד עמו על אף כובד המציאות הטראגית שהוא רובץ תחתיו. האלוהים מתגלה מתוך הסבל והטראגיקה, כשהיחיד או הכלל נמצאים במיצר ובמצוקה. משה מתחנן אל האלוהים ואינו נענה. גורל יעוד נהפך לגורל בלתי מיועד. רואה הוא את הארץ הנבחרת, ושמה אינו עובר. מידת הדין מקטרגת וחותמת בפניו שערי שמים. דווקא מתוך הכאב ומתוך היסוקרים, מתוך העוני והאנקה בוקעת ועולה נשיקת אלוהים המנתקת את משה מן העולם הזה לעולם שכולו טוב וכולו אור. שאול בגלגל, אבוד תושיה, נטול עתיד מלכות וחזון משיחי, נכנע בפני נביא הזעם ומשתחווה לאלוהיו. מעילו קרוע, נפשו בתורה, מלכותו שסועה, צערו נעכר. צער עולם שהתמוטטו יסודותיו נתקע בלבו, ובכל זאת הוא לי-ה ועיניו מכוונות לי-ה. ר' עקיבא הסגיר את עצמו לאלוהים גם כשהמציאות ההיסטורית בעטה בו ונתקלסה בו. הוא כבש את שאגתו ודמעתו וקרא את שמע בלהט כיסופים וגעגועים. (וביקשתם משם, בתוך איש ההלכה גלוי ונסתר, עמ' 144).

מקורות יפים ומדהימים, לא יוצא לי לקרוא הרבה הרב סולובייצ'יק, אבל לשונו קולחת ויפה כמו תמיד.

אבל קשה לי לקבל את זה באופן מוחלט. גם אם באופן זמני יש ייסורים, בסופו של דבר החתירה והשאיפה שלנו היא שהטוב יתגלה, ואני מאמין שזה יקרה בגאולה השלימה. יש חשיבות לייסורים כאירוע זמני שגם לו יש משמעות, אך הוא עתיד לחלוף. זה בנוגע לעניין הייסורים.

בנוגע לסימנים משמים: זה נכון שלא תמיד אפשר לקרוא את הדברים ולפעמים המחשבה מתהפכת, אבל בכל זאת יש את המחשבה האנושית הרגילה, ולדבר על עולם שבו אין אף הגיון באף מעשה, והכל לפי רצון א-לוהי שרירותי, זה קשה. צריך לנסות לחפש הגיון בדברים, גם אם בסוף לפעמים יתברר שמחשבתינו הוכזבה. ובכללי אין ראיה מהפרשה, כיוון שיעקב חושב לפי מה שהוא מכיר את עצמו: מה שהוא יכול להיות, ומה שהוא לא מספיק עושה את מה שצריך לעשות, שהוא לא ראוי. ויכול להיות שהוא צדק. הראשונים מדברים על כך שלדוגמא לבן והגר ועוד אנשים שלא היו ראויים קיבלו נבואה אף שלא היו ראויים (הגר זו לא הייתה ממש נבואה, אלא התגלות של מלאך). ולכן העובדה שיעקב קיבל נבואה לא מעידה בכלל על העובדה להאם הוא ראוי או לא ראוי. אם ה' רוצה לשלוח מסר א-לוהי, הוא ישלח אותו גם אם מדובר על אנשים לא ראויים.

הרב סולבויצ'יק אומר שהקב"ה לא מתגלה אך ורק בזמנים של שמחה, של רוחב הלב - אלא דווקא לאלו שליבם שבור. הוא משתמש בדימוי של בניין בית מקדש אישי (כמעין ושכנתי בתוכם) - יכול להיות אדם שבנה בית מקדש כזה, ומקריב קרבנות - אבל הקב"ה לא מתגלה אליו, אלא דווקא לרווק, שניסה שוב ושוב ושוב ושוב לבנות את ביתו. הקב"ה נמצא איתנו גם בגיא צלמוות. גם במיצר.

האם בגאולה השלימה רווקים לא יצטרכו לצאת למסע כדי לבנות בית? למיטב הבנתי, לפחות לפי הרמב"ם, זה עדיין יהיה מאתגר. אבל הנושא של איך תיראה המציאות אז פחות מעניינת אותי כרגע, כי אני נמצאת כאן ועכשיו. וכאן ועכשיו אני רוצה להגיד משהו, שמחבר לי גם את דברי הרב סולבוצ'יק לדבריו של הרב שמואל ברנבוים:

זה שיש מישהו שכבר הקים את ביתו ("הצליח") - לא אומר שהוא נמצא ברמה רוחנית יותר גבוהה ממך. שהקב"ה יותר מרוצה ממנו, ולכן הוליך אותו בדרך המוצלחת, בעוד אתה חווה כישלון אחר כישלון.

אני מאמינה שהקב"ה ברא אותנו מוגבלים מבחינת היכולת שלנו להבין את ההתנהלות האלוקית (מענין שזה גם מה שביקש משה מהקב"ה להבין). לכן, לנסות לפענח למה העולם מתנהל בצורה מסוימת ולא בצורה שבה הייתי רוצה שזה יתנהל - זה בזבוז כוחות שמוביל אותי למקום לא טוב ולא נכון.

הקב"ה נמצא גם בהצלחות וגם בכישלונות. השאלה היא אם אתה מסוגל לראות את הנוכחות הזאת בשני מצבי הקיצון הללו (וכמובן גם בכל המנעד). אל תחשוב שרק מי שהחיים מאירים לו פנים, מי שרואה ברכה בעמלו, מי שזכה בחיים טובים ומאושרים, מי שהתחתן עם הראשונה שהוא יצא איתה - הוא אהוב ורצוי אצל הקב"ה.

או בקצרה:

על אף שלא זכינו (עדיין) להקים בית נאמן בישראל, זה לא אומר שהקב"ה לא נמצא איתנו. ההצלחות והכישלונות שלנו לא מעידות שום דבר על חשבונות שמים, שזה דברים שאנחנו לא מסוגלים להבין. אנחנו צריכים להכשיר את עצמינו ככלי לשכינה תמיד, ולבחון את טיב מעשינו לפי המצפן שקיבלנו מהקב"ה שינחה את דרכינו.

ספציפית לתגובה שכתבת,

אני מסכימה, לרב היתה לשון מאוד עשירה, גם בשפה שלא היתה שפת אימו ושלמד רק בבגרותו. ולפעמים גם בתרגום בעברית צריך מילון כדי להבין למה כוונתו. כפי שכתבתי קודם, זה לא עניין של האדרת הייסורים, אלא ההבנה שגם מתוך האין - אפשר למצוא את העזרי.

לגבי הסימנים משמים, בתפיסת עולמי, אנחנו רואים את העולם מתוך עינית צרה שלא מסוגלת לתפוס את התמונה כולה. לפעמים, במבט מרוחק, אפשר לחבר כמה נקודות שראינו יחד לכדי שבריר של תמונה, ולראות את יד ה'. שאולי דברים שהיו נראים לנו אקראיים, הם בעצם לא כאלה. אני חושבת שהרב כאן לא בא לדבר על עצם הנבואה, אלא על תוכן הנבואה שהיתה מאוד חיובית. אולי אפשר לדמות את זה קצת למישהו שעושה טסט, והטסטר משבח אותו על הדברים שעשה בטסט. זה כנראה יגרום לו לחשוב שהוא הולך לעבור את הטסט, כי הוא מקבל חיזוקים חיוביים. אבל יעקב מתעורר והוא מתיירא - למרות שקיבלת חיזוקים חיוביים, הוא חושב בליבו שאולי בכל זאת עשה משהו לא בסדר. אם הבנתי נכון, זה לא ענין של האם הוא ראוי לקבל נבואה או לא, אלא האם היה ראוי שהוא יישן במקום שהוא בית אלוקים ושער השמים.

דייקת לי את שיטת הרב סולובייצ'יק, רואה שזה ממש מפורש שהוא אומר לפעמים וכו'....

לגבי מה שחשבתי שזה קשור לכך שהתנבא, את צודקת. אבל עדיין אני ממש לא מבין מה המחשבה לבוא ולומר שמשום שהוא ישן במקום קדוש זה אומר משהו....גם לשיטת רבי חסדאי לדוגמא שהכל מושגח, ההשגחה אומרת שיכולות להיות סיבות גם מדוע יש לגלגל דברים מסויימים גם אם זה לא לפי הרמה של האדם. לכן, גם אם יעקב לא היה ראוי לישון שם, יש חשבונות מדוע יישן שם. ואולי אני כבר מבין כ"כ טוב את התשובה, שאני לא מצליח להבין מה השאלה.

@לגיטימי? 

יעקב בורח מא"י , עשיו רוצה להרוג אותו,  הוא מגיע למקום שלא מכיר אותו ..נמצא בחרדה מאוד גדולה.

הוא עייף ונרדם חולם חלום שבו יש עירבוב בין

העולם למטה ללמעלה .

ה' מדבר איתו בחלום נותן לו ברכות  דווקא במקום ההוא ..

"ואנוכי לא ידעתי יש ה' במקום הזה" , 

אני לא ידעתי שזה מקום קדוש ...אני בכלל פה במדבר?! מחוץ לארץ.. מה קורה פה?

ואנוכי לא ידעתי יש ה' במקום הזה" ,

המפרשים מנגד אומרים ,שאני משחרר יש את ה' במקום הזה .

מתי יעקב זוכה בברכות מה' ? מתי שהוא מרפה ,הרי שחולמים יש הרפיה ..

שנזכה להרפות ... שם נראה את ה'.

בחלום הוא מפסיק את הדאגות והחרדות שלו ..ואת הלחץ שלו ..

לפעמים אנחנו רוצים יותר מידי ואז נוצר לחץ לא בריא ..

לשחרר מה יהיה ? מתי אני אתחתן עם מי?  

להרפות .

(בנוסף יש עניין בחלום, 

 לא משנה כמה הוא יהיה מפחיד ,אתה תקום תגיד בסדר.. היה מפחיד אבל הכל בסדר עכשיו.

 תסכל על זה מהצד, היה לא נעים , אבל זה לא אמת.. יש לי עוד את החיים שלי)

אותו דבר כאן בשידוכים תסתכלו על עצמכם מהצד.. כן לא נעים פה לא נעים שם.. אבל יש לי את היכולת להפריד ולהפוך לשנות לטוב.