פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 36)

אני ממש בעד.

צריך לכבד את הרגשות

נכון הם לא נצחיים וכולם ידעכו או יגמרו מתי שהוא

"גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם"

אני יודע מה, הכל הבל

אבל הרגש האהבה/ התאהבות עצמו הוא

יצירה אלוקית מופלאה שאמורה להיות מכובדת

צריך הרבה

מכיר את זה מקרוב

הזכרת לי את השיר

וקצת עצוב

מעניין

לפעמים מתגעגעת בלי לדעת למה, ולפעמים יודעת...

זה לא למה כמו החיה

אבל הלמה השני

אבל לא בהקשר של לנ"ו

ואז זמזמתי את זה

ווואווו איזו בשורה!! איזו גאולה!!!!

מתרגשים איתך כל כך!! כל כך מגיע לך!!

מזל טוב אהובה❤️

בניין עדי עד!!!

מרגש כל כך כל כך!!

בניין עדי עד

שתזכו להקים בניין עדי עד,

והשכינה תשרה ביניכם לעד.

ממש משמח לשמוע

שתזכו לבנות בנין עדי עד ודור ישרים מבורך

מתוך אהבה ושמחה❤️

ישועת ה' כהרף עין ממש.

אי"ה אשב לכתוב מתישהו קצת תובנות מהדרך המדהימה הזאת.

בינתיים תודה על ההשתתפות.

שבת שלום ובקרוב קרוב קרוב אצל כוללללללם

תכתבי לי בפרטי 

אמן,

אשמח אם תכתבי שתתייגי אותי, ממש לא רוצה לפספס את מה שתכתבי

המון מזלטוב!

איזה אושררררר

מזל טוב

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל ושיהיה בניין עדי עד!

בקרוב אצל כולם! 🙏

מזל טוב. טוב לקרוא

רק בשורות טובות. רק טוב 

אבל אם כבר מראש מסמנים את המטרה הזאת בלי לבחון מספיק, לשאול את השאלות הנכונות, לראות את הכימיה ביניכם בפועל,

זה נשמע שהרגש מנהיג את השכל ולא הפוך, וצריך לראות איך באים בגישה מאפשרת יותר לשכל להיות שליט על הלב. 

גם להתנגדויות מסוימות ולאי ההסכמות יש תפקיד בביסוס וייצוב הקשר.

(מזכיר לי את הסיפור מהאתרוג המושלם ההוא, אבל אני לא זוכר איפה הוא מופיע) 

שבוע טוב ומבורך!!

איך פגישה ראשונה וכבר התחתנת?

כל פגישה והשלב שלה..

אפשר לעוף על התחושה הכיפית אבל לזכור בשכל לא לקפוץ מעל הפופיק .

אם הוא מחר מציע לך להתחתן , על בסיס מה זה יושב?

אני חושבת שהמתכון זה איזון וגם לא לתלות את הרעיון של החתונה באדם מולך(:

אני מבינה אותך גם לי כיף אבל מפה ועד להגיד מחר אני מתחתנת איתו .. , לא בטוח שהוא יהיה בעלך

דקה הרגע הכרת אותו

את צודקת

אבל אני כן מכירה אותו הרבה זמן ואנחנו סוג של באותו מעגל רק שלא מכירים ממש אישית.

יש לנו את אותו רקע כיוון וסגנון חיים פחות או יותר.

זאת תקשורת אחרת לגמרי מתקשורת של חברים/ידידים

מה זה ה'זה' שיצליח?

מההודעה שלך אני מרגישה ערבוב בין התחושה הכללית, לבין האדם הספיציפי.

המטרה בעיני היא לא להגיע לחתונה.

חתונה זה לא סוף הדרך מבחינתי, זה לא היעד הסופי.

'זה' = קשר בריא וטוב. זוגיות תקינה ושמחה.

לכן לדעתי חשוב להגיע לפגישה ראשונה כשאת באה בגישה שיש כאן פוטנציאל לבנייה של משהו כזה.

זה לא להגיד כן לחתונה, אלא להגיד שאני רוצה לבנות יסודות לקשר עם האדם השני, אם יש בכלל שפה משותפת.

זה טוב וחיובי בעיני להגיע מתוך מקום כן ואמיתי שמאמין שיש כאן פוטנציאל כלשהו, עם אופטימיות - אבל נראה לי שצריך להיזהר מלבוא עם גישה של זה חייב להצליח, זה חייב להסתיים בחתונה.

אני חוששת משני דברים:

1. השיפוט שלך עלול להיות מוטה. במקום לבחון את הדברים ממקום בריא, ייתכן שתראי את הדברים בצורה מסונוורת. לדוגמה, על סמך נתונים שאת יודעת שיכולים להישמע מאוד מרשימים - להחליט שזה בול מה שמתאים לך, ואז בדייטים את בכוח מרבעת את המעגל כדי שיתאים לתמונה שבנית בראש. אני נגד למהר להגיע להחלטה, ולקבל אותה מתוך שיקול דעת, ולא מתוך לחץ כלשהו - פנימי או חיצוני.

2. זה מרתיע את הצד השני. לקשר יש שני צדדים, וצריך את הרצון של שניהם. אם מישהו בא אליי בדייט ראשון, בלי היכרות מוקדמת, ומודיע לי שהוא בטוח שזה זה, ככל הנראה הייתי בורחת. על סמך מה אתה אומר דבר כזה? מה מניע אותך לקבוע דברים כאלה? חכה רגע, תכיר אותי קצת, על הצדדים הטובים והפחות שיש בי. אם אתה מחליט מראש לבד שאנחנו מתאימים, איזה סוג של קשר יש כאן? האם זו בכלל זוגיות, או אולי בכלל אגוצנטריות שלו?

אולי אפשר לסייע לך לאתר ארוחות באזור?

רוצה לתאר אזור בו אתה רוצה להיות ונחפש קבוצות רלוונטיות?

לא.

למה שלא תזמין את עצמך לארוחות נוספות? עוד לא מאוחר מידי...

אל תהיה פאסיבי, אך תחכה שדברים יקרו ("הזמינו אותי") - תזמין את עצמך.

(ואולי גם תארח סעודה-שתיים בעצמך?)

באסה להישאר לבד כשרוצים להיות יחד.

אבל הנר עוד דולק...

התשובה לשאלה החסרת משמעות שלך תלוית תרבות, זמן, והקשר.

אם אתה לא בטוח בעצמך (חושב שיש לך הבנה לקויה של המציאות החברתית סביבך), אתה מוזמן להיעזר בקליניאי/ת תקשורת שתלמד אותך איך "לקלוט" את הסיטואציה שאתה נמצא בה ולהגיב בצורה הולמת.

כמובן, בהנחה שאתה יכול להרשות את זה לעצמך כלכלית.

נסה דרך קופת החולים.

בהצלחה לך בדייטים ובפגישות שלך ומאחל לך שתמצא את הבחורה המתאימה לך בזמן המתאים ורק שמחה ואושר

ועכשיו ברצינות - דווקא בגלל שזה כל כך טבעי ואינטואטיבי אני מנסה להגדיר את זה ולהכניס את זה לתוך מגירות של הגדרות ואז להבין לעומק למה לפעמים מישהו אומר משהו והשני חושב שזה חוסר טאקט, ולמה לפעמים אנשים חוששים להגיד משהו אבל הצד השני מצפה מהם שיגיד במפורש ולא רוצה שירמוז. כאשר נבין את הסיטואציה ונדע להגדיר אז נוכל להבין את החילוק בין אדם לאדם. קפיש?

אבל ברצינות, אי אפשר לעשות את זה בשירשור. זה מקצוע שלם.

לכן כן, מחילה, ב"חסר משמעות" באמת התכוונתי....

בהמשך לכך - לא חיפשתי תוכן מהותי הכי עמוק שאפשר, חיפשתי "וורטים", ואת זה אפשר בפורום.

אגב, היו פה, יש פה, ויהיו פה גם לפעמים תגובות מאוד עמוקות ובאמת מגלות הרבה חכמה.

וכל שאלה יש לה משמעות. עצם השאלה היא משמעותית, גם אם לא יהיה לה אף תשובה, אבל זה באמת לא נושא השרשור ולא זורם לי להרחיב בזה כרגע

אם ניקח את זה לנושא של ״ריבים ומחלוקות״.. (כי תקשורת יש בהמון מצבים )

אז אם זה נושא  קריטי וחשוב,  שקצר בתקשורת יכול לסבך הכל ולבזבז המון אנרגיות ל 2 הצדדים
אז עדיף בצורה -ישירה- -ברורה- .

 יהיה המחיר אשר יהיה, בד״כ הוא יהיה זול יותר מאשר משהו שיסתבך ואז 3 ימים תכנסו לסרטים עם מחשבות שלא יעלמו  גם אחרי שפתרתם את הבעיה, כי זה נצרב.

אם הנושא קליל יותר,

אז אני חושב שיותר נחמד שיש רמיזות. כי אז בעצם, אתה עדיין זה שמחליט וקובע איך להתנהל (מה שגורם לך להרגיש יותר בנח)
אבל בעזרת הרמיזות, קיבלת את ההחלטה הנכונה יותר

או במילים אחרות

..אתה -מרגיש- שהחלטת מה שרצית בעצמך, למרות שהחלטת את מה שהצד השני כיוון אליו. זה תרגיל ידוע (וחיובי) של נשים חכמות עם אינטלגציה ריגשית גבוהה.

מקווה שאני ברור.

ישירות - דברים רציניים שקשורים לטווח ארוך

רמזים - תקשורת יום יומית קלילה

אהבתי.

אז נגיד -

שיחת יחסנו לאן או סתם לפתור קצר בתקשורת - בצורה ישירה

דיבור קליל - לשדר רמזים

ככל שמכירים יותר אחד את השני אז אפשר להכניס יותר שפה מרומזת אפילו בדברים עמוקים יותר

נ.ב - 

ישירות ונעימות זה לא סותר בכלל.

ישירות מעידה על אכפתיות ואמון.

כשאני רוצה לדעת שיבינו אותי - אז אני מדבר בצורה ישירה. 

לא משחק משחקים, ולא עושה מבחנים.

כשלא כל כך בוער לי שיבינו - שם אני מוצא מקום לרמיזות.

יש לדעתי גם מקום לרמוז ואחר כך לומר במפורש אם לא הובנתי,

אבל אז צריך להיות מודע שלא להיעלב/לכעוס אם לא מבינים בהתחלה,

רמיזה מטבעה היא לא חד משמעית, ואתה לא יכול לדעת האם ולמה יבינו או לא יבינו אותך.

מה זה נותן לך?

א' - אם למשל אני רוצה לתת לשני את האפשרות לא להבין, או לא להתייחס...

ב' - כשאנחנו מתקשרים אנחנו מעבירים המון מסרים, מילוליים ולא מילוליים, מפורשים ולא מפורשים, במודע ושלא במודע.

וזה לדעתי נורמלי ולגיטימי שלא כל דבר אנחנו מעבירים במפורש.

ככל שמדובר במשהו שחשוב לנו שהוא יהיה במודעות/לשים אותו על השולחן - אז כדאי לתקשר אותו ישירות. 

איך היה בעבודה זו שאלה כללית כזאת שנראה שאת לא מצפה לתגובה ארוכה,

אבל אם נגיד הניסוח יהיה מה היה לך היום? נהנית\לא נהנית ממה שהיה? האם היה משהו מיוחד?

אז אולי התשובה תהיה שונה..

נהנת ? כן / לא

היה משהו מיוחד ? כן/לא

אין יותר מידי ..

אל תגזימי

כששואלים מישהו על דברים ספציפיים זה די ברור שאת מכוונת לפתח שיחה, לדעתי שווה לנסות

או שבעצם הפוך, חופרים נושא על שרשור אליה

ואז שאני משתף משהו משלי, "אוקי, יפה, בהצלחה"

אני מדבר על מצב שהבחורה לא מתעניינת ועונה בקיצור, בדומה למה שאת דיברת עליו

זה מתחיל כבר בגיל 7...

אני: איך היה היום בתלמוד תורה?

שתיקה.

אני: רוצה לספר לי משהו שהיה?

"היה מעצבן".

אני: מה היה מעצבן?

"היה, היה, היה, היה מעצבן וזהו! אמא מה יש לארוחת צהריים?" 

אצלך זה בטוח יקרה 🙏🏼

ישר אח"כ "ילדים"

מצער אבל באמת מרגיש כאילו יש גל של גירושין... מה זה אומר שדברים בימינו כבר לא פשוטים ושצריך להיות עם עיניים פקוחות

בשנתיים האחרונות שמעתי על 4 זוגות שהתגרשו כבר עם ילדים והכל, גילאים 45+-

ועוד 2 שנשואים טריים והתגרשו, וכל אלה זה אנשים שאני מכירה.

ואת רואה שכל אחד בפני עצמו אדם מקסים ואנשים שפעם אהבו אחד את השני ועכשיו הגיעו למצב שעוברים הרבה סבל... לפני, תוך כדי ואחרי זה תהליך שיש בו הרבה מפסידים.

אז זה כמו לשמוע על נתונים של תאונות דרכים זה גורם לנסוע יותר בזהירות... אותו רעיון.

האסוציאציה הבאה, שטריימל

ניסית לחשוב למה זה מה שעולה לך?

ואם יצליח אל תשכחי לשלם דמי שדכנות לכלב 😉

יחסית ..

וכבר הוצאתי עליו יותר מעלי

גם אם הוא ישדך אותי הוא עולה לי כפול ומכופל 

למשהו קצר כמו ״מצאתי אחלה בחור. תאחלו לי בהצלחה זה נראה זה הפעם אבל נדע יותר בההמשך !״

בתגובה שלך יש ביקורת. תלונות. קיטורים.

מספיק שצדיק (אמיתי) -אחד- , רק -אחד- בפורום יקרא את התגובה וחס וחלילה,

תעבור לו מחשבה לא טובה על משהו שאמרת שם ומשם זה עולה למעלה. למה את צריכה את זה ?

תערכי.

הייתי נותן לך דוגמא טריה ממשהו ששמעתי לאחרונה, אבל עדיף אפילו בלי זה.

פשוט תעברי על התגובה ותדאגי --שכל מה שרשום- הוא עם אנרגיה -חיובית- בלבד. אל תקחי סיכון מיותר.

ו...בהצלחה כמובן.

אם יש אירוסין לפני ראש השנה (הכל אפשרי !)

אז שיחקת אותה.  כל הכבוד.

בתקווה ותפילה שיהיה מוצלח,

שבוע מקסים

תציירי לבבות בכל מקום

ותחתרו לחתונה בסביבות

חודש כסלו ככה נראה לי הגיוני

צריך ממש לקוות ובזהירות

אל יתהלל חוגר כמפתח.

הוא נשמע מתוק כמעט כמוך

בעזרת ה' שילך בטוב ובקלות!!!

או נמיר את זה למשהו יותר קשור למצבי.

אם היא עשתה את זה לגרוש שלה.

לא מגיע לה לקבל אותי.

גם לי זה קורה.. שבנים שלמדתי איתם אומרים לי שהם היו בעניין ואיך לא ראיתי

סליחה באמת שבכיתה ד 1 לא עניין אותי אף בחור.

ואני אגיד לך מעבר הייתי ביישנית ברמות .. מה שנראה לאחרים כסנובית לא נכון הרבה פעמים .. זה ביישנות

לפעמים חוסר ביטחון של בחור הוא משליך את זה על הבחורה שהייתי נותנת לו צ'אנס בכיף..

יצאתי עם מישהו שהיה נראה לי מוכר .. בסוף באמצע הדייט הוא מספר לי שלא רציתי לשבת לידו בחוג ג'ודו והוא נפגע מזה ממש עד כדי כך שברחתי מהחוג אז הוא חשב לעשות תיקון .

אחי מי מספר לך שהייתי בחוג בגאז ממול בכלל ולא ברחתי ממנו התבלבלתי בדלתות.

"את היית האהבה הראשונה שלי .." חח

די עם השטויות .. מי מספר לו שהאהבה שלי בגיל שלו היתה לחתול של השכנים.

מבחינת מהלך החשיבה אני לא מסכים איתו.

א' כשהיא הייתה מלכת הכיתה אולי זה לא מה שעניין אותה? אולי היו לה סדרי עדיפויות אחרים? אולי גם היא השתנתה כבן־אדם? אסור?

ב' הוא מספר שהוא היה ביישן ומעפן ועכשיו כולו מלא ביטחון עושה סרטונים כו'. אז ברור שזה יותר מושך. להבדיל זה כמו שאם הוא מכור כבד להירואין אז הוא פחות מושך אבל אם הוא נגמל לקח את עצמו בידיים עכשיו עושה משהו עם החיים שלו אז זה מושך. בסוף הוא כבר לא אותו אדם שהיה, במיוחד שהוא מדבר על שלב מסוים בגיל ההתבגרות שבוודאי לא מייצג את האישיות הבוגרת שלו. לא יודע כשאני מסתכל על גיל ההתבגרות שלי ברור לי שהייתי קרינג'י ומוזר וסנוב לא מהעולם הזה. לכן לא פלא שלא הייתי מגנט בנות. אבל זה לא מי שאני עכשיו.

אבל בסופו־של־דבר לגבי המסקנה אני כן מסכים שעדיף לו לא לצאת איתה בגלל המשקע מהעבר. אמנם היו דברים מעולם שגבר נדחה בעבר ואז בסוף הוא התחתן עם אותה בחורה וחיו באושר ועושר והושר עד עצם היום הזה. אבל אם הנוכחות שלה גורמת לו להיזכר בכמה שהיא לא אהבה אותו ולא קיבלה אותו פעם אז OK אל תצא איתה.

שזה גם מתקשר לנקודה נוספת: הצורך המוגזם הזה בהכלה וקבלה. לא רק את עצמך בהווה, אלא גם את מי שהיית בעבר, על־ידי מי שהיא הייתה בעבר, ועוד בגיל ההתבגרות. נו באמת.

ותחפש שידרוג לרמה שלה?

ברור לי שמזה הבחור שבסרטון מפחד

שמא הוא ישמין, ואז היא שוב לא תהיה

ראויה לו

אם הוא חושב שהיא לא אהבה אותו רק כי הוא שמן ועכשיו הוא לא שמן אבל יכול להיות שיהיה שמן בעתיד ואז היא כבר לא תאהב אותו (טוב, זה כבר 50-50, אפשר לשאול אותה) אז אני מסכים

אבל אם השינוי הוא מהותי כמו מעבר מגיל ההתבגרות לבגרות + מעבר מאופי של פיכו למישהו אחראי יציב וסבבה אז זה בהחלט הגיוני בדיוק כמו שהבאתי בדוגמה של גמילה.

לחפש בחור עם אופי מסוים זה לגיטמי, אבל להתעלם ממנו זה לא לגיטמי.

ועוד נקודה חשובה, מי שפוסלת על משהו שלא רלוונטי למערכת היחסים הזוגית עצמה, זה מעיד על זלזול וזה עוד משהו לא לגיטמי.

מי שפוסלת בחור שלא היה קרבי, כנראה תסתדר איתי לא? הייתי בעזה במלחמה האחרונה ואפילו יש לי תמונות משם.

אז זהו שלא. רוב השירות הסדיר שלי הייתי במפקדה של גדוד לא מבצעי וספרתי מלאי במחסן. או שהייתי סתם שומע מוזיקה.

מי שפוסלת את בייניש של 2014, לא תקבל את בייניש של 2024.

בתור מישהו שקט ומעריך שקטים.

אבל אם זו ההרגשה שלו לא בכוח

א. המכתב מאליהו מבדיל בין שני סוגים של רצונות.

יש רצון שנובע מתוך חוסר, רע לי, עצוב לי, לכן אני רוצה כל־מיני דברים שימלאו לי את החוסר הזה. 

ויש רצון שנובע דווקא מתוך שלמות, מרוב שאני במצב־רוח טוב, אני רוצה לחלוק את מצב הרוח הזה עם אחרים, זה דוחף אותי לעזור, להתנדב, ליצור, לעשות דברים חיוביים, "לב העולה על גדותיו".

ב. מאחורי הכמיהה לזוגיות בהכרח עומד משהו, וצריך להבין מה זה המשהו הזה שדוחף אותנו. האם זאת ערימה של תסביכים פסיכולוגיים לא פתורים? חוסר היכולת שלנו למצוא שלווה ויציבות בתוכנו? תחושה של רע לי ועצוב לי? "צרכים" שאנחנו "חייבים" למלא?

או שזה רצון חיובי? רצון שמישהו ישתתף איתי בחוויות שלי? רצון לבנות וליצור? לגדל דור חדש? מקום שבו הדברים החיוביים האצורים בלבי יוכלו סוף־סוף לבוא לידי ביטוי?

ג. ברור שהדחף השלילי יכול להוליד אינסוף ציפיות, וכהנה גם אכזבות. מה אם פתאום יש ילדים ובת־הזוג כבר לא יכולה כל־כך למלא את אותם חוסרים? מה קורה אם היא לא בדיוק כמו שדמיינתי? כמובן גם העיסוק הזה ב"איך אני מרגיש" ו"מה אני צריך" לא רק שעלול להתנפץ מול כל־מיני מציאויות לא־אופטימליות, הוא בעצמו סממן נוירוטי. בקיצור, לתלות את האושר שלי בגורם חיצוני לי, זה מתכון לכך שלא אהיה מאושר לעולם. ואגב, אם המטרה שלי היא להיות מאושר, להרגיש כל־הזמן טוב, הסבירות לכך מאוד נמוכה, האדם לא בנוי, אפילו ברמה הביולוגית, "להיות מאושר". כמובן גם, אם הסיפור הוא אני ואיך אני מרגיש, מה בדיוק קורה עם הילדים? מה קורה עם רצונות בת־הזוג אם סותרים את שלי? אם המטרה בזוגיות היא לברוח מרגש שלילי, האם אהיה מוכן לאותן הקרבות הכרוכות ברגשות שליליים? מה בדיוק גם הרעיון בזה?

ד. מעניין שבכל־זאת הקב"ה ברא את האדם עם כמיהה כזאת. כמיהה שיש בה אמנם גם רצון חיובי, "אהבת אנוש", אבל גם צד של חוסר, "לא טוב היות האדם לבדו", "שרוי בלא שמחה" כו'. כך שאכן יש כאן עניין, מטפיזי כמעט, של חוסר והשלמה. לכן איני חושב שיש צורך להיצמד בדוגמטיות להבחנה של ה"מכתב מאליהו", הגם שברמה הכללית זה נכון.

ה. במאמר מוסגר, יצא לי להיתקל בשתי גישות ביהדות ביחס לאהבת ה', שממש מקבילות למה שאמרנו. גישה א' סוברת שככל שהאדם מרגיש חסר, מסכן, חסר אונים, דפוק, תלוי בה', לא יכול לעשות כלום לבד, ככה הוא בעצם יותר קרוב. זאת ממש גישת התפילה של "ליקוטי תפילות", ואם יורשה לי לומר, גם תהילים ("כגמול עלי אמו"). גישה ב' סוברת שכדי לשרת א־לוהים גדול, צריך אדם גדול, ככל שהאדם יותר חזק, בריא גופנית ונפשית, רציני, אחראי, פעיל, שלם, ככה הוא יותר קרוב לקב"ה, כמו שנביא צריך להיות חכם גיבור עשיר כו'. את זה אפשר לראות אצל הרש"ר הירש ואני חושב שאצל שאול המלך ואצל יהושפט (ויגבה לבו).

ו. אני חושב שיש חוסרים ויש חוסרים. יש חוסרים שאפשר לפתור גם בלי זוגיות. אם זה פחד מ"החיים האמיתיים", חרדות, בעיות דימוי עצמי, חוסר בשלווה פנימית, "משעמם לי", אלה דברים שאפשר לפתור לבד. זה דורש המון מאמץ אבל זה אפשרי. אפשר להיות עצלנים ולהתלונן שזה לא עובד, ולחכות לנסיכה על הסוסה הלבנה שתפתור את זה, אבל זה רעיון גרוע.

יש חוסרים יותר מהותיים שאכן הזוגיות באה להשלים למשל "שרוי בלא חומה" (מסגרת שמחייבת המון אחריות) תמיד להיות תלוי במידה מסוימת בפידבק של מישהו אחר שאת סומכת עליו ולא רק לעשות הכל לבד לפי שרירות לבך. ואלה דברים שלא חושבים עליהם בהתחלה, זה מצריך התבוננות, במיוחד אם אנחנו עסוקים ב"עצוב לי" ו"משעמם לי". כמובן זה ממש לא ממצה את העניין וגם בבדידות עצמה כמו שיש צדדים נמוכים ופתירים (אותו "משעמם לי") יש גם צדדים מהותיים (הצורך בחיבור עם העולם, כו', גם זה מצריך התבוננות כדי לעמוד על הדברים).

באותה נימה, מאוד חשוב להבדיל בין מה מהותי ומה לא כזה מהותי. יכול להיות שיש מישהו שממש יוכל למלא את הריקנות שבלבי עם מילים יפות וזמינות רגשית ומה לא. אבל הוא לא כזה אחראי, הוא לא כזה מסתדר עם ילדים, ויש לו מיליון פגמים שאמנם אישית לא אכפת לי מהם, אבל מזיקים למערכת המשפחתית. אז גם צריך לשים לב לזה.

בקשר לסעיף ה'.

אני חושב שאצל גדולי ישראל המובהקים קיימות 2 הבחינות, כי בסופו של דבר איך משה רבינו יכול להנהיג ולהוביל עם קשה עורף ולהדריך אותם בדרך אשר ילכו בה בלי להיות שלם בביטחון ובחכמה.

ובאותה נשימה להיות ממש כתינוק בן יומו אצל השם יתברך "ונחנו מה" למרות כל גדולתו וקדשותו ממש ביטל עצמו אצל השם יתברך.

ולגבי השאלה להיכנס לזוגיות מתוך מקום של בדידות זה לא דבר רע, בורא עולם טבע בנו את הצורך לחיות יחד "לא טוב היות האדם לבדו" אפשר להסתכל על הבדידות כעין רמיזה של השם יתברך אלינו, "יאללה נו תקים בית כבר למה אתה מחכה" , הנישואין הם משהו שממלא אותנו והופך אותנו לאדם (יוצר האדם), ובהכרח שנרגיש בדידות וריקנות פנימית כשאנחנו רווקים, זה לא אומר שאנחנו לא בסדר

כלומר, לא להיות תלותי ולסמוך עליה שתשלים אותך לגמרי ומצד שני לא להיות במצב שאצלך הכל מושלן ואתה לא צריך אף אחת.

שלימות יחסית והבנה שחבר חלק וזה כואב

עכשיו הראת לכולם כמה אתה חכם

לעומתי

במיוחד אם הביפר היה בכיס, ואז הבחורה חייבת לחתוך, שנאמר " לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' "

מעניין האם נוהגים כך גם המוסלמים, במיוחד השיעים.

שהייתי אוסף אותה ברכב ואז שם את הפלאפון בוויז וכשיוצאים מהרכב פשוט שוכח אותו שם חח

בדרך כלל שמתי לב לזה אחרי שנייה, אבל אמרתי לעצמי יאללה מה זה משנה

על אי מוכנות?

זה לא חייב להיות משהו מאוד גדול גם פחד הוא סוג של חוסר מוכנות, פחד ממחויבות, ממשהו גדול ולא מוכר..

למרות שבלי קשר אני מוצא את זה בעיקר אצלינו הגברים פחות אצל הנשים אז יכול להיות שזה משהו אחר בכלל שצריך מבט פנימי ונקי שלך שבלי קשר מומלץ

יכול להיות גם חשש ממה יהיה אם זה כן זה ואז חלילה זה לא יצליח או שלא תוכלי להתמודד עם זה (הכוונה כמו כלי להכיל איזה משהו גדול)

ולפעמים זה גם ציורים של היצר למנוע מאיתנו את כל השפע, מכל מיני חששות ופחדים שאין להם באמת אחיזה בקרקע

ועוד משהו, אני חושב שאף פעם לא נהיה מוכנים ב100% וגם לא ב90% וזה בסדר גמור לא צריך להתרגש מזה, זה לא אומר שאנחנו לא בסדר זה אומר שאנחנו סך הכל בני אדם ולא מלאכים🙂

אני מרגישה שזה לא משתנה עם הזמן.

וגם השאלה היא איך להיות מוכנה כי אני כן מעדיפה להתחתן בקרוב.

אהבתי את התשובה

זוגי היא תהליך, סוג של תהליך התבגרות.  

אני יחסים זוגיים אינם מוצר מוגמר שארוז בחבילה ומונח על המדף. יחסים זוגיים הם תהליך מתמיד, שכל בוקר מתאים מחדש את עצמו עם המטרות שלו. ממש כפי שכל אחד מאתנו עובר דרך שלבים של התפתחות מהילדות לבגרות, כך מתפתחים גם יחסים זוגיים, שנעים משלב לשלב. לכל שלב מאפיינים משלו, קשיים משלו, ושיעורים משלו שבני הזוג צריכים ללמוד כדי לנוע הלאה.

המכלול נראה גדול, מפחיד, כל החלטה יכולה להשליך על מהלך חיינו.

לכן צריך להתקדם בצעדים.  להתמקד כל פעם בשלב אחר בבניית הקשר, עד שמרגישים בטוחים, מרגישים עם החלטה מגובשת, וממשיכים לשלב הבא.  

בתחילה מחפשים את הביטחון בהתאמה הזוגית, את המכנה המשותף העמוק.  שברמת ערכי היסוד ותפיסות העולם המהותיות ישנו חיבור. שישנם מטרות משותפות, נושאי שיחה שמרתקים את שני בני הזוג ודרכי חיים שמקובלות ורצויות על שניהם.

האופי של הבן אדם נמצא תחת בחינה מאוד מעמיקה.  האכפתיות, הנתינה, הדדיות.  

אהבה אינה נמדדת ברגעי השיא, כשקל ונוח, אלא דווקא ברגעי השפל ובזמני מחלוקת.

ייתכן שלבת או בן הזוג שלכם יש צדדים נפלאים, הם מצחיקים, יפים וכיף לכם יחד, אך זיכרו שהחיים אינם רק בילויים, ובחיים יהיו גם אתגרים וויכוחים שצריך לדעת לצלוח.

המדד החשוב כאן הוא לאו דווקא כמה והאם אתם רבים, כמו איך הריבים מתנהלים. במידה ובת או בן הזוג מזלזלים בכם, מקטינים אתכם בזמן ויכוח או לחלופין מתגוננים ומתחמקים מכל סוג של עימות, אלו נורות אדומות.

זיכרו, השאלה אינה האם לבן או בת הזוג שלי יהיו דעות ורצונות שונים משלי, זה בוודאות יקרה וכנראה מידי פעם יווצרו חילוקי דעות. השאלה היא האם בתוך הסיטואציה של מחלוקת בן הזוג שלי פתוח לביקורת ומבין שבכל קונפליקט יש שניים, או שהוא חש קורבן ומאשים אותי בהכל.

מומלץ לבחון את התכונה הזו, גם על פי איך שבת/ בן הזוג מתייחס לאנשים אחרים, הרי לפעמים בתחילת הקשר כשהמשיכה חזקה וההורמונים משפיעים, הכל ורוד ואין ריבים בכלל, אבל אם כלפי אחרים הוא מתייחס בזלזול ובאופן מקטין, אז רוב הסיכויים שיום יבוא והתכונות הלא נעימות האלו יצאו עליכם.

תחושת זרימה ומשיכה - ה"קליק" בינכם.  התחושה הקלילה והזורמת, התשוקה הממגנטת.

האם אתם רוצים לבלות יחד כמה שיותר, או שאולי דווקא מתאים לכם להיות רוב הזמן בנפרד?

כשיש התאמה זוגית טובה, אתם פשוט רוצים להיות יחד, אתם מתגעגעים וחושבים זה על זו הרבה, במיוחד בהתחלה.

כל עוד אין ביטחון מוחלט בבחירת בן הזוג / בת הזוג, ביטחון מוחלט בחיבור בינכם, אין משמעות לחשוב על עצמאות, ניהול בית, דאגה לפרנסה, אינטימיות, וכל שאר המאפיינים של הקמת בית ומשפחה.  

אולי דאגה כלכלית, עזיבת הבית, עזיבת ההורים (מצידך או מצידם), אולי האינטימיות, אולי הילדים...

יודעת מה מרתיע אותך!

כבר עצם הידיעה ,עוזרת להביא את זה למודעות,

ולהבין שזה חסם שמדבר, ולא באמת רצון פנימי שלך.

הרצון הפנימי שלך נניח יכול להיות נאהבת  ולהתחתן (: 

אבל מנגד ,יש "רצון" מזוייף שחוסם (בדיוק מה שאמרת שמלחיץ אותך ) שלא סתם הגיע הוא הגיע כביכול כדי "להגן עלייך ", שלא תצאי מהאזור נוחות שלך  ,אבל גורם בסוף רק לעוגמת נפש ..כי בסוף הוא מביא אותך לתקיעות ולא לרצון האמיתי .. חתונה .

ועם הידיעה הזו זה כבר עולם ומלאו כי כך תביני מה רצון אמיתי ומה מזויף  .

איך תדעי?

תשאלי את עצמך , רגע מה אני רוצה? 

נגיד אני רוצה להיות נאהבת, לאהוב לתת.

(יש אנשים שקצת מתקשים בחלק הזה , ויש טיפ מעולה ,אם לא מצאת מה את רוצה (: , תשאלי את עצמך מה את לא רוצה ותהפכי את זה לחיובי.)

נניח אני לא רוצה להרגיש דחויה, שקופה, בחוסר נתינה .

אם את מסתבכת אז בכיף אני אעזור לך 

תודה רבה על ההשקעה בתגובה ועל הרצון לעזור(:

אני אשתמש בזה בעז"ה

כנראה שרוב הגברים יהיו כאלה.

בכללי אני מעריך שככל שאדם חכם יותר כך הוא חושש יותר להתחתן.

לברר עם עצמך מאיפה זה מגיע ולמה, ודרך זה לנסות לטפל.

להתפלל לה' שיעזור לך, עם הרצון, עם הדרך.

לקחת לעצמך פסק זמן ולנסות להנות מהזמן הזה לעצמך.

לפעמים אחרי קשר ארוך שנגמר, או לחלופין הרגשה של ייאוש מדייטים שלא צולחים יש הרגשה של מיצוי, ועייפות כזה מהתהליך. ואז פחות מתלהבים מהעניין, וצריך איזה משהו שייגרום לנו להתלהב מזה כמו פעם. הגיוני סה"כ שלפעמים קצת נגמר הכוחות 

שתמצא דרך תעדכן אותי

מזדהה איתך ברמות

עם כלי נגינה. סיפורים על הרב קרליבך או משהו בסגנון, שירים. אולי יפתח את מה שסגור

שאתה לוחץ על עצמך להיות מרוכז וממוקד, ולצאת טוב, ולהספיק, ולהיות אחרי.

וזה רק מבלגן את הראש ומכניס ללחץ, שגורם להכל לקרטע.

בגלל זה אני משתדל להיות בנחת וסבלנות.

אני פועל את מה שאני מרגיש שצריך לפעול, ומתפלל, ואת כל השאר מנסה לשחרר. הכל יבוא על מקומו בזמן שלו בעז"ה.

לקנות בסטוק פותחן ב5 שקל..(:

וברצינות-

להתבודד

להתפלל על זה

טיול במקום שמרחיב את הלב

להכין לעצמך אוכל שרוף שיעשה לך חשק למצוא מישהי שמבשלת ממש טוב..(;

אולי גם לאפשר לו להיות סגור קצת יכול לעזור. להיות עם ה' במקום הזה.. בחוויה שלי, לפעמים המאבק במשהו שייפתח רק גורם לו להשתבלל יותר..

מה קרה אח?

שאתה מסכים שאני אגיד אותו (זה משהו קליל יחסית  -ולא- אישי )
ושתחשוב על זה ברצינות.

אוקי. במקום שתהיה במתח, אני אגיד מה זה.

אבל תזרום בסדר ?

_______x <---תחתום ״יאללה אני זורם, מה כבר זה יכול להיות, זה שלא יבקשו ממני לנגן בחליל צד שיר של מטאליקה, הנה חתימה נודניק״.
 

אוקי אז..
זה הכינוי ״חצילים״. משהו לא זורם במילה הזו.

מילא זה היה שווארמה, גלידה, מלון, אבטיח, פיקניק..אז  היתה כאן אנרגיה חיובית..אופטימיות, עתיד ורוד, צבעוניות.

בחצילים אין את זה. זה...חצילים.
 אני בחיים שלא שמעתי מישהו שאומר לחבר׳ה או למשפחה ״חבר׳ה, היום חצילים אצלי״. אבטיח כן. גלידה כן. שווארמה בטוח.

אז מה שאתה צריך לעשות זה לפתוח שירשור חדש
שבו תבקש מכולם להציע כינוי או שתתן 5 הצעות משלך וכולם יבחרו.

אם זה לא פותח לך משהו ואתה לא חוזר לפורום ואומר ״זה פתח לי משהו״
אני מפסיק לרשום בפורום הזה. זאת אומרת לקחתי סיכון מחושב שזה יביא את השינוי. זה ישחרר את הפלומבה. זה יעיף את הניצרה. זה..זה..יתן את הפיצוץ החיובי.

בהצלחה.
חתמת שתזרום. קדימה.
 

זה תלוי ממה הוא נסגר

אם מאכזבה- צריך לשחרר את הקשר הקודם

אם אכזבה מהדרך -הפסקה  התאפסות מחדש ואחרי ההפסקה לחזור אחרי שעשית שינוי טוב בשבילך.

אם מרצון יתר - להתחזק באמונה שאתה מושגח לגמרי נותן צ'אנסים שצריך ועם עין טובה .

וכן ממשהו אחר מוזמן לשתף

ואני אפרט:

@מאוורר לבן פתחת לי ממש את  מחשבה מחדש תודה!

@Shandy כיף שיש איתי עוד אנשים בצרה חחחח

@אגוז16 אני עובד על זה ומקווה שאזכרה להצליח כי באמת זה הדבר הכי גדול

@תות"ח! הזכרת לי את הניגון ששכחתי בגלל שלושת השבועות תודה!

@פתית שלג מדוייק מה שכתבת תודה רבה!

@נוגע, לא נוגע אתה צודק לגמרי חחח תן רעיון

@kaparalay כיף שחזרת לא ראינו אותך שנתיים חסר פה אנשים מצחיקים (לא שאני פה הרבה אבל כשאני פה) ואהבתי את האוכל השרוף אני מחר רץ לנסות את זה

או שאני פשוט אבשל ואז אצא לרוץ וזה כבר יתבשל לבד

וגם הברצינות שלך מדוייק

תודה!

@advfb קשה להסביר מדוייק אבל עברתי כמה דברים וכל מיני מחשבות תוך כדי העבודה שעזרו לי אולי לגעת בנקודה

@מוקי_2020 יאח ההודעה שלך הזכירה לי את הפעם פה ונהנתי תודה יאח!

הבעיה במה שאתה מציע זה שהכינוי שלי עמוק מידי ומצחיק מידי בשבילי אז אני לא מוכן להחליף אותו כרגע אבל בהחלט רעיון טוב

@הפי כפרה עליך

אני צריך לעיין בלב קצת כדי להבין ממה הוא נסגר

תודה לך!

לא יודע למה בחרתי לענות ככה אבל ככה יצא מה נעשה

עוד מעט נגמר להם בין הזמנים, אז אפשר:

השלם- בייניש ומדרשיסטית יצאו לדייט

*והוא לא זוכר מה ההלכה בפיצה מזונות אז הוא אומר לה בכבוד תברכי ראשונה

*וכל הדייט היא חושבת איזו דוגמא תראה יפה על הראש שלו-גלים, מעויינים או אסימונים

* וחזרו ביחד לסליחות בישיבה שלו

מסתבר שאת יוצרת עניין, בעזרת ה' שיתהפך לטובה

יש אנשים שיכולים מאוד לאהוב אבל משתמשים במנפולציות לא בריאות .. שלא מודעים בכלל שהן לא בריאות.

לברוח באמצע ..(טוב טוב ביי או גרוע - לנתק באמצע /ללכת באמצע שיחה (לעשות אנחנה להגיד שהבחורה דרמטית ולא לקחת אחריות על פגיעה/ להתעצבן מאי הסכמה ..לנהל לבחורה את המצב רוח ..

כל זה מניפולציות שדורשות תיקון .

ויש אותם גם בזוגות אוהבים וגם אצל נשואים.

גם אצל הבחורה יש 

לרצות בחור בלי חסרונות .. לא להכיר בטוב שלו  .. לא לסמוך עליו .. לא לתת לו מרחב שהוא מבקש בצורה בריאה.
 להגיד לא משנה אני אעשה את זה כבר .. 

כמות הנשים הנשואות שאומרות את זה ואי ואי לנו

ובכללי כולנו יכולים לטעות בזה במינון כזה או אחר 

ככל שאני נפגשת יותר אני שמה לב שעניין היציבות זה משהו שאני מחפשת בבחורים, אם זה מבחינה רוחנית או גשמית..

אבל אני חושב שהדברים הללו הם דו צדדים.

אני זוכרת פעם שמורה באולפנה דיברה איתנו על כמה חשוב להתפלל כל יום, גם אם מבחינה רוחנית את לא בדיוק שם -

כדי שיהיה קשר כלשהו עם הקב"ה.

והכלשהו הזה יכול להכיל גם תחושות קשות של כעס, עצבות, אי צדק וכו'.

כלומר, לא ליצור סוג של קשר עם הקב"ה רק כשטוב וסבבה לי, אלא גם כשקשה ורע לי.

ואני חושבת שיש בזה משהו גם כאן -

את אומרת, 

קשר זה לא לברוח, לא לנתק באמצע שיחה, לא ללכת.

קשר זה לדבר על האי הסכמה.

קשר זה לא להיבהל ולהתרחק כשמתגלה פער, אלא לנסות לגשר עליו.

ואני מקווה שאנשים לא חיים באשליות של "קשר מושלם" שבו אין פערים, שבו מסכימים על הכל.

בטוח שיהיו אי הסכמות בקשרים שלכם.

והשאלה היא איך מתמודדים איתם.

כאשר כל צד לוקח את טענותיו והולך להתמודד איתם בעצמו, בעיני זה שני יחידים מתמודדים עם בעיה, ולא התמודדות זוגית. 

אנחנו צריכים לתקשר דווקא את הנקודות האלה, לשים אותם השולחן, ולראות איך אנחנו מתמודדים איתם.

יכול להיות שההתמודדות תהיה פרידה - אבל זו פרידה שונה לחלוטין בעיני מאשר פרידה שמגיעה כי כל אחד מהצדדים ניהל דיון עם עצמו לבד. לפעמים דווקא הדיון נותן זווית מבט אחרת שלא חשבנו עליה, לפעמים נשמע הסבר למשהו שנשמע לנו ממש לא הגיוני ולא קביל, וזה ישנה לחלוטין את ההחלטה - ואם לא נדבר על זה, לא היינו יודעים בכלל שיש כאן עוד שיקולים לקחת בחשבון.

נגמר כבר אני לא בקראש על הבן אדם שלא רוצה אותי,

הוא יורד בעייני כמה רמות אם הוא לא רוצה

ואז זה הופך ללא רלוונטי(:

מה אתה אומר?

זה פשוט קשר שמבחינתי לא יכול להיות

לצורך העניין אם היא חילוניה

זה לא שאני חושב עליה בקטע שאני באמת רוצה אותה

ועדיין יש דברים שקשה להוציא מהראש..

אולי עצם הרצון להתמודד הוא שתוקע אותנו בכך יותר מכל?
כמו שהרצון להירדם מהר הוא מונע השינה הכי גדול?

היא שם בסביבה שלך והבחירה בידך כמה להתקרב או להתרחק ממנה.

הפתרון הוא להתמלא מקשר אחר בר קיימא, וזה לפעמים משכיך את הראשונות

בהצלחה אח!!

אולי העובדה ש99 אחוז היא לא תרצה עלולה אולי לסייע לשכל לשלוט על הלב ולהפנים שזה באמת לא יתקדם וחבל על הזמן והרגשות..

אבל כאמור לעיל אני בעצמי לא הצלחתי ליישם..

נשמע קשה... 

זה קרה לי ואני מכירה את זה. אפשר להחליף את המילה קראש בהתאהבות נכון? אז בשניהם יש סוג של ההיפך מפיכחות (כמו פיכח ולא כמו פיקח).

האדם נמצא תחת איזשהו קסם והצעד הראשון זה להכיר בזה. לדעת שהרגש לא אמיתי כי המבט לא מאוזן. אהבה- זה היכולת לראות את הטוב במישהו ולאהוב אותו בלי ההרגשה של ערעור ויציאה משיווי משקל. אז עצם הידיעה שמשהו כאן לא תקין גורמת לרצות להתגבר על זה. לא רק להבין שזה לא רלוונטי ולהשאר מאוהב, אלא להבין שאתה לא רוצה להיות מאוהב כי אתה רוצה שהמבט שלך יהיה נקי ואמיתי ולא מוטה! מה שווה אהבה כזאת שאיננה אהבה באמת? הבועה הזאת תתפוצץ יום אחד. זה לא מעצבן להרגיש תלותי ברגש כלשהו?! זה לא מתסכל שאתה נשלט על ידיו ושוגה בדמיונות?! תעיר את הגבורה שבך כי זה הרבה עניין של ביטחון עצמי. היא- רק בת אדם. לא מושלמת בעליל, וכמו כל בני האדם גם הדברים המהממים שבה הם מה'. וזה יכול לעשות לך טוב לנתח ולכתוב מה הדברים הספציפיים שבדיוק הרשימו אותך ולהפריד אותם מהאדם. זה גם ירגיע אותך: "אה, אז זו הסיבה שהתאהבתי בה..." ותבין שאלה דברים חיצוניים שלא תלויים בה. ואולי זה יהיה תהליך אבל אתה תתקדם הלאה וזה יקרה בסוף. אתה לא נשאר במקום והמבט שלך ישתנה עם הזמן. אחלה הזדמנות לעבודה על השלטת מוח על לב וכבד. מלך👑

אני כן רואה חילוק בין קראש להתאהבות

(יכול להיות שזאת טעות שלי בהבנת המושג אבל בכל זאת...)

התאהבות זה רגש מאוד חזק שמסנוור ויכול להיות מנותק לחלוטין מהמציאות.

אני התכוונתי למציאות שאני מרגיש משהו כלפי מישהי אני לא מאוהב בה וחושב שהיא מושלמת אבל עדיין לא מסוגל להתעלם מזה כל פעם שהיא בסביבה שלי.

התאהבות היא מאוד קיצונית ולכן גם ההתפכחות ממנה יכולה להיות קלה יותר, לפעמים מספיק לחטוף איזה כאפה אחת כדי להתעורר מהחלום ולחזור למציאות.

בכל מקרה הדברים שלך בהחלט קשורים ומחזקים מאוד!

מעניין... 

אתה יודע על עצמך הכי טוב...  

בהצלחה!

תחשוב שהיא נשואה. או שהיא אחותך. ולהיפגש כמה שפחות. הזמן עושה את שלו. לא יפריע. ותחפש קשר אחר. מעשי ויציב. היא ממילא תפרח. 

לעבוד על זה שתיפגש עם מישהי אחרת, לדייק את המסע שלך, כמו שהיית עושה אם היא לא הייתה

רק שעכשיו זה סוג של דרבון לעשות את זה כדי לא להיות במציאות שלא עוזרת למטרה.

היו לי 2 קראשים מהתיכון ו4 מהצבא ו2 מהמכללה ואף אחת מהן לא מעניינות אותי היום.

אחת הקראשיות מהתיכון, בזמן אמת חשבתי שהיא הכי יפה בעולם, פעם אחרונה אחרי שנים שראיתי תמונה שלה, הדבר הראשון שעלה לי לראש, לפני שבכלל זיהיתי אותה, הוא מי זאת הפרצוף ת*ת הזאת.

ככל שהקראש חזק יותר בזמן אמת כך לא נשאר ממנו כלום עם השנים.

מצד שני, אם יש אינטרקציה יומיומית, זה בהחלט בעיה.

בשם הבעש"ט, שאדם נמצא היכן שמחשבותיו נמצאות.

ומוסיפים בשם ר' נחמן, שאדם צריך לוודא שמחשבותיו נמצאות במקום הוא רוצה להיות.

אתה שולט על המחשבה שלך. זה לא איזה גזרה מלמעלה.

בעיני יש לזה שני צדדים:

אחד, להבהיא לעצמך למה אין שום סיכוי - אולי ממש לכתוב לך רשימה עם נקודות. להפוך את הקשר (התיאורטי והדמיוני) ללא רלוונטי גם מבחינתך.

צד שני, להעסיק את הראש שלך במחשבות אחרות. כשאתה קולט שאתה במחשבה עליה - תשנה את המחשבה שלך. תתעסק בנושא חלופי שבחרת. תצמצם את נפח הזמן שאתה מתעסק בזה.

וכמובן, לבנות קשר אמיתי, עם אחיזה ובסיס במציאות - אבל לא כבריחה מהמחשבות הנ"ל...

כך שאני לא מבין מה הדרמה.

זה יכול להיות גם על כל אחת אחרת, היא לא מיוחדת בעיני בגלל זה.

שלום,
זה קורה שמתאהבים במישהי, על בסיס הדמיון.
מבלי שיווצר באמת קשר אמיתי.
מבלי שהיו שיחות נפש אמיתיות בינהם, מבלי חייות חיים משותפות, מבלי שהיו בינהם כעסים ו"השלמות"
כלומר, יתכן שהתאבת במישהי אמיתי בפועל, אך הקשר והאהבה היא מדומיינת.
קשרים כאלה כשמתממשים, וזוגות כאלה שמתחתנים, אחרי חלוף "תקופת ההתאהבות" ונחיתה לעולם,
מגלים שהם התחתנו עם מישהו אחר ממה שהם דמיינו, ואז צריך עבודה כדי לשמר את ה"ביחד".
כדי להגיע לקשר אמיתי, צריך להפעיל גם את השכל.
זה נראה שאתה עכשיו רק בשלב הרגש, וזה משתלט עליך.
אולי מישהו מבחוץ, שלא מעורב רגשית יכול לעשות לך סדר בדברים