פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 402)

תן לה לפגוש אותך (דגש על אותך)
לציין חסרונות יותר מידי זה לא ממש כדאי לפני הפגישה הראשונה.. (אלא אם זה משו ממש דרסטי, כמו חיסרון של אחד מהגפיים או מקבילה כלשהי ברגש או באופי)

כי כשמדובר על הדף, יותר נוח לסנן, גם דברים שאם מכירים את הבנאדם יודעים שאפשר לחיות עם זה..

לכולנו יש צדדים שהם לא מאה, (מי שלא מודע לזה, כנראה שזה אחד החסרונות שלו) ועדיין אחוז ניכר מהאנושות מתחתן בסוף.

שורה תחתונה, לא להדגיש על ההתחלה את החסרונות שלך.. (כמובן בלי לשקר..)


אגב, "וזאת שכן תשמע את זה וכו'" - לא עובד, היא לא מחויבת לך, היא תעדיף מישהו עם המעלות שלך, בלי החסרונות שלך...

חלק ואולי אפילו הרוב המוחלט שרשמת הם לא חסרונות. זה שבן אדם לא מצחיק או לא אוהב לטייל או לא יודע להחליף פנצ'ר זה לא חיסרון. חיסרון זה אדם שחצן/קמצן/עצבני וכו' וכו'.
לדעתי תתמקד בתכונות ותחומי העניין שלך. אני יודע שחלק מהאנשים קשה לנתח את עצמם (גם אני כזה...) אבל אין ברירה חביבי

אולי דווקא תתמקד במה שטוב (האם אתה מודע לו ושמח בו? האם אתה רואה את כל הטוב והיתרונות שבך?)
מובן לגמרי שאם ישר זורקים את כל החסרונות זה מרתיע, לכן לדעתי כדאי להדגיש באותה מידה (אולי יותר) את היתרונות.
חוץ מזה שמה שאמרת לא יהווה חיסרון להרבה בנות, תלוי אופי, ותלוי גם איך מציגים את זה.
יש בנות שדווקא מחפשות מישהו כזה.
השאלה היא האם אתה רואה את זה בתור חסרון וכמה אתה שלם עם עצמך.

לפני שנפגשים הכל נשמע מפחיד הרבה יותר, והסיכוי שמישהי תסכים לפגוש אותך אחרי שתגיד לה חסרונות לא גדול..

לפני שנפגשים, מספרים עליך יתרונות, כמה אתה טוב יפה ומוצלחת במה שאתה כזה. גורמים לצד השני לרצות להפגש איתך, לא מנסים למנוע ממנו את זה.

לא צריך להיות מצחיק כדי שהדייטים לא יהיו משעממים, ולדעת להחליף פנצ'ר זה לא מה שהופך אותך לגבר.
זה סתם סטיגמות, חלומות ונורמות.

תהיה אתה, ותאמין לי שאפשר לקלוט בקלות חסרונות, בדיוק כמו שבקלות קולטים יתרונות.
ותהיה אחת (בלי הרבה בדרך בע''ה) שהיתרונות שלך יעלו בעשרת מונים על החסרונות שלך, והיא תבחר בך יחד איתם.
ויכול להיות שהיא תבחר דווקא ב'חסרונות' שלך, כי אתה כבד (או במילים אחרות וקצת יותר מחמיאות רציני, עוד דוגמא לסטיגמה שיש פה) וזה בדיוק מאזן את הקלילות המופרזת שלה.

בהצלחה רבה!

וכמו שכתבו פה, זה לא חסרונות, זה אולי פשוט לא הבחור המקובל או הנחשב לרצוי. וממש לא מחפשים רק אותם..

חיובית יותר כלפי עצמך
כי אם לא, גם אם לא תמנה את החסרונות שלך הבחורה תקלוט עם מי יש לה עסק(דרך מה שתשדר לה..) וזה יכשיל לך דייטים
או שאתה תכשיל באופן לא מודע או שהבחורה תפסול כי היא תרגיש שלא שווה לה..
גם מי שמשוויץ מרחיק ממנו אנשים.
צריך יחס בריא ונכון כלפי עצמינו. .
בהצלחה.

יש דברים שהם תלויי סגנון.
פעם שאלתי ת"ח אם לומר על בחור שהוא צול"ר זה לשון הרע,
והוא אמר חי שדווקא יש הרבה בנות שזה מה שהן מחפשות.

יש בנות שרוצות אותו שקט, כבד, לא מסמר הערב.
את זה אפשר לומר בבירורים, וכדאי גם את זה לדעת לומר בעדינות.

זה לא קמצן, כעסן וכו', שאת זה אין טעם לומר,
כי זה לא טוב לאף אחת..

וכמו שאמרו לך, בטוח שיש בך המון אור!!
תעוף עליו קצת, תפתח אותו, ותאהב את עצמך ואת האיכויות שבך
בהצלחה!

אם אתה כבד - אז אתה נהנה מדברים אחרים - תמצא את מה שנהנה ותלך איתו עד הסוף.

ברגע שאתה מגדיר את עצמך כ'לא מעניין' - אתה כובל את עצמך. זה עניין של דימוי עצמי.

לפני דייטים - אם תסתכל על עצמך באופן יותר חיובי ותראה אילו הזדמנויות יש לך עם האופי הייחודי שלך אז יהיה לך הרבה יותר טוב עצמך. בהצלחה!!

ורק הערה לא כולן מחפשות מצחיק וכריזמטי, יש כאלה שמחפשות משהו רציני עם תחומי עניין רחבים. שיודע לצחוק לפעמים.

חלק מהדברים אולי יש טעם לציין לא כחסרונות, אלא כסגנון, ולנסח אותם בהתאם.

וכך דיי קשה לשדך...

של בן/בת הזוג מול עיניהם..

אחרי הרבה שנות רווקות, הרווק עצמו כבר לא יודע מה לענות על השאלה הזו...לא שלא רוצים לחשוף

מהנשואים (והשדכנים) שפונים אליהם בעיניין
אין סבלנות ,רצון לתת לנסות לעזור למי שפונה אליהם באמת, או שהם מיד מגיבים בביקורת.
ולא מנסים להקשיב לשאול ולהבין מה הוא/היא מחפש.
אז ברור שאם משהו משדר חוסר רצון וחוסר סבלנות לעזור ודאי שלא ירגישו בנוח לשתף אותו.

הלוואי שזה יועיל וישכנע אנשים להתאמץ יותר בשבילנו.

יש לי כמה דברים להוסיף עליו, אבל אין לי כח לזה עכשיו.

ב"אני לא מתעסק בשידוכים". האמת שכן יצא לי להציע לחברים, כבר 3 או 4 פעמים, אבל אני לא באמת 'מתעסק' בזה.

 

ולמרות שאני רווק, ואני גם שמח כשמציעים לי, עדין אני לא מצפה מאנשים.

 

ואני אסביר גם למה. מדובר בתחום, שבניגוד לרוב התחומים בחיינו, הוא תחום של הימורים.

הימור גמור ומוחלט. אתה זורע זרע, ואין לך מושג האם הוא יצליח בכלל לצמוח, ואם הוא יצמח- מה יצמח ממנו.

אין לך מושג אם שמת אותו באדמה הנכונה, אין לך מושג אם שמת אותו בזמן הנכון, ואין לך מושג איך זה יתפתח.

ברוב התחומים בחיינו, אנחנו משקיעים במשהו- אז אנחנו לפחות יודעים שאנחנו עובדים בכיוון הנכון. אפילו אם לא הצלחנו, למדנו על עוד משהו שלא מצליח, או שהשפענו רק מעט, אבל השפענו, וכו'. בשידוכים זה לא ככה.

 

יש אנשים עם יותר אומץ לסיכונים ויש אנשים עם פחות. יש אנשים שהולכים יותר עם האינטואיציה שלהם, ויש אנשים שפחות. ואני חושב שלא הוגן להציג את מי שלא מהמר כלא לגיטימי.

לענ"ד, זה באמת קשה לתבוע מישהו על זה שהוא לא משקיע בהימורים. אפשר לעודד אותו, אפשר לעורר אותו, אפשר לנסות לבקש ממנו, אפשר לעזור לו לחשוב איך לעשות את זה, אבל אי אפשר להאשים אותו. 

 

מאד מפריע לי הרבה פעמים כשאני שומע שיח בסגנון הזה, שפונה אל האנשים ומאשים אותם באדישות וחוסר עזרה כלפי חבריהם.

מניח שהתכוונת לכתבה עצמה, אבל אם דיברת על עצם השיתוף פה-
אני אישית לא יוצא נגד אנשים שלא מציעים ולא מתעסקים בזה, כי אני בעצמי כזה..
השתדלתי להציף כדי לתת קצת מוטיבציה..

3 או 4 פעמים אתה כן מציע ומנסה לעזור
לא נראה לי שכבנת הכתבה שאנשים (שהם לא שדכנים) יתחילו לעסוק בזה כמה שעות ביום.
אלה מדובר על לגלות אכפתיות ורצון לעזור לחברים מכרים. למשל להתעניין במשהו רוק שעובד/לומד איתך מה הוא מחפש ולנסות להזכר אם במעגלים של העבודה משפחה מורחבת יש לך משהי להציע לו.
לגבי ההימור בלהציע
אין בזה בזה שום הימור ניסית לעזור עשית חסד עם בן אדם. זו לא אחריות שלך אם יצליח להתחתן מזה או לא (בהנחה שהצעת משהו שיש התאמה בסיסית והגיון סביר שיכול לצאת מזה קשר). גם אם לא נפגשו בסוף אתה את המצוה שלך עשית.
כמו שתרמת כסף לניתוח מציל חיים למשהו וניתוח לא הצליח, המרת בתרומה שלך? לא. ניסית לעזור ואלוקים מחליט בסופו של דבר מה יקרה.
לגבי אומץ לקחת סיכונים, אין כאן שום סיכון מבחינת המציע. אתה מציע לאנשים בוגרים שאחרים לברר לשקול ולחשוב אם זה מתאים להם או לא. לא הבנתי למה צריך אומץ (מנסיון שלי בלהציע)
כדי להציע שידוך צריך מחשבה אכפתיות רצון להקדיש זמן (בערך רבע שעה ביום) וזיכרון (להיזכר במועמדים פוטנציאלים)

**מה שכתבתי הוא לא ביקורת אישית כלפיך אלא באופן כללי לגבי נשואים שיכולים להציע למרות שהתייחסתי לדברים שלך**

אף אחד לא תובע פה משהו ממשהו וגם לא מאשים (יש אנשים שיש להם הרבה קשיים מאד רציניים בחייהם אז אני לא מצפה שיתפנו להחשוב על אחרים)
אבל בהחלט יש מקום לעורר אנשים נשואים בציבור לעשות חסד עם המכרים שלהם.
ואני מדברת על אנשים שלא ניסו להציע כמה שנים טובות אולי אפילו בכלל.
שפונים אליהם בתחום הם מתנערים התירוצים שהוזכרו בכתבה. אנשים שלומדים/עובדים בחברת רוקים שנה שנתיים ויותר ובחיים לא ינסו לשאול מה הוא מחפש ולהעלות איזה הצעה.
כן יש אדישות ואטימות לקושי הזה בציבור ואי אפשר להתכחש לזה.

מצד שני יש המון ביקורת כלפי רוקים בחברה הדתית (בשונה מבחילונית).
אני מניחה שאין רווק מעל גיל 24 בציבור שלא שמע משפטים כמו: "למה אתה מחכה" "את לא מתאמצת מספיק להתחתן" "מה את רוצה אביר על סוס/נסיכה מהאגדות" "אתה בררן מדי/הדרישות שלך לא מציאותיות" " זה כנראה לא חשוב לך מספיק" "אתה לא חושב שהגיע הזמן" "להתחתן זה המשימה שלך לפני כל המשימות" "אז למה לא התחתנת עד היום" וכדומה.
אז כן יש מקום ל"דרוש" ולעורראת החברה הדתית שכל מבקרת קבוצת אנשים מסוימת בתוכה.
גם לנסות לעזור להם בפועל גם אם זה נראה קצת מסובך וגם אם זה לא חויית הצלחה על הפעם הראשונה.

לכי על זה!

זו משוכה שהצלחת כבר לעבור איתו.

 

בהצלחה!

כשאת עונה תשובה חיובית להצעה את לא מתחייבת שאת חותמת על כל פרט שקראת על הבחור.

אלא את עונה על זה שראית מכלול של דברים שמצאו חן בענייך מאותו בחור (מה שגורם לזה שאת חושבת שיש סיכוי טוב להתאמה בינכם) וככה את מתארת וזה נשמע מצויין.

בהצלחה רבה!

בין דברים שאפשר מראש לדעת אם מתאים לך לבין דברים שצריך להרגיש במהלך המפגש.

למשל אם הבחור רוצה ללמוד בישיבה אז את צריכה להחליט מראש בגדול שזה הכיוון שלך בחיים.
אבל אם הבחור כותב על עצמו שהוא עם אופי מסוים כלשהו אז אין לך אפשרות לדעת מראש.

המקרה שלך מתאים לאפשרות השניה שכתבתי. הרי את לא יודעת בוודאות האם הגובה יהיה בעייתי מבחינתך

אולי אפשר לנסות לבדוק איזה תכונות גורמות לך להתחבר/להחשיב כגברי את הבחור למרות שהוא נמוך
ולהשתדל לברר אותם מראש
דוגמה מאוד נפוצה זה ביטחון עצמי
יש לי חבר שעד שלא אמרו לי עליו שהוא נמוך לא שמתי לב כי הוא באמת היה בנאדם עם בטחון עצמי גבוה
אז הגיוני שתצליחי למצוא את הנקודות שגורמות בעיניך לבחור להיות גברי, ואז תוכלי לברר עליהם

יותר גברי מנגיד מישהו כמוני שאני גבוה יותר.

זה בגלל שהיא הייתה רוצה להיות גבוהה יותר
ובגלל שהיא רואה את הפגם הזה בעצמה קשה לה לקבל אותו אצל מישהו אחר.

אני מניחה שאם הבחור יהיה מיוחד ברוב המקרים יקבלו אותו בכל מקרה.

רוב הפעמים זה בגלל שבחורה לא אוהבת להרגיש ענקית מימדים ליד הבחור, גם בשבילו וגם בשבילה.. למרות שיש מי שזה פחות מציק להם אבל לדעתי זה לא הרוב.
קרה לי 3 פעמים לפגוש בחורים ממש נמוכים ממני ואפילו לא טרחו לציין את זה לפני למרות שהפרט החיצוני היחיד שאני שואלת עליו זה זה, במילים אחרות-עבדו עלי.. וזה לא היה נעים בכלל, עם 2 מהם ראיתי בבירור שגם להם לא נעים.

אני תמיד יהיה גוזל עכשיו מה אני צריכה עוד גוזל

מסתבר שיש לא מעט בנים מתחת למטר 55,
לא רק בנות..

אגב גם בחורה 160 יכולה להרגיש גוזל

זה דורש מסע לתת מודע שלך, פחדים מניעים אותך או ידיעה ודאית שזה מה שצריך לעשות?

פחד ממשהו גדול זה ממש מובן, ואם אין פחד זה תמוה ודורש בירור.

סליחה שאני מעלה את האופציה הזאת אבל אני מרגיש שזה ממש נפוץ.

גם כל התפיסה שלגדול בתורה ואז להתחתן היא תפיסה לא מובנת מאליה בכלל.. ברור שאי אפשר למלא את הצורך בזוגיות עם הלימוד בישיבה או בצבא או משהו אחר ולכן אם יש אותו - צריכה להיות ידיעה מאוד ברור וודאית כדי למנוע צורך בריא.

דוגרי - מה זה 'צריך לגדול עוד בתורה?' - איך מודדים דבר כזה? אם אני יודע בשיעור א' 3 מסכתות ובשיעור ג' 9 מסכתות ואני גם יודע ללמוד בעיון לבד - עכשיו אני יכול "להרשות לעצמי" לצאת? הנשמע דבר כזה???

 

אני מדבר על איפה זה תופס אותי באופן אישי כל מה שאתה מעלה. יכול להיות מאוד והגיוני שאצלך אחרת ויש עוד אלף שיקולים ורובדים של עומק שלא כתבת. מקווה בכל זאת שזה עזר לך.

הגר"א מפרש המונח "אמת לאמיתו" -

"אמת" - נכון מצד האמת ה'מופשטת'. נכון מצד העקרון.

"לאמיתו" - אותה אמת מופשטת מתאימה למציאות.

 

יש תופעה (שאני מכליל את עצמי בתוכה) שלנו בתוך ביינישים לעסוק במקורות - אני חושב שלא נכון לדון ככה. גם אם זה נכון מצד ה"אמת המופשטת" הרבה פעמים זה לא נכון מצד המציאות.

כל דבר על פי הסברה. תוכל להגיד לי סברה טובה שקשורה לנידון דידן - אשמח לשמוע בחפץ לב. מתנצל אני פשוט מתחבר לדיון ברמת מקורות, באופן עקרוני.

כלומר מתרכזים בחיים עצמם. התורה גדולה - כנס פנימה...
תיצור, תלמד - פשוט תתמקד בחיים.

זה עבודה קשה ממש... בהצלחה.
ממליץ גם לא להיכנס לכאן...

 

@אוי טאטע! @כי בשמחה תצאו. @והוא ישמיענו @חידוש @אורות הכתובה @חדשכאן

 

 

@לך דומיה תהילה

 

הלוואי שהוא ייכנס לפה ויענה.. 

 

אין לי מושג מה הם עשו בצבא

 

חח נו קדמנו אותם

שטייגן זה הכי אחי...

לפי השאלה לא ברור אם אתה עכשיו בישיבה או בצבא. אני מניח שאתה בישיבה ויש לך יותר זמן לחשוב על זה ולפי זה אענה. בצבא בדרך כלל לא יהיה לך יותר מדי פנאי לחשוב על זה אז שם זה יהיה יותר קל.

בזמן שיש עד הגיוס אפשר לעשות כמה דברים:
להתמקד במה שאתה עושה, בלימוד תורה וכולי.

לבנות את האישיות שלך. הרבה מההכנה לחתונה זה לבנות אישיות טובה. ממש לא רק למצוא בת זוג כמו שחושבים.

זה כולל מודעות עצמית, דיבור על רגשות, יכולת שיתוף, יכולות חברתיות. ככה כשתסיים צבא תהיה במצב מוכן לחתונה ורק יישאר לך למצוא את הגברת.

ההכנות האלה יוכלו לתת סיפוק לרצון הזה להתחתן. הרצון הוא מאד טוב ובריא והוא יוכל לסייע לשפר את עצמך.

בהצלחה!

אני שורדת ככה כבר שלוש שנים

לא יודע בן כמה אתה, מה עברת ומה המקום שלך.

נשמע כאילו ברור לך שזה לא הזמן לצאת,
ואתה תוהה מה עושים עם הרגש הבריא.
שמע, אני לא למדן גדול ולא צדיק גדול,
אבל עד שהתחלתי דייטים,
לא היה לי זמן לחשוב על זוגיות, בינו לבינה וכו'.
אם באמת תהיה שקועה בתורה, זה יחלים.
אפילו אחרי שהתחלתי פגישות,
הייתי לוקח הפסקה של שבוע-שבועיים אחרי קשר,
ומחלים בבית המדרש, בשקיעה בתורה שלכל בשרו מרפא.
(אח"כ החשק התעורר שוב..)

לא עבד לך?
תתחיל להיפגש, רק שא בתוצאות.
תבהיר לה היטב מה השאיפות שלך בתחום הצבאי והתורני,
ואל תתן לשטויות לבלבל אותך ולהסיט אותך.
ויתורים תעשה אחרי שהתחתנת, לא קודם.

בהצלחה!

יש קו לטיילת בחוף ליד מלון לאונרדו. אחלה טיילת.

אם זכור לי נכון, יש גם קפה קפה ליד הספריה עירונית  גם במרחק אוטובוס מהמרכזית.

 

אבל ביקשו ממני מקומות במרחק הליכה.

במיוחד שאתה לא מכיר את האיזור. 5 דקות אוטובוס זה יחסית נוח, לא?

מכיר קצת את האיזור ולא זכיתי להכיר מקום נחמד שם. קניון גירון שם, אולי שם יש מקום שאפשר לשבת. אפשר לבדוק.

שהוא בסוג של צומת כזאת לכל הכיוונים, נראה לי שיש שם פארק והוא מוביל לים

הים במרחק הליכה.
הייתי שם לפני שנים.
אז אני לא בדיוק זוכרת.
אני זוכרת שהלכנו ברגל
וחזרנו באוטובוס
וטיילנו על החוף.
זה לא היה דייט.

באסה שלהם מלמה 'אני כזו ולא מתחתנת' או כשיש תקלים מולם והם מתבאסים מצורת התנהלות?

בטוב - שמחה בו. משתדלת לראות אותו כמה שיותר.

 

לגבי ביקורת, לא יודעת אם ביקורת זו המילה מבחינתי, לא מרגישה ביקורת 'למה אני לא מתחתנת/יוצאת' וכו,

אבל אם הכוונה למצבים שמורכב מולם כמו שנכנסים מידי לחיים - אז בהחלט יש תקלים לפעמים, בעיקר בהתחלה כשחזרתי לגור בבית זה היה ממש קשוח, אבל לאט לאט לומדים אחד את השני ובאמת זה פוחת.

 

בכל אופן כשזה קורה, אז דבר ראשון משתדלת לזכור שהם רוצים שיהיה לי טוב ושזה מדאגה, ולא להתעצבן מהדאגה ואפילו לשמוח ממנה. (אישית, הייתה לי עבודה עם זה, לפעמים זה היה משגע אותי)

בדר"כ מנסה להבין מה עומד מאחורי זה, לדבר איתם כשזה מתאפשר לשמוע אותם וגם להסביר את המקום שלי.

מנסה לשים את עצמי במקום שלהם.. ולהבין שקשה לא להבין מה עובר על הבת שלך, ולכן מנסה להסביר ולספר מה עובר עד כמה שיכולה ומתאים לי.

 

ומחשבה נוספת שעוזרת לי ומעודדת אותי היא שבסוף, עם כמה שזה קשה לפעמים, וזה באמת קשה, באמת באמת,

זה מלמד אותי להתנהל ב'ויכוח-חוסר הסכמה-כעס-פגיעה' מול אדם שאני אוהבת, ואני חושבת על כמה זה יעזור לי בעתיד ויתרום לי ולבעלי ולילדים שלנו בבית שנקים.

אני מרגישה שנהיית טובה יותר, לומדת איך לנהל שיח כשלא מסכימים, איך להתאים את עצמי בלי לוותר על עצמי ושלכל אחד יהיה את מקומו גם כשאנחנו שונים מאוד.

לומדת איך להכיל תקל שקורה בסבלנות גם כשזה לא נפתר עדיין וזה נמשך כמה זמן.

איך לדבר ולפתוח, מתי לפתוח, מה לומר ומה לשמור לעצמי.

ואיך לעבור את זה בשלום ובטוב בלי שזה ישפיע על טיב הקשר אחר כך.

 

וגם, לדעת לסלוח. באמת. בלי המחשבה שזה דריכה והתכופפות וויתור על האני שלי, אלא ראיה שיש פה משהו חשוב וגדול יותר.

 

יצא מגילה... סחטיין למי שקרא/ה עד כה..

חתיכת נושא שעבדתי עליו (ועדיין) המון, ככה שזה בוער לי בנפש ויש לי הרבה מחשבות בעניין.

בכל מיני אופנים שהם יכולים.

פעם כשהייתי עוד בישיבה, רב ניסה לערב את אבא שלי כדי ללחוץ עלי להתחתן ואבא שלי אמר לו שזה בחירה שלי.

אבא- לא לוחץ בכלל, אבל זאת הגישה שלו בכללי בחינוך ילדים... ותמיד מעודד אותי ומחזק אותי באמונה 

אמא- קצת חוששת, עדיין לא ממש לחוצה, מתחיל לה קצת לכאוב שלהרבה חברות שלי יש כבר ילדים ולי עדיין לא, היא מאוד רוצה כבר חתן בבית חח, והיא חושבת שאני קצת בררנית בקטע התורני (שזה יש מצב באמת..) ולפעמים אומרים "יכלת להתחתן עם x ולהיות עם כמה ילדים כבר" (שזה באמת נכון, יכלתי...)

פחות מ25 ..
אמא זורקת מידי פעם הערות - אולי תפגשי שם מישהו חמוד? היא הרוב הזמן סבבה לפעמים יש לה תובנות "את צריכה לצאת"
אבא לא לחוץ בכלל
מי שכן לחוצה זאת סבתא אבל היא לחוצה עוד לפני שנולדתי כל פעם היא מספרת לי סיפור על מישהי שהיתה נורא יפה ובסוף פסלה את כולם ונשארה לבד.
אבל היא סיפרה לי את זה מגיל אפס. סבתא שלי באמת קורעת צחוקים איתה אבל היא כן לוחצת .. אבל זה לא מונע ממני ללכת אליה
סבא לא נראלי זוכר בת כמה אני חח אבל הוא לא לחוץ הוא זורם עם הכל

25+ 

גרה בבית.

אוהבת ומעריכה את ההורים שלי ויחד עם זאת קשה לי מעורבות היתר שלהם.

כלומר הם יודעים תמיד מתי אני יוצאת ועם מי ורוצים להיות שותפים ללבטים וכו'.

אני מבינה מאד שזה מגיע מדאגה כנה ורצון לראות את הבת שלהם מאושרת.

אבל זה חונק.

איך אני מתמודדת מול זה?

משתפת במה שאפשר. מסננת את מה שאי אפשר.

ולפעמים גם לא מתמודדת.

כלומר-נחנקת.

25-
גרה בבית של ההורים.

ב"ה לא נתקלת בהרבה ביקורת..

אמא שלי עם הזמן הבינה שאין מושג איך ואיפה ומתי זה יבוא.. אז למדה לשחרר.
אבא מציע מידי פעם בחור פה בחור שם.. אבל לא בלחץ ב"ה.
ב"ה מאד תומכים בהחלטות שלי, חושבת שזה גם בכלל שאני מתייעצת איתם המון.

25-
אחים שלי הקטנים אבל לוחצים במקומם 🙄

מחבק אותו!!

26
גר ביחידה משלי.

ב"ה עדיין אין יותר מידי לחץ.
חוץ מהרצון שהסבים והסבתות יהיו נוכחים במעמד, ובמיוחד מסבתא שמתפללת ועושה צומות בהגזמה (בכללי על הנכדים, לא רק עלי)

אה, ואנשים שפוגשים אותי לראשונה עם המשפט:
"וואי איך בחור כמוך עוד לא נשוי"
טוב שזה עוד לא דוקר לי..

א-י

אפשר להגיד כרגיל פעם הבאה?

<צ>

יא-כ
כא-ל
לא-מ
מא-נ
נא-ס
סא-ע
קא-קיב
קיט-קכא

א. לרצות זו מילה מבלבלת.
נראה לי יותר מדויק להחליט, להחליט שאיתו אעביר את שארית חיי.

ב. רגש הוא מאוד תנודתי, בפרט במצבי לחץ כמו לפני ההחלטה הגורלית שבפנייך.
תנשמי, תנוחי, תרשמי לעצמך מה טוב לכם, איך הוא הגיב בקושי, תשתפי מישהי מנוסה שאת יכולה לסמוך עליה או רב וכדו'..
חוץ מזה,
תשהי,
תהיי שם,
תחווי,
תזרמי,
תהני,
תשמחי.

ג. מבין שהוא כבר החליט? יש לך זמן לבחון את המידות שלו.
ברור שמתסכל להיות במקום שלו, וגם בשלך, אבל זה מבחן גדול, הכי גדול שהיה לכם בקשר.
הוא מכיל אותך, רואה אותך, רגיש אלייך, מבין ללבך?
אם כן, זה פלוס אדיר עבורו.

ו... מותר שיהיה קשה, גם באירוסין וגם אחרי החתונה,
גם אם אנשים מסביב יסתכלו עלייך בקנאה.
זה אנושי, וזה קורה להמון אנשים.

בשורות טובות והחלטות טובות!!

זווית אחת. לגבי לרצות במאה אחוז- רגשית באמת זה לא בהכרח נדרש כדי להחליט.

אבל אם יש ספקות ודילמות חשוב להקשיב להם, לבדוק אותם ולפתור אותם ככל שניתן. זה כן חשוב. גם כאן, אין מאה אחוז אבל יש רמה שכן חשוב להגיע אליה. (כמו בהחלטות חשובות אחרות).

תני לזמן לעשות את שלו ולהבהיר לך את הדרך

ברור שההחלטה להתחתן היא משמעותית מאוד, ולכן גם החששות לפני שמקבלים אותה יכולים להיות רציניים.

כשאת כותבת ''רגע רוצה בו'' - מה בעצם את רוצה? למה את רוצה את זה? מה מצב הרוח הכללי שלך באותו רגע? ומה לגבי הרגע שלפניו, וזה שאחריו?

באותו רגע שאת לא רוצה בו, מה את חושבת עליו? מה את חושבת שיש בו, שגורע מהרגשות שהיו לך רק לפני כמה רגעים? מה מצב הרוח הכללי שלך באותם רגעים?
האם את בטוחה שזה *בגללו*, או שאולי זה פחד כללי מחתונה? האם זה כי את חושבת ש*הוא* לא בטוח מתאים לך, שלא בטוח תהיי מאושרת אתו, או שאת חושבת על זה שאולי יבואו בעתיד בחורים טובים יותר, אז חבל להינעל דווקא עליו?

ככל שתוכלי להרחיב (קודם כל בפני עצמך) על מה שאת מרגישה, יהיה לך יותר קל להבין את עצמך טוב יותר.

א. כן. לא מתחתנים בלי לרצות להתחתן איתו ב100%. אחרי החתונה קשה יותר להתחרט וברגעים של ריב או תסכול רק שכל לא יעזור לך ותזכרי כמה את רוצה בו ואוהבת אותו מהסיבות שבגללן התחתנתם.
ב. נסי אולי לא לרצות לקבל החלטה ולדעת וודאי אלא פשוט להיות חברה שלו
ג. להוריד הילוך לקחת את הזמן ולעשות תיאום ציפיות

קודם על מחזק אץ מה שכתבו לפניי.
ואני יכול להגיד שחשוב מאוד שתני לו את ההרגשה שהוא כן רצוי. זהיכול להיות מאוד מבלבל לגבר, במיוחד אם אתם בשלב שאומרים ביטויים של חיבה. זה מבלבל ומעציב לדעת יום אחד שהבחורה רוצה אותך מאוד ואז פתאום מגיעה תקופה שלא.

אז תשתפי אותו. תגידי לו כמה את מעריכה איתו וכמה הוא חשוב לך, ושיש דברים שאת צריכה לעבור. זה ייתן לו הרבה כוח לחכות לך ולתת לך ביטחון. אם תבני לו את הביטחון שלו, זה ייתן לו את האומץ להישאר למרות האופציה שיום אחד תלכי לו.

אני נמצא במצב דומה וזה לא נעים לחוות את זה. זה קשה. זה מעלה גם הרבה שאלות לגביי המצב אחרי הנישואין. האם היא תאהב אותי? האם היא תראה אהבה כלפיי? לכאורה ברור שכן, אבל כשאתה רואה כרגע את המציאות שבה קשה לה לרצות זה באמת מעלה תהיות ומחשבות...

טוב אולי חא באמת עזרתי לך במה שאני כותב אבל הרגשתי שחשוב שתהיי מודעת גם לצד השני.

בהצלחה!!

נשמה~
ואו לא פשוט מה שאת מתארת.. מבלבל מאוד.

קודם כל כן, בשביל להתארס את חייבת להיות בטוחה שזה האיש שאיתו את רוצה להקים את ביתך ולחיות את חייך..
אין עניין להתארס כשישנם ספקות (אחרי שמתארסים תמיד יש ספקות. לא צריך מראש להכנס לכך עם זה)

ונשמה תנשמי.. תתפללי מלא.
ה' יתברך מקשיב לתפילותייך..

אין לי עצה מעשית כי איני הייתי במצב זה.
אך שולחת לך חיבוק ובהצלחה!
כל דבר שאת צקיכה מוזמנת בשמחה גדולה לפרטי~

אני רוצה אבל יש מן תחושת מועקה שלא עוזבת אותי...

מתפללת לטוב...

 

אולי תנסי לשבת עם עצמך, או עם מישהו בעל ניסיון, ותבררי לעצמך מה בדיוק גורם למועקה?

בעיקרון , אם יש ספקות על משהו מהותי - לא כדאי להמשיך הלאה בלי ייעוץ / בירור שייתן לך תמונה כללית וישקף לך אם תוכלי להתמודד עם אותו דבר לאורך זמן.


אם הספקות הם לא על מהות אלא סתם על אופן הבנה של דברים/ אופן עשייה - שיחה של י עצת או יועץ נישואין גם יכולה לתת כיוון כללי .

רוב ככל החיים כנשואה מסתכמים ביחס טוב אחד לשני להערכה (וממילא כבוד) לאדם שמולי. דברים שאת חושבת שיהיה לך קשה להתמודד איתם, או לקבל אותם , את צריכה לבדוק מה היחס בינם לבין שאר הנקודות שאת מבררת (מה יותר- הדברים ה"טובים" או ה רעים




בכללי
לכל אחד יש חולשות ולעומתם, דברים שהוא מצויין בהם. אין מי שלא מסתובב היום עם איזה "תיק"
בני זוג טובים עוזרים אחד לשני במסע המשותף שנקרא "חיים ביחד" ומגבים אחד את השני, אוהבים זה לזה ומכבדים זה את זה.




כרגע לדעתי תשבי עם עצמך וכדאי אחר כך לשלב ייעוץ אם את מרגישה שצריכה, ופשוט תרשמי לך בעד ונגד.
ותקחי בחשבון גם את נטיית הלב. ואת מה שבראש אומר.


ההחלטה הזאת צריכה להיות מושכלת לא רק מצד הרגש
אלא מתוך הבנה שזה באמת מה שאת *רוצה* לחיים.

סלחנות כלפי עצמך זה הכי חשוב
לי זה קרה והרגשתי מזעזע באמת ..
למה אני לא מצליחה לאהוב אותו אם הוא איש טוב?
הכי חשוב לקבל את זה זה בסדר שאת לא רוצה אותו מאה אחוז. וגם לא תשעים.. וגם לא רוצה כמו שהוא ..

אני שיתפתי אותו בקושי כדי שהוא לא יהיה בהלם אחרכ במידה ונפרד הוא עדיין החליט להישאר כי נתתי לו הרגשה שעם כל זאת אני לא יהיה עם פרצוף חמוץ אלא אני באמת מנסה שזה יעבוד.

קיצר סלחנות כלפי עצמך את מחליטה לנסות תנסי אם מחליטה שלא אז לא

שהמועקה היא בגלל משהו שכלי שמפריע לי...

זה כנראה יושב על משהו רגשי, לא יודעת מה ואולי גם לכן אני כ"כ מתוסכלת

בכל מקרה כנראה שאם אני אתייחס לעצמי יותר בסלחנות וקבלה זה באמת יעזור

הבעיה שאני לא כ"כ יודעת איך עושים את זה

פשוט כדי להאיר את עינייך להמשך הדרך.
בהצלחה!

גם אימון יכול לעזור פה.
מוזמנת לפנות בפרטי להתייעצות

פשוט ככה

נעים בכלל אבל אני חושב שכשזוג מתארסים הם צריכים להרגיש מאה אחוז את מרגישה שאת מסוגלת לחיות בצורה כזו כשיש עליות ומורדות? זה באמת נטו תלוי בהרגשה שלך כי כל האלו שאומרים אחרי חתונה זה יעבור ויסתדר לא חושב שהם כיום עדיין נשואים 

לדעתי גועל ודחייה הם ביטויים מגעילים כשהם מופנים כלפי בני אדם כמוני וכמוך.
אני לא מצליחה להתחבר, זאת נראית לי ההגדרה הנכונה.
כשאני לא מסתכלת, הכל ממש זורם וכיף.

המבט, זה גועל.
(כמובן אני כותב לפי הבנתי במקורות, ולא רוצה לפתוח דיון תורני כי ההגדרה שכתבתי מורכב מכמה דברים)

אבל כל אחד יכול להגדיר גועל כדבר אחר.

ברצינות,
בלי להתעלם מאותם דברים, אם הן נכונים, כדאי לקחת אותן בחשבון.
את חושבת שבצורה כזו תצליחי לפתח קשר?

נ.ב.
בהקשר של הכותרת שלי.. לדעתי אחד התחומים שהכי באים לפתוח אותנו להבנות ודברים שלא חשבנו, כמו גם תבניות שאנחנו שבויים בהן, זה לנ"ו.
בהצלחה!

לא, אם יש דחיה (או איך שלא תקראי לזה -חוסרמציאת חן) אין טעם לנסות אפילו אחרי דייט אחד (מניסיון).
נכון שמידות יראה שמיים תקשורת טובה ונעימה זה חשוב
מאד, אבל להתחבר למראה חשוב לא פחות (קשר זוגי שונה מחברי)
נכון שיש את הקול הזה שאומר העיקר זה מידות טובות וכו'
ויש את כל ה'יועצים' למינהם שיגידו לך שמציאת חן/משיכה יכולה להתפתח אחר כל שמתחברים לבן אדם (לדעתי לא נכון בכלל אבל אולי תלוי בבן אדם). זה יכול להיות
אם אין דחיה, רק זה לא המראה שציפיתי.

במצב כמו שתארת המראה מפריע להפתח בקשר
והוא כנראה ימשיך להפריע. אז עדיף לחתוך חבל את לאלץ את עצמך בדבר כזה.

תחתכי, בנאדם שאת לא מסוגלת להסתכל עליו, זה ממש לא מתכון לבעל.

אא"כ זה פחות חמור ממה שזה נראה, אז הייתי אומר לתת עוד צ'אנסון, וגם אז, אם לא הולך - לחתוך.

יש בנים - במיוחד ביינישים, הסיכוי עולה ביחס ישר לדוסיות - שחסרה להם מודעות אסתטית בסיסית והם סתם נראים מוזנחים כי אין להם מודעות שצריך להוריד זקן מדובלל ומגעיל, לעשות תספורת נורמלית, משקפיים לא מכוערים בעליל וכו'. אם זה משהו כזה - תנסי לפתוח את זה מולו (זה לטובתו,אפילו אם תפרדי ממנו כנראה שזה יפריע גם לבחורה שהוא ייצא אתה אחרייך וגם לזאת אחריה).

 

לעומת זאת אם זה משהו מולד כמו תווי פנים פשוט מכוערים או פגמים נוראיים בעור או אנאעארף (יש אנשים שנולדו בלי מזל) - אז במידה וזה חסר סיכוי שתמשכי אליו לדעתי הכיוון הוא לחתוך.

לא מגיע לו העונש להיות איתך.

הוא האחד שלך.

עונה לך באישי בהרחבה,
אבל על קצה המזלג - לבנות הייתי ממליצה לתת צ'אנס בהנחה שהוא יהיה אמיתי ועם נכונות להניח לרגע את הצד החיצוני ולהתמקד בפנימי.

ואשמח לעזור בפרטי

על פניו הכל בחור חלומותיך
ורק המראה חוסם...
מניחה לך כאן סרטון שהיום פרסמתי על הנושא הזה בדיוק

בעיקרון זה אפשרי לאשה לעבור את המחסום הזה
כי אשה הרבה יותר נמשכת ומתחברת לקול, לטונציה
לפנים

רק שקשה לכפות על הרגש להשתנות
יש תהליך פנימי שאת צריכה לעבור כדי להיות שם.

השאלה כמה נכונות יש לך?

עד כמה המראה מפריע?
אני מכירה כמה שהתחתנו באושר למרות שהמראה בהחלה הפריע להן. מאד אפילו..

 

 

עכשיו מבינה למה לא נמשכתי אליו למרות שמבחינה חיצונית הוא נראה ממש טוב .
זה יושב יותר על הדיבור באמת ועל השפת גוף
גם על זה אפשר לעבוד?
אם את לא אוהבת שהוא נגיד דרמטי כזה בגוף ניתן לעבוד על זה לדעתך?

סורי אם נצלתי את השירשור אם נראלך שזה ממש ניצול פשוט תגידו לי ואמחק

יש מה הנפש שלך מסוגלת להכיל ולהתפתח
ומה לא
יש מקום גם לקבל את האנושיות של עצמך.
השאלה היא איפה את עומדת
ועד כמה את מוכנה להגיע לעוד דייט
לעבוד על להתחבר למה שכן טוב בו
ומתוך זה לראות אם את מסוגלת או לא

איזה כתיבההה

וכמה נכון!!

 

מקבלים גם ליעוץ פרטני 

 

אדם מדהים שכל שיחה איתו מחדדת ומבהירה דברים בצורה מדהימה ומדייקת.

יודעת שפגישה איתו היא עסק די יקר (נדמה לי 400 ש"ח)

(אבל כיוון שהוא לא מקבל נשים לפגישה פרונטלית זכיתי כמה פעמים מן ההפקר, בשיחות טלפוניות התנדבותיות)

הוא חרדי אבל עם ראיית עולם מפוכחת ורחבה.

בכל אופן לדעתי ממש שווה.

אם מעניין אותך אשלח במסר.

אשלח לך את המספר שלו בפרטי אם אתה רוצה

לכל מיני מקומות גם נסיעות יחסית ארוכות באוטובוסים
כשאין ברירה אין ברירה
אם יש לך רכב זה משהו אחר

וזה מקום עם אחלה אפשרויות להדבקה. במיוחד בבינעירוני 

אז רכב (ולי זה בדרך כלל לא אפשרי) ואם לא אז באוטובוס או בטרמפים.

ההקפדה היחידה בתחבורה הציבורית היא שאף אחד לא יתיישב לידך בספסל, יש כמה אנשים שמקפידים לשים מסכה (אני למשל).
בירושלים למשל צפוף מאוד ברכבת הקלה ובאוטבוסים הפנימיים.

כי ראיתי שאם אני שם מסיכה אבל לידי יש נשא שלא שם- סיכוי ההדבקה הוא 70%! שזה המון..
אם זה הפוך- אז הסיכוי להידבק הוא רק 5%!
במילים אחרות, אם אני בסדר ומקפיד אבל אחרים לא יקפידו.. זה כמו אותו אחד שקודח חור בספינה ומטביע את כולם

אוקיי, תודה.
אני אחשוב על אופציות אחרות

אם אתה עוטה מסיכה אתה מגונן על הסביבה מפניך אבל אתה לא מוגן מפניהם..

מעצבן שאנשים עולים עם מסיכה ,כי בלי אי אפשר ,אבל בפועל משאירים אותה תלויה על האוזנייים כשמה שצריך להיות מכוסה לא מכוסה.

אין סיכוי שתהיה משמעת נורמלית מצד כולם, עד שהצרה לא תנקוש בדלתם של אנשים הם כנראה ימשיכו לצפצף, לא כולם אבל יותר מדי.

ואני חושבת שלגיטמי לבקש ממי שלידך לשים את המסכה כמו שצריך.

 

אין מה לומר שמי שחושש לא ממש יכול להתנייד בימים אלו בלי רכב.

ומי שמוכרח, פשוט משתמש באופציות הקיימות.

 

אבל לא צריך לוותר על דייטים בגלל זה, תמיד אפשר לקוות שלצד השני יהיה רכב

 

שבזכות זה שקראתי את ההערה שלך היום לא התפדחתי לבקש פה מאנשים באוטבוס לידי שישימו מסיכה.. אז תודה לך

עכשיו נשאר רק לי להעיז 😁

רק אומרת, שגם טרמפים נראה לי שפחות עוצרים בגלל הקורונה...
ברור שעדיף רכב, גם מטעמי נוחות סביר להניח שמי שאין לו רכב משלו ומשתמש ברכב של ההורים, לא תמיד יוכל להוציא רכב...
אישית, משתמשת בתחבצ וטרמפים, אין לי כ"כ ברירה אחרת...

למשל, אני חושב שממש לא חכם לנסוע בקו ירושלים- בני ברק

ממש מעריכה אותך על הדעה שלך  בשרשור השיחים.

ולגבי קווי ה-400, לא יצא לי לנסוע[וגם לא ייצא לי אני מקווה], אבל גם אם אתה עם מסכה, מה זה יעזור

כשעולה חולה מאומת? 

אם מדובר בהדבקה טיפתית בלבד,
והוא לא מולך או עטוי מסכה,
למה שתידבק?

אם התיאוריות של הדבקה ע"י מגע נכונות
(טרם שמעתי שנמצא להם אישוש מדעי / מחקרי, מלבד חשש בעלמא),
הסיכוי גדול יותר ועדיין נמוך מספיק.

ויותר משנה מה ההוראות של משרד הבריאות להכנס לבידוד[במיוחד מי שבתקופת מבחנים...]

אם כי, לפי ההוראות חבישת המסיכה פוטרת?

 

אבל בכל מקרה מבחנים מהבית, לא?

זה אגב די מורה שההדבקה היא טיפתית,
ולא באופנים אחרים,
כי אין סיכוי להימנע במגע בחפצים ואפילו באנשים בתוך תיכון.

יצא לי לסוע בו,

ויחסית אנשים מקפידים לעטות מסכות ויש אפשרות לשבת במרווח,

תלוי כמובן באלו שעות אתה עולה

(ממליץ על 400 ולא 402 בהקשר של קורונה,

ולו כי הוא פחות עמוס מסיבות פרקטיות).

כדאי להתרחק בגלל שיש המון חולים בב"ב

ואפשר לשמור מרחק בסביבת רוב התחנות האוטובוס.

מן הזהירות וכו',
בטח אם המחיר הוא להדיר רגל מערים שלמות.

שמן הסתם רובם תושבי ב"ב או שכונות חרדיות בירושלים שגם בהם יש הרבה חולים.
בחוץ באופן כללי סיכוי נמוך להדבק.
כמובן שאם אין ברירה אין ברירה..

ללא ספק קשה. היה לי פגישה עם מישהי באזור קצת רחוק ממקום המגורים, ורק ניסיתי לברר אם אני יכול לנסוע דרך רכבת, והבנתי שזה מורכב, בגלל שצריך שוברים, וכרטיס נסיעה מראש, ואתה יכול לעלות רק על הקו שהזמנת. קיצור די ברדאק. בסוף הגעתי עם הרכב.

אם  יש אפשרות, ברור שרכב, וגם בגלל הבריאות.

גם אם פספסת את הרכבת שלך אתה יכול להזמין במקום שובר לרכבת הבאה
(לא צריך להזמין כרטיס מראש והשובר לא עולה כסף)

1. נלחץ לה בטעות
2. היא עדיין מאד מעוניינת
3. היא שוכחת כל פעם שזה אתה

אתה ניסחת את מה היא מחפשת יותר טוב ממה שהיא יכולה, אז היא מנסה להיזכר

 

היא רוצה להבין למה לא, ואולי היא תוכל לשכנע אותך שכן

 

אולי היא מנסה לשדך בינך לבין חברה שלה

אולי יש שם משהו שעוזר לה. למשל אם היא כתבה לך מה היא מחפשת ממש טוב ומדויק, אז היא תכנס כדי להעתיק את זה למישהו אחר שהיא מעוניינת בו במקום לכתוב עוד פעם, או שהיא סתם תקרא כדי לראות האם היא יכולה לדייק יותר וכד'. 

תרגישי את הקשר ותחליטי, אין תשובה נכונה..

בהצלחה!

אני חושבת ששנינו היינו בראש.. כבר לא זוכרת מי הציע למי .
זה בהחלט הקליל את האווירה.

לי יצא לשחק גם so do you וגם משחקים קלילים יותר עם אותו בן אדם וזה היה ממש טוב, פותח את האווירה, נחמד לעשות משהו זורם כזה בלי להשקיע את כל הראש במה שמדברים ועושים. מדי פעם זה טוב לעשות את זה וכן חושבת שכדאי בשלב יחסית מתקדם לשחק, לפני זה זה יכול להיות פחות קשור.

ופשוט דיברנו על זה בשלב כלשהוא שרוצים לעשות משהו קצת יותר מעניין מסתם לדבר וחשבנו על הרעיון לשחק.

לא משחק עמוק, אבל מצחיק ומקליל את האווירה

אני לא יודעת מה שם המשחק בחנות האפליקציות אבל אולי אחרים פה יוכלו להגיד..
נכנסים למשחק ואז בוחרים קטגוריה ( בעח/ מאכלים/ פעלים וכו). לאחר מכן המסך מעביר שמות מאותה קטגוריה ואדם אחד צריך לעשות לשני בפנטומימה את המילה שיוצאת והשני צריך לנחש.( זה שצריך לנחש מניח את הפלאפון מעל הראש כך שהוא לא רואה את המילה, במידה וניחש נכון הוא מטה את הפלאפון מטה ואוטומטית זה עובר למילה הבאה וכך המטרה לנחש כמה שיותר מילים).
זה יכול לצאת ממש מצחיק..אבל אולי כדאי לשחק כשהקשר קצת נפתח, כדי לא להתפדח לעשות את הפנטומימה..
בהצלחה!

אומר את האמת.
למרות כל אהבתי לכרטיסי שיח ולדיבור דרכם~

אפעם לא השתמשתי במשחקים מאין אלו בפגישות.
מרגישה (במיוחד בתחילתו של קשר) שזה סוגר עליי, נותן שיח מאולץ ולא זורם... ולא מוביל לשום מקום.
אבל זו הרגשה אישית שלי.

עם ארוסי שיחקנו פעם אחת במשחק בסגנון, בשלב מתקדם בקשר.
וזה היה בקטנה, ויותר בקטע של צחוקים וכמה אנו מכירים אחד את השניה~

פחות רואה בזה כלי להכירות.
אבל שוב~ זו דעתי האישית..

הרבה בהצלחה~

אני הצעתי וזה לא היה קלפים למרות שזרקת רעיון..
במשחקים האלה של הילדים איך זה נקרא שכחתי שם קיצר לזרוק לסל ומרוץ מכוניות פינג פונג הוקי..זה היה ממש נחמד עד הקטע שהוא ניצח :/
נו הזה עם האסימונים

החל מהסיוט השני, כל דייט יזמתי משחק, החל מאף פעם לא וכלה במשחקי זוגיות כאלה כמו רביעיות מותאמות או סו דו יו..

לי זה היה טוב וגרם לי להשתחרר ולהרגיש יותר בנח, זה גיוון לנו את השיחה ופתח דברים לא צפויים.. אני כן יודעת שלו זה היה מוזר בהתחלה, אבל מהר מאוד הוא למד שזה חלק אינטגרלי, בעיקר משחקים מילוליים כאלה תוך כדי הליכה (אואו, אישיות וכ'ו.. )