פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 430)

ראיתי שעדיף להשכים באשמורת מאשר להישאר עד חצות.
אומרים שמקור המנהג השני שבתאי,
למרות שהסיפורים על הרב חרל"פ נשמעים כך..

כתר: תהלים צב
חכמה: שירת הים
בינה: שירת הבאר (במדבר כא, יז-כ)
דעת: שירת האזינו
חסד: שירת השמש (יהושע י, יב-יד)
גבורה: שירת דבורה (שופטים ה)
ת"ת: שירת חנה (שמואל א ב, א-י)
נו"ה: שירת דוד (שמואל ב כב, ההפטרה של שש"פ)
יסוד: שיר השירים
מלכות: הפטרת אחרון של פסח, או יום העצמאות (ישעיה י, לב - יב, ו).

אומרים את זה פשוט?

מה העניין?

יש פה אפילו אחת שיכולה ללמד אותך טעמים

בינתיים למדתי רק טעמים של שיר השירים,
עוד לא למדתי תורה והפטרה.

אין לך אחים אח אחיינים בר מצוות?
שמעתי מלא בנות שיודעות פרשות בע"פ בגלל זה,
והמהדרות - בקול ציפציף גבוה

אבל אני לא שומעת אותם מתאמנים...

(מילא אני, גבר וקורא בתורה מהבר מצווה, אבל איך את..?)

מניח שיש טעמים של שירת הים וכו' ברשת.

של איזו עדה את רוצה?

מכלי ראשון כמובן

 

יש את הסגולה- לקום באיזה 4 לפנות בוקר (אפשר גם בחצות הלילה) ולומר שירת הים בכוונה. (לזיווג בעיקר אבל נראה לי גם על מה שקשור לבני חיי ומזוני)

 

ויש גם את סעודת משיח שעוד לא עשיתי אבל בלי נדר רוצה לנסות השנה אולי. 

האמת לא שמעתי עד עוד משהו שעושים בחג הזה
 

סעודת משיח: סיפור נסיעת הבעש"ט לארץ ישראל כפי המקובל בחסידות ברסלב | אומן שלום

אמן, שתזכי לישועה שלך ממש ממש בקרוב..!

מקסים.

אמן (:

בהפרש כזה גדול ולא יצאתי נשמע לי הזוי מידי

גם אם מבחינתך זה נסבל, לא נראה לי שכדאי לך להתחייב אליו עד אחרי הקורונה

שהוא התחיל איתך

 

להיפגש זה כבר סיפור אחר...

אם זה 30 ו-44 זה הגיוני,

אם זה 18 ו-32 פחות.

 

אם שאר הדברים טובים, אולי שווה לנסות.

 

בהצלחה!

אני עוד מעט בגיל הזה...אמאלה לא😥

ובטח יותר הגיוני מ18 ו32.

 

לא לגמרי יודע מה זה עוד מעט,

אבל מקווה שעוד יותר מעט מהמעט הזה כבר לא יהיו לך התלבטויות

וגם לי זה נראה הזוי....

חתונה זה לכל החיים...
צריך לחשוב גם על הזקנה למרות שזה רחוק
לא אומר מה להחליט אבל בהחלט לקחת בחשבון

יש מה לדון על צעירים,
אבל בגיל הזה המדד הוא המצב הבריאותי,
ממש לא הגיל.

זו בדיוק הטענה שלי

בשביל ספק עוד 40 שנה

יש גם אנשים שמתחתנים עם חולה סופני כי שנה איתו שווה הכל וזה נהדר
אבל זה עוד משהו לקחת בחשבון
כמו שלוקחים בחשבון מראה או מקצוע למרות שזה לא הדבר הכי חשוב וכדו' וכו'

לך כן, סבבה.
שיהיה להם בהצלחה עם פערים כאלה, ושיהיה לך בהצלחה למצוא מישהו שאת רוצה

(ופער כזה, נראה לי שהרבה פעמים גם משפיע על צורת הקשר)

אם נשמע לך רחוק מידי את לא חייבת לצאת עימו~

מכירה זוג שיש בניהם פער של 16 שנים (!!)
ועוד זוג עם פער של 11 שנים והם התחתנו כשהיא עוד הייתה בתיכון.

הרבה בהצלחה נשמה♡.

נניח שאת בת 25 והוא כמעט 40 תחשבי עוד 10 שנים יהיה לך גבר כמעט בן 50 בבית נשמע לך הגיוני? לי פחות 

זה  גם לא נדיר שבני 50-60 ויותר מתחילים עם בנות 20..

לדעתי אין אחת שאנשים בגיל הזה לא התחילו איתה..

יותר צעירה יותר טוב, יותר מנפח את האגו, גורם להם להרגיש צעירים ו"בעניינים".

 

וחצי מפה הם גברים לידיעתך

כשכולם יודעים שהכוונה לא לכל הגברים...

אבל צריך לפתוח שמירת הלשון אנאעארף

ברור שפה זה נאמר בחצי צחוק, בסופו של דבר הבנות יודעות שרובנו די בסדר...

וכן באמת חייבים לבדוק את זה בשמירת הלשון

בטח בגברים ונשים

לענ"ד תמיד כדאי לברר קודם.

 

אבל כדי לדאוג לעצמך, ולוודא רצינות

כדאי לברר.

 

(טוב, ניסיתי למצוא ניסוח עדין, וכשלתי.

אז בלא עדין: כדאי לברר כדי שלא תינזקי. מחשיש במיוחד בפער גילים גדול)

 

מצד שני- זה די היה בטעות, למרות שהיה קשר טוב.
14 מרגיש לי קצת מוגזם...

זה עוד לא שמעתי בחיים

לדעתי תתייעצי עם ההורים/ דמות מבוגרת שמכירה אותך ורוצה בטובתך.
אני לא הייתי מעוניינת כנראה, אבל אני זו אני ואת זו את

בפורום נשואיים טריים ;)

אמן על איחולי המציאה,
פחות על להסתובב שם בפורום
קל שלנ''ו הרבה יותר שווה מהרי החושך שם

טורי דפירודא..🤐

מה שהולך שם

אין לי מושג למה באמת זה כך .

 

אבל ברור שאי אפשר להשוות את האיכות והרמה של נשו"ט ושלנ"ו ()

מבחינת השואלים, המגיבים, וכל השיח

נכון

 

חינוך ,הוראה, רבנות און משהו כזה

מעריך מאד

(חלון ההזדמנויות נשאר פתוח למענה, למי שעוד רוצה)

נראה לי כיוון של קידום נוער

אין לי דעה אז לא שלחתי בפרטי. אבל רציתי לחזק את ידך בדרך ושיהיו בחירות מדויקות. מעריך את הקצת שראיתי ממך כאן. ובע"ה תבוא לבקר כבעל הניסיון בלבד. בהצלחה!

@אחיה1
תודה שהרמת את הכפפה

שהקב''ה יחזיר לכל מי שהתעסק עם זה כגמולו, וימצא את זיווגו בקרוב ממש!

@ברוקולי

מדהימים!! כל הכבוד!

תודה רבה

בעז"ה שיצאו מפה הרבה בתים.

פשוט אין מילים.

אשריכם. תודה ענקית.

ושתזכו להיות שליחים טובים לשמח רבים נוספים.

ממש רציני

זיכוי הרבים לגמרי

רמת גן.
אשלח בפרטי מספר של השדכן עכשיו

שדכנ/ית בחומות? 

(בסמסים ולאענו..)

לא מכירה אותם. אבל קורות תקלות לפעמים

 

אנחנו יודעים שהוא פועל 

שאפו

אז עדכנת אותי שהחבר'ה שלנו עבדו על זה ;) 

איזה סיפור יפה

זה זכות לכל הצוות שעבד על זה

משהו לא תקין ב"קישור רשמי" לקראת הסוף.

נכנסים לדף שאין אפשרות לעשות בו שום דבר.

 

ויישר כוח על העבודה!

מקווה שגם לי יש חלק בכך כמייסד "המדריך לפורום" (אי שם בראשית שנות רווקותי הבלתי נגמרות )...

אתם פשוט אנשים מצחיקים!!!! - לקראת נישואין וזוגיות

 

סיכום ביניים-'שידוכים-איך 'אוכלים' את זה?' - לקראת נישואין וזוגיות

הלוואי שתתני לי
לקרוא לך את הלב
כמו פרח הנקטף לעת שקיעה
כמו אושר חרישי צפון
שלהבת בוכיה

הלוואי שתתני לנו סיכוי
להיפגש, כמו אז
כמו פעם
לוואי בין אושר תומך
נדע שנית
לפרוח כמו זעם

הצומח בין ערביים
המכה כמו זריחה
לוואי תדעי תמיד
שבלעדייך
חיי הינם בדיחה

כה הרסנית
כה משוועת
לשמוע לחישותייך
האוגרים בלילה
צלילי שתיקה
הנדמים לנצח
נשימותייך

אז בואי עכשיו
נשמי את שיריך
השואפים לנצח
להשתלם

לוואי כמו ברק
המכה פעמיים
אושרך ואושרי
יחדיו יתעצם

קודם כל, טוב להוריד את הדמעות שעלו...

 

אביא לך דיבור, שאתה ודאי מכיר,

מהמחבר של החתימה שלך:

"אמר התם: מה לי בזה?

זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי.

ועוד, למה לנו לדבר מאחרים?!...

והיה רק מלא שמחה וחדוה תמיד".

 

אשריך שאתה מוכן לעבוד!

בע"ה רקב העצמות ייצא ממך,

ותחזור לשמחת עולם בע"ה!

שתזכי לכל הישועות בקרוב ממש בע"ה.

לא חושבת שיש נוסחה, אבל משתפת בדברים שעוזרים לי-

 

קודם כל, נותנים מקום לדמעות

זה באמת לא פשוט (גם עצם התקיעות ב'שוק', וגם הסיטואציה הספציפית הזאת), ולפעמים לנסות ישר 'להילחם' בזה רק מעצים ומנכיח את זה יותר (להבדיל, אבל כמו 'אל תחשוב על פילים ורודים').

זה בסדר שכואב ושיש קצת אגו לפעמים (אני לא יושבת לך בלב, אבל לי באופן אישי זה לא נשמע כמו אגו..), ונראה לי שיש לדמעות האלו ערך גדול (גם בפן הנפשי, וגם בעיני ה').

 

בעייני, אחרי שעושים את זה- קל יותר לשחרר. 

 

ומכאן- לנסות לנתב את הדברים ולהשליט קצת את המוח על הסיטואציה (לא ארחיב מדיי כי אני בטוחה שהדברים ידועים לך):

*מה ששלך יגיע. בלי קשר למה שהגיע או לא הגיע כבר לאנשים אחרים (הרי אף אחד לא מתחתן 'על חשבוני')

*רבש"ע מעביר כל אחד את התהליך והדרך שמדויקים לו, ובעז"ה הדרך שלך תצמיח בסופה משהו טוב שיהיה אתה ואשתך.

*ב"ה שהוא מציע (פשוט יושב לי בראש שלפעמים יש את אלה שמתחתנים וקצת שוכחים שעכשיו היכולת שלהם להציע לחברים דווקא גדלה..)

*יש למקום הרבה שליחים. לפעמים גם כאלו שלא נראים לנו ממבט ראשון. יכול להיות ששווה למרות הקושי שבדבר לנסות בכ"ז לשמוע את ההצעה.

הרב שלי אוהב להגיד לנו הרבה פעמים בשיעורים ש"החיים הם לא תקופה קלה"... וזה משפט כל כך נכון אחי, כי לא קל, אפילו קשה, קשה מאוד!
ובמיוחד בנושא הזה שהקושי הוא כל כך אישי ואי אפשר לחלוק או לשתף אותו באמת עם אף אחד אחר, אחרים יכולים להזדהות או לחוש אמפתיה, אבל לא מבינים את גודל החיסרון, את עוצמת הגעגוע למשהו שמעולם לא באמת היה לנו ועדיין החיסרון שלו כל כך כואב ומוחשי...

יחד עם זאת הכאב הזה הוא אישי שלך עם ה' יתברך... וזאת נקודת הבניין הכי גדולה לדעתי, ההבנה ש"מאת ה' הייתה זאת" ושאלוקים פועל לפי ההלכה שלא ניתן למנות שליח לשליחות שאין בכוחו לעמוד בה, ואם זה הקושי שלך אז אתה צריך לכאוב אותו בשמחה... זה לא מקטין את הכאב אבל כן ממתק אותו...
אשרייך אחי!

נכון, זה קשה ומבאס, זה בסדר, זה טבעי, תכיל את זה וקח את זה לתפילה ממקום גבוה יותר.
"אלולי הקנאה אין העולם מתקיים, לפי שאין אדם נוטע כרם ואין אדם נושא אשה ואין אדם בונה בית (שוחר טוב לז,א). כי כל אלו העניינים באים מחמת שאדם מקנא בחברו." (מתוך אורחות צדיקים)

כן, זה צובט, אבל יש גם פן חיובי שיכול לקדם אותך בתוך כל זה וזה חלק מהמסלול, תעלה את זה לה' ודע  שאין אדם נוגע במוכן לחברו, זמנך יגיע ממש בקרוב ובע"ה תבשר אותנו בשורות טובות..! 

אני יכול להגיד לך כשדברים לא היו טובים באירוסין ואז חברים אחרים התארסו והתחתנו ואז שהתבטל אז בכלל כל מי שמתארס וכו יש צביטה בלב.

אגחד לך מה עזר לי. לשמוח פי אלף בשביל החבר. להשתולל ולצעוק ולשיר לו. באמת שזה עזר.
אני מרגיש שיש אנרגיה בתוכנו שחייב לצאת ואנחנו יכולים אולי לנתב אותו לכיוון שאנחנו בוחרים. אז לרקוד ולשמוח ולהשתולל ולהוציא את האנרגיה הזאת למקום של הלהיו. שמח בשבילו ולא ממקום אחר חלילה.

וכמובן להתבודד ולהגיד לה' את האמת של הרגש ושאתה נעלב ממנו יתברך כי למה .. וכו חחח

וכמובן אתה מוזמן לפנות אלי בפרטי לעוד חיזוקים

שאתה חי בתפיסה של "מי שגדול יותר מקבל יותר או יכול יותר" וזו תפיסה של מוסדות לימוד כמו בית ספר ישיבה וכו'.
שבהם יש סדר בכיתה ב יודעים פחות ויכולים פחות מכיתה ו' וי"ב. החיים בנויים אחרת. יכול להיות שתעבוד באיזה מקום והמנהל יהיה גדול ממך בשנה שנתיים.
כלנו שואפים ורוצים להתקדם בחיים, כמו הרצון להתחתן. אבל הוא לא צריך להיות מתוך תחרות עם האחר.
זה שהוא התחתן יותר צעיר אז זה המסלול שלו וזה מתאים לו. אתה וכל אחד אחר הוא שונה אז יכול להיות שיש לך מסלול שונה.
אתה עדיין בגיל של ישיבה אז אתה צעיר ובעז"ה תמצא.
נראה לי שהסתכלות פרופרציונלית על המצב, פירגון ואופטימיות יכולים לעזור.
בהצלחה ובשמחות בקרוב!

שמה שנכון לו לא נכון לך
אתה רוצה את האישה שלך , לא את שלו זה דרך אחרת שונה.
שהיא מדויקת לך.
יש איזה מקום שהרב קוק צועק על זה זעקה די עם ההשוואות
אני התחלתי ללמוד הוא לא הוא התחתן אני לא.. לו יש ילד לי לא..
יש לך דרך תסמוך עליך ועל ה' ותעשה את הכי טוב שלך
ותזכור הדרך שלך היא שלך.
נכון זה לא פשוט אבל בעולם מתוקן זה ככה.. אם באמת היינו מבינים שזה שיש לו משהו שכרגע אין לך לא אומר שלו יותר טוב .
נבין ונפנים ובעז"ה שנפנים את זה לא בדרך הקשה.

מותר שיכאב לנו כשיש למישהו משהו שאנחנו גם כמהים לו.
זה לא מנוגד לרגשות השמחה שיכולים להצטרף..

תן לעצמך את הזמן,
ובנתיים תן לו תחושה שאתה הכי מאושר איתו..
מקווה שהאושר יגיע, וגם אם לא- הכל טוב. אתה בן אדם..

אתה אנושי. וכל הזמן יהיה את הקונפליקטים האלה
אחרי חתונה זה לא נגמר.. כי כל הזמן יש השוואות..
זה קשה... לפחות כך אני...
מנסה לעבוד על זה, אבל אם לא מצליחה אז זורקת את הדמעות לה'....
רק הוא... ב ה צ ל ח ה. מחכים שתכתוב פה שאתה גם רוצה להציע.....

תחנונים לד', במקום למקום של צער ולחץ. זה משדרג את הבקשות ומשחרר את הכאב. 

וידוי אישי,

כשחברה מאוד טובה התארסה בתקופה מורכבת שלי, והתקשרה להודיע (לא ידעתי שהיא יוצאת או מש כזה) ניתקנו את השיחה כי בכיתי. (וסורי, לא מאושר צרוף)

אני זוכרת את הכל מעורבב, שמחה, עצב, עצב, כאב, ואי אמון (לא הגיוני שאני בוכה כי טוב לה. לאלא.לא.)

 

אבל לומדים להפריד.

עזר לי מאוד לומר לעצמי שיש בי שני חלקים: האחד שמח, מאושר, עולץ. כי החברה הטובה שלי מצאה את שלה, והיא מקימה בית. 

והחלק השני הוא חלק אחר שכואב, שנצבט כל פעם שהיא מדברת עליו/ איתו, שהיא חיה את החלומות שלי. והוא לא כואב בגללה. הוא כואב כי חסר לי. והיא? רק מזכירה. (נוירוני מראה פעילים, זה הכל;)

ובכל פעם להגדיר מחדש מהו החלק שפעיל עכשיו.

 

 

ההפרדה הזו עוזרת למקד. באמת.

לעשות את ההפרדה הזו בין החיים שלי, התהליכים שאני עוברת, מסלול החיים המדויק לי. לבין החיים שלה.

(היכולת הזו היא בונוס אדיר לחלקים נוספים בחיים)

 

 

 

זו עבודה קשה, באמת.

והיא רודפת אותנו לאורך זמן. 

(לא, זה לא נעלם במזל טוב ראשון באירוסין)

אבל היא יכולת נרכשת.

 

(אפשר הפיאנד? אז היום, כשהנפש הכי קרובה אלי מאורסת, תמזלטו. כןכן.

אני מאושרת, מאושרת ממש)

 

 

ואיך הפכה תגובה פשוטה לספר זיכרונות ונוסטלגיה?!

 

הרבה הצלחה,

שמחה,

וזיווג הגון.

 

 

 

 

 

 

בעזרת ה' אענה מחר...
יש לי מנייין מרפסות להספיק

 

אם היית שואלת אותי עד לא מזמן הייתי אומר לך שכלום, אין שום דבר שאקח, הכל אעשה שונה.

החל מסדר ודברים מעין אלו ועד השקפה וצורת חינוך הילדים.

היום אני יודע שזה לא נכון, ולקחתי המון דברים מהבית, רק שלא הייתי מודע אליהם.

 

בעקבות איזה שיחה שהייתה לי עם חבר, ועוד שיחה של אותו חבר עם חבר אחד, וכמה מחשבות הבנתי משהו..

 

קיבלתי בבית נאומים חוצבי להבות על כמה X זה טוב, בוודאי לעומת Y. המון שיחות בשולחן שבת בדיברי תורה, סתם ביום יום וכו'

ואני תמיד נמשכתי אל אותו Y ובאמת התחברתי לזה, כיום אני גם מאמין שזו הדרך הנכונה, וכמות השיחות ששמעתי על כך לא השפיעה..

מצד שני, יש דברים שאף פעם לא אמרו לי, זה היה ברור מאליו, ולא היו על זה שאלות כלל. אותם דברים כיום ממרום שנותי, אני הרבה יותר מאמין בהם והולך לפיהם.

 

(אז המסקנה היא שאולי אין לנו בחירה חופשית?)

אני אמנם עוד לא בכיוון
(גם של השוקולד כי אנחנו לא אוכלים)
אבל אני אשמח לענות על השאלות המענינות הללו.

הבית שלי יהיה בעזרת ה' שמח, ויהיה בו יותר שלום ואהבה מופגנים.
המוטו שלו יהיה אהבה ללא תנאי.
והוא יהיה דומה לבית העכשווי שלי בזה שהוא יונהג באותה דרך בעזרתו, יהיה שם מלא ילדים קטנים וגדולים, והוא יהיה שמח ומצחיק, יהיו שם ישיבות משפחתיות עד אמצע הלילה, ומוזיקה תמידית, והמון צחוק ושמחה ואושר.

מה גרם לי לבחור בזה?
אממ,
אני חושבת שהצורך העכשווי שלי בדברים שאין אותם כרגע,
והאהבה שלי לדברים שיש אותם,
הגיוני סך הכל.

תודה, אמן ואמן, גמלך

אז קפה אפשר?

אשתדל לשמור לך שוקולד לאחרי החג.

 

בעז''ה

כל שתבקשי לו יהי

|מתאפק|
|מתאפק|
|מתאפק|
|לא מסוגל להתאפק יותר|

בבית שלי ככל הנראה יהיו שני הורים חיים(אני מקווה לפחות)

 

(מצטערת אם הייתי צריכה לכתוב אחרת)

ואמן

 

אז הדומה בעזרת ה' 

אווירה של תרומה ולהיות חלק מהקהילה (כבית) 

שמחה לעזור למי שצריך 

(וכנראה מאבקים פנימיים כדי לא להגיע לשבת מוכנים בדיוק להדלקה אלה לפני)

חינוך מדהים כזה לילדים בעזרת ה

 

 

שונה בעזרת ה'

יותר סדר 

יותר (משהו שהתחיל מהצד של אמא שלי בשנים האחרונות ) מודעות וידע איך לעזור לכל ילד בדרכו (לכל כיוון של רגישות או צורך)

אמא יותר רגועה ופנויה רגשית בעזרת ה'(ואמא שלי מדהימה אל דאגה)

יותר מגע 

 

 

 

 

 

 

מהכתיבה כמה בגרות שוני יחודיות מהמם בעיני
סגנון כתיבת השירשור




בנוגע לשאלתך אני חושבת שהדומה (כן , אנחנו מדברים על בתים שיקמו בעתיד, אז הכל זה משאלות לב...)
שיהיה לי כמות אהבה ונתינה כמו של אמא שלי. ההורים שלי הם המשענת שלי ,אני תמיד יודעת שאני בטוחה איתם
. אני מקווה בעז"ה שאני אהיה ככה למשפחה שלי.
גם הצחוק שקיים להאיר פנים לכולם ...


השוני זה שאני מקווה שהבית שאקיים יהיה יותר רוחני בפועל
קצת יותר מקפיד על מצוות מבחינת אמונה .
למרות שגם בנושא הזה יש כל-כך הרבה מה ללמוד מהם אז קצת יצאתי מבולבלת .

שאלות טובות ומורכבות..

נראה לי שלכל אדם על הכדור הזה עברה מחשבה של 'אצלי בבית זה לא יקרה!!', 'אני לא אהיה אמא כזאת' וכו וכו.

ומיום ליום, אני מבינה שכל הדברים שאמרתי שלא אהיה, עומדים לי בפרצוף וצוחקים. וזה עוד לפני שהתחתנתי, ולפני שכל שאר הדברים שלא אמרתי בקול, יצטרפו לעמוד גם

אבל.
יש דברים שעליהם לא אוותר. גם אם זה יעלה לי בהרבה דברים.
• פינוקים כמו שרק אמא שלי יודעת לפנק. בהכנת אוכל מושקע ואהוב לכל אחד, בכביסות גם אם זה אומק6 לעמוד ולשפשף עד 2 לפנות בוקר, בטיפול בבירוקרטיות שאף אחד לא בקטע לטפל ועוד ועוד.
אמנם אני מקווה להצליח להביע את האהבה שלי בעוד דרכים שהיא לא מצליחה, אבל הלוואי ואצליח קמצוץ ממה שהיא כן.
• מקווה ללמוד לא לשמור דברים בבטן. עבודה קשה, אבל בדרך הנכונה..
• לדון אנשים לזכות, וללמוד מכל מי שמסביבי. בלי סטיגמות, בלי לזלזל. אמן.
• הלוואי והילדים שלי ידעו שאני ובעלי שם בשבילם לכל רגע. שנשמור ונגן עליהם מכל דבר. ששום דבר לא יצטרך להיות נסתר ממנו מתוך פחד או בושה.
פתיחות והכלה, מיניות בריאה, עולם בריא.


ויש עוד הרבה. אבל לא אלאה אתכם 🙈

רק הקדמה:

ברור שאעשה את כל הטעויות של הורי היקרים,

שהבטחתי (רק כי אסור להישבע) שבחיים לא אעשה,

וברור שאעבוד כדי להשתפר ולהיות יותר טוב.

 

דמיון:

- איפוק

- מסירות

- קבלה ללא תנאים

- הומור

 

שוני:

- דרך חיים ורמה דתית

- תקשורת אחרת (ת"מ), פתוחה ומקבלת יותר.

- שמחה בראש סדר העדיפויות (לא, זה לא הומור)

- חלוקת תפקידים אחרת

- סדרי עדיפויות אחרים

- עיסוק ציבורי (כשהבית ראשון, ברור)

 

בקרוב אצל כולנ"ו בע"ה!

ושוב תודה ל@מחפשת^

תיפגשי עם בחור ותבדקי אם הוא מתאים לך.

 

ההבדל הוא בעיקר מבחינת הנפשות,

ופחות מבחינת ההשקפה.

לבת הקלאסית, יהיה קשה להבין מה ההבדל בהשקפה

(כבר שמעתי ממישהי שאחרי הגירוש היא לא מסוגלת וכו',

אבל היא הייתה היחידה ורוב הרווקות היום בקושי זוכרות משהו מהגירוש).

 

להגדיר את ההבדל אין לי מילים,

ואני מחכה לגאון שימצא אותם.

 

בהצלחה!

שתמצאי בחור ירא שמים שמתאים לך,

ילמד איפה שילמד

שוב, בגדול, זה
חשיבה עצמית

הר-המורניקים שחושבים לבד
וראיתי מרכזניקים שפחות.

זה משהו נפשי. אין לי מילים להסביר.

וגם: תלמידי הרב צוקרמן זו מחלקה נפרדת.
הם לא כמו תלמידי ר' עודד או הרב מרדכי. זה אחר.

לגבי הפסקה הראשונה, כתבתי בגדול (פעמיים😏).
ודיברתי על הישיבות, בחורים זה אינדיבידואלי כמו שאמרתי..

בין הבחורים? כל אחד לגופו של עניין.
לא כדאי להינעל בגלל הישיבה.
לברר נק' חשובות, הן יכולות להימצא בכל אחת מהישיבות. בשום ישיבה לא כל הבחורים אותו דבר.

בהצלחה!🙂

הוא אמר שהוא לא באמת ככ יודע.

ההבדל ההשקפתי לא משחק תפקיד כל כך מבחינת גישה לתורת הרב קוק והסכסוך עצמו (כלומר הוא משחק הרבה תפקיד אצל הרבנים אבל לא אצל התלמידים בשיעורים נמוכים), ונכון שיש יותר סטיגמה שבהר המור אין חשיבה עצמאית אבל נתקלתי בכמה יוצאים מן הכלל הזה. צריך לבדוק לגופו

כמובן שיש קצת הבדלים בהשקפה אבל ממש לא מהותי..

אצבע על ההבדלים, אל תצפי מהבחור לעשות את זה.

כנראה שהוא בחר את הישיבה לפי מה שהיה נראה / נשמע לו מתאים, ובתקווה שזה התברר כנכון ולכן הוא עודנו שם.

ואם את יודעת את ההבדלים (שלדעתי נמצאים בעיקר בגישות, בין הבחורים לא בטוח שתראי הבדל..) אז כבר אין את השאלה ותוכלי לבחור את הבחור שחי את הגישה שאת מעדיפה שיכול להיות בכל ישיבה.

נראלי שאין צורך להיכנס לזה. נסי לצאת עם בחורים משתי הישיבות, אם תרגישי שיש סגנון שיותר מתאים לך באחת מהן, תשמעי הצעות ממנה.

ההבדלים הם בעיקר בהשקפה.
מכירה כמה בנות שבהשקפה יותר קרובות לאחת מהן ונשואות לבחורים שלומדים בשניה.

על השאלה הראשונה-אין פערים משמעותיים,זה ככלל הישיבה לעומת הר המור.
בישיבת מרכז הרב יש ספקטרום יותר רחב-יש יותר בחורים שלומדים חסידות,ר' צדוק מלובלין יותר מופיע,ואני חושב שהסגנון כלפי העולם המודרני（סמארטפון,מצעד התועבה,מפלגת נעם,חזון）הוא שונה.
בהר המור הסגנון יותר סגור（כלפי העולם המודרני）והחברה יותר דומים אחד לשני.
זה נכון שבמרכז הרב יש יותר פתיחות מחשבתית אבל גם בהר המור לא כולם חושבים אותו דבר.
הפילוג שהיה נמצא הרבה יותר בישיבת מרכז הרב מאשר בהר המור.
בהר המור יש יותר ממלכתיות מאשר בישיבה.

אם אפשר להעיר,אני חושב שאת מתחתנת עם בחור ולא ישיבה,וזה שהבחור מישיבה אחת לא אומר שהוא יותר מתאים מאשר הבחור בישיבה השניה.

זה מדד לזה שהוא יעזור לך יותר עם הכביסות? עם הילדים? עם התורה? לאאא...

בחירה בין ישיבות מרכז והר המור היא אבסורדית וחסרת משמעות. אבל כן יש משמעות איפה הגבר למד כשמדובר במקומות ששונים משמעותית אחד מהשני. כך לדוגמא זה אומר משהוא כשבחור אחד למד בישיבת הר המור לעומת בחור אחר שלמד בישיבת מעלה גלבוע.
וזה רק דוגמא 😁

זה אולי אומר מה הקו מחשבה שלו מבחינת דרך תורה. הרב קוק או חסידות או חרדים.. וגם לא תמיד..
אבל האם זה נותן לו תעודת כשרות למי שהוא? לא.
האם זה אומר שהוא עוזר בכביסה ?
האם זה אומר שהוא עוזר עם הילדים?
האם זה אומא שהוא מדבר בכבוד ושומר על כיבוד הורים?
לא לא לא לא

מסכימה. זה אומר על הקו מחשבה שלו מבחינת דרך תורה והגיוני לבחור גם על פי זה. צריך להיות התאמה באופי הבית שרוצים להקים מבחינת רמה תורנית.

גיל זה רק פרמטר קטן ממכלול שלם של בנאדם...

ברור שאפשר לדון לכף זכות.

את כנראה מושכת בעיניו, שזה אחלה,

גם אם את צנועה וחסודה, שזה יותר אחלה.

וכל הכבוד לך!! גיבורה ממש!!

 

מניסיוני, היה קשר שלה היה מאוד קשה עם נגיעה,

לא שידרתי ולא רציתי שום דבר, והיה לה קשה.

הגיעו מצבים גבוליים שניצלתי מהם בנס,

ולא כי שידרתי שום דבר.

קל וחומר במקרה שלך, שהוא גבר בריא,

עם יצר שמתעורר מכל שטות. הכי הגיוני בעולם.

את צדיקה, ויכולה להיות רגועה ממש.

 

בהצלחה!

שמעי.תמיד צריך לדון לכף זכות
זה לא פשוט לשחרר נגיעה אבל ברגע שרואים בחד משמעי שלא והוא לא מכבד את זה , אז לדעתי עשית את הצד הנכון. מפחיד לשמוע את הקטע הזה

שהוא לא כיבד אותך ואת הבחירה שלך, למרות שזה היה מאד ברור לו, ולא משנה מה הסיבה.

אפשר תמיד לדון לכף זכות.
אבל טוב שסיימת עם זה.

לא נראה לי הגיוני שאמורה להיות בעיה בשמירת נגיעה. אם מישהו לא מסוגל לשלוט בנגיעה באשה זה נראה לי דבר מאוד בעייתי.

מצד שני אני כמובן לא יכול לשפוט אותו כי כל אחד יש לו מזג אחר וניסיונות אחרים.

הוא חייב לכבד את רצונך.

היה עוד דברים שהרגשת שהוא הרבה יותר קשוב לעצמו מאשר לך?
תעני לעצמך לא חייבת פה..סתם נק'למחשבה

נשמה~

כמובן שהגיוני שהבחור מרגיש שהוא רוצה לגעת גם אם את אינך במקום הזה,
הראש שלהם עובד בצורה טיפה אחרת.. וזה בסדר.

מה שאת מתארת כאן זה שהוא ממש ניסה לגעת בך פיזית,
לא רק רצה..
אלא ממש ניסה.
וזה ממש לא בסדר לא משנה כמה הרצון שלו חזק.

אני מאמינה שאת רוצה שהבחור שתקימי איתו את הבית שלך יהיה בחור שיכבד אותך ואת הבחירות שאת עושה..
ולא אחד שיתייחס אלייך כאל חפץ שכשמתחשק לו הוא נוגע.

כמו שאמרתי כבר הגיוני שקשה לו,
הבעיה שהוא לא כיבד אותך..
ועשית טוב שלא המשכת בקשר.



הרבה בהצלחה.

בטח שיכול להיות רצון לגעת בלי שדר בכיוון הזה מהבחורה. את בסדר גמור!
אבל לנסות לגעת בלי רצונך זה באמת קו אדום בעיני בלי לשפוט את הבחור. את לא צריכה לנסות לדון לכף זכות, זה לא שאת ממשיכה איתו בקשר..

אבל הבחור הזה חצוף מחוצף!!!! זה ממש מראה שאין לו ולא היה לו שום כבוד אליך. ותדעי לך שטוב מה שעשית. כי ברגע שהיה נוגע מחבק או כל דבר אחר ואת זורמת אתו כבר לא בטוח שהיתם מתחתנים כי כבר קיבל מה שרצה וכבש את היעד כ'כ כואב לי לשמוע על הסיפור אבל עם כל הכאב שבו אני חושב שאת צריכה להודות לבורא עולם כי את צריכה משהו יותר דתי כי נגיעה גורמת לעוד נגיעה ולעוד חיבוק ואז בסופו של דבר מוצאים את עצמך בלי כל מה שכ'כ נזהרת ושמרת ובמיוחד אחרי שדיברתם על זה אם הוא לא מבין זה חוסר כבוד ומי אמר שאחרי החתונה גם תבוא לו בוסית יפה אולי גם איתה הוא לא ישמור? בקיצור רק לחייך ולשמוח על הצעד אני בטוח שלבורא עולם לא בעיה להביא לך משהו הרבה יותר דתי שיהיה לפי כל מה שאת מחפשת

הן מחזקות אותי מאוד.
אני לא רוצה לחזור לבחור, זה ברור לי. אבל לפעמים מנקר בי הספק אם אין מקום לבחון שוב את הקשר כי הוא מאוד הצטער. בפגישה האחרונה ממש צעקתי עליו שלא כהרגלי כשראיתי שהוא שבוי בתוך העולם הפרטי שלו ולא כ"כ רואה אותי.
הניגוד לרושם שמצטייר הבחור באמת בעל מידות טובות, בעל חסד וחן, כריזמתי.
התייעצתי עם אנשים קרובים שמכירים את שנינו במהלך הקשר עד שהתחילה בעיית שמירת הנגיעה בחודש השלישי-רביעי לקשר - בזה לא שיתפתי אותם כי לא רציתי לקלקל את שמו הטוב.
מה רציתי בשיתוף הזה? לקבל חיזוק חיצוני. ואת זה עשיתם. מודה לכם.

זה הוא שלא בסדר..
זה לא נפילה אלא חוסר כבוד. ממש לא לעניין

שמירת נגיעה זה דבר שדורש כוחות. באסה שהוא לא עמד בזה וכל הכבוד לך שעמדת על זה

כל הכבוד לך על העמידה במשימה הלא פשוטה !

אני אישית חושב שקודם כל לפני שאת מבררת אם לחזור אליו תוודאי עם עצמך אם את באמת רוצה אותו למרות שהוא לא הכי דוס כמו שאת רוצה.
(תדמייני מה את רוצה שיהיה שם ברמה הכי פרקטית)
לאחר מכן שאת מגבשת את העמדה במידה ואת חושבת שזה פתיר, תפני אליו ותגידי לו אם באמת אתה רוצה / שואף /בדרך לזה..
במידה ואת חושבת שזה מסתדר לך עם כל האישיות שלו והמידות טובות אז כן תמשיכי את הקשר .

בנוגע לשמירת נגיעה- אני אישית חושב שזה בא ממקום טוב,שהוא רוצה להרגיש אותך ולאהוב אותך והוא בא לבטא את זה דרך המגע(לא בהכרח שזה נכון) אבל ככה אני חושב.

לא חושב שהמעשה שעשה הוא טוב- אין ספק שיש פה צד שהוא לא מתחשב.
אהל לפעמים הצורך הזה בא דווקא ממקום של להיות יחד להרגיש אותך יותר

לא יודע איפה הבנת את זה במה שכתבתי.
פשוט אני מאוד מאמין בתשובה ותיקון.
אנחנו בני אדם,וטועים..
במיוחד שהוא אמר סליחה והבין שזה לא ראוי..

ביקשת שלא אז זה לא נקודה .

תקשיבי אני בעצמי יצאתי עם בחור שהיה בשלבי התחזקות מבחינתי הבהרתי לו חד וחלק בי אתה לא נוגע אני שומרת נגיעה וזה הכי חשוב לי בעולם! והוא לא נגע אפעם ולא יצר שום סטואציה
מבחינתי הבחור לא כיבד אותך וזה חמור מאוד מאוד בעיני
וזה אפילו לא עניין של משיכה כמו שכתבו לך פה אלא פשוט לא לעניין !!! חוסר כבוד
וזה שאמרת לו כמה פעמים וכל פעם הוא יצר את זה מחדש זה כואב מאוד מאוד לקרוא

מרגיש/ה.

מה שעושים בפועל, מה שבוחרים לעשות,
במקרה הזה- לגעת
לא יכול לעבור בשום צורה אם זה לא נובע ממקום הדדי

אנחנו בני אדם ויש משיכה אבל צריך להתגבר על אחרת מה אנחנו שונים מחיות??? שלא נתנסה

ואפילו ששני הצדדים רוצים זה הורס

השאלה אינה אם זה "הגיוני שתהיה בעיה" אצלו בענין, כשאצלך ברור שלא. השאלה היא הנסיון לעשות את זה למרות ההבהרות שלך.

 

וה"הסבר" שלו כעת, רק מראה את הפער. הוא לא אומר שטעה בעצם ההתנהלות, אלא ש"חשב ששניכם באותו מקום רגשי"... (זה גם נראה קצת מניפולציה.. כבכיול הבעיה לא אצלו אלא "אצלך"), כאילו זה פשוט כי אצלו יש יותר "רגש", שזה כמובן הבל הבלים. יכול להיות רגש אהבה אמיתי, ולא נוגעים לפני נישואין. אדרבה, אוהב את האדם - מתחשב בו לפחות, אם אינו בעצמו במקום של ההבחנה בין הרגש לבין התנהלות כזו טרום נישואין.

 

מאחל לך למצוא מישהו מתאים לך. 

שאפו ענק ענק
כ"כ לא ברור מאליו הדבקות שלך בהלכה
בעיקר שאין לך פרטנר.
בע"ה שבזכות שמירת ההלכה, הקב"ה ישלח לך את אישך בקרוב.

דבר ראשון כותרת.
דבר שני בנוגע לשאלה שלך, לדעתי (מניסיון) הקושי בשמירת נגיעה מגיע גם כשזה לא בהכרח הדדי. מה שכן, זה נהיה הרבה יותר קשה כשהקושי הוא של שני הצדדים.

בקשר הנוכחי שלי קרה לי שרציתי (וגם לא רציתי) לגעת, אפילו כשלא היה שום רמז אפילו לשדר הכי קטן מהצד השני, לכן מהכיוון הזה אני ממש יכול לומר לך שזה הגיוני ושאת יכולה לדון על כך את הבחור לכף זכות.
עם מה יותר קשה לי בסיפור שלך? עם זה שהוא המשיך וניסה בכל זאת. לא לגמרי הבנתי את מה שהיה שם בסיטואציה אבל לפי הבנתי הוא ניסה, ואמרת לו שזה לא מתאים, והוא בכל זאת המשיך באותו רגע לנסות. שזה מבחינתי קו אדום, כי זה לשים את הרצונות שלו לפני הכבוד שלך, וזה קצת לא מאפשר להסתכל על זה ב"כף זכות" ובצורה חיובית.

אני אוסיף בכל זאת ואגיד משהו שלדעתי הוא חשוב (מבחינה הלכתית ההלכות בנושא ברורות אבל אני מדבר מציאותית על המקרה ולא מבחינה הלכתית אז לא לתקוף אותי) - הבעיה היא לא בכך שהוא ניסה. אני ממש לא שופט אותו על זה כי מנסיון יש רגעים של קרבה שזה מאוד קשה לא לרצות את זה, ולהימנע מלהגיע לשם (אני יכול להגיד על עצמי שכבר הייתי חוצה את הגבול בקשר הנוכחי לולא חברתי הצדיקה, כי לפחות בהרגשה שלי זה היה ממש להפעיל שרירים כדי להשאיר את עצמך במקום ולא לגעת). הבעיה היא נטו בכך שהוא ראה שאת לא שם ו*ניסה בכל זאת*, וזה סוג של "לכפות" את זה עלייך. ושם זה כבר הופך ללא בסדר. כי זה מעיד על כך שכנראה אכפת לו נטו מהרצון והסיפוק שלו.
 

ההורים לא תמיד צודקים,
אבל תמיד צריך לכבד אותם.
יש תשובת מהרי"ק שהביא הב"י ביורה דעה רמ,
לפיה הורים לא יכולים לקבוע לבן עם מי להתחתן,
וכנראה גם לא שום דבר שלא נוגע לגופם (מאכיל ומשקה וכו').

אומרים שאצל בנות זה יותר חזק,
ויש עניין של מבית אביה לבית בעלה,
אבל הקשר להורים נכון תמיד.
כדאי להקשיב להם, וכדאי לתת להם לדבר,
והם מצידם לא צריכים לכפות את עצמם.

מעניין אותי,

כשאתה כותב אצל בנות זה יותר חזק, לאיזה כיוון אתה מתכוון?

 

ראיתי שהרב אבינר כתב בשו"ת ס.מ.ס שאין חובה להישמע להורים בנושאי שידוכים.
לכאורה פשוט שהוא צודק, כי "כיבוד אב משל אב", כלומר מבחינה הלכתית כיבוד הורים הוא מחויב רק כאשר זה מהכסף שלהם ולא שאדם נדרש לוותר משלו בשביל לכבד את הוריו. (ראוי גם לעזור מבחינה כלכלית אם אפשר וצריך) אבל מאותה סיבה אין חובה לותר על משהו בבן הזוג מטעם ההורים.

אך עדיין, יש להם ידע והבנה שלנו אין ולכן כדאי לחשוב על מה שהם אומרים ולא להתעלם, אלא לקחת כנקודה למחשבה אבל לא כתורה מסיני.

כתיבה יפה כרגיל

שאסור להתחתן בניגוד לדעת ההורים.
יש דין 'מורא אב ואם' שכולל ולאש מדבר במקומו ולא סותר דבריו'. אם מישהו יצליח לשכנע את אביו - בבקשה, אם לא - אסור לו לסתור את דבריו, ואין לך סתירה גדולה לדבריו מחתונה בניגוד להסכמתו

דבר ראשון, איפה השוקולדים? זה עם קיטניות? חבל... רציתי להביא גם לאחים האשכנזים שלי... שיהיו חזקים. אני אקנה להם טעמן בסופר. בכל אופן, אני לא אומר לא לשוקולד.

כן, תודה. לא בלי סוכר, כפית וחצי קפה.
 

 

תודה רבה!!

 

וואו הקפה מושלם!!!!!! מה שמת בו?

 

עכשיו תורי?

טוב, אז האמממ,

אפצ'י

זה רק קורונה אל תדאגו.

 

אני חושב שעם כל הכבוד להורים, ההחלטה היא בידיים שלנו. ובסופו של דבר אנחנו אלה שנתמודד עם ההחלטה.

מה שכן, זה חייב להעשות בכבוד הראוי לכך.

את מכירה את דעתי, אבל הייתי חייב לענות בסיגנון הזה.

 

 

ולפעמים הורים זה קשה

ברוך בואך,

אנחנו שמחים שהגעת.

השוקולד יגיע לאחר החג (או שלא..)

ויפה שהבאת אחיינים.

יש כאן חברה מעולה עבורם.

 

אממ,

מעולה.

אני מחממת מים לקפה. 

בלי סוכר?

סחטיין על הבריאות וחבל על הטעם.

 

כןכן, תורך.

הקפה מקסים, כן.

קמצוץ קינמון והוא מעולה.

תודה

 

וטוב, ברור שזו קורונה,

אחרת לא היינו מתאספים כאן קהל עם ועדה.

 

 

ובכן, רוב תודות על חוות דעתך, 

היא נקלטה ונרשמה במערכת.

 

שא ברכה ושלום.

 

 

וסוכר פוגע בארומה, למי אכפת מהבריאות?
לא אמרתי לא לשוקולד.

אפילו שבפסח אין קינמון.

ככל הנראה הקפה שלך קדם לפסח הנוכחי.

 

ואם הסוכר פוגע בארומה,

אני חוששת לבריאותך.

שמא כדאי שמעתה ואילך תכין לעצמך שתי כוסות? האחת לקפה, וחברתה לארומה?

או  שמא הזמן קפה בארומה ולשים סוכר ככל שנדבך ליבך.

(ובעת ביצוע ההזמנה, אל תשכח לשנות את שמך, לשם שיש בו מן העניין, ואין בו משמך.

ובעיקר העיקרים, אל תשכח את השם אותו איוותה.

למען לא ילך הקפה בדרך כל הארץ, נוכרי השמות)

 

ובכן,

ברור לי שאינך סרבת לשוקולד,

הרי בידוע הוא שיש שכל בקודקודך.

ואם כן, אל לך לומר משפטים חסרי תועלת שכאלו.

 

אתה אינך סרבת לו,

כי אם האספקה המועטת שבה הצטיידנו טרום החג, אזלה.

ומעתה נצטרך לצאת לרחובה של עיר,

לצוד פרות ולהטביע את חותמן על פיסות קקאו.

ותהליך זה אינו תהליך של מה בכך,

אלא כברת דרך ארוכה יש בו.

 

אם כן, המתן מעט.

עד שישוב לפעול ציר האספקה.

 

שא ברכה, 

ושק שוקולד.

 

דאגתי שהתנגדת לשוקולד🙈

אז אל תחשוש לצאת טיפש.

 

ואם אתה חושב שהנימוק שלך הוא משכנע, תתקשר ותדבר איתה, ותחליטו ביחד

דיברתי איתה ושאלתי אותה את כל השאלות שיש והיא הסכימה שוב ושוב אבל זה לא נראה לי אמיתי , בחורה לא יכולה בכמה ימים להחליט לשים כיסוי ראש , או תוך כמה חודשים להתחתן עם אברך זה נראה לי מוזר מאוד ... אפשר לומר שזה החשש העיקרי

בתור בחור ישיבה צריך להיות מישהו שאתה מכיר ומכיר אותך ויש לו יותר ידע תורני ממך

זה דבר כללי לחיים , בין אם זה גבר או אישה קשה לקחת משהו מאוד קשה ולהתפשר עליו לאחר כמה ימים ועוד בפרט בלי שמכירים את האדם ..

כתבתי שאתה צריך להתייעץ

 

ואני מנחש שאתה בחור ישיבה, כי אם היית אנקונדה לא היית קורא לעצמך "בחור ישיבה 1"

 

ומטבע הדברים לבחורי ישיבה יש רבנים וחברותות ואברכים שהם מכירים ויכולים להתייעץ איתם. בהצלחה

לצערי הרב אני פחות אוהב להתייעץ עם רבנים בקטע הזה ... קרו לי מקרים לא נעימים שאמרו לי להמשיך ולא רציתי ובסוף הרגשתי לא נעים שחתכתי 

כדאי שיהיה לך מישהו להתייעץ איתו. יעזור לך הרבה יותר מהפורום

לפעמים יש שאיפות תורניות מסויימות, שחוששים להגיד בקול, וברגע שיש להם דרישה, קופצים על המציאה.

אני לדוגמה מאוד קשה לי להתפלל 3 תפילות במניין, אבל אני רוצה לעשות את זה. אם אני יוצא עם מישהי שזה חשוב לה, אני כן אלך למניין. לא כי אני מתשנה בשבילה, אלא כי זה שהיא רוצה את זה, מדרבן את הרצון האישי שלי.

בנוסף, אתה יכול להכיר אותה, ובמהלך הקשר לראות עד כמה היא רצינית לגבי זה.

צריך זהירות שזה לא יעבור לריצוי,
שממילא יעמיס על הנפש
(לא מדבר עליך, בכללי).

משהו שלדעתי אפשר לראות במהלך הקשר...

וגם, מה קורה כשזה מהצד השני?
מישהי נורא השתדלה וכו' בשבילי,
וכשזה נודע לי אחרי שסיימנו,
ממש כאב לי שהיא עשתה את כל זה בשבילי..
ושוב,
לא לגמרי בשבילי, היא דוסית,
אבל לא כמו מה שהיא הציגה

ואם אתה חושב שטעית אז תתקן את הטעות ותקח עליה אחריות.

כדי שאדם יהיה חכם חייב להיות לו שלב שהוא מבין שהוא טיפש, אחרת הוא הוא חושב שהוא חכם וממילא אין לו מה ללמוד מאף אחד. הוא מקסימום יכול להמשיך לספר ביצ"מ...

מזה היא הסכימה לדברים שאני רצתי כמו כיסוי ראש מלא.
היא כאילו החליטה שהיא בלי נדר תעשה השתדלות?
לא הבנתי איפה כתוב שגבר צריך להיכנס לזה אבל נשאיר את זה בצד.

מזה אומר אני אצא טיפש?
מה הכוונה? בכללי נשמע מהצד שלך שאתה לא הכי רוצה .. "היא ניסתה שוב ושוב והשבתי בשלילה".
מה גרם לך להגיד לה כן? "ננסה מה יכול לקרות?"
את האמת לא הבנתי למה דווקא בפעם הזאת כן??

עכשיו קבעתם ואתה רוצה לבטל ...למה? אתה פתאום כבר לא רוצה לנסות?

עדיף שתהיה כנה תגיד לא מתאים סליחה שאמרתי לך כן הייתי צריך לחשוב יותר מצטער על השיגוע.

מסובך להסביר את כל התהליך שהיה , בעיקרון מה שתפס אותי זה שהיא באמת רוצה משיהו שילמד תורה אם כמה שזה מצחיק שאני אומר את זה מצאתי מעטות שרוצות לכך ולכן הסכמתי 

למשל - לא צריך לשתף מה היה לך בהיכרויות לפניו. לא כמה ניכרת ועם כמה יצאת, לא על סיבות שנפרדת מאחרים.

לא מספרים לבחור שלך דברים אישיים שנוגעים לחברות טובות שלך.

יש עוד דברים שהייתי מכניס לרשימה

- מישהו חתיך בעבודה (למרות שאת כמובן מנסה להמנע מאינטרקציה איתו)

- משהו שמפריע לך בו, והוא לא יכול לשנות (לדוגמה במראה)

- מחשבות על גבר/ים אחרים

אם זה לא קשור ומשפיע על הצד השני לא רואה מניעה

כרגע זה ברמה של חתן, ואף אחד לא אמר שאתם חייבים לפרוס כבר את המפה ולהתפרק... יש לכם בעז"ה עד 120 לעשות את זה יחד .

וגם בהקשר הזה- באמת חשוב להבין שעם כל זה שאנחנו אחד, לא סתם אנחנו נפרדים ולא דבוקים אחד לשני ומאוד הגיוני שיהיה לך, בטח בשלב הזה "אזור אישי".

שתזכו להקים יחד בית נאמן בישראל וששכינה תהיה בו תמיד!!

האמת שזה כזה חשוב לי, לדעת שזה בסדר שיהיה לי את המרחב האישי שלי. בלי שזה יהיה מוזר...

 

אני אמורה לומר לו את זה, לדבר איתו על זה? 

לפתח שיח בנושא או שלא לתת לזה במה בכלל כי זה מובן מאליו...?

את לא אמורה לצאת מגוחכת ולומר - מתנצלת שצריכה להסתיר ממך דברים שאני לא יכוחה לספר לך ....

מה שלא מספרים, נשאר בגדר סודות פרטיים שלך...
כאילו לא היו דברים מעולם.

מתכוונת לדבר על זה באופן כללי...

ליידע שיש מקום למרחב האישי שלי.

 

מקווה שמובן

יש מרחב אישי של דברים אישיים, מהעבר לפני הנישואים, שלא משתפים את בני הזוג.

גם אחרי שמתחתנים יש סודות מאוד פרטיים שלא משתפים את בן/בת הזוג.

אני לא אצפה מבת הזוג שלי לספר לי כל מה שעבר עליה אי פעם... 

 

כל עוד הקשר טוב

וזה לא משהו שמעיק על הקשר ומרגיש שהיא לא מספרת כי היא לא סומכת עלי

זכותה לשמור סודות.  

 

 

שהוא לא משתף אותך בהם.
והוא לא בא לדבר איתך על זה,נכון?
אז גם את לא...

ואעלה אותו פה כי פה זה מתאים ואולי אפילו יותר.

 

ראשית, יצר עריות הוא יצר חשוב וטוב שיש אותו כי אם לא, אזי לא היו נולדים ילדים. (כבר הגמרא מספרת שרצו לבטל את היצר וגילו שהעולם לא יכול להתקיים בלי זה. [גילו זאת עם מחסור בביצים, רק אומר])

 

שנית, העלית שאלה כיצד את אמורה להתייחס ועל כך אני רוצה להתייחס באריכות. 

אבל לפני כן אתנצל ואעיר שאף אם הדברים יישמעו תקיפים ואולי יעליבו, אינני מנסה להעליב ומחילה אם זה נשמע כך. 

אשא תפילה שמכיוון שהדברים פה רגישים, יהי רצון שדבריי יתקבלו על לב שומעיהם ויכוונו לאמת.

 

הובאו פה דברים חמורים הן בשם רבי אליעזר בגמרא והן מדברי הזוהר.

בתור התחלה, הדברים הללו לא נכתבו מתוך הנחה שאישה תקרא אותם ולכן הם לא באו לומר כיצד את או כל בחורה אחרת אמורה להסתכל על בחור שעשה מעשה מסוים.

רבי אליעזר הרי אמר "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים." (תלמוד ירושלמי פרק ג הלכה ד), ככה שברור כשהוא שנה משהו בבית המדרש הוא יצא מנקודת הנחה שהדברים לא יועברו לנשים.

אם נתייחס לזוהר, בהנחה שרשב"י כתב את הזוהר, הוא למד מרבי עקיבא שהיה תלמיד של רבי אליעזר שהובאה שיטתו לעיל ושל רבי יהושע שאמר במשנה "רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מתשעת קבין ופרישות" (מסכת קידושין פרק ג, משנה ד) כלומר, אמנם לדעת רבי יהושע אין איסור, אבל מן הסתם אף אישה לא תרצה ללמוד. 

לכן, פשוט שהאמירות הללו לא נועדו לאוזן הנשים, אלא היא נועדה כדי לגרום לגברים לא לנהוג באופן בעייתי. מה עוד שלכאורה חז"ל לא חשבו שכל בחור יכיר ישירות את הנאמר בגמרא, אלא מתוך מה שהרב ילמד את הבחור, ברוך ה' זכינו לדור שמסוגל ללמוד את דברי חז"ל ישירות, אבל חשוב לדעת כיצד לקבל את הדברים באופן הראוי.

 

כעת, אתייחס יותר לתוכן הדברים:

1. לעתים יש בחז"ל ובפוסקים לשון חריפה על איסורים והתנהלויות בעייתיות, עולה השאלה מדוע הדברים נאמרים באופן כה חריף?

הפניתי למאמר יפה (כתב העת "צהר" כרך טז של הרב יצחק רונס) בו הוא מציע ומראה שהדברים החריפים נאמרים על דברים שחומרתם פחות ברורה על מנת להרחיק. שלא יובן מדבריי שזה מותר, אלא אני מנסה לומר שהאיסור איננו כה חמור.

 

2. ביחס לחומרת האיסור, ראוי להבין שרבים מהפוסקים סברו שזה לא איסור דאורייתא אפילו, ולכן אינני חושב שראוי להיות תקיפה כלפי אדם שמתמודד מול זה מבחינה תורנית באופן חריף לעומת בחור שקם מאוחר לעתים קרובות ומפספס את זמן קריאת שמע בבוקר.

 

3. עוד יש לשאול האם הבעיה היא שבוודאות ידוע כי הבחור נכשל כאן במשהו, או שאת מניחה שכולם מתקשים ולכן אף הוא. וממילא תשובתו בצידו, אם כולם מתמודדים ורבים מאוד נכשלים לדעתך אזי האם זה דבר שראוי לפסול בעטיו?

 

4. עולה השאלה הרגשית כיצד מתייחסים לנושא הזה, כאן ישנה בעייתיות מסוימת נוספת שמבדילה בין איסורים אחרים לעומת דברים כאלה, כי זה נותן לך תחושות בעייתיות ממספר סיבות וזה מובן לגמרי. אבל אני חושב שעדיין ראוי לקחת בחשבון מספר נקודות:

 

א. הקב"ה ברא אותנו שאנחנו מתישהו מתבגרים ומגיעים לגיל ומצב בו אנחנו מסוגלים לפעול ולהביא ילדים נוספים בעולם, חלק מזה מתבטא בשינויים גופניים וחלק מתבטא בבחינה הנפשית ובמשיכה. ככה שעצם המשיכה שיש לבחור מסוים כלפי נשים או דברים בעייתיים היא לא פסולה כשלעצמה, לא חלק נצרך בבריאה המדהימה שה' יצר. עצם ההתמודדות עצמה היא לא פסולה, אם עושים טעויות זה בעייתי, אבל זה לא חייב להיות סוף העולם. (דן במצב שמדובר בבין אדם למקום ולא בבין אדם לחברו)

 

ב. אני חושב ומאמין שברגע שאדם נשוי ובקשר טוב עם אשתו הוא ייתן לה מקום של כבוד ואחרות לא יתפסו בקלות את מקומה אף אם הן יפות יותר, ככה שאינני חושב שהחשש צריך להיות חשש קיומי. (וכן אני חשתי בעבר כשהייתי בקשר מתקדם.)

 

ג. בחתונה של זוג יש אמון הדדי הקיים בעצם ההסכמה לחיות יחד, זה מתבטא בכך שאנו מוכנים לשתף דברים רגישים עם הצד השני מתוך הנחה שהם ישתמשו בזה רק לטובתנו ולא כדי לפגוע בנו, מתבטא בהחלטות כלכליות ובכלל בעצם ההסכמה לחיות יחד. אף כאן, צריכה להיות רמה מסוימת של אמון, שהבחור שאיתו תתחתני ירצה להיות איתך ולא יחפש אחרות. אני מציע שתחשבי כמה היית רוצה שהוא יסמוך עלייך ובהתאם תסמכי עליו.

 

מקווה שעזרתי, אם צריך הרחבה אז בשמחה

מועדים לשמחה

גם אם נאמר ששז"ל הוא מדרבנן, הרהור עבירה הוא איסור דאו'.

והוא יותר חמור מזמן ק"ש, כי לעבור את זמן ק"ש זה "רק" ביטול מצוות עשה.

אני חושבת שאת הדיון של מה רמת החומרה של זה וכו' ובכלל כל הנושא הזה עדיף לעשות בפורום נפרד- שם אפשר לחזק זה את זה או זו את זו, זאת תהיה מצווה גדולה

אבל לא פה,בפורום מעורב,כי זה נושא מעצבן,כואב ומעציב.

לא חושבת שזה יתרום למישהו.

 

ולכן התלבטתי רבות אם להגיב.

אבל מכיוון שבחורים רבים נפגעים מעצם ההתייחסות הזו, חשתי צורך להגיב ולאזן מעט את הדברים.

כמו כן, הייתה פה בחורה שפתחה את הדיון ביחס להתייחסות כלפי האדם והיה נראה שהיא צריכה התייחסות ולכן התייחסתי וכתבתי למרות שמדובר בפורום מעורב וניסיתי להיזהר בלשוני במידת האפשר.

 

ולבסוף, מסכים איתך שזה נושא רגיש ואילו הייתי בחורה לא הייתי פותח פשוט את השרשור, כשם שאני לא פותח שרשורים רבים שלדעתי לא ראויים ואם הייתי חש שנושא השרשור נשי. אין צורך לעיין בכל שרשור. (ומחילה אם זה היה תקיף)

הדברים שכתבת לדעתי יכולים להתקבל רק על לב הבנים,

בנושאים האלה כדאי שבנים ידברו עם בנים ובנות עם בנות כי הראש באמת אחר..לא רוצה להרחיב מדי כאן.

הבחורה לא מבינה איך בנים חווים את כל העניין הזה, היא כתבה לדעתי לגמרי מתמימות טובה, גם אני הייתי יכולה לכתוב משהו דומה לא פני הרבה זמן . היום זה לא שמשהו יסודי השתנה אבל מבינים יותר שיש מורכבות שלא מספיק מבינים, שיש התמודדות שלא אבין.

בנים לבנים, בנות לבנות הכי טוב.

אמנם יש דעות כאלה כפי שהבאת, ודברים נכוחים וראויים, אבל:

1. במקרים שמדובר בלאו ואף לדעות האלה, האדם יצטרך לעשות יותר תשובה, אבל עדיין לא ראוי להתייחס כלפיו באופן כה נוקשה.

2. איסור ה"הרהור" שעוסק דווקא בעריות הוא לא פשוט, כי הרמב"ם והחינוך לדוגמא סוברים שעריות הוא פשוט דוגמא של תאוות גשמיות.

3. גדר האיסור דאורייתא הוא במחלוקת רחבה ואצטט את החלק הרלוונטי ממיקרופדיה תלמודית:

"ההרהור בזנות

מחשבת זנות - שנאסרה בלא תתורו אחרי לבבכם, לסוברים כן (ראה לעיל) - נחלקו בה הדעות:

• יש סוברים שעָנשׁה חמור, והקדוש ברוך מצרפה למעשה, כשם שאמרו במחשבת עבודה-זרה (ראה ערכו) שהקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה לענוש עליה (ראה קדושין לט ב, ושם מ א, וחולין קמב א. כן משמע מפירוש ראב"ן הירחי לכלה רבתי א; לב מבין (נאבארו) עבודה זרה ב ג, בשם חקרי לב; פתח הדביר או"ח ג טז), שאף מחשבת זנות חמורה כמחשבת עבודה זרה (כן משמע מראב"ן הירחי שם ולב מבין שם, ופתח הדביר שם); ועוד, שהרי שתיהן נאסרו באותו הלאו "ולא תתורו" (ראה לעיל: אחרי הלב. פתח הדביר שם).

• יש מחלקים בין המחשבות, שאף על פי שאת שתיהן הקדוש ברוך הוא מצרף למעשה, מכל מקום בעבודה זרה היינו אפילו במחשבה אחת, ואילו בזנות אינו אלא כשהאריך במחשבתו והרבה להרהר (לב מבין שם; מדרש תלפיות ג, גלוי עריות).

• ויש סוברים שאף על פי שאסרה תורה מחשבת עריות בלא תתורו, אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה לענוש עליה כעושה מעשה, שאינה חמורה כמחשבת עבודה זרה (לב מבין שם; מהרש"ם ב קכז; אגרות משה אה"ע א סט).

וחשוב המהרהר בה רק שתר אחר לבו, ואינו עובר אלא כשייחד את מחשבתו לחשוב אותם, ואם נכנסה המחשבה בלבו מעצמה, אינו חשוב שתר אחר לבו (פוקד עקרים ד; ארח מישרים יב א), אלא שהוא צריך לדחותה מלבו, ולא לתור אחריה, ואם לא דחאה - עבר (כן מצדד בארח מישרים שם).

ובמהות המחשבה נחלקו אחרונים:

• יש סוברים, שהיינו כשהוא מהרהר לעשות עבירת זנות (פועל צדק על תרי"ג מצוות, ליום חמישי; אגרות משה שם), אבל שאר הרהור רע שאינו עברה, כגון הסתכלות בבעלי חיים בשעה שהם מזדקקים זה לזה - שאסורה משום שהיא מביאה לידי הרהור רע (ראה ערך הרהור עברה: דברים האסורים משום הרהור) - אינו אסור אלא משום וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע (דברים כג י), שדרשו ממנו חכמים שלא יהרהר אדם ביום, ויבא לידי טומאה בלילה (ראה ערך הנ"ל: ונשמרת מכל דבר רע. אגרת משה שם).

• יש סוברים שכל הרהורים רעים הם בכלל ולא תתורו, ומלבד שעבר בהם על ונשמרת מכל דבר רע, עבר אף על ולא תתורו (חכמת אדם, בית הנשים קכז ב).

• ויש סוברים שהדבר תלוי במחלוקת ראשונים, שלסוברים שאיסור הרהור שנאמר בכתוב "ונשמרת", אינו נמנה במנין המצוות (ראה ערך הנ"ל: ולא תתורו), כל הרהור רע הוא בכלל "ולא תתורו"; ולסוברים שאיסור הרהור שנאמר בכתוב ונשמרת נמנה במנין המצוות, לא נאסר בלא תתורו אלא הרהור עבירת זנות, ומטעם זה הוא ש"ונשמרת" נמנה במנין המצוות, מפני שריבה לאסור אף הרהור שאינו מהרהר כדי לעשות (פתח הדביר או"ח ג טז)."

https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%9C%D7%90_%D7%AA%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%95

 

די מסכים עם 1

לגבי ההמשך- לא הבנתי למה זמן סותר מה שכתבתי,

אבל כנראה עדיף שלא נמשיך את הדיון כאן כי זה מפריע לאחרים.

רק רציתי להעיר שהירושלמי שהבאת שר' אליעזר אומר ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים זה במסכת סוטה,כמדומני זה בדף טו.

אכן, בטעות הקלדתי את שם המסכת הלא נכון🙈

האמת ששועשעתי ולא נעלבתי, אבל בימי חלדי למדתי שיש דברים רבים שאינני יודע, אבל גם שאחרים לא יודעים הכל ולכן ראוי לדון לגופו של עניין ולא להניח שאף צד כבר יודע הכל. אז רק בגלל שלמדתי יותר שנים בישיבה ממך אז ברור שאני יודע את כל מה שאת יודעת?! ברור שלא, אז גם להיפך

לא באתי לזלזל בך, אלא יתכן שפספסת משהו ולכן רציתי להפנות את תשומת ליבך.

"ברור שאני אפסיד" וכי אני נכנס לויכוח כדי לנצח?!

אז לא, אני מעיר דברים כי חשוב לכוון אל האמת ואם לא אעיר את מה שאני מכיר וחושב שנכון לומר כיצד נוכל לדון בדברים ולהגיע אל האמת? מעבר לכך, נאמרו דברים שעוסקים בדיני נפשות וחשוב לשים לב לכך.

 

 

 

@קוד אבל פתוח ו@פוטפוט תודה על הדאגה והאכפתיות, מעריך

 

וכעת, ברשותך אגיב לך כאן על הדברים:

אל תתווכח איתי - לקראת נישואין וזוגיות

1. ביחס לפירושים, את צודקת שיש שפירשו ש"לא תתורו" מוסב אף על עריות, אבל הרמב"ם מבין מהספרי שהאיסור רלוונטי לעבודה זרה ולתאוות באופן כללי וצניעות היא סעיף בהתייחס לתאוות ולא שצניעות היא האיסור היחיד שם ואביא את לשונו בספר המצוות:

"הזהירנו שלא לתור אחר לבבנו עד שנאמין דעות הפך הדעות שחייבתנו התורה, אבל נקצר מחשבותינו ונשים להן גבול נעמוד אצלו והוא מצות התורה ואזהרותיה.

והוא אמרו "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (במדבר טו, לט).

ולשון ספרי: ""אַחֲרֵי לְבַבְכֶם" זו מינות, כענין שנאמר "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה וְגוֹ'" (קהלת ז, כו). "וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" זו זנות, כענין שנאמר "וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן לְאָבִיו אֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְּעֵינָי" (שופטים יד, ג)" (ספרי במדבר, פרק ט"ו, פסוק ל"ט) רוצה לומר, המשך אחר התאוות הגשמיות והתעסק המחשבה בהן." (ספר המצוות לרמב"ם, לאוין מז) ואין על כך השגה של הרמב"ן.

וכן בספר החינוך כתב:

"לא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העיניים:

שלא נתור אחר מחשבת הלב וראית העינים, שנאמר (במדבר טו, לט): "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם".

ענין לאו זה שנמנענו שלא ניחד מחשבותינו לחשוב בדעות שהם היפך הדעת שהתורה בנויה עליו לפי שאפשר לבוא מתוך כך למינות, אלא אם יעלה על לבו רוח לחשוב באותן דעות הרעים יקצר מחשבתו בהם וישנה לחשוב בדרכי התורה האמתיים והטובים. וכמו כן שלא ירדוף האדם אחר מראה עיניו, ובכלל זה שלא לרדוף אחר תאוות העולם הזה כי אחריתם רעה וכדי בזיון וקצף, וזה שאמרו זכרונם לברכה (ספרי שלח), "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם", זו מינות, "וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם", זו זנות, שנאמר (שופטים יד, ג): "וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְּעֵינֵי".

שורש מצוה זו נגלה, כי בזה ישמר האדם מחטוא לה' כל ימיו. והמצוה הזאת באמת יסוד גדול בדת, כי המחשבות הרעות אבות הטומאות, והמעשים ילדיהן, ואם ימות האדם טרם יוליד אין זכר לבנים, נמצאת זאת המניעה שורש שכל הטובות יוצאות ממנה. ודע בני ותהא מרגלא בפומך מה שאמרו זכרונם לברכה (משנה אבות ד, ה), עברה גוררת עברה ומצוה גוררת מצוה, שאם תשית דעתך למלאות תאותך הרעה פעם אחת תמשך אחריה כמה פעמים, ואם תזכה להיות גבור בארץ לכבוש יצרך ולעצום עיניך מראות ברע פעם אחת יקל בעיניך לעשות כן כמה פעמים. כי התאוה תמשוך הבשר כמשוך היין אל שותיו, כי הסובאים לא תשבע נפשם לעולם ביין אבל יתאוו אליו תאוה גדולה, ולפי הרגילם נפשם בו תחזק עליהם תאותם, ולו ישתו שם כוס מים יפוג יקוד אש תאות היין ויערב להם. כן הדבר הזה, כל איש בהרגילו בתאוות ובהתמידו בהן יחזק עליו יצרו הרע יום יום, ובהמנעו מהם ישמח בחלקו תמיד כל היום, ויראה כי האלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים ללא תועלת של כלום.

דיני המצוה זו קצרים, הרי ביארנו בזה רוב עיקרן.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות.

ועובר על זה ויחד מחשבתו בענינים אלו שזכרנו שמביאין האדם לצאת מדרך דעת תורתנו השלמה והנקיה ולהכנס בדעת המהבילים הכופרים, רע ומר. וכן מי שהוא תר אחר עיניו, כלומר שהוא רודף אחר תאוות העולם כגון שהוא משים לבו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו מבלי שיכון בהן כלל לכוונה טובה, כלומר שלא יעשה כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו, רק להשלים נפשו בתענוגים, כל מי שהוא הולך בדרך זה עובר על לאו זה תמיד בכל עת עסקו במה שאמרנו.

ואין לוקין על לאו זה, לפי שאין זה דבר מסוים שנוכל להתרות בו העובר עליו, כי מהיות האדם בנוי בענין שאי אפשר לו שלא יראה בעיניו לפעמים יותר ממה שראוי, וכמו כן אי אפשר לו שלא תתפשט המחשבה לפעמים יותר מן הראוי, על כן אי אפשר להגביל האדם בזה בגבול ידוע. גם כי פעמים אפשר לעבור על לאו זה מבלי שום מעשה, וכבר כתבתי למעלה שכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף על פי שעשה בו מעשה אין לוקין עליו לפי הדומה." (ספר החינוך מצווה שפז)

החינוך הולך בדרך הרמב"ם שהתורה באה לאסור הימשכות אחר תענוגות העולם הזה.

 

אמנם, הסמ"ג סבר שמצווה זו עוסקת בצניעות ומצינו שיש בכך מחלוקת, אבל זה לא כה פשוט שיש איסור תורה ספציפית על עצם מחשבות כאלה ומה שבטוח שאין מצווה בספר המצוות לרמב"ם שאסור להוציא שז"ל ולא מצאתי לא בחינוך ולא בסמ"ג. מצרף פה הפניה לסיכום קצר של מיקרופדיה תלמודית (שלכאורה הרב זלמן נחמיה גולדברג עבר על כולו) 

https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA:%D7%9C%D7%90_%D7%AA%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%95

 

2. ביחס לדברים שהבאת ממדרש תהלים, דברים יפים, אך לא ברור שעצם ראיה רגעית היא אסורה. (וכן רבים מהפוסקים סוברים שהאיסור הוא בהבטה ולא רק ראיה כדברי המשנה ברורה בסימן עה סימן קטן ז: "וראיה בעלמא לפי תומו בלא נהנה שרי אם לא מצד המוסר")

 

3. ביחס לציטוט מהגמרא בסנהדרין הראית שיש תאווה לעריות, דבר שאין לעבודה זרה, מקבל שיש הבדל בתאווה, אבל מהיכן זה מוכיח שהחומרה הייתה בעריות ולא בעבודה זרה?

 

4. טעיתי בעמוד ולכן לא מצאת, מחילה. "ופרומה משני צדדיה" (גיטין צ עמוד ב)

 

5. למה אני לא יכול להשוות להיום?

אם מודפס בעמוד פתיחה לספרי קודש בעבר תמונות פרוצות שאפילו אתרי חדשות חילונים לא היו מוכנים לשים בלי אזהרת צפיה, אז כנראה שאז המצב היה חמור יותר באותו הזמן. 

אם תעייני בדברים שהובאו פה במנהג אצל בעלי התוספות ואצל הרמ"א

עובדת זרה עבור אדם מבוגר הזקוק סיעודי

נראה כי היו זמנים ומקומות (בהם חיו בעלי התוספות והרמ"א) שבהם היה מקובל דברים שלנו מבחינה צניעותית נשמע הזוי...

 

6. למה שלא יחששו?!

לרבי יוחנן לא כאב שהוא איבד עשרה ילדים?

את חושבת שצדיקים רבים שחיו בשואה לא היו מעדיפים לוותר על לחיות בתקופה הזו ולחיות בזמן אחר?

אז כן, גם צדיקים חוששים מלחיות בתקופות קשות וזה בסדר.

למה להניח שזה רק רוחני?

 

7. מלאכים מחיי מתים? כמה מתוך חז"ל היו כאלה? 

 

 

 

@ארץ השוקולד
קודם כל סליחה שאני לא מפרטת אין לי כח לרשום כל כך הרבה ולא מבינה איך לך יש ...
לענייננו :
1. לגמרי איבדתי אותך.מה הנקודה שאתה מנסה להעביר ?
 

2.מ"ג בסי' ע"ה משב"ז סק"א להסתכל בלא נהנה שרי וכן משמע באבן העזר וכן הבין מדביר הב"ח דבלא נהנה מותר ראיה מעלמא מותרת אבל אם נהנה אפילו ראיה בעלמה אסורה.
 

3.הבאתי את זה כי גם אם נלך לפי "ולא תתורו"-עבודה זרה שהבאת,בסוף הבאמת זה העריות.

4. יפה אך אדומיות שבצרפת זה לא כל העולם וגם לא כתוב כמה גילו בצידיהן אבל זה נכון שהגויים היו תמיד פחות צנועים מעם ישראל ולכך מכוון איסור התורה "ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג), שעיקרו הוא שלא לחקות את הגויים במלבושים שאינם צנועים ובמנהגים שקשורים לאמונות טפלות (על פי מהרי"ק שורש פח).
 

5. לא יודעת על מה אתה מדבר,זה נראה לי מאד פשוט שפעם גם גויים שמרו על צניעות,לפחות יותר מעכשיו. 
אולי אפשר להגיד שבגלל שחז"ל אמרו שטפח באישה ערווה משמע שלא היה גרוע יותר מזה שהיו צריכים להתייחס אליו..
במסכת כתובות (עב, ב) מבואר שאשה חייבת לכסות את זרועותיה, ואם היא מגלה אותן בציבור, הרי היא נחשבת לעוברת על דת יהודית. ואת שאר היד שאינה הזרוע אין צריך לכסות. לדעת רבי שמואל בר נחמן (ברא"ר פ, ד), כל המעשה עם דינה התחיל מכך שזרועה נתגלתה ברבים לפני שכם בן חמור, ומתוך כך נתאווה לה וחטא עימה, ומגילוי הזרוע נמשכה כל הפרשיה המסופרת בתורה (בראשית פרק לד) - מכאן יוצא שהיו רגישים למראות הללו - מכאן שלא היו רגילים ללכת פחות בצניעות של זרוע מגולה.
אבל בלי קשר לזה,היום ה' ישמור יש כל כך הרבה מעשים אסורים שאין בושה מהם או לדבר עליהם שפעם לא חלמו בכלל...(אם בגלל הבושה או אם בגלל הכבוד של המשפחה וכד')
[הייתי מביאה דוגמאות אך בגלל שאתה גבר אני עלולה להכשיל אותך בהרהורים]

6. כל הסבל והיסורין - מכפרים לאדם על עוונותיו,ואם אין לו - מעלים אותו דרגות. כל המהות שלנו בעולם (פרוזדור) הוא להגיע לעולם הבא (טרקלין) ועם כמה שיותר מצוות וכמה שפחות עבירות. לבוא להגיד שגדולי עולם באומרם דברים אלו - התכוונו לסבל
פה בעולם הזה - קשה לי לקבל.. אני יכולה אם עדיין לא השתכנעת לחפש מקורות.

7. כל התנאים והאמוראים -  עבודה זרה י' "קטן שבכם מחיה מתים".

וסליחה על ההתבטאות של ה"אל תתווכח איתי"..

ולכן לכל הרוצה לדון, יש לי מה להשיב אבל באישי. (במסרים או בש.א)

באופן בסיסי הרבה יותר יש פה נקודה שמפריעה לי:
האם מטרת השרשור פה הייתה לשאול כיצד את אמורה להתייחס לבחור שנכשל או שאת חוששת שנכשל או שאת מנסה להטיף מוסר?
הרי שאלת פה על דרך התייחסות, עניתי על כך די באריכות ולא התייחסת כלל, דבר שמעלה תהיות על מטרתך... (ומפאת החשש הזה וכדי לאזן כי אמירות כאלה יכולות לפגוע בהרבה אנשים חשתי צורך לענות בארוכה.)

1. הרמב"ם והחינוך שהבאתי סברו שאיסור "ולא תתורו" מוסב על עבודה זרה, "אחרי עיניכם" מוסב על עריות כדודמא לתאווה גשמית, אבל באותה מידה תאווה של מאכלים או של כסף באופו פשוט נכנסת לאיסור.

2. עייני בהליכות עולם של הרב עובדיה בפרשת בא שנה א אות ט (+-, יתכן שאני קצת טועה במראה מקומות, אין לי את הספר איתי) אבל באופן פשוט טענת הב"ח היא מחודשת ויש לה הרבה קשיים מחז"ל. (אחד התנאים בירך על ראיית אישה יפה אז פשוט שהוא נהנה, מה עוד שאיך הקב"ה יכול לאסור על דבר שלא נעשה בו שום דבר, אפשר לאסור על המשך מצב אבל לא על דבר שאדם ראה והביט את עיניו מיד.)

3. לא, האיסור החמור הוא העבודה זרה משם.

4. לא אמרתי שכל העולם ולא בכל הזמנים, אלא שהיו תקופות וזמנים בעייתיים יותר ופחות.

5. נראה לך מאוד פשוט, אבל זה כי את לא פתחת מהדורות של ספרים שיצאו לפני 400 שנים..
וכן תקופת חז"ל היא תקופה נוספת, ציינתי שהיו תקופות בעייתיות יותר, והיו תקופות בעייתיות פחות.
[המצווה הזו שייכת באותה חומרת איסור לגברים ולנשים כדברי החינוך "ונוהגת בזכרים ובנקבות", ככה שאם לי אסור אז לך אסור גם באותה מידה לפי הרמב"ם, החינוך והסמ"ג שלא חילקו בין גברים לנשים באיסור הרהור.]

6. עייני בסוגיה של "ייסורים של אהבה" בברכות דף ה (עמודים א-ב) ותגלי שאמוראים מספר העדיפו לוותר על סבל בעולם הזה.
"חביבים עליך ייסורין?
לא הן ולא שכרן"
ובהמשך הסוגיא בדברי רבי יוחנן על בנים. ותנסי לדמיין את הסיטואציה.
וכן בדברי רבי זירא שהוא עלה לארץ רק אחרי שהוא ראה בחלום שיהיה שלום לו. (ברכות דף נו עמוד א)
וכן בדיון של רבי טרפון עם חכמים על כך שהוא הסתכן כדי להחמיר בקריאת שמע כדעת בית שמאי. אילו סכנה לא היה עניין אצלם, לא היה דיון על כך.
וכן בכל ענייני התפילות והתרופות למצבים פיזיים (בברכות דף ח עמוד א, בכתובות פרק "מי שאחזו" ובעוד מקומות רבים בש"ס) שמראה שמצב פיזי היה חשוב לחז"ל.

7. אילו רבי יוחנן היה מסוגל להחיות מתים הוא לא היה מחייה את בניו? (ברכות דף ה עמוד ב)
אילו רבא היה מסוגל להחיות מתים הוא לא היה מחיה את אשתו? (בסיפורי החלומות בברכות דף נו עמוד א)
אילו אלישע בן אבויה רבו של רבי מאיר היה יכול להחיות מתים (לפני שזנח את התורה) הוא לא היה מחיה את הילד שנפטר בטיפוס על עץ הדקל? (בחולין דף קמב)
אלא על כרחך שאמירה זו איננה כפשוטה כדרך הרמב"ם (בהקדמתו לפרק חלק) והמהר"ל (בדרשות רבה בר בר חנה) הדורשים מדרשים שלא כפשוטם ומנסים לדרוש מכאן.

לגבי ההתבטאות באמת שלא נפגעתי, זו פשוט הייתה הערה משעשעת.

לא כי אין לי מה לענות, כי אין לי כח חחחח
אפשר לפרשן את זה כניצחון שלך.

אני רוצה לנצל את הבמה הזאת בכדי להעביר מסר:
בכלל זה לא בטוח שמותר לי או לנשים בכללי ללמוד תורה בכלל..
אפשר לעיין פה: מי שרוצה מקורות>>> - צעירים מעל עשרים
ובעוד מלא מקומות

ובכלל על לימוד תורה - גדול המצווה ועושה, אי לכך אם נלמד אותו מספר שנים ואותם מסכתות לך יהיה הרבה יותר שכר ממני וגם בכלל "כל המלמד את ביתו תורה כאילו מלמדה טפלות", "ישרפו ספרי תורה ואל ימסרו לנשים" ועוד..(ואני יודעת שיש פרשנויות מקצה אחד לקצה שני)
אני בהתחלה הייתי ממש נגד והרגשתי אני לא שווה פחות ושאפתי ללמוד כמה שיותר, היום אני מצטערת על זה בהרבה מובנים וכל אחת שתרצה לעשות מסלול דומה לשלי אגיד לה שחד משמעית זה לא שווה את זה..
זה לא שווה את זה בגלל הזמן שלוקח ללמוד כל כך הרבה (בזמן שיכלה ללמוד מקצוע ולעבוד ובכך לפרנס בעל אברך, שזה הרבה יותר חשוב)
זה לא שווה את זה בגלל שזה בקלות יכול לגרור לחטאי גאווה (לא צריכה להאריך בזה, שמתם לב לבד...)
זה לא שווה את זה בגלל שכל מי שאת יוצאת איתו - או שאת חושבת שהוא בור ועם הארץ (כי את מסתכלת עליו ביחסיות) או שהוא נרתע מהידע וחושש שיאפיל עליו או שהוא יראה קטן ויפחד לטעות (זה לא רק בחורים עם ביטחון עצמי נמוך, יש בזה משהו בריא שהבעל ידע הרבה יותר מהאשה בתורה ובהלכה)
זה לא שווה את זה בגלל המעמד החברתי שאת מוותרת עליו ועל החברות שלא כיף להן (ובצדק) לבלות עם רבנית.
זה לא שווה את זה בגלל הדחף להיות המשגיחה של כולם או שאחרים חוששים שתהיי המשגיחה שלהם.
וזה לא שווה את זה שאין לך עם מי ללמוד ואת צריכה להתחנן לאביך או לאחיך..
נהרות של דמעות נשפכו כבר.. וכמה שיש רצון, קשה להתנתק כמעין "מים גנובים ימתקו" או דווקא בגלל שאני לא מצווה על לימוד תורה - זה עושה חשק כן ללמוד (למרות שאולי זה המקום, מעדיפה לא להאריך ומי שרוצה שיסתכל בדרשות של למה גדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה)
לא שווה את זה בגלל ההרגשה להיות מוזרה וחריגה מכולם..

בקיצור עשיתי את טעות חיי ואני ממררת בבכי ומקווה שלא יהיו נשים שיחזרו על הטעות שלי..
ועוד יותר - שלא ילכו אחרי רוחות הפמיניזם שמקורן בארצות ובתרבות המערב הקלוקלות.
הכי חשוב - לא לחשוב שחז"ל לא ידעו על מה הם דיברו או שהיום זה שונה, תכבדו את חז"ל. קדושיי עליון שכל כך הרבה מרגליות הפיקו ובראייתם ראו רחוק..
אני הייתי צריכה להבין זאת בדרך הקשה, מקווה שתוכלו ללמוד ממני ולפחות אעשה תשובה בכך ואזכה את הרבים

אני מבין שלא קראת את דבריי כי הבהרתי שלא באתי לנצח, אבל לא משנה.

בכל מקרה, יש הרבה מקום לנשים ללמוד תורה והרחבתי על כך במאמר שכתבתי כאן לפני מספר שנים. (ואמר לי רב כשדנתי איתו על המאמר שחשוב מאוד לעודד נשים ללמוד תורה בימינו.)

פשוט עניינים אלה כפי שציינה יעל לא נועדו לפורום מעורב.

ונקודה נוספת שחשוב לזכור ולהבין שצריך גם לחוש את דברי חז"ל ולהבינם מההקשר שלהם ולא לקחת כל ציטוט במנותק.

או את אמא שלך

לא בציניות, באמת. גם דעת תורה וגם מכיר אותך מקרוב

תודה רבה לכולם
אני לא רוצה להגיב כדי לא לפתח שיחות ולהיקשר לאנשים, אל תבינו אותי לא נכון, יש פה אנשים מדהימים!! אבל אני לא מרגישה שייכת..(בכללי לפורום פה) מבקשת גם לא לשלוח לי פרטי.

@ברוקולי @צהרים

@מדרשיסטית20 @משתדל להשתפר @ארץ השוקולד @י.על

ובדיוק מאותה סיבה ראוי שאחרים/ות ייזהרו אף הם משיחה איתך או דמויות לא מוכרות נוספות.
אם אתם לא מכירים את הניק, אל תפתחו נושאים רגישים איתם.
וגם כאשר מכירים את הניק ראוי להיזהר.

שומרת נפשה (ושומר נפשו) תישמר ולא תיצור שיח בנושאים כאלה אף לדמות שנראית נשית באופן וירטואלי.
פסח כשר ושמח