פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 431)

מבחינת מה? הגיל? השירות?
ברמת העיקרון זה תלוי במוכנות שלך.
(למרות שאני מכיר מקומות שהבנות מתחייבות לשנתיים ושהן לא יוצאות באמצע)

(כאילו זה ברור מאליו.. אבל לדעתי פה בפורום הרבה שיענו לך לא יענו לך תשובות שאת מחפשת (כי הם לא יודעים- בנים למשל...)- כדאי פשוט למקד את השאלה, זה מה שניסיתי בעצם לעשות)

במיוחד עכשיו אחרי פסח
תחשבי גם מה את מתכננת לעשות בשנה הבאה : את שנה ראשונה ? שנייה?

מה התקן? יש תקנים ששואבים מאוד 

חכם? תלוי בבת

בסופו של דבר את צריכה לרצות להתחתן בגיל צעיר 

 

ואם את מוכנה לזה- שתבשרי בשורות טובות 

בת כמה את?

 

סתם משו שתהיתי לגביו מכמה וכמה שרשורים....

בהחלט אפשרי, ודווקא כיף.

דייטים זה דבר שואב, יש לך מספיק כוחות להשקיע גם בהם וגם בשירות?
יש לי חברות שיצאו תוך כדי והרגישו שהן הפסידו חלק מהשירות.

ברוב המקומות נראלי כן אבל בבתי ילד וחלק מהפנימיות והדברים אם הלב שלך או הראש יהיו על הבחור רוב הזמן ירגישו שאין לך פניות רגשית אליהם וחבל בכלל שאת שם כי יכלה להיות מישהי מדהימה אחרת עם הפניות (היתה לי מדריכה כזו בשמינית והיה מבאס בשבילנו ובשבילה )

יצא לי לדבר עם חברות שעשו בגרעינים, שהיו קומונריות ושהיו מדריכות.
זה יכול להתאים, אבל אם מישהי באה לשנת שירות כדי לתרום, אז בעיני, זה לא הזמן.

לפני זה - זה לא שאלה אם את יכולה אלא האם כדאי לך. יכול להיות שאת יכולה אבל לא כדאי לך.

 

ההשאלה מתחלקת לשני חלקים -

 

1. את מוכנה לסוגיות עמוקה בשלב זה בחיים? אשכרה להכניס עוד בנאדם לחיים שלך? את רוצה להתחתן? להקים בית?

 

2. יהיה לך מספיק כוחות גם להיות מחוייבת בשירות וגם לקשר? 

לדוגמא יש שירות שבו עושים גם שבתות ויוצאים בימי שישי או חמישי בערב וממש קשה לנהל ככה קשר, כי יש רצון לראות גם את המשפחה ואי אפשר להפגש הרבה בכלל וגם מתי שאפשר אז המשפחה וחברות נכנסות לתמונה. אפשר לצאת עדיין, אבל צריך לדעת את המחיר שצריך לשלם בשביל זה ולשלם אותו באהבה.

הגיל/ מקום בחיים? מבחינה טכנית?
יש התחייבות לשנתיים?
מקום שנמצאים בו 24/7?

מבחינה טכנית ברוב המקומות זה "הזמן"- נסיעות חינם ויחסית זמן פנוי יותר משל סטודנטית למשל .....
אבל זה תלוי במקום השרות .....

אפשרי.

השאלה האם את לא רוצה להיות מרוכזת כל כולך בשירות ובלתת מעצמך למקום שתשרתי בו או שזה לא עקרוני לך..
לצאת תוך כדי שירות לפגישות יכול לגרום לך לא להיות לגמרי נוכחת בשירות.
זה אפשרי לגמריי! אבל זה לא קל.. (כמו כל דבר בחיים.)
אז לשיקולך~

כמובן שזה גם תלוי במה את עושה שירות, יש מקומות שירות יותר אינטנסיבים ויש שפחות.

ותחשבי גם מבחינת בשלות ומוכנות האם את מוכנה לצאת לפגישות בשלב זה בחייך.

הרבה בהצלחה.
שבוע מבורך~

א. אם את בשירות אינטנסיבי קשה לשלב..
ב. תנועת הנפש בשירות לאומי היא של עם, של נתינה מעצמי , לצאת החוצה מ"האגואיסטיות", חשיבה כללית.
מול תנועת נפש של התכנסות פנימה וחשיבה על הבית הפרטי שלך..
ח"ו זה לא אומר שאת צריכה להזניח את עצמך ( מעל הבחינות) בשירות לאומי.. אבל זה זמן התפתחות של רובד מסויים בנפש שלך.
זה מבלבל ודורש ממך כוחות נוספים..
כמובן תלוי אם את לקראת סוף שירות או בתחילתו..
בהצלחה!

מבחינה בשלות -
את רוצה להתחתן כרגע? את חושבת שאת מוכנה?
מבחינת התקן -
מסתדר לך עם השעות? העומס?
מבחינתך -
דייטים דורשים השקעה של זמן וכוחות נפש. האם את מעט הזמן שיש לך לחזור בו הבייתה, לפגוש משפחה וחברות תרצי להעביר בחברת בחור שבהתחלה הוא זר? האם זוגיות מתאימה לך כרגע או שאת צריכה יותר פניות לתהליכים אישיים?
מבחינת לוח השנה -
את שואלת על שנה הבאה? ואם בעז"ה הראשון שתפגשי יהיה האיש שלך? תעזבי את השירות באמצע? תמרחי קשר? או על השנה - ככה את רוצה לסיים את השנה? אולי את שואלת בגלל הקורונה שגורמת לך להיות בבית ולא עם החניכים ולכן יש יותר פנאי טכני ונפשי?

זה מאוד תלוי בך ובאופי השירות שלך. שירות אינטסיבי יכול להיות הן מבחינת היקף השעות, והן מבחינת העומס הרגשי.

האם באמת יש לך מקום בלב לעבור תהליכים משמעותיים גם עם הבחור וגם עם חניכים שלך?

קשר גם יכול להיות מעולה בזמן השירות, אם הפגישות טובות ונרקם קשר, זה יכול ממש להיות נפלא. הבחור יכול לתמוך בך ולעזור לך עם כל הדברים שאת מן הסתם חווה ותחווי בשירות.

מסקנה - אינדיבידואלי ביותר.

שיהיה בעז"ה הרבה בהצלחה

קחי בחשבון שככל שמתחתנים תוך כדי השירות, אחרי זה יהיה אותי קשה עד בלתי אפשרי להמשיך את השירות לפחות במתכונתו עד אז. אבל גם אפשר לצאת ולהתחתן רק בהמשך ועוד...

את מרגישה שכן?
מה את מרגישה(:?

יותר תורני מבית ההורים?

אולי עדיף להגיד לו לדייק מה הוא מתכוון השקפת עולם?

אבל אחרי שתמצא את האחת בעז"ה יש 2 אפשרויות - 

או שתשכח לגמרי את כל האכזבות והקנאה, ותחיה עם המאושרת כאילו היא תמיד הייתה שם והזמן ישכיח הכל

או שתזכור לגמרי כל אכזבה כל תסכול וכל קנאה, ותבין במה זכית כשהקב"ה ישלח לך את מי שאיתה לא תצטרך עוד לקנא ולהתאכזב, והידיעה איך החיים בלעדיה תגרום לך רק לאהוב אותה יותר

 

ימים יגידו מה מהם יקרה

למה אתה מצפה ממך שתהיה שמח? כמה זמן אתה מכיר אותו? אתה מרגיש קשור אליו ממש?

לא תמיד חברותא צעירה זה הרומן הכי סוחף שיש.. גם אם זה נחמד.

וכיוון אחר -

מה קורה לך שאתה רואה בחור צעיר מהישיבה מדבר על דייטים? 

כאילו יש מי ש'הצליח בחיים' והתחתן מוקדם ויש מי ש'באסה לו' ונמרח כמה שנים.. ולכן הוא 'פחות שווה'.

בית מדרש זה מקום עם לחץ חברתי ענק. ישר שאתה נכנס לבית מדרש אתה מרגיש את זה, בטח לכן יש את התפילה בכניסה. עם כל הלחץ חברתי הזה צריך נביעה עצמית שתהיה מסוגלת לא להגרר מכל ההמולה אלא 'לשחות' באופן עצמאי בתוכה.

אבל תצא לעולם שבחוץ ותראה אנשים שמתחתנים 20 ויש כאלה בגיל 25 ויש כאלה בגיל 30. כולם אהובים כולם גיבורים כולם קדושים. קורה. המיתוג הזה של 'שיעור ח' 'שיעור ט'' 'שיעור י' הוא אשליה. אין באמת הבדל עקרוני בין שלושתם.

לפעמים כדאי לצאת החוצה מעצמי לשאול כמה שאלות ולענות עליהם ואז לחזור לעצמי ולהרגיש יותר טוב

נשמע לי שאתה יותר מבואס על עצמך,
'איך זה קורה לי, לבחור ישיבה צדיק שכמוני?'.
(הענווה שלך לא מרשה לך לומר את זה בקול, מכיר..).

אז יש נפילות, אחי.
גם לי הייתה היום אחת כזאת.
מה עושים?
מתאוששים קצת, לוקחים נשימה,
מהרהרים בזה: 'מה זה לימד אותי על עצמי?'.
עכשיו מנסים לחשוב קצת על דרכים להשתפר,
ותוך כדי לעשות משהו אחר שישמח אותנו
(אצלי זה היה שיעור של הרב איתמר גרבוז בכירה,
אבל כל אחד ומה שממתיק לו את הגלולה..).

אם תרצה משהו בפרטי, בשמחה.
אשמח ללמוד איתך קצת על הנושא הזה,
מניח שיש לך מה ללמד אותי מהעבודה שאתה עושה.
בהצלחה רבה רבה!

יש מה לשמוח בזה שאתה רוצה גם להתחתן ולגדול.
זו לא קנאה שנובעת ממקום לא טוב, להיפך, זה מקום שרוצה להוסיף חיים.
זה הכי מובן, ואני מאמינה שעם הזמן תוכל לקבל את זה יותר ולשמוח איתו.
ובעז"ה שתגיע לטוב שלך בקרוב.

מאוד שמחתי, אבל אני מניח שזה בגלל שאני לא עוד לא יוצא ולא מתבוסס עדיין בתוך התהליך הזה.

אבל אל תשכח מה שכותב הרמחל במסילת ישרים על אדם שנכווה מחופתו של חבירו..
הכי לגיטימי שיש, במיוחד שזה אדם קרוב.

אל תתבאס גם על היותך בן אדם, אנושי, חתול, כמו כולנו

אתה מלך אחינו, הכל טוב

"מלמד שכל אחד נכווה מחופתו של חברו, כי אין זה מטעם הקנאה... אלא מפני ראותו עצמו חסר מן מדרגה שהיה יכול להשיגה, כמו חברו" (מסלש, פ"ד)

תיקח את הקנאה הזאת למקום של תפילה
מבחינתי זה יהיה הכי אמיתי וטהור שיש..

להבדיל זה כמו שחברה שלי מזמן שכעסה על ה' לא רצתה להתפלל .. ככה ימים.
ואמרנו לה תגידי לה' אני כועסת ולמה ותפללי מתוך הכעס שלך
אין עניין להסתיר רגשות מה" הוא יודע הכל הוא מרגיש וחווה איתך
הוא רוצה שעם כל הרגשות האלה תפלל אליו!! אותך הוא רוצה...

והתעורר דיון גדול בנושא

זכור לי ממסכת כתובות שצריך לשערך מחדש את סכום הכתובה. אז למה לעשות זאת בלי גירושים????

אם הייתה שווה מנה/מתאיים היא תישאר כך אם ישערכו את המחיר

מאתיים זוז הוא לפי שווי חצי שעורה כסף,
כשמכפילים אותו עד שמגיעים למאתיים זוז
(לא סגור עכשיו על כל החשבון, מודה..).

עריכה: אם הסכום כתוב באופן ספציפי,
לא ברור (או לפחות אותו ת"ח חשש) שכיוון שזו כתובה אוטומטית הוא לפחות מאתיים זוז.

שהוא ממילא הליך הכרחי, מה הבעייה בכתובה???

מניח שעם עו"ד טוב הוא היה יכול לצאת מזה..

שמי שהבטיח סכום בלירות חייב לשלם בשווי של היום

אבל צריך לשערך זה אוטומטי או חובה?
למה להניח שזה קורה מעצמו?
לכן הוא כתב כתובה חדשה עם סכום אחר.

ולמה הרבנות כמונופול קשורה?
זה הסכם שנחתם ביניהם.
אתה טוען שזה נכלל ב'אדעתא דרבנן'?. קצת רחוק, לכאורה.

מתוך פסק דין:

20200426020425.docx

גם הערך שלהם משתנה כמו השקל וכמו כל מטבע שהערך יורד ב40 שנה האחרונות משום מה

אני מבינה למה אתן חשתן פגועות, אבל מי יודע אם זו הסיבה למצב שלה היום?
תמיד חשוב להשתדל לא לפגוע, אני לא חולקת.

יכול להיות, וזה ממש בגדר השערה בלבד, שהסיבה לפרידה שלהם היא אלימות מצד הבעל. אחד הסימנים לזה הוא ניתוק של האשה מהחברות ומהמשפחה. יכול להיות שההתעלמות שלה מכן היתה בגלל לחץ מצידו.

איתי ועם 2 חברות היא לא דיברה.
גם לא ענתה שאמרנו לה בוקר טוב, שלום , היי

שהיא התעלמה מכן כי היא פחדה לפרוץ בבכי אם ישאלו אותה מה שלומה. יכול להיות שהיא היתה כל כך טרודה בחיי הזוגיות שלה, שהיא לא שמה לב.

באופן כללי, כשיש אי הבנה או תחושה של פגיעה, חשוב לא להסיק מסקנות רק על סמך מה שאני חווה, אלא לשאול.
יכול להיות שאם הייתן שואלות אותה (אולי דרך חברה אחרת, או בהודעה) היה אפשר לשפר את הקשר שלכן.

ממש סיפור עצוב

אנחנו לא יכולים לדעת..

@אורית יעל- המסר שלך, הפותחת, נכון וחשוב- בהחלט! רק שלא בהכרח שזה הענין בסיפור.

בכל אופן ישר כח על העלאת הנושא והמודעות!

 

 

נ.ב. אני לא בטוח שתמיד נכון לכתוב פרטים אישיים כאלה כמו שכתבת כאן- אבל זו לגמרי בחירה ושיקול דעת שלך. רק רוצה לעורר תשומת לב, אם לא בשבילך- אז בשביל אחרים שקוראים

לשפוט ולעשות חשבונות שמיים.
את לא יכולה לדעת מה עומד מאחורי ההתעלמויות שלה, זה השערות שלך. וכמובן שאת לא יכולה לדעת למה ה' בחר להביא אותה לידי הניסיון של חיי זוגיות כושלים.

מסכימה כמובן רק עם השורה התחתונה שצריך להיזהר בכבוד הבריות ולא לפגוע, אבל בלי קשר לסיפור הספציפי הזה.

אומנם היא לא התייחסה אליכן יפה
אך אני חושבת שזה לא עניין שלכן, זה חשובונות שמיים.
אתן לא יכולות לדעת מה ואיך קרה ובעקבות אלו דברים..

הרבה בהצלחה.

זה לא שרשור ראשון על סיפור של בת שהתחתנה ומתעלמת מהחברות הרווקות

מישהי מוכנה להסביר מה עומד מאחורי. הדבר הזה?

מה שכן כן יש משפטים מצחיקים תתחתני שווה לך וכזה..

<צ><צ><צ> 

התעלמות טוטאלית כמו מה שפותחת השרשור תיארה זה לדעתי משהוא חריג שלא קורה הרבה, לפחות לא משהוא שאני חוויתי. מה שאני כן חוויתי מחברות שלי שהתחתנו זה יותר שהקשר התרופף, פחות זמינות טלפונית,נפגשים בתדירות יותר נמוכה.
זה סהכ הגיוני, כל עוד זה לא מגיע למצבי קיצון. ואגב זה לדעתי גם קורה אצל גברים שמתחתנים ולא רק אצל בנות.

יש לי המון חברים נשואים שממש שומרים על קשר איתי ממש כמו תמיד כולל אחד שממש לאחרונה עזר לי בעצות דחופות עם המחשב ממש לפני שבת ואנחנו הולכים ביחד לקולנוע והמון דברים. לא תמיד יש לו זמן והוא משקיע בשביל זה (ואני מניח שהוא לא יודע כמה אני מעריך אותו על זה)

כי לא הבנתי ממה אני אמורה לשכוח ..

א. לא אמרתי שנשואים מזלזלים ברווקים אלא שהקשר בניהם מתרופף.
ב. הקשר הרפוי שציינתי כמובן לא מתייחס באופן גורף לכל אוכלוסיית הגברים הנשואים, אלא בתור תופעה שעשויה לקרות באותה מידה כמו שקורת אצל נשים.
אז אצל חברים שלך- לא, איזה כיף לשמוע.
אצל אחים שלי וידידים שלי- שמעתי גם מקרים אחרים

שאותה חברה הייתה עצובה מבולבלת ממצבה ואתן פרשתן את ההבעות פנים הלא שמחות שלה כהתרחקות או התנשאות.
באופן כללי מציעה לא למהר לשפוט עד שלא שמעת ממנה במפורש. זה קורה לפעמים שאנשים מפרשים מצב של אדם של מרגיש טוב או מדוכדך קצת כמשהו אישי נגדם וזה בכלל לא.

כל המדרג הזה של 'הוא שווה יותר' 'הוא שווה פחות', הוא מגוח, מיותר ופוגע

ואני מתאר לעצמי שאתן כועסות אסור להקפיד על אנשים לכי תדעי מה עבר לה בראש אולי היא כעסה על משהו שאתן כלל לא ידעתן או אולי היא עברה משהו נוראי מאז שהתחתנה ולא היה לה חשק כבר לדבר איתכן או עם אף אחת אחרת כי בעלה היה מתנהג אליה מגעיל והיה מרביץ לה מי יודע והראיה שהיא התגרשה לא סתם מתגרשים

אי אפשר לדעת וגם אנחנו לא מחשבנים חשבונות שמיים תמחלו לה כולכן בלב שלם 

קודם כל תודה לכולכם על התגובות קראתי את התגובות של כולם
אתם צודקים , זה גם פוגע וכן גם כואב לי עליה על המצב שלה.
זה ישב לי כן על הלב וכעסתי עליה, אבל החלטתי לסלוח לה ולשכוח מזה.
לגבי פרטים אישיים אני לא כתבתי שם, עיר משפחה וכן שיניתי מעט מהפרטים אבל הפרטים שרשמתי זה בעיקרון , כמו שכתבתי
נכון אני דנה כל אדם לכף זכות .
ומאמינה שרק בורא עולם יודע מה הלך שם.
היה לי מסר להעביר שתשימו לב לא לפגוע באנשים יש גלגל חוזר בעולם .
וגם מי שלא התחתן הוא כביכול לא פחות מאף אחד.
לכל אדם יש את הזמן שהוא יזכה בעז"ה לעמוד מתחת לחופה בזמן שלו, וברגע שלו.

חודש טוב מבורך !

לא מכיר כלל את התופעה של התעלמות מחבר/ה רווק/ה (כמו שציינתי בתגובה לשרשור כאן) לכן אולי אני לא באמת יכול להגיב בעניין, מצד שני התעלמות כמו שאת מתארת נראית כה קיצונית עד שאני הייתי ממש נוטה להאמין שיש נסיבות מקלות. אבל הם כנראה לא מצדיקות לגמרי את המעשה כי לא משנה מה עובר עליה, אתן לא אשמות. 

נפגשת רק עם מי שסיימו צבא.
שתי האופציות קשות.
גיסי עשה צבא אחרי החתונה, כשכבר היה להם ילד בן שנה.
זה נורא קשה.

ואגב, אל תהיה בטוח שבתור נשוי ואולי אבא תשרת שלוש שנים +. יכול להיות שתחליטו שמתאים לך לקצר את השירות.

אז את לא נפגשת עם קצינים בתפקיד?

 

לא בנויה לקשר מרחוק, ובעיקר לא בנויה ללחיות כמה ימים טובים בחודש לבד.

מה גם שאם אצליח לשלב את זה עם המקצוע שלי זה יהיה בגדר נס.
אחד הדברים שאני אברר עוד לפני שפגשתי את הבנאדם זה האם הוא מודע למה שאני לומדת ומה שזה דורש מהן הזוג..

רגע שאני אבין בנות , אתן לא תצאו עם מישהו בקבע בהגדרה?!?

כידוע לכולם, ולכן כל אחת תחשוב אם זה מתאים לה לחיות ככה ולפי זה תחליט אם כן או לא.

גם אני לא.

צריך להאמין בצבא ובאידיאל ברמה שתהיי מוכנה להקריב את חיים שלך בשביל זה, ואני בכלל לא שם.

ולדעתי זו החלטה שצריכה להיות משותפת של שני בני הזוג..

נראלי כולן בסופו של דבר היו שמחות לראות את בעליהן כל יום , אבל מה לעשות שיש משימות וערכים שהם מעל לנוחות הפרטית שלנו..לפסול על זה שידוך ?! אודה שזה נשמע לי ממש לא רציני ומחילה אפילו מעיד על אגואיסטיות..{ עדיין לא קצין }

שגרמתי לך בחילה.

 

אם אתה רוצה, אני יכולה להסביר לך בפרטי בדיוק למה ואני חושבת שתוכל להבין, והסיבות שלי לא אגואיסטיות (למרות שסיכוי גדול שאני אגואיסטית בכל מקרה)

 

ויש בנות שיסכימו, אבל זה הולך להיות יותר מאתגר וצריך לדעת את זה.

 

באמת, אשרייך על המסירות והרצון.

 

ולגבי השאלה הפותחת, יש בחינה שאחרי ששנה אחת בניתם את הזוגיות יותר קל להכנס לאתגר של חיים לצד איש קבע.

אבל אין סיבה שמישהי שמתקשה לחיות בצורה הזאת תכנס לזה

או לשירות בקבע, אדרבה, זה ערך חשוב ואני מעריכה את כל המשרתים.
אני מודעת לזה שלי זה לא מתאים, ולכן מראש פוסלת הצעות על זה.

כל אחד והמשימת חיים שלו ! חסדי ה' שנתן לכל אדם כוחות שונים שעל ידיהם הוא יכול לתרום לעמ"י בדרכים שונות ומגוונות. ממש לגיטימי שבת תחליט ששליחות מסויימת גדולה עליה . אם זאת השליחות שאתה רואה את עצמך בה אז מעולה ! תחפש מישהי שמוכנה הכי לעוף איתך גבוה איתה ! אבל אל תזלזל במי שלא, יש לה ב"ה שליחות אחרת בחיים. לגיטימי סה"כ.

אני מבין זה מורכב וקשה, אבל לא חשבי {ועדיין } שזו עילה לפסילת שידוך.

וזה סבבה לגמרי שאתה אומר שזה אגואיסטי.
כי אכן כן, בסוף אני אחיה עם האדם הזה, ואני צריכה לחשוב אם -לי- זה יתאים.

אויי נו אל תהיי קטנונית..

זה לא אגואיסטיות.
בגדול רוב הקרביים (באחוזים) רווקים.
לא סתם כתוב נקי יהיה לביתו
וחוץ מזה שלכל אחד ואחת כזוג יש את השליחות שלהם. אותה אחת שלא תרצה לצאת עם קצין ולך זה יראה אגואיסטי, תרצה למשל לצאת עם אברך ולחיות אידיאל של בית של תורה.

כמו שאני רואה את זה, בדיוק כמו שיש אנשים שמוכנים להקריב יותר מהשנתיים ו-8 מינימום שצריך, ולחתום קבע, ולעומתם יש כאלה שלא מוכנים לחתום, כי הם מרגישים שזה לא בשבילם, אבל זה לא אומר שהם לא רואים בזה ערך גדול, אבל הקרבה גדולה מדי בשבילם שהם לא מוכנים לוותר עליה. ככה יש גם נשים שאמנם רואות בזה ערך, אבל ההקרבה בשבילן היא הרבה יותר קשה מלקיים את הערך הזה, ולכן לפי ההיכרות שלהן עם עצמן - הן יפסלו מראש, וזה בסדר גמור. (אגב בהרבה מהמקרים ההקרבה היא הרבה יותר קשה לאישה בסיטואציה הזו, לדעתי.)

מי יודע מה יוליד יום.. אבל כרגע כן.
אני יודעת שהמקצוע שלי לא מסתדר עם זה, ואני חפצה שהילדים שלי יגדלו עם ההורים שלהם, ופחות עם אנשים זרים..

יש הרבה כאלה! וברור לכולם שהם פוסלים את זה

 זה מפריע לך?

 

כי קבע זה שליחות, ואידיאל מטורף, אבל הקרבה עצמית גדולה

והוא לא מתאים לכל אחד.

אבל כמו שהרבה אנשים לא יוצאים לקצינים כי מרגישים שזה יהיה להם קשה מדי.

או אפילו חושבים שהשליחות שלהם בחיים זה לעשות משהו אחר.

 

גם בנות יש כאלה שלא רוצות להקריב כל כך הרבה בשביל האידיאל הזה

כי אין להן מספיק כוחות, או כי הן רוצות לשמור אותם לדברים אחרים. וזה הכי לגיטימי בעולם!!

 

אז הכי לגיטימי בעולם שהיא תגיד זה לא המסלול שלי, ואני לא אלך בו. למה לא לפסול על הסף?

 

 

(נ.ב - אותו דבר בקטן אפשר להגיד גם על נשות אברכים, למי ששאל בשרשור השני)

לכל החלטה יש מחיר.
ודאי יותר נוח אחרי הצבא,
אבל אמרו חז"לינו בן שמונה עשרה לחופה,
ואם מאריכים מדי בשמונה עשרה -
מפסידים קדושה, כידוע.

אתה מרגיש מוכן? בכבוד,
סמוך על הקב"ה שייתן לך מה שאתה צריך בדיוק בזמן.
שתי האפשרויות לא פשוטות,
קשרים בצבא זה מזעזע, לבן ולבת,
ונישואין בצבא קרבי הולכים ונהיים קשים ככל שהזמן עובר
(עד שמקבלים תפקיד עם ת"ש הולם).

ברכת ה' עליך!
בהצלחה!

או קרבי בחצי או בכאילו.. שחברים שלו יצטרכו לסגור בשבילו שבתות..

או שזה לעבור למפקדה- שאין עם זה שום בעיה דרך אגב, כל אחד יתרום איפה שהוא יכול, רק צריך להיות מוכן שחלום הנשוי+ קרבי הרבה פעמים נגמרים:

או בלא קרבי

או שכן קרבי והנישואים עצמם- לא פשוטים לאף אחד.. 

להתחתן שיש כלה

שניה לא לפני

הצבא בגדול הוא מערכת שדורשת ממך את כל האנרגיות שיש לך. יש כאלה שמצליחים לחיות חיי נישואין תקינים בצבא, אבל לדעתי זה ממש לא מתאים לכל אחד וזאת החלטה שצריך לקבל. אני ממש לא מבין איך אפשר לקבל כזאת החלטה בלי להכיר את עצמך בתוך המערכת הצבאית, ובלי להכיר את עצמך בתוך חיי נישואין עם כל האנרגיות ששתי המערכות האלה דורשות ממך.

חוץ מזה בשמונת החודשים הראשונים של הצבא(הכשרה. ואם אתה רוצה סיירת אז בין שנה וחודשיים לשלוש שנים) הרבה יותר קשה. במשך יום שלם סוחטים לך את כל האנרגיות, מקדרים אותך, משפילים אותך, ונותנים לך שבתות ושעות ביציאה על כל שטות. אתה לא. אתה חי בערפל מידע מטורף ככה שאין לך מושג אם יקפיצו אותך עוד רבע שעה ומתי יעירו אותך. בנוסף לוקחים לך את הפלאפון ומביאים לך אותו רק בשעת ת"ש שזאת חצי שעה עד שעה שאתה צריך להספיק בה גם להתקלח, לצחצח שיניים, לסדר את הדברים שלך ולהתאורר קצת, ככה שבמקסימום תוכל להשקיע באשתך ביום רבע שעה של שיחת טלפון כשאתה גמור, בלחץ זמן ובאפס פרטיות.

בקיצור. מאוד לא ממליץ להתחיל לפני צבא. תתגייס ואז תראה עם מה יש לך עסק ותחליט. אני אישית לפני הצבא חשבתי להתחיל אחרי ההכשרה, והבנתי מאוחר יותר שכדאי לחכות עד לשחרור. בהצלחה!

בעז"ה

יא-כ
כא-ל
לא-מ
מא-נ
נא-ס
סא-ע
עא-פ
קא-קיב
קיט-קכא
קלא-קמ
קמא-קנ ויהי רצון

יא-כ
כא-ל
לא-מ
מא-נ
נא-ס
עא-פ
קא-קיב

אנחנו חיים די במצב שהוא נעלם ז"א עד שלא יהיה חיסון החיים לא יחזרו למה שהיו ונצטרך לחיות בצורה שונה , בכאב גדול אני אומר את זה ... אומר לך את דעתי עשיתי חושבים עם עצמי והחלטתי שעדיף שלא,  אלמלא ההצעה די קרובה לאזור שלי ... אז אני חושב שדי אפשר להתגמש  אך שוב  לכתחילה עדיף שלא כל כך ...

אני מרגישה כמו חול המועד ארוך..
אנשים יותר ממנגלים ונהנים עם המשפחה שלהם בבית, ויוצאת החוצה פתאום רואים אנשים מהשכונה שלא ראית שנים, מטיילים עושים הליכות

אני אוהבת את זה דווקא, עוד נתגעגע לתקופה הזאת בלי הלחץ המטורף של החיים והשגרה

כן אני כבר יצאתי

אין חשש אבל?
כי ההיתר כרגע זה רק מרחק מוגבל מהבית או לספורט...😕

מבחינה בריאותית אנחנו שומרים על מרחק, שמים מסכה כשיש עוד אנשים בסביבה.
מבחינת פקחים - אנחנו באמת חרגנו מההנחיות כי יצאנו למקום שהיה יותר מ 500 מטר לאחד מאיתנו , ולקחנו את זה בחשבון וזו הייתה החלטה משותפת של שנינו. הסתמכנו על כך שהאכיפה לגבי המרחק היא לא פרקטית, פקחים לא יתחילו לעצור אנשים ברחוב ולשאול אותם איפה הם גרים.(לפחות לא בסתם שכונה, אולי בפארקים ציבוריים ומקומות הומי אדם בדרכ).

כי לאט לאט מתירים לפגוש יותר אנשים.
פותחים עוד ועוד חנויות
וממילא רמת החשיפה שלנו לאנשים הולכת ועולה.

שכל צד שבי אומר אחרת, מניח שככה זה גם אצל אנשים אחרים. אנסה לתאר (אני לא כ''כ מוכשר בניתוחים כאלה.. אני אנסה קצת בכל זאת)

האמונה, האופטימיות שלי והעין טובה על המציאות אומרים- שכן, בודאי. הרי כל המהלך הזה הוא לטובה ובדאי ה' מאחד את כל המהלכים וכל מה שקורה מדוייק. אז לא ייתכן! לא ייתכן שה' לא ייתן לנו להיפגש בשביל המטרה הנעלה של בניית בתים ובנין ירושלים. בונה ירושלים ה'! בכל מהלך שלו הוא בונה, גם במה שנראה לנו רע מצד מציאותו הפרטית שלא כחלק מהמכלול השלם.

השכל, האנושי- אומר שזה לא 'ריאלי'. על סמך הנתונים שהוא רואה ועל סמך דפוסי החשיבה שלו וכו'. ומה שהוא קולט מבחוץ.

הרגש מוריד את השכל לנפש, אל הלב, וכואב את זה שאי אפשר עכשיו להיפגש.. הוא רוצה להיפגש! הוא משתוקק להיות שלם, והרי השלימות שלו (לעומת המצב הנוכחי.. תמיד יש יותר מה להשתלם. אבל כוונתי למדרגה הבאה) היא כשהוא במקומו, קרי- כשאני אתחתן ואהיה אדם שלם! אז כל חלק מחלקי האדם מקבל מקום שלם יותר, מדוייק יותר.


ואז במצב של סתירה כזאת, לדעתי, וזה מה שאני מעדיף ומשתדל לעשות- צריך לרומם את השכל. וברגע שהשכל יתרומם כך גם הרגש- כי הרגש מקבל מהשכל (המושגים שהרגש מכיר הם אלו שהוא מתייחס אליהם ומגיב בצורה מסויימת). במצב הזה, לדעתי מילת המפתח היא פרופורציות- לדעת לשים גבולות לשכל במקומות הנכונים.
ואני מתכוון לשני מישורים:
א'. צריך להשתמש בשכל, המתנה הנפלאה שה' נתן לנו שעל ידה אנחנו מנהיגים את עצמנו. אבל בפרופורציות נכונות. עכשיו אני לא נפגש? אני אעסוק בדברים אחרים שמקדמים אותי. אתם יודעים מה אני חושב (וכתוצאה מכך גם מרגיש את זה)? איזה מתנה מדהימה הקב"ה נתן לנו!! כשאנחנו במירוץ החיים והדייטים, אין לנו פניות לחשוב על עצמנו- במה אפשר להשתפר, איך אני יכול להיות מתוקן יותר במידות. אני יותר עסוק בלהציג את עצמי למדוייטת (עם רצון שהיא לא תשנה אותי ותקבל אותי כמו שאני- כמו שאומרים הילדים ביומולדת- 'שתהיה תמיד כמו שאתה'...) ופחות בלקדם את עצמי, להשתלם במידות הטובות וכו'. זה דבר גדול מאוד! עכשיו אין לנו תירוצים, ויש זמן. אני מרגיש שזאת תקופה שאני בונה את עצמי. זה מקל מאוד מאוד על הרגש. הידיעה שאני לא אותו אדם של לפני חודשיים!

ונקודה נוספת היא בקשר למקרה האובייקטיבי הזה- הרי אנחנו לא באמת יודעים על הנגיף הזה ב100%. כך שמי אמר שזה יימשך עוד הרבה זמן? אולי זה ייעלם כלעומת שבא כמו הנגיף הקודם- הסארס? מניין לי?
אני לא יודע באמת. ולכן לא צריך להיות מודאגים/ בצער- זה גם כן לא 'ריאלי'.. את המציאות כרגע יודע האחד ב''ה. אף אחד מלבדו לא יודע.

ב'. עם כל השימוש בשכל בפרופורציות הנכונות- צריך גם לשים פרופורציות לשכל. אם ישאלו אותי- עם איזה חלק מבין השלושה אני הכי מזדהה? אני אגיד כמובן שאי אפשר להניח בצד אף חלק. אי אפשר בלי רגש, אי אפשר בלי שכל ובודאי שאי אפשר בלי אמונה.
אבל, וכאן האבל הגדול- הבסיס של השכל שלי הוא האמונה בה'. פירושו של דבר לגבינו בענין הזה הוא שהשכל הוא מוגבל. יש מקום להגביל אותו!
הרי מקודם הבנו שהשכל שלי לא יודע הכל, הוא יודע לפי יכולת הקיבול שלו ולפי היחודיות שלי- יכולת הקליטה הפרטית המיוחדת שלי. מה שהוא לא יודע- הוא לא יודע. והוא יותר לא יודע מאשר יודע.
כאן המקום שצריכה להיכנס האמונה. ופה מי שצריכה לנהל אותי זו האמונה, לא השכל. שלימות הידיעה היא הידיעה שאני לא יודע הכל. לעניות דעתי, זה המשפט הכי מדוייק שאפשר לומר לגבי השכל.

האמונה משפיעה על השכל, שמשפיע על הרגש. לא יודע אם זה 100% מדוייק מה שכתבתי במשפט הזה אבל ככה אני רואה את זה בכל אופן. ככה אני הרבה יותר שלם עם המצב החדש הזה.


לסיכום. אני מאמין, ומקווה שה' יזכה אותי להאמין באמונה שלימה, שיהיה טוב. וכל המהלך הזה רק יקדם אותי לבניית בית.
אפשר לומר במילים ברורות: אני מאמין שבקרוב יהיה אפשר לצאת, ואם לא- כשיגיע הזמן שנוכל לצאת נהיה שלמים ומוכנים הרבה יותר. כיחידים וכחברה. בעזרתו יתברך


(סליחה אם זה היה קצת חופר וארוך)

 

________

נ.ב. המלצה: יש הרבה שיעורים בנושא עבודת המידות בערוץ מאיר (ואפילו סדנאות כאלה של עבודה אישית) ואני מאוד נהנה מהם. אם מישהו ירצה הכוונה ספציפית לשיעורים שאני התחברתי אליהם- בשמחה שיפנה אלי בפרטי

פה בין השורות וההתכתבויות
פשוט שאלת..

טוב, אז אני כותבת קצת 'על עיוור' כי אני לא בטוחה שהבנתי עד הסוף מה אתה רוצה לדעת.

ואני בונה על זה שאחרים יוסיפו/יתקנו במידת הצורך.

 

קודם כל, אפשר לבדוק במדריך לפורום שנעוץ למעלה. יש שם הרבה קישורים והפניות שימושיים.

 

לפני הכל, תו"כ ואחרי הכל- תפילות לרבש"ע שיאיר את הדרך ויעזור לך למצוא במהירות ובקלות את אשתך.

 

אני חושבת שלפני שמתחילים לדבר על הצעות יש עניין לדעת מה אתה מחפש (סביר להניח שהשאלה הזאת תעלה כשתגיע לשלב ההצעות, ולפעמים גם תו"כ הפגישות).

זה דיי אישי, ונראה לי שזה גם מאוד קשור בשאלה נוספת שכדאי לברר עם עצמך- מי אתה? (מבחינת שאיפות בחיים, תכונות אופי בולטות, וכדומה.. וכן. גם נקודות שעוד דורשות עבודה צריכות להיות במודעות)

בקיצור. אין לי נוסחה לתת לך. יש כאן הרבה שרשורים שעוסקים בניסיון למצוא תשובה לשאלה הזאת, אז לא ארחיב יותר מדיי..

רק אגיד שבסופו של דבר, גם כשיש כבר את התשובה לשאלה הזאת- יש מקרים שבהם יהיה כדאי להניח אותה בצד (וגם יש פעמים שממש יהיה חשוב להתעקש עליה).

 

נראה לי שהשלב הבא הוא לנסות להתחיל להניע את עניין ההצעות.

• תספר לחברים (במיוחד לנשואים, אבל לא רק), למשפחה, לרבנים ולכל הבא ליד שאתה סומך עליו מספיק שהתחלת להיפגש, ספר להם מה אתה מחפש ותבקש שיחשבו עליך.
• אם אתה לומד בישיבה- סביר להניח שיש שדכן לישיבה. דבר איתו. ספר לו מה אתה מחפש ותבקש שיחשוב עליך.
• על אותה הדרך, אפשר גם לפנות לשדכנים (במדריך יש קישור לרשימה מעודכנת).
• אם מתאים לך- פתח פרופיל באתרי היכרויות.
• יש גם כלמיני פרוייקטים של שידוכים שאפשר להירשם אליהם (שגרירים בלב, כולנו שדכנים, מיזם השידוכים שלנ"ו ועוד רבים)
• מפגשי פו"פ.
• קבוצות ווטסאפ.

בקיצור. יש המון פלטפורמות, ואני מתארת לעצמי שאפשר להרחיב על כל אחת ואחת מהן, אבל אני לא מספיק בקיאה.

האם להשתמש בכולן?

יש כאלה שיגידו שכן. זה בבחינת 'שלח לחמך', וחשוב להשקיע כל מאמץ אפשרי כדי למצוא את אשתך בעז"ה.

יש כאלה שיגידו שלא כל פלטפורמה מתאימה לכל אחד, ושחשוב גם לשמור על איזשהו תחום נוחות תו"כ החיפושים.

שווה לבדוק לגבי כל אפשרות, ובהתאמה לקבל החלטה- מה מתאים לך.

 

הגיעה הצעה? בירורים.

העקרון הוא שחוץ מהפרטים שיתנו לך על הבחורה, ייתנו לך גם מס' טלפון אחד/שניים, על-מנת שתוכל לדבר עם עוד אנשים שמכירים את הבחורה כדי שיספרו לך עליה.

מה הקטע?

נכון כשהתחיל כל העסק ניסית לברר מה אתה מחפש?

אז כאן זה מתחיל להיות קצת יותר רלוונטי, כי זאת הזדמנות ראשונה בשבילך לבדוק אם ההצעה יכולה להתאים.

מה לברר?/ איך לברר?/ האם לברר בכלל?/ מה עושים אם נשארתי עם שאלות שלא קיבלו מענה?

גם כאן, יש הרבה שרשורים בנושא, וכל אחד יכול להגיד לך משהו אחר, ולכן לא ארחיב.. חשוב מתוך כל האפשרויות לנסות להבין מה יהיה נכון לך.

 

לא מתאים?

מודים מקרב לב למציע (בכ"ז, זה לא ברור מאליו).

אם מתאים- מנסים למקד אותו (וגם את עצמך) בשביל הפעמים הבאות.

 

מתאים?

מודים מקרב לב למציע (בכ"ז, זה לא ברור מאליו).

עכשיו הכדור עובר אל הבחורה. תן לשדכן מספרי טלפון של חברים/רבנים שיספרו עליך. הוא יעביר אותם לבחורה והיא תברר.

*הערה בעניין, מחוויות אישיות שלי-

א. תוודא עם הרב/החבר שזה בסדר שתתן את המספר שלו.

ב. קח בחשבון שמי שנתת את המספר שלו הולך להיות מעין נציג שלך בשלב הבירורים- לטוב ולמוטב.

תוודא שהם מכירים אותך האמיתי (חבר שלא דיברת איתו כמה שנים כנראה יהיה פחות רלוונטי. כנ"ל רב שלא מכיר אותך מספיק), שהם לא יחושו צורך לייפות את המציאות ולהוציא אותך סגן של א-לוקים, ושירגישו מספיק בנח להגיד שהם לא יודעים לתת תשובה לשאלות שיענו.

ועצוב, אבל מכיוון שיש כאן גם קצת צד של 'אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה', תוודא שהם ידעו איך להתנהל בשיחת טלפון (פעם היה בחור שאמר לי שהשאלות שלי חופרות..).

 

עוד הערה שנראית לי חשובה. זה גם משהו שעולה כאן לפעמים-

אין כ"כ הסכמה לגבי השאלה 'כמה זמן לוקח לבחורה להחזיר תשובה'.. יכול להיות שהיא תחזיר תשובה מהיום בבוקר להיום בצהריים, ויכול להיות שייקח לה יומיים

אם אתה מרגיש שחיכית יותר מדיי זמן, לגיטימי לגמרי לפנות למי שהציע. וגם לגיטימי להחליט שלא לחכות יותר.

 

היא אמרה לא?

לא נורא. ממשיכים הלאה בעז"ה.

 

היא אמרה כן?

ב"ה. שלח לה הודעה ותבדוק מתי מתאים לה לדבר.

בשיחה עצמה, יש כאלה שאחרי ה'שלום-שלום' מעדיפים לקבוע יום מיקום ושעה ולסיים.

יש גם כאלה שמרגישים שנכון יותר לנהל איזושהי שיחה קצרה לפני שקובעים (אולי זה עוזר קצת להיכרות ולשבירת הקרח, אולי זה נותן עוד נקודת מבט).

תנסה לברר עם עצמך מה מתאים לך. ומותר גם לעשות פעם ככה ופעם אחרת.

 

לגבי הפגישות עצמן..

אפשר להגיד מליון דברים, ואני מאמינה שקצת חיפוש בפורום ייתן לך הרבה מאוד נקודות למחשבה.

שני דברים שעוברים לי בראש כרגע-

• יש דברים שהם מוסכמות (לא נכנסת בכלל להאם אני מסכימה איתן או לא).

זה יכול להיות על מי מגיע למי, מי משלם על מי, מי מסמס למי ועוד מליון דברים כאלה ואחרים.

האם זה נכון/בריא? לא יודעת. אבל זה דיי נתון. ולפעמים זה גם עוזר, לפחות בשלבים הראשונים.

יחד עם זאת- לפעמים אחד הצדדים לומד/גר/משרת רחוק וכדי להיפגש שני הצדדים יצטרכו להשקיע בנסיעה. לפעמים בנות לא מרגישות בנח שבחור דיי זר בסה"כ משלם עליהן בפגישה. לפעמים יש בחורים שהם קצת פחות 'מובילים' באופי, ולעומתם בנות שלוקחות פיקוד יותר בקלות. וכו'..

זה ממש בסדר. כדאי לאפשר לעצמך ולה להיות עצמכם..(:

• זה לא ראיון עבודה..

באופן אישי, בהתחלה אני מנסה לחפש נעימות/נחמדות/רצון להיפגש פעם נוספת. כדי למצוא את הדברים האלה לא צריך לחפור יותר מדיי לעומק, ובטח שלא לנסות לנתח לו"כ הפגישה עצמה, אלא פשוט לדבר עם הבנאדם. המטרה היא לנסות להכיר את מי שעומד מולך, ולפעמים צריך ללמוד לעשות את זה מתוך שיח והתבוננות ולא מתוך תחקיר.

 

נגמרה הפגישה.

אתה רוצה להמשיך להיפגש איתה?

מקסים.

צור איתה קשר, ותגיד לה שתשמח להמשיך (בעז"ה אולי גם היא תרצה)

אתה חושב שלא מתאים?

צור איתה קשר ותגיד בעדינות שאתה חושב שזה לא מתאים. תאחל לה בהצלחה ותנסה לחשוב על חבר שיכול להתאים לה.

 

וכן הלאה..(:

 

ואו. חפרתי מאוד (באסה אם בסוף יתברר שלא לזה התכוונת חח).

כמובן שזאת לא תורה מסיני, וכמובן שלא כיסיתי הכל. אבל

א. התחלתי להתעייף

ב. נראה לי שאלו השלבים הבולטים יותר. זתומרת, אחרי הפגישות הראשונות נראה לי שהדברים כבר זורמים יותר ופחות צריך הכוונה ברמה הטכנית (אולי יש לבטים ואז כדאי להתייעץ, אבל בכ"ז..).

 

בהצלחה רבה

לא יודע אם זה עזר לשואל,אבל לי זה עזר ממש!
בעיקר עשה סדר בבליל הדברים שאני כבר יודע.
ממש תודה!!!!

תודה לכולם.. (:

חבל שלא ראיתי את משהו כזה ממש בהתחלה

עריכה- בטעות השתרשר לי לפה, התכוונתי ל@kaparalay

מבנה של קשר בריא ומה קורה כשהקצב שונה

 

זה נכון לשני המינים.

(זה מתחיל מהשלב של הדייט הראשון עד לקשר רציני, לא כולל בירורים וכולי)

כדאי לפרט קצת יותר על האופי שלה, ועל מה היא מחפשת ("רציני" לא כל כך ממקד ועוזר בשביל לדעת מה מתאים לה, סליחה..)

 

בהצלחה רבה בע"ה, ויישר כח!

אז לפני-

 

להחליט החלטות פזיזות 

לא לראות את כל התמונה המלאה

שיוסתרו פרטים קריטיים להמשך 

 

בחתונה עצמה- 

שלא יבואו אורחים 

 

אחרי- 

שלא תהיה מוכנות לעבודת המידות של שני הצדדים 

לפני -
לפסול על דברים לא רלוונטים
לא לתת מספיק צאנס
לא להקשיב לאינטואציה שלי
להתבלבל כבר מרוב מחשבות, חלומות, נתונים ובחורים.

באמצע -
להגיע להחלטה
מפחיד לא להיות שלמה עם זה (הכי מפחיד)
לא להצליח לשמור על נחת ושביעות רצון של כל הצדדים שמעורבים באירגוני החתונה.

בחיי הנישואין -
לגלות שהעבודה הזוגיות דורשת ממני מאמץ מטורף שאם על הניסיון להיות מוכנה אליו ולעבוד לקראתו אני עדיין רחוקה מזה מאוד.

תכלס הלפני הכי מלחיץ, כי הכי קשה לעבוד על זה.
ובסוף, הרוב פה עניין של עבודה עצמית וסיוע מלמעלה והכל יהיה טוב 🙂

שהתקופה בין האירוסין לחתונה תהיה לחוצה ותפגע בקשר.

גם מאוד מפחיד אותי עצם הקמת הבית, לא יודע בדיוק מה. הקטע הזה של פשוט להיות עצמאי ושלם.

לנו לא היו מתחים למיטב זכרוני.

תקוות שנובעות מהפחדים ;)

לפני-
לא להצליח למצוא אותו
או מחוסר פתיחות שלי להצעות קיימות, או מחוסר פתיחות לנסות דרכי הכרות שונים, או כי אני והוא ככ שונים שאנשים בכלל לא יחשבו שזה יכול להתאים..

תוך כדי-
להביא את עצמי כמו שאני בלי שזה יגרום לו לברוח, אבל גם שישקף באמת את הבפנים שלי בלי שארגיש צורך להתנצל על זה.
שאצליח לראות את מי שהוא על יתרונותיו וחסרונותיו, ושאצליח לקבל אותם בידיעה ברורה והחלטה שזה בסדר מבחינתי.

אחרי-
שנצליח לעבוד על הזוגיות יחד בטוב ובשלום.
לא מצפה על מי מנוחות, כי בכל זאת אנחנו אנשים שונים ואני אמוציונלית מקסימה 😏
אבל שנדע לנשום עמוק אחרי ויכוח סוער, ונבין שזה נגמר בזה

ועוד ועוד

אך הפחד העיקרי הוא שאני אשאר בודדה ולא אמצא את בחירת ליבי

אולי להתגרש זה מפחיד

והכל בסדר הכי גרוע לוקחים יעוץ אבל לחשוב על זה ? זה ממש גרוע 

קשה להגיע למצב שאין חדשות ופחדים

שאני לא אצליח לבטא את עצמי באמת ולהפתח.

ואז אני לא אצליח לשכוח

שהקשר יהיה משעמם, מה שלדעתי קורה לרובם מתישהו.. ככה אני שם לב אצל זוגות...

והאמת שזה די הגיוני שזה יקרה, וצריך להשקיע המון מחשבה שזה לא יקרה.

אם בן אדם לא רוצה שימאס לו ובלי עין הרע יש המון פרנסה לכל המגשרים 

בתהליך- שאני אפספס הזדמנויות, כי לא הייתי מוכן.
או שמישהי שהייתי בטוח שאני הולך לחיות איתה את חיי תחתוך ברגע האחרון.

בחיי הנישואין- שאני אהרוס אותם ב'כישרון' הטבעי שלי

משחק אותה גבר, מה רע? חח

 

ועכשיו באמת - אני סה"כ סומך על אינוטציות שלי, אני יודע שאני יעשה המון טעויות בדרך ואלמד המון מכל העסק. מתישהו זה יקרה באופן טבעי וכולי. מתי באמת אני אפחד? שזה יתחיל להיות רציני, מחייב.. אבל כולם עוברים את זה בסופו של דבר.

קשר רציני וארוך שיסתיים בצורה גרועה.

מאיזה מגזר את? מה בדיוק הענין?

אין שום בעיה.

לדעתי..

לגיטימי..
ומשהו חזק שראיתי לאחרונה, שחברה של מישהי דיברה עם החבר של המשודך לבירורים, ולא הבחורה עצמה..
ככה פחות סביר שיהיה לא נעים לומר משו על הבחור, או שזה יהיה מתיפיף יותר מידי.

אם את מרגישה שאת רוצה לדבר ולומר לו בדיוק בדיוק מה את מחפשת כי אולי ההורים לא יגדירו טוב מספיק אז את בהחלט יכולה לעשות זאת

בעדיפות גבוהה מאוד שידבר ישירות עם הבחור/ה

בלי מתווכחים ושדכנים למינהם שיש להם אינטרס בעניין.

וכל השאר זה הנגזרות

את הבעיה אחת ולתמיד, זו עבודה קלה.
הנושא מורכב והסיבות רבות. רבות כמו האנשים שמעורבים בזה..

לא חולק על זה שמה שהוא כותב יוכל לעזור.

צרם לי המשפט האחרון:
"חצי הדרך לפתרון זה קודם כל לדעת שיש לנו בעיה".
מי שמכם להחליט ולשפוט שכל רווק מאוחר אשם בזה שהוא רווק?

להבדיל - גם מי שיש לו בעיה נפשית - הוא אינו *אשם* בה. עדיין כדי לפתור את הבעיה כדאי להכיר בה ולנסות לטפל בה.

אבל יש בעיה.
הקב"ה ברא את כל העולם ואמר 'כי טוב',
ואז - הוא ראה רווק, ואמר 'לא טוב'.

האם את אשמה? לא יודע, אולי. ואולי לא.
ראיתי שכיוונתי לדעת גדולים מעלי..

הוא מדבר על שורש בעיה אמיתי.
האם זה יפתור הכל? מניח שלא,
אבל זה ודאי בסיס להתקדמות.

אולי זה לא בעיה? אולי אם נשארתי רווקה עד עכשיו זה לטובתי וזה מה שה' רצה?

מצד שני באמת לא טוב היות האדם לבדו..
קיצור לא יודעת..אולי סתם הטרמינולוגיה והשימוש במונח בעיה מפריע לי

 

אני חושבת שצריך להפריד בין אמירה שנאמרת ברמה הכללית לבין אמירות שנאמרות ברמה האישית של כל אחד

 

ברמה הכללית-

יש גם דברי אמת במה שהוא כתב 

 

האם זה נכון לכולם?

לא

 

האם זה הפתרון היחיד?

לא בהכרח 

 

האם זה יפתור הכל?

גם לא כנראה 

 

 

 

 

מסכימה שאמירות מהסוג הזה הן מבאסות ומקוממות מהמון בחינות..

אבל אולי רלוונטי לדעת שגם הכותב עצמו היה 'רווק מאוחר' (מקווה שזאת לא בעיה שאני כותבת את זה..- הוא מספר על זה בכלמיני מקומות והקשרים). אין ספק שקל יותר להיות גורם חיצוני שמסתכל על בעיה כלשהי ומעביר ביקורת, אבל אני לא בטוחה שזה המקרה כאן.. נראה לי הגיוני שהוא מדבר ממקום אישי יותר.

אמנם זה לא מחייב שכולם ככה, ובכ"ז..

 

אגב, בהתחלה זה בכלל היה נראה לי שהוא מתכוון שהבעיה היא הרווקות (בגילאים מבוגרים יותר), ולא שעצם זה שאדם רווק מעיד על כך שיש בו בעיה.. ישמצב?

 

ואם לנסות לזרוק את הקליפה ולהתייחס לתכל'ס שבדבריו- יש פה הרבה אמת.

וגם שמחתי מאוד שהוא מדבר (למרות שזה קצת 'בין השורות') על עניין גובה המחיר למאמנים (למרות שיש בגובה התשלום גם דרישה לרצינות, וגם אמירה שאם רוצים להתחתן צריך להיות מוכנים להשקיע בשביל זה, עדיין יש הרבה מקרים שבהם המחיר אכן מהווה מכשול). 

האם זה הפתרון הבלעדי? כנראה שלא.

אבל זאת נקודה נכונה וחשובה.

ולכן כל הסתגננות כזאת או אחרת יכול להשמע מאוד לא טוב.

אני חושב שזה חשוב להעלות את הנושא. מסכים עם האמירה הכללית העקרונית של המאמר, בלי להכנס לפרטי פרטים.

תומך מאוד בדעה שלו.

את כותבת נכון. אני חושבת אבל שכדאי לחדד משהו, נכון שהנפש של כולנו בגלות וגם אנשים נשואים מתמודדים עם דברים ואימון יכול לעזור שם מאד, אבל אני כן חושבת שצריך להפריד בין המסעות שאנחנו עוברים. נכון שגם אדם שהתחתן בגיל צעיר יכול למצוא את עצמו בבעיות בנישואים ולהתגרש אם לא יעברו שם שינוי וכו, אבל אנחנו לא שם, אנחנו רוצים קודם כל להתחתן ואם יש משהו בדפוסי התנהגות/חשיבה שלנו שתוקע אותנו למה שלא נלך להסיר אותו? זה לא שמי שלא הולך לאימון אין לו סיכוי להתחתן, אבל זאת חתיכת מקפצה. התרחקנו מעצמנו, מהקולות השורשיים שלנו ורובנו הלכנו לאיבוד בלי לשים לב. מסתובבים באותו גלגל כל הזמן מבלי להבין איך חוזרים שוב ושוב לנקודת ההתחלה.
אני ממש מבינה את זה שזה מעצבן שמציגים את זה שאנחנו בעייתיים ושאנחנו חייבים טיפול, אבל בסופו של יום אם אנחנו עדיין לבד, למי זה אכפת מה חושבים?.. אם זה יכול לעזור כי זה נוגע בשורש אז זה שווה שיגידו מה שיגידו.

לרוב כאשר אני מסכים עם משהו, שום דבר לא מתחדש לי, אלו דברים שידעתי מראש.

פה הסכמתי עם כל מילה, וגם הציג לי כיוון מחשבה שלא חשבתי עליו בכלל.

תודה רבה!!

להגיד דבר כזה זה כמו להגיד שמי שהתחתן יותר מודע לעצמו ומכיר את עצמו יותר טוב.
אני לא חושבת שזאת גישה נכונה ובפועל זה לא נכון.

מה כן יכול להיות נכון? אולי בזמן הדייט עצמו ללכת ביחד עם המדויט ולפעמים בלעדיו לאדם חכם שיודע לנתח מגננות או דברים כאלה ואחרים על מנת לשקף לשניהם מתי זה סתם לחץ מתי זה מגננה ומתי כן זה נורה אדומה..
בפועל היעוץ הזה שווה בהמשך גם לנשואים

בפועל אני לא יעשה את זה למה? כי לא לחוץ לי עכשיו יותר מידי מניחה שאם הייתי יותר גדולה ועם יותר כסף "לבזבז " הייתי מנסה.

נקרא לזה סוג של לווי זוגי מאדם מוסמך..
שוב גם שנשואים זקוקים לזה.

חייב שתהיה בעיית רווקות

כמו גם בעיות בנישואין וממילא אחוזי גירושין גבוהים,

כי הנפשות חלשות, נפשות שזקוקות ודורשות דיוקים והתאמות כמו שלא היה בשום דור לפני כן.

ובשתי מילים: גזירת גורל.

דור שמחפש ומחפש ומפרנס עשרות אלפי מאמנים מטפלים,ופסיכולוגים.

מדייק ומדייק עד שאין מי שיכול להתאים או בקושי..

מכירה אנשים בעייתיים מאוד שהתחתנו וחלקם עם בני זוג מאוד מוצלחים וטובים ומנגד אנשים איכותיים שלא..

ושוב: גזירת גורל.

כנראה שזה מה שה' רוצה שיהיה מסיבותיו שלו.

ככל שיש יותר דיוק, גם עולה אחוז הגירושין

מה זה אומר?

לדעתי,שהדיוק לא חשוב, וזה הכל דמיונות של אנשים

בגדול צריך לראות שמתאים ושמוצא חן,להרגיש משיכה

ובעיקר להבין שזה עבודה רבה אחרי החתונה

אבל עבודה משתלמת

שבעצם לא אומרים כלום.

אין שום חידוש או הברקה פתאומית ב"כתבה" הזאת.

נראה יותר כמו כתבת יח"צ זולה ממשהו רלוונטי.

אתה לא חייב להסכים איתו כמובן. אבל למה סתם לבטל את מה שהוא אומר?

אף אם לא הייתי מסכים איתם
הייתי כותב את דעתי ומנמק אותה.

אבל למלא כתבה שלמה בכלל לכתוב כמעט כלום
שריח היח"צ נודף מכל אות ופסיק בה-
צרם לי מידי.

הוא לא עוסק בתחום, וגם לא המליץ על אף אחד.

 

בדרך כלל כשיש באתר כתבות ממומנות שמטרתן לעשות יח"צ זה ניכר הרבה יותר (יש כמה וכמה דוגמאות כאלה.. העקרון הוא שהן יכללו המלצות על הארגון של כותב המאמר וקישור לאתר שלו או משהו בסגנון).

מכיוון שלא כך המקרה כאן, חבל לכתוב בכזאת חדות ובכזה ביטול..

 

אז הוא לא חידש לך. זה בהכרח מעיד על אינטרס?

אולי לאחרים הוא כן חידש..?

הבעתי (ואת תמיד משתדל להביע)
את דעתי האישית בלבד.

וזה קצת מצחיק, אבל כל שאר הכתבה ממש מיותרת..

מטבע הדברים עניין אותי לקרוא את השרשור הזה.
והתגובות כאן עוררו בי רצון להתייחס לנקודות מסויימות.
בי"ס "כוונה" שבו למדתי אימון, באמת מדבר על חלום כזה, שכולם נתרמים מאימון, זה לא רק לאנשים מסויימים אלא זו דרך שיכולה להועיל לכל אחד לקדם את עצמו בחייו. בעיני זו בעצם דרך מובנית לעבודת המידות ולתשובה, ומי יכול להגיד שאין לו צורך בזה?
אלא שבד"כ באופן טבעי נח לנו להשאר במקום ואנחנו לא בהכרח במוּכנות להשקיע את כל המשאבים שלנו בעבודה הפנימית. וכדי שנביא את עצמנו לעשות את השינוי הפנימי שהוא העבודה שלנו כאן בעולם, ה' שולח לנו אתגרים שלא יניחו לנו להתבטל, ויגרמו לנו לעבוד. כל אחד מקבל אתגר מותאם אליו.
כמו שנאמר כאן, יש אנשים שיפגשו אתגר במשפחה שהם גדלים בה, אחרים במסע לחתונה, ויש שלאחריה.. וכמובן האפשרויות עוד רבות.
כמאמנת אני רואה איך לכל אחד יש את ה"סיפור" שלו. גם באופן אישי, אני מלווה בנות בתהליך ובשינוי שהן זקוקות לו, ובמקביל נעזרת באחרים כדי לעבוד על האתגרים הפרטיים שלי.
העובדה שיש לנו אתגר מסויים לא אומרת שאנחנו בעייתיים, או אשמים, או פחותים מאחרים. אלא כדאי להבין מה התפקיד שלנו מולו ואיך להתמודד איתו נכון, כמו בכל מצב מאתגר בחיים. זו המשימה שלנו כאן בעולם. ובהחלט הגיוני שאם נעבוד נכון, נצא ברווחים גדולים שנפיק ממה שהיה נראה כחסרון.
ואני לא מתיימרת להגיד שזה פתרון בלעדי, אבל יש הרבה מה להתרם מאימון לחתונה שמתמחה בצרכים הספציפיים של מי שרוצה לסלול את דרכו לחתונה.
בעיני זה רחב יותר ממה שנראה מהכתבה. זו גם עבודה פנימית של מפגש עם מי שאני, עם הצרכים שלי, עם מה שחשוב לי ועם בירור בקשר למי בן הזוג המתאים לי.
גם עבודה של זיהוי מקומות שמעכבים אותי מלהתקדם בדרך, ודרכים איך לצלוח אותם בטוב ובנעימות.
לפעמים הצורך הוא דווקא בדרכים מעשיות איך להתקדם בפועל (לדוג' - איך להגיע להצעות כשאין לי כאלו), או "לעשות סדר" בראש.
יש כאלו שרוצים שותפות בדרך, שמישהו ידע מה עובר עליהם ויהיה כתובת בשבילם לכל צורך בתחום, כדי לא להיות בודדים ואבודים כל כך במסע הזה.
האימון לחתונה מכוון לתת מענה לכל אחד לפי מקומו וצרכיו.

ומילה בקשר לתשלום,
מהכתבה משתמע כאילו מחיר לפגישת אימון הוא כמה מאות שקלים, וחבל שזה יעצור אנשים מלפנות. טווח המחירים בפועל רחב יותר מהמוזכר שם, וכל אחד יכול לבחור את המחיר שמתאים לו מתוך האפשרויות.
ונכון שכולנו היינו רוצים שהמחיר יוזל. ומצד שני עד שיימצאו הפתרונות לכך, כדאי לזכור שאנחנו משקיעים כל כך הרבה כספים בערב החתונה עצמו, וחבל לחסוך דווקא במה שיאפשר להגיע אליו, או שיקדים אותו בכמה שנים.
כמו שאמרה מאמנת שאני מעריכה מאד : תוותרי על מנה ראשונה לאורחים בחתונה ויש לך תקציב לאימון
(ומצד המאמנות - הלוואי שהיתה לנו אפשרות לקחת פחות.. אבל כשרוצים לעסוק בזה ברצינות ולא כתחביב מהצד, ולהצליח להתפרנס, אין ברירה אחרת. יש הרבה מעבר לעבודה בזמן הפגישות עצמן).