היי לכולם,
בעקבות דפוס התנהגות חוזר ונשנה שלי במהלך קשרים החלטתי לנסות לטפל בבעיה..
יש לי פחד, ממש פחד שמשתלט פיזית על הגוף שלי, זה מתבטא בתחושה שהגוף כאילו רועד אבל לא באמת, הידיים קרות, הלב דופק מואץ, ככה אני מרגישה כל פעם שאני צריכה להחליט על קשר, האם כן או לא. אני לא מצליחה להשתלט על עצמי.
הפחד שאולי אני טועה, שאין מושלם, שאולי אני מפספסת פה משהו ועוד..
אני מ ת ה מ פ ח ד לפספס את מה שה' מייעד לי. רק מלחשוב על המשפט ש 'בנאדם לא יודע מה טוב לו, אולי מה שטוב לו זה לאו דווקא מה שהוא רוצה' מעורר בי חרדה שאמאלה אולי פספסתי את הזיווג שלי בגלל שאני חשבתי שמשהו הוא לא טוב בשבילי אבל ה' חושב שכן, שאולי אני מתחננת כלכך הרבה לזיווג שלי, ה' נותן לי כל פעם מחדש דברים טובים ואני דוחה אותם.
לא יכולה לומר שאני בררנית, באמת נפגשת עם רוב הבחורים המוצעים אלא אם זה ממש קיצוני בעיניי. בחורים שלפני כמה שנים הייתי פוסלת על הסף. אני שומעת עם בחורות שפוסלות מראש משהו שאני אצא ואתלבט כמעט עד מותי..
אני פוחדת להיכנס לקשרים שמא החרדות, הפחדים, הלבטים והחששות יכנסו לחיי. אבל אני מבינה שאם לא כך, אז איך תממשי את הרצון המטורף להתחתן?
אני לא מצליחה להסביר את זה, אתם לא מתארים את תהליך קבלת ההחלטות במקרה שלי,
אני מרגישה צורך להתייעץ עם כל העולם ואמא שלו, עד שאני לא מקבלת תשובה מוחלטת מרוב האנשים- אני לא מחזירה תשובה לבחור.
הרבה פעמים אמרו לי, ואפילו פה בפורום, שאת זועקת 'לא' אז מה ההתלבטות.
זה פשוט הפחד. הפחד שמי יודע אם יבוא יותר טוב. אולי עדיף לעצור פה ולסגור את הבסטה, הרי עם כל אחד תהיה התלבטות, חששות, פחדים, עם זה פחדים כאלה עם ההוא פחדים אחרים. פשוט תתחתני.
אבל כל פעם מחדש אני לא מצליחה. לא מצליחה. אוצה להתחתן, באמת. בחיים לא רציתי ככה.
רוצה לקדם את החיים שלי שלב אחד קדימה. וזה פשוט לא הולך.
איפה הבעיה? איפה..?
מה עושים?
איך מחליטים קבלות בצורה שפויה ורגועה, עם אמונה וביטחון בה'..? איך עושים את זה..?!
כולנו....
אפחד לא ידע בטוח מה הגיל של הבחור
יפה לך!
), ואז היא אמרה לי שממש כואבת לה הבטן.
