פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 482)

התחלתי לקרוא... היה נראה מעניין...

אולי הם ידעו
@חסדי הים
@חידוש

אולי יש רב מסויים במאה שנים האחרונות שזה יצא מפיו.
לי זה נשמע מוזר, אבל אולי יש הגיון פנימי בזה.

גם אין דבר כזה "שליש גן עדן", חצי, או רבע.

ואתה מנסה באווחת שירשור למצוא תשובה?

תצטרך להתאמץ, למצוא חרטא כלשהי, לעבוד קשה, ואז אולי תמצא תשובה.
 

 

בקיצור, לא. אין לזה מקור. ואני לא נוטה להיות חותך כל כך לרוב..

לא ראיתי את זה כתוב בשום מקום אז תקחו את זה בערבון מוגבל:

כתוב בגמרא במסכת שבת לא.
"אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין (לאחר מותו בפתח גן עדן) אומרים לו: נשאת ונתת באמונה.קבעת עתים לתורה
עסקת בפריה ורביה צפית לישועה וכו'"

ושואלים המפרשים למה כותבת הגמרא "עסקת" איזו התעסקות יש כאן? ומסבירים שההתעסקות היא בלשדך שידוכים...

אם תהיה מעוניין..

בהצלחה.

נשמע לא פשוט

כאילו, עם כל ההערכה, ה' מצווה אותנו לפעול בדרך הטבע.

אבל זה גם עובדה שצדיקים יכולים לעזור בעניינים גם קצת מעל הטבע ;)

 

אליבא דהקהילה המדעית כיום סכיזופרניה לא מאובחנת כמחלה תורשתית.

אלא רק "קרוב משפחה מקרבה ראשונה שהתפתחה אצלו סכיזופרניה: בעיקר הורה (אחד או שניהם), או אח תאום זהה". ועוד שלושה גורמים המקובלים כיום: 1. סיבוכים  בהריון ולידה. 2. שימוש בסמים. 3. קיומם של מחלות אורגניות מסוימות. (שמעתי שמכון פועה מנחה שלא צריך לדווח על סכיזופרניה במשפחה). ראה ויקיפדיה, ועוד.

בנוגע למאניה דיפרסיה, הסיפור מעט שונה, ישנה נסיבתיות המורה שיש קשר תורשתי מסויים, בעיקר בין מאניה דיפרסיה במשפחה הגרעינית ופיתוח גורמי סיכון. 

אולם למעשה הכל סטטיסטיקות ומספרים.

ולכן אפשר לנשום, כי ב- 99.9 אחוז מהמקרים זה לא באמת עובר הלאה, זה לא מתקדם. מתחתנים עם אדם בריא, חיים חיים בריאים ומאושרים והכל טוב. נכון, ישנם הרבה מאוד מקרים במשפחת אישתך, אבל השאלה המרכזית היא מה עם אישתך, ולא המשפחה שלך.

האם היא בריאה? מתפקדת? נהדר! זה ימשיך גם כך. צריך לזכור, שאחרי כל המספרים והכדורים, הנתון הדי ברור הוא שהמחלות האלה מתפתחות בסיטואציות קשות, וכשהכל בריא והחיים פחות או יותר יפים אין להם סיכוי של שנייה אחת להתפתח. אולי הפסיכאטריה היום משחקת בכדורים ובנסיבתיות, אבל זו האמת. אפשר ממש לבדוק כל מקרה לעצמו.

מבלי להתייחס לשאלה האם הייתה כאן הונאה, הסתרה או כנראה פשוט הכחשה. במידה ואישתך אשה בריאה ושמחה, יש לך הזדמנות לתמוך בה וחלילה מלהוסיף על מדורת פחדים שגם כך מן הסתם מקננת לה משחר הימים. היא תלד לך בעזרת ה' ילדים שמחים, יפים ומתוקים שבעולם. 

כשבאים מתוך מקום של שבירה, התיקון הרבה יותר גדול. והוא כאור נוגה, הולך וָאור עד נְכון היום.

ה' שם אותך בסיטואציה מיוחדת מאוד.

בהצלחה אח גיבור!

אשמח מאד לראות את מחקרים שאומרים מה שכתבת.
כי כן ראיתי קשר ישיר גם במאניה דיפרסיה וגם בסכיזופרניה
ברור שאנחנו מתייעצים לא רק כאן.
וכבר בדרך לייעוץ גנטי ונכון פועה וכו'. כן אשמח לשמוע כאן גם תובנות וגם חיזוקים.
לכן כתבתי כאן

דבר ראשון, ראה ויקיפדיה ערך סכיזופרניה בתת ערך "גורמי סיכון".

דבר שני, שמעתי את זה בשם פסיכיאטר נחשב (אברר בל"נ את שמו ופרטיו, אולי כדאי שתדבר איתו).

אחר כך כדאי לנבור (יש לי אינטרנט די חסום כעת). דבר ראשון המחקרים שמדברים על "גנטיקה", מראים בסך הכל שהורים או אחים מגבירים את הסיכויים, הוי אומר: סביבה, ולאו דווקא גנטיקה. שהרי אין קשר ברור בין סבים או דודים לעליית הסיכויים.

במאניה דיפרסיה זה אולי קצת שונה, צריך להסתכל טוב טוב במספרים, ולא להאמין לכותרות.

למשל, תציץ חטופות כאן: חשוב שתדעו: האם מחלות נפש עוברות בתורשה? .

 

תרשה לי להעמיק לרגע, אני חושב שחשוב לשנות מעט את התפיסה. אני כותב את זה בציבור כי זה לדעתי זה חשוב לכולם. אולי זה נשמע מהפכני, אבל כדאי לקרוא ולהקשיב.

נדלג רגע על כל השאלה של יחס גנטיקה\סביבה, לדעתי אף פעם לא הוכח באופן ברור (בלי קשר למחלות גנטיות) שיש חלוקה ברורה בין גנטיקה לסביבה בכל מה שקשור לנפשו של האדם (שאלת ה Nature or Nurture. להוציא אספקים חיצוניים, שגם עליהם ישנה השפעה של סביבה), בין כשמדברים על תכונות אופי, ובין כשמדברים על הרגלי התנהגות, ובין כשמדברים על מחלות נפשיות.

לעובדה זו יש להוסיף, שככלל, עולם מחלות הנפש הוא עולם סתום בפני הרפואה, שממהרת להצמיד לכל "אבחון" כללי מאוד, כימיקל שעוזר מצד אחד לתופעות מסויימות, ומוחק את המערכת מצד שני. 

עכשיו אני אשאל אותך שאלה, "שיעורי בית: ". האם אתה יכול בכלל להשוות בין חולה "סכיזופרניה" אחד למשנהו?! הרי אצל כל אחד זה משהו אחר. הזיות? "חוסר תפקוד"? "נטיה להתעסק במטאפיסיקה"? מוח חזק מאוד, ומצד שני חוסר יכולת לתקשר עם המידע? ומהי בכלל המחלה העומדת מאחורי השם הבומבסטי "הפרעה דו-קוטבית"? כיצד היא מתפתחת, מהם הגורמים, כמה אנשים בעולם יכולים להיכנס תחת כיפת התיאור הזה (לדעתי כולנו, אנחנו יצורים דו-קוטביים במהותנו...)?! אז אם יש אדם שנמצא בקצה יותר נמוך של הסקאלה, ומתקשה לתפקד כשהוא מצוי ב"קוטב הדרומי", מה זה אומר? האם הוא שונה במהותו ממני או ממך? או שנסיבות החיים שלו הם-הם שגורמות לו להגיב אחרת ממני וממך. או שמשהו מן העבר שלו שב בכדי לצוד אותו, ואין לו ולסובבים אותו את היכולת או את הרצון ללכוד את אותו הדבר. 

האבחונים "סכיזופרניה"; "מאניה דיפרסיה"; "חרדות" נוצקו על מנת לעזור לפסכיאטיריה לעשות איזשהו סדר בעולם שהוא להם חידה וכאוס, וכמו כן בכדי לדעת איזה קוקטיל של כימיקלים להצמיד למטופל, שבאיזושהי שרשרת מפותלת של השפעה ונטרול גורמים למטופל להיות במצב מוחי מסומם מסויים, וגם זה בקושי.

מן הנסיון המועט שלי, בעיקר נסיבות ילדות מסויימות, בנוסף לתכונות אופי מסויימות, בהתחבר עם נסיבות חיים וצורת חיים, הם הם הכר הפורה להתפתחותן של בעיות נפשיות. בעיקר הסיבה שלישית, שהיא יכולה בפני עצמה לפתח בעיות נפשיות (הרי הרי אף אחד לא חושב שטראומה וחרדות פוסט טראומתיות הינן מחלות גנטיות, למרות שה"תסמינים" שלהן דיי דומים ל"חרדות" ול"הפרעה טורדנית-כפייתית" הגנטיות כביכול). 

עכשיו אני אקצין. ילד שגדל בבית הרוס, ורצה להתאבד שוב ושוב, אבל ממשיך להיאחז בחיים, ולא מפתח שום בעיות שיש להן שם בומבסטי ומשמעותי. הוא חצי מתפקד חצי לא מתפקד, מרוסס מבפנים, מלא כעס וטינה על העולם. אף אחד לא קורא לו "חולה נפש", אבל הוא "חולה נפש" בכל מהותו. וכשהוא יפגוש שמחה וטוּב, הכלה והבנה, שוב ושוב ושוב, משהו בתוכו יתרפא לאט לאט, אור חדש יפציע אל שחר ימיו, הוא יוכל להקים משפחה לתפארת. אם לאו, הוא עלול להעביר אל ילדיו ב"תורשה" את כל אותה עיסת החיים המעוותת אותה חווה הוא, הם לא יוגדרו באף שם, אבל יהיו "חולי נפש" בכל מהותם. עד שיבוא חבר, קרוב ידיד או בן זוג, שירפא את ליבם ההרוס.

למה שלא נתייחס ל"מאניה דיפרסיה"; "סכיזופרניה" ועוד כל השמות האלה באופן דומה או קרוב לדומה. (אני לא שולל  כמובן נטילת כדורים כל זמן שהם עוזרים לאדם לתפקד ולא מנוונים אותו, כי זו הצלה זמנית חיונית). 

אתה מבין מה אני בא לומר כאן? שאלת בעיות הנפש היא לא שאלה של גנטיקה, היא שאלה של חיים. אם אנו מוצאים משפחה עם הרבה מן החלות הללו, אולי אנחנו שם בשביל לרפא אותם. בלי כדורים ואבחונים, רק עם הלב והשמחה.

ואת התורשה? נשאיר לחברות הכימיקלים, שימשיכו לחלום להם על עוד ועוד משפחות שלמות של חולים שיצרכו את מוצריהם הגבוליים.

קורא מאמרים ולא שמועות בכתבות באתרי חדשות. ויש מחלוקת אמנם בין החוקרים אבל רוב ככל החוקרים כן מייחסים לזה תכונות תורשתיות גם אם זה סבא/דוד וכו'.
לגבי ה'שיעורי בית'
אני חולק מכל וכל על הגישה שלך. ויתר על זה אני חושב שאנשים שאומרים דברים כאלו בלי ידע מינימלי אמיתי ברפואה זה סכנה לציבור.
סליחה, אל תקחי אישי אבל אני חושב שזה ממש לא אחראי להגיד דברים כאלו.
מה שכן זה שוודאי שיש טייטל על מנעד רחב יחסית.

עם "מטופלים".

אני חושב שלהכיר באורח יומיומי ובאופן בלתי אמצעי אנשים כאלה מניין הם באו ומה שהם עוברים, לפעמים עדיף על ידע "רפואי" פסיכאטרי.

כדאי לך לקחת את דבריי לתשומת ליבך בכל אופן. לפחות כערך מוסף למחקרים.

אפשר להרחיב בפרטי.

שבהנחה ויש צדק כלשהו בגישתי, אזי עולם הפסיכאטריה והדבקים בו הם-הם שמהווים סכנה לציבור.

שתי הערות נוספות:

א. יש כאן, כבמקומות רבים, מגבלה גדולה של המחקר, מכיוון שהוא יכול למדוד רק נתונים שהוזנו אל תוך המערכת. ולכן יכול במקרים רבים הוא מהלך בחשכה. כפי שכבר הסברתי, כל הנתונים על נתונים המצביעים על "תורשה", עשויים להפוך בהינף הזנת נתון ומחקר מודרך לנתונים המורים באור בהיר על "סביבה". ברם לצערנו העמוק, אין המדע יכול לבדוק נתונים שאינם יבשים ומוגדרים היטב...

ב. לרפואה - בכל מה שקשור לעולם הנפש - באופן מסורתי יש אינטרס אחד: לסלק את ה'חולים' מן הסביבה, כיוון שהם אינם אסתטיים ומזיקים לאוירה היצרנית והנינוחה אותה החברה מבקשת ליצור. פעם עשו זאת על ידי בתי חולים בעלי חומות בצורות, היום על ידי תרופות. אין נסיון אמיתי להביא לריפוי. (מלבד אולי באובססיות, שהרי הלוקים באובססיה הינם אנשים יצרניים ואתסתטיים לרוב).

בכל אופן, אפשר להתווכח עניינית, ללא הזהרות מראש על סכנה. יש לך נתון - הביאהו לכאן.

די, זה לא רציני.

 

אתה מוזמן לדבר עם פסיכיאטרים בעצמך, ותראה שהם בעצמם לא תופסים את עצמם כאלה מומחים ויודעי-כל כפי שאתה תופס אותם.

המתודולגיה של המחקר מצויינת בראש כל מחקר כמובן. 

 

כאמור, הדיון יכול להפוך לרציני בכל עת שתחפוץ, זה יחכים אותי ואולי גם אותך. אם קראת הרבה מחקרים, ספק נתונים ספציפיים המאששים את נושא התורשה במחלות נפש.

הבעיה בתחום המחקר הספציפי הזה, שהוא משלב שתי סוגיות שלא קשורות אחת לשנייה: צריך ידע עמוק הן בגנטיקה - תחום מחקר בהתפתחות, והן במחלות הנפש - תחום מחקר לא מבורר דיו, ובאחרונה - צריך הכירות אמתית עם 'מחלות נפש' ועם הקיום האנושי.

לכן קיבלתי על עצמי בל"נ ללמוד את שתי הנושאים הללו בתקופה הקרובה בעומק רב, אתה רשאי לעשות את זה גם, ונוכל להפרות איש את רעהו.

לסמוך רק על מסקנותיהם של אחרים שכותבים מחקרים - אם נשב פעם, אוכל להוכיח לך למה זה לא רציני.

אל תתייעץ בנושא הזה בפורום!.
זה נושא מורכב מאוד לפי מה שזה נשמע,
אז כדאי לך להתייעץ עם אנשי מקצוע.

אני מניח שאתה לא רוצה להחליט על סמך עצות שאנשים, כמוני, חסרי ידע ואחראיות בנושא ייעצו לך. התוצאות פה יכולות להיות לא פשוטות בכלל. לטוב ולמוטב

 

+ מכון פועה 

הפורום הוא לא כתובת מקצועית 

וגם יכולה לפגוע בך בנתינת עצות ותשובות לא נכונות 

 

תצליח. באמת תיק לא קל

מניסיון בהתייעצות על מחלות במשפחה - הם פשוט נפלאים! יש להם ידע רחב, מדעי והלכתי, והם מבררים ומשקיעים כשצריך, כדאי לפנות אליהם
צור קשר - מכון פועה

זה אחד הקשים אם לא ה..

לא מכיר את סיפורך, רק יכול מאד להזדהות איתך..
מאחל לך שמחה וסיעתא דשמיא גדולה בהכל, ובפרט בתחום הזה. שהמקום ימלא חסרונך במהרה

ולמה כ''כ קשה לך לשחרר ממנו? כי כנראה שהיה פה משהו אמיתי
(ובנימה אופטימית- מנסיון, ב''ה זה יכול באמת להשתחרר. נראה רחוק כל כך עכשיו, אבל מאחל גם לך)

הכי טוב להמשיך ולחפש!
אסור לעצור..
אלו הרגעים הכי קשים של האמונה, כשקשה. במצב הפוך הכי קל להודות ולהאמין.
לא מכיר את כל הסיפור שלך אבל אם זה נועד לא לקרות
זה לא יקרה, תמשיכי הלאה בבקשה בשבילך. ואם לא בשבילך בשביל הזיווג האמיתי שלך שעוד לא מצאת.

להגיד כנראה שהיה פה משהו אמיתי..
לא יודעת אם הם לא ביחד אין בזה שום דבר אמיתי
כן הגיוני שהיה נחמד
כן יכול להיות שכבר הרגשת שאת צעד מעבר .. וחזרת לנקד ההתחלה .
זה הגיוני להרגיש ככה
אבל להתחיל לחשוב וואלה זה היה אמיתי
לא נראלי טוב

זה לא ביחס לבחור הזה ספסיציפית. אבל אם הוא לא יוצא לה מהראש ומעסיק אותה זה כי היא המפגש שלה היא כנראה הציף בה נקודה מאוד אמיתית, שכדאי מאוד לבודד אותה מהבחור, ולשמוח בה ולייחל לה.

זהו

הרגש שלה כאן, אמיתי
לא מחייב שזה הבחור הנכון כלל
המציאות מראה אף ההיפך (לצערנו..), מעצם זה שהם לא ביחד..
אולם הרגש שלה, הרצון שלה, הקרבה שלה/ם. והכאב שלה-
כולם אמיתיים וכנים לחלוטין..
וזה מאד כואב


אבל איכשהו, מתחת, בעומק, יש פה נחמה גדולה מאד
כי את מסוגלת לכל כך הרבה דברים
את מסוגלת לכאוב
כי את מסוגלת לשמוח
מסוגלת להרגיש את החוסר הכה גדול-
כי את מסוגלת להשיג-
וגם תשיגי-
וכי את מסוגלת לרצות
את מסוגלת לבכות
כי את מסוגלת לאהוב

ובע''ה תאהבי
אולי שוב, אולי בפעם הראשונה

ובע''ה תהיי שמחה



תודה @הפי

נשמע שהעסק פה הוא יותר עם הלב.
מתי קשה לנו לשחרר? אני שמעתי שזה קורה כשאנחנו מתנגדים למשהו בתוכנו. מתנגדים לקבל ולהשלים עם משהו, אז יש מלחמה בין הראש ללב. בין הראש שאומר צריך להחליט ולהמשיך לבין הלב שעוד שם...קשור.
יש בך משהו שמסרב לקבל ולהשלים עם זה שזה לא יהיה הוא? יש בך קול פנימי שצועק שם בלי קול כמעט - אבל אותו רציתי? מסרב לקבל שזה מה שנכון... לך ולו?
הסכמת לעצמך לכאוב את ה'לא' הזה? הכואב כל כך והקורע כל כך?
זה קשה, מי שנמצא שם יודע כמה זה קשה.
אבל אפשרי להגיע למקום שמשחרר, אם נסכים לעצמנו לתת מקום לקולות שבנו, בלי להילחם בהם. פשוט לתת להם להיות, בלי להיות בעצמנו הם.
כשניתן להם לעבור דרכנו, בלי להיאחז בהם בחוזקה יש סיכוי שהם ישטפו יחד עם הדמעות. והמציאות תתבהר ותראה אחרת.
וסוף הבכי - צחוק.

אנחנו לא מבינים מהלכים בעולם הזה, אנחנו גם לא יודעים מה הוביל שני אנשים להיקשר זה לזה בצורה עמוקה כל כך, ולמה המציאות תכריח הפסקה של החיבור הזה ברובד מסויים. מה שכן, יכולה להגיד לך שזה שקשר כזה מגיע לסוף מסלול משותף, לא בהכרח אומר שלא היתה בו אמת, שלא היו בו רגשות וחיבור אמיתיים. יש פעמים שדווקא בגלל שהקשר היה כזה קשה לשחרר ממנו. כי אם זה לא נכון, ההיגיון אומר שזה לא היה טוב ולא נכון, ולרוב לא צריך יותר מדי שכנוע חיצוני כדי לשחרר.

קחי לך זמן. תרשי לקולות שבך להיות. תני להם להישמע ולנכוח, יש להם מקום. כשתתני להם תשמעי את המילים שהם מחזיקים בעומק שלהם:
יש לך מקום.
יש.
ובע"ה עוד תגיעי אליו. שמחה משוחררת ומוכנה לטוב שעוד יגיע.

ואולי תביני שיש מישהו בעולם שמחפש את מקומו,
ואת...
כן, את,
את המקום.

בע"ה שתזכי בקרוב לאור גדול ושמחה עוד יותר גדולה.

גם לך @יוסי 7

תודה, איזה תשובה מפורטת.
אכן, יש בי משהו שמתקשה להשלים עם זה שזה לא יהיה הוא (והתסכול הגדול זה שאולי בהמשך כן ננסה את זה שוב) אי אפשר לדעת.
את אומרת דברים מאוד חשובים, הקושי זה בהפנה שלהם, לקיים אותם במציאות. בע"ה שנצליח... תודה גדולה על העצות!

שַׁוְעָה לַפּוֹגֵשׁ אֶקְסִית - לקראת נישואין וזוגיות

בע"ה שה שלח לכולם רק טוב

בקרוב ממש
כתבת יפה

סליחה על צינון האוירה
קצת צרם לי הניסוח
למרות שאני בטוחה שגם הרצונות של הנתינה מצויים בך
אבל אולי כדאי לבדוק אם מקור הרצונות לחתונה הוא טוב ונכון...
מאחלת לך שתזכי!

ולעוד הרבה יותר מזה
שתזכי בע''ה לבשר כאן בשורות טובות במהרה במהרה

כ'כ מבינה אותך

אבל גם ברור שאין שום השוואה. אין שאלה בכלל!

ולא מצאתי שום פירוש במפרשים שמסביר את 'מושיב יחידים ביתה' על רווקים. מדובר על עמ''י, ראה רש''י ומצודות דוד (בעוד ש'אבי יתומים ודיין אלמנות' ע''פ המצודות מדבר כפשוטו על יתומים ואלמנות.. שה' מרחם עליהם וזו ענוותנותו של הקב''ה).

וגם בלי קשר מותר להפעיל היגיון...

בבלי סוטה ב., בבלי סנהדרין כב., ירושלמי ביצה פרק ה', ירושלמי כתובות פרק א', ירושלמי תענית פרק א' ופרק ד', ירושלמי קידושין פרק ג'.
ועוד מלא מדרשים.

כל אחד מאלו הנאמרים בפסוקים יש לו תחושה של חוסר ש-ה' עוזר לו להתמודד איתו ולפתור אותו באופן מסויים.

גם לא מצד התחושה.

אני חושבת שלא היה פה בהכרח ניסיון להשוות בין ניסיון לניסיון.
בפשט המזמור עצמו ישנה סמיכות בין התיאורים האלו, ולענ''ד, היה כאן רצון פשוט להסב תשומת לב ללימוד שאפשר ללמוד מפה. אלו ואלו שבחיו של הקב"ה בדאגה לבריותיו, כל אחד במקומו וכל אחד במילוי חסרונו.
וכל אחד במקומו מרגיש את הנוכחות האלוקית במידה ובדרך בה הוא זקוק לה. הדגש הוא בהתבוננות מצד האדם המשבח לבורא, שאומר: לא משנה היכן אני ומול איזו התמודדות אני נמצא כרגע, אתה איתי שם. אתה אבי, אתה דן צדק עבורי, אתה המביא אותי אל מקומי, ואתה הפודני ממאסר.

כמה שכל אחד יראה את הקושי שלו כגדול מכולם (כי הוא הרי חווה אותו בעצמו ו'זר לא יבין זאת'), יש מקום להעלות במחשבה שגם הקושי של האחר, קטן ככל שיראה לנו ביחס למה שאנחנו מתמודדים איתו, יכול להיות קשה ברמה שאנחנו לא מבינים. כי אנחנו לא נמצאים בתוך העולם של האחר. לא מכירים את מכלול חייו והתמודדויותיו.

לאבד שותף לחיים, לאבד חופש, לאבד צלע, לאבד הורה - בכולם יש מימד של אובדן.
אז גם אם נניח והיתה פה השוואה, זו לא פחיתות או הקלה בעומק הכאב והקושי של אף אחד מהארבעה.
אמרו חז"ל קשה זיווגן כקריעת ים סוף.
הקריעה קיימת גם שם. וגם אצל האסיר הנקרע מחייו ומקרוביו. לא צריך להשקיע הרבה מאמץ כדי להבחין ולהרגיש כמה זה קשה, גם אם סביב נושא הרווקות וחיפוש הזוגיות יש לפעמים הילה שמהלכת קסם, פרחים ופרפרים.

שנזכה כל אחד למילוי חסרונותיו בשפע ברכה ולנוכחותו הגלויה בחיינו, ולתכלית עצמה - קרבת ה'.

רק רציתי לחדד שאין השוואה. שלא יצא כך בטעות. אבל הבנתי באמת ככה.

ורק משהו קטן: "קשה זיווגן כקריעת ים סוף" לפי מה שאני מכיר הכוונה לנישואין שניים.
אבל העיקרון ברור.

ושוב תודה

וגם לאחרים שהגיבו.

יכול להיות שאתה צודק לגבי עניין הזיווגים. זכור לי שקראתי שזיווג ראשון הוא הזיווג עליו הכריזו בשמיים, וזיווג שני הוא לפי מעשיו של אדם במידה ולא מתאימה לו זו עליה הכריזו בשמיים.
על כל פנים, זה לא משנה באיזה זיווג מדובר, הרעיון הוא שישנו קושי גדול מאוד סביב הנושא הזה. ולצערנו לא חסרים כאלו שיעידו על כך טרם הגיעו לביתם, גם אם עתידים לזכות בע"ה בזיווג ראשון.

התמימות של הילדות
ועוד הייתי אומר תזרוק עוד..

@ניצנים

בנוגע למה שכתבת בהתחלה זה באמת נשמע קצת מעיק ולא נעים.
וזה בסדר שהוא לא הטעם שלך (:
אני חושבת שאין מה לעשות יותר מידי חוץ להגיד לא ..

בנוגע למה שכתבת לפסול על מראה זה לא מספיק?
אני אישית חושבת שלא זה לא מספיק ,אבל זאת שאלה מאוד אינדוודאלית .. למרות שאני כן חושבת שאם לא היית מנסה והיית פוסלת ישר על מראה ..שזה דווקא כן היה מראה על מקום לא בוגר, אבל אצלך זה לגמרי שונה כי נסית..

שלפעמים מראה
מעיד על סגנון..
אז אולי זו הכוונה שלה

באמת מראה על סגנון

ומראה זו סיבה מספיקה לפסול.
וזה לא עניין של בנים..

כל עוד זה מגיע בצורה נעימה ולא לוחצת תקחי את זה בקלות תשמחי על זה שיש משהו טוב שאחרים רואים בך ותחזקי את הביטחון העצמי שלך.

בקשר אליו תגידי לו בצורה יפה שאת לא מעונינת.
ואם תמצאי מישהו עוד יותר טוב, ככה זה ישחרר גם אותו והוא יוכל להתקדם הלאה.

להגיד לאחיך שיעביר לו כמה מסרים:

1. משהו כמו: "אמרת לי שזה כבר מאחוריך הקשר וכולי אבל אחותי משום מה עדיין רואה שאתה מנסה פעם בכמה זמן וזה לא נעים לה, וגם בטח לך לא נחמד לקבל לא, כל כמה זמן ולראות אותה כשזו התחושה. אני יכול לנסות לעזור לך למצוא קשרים שיותר יתאימו לך וכו... יש בך הרבה תכונות טובות כמו...ואם תרצה אפשר לחשוב ביחד איך לעזור לך לקבל יותר הצעות או שיהיה לך יותר כיף ומוצלח בדייטים. מה דעתך?"

משהו כזה שהוא מצד אחד מפרגן ובאמת בא לעזור (בעדינות) ומצד שני כן שם פה גבול שלא זה לא.

אם אחיך יצטרך לחזור על המסר כמה פעמים עד שיקלט זה גם בסדר, בסוף ייקלט בעזרת השם.

 "אני לא מרגישה כלום כלפיך"

- טוב. שלום. להתראות.

 

מה כל כך קשה להגיד

גם לא נראה שזה הסגנון של הכותבת (וטוב שכך).

וגם צריכים להיות רגישים לאנשים, בעיקר בנושאים כמו דייטים. אנחנו לא יודעים מה מצב ההצעות וההצלחות של הבחור בדייטים ויש איסור חמור לפגוע ביהודי.

זאת מציאות, למציאות הזאת יש שני פנים: כן או לא, יש כאלה שאנחנו מרגישים כלפיהם, ויש כאלה שלא, וזה בסדר גמור.

אם הבחור רודף אחריה, כנראה שהוא חשוב שיש סיכוי, ז"א שהוא מאמין שהיא מחוברת רגשית אליו, או יכולה להתחבר.

משפט אחד קטן, יסדר את המציאות, ויסדר לו את הראש.

לשגות בדמיונות (מצד הבחור), או לטפח דמיונות (מצד הבחורה), יותר גרוע מלהיות כנה (בוטה, עפ"ל) לרגע אחד

 

זה מה שאני הייתי רוצה לשמוע במקרה כזה (ולפעמים גם באמת רוצה, מאיזה מישהי אחת)

 

ולמנוע עוגמת נפש בעתיד

ואם לא ילך אז להתבטא בצורה חדה יותר. שווה להשקיע בדבר כל כך חשוב לא לבזות את הזולת

ה'מנגינה' היוצאת מתוך המילים היא לא מכבדת.

בנאדם שצריך להגיד לו משהו חשוב שאמור לשפיע על ההסתכלות שלו שווה חמש מילים, זהו?!

השקעה בדיבור מנומס, ברור, ועם קצת נפח מראה על נתינת כבוד לזולת. 

מסכים איתך שהמסר של הדברים צריך להיות המסר זה. אבל כדאי מאוד שיהיו גם עוד אלמנטים שיתנו כבוד למעמד.

כלומר: המילים צריכות להיות המילים הללו דווקא (אפשר להוסיף עוד שתים ושלוש מילים למשפט...), כי אין מה לעשות, המסר לא ברור בדרך אחרת. והמציאות הרבה פחות מכאיבה מן היחס האנושי.

אחר כך או לפני כן, אפשר ולעתים רצוי למרוח עליהן חמאה וגבינה, ולהיות הכי מנומס ונחמד שאפשר (בזה יש לי הרבה נסיון...)

ולזכור, שלפעמים זה אפילו פחות מכבד למרוח מלא מלא חמאה וגבינה. אם את\ה לא רוצ\ה אותי, אל תגרום לי להרגיש נזקק\ת על חשבונך.

כל עוד את המוסיף כמה מילים בין לבין ולפני ואחרי הכל בסדר

ממליץ לך לקרוא שוב את ההודעה שלך ולראות איך בתגובות אליה הבינו אותה.

 

נ.ב - אני חושב שהיא אפילו לא צריכה לתת הסברים. "לא רלוונטי" - באופן ברור חד משמעי מספיק (בכבוד כמובן) יכול להספיק בהחלט.

על הנ.ב.

לא רלוונטי היא אמירה כללית. מה לא רלוונטי? את חושבת שאין התאמה? אני חשוב שיש! ואולי עוד חודש-חודשיים תשני את דעתך? את חושב שאני לא טוב בשבילך? אני חושב שאני כן!

ועכשיו את האמת את האמת: יש לך רגשות כלפי או אין? כי אם יש אז את פשוט מסובבת את עצמך, קשה להשגה, מסבכת את עצמך, מונעת טוב. פשוט תגידי את זה, לעצמך, לי, רם וצלול.

הובנתי?

 

מי שלא הבין את דבריי, לדעתי לא מבין את הסיטואציה בה עומד הבחור ההוא, ולכן פה היה יותר חשוב לי להעביר את המסר החד-משמעי לשואלת (שמן הסתם הבינה אותי היטב) מאשר למצוא חן בעיניהם של המגיבים הנכבדים. 

אבל קיבלתי. "תֵחַת גערה וגו'".

 

אני יכול לפרש את המסר או המסרים ביותר מכיוון אחד...

 

רציתי לכתוב "ממש לא ברור", אבל זה לא נכון - יש מסר ברור והוא מורכב ממהלכים סותרים, וקשה לזהות מה המהלך הדומיננטי ומה מתאר תחושות רקע או דעות אחרות

מעניין אותי לדעת איזה מסרים שונים מצאת, אם תוכל לשתף...

בין השאר כי זאת סתירה (לכאורה? סתירה בעיני?) שנמצאת בהרבה פריקות שמופיעות פה. אולי אם תהיה הזדמנות אחרת אשתדל כן להתייחס. הבעיה זה שאנשים כותבים את תפיסת העולם שלהם מדם ליבם וממעמקי הנפש, ואז זה לא המקום להתווכח איתם על תפיסות עולם.

 

אדם תועה כשה אובד / מבקש משאת ליבו, / לא יעצור מלחפש / אך חלל בקרבו.

תנו שיכר וגם יין / לטשטש את בינתו, / כי רק בהיסח הדעת / יבוא למנוחתו.

ונפלה עליו תרדמה / ומצא אבידתו, / אז יֵדע כי טוב מצא / בסתר המדרגה / יונתו.

 

קורא עכשיו, והמסר הוא כזה: בן אדם מחפש ומתייאש, מרגיש מרוקן, אבל ממשיך לחפש.

הוא צריך משהו שיפעל נגד תחושת הייאוש והכאב (תנו שיכר לאובד ויין למרי נפש) באמצעות חוסר הבהירות. 

ואז, אחרי שמתוך יאוש וכאב וטשטוש הוא מרפה, הוא מצליח להגיע ליעד.

 

השאלה היא אם הבהירות סותרת את האפשרות למצוא. אתה כותב כאילו זה כן, כאילו אנחנו הורסים לעצמנו. זה כמובן קורה, אבל זה לא חייב להיות ככה. ולכן לא חייבים טשטוש כדי לאפשר לקבל משהו - לפעמים בהירות תעזור יותר.

 

----------

 

ועוד משהו - המסר הוא כאילו אנחנו בתהליך של אובדן, ולא רק במצב של אבידה. אבל אובדן שאפשר להיגאל ממנו... על ידי מישהי שמסוגל לתת את היין המשכר הזה שמאפשר לצאת מאותו מצב חסר סיכוי. סוג של ויתור על היכולת לפעול. ואני ממש לא מסכים עם זה - יש לנו המון יכולת לפעול, ויכולת מדהימה לפעול נכון ולהגיע ליעדים שאפילו לא ידענו עליהם בתחילת הדרך

 

-----------------

 

אם אחזור לתחושות המקוריות, אעדכן

זה סובייקטיבי לחלוטין. הוא בא לבטא את תחושותיו האישיות.

אתה מדבר במישור אובייקטיבי.. המישור הזה הוא מישור כללי- שכלי שמתעלם מאישיותו של אדם ספציפי, מרגשותיו ומחשבותיו האישיות.

לכן ממה שכתבת "הבעיה זה שאנשים כותבים את תפיסת העולם שלהם מדם ליבם וממעמקי הנפש, ואז זה לא המקום להתווכח איתם על תפיסות עולם"-
משמע, שלא הבנת את מטרת הכותב. הוא בא לבטא את עולמו הפנימי הסובייקטי, לא להתווכח איתך על תפיסות עולם.
הוא בסה''כ רוצה שתקשיב. ושתפרגן.

לפעמים קשה לנו לשמוע דברים שאחרים כותבים כי קשה לנו עם ההכללה שלפעמים אינה נכונה לגבינו. או שהיא נכונה וקשה לנו להתמודד איתה מול עצמנו. וזה מעורר את הרצון שלנו להגיב.
לפעמים פשוט אפשר לפרגן בלי הערות מחוכמות.

ככה אני מבין אותו.
לא כל פריקה פה צריכה להפוך לדיון אינטלקטואלי

מחילה אם דבריי לא היו הכי רגישים. אבל גם התגובה שלי היתה מעין פריקה.. ולכן גם היא סובייקטיבית לחלוטין.

קודם כל, הוא רוצה שאקשיב ואבין ואזדהה. ואולי אומר מילות הזדהות. ואני מניח שקלטתי נכון את הצורך שלו, כי הוא הגיב בצורה חיובית....

 

לא ניסיתי להעיר הערה מחוכמת. אם הייתי חושב שתפקידי כאן להעיר הערות מחוכמות, זה לא היה כיף לאף אחד (ויש כל כך הרבה הערות מחוכמות שהיה אפשר להעיר). באמת ניסתי להביע תגובה שפירושה "קראתי במטרה להזדהות, והתחושה שלי היא שיש מורכבות במה שאתה מתאר. אם תרצה אתה מוזמן לשתף אותנו"

 

אבל כשאדם כותב שיר, לדוגמה, על כמה זה נורא שהוא צריך להוציא כסף על דייטים - מותר לי להתייחס גם לתוכן, ולהסביר למה לדעתי זה דבר טוב. או כשמישהו יכתוב פריקה על זה שהוא כל הזמן פוגש בנות מכוערות, ואם התיאור שלו הוא כזה שלדעתי כדאי לו לשנות כיוון חשיבה, ואם ארגיש שהטקסט שלו משדר שהוא יוכל לשמוע ביקורת - אעיר לו על זה.

 

לא נראה לי שהפורום נועד כדי שאנשים יבטאו תפיסות עולם לא נכונות וכולם ימחאו כפיים. זה לא אומר שתמיד אעיר, אבל אם אני מרגיש שאני יכול וארגיש שיש לי חובה מוסרית כזאת, לפעמים אני עושה.

 

ברור שיש לאדם תחושות סובייקטיביות, אבל אם לדוגמה התחושה הסובייקטיבית שלו היא "נשים הן רעות ולא רוצה להתחתן" אני לא חושב שתגובה מחמיאה על החריזה שלו היא התגובה הנכונה (אולי משהו כמו "חבל שאתה מבזבז כשרון גדול כל כך על אמירות מזיקות כל כך"?, שזה יכול לבוא אחרי הזדהות עם התחושה הסובייקטיבית בסגנון "מבין את הכאב שלך")

אז אני מצפה שלפחות כשאנשים פורקים פה, או מפרסמים שיר קצר שהם כתבו-
שהתגובות יהיו עם קצת יותר רגש, ופחות שכל

אבל כנראה כל אחד והציפיות שלו.


אני סה''כ אדם קטן.. שמדי פעם כותב או קורא כאן. אני לא קובע לאנשים מה לכתוב כמובן. וזה בסדר גמור

אני לא יודע לגבי אחרים, אבל אני דווקא אוהב לשמוע מה דעתם של אחרים על דברים שאני כותב, גם אם כלולה בזה קצת ביקורת...

לגבי הביקורת - אני מסכים שיש פה מורכבות, ולדעתי אדם צריך לשלב בין הצדדים בחכמה - בהתחלה להתאמץ ולעשות ככל יכולתו על מנת להשיג את מבוקשו, ואח"כ, כשהדברים כבר לא תחת שליטתו, צריך לעצום עיניים, לשקוע ב"תרדמה" ולהסיח את הדעת ("שלושה דברים אינם באים אלא בהיסח הדעת: מציאה וכו'" - ציטוט משוער...).

כמה רמזים מפסוקים לשיר הנפלא

שהוא בסוד

"מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן" (קהלת)

"תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְו‍ֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי" (תהלים)

"כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי" (תהלים)

"תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ" (משלי)

שלשה באין בהיסח הדעת: משיח, מציאה ועקרב (סנהדרין צז,א)

"וַיַּפֵּל ייְ אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה" (בראשית)

"מפני שדרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על איש, משל לאדם שאבדה לו אבידה – מי חוזר על מי? בעל האבידה מחזר על אבידתו." (קידושין ב,ב)

"מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְי" (משלי)

"יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה"

 

ועוד סודות טמונים בשיר זה, כנודע, אך יותר מזה לא  גילה רביז"ל 

 

כיוונת לדעת גדולים! 

כי יכול להיות שאישה הרבה פעמים פועלת מהרגש.. ויש החלטות שצריך לערב בהם יותר את השכל.

יש שכל 

רגש

ויש אינטואיציה

או בינת הלב

או הקול של הנשמה

איך שתרצה לקרוא לזה

 

דיי מובן למה התחברת דווקא לפיסקה הזאת

וגם הספר "הנפש" אגב

בשכל לא באינטואיציה..
למרות שאני חושב שאכן יש מושג כזה אצל נשים. רק לפעמים הרגשות של האישה בגלל חסכים או סיבות אחרות חזקים מדי וגורמים ל"קול" האינטואיטיבי להיות חלש מדי ולא להישמע. אבל במקרים רגילים היא באמת עם אינטואיציה טובה יותר.

אולי הוא פשוט חושב אחרת ממך?

תקראי הכל;)
וכן זה נכון, לכן תכלס זה כנגדו

רוצה לקנות אותו לבית שלי...

(כזה קיטשי וחמוד שיש ספר בבית שקוראים לו אהבה)

 

 

ממש חמוד, והוא גם וורוד😜

וגם יש כאלה גברים

השבוע בפרטי בעז"ה. ישר כוח!

שאפילו החלק הקטן כל כך שהם מכירים בך, גורם להם לרצות אותך. תחשוב מה יהיה כשיכירו הרבה יותר ממך!

בהצלחה אחי!

אהבתי את הרעיון...

"מה הם יודעים עלי - אם אפילו אני מכיר רק חלקיק קטן מעצמי".

זה כל כך נכון ומדויק שזה מפחיד.

 

זה נכון לדעתי על כל אדם, ועל אחת כמה וכמה על אנשים "מורכבים" שאין הרבה שמבינים וחשים אותם, והתחושה הזאת שאחרים שבכלל לא מכירים אותי *באמת* דנים אודותי..

מעניין לשמוע מה מציק לך בזה שאנשים חושבים עליך ומנתחים אותך, הרי זה משהו שקורה לא רק בדייטים, אנשים כל הזמן מדברים על אחרים הוא כזה והוא כזה. לא אומר שזה כיף אבל אולי משהו אחר מציק פה.

יש לי ניחושים אבל מעדיף לראות מה תכתוב.

בדייטים הבירורים בדרך כלל הם שטחיים (הוא דוס אבל פתוח, לא מלך היופי אבל לא מכוער, לא איינשטיין אבל מבין עניין וכאלה, זה מה שאני פגשתי לפחות, וכמובן בנות שממש מאוהבות בחברה שלהן)

א. באמת יפריע לי קצת גם אם אני אדע שמדברים עלי בלי קשר לענייני שידוכים.

ב. בבירורים לגבי שידוכים שאני הייתי מעורב בהם ירדו לפרטים מאוד מהותיים באופי ובתכונות של המבורר/ת.

ג. עיקר מה שמפריע לי זה לא עצם זה שמדברים עלי, אלא זה שאנשים מכירים אותי באופן חלקי מאוד, והצד השני מקבל תמונה חלקית מאוד שלי. (לדוגמה - חבר שלי מהישיבה התיכונית ראה אותי עושה משהו מסוים, והוא התפלא ואמר לי שלא מתאים לי לעשות כזה דבר (זה היה אחרי שהכרנו כבר כמה שנים), אבל אם היו שואלים אחד מהאחים שלי הם היו אומרים שזה אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות...)

זה קשה שרואים רק חלקים ממך ושופטים אותך רק לפי החלקים האלה. לפעמים גם נראה שזה גורם לנו להפסיד דברים.

מה שמנחם אותי זה שאני מעדיף להיות חבר/עובד/בעל של מישהו שמבין מספיק שאנחנו לא רואים את כל התמונה וגם אם יש לך מידע מסויים על האדם שמולך הוא תמיד יהיה חלקי. גם ברגע שהאנשים שדנים אותי הם בעלי עין טובה זה פחות קשה. כשאנשים ביקורתיים דנים אותי, גם אם אני אוהב את עצמי זה יהיה לא נעים, כי הם מתעכבים על חסרונותי

אם אתה שולח מספר של חבר טוב שיודע לציין תכונות שיכולות לאפיין את האישיות שלך, גם אם המבררת עדיין לא יודעת מי אתה, היא יכולה לבחון אם זה בכיוון הכללי שלה, לא?

תשלח מספר של חבר/אח שאתה סומך עליו שידע לפרט עליך.

אפשר גם להתנות את הפגישה בבירור עם מישהו שמכיר אותך, זה מובן לגמרי

בסופו של דבר גם אני חושב שבירורים זו הדרך הכי יעילה לבדוק האם המבורר מתאים, רק רציתי לפרוק את הקושי שיש לי עם הדרך הזו...

והוא פורק את הקושי זה מבורך.

תסכול זה כבר מצב שכדאי לצאת ממנו לגמרי, זה מצב שבו הקושי לא מקדם אלא תוקע.

סביר להניח שאתה במצב הראשון. בהצלחה!

כל העניין שלפני מתחתנים הוא ממש טוב כדי לשבור לנו אשליות שאנחנו חיים בהם..

מי אמר שזה ילך פשוט? מישהו הבטיח דבר כזה?

אולי זה תבליך? אולי זה דבר שדורש סבלנות?

סליחה שאני מהווה קונטרה לדברים שלך אבל התיאום ציפיות נראה לי מאוד חשוב לעניין. 

תיאום ציפיות נכון יכול למנוע תסכולים מיותרים.

מסכימה שניקים ותגובות לא תמיד משקף נכון את המציאות... 

וקשה מאוד לשדך נטו על סמך זה... 

 

אפשר ללמוד לא מעט על הבנאדם...

ומעניין לעניין,
רוב הגולשים כאן, (לפחות ככה נראה לי) די דומים בסגנון.
בסוף כרטיסי שידוכים מתאימים להרבה אנשים, כי אנשים אכן דומים אחד לשני.
והראיה, שכל בחור ובחורה יוצאים עם רבים שמתאימים להם.

לעניות דעתי, חושבים שיש סיכוי? תציעו.
הזוג המיועד כבר יחפור בהודעות ויברר לעומק...

בנוסף, אם יש לכם התלבטות או נקודה לא ברורה, אני בטוח שאנשים ישמחו להבהיר את מה שלא ברור.



אם ח"ו נשמעה בעקיפין ביקורת מדברי, לא זו הייתה כוונתי. עפר אני (ללא טיפת ציניות) לרגלי אנשים שמשקיעים מזמנם להרבות זוגות בישראל, ומקבלים רק תלונות...
אבל לתת עצות זה בחינם אפילו זמן זה בקושי עולה...

הוא דתי לאומי תורני היא דתיה לאומיה תורניה- יאללה, מתאימים?

תורני באותה רמה פלוס מינוס (כולם פה "תורני אבל פתוח" )
תוסיף סגנון (חסידי/עירוני/גושניק)
עונים על הגדרות החיפוש 1 של השני.
למה לא?

אותנו על ידם.

יש הבדלים גדולים מאוד באישיות בין אדם למשנהו.
סתם זורק שאלה לדוגמא: תגדיר לי סגנון 'חסידי', מה זה אומר? אתה יכול באמת להגדיר אופי חסידי שההגדרה הזאת נכונה אצל כולם?
והאם אדם עם אופי חסידי זהו המאפיין היחידי שמגדיר אותו?

אפשר לשאול מיליון שאלות כאלה

זאת הסיבה שאני מזה לא מחזיק מההגדרות האלה..

אך האם כל הניואנסים הללו משמעותיים למציאת זיווג?
אני מניח שכל אחד מילא בטופס את מה שמשמעותי בעיניו.

#הרגע הזה שאתה מאושר מכך שעברת לפצלש שלך...

חח סתם

כמו שנאמר- לכל שבת יש מוצאי שבת 😜

 

אנחנו קוראים תגובות 

חלק מהניקים והניקיות אנחנו מכירים 

 

בסוף אנחנו מנסים לדייק ולהקל על העסק 

מה אתה בא להגיד?

 

שלא ננסה לשדך? שלא ננסה להכיר מעבר לדמיון (הבאמת דומה של הניקים והניקיות)

אז אני יכולה לספר לך שיש כאן ניקים ששידכנו ויצאו - והם יכולים להעיד שאחרי שדיברנו איתם עמוקות הדיוק היה הרבה יותר משמעותי. 

 

 

אין לי בעיה עם ביקורת עניינית. יש לי בעיה עם ביקורת חסרת תוכן

מאחלת לך תהליך קל וכלה במהרה 

 

 

 

ודאי לנסות לשדך. וכמה שיותר!
כתבת (חצי בהומור) שלא תעקבו אחרי התגובות... אמרתי שאדרבה, תעקבו

ודאי שהדיוק מועיל ומוסיף. וודאי שמי שתדברו איתו יהיה יותר טוב ויעיל.

כל מה שאמרתי, שאם יש לכם כיוון בין שניים, ואתם מתלבטים,
אפשר או לברר איתם או פשוט להציע ויבררו בעצמם.

וזה שכתבת שיש דברים שמתאימים לטווח רחב של בנים ובנות, אמרתי שזה אולי כי זה אכן מתאים לטווח רחב.
כי כל בחור ובחורה מתאימים לטווח רחב.

ושוב, יישר כח עצום לכם על עבודת הקודש

זה לא סותר שגם דרך הפורום אפשר לפעמים להבין סגנון

אבל לא רוצים לשדך ואז פתאום שאתה מכיר את הבן אדם לעומק אתה מבין שבדיעבד זה לא היה קשור בכלל

לא נעים לשדך מתוך חוסר היכרות.. זה יכול ליצור אי נעימות גם לצד השני 

 

אני יכולה להגיד מניסיון אישי, שהיו ניקיות שחשבתי עליהן משהו מסוים ובדיעבד הן היו משהו אחר לגמרי

 

(ביקשת להמשיך להקפיץ @ברוקולי

שאלה:
כמה אתם חושבים שרחב התחום של הבן זוג שמתאים לכם/לאנשים בכללי?
או במילים אחרות, כמה גדול הפער בסגנון של הבחורים (או הבחורות) שאיתן יצאתן?
ועוד, האם אתם חושבים שצריך להעמיק בהתאמה, או שאם יש בסיס דומה - יאללה דייט?



ויאללה חוזר ליוזר...

ולא כמו שעושים כיום..

זו דעתי.
מוזמן לפתוח שרשור חדש בנושא

הביקורת מובנת ממקום שמהאוכלוסיה הדתית הייתי מצפה ליותר

ברור שגבר יבין יותר טוב גבר ואם הוא חבר שלך הוא יבין אותך יותר טוב ממישהו אחר
אבל אישה לדעתי זה משהו אחר זה צריך להשלים לא להיות תואם אחרי זה כל החיים מנסים גם להבין.

אתה פוגע בעצמך ומיואש כי אתה מנסה למצוא משהו שלא יכול לקרות.
תשאל אנשים נשואים רוב המריבות שכולם חווים זה בגלל חוסר הבנה אחד את השני .
אנחנו בני אדם אין לנו אפשרות להבין אדם אחר ב100 אחוז.
תנסה לחפש מישהי שמנסה להבין אותך שיש מה לעבוד ולהתקדם איתה ביחד.

פגישה ראשונה שניה שלישית?

גם הבנה מולידה אהבה, לא רק נתינה.
שומעים ממש את הכאב שלך, וזאת באמת התמודדות מאתגרת מאוד. אך אל ייאוש.. אין חסר סיכוי כשמדובר על ריבונו של עולם. יכול להיות שדווקא זו הנקודה שמעוררת אותך אליו לתפילות ודרכה תתקרב יותר, אין לדעת. ובוודאי שהוא רוצה לעזור לך, (וכבר עושה זאת ויעזור) אבל זה לא אומר שאין לך מסלול לעבור בו. מסלול שהוא מדויק דווקא עבורך. זאת בדיוק העזרה, כי היא מדויקת ומותאמת לך, יחד עם הכוחות שהיא תוציא ממך.
(מילים כאלה שבטח כבר יכולות להישמע קלישאתיות בשלב מסוים, אבל הן אמת. פשוט להתחזק ולמצוא את הרגע שיתיישבו על הלב בשלווה..)
בהצלחה גדולה ממש.

תתפלל על זה, זה יקרה בע''ה.

והמקום הזה נמצא לא פחות ולא יותר מאשר בתוכך.

לפני הרצון שלך שיבינו אותך, האם אתה מבין את עצמך ?

כפי שציינת, מתוך 27 שנים, רק 2 אנשים מבינים אותך.

בהנחה שכל שאר האנשים ניסו להבין אותך ולא הצליחו, אפשר לומר שנקודת המוצא שלך מצריכה הסתכלות פנימית מצידך, על הנקודות הספציפיות בהם אתה מרגיש שלא מבינים אותך. האם יכולת ההסברה שלך את המצב כלפי הצד השני היא מדויקת בפרטים ? האם אתה "מתחקר" את עצמך לאחר סיטואציות כאלו ושואל את עצמך האם באמת לא הבינו אותי, או שרק זו תחושתי ? האם אתה שואל שאלות על מנת לוודא שהבינו אותך?

 

 

בנוגע לבת זוג, זה עולם אחר. האישה בנויה בצורה נפשית אחרת מהגבר, ואם לא הקב"ה מזווג זיווגים, זה לא יעשה לעולם בדרך הטבע, כי זה נוגד את הטבע. לכן על מנת ליצור מערכת כזו שתאפשר הבנה של צד אחד את השני, צריך לעבוד על לשים "מתאם" בתוכנו על מנת לקלוט את השפה של אישה, וכך גם ההפך.

המתאם הזה, היא הדרכת התורה בעניינים האלו.

"להבין אותי" זה צמד מילים גדול שמסתתר מאחוריהם עולם ומלואו, אי אפשר על רגל אחת לתת תשובה כשלא מכירים את הרקע ואת התמונה המלאה של דבריך.

מה שכן אפשר לומר הוא שכשלאדם חשוב שיבינו אותו, יש לא מעט דרכים שניתן להשתמש בהם על מנת לשפר את יכולת ההבנה, ואלו דברים שתלוים בך, לא באחרים, לדוגמא: לדבר בשפה קלה ומדויקת, להסתמך על נתונים ולא על תחושות, לא להאריך במשפטים ארוכים, לקצר ולתמצת. לא לשאול "הבנת אותי?" אלא לשאול שאלות שמטרתם להראות האם הצד השני הבין כמו "איך את רואה את הדברים ?"

 

אני חושבת שזה לא תלוי רק בהסברה ובדיבור אלא גם בשדר הפנימי והמקום בנפש שאיתו אדם מגיע.. ביכולת להיפתח למול אדם אחר ולחשוף מולו מקומות יותר פנימיים בנפש, לתת לדברים להתפתח בנחת בתנאי שהם מגיעים מתוך תהליך של הקשבה לעצמך ולאחר.
יכולים להיות אנשים רבים שמבחינה פנימית מבינים את עצמם יחסית די טוב, אבל אם קיים קושי פנימי שחוסם אותם ולא מאפשר להם ליצור את המקום הבטוח שלהם, שמסוגל להאמין שיהיה פה בסיס שיאפשר חשיפה ואמון, אז ההבנה העצמית בלבד אינה מספיקה. נצרך גם שינוי עמוק מבפנים, כזה שנוגע בנקודות פנימיות כמו הערכה עצמית, פגיעות ואומץ, יכולת ליצור אמון, מסוגלות לחשוף ולשתף ועוד.. מגיעים למפגשים עם עולם פנימי ענק ומאורעות מהעבר שלפעמים הותירו רשמים לא חיוביים ומקשים עלינו להביא את עצמו למפגש באופן שלם ואותנטי וכך נוצר גם קושי לחשוף ולשתף, לא כי אין שיח אלא כי משהו בפנים לא לגמרי השתחרר ונפתח.. ובפרט כשמדובר בשידוכים, כשלפני כן אין היכרות מעמיקה וכל פגישה היא משמעותית ביצירת התהליך.
בנוגע להבנה עצמית, כל אדם הוא עולם ומלואו, ההיכרות עם עצמנו ועם אחרים היא אין סופית וההבנה מתפתחת כל הזמן. אין לי ספק שהבנה גבוהה מביאה גם לשינוי במה שנצרך, אז כמובן שכתבתי ברמה הכללית כי אין לי מושג מה מצבך בעניין, אך מקווה שיהיה לך לעזר, @עוד אחד פצלש בהצלחה גדולה

מאוד קל להבין מה אני אומר, ה' יתברך חנן אותי ביכולת הסברה נהדרת.
זה שונה מאוד מ'להבין אותי'.
להבין אותי זה להבין למה אני מאמין ב-א"ב, או למה ג"ד מצחיק אותי. למה אני שונא ש-ה"ו ולמה ז"ח פוגע בי. אפשר להסביר את זה כל החיים, אבל זה לא יעזור: מי שמבין יבין כבר בפעם הראשונה, ומי שלא לא.

אני יודע, לרוב האנשים יש מכנה משותף מספיק רחב כדי להבין האחד את השני. אבל חלקם שונים.

תודה בכל אופן

אני גם מרגיש ככה והתשובות פה עוזרות לי גם.
לקח לי זמן להבין שבסופו של דבר הזרימה הטבעית כניראה מגיע רק עם אנשים דומים לי. (גברים לרוב)
ברוך ה' יש לי כמה וכמה חברים שבראש שלי.
אבל למצוא מישהי כזו זה יותר קשה. וגם עם כן עד עכשיו תמיד כל המסביב לא התאים ליצירת קשר.

מניסיון שלי ברגע שתכיר מישהי שניראה שיש יותר התאמה מאחרות תנסה לעבוד מהצד שלך וליצור את השיח התואם גם מימך. לא חסר אנשים שבזוגיות שלהם הם שונים מאיך שהם עם חברים.
תנסה להאחז במה שכן זורם ולהעצים אותו וללמוד איך לחיות עם בנאדם

אפשרית ולכן זה תהליך ארוך מאוד מאוד.

יכול להיות שיש לך 'ראש'/סגנון ייחודי מאוד ואתה מחפש מישהי בראש שלך. 

במה אתה מצריך הבנה? תנסה לדייק. מה כ"כ ייחודי בך?

אני חושבת שהבנה זה צורך בסיסי וחשוב.
זה אחד מהיסודות שגורמים לאדם להרגיש בבית
הכי הגיוני שתחפש הבנה.
הרבה פעמים שמישהו מאוכזב או מתוסכל או פגוע זה מכיוון שלא הבינו אותו ...
אחרי שהאדם מבין או האדם שלידו מה הוא הרגיש .. הרבה יותר קל להבין למה הוא זקוק או צריך
וגם אם לא מסכימים איתו אפשר להבין אותו

אז ברור שלא תמיד היא תסכים איתך .. אבל אפשר להבין גם בלי להסכים..
בהצלחה לך

השאלה היא כמה כאלה יכולות להיות עפ"נ כדוה" א.
אם התשובה שלך היא 1-2, זה מורכב...
איך אתה חושב לאתר אותה?
ואלוקים לא הנושא כאן.
הוא רוצה שתתחתן בכלים קיימים בעוה"ז.

מה זה אומר מבינה עד הסוף?
מה צריך להיות בה כדי שתבין אותך באמת?
איך אתה יכול עם בחורה טובה שמתאימה לך, ליצור תקשורת אינטימית, שבה היא תלמד להבין אותך?
כמה מאושר ויציב תהיה אם תתחתן עם מישהי שרק 70% מבינה אותך?
והרעיון הוא להתחתן ממקום של אושר, לא פשרה.
מה הדרך שלך לשם ?
וקח בחשבון שגם בזוגיות הכי מדהימה, יש דברים שגבר ירגיש צורך בתמיכה של גבר, ואשה בתמיכה נשית.
אולי תתיעץ עם מי שמבין אותך ממש, איזו כלה מתאימה לך?

הנק' היחידה שאני רואה, הוא שתעבור תהליך שיפתח אותך להפגש ממקום שנותן הרבה סיכוי
ופתוח לאושר בעוד דרכים, מעבר להבנה טוטלית שלה.

אבל כמו שמוצאים חברים.. מוצאים גם את השותף.ה לחיים.
וכמו שההורים, הסבים וכו.. מצאו - כולנו בעז"ה נמצא.

אפשרי , אבל דורש מאמץ.

נתון חשוב להכניס זה נושא העיתוי:

כלומר, למצוא מישהי שתבין אותך לעומק תוך חודש חודשיים זה קשה יותר באמת. אבל לא צריך למצוא מישהי כזו, אתה צריך למצוא מישהי עם פוטנציאל לזה וביחד תשקיעו הרבה זמן וכוחות להבין טחד את השניה ובסוף תכיעו לזה בעזרת השם.

דבר שני, לפעמים לאדם יש צורך נפשי מאד גדול , שיבינו אותו או כל דבר אחר והוא מצפה שבן הזוג יתן לו מענה על כל הצורך וזה לא נכון. הצרכים הרגשיים יכולים לקבל מענה גם על ידי חברים, משפחה, מכרים, תפילה להשם ועוד. האדם גם צריך לעשות לא מעט עבודה פנימית עם עצמו כדי להרגיע מקומות כואבים. אם מחפשים מישהו שיפתור לי את הקשיים הרגשיים זה מאד מלחיץ את בן הזוג המיועד או בפועל ולא באמת עובד.

בהצלחה!

אבל ככל שתהיה מחובר יותר לעצמך, לנשמה שלך, למהות שלך

ה' יזמן לך אנשים שהם יותר אתה.. שיותר מבינים אותך..

זה שמצאת שני אנשים זה דבר גדול אגב.. 

ואין סטיסטיקות בזיווגים... יש ה'. 

 

(כותבת לך ומחזקת גם את עצמי בעניין. תודה)

 

1לא צריך לשלוח את זה מפצל"ש...

יותר בטוח פחות נוטה להסתתר..."