פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 663)

העיקר שתחשבי על 7 סעודות..

תכווני גם עלי על הדרך

ולכן השנה בחרתי בסגולה של חב"ד וסיימתי ספר תהלים שהתחיל בר"ח אלול ונגמר בנעילה של יום כיפור.

המקור הוא מהבעש"ט שהבטיח שמי שעושה זאת, מתכפרים עוונותיו, והחסמים של הברכות יורדים.

אז למי שלא עומד/ת בזה... קחו את זה לשנה הבאה. 3 פרקים כל יום, ו36 פרקים שמתחלקים ל4 נגלות של 9 פרקים מערב יום כיפור ועד נעילה.

גמר חתימה טובה, ושתזכו לבנות את הבית הפרטי בד בבד עם הסוכה. רק שיהיה מושב קבע ולא ארעי.. כן?

זה לא נשמע שיש פה בעיה.

כשמדברים זה חשוב להסתכל לאדם בעיניים, זה מכבד ומשדר רצינות.

יכול להיות שאת מובכת ולכן זה יותר קשה.

עכ"פ ברגעי שתיקה זה מובן שלא תסתכלי, אנשים לא מסתכלים אחד על השני ושותקים סתם כך.

במשפחה או חדשים

כן, לפעמים אתה רוצה להרגיש איך מי שעומד מולך מרגיש. עוזר לא לצאת מהבחורים הלא נעימים בדייטים שאח"כ אומרים "יואווו מי ילד אותם??????"

זה יוצר הרגשה של 2 אנשים שמנהלים שיחה ולא של 2 מדוייטים שמתפדחים ומדברים כי צריך להעביר את הזמן בפגישה..

וזה עניין של הרגל, מי שעושה את זה ביום יום עם אנשים יעשה את זה גם בפגישות.

לגבי להסתכל בשתיקות אני לא עושה את זה, נראה לי מביך מאד מאד ואפילו בשלב מתקדם יותר יכול ליצור הרגשה מאד מאד גדולה של קירבה שאני לא יודעת אם היא מותרת וכו'

מזכיר לי שסיפרתי למורה שלי למחשבת באותה תקופה שמלחיץ אותי לפגוש בנים, כי מעולם לא דיברתי איתם יותר מידי קודם.

אני זוכרת שהיא אמרה לי-וואו, אשרייך! ואת לא יודעת כמה מזל יש לך...

אז אני מעבירה לך את דבריה בחזרה.. יהיה בסדר. זה רק מראה על מעלה רוחנית. אגב-גם יש בנים שלא מסתכלים.

יגיע השלב בו תרשי לו להיכנס לנפש שלך דרך העיניים,

אבל עד אז 'הסבי עינייך מנגדו, שהם הרהיבוהו'.

[את הפסוק בהקשר הזה אמר לי ת"ח חשוב]

זה לא כ'כ שונה ומסובך

המין השני זה בן אדם כמוך ,תאמין לי שאפשר להסתדר מצוין בלי לשרוט את הנשמה

שמוח הוא לא איבר מגדרי, היום כולם מבינים שעם השוני בין המינים לא כל כך קל להסתדר בלי לעבוד על זה, אפילו שהוא בן אדם כמוך, זה לא אומר שאין הבדלים משמעותיים.

זה באמת תהליך שצריך לעבור בראש.. 

אבל לא בהכרח דרך התערבבות עם המין השני בגיל צעיר..

בוא נאמר שבגיל צעיר את עובר את התהליך צעיר יותר, חסר כלים, אימפולסיבי בתגובות שלך.. הכל יותר קיצוני ולכן אפשר לצאת עם יותר שריטות.. אפשר גם לצאת בלי שריטות בכלל , לא אומרת .. 

אבל הנקודה היא שזה שלב בחיים שכולם עוברים.. ומומלץ לחכות לגיל שיש יותר כלים מבחינת אישיות , וגם לצורך חתונה כמובן.. כמו שהתורה מדריכה אותנו  

וזה מאוד תלוי בחינוך של ההורים ובהדרכה שלהם לעניין!! 

באיך שהם מתייחסים לעניינים של בינו לבינה ,

איך הם משדרים אהבה בינהם,

אם הם מדברים על העניינים האלה בבית,

כשמגיעים קרובי משפחה וצריך לתקשר איך הם מגיבים או לא מגיבים.. (גם חוסר הגבה זה סוג של חינוך..)

בצורה טבעית וקלילה או בצורה מתוחה וחוששת, וכו'.. 

אני לא בעד היכרות בגיל צעיר, לדעתי לא זה מה שיעזור בחיי הנישואין.

(אגב חינוך של הורים והדרכה, לדעתי זה לא דבר שכל כך אפשר להדריך, בעיקר מה שהילד ראה בבית בין ההורים שלו זה ישפיע הכי הרבה על חייו) 

בתור אחת שכן גדלה תקופה מסוימת בסביבה מעורבת אבל עם גבולות.. 

אני יכולה להגיד שזה כן פתח אותי...

אבל לדעתי גם אם לא הייתי גדלה בסביבה כזאת, הייתי נפתחת מדברים אחרים אם עבודה, או קשר עם בחור..

כי בשורה תחתונה אדם לא נשאר בביישנות שלו לנצח עם המין השני, מתישהו הוא כן נפתח ..

ויש לי קרובי משפחה שהיו ממש מנותקים מבנות.. סביבה שמורה כזאת.. אבל מצד שני ההורים שלהם היו מאוד חכמים אתם בחינוך בבית בקטע הזה. והם מתקשרים בצורה ממש בריאה עם בנות (כאילו , איתנו המשפחה..לא מתביישים או מתפדחים, בצורה טבעית) 

אז אני יכולה להגיד שזה תלוי אופי , וגם שזה משהו שמתפתח ולומדים אותו.. 

נשמע קלישאתי , אבל כן..

ברגע שאתה מבין שזה בן אדם, שבסה"כ יכול להיות מצב שאתה נמשך אליו, אבל הוא בן אדם עם כל מה שזה אומר:

מרגיש, חושב, בעל דעה, מבטא את עצמו וכו'.. אז אתה כבר לא מתרגש..

זה איזשהי הפנמה בראש.

גם צריך לראות שאין לך איזה טראומה מבנות או ביטחון עצמי נמוך..

צריך פשוט להכיר את היצר של המשיכה, להכיל אותו, לא להיבהל ממנו.. 

אם בסה"כ לא היה לך קשר שלילי עם בחורה והביטחון העצמי שלך ברמה סבירה,

אז אין סיבה שתרגיש לא בנוח ליד בחורה.

אני חושבת שזה זכות שיש באמת רק בעולם השידוכים,

ששמים לך מראה למה אתה יכול להיות או גם למה שאתה עכשיו.. 

ולך תדע לאן תצמח מפה!! 

לא מעניין אותי מה קורה במשפחה שלה, היא אדם בפני עצמו.

בהרבה מקרים אנשים חטטנים וחצופים יותר גרועים מאנשים עם בעיות נפשיות

של הצד השני זה משפיע ללא ספק,כנשוי.

אבל אין פה כלל, וכל מקרה לגופו. כשזה תלוי בבחור, ובבעיות הספציפיות.

המשפחה תופסת חלק משמעותי ומשפיעה על האדם, תתמקדי כיצד המצב השפיע על הבחור, יש כאלה שזה פיתח אותם ויש כאלה שלהפך... 

שלום לך

אני מעריכה את הבקשה שלך לענות בכנות ובכבוד, אבל אני נפגעתי דווקא מהניסוח שלך. כל ה"לא עלינו" הזה והסיומת בסוגריים לא עשו לי טוב. אני אסביר לך למה. לי יש היסטוריה של מורכבויות משפחתיות (לא אחת ולא שתיים) והרבה שנים הסתרתי את זה מעיני החברה כי לא רציתי לחוש חריגה ושונה אלא "נורמלית" כמו כולם. כן. חשבתי שכל מי שהמשפחה שלו שלימה ובריאה ורגילה הם נורמליים לגמרי.

ואז התבגרתי ב"ה והתפתחתי עוד יותר ב"ה והחלטתי להתחיל לשתף את סביבתי ב"לא נורמליות המשפחתית" שלי. ואז כמו בומרנג התחילו לשתף אותי בחזרה, וסיפור אחרי סיפור הביא אותי למסקנה האנושית הזו שאין מושלם. שגם אצל החברות הכי "מושלמות" שלי עם הבתים הכי נוצצים והרקורד הנקי ללא רבב, לעיתים מסתתרות טרגדיות אנושיות ופועמות שאף אחד לא מדמיין לעצמו עקב ההסתרה הגדולה והחשש מהסטיגמה.

ואני שואלת אותך- למה את שמה באותה קטגוריה תופעות אנושיות וכלליות כמו גירושין, מחלות נפשיות וקשיים כלכליים, בהן הטענה "כל מקרה לגופו" היא כל כך נכונה, לבין "משפחה שאולי קשה להסתדר איתה"? מה הקשר בין השניים? אנשים שעברו דברים בחיים יכולים לצמוח ולהתפתח מתוך זה ויש להם בחירה. ברור שהחוויות שעברו עיצבו אותם אבל יכול להיות שהם עיצבו אותם באופן מדהים ומעורר השראה. ואילו משפחה שסתם קשה להסתדר איתה, זה עניין שקשור לדפוסי אישיות ולמידות וליכולת רגשית וזה מעורר הרבה יותר פעמוני אזהרה. 

את אותו חיבור עשתה גם @עדן ירושלים כשציינה את החמות מ"נשואים טריים" המבכרת גיסה אחת. מה הקשר בין יכולת רגשית לקויה לבין משפחה שעברה חוויות מורכבות והיא שונה מהמבנה המשפחתי הקלאסי? 

וכאחת שעברה דברים אני יכולה להגיד לך שכל דבר שעברתי השפיע גם השפיע על אמונות הבסיס שלי ועל איך שאני רואה את העולם, אבל כשהחלטתי שאני רוצה לעשות שינוי באמונות שונות שלי שכבר לא שירתו אותי, ראיתי את המדהימות של החיים. את הדינמיות של הלב והמוח לבצע שינויים ולהתפתח ולגדול. ולכן חשוב כמובן לא להתעלם מהרקע ההיסטורי של בן אדם אבל לבחון את הבחירות האישיות שאותו אדם בחר לבצע ולא להחליט עבורו מהן ההשלכות אותן הוא נושא. וכמובן שלכל אדם יש בחירה חופשית מלאה לרצות להכנס למשפחה שההרכב שלה יותר נשמע לו..

בהצלחה רבה!

שלחתי לך משהו בפרטי, תסתכלי

תודה מיכל, את צודקת לגמרי.

אשתף את כולם במידע מדהים, אבל הוא כרוך בצפייה של כשעה וחצי.

ההרצאה הנ"ל מפיו של הרב אהרון לוי מארגון ערכים פתח בפני הסתכלות עמוקה ומדהימה על מדוע צריך להתחתן.

כי באמת, אין סיבה אמיתית, בתרבות המערבית והחילונית למשמעות של נישואין, של מחויבות. כיום - אפשר לעשות הכל גם בלי להתחייב על נייר כלפי השני.

מצרף לכם קישור להרצאה. מי שיהיה סבלני ויצפה, יזכה ביהלומים לחיים, מבטיח

אשמח לשמוע התרשמות.

[שאת כותבת בסוף]

חס ושלום שכיום "אפשר לעשות הכל בלי להתחתן".. - אי אפשר, בדיוק כמו פעם. זה שבחברות מסויימות התרגלו לדברים לא נורמליים.  מאיך שאנשים מסויימים הולכים ברחוב לצערנו, אפשר לראות ש"מוסכמות" משוגעות, יכולות לגרום לאבד בושה גם מדברים הכי פשוטים.

היא שאלה באופן פשוט, למה להתחתן ולא להמשיך לבד בתור בחורה צדיקה...  סביר שהתשובה נעוצה בין השאר בגיל שלה.

[לא הקשבתי להרצאה..]

שכשאדם שאינו מחזיק ביהדות, רוצה למצוא סיבה הגיונית לשאלה מדוע הוא התחתן, הוא לא ימצא.

שהרי ללא בסיס אמוני, עמוק ולנכון, הנישואין בחברה החילונית מבוססים על שיטה של "עסק". כל אחד תורם את חלקו, על מנת לקבל מזה תועלת. האדם במהותו מחפש חופש, חירות. והנישואין עושים בדיוק את ההפך, מגבילים אותו. אז מדוע ?

ללא הבנה של תכלית הנישואין, לא ניתן למצוא סיבה הגיונית לחתונה, למיסוד קשר ורשימה של התחייבויות כלפי הבן/בת הזוג.

הבנתי את שאלתה. השאלה יותר עמוקה מכפי שזה נראה.

גם אדם בין 30 שכבר התחתן, לא בטוח שהוא יודע מה המשמעות והתכלית של חתונה, מעבר להקמת עסקת משפחתי.

הנישואין, גם "בחברה החילונית", וגם אצל גויים להבדיל - זה דבר עתיק כימי האנושות.

זה הדבר הכי טבעי ונורמלי. לפני שמחפשים "הסברים", פשוט צריך להיות נורמליים.

נישואין, גם בחברה שאינה דתית, במשפחות נורמליות, אינה "עסק" אלא שותפות עמוקה, שכמותה יש רק בנישואין. וזה בנין משפחה עם מחויבות עמוקה, שיש אותו רק מתוך נישואין. זה דבר הכי טבעי ונורמלי.

לא לכל דבר צריך למצוא "הסברים שכליים". קודם כל להיות נורמליים, לא לאבד את התחושות הנורמליות, המוסר הנורמלי.

על גבי זה, הסברים מעמיקים. כמובן, חשוב להעמיק במשמעות של בנין בית בישראל, אבל לא על חשבון ההרגשות והמוסר הכי טבעיים.

[ומי שחושב שנישואין זה "מיסוד קשר", ר"ל, שם יסוד הבעיה.  עד לפני כמה עשרות שנים, גם אצל גויים היה ברור שאין "קשר" כזה ללא נישואין. מינימום של מוסר וצניעות ובושה ואנושיות.  אם חלילה מאבדים את זה, בגלל "אג'נדות" מעוקמות, כפי שהזכרתי ב הודעה לעיל, אז צריך "הסברים" גם למה שאמור להיות מובן מאליו]

לבנות משפחה ביחד. דבר גדול ומשמח.

ואם את חושבת "למה בכלל..", סביר שאת אכן קצת צעירה מידי.

את מאמינה שזה "צריך להיות בקצב הנכון וצריך גם בשלות אמיתית" - אז יופי. תמתיני עוד קצת. לא חושב שיקרה אסון...

להתחתן, זו לא "מסירות נפש" - אלא, בין השאר, מילוי רצון הנפש...

שיהיה בהצלחה ובשמחה, בעיתו ובזמנו.

זו קצת "מסירות נפש"..

אבל בכללי, כשזה בא כחלק מהרצון לבנין הבית, אז זה נראה אחרת.

כמו עוד דברים טובים, שאנחנו מאד מוכנים להתאמץ עבורם.

[וגם הבעל אמור להתחלק קצת ב"עול הבית"..]

אבל אם למישהי יש שדכן שאינו שיפוטי והוא לכל המגזרים ולכל הגילאים, יהיה נחמד אם ישתף פה.

בגיל סביר כשמרגישים מוכנים ולמרות זאת יש ספקות

להניח להם, תמיד יהיו

גיל כזה הוא עוד צעיר

במידה והספקות והחששות עולות על הרצון להתחתן

לחכות עוד קצת 

הם היו "בחורים" עד איזה גיל 200.

לא זוכר את הגיל, ולא זוכר את המקור כרגע. זה איפשהו בספר בראשית במפרשים (אולי רש"י בעניין של לידת יצחק?)

לפני דור המבול היו יולדים לשנים הרבה, ואלה לא (אחת הדעות ב120 שנה שנגזרו אחרי המבול).

זאת הפליאה. זה פשט התורה, תחשבי את הגילאים שנולדו הילדים של נוח ותראי שהוא ילד באיזור 500.

"ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת".

אני חושב שזה ברש"י שם, לא זוכר בדיוק.

אין לי כוח לסדר את התגובה, אבל הנה זה.

רש"י בראשית ה' ל"ב "בן חמש מאות שנה. אמר רבי יודן, מה טעם כל הדורות הולידו למאה שנה וזה לחמש מאות" משמע שלפני דור המבול היו יולדים כולם ב100, ולנוח התאחר עד 500.

תמיד ידעתי שהקפדה על כוונה בברכה אשר יצר, וקריאתה מתוך הכתוב זה סגולה לבריאות ורפואה, עכשיו אני רואה שגם לזיווג.

שווה להשקיע בזה!!

תודה ששיתפת אותנו בדברים החשובים האלו!

שיהיו הדברים לעילוי נשמתו הטהורה של הרב שטיינמן זצ"ל שנפרדנו ממנו השנה.

קראתי את זה כמה פעמים (גם לפני) ורק עכשיו מתחבר לי למשהו שלאחרונה יצא לי

ב"ה. תודה שעדכנת.

1. אם הרב שטיינמן אמר, אני מקבלת כל מילה שלו. הוא קדוש עליון!

2. אני מכירה הרבה אנשים ואני בתוכם שאין להם בעיה להכיר למרות הפער בגילאים (פער הפוך- בחורה גדולה מהבחור), ואף זוגות שכבר התחתנו- ויש ביניהם פער כזה. העיקר זה האופי, האישיות והבגרות. לא המספרים.

הבית זורם וכו', ובאמת שהקטע של גיל, במיוחד כשבחור מתעקש שבחורה תהיה צעירה ממנו, אבל לא אכפת לו הפער (ולא נעים.. פנה אלי מישהו וטען שסיננתי אותו סתם, עד שהתברר שהוא מבוגר ממני כמעט ב20 שנה!!!) ראוי לשינוי מבחינתי.

לא פעם, בנות הן בוגרות יותר טבעית, וגם אם הגיל גדול יותר, בפועל, לפעמים דווקא היא נראית יותר צעירה.

מדהים ומרגש לראות איך הרב הבין שקשה לאח שאחיו עוקף אותו (או אחיות כמובן), ולכן צריך לפייסם וכד'. הוא לא מתעלם מהקושי. הוא מתחשב בכל הצדדים.

עצוב שהוא כבר לא איתנו.

תודה על התשובה  

ככה סיימתם?

לא היה כדאי לדבר אחרי זה שוב? בצורה קצת יותר רגועה.. אחרי שהיא הפנימה שזהו. 

רק רציתי להעיר שיכול להיות שאתה היית תחת לחץ ולכן דיברת שטויות.

לבקש ממנה סליחה זה שאלה אחת, אבל מותר גם לדון ברחמים את עצמך.

פגישה ראשונה, קבענו מקום שדי קרוב אליה. אני הקדמתי ב-10 היא אחרה ב-20 דקות.. כשהיא הגיעה היא התנצלה, אבל הסתכלתי על השעון קצת בעצבנות, ולמרות שאמרתי לה לא נורא וכו', עדיין הרגשתי שהייתי קפדן קצת איתה, גם אם זה היה בעיקר בלב.

בקיצור, אולי אני צריך קצת יותר עין טובה לגבי התנהגות של הבחור/ה בקשר, ויותר להחליק (למרות שאני יחסית מחליק דברים..)

יצאתי עם בחור חצי שנה, ואז התברר לי לקראת סוף הקשר שיש לו מס' בעיות באישיות שלצערי ממש הכריעו את הכף לפרידה.

אמרו לי שלא נפרדים בטלפון, אז דיברתי איתו מראש ואמרתי לו שאני לא בטוחה בעתיד הקשר שלנו, ושניפגש.

בפגישה עצמה הוא הגיע ממש עצוב, ומאוכזב והתנצלתי מלא (לא יכולתי כמובן לומר לו למה..). כיום אני יודעת, שאולי לא נפרדים בטלפון, אבל לפעמים, אולי עדיף לפחות לומר לאן הולכים. זה קשה וממש כואב.

אגב, משהו שחוויתי-בחור שאיחר בשעה+, והוא הגיע ולא אמר כלום. אחרי חצי שעה, נמאס לי ושאלתי אותו-מה קרה? והוא ענה-אה, האוטובוס איחר. יש לציין שממקום עבודתו היו 3 אוטובוסים, וממקום מושבו-5. הוא לא התנצל וזה מאוד פגע בי. אומנם לא יצא כלום מהדייט (והוא נשוי כבר ב"ה), אבל למדתי שעדיף להתנצל ולבקש סליחה על חוסר תכנון של זמן מאשר לזרוק תירוץ עלוב כזה, למישהי שחיכתה במקום להבריז בעצמה..

ככה נתת לו אופציה להתפלל יותר חזק על הזיווג שלו

סתם, אם מדובר בקשר קצר, עדיף לחתוך כמה שיותר מהר..

יצאתי עם בחור וכשהחלטתי להיפרד הסברתי לו שהיה לי טוב איתו והוא בחור מקסים וכו' אבל שאני מרגישה חוסר התאמה באופי וכו'. (היו עוד סיבות שלא אמרתי לו כדי לא לפגוע). ואז לסיכום אמרתי שאני מודה לו על כך שהחוויה היתה מיטיבה, גם אם לא מתאימה לנישואין. 

הוא שמע את המילה חוויה וממש נפגע. ורק אז הבנתי שאצלי, למילה חוויה יש משמעות טיפולית של מציאות תהליכית ורחבה, ואצלו למילה חוויה יש קונוטציה של לונה פארק ושעשוע ותו לא. אז ניסיתי להסביר את עצמי אבל הוא נפגע ועל זה אני מצטערת. אני חושבת שאני לא אשמה כי פירשנו את אותה מילה באופנים שונים, אבל שכן חשוב כשמדברים עם בחור בלי רקע טיפולי ובמיוחד בסיטואציה רגישה של פרידה לברור את המילים יותר בקפידה..

אתה צודק, אני מסכימה איתך שזו לא סיבה לחוש רע, אבל זה פתח לי את העיניים לכוחן של מילים... ולשונות בין בני האדם בפרשנות למילים. 

יקרה,

כשחברה מאד טובה וקרובה מתארסת, זה אחד הדברים הכי קשים. מצד אחד הרגישות שלך לקשר של שניכן, בשיאה, ומצד שני הרגישות שלה בשפל (הצפה, חוסר פניות, הורמונים, בלבול). ויש את השמחה הגדולה שלה ואת הקושי הגדול שלך ואת לא רוצה לערבב בין השניים, ואת מנסה להכיל ולתת ולהיות, אבל את גם אנושית אז את גם מרגישה את הפגיעה והכאב והכעס. וכך יש מערבולת כזו של רגשות סותרים וצרכים מתנגשים והייתי שם כל כך הרבה פעמים שאני ממש ממש מזדהה איתך!

מהניסיון שלי כמה שזה קשה קשה קשה לדבר את הצרכים שלך עם כלה, אז זה ממש חשוב. לא על כל דבר, כמובן, כי צריך גם להבין את המקום המוצף שלה, אבל אם את מרגישה ממש פגועה ואת חושבת שיהיו לה את הכלים להכיל אותך, אני מאד ממליצה לך לשתף אותה. לשלוח לה הודעה, או בשיחת טלפון ולהסביר בנעימות את המקום שלך, וכמובן להכיל אותה תוך כדי. זה יכול להעניק לך כזו שלוות נפש ותחושת ביטחון שאולי שווה לך להתאמץ. 

אני חושבת שתהליך החתונה לא אמור להפגע כהוא זה אם תביעי את הצורך שלך באופן מותאם ובוגר. ואם היא טיפוס שלגמרי לא יצליח להכיל אותך אז יכול להיות שזו הזדמנות מצוינת להביט על הקשר בעיניים ביקורתיות ולבחון אותו מחדש. 

לי יש חברות מאד טובה שנגדעה בגלל חוסר היכולת של חברתי הכלה להכיל את הצרכים שלי בתקופה הזו, ומצד שני חברויות אחרות שנותרו מאד חזקות וקרובות בגלל שהיתה כנות והכלה מצד שני הצדדים . 

בהצלחה רבה רבה בכל אשר תפני! ושיהיה לך כוח לסלוח לעצמך על כל מכלול הרגשות הכי אנושיים שאת מרגישה עכשיו!

אתם מדהימים והלוואי שה' יברך אתכם במילוי כל משאלות ליבכם לטובה! 

איזה כיף לראות שיש אנשים כאלה בעולם שלנו!

תודה לך..

תחזור להודיע איזה שם קראתם, אחרי הברית...

תודה רבה!

וכשיהיה לכם ילד בקרוב בעז"ה תעדכן!

(גם מוזר לקרוא מה כתבתי שם היום חח)

שמעתי פעם על סיפור של מישהו שנפגע בצבא או בפיגוע והיו לו בעיות פוריות שבגללם חשש להיכנס לשידוכים,

בסוף הכיר מישהי וחבר שלו שידך ביניהם וסיפר לה על הבעיה

והיא אמרה שילדים הם מה', והסכימה והם התחתנו

אם אני לא טועה יש להם 2 ילדים היום

הרבה בהצלחה,

וזה באמת כך, ילדים הם מה'