פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 67)

אסור לשמוע הצעה תוך כדי הפסקה זה הא'-ב' לא?

מבחינתי,

הפסקה זה כאשר יש זוג בקשר, והם מחליטים יחד שמה שנכון להם זה לקחת זמן מוגדר (בטווח של שבועות) כדי לבחון את הקשר קצת יותר מרחוק.

בזמן המוגדר הזה - אני עדיין תפוסה. 

אז התשובה שלי למי שמציע היא - כרגע תפוסה, אבל ייתכן שבעוד שבועיים כבר לא. (נניח).

יכול להיות קשר מסוים שיום אחר כך אני כבר סבבה להמשיך, ואחרים שאני  צריכה יותר זמן.

האם נכון לתחום את הזמן הזה?

לדעתי, צריך לבדוק את העניין מול עצמך:

מתי אתה מרגיש פנוי ומוכן לתת מקום לקשר חדש?

אם זה לוקח לך יותר זמן ממה שנראה בעיניך סביר (לדוגמה, קשר שהחזיק מעמד שלוש פגישות, לחכות חודש כדי לשמוע עוד הצעה נשמע לי לא סביר) - אז כן, להגביל את הזמן. להגיד, עכשיו אני נותן לעצמי שבוע להתבאס, לעכל ולעבד את הקשר הקודם - ואז אני ממשיך הלאה.

ואם זה עדיין עוצר אותך - לפנות לעזרה מקצועית.

באופן אישי,

לרוב שואלים לפני שמציעים לי אם אני פנויה (בלי שאני רואה את ההצעה עצמה), ואז אני יכולה להגיד שכרגע לא, אבל עוד שבוע כן.

או לברר, ואז חוזרים מההפסקה אחרי שנעשה בירור מסויים.

או לנוח, כי לפעמים ללב לוקח זמן להתאושש

ולגבי הצעה תוך כדי - תלוי עד כמה ההפסקה נצרכת ועד כמה ההצעה טובה

אני הפסדתי ככה מישהי שממש אהבתי

ואני חושב שזה רלוונטי כל פעם מחדש.

קחי עצה - לקראת נישואין וזוגיות

(מקווה שהצלחתי להדביק נורמאלי)

אני למשל עובד מידי פעם בעבודה שאי אפשר לעשות בה הפסקה.

אתה מתחיל ולא יכול לעצור עד שהעבודה נגמרת.

היה לי פעם שדיברתי עם מישהי והיינו צריכים לקבוע מקום להיפגש למחרת, היא לא ממש ענתה להודעה ששלחתי לה בבוקר ולקראת הצהריים הייתי חייב להיכנס לעבודה בידיעה שעד אמצע הלילה אני לא יכול לדבר.

אז ישר שלחתי לה הודעה שאני יכול לדבר עכשיו ל3 דקות ואחר כך אין לי זמן לדבר.

ואז היתה שיחה לא כיפית בכלל היא הייתה מאוד מהירה ומאוד מאוד טכנית, לא כיף.

קיצער, יש פעמים ששווה לדחות/להקדים שיחה כדי שיהיה יותר פניות הדעת והמוחין כדי שבאמת השיחה תהיה בצורה הטובה ביותר. 

אין כאן משהו -רציני- ולכן אל תגיד -כלום-. ואל תדבר על זה -בכלל-.

אחרי שסגרנו על ההחלטה הזו,
 

כמובן ביום של האירוסין,
 אתה יכול להזכיר את זה ולומר:
 ״תגידי, מה היה הקטע עם השדכן ? 

עוד לא דיברנו, עוד לא נפגשנו וכבר היה חשוב לך להראות לי 

שאני בתחתית הסולם של -כל- מה שתעשי מהצהריים ועד הערב ?״

היא בטח תענה : וואי, שכחתי מזה. זה היה בכלל הרעיון של השדכן. זה היה מבחן לראות

 אם אתה לא מהנודניקים האלה שעושים סיפור מדברים לא חשובים ושאתה בחור רציני. 

בהצלחה.
 

אז הית שואל מה זה אומר עליה.

ולכן היא חשבה שעדיף שתדבר איתה רק מחר.

חוץ מזה שיכול לקרות. והיא לא יודעת אם השיחה היא רק 5 דקות, ואם אתה תתאם איתה מתי להתקשר...

את זה ואפילו גם אעריך תכנות , אם הייתה אומרת יכולה לדבר בשעות מסויימות כי אני בעבודה או משהו וכו'

ועד היכן הדברים מגיעים!

אם בחורה חמודה שרק אמרה שהיא יכולה לדבר רק מחר, פגמה בדקי-דקות במידת הכנות, שהייתה צריכה לשנות ולומר שהיא יכולה לדבר רק בשעות מסוימות ולתת סיבה לכך, כדי שהמדויט ירגיש יותר בטוח בעצמו (או בה), הגם שלכאורה הייתה יכולה להעלות בזה חשד לגבי אופי העבודה והעיסוקים שלה, ודווקא מסיבה זאת נמנעה, אעפ"כ פגמה במידת הכנות, מה נגיד אנחנו שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם???

בקיצור צ'יל אחי אולי באמת לא נוח לה לדבר היום והיא רוצה מחר זה לא איזה משהו יוצא דופן

מי יודע אולי היא סוכנת של המוסד ויוצאת למשימה חשאית

או שקשה לה לקבוע בהודעה טכנית של ארבע מילים "מחר ת"מ ב"ש 11"

שבתחילת כל קשר הייתי משתדלת להכניס את כולי אליו, ולא להתייחס אליו כאל משהו אגבי.

ולכן בימים עמוסים שלא הייתה לי פניות רגשית להתכונן לשיחה הראשונה, גם אם היא חמש דקות, הייתי מבקשת שייצור קשר ביום שאחרי, שאוכל לדבר בנחת, ביישוב הדעת, עם יותר ביטחון, עם יותר ציפייה ואמונה.

דווקא זה משהו שלדעתי אפשר להעריך עליו 

שיש בנות כאלו(ללא הכללה)  שפשוט יש להם עוד הצעות ועושות סלקציה או שפשוט משחקות אותן קשות להשגה ועושות ככה(נתקלתי לצערי בבודדות כאלו)

ואין לי זמן לשטויות כאלו וכו' , אני מחפש לקשר רציני ללא משחקים :/ 

שיכול להיות שהחשש שלך נכון, או לא נכון.

ותחשוב אם עדיף לך להפסיד לצאת עם מישהי שיכולה להיות טובה לך, בגלל שהיא רוצה לדבר בטלפון מחר ולא היום...

נתקלת בבודדות, האם כולן ביקשו לדחות את השיחה ביום? האם כל בת שרצינית על קשר לא דוחה את השיחה בכלל?

מעלה נקודות שכדאי לחשוב עליהן...

אולי זה מסוג הדברים שצריך לשים את המחשבות הפסימיות בצד ולנסות לתת אמון, ולדעת שיכול להיות שניפגע...

אגב, בבירורים ביררת על עניין הרצינות? אם היא רצינית על קשר ורוצה לצאת במטרה להתחתן?

שהיא נמצאת כל היום עם חברות / משפחה והיא רוצה פרטיות בשיחה.

כשהייתי יוצאת עם חברות לטיול כולל לינה נניח, פחות היה נחמד לי לנהל שיחה ראשונה עם בחור באותו זמן.

אני נזכרת שגם בבית תמיד הייתי יוצאת למרפסת לדבר כשהיו עוד אנשים בסביבה.

כמובן, יכולים להיות הסברים אחרים. אבל ממש שלא מוזר בעיניי.

המינימום מצידך זה להשתדל לעשות את זה בזמן שנוח גם לה.

חשיבה על השני יכולה להתחיל כבר מהטלפון הראשון..

אני יכולה לחשוב על מלא סיבות אפשריות:

- אחותה מתחתנת היום

- היא נמצאת במסגרת שבה אין לה פרטיות

- יש לה מבחן גדול מחר והיא לחוצה

- היא איבדה את הקול ומקווה שזה יחזור עד מחר

אם היא היתה אומרת לשדכן שהיא יכולה לדבר רק עוד שבוע, פה הייתי חושדת. למשוך מישהו שבוע לשיחה הראשונה לא נראה לי מתאים. (לא מדברת כמובן על מצב שמישהו בעזה נגיד).

וחיבוק

אני השתמשתי בכינויים, כי יותר קל לזכור את העלילה

הפילוסוף כמובן משוגע, ואותו הכי אהבתי. הוא היה מבריק ומצחיק וקשקשן בצורה שלא תיאמן. לא היה לי רגע שלא צחקתי איתו. הוא היה הכי קשקשן והכי רומנטי בו זמנית. ואני חושבת שיש לו מוח מבריק

והמדען הכי נורמלי בעולם וטוב לב, באמת חבר טוב.

והעקרב. היו עוד כמה עקרבים, אבל הוא היה העקרבי מכולם. האדם הכי חד מבחינת יכולת הסתכלות שכלית לעומק נפשי, שטרם הכרתי משהו שעולה עליו ביכולת הזו.

החוזבש, והסיבוכים. האיכותי מכולם. אישיות הכי איכותית שהכרתי. הדיבורים שלו והאישיות שלו פשוט הצמיחו אותי לגובה, כל פעם מחדש, וגם אבא שלי שם לב לזה. וכל פעם שהיה חוזר הייתי מתקשרת לחברה ואומרת לה בהתרגשות "הוא איכותי כמוך, אין אנשים איכותיים ברמה שלך, ויש לו את האיכות שלך" והיא היתה מזכירה לי שאמרתי לה את זה בפעמים הקודמות שהוא חזר ואני הייתי שמחה שאני עקבית אפילו שלא זכרתי. והוא היה שונא את הביטוי הזה, כי זה הזכיר לו את הצבא, למרות שזו היתה התקופה הטובה ביותר שלו.

והבלונדיני. שזה עונש שלא למדתי, אז למדתי בדרך הקשה שוב ושוב ושוב, ושוב. אהבתי ושנאתי ואהבתי ושנאתי ועדיין אי אפשר שלא לאהוב. אני חושבת שהוא המוכשר מכולם. מבחינת ריבוי הכשרונות והאיכות שלהן. איכות מזוקקת. קו דק ונקי של איכות כשרון. היו עוד כשרוניים. אבל איכות הכישרון שלו היתה הכי גבוהה, בעיניי.

וגם היה את המלאך, שהיה מתנה שהגיעה לבקר כי ראו בשמיים כמה אני עצובה.

והיה את התאומים, החמקמק. שגם עליו אני רוצה לומר שאותו הכי אהבתי, כי וואו. אבל לא הספקתי

תבל זו רבה ודרכים בה רב נפגשות לדק נפרדות לעד

ומעניין, הם יודעים על הכינויים? או שהכל זה בינך לבין עצמך?

היה חתיך והכי מושך..

הכינויים היו כדי להקל על חברות שלי את העלילה, שמיד ידעו במי מדובר.

חוץ מהאיכותי, שחפרתי לו שהוא פשוט הכי איכותי שהכרתי כי לא יכולתי להפסיק להתפעל

איזה מגניב זה גם להכיר אנשים כאלו!!

בע"ה בקרוב ממש יגיע האדם שתכני אותו המושלם, שיהיה בעלך

משהו מצחיק שנזכרתי בו. היה איזה פעם שחשבתי שוואו כמה אני אוהבת את אחי, כל כך אוהבת אותו, אהבת ליבי ממש. ואז אמרתי לעצמי, הוא אחיך הקטן שחררי אותו תני לו לחיות. הרגיש לי הטרדה כזו כלפיו. כולה אחי הקטן, בא לנשום, לחיות. ואז הוא בא אלי אחרי כמה שעות ואמר לי "כמה שאני אוהב אותך אני פשוט מרגיש אהבה בלתי נגמרת אליך"  מלאך שלי ואהבת חיי. אחרי כל משבר הוא בא לאסוף את השברים ורוצה לשבור את מי ששבר אותי והוא אהבת ליבי. לא יודעת למה זכיתי ומאיפה אנחנו כל כך אוהבים, איך אנחנו כל כך קשורים. ולא התראנו שנה, עדיין הלב פשוט אחד

המשפט שכתבת למטה עוצמתי ממש, זה מדויק אבל דיי עצוב.

לא מכיר את זה אצלי, אבל ממש שיעשעת אותי

אולי זה יותר אצל בנות? שחופרות לחברות שלהן על הבחורים שהן יוצאות איתם וכזה, אז כדי שהחברות יעקבו צריך שמות... 

אצל בנים, לפחות אצלי, אני לא מרבה לספר על הבחורות שאני יוצא איתן אז הן לא מקבלות שמות. 

את עושה משהו עם זה?

ולשאלתך, לא.

@ראשיתך - במהלך היום עלה לי 'לגנוב' לך את מה שכתבת ולעבד את זה, לפחות את הקונספט, לסיפורים שאני כותב..

אני אומר שמה שכתבת זו אומנות, את אולי תגידי שזה חיים - אבל יש כאן כמה שמסכימים שצריך לעשות עם זה משהו...

הלוואי עלי, למרות שהייתי מסתפק באחת.

אין לי כינויים במקום השם. יש לי את השמות ובנוסף התיאור או התפקיד, כלומר מה הרגשתי בנוכחותה.

אבל רוב הקשרים שלי היו קצרים מכדי לבנות מערכת שלמה של תיאורים לכל אחת. יש להן בסך הכל שם ופונקציה שהתמלאה בייחוד בקשר שהיה או לחלופין תופעה שהתמודדתי איתה. או העיר שלה. או סתם מאפיין נדיר

היו כמה שזכו לאיזה לא בדיוק כינוי אבל כן "אסוציאציה". משהו שמסמל אותן. איזשהו אות של זכרון

יש לך כשרון כתיבה ממש טוב שמביא את הדמויות בצורה מיוחדת. או שאולי באמת פגשת אנשים ממש מיוחדים.

וזה מעניין שאת מתייחסת למזלות. רק לאחרונה גיליתי שאנשים מתייחסים לזה ברצינות

גם בשלב מסוים אני מפסיק להרגיש רגשות כלפי אנשים

ותמשיכי לכתוב, את כותבת ככ יפה

יש לי חברה שהתחצנה מזמן, אבל בתקופה שהיא היתה יוצאת- כל בחור היה מכשיר חשמל.

זו כבר היתה שפה בין החברות, ההוא המאוורר של רותי, או המיקסר או המקרר וכו

יוהו נוסטלגיה🫠

הרבה חוויות מיוחדות

בע״ה שיגיע בקרוב 

את רוב השמות אני אפילו לא זוכר

מצטער לשמוע זה באמת לא נעים.

אצלי זה קורה בערך כל פעם שמעלים אותי לתורה ואז מברכים אותי שאמצא זיווג בקרוב ואז כל הבית כנסת עונים אמן. יודע זה ממש לא אותו דבר בכלל וזה ממקום טוב.

אבל זה עדיין מעצבן ומעיק

בהתחלה התבאסתי

אבל אז נזכרתי שאומרים שאם גורמים לך להתבייש

זה בעצם לא אותו בן אדם .. אלא ה' גרם לו להכניס את הדיבור הזה

אז אם הכל מה' וה' שלח אלי את המשפט הזה

אז אפשר לבקש על הבושה שלי בקשות טובות

והכל יתהפך לטובה 

שככה יותר מרגישים הצורך לא להשאר במצב הלא נכון הזה. ויותר לחוצים להינשא.

כשם שהרב מנחם אמר שההמלצה לפנויות מ 30 להקפיא ביציות, ועצם זה שחלקן יודעות ובאות לעשות זאת, גורם להן עקיצה בלב ו... במהרה יתחתנו.

זה כמו לבוא לאדם ששבר את הרגל ולהגיד לו תנסה יותר פזותרפיה מי אמר שהוא לא מנסה?

ישר החלטתי שהוא לא ניסה מספיק

ואז להגיד לו ואי ואי איך באלי טיול טיפוס בא לך גם? הא?

מעדיפה את הגישה של לסמוך עליו שהוא עושה את הכי טוב שלו (ואם הוא מבקש עזרה ולנסות להציע לו ברגישות רופא אחר או לא (או הצעות אחרות )

והשאר משמיים ..

הנה את כותבת כאילו עשית המירב שאפשר.

אז אדרבה זה מראה שחשוב מדי פעם להבין שאפשר יותר לעשות, וגם אם זה לא הכי נעים הדרך הזאת.

יש שמפסיקים לא לאכול בריא עקב שמבינים זאת, יש עקב מחלה ויש שגם זה לא יעזור להם, כי יתרצו למה בעצם וכו'.

אני יודעת על מישהו מבוגר שעדיין לא יוצא בכלל. ולא אחשוף פה גיל, אבל זה לא תקין בעליל.

לאישה זה באמת קצת שונה בגלל העניין של פוריות.

אבל מי שמשתדלת ונפגשת ומחפשת- לעקוץ זו לא הדרך.

חיבוק הפי❤

אנשים לפעמים חושבים שלעקוץ מישהו יגרום לו להשתנות, להשתפר. אבל אנשים לא משתנים ככה!

תודה על הדיוק יעל- *במיוחד* למי שמשתדלת, לעקוץ זו לא הדרך. כמובן גם לאחרים.

אנחנו לא רוצים לחיות בעולם ציני ומגעיל. רוצים שעולם יתייחסו בכבוד אחד לשני. לעזור זה מעולה. לתת עצות כשרוצים בהן. אבל לעקוץ ולפגוע... לא זו הדרך.

מה אתה אומר על זה, @כי קרוב.?

לא אמרתי שטוב לעקוץ, אמרתי שלעיתים יוצא מזה תועלת.

אוקיי. אז גם אתה חושב שלא טוב לעקוץ. מעולה.

כבר תהיתי לגבי זה...

'כסיל': "וקודם ימות החמה הפרי עוקצו אצל ניצו וכסיל מרוממו ומגדלו ומושך הנוף בין הנץ לעוקץ". (סודי רזייא א, י)

אבל לעצם הענין, זה כמו הבמדבר רבה קרח (יח, כב) שעקרב עוקץ בשליחותו של ה'.

זה יכול להמית רגשית, אבל לא גופנית.

בסוף זה כפרה. 

כן - לקראת נישואין וזוגיות

מה שכתבתי פה

תתפללי לה' שאם יש משהו שמעכב שייקח את העלבונות ובתמורה יקדם את מה שטוב לך שיקרה בקרוב

אל תשכחי, את מדהימה ומוכשרת וראויה!

ובעז"ה תזכי לבנות זוגיות טובה וחזקה בקרוב...

שתראי רק טוב ותתמלאי מאנשים טובים סביבך!

וגם @אמרלד

לי אישית יש הרבה דברים, אבל אני לא רוצה לשתף כאן בגלל אאוטינג.

חלק מהדברים בסופו של דבר כן עשיתי (או עושה) כבר עכשיו, אבל אחרים אני עוד מחכה...

הייתה לי פנטזיה כזאת שאחרי שאני אתחתן אני אוכל סופסוף ארוחות נורמליות כי אני אבשל לבעלי כל יום ונאכל ביחד. זה היה אולי אחד הדברים הגדולים שאמרתי לעצמי - זה כזה פשוט, איזה כיף זה יהיה. סופסוף לאכול מסודר וטוב.

בעלי חייל, הוא לא בבית:/ וגם כשהוא בבית בסופ"שים, הוא מכין לי אוכל לכל השבוע, כי וואלה... אני לא אוהבת לבשל חח

למה לא יישמתי כבר ברווקות? כי אני לא אוהבת לבשל, ממש לא. מציקה לי ההתעסקות בזה, זה מתיש אותי. אין לי זמן לזה ואני לא מבינה בתבלינים. למה גם עכשיו אני לא מיישמת? בדיוק מאותן סיבות.

כל פעם אני אומרת שאני אשתפר בזה

עברו עשר שנה ועדיין לא יודעת לקשור יפה

ב. כי אני לא צריכה את זה ביום יום אני רווקה בכלל

ג. ואבוי לי

אבל לא הבנתי מה הכוונה בסעיף ג'.

א. כן יש משהו כזה, לחבק אותה . דוחה את זה לאחר החתונה..

ב. הסיבה העיקרית לזה היא שאני שומר נגיעה. חבל להרוס..

ג. דודה שלך תשאר רווקה עוד 7 שנים מהיום, למה לקלל? .. 

למרות שבקצב הזה כנראה שזה יהיה המצב. לא הייתי מוציא מהכח לפועל .. 

בהקשר של פנסיה, השתלמות, גמל, פיקדונות, חסכונות, השקעות וכל הדברים האלה. (ואני ממש מקווה שהוא יבין ויהיה בעניין...)

זה עולם של מושגים ומונחים שאני לא כ"כ מבינה בו, ואני מקווה שלא אצטרך. אין לי את הכוח והרצון ללמוד, למרות שאני יודעת שזה מאוד חשוב, וההרגשה היא שיש דברים יותר דחופים לטפל בהם כרגע.

ברור שבתיאוריה הייתי רוצה להתנהל נכון יותר, אבל בינינו, גם אם הייתי מקבלת נבואה שאתחתן עוד 7 שנים, יש מצב גדול שעדיין הייתי מחכה...

חוץ מזה - לעוף על העולם!!!!

וגם אם דוחים דברים מתוך חולשה, תמצאו תירוץ יותר טוב ;)

א. תואר שני, להיכנס לתזונה נכונה, לסגל שגרת חיים עם לוז מסודר, לקנות אוטו (אם כי את זה יש מצב שאעשה בסוף).

ב. קשה לי לבד, אני בונה על בעל שידרבן אותי ויעזור לי לעמוד ביעדים. חוץ מזה, גם מה שאמרת נכון - בבית של ההורים קשה לי לסגל תזונה מסוימת, אני לא אחראית על הקניות וצריכה להתגמש לפי מגבלות הבית. באופן כללי אני מרגישה שכשעושים דברים בשניים זה קל יותר. את התואר הראשון שלי עברתי הרבה בזכות בעלי דאז, ייאמר לזכותו. גיליתי גם שבאמת קל יותר בזוג מאשר לבד באופן כללי...

ג. סביר להניח שלאט לאט זה היה קורה. יש דברים שהתחלתי לעשות כמו ספורט, אבל זה היה לוקח לי הרבה יותר זמן.  

למה? כי אנשים לא תמיד שווים את זה, והלב פגיע מכדי לעשות את זה מול מישהו שלא חיים איתו.

לא הייתי עושה את זה עכשיו. לא משנה כמה זמן אשאר כך. אני נותנת אמון חלקי באנשים, זה כן. כל אחד לפי רמה אחרת. אמון מלא ממש- לא.

בתקופה הקרובה, כל-עוד אין התקדמות משמעותית בנושא, אני לא כל-כך מתכנן לעבוד במקצוע שלי

הסיבה לכך היא שאין לי צורך ממשי בזה ואני מעדיף להקדיש את הזמן לנושאים אחרים

וכן בשלב מסוים הייתי חוזר לעבודה

לא מזמן הבנתי (ולא בפעם הראשונה. זה חוזר מדי פעם) שאין דבר כזה לדחות רצונות אישיים לאחרי החתונה. כי אם אני לא עושה עכשיו - מתוך גישה של עצלות או חוסר זמן - אז גם שינוי סטטוס לא ישנה את הגישה העקרונית העצלנית שלי לזה.

בגדול אם יש לי חלומות כרגע שאני לא מגשים - אני שם אותם ברשימת המתנה שנושאת תירוצים שונים ומשונים אחרים. אבל לא בגלל זוגיות.

אמנם יש דברים שאני באמת אצליח לעשות רק כשיהיה לי בית פיזי משלי, כמו הקפדה על הלכות מסויימות (חומרות), שזה קשה כשאתה חי יותר מדי סביב הלו"ז של ההורים. 

אם הייתי נשוי הייתי מרשה לעצמי לאכול הרבה יותר ופחות בריא

אבל ברצינות רגע בהחלט יש דברים... אם ח"ו ג' אז כנראה לשכור דירה ולקנות רכב חדש... דברים שישפרו את איכות החיים אבל לא עושים אותם כי מעדיפים להתנהל יותר מצומצם לקראת נישואין..

ממה שאני מכיר אישית ומסיפורים ששמעתי ושקראתי,

אצל חילונים הסיבות העיקריות שראיתי הן

- בעיות כלכליות (בן זוג לא רוצה לעבוד, בת זוג הכניסה לחובות, כל-מיני ריבים שקשורים בנושא)

- שחיקה

- אופי דפוק מלכתחילה (לא תמיד בא לידי ביטוי בהתחלה, גם במגורים משותפים, לפעמים זה גם לוקח כמה שנים כדי לצאת)

- אלכוהוליזם, התמכרויות, בטלנות

אצל דתיים שתי הסיבות הראשונות פחות רלוונטיות, המטרה של נישואים אצל חילונים היא להסב אושר לכן ברמת העיקרון ברגע שנגמר האושר אפשר לפרק את החבילה. לא שזה בהכרח מה שקורה פשוט עקרונית אפשרי במיוחד בדור הצעיר יותר שמביא פחות ילדים / לא אכפת לו מהילדים.

אצל דתיים לרוב הסיפור מדבר על איזו פתולוגיה מיוחדת כמו הפרעות נפשיות / בעל אלים מילולית (או פיזית ל"ע) בקיצור מצבי קיצון מאוד בלתי-נסבלים. שהם לא נדירים ברמה יוצאת מן הכלל כי מה לעשות חלק לא מבוטל מהאוכלוסיה הוא בעייתי. אפשרות אחרת היא היעדר תיאום ציפיות / אופי מלכתחילה למשל הבעל אומר שהוא רוצה להיות אברך בפועל הוא ישן עד 11 ולא עושה כלום והאישה קורסת במשמרות. שזאת בעיה שאפשר למצוא גם אצל חילונים בקונטקסטים אחרים.

לכן, וגם בהתחשב באחוזי גירושין לא גבוהים במיוחד בציבור הדתי, העצה היעוצה היא א' לתאם ציפיות כמו שצריך ולבדוק במי מדובר, לא לשקם אסירים, לראות שהבן-אדם מסוגל לעבוד ולתפקד סבבה

וחוץ מזה פשוט לא להיות פסיכופת פתולוגי מדי, דגש על מידת הכעס ובטלנות, אני חושב שעל שחיקה קל יותר להתגבר מתוך קונטקסט דתי

עריכה: מבחינת מחקר יש רשימות של סיבות נפוצות לגירושין, אני חושב שחלקן פחות רלוונטיות במגזר הדתי כי מלכתחילה מתייחסים לכל הנושא באופן שונה

ולפותח:

אתה שואל האם מישהו בדק את זה - 

והתשובה נמצאת לדעתי בעולם האקדמיה. ראה למשל:

סיבות לגירושין של זוגות צעירים בישראל / סיגל ליבני | עבודת מחקר NNL_ALEPH990022783880205171 | הספרייה הלאומית

https://biu.primo.exlibrisgroup.com/permalink/972BIU_INST/1b2mrro/alma990026145240205776

https://uli.nli.org.il/permalink/972NNL_ULI_C/4upfj/alma99218275408422

תביאי גם תמצית של הסקירה, בשלש דרגות עומק לבחירתכם?

הנושא לא עד כדי כך מעניין אותי, זה לא חומרים שנגישים ברשת לקריאה ויש לי חיים....

אני מדבר על מה שאני מכיר

לגבי סיבות כלכליות אולי אינדיבידואלי אבל ממה שראיתי לזוגות דתיים יש יותר שרידות בגלל ערכים של הסתפקות במועט כו'

לא נראה לי הדרך ביהדות.

רבי עקיבא ורחל היו עניים כי נידו אותה מנכסי אביה.

מלא רבנים גדולים חיו בעניות לפחות בהתחלה, כמו ר' אלישיב.

הרבה זוגות מחזקים את הקשר ביניהם בזמנים קשים.

ברור שבאידיאל עדיף שיהיה לבעל איך לפרנס ולהחזיק את הבית, ואפילו יהיה לו בית, כגמרא בסוטה ומובא ברמב"ם.

אבל זה לא אומר שאם יש זמנים קשים, אז הקשר מתפרק. קשר אהבה צריך להיות מעל הכסף.

אמנם כן צריך מלכתחילה לתקן את המיינדסט

אבל כמו שיש גם בגידות ל"ע שאמנם זאת לא התנהגות דתית אבל לא מציאות שאינה קיימת כלל במגזר הדתי

אם כי בהחלט פחות רלוונטי מאשר בתרבות של ידידים ידידות כו'

אבל כן יודעת שחשוב להבין חלק מהסיבות העיקריות לאחוז הגירושין הגבוה,

וכמובן לעבוד על זה שהזוגיות שלנו תהיה יציבה וחזקה

ו*זה* לגמרי לגמרי אפשרי ותלוי בנו!

אז למה כ"כ הרבה זוגות מתגרשים?!

לפני שננסה להעמיק בזה, שוב נזכיר כמה דברים חשובים שכולנו צריכים לזכור:

כאשר מתחתנים ונשואים כך וכך שנים -

נסיבות החיים משתנות.

האהבה נשארת, קיימת – אך חייבים לטפח אותה.

כמו כל דבר שדורש אנרגיה כדי להתקיים – כך בדיוק גם האהבה והזוגיות.

השקעה ונתינה יוצרות אהבה.

את הרגש אפשר ליצור. הוא לא צריך "ליפול מהשמים". זה לגמרי אקטיבי ולא פסיבי.

כך גם תשוקה, אהבה, זוגיות, רגש – אקטיבי לגמרי ולא פסיבי!

לא להיבהל מזה – לעבוד על זה. להשקיע בזה זמן, מאמץ, אנרגיה, כסף, משאבים, לימודים, ניסיונות, השקעות. עוד ועוד ועוד – בסוף זה משתלם ועוד איך!

אם מצפים שמשהו ישאר פרפרים לנצח בלי להשתנות ותולים תילי תילים של תקוות וציפיות מבן/בת הזוג כאילו הם יכולים לספק את הכל כולל הכל, צריך להבין שלא כך היא. החיים עצמם משתנים, האנשים משתנים, העומס גדל, האחריות גדלה, השנים עוברות – צריך לקחת את *זה* בחשבון – לא לכעוס ולהיות מתוסכלים מבני הזוג, אלא להבין שמציאות החיים היא היא זו שהשתנתה ולכן יותר קשה.

אז בלי כעס, לנסות לראות איך *אנחנו* פותרים את הבעיה *שלנו*.

מדוע זה כ"כ קשה בדור הזה? (כמובן בהכללה גורפת לעולם כולו וודאי שיש אנשים שרחוקים מכך מאוד מאוד):

1. בעיקר בגלל ה*אני במרכז* - קשה מאוד לראות את האחר, להבין אותו, להיכנס רגע לצד שלו.

יש ריכוז בלתי פוסק באני ועצמי ואגואיזם גבוה.

2. וגם בגלל דור האינסטנט – הכל הכל חייב להיות כאן ועכשיו! או שזה כאן ועכשיו או שאין כלום!

וזה לא עובד כך.

זוגיות, אהבה זה תהליך! ת ה ל י ך!!! לא הכל בא באינסטנט.

כמו כל דבר טוב בחיים – צריך להשקיע, לעמול, להזיע, לעבוד קשה. כמו הריון, לידה, גידול ילדים, כושר גופני, שמחה - זו עבודה.

ואם משהו לא עובד וקשה – אז לא לברוח ולשבור את הכלים ולא משחקים, אלא לעבוד, לתקן.

אנשים כבר שכחו מה זה לתקן. היום ישר זורקים לפח וקונים חדש, מרגישים שכך גם בזוגיות – אפשר לזרוק ולקנות חדש אם לא טוב.

אבל לא מבינים שגם השני יקרה בדיוק בדיוק את אותו דבר!!!

למה?

כי שוב אגואיזם

כי שוב אינסנט

כי אין אדם מושלם בעולם

כי כל אחד עם היתרונות שלו והחסרונות שלו.

ומחליפים חסרון אחד מחיסרון אחר.

מחליפים קושי אחד בקושי אחר.

צריך לתקן, לעבוד על זה קשה, מהשורש, לדבר, לתקשר, לפתור – ואז האהבה גדלה ומתעצמת ונהיית עמוקה יותר גדולה יותר ורחבה יותר ככל שהזמן עובר ולא להיפך.

3. גם התקשורת הבינאישית נהייתה מאוד דלוחה וקטנה בדור הזה ככל שעובר הזמן.

כבר מגיל 0 רגילים להיצמד למסכים, להיות שקועים בעולם וירטואלי, אין קשר עין, אין פתירת בעיות פנים מול פנים, אין שיח אמיתי ועמוק, הכל מסך, הכל שופוני, הכל חיצוני, הכל ויזשואלי ותמונות וריטושים – פלא שאנשים לא יודעים לתקשר ולהסתדר עם אנשים אחרים?! ועוד בני זוג?!

צריך לחזור לדבר, בלי מסכים. לחיות את העולם באמת כמו שהוא ולא דרך המסך.

לחיות. ל ח י ו ת!

לנשום, להכיר, להעמיק, להביט בעיניים, יצירת אינטימיות טובה ומרירה. זה דבר חשוב מאין כמוהו.

4. התרבות מקדשת מסרים לא מציאותיים ו"הוליוודים" בכל מה שקשור לאהבה, ממש מסרים שחותרים תחת מוסד הנישואין הקדוש, אם זה בבדיחות, בבגידות, באיך שמסתכלים על דברים, בסרטים, בתרבות, באנשים עצמם – נראה שכמעט כולם שבויים במסרים מעוותים מאין כמותם על נישואין זוגיות ואהבה אמיתית מהי. והמוח של האנשים נשבה בזה ומאוד קשה לצאת מהמוסכמות האלה ולחיות באופן נכון ובריא.

5. המובן מאליו – הנשק מספר אחת של האהבה והזוגיות.

שום דבר לא מובן מאליו!

להתייחס כל יום מחדש כאילו הוא מתנה ב א מ ת, כאילו בן הזוג הוא מתנה ואין נפלא כמוהו, לא לקחת לעולם כמובן מאליו, להעצים, להגדיל, להאדיר, להודות, לאהוב מכל הלב.

כך גם ניתן לראות זוגות שחיו לפני 10 שנים ביחד כולל הכל ופתאום מתחתנים וישר מתגרשים.

איך זה יכול להיות?!

לפני החתונה – לקחו אחד את השני *לא* כמובן מאליו! אלא כמשהו חשוב ויקר!

כשרבו – לא עשו זאת ברוע ובגועל לפחות לא עד הסוף – כי הרגישו שיש להם מה להפסיד. שהוא או היא יכולים ללכת ולא להתחתן בסוף. ניסו להיות יותר טובים, ניסו לשווק עצמם יותר טוב, ניסו להחליק למחול ולסלוח על טעויות יותר.

ואחרי החתונה

רבו עד הסוף. צעקו, קיללו, עברו קווים אדומים,

הפסיקו להשקיע כי "מה זה משנה זה כבר שלי", פזלו החוצה, עשו השוואות, התחילו להגדיל פגמים ולהקטין יתרונות במקום להיפך, לא השקיעו – והתוצאה – גירושים רגשיים או גירושין בפועל.

כל עוד הקשר לא ממוסד, יותר נוח להכיל צדדים מסוימים באישיות או חוויות חיים. ברגע שהקשר הופך לרשמי, עם הזמן זה עלול להיעשות יותר ויותר קשה...

משתי סיבות עיקריות:

1. המובן מאליו, כאמור. שהקשר נהיה ממוסד, כאילו הכל כבר "בכיס הקטן", מובן מאליו, לא משקיעים כבר, לא כמו קודם שזה *לא* היה בכיס הקטן, שזה *לא* היה מובן מאליו, שתמיד היה את החשש שישב שאולי הוא/היא ילכו ממני אם אני _______ או אם אני לא _____

2. כאשר הקשר ממוסד, זה כאילו אומר למוח של כל אחד ואחת מאיתנו שזה "סופי", שזהו. זה ככה לנצח. (מה שלא היה כך לפני – שתמיד כל אחד חשב איפשהו במוח שמקסימום נפרדים, או מקסימום מישהו/י אחר/ת וכן הלאה) – 

כאשר מתחתנים והקשר רשמי וממוסד – כבר אין למוח את המחשבה שהכל פתוח, 

שיש המון אופציות בכל זמן נתון, 

שהוא חופשי ומשוחרר לבחור בכל שניה נתונה מה שהוא רוצה, 

את החופש והעמדה המחשבתית שכלום לא סגור לו וסופי. 

כאשר הקשר ממוסד, גם אם הוא ממש טוב וגם ממש אוהבים – אין את העמדה המחשבתית הזו, והמוח יכול להגיד, אפילו בתת מודע – רגע! לא רוצה שזה יהיה סופי! סופי זה מפחיד! סגור זה מפחיד! אני רוצה עוד אפשרויות! אני רוצה חופש! אני לא רוצה להתחייב ולהיות סגור וחתום כל הזמן! 

(זה גם הרבה בראש של האנשים יותר בדור הזה – כי רואים סביבם כל הזמן כל הזמן זוגות שמתגרשים, גם זוגות שהיו אוהבים, וכל המדיה והתרבות בעקיפין רומזת שנישואין זה כלא ושהכל אבוד מראש וכן הלאה, אז כבר זה מחלחל להם למוח והם כבר אוטומטית מפחדים מזה וזה לפעמים עושה נבואה שמגשימה את עצמה כי היחס לנישואין במוח הוא שלישי במקום חיובי!) 

ואז כאילו להילחם ב"סופי" הזה ולהגיד לעצמנו במוח (בתת מודע לפעמים) שהנה זה לא סופי, אפשר ללכת, זה לא סופי! 

אז מסתכלים על בן הזוג בצורה שונה, פחות אוהדת ומכילה ומקבלת. 

פתאום החסרונות והמגרעות בבן/בת הזוג מתעצמים, 

שמים עליהם יותר את הדגש ואת הזכוכית מגדלת עליהם, 

ואת כל הדברים הטובים לוקחים כמובן מאליו, (בדיוק הפוך ממה שהיה קודם). 

ואז יש יותר מריבות, ויותר פרצופים, ויותר עלבונות, והתרמיל של העלבונות והכעסים נהיה גדול יותר ויותר ככל שהזמן עובר, 

ואם לא מטפלים בזה מהר, ואם לא מקבלים כלים ומודעות לדעת שזה חלק אינטגרלי ממערכת הנישואים, 

וזו פשוט רק משוכה שצריך לעבור עם הרבה מודעות, השקעה, עבודה וכלים נכונים – 

אז היחסים מדרדרים לאט לאט, ואז ככל שהזמן עובר יש יותר מטענים שהצטברו ונהיה יותר קשה (אפשרי אבל יותר קשה...).

לדעת שזה קורה, וזה קורה לכולם. וזה בסדר גמור. וזה חלק מובנה במערכת.

אבל התשובה המעודדת והנחוצה כ"כ היא שזה פתיר! שעוברים את זה!

שאז הקשר ואהבה רק מתעמקים!

נהיים קרובים יותר, עמוקים יותר, אוהבים יותר!

מרוויחים את העומק הזה באהבה רק מהעבודה הקשה הזו וההתגברות על המשברים! לא לוותר על זה! לא לברוח באמצע! לא להישבר, לעבוד על זה! עם המון אהבה, הקשבה והכלה – לעבוד על זה! והביחד שלנו יהיה מדהים ב"ה, כל יום וכל שנה רק יותר ויותר

אולי תהיה לכם שיחה על אתגרים בחיים / תכונות שאתם רוצים לשפר וכו' אז זה יוכל לעלות תוך כדי

אבל ממש לא משהו יוצא דופן שאתה צריך לראות כחובה להעלות אותו ו"להתוודות" עליו

כמובן, זו רק דעתי (אך אני תומכת בה)

אני לא שולל את דעתך,  רק מנסה להבין אותה.

בהווה או בעבר.

אני לא כותבת להלן רק חסרונות אלא דברים שעונים להגדרה לעיל.

דוגמאות:

מחלה, נכות, מחלה של בן משפחה שיש לה השפעה על חייך, התמכרות, אדם שהוא או משפחתו התגיירה, שאביו אינו יהודי, אדם שחזר בתשובה, הורים גרושים, פטירה של בן משפחה קרוב, אדם גרוש בעצמו, ילדים. רישום פלילי, הליכים משפטיים, מעצר, מאסר. תכנון לרילוקיישן, לרדת מהארץ, לשינוי במצב הדתי.

אלה דברים שצריך לדאוג שיעלו או לחילופין לדאוג לספר במפורש כעניין ש"חשוב שתדעי". לא כל דבר פה יהיה סיבה לבחינת הקשר מחדש אצל הצד השני, אבל כן אלה דברים שמצופה לדעת אותם על מי שעתיד להיות בן הזוג בסיכוי לא-רע.

מה שנוגע לאופי, לדעות, לאישיות, לעמדה הדתית וכו' - *צריך להיות כן ואמיתי בכל שיחה והתנהלות*, אבל אין צורך לדאוג שדברים יוצגו במפורש. הם מתבררים ועולים תוך כדי ההיכרות. כמובן, כדאי לשאוף להיכרות טובה ולא להחליט להתחתן אחרי מפגש אחד. כמה זמן באמת צריך יכול להשתנות בין קשרים שונים.

אתה חושש מזה. ואתה חושש מזה שזה ייצא עליה...

סתם כיוון שאולי כדאי לחשוב עליו (לא חייב כמובן, סתם מחשבה שעולה לי)...-

זה נושא מסוים ש'מדליק' אותך? על מי אתה יוצא? זה משהו שהוא עשה, אמר?

הגיוני שזה לא סתם באופן אקראי יוצא 3 פעמים בשנה... זו לא איזו מכסה..

גם אם זה נורמלי, אם אתה חושש מזה זה כן סימן שזה משהו לספר כמו כל דבר (דעתי..)- אבל לשלב כשמתפתח יותר אמון בקשר ואתה רוצה לפתח יותר אינטימיות, ואז אתה משתף חששות, קצת יותר על האישיות שלך, חלקים שאתה לא מספר לכל אחד. וגם את החשש הזה.

השאלה היא אם אתה מרגיש שהחסרונות שלך בגדר הסביר, או שיש כאן משהו קיצוני.

אם יש משהו קיצוני - לך לטיפול, עכשיו. תקבל כלים איך להגיב כשמעליבים אותך, כשאתה עצבני.

יותר מזה, גם אם זה לא קיצוני - אם זה מפריע לך, אתה חושש מזה, למה לא ללמוד איך להתמודד עם זה?

ובינינו, הרבה יותר נחמד לשתף שיש לך חסרון, אבל אתה עושה מאמצים להתמודד ולהשתפר בנושא, מאשר להגיד שיש לך חסרון ושאתה לא מתכוון לעשות משהו כדי למנוע את זה.

בביה"ס כל שנה עושים תרגול מה לעשות אם יש רעידת אדמה. בטוחה שאתה מכיר את הנוהל.

ככל הידוע לי, אף ביה"ס במדינת ישראל מאז הקמתה לא נדרש להתפנות עקב רעידת אדמה.

כלומר, זה אימון בשביל משהו שהוא מאוד מאוד נדיר - אבל עדיין עושים אותו, כי הוא חשוב.

ובחזרה אלינו,

אם פעם באף פעם של רעידת אדמה אנחנו עושים אימון שנתי - למה לא לעשות אותו דבר עבור משהו שיש יותר סבירות שיקרה?

המשמעות של טיפול זה לא בהכרח מפגש שבועי\חודשי.

מה שאני רואה עכשיו, שלמרות שאתה כותב שזה פעם באף פעם - זה מטריד אותך.

ולכן אני אומרת, לך תקבל כלים. מפגש חד פעמי.

לדעתי, כמו שאני מקפידה ללכה לרופאה פעם בשנה כדי לוודא שהכל בסדר,

ככה גם ללכת לאיש טיפול פעם בשנה זה רוטינה טובה ומועילה.

כי ב"ה העולם התקדם, ויש כלים ודרכים להתמודד עם העולם הזה - אז למה לא ללמוד אותם מאנשי המקצוע?

אלו דברים שיכולים להפוך את החיים שלי ליותר טובים, לעזור לי להפוך להיות אדם טוב יותר, אז למה לא?

טיפול לא אומר שאתה אדם בעייתי. זה אומר שאתה אדם שמחפש עזרה באיך להיות טוב יותר.

וכן, לדעתי, אם מפגש אחד כזה בשנה יעזור למנוע מקרה אחד של רוגז - לדעתי זה שווה את זה.

מהעובדה שכמה פעמים בשנה הוא מרים על מישהו את הקול.

אם הוא היה כותב "חמש פעמים בשנה אני חוטף התקף עצבים ומרביץ למי שהרגיז אותי עד שהוא יוצא עם סימנים כחולים או שנשברת לו איזה עצם", אז אני חושב שבאמת כדאי ללכת לטיפול. אפילו אם בדרך כלל הוא לא מתעצבן וזה קורה רק פעם בשלוש שנים, כשבאמת מעצבנים אותו.  

אבל על זה שהוא לפעמים מרים את הקול וזה מטריד אותו? באמת??

השליטה העצמית שלך היא 100% שליטה עצמית, במשך 100% מהזמן?

בבית ספר עושים תרגולים כנגד רעידות אדמה. לא עושים תרגולים על מה לעשות כשיורד ברד. לא נעים, לא נורא. 

אם מישהו אומר לי שהוא חושש מזה שיירד ברד, ושהוא רואה את זה ככתם על האישיות שלו - בהחלט הייתי מפנה למישהו שיעזור לו להכניס את זה לפרופורציה.

אני מאמינה שכולנו מתעצבנים.

אבל השאלה היא מה אנחנו עושים עם העצבים האלה, ואיך זה גורם לנו להרגיש.

לקבל כלים - ואפילו ממפגש חד פעמי על מטפל - נראה לי דבר לגיטימי לחלוטין להמליץ עליו.

אין כאן שום סוד. זה סוד שאתה לא מושלם?

ומתישהו כשהקשר כבר קשר מתקדם, והיא מעריכה אותך, אתה יכול לשתף שזה מטריד אותך.

אבל, כל עוד לא מדובר במשהו קיצוני או בעייתי במיוחד, אני לא רואה צורך לשתף אותה בזה בתור איזשהו סוד נורא.

אם תספר את זה ככה, היא באמת עלולה להתרשם שמדובר באיזשהו דבר נורא.

לכולנו יש חששות מנישואים, ואצל כולנו חלק מהחששות האלה כרוכים במידות הרעות שלנו.

זה שיא ההגיוני שאתה לא מושלם. זה טוב שאתה רוצה לא להרים את הקול על אנשים (ובפרט על אשתך) אף פעם, זה אפילו נפלא. 

זה גם מרשים שבגדול אתה די מצליח בזה. אבל ממש לא הייתי עושה עסק מזה שלפעמים אתה לא.

זו בהחלט סיבה להמשיך ולנסות לתקן את המידות, כי הדבר הזה הוא באמת חשוב. 

אבל כל עוד לא מדובר בתכונה הרסנית, אז זה לא סיבה להימנע מלהתחתן. 

גם אנשים חסרים מסוגלים לקיים זוגיות תקינה וטובה.

אתה אדם שכועס רק 3-5 פעמים בשנה??

האנשים הסטנדרטיים שאני מכירה, כועסים הרבה יותר...

אם אתה מדבר על התפרצויות זעם של ממש, זה משהו שכדאי ללמוד לווסת בלי קשר לאשתך.

ותזכור שגם אשתך כועסת מדי פעם מנהסתם. 

אונקלוס: אַתְרַיָּא

גם לי יש המון ביקורת על האתרים.

אבל

זה כלי שיכול לעזור.

אם אתה מצליח לקבל הצעות בדרכים אחרות, סבבה.

אבל אם זה יוביל אותך לייבוש ולפאסיביות, הייתי אומרת שאולי כדאי לשמור לפחות אחד, ולראות איך אפשר לדייק יותר את השימוש בו.

תודה יקרה, זה נעוץ במדריך העדכני של הפורום

רק מכיוון שלא תמיד יודעים זאת ו/או נכנסים לשם, רציתי לשלוח זאת שוב באופן נפרד כדי שיוכל להגיע לכמה שיותר ❤

לפעמים יוצא לי לקרוא על דברים של משפחה וילדים ואני מגלה שזה יכול גם לעזור לרווקים להבין את העולם טוב יותר

וגם לשאול את עצמם מה הם למעשה מחפשים כשהם רוצים להקים משפחה.

אם הספרון יכול לעזור בכיוון הזה, אולי שווה לפרסם גם אותו ? 

תודה.

מי שירצה את הספרון הנוסף אוכל לשלוח למייל, גם אם הוא/היא רווקים

נכון שזה יותר מותאם לתקופת הנישואים, וחלק מהדברים שם במיוחד, אך מי שבוחר ורוצה זאת - בשמחה.

ובשמחה 🌹

ד' לשונות של גאולה

שמתי לב לפחות לזה שאתה מתנצל בשמה על זה שהיא לא הלכה לבית כנסת בשבת.

ואולי עוד ניואנסים דומים, של הצטדקות.

זה יכול להיות הדמות שלה וזה יכול להיות הדמות שלך, אני לא יודע, אבל זה משהו שצרם לי

לא הבנתי.

אתה מצטדק בשמה על זה שהיא לא הלכה לבית כנסת בשבת. זה נשמע ממש כאילו אתה מתאמץ להצדיק אותה.

שזה מנכיח תחושת אשמה

בכללי - איזו שנה?

בקריאה ראשונית של הכל כחדא נראה שזה לא בדיוק אותו דבר, אבל במבט שני נראה שיש נים חלקים לדבריו שבכל אחד מהם הוא מתבונן בצורה אחרת:

וידבר אלקים כו'. ויאמר אני ה'. כבר כ' במ"א כמו שבריאת העולם בתחילה עלה במחשבה לבראותו במדה"ד וראה שאין מתקיים. שיתף עמו מדה"ר כמו כן בגאולת מצרים. והנה מתחילת השליחות שאל מרע"ה וכי אוציא באיזה זכות והשיב לו הש"י בהוציאך כו' תעבדון בזכות קבלת התורה בלבד. ואם הי' נמשכין אחר מדרגת מרע"ה שהוא עצם התורה. הי' גאולה שלימה במדה"ד כמ"ש וידבר אלקים כו' אנכי ה"א אשר הוצאתיך. אבל כשלא נמשכו אחר מדרגה זו שיתף הקב"ה זכות אבות כמ"ש וארא כו' וגם הקמותי כו' בריתי אתם כו'. שהרי כ' ולא שמעו אל משה. ולא לחנם אמר מרע"ה והן לא יאמינו. ולא ישמעו בקולי. 

ואיתא בגמ' שהקב"ה השיב לו בנ"י מאמינים בני מאמינים ואתה אין סופך להאמין דכ' יען לא האמנתם כו'. פי' בנ"י יש בכחם מושרש האמונה בכח האבות. ואפי' שבגלות אין יכולין להוציא מכח אל הפועל זו האמונה. אבל הם בני מאמינים. ובאמת כמו שצריכין להאמין בהקב"ה אף שאין יכולין להבין הנהגה הנעלמת של הקב"ה. כמו כן צריכין להאמין בבנ"י אפי' שנראין כעורין ושחורין כמ"ש שחורה אני ונאוה. ולכן התרעם עליו הקב"ה שהי' לו להאמין בבנ"י. וגם במאמר יען לא האמנתם כו' להקדישני לעיני בנ"י. הי' ג"כ רק חסרון אמונה בבנ"י שסבור שלא יוכלו לקבל זו ההנהגה שנצטוה ודברתם אל הסלע. לפי שהמרו את רוחו. אבל הי' צריך להאמין שהחטא רק במקרה בבנ"י. וכן גם עתה אע"פ שלא שמעו אל משה מ"מ הדיבור נכנס בהם בכח שצירף הקב"ה מעשה אבות וצירף אהרן שיקבל ממשה. והם יקבלו מן אהרן. וגם צירף ראשי בית אבותם כמ"ש במד'. וע"ז נאמר קול דודי כו' זה בא מדלג על ההרים. שהקול בא לבנ"י בכח ההרים והגבעות שהכין להם הקב"ה ברחמיו עצות שיוכלו לקבל הדברים:

ובזכות זה נושעים וכן להיפך ל"ע

וגם אם האמונה לא נראית בפועל עדיין הם בבחי' "בני מאמינים" כלומר אמונה נסתרת

זה ממש מקסים שאתה שואל על אף חוסר הנעימות שבדבר.

כאשר לאדם יש עמוד שדרה פנימי אז פחות יש צורך בהשוואות כאלה ואחרות.. 

עמוד שדרה פנימי זה דבר שמתפתח באדם, לאף אחד אין עמוד שדרה פנימי מושלם וגם אף אחד לא התחיל מגיל 0 עם אחד כזה..

וחלק מהעניין של התקדמות במידות ובאישיות באופן כללי היא קודם כל להבין שאנחנו כעת לא במקום בו היינו רוצים להיות, ומתוך כך רואים איך בונים את הקומה הבאה שאליה אנחנו מתקדמים.

אולי אפשר לחשוב על כלי מסויים בהקשר הזה - כל פעם שעולה ההשוואה לראות מה בתוכי קיים בפני עצמו אני לא מרוצה ממנו.

אולי חלק מהעניין זה לקבל חולשות שקיימות בנו וקשה לנו בכלל לקבל שהן קיימות בתוכנו. 

בעצם, כל חולשה חשוב לתת לה מקום. לא להשלים איתה במובן של "טוב, אז זה מי שאני וככה זה וזהו" אלא "כן, בנקודה הזאת הקב"ה שם אותי וממנה הוא רוצה שאני אתקדם". הניסיון הוא גם לקבל את המקום בו אני נמצא וגם לא להיות משועבד לאותו מקום.

הצעדים שאתה עושה בכך שאתה מכיר בחולשה של הקנאה מתפלל עליה, וגם מדבר עליה פה, הוא צעד מעורר השראה. ללא ספק. המשך כך!

"כי שמש ומגן ה' א-להים חן וכבוד יתן ה', לא ימנע טוב להולכים בתמים" (תהילים פד, יב)

זו כבר התחלה טובה.

כי במגזר השוודי, זה בלי ה-כאילו-.

אז הנה, אתה כבר נמצא במקום מעולה.

עכשיו, לפני שנמשיך, בסולם 1-10 של מצב הרוח שלך,  כשבממוצע נניח אתה 7.

כמה אתה בתקופה הזו ?

כדי לדעת אם בכלל יש טעם להסביר...או שכרגע אתה בשלב, 
שההיגיון לא איתך
 וזה יקח עוד קצת זמן עד שתתחיל להקשיב לו ויהיה אפשר להסביר לך מה אתה מפספס.

תענה ונתקדם.

ממנו ?

השאלה היתה, מה מצב הרוח שלך -כרגע- בסולם 1-10 (כשהממוצע שלך, זה 7 )

בוא ניגש לתכלס מבחינה טכנית.

״אני לא גאה בעצמי על הקנאה״ < ----עם זה אין -שום בעיה- אל תהיה קשה עם עצמך -בכלל-.

זה בערך כמו בן אדם שלא אוכל במשך 24 שעות ונהיה עצבני והוא כועס על עצמו שהוא עצבני. אין מה לכעוס. 

את זה, תשים בצד.

אותו דבר זה 
״אבל זה משהו שאני מרגיש שאין לי שליטה עליו זה יכול לתפוס אותי באמצע היום כשאני עסוק במשהו שלא קשור בכלל לנושא וכשזה תוקף זה בא בשיא העוצמות ופשוט מפיל אותי ברמה של אין לי כח לעשות כלום״.
אין עם זה שום בעיה. טבעי לגמרי. זאת אומרת, ברגע שזה קורה לך, זה בדיוק כמו בן אדם שרץ מרתון ואומר ״ואז אני מותש ואני חייב לנוח ולא לעשות כלוםםםםםם״.

כאן הבעיה :
״כי אני ממש מרגיש שבחיים לא יהיה לי כי לקחו ממני וגם אם אשיג אז זה אף פעם לא יהיה מספיק טוב כי אני תמיד אשווה(המבין יבין לא רוצה לפרט).״

עד כאן אתם מסכים איתי בגדול ? כי אם לא, אז קדימה. תסביר בכיף.

זה גם טוב לשחרר קצת.
 

אבל אני לא חושב שאפשר לשים בצד את הקנאה, זה שכרגע זה המצב זאת עובדה ואין לי מה לעשות איתה עם כל הרצון שלי לשנות את זה אבל אני לא יכול להתעלם מזה ולשים את זה בצד כי זה לא יפתור את זה וזה לא יעלם מעצמו

ולגבי הבעיה כן הבנתי ששם הבעיה כי זה תוקע אותי כבר תקופה באותו מקום

אם אתה מקנא, תקנא. הכל טוב. אל תדחיק רגשות. 

הבעיה היא לא בקנאה. תמשיך לקנא. אל תהיה קשה עם עצמך כשזה קורה.
 

אבל כמובן כשאתה מקנא, אל תתחיל ״להשתולל״ (בראש), כנס לפרופורציה.

זה לא שאתה עומד בתור למקלחות הגז באושוויץ, עם כל הכבוד. (כן, זה מה שאני מדמיין במצבים קשים מאוד. זה עוזר)

הבעיה היא כמו שהסכמת איתי, היא כאן *ורק כאן* :
״כי אני ממש מרגיש שבחיים לא יהיה לי כי לקחו ממני וגם אם אשיג אז זה אף פעם לא יהיה מספיק טוב כי אני תמיד אשווה(המבין יבין לא רוצה לפרט).״

עכשיו, בוא תסביר לי (זה חשוב), מה לדעתך הבעיה כאן ?

וכמו שאר המידות דרוש הרבה עבודה והשקעה, אין קיצורי דרך.

ללמוד הרבה מוסר, לעשות הדרכות ספציפיות על קנאה, ללכת לקיצוניות הפוכה לכמה זמן, ויש עוד דברים שכבר כתובים בספרי המוסר המפורסמים.

משתפת סיפור אישי שלי.

יצאתי עם בחור מסויים. הקשר די זרם והייתה התאמה מאוד טובה בנינו, אבל לא הצלחתי להפתח ולהתחבר לבחור והייתה לי הרגשה שזה לא הולך להתקדם בקרוב כי משהו אצלי תקוע מבחינה מסויימת. חתכתי, אבל הייתה לי מחשבה שאולי אחרי תקופה אני אנסה לצאת איתו שוב. עבר כמה זמן ובאמת הרגשתי שאני פתוחה יותר לאותו בחור וגם מתגעגעת, ואולי הפעם משהו אמיתי יכול לצאת מהקשר בנינו.

אבל אז פתאום באמצע החיים אני חוטפת מכה, שמעתי שהוא התארס. זה היה כואב. בהתחלה הייתה לי תקווה (אגואיסטית ומגעילה) שהוא יבטל, אבל בסוף הוא התחתן וידעתי שאני צריכה ורוצה להשתחרר ממנו. בהתחלה הייתי חושבת הרבה עליו ועל אשתו, ובעיקר הייתי מלקה את עצמי על הטפשות שלי להפרד ממנו. אמרתי לעצמי שזאת הייתה טעות חיי, ויותר אין לי סיכוי למצוא מישהו שמתאים לי כמוהו (זה יחסית נכון מבחינה מסויימת, אבל עכשיו אני יכולה להגיד שיש דברים נוספים חוץ מההתאמה הזאת). היו לי זמנים ממש קשים של יאוש והלקאה עצמית. במבט מפוכח זה לא שברור שהייתי רוצה להתחתן איתו גם אם הייתי חוזרת בזמן, אבל התחושה הנוראית הזאת של הפספוס מוציאה מפרופורציות ופתאום זוכרים רק את הדברים הטובים ושוכחים את ההרגשה הפחות טובה שגרמה לי לחתוך בזמנו.

אין לי יותר מידי טיפים לתת, אבל עם הזמן זה קצת נרגע לי. יצאתי עם בחורים אחרים, אבל לא היה מוצלח עם אף אחד, וכולם היו נראים לי פחות ממנו. עד שיצאתי עם בחור אחד והיה לי מדהים ברמות. היה לי פשוט כיף איתו וזה הכניס אותי לפרופורציות בקשר לבחור הקודם. פתאום כבר לא הרגשתי שאני רוצה את הקודם, והייתי מוכנה להגיד לעצמי שחלק מהתחושות אליו היו סתם דמיונות שעלו לי בגלל הרגש של ההפסד. היה לי ברור שהבחור הנוכחי הרבה יותר טוב לי, בעיקר בגלל שאיתו הייתה לי כימיה ממש טובה והוא באמת היה מיוחד. אבל בסוף הוא חתך, וזה גם היה לי ממש קשה. איך ממנו הצלחתי להשתחרר זה סיפור אחר שעדיין אין לו לגמרי סוף.

אז רק רציתי להגיד שמניסיון אישי אפשר לצאת מזה, למרות שאם היו אומרים לי את זה בזמני השבר שלי זה לא ממש היה מעודד אותי.

מלא הצלחה בכל! שנראה את החיבוק של הקב"ה בגלוי.

למדתי פעם בספרון של שמירת הלשון (שמרחיב עוד נושאים) שקינאה נובעת מכעס. כעס על זה שלקחו לי משהו שבתפיסה שלי שייך לי.

אז קודם כל, חשוב להבין את השורש של המידה,

ולגבי איך להתמודד עם זה, לדעתי להתחזק המון באמונה. ''ומשלך יתנו לך אין אדם נוגע במוכן לחבירו'' (ניראלי שיש ציטוט יותר מדויק, זה מה שמצאתי..)- להתחזק באמונה תמימה שמה שמגיע לך אף אחד בעולם לא יוכל לקחת ממך בשום דרך, ולהפך. 

אתה זוכר מאיפה זה מש"כ משמירת הלשון?

כי על פניו קנאה נובעת מגאוה ותאווה, פחות ענין של כעס דווקא.  שהרי אסור לא תחמוד או לא תתאווה זה מעניין הקנאה, וזה מוגדר כתאוות הלב, ובהרבה מקומות מצינו קשר בין קנאה לאנוכיות וגאווה.

כשחסר לך משהו.

אם נגמר לך קשר והצד השני המשיך בכיף ואתה תקוע לבד,

אתה לא מקנא בצד השני -באמת-

אתה מקנא כי חסר לך קשר.

תגיע מישהי חדשה, תבין שהעולם ממשיך להסתובב

ואז תצחק שבזבזת אנרגיות על בן אדם שלא רוצה להיות איתך

ותשאל את עצמך : איך הגעתי לרמת מחצלת, שרציתי בן אדם שלא רוצה להיות איתי. מה נסגר ? 
ואם אף אחד לא נמצא בסביבה, תתן לעצמך סטירה קלילה לנזיפה, לא לחזור על הטעות הזו שוב.

מי שלא רוצה להיות איתך, זה -שלו-, לא שלך.

שקשה לך ואתה מקנא וזה לא סתם יושב שם משהו עמוק מעבר .. איזה חוסר שלא התממש

וכנראה זה מחזיר אותך לתקופות או לחסרים אחרים בחיים

שקרו לך .. והיו לא פשוטים להכיל ..

כל עוד החוסר שאתה רוצה לא יתמלא הרגש ישאר תקוע

בחוסרים האחרים ..

איך לצאת מזה? זה לא פשוט בכלל

להגיד לה' כל מה שמנעת ממני עד היום היה מושגח ממך ולא היה פשוט לי בכלל

תזכה אותי לפחות שלא יכאב לי שגם ארגיש שזה ממך ואני מושגח

דבר שני .. לי יש כלל אתה מקנא במישהו? אז תקנא בו בכל מה שיש לו במשפחה שלו בנראות שלו בדיבור שלו בהכל .. אתה עדיין מקנא בו? כי אני לא הייתי רוצה להחליף את כללל החיים שלי בו

אז לא חוכמה לקחת 2-3 דברים שמסתדרים וכל השאר לא לקנא בו.. 

ממקור של אחד הרבנים החסידיים, לא זוכר שמו. 

זה יפה

כשהיא באה במידה הנכונה. קנאת סופרים תרבה חוכמה.

כולנו מקנאים. השוואות זה משהו שכולנו עושים, במודע או שלא במודע. וזה לא בהכרח רע.

השאלה היא מה הקנאה גורמת לנו.

מה שאתה מתאר, שזה מכלה אותך מבפנים - לדעתי, זה מראה שאתה לא מצליח למסגר את זה כמו שצריך, ושבאמת זווית מבט אחרת תוכל לעזור לך להתמודד עם זה. לכן אני מציעה לך לפנות לאיש מקצוע, שימסגר לך את זה קצת אחרת, וייתן לך כלים להתמודד עם המצב הזה, שהוא באמת נשמע לא פשוט. 

מעריכה אותך על האומץ להגיד את הדברים בצורה כזו, על התפילות והניסיונות לצאת מזה - אבל אולי החבוש לא מוציא את עצמו מבית האסורים, ודווקא אדם אחר יוכל לעזור לך ולתת לך כלים שחסרים לך כרגע.

בכל אופן- קשה עד בלתי אפשרי להחליט דבר כזה ולבצע אותו, בין אם חתונה או עבודה או לימודים או לא משנה מה, אם ההורים לא איתך ונותנים גב. זה משהו שצריך לקחת בחשבון.

תזכור שהורים נורמלים רוצים בטובת הילד, רק לא תמיד יודעים מה טוב לו.

מסכימה עם כל מילה 

ורק תתכונן שהולך להיות מבול של צדקנים תכף ..

בכללי אני חושבת שכל דבר חיצוני קשה מאוד לבדיקה וצריך להכיר את האדם שעומד מולך 

אין הגדרה אחידה לקטגוריות השונות.

יש מקומות בהם בחור תורני הוא כזה שלמד שנה במכינה ושהולך לבי"כ בשבת.

יש מקומות בהם בחור תורני הוא אחד שלומד בישיבה גבוהה.

יש מקומות בהם "תורני" זה שם קוד לסגנון השקפתי של ישיבות הקו.

לכן, לדעתי, כל עוד אין הגדרות מחייבות -

לא לפסול על הקטגוריה, אלא לברר מה המשמעות של ההגדרה הזאת.

אם אתה מחפש מישהי תורנית - להגדיר מה זאת התורניות שאתה מחפש, ולחפש אותה לא רק תחת הקטגוריה של דת"ל תורני, אלא גם תחת הדת"ל.

במילים אחרות, גם תחת הקטגוריה של דת"ל אפשר למצוא לא מעט בנות עם חצאיות ארוכות, שרוולים מעבר למרפק, שמתכננות כסר"ש מלא.

מה זה ראש פתוח? גם את זה צריך להגדיר. כל אחד מתכוון אחרת לגמרי...

אני מסכימה איתך שמידות הם חלק בלתי נפרד מהעולם הרוחני שלנו. 

אבל 

בעיני לגיטימי לחלוטין להחליט שאתה לא רוצה לצאת עם מישהי שלא מקפידה על צניעות חיצונית לפי ההלכה, גם אם המידות שלה מעולות.

שנראה שיש נטיה לשים דגש בעיקר על מדד הצניעות החיצוני. ומהר כל כך זונחים את הדברים שחשובים לא פחות אם לא יותר.

כמו שנתפס כלגיטימי לפסול על צניעות או מדדים חיצוניים אחרים, אמור להיות כל כך לגיטימי לפסול על המדד היותר פנימי שממש מאד את ההיבט התורני. בעיני אפילו בעיקר.

אבל נראה לי שאני מתחיל להיסחף כבר לדיון תיאורטי-סוביקטיבי אז אחתום כאן

מה שאני אומרת, זה שחייבים לשים לב שאין אחידות בהבנת המושגים, ואנשים אחרים מפרשים את אותה מילה בדיוק בדרכים שונות לחלוטין.

לא נראה לי שמישהו שופט לחומרה מישהו שפוסל מישהי כי יש לה מידות רעות.

מה שכן, קשה יותר לראות ולמדוד את הדברים הפנימיים מראש - את הדברים החיצוניים יותר קל לראות.

לכן אני חושבת שכל אחד צריך להגדיר מה חשוב לו - לא בכותרת ("תורנית"), אלא בפרטים ("צנועה חיצונית ופנימית") - ובכרטיסים לפרט, להגדיר. לעזור לאחרים להבין מי אתה ומה חשוב לך.

אני מסכימה איתך שהפנימיות צריכה לשקף את ההיבט התורני - אבל לדעתי זה צריך להשתקף בנוסף בפן החיצוני. 

לדוגמה, אם מישהו יגיד שהוא תורני אבל הולך בלי כיפה (ויש אנשים כאלה...) - בעיני זה קו אדום, גם אם המידות שלו מעולות.

ואני מדגישה בעיני, כי יש אנשים שרואים את המהות של הזוגיות אחרת, וזה באמת דגש על הפן הפנימי - ואני מכירה כמה זוגות מעורבים - שאחד מבני הזוג שומר תו"מ והשני לא. זו צורה של זוגיות שאני לא מסוגלת להעלות על דעתי להיות חלק ממנה, אבל אני רואה שאנשים אחרים חיים ככה - כולל אנשים שבחרו להיכנס לזה מלכתחילה (ולא שאחד מבני הזוג שינה את אורחות חייו).

זה שהיא הולכת עם חצאית קצרה לא חשוב כ"כ,

או שזה שהיא כותבת שהיא תורנית זו הבעיה?

כי אלא 2 דברים שונים לחלוטין.

לא חושב שאחד צריך לבוא על חשבון השני.

ניסיתי להדגיש את הביקורת הבעיקר חיצונית שלנו על האחר, בחינת המדד התורני על פי חיצוניות בעיקר.

יצא לי להכיר מישהי שהגדירה את עצמה כלייטית אבל כל רגע דיברה על התורה והקב"ה ממש כל רגע, מבחינתי זה היה ברור שהיא מאד תורנית אע"פ שכרגע היא אמנם לא מקיימת את גבולות הגזרה של ההלכה. אבל זה כן ממש בנשמתה, ובשאיפה. אני תופס את זה בבחינת "וישמע אל קול הנער באשר הוא שם" . 

בעבר בילבל אותי מאד העובדה שמישהי הולכת עם חצאית לא עד הברכיים ושרוולים קצרים ועם זאת לומדת אורות הקודש ואוהבת חסידות. זה היה מבחינתי מעין צביעות. אבל עכשיו אני מבין שזה ממש לא, האדם הוא יצור מורכב ודואלי, והאמונה וקיום המצוות זה עניין מאד מורכב ולא הומוגני אצל כל אחד. אני כרגע ממש משתדל לבחון כל אדם בעין טובה כמה שאפשר כי לכל אחד יש את ההתמודדות שלו, ואני לא בנעליים של אף אחד. 

נשמע שאתה מסונוור לכאן ולכאן.

זה לא מה בכך שבחורה (כמו גם בחור כמובן) לא מקפידה על הלכה. יכולות להיות כמובן 101 סיבות אבל להגיד שאין לזה חשיבות ושזה ביקורת על חיצוניות זה חוטא לכיוון השני.

דברים יכולים לבוא יחד. לבוש חיצוני צנוע עם נפש מושחת לא טוב יותר (והרבה פחות כנראה), וההפך. אבל זה לא סיבה לכם וגם.

ואיפה כתבתי שאין לזה חשיבות?

שמח שאנחנו מסכימים על זה.

אתה צודק שהפנימיות חשובה ושלא תמיד החיצוניות מעידה על הפנימיות כמו שראיתי פעם אחת בת"א אישה עם חזות חילונית מוחצנת שבהתחלה חשבתי שהיא הכי רחוקה שיש ואז היא פתאום מוציאה סידור ומברכת ברכות השחר. אי אפשר לדעת *באמת* על סמך החיצוניות, אבל החיצוניות היע עדיין קרטריון חשוב מאוד  ובמיוחד כשמדובר בנשים שיש להן את מצוות הצניעות.והרבה פעמים אפשר ללמוד מהחיצוניות (הליכה/דיבור/לבוש וכו)של האדם על הפנימיות שלו.

זה יפה הלימוד זכות שלך אבל אי אפשר בגלל זה לזרוק לפח את החשיבות של החיצוניות.

רבי נחמן כותב שנקודת הרצון של האדם היא חשובה מאוד גם אם לא מצליח אבל לא מספיק רק לרצות, צריך מעשים.

אז רצון זה יפה וחשוב מאוד אבל צריך גם מעשים ביחד עם זה.

זה כמו שתהיה אישה שרוצה בית של תורה וכו' והיא ממש מתפללת ובוכה לזכות לעשות את רצון ה' ובפועל היא לא שומרת שבת. מוכן להתחתן איתה?

הלימוד זכוץ הזה חשוב אבל ברגע האמת שצריך לבחור עם מי אנחנו מקימים בית יש דברים שאנחנו צריכים לעמוד עליהם. אם זה לא קריטי לך הצניעות חזק וברוך לך על זה אבל אל תמעיט בערך של החיצוניות ובפרט אצל נשים, זה כן חשוב מאוד!

הובן שאני ממעיט ערך בשמירת צניעות.. ממש לא! לבוש צנוע הוא אחד היסודות היותר חשובים ביהדות. 

"רבי נחמן כותב שנקודת הרצון של האדם היא חשובה מאוד גם אם לא מצליח אבל לא מספיק רק לרצות, צריך מעשים." 

- אוקי ומי אמר שהיא לא עושה מעשה? אולי העובדה שהיא הולכת עם חצאית קצרה זה בפני עצמו מעשה גדול כי בפועל יש לה רצון ממש חזק ללכת עם מכנסיים או אפילו יותר לא צנוע?

"זה כמו שתהיה אישה שרוצה בית של תורה וכו' והיא ממש מתפללת ובוכה לזכות לעשות את רצון ה' ובפועל היא לא שומרת שבת. מוכן להתחתן איתה?" 

כל מקרה לגופו, ואם נתת דוגמא כל כך קיצונית, להזיכרך שיהושע בן נון התחתן עם אישה ממש לא צנועה. יהושע בן נון!! האדם שעמדה בעבורו הלבנה

מבחינתי אדם שיש שאיפה ענקית לעשות רצון השם זה דבר כל כך חיובי, אפילו אם כרגע הוא בחיתוליו בשמירת מצוות. אבל כמובן שכל מקרה לגופו.

ואני גם לא יודע לכמת ולהעריך את הניסיון שלה.

אני יודע שיש הלכה.

וזה בכלל לא משנה בין בן לבת.

הדוגמא שלך עם רחב ויהושע לא טובה כי יהושע התחתן איתה רק *אחרי* שהיא התגיירה וחזרה בתשובה והגיעה אחרי זה למעלות גדולות.

נניח תבוא אליך בחורה תגיד שהיא שומרת את הכל, שבת, צניעות, לומדת תניא, אבל מה, כל שבת היא חייבת לעשן לפחות ציגרטה אחת. אמנם היא מנסה להתמודד עם היצר הרע הזה אבל מה לעשות זה חזק ממנה. וכנראה ייקח לה הרבה זמן לשנות את זה ואולי היא גם תעשן בשבת בפני הילדים לכשיהיו בע"ה. מפריע, לא?

אני חושב שאותו דבר לגבי צניעות, אני לא מחלק ציונים לאף-אחד אבל העניין הוא שאם מישהי לא מוכנה לשמור צניעות אז זה אותו דבר. וזה גם בדיוק אותו דבר אם היא שומרת צניעות והכל אבל כולה נמצאת בלשון הרע או כל עניין אחר.

אני מסכים איתך שזה נושא מורכב. ברור שאנחנו לא יורדים לחייהם של אנשים וכל-אחד בסוף עם ההתמודדויות שלו. ויכול להיות שיש לאותם אנשים גם יתרונות מיוחדים ומצוות מיוחדות שהרי אפילו אחאב היה נחשב לבינוני כי הגם שהיה עובד ע"ז היו לו המון מעשים טובים. ועדיין יהושפט קיבל תוכחה על כך שהתחבר איתו.

לכן לדעתי הגישה הנכונה אפוא היא לא להפחית מההתמקדות בחיצוניות אלא להוסיף התמקדות גם בפנימיות עד כמה שזה אפשרי כו' בהתחשב במכלול בעניינים

אני חייבת להוסיף שלהתייחס לצניעות כחיצוניות נטו זה לא נכון. צניעות זה הלכה ולא סתם אלא הלכה מרכזית אצל הנשים.

ונכון מאוד אמנם אנחנו חיים בתרבות מודרנית ליברלית אבל זה שהנושא הזה קצת פרוץ לא הופך אותו לפחות חשוב, בסוף זה חלק מה"ליבה" של היהדות כמו כל שאר העניינים האחרים

מדובר בסיטואציות שונות לגמרי, בסופו של דבר אדם לא ייענש בעולם הבא בגלל שבחר בבן זוג עם רמה תורנית שאולי פחותה. 

אבל אני מבין את הדוגמא שנתת עם המראית עין, לילדים וכו 

מכבד את דעתך

בעישון ציגרטה בשבת יש אולי מימד הצהרתי, זה נתפס כמוזר וכמזעזע וכסותר את התורניות. זה שאנחנו לא מרגישים אותו דבר ביחס לצניעות זה פשוט אומר שקנה המידה שלנו לא מכויל. ושוב בדיוק אותו דבר לגבי לשון הרע או דיבור בבית כנסת כו' כו' זה גם אסון וצריך להתייחס לזה כך. ולשון הרע / מידות מקולקלות זה גם אסון חינוכי.

לגבי עונשים בעוה"ב אני איני יודע -> משה רבנו נענש על זה שהכה בסלע ולא דיבר אליו... אז לך תדע עד איזו רמה מתחשבנים שם למעלה. 

מאירי ברכות

מצות עשה של פריה ורביה אין לאדם להפקיעה על שם שהוא חושד את עצמו או בת זוגו שלא להעלות זרע הגון, אם על פי השמועה אם על פי השכל אם ע"פ הנסיון, שאין לאדם אצל סתרי השם כלום וכמו שאמרו בהדי כבשי דרחמנא למה לך, ומכל מקום ישתדל בזווגו במה שראוי להשתדל בבת זוג עד שיראה כמתכוין בזווגו להוליד בנים הגונים כמו שהזהירו בבדיקת אחיה ובבת תלמיד חכם וכדומה לזה.

אכן יש בזה ספקטרום מסוים אבל בסוף אנחנו משתדלים לחיות את יהדות התורה (לא את המפלגה) עד כמה שזה אפשרי לפי הנסיבות והעניינים

להגיד לך שזה אסור בשום פנים ואופן ומתכון לאסון כו' כו'? לא בהכרח, זה יכול גם לעבוד (צריך גם לשקלל עוד נושאים כמו פערים תרבותיים כו') אבל כדאי להתייעץ עם רב שמכיר לדעתי

אתה הראשון שראיתי שכותב ככה סיגרה ;)

דבר שני שלא הבנתי, איך המאירי שהבאת מוכיח משהו?

ולגבי הפסקה הראשונה אני בערך מבין למה אתה מתכוון, מרגיש לי שזה דיי מפספס את הדיון אז לא אכנס לזה

מה זה אומר

זה מוסיף מליציוּת לא?

המאירי אומר שבחיפוש אישה צריך להראות את עצמו כמתכווין בזווגו להוליד בנים הגונים לכן אנחנו צריכים להשתדל למצוא אישה כמה שיותר צדיקה (ברמה סבירה לפי מדרגתנו) כולל ברמה החיצונית (בדיקת אחיה / בת תלמיד חכם / כו') אבל מסתמא גם ברמה הפנימית.

תראה אני בעד ללמד זכות על עם ישראל, אני מבין את הקשיים שלהם, גם לי יש התמודדויות משלי וגם אני הייתי עמוק בבלגנים בזמנו אז אנחנו לא ניגשים לזה באופן שיפוטי

אבל בין לימוד זכות וקבלת האחר לבין מה רלוונטי לשידוכים יש הבדל, לגבי רחב, או גם רבקה אמנו, כידוע הבעיה אצלן לא הייתה במידות אלא בדעות. ברגע שהסבירו להן מה זה הקב"ה ואמונה וערכים אז הן מהר מאוד הפנימו.

בחורה שהיא מצד אחד באורות הקודש ומצד שני בחצאיות מיני ובאינסטוש, זה מראה שההתמודדות נמצאת ברובד עמוק יותר של הנפש וייקח עוד זמן לכל העניין להתבשל

בדיוק כמו שאני יכול להיות אחלה של בחור וקובע עיתים לתורה עם מידות נעימות אבל לא ברמה של מה שבחורה בסגנון של בית יעקב רוצה או צריכה

אם אני לא טועה ראיתי שכתוב שאם יש אישה שגורשה בגלל חוסר צניעות שמצאו בה אסור להתחתן איתה.

לבחור בן זוג זה לא סתם, זה השותף שלנו בעולם הזה והבא, זאת שותפות רוחנית וגשמית.

יש חשיבות לרמה הרוחנית של הבן זוג (כמו שנשות צדיקים גדולים זכו) במיוחד בשלב החיפוש.

ויש את הסיפור הידוע עם זוג הצדיקים שלא נפקדו ואז הם התגרשו והתחתנו עם רשעים והצדיק שהתחתן עם רשעית נהפך לרשע כמוה.

וכל פעם שיצאתי עם מישהי שבגדרים החיצוניים של הצניעות פחות הקפידה (ואני דווקא לא מדבר על גדרים הלכתיים, אלא על עובר את הברך מול ארוך), בסופו של דבר התאכזבתי.

אני עדין לא פוסל על זה, אבל אני כן רואה בזה משהו עם קורלציה חזקה שדורש בדיקה במחינתי.

( וזה הגיוני מאד שיש קשר חזק בין החיצוניות לבין המקום שבו הבחורה רוצה להיות מבחינה דתית ומבחינת אווירה. וברור שזה מכליל, כל פעם שמדברים על קורלציה חזקה זה מכליל.

וכמו שמי שהולך עם כיפת גרוש, בדרך כלל לא מתכוון להיות אברך בהר המור, ומי שיש לו כיפה ענקית, וזקן ופאות, בדרך כלל לא מתכנן מכינה עם קריירה צבאית.

זה לא אומר אולי כמה האדם הוא "תורני" ו"עובד ה' ", אבל זה כן משייך אותו חברתית לחברה עם סגנון דתי מסוים. וזה אומר הרבה על הדרך שלו בעבודת ה'.)

להקים בית עם בחורה שקיימים בה הסעיפים שציינת, לפי מה שאתה מגדיר לעצמך. אבל סתם נק' למחשבה, מה אפשר להגיד לבנות שלך בתור אבא על צניעות והקדושה שבה ועל העניין של כיסוי ראש ומעבר לחובה שהוא-מה הוא מסמל בין בעל לאישה באופן הכי פשוט וטהור, כשאמא מסתובבת ככה(לא בהכרח שיא חוסר הצניעות אבל עדיין) כי לא נוח לה או כי קצת קשה לה ? איך מלמדים אותן שעובדים את בורא עולם גם כשלא כל כך נח וקצת קשה ויש התמודדות וצריך לעמוד מולה ? ונכון אפשר ללמד אותן בעוד המון דרכים, אבל העניין הספציפי הזה תמיד ישאר חסר או בסימן שאלה(כי אם זה כל כך גדול כמו שאבא מתאר, למה אמא הולכת ככה?)

לא שופט אף אחד לכל אחד יש התמודדויות ובשביל זה באנו לעולם, אבל קצת משמע מהדברים שלך שאתה מאדיר בחורה שקשה לה עם צניעות ובכל זאת שמה חצאית(גם אם לא הכי ארוכה), ובתור לימוד זכות זה יפה. אבל לא כל כך מעבר כי אנחנו מדברים על להקים בית, בהנחה שמבחינת הבחור הסעיפים שציינת הם קווים אדומים, במידה ולא הוא אפילו לא יחוש לזה.

אפשר לקחת את זה גם לכיוון הבחור, דתי חזק מאוד וקובע עיתים לתורה וכו' אבל לפעמים קצת מזייף בשחרית כי קשה לו לקום זה בהכרח מעיד על היראת שמים שלו. ואולי זאת לא הדוגמא הכי טובה כי אצל אישה הצניעות היא באמת גורם די מכריע.

בגדול-לא! בסמינרים מחנכים את הבנות בהשקפה החרדית על טהרתה עם דעה ברורה מאוד על הציונות\מזרוחניקים גם בנות שהן כביכול יותר פתוחות הן חזקות בהשקפה החרדית.

יש יותר סיכוי שיסכימו לבחור חרדי מודרני מאשר לבחור חרד"ל.

גם בסמינרים כאלה שבאים אליהן גם בנות מרקע דתי והתחרדו מעצמם\בעלות תשובה גם הן לעניות דעתי לא ממש יזרמו על זה בלשון המעטה..(מכירה כמה כאלה..)

 בציבור החרדי יש לכולם מין גאוות יחידה כזאת והן לדעתי לא יהיו מוכנות להיפגש עם חרד"ל ק"ו לא להקים בית כזה.

ככה לעניות דעתי נראה אבל בכל כלל יש יוצא מן הכלל אז לא יודעת.

מוזר אבל למה אתה רוצה בחורה חרדית אם אתה בסוף בכלל רוצה להקים בית חרד"לי?

למה שלא תתכוונן לבנות שהן בסגנון שלך? יש כל מיני בנות שהן על התפר. בנות חרדיות גם באות עם כל המנטליות והסגנון החרדי ולא בטוח שיהיה התאמה בינכם...

בהצלחה!

חפש למשל במכללה ירושלים.

חפש בוגרות רעיה/תהילה/עטרת דבורה.

אתה גם יכול לפנות לשדכנים של מרכז/הר המור - מהבנות שפונות אליהן, יכולה להיות מתאימה.

וסיכוי סביר שיש גם כאן בפורום...

אז למה לא לשאול אותו למה הוא לא יודע ולא בטוח?

וגם לשתף אותו על המצב מצידך, יש הבדל בין להלחיץ לבין להביא את עצמך, לא אומר עכשיו לחפור לו או לבוא בביקורת, אבל כן לשתף את מה שאמרת פה ואת החששות והקושי שלך

אם אתם באמת הולכים להתקדם זה משהו שהוא צריך להיות מסוגל להתמודד איתו

ומה שעזר לי זה

(גם היום האמת, בצורה אחרת)

לפרק מה מפחיד או מלחיץ במחשבה על נישואין

ואיך לפרק לאט לאט כל פחד בנפרד

ולהתמודד בהצלחה.

ועצם העצה שאת שומעת ממישהו שמבין אותך, אכפתי, אמפתי, לא שופט ויכול לייעץ ממקום איכותי ומקצועי באמת,

זה מאוד עזר.

אולי הוא חושש מהאחריות של להיות בעל. יש בזה גם צד טוב כי הוא מבין את התפקיד שלו.

אם זו אכן הבעיה, לדעתי תנסי בדרך עקיפה להראות לו יותר שאת סומכת עליו וצריכה אותו (זה שאתם חברים טובים זה מצויין אבל הוא צריך להרגיש יותר מזה), וגם יותר לשדר שכל האחריות על הבית, גם הכלכלית, היא משותפת.

תתפללי גם שה' יתן לו את ההרגשה הנכונה בלב ושישלח לו חבר נשוי שיגיד לו בדיוק את המילים המתאימות שיכנסו לו לשכל וללב וידחפו אותו.

אם לא תבקשי שיגדיר

ותראי אם יכולה ורוצה לעזור בזה אבל באמת או לא

ואם את לא יכולה לעשות כלום נשאר לך להתפלל.

בהצלחה.

בכנות, להתרחק.

סליחה שככה.

אבל גבר שרוצה רוצה.

וגבר שלא יודע אם הוא רוצה כנראה שהוא לא רוצה.

ומגיע לך הכי בעולם שירצו אותך ממששש!

לא מתחתנים בשום דרך אחרת.

זה שהוא רוצה אותך, לא אומר שאין פחד מחתונה.

השאלה ממה נובע חוסר הוודאות. את זה צריך לפרק ולבשוק האם זה פחד ואיך מתגברים עליו או שיש משהו אמיתי. אני מצטרפת להמלצה של נפש חיה לייעוץ.

אשתף שגם בעלי חשש מאוד לפני האירוסין וב"ה צלחנו את זה בעזרת ייעוץ שהלך אליו (בלעדיי). אני לא יכולה ולא רוצה לדמיין את החיים שלי אחרת. 

אבל מצד שני הם בד"כ יותר מבינים את האישה שלהם, מרגישים אותה, קולטים אותה בלי הרבה הסברים.

אפשר גם וגם.

גם להרגיש וגם להוביל.

גם להראות שאתה רוצה, גם לקלוט אותה בלי הרבה הסברים.

אני אפילו לא מבין למה יש לך צורך להפריד את העניין הזה לשני טיפוסים שונים

זה אפילו משתלב לא רע

הוא התכוון שהגברים הרגישים, בדרך כלל יבינו יותר את האישה יקלטו אותה יתחברו אליה, אבל לא בהכרח ידעו איך להביע את זה או להעביר לה את זה וזה יכול להצטייר כאילו הוא לא רוצה או לא מספיק בעניין, וכמו שהוא אמר זה לא אומר שהם פחות רוצים. הם פשוט לא יודעים להביע את זה או חוששים.

אף אחד לא אמר שמי שלא חושש ויודע להוביל וכו' לא מרגיש את האישה. הוא דיבר על הרגישים בפרט, בלי קשר לכל השאר.

אני לא הסכמתי עם ה"בדרך כלל".. 

אלא היא באה לידי ביטוי שהכיוון של הסקאלה שככל שאתה רגשי יותר אתה יותר חושש וכו' 

החלוקה הזאת לא מוכרחת בכלל..

וזה הרושם שלי ממה שפגשתי.

וכמובן שיש גם כאלה שהם גם וגם

שהיא ובעלה נפגשו כמה חודשים טובים עד שהוא הרגיש מספיק מוכן להתקדם לאירוסין. זה היה מדובר ביניהם. היא כבר החליטה, והיה לה קשה לחכות לו. הוא אמר שגם מבחינתו זה מתאים, אבל שהוא צריך זמן. הם נשואים בטוב בערך תשע שנים עם ארבעה ילדים. כך שמה שאת אומרת לא תמיד נכון. 

גם לבעלי היו הרבה ספקות והתלבטויות... ואנחנו נשואים בשמחה שבע שנים. ויש עוד מקרים דומים.

כך שיש מקרים כאלה ויש מקרים כאלה, והפותחת במקום יותר מתאים מאתנו לקלוט ולהבין באיזה מצב מדובר במקרה שלה.

@מאווררלבן, זה מצב שיכול להיות מתסכל מאוד . הרבה סיעתא דשמיא, נחת, שלווה והצלחה!

אפשר להתעניין אם הוא צריך שיחה או שתים עם איש מקצוע 

לדעתי, בגדול :

א. תקשורת טובה, כדי להבין את -הרצון- ואת -החשש-.

ב. ו.או יעוץ עם צד שלישי.

אבל זה רק בהנחה, שהצד השני -באמת- רציני.

איך יודעים (לדעתי) שהצד השני רציני ? -שחשוב- לו לפתור דברים שמפריעים לך. שהוא לא שם את זה בצד ומנסה לטשטש את זה.

1. תראה בעולם חיות בערך 3.95 מיליארד בנות. גם אם תמצא את ה"אחת" מתוך אלף... זה אומר שיש בערך מיליון כמוה. עם כולן אפשר להסתדר ועם כולן צריך להשקיע מאמץ בשביל זה.

הכרתי כל-מיני בנות מעניינות לפני שחזרתי בתשובה ואני יכול לומר לך הגם שהן מאוד שונות זו מזו נראה לי שהייתי יכול להתחתן עם לפחות חצי מהן (לא ביחד מן הסתם) וזה יכול היה להסתדר. לא המשפט הכי רומנטי בעולם... וגם לא הייתי אומר אותו לאשתי לעתיד. אבל ככה זה, אנחנו לא אמורים לחפש איזו שלמות יוצאת מן הכלל. ה"חיבור" 8+ שאתה מדבר עליו זה לא תוצאה של "קליק" או התאמה שטחית (כל מה שקורה בדייטים זאת התאמה שטחית. שהיא גם מאוד חשובה כי אם אין התאמה שטחית זאת בעיה) אלא משהו שנוצר עם השנים אחרי הנישואים.

ניקח דוגמה מבריאות הנפש -> אנשים עם הפרעת אישיות גבולית נוטים להיות מאוד חמים ונעימים בהתחלה ולוקח זמן עד שמכירים את הצדדים הבעייתיים של האופי הזה. מאוד קל להתאהב בהם אבל מאוד מסובך להקים איתם משפחה. זאת סתם דוגמה קיצונית אבל האמת היא שעל זה נופלים חצי מהחילונים. הבחורה מכירה איזה אבדאי רומנטיקן, חושבת שהוא האביר על הסקודה הלבנה, הוא מספר לה שהם נועדו זה לזה, מנגן לה קצת בגיטרה שירי קיטש מזרחיים והנה לך קשר ייחודי ומיוחד שלאמיתו של דבר שווה כקליפת השום.

2. יש לי דעה קצת לא-פופולרית בנושא אבל אני אגיד אותה.

דבר ראשון נשאל שאלה: מה אנחנו באמת צריכים? הרבה אנשים רוצים להיכנס לזוגיות בגלל כל מיני חסכים שהיו להם בילדות, הם רוצים להרגיש חום ואהבה, הם בודדים, יש כאלה שנכנסים לזה בגלל תאוות כאלה ואחרות. בקיצור מתוך מסכנות.

אבל נדמיין לעצמנו לרגע אדם שהוא לא מסכן. מישהו עצמאי וחזק. יש לו עבודה מספקת, יציבות כלכלית, יש לו תחביבים, חברים, לא היו לו שום חסכים בילדות, נתנו לו אהבה וגם חינכו אותו כמו שצריך, יש לו גם עליות ומורדות אבל בסה"כ הוא מרגיש בסדר. למה אדם כזה צריך להתחתן? למה הוא צריך כזה כאב ראש? מה כבר אפשר לתת לו?

ועכשיו שאלה נוספת - מי בעיקר מצווה על פרייה ורבייה? זה שמלא במסכנות וחוסרים ובעיות, או זה שלקח את עצמו בידיים והגיע ליציבות ולא מרגיש שחסר לו משהו? לדעתי השני.

לכן - זאת הגישה האישית שלי - אישה לא צריכה למלא לי שום חוסרים. אם יש לי בעיות אני מוזמן לפתור אותן בעצמי כמו בן-אדם מבוגר. ברור שהיא יכולה להעניק לי תמיכה והרבה מעבר וזה מצוין אבל באמת מה אתה מצפה שבחורה תעשה בשבילך? ג'אגלינג? השאלות שאני שואל את עצמי בעיקר הן: האם יש לי משהו שמפריע בה באופן משמעותי? האם יש איזשהו גורם שיכול לגרום להרבה חיכוך וסטרס וקשה לפתור? אולי היא לא יפה, אולי היא משעממת בטירוף, אולי אנחנו פשוט לא מסוגלים למצוא שפה משותפת, רמה דתית לא מתאימה, אלה בעיות משמעותיות. אבל מעבר לכך מה אני כבר מצפה ממנה שתעשה? מה היא דובון אכפת לי?

דוב שמחה (Funshine Bear) - אוהב לשחק ולספר בדיחות, אך לפעמים שוכח שיש רגעים בחיים בהם צריכים להיות רציניים. צבעו הוא צהוב בהיר והסמל שעל בטנו הוא שמש מחייכת.

חייכנית (Cheer Bear) - דובה שמחה ועליזה אשר משמחת ומעודדת את כולם. צבעה הוא ורוד בהיר והסמל שעל בטנה הוא קשת.

שיתופית (Share Bear) - מסייעת לאנשים ללמוד לחלוק את רכושם עם אחרים. צבעה הוא ארגמן והסמל שעל בטנה הוא שתי סוכריות לב על מקל מוצלבות. בסדרה משנות ה-80 נקראה בעברית "דב כיף".

דוב לב טוב (Tenderheart Bear) - עוזר לכולם להביע את תחושותיהם ולהיות אכפתיים. צבעו הוא חום והסמל שעל בטנו הוא לב גדול ואדום.

דוב לילה טוב (Bedtime Bear) - דוב ישנוני. עוזר לכולם לישון היטב בלילות ולחלום חלומות נעימים. צבעו הוא כחול בהיר והסמל שעל בטנו הוא ירח כחול עם כוכב צהוב.

אם אנחנו יוצאים מהנחת יסוד של "לא מגיע לי כלום" ומאידך גם לא "צריכים" כלום, אז זה פחות משנה אם אשתי תהיה דובת שמחה או דובת לילה טוב ואין לי שום סיבה שבעולם לשקוע במחשבות שאולי עדיף הייתי בוחר את דובת לב טוב. פשוט מודים על הטובה הפשוטה. להיות פשוט זה הכי מיוחד.

3. כנ"ל אין באמת צורך בייחודיות. אשתך לא הולך להיות, מבחינה אובייקטיבית, יותר נפלאה או מיוחדת מכל הנשים בעולם, ההבדל היחיד (והחשוב ביותר!) הוא ההבדל הסובייקטיבי שהולך ונבנה עם הזמן.

לכן לשאלתך אכן אשתך ברמה האובייקטיבית תהיה כנראה ככל הנשים. אם היית נולד באמריקה, אוגנדה או קוריאה הצפונית כנראה גם היית מתחתן ומתאהב פשוט עם מישהי אחרת. ודווקא ה"מקרה" הוא ההשגחה ששמה אותך בדיוק איפה שאתה צריך להיות.

"על ידי מנת גורלנו, נלמוד לדעת, כי יחנכנו ה' כאב רחמן. תם וישר יבוא כל אחד מאתנו בעולם העובר, ראוי ומוכשר לעלות למדרגה גבוהה מעל גבוהה בגודל האדם; כי נולדת בשעה כזאת, במקום כזה ותחת מסבות כאלה וכאלה, מהורים ובחברת אחים כהמה, עם מדת כחות הרוח והגוף ואמצעים חיצוניים, כי תמצא לך מורים, מכירים ואוהבים כאלה, עליך לצייר ברעיונך דמיון נשגב, כי זה הוא גם לך "העדן" אשר שמך ה' בו." [אגרות צפון]

עניין ב' -> גם יצחק וגם יעקב העדיפו אישה יותר מתאימה מאשר זאת הקרובה, אם מבחינת תכונות ועניינים אחרים הרחוקה נראית לך יותר מתאימה אז עדיף

///

מסכת יבמות ס"ג ע"א

רבי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו [אשתו] כי הוה משכח מידי צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה [אם היה מוצא משהו שמוצא חן בעיניה היה מביא לה] אמר ליה רב והא קא מצערא ליה למר א"ל דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא.

תאר לעצמך - ר' חייא הגדול (לא אחד זוכה לתואר כזה), שמסופר עליו שכמעט הביא את המשיח בתפילה שלו עד שהיה צריך דוב שיבריח אותו, שערך את התוספתא ברמה כזאת שכל ברייתא שלא שנה ר' חייא משובשת היא מרוב שהוא ידע אשכרה הכל, שהיה "מסתחבק" עם מלאך המוות, "נתקע" עם אישה קנטרנית ומציקה. ועדיין הוא מוקיר אותה ומשתדל לשמח אותה. ואני חושב שגם הוא חשב שהוא בחר מישהי מיוחדת ולא היה מחליף אותה עם כל הבלגן שהיא הייתה עושה לו.

בסוף בסוף מטרת הנישואים היא הילדים, החינוך, קיום המין האנושי בכלל וקיום עם ישראל בפרט, קיום העניין "כי לא תשכח מפי זרעו" אז יש הרבה מאוד שיקולים קטנים שזה באמת באמת סתם

ושוב אני לא אומר שהפתרון זה "אללה באב אללה" אלא לקחת בפרופורציות ולבוא עם ראש שקול ומפוכח

שעיקר הקשר היא תלוי בבחורה שאיתה אתה יוצר את הקשר.

אישית, אני לא מסכים עם הנחת היסוד הזאת.

יכולה להיות בחורה שאגדיר אותה "מעולה" ויהיה לי קשר מאוד בינוני איתה..

למה?

א' כי אני חלק מהקשר, אולי זה משהו בי שהקשר בינוני.

ב' קשר מתפתח תלוי בחוויות חיוביות שצוברים ביחד. זה מתנת שמים, זה לא משהו שנוצר רק בגלל שהיא "בחורה טובה".

בעצם העיקר בכל הסיפור הזה הוא לא הבחורה, אלא הקשר המשותף איתה.

למה צריך ייחודיות בקשר? מי אמר שקשר טוב הוא קשר 'מיוחד'?

אם פשוט טוב לי בקשר? אני צריך שהוא יהיה מיוחד ושלא היה קשר כמוהו ולא יהיה קשר כמוהו אחריו? לא.

יש על זה אמירה יפה של הרב שטיינזלץ - הרב עדין שטיינזלץ - סיפורים וזיכרונות לעילוי נשמתו | Facebook

וכמו שאחו כתב, זה מתחבר לתפיסת האחת.

מה שיהפוך את אשתך להיות שונה מכל הנשים - זה העובדה שהתחתנת איתה. זה שבחרתם לבנות יחד זוגיות.

תמיד תוכל למצוא מישהי שאובייקטיבית יותר ממנה - יותר טובה, יותר נפלאה, יותר יפה, יותר מוצאת חן, יותר חכמה, יותר מסודרת, יותר רגישה וכו' וכו'.

אבל האם אתה מחפש להתחתן עם *הכי* בכל התחומים?

יותר מזה, אני לא חושבת שיש מישהי מדויקת עבורך. החיים זה לא לחיות באושר ובעושר אחרי ההיכרות. ההיכרות היא רק שלב ראשוני, צעד בדרך. כן, יכולת להכיר הרבה מאוד נשים, ולבנות עם הרבה מהן זוגיות טובה, יציבה, מאושרת. אין רק אחת מדויקת וכל השאר הן טעות.

את הדיוק, את הייחודיות - יוצרים יחד בזוגיות שבונים. ובגלל זה שאתם יוצרים משהו יחד, כל השאר כבר לא רלוונטיות. למרות שהיה שם פוטנציאל, לא מימשתם אותו, ולכן זה כבר לא רלוונטי. עוצמת החיבור בינך לבין מישהי זה לא גזירה מלמעלה, זה משהו שאפשר לעבוד עליו ולשפר אותו.

אין כזה דבר "אישה ככל הנשים". כל אישה (וכל איש) הוא שונה ומיוחד.

יש לי שאלה אליך בנושא הזה, האם היו לך את החששות האלה גם בדברים אחרים בחייך? נגיד בבחירת ישיבה? ואולי גם בדברים פשוטים יותר, נגיד בבחירה מה לאכול?

יש פתגם שאומר שהטוב מאוד הוא האויב של הטוב - ונראה לי שאתה שואף לאיזשהו זוגיות אידיאלית, בלי לעבור את הקשיים והמהמורות שבדרך שבונות אותה - ולכן אתה מפחד להיאחז בטוב הנוכח.

אז כן, ב"ה יש הרבה מאוד נשים שאיתן אתה יכול לצאת למסע הזוגי. לדעתי, מעבר לדברים המהותיים שקשורים לזוגיות, צריך לתת משקל גם לנתונים המקריים שעליהם דיברת. המעטפת הטכנית בעיני יכולה לתרום הרבה לקשר. בהנחה שמבחינת הנתונים האחרים זה היינו הך בשבילך, לא רואה שום פסול בלהעדיף מישהי שגרה קרוב אליך לעומת מישהי במרחק שעתיים נסיעה.

הזוגות, וחלק מזה זה לראות באשתך משהו מיוחד מה שלא בשאר הנשים.

אבל זה תהליך.

ומה זה משנה אם במקרה תהיו זהים לזוג אחר בקצה העולם? באמת לא רואה בזה נפק"מ לכלום

לא יודע מה הדחיפות להיות מיוחד

בשאר הנשים פשוט אין מה לראות ואין מה לחשוב עליהן

וגם במה תתבטא היחודיות? תלכו שניכם עם כובע צילינדר וחד־משקף? כאילו מה אתה מצפה שיהיה? מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש תחת השמש ובפשיטות הזאת צריך לשמוח

הדרישות שלנו.

כשיש השקפה דומה ומציאת חן, מתחילים לבנות קשר.

יוצאים, מכירים, בונים בסיס משותף- קשר!

אם לא מתקדם אז לא מתאים.

וכשכן מתקדם אז אותה בחורה שבמבט ראשון היתה 6-7, עכשיו היא האחת והיחידה.

זו שיש לכם בדיחות משותפות, שפה משותפת, שיש חוויות משותפות, שאתם מכירים אחד את נבכי נפשו של השני (לרוב זה נבנה בעיקר אחרי הנישואין, ואפילו כמה שנים לתוך הנישואין) 

הייתי מנסה לחזק את נושא הקשר הרגשי