פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 67)

וגם סטרייטים לא מרגישים תמיד. יש עוד פרמטרים

לא מעט בנות אמרו לי שאני כמו חברה טובה שלהן (או מה שנקרא "ידיד גיי")

אבל למשיכה זה לא קשור

לי נגיד יותר מורכב להימשך למישהי, זה תלוי בהרבה משתנים אצלי. ובוודאות שאני לא נמשך לגברים..

יכול להיות שגם הוא כזה.

אבל חושב שאם הוא חתך ועבר חודש של ניסיון אז אין מה לנסות שוב, זה יכאיב לך ועליו זה יעיק הייתי כבר בסרט הזה תחסכי את זה

יצאתי עם מישהו תקופה יחסית ארוכה (למקובל במגזר הדוסי שלי. משהו כמו 10 פגישות) ולא נמשכתי אליו בכלל, והוא היה בכיוון להציע נישואין כבר. והורדתי כי מצידי לא נמשכתי אליו, למרות שכל הדברים מסביב היו ממש ממש אחלה.

ומצד שני לגברים אחרים נמשכתי הרבה יותר.

וזה לא אומר על בעיה בו או בי. פשוט שלא התאים לי.

אולי אלייך ספציפית הוא לא נמשך מספיק בשביל להתקדם הלאה, ולאחרות הוא כן.

לשאול אותו (בהנחה שהוא יענה את האמת).

טוב, יש עוד דרכים אבל הן פחות רלוונטיות (כמו לראות בעיניים שהוא עושה מעשים שמעידים ישירות על משיכה לגברים)...

כל שאר הדברים שכתבת - לא מעידים ואף לא מחשידים.

יש סטרייטים מאוד רגישים, יש סטרייטים שמודעים לאיך שהם נראים וחשוב להם להיראות טוב (ע"ע מטרוסקסואל), יש סטרייטים שלא טובים בדייטים ולא מצליחים לפתח קרבה...

לכאורה הייתי חושב בדיוק את ההפך - אם הוא רוצה להתחתן עם אשה סטרייטית למרות שהוא לא נמשך לנשים (לא כתבת את זה אך אני מניח שזו כוונתך), והיה לו טוב איתך כמו שאת מתארת, אז למה לו לחתוך? זה לא שהוא מצפה לפגוש בחורה אחרת ולהתאהב בה, נכון? מבחינתו אם הוא מוצא בחורה נחמדה ונעים לו להיות בחברתה, והיא רוצה להיות בחברתו וכו', אז אפשר להמשיך הלאה כי זה המקסימום שהוא יכול להרגיש כלפי אשה.

דווקא זה שהוא חתך מלמד בעייני שיש לו ציפייה להרגיש משהו שהוא לא הרגיש איתך, ציפייה שמלמדת שהוא כן נמשך לנשים.

אפשר לשדך עם זה ובלי

היא נתנה את זה בתור כלי אחד מתוך איזה שיהיה בא לך

הכוונה היתה לעורר אנשים למחשבות ולפעולה...

קישרתי לאלגו בתור דרך למי שמתבייש ליצוא קשר עם מישהי שיצא איתה פעם אחת לפני שנתיים, או להציע לחברה שלא דיברת איתה מאז סוף האולפנה...

בניגוד לדרכים אחרות שדורשות תשלום - אלגו הוא כלי חינמי, ללא מטרות רווח - ולי באופן אישי אין שום קשר אליו או ליוצריו. אולי האינטרס היחיד שיכול להיות לי הוא לגרום לעוד אנשים להירשם, כדי להגדיל את מי שנמצא במאגר, אבל גם ככה זה המאגר הכי גדול בדת"ל, וההערכות שראיתי זה סדר גודל של 75% מהרווקים הדת"ל שם.

בממוצע, מתארס אצלם זוג בשבוע כבר שנתיים.

עכשיו זה עומד על 29,121

לא הכרתי את הפסקה הזאת

וזה חידד אצלי את עניין המחויבות, שלאחרונה מנסה להעמיק בה בעניין זוגיות אז תודה רבה!

או שרק לי זה עושה בעיות? (

דווקא הציע לי בחמישי איזה הצעה (הכי לא קשורה שיש בערך, אבל הציע)

שווצאפ הגדירו מספר מצומצם של אנשים כקבוצת ניסוי ולצערנו בחרו בך ולכן זה לא מאפשר לנו לתת לך שירות" 

אבל וואלהצ ודק באמת כל ההצעות משם הכי הזויות אז לא כזה אכפת לי

אולי תנסה לדבר איתם? (עם המנהלים של האפליקציה)

(ודווקא היו משם גם הצעות קרובות יותר.)

אבל הם בהחלט עונים למי שפונה עליהם, אז לדעתי שווה לפנות.

(אבל כן, גם אני קיבלתי מהם כמה הצעות הזויות. וקח בחשבון שכל פעם שאתה אומר לא להצעה כזאת, המערכת לומדת, ואמורה לדייק יותר את ההצעות בעתיד.)

כל המתפלל על חבירו (וצריך לאותו דבר) נענה תחילה (לומדים את זה מאברהם שהתפלל על בית אבימלך שה' יפסיק את העקרות שגרם להם, ומיד לאחר מכן שרה נפקדה)

בציטוט שהבאת, יש כאן מעין מניע של בין אדם לחברו, קצת אגואיסטי - שמור לי ואשמור לך. אני מתפלל עליך כי אני מבין את הצער שלך, אני נמצא באותו מקום.

בניגוד לזה,

מה שהתחדש לי, זה שזה עובר להיות בין אדם למקום, אני מול הקב"ה - ומתוך תחושת ההודאה שלי על לעתיד לבוא אני פועלת. מתוך הבנה שיש לי אחריות מוסרית בגלל מה שהקב"ה נתן ונותן לי.

אני לא חושב שזה אגואיסטי. כשהאדם מתפלל על חבירו, הוא לא מתפלל כדי שיהיה לו אותו דבר. כואב לו על חבר שלו, במיוחד כי הוא נמצא באותו מקום, ולכן הוא מתפלל לה' שאותו חבר לא יהיה באותה צרה. אסביר את זה במילים אחרות קצת, האדם אומר לה': ה', אני יודע שיש לי את הכוחות להתמודד עם אותה צרה. אבל מסכן חבר שלי, אני מפחד שזה יקשה עליו באמונה בך ח"ו (או מעין תפילה זו, אפשר להביא פה עוד כמה וריאציות של אותו רעיון). זה הדבר הכי לא אגואיסטי בעולם, הכי לא אנוכי בעולם, שהאדם לא חש קנאה מזה שחבר שלו יוושע והוא יישאר תקוע, הוא מתפלל על חבר שלו למרות שיכול להיות שיהיה פה "חוסר שוויון" בינו לבין חבירו. דווקא בגלל חוסר האנוכיות הזה, ה' משלים לאדם את חסרונו.

בלי קשר, אני יודע שאת חידשת עוד נופך בעניין (או חידדת יותר את הנושא), שזה לא רק שאם תעזור למישהו, יש הרבה סיכויים שתיוושע (שוב, כנתון מציאותי, לא כדחף ומניע), אלא העניין שהאדם צריך להיות שותף בנס ובישועה, ולא להיות פאסיבי. זה דבר מאוד יפה ומאוד אהבתי אותו. בדבריי לא באתי להגיד שדברייך מיותרים, אלא שחלק מדברייך תלויים בדברי קדמונים, ובכך באתי לחזק את דברייך.

לגמרי תיקונים….בהצלחהגדולה🙏🏽   

אהבתי תדואליות

אתה כותב יפה ונגעת לי בלב

ועוד כמה נשימות ותבוא איזו יציבות

אני מתפללת גם

ואתה כמו שאתה זה מספיק וזה טוב

לא צריך לחזור בתשובה ולא לחזור בשאלה

אני אומרת גם לעצמי

אני פשוט משתף בדיבור יפה שעלה לי או מנושאים שמעניינים אותי ולפי ההשתתפות וההבנה שלה אפשר לדעת

אני לא עושה את זה לכתחילה כדי לבדוק אני פשוט תמיד מגיע לזה בשיחות שלי וזה עובד יפה

אחד העקרונות הפשוטים בעיני הוא במקום לשאול, לספר.

אתה רוצה לראות אם יש כיוון משותף?

תספר לה - מעניין אותי להבין את העולם שלך מבחינה דתית ומה הציפיות/שאיפות שלך. ותספר על עצמך, מה הציפיות והשאיפות שלך. תשתף בהתמודדויות. תשאל אותה עד כמה חשוב לה שאתה תתישר עם המקום שלה מבחינה דתית, מה היא מצפה ממך. תן לה להבין מה אתה מצפה ממנה. פשוט תספר על הצד שלך פי שתיים ממה שאתה מצפה לשמוע ממנה, ותבקש ממנה לספר לך - כי זה באמת מעניין אותך, לא כמבחן - את הצד שלה

וגם מזדהה

השתדלות קטנה 

המעט שאפשר זה להתפלל עליהם 

בס"ד

בפייסבוק יש קבוצות.

אישית אני לא נמצאת באף אחת מהן (נמצאת בקבוצה אחת שקצת משיקה, אבל היא לנשים שבזוגיות עם בן זוג שיש לו ילדים), אבל יודעת שהן קיימות.

יכולה לעזור לחפש. השאלה גם לאיזו מטרה...

המטרה היא באמת לחפש מקום דומה לפורום הנוכחי אבל עם מיקוד לפרק ב' שכמובן מורכב הרבה יותר ושונה מאוד...

בס"ד

גם בקבוצות מעורבות הרבה פעמים אפשר לכתוב שדתיים ואנשים מבינים את המורכבות.

בכל מקרה, אחפש לראות אם יש משהו לגברים דתיים.

אני חברה בקבומהצ של גרושות דתיות בלי ילדים. 

ניסית לדבר עם ״באשר תלכי״ ? עמותה לנשים דתיות וחרדיות שעברו או עוברות גירושין. 

.

בסגנון הפורום הזה - אשמח לדעת.

.

אני פשוט לא יכולתי לענות לטלפון

ואני מרגישה לא טוב עם ההחלטה הזו, אבל זה מה שהרגשתי באותו רגע, שפשוט לא יכולתי לענות לשיחה לפני ההודעה הזו, אז מה עושים בעצם עם הפער הזה בין המינים?

העניין שגם להתכתב ישר לא ברור שהכי טוב.

יש בנות שלא רוצות גם.

אלא קודם שיחה, ופגישה

ואח"כ התכתבויות לפי התקדמות הקשר

היי פלונית, זה פלוני אלמוני

מה שלומך?

מה יהיה לך נוח לדבר?

בנחת כמובן..

ראשונה ואם מתאים אז מתבקש לדבר על זה בהמשך.....

זה קשוח.. אני גם אחת שצריכה את ההכנה הזאת...

למרות כי יש דברים יותר קריטיים

מה הסיכוי שתיפגשי עם מי מהם?

אבל לי נגיד זה ממש היה קריטי ההודעה לפני

ומסתבר שלעוד בנות, ככה ש.. 

נכון,זה באמת קצת מוזר?

למרות שלא הייתי ממהרת לפסול רק בגלל זה 

אבל בהחלט זה מרגיש הזוי

לפעמים האדם לא זמין .. אז מנסים לתפוס

זה לא רע , פשוט עדיף הודעה

אבל עדיין אני חושבת שצריך להיזהר ולא לפסול

אבל אולי הבן אדם השני

נמצא עכשיו בטרמפ/ עם טלפון טיפש

או סתם נמצא במוד של לדבר

וכבר רוצה לדבר,

ואולי הוא דמיין שקשר טוב מתחיל בשיחה

ואת דמיינת שקשר טוב מתחיל בהודעה

הוא לא עשה כאן שום דבר חריג מחינתו גם

השדכן נתן לו את המספר שלך

והוא התקשר.

אולי הוא גם היה מעדיף בהודעה קודם

והוא לא חשב על זה/

לא ידע איך זה יתפרש אצלך

לכן יש בי הבנה לרצון שלך להודעה

וזה הגיוני, ומהיום אולי אתחיל גם לשלוח הודעה ואז להתקשר בתחילת קשר

טוב שכתבת את הרגשתך

אני תמיד שולח הודעה לבחורה לפני.

מציג את עצמי ושואל מתי נוח שאתקשר. 

מסכים עם המגמה של ללכת על פי ההגיון ולא על פי הסטריאוטיפ.

מאמין שיש הבדלים נצחים טבעים בריאים בין גברים לנשים, מאמין גם כן, שיש אינפלציה בשימוש בהם.

כל עוד הנורמות לא מזיקות, אני זורם איתם ואין לי מה לשנות מהנורמה.

אני זוכר פעם אחת שיצאתי עם בחורה שחשבה שהיא גם חלק מלקבוע מקום למפגש היא כל כך נלחצה אז אמרתי לעצמי שאם זה קורה לרוב הנשים, אז אני מבין את הכלל הזה. גם אם זה מלחיץ אותי האחריות למקום זה לא כזה וואו.

הסטיגמה על נשים שהן לא מקבלות ביקורת היא גם עושה רע מאוד. זה נכון שנשים יותר נמשכות להרגיש שייכות מאשר גברים ולכן הן ירצו לדעת שרואים אותן ומתחשבים בהם ובדעתן, אך זה לא סותר את היכולת לקבל ביקורת עניינית. אולי יש התמודדות יותר גדולה בנושא בגלל קליטת הרשמים מהסביבה אבל זה גם לא בטוח ולא הייתי רוצה להנמיך בשבילם את הרף, אלא יותר לעשות התאמה ביחס לחוויה הייחודית של נשים.

בכללי, גבר רגיש נניח, הרגישות שלו לא תוסיף לגבריות שלו, הוא יהיה אדם יותר טוב, אבל לא יותר "גבר".

אישה שתקח אחריות ותהיה פעילה ומבילה היא לא תהיה "נשית" יותר, היא תחשב כאדם יותר כשרוני.

וה' ישמור מי שיעיז להגיד לאישה שהיא לא התנהגה ברגישות.

הכל נכון, אבל גם כן הכל במידה...

סבבה יש "נורמות חברתיות" אבל כשאני נפגש עם אנשים אני לא נפגש עם "חברה". אני נפגש עם אדם אינדיבידואלי שיש לו דעות אינדיבידואליות, סגנון משלו, העדפות משלו.

באופן פלאי כל הבנות שהכרתי (אולי מלבד אחיות שלי, אבל זה לא נחשב) היו פתוחות בנושא של גבריות ונשיות, רגשות, כו' בקיצור לא עונות על כלום מהרשימה בשרשור. אבל לא נראה לי שאני נס סטטיסטי, פשוט ככה זה יוצא שאני ממגנט אנשים שדומים לי ("הלך הזרזיר אצל העורב מפני שהוא מינו").

נכון, יש בעיה של תרבות טרנסג'נדר להט"ב, אבל אני לא נתקל בה ביום־יום, כי אני לא מסתובב בתל־אביב.

נכון, יש בעיה של נורמות חברתיות מוגזמות ביחס לגברים ונשים, אבל אני לא נתקל בה ביום־יום, כי אני לא מסתובב עם ערסים ופרחות.

בקיצור, לא יודע מי זה "אנחנו", מי זה "כולם", נושא נחמד לדבר איתו עם המשודך/ת, צריך לזכור שאין צורך להיות מושך בעיני כל העולם רק להיות עצמך (או להשתנות למישהו שאתה בעצמך היית רוצה להיות). בסוף תמשוך אליך אנשים שיאהבו אותך בגלל תכונות שאין בך.

הטעות הכי גדולה לדעתי, זה כשאנשים קוראים באיזה ספר שגבר הוא משפיע, אז הם בטוחים שאין להם מה לקבל מהבחורה שהם נפגשים איתה. והיא.. אין לה מה לתת לי.

דבירם לא מוחלטים, העולם שלנו קצת יותר מורכב ממה שכתוב באיזה ספר שהם קראו.

אומרים חזל, מי שאיבד אבידה, מי מחזר אחרי מי? האם אחרי האבידה ולא האבידה אחרי האדם.

ולא, זה לא איזו דרשה מוזרה שחזל דרשו כי האישה בנויה מתוך הצלע של האדם.

הם באו ללמד על הטבע והדרך הראויה.

שוב, לא בצורה מוחלטת, לא בצורה שאתה תסתכל על החיים ותראה הכל שחור לבן. אבל כן.. זה המצב.

וכך אנחנו רואים בעיננו.

[דומה אבל קצת שונה, אי אפשר היום להיות אבא בלי לדעת גם להיות עם הילדים ולבשל, נכון. בודדים האבות שאין להם את זה. ובכל זאת - ברוב הבתים אמא היא עדיין אמא שהיא יותר עם הילדים מאשר אבא. לא כי הכל שונה וטעות, אלא הדברים לא מוחלטים. לא שחור לבן..]

כן, אנחנו רואים שבנות מחכות שמישהו יתחיל איתן, ו.. אוקי, נניח והיה רלוונטי מצידה להתחיל איתו.

היא עדיין רוצה גבר. עד כמה? נו.. שוב. כולם יודעים שלא כל הבנות מחפשות איזה גב-גבר כזה אדיש ומחוספס.

אבל כן, הרבה בנות מחפשות בפגישה להרגיש בטוחות, ומעולם זה לא הרגשה ששמעתי מבנים שהם מחפשים בפגישה.. (או בכלל חשבו על ההרגשה הזאת). הרבה בנות יחפשו גבר מוביל, ובנים יחפשו יותר להוביל.

שוב, ממש לא בצורה של שחור לבן. אני לא מחפש פודל שילך אחריי. בעבר הרחוק אם הבעל אומר משהו ברור שהאישה עושה. זה לא המצב היום ב"ה, אבל עדיין יש נקודה ומוטיב חוזר כזה אצל האנשים... יסוד כזה שהוא עדיין דומה..

זה נכון אגב בעוד מלא דברים. זה שאומרים שגברים הם שכל ונשים רגש. לא משהו שזכור לי שמישהו התקומם עליו.. אני גבר ואני בוכה המון. מכיר בנות שבוכות פחות ממני. עולם הרגש מאוד שייך וקשור אלי. את מבינה הרי שזה לא "קושיא" על מי שאומר שגברים הם שכל. יש פה נקודה. גברים יותר קל להם לבודד רגש משכל וכו' וכו' הדברים מפורסמים.

אני גם אגיד עוד משהו - אם צריך לומר לאנשים "תהיו כאלה", תתקדמו ותפסיקו לחפש את מה שאתם מחפשים. לחפש בגבר את ההובלה או לחפש באישה את האימהיות או לאיודע מה.. אז כנראה שהעולם לא שם.

העולם ממש לא איפה שהוא היה לפני 200 שנה. אבל יש איזושהי נקודה שנשארה קיימת.

[אגב, ההסבר הפסיכולוגי לכך שאישה מחפש מישהו יותר גבוה ממנה זו הסיבה הזאת... האם כולן מחפשות את זה? שוב. לא. אז מה.]

אז כן, גברים רוצים לשלם. כמו שכבר רוצה לפנק את אשתו שנשוי לה 5 שנים - אז הוא רוצה לקנות לה משהו, שתרגיש שהוא נותן לה. וכן, היא רוצה להרגיש בטוחה. וכן, אם אין כסף בבית אע"פ שגם הבעל וגם האישה עובדים - הוא יקח את זה יותר קשה ממנה ויכאב לו שהוא לא מצליח לדאוג לאשתו. ("לדאוג", כאילו היא ילדה.. מי ישמע.. זה לא הנקודה. הנקודה היא להרגיש משמעותי בשבילה. פעיל. משפיע. נותן. זה מוטיב חוזר אצל משברים של בעלים שלא מצליחים "לרצות" את נשותיהם. והכל נובע מאותה נקודה..)

האם זו התפיסה היותר שמרנית? כן. והיא לא סותרת את העובדה שהיום ב"ה אבא הוא הורה לכל דבר שיודע לחתל ילדים. ואישה עובדת ומפרנסת. פשוט כשאנחנו מבינים שהדברים היו שחור לבן פעם, והיום לא, זה לא מצריך מאיתנו לשנות עוד. אנחנו סבבה איפה שאנחנו - ואם העולם ישתנה אז הוא ישתנה עוד לאט לאט ויגיע לאן שהוא צריך, אבל אני לא רואה אידיאל לשנות אותו כאשר עדיין בנות מחפשות גבר שיתחיל איתן (אעפ שהן מבואסות ממש כמישהו עובר ולא הצליח לאזור אומץ ולהתחיל), והן רוצות שהוא יבוא לאסוף אותן או ישלם. לא כי ה50 שקל זה העניין. גם בפגישות של סוגי האנשים שמביאים ופלים לפגישה זה אותו דבר. זה להרגיש שהוא נותן לי.

אז כמו שאני יודע שכשאומרים לי שגברים זה שכל, אז מותר לי להיות רגיש. והכל טוב. מי יותר ומי פחות.. ועדיין - המשפט הזה ברור לכולם.

אז אני גם יודע, שכשאומרים לי שגבר הוא משפיע ומוביל, מותר לי גם להקשיב לאשתי, מותר לה גם להביע דעה חולקת. ולפרנס. ועדיין - ברור להרבה אנשים שהנקודה שהם מחפשים היא אותה נקודה. שהיא מחפשת מישהו שתרגיש בטוחה.

חוץ מזה, שוב - מה אתה כשאתה כותב את המאמר הזה בעתיון הזה, מה בא להגיד לאנשים? תפסיקו לחפש את מה שעושה לכם את זה..? פשוט תפתח את העינים ותראה שאתה טועה...

וזה בסדר שאתה פחות מחפש משהו כזה, בדיוק כמו שזה בסדר שאני רגיש מאוד ובכיין. אבל אני יודע שלא כולם בוכים כמוני. ואני לא מרגיש רע עם זה. אז כנ"ל כאן.

גם נראלי זה היה די ברור (למי שמכיר אותי) שאני לא אסכים עם המאמר הזה... לדעתי המניע הנסתר (כי המניע הגלוי הוא די ברור. דייטים. גם ברור שזה המניע העיקרי..) זה תפיסת עולם שאני לא מסכים איתה ככ, ומתוכה לכתוב את הכל, ואז לבוא ולשנות את העולם.. לא תודה.

לסטראוטיפים, ולא קשובים מספיק למה שמתאים להם עצמם ולצד השני בקשר.

עלולה להיות בעיה יותר חמורה, אם אנשים יכפיפו את עצמם לעקרון השיוויון ולאיסור להיות מיושן ופרימיטיבי, וכך יחנקו את הצרכים הרגשיים שלהם ושל הצד השני.

כי בפועל זה רחוק מהמציאות (לפחות שלי, אומרת את דעתי אז לא לכעוס)

לגבי אסיפות הורים : הייתם בכאלה? כי הנשים הרבה יותר מעורבות .

כל מה שהולך לגבר נשכח . 

אז בחינוך עדיין 90 אחוז האישה מובילה 

ההבדל היחיד היום בין פעם ..

שהיום לאישה אין הפסקה , היא חייבת ללד חייבת לעבוד ..

היא צריכה להיות גם גבר וגם אישה..

אם את בכיינית את ילדה , ואת את עובדת קשה מידי את מזניחה את הילדים, קשוחה (; אישה קשה.

ואם את בבית ומשקיעה בילדים .. .תתקדמי 2024

בקיצור 

תהיו מאושרים .. ותתנו לאישה שלכם כי היא מלכה . ומנסה לגנגל בכל העולמות

וגבר שמרגיש שהאישה שלו לא מעריכה אותו מכבדת אוהבת רגישה אליו ואכפתית..

אז שיחפש מישהי אחרת.

כתבת כמה דברים נכונים

אם תעברי ותשפרי את זה יותר

זה יכול להיות ממש טוב

בודאי שארצה להיות מעורב בחינוך של הילדים שלי. לא רוצה לעשות עם זה תחרות עם האישה אבל זה נראה לי הכי בסיסי שבעולם. הילדים שלי הדבר הכי חשוב לי בחיים והחינוך שלהם הוא כמעט הכי חשוב לי. איך יכול להיות שאבא לא יהיה מעורב??

וגם לא רוצה שאשתי תהיה בעומס מטורף כי יש לה או לחברה שלה ציפייה שהיא תהיה עם עומס פסיכי בגלל שהיא אישה

והוא לא קיים

דיברנו על זה כבר שנסכים לא להסכים

כתב אותו... אז אולי הוא המציא אותו. אולי שנינו.

בכל אופן - את חושבת שלא יכול להיות דבר כזה? אולי קיים כזה ולא מכירה? את חושבת שהמציאות הקיימת אידיאלית וצריך להשאיר אותה? אם כן, אשמח לשמוע למה... אם לא רוצה לשתף גם הכי לגיטימי שיש.

בכל אופן ברור לי שלא תמיד אני אסכים שאני כותב פה בפורום ואני שמח לשמוע דעות שונות כדי לקבל מהם. לדבר עם אנשים שאני מסכים איתם זה משעמם. כל הכיף לדבר עם אנשים עם דעה שונה משלי.

עיקר מה שבאתי להגיד בהודעה הקודמת שאכפת לי מחינוך ילדי וארצה להיות מעורב וזה נראה לי מתבקש מכל הורה בין אם אבא או אמא. ושלא נוח לי שאשתי לעתיד תהיה בעומס בגלל שאני בעבודה כל היום, זה לא טוב לדעתך?

ונכון וקיים וישר ונאמן ואהוב וחביב

ונעים ונורא ומתקן

ומקובל הדבר הזה עלינו

ובתור מישהי שאין לה אומץ להתחיל לדבר עם אנשים(לא משנה מאיזו סיבה) אני מאוד מעריכה כל אדם שיעשה את זה(אם תשאלו את בעלי הוא יגיד שאני התחלתי איתו אבל אל תאמינו לכל מה שאומרים לכם)

וחושבת שיש כאן נקודות מסוימות שצריך לחשוב עליהם, אבל עם הרבה מהתוכן אני לא מסכימה, ודברים שהוא כותב כנורמות זה לא מה שאני מכירה (דוגמה בולטת: הוא כתב, "רק לנשים מותר להיפרד בהודעה" - ומדיונים חוזרים ונשנים כאן ראינו שאין חלוקה בין המינים לגבי היחס להיפרדות בהודעה.).

4-5 נפרדו ממני בהודעה

אחת

אחרי שיום קודם מדברים

והיא אומרת אני מחכה כבר להפגש

והנה בבוקר..

ואחת שהגיע משדכן, השדכן אמר הסכימה

נתן את המספר שלה

דיברנו, בשיחה, ביקשה מספרים לבירור

לקח לה 2-3 ימים לברר להרים טלפון

אח"כ כתבה בהודעה "עמוס לי, לא פנויה לקשר"

הקיצור מבחינתי זה תכונה נשית נפוצה ביותר

עד שלא יוכח לי אחרת בהתנהגות שלהן

על סמך מה אני אשנה את דעתי?

על סמך פורום שמתיפיפים בו וכל אחד רוצה להראות

כמה הוא לטובת הנשים בלה-בלה?

תביאו לי אשה יציבה בדעתה

שלא עושה מה שבא לה כל שניה על פי אינטואיציות

ואני משנה את דעתי תוך חצי שעה

אני בן־אדם שלא יודע לדבר בטלפון. המעסיק שלי העיר לי כמה פעמים שאני לא מספיק נחמד ללקוחות, לא מספיק מפתח שיחה, לא מספיק לבבי, חביבי אין מה לעשות. אורך שיחת הטלפון הממוצעת שלי עומדת על 10 שניות בערך מתוכן 100% זה ביזנס. ככה אני עם כולם. וככה אני אהיה גם אחרי החתונה. אז למה בדיוק צריך להתקשר בשביל להיפרד?

בהודעות אני יכול להיות הרבה יותר לבבי ורך (אם אני מנסה), יש לי זמן להתנסח, פחות "אההה", בדיבור רגיל כל הזמן נקטע לי חוט המחשבה, בקיצור סתם קדר שאני לא יודע מאיפה הוא בא.

מה כתבו שם אנשים.

אז ברור שמבחינתך זה נפוץ יותר אצל נשים...

גם ממני יש גברים שנפרדו בהודעה (ובניגוד אליך - אני מדברת על אחרי שנפגשנו פיזית, לא לפני). גם לי היו גברים שאמרו כן ואז אמרו שהם עמוסים ולא פנויים לקשר.

האם זה הוכחה שזה יותר או פחות אצל גברים או נשים?

תראה,

אני לא מנסה להוכיח לך כלום. אבל אני חושבת שהגישה שלך לא בריאה. אתה יוצא מנקודת הנחה שכל הנשים הן X,Y,Z כל עוד לא יוכח אחרת, ואני חושבת שהסטיגמות האלה - גם אם הן נמצאות בכל אחת מהנשים שפגשת - הן סטיגמות, וצריך להתייחס אליהן ככאלה.

אני לא חושבת שאנשים נמצאים פה בפורום כדי להתהדר ביחס כזה או אחר.

אני חושבת שאנשים נמצאים פה כי זה במה שמאפשרת לפרוק, לשתף, להתייעץ, לשאול, להתחזק מאנשים אחרים שנמצאים איתם באותה הסירה. אני לא חושבת שיש פה תמימות דעים בכל נושא ובכל עניין, וזה נהדר בעיני. אני רואה שרוב (אם לא כל) הנשים כאן יציבות בדעתן, בוגרות (=לא פועלות על פי מה שבא להן כל שנייה).

והנה לגבי להיפרד בהודעה, אני לא חושבת שיש כאן קו ברור שמפריד בין גברים לנשים:

זה ממש גרוע לחתוך בהודעה אחרי פעם אחת? - לקראת נישואין וזוגיות

אף פעם לא להפרד בהודעה - לקראת נישואין וזוגיות

מוסיף שאח"כ יצא לי להציע לה חבר שלי והם יצאו חודשיים.

אם הייתי נפרד ממנה בהודעה לא הייתי חושב להציע לה ולא נראה לי שהיא היתה רוצה לשמוע ממני.

בחודש האחרון, מה שאמרתי,

בכללי לפני פגישות,

אחת אחרי שנפגשנו פעמיים.

נפרדה ממך ישירות ואמרה לך שזה פחות מתאים?

אני מצטרפת למה ש @לגיטימי? אמרה. אי אפשר לפתח את התפיסה שלך על 50% המין האנושי על בסיס אנקדוטות אישיות וסטיגמות.

על סמך מה קבעת את הדעה המוצקה הזאת שאתה כל כך לא מוכן לשנות?

5 בנות בודדות?

אפילו אם נתייחס לכל היסטוריית הדייטים שלך, בסך הכל מדובר בכמה עשרות (או חס וחלילה מאות) בנות. אפילו לא עשירית האחוז מכלל המין הנשי.

ומבחינה פרקטית- איך אתה מתכוון לפתח קשר עם בחורה, אם אתה שבוי במחשבה ש״אין אישה יציבה בדעתה שלא עושה מה שבא לה כל שניה על פי אינטואיציות״?

באמת בחיים שלך לא פגשת מישהי שכלתנית, או אפילו סתם מישהי שלא התנהגה כמו דמות במערכון שוביניסטי? באמת?

www.Mesora.org

אופים אצלינו "חלת לא מפתח".

נראה לי שאם בודקים וחוקרים, אפשר יהיה לערער על מנהגים רבים.  

איך התחילו ללבוש שטריימלים?

יש כמה קונספירציות. האחת טוענת כי העשירים היו נוהגים להוסיף לכובע הרגיל שלהם פרווה מהודרת ומכאן זה התגלגל לשטריימל. השנייה טוענת כי בזמן הצאר הרוסי הוא ציווה על היהודים ללבוש זנב של חיה טמאה על מנת להשפיל אותם ואנחנו היהודים, עם האידיישע קאפ שלנו, הפכנו את הגזירה ממשפילה למהודרת.

עוד קונספירציה מעניינת שקשורה לחסידות גור: הצאר הורה ליהודים לא לחבוש כיפה, להסתיר את הפאות שלהם ולהכניס את הגרביים במכנסיים. בצר להם, חבשו על ראשם כובע המסתיר את הכיפה והפיאות. אומרים כי המנהג עם הגרביים נשאר מאז ועד היום כמו גם המנהג עם השטריימל.

קונספירציה אחרונה, הכי הגיונית ופשוטה: ברוסיה היה קר. הגויים חבשו כובע צמר מחמם והיהודים עטפו את הכיפה בפרווה ומשם זה התגלגל.

ולהבדיל אלף אלפי הבדלות - סוכת אבלים וסעודות במהלך השבעה?

מי למד ממי? אולי היהודים מהשכנים המוסלמיים שבקרבם חיו?

שהרי אצל האשכנזים המנהגים בשבעה די שונים.  

אאלט, מבחינה הלכתית יש הבדל בין מנהגים דתיים של הגוים, לבין מנהגים אחרים.

בשטריימל אין מימד דתי ברוסיה הצארית. באפיית לחם בצורה של סמל נוצרי, יש.

אלא האם יש לדבר הזה טעם, ואם אין טעם אז אסור לנו לנהוג בו. כך לפחות לדעת רוב הפוסקים, למעט הר"ן והגר"א. וכל הפוסקים האחרים חלוקים עליהם.

לכן הורו לפי זה שמותר לעמוד בצפירה בימי הזיכרון, שאע"פ שזה מנהג שמעולם לא נשמע בעם ישראל, ממ יש טעם למנהג כזה, לחלוק כבוד לגויים.

מחיפוש קצר בגוגל ראיתי שהאוהב ישראל הביא את המנהג הזה, וכתב לו טעם (!) ומנהג ישראל תורה הוא.

--

עכשיו ראיתי שר' אשר וייס במנחת אשר על פסח ושבועות דן בעניין שטיחת עשבים בבית כנסת - שגם זה בדיוק אותה סוגיא. שהגר"א אסר ולרוב הפוסקים מותר. ובסוף הוא כותב שזה אותו דבר בעניין החלה בצורת מפתח, ולכן אי אפשר להגיד שזה אסור. ועוד הוסיף - שאם זה מנהג שכבר החזיקו בו ישראל - בכלל אין שום צד לומר שהוא אסור.

יוצא למסקנה: שמי שמטעמים הלכתיים מקפיד שלא לשטוח עצים בבית הכנסת בשבועות, וסובר שיש איסור לעמוד בצפירה מדין חוקות הגויים - יכול להגיד את זה גם על חלת מפתח. והאמת - שאולי גם זה לא, כי זה מנהג שעמ"י נוהג בו דורות על גבי דורות לעומת עמידה בצפירה.

מנהג שמקורו דתי ומסיבה דתית - אסור לכל הדעות

מנהג שמקורו בהגיון ואין לו קשר לדת - מותר לכל הדעות (למשל - להחזיק סכין ביד ימין ומזלג בשמאל)

המחלוקת היא לגבי מנהגים שאין להם טעם ידוע, וזה כולל את העמידה בצפירה, *לפי דעת האוסרים* (כלומר כדי לאסור צריך 1 להחליט שאין בזה טעם 2 להחמיר במחלוקת)

אכן הסברה של ר' אשר ווייס, לפיה מנהג שהתקבל מותר להמשיך אותו, יש בה הגיון

דוגמאות למנהגי גויים שמבוססים על עבודה זרה, שהסברה הזאת תתיר אותם:

נר על עוגת יום הולדת (ואולי העוגה עצמה)

לגעת בעץ נגד עין הרע

ולפי המאמר שהביאה @לגיטימי? , חלת מפתח

לא זכור לי כרגע מנהגי עבודה זרה נפוצים אחרים, אני בטוח שיש

לגבי "דורות על דורות" שהמנהג קיים, אני קצת מפקפק מתי המנהג התחיל. 250 שנה זה לא ממש המון.

לגבי זה שהוא כתב למנהג טעם - זה לא כל כך טעם אלא הסבר בדיעבד

אולי אתה באמת צודק.. לא יודע..

אגב, ר' אשר וייס לא אמר את זה מעצמו. הוא הביא שות חתס ושות בית שערים שכך כותבים.

על מנהג של 250 שנה אני הייתי אומר מדורי דורות.

על מנהג כזה ודאי שגם לא הייתי אומר נגדו סב"ל. ומחיל עליו כל דיני "מנהג" שקיימים.

אני לא רואה סיבה לחלק בין לתת טעם למנהג לבין הסבר בדיעבד. העניין הוא שיש סיבה למה אני היום בא להכין חלת מפתח. אם לא יהיה סיבה - אז זה יהיה חוקות הגויים. כל עוד יש לי סיבה אם שואלים אותי למה אני עושה את זה - זה לא חוקות הגויים. וזה נכון גם אם אני לא מכיר את הטעם כי אני עם הארץ או משהו.. אלא רק העובדה שיש טעם כזה.

נראה לי שהמעמד של מנהג איננו תלוי רק בעתיקותו, אלא גם בתפוצה שלו, ובחשיבות שייחסו לו.

כמדומני שב20-30 השנים האחרונות התפוצה והמעמד של 'חלת מפתח' עלו מאוד, ושרוב הנוהגים בה, לפחות בציבור הדת"ל, אמצו את המנהג מהסביבה ולא ממסורת משפחתם.

אבל ייתכן מאוד, שצריך לשים לב, כאשר נוהגים את המנהג כיום, את מי מנסים לחקות, ולאיזה טעמים מקשרים את המנהג.

לגבי חלת מפתח, נראה לי ברור מאוד, שהנוהגים בכך כיום, מקשרים את עצמם ליהודים שנהגו כך, בהקשר יהודי, ולטעמים שנכתבו על כך בספרי חסידות וכדו' ואין להם שום עניין להיות דומים לאיזה שהוא גוי, ואם יש גויים שנוהגים כך מטעמים מפוקפקים, זה מבחינתם רק גורע ולא מוסיף.

יש דברים שיש יותר מה להתלבט לגביהם.

כל אחד עושה מה בא לו

יש כאלה שמייעצים שלא לעשות ככה

ויש כאלה שמייעצים לעשות דווקא ככה

וכל צד נותן נימוקים באמת יפים וטובים

אבל תכלס

בסוף כל צד עושה את זה לא בגלל הנימוקים, אלא כי זה מה שהם רוצים🤷

זה מאוד תלוי על מי מדובר ואיפה הוא גדל.

הציבור הדת"ל בעיני שונה בעניין הזה מהציבור החרדי, שם לעדות יש הרבה יותר מקום.

יש אנשים שהזהות העדתית חשובה להם. יש אנשים שגדלו במקומות בהם לא היה ערבוב גדול בין העדות.

אבל אני חושבת שרוב הציבור הדת"ל "מעורבב" מבחינת עדות - כלומר, חיים בערבוביה, מכירים מנהגים, נוסח, מנגינות של העדות האחרות וכו' - וכמובן מתחתנים בינהם.

מבחינה סטיגמתית, לאנשים יש תפיסות מסוימות איך צריך להיות אדם מעדה X ואיך צריכה להיות אישה מעדה Y. אבל כמו כל סטיגמה, אנחנו יודעים שזה לא בדיוק נכון, ואתה יכול להיות שייך לעדה X אבל שבכלל מבחינת האופי הסטיגמות שלך יהיו יותר Y.

ההשלכה המעשית של נישואין בין עדות זה ההבדלים בפסיקות ההלכתיות השונות. מעבר לזה אי אפשר לדעת, כי זה ממש תלוי מי האדם.

לדעתי, בזוגיות תמיד יש פערים, מעצם ההגדרה שמדובר בשני אנשים שונים. פער עדתי (שיכול להיות גם תרבותי\מנטלי) זה משהו שבהחלט יכול להיות לחלק מהאנשים גדול מידי, פער שהם לא ירצו להתמודד איתו - אבל בגלל שאנחנו חיים בסה"כ בתרבות די דומה, צריך לבדוק בכל פעם האם באמת יש כאן פער או שאנחנו מדביקים סטיגמות על אדם.

מה שמשפיע הוא בעיקר האופי שמתאים(אחרי המציאת חן).

סתם לדוגמת הסטראוטיפ- יצא לי לפגוש ספרדיות שהן הרבה יותר קרירות מכמה אשכנזיות שהיו חמימות מאוד, בניגוד למה שנהוג לחשוב….אז הכל אופי ואיך גדלת…

אם כבר רוב השוני אולי נופל במנהגים או בהלכות ואני יודע שזה יותר מהותי בקרב החרדים…אבל בשאר, לא ממש. כולנו יהודים ישראלים, לדעתי הבידול המיותר.

בסוף אשכנזיוּת וספרדיוּת זה לא "גזע" זה יותר עניין של חינוך, תרבות כו'.

לצורך העניין חוצניקים מארה"ב הם אשכנזים, וגם אני אשכנזי, אבל לרוב אני ארגיש פער תרבותי די גדול, לעומת מרוקאים ותימנים שלמדתי איתם בישיבה.

כך גם לענייננו אני חושב שזה פחות עניין של עדה (אולי מלבד טעם חיצוני למי שרלוונטי לו) אלא התרבות שבה האדם גדל, תרבות זה לא לחגוג מימונה או לא לאכול קטניות בפסח, בהרבה מקרים ה"תרבות" הספרדית של הבחורה מסתכמת ב"חינה" ושירים מזרחיים בשולחן שבת, ומכל בחינה אחרת היא "ישראלית"

בחברה החרדית לדעתי זה סתם סטיגמות (שאולי נובעות מהאופי הטכני של הבירורים), הפער בין חרדי ליטאי ממוצע (לא הרדקור) לבין חרדי ספרדי ממוצע (לא ריאקציונרי) הוא לא כזה גדול, לעומת הפער בין ליטאים לחסידים

בקיצור עדות כן יכולות להיות פקטור ככל שהן מייצגות את ה"ציבור" ממנו בא אותו בן־אדם (ובמה מסתכם אותו "ציבור", האם זה ממש בהלך מחשבתי ותרבותי או רק מנהגים)

אבל לרוב לרוב אני לא חושב שזאת השתייכות קבוצתית משמעותית לעומת נניח דת"ל מול חרד"ל, קו מול גוש

כדי להשתפר במשהו צריך לקבל את המקום הנוכחי שנמצאים בו, בלי להתכחש אליו. לתת לו נוכחות, אפילו לתת לו כבוד מסויים.

לענ"ד, רק מי שבאמת נותן מקום להרגלים הרעים שלו, יכול שנות אותם.

אישה רוצה גבר, ק"ו שהגבר רוצה להיות גבר.

גבר זה לא מי שכל ההרגלים שלו טובים. 

גבר זה מי שנלחם בהרגלים שלו. מי שמקבל את עצמו וחושב לטווח ארוך איך הוא עולה במסילה, גם אם זה לאט לאט, יש לו סבלנות לכך.

אל תחשוב שזה הכל או כלום.

שאם קמת שבוע לתפילה אתה מלך העולם ואם לא קמת יום אתה לא שווה כלום.

דוגמא לחינוך זה מלחמה בתחום המידות וההרגלים, זאת הדוגמא הכי טובה שיכולה להיות לילדים ולאישה ולסביבה כולה.

אתה חושב שאתה יכול להיות מוכן למסע כזה?

(מסע שקודם כל בשבילך..)

והאמת.. אני חושב שגם היא תתחבר לזה.. לא?

נכון, היא מצפה ממך ליותר. אבל גם אתה מצפה מעצמך ליותר!

כשאני קורא את מה שכתבת פה.. אני לא יכול שלא להתחבר ולהגיד.. וואו. הוא רוצה להשתפר.

אז אתה לא חושב שגם היא תבין את זה..? שגם היא תתחבר?

ושיהיה ברור, אין פה הצדקה לשום דבר. אתה חייב להמשיך להיות הכי טוב שאתה מסוגל. בשביל עצמך!

אל תשאף אף פעם ללהיות בינוני. תשאף הכי גבוה. כל הזמן. כל מה שאתה מסוגל.

וברור שאתה מסוגל להצליח את הקושי הזה שיש מולך..

אבל אולי.. אולי.. כדאי להרגיע עם הפחד שמא היא תיפרד ממך. ופשוט להתרכז בעיקר.

העיקר הוא להתקדם בעבודת ה'. ובמקרה שלך - גם להתקדם בקשר שלכם..

אתה נשמע אחלה בן אדם

ונשמע שאתה בדיוק מה שהיא רוצה(אני מקווה)

אדם שרוצה כמוך וחושב ומצטער ויודע שיש לו דרך לתקן (אבל יודע מה ולמה) זה כל כך הרבה! אתה ממש בדרך למי שאתה רוצה להיות. לא רק בשבילה אלא בשבילך!

תזכור שה׳ רוצה את הדרך! ״שבע יפול צדיק וקם״ - הצדיק הוא זה שנלחם, נופל וקם, מודע לנפילה ולזה שהוא צריך לתקן - וקם לתקן כל פעם מחדש ! ולא רק פעם אחת ! שבע! כמה פעמים ולא קצת… הגיבור שכובש את יצרו הוא זה שכובש פעם אחר פעם והכוונה והדרך, למרות הנפילות או חוסר בעשייה, היא נחשבת הרבה בעיני ה׳!

בקיצור תחזיק מעצמך ותמשיך להיות מודע. תקום על הרגליים תעבוד ותתקן. וה׳ יהיה בעזרך ויעזור לך גם להגשים! ואולי היא בדיוק העזרה והמוטיבציה שה׳ נותן לך על מנת להגשים… אז אל תכעס! ההיפך! תשמח אחי הצדיק! 

אל תספור ימים שלא הצלחת, תספור ימים שכן הצלחת ולאט לאט זה יצטבר ויהפוך להרגל ולשינוי - תסתכל על הטוב ותיהיה מודע לרע ותתקן.

המון בהצלחה והלוואי והיא המיועדת! ובהצלחה בקרב

 נשמע שזה רצון שיוביל לעשייה.. מניסיון שלי גם לי היו דברים שאמרתי לעצמי שהם לא סבבה וכו' והיה לי (ועדיין) קשה ממש (!)  לעבוד עליהם, אבל כשהגעתי להבנה שאף אחד לא יעשה את זה בשבילי, לא אחרים ולא הזמן אלא רק החלטה שלי ועבודה קשה, ואם אני לא אשתפר אני לא אוכל להגיד על עצמי בפגישות שאני x, y  וכו', שם באמת התחלתי לקחת את עצמי בידיים..

מה שחשוב זה להחליט שמפסיקים עם הרגלים לא טובים ויהי מה.. ואם רק בדיעבד בדיעבד קרה שנכשלת במה שאתה עובד עליו, זה לא צריך לייאש אותך.. להמשיך לנסות..

בהצלחה רבה!

אגב.. אם בחור היה מסובב אותי היה לי פחות נעים לדעת על זה אבל אם הייתי יודעת שיש לו קושי והוא ממש בכיוון חיובי עם רצון וגם השתדלות להצליח- כנראה הייתי נותנת הזדמנות.. לדעתי כדאי לבוא 'שקופים' או נגיד אמיתיים לפגישות.. בלי הסתרות, זה רק ייסחב וייסחב.. ובמקביל תעבוד על זה בשביל עצמך קודם כל וגם בשביל שתוכל להסתכל אחורה ולומר 'אני כבר לא שם'....

האם אתה חש שאתה עדיין במצב שבו אתה "מציג את עצמך"?

בקשר כזה ארוך ומשמעותי, בעיני זו כבר לא היכרות בסיסים, אלא היכרות יותר עמוקה.

אבל נראה שאתה חושש מעומק מסוים, כי פתיחות בעיניך תוביל לפרידה, כי היא בטח לא תסכים להמשיך את הקשר לו היא היתה יודעת עליך דברים מסוימים.

אני לא חושבת שהפתרון זה לחכות עוד.

מה האלטרנטיבה?

אתה טוען שהאופציה היחידה היא שאתה תשתפר, להראות לה שאתה שווה משהו, שאתה צדיק כמו שהבטיחו לה.

לדעתי, זאת לא הגישה הנכונה.

אני חושבת שאנחנו צריכים כל החיים להשתפר, בלי קשר למצב הזוגי שלנו.

כל עוד לא שיקרת לה לגביך, היא למדה להכיר אותך איך שאתה.

אני לא חושבת שיש בני אדם מושלמים, ולכן אני גם לא חושבת שהיא חושבת שאתה מושלם. היא יודעת שיש לך חסרונות. מהם בדיוק - אולי לא, אבל בוודאות יש לך חסרונות.

אני לא חושבת שרק אנשים ללא חסרונות מתחתנים, בעיקר כי אין אנשים כאלה. אני לא חושבת שיש דרגה מסוימת של בן אדם למקום או בן אדם לחברו שרק מעליה בני אדם מתחתנים.

מה שאני חושבת שנכון לעשות, זה לשתף אותה - בשלב הזה לא בפרטים של הדברים המסוימים שלדעתך ירתיעו אותה, אלא לדבר על זה שיש לך דברים שקשה לך לשתף איתה. להגיד לה שאתה חושש שהיא רואה איתך יותר בשאיפות שלך ופחות בהווה שלך. שאתה שואף להתקדם - אבל יש דברים מסוימים שאתה עוד מתקשה איתם. יש לך עוד התמודדיות.

ולראות איך היא מגיבה לזה. לך תדע, אולי היא תשתף אותך גם בקשיים והתמודדיות שלך? אולי גם היא מרגישה שהצדיקות שלה לא לגמרי אמתית?

בסופו של דבר אתה שואף לבנות איתה זוגיות, ובעיני המבט האישי הזה, בין אם הוא אמת ובין אם שפיטה לחומרה - הוא מרכיב חיוני בזוגיות. זה אתה. זה מי שאתה. ובעיני, לכל זוג יש דברים שמפריעים בבן הזוג השני. בן הזוג לא אמור להיות ללא פגמים. ברור לי שבבוא היום יש דברים שישגעו אותי, שיעצבנו אותי, שלא אסכים איתם - אבל זה חלק מעסקת החבילה.

זה נשמע שאתה מרגיש שאתה אקיטיבית מסתיר ממנה - איך אתה היית מרגיש אם המצב היה הפוך?

מציעה לך גם לשתף מישהו בעולם האמיתי בהתלבטות שלך. לדבר איתו על העניין - מישהו שיש לו ניסיון חיים או איש מקצוע, שיתנו לך מבט וכלים שיעזרו לך.

עבר עריכה על ידי אחו בתאריך כ"ה בניסן תשפ"ד 14:19

תראה דבר ראשון לגבי מה שאמרת שיש דברים שאם היא הייתה יודעת היא הייתה חותכת אותך. איך אתה יודע? זה מזכיר לי שלפני איזה כמה זמן אחי יצא עם איזו בחורה, ודיבר איתי על זה שהוא שוקל להיפרד ממנה, כי הוא ממש עסוק והוא מרגיש שהוא לא מעניק לה את מה שהיא צריכה ושלא יהיה לה טוב איתו, כו' כו', וזה היה ברור כשמש שזה סתם דמיונות כי היא ממש לא חשבה ככה. זה לא כזה טוב לנחש מה הצד השני חושב או יחשוב.

כמובן אם רוצים לדבר על זה אז צריך לדעת איך, ואגב זה גם בירור של היחס של עצמנו אלינו. אם תגיד לה, שמעי וואי אני נכשל בלי סוף אני כולי איכס מתועב משוקץ ב־rock bottom ואפילו ר' נחמן לא יעזור לי, אז כן זה יכול להפחיד קצת. אבל מה שמפחיד זה לאו דווקא המצב עצמו אלא הגישה השלילית, שנאה עצמית, בקיצור היחס שלך אל עצמך שגם אותו צריך לברר, לא "לקבל את עצמנו כמו שאנחנו" אבל כן להתייחס אל עצמנו בכבוד ובסבלנות כו'. ויודע מה? גם זה לא מוכרח בכלל. סתם דמיין לעצמך, שבפגישה הבאה היא אומרת לך, שמע, אנונימי בלנ"ו, אתה יודע, הסתרתי את זה ממך בהתחלה, אבל אני מרגישה שאני מוכרחת לספר לך, *מתחילה לבכות קצת*, בלה בלה בלה מספרת לך על כמה שהיא מתמודדת עם XYZ כמה היא ב־rock bottom ומיואשת, יכול מאוד להיות שהתגובה הטבעית שלך תהיה לנחם אותה, לומר לה שאתה מבין אותה, שאתה לא חושב שהיא בן־אדם רע, שאולי גם תוכלו לעזור אחד לשני בהתמודדויות שלכם, כו' כו' כו'.

עכשיו OK נניח באמת היא תחליט שזה לא בשבילה. או שהיא צריכה מישהו ברמה רוחנית גבוהה מאוד, או שהיא צריכה מישהו יציב שלא נמצא עכשיו בהתמודדויות ובירורים... מה נותן לך את הזכות לבלף אותה? זה שאתה ביישן? או שאתה מפחד להיפרד ממנה? מוזמנים כולם כאן להרביץ לי אבל לדייטים יוצאים לשם שמיים, כדי לעשות את הדבר הנכון, לא משיקולים של כמה תכאב לי הפרידה געוואלד.

באשר לשיפור עצמי: מן־הסתם שיפור עצמי זה לא משהו רע אבל צריך להכיר במגבלות של זה. זה לוקח הרבה זמן לשנות הרגלים. זה לוקח המון זמן ליצור הרגלים חדשים. ולוקח גם הרבה זמן לבחון אותם שהם יציבים. לא חושב שאפשר לבנות את זה תוך חודש־חודשיים. מי שנמצא בבירורים רציניים העצה החד־משמעית שלי עבורו היא פשוט לא לצאת לדייטים נקודה תודה. איך אני יודע? פשוט תפתח את אתר "אקשיבה" תראה עשרות שאלות של אנשים שגררו התמודדויות שלהם לתוך הנישואים ועכשיו בוכים. תחשוב אחי שעוד חודשיים אתה מתחתן, עוד פחות משנה בע"ה אתה צריך כבר לטפל בילדים, לקחת אחריות על המון דברים, אתה באמת צודק אי־אפשר להיכנס לזה מתוך בלגן פנימי.

ברור זה לא אומר שצריך לחכות עד שתהיה הבבא סאלי ואז תצא לדייטים. אבל כן לדעתי צריך לבוא מתוך מקום שההתמודדויות שלך הן בגבולות הסביר והקביל (לפחות מבחינתך, וגם ביחס לאיך הבית שלך ייראה).

עריכה:

רציתי להביא לזה עוד כמה דוגמאות.

תאר לעצמך מישהו שסובל מסכיזופרניה קשה, מתחיל לצאת לדייטים, ועכשיו אוכל סרט איך לספר את זה לבחורה? בסוף הוא אוזר אומץ ואומר, שמעי, רוב היום אני רואה את השטן יושב לי על כתף שמאל ואת יצחק רבין עם הוויסקי על כתף ימין והם לוחשים לי באוזן שהסבתא שגרה ממולי היא נאצית סודית, מאז שהכרתי אותך חשבתי להתחיל לטפל בעצמי אז התחלתי קצת כדורים אבל בינתיים אין התקדמות משמעותית, מה אומרת?

עכשיו נדמיין לעצמנו שאותו אחד עבר תהליך רציני, נמצא פחות או יותר במצב מאוזן, מסביר לה, שמעי, בהתחלה התביישתי לספר אבל עכשיו אני פתוח איתך, יש לי סכיזופרניה, ב"ה זה כבר בטיפול תקופה ארוכה והגענו פחות או יותר לאיזון אבל כן יש לי הזיות מדי פעם, זה קצת משפיע אבל בגדול אני מתפקד בסדר, מה אומרת? (אגב הכרתי מישהי כזאת והיא הייתה אחד האנשים המגניבים ביותר שהכרתי)

או נגיד, אני אישית כרגע עם פסוריאזיס קשה בכל הגוף, תאר לעצמך שאני יוצא ל־10 פגישות עם בגדים ארוכים ומקפיד לא לחשוף מילימטר של פסוריאזיס, בפגישה ה־11 אני בא לבחורה אומר לה שמעי אני התביישתי עד עכשיו אבל קבלי מה הולך לי על היד, נראה לך זה הכל, 60% מהגוף שלי מכוסה משהו מפחיד, גורם לעייפות קיצונית, כן התחלתי טיפול אבל כנראה ייקח עוד איזה שנה עד לתוצאות מלאות... אז OK או שהיא תזרום עם זה, או שלא, אבל זאת כבר בעיה שלי

עכשיו נניח אני אבוא אחרי שכבר הגעתי לאיזון פחות או יותר, אבל מה, לא 100%, פה ושם עדיין קצת כתמים קטנים, ואני אסביר לה שזה מה יש וזה לא נורא לא מדבק, יש סיכוי לא רע בכלל שהיא תזרום, יכול להיות שהיא אפילו תחשוב שזה חמוד, יכול להיות גם שזה ירתיע אותה ממש, מה לעשות

בקיצור לאן אני חותר? ככל שיש לך בעיה יותר גדולה, וככל שאתה מציג אותה כגדולה (וכאן חשוב להיות אובייקטיבי, כי אם אתה מייפה, אתה מבלף, ואם אתה מגזים, אתה לא נותן לה לעשות החלטה מושכלת), וככל שהיא לא בטיפול / איזון, זה בעיה

אני מאוד מעריכה את זה שקיבלת את דברי.

הלוואי שתמצא בקרוב מישהי...