פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 68)

אז למה לא לשאול אותו למה הוא לא יודע ולא בטוח?

וגם לשתף אותו על המצב מצידך, יש הבדל בין להלחיץ לבין להביא את עצמך, לא אומר עכשיו לחפור לו או לבוא בביקורת, אבל כן לשתף את מה שאמרת פה ואת החששות והקושי שלך

אם אתם באמת הולכים להתקדם זה משהו שהוא צריך להיות מסוגל להתמודד איתו

ומה שעזר לי זה

(גם היום האמת, בצורה אחרת)

לפרק מה מפחיד או מלחיץ במחשבה על נישואין

ואיך לפרק לאט לאט כל פחד בנפרד

ולהתמודד בהצלחה.

ועצם העצה שאת שומעת ממישהו שמבין אותך, אכפתי, אמפתי, לא שופט ויכול לייעץ ממקום איכותי ומקצועי באמת,

זה מאוד עזר.

אולי הוא חושש מהאחריות של להיות בעל. יש בזה גם צד טוב כי הוא מבין את התפקיד שלו.

אם זו אכן הבעיה, לדעתי תנסי בדרך עקיפה להראות לו יותר שאת סומכת עליו וצריכה אותו (זה שאתם חברים טובים זה מצויין אבל הוא צריך להרגיש יותר מזה), וגם יותר לשדר שכל האחריות על הבית, גם הכלכלית, היא משותפת.

תתפללי גם שה' יתן לו את ההרגשה הנכונה בלב ושישלח לו חבר נשוי שיגיד לו בדיוק את המילים המתאימות שיכנסו לו לשכל וללב וידחפו אותו.

אם לא תבקשי שיגדיר

ותראי אם יכולה ורוצה לעזור בזה אבל באמת או לא

ואם את לא יכולה לעשות כלום נשאר לך להתפלל.

בהצלחה.

בכנות, להתרחק.

סליחה שככה.

אבל גבר שרוצה רוצה.

וגבר שלא יודע אם הוא רוצה כנראה שהוא לא רוצה.

ומגיע לך הכי בעולם שירצו אותך ממששש!

לא מתחתנים בשום דרך אחרת.

זה שהוא רוצה אותך, לא אומר שאין פחד מחתונה.

השאלה ממה נובע חוסר הוודאות. את זה צריך לפרק ולבשוק האם זה פחד ואיך מתגברים עליו או שיש משהו אמיתי. אני מצטרפת להמלצה של נפש חיה לייעוץ.

אשתף שגם בעלי חשש מאוד לפני האירוסין וב"ה צלחנו את זה בעזרת ייעוץ שהלך אליו (בלעדיי). אני לא יכולה ולא רוצה לדמיין את החיים שלי אחרת. 

אבל מצד שני הם בד"כ יותר מבינים את האישה שלהם, מרגישים אותה, קולטים אותה בלי הרבה הסברים.

אפשר גם וגם.

גם להרגיש וגם להוביל.

גם להראות שאתה רוצה, גם לקלוט אותה בלי הרבה הסברים.

אני אפילו לא מבין למה יש לך צורך להפריד את העניין הזה לשני טיפוסים שונים

זה אפילו משתלב לא רע

הוא התכוון שהגברים הרגישים, בדרך כלל יבינו יותר את האישה יקלטו אותה יתחברו אליה, אבל לא בהכרח ידעו איך להביע את זה או להעביר לה את זה וזה יכול להצטייר כאילו הוא לא רוצה או לא מספיק בעניין, וכמו שהוא אמר זה לא אומר שהם פחות רוצים. הם פשוט לא יודעים להביע את זה או חוששים.

אף אחד לא אמר שמי שלא חושש ויודע להוביל וכו' לא מרגיש את האישה. הוא דיבר על הרגישים בפרט, בלי קשר לכל השאר.

אני לא הסכמתי עם ה"בדרך כלל".. 

אלא היא באה לידי ביטוי שהכיוון של הסקאלה שככל שאתה רגשי יותר אתה יותר חושש וכו' 

החלוקה הזאת לא מוכרחת בכלל..

וזה הרושם שלי ממה שפגשתי.

וכמובן שיש גם כאלה שהם גם וגם

שהיא ובעלה נפגשו כמה חודשים טובים עד שהוא הרגיש מספיק מוכן להתקדם לאירוסין. זה היה מדובר ביניהם. היא כבר החליטה, והיה לה קשה לחכות לו. הוא אמר שגם מבחינתו זה מתאים, אבל שהוא צריך זמן. הם נשואים בטוב בערך תשע שנים עם ארבעה ילדים. כך שמה שאת אומרת לא תמיד נכון. 

גם לבעלי היו הרבה ספקות והתלבטויות... ואנחנו נשואים בשמחה שבע שנים. ויש עוד מקרים דומים.

כך שיש מקרים כאלה ויש מקרים כאלה, והפותחת במקום יותר מתאים מאתנו לקלוט ולהבין באיזה מצב מדובר במקרה שלה.

@מאווררלבן, זה מצב שיכול להיות מתסכל מאוד . הרבה סיעתא דשמיא, נחת, שלווה והצלחה!

אפשר להתעניין אם הוא צריך שיחה או שתים עם איש מקצוע 

לדעתי, בגדול :

א. תקשורת טובה, כדי להבין את -הרצון- ואת -החשש-.

ב. ו.או יעוץ עם צד שלישי.

אבל זה רק בהנחה, שהצד השני -באמת- רציני.

איך יודעים (לדעתי) שהצד השני רציני ? -שחשוב- לו לפתור דברים שמפריעים לך. שהוא לא שם את זה בצד ומנסה לטשטש את זה.

1. תראה בעולם חיות בערך 3.95 מיליארד בנות. גם אם תמצא את ה"אחת" מתוך אלף... זה אומר שיש בערך מיליון כמוה. עם כולן אפשר להסתדר ועם כולן צריך להשקיע מאמץ בשביל זה.

הכרתי כל-מיני בנות מעניינות לפני שחזרתי בתשובה ואני יכול לומר לך הגם שהן מאוד שונות זו מזו נראה לי שהייתי יכול להתחתן עם לפחות חצי מהן (לא ביחד מן הסתם) וזה יכול היה להסתדר. לא המשפט הכי רומנטי בעולם... וגם לא הייתי אומר אותו לאשתי לעתיד. אבל ככה זה, אנחנו לא אמורים לחפש איזו שלמות יוצאת מן הכלל. ה"חיבור" 8+ שאתה מדבר עליו זה לא תוצאה של "קליק" או התאמה שטחית (כל מה שקורה בדייטים זאת התאמה שטחית. שהיא גם מאוד חשובה כי אם אין התאמה שטחית זאת בעיה) אלא משהו שנוצר עם השנים אחרי הנישואים.

ניקח דוגמה מבריאות הנפש -> אנשים עם הפרעת אישיות גבולית נוטים להיות מאוד חמים ונעימים בהתחלה ולוקח זמן עד שמכירים את הצדדים הבעייתיים של האופי הזה. מאוד קל להתאהב בהם אבל מאוד מסובך להקים איתם משפחה. זאת סתם דוגמה קיצונית אבל האמת היא שעל זה נופלים חצי מהחילונים. הבחורה מכירה איזה אבדאי רומנטיקן, חושבת שהוא האביר על הסקודה הלבנה, הוא מספר לה שהם נועדו זה לזה, מנגן לה קצת בגיטרה שירי קיטש מזרחיים והנה לך קשר ייחודי ומיוחד שלאמיתו של דבר שווה כקליפת השום.

2. יש לי דעה קצת לא-פופולרית בנושא אבל אני אגיד אותה.

דבר ראשון נשאל שאלה: מה אנחנו באמת צריכים? הרבה אנשים רוצים להיכנס לזוגיות בגלל כל מיני חסכים שהיו להם בילדות, הם רוצים להרגיש חום ואהבה, הם בודדים, יש כאלה שנכנסים לזה בגלל תאוות כאלה ואחרות. בקיצור מתוך מסכנות.

אבל נדמיין לעצמנו לרגע אדם שהוא לא מסכן. מישהו עצמאי וחזק. יש לו עבודה מספקת, יציבות כלכלית, יש לו תחביבים, חברים, לא היו לו שום חסכים בילדות, נתנו לו אהבה וגם חינכו אותו כמו שצריך, יש לו גם עליות ומורדות אבל בסה"כ הוא מרגיש בסדר. למה אדם כזה צריך להתחתן? למה הוא צריך כזה כאב ראש? מה כבר אפשר לתת לו?

ועכשיו שאלה נוספת - מי בעיקר מצווה על פרייה ורבייה? זה שמלא במסכנות וחוסרים ובעיות, או זה שלקח את עצמו בידיים והגיע ליציבות ולא מרגיש שחסר לו משהו? לדעתי השני.

לכן - זאת הגישה האישית שלי - אישה לא צריכה למלא לי שום חוסרים. אם יש לי בעיות אני מוזמן לפתור אותן בעצמי כמו בן-אדם מבוגר. ברור שהיא יכולה להעניק לי תמיכה והרבה מעבר וזה מצוין אבל באמת מה אתה מצפה שבחורה תעשה בשבילך? ג'אגלינג? השאלות שאני שואל את עצמי בעיקר הן: האם יש לי משהו שמפריע בה באופן משמעותי? האם יש איזשהו גורם שיכול לגרום להרבה חיכוך וסטרס וקשה לפתור? אולי היא לא יפה, אולי היא משעממת בטירוף, אולי אנחנו פשוט לא מסוגלים למצוא שפה משותפת, רמה דתית לא מתאימה, אלה בעיות משמעותיות. אבל מעבר לכך מה אני כבר מצפה ממנה שתעשה? מה היא דובון אכפת לי?

דוב שמחה (Funshine Bear) - אוהב לשחק ולספר בדיחות, אך לפעמים שוכח שיש רגעים בחיים בהם צריכים להיות רציניים. צבעו הוא צהוב בהיר והסמל שעל בטנו הוא שמש מחייכת.

חייכנית (Cheer Bear) - דובה שמחה ועליזה אשר משמחת ומעודדת את כולם. צבעה הוא ורוד בהיר והסמל שעל בטנה הוא קשת.

שיתופית (Share Bear) - מסייעת לאנשים ללמוד לחלוק את רכושם עם אחרים. צבעה הוא ארגמן והסמל שעל בטנה הוא שתי סוכריות לב על מקל מוצלבות. בסדרה משנות ה-80 נקראה בעברית "דב כיף".

דוב לב טוב (Tenderheart Bear) - עוזר לכולם להביע את תחושותיהם ולהיות אכפתיים. צבעו הוא חום והסמל שעל בטנו הוא לב גדול ואדום.

דוב לילה טוב (Bedtime Bear) - דוב ישנוני. עוזר לכולם לישון היטב בלילות ולחלום חלומות נעימים. צבעו הוא כחול בהיר והסמל שעל בטנו הוא ירח כחול עם כוכב צהוב.

אם אנחנו יוצאים מהנחת יסוד של "לא מגיע לי כלום" ומאידך גם לא "צריכים" כלום, אז זה פחות משנה אם אשתי תהיה דובת שמחה או דובת לילה טוב ואין לי שום סיבה שבעולם לשקוע במחשבות שאולי עדיף הייתי בוחר את דובת לב טוב. פשוט מודים על הטובה הפשוטה. להיות פשוט זה הכי מיוחד.

3. כנ"ל אין באמת צורך בייחודיות. אשתך לא הולך להיות, מבחינה אובייקטיבית, יותר נפלאה או מיוחדת מכל הנשים בעולם, ההבדל היחיד (והחשוב ביותר!) הוא ההבדל הסובייקטיבי שהולך ונבנה עם הזמן.

לכן לשאלתך אכן אשתך ברמה האובייקטיבית תהיה כנראה ככל הנשים. אם היית נולד באמריקה, אוגנדה או קוריאה הצפונית כנראה גם היית מתחתן ומתאהב פשוט עם מישהי אחרת. ודווקא ה"מקרה" הוא ההשגחה ששמה אותך בדיוק איפה שאתה צריך להיות.

"על ידי מנת גורלנו, נלמוד לדעת, כי יחנכנו ה' כאב רחמן. תם וישר יבוא כל אחד מאתנו בעולם העובר, ראוי ומוכשר לעלות למדרגה גבוהה מעל גבוהה בגודל האדם; כי נולדת בשעה כזאת, במקום כזה ותחת מסבות כאלה וכאלה, מהורים ובחברת אחים כהמה, עם מדת כחות הרוח והגוף ואמצעים חיצוניים, כי תמצא לך מורים, מכירים ואוהבים כאלה, עליך לצייר ברעיונך דמיון נשגב, כי זה הוא גם לך "העדן" אשר שמך ה' בו." [אגרות צפון]

עניין ב' -> גם יצחק וגם יעקב העדיפו אישה יותר מתאימה מאשר זאת הקרובה, אם מבחינת תכונות ועניינים אחרים הרחוקה נראית לך יותר מתאימה אז עדיף

///

מסכת יבמות ס"ג ע"א

רבי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו [אשתו] כי הוה משכח מידי צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה [אם היה מוצא משהו שמוצא חן בעיניה היה מביא לה] אמר ליה רב והא קא מצערא ליה למר א"ל דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא.

תאר לעצמך - ר' חייא הגדול (לא אחד זוכה לתואר כזה), שמסופר עליו שכמעט הביא את המשיח בתפילה שלו עד שהיה צריך דוב שיבריח אותו, שערך את התוספתא ברמה כזאת שכל ברייתא שלא שנה ר' חייא משובשת היא מרוב שהוא ידע אשכרה הכל, שהיה "מסתחבק" עם מלאך המוות, "נתקע" עם אישה קנטרנית ומציקה. ועדיין הוא מוקיר אותה ומשתדל לשמח אותה. ואני חושב שגם הוא חשב שהוא בחר מישהי מיוחדת ולא היה מחליף אותה עם כל הבלגן שהיא הייתה עושה לו.

בסוף בסוף מטרת הנישואים היא הילדים, החינוך, קיום המין האנושי בכלל וקיום עם ישראל בפרט, קיום העניין "כי לא תשכח מפי זרעו" אז יש הרבה מאוד שיקולים קטנים שזה באמת באמת סתם

ושוב אני לא אומר שהפתרון זה "אללה באב אללה" אלא לקחת בפרופורציות ולבוא עם ראש שקול ומפוכח

שעיקר הקשר היא תלוי בבחורה שאיתה אתה יוצר את הקשר.

אישית, אני לא מסכים עם הנחת היסוד הזאת.

יכולה להיות בחורה שאגדיר אותה "מעולה" ויהיה לי קשר מאוד בינוני איתה..

למה?

א' כי אני חלק מהקשר, אולי זה משהו בי שהקשר בינוני.

ב' קשר מתפתח תלוי בחוויות חיוביות שצוברים ביחד. זה מתנת שמים, זה לא משהו שנוצר רק בגלל שהיא "בחורה טובה".

בעצם העיקר בכל הסיפור הזה הוא לא הבחורה, אלא הקשר המשותף איתה.

למה צריך ייחודיות בקשר? מי אמר שקשר טוב הוא קשר 'מיוחד'?

אם פשוט טוב לי בקשר? אני צריך שהוא יהיה מיוחד ושלא היה קשר כמוהו ולא יהיה קשר כמוהו אחריו? לא.

יש על זה אמירה יפה של הרב שטיינזלץ - הרב עדין שטיינזלץ - סיפורים וזיכרונות לעילוי נשמתו | Facebook

וכמו שאחו כתב, זה מתחבר לתפיסת האחת.

מה שיהפוך את אשתך להיות שונה מכל הנשים - זה העובדה שהתחתנת איתה. זה שבחרתם לבנות יחד זוגיות.

תמיד תוכל למצוא מישהי שאובייקטיבית יותר ממנה - יותר טובה, יותר נפלאה, יותר יפה, יותר מוצאת חן, יותר חכמה, יותר מסודרת, יותר רגישה וכו' וכו'.

אבל האם אתה מחפש להתחתן עם *הכי* בכל התחומים?

יותר מזה, אני לא חושבת שיש מישהי מדויקת עבורך. החיים זה לא לחיות באושר ובעושר אחרי ההיכרות. ההיכרות היא רק שלב ראשוני, צעד בדרך. כן, יכולת להכיר הרבה מאוד נשים, ולבנות עם הרבה מהן זוגיות טובה, יציבה, מאושרת. אין רק אחת מדויקת וכל השאר הן טעות.

את הדיוק, את הייחודיות - יוצרים יחד בזוגיות שבונים. ובגלל זה שאתם יוצרים משהו יחד, כל השאר כבר לא רלוונטיות. למרות שהיה שם פוטנציאל, לא מימשתם אותו, ולכן זה כבר לא רלוונטי. עוצמת החיבור בינך לבין מישהי זה לא גזירה מלמעלה, זה משהו שאפשר לעבוד עליו ולשפר אותו.

אין כזה דבר "אישה ככל הנשים". כל אישה (וכל איש) הוא שונה ומיוחד.

יש לי שאלה אליך בנושא הזה, האם היו לך את החששות האלה גם בדברים אחרים בחייך? נגיד בבחירת ישיבה? ואולי גם בדברים פשוטים יותר, נגיד בבחירה מה לאכול?

יש פתגם שאומר שהטוב מאוד הוא האויב של הטוב - ונראה לי שאתה שואף לאיזשהו זוגיות אידיאלית, בלי לעבור את הקשיים והמהמורות שבדרך שבונות אותה - ולכן אתה מפחד להיאחז בטוב הנוכח.

אז כן, ב"ה יש הרבה מאוד נשים שאיתן אתה יכול לצאת למסע הזוגי. לדעתי, מעבר לדברים המהותיים שקשורים לזוגיות, צריך לתת משקל גם לנתונים המקריים שעליהם דיברת. המעטפת הטכנית בעיני יכולה לתרום הרבה לקשר. בהנחה שמבחינת הנתונים האחרים זה היינו הך בשבילך, לא רואה שום פסול בלהעדיף מישהי שגרה קרוב אליך לעומת מישהי במרחק שעתיים נסיעה.

הזוגות, וחלק מזה זה לראות באשתך משהו מיוחד מה שלא בשאר הנשים.

אבל זה תהליך.

ומה זה משנה אם במקרה תהיו זהים לזוג אחר בקצה העולם? באמת לא רואה בזה נפק"מ לכלום

לא יודע מה הדחיפות להיות מיוחד

בשאר הנשים פשוט אין מה לראות ואין מה לחשוב עליהן

וגם במה תתבטא היחודיות? תלכו שניכם עם כובע צילינדר וחד־משקף? כאילו מה אתה מצפה שיהיה? מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש תחת השמש ובפשיטות הזאת צריך לשמוח

הדרישות שלנו.

כשיש השקפה דומה ומציאת חן, מתחילים לבנות קשר.

יוצאים, מכירים, בונים בסיס משותף- קשר!

אם לא מתקדם אז לא מתאים.

וכשכן מתקדם אז אותה בחורה שבמבט ראשון היתה 6-7, עכשיו היא האחת והיחידה.

זו שיש לכם בדיחות משותפות, שפה משותפת, שיש חוויות משותפות, שאתם מכירים אחד את נבכי נפשו של השני (לרוב זה נבנה בעיקר אחרי הנישואין, ואפילו כמה שנים לתוך הנישואין) 

הייתי מנסה לחזק את נושא הקשר הרגשי

והמאמר פשוט לא נפתח...

או לפחות בסינון מחמיר מידי...

זה מאמר שלקוח ממדור יחסים, אבל אין שום נגיעה ולו הקלה ביותר לכל מה שקשור למין, והוא מאמר מאוד חשוב שדווקא יוצא נגד התרבות המערבית, ואיך פרסומות הורסות לנו את הביטחון.

יוצא שסינון נגד תכנים בעייתים מסנן מאמר נגד תכנים בעייתים.

אבל לכל השכנים שלו יש...

אוי לרשע ואוי לשכנו.

זה מבאס לפעמים שיש דברים שחסומים סתם, אבל אין אלגוריתם מושלם.

ומכיון שסינון אנושי דורש רשימה לבנה, אז כל מי שרוצה אינטרנט שלא בנוי על רשימה לבנה והיתר מיוחד לכל דף ולכל תמונה, צריך לבחור אם הוא רוצה אלגוריתם שמכוון לאינטרנט טהור כמה שיותר, או לאינטרנט יעיל כמה שיותר. כי גם וגם זה לא יהיה בזמן הקרוב.

אני בחרתי ואני חושב שבחרתי נכון.

שסינון אידאלי מוחק תמונות בלבד.

הבעייה שמה שמוחק תמונות מוחק סרטונים ואני לא יכול לשמוע סרטון עם בחור בגופיה, גם אם הוא עוסק בגיאומטריה.

תמונות

טוב כמעט הכל, אם אתה מחפש בסרגל למעלה אז יש חיפושים שנותנים לך אייקון בשורת החיפוש / לוגו של האתר ואת זה הוא לא חוסם

חוץ מזה הכל

מוזמן לנסות, settings -> privacy -> site settings -> images

יכול להיות שיהיו לך אתרים שרשומים ברשימה לבנה אז צריך או למחוק או לאפס הגדרות

סרטונים לא נחסמים אבל ה-thumbnail כן

נפלאה.

זה מספיק לי. הוא נותן לי את הביטחון.

אני לא צריך אהבה עצמית.

א. ה' שלחני לפעול נפלאות, להופיע בעולם גדולות ונצורות.

ב. כל בוקר מחזיר נשמתי באמונה, עוטף את גופי בחיבוק אהבה.

ג. מנחני במעגלי צדק למען שמו, מדריכיני בנתיבות עולם לעשות רצונו.

ד. ה' משפיע עלי חסד וטובות, נותן לי ברוב חמלה מתנות.

ה. סומך את גוי שלא אפול, משמח את לבבי בריקוד ומחול.

ו. קורא לי מארץ מרחק ללמד לבני יהודה קשת, להורות את עמו הקדוש מלהילכד ברשת.

ז. ה' נטל אותי בחמלה ונושאני ברחמים, פותח שערי שמים לבקוע רקיעים.

ח. לשמוע את קול הרש לתת לו תקוה, לרומם דל ואביון לתפארת המלוכה.

כל העניין ביהדות זה שיפור עצמי מתמיד, להבין שאנחנו גשמיים ובעייתיים ולשאול את עצמנו מתי יגיעו מעשינו למעשי אבותינו? התורה נותנת לנו ביקורת בונה בבוקר בצהריים ובערב כדי שנהיה ה-best שאנחנו יכולים להיות ואם לקבל את זה בשמחה לדעתי יותר בריא מאשר לקבל את החסרונות והפגמים שלנו כמו שהם

לתלות את האושר שלנו בכסף או בכך שאנחנו צריכים להיות best of the best.

הרמבם אמנם אמר שכל אחד יכול להיות צדיק כמו משה רבנו, אבל אנחנו לגמרי יכולים לקבל את זה שאנחנו לא ולשמוח במה שיש לנו.

דבר שני אנחנו לא מחפשים אושר אלא עבודת ה'

לקבל את עצמנו כמו שאנחנו בעבודת ה' זאת בינוניות וחוסר יכולת לקבל תוכחה

זה לא אומר שצריך להיכנס לשליליות אדרבה מתוך כך שאני יודע שיש לי לאן לצמוח ולהתפתח אני שמח 

לקבל את הדברים שאתה לא משנה כרגע, תהא הסיבה אשר תהא.

לקבל את זה שעדיין לא הגעת לדרגת משה רבינו וזה לא אומר שאתה רשע.

הנה - "אל תהיה רשע בפני עצמך", זה בדיוק קבלה עצמית

לא צריך תמיד לחפש איפה יש מחלוקת.

"רובנו קיבלנו הגבלות וביקורת במהלך חיינו, וחלק מהאנשים גדל בעולם שלא מקבל אותנו כפי שאנחנו, אלא אם נעמוד בתנאים מסוימים. [...] שאנחנו צריכים כל הזמן להשתפר ולהתרחק ממי שאנחנו באמת. כך, רבים מאתנו לומדים באופן שיטתי כיצד לא לקבל את עצמם, כיצד להסתיר את "הפגמים" שלהם, לדבר בשפה סחבקית או מתוחכמת יותר, להיות "אין", לעבור ניתוח פלסטי, לחייך אל האנשים הנכונים ולהימנע מלבטא רגשות אמיתיים."

הנחת היסוד - אנחנו ה"אותנטיים" וה"טבעיים" זה הכי טוב והחברה רק מנסה לבקר אותנו ולפגוע בעצמיות שלנו - פילוסופיה רומנטית

משהו כמו השיר הזה

I went to the Garden of Love,

And saw what I never had seen:

A Chapel was built in the midst,

Where I used to play on the green.

And the gates of this Chapel were shut,

And 'Thou shalt not' writ over the door;

So I turn'd to the Garden of Love,

That so many sweet flowers bore.

And I saw it was filled with graves,

And tomb-stones where flowers should be:

And Priests in black gowns, were walking their rounds,

And binding with briars, my joys & desires.

"1. אני לומדת לאהוב ולקבל את עצמי בדיוק כפי שאני."

3. אני איכותי/ת בדיוק כפי שאני."

- האמת היא שאני עצלן, לפעמים מחפף, ומצד שני ביקורתי כלפי אחרים, בקיצור יש לי הרבה תכונות לא טובות, אני לא רוצה לקבל אותן ולאהוב אותן אלא לקבל ביקורת בונה ולהשתפר

יש לי גם תכונות חיוביות ואני שמח בהן ואינו סותר

4. אני יפה בדיוק כפי שאני.

עם זה נגיד אני יכול להזדהות

///

כמו באותו שיר יש סוג-של הלקאה עצמית נוצרית שמטרתה השמדת ה"אני", רעיון שנובע מתוך שנאה לאנושיות ולאישיות שלנו וברור שזה לא טוב

אבל הריאקציה הפוסט-נוצרית שפשתה בעולם המערבי אומרת שהכל יפה והכל בסדר וביקורת (עצמית או מהסביבה) נובעת מהגמוניה דתית/מוסרית ופוגעת ב"אני האמיתי"

האמת היא שלרוב כשמבקרים אותנו יש אמת בדברים, הביקורת של החברה עוזרת לנו לדעת מה אסור ומה מותר, הלוואי ויהיה מורא בשר ודם עלינו

והביקורת העצמית שלנו שמכירה בכך שאנחנו יצורים גשמיים וחלשים מלאים בתאוות כו' נותנת לנו אפשרות להתעלות ושוב לא מתוך הלקאה נוצרית אלא מתוך העצמה

כדי להיות אמן אמיתי צריך לדעת לצייר טוב, צריך הרבה אימונים, צריך ביקורת בונה מעצמנו ומעמיתים, איזושהי מידה של קשיחות שיוצרת אסתטיקה, האומנות הפוסטמודרנית שבאה לנפץ את מושג הביקורת האומנותית בשם הרעיון שהכל יפה וטוב ואנחנו מקבלים בשמחה את כל הביטויים לעולם הפנימי (הגם שאינו מתוקן בהכרח), בסוף נראית כמו שהיא נראית

מציין רק שהוא רשום באתרים הקלאסים אבל מנסים להשתדל עוד...

מַלֵּ֣א פְנֵיהֶ֣ם קָל֑וֹן וִיבַקְשׁ֖וּ שִׁמְךָ֣ ה': (תהלים פרק פג פסוק יז)

הרד"ק אומר:

מלא פניהם קלון - שהם באו להתכבד עלינו , ואתה מלא פניהם קלון , שיהיו נקלים לפנינו ונבזים , תחת אשר היו חושבים להיות נכבדים עלינו. ואדני אבי ז"ל פירש קלון מן "קלוי באש" (וי' ב , יד); כאלו אמר: מלא פניהם בֹּשת , שישובו בבשת פנים הנשארים; כי המתבייש - יהיו פניו כאש. ויבקשו שמך יי' - ואז יבקשו שמך , כי ידעו כי אין זולתך ובידך הכל , ואין ביד אדם כח וגבורה לעשות דבר אם לא ירצה האל

המדרש תהלים-שוחר טוב דורש דומה לאבי הרד"ק:

מלא פניהם קלון, כמי שמתבייש ברבים על עבירות משוקעות שבידו, ויבקשו שמך ה' ולא תמצא להם, כדכתיב ישועו ואין מושיע (אל) [על] ה' ולא ענם (תהלים יח מב), יבושו ויבהלו עד עד, ביום הדין, ויחפרו מעבודה זרה שבידם, ויאבדו בגיהנם, וידעו כי אתה שמך ה' לבדך, כדכתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד ט).  

בברכות יב ע"ב בושה מוחלת על חטאים, פה אצל אומות העולם הרשעים זה תקדים לגיהנום.

בראב"ד על ספר היצירה מבואר שהגיהנום זה הבושה מחטא.

לכן אצל ישראל הבושה מכפרת שלא יהיה גיהנום ואצל הגויים הרשעים זה תקדים לגיהנום.

המאירי מפרש את סוף הפסוק על עם ישראל:

ויבקשו שמך יי' - רוצה לומר: בני עמנו; כי בהנצלם מצרותיהם ישובו אליך ויעבדוך. ואין לפרשו על האויבים , שהרי נאמר אחר כן: ויחפרו ויאבדו.

לא דרך אתרים.

ולכן אתה צריך לשאול את עצמך :

איפה ואיך אני יכול לפגוש כמה שיותר אנשים...(שיכירו אותך)

ומדי פעם ישאלו, ״אתה רווק ? כי אני מכיר מישהי וכו׳״.

כמובן שאתה צריך להיות גם נחמד אליהם, כדי שיתעקשו להכיר לך את הטובות ביותר.
 

אני מבקש ממך, מספיק עם האתרים, עם האלגו כל החירטוטים האלה. די . תשנה כיוון. 

מה קשור אלגו ליהדות ? לעם ישראל ? זה לא הכיוון בכלל.

תעדכן אותי מה החלטת. זה חשוב לי,

כי אתה זוכר, שסיכמנו, ששנת 2024 (שאלוהים יסלח לי שאני שוכח כל פעם את השנה בעברית)

היא השנה שלך. אנחנו בשבט ? טבת ?  תשרי זה עוד יומיים. 
 

מספיק עם הקרקס. מי שרוצה -מאוד- להתחתן , בעזרת השם, אין כח בעולם שיכול לעצור אותו. 
עד תשרי, חסדי הים מתחתן. זה נגמר. זהו.

כמובן שאתה לא תזמין, אבל הנה, סולח לך מראש, כי זה ישמח מאוד את אלוהי אברהם יצחק ויעקב שחסדי הים, יתחתן עד תשרי.
ובשביל מה התכנסנו בעולם הזה ? לשמח ולשמוח.

איך זה שאתה עדיין רווק אמור לגרום לי לא להתייאש?

למה אתה רוצה שאשים לב בקשרים?

יש לי הרבה נושאים שמציקים לי בחיים ולפעמים זה כיף לשבת ולחשוב את כל המחשבות השליליות ולהרגיש איך אני שוקע עמוק יותר בבוץ בדיוק כמו שזה כיף לגרד פצעים

לרוב על בעיות משמעותיות אנחנו חושבים כל-כך הרבה שכבר טחנו את כל האפשרויות לפחות כמה פעמים ואם נמשיך לחשוב נגיע בדיוק לאותה מסקנה כמו שאם פותרים את אותו תרגיל במתמטיקה מגיעים לאותה תוצאה

במקרה כזה אני אומר לעצמי שאם אין לי משהו חדש שיכול להפר את המשוואה פשוט אין טעם לחשוב על זה

האם עשיתי שינוי משמעותי בחיים שלי? האם הגעתי לתובנות משמעותיות? האם עברתי תהליך? אם כן אז אני יכול לנסות לחשוב על אותו נושא מחדש אם לא אז חסר תועלת

לי אישית למשל עוזר לחשוב על נושאים שמטרידים אותי מיד אחרי נסיעה לקברות צדיקים כי אז באמת עם היציאה מהשגרה אפשר לקבל מבט אולי מפוכח יותר

ונניח אחרי חודש לשאול את עצמי האם אני במקום אחר

אכן לעתים קרובות אנחנו באמת נמצאי במקומות לא טובים בלי קשר לרווקות ושווה לשפר, אתה יודע אין הבדל בין אלה שרצים להתחתן לבין אלה שמפחדים חוץ מהמודעות העצמית...

לגבי שמחה וחיות אין לי עצה יעוצה - "נתת שמחה בלבי" כלומר עיקר השמחה מעת ה'

אבל בהחלט מאיתנו לנסות לשנות דברים בחיים שלנו

לפני שאענה לשאלה המרכזית אחדד עניין מסויים - הקשר בין אשמה למסכנות הוא לא הכרחי. אפשר להיות מסכן וגם לא אשם, אפשר להיות אשם ולא מסכן. מעניין למה זה בעיניך התחבר..

לגבי השאלה עצמה - רווקות בהגדרה היא מצב של חוסר בזוגיות יציבה. החוסר הזה מוליד מתוכו כאב של הבדידות.

כדי לא להתמודד עם המציאות בה יש כאב, יש כמה אפשרויות,

אפשר להכחיש אותו ("לא כואב לי בכלל, לא מפריע לי") 

אפשר להדחיק אותו ("בואו נעביר נושא..." כל פעם שזה צף)

אפשר להצדיק אותו ("אני מסכן ולכן זה צודק שאני לא בזוגיות", כך לא תהיה לאדם אכזבה מהציפיות שלא התגשמו כי אם הוא מסכן אין לו למה לצפות)

ואפשר... לכאוב אותו. להכיל אותו.

וזה כואב.

וזה שובר לפעמים.

אבל גם קמים.

כאב? - תחושה טבעית ובריאה מאין כמוה!

חוסר התמודדות? - יכול להיות טוב בתור פתרון זמני בלבד.

אפשר להחליף את המילה רווקות בהודעה שלך בהרבה מילים אחרות.

רווקות, כמו גם מצבים אחרים, יכולה להוביל למקומות נפשיים כאלה ואחרים. זה טבעי ונורמלי לחוש קושי.

אבל יש שלב של קושי שבו צריך לפנות לעזרה חיצונית. לאיש מקצוע שיעזור לתת כלים להתמודד עם הקושי.

מה שאחרים מרגישים נראה לי לא רלוונטי.

אם לי יש פחד גבהים, מה אכפת לי שכל האחרים יכולים לעלות על הגשר בלי בעיה?

אתה צריך להסתכל על עצמך. אם אתה מרגיש שזה קשה לך, תוקע אותך, מונע ממך להתקדם, משבית שמחה וחיות - למה אתה מחכה?

יכול להיות שפגישה אחת תסדר לך קצת יותר טוב את הדברים, ותוכל לתת לך את הכלים שאתה זקוק להם.

המשותף בין רווקות לשאר המילים שאפשר להוסיף ליד המילה "מסכנות" זה כל משהו שמבטא חוסר.

לחיות בחוסר בעניין מסויים (גם אם הוא מקיף וגדול) לא מחייב להיות מוגדר כ"מסכן" מכך.

לחיות לצד החוסר - זה להיות גיבור, לא מסכן.

מה שהתכוונתי לומר, זה שאין משוואה כזאת שרווקות = מסכנות, נישואין = חוסר מסכנות.

אלא שבכל מצב ושלב בחיים אפשר לחוש במסכנות, ובכל תחומי החיים. אפשר להרגיש מסכן בגלל מקום המגורים, בגלל סוג העבודה, בגלל המשכורת, בגלל המשפחה שנולדת לתוכה, בגלל מצבך הפיזי וכו' וכו'.

ואני חושבת שיעזור לפותח לקבל הדרכה וכלים איך להתמודד עם מסכנות באופן כללי. להבין שזה לא גזירת גורל שהוא חייב לחיות לפיה, אלא רגש שאפשר להתמודד איתו, למסגר אותו בצורה מסוימת.

שוב, תחושת המסכנות היא אמיתית. היא נוכחת. השאלה היא עד כמה התחושה הזאת מנהלת את החיים. זה לא משנה לי אם אחרים חשים כמוני או לא, כל עוד זה משבית אותי, פוגע בי, מונע ממני להיות מה שאני רוצה ושואפת - יש מקום לדעתי לפנות לאיש מקצוע.

מסכנות בהקשר של סטטוס משפחתי זה הרבה פעמים באה ביחס לחברה בה אדם נמצא. לדוגמא בחור בן 25 יכול להרגיש בישיבה "רווק זקן" כי סביבו הרוב נישואים אבל כשהוא יוצא מהישיבה הוא מגלה שזה פחות משקף.. בכללי, לפעמים הסיפור הוא להתמודד מול תיוג חברתי ולאו דווקא משהו פנימי. לפעמים העבודה היא גם מבפנים וגם מבחוץ.

לאט לאט ככל שקשר מתפתח אפשר לשאול ברגישות שאלות יותר ריגשות וגם לשתף בחששות. אם זה לא מתאפשר תוך כדי קשר, הקשר לא בריא וכדאי להפיסק אותו ממילא, גם אם הוא לא מסתיר כלום.

אבל דורשת המון זמן רגישות וסבלנות...

אין פטנט מקוצר יותר?

אם כן, אשמח לשמוע על זה. יש רק עבודה קשה.. 

אבל היא שווה את זה ;)

ובפרט פה - פגישה לצורך היכרות מעמיקה היא סיטואציה רגישה. כנראה שגם במידה מסויימת ניהול זוגיות היא סיטואציה רגישה. נראה לי כל החיים זה עבודה על זה, לא רק בצד של ההיכרות הראשונית.

ממילא זה חשש אמיתי שיש לו על מה להתבסס

למה זה לא בסדר לומר מה עובר עלי?

למה הכל צריך להיות פוגע?

אוף.

למה זה צריך להיות פוגע?

בעיני, בקשר עם בחורה שנוצר אמון מסויים, אני אשמח שהיא תשתף אותי בחששות ובמה שעובר עליה גם אם לא הכל דבש. כך האמין לה שהיא רצינית ורוצה ממש לנסות להיות בתוך הקשר. זה יפהפה בעיני שאחד מהשניים משתף מה עובר עליו. זה צעד משמעותי.

מעבר לכך - עדיף להיות בסיטואציה בה מסיימים קשר בצורה כנה ואמיתית מאשר להיות בסיטואציה בה ממשיכים קשר בצורה לא כנה ומזוייפת.

אז אין רצון לאדם להביא את עצמו לקשר או אין רצון להיות נוכח נוכחות משמעותית כאשר הזולת מביא את עצמו אל הקשר

הוא בא מסביבה מסוימת ואת מסביבה אחרת (נגיד הוא חרדי ואת לא)

ואת חוששת שאולי זה בגלל שבעולם החרדי יודעים עליו דברים ולכן הוא ברח למסגרת אחרת?

כי את מציינת "פתיחות" אבל מי שפתוח בדרך כלל לא מחביא סודות.

ולכן אולי כדאי שתבדקי אם הוא יוצא גם עם המגזר שלו - ואז באמת זה פתיחות

ואני מאמין שאם תגידי לו מה מפחיד אותך אולי הוא יוכל לתת לך מקורות אמינים לברר על זה שהוא בסדר

מי שיודעים עליו דברים

נגיד

נאלץ "להפתח" לעוד כיוונים,מדברת על פתיחות כזאת.

אם זאת תהיה אחת כמוהו מה טוב והכי טוב ואם לא

אז ניגשים ל"נחותות" יותר ועוד יותר ועוד יותר..

הבנת?

(מנקודת המבט של החברה שלו.אני ממש לא שם,בזה לזה אבל לא שופטת את מי שאני לא מכירה כי יכול להיות שהוא יוצא דופן).

אם הוא בוגר מספיק הוא ישמח לתת לך מקורות

רוב האנשים הם בסדר.

נכון שאנחנו לא נפגשים עם רוב האנשים, אלא עם אדם אחד מסוים.

נראה מההודעות האחרות שלך כאן שיש איזשהו פער מגזרי. ככל הידוע לי, בציבור החרדי מקובל לברר הרבה דברים לפני שיוצאים, ויש דברים שמוגדרים כשלדים בארון שמתגלים בבירורים בכאלה. בציבור הדת"ל זה פחות מקובל, (וגם אם יש למועמד אח שלא שומר תו"מ, זה לא כזה אישיו). עוד הבדל מאוד גדול בין חרדים לדת"ל זה אורך הקשר טרם אירוסים.

אבל גם כאן וגם שם, יש דברים שמי שרוצה להסתיר - יכול להסתיר, ואף אחד לא ידע על זה.

קשר צריך להיבנות, לדעתי, על אמון. כפי שכתבתי, במגזר שלי הקשרים יותר ארוכים מאשר במגזרים אחרים, וזה נותן זמן לבנות את הקשר. לבחון אותו בהקשרים שונים, בסביבות שונות, בסיטואציות שונות. לאט לאט להתקרב, ולהכיר יותר את האדם שמולך. ועם זאת, להיות רגישים, לנסות לזהות אם יש נורות אדומות. להתייעץ.

נראה שיש משהו מסוים שמטריד אותך - למה לא לשאול אותו על זה? למה הספקות שאוכלים אותך נראים לך יותר טובים\בריאים לקשר? אולי לדבר עם מישהו שמכיר אותו ואת הדבר שמפריע לך? להתייעץ עם מישהו בעולם האמיתי עם יותר פרטים?

יש אנשים שרק רוצים לקבל את החיבוק, את המקום הזה של אני מבין את הצער והכאב שלך.

אבל יש אנשים שחושבים שאין מצב בעולם שיש מי שמבין אותם, את הקושי הספציפי שהם נמצאים בו, ודווקא שמחים לקבל עצות איך אפשר להגיע למקום יותר טוב.

אבל

אני חושבת שיש הבדל גדול במי האדם, ובאיזה הקשר. יש דברים שאמא שלי יכולה להגיד לי, ואם השכנה שלי תגיד לי זה יהיה ממש לא שייך.

אם מישהו זר ייגש אליי ויתחיל לספר לי כמה הוא מבין אותי, או שהוא יתחיל לייעץ לי - מבחינתי זה חסר טאקט בכל מקרה.

תודה!

שאף אחד לא יכול להבין באמת 

וזה בסדר

אין לי צפייה שמישהו יבין אותי

אך לי רצון ומן זקיקות שאנשים קרובים אלי יהיו איתי מתי שהם מדברים עלי.

ומתי שבנאדם משדר "אני איתך" זה וואו.

ובנאדם שממש איתך בבחינת "עמו אנכי בצרה",

גם כאשר הוא לא מבין,

אז הוא מלא בפליאה ואולי כאב,

ואז הוא מבין אותי,

גם אם הוא מבין שהוא לא מבין. לא כל אחד מגיע למדרגה הזאת.

הנה דיון בעבר על הנושא, בלי קשר למלחמה:

נישואין של אדם בריא ואישה נכה - לקראת נישואין וזוגיות

וספציפית לתגובה שכתבתי שם: אתה צריך לברר מה הציפיות שלך מנישואין. - לקראת נישואין וזוגיות

לגבי סוג ב.

כולנו סוג ב של מישהו.

לדוגמה, אנשים ממגזר אחר מסתכלים עליי כסוג ב.

אנשים שחשוב להם גובה מסוים (שאינו שלי) אני סוג ב בשבילם.

אנשים שחשוב להם עדה מסוימת (שאינה שלי) אני סוג ב בשבילם.

וכו' וכו'.

אבל למה אני צריכה לנהל את החיים שלי לפי הגדרות של אחרים?!

מה הופך אדם ל"איכותי"? איזה אדם לא איכותי בעינייך?

התשובה לשאלה שלך, היא שיש בנות שיסכימו לצאת ויש בנות שלא יסכימו לצאת. 

לבחירות שלנו יש השלכות על החיים בהמשך. אם חלמתי לעשות את שביל ישראל בפנסיה עם המשפחה, זה כנראה לא יוכל לקרות אם אתחתן עם מישהו בעל פציעות מסוימות. כמובן ששביל ישראל זה רק דוגמה, וצריך להבין ספציפית מהי הפגיעה ואיך זה משפיע על החיים.

באותה מידה, אם אתחתן עם מישהו שמשרת בקבע, זה משליך על צורת הקשר. לשני הצדדים ברור מהם האתגרים שכרוכים בקשר כזה - ולכן גם כאן, הייתי מציעה לכל מי ששוקלת להיכנס לקשר כזה, לדבר עם זוג שחי ככה כבר עשרות שנים כדי להבין מה ההשלכות.

כאשר הדברים ידועים מראש, כל אחד ואחת יכולים לעשות את השיקולים שלהם ולראות אם זה משהו שהם מוכנים להתמודד איתו.

ולפי מה שאני מבינה,

זה לא שמסתובבים עכשיו מאות קטועי גפיים רווקים. יש כמה עשרות של קטועי גפיים מהמלחמה, ולכי תדעי כמה מהם רווקים ורלוונטיים (וכמובן ישנם עוד רבים בעלי פציעות רבות ומגוונות). מצד שני, מעבר לפציעות הפיזות, כנראה שיש לא מעט שיש להם "פציעות" נפשיות, וזה משהו שלא בהכרח ניתן לראות אותו...

היי, זאת שאלה מצויינת וחשובה ואני קצת חשבתי עליה, וזה קשה מאוד מאוד אבל עם כל הצער אני אומרת שזה ממש תלוי.. אני אישית מישהו שחסרה לו יד/ רגל/ התעוור ודברים מהסוג הזה (שלא נדע ושכולם יחזרו בעז"ה בריאים ושלמים בגוף ובנפש) אני כן אצא, כי זה פשוט כל כך גברי בעיניי שדווקא הפגם הזה אפילו יפה ומושך, וכמובן שמה שהוא עשה למעני ולמען העם, זה מקרין עליו פשוט. אבל מודה שיהיה לי קשה מאוד עם פגיעות מסויימות שממש מעוותות מישהו ויכול להיות שאני אירתע, ואם אני רואה שזה משהו שממש קשה לי להסתכל וזה מפריע לי להתחבר אליו וחוסם לי פשוט את העיניים מלראות אותו, ולזה משהו שאני לא מצליחה לשחרר, אז אני לא אצא איתו ואבין שכנראה הניסיון הזה לא בשבילי ויש מישהי גדולה יותר וחזקה יותר שמתאימה וראויה לו.. כמובן שזה לא בגלל שהוא סוג ב' וזה הפסד שלי, זה ממש להפסיד גיבור כי החיצוניות שלו תופסת מקום משמעותי יותר אז זה כנראה אומר משהו עליי, לא עליו. כל זה כמובן לגבי פציעות ופגיעות שהן רק פיזיות.

זאת דעתי שהשם ישמור על כולם שיחזרו שלמים, ורפואה שלימה ואיתנה לכל הפצועים אמן!

אני יודעת על עצמי שלא.

ולא מחוסר הערכה לאנשים האלו אלא כי אני יודעת שזו התמודדות, ומציאות שלא מתאים לי לבחור בה.

ברור שאם להתפשר על מישהו עם מוגבלות כלשהי- עדיף מישהו שזה לא "סתם" אלא מתוך עזרה והקרבה.

אבל אני לא רואה את עצמי מסוגלת לחיות במציאות שכזו.

כמובן כל זה על פגיעה משמעותית. אם יש משהו זניח- רוב הסיכויים שלא יפריע לי.

ליהרג ולהיפצע למען עם ישראל, ככה יהיו הרבה בנות גיבורות שמוכנות להתחתן עם פצועים, ולא כ"טובה" אלא מתוך הערכה והכרת הטוב.

כל אחד וסוג הגבורה שלו.

בגדול זה ממש מוסיף להערכה שלו ..וגם היכולת לחזור ולהיפגש של הבחור עצמו מעוררת התפעלות

בפועל זה כמובן תלוי ברמת הפציעה, כמה היא משפיעה, על מראה, על תפקוד,  וכמה תדרוש ממנו כזוג..

אבל בגדול אסכים לשמוע הרבה יותר מאשר של בחור שנולד ככה 🙈 (זה כנראה גם דורש תיקון, אבל זה כבר הרבה יותר קשה)

הלואי שיהיו בשורות טובות בקרוב

ושכולכם תחזרו בע'ה שלמים ובריאים! 

(כזאת שמשפיעה על זוגיות באופן דרסטי)

אין לי בעיה.

אני מחפשת בן זוג, לא פועל.

במיוחד שפצועי מלחמה מקבלים עזרה כלכלית מטעם צה"ל, אז זה מפצה על הפציעה מהבחינה שאפשר לשכור עזרה בבית במקום הדברים שאדם לא פצוע היה עושה

לי זכורה שנה כזאת בגיל 26, כך שזה לא קשור לזה שרואים את הגיל שלך ונרתעים...

בנוסף, אני לא יודע מה הטווח שכן סביר בעינייך - יש הרבה רווקים בני 35 ומעלה שבשבילם את נחשבת צעירה ממש (לצערנו הרב...).

ומשהו חשוב בעיני לגבי הפסקה שלפני האחרונה - נורא מתביישים לדבר על זה, וזה מובן. וזה נורא אישי. ומצד שני - גבר לא יכול לדעת אם מולו מישהי שלא התחתנה עד גיל מאוחר מאד ומבחינתה שני ילדים זה די והותר וגם על זה היא לא חשבה יותר מדי, או מישהי שמבחינתה החלום הוא עשרה ילדים והיא תעשה כל מה שאפשר כדי להגיע לשם. לגבר שפוגש אותך אין שום דרך לדעת. ולכן השאלה היא לא אם הרפואה המודרנית מסוגלת לפרגן, אלא אם הבחורה הספציפית הזאת בכלל מעוניינת. ולכן אם בחורה מעוניינת בזה, והיא תהיה גלויה לגבי מה היא חושבת על ילדים, זה נותן לה יתרון ענק על פני אלה שלא. (יש לפעמים גרושות או אלמנות עם ילדים שמצהירות מראש שמחפשות זוגיות ולא ילדים נוספים, או שמצהירות שכן רוצות עוד. אצל רווקות ההנחה היא תמיד שרוצות אבל נדיר שיגידו כמה מוכנות להתאמץ וכמה ילדים מבחינתן זאת השאיפה)

לפני הכל צריך לזכור - החיים לא נעצרים. מרגישים את זה טוב טוב כשקשה אבל צריך לדעת גם לשמוח ברגעים הטובים שבדרך. יש לך יום הולדת. זה זמן לשמוח ולחגוג (משפחה? חברים? לקנות לעצמך משהו נחמד?).

את מתארת מציאות מאוד קשה ש"זר לא יבין". רק מי שחווה אותה על בשרו מסוגל להבין מה עובר עליך.

צריך לזכור שזה שבשנה האחרונה לא נפגשת עם אף אחד (יורדת לי דמעה רק מלכתוב את זה) לא אומר כלום על מחר ומחרתיים. יכול להיות שברגעים אלו ממש בעלך לעתיד קורא את הכרטיס שלך.

ומזכיר לך - הוא קיים. זה שאת לא מכירה אותו לא אומר שהוא לא מחפש אותך בנרות. הוא מתפלל עליך כל הזמן וכל דמעה שאת מורידה שורפת לו. בע"ה כל הצער הזמני (אם כי הארוך) הזה רק יגרום לכם להעריך אחד את השניה כשתבנו את הבית שלכם ביחד.

אני יודע שלא ביקשת עצות פרקטיות אבל נותן למרות הכל ומקווה שיועילו. בתור מישהו שמתמודד עם מצב קרוב לשלך אני רואה את זה כסימן מהקב"ה לנסות להפתח לאפיקים אחרים שעד היום לא הייתי מסוגל לשמוע. מודה ומתוודה שלרוב עדיין לא מצליח.

במקרה שלך יש דרך "פשוטה" - כל שנה שאת מסכימה להוסיף להפרש ביניכם מוסיפה עשרות (אם לא מאות) בחורים פוטנציאליים. לאו דווקא כאלו שמתעקשים רק על "צעירה" אלא כאלו שעושים את התהליך ההפוך ממך ומחפשים בהפרש גדול יותר כלפי מטה כי בגילאים הקרובים יותר כבר אין הצעות חדשות.

הייתי מברר עם החברות הרווקות שלך עד איזה גיל הן מוכנות להפגש ולוקח את זה כקריאת כיוון כללית לגיל שאפשר "להתפשר" עליו. יש בחורים מקסימים מאוד, גם בגילאים מבוגרים שפשוט מחפשים את האשה שלהם.

כנ"ל שינוי סטטוס - גרושים ואלמנים. עם כל הקושי גם אפשר לשקול עם ילד\ים. פעם מישהי אמרה לי שהיא מסתכלת על זה כלאמץ ילד. וזו גמילות חסדים נפלאה וזכות עצומה שהבית שלך יעמוד על בסיס מצווה שכזו.

כדאי מאוד גם לשקול ברצינות לנסות לחזור לקשרי עבר. כתבת שלא השתנית כמעט - גם אם זה נכון, אולי הוא השתנה?

יש המון לכתוב אבל מדובר בנושא מורכב שכל נגיעה בו מעוררת תחושות לא פשוטות.

אסיים בלאחל לך שאת יום ההולדת הבא שלך כבר יחגוג לך בעלך בביתכם המשותף. בית מלא אהבה, שמחה, הבנה, דבקות וילדים

לשנה הבאה בבניין חורבה מחורבות ירושלים שלך. ושל כולם כאן.

רק רוצה לומר לך שכדאי מאוד להרגיע את הלחץ,לחץ אף פעם לא מסייע אם כבר פועל בדיוק הפוך בכל המישורים.

המסקנה שאם המצב שלך כרגע הוא כזה צפוי להיות רע יותר ככל שיעלה הגיל בכלל לא נכונה..

תבדקי טוב מה הדרישות שלך. יכול להיות שאת נעולה על טווח גילאי מצומצם מדי, אם 31 שלך מלחיץ אותך סביר ש35 של בחור גם מלחיץ.נכון?

תרגיעי ותרגעי.הכל בסדר.

לא מכירה אותך אבל אני חושבת שיש סיכוי שאוכל לעזור לך, תנקטי בכל אמצעי הזהירות הנדרשים כי את לא מכירה אותי וכו וכו,

את מוזמנת לפנות אלי משם המשתמש הרגיל או מפוצלש שלך ואולי יהיה לי למי להפנות אותך.

בהצלחה!

מאחלת לך באופן אישי, וגם לכל עם ישראל...

ממש כואב לקרוא את מה שכתבת. הייתי רוצה לתת לך חיבוק, אז אני מקווה שתסתפקי באחד וירטואלי.

אני שמחה לקרוא שאת דואגת לעצמך ועוברת טיפול.

ותזכרי, מה שהיה בעבר לא אומר שום דבר על העתיד. היום (!) את יכולה לפגוש מישהו, ולא להבין בכלל למה חיפשת כל כך הרבה...

מזל טוב!

אני חושב שאנחנו רוצים אנשים בערך בגילנו, ולכן בני 25/26 ירגישו שיש פער בגיל 30 לעומת 29.

אולי כדאי לבדוק שאת לא מחפשת/נותנת לאחרים לחפש אותך רק במקומות שאנשים משמעותית יחסית צעירים.

תודה על הברכות, מאחל אותם גם לך ושתזכי שהשנה יתמלאו משאלות ליבך לטובה

רוצה להוסיף שלפעמים רצון ה' מהאדם זה לא שיביא הרבה ילדים, אלא שיהיה לו קשר ממש טוב ועמוק עם אשתו, דבר שכידוע גם מוריד שפע וברכה לעולם. בשביל זה צריך שתהיה התאמה טובה מלכתחילה, ולכן לא צריך לעשות מהפרמטר של הגיל עיקר גם במקרה של חשש שלא יהיו הרבה ילדים, אלא להיות פתוח למה שה' רוצה לתת. 

חשבתי שזה גם לא תלוי בקשר ממש טוב ועמוק- לפעמים מה שה' רוצה זה שנתחתן גם עם מי שלא הכי מתאים (כשיש כמובן התאמה סבירה ומשיכה) ונתקדם ביחד, וגם לאפשרות הזאת צריך להיות פתוח

ה' רוצה לטובתנו

אז הוא מביא לנו מציאות שלא נרצה מישהו לכתחילא, אבל אם לזה נשמור על "ראש פתוח" גם לכוון לא רק למי שממבט ראשון היינו פוסלים, בדיעבד רואים שזה דווקא מצליח

מכל מיני סיבות אחרות שאפשר לפרשן

ועם השנים כמו בתפעול מכונה- הגלגלי שיניים של הזוג עובדים יחד... (לא אכילה. כמשל.)

כתבתי קצת ממחשבה שלי

וקצת ממה שחוויתי

וגם @נפש חיה.

מוזר לי קצת השפה הזאת - 

מאיפה לנו לדעת מה ה' רוצה?

אין לנו נבואה, אין לנו קשר ישיר לקב"ה, ולכן לענ"ד אין לי איך לדעת אם ה' רוצה שאתחתן עם אדם X או Y, כמה ילדים יהיו לי (וברור לי שיש בזה צד של בחירה שלי) וכו'.

אם אין לי מושג אם ה' רוצה שאוכל אבטיח או מלון, אז אין הבדל ביניהם

אם אני יודע שאני רוצה אבטיח ולא רוצה מלון, וה' לא אמר לי מה הוא רוצה, אז המסקנה היא לעשות מה שאני רוצה

לא יודע איך זה אצלך, אצלי דברים שנכונים בלי סיבות דתיות הם פשוטים יותר מאשר להכניס גם את רצון ה' לסיפור.

אבל אם הקב"ה גלגל לפתחו של אדם סיטואציה מסויימת, כנראה הוא רוצה לאותת לו באמצעות ההתמודדות הזאת.

ואומר שוב

אין קשר ישיר בין ההשתדלות למציאות. אפשר ברצות ה להתחתן עם מישהי צעירה שלכאורה תביא הרבה ילדים, ובפועל יש מציאות אחרת או שונה מהמצופה.

אפשר לעשות תואר שלישי 

ובמציאות, לעבוד במשהו שלא קשור לתחום.

אם תאכלי תהיי שבעה, אם לא תאכלי תישארי רעבה

אם תסעי לירושלים תהיי בירושלים, אם לא תסעי תישארי איפה שאת.

ברור שיכול לקרות אירוע חריג, אבל יש טבע שבו העולם מתנהג. גם זה רצון ה', אם כל כך מטריד אותך השאלה אם ה' רצה או לא

ולא מטריד אותי

נכון

הכל ברצון ה'

אבל הבחירה או האופן שבו אנחנו בוחרים להתנהל בסיטואציה 

נמצאת בידיים שלנו.

תגידי שלאמא שלךיש איזה קטע עם עין הרע או משהו. בקיצור תנסי להחליק את זה כמו שזה באמת תכלס

קצת ילדותי להגיד כזה דבר לא? ילדה של אמא כזה

פעם אחת משהו שקשור לאחים עולה לדיון, את מזכירה את זה, וזהו

אני לא מכירה פרטים.

הנושא של שכר ועונש זה נושא גדול ומורכב, ואני לא חושבת שפה זה המקום לדון בזה.

חז"ל מפרשים את הפסוק שהבאת בצורה קצת שונה מאיך שזה משתמע בהודעה שלך.

צדיק ורע לו זה לא משהו חדש.

הקב"ה נתן לנו בחירה חופשית, איננו מריונטות שנמצאים בידיו.

והשפת אמת מאריך בזה הרבה בעניין המרגלים

ביטחון לאו דווקא קשור לזכויות

ולא ראיתי את מה שאתה אומר. אני לא רואה איך הירושלמי קשור, ובשפת אמת לפרשת שלח לא ראיתי משהו שקשור לעניין. תוכל להיות יותר ספציפי?

ראשית אני מקווה שהבנתי נכון, הנושא המקורי היה על ביטחון מוחלט בה' ומה שרציתי לומר זה שזאת מערכת נפרדת משכר ועונש

לגבי היותנו בובות על חוט או לא ובכן כמה גישות שונות יש בזה כידוע בחסידות אחד העניינים הגדולים ביותר הוא ביטול האישיות כלפי השי"ת (אינסוף מקורות) לעומת אולי גישות אחרות כמו הרש"ר הירש שמאוד לא מסכים עם זה באופן מפורש ביותר

בכל-מקרה לגבי ביטחון:

קרבן העדה על הירושלמי שם:

אחת אומרת נפול לים. הן הצדיקים גמורים כי אמרו אין מעצור לה' להושיע בים או ביבשה.

נחזור למצרים. הן הרשעים גמורים.

נעשה עמהם מלחמה. בינונים ואמרו שצריכין התעוררות מלמטה בפועל כי אינן ראויין לנס גדול.

נצווח כנגדן. גם אלו בינונים אלא שאמרו שדי בתפלה והוה התעוררות במחשבה ובדיבור.

בקיצור הצדיקים הם אלה שפשוט בוטחים בה' בלי חשבונות של זכויות ועדיפים על אלה שסבורים שאינם ראויים לנס גדול

שפת אמת שלח

תרל"ז

במדרש יבש חציר כו' ודבר אלקינו יקום לעולם משל למלך שהבטיח לאוהבו מתנה ומת אוהבו נותנו לבנו כו' ע"ש. וקשה הנמשל אינו כמו המשל שהרי השי"ת הבטיח להאבות לתת ארץ כנען לבני ישראל זרעם. אכן ביאור הענין כי האבות זכו לבחי' ארץ ישראל במעשיהם הטובים והיו מוכנים באמת לבחי' ארץ הקדושה כמ"ש ארץ מגוריהם כו'. וגם אמת הדבר כמו שהיו בנ"י אחר יציאת מצרים ומעמד הר סיני היו מוכנים ג"כ לבוא לא"י מצד מעשיהם כמו האבות והי' תיקון שלם [ולפי זה אפשר הי' מרע"ה נכנס עמהם ג"כ]. אך שגרם החטא בעגל ונתרחקו מבחי' א"י. אך השי"ת רצה להכניסם מצד הבטחת אבות כמ"ש אשר נשאתי כו' ידי כו'. ולכן לא הכירו המרגלים אשר שייך להם ירושת הארץ שהי' נכסה מהם עי"ז שלא היו מוכנים לזה מצד מעשיהם. אמנם הי' זה רק הסתר ואם היו מאמינים בהשי"ת היו נכנסין בזכות זה הנסיון עצמו.

תרמ"ב

בענין חטא המרגלים כתבתי במקום אחר כי היו רוצין להשיג הכל בדעתם להיות מוכנים לכך. ובאמת בחי' ארץ ישראל היא בחי' דוד המע"ה דלית ליה מגרמיה כלום. אבל האמת כי מה שמוכנים לקבל הנהגה עליונה הוא גדול מאוד מהשגת האדם. וע"ז רמז המד' בפסוק יבש חציר כו' כמ"ש מקודם כל הבשר חציר כו'. ודבר אלקינו יקום לעולם. נראה כי אם הי' בחסד עליון כרצונו ית' לא הי' הפסק לדבר כמ"ש יקום לעולם. לכן חז"ל אמרו כי ע"י בכייתם בכי' של חנם נקבע לדורות. וחלילה שיעניש השי"ת לדורות בנקמה בלבד. רק הפי' כי ע"י שרצו שיהי' ביאת הארץ בזכותם פגמו בבחי' הנ"ל ולכן הי' הפסק לדבר. ולפי זה נראה כי אפשר הם היו יכולין לכנוס בדרך זה רק השי"ת בעבור דורותינו השפלים רצה שיהי' רק בחסדו ית'. וכתיב לא בגבורת הסוס כו' בשוקי האיש כו' רוצה ה' כו' המיחלים לחסדו. ואחר קבלת התורה שהי' השגת הדעת הי' המכוון שיבטלו עצמם לחסד ה' בלבד כמ"ש במ"א פי' אדם ובהמה שע"י הדעת של אמת עושין עצמן כבהמה:

תרס"א

ונראה כי שליחות מרגלים שהי' על פי הדיבור כדי שיראו באמת שאינם מוכנים לזה כמ"ש מרע"ה לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת כו'. ומ"מ בשביל השבועה שנשבע הקב"ה לאבותינו היו נכנסים כמ"ש במד' יבש חציר כו' ודבר אלקינו יקום ע"ש המשל. והכוונה כי הקב"ה כרת ברית עם אברהם אע"ה כמ"ש ומצאת את לבבו נאמן כו' וכרות עמו הברית. שהי' זוכה לפנימיות א"י שהיה לבבו נאמן. אבל הברית והשבועה היו אעפ"י שלא יזכו בנ"י להמשך אחרי מעשה אבותיהם. לכן כתיב ב"פ לתת לתת לזרעו. ולפי שלא הי' בזכותם לא זכו לראות ולהבין שבח א"י הפנימיות כנ"ל:

מלב"ים על פרשת וישלח

(ח – ט) "ויירא יעקב מאד". הנה הבוטח בה' אין לו לירא מב"ו, והיראה מורה שאין בטחונו כראוי, כמ"ש מי את ותראי מאנוש ימות ותשכח ה' עושך, בפרט שיעקב היה לו הבטחה מה' ולא היה לו לירא, וה' אינו עושה נס למעלה מדרך הטבע רק למי שבוטח עליו בכל לבו, ואחר שראה יעקב שהוא מתירא, לכן "ויצר לו", שזאת עצמו הצר לו שמזה דן שאינו ראוי לנסים אחר שבטחונו בלתי שלם, וע"כ נסה לעשות הכנות טבעיות ותכסיסי מלחמה, "ויחץ את העם עם הצאן והבקר לשני מחנות", היינו שמן העם שאתו דהיינו הנשים והטף עשה מחנה אחת, ומן המקנה והרועים עשה מחנה שניה. "ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת", שהיינו המקנה והרועים, "והכהו", יהיה בתוך כך הנפשות לפליטה, כי אז יודע שבא למלחמה וינוסו או ילחמו אתו:

= הפחד הוא מצד יצר הרע אפילו שזה פחד שחסרות לו זכויות כו' ("וירא מאוד וייצר לו" -> מלשון יצר הרע)

היא על מה שכתב הפותח: "שאני באמת באמת בידיו של ה׳ יתברך." (ומכאן המריונטה).

ו"אני סמוך ובטוח שהוא יחזיר לכם חיבוק ענק". (וכאן שאלתי איך הוא יכול להיות בטוח בזה).

להבנתי, אין קשר בין הדברים האלה למידת הבטחון שאתה מדבר עליו, ובוודאי שיש גישות שונות.

רבון העולמים ידעתי כי הנני בידך לבד כחומר ביד היוצר

וככל שסומכים על הקב"ה שהוא יחזיר לנו חיבוק הרעיון הוא שזה יקרה בזכות עצם הביטחון בכך

אני כבר לא שם. אני אכתוב על זה באריכות פעם.

לא תמיד הייתי עובדת כדי לברוח

לפעמים דווקא עבודה עצמית, פנימית

עזרה לי להתקדם בתחום הזה.

יש סיפור על ראש ישיבה אחד (מקווה שהסיפור מומצא) שאמר שאצלו בישיבה אין יצר הרע. אין משברים. לא מתבחבשים. אין כלום. כששאלו אותו איך הוא בטוח ככ אז הוא ענה "תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר".

ברור שזה לא נכון. נפש לא עובדת ככה. זה מקום לברוח אבל זה לא פוטר את הבעיה. זה טבעי ונורמלי, אבל צריך לזכור שזה לא פתרון. אני לא יודע מה @משה התכוון, אבל ככה אני מפרש את זה...

בעבודה פיזית זה יכול לקרות, הגוף עובד והמוח לא חושב. אבל זה לא מציל אותנו ממשברים ומקשיים. לפעמים ההפך.

עבודת הנפש היא עבודה. צריך לעבוד. כדי להיות בריאים בנפשנו, לשמוח בעצמנו. אלו לא סתם מילים בעלמא..

בנימה אישית, מזדהה עם השאלה..

בהצלחה לנו. לכולנו.

מי שעסוק בעבודה חיובית אין לו זמן לעסוק ב"שטויות" כמו המנגנונים של הנפש. בפועל מה שקורה זה שהמנגנונים בסוף מנצחים זה רק לוקח להם עוד כמה שנים.

מצד שני כאסטרטגיה לטווח קצר לפעמים זה נכון. אם יש משהו שמעיק על הנפש לא צריך לעסוק בו כל היום וכל הלילה. צריך להקצות לו זמן מוגדר ופיתרון ויחס כדי להבין איך המנגנון עובד ולמה ולתת לו יחס רך ומכבד. אבל לא לתת לו להשתלט על החיים.

כשאני בפגישה ומשהו מבפנים מציף אותי - אני כותב אותו בצד בקובץ טקסט. ואחר כך חוזר אליו. עכשיו אני בפגישה.

אינטנסיבי תמידי, במיוחד של המח, זה חוסם רגשות.

זה לא שאני מנסה. זאת המציאות שלי.

ברור שיש זמנים שפורצים הרגשות שלי, אבל זה בד"כ רגשות שהם החוצה ופחות פנימה.

במידה ועוסקים בדברים משמעותיים או לכל הפחות לא דברים מזיקים

במידה ועושים זאת מתוך מודעות

זו בריחה קודם כל. ייתכן שזו גם הדרך הנכונה להתמודד. אבל בריחה זה כן.

איך יודעים אם זו דרך טובה להתמודד? אני חושבת שזה תלוי אם כשדבר כזה מגיע שוב, אם יש בנו יותר כוחות להיות בו ולעבור אותו, או שאנחנו עוד יותר חייבים לברוח.

אחרי פרידה קשה...

לא משנה מה אני עושה, עדיין כואב.

אבל אם עברנו את פרעה, בעז"ה גם זה יעבור.

דברי אמת.. (לפחות מבחינה אובייקטיבית)

אז צריך לחשוב מתי העיסוק הוא בדברי אמת (דברים שיקדמו אותי גם אם לא נעים להתעסק בהם) ומתי בדברי שקר (דברים שלא מקדמים אלא מדכאים ומחלישים) ולפי זה להחליט.

ולפעמים אותו דבר יכול להיות פעם דברי אמת ופעם דברי שקר