יוסף בן דוד
שכן צנוע וערירי, שגר דלת לידינו, עם שני אנשים
נוספים, מתמודדי נפש.
כנראה ניצול שואה.
אדם צנוע, שהלך בצידי הדרכים שחוח
בלי לרצות לקבל מאיש.
פעם, אבל, מצאנו רעשן כסוף
שעשה מקופסת שימורים, לילדים...
ופעם הציע לי עגבניות מתוך שקית
שהחזיק בידו, במדרכה, ליד הבניי.
לא לקחתי, ואני כל כך מצטערת
על כך.
הכל היה ללא מילים. רק עם עיניים
טובות. שקטות מאוד, מכונסות פנימה.
באחד מלילות השבת נכנסנו אליו
כדי להזמינו לקידוש אצלנו.
הוא התרומם מהכיסא, הלך
פסיעות אחדות , ולא המשיך.
כך ישב, מסביב טלוויזיה ורעש
ובאלאגן, והוא , לבד על יד שולחן,
מפית קטנה וכוס קידוש.
"ויהי ערב ויהי בוקר....
יום השישי!".
אחר נעלם לתקופה.
במודעת האבל, למטה,
ליד תיבות הדואר, כתב
אחד השכנים:
ברוך דיין האמת
יוסף בן דוד
איש תם וישר.
מחר היורצייט שלו.
אנא, אמרו משניות
לעילוי נשמתו.
תבורכו!
נחלת.
אידך זיל גמור.
