1)אתם חושבים שאתם מוכנים להיות הורים?
אם כן. פרטו מדוע.
2) מה המסר המרכזי שהייתם רוצים להעביר לילדכם בעתיד?
1)אתם חושבים שאתם מוכנים להיות הורים?
אם כן. פרטו מדוע.
2) מה המסר המרכזי שהייתם רוצים להעביר לילדכם בעתיד?
1. בתכלס לומדים את זה תוך כדי תנועה נראה לי. את הידע התיאורטי של חינוך אפשר ללמוד תמיד.
ממליץ מאוד על הספר של הרב זאב קרוב בחינוך ילדים.
2. לא יודע, לא נראה לי שאפשר להכניס מסר כולל במילים.
1. כנראה
2. אושר הוא בחירה
1. כיום כן ב"ה.
2. אתם טובים ומדהימים כמו שאתם. תאהבו את עצמיכם.
אם מישהו/י רוצה שאהיה צד ג' בשבילו/ה,
מוזמן/ת לפנות.
בשמחה!
הכי קשה בכל התהליך הזה
שיש שגרה ולא אכפת לה כל כך אם שיחקו לך בלב
את צריכה להתייצב
לקום בבוקר ללבוש את החיוך היפה שלך ולהמשיך
כי פשוט אין ברירה אחרת
בוקר טוב♥
לכם וללב
אוף קשהההההה
מבינה אותך ממש.
וזה בסדר להתפרק לפעמים. וזה בסדר לבקש איזה חופש כדי למלא מצברים. אנחנו בני אדם.
חיבוק.
לא פשוט בכלל,
שולח כחות מכאן
כאשר אדם חושב על עניין מסויים ומגבש עמדה אז בסוף העמדה שלו לא משקפת את מה שהוא חושב כרגע אלא את כל תהליך גיבוש הדעה.
כאשר יש שלילה ביחס לדעתו של אדם, השלילה יכולה בקלות לגלוש לפסים אישיים. אם אדם מזלזל בדעה של זולתו הוא בעצם גם יזלזל בתהליך החשיבה של זולתו.
אצל נשים, הרגשות עובדים בצורה עוצמתית יותר, כל רגש שגברים מרגישים הן מרגישות, אבל בצורה יותר גבוהה. לכן הן בדרך כלל גם יותר מפתחות רגישות ביחס לכך. ולכן, אמירה שמביעה הקטנה/זלזול/חוסר כבוד כלפי עמדתן יכולה להתפרש בקלות בחוסר כבוד כלפי אופן החשיבה שלהן, כפי שיכול לקרות בדיוק לגברים, רק שאצלן העניין יותר רגיש באופן יחסי.
כאשר ישנה הערכה הדדית ישנה גם אפשרות להתייחס לדעה של הזולת מתוך מקום של כבוד. מתוך ההערכה לעיצוב דעתו ותהליך גיבוש עמדותיו ביחס לעניינים שונים.
לטובת הקשר, צריך להגיד גם מה כדאי לשפר ביחס להתנהלות הקשר, וכן, חלק מכך זה גם מתוך ראייה ביקורתית שמתייחסת למה מועיל ומה מפריע במהלך הקשר.
אך לפני שאומרים מה מפריע ומה לא, נראה לי צריך לתת מקום של כבוד לאדם שעומד מולנו. קודם כל בתוכנו פנימה. אם עניין זה קורה אז ממילא הדברים נאמרים בצורה מכבדת, עניינית, רגישה ומתחשבת..
בנים רוצים בלונדיניות במיוחד שהן בהירות ,אבל לא מבינים
שבלי איפור הן נראות כמו דמות קצת אחרת
רק אומרת ..
למה אני מעלה את זה כי יש לי מלא חברות באמת יפות
רק 1/6 מתוכם בלונדניות רוב ההצעות עונים בחיוב על הבלונדניות, מדוע?
אני ראיתי את כולן בלי איפור באמת שהן לא יותר יפות, אפילו הן בעצם אומרות שהן לא יוצאות מהבית בלי איפור , ורק שם יש את המוטיב האובססיבי של איפור.
בתור אחת שהתעסקה האיפור כתחביב , הבנות שהיה הכי קל לאפר אותן כלומר הכי הרבה יופי טבעי אלו בנות עם צבע עור נטרלי או שזוף לא בהיר מידי ושיער בצבע חום
כן אלו הן בנות שהן קמות בבוקר הן נראות כמעט אותו דבר עם מייקאפ ובלי
למה כי העור לא חיוור אין אדמומיות
שואלים למה? כי הגבות בהירות אז בקושי יש גבות
והריסים גם אז בלי מסקרה זה נראה שאין ריסים
ובדרך כלל עור בהיר בלי איפור נראה חיוור לחלוטין
באמת לפני שאתם מתעצבנים עלי הפי מה את עושה
מצטערת אני שוב אומרת מישהו צריך להאיר פה את האמת
רק אומרת שלא תגידו שלא אמרתי
המחשה
ואתה בחור חמוד שחופר לי על הצעה של חברה בלונדינית למרות שהפרטים שלה לא דומים לשלך , עצבנת אותי אבל הנה אולי בזכותך בנים יפעילו את המוח
דווקא כהות אני מעדיף.
אני באמת מהבודדים?
המטיילת בארץיא - כ
כא - ל
לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
צא - ק
קא - קיב
קיג - קיח
קיט - קכא
קכב - קל
קלא - קמ
קמא - קנ+ יה"ר
היה חסר התהילים שבוע שעבר...
שבת שלום!
חלק 1
"לך לעזאזל".
היי! למה לדבר ככה?
"מה שעשית לי לא הגיוני. איך בן אדם יכול להשתנות במאה שמונים מעלות. ככה פתאום! ביום אחד!"
תקשיבי... זה לא היה ביום אחד. את ידעת שאני עובר תהליך... שיתפתי אותך תמיד. אני כל הזמן עובר תהליכים.
"אתה פגעת בי בצורה שלא תיאמן. כמו שאף אחד לא פגע בי מעולם. מעולם! אני לא טיפוס שכועס. והכלתי אותך הרבה מעבר לרגע האחרון, ותראה מה אתה מוציא ממני! איזה חיה רעה אני נהיית בגללך!"
(היא מאשימה אותי בפגמים שלה, ובמקום זה אני נדחק להגיד: ) אני מצטער. (אני יכול להתרפס בפניה עוד שעות. ולמעשה, כבר עשיתי כך שעות רבות. אבל זה לא עוד המקום. עברנו את השלב של "אני מצטער", אני בוחר במקום זה להמשיך : ) תקשיבי, אני מסתכל למציאות בעיניים. אני מוצאים את עצמנו חוזרים לדבר כל הזמן. פעם אחר פעם אנחנו מסכימים שזה נגמר ואז מישהו מאיתנו נשבר. (בתוכי אני רוצה להאשים אותה על כל הפעמים שזה קרה אבל אני יודע שזה שקר. אני הייתי נואש אליה לא פחות).
"תפסיק לבלבל במוח. מה עכשיו? עמית!? מה עכשיו? לאן מתקדמים מפה! אתה לא רואה שאנחנו תקועים?"
(היא הייתה מתה לחזור אליי. הדיבור בנינו תמיד היה הכי פתוח שיש, לכן לא נתקלנו מעולם בבעיות. אבל את זה, היא לא מסוגלת להגיד לי. למה? כי היא לא מסוגלת להגיד את זה לעצמה. היא לא מרשה לעצמה להאמין בזה. והאמת, מי יכול להאשים אותה?) עדי, אני אענה לך מה עכשיו, ונמצא את עצמנו (בוחר נוסח מכובס) שואלים את עצמנו את אותה שאלה, מה עכשיו, שוב בעוד שבועיים. נכון? ניסיתי להרחיק אותך מעליי (דיבור פתוח אמרנו), ניסיתי שתראי את החסרונות ותירתעי, אבל את לא מצליחה לשחרר.
"אוף."
את לא היחידה.
"טוב, אנחנו יכולים שוב לדבר שעות על איך נגמור את זה, ואז לנסות לנתק קשר, ואנחנו יכולים פשוט לקפוץ לסוף ולנסות לנתק קשר שוב והפעם בתקווה שלתמיד, עכשיו."
(איך אני אוהב את זה שהיא ריאלית). זה נכון. נכון מדיי... אז, מה את אומרת?
"שנסגור את הטלפון"
(איך בתוכי קיוויתי לשמוע תשובה אחרת. כאילו מה? סתם השארתי לה פתח לענות באופן שכן יוביל לדיון של שעות? אני מעדיף לדבר איתה שעות על כמה שרע לנו ביחד, מלדבר איתה דקה על כמה שטוב לנו ביחד). אוקיי.
(-עוברת דקה-היא כאילו לא זמינה-היא כאילו עסוקה-).
"ותודה לך"
תודה לך. (על מה? אף אחד לא יודע. שנינו יודעים שאין פה שום נימוס, סתם תירוץ לזרוק עוד מילה לחלל בינינו.)
נשמע פה שיח מאוד לא כנה. ברגע שהיא מעלה האשמה כזאת מופרכת צריך לדבר על זה לעומק. נשמע שבאמת משהו תקוע, אבל נשמע גם שלא הצליחו עדיין לגעת בנקודה שתוקעת ולכן הם מתבחבשים בינם לבין עצמם עד אין קץ.
בכללי נשמע שיש הרבה מטעניים רגשיים וזה גם תוקע את השיחה. שקיפות זה אובייס בשביל קשר בריא.
וכן, יש רצון לקרבה ולא יודעים איך לבטא אותו - זה קשה. מאוד.
ותודה לך!
;)
חלק 2
(שנינו ערים עד השעות הקטנות של הלילה. אני יודע שגם היא עוקבת אחרי ה"מחובר/ת" שלי.)
(היא מקליד/ה).
(תגובה על סטטוס שלי להתרמה למחנה קיץ : ) "היי עמית, תקשיב, בדיוק חיפשתי איפה לשים מעשר כספים ואני רוצה לתרום אבל הקישור לא נפתח לי!"
(כאילו מה? אנחנו ילדים?) תכתבי באינטרנט תוכלי למצוא את הקישור להתרמה.
"אתה לא יכול לשלוח לי פה שוב?"
(אני לא יודע עם החיבוק הוירטואלי הזה חונק או נעים.) (מה אני אגיד לה? שלא?) בטח. (-שולח את הקישור-).
"תודה עמית!"
על לא דבר.
(-שוב עוברת דקה-ושתיים-וחמש-והיא מחובר/ת-).
"איך אתה קשור לקייטנה שם?"
בואי, עדי, מה זה משנה. (כאילו אני צריך להגיד לה באופן יותר בוטה שתפסיק כי חתכנו?)
"אני רוצה לדעת בשביל לשים את הכסף"
(כן, בטח.) זה לא אמור להיות משנה לך לתרומה, אבל אם את רוצה לדעת אז הקומונרית לשעבר של הסניף שלי מארגנת את הנופשון הזה כל שנה.
"אה סבבה"
(כן, בטח סבבה). (עוברת דקה-שתיים-חמש).
"גלית? זאת שאני מכירה? זכור לי שהזכרת אותה, זאת זאת?"
עדי...
"עמית...?"
(אוי, ה"תמימות" שלה עוד תהרוג אותי. איך היא מסוגלת לעבוד על עצמה ברמות כאלה גבוהות. הלוואי עליי. היה חוסך לי הרבה כאב)
כן זאת היא. אני יכול לברר לך את המספר שלה אם את רוצה לדבר איתה בקשר לקייטנה.
"מה? אה לא, סתם שאלתי, אתה יודע. אני אתרום".
(היא לא מבינה. אבל היא אשכרה משלמת כסף בשביל שהקשר שלנו יימשך. או יותר נכון שהגחלים שלו עדיין ילחשו... אני מרחם עליה, בוודאי, אבל אני יותר מרחם על עצמי. אני לא מסוגל לדחות אותה. אני אוהב את גילויי התלותיות הבלתי מודעים האלה שלה. הם גורמים לי להרגיש טוב עם עצמי. שווה משהו. לפחות שווה תרומת "מעשרות" למחנה קיץ).
חלק 3
(אנחנו באמצע שיחה והיא שוב נכנסת בי)
"וכששאלתי אותך מה אתה חושב על המראה שלי?? אפילו להיישיר מבט לא יכולת! כאילו כל הזמן הזה היה אכפת לך ממני! כאילו מה היה כואב לך להגיד שאני מכוערת ולחתוך כבר אז?? סתם רצית להתעלל בי? אתה יודע שאני לא יוצאת עם בנים סתם, ואני לוקחת ברצינות את הקשרים שלי, אמרתי לך את זה בדייט הראשון, כי ידעתי שלך לא היו קשרים רציניים לפני ואתה לא יודע מה זה. אז בשביל מה? תן לי לבשר לך שהיית ונשארת הילד שהיית. תצא עם מישהי כשתתבגר, בינתיים אתה סתם שובר לבבות"
(באופן מוזר, כשהיא כועסת, מתפרצת באמוציות, אני כן מסוגל להיישיר אליה מבט. ממש ממש אל תוך העיינים שלה, חלון הנפש שלה. מן הסתם, לזה היא לא שמה לב.)
עדי! מה הקשר? את יודעת שאני לא חושב שאת מכוערת! ובואי ננסה להירגע, את יודעת שלפעמים כשהרגשות סוערים אנחנו מדברים לא לעניין, חבל שנגיד ככה דברים שאחר כך נתחרט עליהם. ניקח רגע לנשום.
(אני תמיד מפחד שדברים כאלה מעצבנים עוד יותר. אותי הם כן. אם היא דיברה על ילדותיות, מרגיש לי שמילים כאלה הן יחס לילד. להזכיר לו שצריך להירגע ולנשום. אבל אני שום מגלה כמה היא שונה בקטע הזה, כשהיא שותקת, וסומק הפנים שלה מתאזן).
אני מנסה להקליל, בסדר? רצית קודם לנסות לשתף מה שדודה שלך אמרה לך בקשר להחלטה להיפרד? נכון? בואי ננסה לעשות את זה חכם וטוב, ובלתי פוגע לשנינו.
(אגל זיעה קטן מחליק על הרכה שלה, ואני מהופנט. אני לא רוצה באמת להרגיע אותה. הכעס שלה מזכיר לי למה כל כך "התחברתי" אליה מלכתחילה. וגילוי נאות, לא באמת לא יכולתי להיישיר אליה מבט כשהיא דיברה על המראה שלה. לא הייתי נבוך בכלל. האמת, שהיא זאת שהייתה נבוכה. אם היא לא הרימה את הראש, איך היא יכלה להקשיב באמת לתשובה שלי אז? היא שמעה רק מילים יבשות. אני אמור להתחרט שהייתי עדין מידיי אז? שלא אמרתי בצורה יותר ברורה שהיא מדהימה כמו שהיא? (ובמונחים מקובלים היא רחוקה מלהיות כזאת)).
(היא ממשיכה לשתוק ולהסתכל על הנוף, כמעט לגמרי בצד השני שלי).
"אוף. אני יודעת, עמית, אני יודעת...!"
מה את יודעת עדי?
"אתה יודע מה אני יודעת, בוא לא נדבר, בוא נשתוק ונחשוב רגע"
אוקיי.
(דקה-שתיים-חמש-שבע)
"אל תהיה קר עכשיו, על מה אתה חושב?"
שאת צריכה להקשיב לדודה שלך. (אני בסך הכל מנסה לעזור לה, כמו תמיד.)
"אבל עמית, אל תבטל את עצמך עכשיו, מה *אתה* מרגיש? מה *אתה* חושב? גם אתה חלק מהעניין פה, גם אתה צד פה. ואני מנסה להיות פתוחה וכנה, תמיד".
(אני יודע שהיא מנסה להיות כנה, אבל היא לא מודעת שהיא מדברת באוויר עכשיו, רק בגלל שהיא לא קיבלה את התשובה שהיא רצתה או ציפתה לה). אני לא מבטל את עצמי עדי, גם לי זה קשה, אבל אני חושב שדודה שלך חכמה, ולפעמים צריכים להסתכל על התמונה מבחוץ, במבט על, כדי לראות מה נכון לעשות, איפה אפשר לעזור ולשפר.
"אם היית מכיר אותה היית יודע שלא כל הידע בעולם נמצא אצלה. וחוץ מזה, היא לא יודעת את כל הפרטים? למה שהיא תדע יותר טוב מאיתנו?"
(אין "מאיתנו" פה. ובכלל, להקטין את הדודה עכשיו כי לא מוצא חן בעינייך מה שהיא אמרה זה כל כך שיטחי). עדי, ברור שהיא לא יודעת הכל והיא גם לא מתיימרת לדעת הכל. ואני בטווח שאפש להגיד עליה הרבה דברים, אבל אי אפשר להגיד שלא אכפת לה ממך, מאוד. את בעצמך סיפרת לי שהיא כמעט כמו אמא בשבילך.
"אוף."
(-שתיקה-)
"אכפת לה ממני"
(ברכותיי שהגיעה למסקנה המתבקשת).
וגם לי אכפת ממך.
(היא מרימה במהירות את הראש וחודרת בעיניים השחורות העמוקות ישר אל תוך הנשמה שלי, כמעט בציפייה מיידית למשהו לא ברור. נדמה כאילו בתנועה בלתי רצונית היד שלה כמעט נשלחת אליי. לא הייתי אמור להגיד את זה? קילקלתי עכשיו?).
"תודה"
(-אני מחייך אליה באילוץ-).
חלק 4
אוקיי אני שמח שהסכמת להגיע, זה היה חשוב לי.
(מחייכת, מקלילה). "בטח שאגיע!" (עם כזה "בטח" היה אפשר להאמין שלא עברנו כמעט שבוע של שכנועים בשביל לקיים את הפגישה הזאת).
אני רוצה להגיד לך כמה דברים.
(היא כבר יודעת שזה הסוף. ו-וואלה, אני גאה בעצמי שסוף סוף הצלחתי להביא אותה למקום שהיא לא מפחדת ממנו).
"אוקיי עמית, אני מקשיבה"
(היא עניינית וזה טוב). אז,
אני שמח שהתגברת על כל מה שהיית צריכה, ושהגעת למקום הזה ולשלב הזה, ושאנחנו משוחררים מכל מיני כבלים ומטענים מיותרים.
(מחייכת. והפעם, החיוך שלה אותנטי).
אני מאוד מעריך את השיחה שהייתה לנו אתמול ואת ההבנות שהגענו ביחד אליהן. זה היה חשוב לשנינו. ותראי שה' יעזור לשנינו, ויהיה טוב, נגלה שהכל היה לטובה.
(היא מהנהנת ושותקת. אם היא מאמינה לזה, אני את שלי עשיתי.)
(אני מרכין ראש, כאילו מנסה להיזכר מה רציתי לומר, ואז מרים אותו שוב אליה).
אבל,
(אני מדבר לאט, והעיניים שלה נפערות לאט, בציפייה).
עדי,
אני לא ישן טוב בלילות לאחרונה. ולא בגלל שאני לא בטוח יותר מה נכון. לא יכול להיות בטוח ממני שהגענו להחלטה נבונה. אני לא ישן טוב בלילות, כי אני מרגיש שלקראת הסוף, לא הייתי לגמרי אמיתי איתך.
"מה זאת אומרת??"
(אני חייב לפעול מהר. אם אני אתן לעוד אחד מפרצי הזעם שלה להתפתח כאן אני אמצא את עצמי בלופ שיחזור על עצמו עוד השד יודע כמה זמן).
תראי, נתתי לך את הרושם הלא נכון. אני מסיר את כל החסמים עכשיו, מסיר את האבן הזאת מהלב שלי, כדי לשלח אותך לדרכך, אמרתי לך שאני אוהב אותך, ובאותו זמן זאת הייתה האמת שלי. אבל היא השתנתה. מה שאני הולך להגיד יפגע בך, וכנראה ישאיר אותך מצולקת לזמן ארוך, אבל אני לא מסוגל שלא להגיד אותו. אני יכול להתנצל מראש, ולהתנצל אלף פעמים בדיעבד, אבל אני פשוט לא. אני לא מתנצל, כי אני עושה את זה בכוונה, ובמודעות מלאה ושלימות עצמית. -
-"את מה אתה עושה? לא הבנתי מה אתה--"
(אני מרים את היד, יחד עם הקול שלי, וקוטע אותה, אולי בפעם הראשונה מאז אנחנו מדברים).
אני לא אוהב אותך יותר. ואני לא אוהב אותך בכלל. הנה, אמרתי את זה. אני אסיר תודה שלא התחתנתי איתך ונכנסתי לכלא לכל החיים, כי גם אחרי שהייתי מתגרש ממך היית רודפת אחריי וממררת לי את החיים. איך את מצפה בכלל להקים בית, לחנך ילדים, כשאת בעצמך ילדה, ונראה שלא תתבגרי אף פעם? השקעתי המון בקשר הזה. את כל האנרגיות שלי בכל החודשים האחרונים כדי למצוא את צירופי המילים הנכונים שיביאו אותך לשלימות, ואל הטוב האמיתי. אבל את רוצה לדעת מה אני באמת חושב? את חסרת תקנה. אני מרחם על הגבר שייקח אותך. אם הייתי יכול, הייתי משלם את כל כספי כדי למחוק אותך מהזיכרון שלי לנצח, אבל הרשעות שבך, אני יודע שהיא תמשיך להתעלל בי גם הרבה אחרי שהמשפטים שלך יפסיקו להדהד לי במוח. ואוי, הלוואי שזה יקרה, אני לא רוצה לפתוח פה לשטן, כי אם יש שטן, כנראה יש לך הרבה "זכויות" אצלו. בהתחלה חשבתי שזה טוב שאנחנו גרים כל כך קרוב, עכשיו? הייתי מוכן לזרוק את הכל ולעבור לחו"ל רק כדי שמעולם לא הייתי פוגש אותך. בחיי, אני מפחד להיתקל בך במקרה גם מקילומטר בקצה השני של הרחוב. אני מפחד לראות בחורה שבמקרה תזכיר לי קצת אותך, בקול, או במראה. ובאופי? אני מקווה שלא קיימת בכלל בחורה שמזכירה אותך באופי. זה הפסד לעולם, ובזבוז זמן לכל הגברים שאי פעם ייצאו איתה. בערך באמצע הקשר, עוד השתעשעתי כשהיית מופיעה בחלומות שלי, התמלאתי במבוכה של כמה מקום את תופסת בראש שלי. עכשיו אני כבר לא מגדיר אותם כחלומות, אלא כסיוטים. ומה שיושב כאן למולי הוא סיוט מתגשם. אם היינו חילונים, אם לא היה אכפת לי לשמור צניעות ונגיעה, אני בטוח שגם הייתי מבטא את התסכול שלי בצורה פיזית. זה היה שווה אלף תלונות במשטרה. והקטע הוא, שגם אחרי כל מה שאמרתי ואחרי כל מה שאני עוד יכול להגיד על מגילות שלמות, את מסוגלת לחשוב שאת עדיין שווה משהו. עד כדי כך את לא קולטת סיטואציות. ואת יודעת מה? כל עוד אני מפנה לך את הגב והולך ולא רואה אותך לעולם לא אכפת לי. לזרוק אותך זאת ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיי, ומעבר לזה את לא שווה עוד ביזבוז אחד של אוויר. אז תעשי טובה לעצמך, לכי הביתה ותתחבאי מתחת לפוך עד שתפנימי שאת לא מביאה שום תועלת לעולם בזה שאי פעם תצאי ממנו. תודה, להתראות, "שמחתי" להכיר.
--
(סכר הדמעות שלה כבר ממזמן נפתח. הנשימות שלה כבר ממזמן לא סדירות, והיא מתקשה לשלוט בתנועות הגוף שלה.)
(אני יודע איך היא מרגישה עכשיו. היא לא רואה יותר את הפארק, היא לא רואה יותר רחוב, היא לא רואה מכוניות ואנשים. אין צבעים. הכל שחור.)
(שחור. ולבן. כי כל העולם שלה עכשיו שחור משחור. והיא כולה רועדת, חסרת פעימה חסרת חיות, כאילו כל דמה נשפך.)
חיוורת, לבנה,
יפה מאי פעם.
ובטח בחלק הבאה הם יחזרו להיות ביחד.
יש לך יופי של כישרון כתיבה, אבל למה להתבוסס באומללות הזאת?
יש ז'אנר כזה של ספרות רומנטית (וגם סרטים כמובן) שהזוג שונאים זה את זה-מתחילים להתאהב- נפרדים- חוזרים- נפרדים-חוזרים- פוגעים אחד בשני בצורה הכי אינטימית וכואבת שיש- חוזרים- (אם הם חילונים גם בוגדים זה בזה, ובכללי מעורבת שם הרבה מאוד אינטימיות גופנית)- נפרדים- חוזרים- נפרדים- חוזרים. ובסוף הקהל אמור להריע לסוף הטוב הזה שאחרי 34 כרכים הזוג משמיים הזה מגיע לאושר ועושר שלו (לפחות לשבוע הקרוב).
אני באמת לא מבינה מה מושך אנשים להתבוסס בכל זה, אבל זה ז'אנר מאוד פופולארי. חבל שאתה מנצל את הכישרון שלך לדבר כל כך אומלל.
אין חלק הבא. זה סוף הסיפור. אבל אם היה, הייתי מהמר איתך, שאת צודקת.
למה להתבוסס באומללות כזאת? כדי להעלות מודעות, שהיא קייימת, מערכת יחסים תלותית וכפייתית.
כמובן הכוונה הייתה שזה יהיה אכזרי. ולא חשבתי לתאר את זה ככה, אבל אני מודה לך!
אני לא רואה דבר רע בלכתוב על זה. זה לא ביזבוז כי השקעתי בזה הרבה וממילא לא היה לי דבר טוב יותר לעשות. הייתה לי השראה, טישבתי על המחשב.
אני כן יכול להבין מה מושך אנשים בזה. אני בעצמי נמשך לזה. אבל אני לא יכול להסביר. (לפחות כרגע). אולי יבוא אחד ויעשה חסד ויסביר.
יותר נכון, ההפך שלה. שוב, למרות כל הפגיעות והצער, בדרך כלל המסקנה הסופית בדברים האלו היא שהם זוג משמיים וכל פעם שחוזרים להיות ביחד זה מוצג בתור דבר טוב ומשמח. אפילו אתה הדגשת כמה הוא חושב שהיא יפה דווקא כשהיא כועסת ומתחרפנת.
אחד הנזקים הגדולים כאן הוא רומנטיזיה של סוג הקשר הזה, במיוחד לקהל צעיר יותר, מה שעלול למשוך אנשים שאוהבים את כל זה לזוגיות מתעללת ואפילו אלימה פיזית (וכמובן אלימה רגשית).
אבל לדעתי סוף טראגי *תמיד* נותן יותר אמירה. ואני יכול לחשוב על כמה דוגמאות שמפאת צנעת הפרט לא אגיד.
אם הארסיות במערכת היחסים היא מה שמושכת את האדם (או הקהל), הציפייה לסוף טראגי היא מתבקשת.
אני לא חושב שעל אף אחד שלא יודע ומכיר מקרוב, מכלי ראשון, על מה מדובר, פועלת פה "רומנטיזציה" של סוג הקשר הזה. הם מתייחסים אל זה כעוד סיפור קיצוני כמו אלף ואחד אחרים, בנושאים אחרים. מי שכן יודע ומכיר, זה אכן יכול לפעול עליו. מצד אחד. מצד שני, אי אפשר לשתוק. אי אפשר שלא לשתף, כי זה חלק מהתהליך הפסיכולגי (/הסיפוק מההתעללות הנפשית) הרפיטטיבי שהאדם עובר עם עצמו ועם הצד השני, ואי אפשר לשתוק על עצם הקיום של דבר כזה. אז קצת "אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר".
וכואב מדי מדי מה שפה הוא אמר לה, שאין תועלת לעולם בזה שהיא תצא החוצה. גם אם זה הגיע מהרבה מאד כעס ועצבים שלו.
אמירה כזו לבן אדם- מרסקת לו את החיים. צריך להיות מרושע ממש לשדר דבר כזה. וכל שכן להגיד מפורשות...
אתה שואל משהו? פורק? __?
קראתי הכל. זה מיוחד ונוגע ממש. מובע פה הרבה מאד כאב... ומועבר חד וברור. כאבתי יחד עם הדמויות...
האמת, לא הבנתי בסיפור שעדי גרמה לו כ"כ הרבה כאב. רק בסוף, כשהוא כ"כ יצא עליה.
אתה כותב יפה ממש! הייתי מציעה לך להעלות לפרוזה גם...
והכל פה שפיט ונתון לדיון. מי אמר שהיא גרמה לו סבל? אולי הוא סתם מרושע כלפיה?
ומדהים מה ששעמום יכול לעשות.
הגבר והאישה פה הם מאוד ורסטיליים.
זהו שלא התחברתי לאופי של אף אחד מהם, אלא לנקודות אחרות.
כלומר, בסוף הסיפור לצורך העניין- התחברתי מאד עם הדמות של האישה. שסופגת כ"כ הרבה כאב מצידו, מוצדק או שלא. לכן כ"כ התחברתי לסיפור עצמו... דווקא בגלל הכאב שבו...
אבל בעוד כל מיני נקודות, יש דברים שתופסים במיוחד. זה ביטא את הרגשות והפחדים שלי, גם אם לא המעשים..
אני יכול להבין לגמרי למה...
ותכלס שמח לקרוא את התגובות שלך
לא אוהב להיות משועמם
אבל לקחתי את זה כמחמאה

אבל כתבת יפה מאד. יש לך כישרון לזה.
לסגנון כזה של מערכת יחסים:
דפוסי התקשרות בלתי מאורגנת
או BPD
(עם קווים נרקסיסטיים בולטים)
הכתיבה יפה.
הרבה בריאות.
של חברי הפורום.
או של גוגל.
מוזמנים לחפש.
התקשרות בלתי מאורגנת וזוגיות
Bpd וזוגיות
נרקסיזם וזוגיות.
יהיה לך חומר לעוד כמה סשנים כאלה.
ברור שמי שרוצה יש לו את גוגל.
אבל אנשים עצלנים.
הם כן יקראו תגובה קצרה, אבל לא יחפשו עכשיו בגוגל אלא אם כן תהיה להם סיבה ספציפית,
או שזה ממש יעניין אותם.
דוגמא לעצלנות זה לכתוב שורה של הגדרה.
אני לא מאשים אותך,
אפילו ציפיתי לתגובה כזאת,
אז זה לא מאכזב אפילו.
ותודה,
אני לא מחפש חומר ל"סשנים" כאלו.
ואת מבינה שהכוונה הייתה לא להאשמה בעוול אלא להאשמה בתכונה.
במקרה הזה עצלנות.
על זה שבנות ישראל יוצאות לכרמים?


נראלי שחסדי הזכיר משהו על טו באב...
עכשיו זה יתפתח שוב לדיון של "האם צילה רצתה להתחתן עם מתושלח.."
ולא ידעתי שזה משוייך לבנות. מילא שמונת אלפים אימוג'ים..
הנה. עכשיו הראתי עוד משהו. גם הרבה סימני שאלה מאפיינים בנות, וגם חזרה על אותה אות מלאאאאא פעמים🤭🤭🤭🤭🤭
וכמובן מלא סמיילים. שזה ברור מאליו🙃🙃
אבל רגע, היית צריך להגיד לי שאני צודקת!!!! (על זה שחסדי פתח את השרשור הכוונה)
אם כבר בת אז עד הסוף


שלא היו ימים טובים לישראל כימים שבהם היו בנות ישראל יוצאות למפגשי פו"פ.
וחשבתי על האפשרות האחרת להסביר, אבל הצירוף בין יום כיפור לט"ו באב נשמע לי מוזר מדי בשביל זה.
שראיתי את זה בטלוזיה חשבתי איזה חמוד הוא שהוא בא איך שבא לו
זה לא סוג של בית משפט ? כי חייב לבוא עם מכופתר לבן לגבר
ארץ השוקולדאחרונההיום ט"ו באב רוצים להתחלק בספר תהילים או משהו?
זה עת רצון אולי נתאגד לתפילה משותפת בפורום? (אפשר שברוקולי תגיד את היהי רצון בסוף ותזכיר שמות של מי שרוצה😁)
רוב הסיכויים לפי ימים
אני אשתבץ למה שישאר
יישר כח
אז תעשו מאמץ שנשלים ספר בשביל כולנו?
יהי רצון בהתחלה+ראשון-
שני- @רגש
שלישי- @הרמוניה
רביעי- @הרמוניה
חמישי-
שישי- @נוגע, לא נוגע
שבת+ יהי רצון בסוף

להאריך את זה גם להיום
לא יודעת אם זה נחשב אבל אין לי בעיה לקרוא עוד יום ושגם את תקראי ונגמור ספר
אני קוראת את שבת ויהי רצון של הסוף אז אם באלך, תקראי את ראשון
אני משערת שיש פה הרבה ניקים שמתכתבים עם ניקיות באישי.
מה אתם עושים כאשר יש לכם הצעת שידוך? אתם מפסיקים להתכתב עם הבנות לגמרי? רק אחרי מספר פגישות מסויים (כי אולי תגלו אחרי פגישה אחת שממש אין קשר)? אם כן, כמה פגישות? ואיך אתם עוצרים? פשוט מפסיקים? אומרים לבנות שיש לכם מישהו אז צריך לעצור? אם אתם לא אומרים, והיא שולחת הודעה- מה תעשו?
או שאתם בכלל ממשיכים להתכתב עם בנות גם במהלך קשר?
יש הבדל בין שיח טכני ממש, לבין שיח קרוב לא רגשי, לשיח רגשי יותר?
אם אתם מתכתבים עם מישהי שממש לא מתאימה לכם- השקפה שונה, פער גילאים גדול, או כל סיבה שהיא- אתם רואים פסול אם תתכתבו איתה כשאתם יוצאים עם מישהי?
תגיבו לבנות בפרטי על הודעות שהן כותבות בפורום?
תגיבו פחות לבנות בפורום עצמו? בכלל לא? תמשיכו כרגיל?
אני אומרת לעצמי שזה לא נורא שאתכתב עם בנים בהתחלת קשר, כל עוד זה לא שיח קרוב מדי, אבל מצד שני, אני לא הייתי רוצה שמישהו שאצא איתו יתכתב עם בנות כשאנחנו בקשר...
כמובן השאלה מיועדת גם לבנים וגם לבנות. מקווה שלא יצא מבולגן מדי...
אשמח שתקיפו את העניין מכל כיוון.
תודה רבה!
אעיר אישית לגבי,
בגדול, אני שומר על גבולות בהתכתבות שאני מרגיש לגביהם בנח גם אם הייתי נשוי והייתי בסדר שאשתי תפעל באותו האופן בין אם אני יוצא ובין אם לא.
ברגע שהייתי מתחיל קשר הייתי מפסיק לגמרי.
למרות שההתכתבויות היו ענייניות וכו'. זה לא שייך תו"כ קשר, והשתדלתי גם לצאת מהפורום בכלל
במקום לשאול את הבנים פה מה הם עושים, תשאלי את עצמך למה זה מפריע לך.
ואם זה מפריע לך, למה *את* עושה את זה?
דעתי האישית?
כמה שפחות קשר באישי, מוטב. ודאי שלא שיתופים רגשיים, וגם לא דיונים פילוסופיים.
בכלל יש לי תאוריה שלימה על זה שהקשרים הווירטואליים האלה (גם על גבי פורום ציבורי) באיזה שהוא מקום מרחיקים אוצנו מהיעד האמיתי.
אבל זה לא לעכשיו.
לילה טוב
שכבר חסכו לי את הצורך להרחיב.
כל מה שכתוב כאן שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות וכאן: את צודקת - לקראת נישואין וזוגיות
זה בגדול.
(כל מה שכתבו על שיחות אישיות רלוונטי במידה מסויימת גם לגבי פורום ציבורי)
הם נותנים פיקציה לא קיימת ובמידה מסוימת ממלאים את החסר ומונעים מאיתנו אובייקטיבית / סובייקטיבית מלפעול ולהתאמץ.
לא יודעת אם לזה התכוונת וזה לא שאני בעסקי השידוכין כאן ועדיין
יש משהו במקום הזה שגורם לך יותר לשים לב לחסרונות ומה לבדוק עוד ומה להתעמק עוד..זה טוב אבל גם מעכב ומקשה
לא לחינם ה' עשה שנקלוט רק חלק מהתמונה לפני שמתחתנים .
כ"כ נכון.
צניעות בין המינים היא דבר חשוב מאוד.
דיבור ענייני או דיבור בהקשר ספציפי יכול להיות מבורך כאשר הוא נעשה מתוך צניעות.
לשחנ"ש עם בנים ובנות, ללא מטרת שידוכים, זה נראה לי לא צנוע.
זה הגיוני לדבר מתוך הקשר מסויים, אך כשזה נעשה אינטימי (ולא מדובר בתוך משפחה), בעיני יש בזה פגם.
לא בהתכתבות עם אדם אנונימי וגם לא בהתכתבות עם אדם ידוע.
ונראה לי שחלק מהעניין הוא שדוסים לא רגילים לדבר עם בני/ות המין השני.
צריך לדעת לדבר, חשוב מאוד לדעת לדבר בצניעות בין המינים.
וששום דוס לא יספר תירוצים ויעשה אוקימתא "אני לא יוצא עכשיו" או "אני לא מכיר אותה"
עדיף שאדם יהיה מודע לכך שהוא עושה מעשה לא אידיאלי.
וגם אם זה לא צנוע, זה לא הדבר הכי לא צנוע... יש דברים יותר גרועים. ברור. אבל כל עוד מודעים לכך שיש בזה פגם אז גם הסיכויים שזה ילך ויחמיר פוחתים.
אולי גם כדאי לשאול - למה שאדם ישחנש דווקא עם בן/בת המין השני? זאת שאלה שכדאי לחשוב עליה. מה קורה שם במפגש בין המינים.
חברויות עם בנים
אחד הדברים שהרתיעו אותי מאוד בלהתחתן היה לאבד את החברויות האלה אבל כשדיברתי על זה עם בעלי(שאז עדיין לא היה בעלי) הוא לא הבין מה אני רוצה ולמה שזה ישפיע על הקשרים שלי.
אני עדיין מתכתבת עם בנים, הוא יודע את זה והוא יודע שמבחינתי הוא יכול לקרוא הכל כל עוד לא מדובר בסודות של אחרים(במקרה שארצה לשתף אותי אני אשאל אם אפשר).
כמו כן: לא אכפת לי שהוא יתכתב עם בנות, אני אדע מזה ואני סומכת עליו, וכמובן שיש הבדל בין משהו טכני וענייני לשיחות של חברויות(שוב לא לכולם זה מפריע🤷🏻♀️)
ובגלל שאני לא באמת מכירה את האדם שמתכתב איתי
אפילו אין לי פנים לחבר למה שאנשים כותבים
ונצא מנקודת הנחה שכולם פה מתכתבים ברמת שיח מכבדת ולא אישית מידי לא רואה שום בעיה
גם בתוך קשר להתכתב
זה כמו שאני עובדת ויש איתי גברים בעבודה זה לא אומר שברגע שמתחתנים הכול מוקצה ואסור לי לדבר איתם
אבל גם עכשיו אני שומרת על איזשהו דיסטנס
מראש צריך לשמור על גבולות נורמלים ולא להגזים לשום כיוון וזה פותר הכל
ובמרחבים שונים דיסטנס מתפרש ונראה אחרת - במציאות קל לשמור עליו כי יש גילוי פָּנים והמרחק שנשמר הוא מחשיפת הפנימיות, במרחב אנונימי הדיסטנס הוא במרחק הפיזי ובמודעות, אז לפעמים מרגישים פחות צורך מלשמור וקל להיות בגילוי פְּנים.
בשביל שזה ירגיש לא מתאים לנהל אותה בזמן שנמצאים בקשר, למה לא לנסות מראש להפוך את ההתכתבות לקשר? בטח @ברוקולי יכולה לעזור 
חבל להישאר במצב ביניים מוזר כזה שאת לא יודעת מה הציפיות של הצד השני או אפילו של עצמך.
שבנות *באמת* לא מבינות את הראש שלהם. באמת שלא.
וזה לא שאנחנו מנסות בכח לא להבין. באמת שלא. אנחנו מנסות להבין. אבל פשוט בנויות אחרת מהם.
אה, ושמישהו יסביר לבנים איך עובד ראש של בנות. יהיה מועיל
עם ההורים לשיחת דייטים והיה ניכר שהשיחה קשה לו והפנים העידו על עצבות שבאה מתוך הלב.
לסיכוי הקלוש שאתה פה ותקרא את זה 
תשמע, אני לא יודע אם ההורים שלך אמרו דברים נכונים או לא, אני רוצה להגיד לך שקודם כל תאמין בעצמך. אתה נראה טוב. אתה נראה גם בחור טוב.
תאמין לי, יש לך את זה. מותר לך לפעמים להכשל, ולפעמים להצליח ולהתאכזב. זה בסדר.
אל תתבייש בעצמך. אף פעם. מול אף אחת. כמו שלך יש את החוסר ביטחון בעניינים מסויימים בעצמך, לבחורה שמולך יש בדיוק אותו חוסר ביטחון בעניינים מסויימים בעצמה. אף אחת לא מושלמת.
אל תפחד מחוסר הביטחון של עצמך. זה קיים אצל כולם.
בסוף אתה תצליח. אל תתייאש טוב? אתה באמת חמוד ואני בטוח שכל אחת תגיד עליך אותו דבר. אמנם קשה לראות דברים בצורה חיובית בשעת מעשה, אבל מבטיח לך שאתה תצחק על התקופה הזאת בסוף.
*הרגשתי צורך עז לכתוב את זה כי ראיתי את הסיטואציה של שלושתכם אתמול ואשכרה נכמר ליבי אז רציתי לעודד אותך.
כללים בטוחים לגלישה בערוץ - לקראת נישואין וזוגיות
בכל מקרה שלא נעים לכם,
לחצו על חסימה
במקרה הצורך דווחו אלי / לימ"ל
תשמרו על עצמכם/ן!
זהירות נצרכת בעולם הוירטואלי ולכן מספר הערות:
1. תחשבו על אופן הכתיבה שלכם והאם הייתם מוכנים שמישהו אחר בעל השקפת עולם כשלכם היה רואה זאת. כן, חשוב להיזהר באופן השיחה גם עם ניקים מוכרים.
2. לגבי נושאים רגישים או אינטימיים, תשקלו המון פעמים לפני שתכתבו בנושאים הללו ואם בכלל. (ובטח שלבדוק על הניק באופן בסיסי לפני.)
אבל בגדול, אם השיחה גולשת לנושאים כאלה כדאי לעצור שם ולחסום.
3. יש שעות שאנחנו פחות חושבים כי אנחנו מתים מעייפות, אם זה המצב, אז אל תיכנסו לאישי.
4. (כמובן שישנה גם האפשרות החוקית לנסות לטפל, באמצעות פניה למשטרה וזה באמת לא סותר, אבל אני מניח שפניה לעוזי ברוך תזרז עניינים ותוכל לטפל בחלק מהבעיה.)
אני רוצה לכתוב רגע משהו מהכאב שלי. מטפלות. מאמנות חתונה.
כמה הם לוקחות ל40 דק טיפול? 300-500 זה מה שנתקלתי. סכום לא? במיוחד לבנות שבמקביל סטודנטיות/ שירות/ דירת שותפות עם משכורת בשמיים.
עכשיו רגע לפני שמתנפלים, לא אומרת, יש דברים ששווה לשלם עליהם. טיפול זה דבר שיכול להיות חשוב ובאמת פסיכולוגים תמיד לוקחים המון.
אבל בואו נדבר רגע על משהו אחר, אפתח בנגטיב- אני, בדיוק סיימתי לימודי תואר, עובדת כמה שנים ומזיעה על תואר שיאללה כבר. וכן, מחכה גם לזכויות שמגיעות לי, לתשלום היותר גבוה שמגיע לי בשל כך.
ומטפלות- איזה הכשרה הן עוברות? קורס מזורז בזום של כמה חודשים וזהו. ומה כתוב במודעות לקורס? בואי למקצוע עם שליחות שעל הדרך מספק הכנסה גבוהה מאוד.
לא יודעת מה איתכן אותי זה מעליב. מרגישה שמרוויחים על חשבוני.
קודם כל תעשו קורס מושקע, אפילו לימוד תואר. משהו רציני. ואז תרשו לעצמכן לקחת סכום כ"כ גבוה מבת תמימה שהרבנית שלה במדרשה הציעה לה ללכת למטפלת.
עכשיו בואו נעזוב שניה את הכסף, שזה מרתיח אותי מאוד, בואו נדבר על הטיפול עצמו.
אני אישית הלכתי לכמה ולא עזר לי למקרה הספציפי, הרגשתי שבכמה הדק אני רק מסבירה את העניין ולא מגיעים למקום עוזר.
לא רוצה להכליל, ברור לי שיש מצויינות, אבל מדברת מהניסיון ומהחברות וממה שיצא לי לשמוע-
יש אצלנו בדיחה מוכרת שכשאת רוצה ללכת למטפלת תחשבי רגע מה את רוצה בקשר שאת נמצאת בו- רוצה לחתוך לכי לזאתי, רוצה שיקשיבו לך בלי שתהיה למטפלת דעה לכי לאאחרת, רוצה לקחת עצות אז לזאת, רוצה להמשיך למרות הכל לכי לזאת שהיא משכנעת להמשיך תמיד, וכוו..
יש שמות כמובן על כל קטגוריה כי זה גישות.
ובעיני זה אומר על משהו שגוי אצל המטפלות האלה. שלא מספיק מקצועי, שהמטפלת פועלת לפי שיטה מסויימת ולא באמת רואה אותי.
שמעתי סיפור כואב על חברה עם קשר שכאב לה, שלא היה לה נעים, שהיא הרגישה בתוכה כל הזמן שזה לא זה וגם אמרה את זה כמובן, אבל המטפלת שלה נוקטת בשיטה שהכל אפשרי ושתמשיך. החברה נכוותה והיא כועסת על המטפלת הזאת מאוד.
מרגיש לי שהמטפלות צריכות להיות יותר מקצועיות, יותר רגישות, יותר זהירות.
וכן, אם אתם באמת דואגות לנו, לאלו שעוד לא התחתנו בחייאת תעשו את זה בחינם, בסכום נמוך.
שלא תחשבי אני רוצה שתהיה לך משכורת יפה אבל לא על חשבוני.
ובאמת, אם באמת אכפת לכם מאיתנו אז במקום לחשוב על קבוצות וואטספ , כרטיסיות ואפליקציות -תרימו את הכפפה.
תציעו טיפול חינם, תהיו אחיות.
אני אישית עושה קצת חרם ופונה שצריכה לרבנים, לרבניות. הם לא לוקחים ממני כסף ולא פועלים לפי שיטה שהכתיבו להם. הם רואים אותי. ממליצה לכם גם.
וחברות- תחשבו אלינו. אנחנו לא רוצות להיות כרטיסיה שעוברת לה.
כתבתי חד ובאמת לא רוצה לפגוע במטפלת ספציפית. מדברת מהכאב שלי והלוואי שזה יהיה בונה. אתן באמת עושות שליחות, רק בואו נהיה טובות יותר.
שיהיה גאולה לכל אחד ואחת כאן. חתונה בעז"ה בקרוב!
שנחייה באמונה וביטחון שזה קורה ממש עכשיו, שאנחנו ראויים.
בעז"ה.
אני לא מוצא את נק' ההסכמה אבל תהני מהספק 😅
לא אומרים שזה שווה טיפול פסיכולוגי אלא שזה עוזר לפעמים במקום. אלה לא אותם תחומים.
גם אם את צריכה חלב, את בעמדה נזקקת מול בעל הסופר..
יש נוהל?
כמה שאלות:
נניח וגיליתם מי מסתתר מאחורי ניק כאן
א.אתם תגידו לו? ותחשפו גם?
אם גיליתם בחיים בחוץ -תגשו לומר או תכתבו דרך הפורום?
ב.מתי ראוי וצריך לגלות ומתי תחשבו שזו הבעיה שלו/ה שלא נזהרו מספיק ותמשיכו רגיל?
ג.הכי חשוב - קרה לכם? מאיזה צד המגלה או זה שמגלים אותו? איך השפיע?
זה תלוי.
אנשים שרואים אותי ברחוב, או אפילו שרואים אותי לומד בביהמ"ד או אנשים בעבודה לא ינחשו שזה אני.
זה יותר אנשים שיש להם שיח פנימי איתי, כמו הקרובים שלי. גם הם זה לפעמים סגנון אחר. נגיד, עם האחים שלי, אני יותר מדבר איתם על חידושים בגמרא והלכה. אם כי דיונים יותר כלליים משתחלים.
פה זה יותר מטא-מחשבה.
המצפה לישועהטו באב בואו נתחזק בתפילה בציפייה בקיווי
דבר הרב זצ"ל עין איה
ברכות לב
: "אר"ח בר"ח, אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר קוה אל ד' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ד'".
תכלית התפילה והשגת המבוקש שבאה על ידה היא ביחוד כדי להוציא שלימות מיוחדת מן הכח אל הפועל, לגדל כחות הנפש בציורי קדושה ושלימות. ודרכי הציורים רבים הם ורחבים ומסתעפים לפרטים רבים שאין להם קץ. וצור העולמים לפניו נגלו כל תעלומות איזה ציור מיוחד ראוי וחסר לכל נפש פרטית שתשתלם בה, וכפי אותו הציור שראוי להיות נשלם מזמין לפניו בראשי מסידור חכמתו העליונה, אותו חסרון וצורך תפילה. ולפעמים, כשלא יספיק הציור להשתלם כראוי בכל עמקו בנפש ובכל גופו, עד שיהי' נשנה ונכפל כמה פעמים, כערכו תתאחר התקבלות התפילה. ע"כ האדם שלא נענה, עליו רק לחזור ולהתפלל ולא לאמר נואש חלילה, כי הקצר קצרה ידו ית' מפדות. אלא שהוא חושב מחשבות לתן לאדם אחרית ותקוה, ושכל הדברים הזמניים יוסיפו לו ערך נצחי ושלימות גמורה וחשובה. והנה כך היא המדה באדם כשהוא עושה פעולות ואינו בא למטרתו מתחלש לבבו, אבל כשיודע שכל פעולה תקרבהו למטרתו אלא שלפי רוממות המטרה צריך המון פעולות, לבבו מתאמץ להוסיף בעבודתו. ע"כ אמר "קוה אל ד'", והתקוה היא שלימות בעצמה, ויסוד התקוה היא השלימות הראוי' להמשך מכשרון המעשים המוקדמים לה וזהו כל יסוד ההנהגה ותכלית פעולת התפילה. ע"כ נאמנה תדע כי בכל ציור של תקוה לד' נתקרבת אל המטרה, אלא שלא הגיעך עדיין מצד שעוד לא השלמת, ע"כ "חזק ויאמץ לבך" להשלים, "וקוה אל ד'".
"ותירוש ינובב בתולות"-"בניב שיר ושמחה😂חסדי היםאחרונה