פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 86)

תשקוט אל"

אנסה לסיים לפני סוף שבת אצלכם.

אשלים ב"ה את מה שנשאר פתוח,

יהי רצון סמוך לשקיעה שכולם יספיקו לסיים (אלא אם משהו לוקח את הפרקים האחרונים אסתכל קצת לפני כניסת שבת ירושלים ב"ה)

רגילה להיות במקום מכיל

אם אהיה רגע כנה,לא יודעת איך זה נשמע.., אין לי יותר מדי ציפיות מהצד השני..רק שלא יפריע לי בדברים החשובים לי. בטח נשמע נורא מה שכתבתי..נסי לקרוא את זה בטוב

לבדוק האם הדברים שחשובים לך חשובים לו? האם אפשר לבנות ביחד?

אבל שוב, לוקח לי זמן.

אני מוצאת את עצמי מקנאה במי שמחליט מהר. השאלה איך מקצרים את הדרך כי נמאס לי,לא רוצה שזה יקרה לי עוד פעם.

איך מי שמחליט מהר מחליט מהר?

זה מה שאני לא מבינה 

אני חושב שהיכולת להכיל היא יכולת חשובה וראויה, אבל היא מדברת על מה שאת בסדר איתו.

נישואין אמורים להיות טובים ולא רק בסדר.

זה הכיוון שנראה לי שכדאי לחשוב בעולם הדייטים, האם יהיה לך טוב עם הבחור הזה לאורך שנים ולא רק האם תוכלי להסתדר?

מקווה שזה לא יוביל לקיצון השני.

אעיר שאני לא בטוח שהמהות כאן היא הזמן, זה לא באמת משנה אם תגיעי להחלטה שלא מתאים אחרי שבועיים או חודשיים, מה שכן משנה זה שתגיעי להחלטות הנכונות, הן השליליות והן החיובית.

נגעת בנק' חשובה, תודה.

אני מאלה שיכולים לגרור קשר גם 4-6 חודשים לצערי..

זה יכול להתבטא בהמון דברים. בעיני אגב את מתארת מצב מצויין. עדיף בהרבה על "בררנות" יתר.

אולי כדאי לך לשבת עם מישהי שמכירה אותך\רבנית\יועצת וכדו' שתעזור לך לדייק מה את מחפשת.

כשהגעת למאני-טיים - על מה זה נפל? זו יכולה להיות דרך לדייק לעצמך.

הבעיה שצריך להסתכל על הרבה דברים במבט רחב ומעמיק..

ואז שם קשה לי להכריע כי מצד אחד א ומצד שני ב..קשה להגיע לשורש העניין בביטחון שלא טעיתי ,לוקח לי זמן להגיע לנק' שאני מבינה שזה לא יכול לעבוד.

זו המשמעות של קשר. כן אפשר להשתדל ללמוד מקשר לקשר ולדייק וגם לשמוח על הדברים הטובים שבדרך.

וכנראה שהיא לא תתממש בהמשך

"האם שנינו חולקים מנטליות/השקפה דומה?"

"האם הצד השני מקבל אותי כפי שאני, או שיש דחף תמידי להתבטל בפניו או להתאים את עצמי אליו?"

"האם אני מודע/ת למגרעות של הצד השני? האם אני מוכן/ה לבלות את שארית חיי עם בעל/ת המגרעות הללו?" 

"

אני קצת מתאכזבת מעצמי שאני מתעצבנת בגלל מישהי שניסתה להיטיב עימי.

נעים

אבל אני פשוט רואה כאן מישהי שבאמת הצטערה עליך ורצתה לעזור בדרך שהיא מכירה. הייתי מחייך וממשיך הלאה.

אני אוהבתת חבדניקים אבל אני מסכימה איתך לגמרי אפילו לא הייתי חושבת לנסות את זה זה ממש מוגזם ולא נראה לי שצריך לעשות השתדלות שלא מאמינים בה אז כאילו הייתי אומרת תודה וממשיכה הלאה. אבל זה מעניין שזה הרגיז אותך זה היה מסקרן אותי על עצמי על מה יושב לי הסערה

זה קורה לי לפעמים בדברים אחרים שדברים פשוטים יכולים להדליק אותי וכל עוד זה במודעות המצב מצוין

לעניות דעתי ניכר  כללי שמידת ההשתדלות חזקה מאוד אצלך, ומטבע הבריאה הכוח המשלים, ביטחון, מעורר בך אי נוחות.

בהנחה שזה המצב אז הפתרון יהיה לגלות את נקודות האמת והטוב שבביטחון ככה שהכוחות יפעלו יחד בצורה טובה.

זה אגב מגמה שאני מכניס דרך קבע בתגובות שאני מגיב לך אז הייתי שמח לשמוע מה דעתך על כך.

אני מאמינה שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המקסימלית מבחינתינו.

אני נוטה להציג את זה כאן בצורה מאוד קיצונית, כי בעיניי בנושא הזה של לנ"ו זה ההבדל שבין אקטיביות לפסיביות. 

אני מאמינה שאנחנו צריכים להיות כמה שיותר אקטיביים, ולא לחכות שאביר על סוס לבן ידפוק על הדלת שלי.

אני מצטטת כאן משפט שמתבסס על ההשקפה שגדלתי לאורה - 

"מידת הביטחון היא להישען על הקב"ה לא כי זה יפתור את הבעיה, אלא כי הוא מקור התמיכה שלנו."

זה אולי משמעות אחרת של בטחון ממה שאתה מכיר.

הכל תלוי מה נקודת המוצא. מי שהבטחון פוגם לו בהשתדלות - שישקיע בהשתדלות.

מי שהשתדלות פוגמת בבטחון - שישקיע בבטחון.

אבל הוא רק חלק מהתמונה.

הפכים הם תחת אותה קבוצה (שחור ולבן לעומת שחור וכסא לדוג'). אז עצם היותם של דברים הופכיים זה לזה, מראה את הקשר ביניהם.

ככה גם פה- בטחון בה' כמקור תמיכה ובטחון בה' שיסדר את העניינים- שניהם נכונים (יש מקורות בתנ"ך לכל אחד מהם), ושניהם נכללים תחת הכותרת של "לפעול ביחד עם ה' כדי לתקן את העולם ובכללו אותי".

גם בטחון בה' שיעזור זו פעולה עם ה'. כדי להגיע לבטחון כזה יש צורך בעבודה עצמית ומאמץ (וברור לכל אדם מאמין שגם מאמצים רוחניים זה חלק מתיקון העולם), וגם כשזה נהיה טבע שני עצם ההישענות עליו זו הפעולה, כמו שאדם מקבל שכר על לימוד תורה גם אם זה כבר הרגל בשבילו ואין לו קושי לעשות את זה (וזה שאנשים לא תופסים בטחון כפעולה עם ה' אלא כמשהו פסיבי- לא משנה את האמת, שזו כן פעולה עם ה').

השאלה היא איזה פעולה ה' רוצה- באופן כללי, ובאופן פרטי לגבי אותו אדם ספציפי.

אני חושב שכולם (או כמעט כולם) מסכימים שצריך גם וגם, והשאלה היא המינון של כל דבר.

אז יוצא שבסופו של דבר העיקר הוא אותו אדם ספציפי- באיזה דרך ה' רוצה ממנו ללכת. וזה בהתאם לנשמתו, נפשו, המקום שגדל בו, סביבתו, תפקידו בעולם וכו'.

לדוג'- כנראה ה' רוצה ממפקד של יחידה מובחרת שעובד ימים ולילות שימשיך לעשות את תפקידו ולא יבזבז זמן בהרבה השתדלות בתחום החיפוש אלא יסמוך עליו ויבטח בו שיזמן לו בקלות את אשתו.

גם אם לוקח זמן ומאמץ, בסופו של דבר ה' מראה לאדם את המסלול שהוא רוצה ממנו (רק צריך להיות פתוח להקשיב).

אז בעצם זו לא מחלוקת בין מה נכון ומה לא, אלא בין מה נכון ומתאים לי ומה לא. אני חושב שזו הבנה חשובה שפותרת את הקונפליקטים בתחום.

שאת מתייחסת בעיקר לצד הנפשי של מידת הביטחון ואני לצד השכלי.

במילים אחרות, מה את מתכוונת בהישענות על ה'?

כנ"ל סיפורי צדיקים. אף אחד לא באמת חילק אנשים לשתי קבוצות, אחת השתטחה על קבר כזה או אחר והשנייה המשיכה בשגרת יומה וכו'. כשההיסטוריון החב"די הרב יהושע מונדשיין ז"ל ביקש לערוך בדיקת עובדות לסיפורי מופתים שמספרים החסידים, הוא חיש מהר גילה עשרות מקרים של עורבא פרח. 

בשורה התחתונה, הקב"ה נמצא בכל מקום, ולפני/במקום שנושאים לברוקלין, אפשר "להסתפק" בתפילה אל הבורא.

התנ"ך מלמדנו שצריך לעשות המון השתדלויות: כשבני ישראל יצאו למלחמות, הם תכננו את המהלכים היטב, הצטיידו בנשק המתאים וכו'. האם יש טעם לנסוע לאוהל במקום לשלוח פתק דרך האינטרנט. לענ"ד, לא. האם ברכתו של צדיק חי או מת מתגשמת ב-100 אחוז? לא בטוח. איכשהו הצדיקים, המקובלים ושאר המיסטיקנים לא הצליחו לבטל לא את תנועת ההשכלה, לא את היבסקציה ולא את השואה.

אם בחיים אתם שומרים על כזאת צניעות עד כדי כך שאתם אפילו לא מסתכלים אחד על השני. אז נראה לי הגיוני שגם תיסמו את זה בכל מקום אחר. הרי אלוהים נמצא בכל מקום לא?

ואפשר לומר ״וואלה אני מעדיפה לדבר בלי להשתמש בכל מיני כלים וזה מה שחשוב לי בתוך קשר ולא מעוניינת אבל בהצלחה לכל מי שצריך״. אפשרי לגמרי לומר את זה אבל את ממש בוחרת בצורה אקטיבית לצאת נגד זה, ומשהו שם נורא נורא מפעיל אותך. ולפעמים כשמשהו נורא מפעיל אותנו ואנחנו צריכים אקטיבית לפתוח שרשור חדש (!) על משהו, כנראה שזה כן נוגע לנו באיזושהי נקודה רגישה. רק אומרת, ויכול להיות שזה לא המקרה. אבל רואה ככה מעצמי ומאחרים.

תראי, בדיוק האינסטגרם מטרגט אותי (מסיבה לא ברורה) למלא משחקי קופסא וקלפים זוגיים לחילונים. כן כן חילונים לגמרי בתוך זוגיות תקינה של שנים, לא קשור לדוסים, פשוט משחקים להכרות ולהעמקת הקשר. למה? כי כנראה יש לזה ביקוש ושוק. ולא כל מי שנעזר בזה הוא ילדותי או לא בוגר.

סתם אנקדוטה, בשבת שיחקתי עם חברות שלי (נשים בוגרות קרוב לגיל 30 שמכירות כבר קרוב ל-20 שנה) משחק קופסה עם שאלות והיה ממש כיף וגיליתי כל מיני דברים עליהן שלא ידעתי, שלא עלו בשיחות עד היום. לא הבנתי מה כל כך נורא בזה.

ועוד באופן אישי לאחרונה המלצתי על קלפים מסוימים לשני זוגות שיצאו ושניהם השתמשו בזה ואמרו שזה עזר להם מאוד (לא חשוב ששניהם גם התארסו בסוף וזה סתם בונוס משמח). כי קשר זה לא רק לשבת ולדבר. אם את רק יושבת ומדברת עם חברות שלך זה נשמע לי קצת משעמם. ובמיוחד בתוך דייטים כשצריך להכיר לעומק בנושאים מהותיים בזמן לא הכי ארוך, זה עוזר מאוד.

טוב כנראה שגם אותי זה הפעיל כי ישבתי פה כמה דקות לכתוב לך תגובה במקום לכתוב את התזה שלי אז אופס. 

גם הדבר הכי אידיוטי, מטופש וילדותי בעולם שאנשים עושים לא אמור לעורר אותך רגשית ברמה כזאת. אלו אנשים זרים לך שעושים משהו שזר לך, זה הכל.

העיקר את אומרת שאת לא שופטת אותם, זה השקר הכי גדול. כולנו שופטים הכל. שפיטה היא הבחנה בין טוב ורע לפי אמות המידה האישיות שלנו. את בהחלט שפטת את הקלפים האלו כ"ילדותיים" "מטופשים" "לבני 10" "תופעה של דוסים שלא מסתכלים לבנות בעיניים" ועוד שלל מחמאות.

אם המשחק המטופש הזה מוציא ממך כאלו אגרסיות לפחות תהיי ישרה ואל תגידי "לא שופטת" כדי לצאת ידי חובת הנאורות הצבועה הזאת.

קצת מחשבה מעבר לעצבים הייתה גורמת לך לקלוט שאף אחד לא מציע שהקלפים ינהלו את כל הדייט, אבל כנראה שזה מעבר ליכולות שלך.

לא מסכימה בשיט עם כל מה שאמרת

אבל אהבתי את הישירות!

מי אמר שאי פעם ידעתי?

העזרים האלה הם לא ילדותיים.

תתפלאי לראות כמה משתמשים בהם בעולם הטיפולי. בעולם של המבוגרים.

ואני לא מתביישת להשתמש בהם בדייטים.

דבר נוסף, מי אמר שהגבר פוחד להסתכל לה בעיניים? אולי הוא מונע מהלכה?

אני חושבת שחלק גדול מהאנטי שנוצר כאן לתגובות הוא בגלל שאת לא דנה כאן לגופו של עניין, 

אלא לגופם של האנשים שסוברים אחרת ממך.

אל תגידי שלא

אם את מסתדרת בדייטים בלעדיהם מעולה שמחה בשבילך, מה אכפת לך מה אחרים עושים

יש זוגות מסוימים שזה כן עוזר להם להיפתח יותר

מאוד תלוי קשר

א. אין שום דבר ילדותי במשחקים או בקלפי משחק. לא מתאים לך? אל תשתמשי. מה כל כך מלחיץ אותך שאנשים אחרים ישתמשו בזה?

ב. את לא יכולה לדעת מה גרם 'לבעיה' לצוץ. אין טעם לבקר שני אנשים שאת לא מכירה ולא יודעת איך הם מתנהגים במציאות.

איזה עזרים חחח מודה אני סקרן

ועוד משהו, מה העצבים? האנשים גדלו במסגרות נפרדות ופיתחו כנראה פחד מסויים ובעיות תקשורת,  והריחוק הפיזי/ וירטואלי שקורה באינטרנט מסיר חלק גדול מהמוזרות/פחד.

אבלל אין ספק שאת מעלה פה בעיה שקיימת במגזרים הדתיים, ובייחוד אלו שיותר ״מובדלים״(דוסים/חרדים), שהחשיפה המאוחרת והריחוק והבידול יצרו ליקויים תקשורתיים דיי בעייתיים עם המין השני… זה דורש בגרות, מודעות עצמית והבנה של המציאות כדי להתמודד עם זה, ולצערנו לא לכולם יש…או שהם לומדים על הדרך…לפעמים בעזרת משחקים של ילדים בני 10, מסתבר…

הפתרון לזה הוא החלק הקשה פה.

על קלפי היכרויות בדייטים. משחקים לדייטים - לקראת נישואין וזוגיות

כמו אפשר לראות, בהחלט דברים שעושים אותך נכה רגשית כמו לשאול "מה המתנה שהכי תשמח לקבל?" "איך צריך להתנהל בזמן משבר?" או אפילו "ספר על זוגיות יפה שאתה מכיר".

בהחלט טרגדיה נוראית, וגם לחלוטין נחלתם של הדוסים הסגורים בלבד, אף איחד אחר לא יכול להשתמש בזה. 

אולי לא הכל הכי להיט, ואני באופן אישי לא הייתי משתמש…אבל אנשים שונים צרכים שונים…

נראה לי שיש כאלו שזה ידליק אותם כי זה יתן להם במה ולגיטמציה לשאול שאלות אין כניסה כאלו, שבלי זה לגמרי צריך יכולות תקשורת טובות חחח ובייחוד אינטילגנציה ריגשית…

בקיצור, בהנחה שהזוג זורם על זה ויש תקשורת טובה בכללי, וזה לא התחליף, אז יש בזה משהו חיובי(ולא ראיתי את השאלות עצמן, מדבר על הרעיון בכללי)

בקיצור לא הכל טוב אבל גם לא הכל רע…

תראי יש מקום גם לצד שלך זה נכון שטוב בלי כרטיסיות האידיאל להצליח לדבר בכיף בלי פעלולים .

ולדייטים פעם או פעמיים

(אני מקרה מיוחד של מישהי שיצאה לעולם וגילתה שתקשןרת עם גברים יכולה להיות דבר נהדר בדיוק כמו שהיא חשבה קודם)

בגדול כשאני בטוויטר אני בעיקר עם צעירים ממני בדי הרבה(21-22 ומטה) או מבוגרים ממנו לא בהרבה(30 ומעלה)

אני גם לא לגמרי בטוחה שהבנתי מה הטענה פה

מה מפריע לך מה אחרים עושים?

תדעי לך שאת לא יודעת מה את מפסידה..

פעם התחשק לי לעשות משהו שונה בקשר שהייתי בו אז גגלתי והגעתי למשחק הדפסתי בעבודה לקחתי מספריים עטים

תוך כדי הפגישה הכנו את המשחק כי לא היה זמן להכנה,היה כיף לא נורמלי.

מי שמשתמש במשחק לא עושה את זה כי הוא לא יודע לתקשר אלא כי לפעמים המשחק עוזר לגלות צדדים שלא היית חושבת לשאול/לברר אותם.

וגם כיף.

את מוזמנת לנסות, ממליצה. 

יכול להיות שהכישורים החברתיים שלך הם טובים וזורמים, ושאת זורמת בדיבורים.

אבל יש אנשים שדיבור זה  לא הצד החזק שלהם, וזה לגיטימי.

אם כבר יש משהו להתלונן עליו, זה על העובדה שכישרון כל כך שולי בחיים, הפך לתנאי הכרחי למציאת זוגיות...

יכולים להיות בחור ובחורה, שהם אנשים עם לב טוב, הם יהיו בני זוג נפלאים, משקיעים, תומכים, חרוצים, וכו' וכו', אבל הם לא דברנים גדולים, ו/או לא הכי זורמים שיש, ושהם ביישנים יותר וקשה להם לבנות תקשורת עם מישהו חדש. ואז הם מגיעים לדייטים, וקולטים שכל היתרונות הגדולים שלהם פשוט לא באים לידי ביטוי, כי הדרך היחידה לקדם את הקשר היא לדבר. ויש המון אנשים כאלה, אצל חלקם זה קיצוני יותר, ואצל חלקם פחות.

וזה לגיטימי לגמרי. לאנשים שונים יש כישורים שונים ויתרונות שונים.

ויש דברים שעוזרים להיפתח ולנהל שיח, גם לאנשים שזה בא להם באופן פחות טבעי. אז נכון שיש בזה משהו מעט מלאכותי, אבל בסוף זה עוזר, ובסופו של דבר אחרי שהקשר כבר נבנה, ובטח אחרי שבונים בית - אז הדיבור והזרימה גם כן באים באופן הרבה יותר טבעי. 

(מה גם שכמו שציינתי - דיבור זה לא הכל בחיים. יכול להיות שגם אחרי החתונה הם לא יהיו הכי דברנים שיש, אבל הקשר שלהם כבר לא תלוי רק ברמת זרימת השיחה שלהם כשהם יושבים על ספסל בגן סאקר לשעתיים.)

וזה לא יפה ולא ראוי לצחוק ולזלזל באנשים רק בגלל שחסרים להם כישורים שלך יש. יכול מאד להיות שגם להם יש הרבה כישורים ויתרונות שלך אין. 

קישור:

רשימת שדכנים התשפ"ב - לקראת נישואין וזוגיות

אישית אותי היה מרגיז אם אמא שלי היתה פונה לשדכן בלי ידיעתי אבל זה רק אני..

מי שבוגר/ת מספיק להתחתן 

צריך לצלצל בעצמו 

את כאמא יכולה לתת תמיכה, לברר על שדכנים, לדרבן 

לחשוב על ההצעות. 

אבל הפנייה צריכה להיות של הבחור/ה. 

רק הוא/היא יודעים מה הם באמת רוצים. 

כשהוא בדיוק מוציא שיחה אז את עוברת לתא קולי במקום ממתינה והוא אפילו לא רואה את זה.

בכל מקרה נראה לי חבל להתעכב על זה - תשלחי הודעה שאת זמינה לדבר וזהו.

בהצלחה!

היה צלצול אחד... כלומר זה לא ישר עבר לתא קולי.

אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף גם כן.

פשוט תשחררי ותשלחי הודעה. באמת שחבל ליחס כוונות לפני שמכירים את הבן אדם.

שעוד לפני שמתחילים יש תחושה שמשהו לא הולך מספיק חלק, ועוד במקומות הלא נכונים..

מקווה ממש שאלו לא משחקים אלא רק קצר קטן, ושבעז"ה מכאן זה רק ישתפר.

ושיהיה לך מלא כוח(:

(בגדול ברמת התכל'ס, מבינה שזה לא קל ומתסכל, אבל מסכימה עם @לאצעיר)

(ואז אומרים לי שאני לא מספיק נשית, ויותר מדי יוזמתית או קלה להשגה וכל מיני שטויות כאלה. איזה עולם פסיכי)

אם למרות זאת זה קשה - אולי צד ג'? מי שהכיר לכם וכדו'? 

אני באמת באמת מבינה. זה קשה לי מאוד, והתחושות שתיארת כמשפט הזה מדוייקות לי מאוד.

לצד זה, אני עובדת מאוד על העניין. בפעם האחרונה שהתגברתי ושלחתי הודעה בגלל קצר כזה או אחר שהיה- הדברים ממש עזרו לקשר ולתקשורת שלנו.

מחזקת אותך ממש.

זה באמת כל כך קשה? שואל ברצינות. 

שביום שהיתה החלפת מספרים ואמורים לדבר אחד עם השני אז יש מתח מסויים סביב השיחה הראשונה.

ואם עדיין לא היתה השיחה ולא היה שום סימן הבחור אז באמת שאלה מה איתו. תן סימן שאתה איתי.

אני תמיד יוזם ומתקשר (בטח בהתחלה). עם זאת, מבחינתי ברגע שהבחורה אמרה שהיא תיצור קשר - הכדור עבר למגרש שלה. 

אם אני שולח הודעה זה בעצם אומר "אני לא מכבד את בקשתך ליצור איתי קשר כשלך יהיה נוח אלא נדחף בכח".

חבל ליפול בין הכסאות - מי שאמור היה ליצור קשר צריך לעשות מאמץ נוסף כדי לוודא שבאמת השני מודע לכך.

כמובן שאם עובר זמן לא סביר אני כן יוצר קשר אבל זה באמת גורם לאי נוחות.

ובלי קשר - לא מזמן יצא לי להפגש עם מישהי שהתקשרה ראשונה (בתגובה להודעת "מתי נוח לך שאתקשר?") ואף התקשרה ראושנה אחרי הפגישה (ומיד אמרה שלא מתאים לה). היה מוזר.

ושזה גם תלוי סיטואציה.

אבל יש כאלה שכן..

עובדת על זה ומנסה להכניס שכל באופן שגם יתיישב על הלב, אבל ב"ה זאת עבודה..(:

שאזרתי אומץ, ושלחתי הודעה,

ומסתבר שאכן הוא לא קיבל את השיחה...

שווה לדון לכף זכות באמת...

(אבל כל פעם מחדש זה חוזר אלי כמו בומרנג כזה. כמה הנושא הזה של דייטים מפגיש אותנו ע המקומות הכי פגיעים שלנו. זה מתיש)

בהצלחה!!

למה לא ניסית להתקשר שוב?

למה הכל צריך להיות כל כך מסובך?

למה לא ייתכן שיש הסבר פשוט?

דייטים זה מרחב פגיע ממש אתה כבר מכין את עצמך לפגיעה מראש הכל על פניו שביר

והמתנה הכי גדולה פה והכי קשה כאן לישום

סבלנות .. כי מאוד קשה לדעת מה הגבול בינה לבין קריאת השטח .

כשמישהו קובע לדבר איתי, בשמונה נניח,

זה אומר שאני כבר בשתי דקות לשמונה נמצאת במקום שקט, שאני מרגישה בנוח לשוחח בו.

וגם אם הוא מתקשר בשמונה וכמה דקות, סבבה.

אבל יש שלב שבו זה כבר לא סבבה.

כן, יש לי  ציפיות מטלפון ראשון. (דוגמה: מטלפן אליי מאוטובוס ציבורי. רעש, קשה לשמוע וסוג שיח שמנהלים וכו').

הבסיס לזוגיות זה תקשורת. אז אם קבענו, ומשהו השתנה - אני מצפה שיעדכן אותי. ישלח לי הודעה שהוא מתעכב, ושהוא יתקשר עוד חצי שעה או משהו כזה.

ולכן, אם קבעת לחזור אליו, ולא הצלחת ליצור קשר בשיחה - הדבר הנכון בעיניי לשלוח הודעה, להגיד שניסית לצלצל ושאת זמינה.

ונכון שצריך ללמד זכות. קורה ששוכחים את הטלפון על שקט. קורה שבדיוק משהו קרה וצריך לתת מענה. דברים קורים - אבל עדיין (לרוב) אפשר לתקשר.

בעוד שמסכים עם העקרון ותמיד מקפיד להתקשר בזמן - נראה לי שחבל לקחת את זה ללב עוד לפני שנפגשים. יש כל כך הרבה משתנים ברושם ראשוני, חבל להוסיף עוד סיבוך.

אם אחרי זה מתברר כתופעה זה עניין אחר.

ואגב יוצא לי המון פעמים להתקשר מהרכב חזרה מהעבודה. לא הסביבה האידאלית אבל גם לא נורא בעיני.

ולימוד זכות זה קריטי בחיים וק"ו בבניית קשר.

אני לא אומרת שאם התקשרת ב-20:15 במקום ב-20:00 זה סוף הקשר מבחינתי.

אבל בדיוק כמו שכתבת - אם גם לדייט תגיע בחצי שעה איחור (בלי לעדכן!) - זה כבר מתחיל להיות מטריד.

וכמו בכל דבר, אני מנסה לא לקבל החלטה על סמך דבר אחד, אלא על המכלול.

ויש הבדל בין להתקשר מהרכב, שאתה הנוסע היחיד בו, לבין להתקשר מתחב"צ.

לכל אחד מאיתנו יש את הדרכים שלו, התנהלות ואפילו חולשות. פשוט חושב שנכון לתת כמה שיותר חבל, במיוחד בהתחלה לפני שמסיקים מסקנות.

אחרת לא מגיעים אף פעם לפגישה שניה..

טיפ - אנחנו ממש לא מסובכים. על פי רוב ההסבר הפשוט הוא הנכון. אין מה להסתבך.

אתן לעומת זאת.. רק הקב"ה יודע. 

אם אתה לא מעוניין להמשיך אל תחמיא לבחורה אל תסכל עליה בביישנות חצי מהדייט אל תשאל אותה שאלות אישיות אל תחייך מלא

ואל תשאל אותה כל רגע נוח לך ? נעים לך? מה להביא לך?

כי זה כן משדר אכפתיות וכן פותח אותה , וגם בחורה שלא כל-כך היתה בעניין בתחילת הדייט בסוף הדייט זה יזיז לה משהו

תודה באמת , עכשיו איך אני אדע מי בעניין ? שבחור כזה נחמד בסוף לא בעניין .

מעדיפה שמראש לא יהיה ככה נחמד

לא ראיתי שהוא סבל

אני כבר לא מבינה גאד

והחליט רק אח"כ? 

ושואל ברצינות - נניח שאני מחליט כבר בתוך הפגישה שלא מתאים, את מעדיפה שאתנהג יותר בקרירות? נראה לי נורא.

אני תמיד משתדל למצוא את האיזון בין נחמדות ללא לתת תקוות שווא. לא תמיד מצליח..

גם אם אני לא מעוניין אני אציע להסיע אותה הביתה (אם רלוונטי) לקנות אוכל\שתיה ואוודא שנוח לה. היא השקיעה כל כך הרבה מחשבה, כוחות ורגש בפגישה הזו, זה המינימום שאני יכול לעשות מבחינתי.

"כי זה כן משדר אכפתיות וכן פותח אותה , וגם בחורה שלא כל-כך היתה בעניין בתחילת הדייט בסוף הדייט זה יזיז לה משהו" - הלוואי... אצלי זה לא עובד.

אז נניח אני לא הטעם שלו למה הוא מחמיא לי על הנראות? זה לא שייך

אני לא מעז להחמיא על נראות גם בפגישה ה20.. בטח לא בצורה ישירה.

יש לך יופי שלא רואים כל יום

אה אולי במילים אחרות הוא התכוון את מכוערת חחחח לך תדע

אמא טוענת שהפחדתי אותו

מה את רוצה את טיפוס

מז"א ? את אישה חזקה יודעת מה היא רוצה בגדול וזה מפחיד בנים.

יופי בנות יקרות תהיו דג בדייט אל תצחקו אם הוא שואל טעים תגידו אמן אם הוא שואל נוח תגידו אמן .

אל תהיו אני .. נוח לך ? את האמת לא אולי נשב במקום אחר .

תהיו לא אני בקיצור

תהיו דג שכן רואים כל יום

אז אולי לחפש בחור עדין? מכיר באופן אישי כמה כאלו שדווקא מחפשים מישהי חזקה ויוזמת יחסית. (לא מבין אותם אבל זה כבר אני...)

היה כאן דיון על זה לא מזמן.

גם לחוזק שלי יש מלא עדינות

דווקא אני רואה בנשיות חוזק

באלי להגיד לו מה טוב לי

ולא לשחק אותה ולהגיד לו מה שתגיד 

זה לא אומר שאני יוזמת תשים לב שערבבת מלא 

מנסה להגיב מנקודת מבטי על פי מה שאני מבין ממה שאת משתפת.

ואכן נשיות זה חוזק אבל דווקא בעיני בהקשר הזה זה ערבוב. יש אשה שמתמלאת מבעלה ושמחה בזה ("לא יודעת מה היא רוצה" לפי הדוגמא של אמא שלך) ויש כזו ש"יודעת מה היא רוצה" כמוך. שתיהן חזקות (או חלשות..). זה לא קשור ספציפית לנקודה הזו אלא לאופי.

למען הסר ספק - מדבר על נשיות וחוזק ממקורותינו. לא כל מיני הפרעות נפשיות פמיניסטיות. לא קשור אליך, רק להבהיר את עמדתי.

כתבתי בפירוש שאני לא מדבר עליך. רק רציתי להבהיר את הנקודה שלי שלא יובן ממנה משהו לא נכון.

את בטוחה שאת באמת רוצה להפרד? אחרי שהכעס קצת ירד?

זו השאלה הראשונה שאת צריכה לשאול את עצמך. 

אחרי שהכעס ירד מאוד רציתי לחזור אליו..

אבל היה משהו בעייתי בהתנהגות שלו (שבגלל זה נפגעתי והחלטתי לסיים) ואני כבר לא יודעת אם נחזור אם אני עלולה להיפגע יותר

בקיצור.. לא יודעת 

יותר להסגר על עצמך ואולי גם לסגור את זה כמו שצריך, גם אם זה באיחור.. 

ברגש אני מאוד מאוד רוצה לחזור אליו ומתגעגעת,

וברור שיש אידאליזציה.. 

ובשכל אני מבינה שכנראה שטוב שזה נגמר..

הרגש צריך זמן לעכל ואולי אפשר להחשוב על זה להרגיש את זה, לשתף וכולי.. אולי, אולי דברים אחרים, אולי סתם לחכות

בכל אופן נשמע שיעשה לך מאוד טוב עם תתני זמן ותעשי פעולה שיעזרו לך לעשות close לסיפור

בלי הצעות

ותנסי לשכוח ממנו. יש סיבה לכך שנפרדת ממנו

ברור שאחכ הרגש יגרום לנו לרצות לחזור אבל זה לא נכון

אני מבינה למה זה יכול להיראות חסר פרופורציה, אבל זה לא

היה לנו חיבור ממש מיוחד

אבל זה ממש אינדבדואלי.

חודש עבורך הוא קצת, ועבור מישהי אחרת הוא יכול להיות סופר משמעותי.

תתפלא, אבל היו לי סשנים של 4 פגישות שלקח לי כמה חודשים טובים לשחרר.

זה עניין של קצב אישי, של דינמיקה, של עוד מלא דברים.

ומעדיף לא לפרט.

אני לא מבינה... הוא פגע בך והפתרון היה לחתוך?

אתם חייבים לדבר ולפתור את זה כמו בין בני אדם, ולהפריד בין הפגיעה לבין האם להפרד או לא. ככה בוודאי שלא תהיי שלמה עם שום החלטה.

אבל מרגיש לי קצת יותר מדי חשוף לפה. 

מוזמנת לאישי אם תרצי.

(אבל לא כרגע... אני קרוסה)

מכירה את זה מקרוב

בהצלחה נשמה יקרה

לא מסכים. במיוחד עם ההנצחה של המצב והביצות כפתרון\מענה.

בעניין הרווקות/רווקות המאוחרת.

לדעתי אחד הדברים שהכ מקשים (מצד ההשתדלות) במציאת הזיווג כיום לרוב נובעת מתסביכים או טראומות (או גם וגם) שלנו שאנחנו מעדיפים להדחיק או להצדיק או פשוט לא להתמודד איתם, במקום להכיר בהם, להתמודד איתם ולהשתדל לתקנם. לפעמים אנחנו גם לא מודעים לקיומם ואז גם צריך להבין שאולי יש בעיה, לגלות מה היא ולטפל בה.

יש גם את זה שהרבה משני המינים מפחדים זה מזה וחוששים מההתמודדויות השונות שבמפגש המינים ובהמשך מהחיים יחד, מסיבות שונות ורבות.

זה בגדול.

אנחנו צריכים ללמוד להתמודד עם הקשיים שלנו (עבודת המידות), ללמוד להתמודד עם מי שמולנו ולרצות לבנות חיים יחד ובאמת להראות את נכונות לכך (עוד עבודת המידות). זה דורש מאיתנו ולא תמיד אנחנו רוצים להתמודד עם הדרישות (המאד) הלא פשוטות האלה. אבל מה לעשות, אנחנו גם צריכים להבין שככה העולם הזה עובד.

יש בחינה שהניסיון למצוא פתרון כולל לבעיה דומה של אנשים רבים היא דריסת הפרט.

בהקמת בית יש יצירה חדשה שלא נעשתה מאז בריאת העולם, הניסיון לצייר שיש פתרונות קסם שניתן להכיל בצורה רוחבית או אפילו ברמה פרטית, למשל שיש איזה קורס שכל מי ששמע אותו התארס אחרי חצי שנה, היא זלזול בתהליך שכל אדם צריך לעבור בפני עצמו ובעובדה שה' מזווג זיווגים.

למרות זאת, יש יתרון בכך שמתעסקים בנושא כי יש התנהגויות כלליות שמזיקות או פתרונות נקודתיים ליחידים שזה עשוי לסייע בהם.

את מה שהרגשתי כשקראתי..

אבל אולי צריך להתרומם קצת ולהבין שאנחנו סה"כ חלק מתופעה כלל עולמית , ומה שקורה לנו ואיתנו זה לא כזה יחודי ואז אולי יהיה קל יותר לפתור את הבעיה מהשורש

הוא האם (ואם כן מה) הקהילה צריכה לעשות דברים כדי לסייע לרווקים.

מתייגת:

@לאצעיר - דבריך נראים לי קצת כמו להטמין את הראש בחול - הביצות נותנות מענה לאנשים רבים. האם זהו פתרון אידיאלי? אפשר להתווכח. אבל אין ספק שזה קיים, זה נותן מענה לצורך של רווקים, וזה הולך וגדל. אבל אני רוצה לחזור כאן לנקודה העיקרית: השאלה שכתבתי בראש ההודעה.

@הלוי - בהנחה שכל אחד מאיתנו עושה את העבודה העצמית שלו, למי עוד יש אחריות על המצב (אם בכלל)?

@אוויל מחריש - אם אני מבינה נכון את הסאבטקסט של הכותב, כשהוא מגדיר את זה כ'לא בעייה' - אז גם אין צורך פתרון. זה לא משהו שצריך להילחם נגדו, אלא להכיל אותו. עם זאת, האם לא מוטל עלינו (כיחידים וכחברה) להיות השליחים של הקב"ה לזווג זיווגים? האם זה פוטר אותנו ממעשים?

@פצלשינו - האם התכוונות בלשון הרבים לרווקים או לקהילה?

רווקות היא מצב זמני. גם אם היא לוקחת 20 שנה.

כניעה (חלקית או מוחלטת) למצב הזה היא זו שתגרום לרווקות מאוחרת.

זה קשה להיות רווק. עוד יותר קשה להיות רווק מבוגר. להשתמש בפלסטרים מורעלים זה לא הפתרון. 

כשהוא אומר שרווקות היא מצב קבוע, השינוי התודעתי שהוא מדבר עליו זה לא לגבי יחידים - להם רווקות זה זמני - אלא לגבי הציבור.

אם היית מסתכל על קהילה יהודית כלשהי בעולם עד לפני 200 שנה -

הרוב המוחלט של האנשים היו נשואים הרבה לפני גיל הנישואין הממוצע במדינת ישראל היום.

לא היה דבר כזה שאחוז כ"כ גבוה היו עוד רווקים באמצע שנות העשרים שלהם, ולא מדבר על יותר מזה.

כלומר, בקהילה היו ילדים, נוער - ומייד זוגות צעירים.

ולכן הכותב פה מדבר על שינוי תודעתי בחיי הקהילה ,להבין שנוצר כאן מעמד חדש של רווקים - ולדון על מה המקום שלהם בתוך הקהילה המסורתית. וגם כשאני ואתה נתחתן, יהיו אחרים במקומינו - בגלל העלייה בגיל הנישואין באופן כללי.

אני מבינה את הביקורת לגבי הביצות. אבל שים לב שאתה מתייחס כאן לתת סעיף אחד מבין כל מה שנכתב. וגם בתת סעיף הזה, הוא לא כתב - בואו ניצור ביצות בכל מקום. אתה מתייחס לזה כפלסטר מורעל, ומתעלם מכל שאר הדברים שהוא כתב.

הוא כן כתב לגבי הביצות: "הפתרונות הללו מתאימים לרבים, עקב חוסר הרצון או היכולת שלהם להשתייך לקהילות אחרות." - ואני לא חושבת שזו הבעת דעה שלו, אלא מה שהוא גילה במחקר שערך עם רווקים - יש אנשים ש"הפלסטר המורעל" מתאים להם. 

והגבתי ספציפית לגבי הביצות. וכן, זו דעתי.

גם בהקשר הרחב יותר - צריך לדעת שזהו מצב זמני. שכשמישהי רואה אותך בלי כיסוי ראש התגובה הראשונה שלה תהיה להציע.

אגב, מתקשר לדברים שכתבת בעבר - כאשר לכל החברה יהיה ברור שזה מצב זמני שצריך לצאת ממנו ממילא תהיה התגייסות ומחשבה מובנית לשדך. 

ולחלק ששאלת אותי, עניתי על זה במקצת פה מה עובר על רווקי המגזר? ברמה יותר ממוקדת אני חושב שהחוסר שצריך להתמקד בפתרונו הוא ברמה פרקטית של שידוכים ולא בצדדים הנרחבים שמעבר לזה.

ראה כאן:

אתה צודק. - לקראת נישואין וזוגיות

אתה לא חושב שיש מקום לשאר הדברים שהוא מעלה, כמו:

חינוך, ליווי וייעוץ

מסגרות המשך

מסגרות חברתיות

מעורבות ושיתוף בקהילה

הדרכות ליווי וייעוץ - לדעתי כיום יש די והותר תוכן שמספיק בשביל זה. לצרכים פרטיים אפשר להיעזר גם בסביבה הקרובה. אבל לעשות מזה בעיה כזו קיצונית זה רק יוצר תחושה של חוסר אונים ותפיסה שהבעיה גדולה, שבפועל היא לא. זה נראה לי כמו שבחור יתלבט איזה ישיבה לבחור ואז יקימו מערך שלם רק בשביל לפתור בעיה כזו קטנה, שיעשה שבושים ויבחר מה שנראה לו הכי מתאים. אותו דבר זוגיות, תיפגשו, תרצו להתחתן ותתחתנו, לא ביג דיל…

לגבי כל השאר, זה מסגרות שנותנות מענה מקרי ולא מענה ממוקד. אבל נראה לי שאני מסתכל על השאלה בתור איך המסגרות האלה עוזרות לאנשים להתחתן ואת בתור מטרה בפני עצמה. אז תבהירי לי יותר למה את מתכוונת בזה בבקשה.

כלומר, עקרונית כן.

יכול להיות שהייתי מחליט שהפרטים לא חיוביים מספיק כדי להצדיק פגישה.

אבל אני יכול להסתדר בלי תמונה

שמעתי פעם ממישהו שלא מבקש תמונה, שהוא כן שואל -

האם יש משהו חריג במראה.

בצורה כזו אפשר לדעת אם יש משהו שהוא לא נורמלי, משהו שאולי צריך לקחת בחשבון.

אני זוכרת שגם כאן בפורום יש בנות שמסרבות לשלוח תמונה שלהן - ולא בגלל משהו לא נורמלי, אלא בגלל התפיסה של העניין.

למרות שעם יד על הלב - אולי 1% מהאנשים יש משהו באמת חריג.

השאר סתם נורמות. 

שואל בתור אחד שלא שולח.

יכול להבין את זה כמי שלא מקבל (כנ"ל כאחד כזה) 

צנוע מאוד להתחתן ולכן מותר לך לעשות את הנ"ל.

לא יודע מאיפה הבאת את זה אבל זו גישה ממש לא ממקורותינו.

מבלי להכנס לסוגיית מצוות קידושין - בניין בית הוא הבסיס לטהרה ולקדושה.

אני יכול לכתוב כאן דפים ולא לגרד את קצה קצהו של הנושא. 

אם אתה חושש אז תשאל את מי שהציע אם יש משהו חריג מבחינת המראה.

אם ההיכרות ישירה ואין לך מי לשאול אז עדיין, למה לוותר על סיכוי טוב בגלל חשש שאולי אולי זה לא יתאים לך מבחינת מראה חיצוני? מקסימום תצא ותראה, מה יכול לקרות?

יצא לי להיפגש עם כמה בחורות שלא טרחו להעלות תמונה לפרופיל שלהן באתר הכרויות. לא רוצה להכליל, אבל היו לכך שתי סיבות עיקריות: נראות חיצונית לא משהו ו/או תסביכים כאלה ואחרים

משתתפת בצערך!!

מה קרה?

משבר?

(או מעבר דירה?)

זה נשמע רע.

כאילו אתה מתגולל ברחמים עצמיים.

תתאפס על עצמך 

זה דבר חשוב מאוד להקשיב לרגשות.

לחבק את עצמנו, כי אנחנו ראויים לזה. גם את.

אבל לעשות את זה בפומבי זה פחות..

ומותר לאדם לרחם על עצמו. זה גם חשוב.

וקרה לו משהו והוא הבין שמשמיים החליטו לא בשבילו.

למה את מגיבה תגובות עוקצניות?

אני לגמרי מעריכה אותו על הקבלה וההבנה.

אני לא רואה פה רחמים עצמיים. אני רואה פה בגרות והבנה וקבלה. אני רק מעריכה פה.

(ואגב, זו לא פעם ראשונה שאת מגיבה בעוקצנות. רק מניחה את זה פה. לא בשביל לפגוע או בשביל להיכנס לריב, אלא בשביל שתשימי לב יותר לתגובות שלך.)

ואין לי כוונה לפגוע באף אחד באמת

בטח שלא לריב..

פשוט אני פחות מאלה שיתנו את התשובות הרגילות הנחמדות אני יותר מאלה שיגידו לך את האמת בפנים גם כשהיא כואבת

רק שתי נקודות:

בפורום הזה אוהבים להתבדח כמו שעשיתי פה. רוב ההודעות עם הכותרת "בשבח לה יתברך אני נרגש להודיע" מופיע משהו בנאלי.

בא נניח ולא היתה בדיחה. אז היה פה קבלה של המצב ולא רחמים עצמיים. אולי ייאוש, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.ברוך ה' אין את שניהם

מי שלא ראה את זה מגיע, אז הגיע הזמן להכיר את השטויות שלי

אז צדקתי! אכן מדובר במעבר דירה!!

אבל מה קרה לארון? למה שלא יהיו בו בגדים של מישהי??

הוא נשבר?

כששוכרים דירה רוב הרהיטים שייכים לבעל הבית...

עברתי לדירה גדולה יותר 3 פעמים ב3 שנים. והכל היה לא מתוכנן וקרה בגלל אילוצים.

תודה להקב"ה!!!

קשר אינטימי הוא דבר שבלב

יותר מאוכזבת מעצבנית

כל שלב הוא שלב לשיתופים.

ברגע שאנחנו בוחרים לא לשתף את הצד השני בקושי שיש לנו, במיוחד שזה קשור לצד השני, אז זה רק מתכון לבעיות. ואי אפשר לצפות מהצד השני להבין לבד, זה באחריותנו ליידע את הצד השני עם מה שקורה איתנו ולא על הצד השני להבין לבד מצד עצמם.

כל ההתחלות קשות.

נשמע מש לא כיף. 

מעצבן להיות בקשר שמרגישים שהוא חד סטרי.

אבל אולי עובר עליו משהו?

יש כמה אפשרויות שעולות לי בראש:

1. להמשיך עם הבחור הנוכחי ויתכן שהשני יצא מהלב עם הזמן (בתנאי שאת לא מנסה להשאיר אותו שם ובתנאי שאת לא מחוברת אליו בצורה חזקה מדי).

2. לנסות לבדוק בשקט אם רלוונטי.

3. לעשות עבודה עצמית. כנראה החיבור לבחור ההוא מתבסס על לא מעט דמיון, קשיים רגשיים שהיו בעבר ועוד. להיפרד לשלום מהדמיון, להתחבר להווה שנשמע לא רע בכלל, להתפלל לה' שידריך ושיעזור ולבטוח בו שהוא יתן את מה שנצרך ומתאים.

את צריכה לחשוב ולבחור בדרך שהכי מתאימה לך (אפשר גם לשלב בין הראשונה לשלישית).

יתכן שהדרך השניה תפתור את הבעיה במהירות, אבל השלישית זו דרך בונה ולכן אולי כדאי כבר לנצל את הקושי כדי להרוויח נפש חזקה יותר, מודעת יותר, ולחזק את היכולת להשליט מח על הלב.

את מדמיינת שיהיה לך חיים מאושרים עם אותו בחור אע"פ שבשכל את מבינה שהמחשבה הזאת לא רציונאלית/עוזרת לטובת העניין..

את יכולה לעורר את הדמיון בקשר לבחור שאת עכשיו יוצאת איתו? אם תצליחי לעורר את הדמיון תצליחי לעורר את הרגש ומאליו הדברים יראו אחרת.

תעשי מה שהיית רוצה שיעשו אם הוא היה את.

בהצלחה!

שזו אחת הבעיה העיקריות שמונעות מאנשים להתחתן.

תמיד מרחפת להם המחשבה בראש "רגע אולי יש יותר טוב? למה להתפשר?"

-אנשים לא מעריכים את מה שיש להם וזה בעיה ממש

שכדאי לך לפנות לעזרה מקצועית.

יש מיליארדי גברים בעולם.

זה מבלבל.

ותמיד יכולה לכרסם בך התחושה הזאת, המחשבה הזאת, מה היה קורה אם הייתי יוצאת עם Y ולא עם X. ואולי בכלל עם Z?

צריך ללמוד לשחרר מהתפיסות והדמיונות האלה. במיוחד אם את מוצאת שזה פוגש אותך בעוד תחומים בחיים.

צריך להבין שכשאנחנו עושים בחירה - ומבחינתי הבחירה כרגע היא לצאת עם הבחור הנוכחי - כל שאר הבחורים בעולם לא קיימים.

אני חושבת שיש משהו לא הוגן כלפי הבחור הנוכחי לגבי המקום שאת נמצאת בו.

לדעתי, את חייבת לעשות לעצמך סדר בראש ובלב, ומי שיכול לעזור לך לעשות את זה, זה אנשי מקצוע. הם יתנו לך כלים להתמודד עם זה.

עזרה מקצועית. זה לא בריא לרצות מישהו אחר באופן כזה. זה מראה על נקודה באישיות שלא בנויה נכון ומואפלת בדברים שליליים, כדאי לטפל בזה.

מה אם הקשר שאת רוצה לא יצליח ותפסידי את מה שיש לך שיכול להיות שהוא כן טוב בשבילך

תקחי גם את השיקול הזה

מצד שני לא נשארים במקום שלא טוב לנו תנסי לראות את הצדדים הטובים שבבחור הזה וליד זה תשימי את הפחות ותראי מה יותר

אני הייתי מעדיפה תפוח אחד ביד מאשר עשר על העץ כי הדשא של השכן תמיד ירוק יותר

למה עד עכשיו לא בדקת ברצינות את הבחור האחר, שעליו את מפנטזת?

מה בסיטואציה הנוכחית גורם לך לשוב אליו במחשבה?

ולראות אם המצב הזה נפתר ואם יכול להיות שזה יתאים בכל מקרה, אם כן מזל טוב!

אם לא, תגידי לבחור שאת מרגישה שכרגע את לא פנויה לקשר וקשה לך להמשיך להיפגש. תנסי לפגוש את הבחור השני ולהתחתן איתו, אם יצליח אז מזל טוב שעוד בית נבנה בישראל!

אם גם זה לא הצליח אז תפני לבחור הראשון אם נראה לך שאת פנויה ותתחתנו, וחורבה נוספת מירושלים נבנתה!

אם גם זה לא עבד תפני ל@ברוקולי ותתחתני, ומה נהדר מראה כהן גדול בצאתו מבית קודשי הקודשים!

נשמע שלהתחתן זה כמו לקנות גרביים מבחינתך.

את יוצאת איתו, עדיף את הודאי על הספק.

הוא יותר מתאים לך בשכל.

השני מתאים לך יותר ברגש. גם אם זה יותר טוב עדיף ציפור ביד משניים על העץ. עוד לפני שלוקחים בחשבון שהבחור שאת יוצאת איתו מתאים לך בשכל.

ואגב, התאמה לפי נתונים יבשים מחזיקה מעמד טוב יותר על התאמה לפי רגש שמשתנה לפי מצב רוח.

תמיד יש יותר טוב , את צריכה לראות אם עכשיו טוב לך אם טוב להעריך את הטוב הזה , זה לא מובן .

מזה אומר עמוק בלב את רוצה מישהו אחר? מישהו שקיים? מישהו שהיית איתו בקשר שאת מכירה?

או מישהו שאת חושבת אולי הוא מתאים ואין לזה באמת אחיזה במציאות