פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 86)

אצלי זה עובד באפקט ה"דומינו"

הצעות שבאות אחת אחרי השניה ויש להן מכנים משותפים מצחיקים.

פתאום לכולם קוראים חיים, או יהודה

או פתאום כולם הייטקיסטים

או כולם 1.68

סתם, תופעות מעניינות. 

צריך לפתוח שרשור על צירופי מקרים כאלו.

במחשבה שניה - פותח. מוזמנים. יהיה מעניין. 

מסוג של Frequency illusion - Wikipedia

ויחכם עוד הודע לצדיק יוסף לקח"

אלישבע

1."ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה ותלד לו את נדב ואת אביהוא את אלעזר ואת איתמר". (שמות ו, כג)

2."כאשר הזכיר אם הנביאים לכבודם ולומר שהיא בת לוי איש צדיק ונרמז שנעשה בה נס כן הזכיר אם הכהונה שהיא מיוחסת מזרע המלוכה אחות הנשיא הגדול... ועל דרך הפשט נאמר שהכתובים מזכירים במלכים שמות אמותם". (רמב"ן) "מפני כבוד הכהונה להודיע שהיו בניו מצד האב ומצד האם זרע ברך ה' ". (אברבנאל)

3."אמר רבא הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה שנאמר' ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון' ממשמע שנאמר בת עמינדב איני יודע שאחות נחשון היא מה תלמוד לומר אחות נחשון מכאן שהנושא אשה צריך שיבדוק באחיה תנא רוב בנים דומין לאחי האם". (תלמוד בבלי בבא בתרא קי ע"א)  

"אם כן בתולה מעמיו רמז על אלישבע בת עמינדב, שנדבו לבו לקדש שם שמים, זו ראויה לו ולא מאותם שעבדו את העגל ואמרו אלה אלהיך ישראל, את אלה לא יקח, אלא אחותו של נחשון". (שפתי כהן ויקרא פרשת אמור)

4."למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה" (שמות א, טו) "כלה וחמותה יוכבד ואלישבע... שהיתה פועה (ומוציאה את הולד)." רש"'י : שהיתה פועה לולד - משעשעת אותו כדרך שמשחקים לתינוקות בדברים ערבים לשעשעו". המשך הגמרא: " ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים" (שמות א, כא)... "בתי כהונה". (תלמוד בבלי סוטה יא ע"ב)

5."יהודה אתה יודוך אחיך (בראשית מט, ח) משבט יהודה יצאה אלישבע אם הכהונה שנ' ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב וגו'." (בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויחי צז)

6."חמש שמחות היתה אלישבע יתירה על בנות ישראל יבמה מלך אישה כהן גדול בנה סגן בן בנה משוח מלחמה ואחיה נשיא שבט ואבילה על שני בניה" (זבחים קב ע"א). "ששחקה מדת הדין על אלישבע בת עמינדב". (קהלת רבה פרשה ב)

7."ויהי ביתך כבית פרץ (רות ד, יב). לא נאמרו דברים הללו אלא כנגד אלישבע בת עמינדב, שראתה ארבע שמחות ביום אחד, בעלה ובניה כהנים גדולים, יבמה מלך, ואחיה נשיא". (מדרש זוטא - רות (בובר) פרשה ד)  

"עוז והדר לבושה" (משלי לא כא)- "זו אלישבע בת עמינדב שראתה ארבע שמחות". (מדרש משלי (בובר) פרשה לא)

8."ראויה היתה אלישבע לאהרן מיומא דאתברי עלמא... הכא לרחמי... הכא באהרן לשלמא לחדווה לנהירו דאנפין לאתברכא, ועל דא אתקרי... הכא אלישבע, אלישבע דאתחברא בחסד... ויקח אהרן את אלישבע לבסמא לה למחדי לה". (זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת שמיני)

9."אלישבע, עם כל שלוותה, סוף סוף דרך נשים לה וקיבלה התפעלות, ובה נאמר שנהפכה השמחה לאבל". (בינה לעיתים דרוש יז)

10."אמרו במדרש ליזהר איניש מעינא בישא, דהא אלישבע בת עמינדב ראתה ביום אחד בעלה כהן גדול, אחי בעלה מלך, אחיה ראש הנשיאים, שני בניה סגני כהונה, והיו אומרים הנשים ראיתם בת עמינדב, ונכנסה בהן עין הרע ונתערבה שמחת אותו היום הנכבד". (דרשות ר"י אבן שועיב ויהי ביום השמיני)

"אבל לפי מה שכתבנו שאהרן הוא בסוד אדם הראשון, לפי הנראה גם אלישבע בסוד חוה, וחוה חטאה בראיית העין, 'ותרא [האשה] כי טוב העץ למאכל' (בראשית ג, ו), ומחמת זה התאוה לכבוד, ומזה נמשך הקליפה שהנשים שחצניות (ירושלמי שבת פ"ו ה"א). זהו שאמר ראתה אלישבע, כלומר, אהרן לא ראה, עשה עצמו כאילו לא ראה, כי לא התעורר את עצמו להכבוד, אמנם אלישבע ראתה {הכבוד} מה היה הסוף, שמתו שני בניה כמו שהיה הסוף של חוה". (של"ה פרשת ויקרא תורה אור יט)

11."בת עמינדב אלישבע כבוּדה, את בעלה ראתה עובד עבודה. נחשון אחיה, נשיא שבט יהודה. וסגני כהונה ממעיה ילדה. משה מלך ובן בנה משוח הוא. נשים יקרות לה ולהם בכֶינה. יכולה היתה לבוא בטענה, אהה, ה', איך מזלי נשתנה. כל העם שמחים ואני אוֹנֵנָה. למי עוללת כה מי הוא זה איזה הו. אשת חיל פיה בחכמה פתחה, והיא מרת נפש ותשפך שיחה ודברים כלפי מעלה לא הטיחה, לא נצרכה אלא קבלה בשמחה. הטוב בעיניו יעשה הוא". (פיוט "עת נחלי דמעה מעיני יורדים" מאת רבי דוד בן חסין בן המאה ה-18)

12."עתיד הקב"ה לשמוח במעשיהם של צדיקים לע"ל אלישבע בת עמינדב לא שמחה בעולם שראתה ה' כתרים ביום אחד יבמה מלך אחיה נשיא בעלה כהן גדול שני בניה ב' סגני כהונה פנחס בן בנה משוח מלחמה כיון שנכנסו בניה להקריב ונשרפו נהפכה שמחתה לאבל". (ויקרא רבה פרשת אחרי מות פרשה כ)

13.קמחית היא אלישבע בת עמינדב אשת אהרן, כל קמחייא קמח וקמח דקמחית סלת, ראתה שבע בנים כהנים גדולים... וגם אלישבע ראתה שבע שמחות".) גלגולי נשמות רבי מנחם עזריה מפאנו)  

"שבע שמחות את פניך נעמות בימינך נצח" (תהלים טז, יא)- "אל תהי קורא שֹׂבַע אלא שֶׁבַע (שמחות)". (ערכין יג ב והוספת מילה מבמדבר רבה יא)

14."ת"ר שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך אמרה להם מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. אמרו לה הרבה עשו כן ולא הועילו". (יומא מז ע"א) "אמרו: שבעה בנים היו לה לקמחית, וכולם שמשו בכהונה גדולה. שלחו אחריה, אמרו לה: מה מעשים טובים יש בידך? אמרה להם: מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי ואִמרת חלוקי. אמרו: כל קמחייא [כל הקמחים] קמח, וקמח דקמחית סולת! וקרון עלה [וקראו עליה]: 'כל כבודה בת מלך פנימה'”. (ויקרא רבה פרשת אחרי מות כ יא)

ששבע בגלל אהרון, משה, נחשון וארבעת בניה (אבל יש גם את פנחס. וי"ל).

ושבע בגלל ספירת הנצח (ולכן התחברה עם אהרון שהוא כנגד ההוד). זה לא כתוב במפורש אבל נראה לי שזו כוונת הזוהר.

וכן נצח זה מתחת לחסד ואהרון היה איש החסד. וגם "אלי"- שם אל זה מידת החסד. וכן עמינדב- שנדבו ליבו כלומר חסד.

ועשתה חסד גדול (פועה) ולכן זכתה לבתי כהונה.

וזה גם מסתדר טוב עם סוף הפסוק "שבע שמחות.. נעימות בימינך נצח"

והכי חשוב (לדעתי), אלישבע ואהרון- יהודה ולוי, זה בעצם שילוב של המלכות עם הכהונה (כלומר הנהגה יחד עם תורה ועבודה). כמו שהיה משה רבנו. וזו השלימות. ולכן היו ראויים מששת ימי בראשית. ולכן הם כנגד אדם וחווה.

ואפשר להוסיף על המדרש של "כבית פרץ- כאלישבע"- המשיח יוצא מפרץ, אבל גם אולי היה יכול לצאת מבת פרץ שהתחברה עם לוי, אלא שגרם החטא (של אלישבע בראיית העין) ונדב ואביהוא שהיו גדולים ממשה ואהרון מתו.

באמת מקווה שזכיתי לכוון לאמת..

יש גם הרבה מה להוסיף ולהסביר ברובד המדרש.

הגיעו אליו כמבואר בזוהר ובאר"י.

ואגב, לפי"ז פנחס היה מתאים להיות הגואל  (קשור גם לאליהו כמובן) שמנהיג ובונה את ביהמ"ק. ואו שעמ"י לא היה ראוי או שגם הוא עצמו לא היה ראוי, כמו שחז"ל דורשים עליו ועל יפתח (וזה אותו חטא של אלישבע, הכבוד), ולכן לא הצליח לסחוף אחריו את העם.

לו חלקים אחרים-השני אליהו. יש לו מהלך שלם על זה.

משוח מלחמה זה תפקיד מיוחד, "וכלי הקדש וחצצרות התרועה בידו". הוא מעודד את העם לבטוח ב-ה' ולסמוך רק עליו במלחמה.

אינני מכיר מקור מפורש שהכהן המשיח נלחם בפועל במלחמה.

נכון שהרד"ק כותב שהכוהנים והלויים נלחמים, אבל לא מכיר לגבי כהן משיח.

שיטת הרמב"ם בסוף שמיטה ויובל שכוהנים ולויים לא נלחמים.

אשמח שתאיר את עיניי.

אגב, רק רוצה להעיר שיש מהלך שלם שמתחיל בחז"ל בתחילת שופטים, וממשיך ברלב"ג אצל גדעון וכן הלאה על תפקידו המרכזי של פנחס בספר שופטים, אז נכון שחז"ל מעירים על החטא שלו בהתרת נדרו של יפתח אבל צריך לראות את זה כמכלול.

בוודאי שפנחס היה צדיק וגדול, כוונתי הייתה לומר שיש חסרון מסויים.

הרי לכאורה פנחס היה יכול להחליף את יהושע כמנהיג ולא היה צורך בשופטים.

ראיתי עכשיו שככה כותב הרלבג שציינת (ו,ח)- ויש לשאול אחר שהיה זה הנביא קיים איך לא הוכיח את ישראל כל ימיו ולמ הוצרכו לנבואת דבורה וידמה שנאמר בהיתר זה הספק שהוא לא היה מתנבא רק לעיתים רחוקים *ולא היה בו כוח יתיישר בו להנהיג העם ולזה גם כן תמצא בזה המקום שהיה צריך למנות גדעון על פועל מלחמת מדין* ואפשר כי כמו שהיה אליהו פעם נראה ופעם נעלם כשישאהו רוח ה' אל מקום רחוק כן היה העניין בפנחס.

אני הבנתי שהכוונה שמותר לו למשוח מלחמה להיכנס למלחמה עד מקום שהוא מטמא למתים אבל הוא עצמו בפועל לא נלחם.

הוא רק מביא שפנחס טימא את עצמו כשקינא ל-ה', אבל זה לא היה בתפקיד משוח מלחמה כשהרג אותם.

את כבר במקום מצוין!

הרצון הזה מאוד חשוב. הוא עוזר לנו להשקיע ולעשות כדי לגרום לרצון הזה להתממש.

ניגשים לקשר בצניעות, בענווה ובתפילה

את מנסה להבין למה הוא לא החלטי?

או למה זה היה סטירה?

זה בגלל שפיתחנו ציפיות.

ואז אפשר לשאול את עצמנו למה פיתחנו ציפיות והאם פיתחנו את זה במינון הנכון.

אני חושב שהתחושה של הכפה (או מה שזה יהיה) מקבלת מקום אחר כשאנחנו מחשבנים את זה.

זה הוא שלא החלטי ואולי את שנקשרת מהר מידי.

ניסית פעם לשקף להם את התחושה שלך?

נשאר:

קא-קיב

קיט-קכא

קלא-קמ

קמא - קנ+ יה"ר

אולי פעם אחת נתקלתי במישהי שהתעניינה (אבל שם זה באמת היה בקיצוניות). השאר פחות (מלבד אלו שרצו מקצועות אידאולוגיים).

חבל... עבודה טובה דווקא יש 🙃

פסילה לגיטימית- כשהמקצוע לא עולה בקנה אחד עם אורח החיים והבית שרוצים לבנות.

פסילה לא לגיטימית- כשהמקצוע "לא בא טוב בעין" עקב נורמות חברתיות או "מה יגידו?" או "זה מעיד על אדם כמוצלח או לא מוצלח כאדם".

אם לאדם יש חסמים, אז שינסה להשתחרר מהם, ואם הוא לא מצליח אז באסה לו באמת.

ובכללי זכור לי שאת פתחת את השרשור הראשון שלך ויחסית נראה לי שתמכת בכך שלפסול על פי מקצוע זה שיקול ענייני  (או ליתר דיוק, רמת הכנסה).

הנה קישור לשרשור המדובר:

לא רוצה לצאת עם עובד סוציאלי - לקראת נישואין וזוגיות

הכותרת קצת פרובקטיבית, ומייד במשפט הראשון הסברתי למה הכוונה שלי.

(ובהערת שוליים אומר שלענ"ד רבים מאותם המטפלים שעליהם מדברים בשרשורים המקבילים כרגע הם בעלי הכשרה כעו"סים...).

כאשר יש נקודה שמפריעה לי. נניח שזו עלולה\יכולה\מיועדת להיות אשתי - האם אני אפסול אותה על דבר כזה? זו הדרך שלי לדעת האם לחתוך או לא. ככל שהזמן עובר התשובה מצטמצמת יותר ויותר.

כתבת את הפוסט הזה לפני 3 שנים. עם יד הלב - אם תפגשי עובד סוציאלי היום שיתאים לך, לא תזרקי הכל הצידה ותקפצי על ההזדמנות?

כמובן שאני לא יודע אם כן או לא (נכון לעכשיו 100% לא..) אלא זו דרך לתת לעצמי פרספקטיבה.

לצורך העניין - אם היא נמוכה מדי בשבילי (נניח) אבל זו "מיועדת" לי אז אתגבר. אם היא חילוניה אחפש מישהי אחרתצ (וממילא כנראה שלא "מיועדת").

ככל שהזמן עובר אני מרחיב את הקצוות ככל האפשר.

לא מזמן נפגשתי עם מישהי שמבחינת סגנון לבוש הייתי דוחה פעם על הסף (צנועה כמובן אבל ממש ממש רחוק מהסגנון שלי) והיא היתה בהלם שאני מקבל את זה.

אני לא אומר שזה קל, אבל באמת שמשתדל להתמקד בדברים החשובים.

א. את דעתי לגבי "המיועדת לי"  אתה מכיר.

ב. שוב, אני מדגישה - לא דיברתי רק על עובד סוציאלי כמקצוע, אלא על העקרון: אני מחפשת אדם שיש לו שיקולים כלכליים בחייו. אז אם העו"ס יגיד שהוא יאמן אנשים לחתונה כדי להגדיל הכנסות - מצויין, יש לו תוכנית מעשית איך להחזיק משפחה.

ג. האם במהלך השנים השתנו לי דברים בתפיסה? כן, אבל הליבה נשארה.

ד. אחד המשפטים שחוזרים ואומרים אנשים רבים, זה שאנשים מתחתנים עם ההפך הגמור ממה שהם חיפוש, או המשפט ההופכי - אין סיכוי שתמצאי את מה שאת מחפשת (ובדיוק שמעתי מישהי שהתחתנה בגיל מבוגר אומרת שזה משפט שחזאו ואמרו לה מיליון פעם, והיא מצאה את גבר חלומותיה והיא שמחה שהיא לא ויתרה עליהם בכלל). אז כן, יש לי דברים שהם קו אדם מבחינתי, אבל דברים אחרים שאין לי בעייה להתגמש לגביהם.

לי לדוגמא ממש לא אכפת במה היא תעסוק.

זה היה נכון כשחשבתי שאהיה אברך, כשהרווחתי מינימום וגם היום שברור שאהיה מפרנס עיקרי. פשוט לא שיקול מבחינתי. 

ולגבי "מיועדים" - אני מעריך שתודי לי שגם "פוטנציאלי" רציני (כהגדרתך) יגרום לך לשקול טוב טוב. גם כאלו אין הרבה. 

יכולה להבין.

אבל לא כשעושים את זה בלי לבדוק מה באמת המשמעות של המקצוע ומה ההשלכות שלו.

למשל -

הייטק דורש 9 שעות עבודה ביום, כמעט בלי חופשים.

כמה אנשים יודעים לקחת את זה בחשבון?

יש עבודות הייטק מאוד מאוד גמישות ועם הרבה חופשים. אבל קיים.

מה שכן - אין תחרות למורה\גנהת לאשה מבחינת חופשים וגידול ילדים. 

אני חושבת שישנם רבים שבוחרים בחירות לגבי העתיד המקצועי שלהם מתוך מניעים מסוימים, שהם לא בהכרח צופות פני עתיד אלא פני עבר.

ואולי זו אחת הסיבות שאני שומעת על מלא אנשים שלומדים מקצוע, עובדים בו פחות מחמש שנים, ואז מחפשים הסבה.

אקח כדוגמה עו"ד - 

אני יכולה לספור עכשיו בלי להתאמץ חמישה מניעים שונים לחלוטין שבעקבותיהם אדם בחר ללמוד את המקצוע הזה. המניעים האלה יותר יאפיינו אישיות בעיניי מאשר עצם המקצוע עצמו.

ובכלל, אם אלך לכיתה כלשהי במוסד אקדמי כלשהו, של אנשים שלומדים את אותו תואר - אתה לא חושב שיש מנעד אישיותי רחב בכל חדר?

חושב על חברים שלי שבחרו במקצועות כאלה ואחרים ולרוב יש מאפיינים דומים.

(אישית, אני יכול לומר שהיה מאפיין דומה מאוד בתחום הלימודים/המקצוע אצל אלה שכאשר יצאתי איתן היה מוצלח ולדעתי סיכוי סביר מאוד להצלחה. אז לא יודע אם זה סיבה, אבל זה אכן יכל להיות benchmark לא רע במבט לאחור.

אם כי כפי שאת אוהבת לציין, טרם חוויתי הצלחה כדי לומר שזה היה רעיון טוב או לא בדיעבד.)

אסייג גם שיש מקצועות משמעותיים יותר בהיבט הזה ויש פחות,

למשל, משפטים הוא תחום שמבחינה מסוימת מגוון יותר במי שהולך לתחום.

הוראה זה כמעט ברירת מחדל כך שהוא פחות מאפיין.

אמנם לא נתקלתי, אבל הגיוני במקרי קיצון לפסול על מקצוע.

לדוג' - בחור שלומד רפואה, יתכן והציעו לו בחורה מעולה שלא מעוניינת שבעלה יעבוד במשמרות ככ ארוכות כולל חגים ושבתות כולל כוננויות ותורנויות וכולל גם המסלול המפרך עד לשם. זה ממש לגיטימי להחליט שזה לא מתכתב עם אורח החיים שהיא שואפת אליו.

בחור שרוצה להיות רב, יש לזה השלכות תהומיות על המשפחה ומחירים זוגיים עצומים עוד לפני שדיברנו על ההשלכות הכלכליות במיוחד תחילת הדרך שהיא ארוכה מאוד מאוד.

מה לא סבבה בעיניי?

להחליט שמי שלומד עריכת דין הוא מחוספס וחסר רגשות ולכן לפסול אותו על זה.

או שמי שלומד עבודה סוציאלית הוא רכרוכי ולא מספיק גברי.

באופן כללי גם אם אדם עבר משהו מסויים צריך לא להכליל שכולם כך .

כי זה חלק מראיה שהיא מצומצמת והוא בעצמו מפסיד מזה 

השאלה האם אנחנו נותנים מקום לתירוץ הזה

וכמה אנחנו נותנים לו מקום. 

לפעמים מותר לתת מקום גם לתירוצים. 

לכולנו יש מה לגדול ולשפר, ובדר''כ רוב הדברים ישפיעו על חיי זוגיות כי הם חלק מאיתנו, והם בוודאי יבואו לשם יחד איתנו... וצריך לעבוד איתם.

בכללי, שאלה שחשוב לתת עליה את הדעת, האם מדובר בעניין שיש לו השלכה מעשית לחיים, שהעדרו/המצב הנוכחי באמת משפיע על היכולת להיות בפניות לבנות משפחה?

הרי פרנסה היא משמעותית לחיים, ניידות במיוחד עבור מי שבוחרים לגור במקומות שאם אין לך רכב זה בלתי אפשרי להתנהל ביום יום... נכון להכניס גם את החלומות/רצונות עתידיים האלו לשיקולים האם זה אמיתי או תירוץ.

לשאלות... מוסיפה עליהן שאלות משלי:

א. לשאול את עצמו גם -

מה זה אומר עליי ביחס לעצמי או ביחס לחברה זה שיש לי את זה או לא? - הפרדה הכרחית חשובה האם זה פנימי או חיצוני בכלל.

נניח והשגתי את א',ב', ג' שרציתי.

מה זה יגרום לי להרגיש שהשגתי את זה?

האם יש מצבים שבהם אני מרגיש ככה היום גם בלי תלות בדבר כזה או אחר? האם יש אפשרות לייצר או לחוות את זה בדרכים אחרות שהן לא דווקא א', ב', ג'?

איך?

בהתאם לתשובות על כל שאלה, אפשר לנסות לקלוט האם מדובר במשהו שהוא תירוץ או אמיתי.

בכל מצב, נראה שקיים גורם שצריך להתייחס אליו, בין אם הוא גלוי וידוע שקיים פחד ממשהו או שהוא מתחבא מאחורי מסכה של 'תירוץ'.

ב. תלוי בהרבה גורמים ומשתנים.

זו שאלה שסוג התשובה שנותנים לה היא אישית למקומו ועניינו של האדם שממול.

לא ארחיב, אבל חושבת שברוב המקרים לא נכון לעכב מהסיבה הזו, במיוחד שיש דרכים להתפרנס שלא מכריחות תואר וללמוד תמיד אפשר בדרך.

זה נראה לי הנקודה שאולי אתה חושב שהיא מסתתרת מאחורי המילים.

כשאדם לא חושב שהוא שווה מספיק אז חלק ממנגנון ההגנה כדי לא להרגיש את אותה תחושה לא נעימה אז הוא אומר לעצמו "זה לא שאני חושב שאני לא שווה, פשוט חסר לי דבר X" מתי שאני ישיג את אותו X או שאותו X יפול עלי מן השמיים זה הכל יהיה בסדר". מנגוני הגנה כשמם כן הם - נועדו להגן עלינו שלא נרגיש תחושות לא נעימות. לפעמים מניעת התחושה הנעימה מונעת מהאדם ליפול לדכדוך לפעול ולפעמים מניעת התחושה הלא נעימה גורמת לאדם להתקע במקום.

למעשה - במקום שאדם יחשוד בעצמו לגבי אמינות תשובותיו, פשוט שישאל את כל השאלות שהוא יכול לשאול (מותר גם לשנות תשובה אם בנאדם רואה שהוא טעה, זה גם בסדר לטעות) 

- איך אפשר להתחתן בלי תואר/רכב/וואט אבר?

וביחד עם זאת לשאול - אתה שמח בחיים שלך? יש לך אמון בעצמך? את חושב שמי שתהיה איתך תזכה? כיף לך באופן כללי? 

אתה מפחד ממשהו? רוצה להמנע תחושה לא נעימה אחרת? וכולי וכלי (כל אחד ממה שהוא מגן על עצמו)

אדם מקבל החלטות על פי איך שהוא תופס את עצמו ואת כישוריו (תדמית עצמית)

כאשר אדם מקבל את איך שהוא תופס את עצמו בכנות, על חוזקותיו ועל חולשותיו, הוא שלם עם עצמו (שלימות אישית)

כאשר אדם עם שלם עם עצמו הוא מוכן לתת בעצמו אמון (אמון בעצמי)

אמון. אמון. אמון - זה בין הכלים הכי חשובים בחיים, הן בעניינים שבין עצמו, הן בעניינים שבין אדם לזולתו. והן בעניינים שבין אדם לקונו.

ואם זה על עצמך, צריך לשאול את עצמנו בכנות.

אגב, אני מאמין גדול בלא לצאת לפני שיש יכולת כלכלית להחזיק בית. (דרך החכמים לפי הרמב״ם)

זוגיות והוא מתאמץ בשביל זה אז לדעתי זה כנראה יושב על זה

ב. אני לא חושבת שיש דבר כזה אולטימטום לא נכון, אם אדם לא רוצה להתחיל זוגיות לפני שהוא מוצא עבודה זה חוש אחריות, זה מאוד משתנה בין אדם לאדם

שצריכים לוודא לפני שמתחתנים שהמצב הרגשי שלך מספיק טוב ובשל ואתה יודע להסתדר איתה ודבר שני שיש לך כיוון מספיק טוב איך לפרנס. כיוון לפרנס יכול להיות גם להסתמך על עזרה מההורים כשאתם אברכים או סטודנטים ולעבוד בדברים זמניים. 

כל השאר לדעתי לא קריטיים ומעכבים. (אם יש מחלה מסויימת משמעותית כמובן יכול לעכב אבל זה לא מצב רגיל).

אני לא אומר שהשאר הם סתם, הם פשוט לא מספיקים כדי לדחות את הדבר החשוב הזה.

בהצלחה

אתה שואל מזה אינטליגנציה רגשית?

לא באתי לטיפול או פוסט פריקה, אלא זו שאלה שמטרתה לנסות להבין יותר טוב את הנשים.

בחור שמבין סיטואציות חברתיות

רגיש לאחרים

מדבר על רגשות

רואה את הצורך של האחר 

רגש , להבחין בו ,לדעת איך להגיב אליו ולעבד אותו

להשתמש בו נכון ולדעת לדבר אותו.

את האחיינית בת השנתיים וחצי שלי,

שגאה להשמיע לאזני כל העולם שיש לה אינטלגנציה רגשית...🤣

כבר יש בה משהו מיוחד

אנשים עונים פה משקיעים בתגובה

וכל אדם יכול לפתוח ולהיות טרול, חשבת על זה רגע?

חשוב לי להבין שהוא לא טרול לפני

תעשי מה שאת רוצה תדווחי אבל תפסיקי לחפור קראתי הכל את לא מכירה אותי אין לי שום ענין לפגוע.

צריך מאד להיזהר בכללי עם אנשים לא מוכרים פה

וגם לא להיכנס מדי לכאב של השני- כי לך תדע אם זה נכון בכלל.

מה שכן- במקרים שזו שאלה שלעוד אנשים התשובה תוכל לעזור- אני לרוב אשתדל לענות.

לא יודעת מי פותחת השרשור. אם היא אדם רגיל- אני לא חושבת שהיא הכינה את עצמה לכ"כ הרבה התלהמות.

אבל השאלה איפה לגור אחרי לימודים כרווקה- אני חושבת שהתשובות יוכלו לעזור לעוד בנות עם הדילמה הזו.

בגלל שיצא לי כמה פעמיים לראות את זה מה ההחלטה שלכם שיש כאן ניק שמטרתו להטריל אחרים

ולא מתכוונת לשירשורים שהתוכן בהם בוטה

כאילו מאיזה סיבה

כי הוא לא מוכר??

אולי הוא חדש??!!

יצא לי לא פעם לכתוב תגובה מושקעת ובסוף לגלות שזה טרול זה מבאס

יש פה ניק אנונימי במיוחד בשביל זה אם מישהו רוצה לשאול שאלה .

גם לא צריכים להיות כל - כך תמימים כאשר רואים שם של ניק " חסודה " שנשמע מתגרה .

זו דעתי

אפשר לא להסכים איתי אין צורך לעשות חרם כמו רגש

אלה רק להבין כי נכתב לאחרונה יש כמה

אז סתם מתוך עניין

גם כלכלית תחסכי גם נפשית אם הזוגיות של ההורים שלך טובה תשאבי משם רק דברים טובים ואין כמו חום ואהבה של אמא ואבא...בתור אחת שהתחתנה מאוד מאוד מוקדם אין על הימים שאני מתפנקת שם קיצר הייתי מנצלת

וברור שתתחתני בע"ה בקרוב ממש!!! אל תתייאשי מזה לרגע הזיווג שלך יגיע

ובלי קשר אני דוגלת בלא בוחרים מקום מגורים לפי חברות חברות אפשר למצוא בכל מקום וליסוע למפגש איתן פעם בשבוע אם בא לך זה אפשרי ממש

אבל כשעובר הזמן זה ממש לא פשוט לפעמים.

לעולם. זה חלק מהתפתחות אישית ונפשית.

אבל זה תלוי בעוד שיקולים שיש לך.

אם המטרה היא חברתית ויש בכך חשיבות, נראה לי כדאי לחפש באיזה אזור יש בנות שיהיה לך כיף איתן ואז לחפש עם אלו חברות לגור באזור.

באיזה עולם יותר כיף לך לחיות?

אם את עובדת כבר במקצוע מסודר, את תשלמי על זה כסף רב אבל אם יותר תהני בחיים ויהיה לך יותר כיף אולי כדאי לשם את הכסף הזה. הרי בנוהג שבעולם הרבה אנשים משלמים כסף בשביל איכות חיים.

נראה לי שבדרך כלל שאנשים עוברים לגור מחוץ להורים זה תלוי בגיל, איזור מגורים של ההורים, טיב הקשר עם ההורים (יכול להיות קשר טוב, אבל לא כדי לגור בקביעות באותו בית), חברים/ות כולי..

יש גם כאלה שמסיבות אידואולוגיות לא גרים בדירת שותפים, באופן אישי עדיין לא הבנתי עד הסוף את האידיאל שטמון פה. 

אני גם בזמנו ממש התלבטתי על זה,

בסוף הקטע הכלכלי הכריע אותי. אמרתי לעצמי שכשאתחתן בעז"ה ארצה שיהיה לי איזשהו הון אישי ושלא אצטרך להיות תלויה בהורים או לחיות בצמצום שהוא יותר מדי בשבילי.

ב"ה זה עזר לי בהמון דברים, מצאתי עבודה טובה קרוב הבית,

יש סכום טוב ב"ה להתחיל איתו את הבית, ואני ממש ממש שמחה על זה,

למרות שעדיין נגור ליד ההורים שלי די בעל כורחי חחח, אבל לא נורא, נמשיך לחסוך;)

הגיל שלך

הקשר עם ההורים ועד כמה הם נותנים לך עצמאות

עד כמה את יכולה לפרנס את עצמך בדירת שותפות?

איפה יהיה לך יותר כיף?

צריך לשקלל ולראות לפי זה

ההסבר הוא: פשוט כי זה מה ש-ה' ציווה. נקודה.

כל ההסברים היפים יכולים לבוא רק אחרי שמקבלים את זה.

את לא רואה אנשים שמתחילים לתהות ולדרוש "תשובות מגוונות ומקיפות" על למה צריך להפריד בשר וחלב, או למה צריך להתפלל כל יום. רק בנושא הזה פתאום לשמור על ההלכה זה לא ברור מאליו, וילדים בני 16 דורשים הסבר מספיק משכנע בשביל שיואילו בטובם לקיים את ההלכה הכי בסיסית.

כל ההסברים הם נכונים, הם פשוט חייבים שיהיה להם את הבסיס שעושים כי ה' ציווה.

זה דבר מבורך שאנשים רוצים להתחבר ולהבין את המצוות ולהרגיש קשר. ובשביל זה צריך ללמוד.

איך שאני רואה את זה - הרבה ילדים בני 16 שדורשים הסבר, זה לא מגיע ממקום של "אם אני לא מבין אז לא עושה" - אלא אם אני אצליח להתחבר ולהבין את המצווה, לפחות חלק, זה מאוד יקל עליי..

מי שלא מגיע ממקום כזה, זאת בעיה גדולה

בנות שהדוסיות מהן והלאה, מוצאות איך לבזבז שיעור עם המחנכת על השאלה הזאת, כשאין להן את הבסיס הזה של המחויבות וככה נמרח שיעור שלם (או יותר).

(תדמיינו את הקול הצחקקני הכי מעצבן ומזלזל שאי פעם שמעתם) "אבל מה הבעיה? זה כולה לתת כיף, את אומרת שאסור לי לתת כיף לידיד שלי בסניף!?"

"כשיהיה לי חבר אני בטוח אחבק אותו, ככה אני, אני טיפוס של מגע"

"לי אין שום בעיה עם זה, זאת סתם המצאה של הרבנים"

וכו', וכו', וכו', וכו'...

איכשהוא לבנות הדוסיות לא הייתה בעיה עם זה, וגם כשרצו לשמוע הסברים, זה לא בא עם עם טון ה"נראה אם תצליחו לשכנע את הוד מעלתי".

והשאלה הגיעה מהכוון ההפוך, כלומר הכוון שאני הצגתי

אבל האמת שאין ביננו מחלוקת. זה פשוט תלוי בשואל. ויש גם וגם.

כח מאד מחבר שצריך להשתמש בו בחכמה. יש חוברת מומלצת מגע הקסם של גילה מנולסון. לדעתי יש אותה גם באינטרנט

לא מדובר במצווה מהתורה (איך בני שבט בנימין היו חוטפים בחורות שחוללו בכרמים? עם כפפות? ), אלא בתקנה מאוחרת שמטרתה למנוע יחסי אישות לפני החתונה. משל למה הדבר דומה, להורה שלא רוצה שבנו הקטן יתחשמל, ולכן הוא פוקד עליו שלא לגעת בשקע. 

נגיעה של חיבה בין גבר לאישה שאסורים זה על זו היא אסורה מהתורה. אבל הדיון ההלכתי זה לא נושא השירשור אז בוא נעצור כאן.

נשאר ההסבר הפשוט של התורה עצמה (שחכמים הרחיבו): "לא תקרבו לגלות ערוה"- שזה מקרב למעשה עצמו. כשאתה נכנס לתאווה ומממש אותה, אין מעצורים, "דומות עליו כמישור".

קשה לי להבין את עצם ההוא אמינא של השואלת.

מה היתה המטרה ולמה זה טוב (עם או בלי קשר)

אם אדע את הסיבה והמטרה זה יעזור לי לקיים יותר מרצון ומהבנה ולא רק מתוך הכרח

(אין לי כל כך זמן להאריך במחילה ממש)

חמורים.

לא מבין מה קשה פה. אלא אם כן את שואלת מכיוון שאני לאם מבין 

כמובן שיש כל מיני רבדים של סוד, שמדברים על טומאה יותר רוחנית.

רק אכתוב שאני מציע לחלק את השאלה ל2 (חוץ מבירור הלכתי על ההגדרה של האיסור):

א. מהי המטרה ההלכתית

ב. איך החיים שלנו מושפעים מזה

זאת אבחנה מאוד משמעותית.

אם יהיה לי כוח בהמשך אכתוב שוב

העיסוק בנושא הזה מתפתח לכל מיני כיוונים, חלקם כאלה שמסבירים מה התועלת מהאיסור הזה ברמה האישית. אבל כיהודים מאמינים אנחנו מתייחסים למטרה של המצוות לאו דווקא כתועלת אישית אלא כקיום רצון ה', לפעמים אנחנו רואים את הרווחים שיש לנו מזה ולפעמים לא.

אז לכן בדיון על למה התורה מצווה ולמה זה חשוב - יש כאן שני חלקים: א. מה המטרה ההלכתית באיסור הזה, כי יש איסורים שהם בעצמם המטרה ויש איסורים שהם חלק מרעיון כללי יותר. ב. איך זה משפיע על החיים שלנו, או: מהם הרווחים שאנחנו יכולים לזהות שיש לנו מהאיסור הזה, שהם מהווים רבדים מסויימים של טעם המצווה.

מה שלומך? איך את?

מה מניע אותך לשאול את השאלה הזאת דווקא עכשיו?

ולמה בחרת דווקא בבמה הזאת לשאול?

הרי מי שאנחנו (יהודים דתיים) מגדירים כברי הסמכא בעניין הם תלמידי חכמים, ולא נראה לי שהם מסתובבים כאן איתנו.

זה שאלות רטוריות, אבל אני מקווה שזה קצת מסביר לך תגובות של האנשים כאן.

ובכל זאת, אנסה לתת נקודת מבט אולי קצת שונה:

אפשר לקחת את השאלה שלך ולהרחיב אותה לגבי כל מצווה ומצווה, עשה או לא תעשה. בטח למדת באולפנה במחשבת על טעמי המצוות, אולי את זוכרת שיש כאלו שבעד ויש כאלו שנגד. ואולי את זוכרת מה מסופר בתנ"ך על שלמה המלך - ושלמלך יש איסורים מיוחדים - לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ, רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה - וחז"ל אמרו:  "אמר שלמה אני ארבה ולא אסור, וכתיב "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו", ואמר שלמה אני ארבה ולא אשיב, וכתיב "ותצא מרכבה ממצרים"".

כשאנחנו יודעים מה הסיבה של דבר, יכול להיות שדווקא זה יגרום לנו להתחכם, להגיד לי זה לא יקרה.

אולי את גם זוכרת שיש שתי מצוות שהתורה מפרטת לנו את השכר שלהם - אריכות ימים - כיבוד אב ואם ושילוח הקן, וזה נשמע קצת מוזר, כי הראשון זה משהו שאנחנו מקיימים (ולפעמים תוך מאמצים גדולים שנים רבות) והשני זה משהו שנקרה בדרך, בלי יותר מידי מחשבה והשקעה. דורשים שם שהשכר מפורט דווקא באילו כדי להדגיש שאנחנו לא מסוגלים בכלל להבין ולתפוס את הנהגת הקב"ה בעולם.

אז אני מקיימת הלכה, לא משנה מה אני חושבת ומרגישה. לא משנה אם אני מתחברת לזה או לא מתחברת לזה. בעיניי זה לא תוכנית כבקשתך, ואני מקבלת על עצמי את המערכת ההלכתית כולה, ולא מחלקת בין דברים שבאים לי בטוב ובין דברים שלא באים לי בטוב. (וזה מעניין שבדיוק בפרשות האחרונות קראנו כמה פעמים על זה שמשה רבינו בנאומו האחרון מזכיר שוב ושוב בהמצוות נועדו לזה שיהיה לנו טוב).

אני לא חושבת שיש לנו דרך לדעת למה התורה מצווה משהו ולמה זה חשוב (ובמקרה הזה נראה לי שזה יותר חז"ל ולא התורה). גם בין אילו שנתנו טעמים למצוות, את תראי שיש דיעות שונות לגבי אותה המצווה.

ולכן אני חושבת שנכון יותר להסתובב בגישה - למה צריך לשמור נגיעה? ככה. כי זאת ההלכה.

מעתיקה דברים שכתבתי בשרשור הזה: איך להצליח לשמור נגיעה - לקראת נישואין וזוגיות 

אני מקיימת הלכה, לא משנה מה אני חושבת ומרגישה.

גם אם זה נראה לי לא נכון, גם אם קשה לי עם זה.

אני לא מחלקת את ההלכות לדברים שאני כן שומרת לעומת דברים שלא, אלא מקבלת את ההלכה בשלמותה.

האם יש דברים שקשה לי לקיים, מבחינה פיזית\מנטלית?

ברור. יש מיליון דברים כאלה.

איך מצליחים?

בואי נלך לדוגמה אחרת: האיסור לאכול בשר וחלב יחד.

כאדם שחי בארץ, שבה רוב העולם מקפיד על זה, זה לא משהו שאנחנו פוגשים ביום יום. לכן כנראה שאין לי פיתוי מאוד גדול לאכול צ'יזבורגר.

אבל תארי לעצמך שהייתי גרה בחו"ל, ועובדת בסניף של מקדונלס שמוכר צ'יזבורגר (לא במטבח). אני בטוחה שצ'יזבורגר זה דבר סופר טעים (אחרת למה כ"כ הרבה אנשים אוכלים אותו?). ואם אני עומדת בניחוח שלו כל היום, רואה מאות אנשים אוכלים ונהנים כל יום, ההתמודדות שלי היתה הרבה יותר גדולה.

נקודה נוספת: נניח ששמת לעצמך מטרה לרדת במשקל, ולכן התחלת דיאטה. שלושה ימים לתוך הדיאטה הזאת, את נתקלת באיזשהו אירוע בעוגת שחיתות, וברור לך שיש בה מיליון קלוריות. אם תאכלי את העוגה, היא תהיה טעימה. מאוד טעימה. את תהני ממנה. אין ספק. אבל הוא יפגע במטרה ארוכת הטווח שלך - לרדת במשקל. נכון, בדוגמה כזאת את יכולה להגיד לעצמך, אני אקח ביס, ואח"כ אצא לרוץ מרתון. מעין אחטא - ואכפר. אבל האם שבירת הדיאטה תיעצר בביס האחד הזה? או שאולי, אם כבר הרשית לעצמך להתפרע פעם אחת, תעשי את שוב. ושוב. ושוב. והגבול הברור שהצבת לעצמך ילך ויטשטש?

שורה תחתונה:

מצליחים לשמור נגיעה כי זה חלק מההלכה שקיבלתי על עצמי. דואגים להיות בסביבה שתסייע לך לשמור על ההלכה, ולא שיגביר את ההתמודדות. מפנימים שיש קווים אדומים ברורים שבשום מצב לא חוצים אותם.

לא הבנתי. אין כאן ת"ח? או שאין כאן פוסקים?

האם צריך פוסק לשאלה כזו?

שאנחנו לא יודעים מי הם ומאיפה הם באים.

השואלת ביקשה לדעת מהי 'דעת התורה' בנושא מסוים, ואני חושבת שנכון להפנות את השואלים בנושא אל הגורם המקצועי בעניין - שזה הרב.

אם היא היתה רוצה לדעת מה אנחנו חושבים לדוגמה על חיסון לקורונה, הייתי כותבת משהו דומה - יש לפנות אל הגורם המקצועי בעניין, ולא אל אנשים אנונימיים באינטרנט.

מעבר לזה, נראה שלשואלת יש משהו רציני שמטריד אותה, והרי לא חסרים טקסטים שנכתבו על הנושא, ואני בטוחה שכל חיפוש גוגל יקפיץ תשובות - ומכל מיני גורמים, ובכללים גופים כמו חברים מקשיבים והידברות. למה היא מחפשת תשובה אישית? למה היא חוזרת לכאן ומגיבה לנו? אולי שיחה עם רב (או רבנית) בנושא יכולים לתת לה לבטא את מה שהיא לא אומרת לאנונימיים כאן.

ולא, אני לא חושבת שפוסק רלוונטי כאן, זה לא שאלה הלכתית בעיניי, אלא שאלה השקפתית.

אני גם חושבת שתשובה שייתן אדם כמו הרב יוני לביא, מאוד שונה מתשובה שייתן דיין - כי הוא מתעסק כבר שנים בשאלות כאלה. כלומר, לא מספיק להיות ת"ח או פוסק, צריך להיות מוכנים וערוכים לדבר עם בני נוער בנושא אמונה, ולא כולם רוצים ומסוגלים לזה.

בין הפסקה הראשונה לאחרונה

ודווקא די מובן (על פי ההסבר שלה) למה לשאול כאן.

זה לא משהו של נכון או לא נכון.

היא לא שואל אם צריך לשמור.

היא לא שואל למה לדעת התורה צריך לשמור.

נגיעה יש דברים שהם מדרבנן ויש שדאורייתא ויש שנתון במחלוקת, בעיקר בין הרמב"ם לרמב"ן.

גם בדאורייתא במקרה הזה גדר האיסור הוא "לא להתקרב לגלות ערוה", שזה סייג מדאורייתא, ויש הגיון בשימת הגדר.

יש דיון תיאורטי אחר, כשיש סייג של חכמים האם הם הופכים את המעשה בעצמו שהוא סייג למשהו באופן מהותי שאסור או שזה רק גדר לשמוע לדברי חכמים והמעשה במהותו לא אסור.

נפקא מינא, למי שעבר בשוגג. לפי הצד הראשון, הוא עשה איסור. לפי הצד השני הוא לא עשה איסור כי הוא לא מרד בדברי חכמים. הנתיבות משפט פוסק, לפי הצד השני, ולכן הוא אומר שלא צריך כפרה בשוגג.

ברור שבסייג דאורייתא, המעשה בעצמו הוא אסור בצורה מהותית, אבל יש בזה הגיון מכיוון שהתורה כותבת שזה סייג לא לגלות ערוה.

אין על המצווה הזו

שומרת על הגבולות שלך בחן בטעם והכל בקדושה

למה? ענו לך פה יפה

בכל מקרה ה' שומר עליך תשמרי גם על עצמך

ונגיעה בכלל קירבה

ב. כדי שנתחתן מהסיבות הנכונות

כי אני חושב שזה דרך טובה לשמור על עצמנו מתקלות.

בנוסף, קשרים עם נגיעה יכולים ליצור עומק רגשי גדול יותר וחבל שאם הקשר לא התאים (מכל מיני סיבות שיכולות להיות) עדיין יישאר רגש גדול יותר שישפיע על ההמשך.

כמו כן, בגדול הלכה מקיימים כי מחוייבים לה.

(באיזה רמת חיוב זה, יש רבות מה להרחיב וכנראה שזה גם תלוי עדה, אבל נראה לי שבפורום פתוח לאינטרנט הזהירות דורשת פחות להאריך בכך.)

בלי חלוקה לתת מגזר, זה נתונים שמקורם באלגו. כתבתי על זה כאן (סיכום - לקראת נישואין וזוגיות), מעתיקה את הפיסקה הרלוונטית:

מה הסיכוי להתארס תוך X זמן? המטרה היא לבדוק איפה הקפיצה, איפה הנקודה שממנה והלאה עולה משמעותית הסיכוי לאירוסין.

מכל מי שיצא יום אחד – 5% יתארסו.

אחרי 3 שבועות – יש קפיצה גדולה – 30% מהאנשים שיצאו יחד שלושה שבועות, יתארסו. כלומר, הסבירות עולה פי שש.

הם חושבים שהנתון הזה מבטא את המעבר משלב ההנעה לשלב מעמיק יותר של יצירת אינטימיות.

בשבועיים הבאים (4-5) האחוזים נשארים פחות או יותר אותו הדבר, סביב 30-40% ואחרי 6 שבועות – יש קפיצה ל-60%, ובהמשך בכל שבוע יש עלייה של 5%.

* הנתונים של אלגו כנראה מתבססים על משהו כמו 80 זוגות שהתארסו, ואלפים נוספים שלא.

** זה שיש ממוצע, לא אומר שזה מתאים לכל פרט ולכל זוג. לא נכון בעיני לקבל החלטות מתוך הרגשה של איזשהו מחויבות לממוצע כלשהו.

חודשיים עד ארבע חודשים זה הטווח לקשר ממומצע, אם יש סיבוכים ופיתולים אז זה מתארך..

ולציבור הזה, לפי היכרותי איתו, המטרה היא להתחתן ויחסית מהר. עם זאת עדיין לפתח יחסי אמון וקרבה לפני החתונה ולכן הטווח הוא בין חודשיים עד ארבעה חודשים אם לא קורה משהו מיוחד.

למשל, מכיר רב תלמיד חכם  (מחנך במוסדות חרד"ליים, וגם ר"מ בישיבה) שנפגש עם אשתו יותר מחצי שנה לפני שהתארסו

יכול שיש מעל הממומצע זה בסדר

בעלי יצא עם בחורה 3+ חודשים ונפרדו

ואני יצאתי עם בחור חודשיים ואחכ חזרנו ונפרדנו שוב

ואנחנו יצאנו חודשיים לפני שהחלטנו להתחתן, והנה נשואים באושר ב"ה. ובתחילת הקשר שנינו היינו "בטראומה" מהקשרים הללו והכרזנו שפחות מחצי שנה אין מה לדבר.

וחברות שלי שלכאורה יותר דוסיות מאיתנו בסגנון, יצאו חצי שנה, לפעמים גם שנה...

מרגישה גם שככל שמתחתנים פחות צעירים, יוצאים לאורך יותר זמן... (חוץ מזוגות מאווווד צעירים שחיכו עד החתונה כמה שנות חברות)

תלוי כמה הקשר אינטסיבי, כמה נפגשים... ובעוד מיליון משתנים.

מכירה על כל הטווח שבין שבועיים לשנה. 

נכון יותר לשאול על חציון ולא על ממוצע כאן.

חציון - חצי מהאנשים יותר וחצי פחות.

ממוצע - יכול להיות ארוך יותר בחודש מרוב האנשים רק יש אחד מ6 זוגות הם חצי שנה יותר מהשאר. (הדוגמא בקירוב)

ובכל מקרה, מסכים עם ההערות לעיל שלא אמורה להיות לממוצע משמעות כלשהי להחלטה, השאלה היא מה בני הזוג במקרה הספציפי חושבים (ואולי גם תלות מסוימת בסביבה הקרובה יכולה להשפיע)

לכל אחד ולכל קשר מתאים משהו אחר וקצב אחר.

אני נחשבת דוסית והיה לי קשר שנמשך חצי שנה, וגם עם בעלי יצאתי חצי שנה. למרות שתמיד אמרתי לעצמי שאני אצא חודשיים שלושה גג.

בסוף כל אחד ומה שנכון ומתאים לו..

תגיד זה לא לא תנחשו או משהו כזה?

לגבי מה שכתבת

לפעמים להיות ביחד ולהרגיש שזה לא מתאים זה הרבה הרבה יותר כואב מאשר להיות לבד , אני באמת מאחלת לך אחת שתתאים לך ותעשה לך טוב על הלב .

שחז"ל אמרו על התנאי שאליעזר עשה

שלמרות שזה עבד לו, הוא לקח סיכון שיכל גם לגרום להביא ליצחק אשה לא ראויה.

תענית דף ד'

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שלשה שאלו שלא כהוגן; לשנים השיבוהו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן, ואלו הן:

אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי:

אליעזר עבד אברהם - דכתיב והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך וגו' יכול אפילו חיגרת אפילו סומא? השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה

לפי הפת"ש בריש אבה"ע.

יש לך את כל הלגיטימציה לפרוק רגשות איך בא לך בינך לבין עצמך וגם בגבולות מסויימים בינך לבין אנשים אחרים.

אאמממההה

כדאי מאוד מאוד לא לערבב בין הרגשות לשכל. או לכל הפחות לעשות הבחנה ביניהם.

מתי שכואב - להתעסק בכאב בלי קשר לשום עניין שיכלי. מגיע לך את כל האמפתיה ואהבה כי כואב לך בלי שום סיבה אחרת וגם אם אין כרגע פתרון באופק.

מתי שמתכווננים לפרקטיקה - לשמוע לדיווח מהרגש מה הוא אומר ולשכלל את במחבן הבחינה השיכלית.

בהצלחה!

כאילו הלוואי והבן אדם הבא שאני נפגשת איתו יהיה זה שנתחתן איתו

ולפעמים גם הפרטים ממש נשמעים טובים ממש

אבל אז אותו בן אדם פותח את הפה או המראה שלו או גם וגם ואז אומרים זה בחיים לא גם במחיר של להישאר לבד לנצח

אבל לא תמיד משהו עוזר. לפעמים נשארים שם וזהו. 

להיות בקושי, כמה שצריך.

בסוף הכל עובר.

שכל זמן שאני "מתעכבת" יש לי יותר זמן להיות מוכנה, יותר לעבוד על המידות... ובע"ה יהיה לי יותר קל בהמשך

חתונה זה לא סוף פסוק, לפעמים יותר קשה ומתגעגעים לרווקות... אז מעדיפה לנצל את זה עכשיו

גם מבחינת הכיף אבל בעיקר מבחינת גדילה ומוכנות

ובסוף אין מה לעשות, החיים הם כמו גלים, פעם הקושי מתחזק ועומדים לטבוע ופעם צפים על הגב בנחת מבסוטים. צריך לזכור את שני הצדדים, כשאנחנו בירידה לזכור שתהיה עליה וכשאנחנו בעליה לזכור שלא לעולם חוסן.

גם עוזרת לנפש להתחזק מול הקושי מעצם התפילה עדיף משהו משלך דיבור עם ה.וגם האמונה שהתפילה באמת פועלת.

אחרי ההרגשה של הקושי עד למקום שזה מעיק.לעצור ולהסתכל על הדברים הטובים שיש אפילו על זה שכרגע העיניים רואות...

על ה'.

"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". "בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען".

מאוד חשוב להורים שלי שיהיה לי פרטיות.

כיף עם כל האחיינים בחופש.

💞

שלוש אותיות, שיכולות לבטא כל אנחה שבעולם.

שכל אחד ייקח למקום שמתאים לו.

לא צריך סיבה מיוחדת.