פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 960)

אבל אני בווירטואלי אז זה לא משנה

גם על הברווזון חשבו שהוא מכוער ומגעיל..

ולפתע "התברבר" והתייפיף לו היצור....

הסוג הראשון מגעיל

השני לא

אל תענו לי 

לשניה

בנים נחמדים זה מגעיל

בחור עם כיפה שמתחיל איתך אז הוא לא דתי

יותר יועיל...

שתף אותנו

קישוט דירה לזוג.. רעיונות! - לקראת נישואין וזוגיות

זאת תמונה אמיתית??!

אם ככה אני מבינה למה שידוכים זה עבודה קשה, לא כ"כ פשוט להכנס לגן-עדן, וזה סינון טבעי בין אלה שמוכנים לעמול לאחרים.

אני יכול להשתתף בצערך ולאחל לך מכל הלב שתמצא את שלך במהרה.

אני יכול להגיד לך את מה שאני אומר לעצמי תמיד.

גם כשלא רואים את האור בקצה המנהרה, הוא שם.

ה' טוב, הוא אוהב אותנו, הוא אבא שלנו. אין עוד מלבדו!

הוא מחכה לך שם בקצה עם אור, וואחד אור, ואתה תקבל תמורה על כל הכוחות נפש שאזרת בדרך לחתונה.

הרי עמדת בכל הנסיונות האלה, ה' ישלם את שכרך.

אני יודע שזה קצת נדוש כבר אבל...

לכל סיר יש מכסה , ...אולי תנסה דרכים אחרות?

אני פשוט מתעודדת מדברים מוזרים שלא מעודדים אחרים.

אצלי בדירה יש מכסה לכל אחת מהאסלות. כך שהבדיחה לא עובדת... 

אף פעם...

אכן קשה, אבל אין סיבה לוותר. אין יאוש בעולם כלל.

תתקדם, תחשוב מה אתה יכול לשכלל אצלך בינתיים. תשתדל להיות נינוח.

בעז"ה, עוד יישמע....

הצלחה רבה.

הקב"ה מזווג זיווגים, ובסופו של דבר הוא יביא לכל אחד את הזיווג שמתאים לו.

לקב"ה יש תכניות משלו, אנחנו לא יודעים למה זה לוקח כ"כ הרבה זמן ולמה זה כ"כ קשה... אבל בסופו של דבר אנחנו מאמינים שה' עושה את זה ל ט ו ב ת נ ו!!

בהצלחה!!

אבל אולי- שאני צריכה לחפש מישהו שאעריך, ושאוהב ברמה שארצה לעבוד על עצמי בשבילו?

ועל דרך השלילה- להפסיק לחפש מישהו שהוא מתאים לפי רשימת האופי\תפיסת חיים\מנטליות שלי...

הזוי

יש רגעים שאפשר להרגיש הכי קשורים בעולם ויש רגעים שמרגישים שכל אחד נחת מיקום מקביל

שצריך להתגרש. פה בדיוק הטעות שלנו. קושי וזרות הם שגרת חיי הזוגיות כבר מתחילת הקשר. 

גם בהתחלה לא הכל מישורי וחלק. תשאל זוגות איך היה להם בתק' האירוסין שזה עוד לפני החתונה ותראה שלא הכל חלק. כמובן לא דרמות מטורפות אבל עליות וירידות יש כל הזמן.

טבעי שבחורה שבוע לפני האירוסים עם חשש שאולי היא לא בחרה נכון, אז מה, אז זה אומר שהוא לא שלה?

אבל יש דברים שאולי לא חושבים עליהם לפני שמתחתנים, דברים שהמציאות היומיומית מגלה לנו, חיכוכים חדשים בין שני האנשים

את הדברים שאין לנו יכולת לדעת אנחנו מפנים לביטחון בה'. הרי את שלנו עשינו כמיטב יכולתנו וכפי הבנתנו.

זה לא כזה מופרך. במהלך תקופת האירוסין אנשים פיתחו לעצמם מנהג מגונה לספר לי על כמה זה שונה וקשה אחרי החתונה. 

אז סתם שתדע ששמעתי מכמה אנשים אמירות כמו: "אין מישהו שלא חושב על גירושין בשנה הראשונה", "בשנה הראשונה הכי קשה אז תתכוננו" ועוד מישהו סיפר שאשתו ברחה מהבית שבועיים אחרי החתונה והיום הם חיים באושר. אז אמנם אלו דוגמאות מוגזמות, אבל אנשים לא שלחו סתם אזהרות חסרות בסיס. וכן, זה קורה לא מעט. (ולא אחרי כמה שנים)

אבל,

אני בכ"ז לא אוהבת שמספרים סיפורי הפחדה כאלה כי הם יותר ממזיקים ממועילים, קרוב לוודאי. המון אנשים חיים באושר ובאהבה.

התחשבות, רצון טוב והעובדה שסופסוף אתה ואהבת חייך יכולים לשתות קפה ביחד על הספה בבית שלכם/ לחבק אחד את השני/ לעשות מלחמת כריות- הן סיבות ממש טובות שיהיה הכי נעים בעולם. לא הכי קל בעולם, אבל בהחלט הכי נעים.

נשמע לא נעים

דוקא להפך!

נקודת המוצא היא שגבר ואישה שונים

לכן נקודת המוצא ההתחלתית היא שדוקא הם לא יסתדרו..

זה לא אומר חלילה שיגיעו למצב של גירושין

וזה גם לא אומר שבהכרח זה יקרה.

אבל זו מציאות שתתכן, וזו המציאות הטבעית- כלומר זו שלא מנוגדת לטבע

ובעצם אחרי החיבור הגיעה ההתאמה. 

כי בין כל שני אנשים אפשר למצוא קווים "מתאימים" 

מה אומרת?

נתת דוגמא של דתיה וחילוני. נגיד שהם השקיעו את כל הנשמה והתפשרו והם הכי אוהבים ומאושרים יחד.

מה עם הילדים? חלק גם לא דתיים. 

אתם מוכנים להגביר את הסיכוי לתוצאות האלו? בחירה שלכם. אבל זה שיקול של התאמה שלא קשור לעבודה אישית וזוגית.

נגיד שמתחתנים ומגלים שהבחור לא יכול לחיות עם אישה. לא יכול.

אפשר לעבוד על זה שנים. אפשר לעבוד על הכלה וכבוד וכו וכיף ביחד.

השאלה אם מוכנים לספוג את ההפסדים...

נתתי דוגמאות קיצוניות.

ברור.

וברור שצריך לתת את הכל ולעבוד קשה כדי שזה יצליח.

אבל לא הכל זה עבודה ולא כל זוג יכול להתאים.

ואני מניח שגם לא שכנעתי.

כמו בערך 90 אחוז מהדיונים 

בקצרה - לקראת נישואין וזוגיות

יופי ש"התחסדת" קצת, ומשתדלת להקפיד יותר על צניעות וכו'..

אבל... אם את לא רוצה לקלקל את ה"חסידות" של שניכם - אז תעצרי כאן.

אתם משוחחים הרבה על הלכות, אבל למעשה ע"י כך, כבר לא כ"כ נוהגים לפי ההלכה.

"השתנית" בלבוש ליותר צנוע, ו"השגת" שהוא מסתכל עלייך ונועץ מבטים, שגם זה לא לפי ההלכה...

זה שאת לא מדברת איתו עדיין בפתיחות באופן אישי, זו מעלה. זה לא חיסרון.

וגם עוד חצי שנה, שבשבילך זה נתח חשוב מהחיים... זה עדיין מוקדם מידי.

"עתיד" בין בחור לבחורה, זה אם בודקים לצורך נישואין. אחרת, עלול לקלקל את העתיד של שניהם. גם שלב בוסרי מידי, שכלל לא בטוח שזה מה שתרצי לטווח ארוך; וגם אם כן - אז יותר מידי זמן של "מריחה". יכול להכשיל. וגם אין לכך מקום. היכרות לפני נישואין, זה לא ערך בפני עצמו. רק בתור הכנה במינימום הנדרש.

אז אם את רוצה קשר עם "עתיד", חכי לפחות עד סוף הלימודים, עוד שנתיים, ואז תראי אם את עדיין צעירה מידי - או כבר בכיוון להתענין באופן רציני. 

ואז גם תוכלי לבחון מחדש, בראש קצת יותר בוגר, האם עדיין הבחור הזה מענין אותך - או שזה בכלל לא בכיוון.

אבל כעת, ממש תעשי רוורס. תגידי לעצמך, ה' עשה לי טובה שבזכות זה התקדמתי בכמה דברים; תשמרי על ההתקדמויות הללו - אבל בנוגע לקשר איתו, ממש לכיוון השני. לתפוס יותר מרחק. להשתדל לא לגרום לו לשלוח מבטים. להבין שאינך מבינה כלל את ההבדל בין בנים לבנות בנושאים אלו.

תעסקי בעניינים שחשובים להתקדמות שלך, תדריכי טוב וערכית. ואז גם תהיי מוכנה יותר להכיר מישהו באופן רציני כשיגיע הזמן לחשוב על נישואין - ובלי שיהיו לך בראש כל מיני "שאריות" לא רצויות מהיכרויות קודמות, או חלילה קרבה יתירה שלא בזמנה.

בהצלחה.

התגובה שלו מלאה בישרות... צריך להזהר מאוד, זה יכול לפגוע בקשרים עתידיים!

משתי סיבות:

האחת, אמנם נכון שאנו מכירים כאלו שיצאו מגיל צעיר ויצא להם בסדר - 

אבל זה בדיעבד, בחוכמה שלאחר מעשה. הסיכון שבללכת על מישהו שנראה בגיל צעיר ולמשוך זמן רב, בהנחה שיתאים גם עוד למעלה משנתיים, הוא גדול. מתבגרים. ואם לא יתאים - אז השריטה מקרבה רגשית כזו, אינה פשוטה והשלכותיה יכולות להיות לא טובות בהמשך.

והדבר השני הוא, שגם אם זה "יצליח", אין לכך כל היתר. קשר קרוב בין בחור לבחורה צעירים שלא לצורך בירור לנישואין, אין לו מקום עפ"י ההלכה, וגם במידה רבה עפ"י השכל הישר. שלא לדבר על הסיכון למכשולות, שיכול להיות גם אצל כאלו שבסופו של דבר, כדברייך, חיים באושר. 

ולגבי "אולי טוב שמסתכל עליה"... אם זה היה כדברי הרמב"ם, אסור לאדם לשאת אשה עד שיראנה - זה היה טוב... אבל כשהוא יודע שאינו מסתכל כעת לראות אם מתאימה לנישואין ואח"כ כבר לא יסתכל שנתיים.. אז זה ממש לא טוב.

רוצים אחד את השני - מעולה. בשלב המתאים ובישוב הדעת (אני גם לא מתרשם מדבריה שהיא חושבת כעת על "חתן"..)

וזה סיכון גדול מדי.

אני יכול להעיד, בתור אחד שיצא מגיל קטן מדי, והיה ביותר מדי קשרים, שזה לא דבר טוב ולא נעים ולא קל וגם מקשה מאוד בעתיד על הדייטים

חבל לתרגם כל דבר לאיזשהו שטאנץ.

אני מדבר עניינית לגמרי. גם מצד ההלכה, גם מצד מה שבריא, גם מצד הסיכונים.

טוב שאסרת על עצמך לפתח קשרים עם בחורים בתיכון; כך נתת לעצמך סיכוי רב יותר להגיע בנקיות לנישואין. לא עם "מטען" של כל מיני קשרים רגשיים בוסריים, שמשאירים סריטות. וגם לא, גרוע יותר, עם כשלונות. וגם לא עם החטאת אחרים. זה לא רק "כי אסור ואני דוסית", אלא כי הגישור היחידי האמיתי על השונות בין בחור לבחורה, הוא ע"י הנישואין.

חברה שלך עם קשר מהתיכון כבר מקימה משפחה. ולצערנו, יש רבים/ות אחרים/ות, שבגלל קשרים כאלה מתקשים לפתח קשר ראשוני ועמוק עם מי שהם אמורים להינשא לו, ומתקשים להקים משפחה. 

לא שייך להביא "ראיה" ממישהי ספציפית.

צריך לראות ריאלית, וגם הלכתית: האם יש מקום לקשר ממושך לפני נישואין, לא כי זה נצרך לבירור נישואין? הלכתית וודאי שלא. גם סתם כך, זה לא אמיתי ולא שייך. גם אם יש "התרגשות"; לא תופסים לפעמים כמה זה באמת לא שייך, מה השונות. כמו כן, רוב אלו שכך, אינם בטוחים שאכן יתחתנו, אפילו לא רוצים לחשוב על זה. סיכון לא קטן, למשהו עמוק בנפש, במודע ובמכוון - לא כי מחפשים חתן - משהו שעלול אח"כ לפגום בראשוניות של הקשר עם מי שנישאים לו. כמו כן, החשש מהיכשלות בקשר ממושך. לפעמים החשש הוא יותר אצל הבן, לפעמים יותר אצל הבת, לפעמים אצל שניהם. גם בעיה הלכתית קשה. גם מבחינה אנושית. הקשר הקרוב צריך להתפתח מתוך שנישאים. איש ואשתו. לא חבל לסכן את זה?

אפשר להתחתן בכל מיני גילאים, זה נכון. תלוי במי מדובר. אבל ממה שהיא כתבה, לא נראה שהיא אחת שפשט חושבת על חתונה בגיל צעיר מאד. 

להגיד, אפשר להיות כמה שנים בקשר בלי ליפול בנגיעה, זה נכון תיאורטית. אבל עלול להיות גם אחרת. הרי לא סתם חכמים גדרו. ויש הלכה לשמור מרחק "מאד מאד" מקשר קרוב. ורואים מתוך דבריה, איך הבחור ה"דוס" כבר נוהג כלפיה באופן שעפ"י ההלכה אין לו מקום - ואצל בחורים גם יכול לעורר צדדים שאינם רצויים בשלב כזה.

אז גם צריך לשמור הלכה, וגם על בריאות הנפש. לצערנו, היו גם כאלה שחשבו כך, ותפסו שאזהרות חז"ל בנוגע לשמירת גדר במרחק מספיק בענין היצר, הן רלוונטיות לגמרי. אז לכתחילה להיכנס לכך?..

ומה זה "אני סומכת עלייך"?... בכללי, משפט יפה. אבל מישהי שאינך מכירה מן הסתם, וגם אם היית מכירה, חז"ל לא "סמכו" על התנהלות בקרבה יתרה לאורך זמן סתם כך; וגם ראינו מהמציאות כאלה ש"סמכו עליהם" וסמכו על עצמם, ולא בדיוק היה כך. דבר שעוד לא התחיל - יש מקום להיזהר מלהיכנס אליו. גם אם הבחור "דוס וחמוד". לפנות את הראש, וכשמגיע שלב שחושבים שרוצים כבר לחפש מישהו לנישואין - בכבוד...

ב. זה חמוד מה שכתבת, שאם זה מה שזומן לפתחה וכו'... אבל לצערנו, המציאות מראה שלא כל מה שמזומן לפתחו של אדם, מביא להחלטה טובה. לפעמים, מזדמנים נסיונות. וההחלטה הטובה במקרה שלהם, היא להתגבר עליהם. אז נכון לחזק את יכולת הבחירה הנכונה - אבל חלק מהבחירה זו גם התייעצות עם מי שקצת "מהצד" ולא בתוך הענין. ומה שכותבים, זה באמת כדי לנסות לעזור להחלטה טובה, על סמך מה שמכירים קצת מהמציאות וכו'.

ג. האמת, שאני לא מסכים שיש "דרך קדושה וטהורה" לדבר שהוא נגד ההלכה. הרי קרבה אישית יתירה זמן רב, לא לבירור נישואין, היא בפשטות נגד ההלכה. לפעמים, אנשים מוצאים את עצמם בתוך קשר, אבל עדיין לא הזמן - ואז יש עצות, או להפסיק בינתיים, או "על אש קטנה" וכו'. לפי הענין. אבל פה, זה נראה ממש "טרום". וגם בוסרי. חבל להסתבך..

והם עדיין לא "זוג". אם יתחתנו - יהיו..

ושכוייח על השכוייח..

ואם לא, אז אסור להיות בקשר של שנים.

וגם אם כן, צריך לשמור על מרחק גדול מאוד, אחרת הנסיונות לא בריאים.

ככלל זאת לא דרך דוסית להיות בקשר בגיל כזה, כשאסור להתחתן.

בכל מקרה, אם הגעת למסקנה שזה זה, תנסי, ואם הוא חושב כמוך, צריך לשאול רב מה עושים כדי להשאר "דוסים".

אחרת זה באמת סתם מוביל לכאבים מיותרים,

אני אומר את זה בתור בחור שחשב שהוא יתחתן בגיל 18.

להתקיים זה לצד זה

פשוט כשמישהו משתנה בשביל מישהו,

או משתנה כדי לרצות מישהו,

איך אמרו לי? זה כמו קפיץ.

בסוף זה משתחרר וקופץ חזרה.

ושלא תחשבי שזה בא מתוך התנשאות חלילה,

גם אני צריכה לעבוד על זה.

ומה שאני כותבת לך, אני כותבת גם לי

משום שאם את לא רוצה שתהיו חברים בתקופה הזאת אבל את כן רוצה שיהיה משהו עוד כמה שנים...תנסי לדבר אתו,לראות אם הוא בכלל בעניין...יש מצב זה הכל דמיונות אצלך...אם הוא כן,תשאלי אתו מה הוא מעדיף לעשות ותציעי לו שאם הוא רוצה לחכות עד שתגדלו אז כן ואם הוא לא מוכן לחכות אז או לסדר משהו שיוצר קשר לאו דווקא יום-יומי אבל קשר מסוים על מנת שהרגשות לא ימותו ולא יהיה נתק.

אני לא הייתי מחכה.למה שאני אחכה למישהי לתקופה של כמה שנים בשביל לבדוק אם אולי יהיה משהו ?

זה מה שאת מאמינה בו,לכן את לא יכולה לכפות את הדעות שלך ולומר מה כן טוב ומה לא טוב.

ואולי,אולי להתחתן בגיל 18,מה שאת מכנה צעיר מדי עדיין להתחתן זה מביא תוצאות בלתי הפיכות אבל...אין טעם לפחד מהכישלון.הסיבה הפשוטה לכך היא שאתה לא יכול לדחוף את עצמך להצלחה כאשר יש לך פחד מהכישלון ואתה לא מתגבר עליו...לפחד זה בסדר גמור,הקטע הוא להתגבר עליו.

כי אם אלו שרוצים להתחתן הם מכירים מספיק טוב והם יודעים שזה מה שהם רוצים,ואין סיבה לכך שזה ייכשל.

אם על כל פעם ששמעתי ''אתה תיכשל,אתה לא תצליח'' ''זה ייכשל בצורה מטורפת''-בהכל!באהבה,בעבודה,בחברים,בלשנות את העולם הזה לגמרי!הייתי כנראה מיליונר.

וזה בסדר גם להיכשל,הכישלון הוא קרש הקפיצה להצלחה...כולנו נופלים בחיים,השאלה היא מי קם בחזרה מהתחתית שהוא נמצא בו ויעשה את מה שהוא צריך לעשות?ריבים קורים,אבל לא מוותרים על זה אם אתה באמת מאמין שזה יצליח.לא כל כך מהר.

יצא לי להכיר כמה זוגות שהכירו בגיל צעיר והיו חברים הרבה זמן. ומתחתנים עכשיו באושר ועושר

ואת בחיים לא תדעי איזה סבל היתה הדרך אל החופה.

כמה התלבטויות וויתורים ומאבקים פנימיים ומתי ואיך וכמה.

אם רצית לעשות שנתיים שירות ושנת מדרשה - תשכחי מזה, לא מורחים את הקשר הזה בשביל דברים כאלה. זה סיוט מושלם לשני הצדדים.

אם בגיל שמונה עשרה תראי שאת מתאימה לחתונה ואת מחליטה בהחלטה מושכלת להיכנס לזה - מצויין.

אבל להכניס את עצמך לזה בגיל 16 כשאין לך מושג אם ומתי תצאי מזה, כשיש מצב שבגלל זה תמצאי את עצמך נשואה בגיל 18 כשזה לא מה שחלמת בכלל אבל פשוט אתם חברים כבר שנתיים ואי אפשר למשוך את זה יותר - פשוט חבל.

לבחור להתחתן בגיל צעיר זה נהדר.

לעשות את זה כי לשם החיים סחפו אותך זה מאוד משמח מרגע שהתארסתם, כל דקה לפני כן זה קושי גדול ואמיתי.

ושוב, מביאה את זה מסיפור שליוויתי עכשיו מאוד קרוב, ומעוד כמה שמכירה מרחוק..

הניסיונות גדולים, החוסר יציבות - אתם לא יכולים להתחתן אבל לא יכולים להיפרד, ובעצם אין לכם שום יכולת לעשות החלטה משמעותית.. זה ששלושת רבעי מהחיים שלך תלויים בו.. וכו'.

זה קושי נפשי אמיתי, שאם אפשר לדלג עליו - אז כדאי לך לעשות את זה ובשמחה. אני לא חושבת שיש זוג (דתי..) בעולם שנכנס לזה בגיל צעיר וימליץ לך לעשות את זה גם.

וזה עוד בלי לדבר על זה שנהיית דוסית בשבילו..אם את באמת רוצה את זה מצויין. אם זה רק בשבילו אין טעם לנסות בכלל.

וסליחה על הנחרצות. פשוט קרוב לליבי כרגע..

20161204014710.docx

ושאלה - כללי זה אומר כל הסגנונות או שיש לחלקם גם קצת גבולות בסגנונות שיש להם.

שמישהו כתב על עצמו אני מעורב חצי אשכנזי וחצי ספרדי אבל לא מעניין אותי העדה הכי חשוב ההתאמה וכו'

הדבר היחיד שכתב עליו היה עניין העדות וכותב שזה לא מה שמעניין אותו והכי חשוב ההתאמה

טיפה מעליב מה שכתבת.

לא חשבתי שעדיין אנשים מתייחסים למוצא כשיקול.

עצוב.

הבחור (שיהיה בעלי יום אחד כשיהיו לי חיים ולא אהיה בלימודים יום ולילה), -לא בררן בכלל, אבל דבר אחד כולם ידעו- שהוא לא רוצה לצאת עם אשכנזיות. כמובן אחרי שניסה כמה פעמים וראה שיש פער גדול ושזה לא מתאים לו..

והנה ריבונו של עולם בדרך לא דרך סידר לו אותי- אשכנזיה למופת !

תהיה פתוח, תעשה את ההשתדלות שלך- הוא כבר יעשה את שלו.
בהצלחה!

שלא תביך את עצמך אח"כ.. 

פעם הסתובבנו הקומנר שלי ואני ופגשנו את גייסי (הספרדי) דיברתי אייתו ואחרי שהלכנו הקומנר שאל אם לא מפריע לי שיש לי גייס ספרדי? הייתי בשוק (עד היום)...

והן נובעות בד"כ מביקורת אישית קשה מאוד, או במילים ניו אייג'יות "אי אהבה עצמית".

קשה מאוד להסתדר עם בני זוג כאלה, מאוד. אתה צריך להיות אדם כזה, או אדם יחסית קר מבחינה רגשית.

כי מי שמתייחס אל עצמו בביקורת כזאת שמולידה פרפקציוניזם, יתייחס ככה לסביבה שלו.

אתה יכול לברר על היחס שלה לחברות הממש קרובות והמשפחה הקרובה כדי לדעת אם זה באמת קיצוני.

לגבי תחרותיות, לפי תורתנו הקדושה, עד כמה שאני יכול להגיד, זה דבר פסול מעיקרו.

רק קנאת סופרים תרבה חכמה, ושמעתי מת"ח שהיה רגיל לומר שגם היא ברבות הימים תסרח

והיא לא צריכה להיות אתה.

אתם הפכים ויש ביניכם חילוקי דעות,מה כל כך רע בזה?

תדבר איתה על זה ותסביר לה בעדינות מה אתה חושב ומרגיש ושזה בא מתוך כל הכיף והטוב שיש לכם ביחד 

זה ממש חשוב לדבר על דברים שמפריעים בבן/בבת זוג ולהוציא את החוצה בשביל שניכם

ובמיוחד שנשמע שזה בא ממקום טוב

זה חשוב מאוד לשתף את התחושות שלך ולהסביר לה אותן

והיא אולי תסביר לך מאיפה התכונות האלו באות ומה הגורמים שלהן

השלב הזה בתקשורת ביניכם מאוד חשוב, במיוחד אם אתם מתקדמים ביחד לכיוון של הקמת בית

וכל עוד זה נעשה בצורה יפה ולא חלילה פוגעת אז הכל יהיה טוב 

בהצלחה

אבל גם כשזה יקרה

אני כנראה לא אפרסם אותו כאן

הסיבה שאני מרשה לעצמי להתבטא

כל כך בחופשיות

היא

שאני לא כותב אותם על מישהי

ספציפית.

ממש

ממש

חבל.

בהצלחה.

כל היופי בשירה זה שכל אחד מפרש אותה כרצונו.

וכל אחד רואה בה דברים אחרים, שלרוב אי אפשר להסביר במילים רגילות, כי אחרת זה לא היה שיר אלא מאמר.

@סביון

כשמש בצהריים שפעלת נכון.

את יוצאת לדייטים עם מטרה ברורה ופעלת נכון.

ועצה קטנה,בפעמים הבאות תבדקי כבר לפני כן מה הכיוון,פשוט חבל על האנרגיות (:

יש מקום לומר בדייט שלישי שאולי עדיין צריך להתבשל.

תצאי מהספקות (:

בפרשת השבוע כתוב על יעקב,

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה".אחרי שהוא יצא,כתוב כל הסיפור שהוא שכב לישון ולקח אבן לשים לראש וכו' כי הוא היה חסר כל,ויש כמה וכמה פירושים על האבן הזאת,ועל בית המדרש שהוא למד בו 14 שנה.

על כל פנים,אחד המפרשים שם כותב שיעקב שכב,ועלה לו ממש הירהורים האם הוא פעל נכון?

האם לקחת את הבכורה היה נכון?והרי עשיו בכלל לא הרע לו.

מיד אח"כ כתוב שהוא חלם,וכתוב שהשם הפיל עליו שינה בכוונה תחילה.

כל מה שנאמר היה הקדמה לזה -

אח"כ כתוב ששני מלאכים מלווים לו לאדם,אחד טוב,ואחד רע.והם שליחים לכוון את האדם על פי רצון השם לטוב ולרע.

ומה שהאדם פועל זה על פי מה שה' מסובב אותו,ולאחר מכן מובא הפסוק שרבות מחשבות,ועצת ה' היא תקום.

זה בקיצור נמרץ.

תהיי שלמה עם העניין שה' מסובב אותנו במה שאנחנו פועלים.

כל טוב.

ברור שצריך להאמין שהכל מה'.   ונכון שלא טוב להיתקע על העבר.

אבל כן צריך לחשוב אם עשיתי את הדבר הנכון, ולפעמים עוד אפשר לתקן את המצב.

אם באמת כבר א"א לתקן או שהגעתי למסקנה שעשיתי מה שיכולתי- אז צריך להאמין שהכל לטובה ולעזוב את זה.

(כל התגובה שלי עקרונית ולא קשורה ספציפית לשאלה שלה)

והוא הגיע למסקנה שלא מתאים לו, אולי שייך להתקדם הלאה.

היה לי מקרה דומה... אנחנו יצאנו כבר 3 חודשים, וגם לו היו התלבטויות כל הזמן, על אף שלרוב היה נחמד והכל. עד שאני ביקשתי ממנו שיגיע להחלטה, אין טעם למרוח לדעתי, או שכן או שלא.

קיצר עשית את הדבר הנכון שפתחת את זה מולו וזה גרם לו להגיע בסופו של דבר להחלטה, החוסר ודאות וההתלבטויות זה הכי מתסכל.

בדיעבד אני הצטערתי שלא דיברנו על זה יותר ברצינות בשלב מוקדם יותר. אבל מה שהיה היה.. העיקר להתחיל מהתחלה... 

אני בעד לשחרר ולעבור הלאה...

אני אישית המשכתי הלאה ב"ה, היה קצת קשה אבל הכל לטובה! =)

שיהיה מלא ב"הצלחה במציאת הזיווג שלך משורש נשמתך 

חיזקתם אותי

הוא מסביר שההורים גרושים, ודי ברור שהאבא רוצה להתחמק מהמפגש..

ההורים שלך יודעים שההורים שלו גרושים?

מאמינה שאם תסבירי להם שזה המצב,

הם יבינו בהחלט..

ולגבי כספים- למה אתם מתעסקים עם זה?? פשוט תחליטו שהמשפחות יחליטו בעצמם

ההורים שלכם הם אנשים בוגרים והם יודעים לשוחח ולהגיע לפשרות והסכמים

תנו להם גב

בהצלחה

אחותי התחתנה עם בן להורים גרושים, למיטב ידיעתי הנשואים נגמרו בצורה מאוד לא טובה. ההורים לא בקשר, והילדים חידשו את הקשר עם האבא קצת לפני האירוסין. האמא הגיע לוורט עם הסבתא ואולי דודה. האבא לא לקח חלק בהכנות לחתונה ורק שילם על המוזמנים שלו.

היום גיסי בקשר יחסית טוב עם האבא.

מה שאני מנסה להגיד זה שיש נישואים שנגמרים בצורה לא טובה, אז ההורים לא נמצאים בקשר, ואם זה הסיפור אז אפשר להבין למה האבא מנסה להתחמק. אבל זה לא אומר שהוא מסתיר משהו או משהו כזה..

יש שנוהגים לעשות ויש שלא

אבל שוב אתם גדולים ויכולים לדאוג לעצמכם

ככה זה כשההורים גרושים, לא תמיד הזוג שומר על יחסים טובים ביניהם (לרוב לא, הרי הם התגרשו) ולא תמיד שני הצדדים מעורבים בגידול הילדים. אין מה להתרגש מזה