פורום הורות (עמוד 102)

כנסי לאתר של נעמה ברודי שמש "חלומות נעימים" היא יועצת שינה לתינוקות והיא מצוינת!! יש מלא תכנים בחינם שממש ממש יעזרו לכם ללמד את הילד שלכם להרדם לבד (כמה לבד? שמע ישראל, שיר שמים במיטה במצב ער לחלוטין והילד הולך לישון עצמאית..)

בהצלחה!

כל בוקר הוצאנו כוס אחת להפשיר.

יש סוגי תפוחים שמשחירים ויש שלא. חבל שאיני יודעת את השמות.
דווקא אהבתי את ה"משחירים", כך יצא צבע של גרבר אמיתי.

תפוחים ואגסים ככה:
חותכת לרגעים, מוציאה גרעינים, מבשלת עד שמתרכך.
שומרת במקרר וכל יום מוציאה כמה שאני רוצה, מרסקת עם מזלג ונותנת לתינוק. מחזיק במקרר שבוע בדר"כ. טעים ומתוק

לא משחירים ולא מתקלקלים כל כך מהר

אופים אותם עם הקליפה, אני קניתי כלי שמוציא את הליבה של התפוח (החלק עם הגרעינים) אבל אפשר גם לאפות שלם ואחרי האפייה לחתוך ולהוציא את הגרעינים.
שוטפים את התפוח מבחוץ, ואופים בתבנית עם מעט מים בתחתית (כחצי כוס), על חום 180 מעלות, בערך 40 דקות, ואז משאירים את התנור עוד קצת סגור עד שרואים שכל הקליפה מקומטת כזו.
אני אוהבת למלא את התבנית, ואז כל פעם לוקחת תפוח ומוציאה לקטן מתוך הקליפה וזה כבר מרוסק ורך ומוכן בשבילו. (ואני אוכלת את הקליפה, בכלל גם הגדולים אצלנו אוהבים את זה מאוד, אפשר גם להוסיף קינמון לשדרוג...)

זה רעיון לבשל, אכין ככה בע"ה, תודה!
ומגניב שיש תפוחים שלא משחירים, לא נתקלתי בכאלו אף פעם..

זה הורס חלק מהויטמינים.

אני מוסיפה ויטמין C (באבקה), ויטמין C הוא נוגד חימצון ולכן מונע חימצון והשחרה של הפרי.

אפשר לטפטף גם כמה טיפות של מיץ לימון.

תפוז או קצת לימון. זה שומר עד מידה מסויימת ותשימי בכלי מכוסה כי החמצן גורם להשחרה.
זה גם משחים מעט ככה וגם רק בשכבה העליונה שאני מורידה, השאר נשאר בסדר.

מה מכינים מראש?

בשבת אפשר למעוך בננה או אבוקדו בשלים בעזרת כף.

 

או מרק בבוקר ופירות במוצ"ש.

בדרכ אוכל דייסת קוואקר בערב ופירות בבוקר. רק טחון.. בננה עושה לו עצירות...
מתלבטת מה לעשות בשבת הקרובה

סירות בטטה בתנור
בשמן זית ומלח
מעדן גם לי
וגם לו

לטפטף עליהם מיץ לימון.

סליחה שרק עכשיו אני עונה.
בינתיים בישלתי פירות כמו שהצעתן, והוא אכל בהתלהבות.
תודה על כל ההצעות והרעיונות!
@בארץ אהבתי, איזה נוסטלגיה, עשינו ככה בתור ילדים ואהבתי את זה ממש
@אפונה, איפה קונים אבקה כזאת?
@בלדרית, לא ידעתי שגם תפוז יכול לעזור, חשבתי שרק לימון וחששתי שישנה את הטעם. אולי אנסה באמת.
@מודדת כובעים, אפילו לא שאלתי אם היא יכולה, איך היא תטחן פירות לכל הילדים, זה לוקח זמן..אני יודעת שההורים האחרים מביאים טחון. מניחה שהיא הייתה מוכנה אם הייתי שואלת, אבל לא נעים לי לשאול..
שוב תודה לכולן!

לקחת בחשבון שהתקופה הזו זמנית ובעז"ה קצרה.

 

לכבס רק מה שצריך ליומיים-שלושה הבאים.

אל תכבסי עכשיו בגדי חורף שהצטברו וצריך למיין ולארוז לחורף הבא.

 

אפשר לוותר על קיפול לפי הכללים.

לא להפוך את הבגד (אם את מכבסת הפוך), לקפל קיפול גס לארבע, להכניס מיד לסלסילה או אפילו שקית בד של סופר - אלה שהחליפו את שקיות הניילון, לכל ילד סלסילה אישית.

הילדים יכולים אפילו להכניס את הסלסילה/שקית בד כמו שהיא לתא שלהם בארון, כל בוקר להוציא ממנה מה שהם צריכים, ולהחזיר אותה חזרה לארון.

 

כשתרגישי טוב יותר ותחזרי לכוחות שלך בעז"ה, תקפלי ותסדרי להם חזרה את התאים.

המשפחה רק גדלה.... ןאחרי הלידה בע"ה בטח ובטח שלא יהיה לי זמן לקפל...

לתחילת הריון כמצב זמני.

אחר כך בעז"ה חוזרים הכוחות.

ושוב אחרי לידה, גם מצב זמני.

כל חודש משמעותי. 

מורידים לשם ישר מהחבל

סלסלאות קטנות לגרביים וללבנים

בלי לקפל

 

ולזרוק כל מה שלא צריך עושה בלאגן או לתת לגמח

5 אנשים.

 

כל אחד משתתף ועוזר - גם אלו שלא רוצים (כמוני למשל). גם הילדים (בני 6-11). כל אחד אחראי על הכביסה שלו - לקפל ולהחזיר לארון. פעם ב2-3 חודשים עושים מסדר ארונות, עוברים ומוודאים שהכל מסודר. 

כשהייתי בתקופה דומה השתמשתי בעצה שנתנו לי וממש עזרה!! ממליצה לך.
יושבים כמה דקות עם הילדים וממיינים את הכביסה לערמות.
ארון ילדים/מצעים/מגבות /הורים וכו..
ואז אחרי המיון שלוקח באמת דקה כל אחד לוקח לחדר אחר ושם מקפל ומכניס לארון מיד.
זה לוקח 5 דקות כל יום ואין כביסה.
וגם אצלי הילדים ביסודי וזה ממש עבד יפה.
בהצלחה ובשורות טובות!

יש לי שלושה סלים, כמספר חדרי השינה בבית. אני מוציאה את הבגדים ישירות מהמייבש אל סל הכביסה המתאים (נגיד - חולצה של הבת לסל הכביסה של חדר הבנות, וכו'), ואז מניחה את כל סל בחדר שלו. אמנם בבקרים הלחוצים זה לפעמים קצת קשה למצוא במהירות את הבגדים לכולם, אבל לפחות זה נמצא בהישג יד, ולא עם ערימה של בגדים ששייכת לחדר אחר...

מגבות וסדינים - קצת קל יותר לקפל ישירות מהמייבש, אבל אם לא מצליחה בכ"ז - אז יש לי מדף כזה ליד מכונת הכביסה והמייבש שעליו אני מניחה אותם.

ופעם בשבוע, בערך, אני עושה מבצע קיפול כולל...

בהצלחה, ובשעה טובה!

לאט לאט הם ילמדו איך להכניס בצורה נכונה. את יכולה לקפל גם מבלי להפוך את הבגד. הם יהפכו בזמן הלבוש..

- אם יש נערות אפשר להסביר להן שחצאיות לא צריך כל יום לכבס ועל זו הדרך במכנסיים לנערים וכו'

- רגע לפני שבת, תוכלי לבקש מהם להכניס כביסה למכונה, ובמוצש להפעיל- ולתלות.

- מגבות הם בהחלט יכולים לקפל

- את יכולה להכין לך שני סלי כביסה: צבעוני ולבן, להניח בסלים את הכביסה ופעם בשבוע לקפל נניח במוצ"ש

 

גם אני אמא ל5, ולאחרונה גיליתי שאם אני ממיינת לפני הכביסה לפי חדרים זה ממש מקל אח"כ.
אני מעבירה את הבגדים היבשים לחדר המתאים, במקום ליצור הררי כביסה על הספה. ואז קל לקפל ישר לארון.
בהצלחה!

קניתי כמה סלי כביסה (כמספר החדרים בבית), כל אחד בצבע אחר
יש לי סל לבנות, סל לבנים, סל להורים, סל לגרביים+לבנים
ישר אחרי היבוש אני משתדלת למיין לסלים ומקפלים רק כשיש זמן (או כשיש נערה בתשלום שמקפלת מהר ומסודר...)
זה עוזר לי כי כשזה ממויין ככה אז יותר קל למצוא בגדים ביומיום גם אם זה לא מקופל וככה גם לא תופס מקום על הספה...

בגלל שכתבת שלפעמים את מקפלת אבל לא מכניסה לארונות, אני מתייחסת לזה, כי גם אני: עד שאני מקפלת, אני לא מכניסה לארונות, ואז שוב הכל מתבלגן ושוב צריך לקפל וחוזר חלילה. אז אצלינו בעלי קלט שאני לא מכניסה לארונות, והוא פשוט יודע שאם הוא רואה ערימות כביסה מקופלת, הוא לוקח ושם בארונות... אני יושבת ואומרת לו מה למי... זה בדרכ מאוחר בלילה לפני שאנחנו הולכים לישון.
ויש ילדים שאני יודעת שיותר מסודרים וחשוב להם שיהיה בדיוק במקום הנכון בארון, אז אני אומרת לו שישים להם על המיטות, ובבוקר אני אומרת להם: יש לכם כביסה נקיה על המיטה, בבקשה לשים בארון.

עוד משהו שעוזר לי: לקפל הכל לפי מה שאני רואה, לא למיין לפי בני הבית. פשוט לעשות 2-3 ערימות של בגדים מקופלים, ואז כשהכל מקופל, ב 2 דקות אפשר למיין כל ערימה לערימות לפי הילדים, ואני אפילו יכולה לבקש מהגדולים שיעשו את זה, ואז קוראת לכל ילד לבוא לקחת את הערימה שלו.

שמים כוורת בחדר כביסה ואז לכפל לתוכה את הבגדים ולכל אחד יש את התא שלו והוא מפנה לבד.

אני עדיין לא עם 5 ילדים.. בע"ה
אבל לי נוח- לתלות את הכביסה מסודר.
ז"א, על כל חבל/פס במתקן ייבוש, לתלות פריט מסויים או של בן בית.. למשל על פס אחד תולה את כל המכנסיים של התינוק, על עוד פס את הגופיות..
וככה כשמורידים ומקפלים זה ישר בערימה הנכונה.
אם זה עוזר..
בהצלחה! נשמע באמת מאתגר הכל ביחד!

ויש לי שבעה ברוך ה'+בעל...

והשיטה ששמעתי מיעל זלץ עזרה לי מאוד.

אני מחלקת את הכביסה ברגע שאני מורידה מהחבל או מוציאה מהמיבש לערימות לפי חדרים- חדר ילדים, חדר גדולים , חדר שינה וכו', ומניחה בחדרים המתאימים, עכשיו- כשאני בחדר ילדים- משכיבה אותם או מחליפה מילים אחרונות לפני השינה- אני פותחת ארון, לוקחת חולצה, מקפלת, מכניסה, מכנס-כנ"ל.

עוברת במקרה בחדר שינה- פותחת ארון ןמכניסה

אני ראיתי שזה ממש פותר לי את הבעיה ואת הקושי. ככה גם לא מצטברים ערימות.

כי אצלי אם אני מתחילה ככה אחכ רק דוחפת עוד בגדים

זה מה שאני הבנתי...

מהחבל.

ולפעמים אני מחלקת לחדרים, מניחה על המיטה וכשיש לי דקה זמן- מקפלת ומכניסה.

זה פשוט מקצר ערימות ענקיות לרבע מהכמות

אני גם..
רק שאצלי שמה בגיגית לפי סדר החדרים
של החדר האחרון הכי למטה, וככה כשהילדים מתארגנים מקפלת לחדרים שלהם ומה שבאזור
ואז נשארים הבגדים שלנו שזה כבר ממש בקטנה.


עוד דבר-
משתדלת לתלות כבר את הכביסה לפי בני הבית..
יש מקום שלנו, מקום לכל ילד (משוער) וככה זה יותר מהיר להעביר לגיגית בצורה מסודרת.
את הלבנים והמכנסיים תולה חצי מקופלים כבר ככה הם גם מתייבשים ישרים..
גרביים משתדלת לתלות בזוגות (אני שמה אותם הין השלבים של המתקן כל זוג ואז זה קל ונוח. גם זה לפיבני הבית
וככה יותר קל לאתר.
כל בגד שמוציאה מבגיגית תולהבמקום הייעודי)


חוצמיזה- לא לשים כל דבר בכביסה.
לפעמים יש בגדים שנלבשו ממש קצת או נשארו נקיים..
לעבור על הבגדים לפני הכביסה ואם צריך להשתמש שוב

עוד דבר- משתדלת לא לצבור ולא לאפשר הרבה כביסות.נניח מכניסה מכונה או 2 ביום, תולה אותן.
לא מכניסה מעבר למה שיש לי לתלות במתקן. יש לי גיגית אחת גדולה לכביסה שמכילה 2 גג3 מכונות בדוחק
אם אני רוצה לעשות עוד כביסה יודעת שעלי להוריד כביסה מהמתקן כדי לתלות.
משתדלת גם לקפל תוך כדי הורדה
אח"כ אם רוצה להוריד צריכה לפנות את הגיגית וכן הלאה..
ככה זה כל פעם כמות קטנה שאני לרוב מפזרת כשהילדים אוכלים ארוחת ערב או עושים ש.ב או לובשים פיג'מות- מתי שיחסית רגוע...


עוד דבר- חולצות מכופתרות תולה ישר על קולבים ועל הידית של הארון הרלוונטי.
ככה מתייבש תיקתק וישר וחוסך תחנות ביניים

אני אמא ל8 וטובעת בים הבגדים..

כמה עצות קטנות:

לבנים וגרביים: להפריד משאר הכביסה. גם כשאני תולה על חבלים ולא במייבש - את הלבנים לא לתלות אלא לרכז במייבש ולהפריד. אותם אפשר בקלות לתת לילדים בגיל יסודי למצוא זוגות ולמיין.
גרביונים ושאר דברי בנות אני מושיבה את הבנות ביחד למיין וככה חוסכת זמן שלי ותלונות על מיון לא נכון שלי..

את הבגדים שלי ושל בעלי, מצעים ומגבות- תולה על החבלים הגדולים ומקפלת ישר מהחבל בערימות מתאימות. ככה נכנס ישר לארון המתאים בלי תחנה בסלון..

נשארים בגדי הילדים: אני לא אוהבת לתת לנערות לקפל. יש לי הרבה ילדים צפופים ומי שלא מכיר לא יכול למיין נכון.
מקדישה יום או יומיים בשבוע שבו מקפלת וישר ממיינת בערימה לכל ילד. את בגדי הקטנים אני מכניסה לארון בעצמי. הגדולים מכניסים לעצמם את הערימה לארון.

אם לא הספקתי להחזיר או לקפל - לפחות יש סל רק עם בגדי הילדים וסל נפרד רק של לבנים וגרביים וזה מקל על החיפוש..

משתדלת לא למהר להוריד כביסה מהמתלה שבמרפסת. ככה אם חסר למישהו משהו בבוקר זה הכי קל לחפש כשהכל בעצם פרוס ולא דחוס בסל...

בהצלחה! כשיש הרבה ילדים כביסה היא באמת אתגר...

החזרה לארונות

את גרה בעיר חרדית? איפה משלמים ככה? אצלנו לוקחות 25-30 ואנחנו לא מקום מבוסס .

אלו חולצות שבת לא קמיטות ?
תודה.. . .

לילדות ולי קונה רק בגדים שלא צריכים גיהוץ.
אם לפעמים האיש שלי צריך לגהץ הוא למד שהוא מגהץ לעצמו . גם אבא שלי גיהץ לעצמו.
אחרי האירוסין באתי להורים שלו לשבת ורציתי לגהץ שמלה שהתקמטה בתיק גב ואמא שלו הביאה לי את מה שהיה לה כי לא היה לה מגהץ - מיני מגהץ על בטריות נטענות, משהו שמיועד לטיולים ונסיעות שהם קיבלו חינם בתור צ'ופר שיווקי, הבטריות לא הספיקו ליותר מ2 דקות והוא לא הספיק להתחמם,בשתי דקות ניסיתי לגהץ שמלת מקסי מבד קשה על מגבת על שולחן כתיבה קטן שחצי ממנו עם דברים כי אין להם קרש גיהוץ. מיותר לציין איך ניראתי בשבת...
לחתונה שלנו הוא הגיע עם חולצה עם סימנים ברורים של קיפול באריזה כי אמא שלו לא היה לה זמן לגהץ ואבא שלו שלא יודע לגהץ כמעט שרף לו אותה אז הוא נלחץ והפסיק לגהץ . אמא שלי היתה מזועזעת שככה נראה חתן .
עם היסטוריית הגיהוץ שלהם באמת שאין לי מה להתעסק עם זה ... שיגהץ לעצמו
יש לי מספיק עבודה

אצלינו בבית-
הילדים מורידים ישר מהחבל(הם מעדיפים) - את שלהם, ומשהו אחד מרכזי (גרביים, תחתונים, התינוק, מגבות ידיים)
אני לוקחת את שלי, בעלי,מצעים, מגבות גוף,
ואת מה שנשאר..
זה אצלינו מאוד מקל.
מה שכן- אין אפס, הארונות שלהם מבולגנים.. מדי פעם מסדרים..

היא אמרה שמה שהכי חשוב בבית זה אוכל ובגדים

קודם לדאוג לאוכל ולבגדים אחר כך לשאר

לפי דעתי מאוד חשוב שיהיה לבני המשפחה את הבגדים מסודרים

שהבגדים על הספה הם מתקמטים ולא כיף להתלבש ככה

לי מאוד חשוב לשלוח את הילדים בבוקר שהבגד נקי ומסודר כי ככה גם הילדים מרגישים טוב יותר(לדעתי)

אז פעם גם אצלי היו ערימות על הספה והכל היה בלגן אבל החלטתי שאחרי אוכל אני דואגת לכביסה

אני קונה לרוב בגדים שלא מצריכים גיהוץ(אפילו לשבתות לילדים בגדים יפים ומהודרים אבל ללא צורך בגיהוץ)

ודבר נוסף קניתי סלסלה ענקית ויפה שלתוכה אני ישר מעבירה מהחבל את הבגדים של הקטנים כמו בגדי גוף, גופיות,מכנסיים בגדי בית בעיקר ולא מתעסקת בכלל בלקפל בגדי יום יום ובגדים תחתונים של קטנים

ודבר נוסף זו צרת רבים אז תתעודדי ויעל זלץ פעם אמרה שאנחנו מתעסקים בכביסה אז לא לראות בזה מטלה אפורה ומשעממת אלא לומר לעצמנו שאנחנו בעצם הכיבוס והקיפול מבטאים אהבה ודאגה לבני המשפחה וגם לומר תודה וברוך ה' שיש בגדים ללבוש ויש מי שלובש ב"ה מליוןפעם

עצות נוספות שעוזרות לי

לבחור יום בשבוע שמוקדש רק לכביסה, מכבסים כמה מכונות ברצף ומייבשים (אפשר יום לפני)

לדאוג לכמה חבלים שיהיה מקום לכל הכביסה, להשתמש בחומרי כביסה עם ריח טוב שעושה חשק להתעסק בכביסה

ובאותו יום דואגים לארוחות קלות שלא מצריכות הרבה עבודה והרבה כלים, נשארים בבית ולא יוצאים למשחקים אלא משחקים בבית ליד אמא בזמן שהיא מקפלת כביסה

מקווה שעזרתי

כל כך מכירה את הבעיה, עוד מלפני שנים.

הייתי מגיעה בימי שישי עם קערה מלאה כביסה, דוחפת מתחת למיטה ו...במקרה הצורך שולפת...

עד שחברה סיפרה לי שאצלה אין לצבור! תוך כדי הורדה היא מקפלת מה שאפשר, ואז מיד לארונות.

למדתי גם שכשאני עייפה העבודה הכי כייפית לשבת על הספה ולקפל. אפשר בליווי מוסיקה.

גם מותר וכדאי להשאיר בסלון, שיפריע במראה ויזרז את הסידור.

ועוד שני טיפים: כשהילדים היו יותר גדולים, היתה תורנות "שדכני גרבים"- מה שהכי הקשה עלי, הם שידכו ושמו בארונות.(וספרו את הזוגות)

לא הייתי ממליצה עליהם כשדכנים, אבל זה עזר מאד.

וגם, כל זמן שאותם כבסים חוזרים לארון ולכביסה בתכיפות רבה, פחות להקפיד על קיפול מדויק...העיקר שיקל על המציאה ויראה מסודר.

ולהרגיעך, היום כשאני באה לילדיי ולנכדיי, אני בכייף ממינת ומקפלת בגדים.  הסיוט עובר מהר!

                                        בהנאה ובהנעה!

לכל אחד סלסלה. ואת הכביסה הנקיה את ממיינת מיד- מהמייבש או מהמתקן ישר לסלסלות.
חסכת ערמות גדולות וחיפושים אינסופיים של בגדים.
מי שצריך בגד לוקח מהסלסלה שלו.
ומדי פעם את מקפלת קצת

קצת דומה לשל אחרות אבל מה שלי הכי הכי הכי נוח:

יש לי שידת תינוקות שלא בשימוש (אפשר אולי גם מגירות כתר, תלוי בגיל הילדים ובגודל הבגדים...)

ישר כשאני מורידה מהחבל (משתדלת) אני פשוט דוחפת את הבגדים של כל אחד למגירה שלו. רק בגדי יום חול. לא כולל לבנים.

כולה בגדי יום חול, לא ראיתי שהם נראים מקומטים בגלל זה (הילדים שלי עוד קטנים, עד כיתה ג)

היתרונות:

1. זה חוסך המוון!!! קיפול. זה חלק מאוד גדול מהכביסה השוטפת אצלי (כשמכבסת בגדי שבת או מצעים/מגבות משתדלת לקפל מיד).

 

2. אצלי הילדים עושים מלא בלאגן בארון, וזה תמיד ציער אותי שעד שאני משקיעה ומקפלת - הם מבלגנים. אז ככה כולם מרוצים. והם מוצאים להם בקלי קלות בבוקר את הבגדים, כי במגירה יש רק את מה שהם צריכים לבוקר.

 

3. ככה בטוח יש לילדים מה ללבוש בבוקר גם אם לא הספקתי לקפל, ואני רגועה בנושא. (מוודאת כמובן שגם מצב הגרביים תקין... יש לי שקית לגרביים ואני מדי פעם שופכת ומזווגת. או שמהכביסה ישר מזווגת).

 

ואז אפשר כשהסל מתמלא בבגדים האחרים, לקפל בנחת. לי ולבעלי יש מספיק בגדים ככה שזה לא בלחץ. ככה אין הרבה כביסה וזה נראה סביר. 

תגידי את זה לאמא שלי
ותקבלי כדור בראש...

מציעה להוריד את רף האוכל וההכנות..
לא את ולא ההורים שלך כנראה צריכים ויכולים לעמוד בזה כל 3 ימים...

כוס מיץ/מים/תה/קפה ועוגה זה אחלה לגמרי

ואולי זה גם ירגיע את תדירות הביקורים, לכי תדעי

והכי הגיוני שתבררי כמה לוקחים באזורך כי זה בטח מאד תלוי במקום

 

שיהיה בהצלחה

שאלה שאמורים ללחוץ על אפשרויות בחירה וזה לא פותח את האפשרויות, פשוט לא מגיב..

בכל אופן בהצלחה במחקר (:

גיפטקארד בקניוני עזריאלי

ואת ממלאה שוב כדי להיכנס להגרלה ובשאלה של הפרטים תכניסי מס טלפון

יש לי חיים לנהל, בריאים, שמחים, תקינים.
אם אכנס לזה אהיה מזועזעת ולא אוכל לתפקד.
מסבירים באופן שקול ולא מזעזע, וממשיכים הלאה..
כך אני.

אני גם כזו שלא נכנסת לעומק- בח"ו פיגועחם מוות וכאלה.
לא מסוגלת.
זה נשאר מחוץ ללב, רק ברמת הידיעה,
כי אני מרגישה שזה פשוט יפיל אותי. ישבור אותי.
ואני חייבת להשאר חזקה-
שוב, יש כאן משפחה של שבעה ילדים שיהיו בריאים,
אני לא יכולה לקרוס. נקודה.

לא סתם אמרו חכמים שמי שלא מתאבל עם הציבור

זה לא נובע מזלזול או התעלמות וחוסר רגש אנושי, בדיוק הפוך!

להתאבל יותר מדי לא יתן לנספים שום דבר

וכן, צריך להמשיך לחיות ולשמוח

 

אני בזמן מבצע צוק איתן לקחתי את המצב מאוד מאוד קשה וכל היום

הייתי רק בוכה על המוות המיותר הזה של החיילים

ואני לא חושבת שאף אחד הרויח מזה משהו, בטח לא החיילים

אדם צריך להיות מודע למצבו ויכולותיו הרגשיות...

לא כולם מסוגלים להתמודד עם כאב גדול
לא כי הם אטומים אלא מסיבות הפוכות.

לא חייבים לראות סרטים שעושים סיוטים
אבל ראיתי שני ראיונות בטלויזיה על אדיר מילר ועל העימות של העיתונאי ברגמן בפולין,
קראתי קצת "מן המיצר" למדתי היסטוריה
לא נתתי ליום הזה לעבור כמו יום רגיל
הדלקתי נר מסדרת "שם ונר" לעילוי נשמתו של פנחס רוזנווין הי"ד תלמיד ישיבה שנספה בפולין
בנם של פסיה ויחזקאל (הייתי בקופ"ח וחילקו לקהל"
לפחות במשהו לזכור!
ולא
"שלום עליך נפשי"

כל ה"רגישות" שפשוט מתעלמות - תתביישו!

לא בציניות, אלא באמת,
מה הרווחת מזה שקראת, וממה שעשית (חוץ מהנר, שברור שזה לע"נ)? מה זה נתן לך שלא נתן למי שלא קראה?

שהילדים שלנו לא לוקחים את המדינה כמובנת מאליה.
-כי דברנו על מה שקראתי;
שהם שמחים במדינה שיש לנו ורוצים להשתלב בכל התחומים.
שאני לא חיה בבועה אגוסטית מטופשת, נבערת ומנותקת,
אלא חלק משושלת ארוכה, ושמחה בזכות לחיות כאן בדור הזה ולגדל פה ילדים.
יום העצמאות שלנו פורץ מהלב - בהודיה גדולה לקב"ה.
אנחנו לא צינים לא כלפי השלטון, לא כלפי הרשויות, ולא אבדה תקוותינו לחיות כאן במארג אנושי- שונים זה מזה, ואוהבים זה את זה.

וחוץ מזה אני יודעת שהרבה מהנספים ומהשורדים היה חשוב להם מאוד מאוד שיזכרו אותם. אז אני עושה את זה בשבילם.
חוץ מזה שהאנטישמיות עדיין קיימת אז צריך לדעת לזהות ולהתמודד איתה.

במיוחד בהקשר של השואה וזוועותיה
לא כל אחד יכול לקרוא לשמוע ולראות על מה שהיה ולהמשיך בחייו.
סבא שלי זכרונו לברכה , היה אומר ש'הגרמנים עשו עבודה טובה' על כל הבעיות הנפשיות שנגרמו לאנשים בעקבות תקופת השואה (ובהקשר הנכון- הוא אישית התייתם באותה תקופה, שלא לדבר על המשפחה המורחבת שלו. בגדר נס שהקים משפחה בריאה בנפשה יחסית ושמחה שרתה במעונו, לדעתי לפחות. )

מי שזה מקשה על חייו - ההפך הוא הנכון בעיני. אין עניין לשקוע באבל ובעצבות. בטח לא בפרטי הזוועות למי שלא עומד בזה.
וזה לא מתוך חוסר אכפתיות או מודעות אלא דווקא בגללם.

אכפת לי ממש שקורה. מאוד. יש פרטים שלמען השלמות הנפשית שלי עדיף שלא אקרא. לא כי לא אכפת לי אלא בגלל שאכפת לי.
מה שאני מסוגלת וודאי שאקרא.
וזה גם משתנה לפי תקופות.
ובטח שזה לא סותר אכפתיות והשתתפות עם הציבור ותפילות.
הפונוגרפיה של המוות שרווחת היום. פרטי פרטים שמפרטים כל פיגוע. זה לא הזדהות ואכפתיות סטנדרטית. לבחור שלא להיחשף לכל זה זו החלטה בריאה דווקא, בטח לאנשיו רגישים.

השנה זה כלל גם סרט זוועתי שיקח לי עוד זמן לעכל.
ברור שאי אפשר לחשוב על הכל ועל מה שמקשה עליך במיוחד.
כשהייתי בהריון למשל הייתי יותר רגישה ויכולתי לראות פחות. נראה לי לגיטימי.

הילדים שלי נחשפים במסגרות כיום. ולפעמים גם זה יותר מדי ליכולת ההכלה שלהם.
מסתדרים. איכשהו
ובאמת תוהה מתי יתאפשר לחשוף יותר בלי לפגוע בנפשם.

הגדולה לא הולכת לבי''ס ביום השואה, ראינו שזה עושה לה רע.
ומטבע הדברים הנושא הזה עולה מדי פעם.
ככל שגדלות ככה מכירות יותר תקופות בהיסטוריה, ויותר מספרים, לאו דווקא בהקשר של יום השואה.
הן שואלות, מקבלות תשובות.
אני לא חושבת שהשואה תישכח אם לא נזדעזע עד עמקי נפשנו פעם בשנה.
אני חושבת שיש הרבה צדדים לנושא הענק הזה שנקרא ''שואה'' ואפשר לדון בהם עם ילדים.
על מסירות נפש לתורה ומצוות
על מעשי חסד
על חסידי אומות בעולם
על למה ה' ברא רשעים
ולמה עם ישראל עבר כ''כ הרבה סבל
ועל איך חלק מהניצולים עלו לארץ
ועל המעפילים
וכו' וכו'.
לא חייבים לראות סרט מזוויע כדי לשמר את זכרון השואה.
גם אין ענין שכל אחד פה יוכל להתמודד עם מכחישי שואה.

לא חייבים סרט אימה אבל להקדיש קצת רגשות
זו לא "היסטוריה"
זה כמו להיות אדיש בתשעה באב לחורבן

אבל ילדה בת תשע שקמה עם חלומות בלהה כל פעם ששומעת על השואה, לא צריכה להזדעזע יותר מדי, כנראה.
כל החיים לפניו לשמוע, ללמוד

יש לי ילדה שכל פעם ששמעה סיפור מפעם שאסרו יהודים, היתה נלחצת שלא יבואו לאסור את אבא, כי גם הוא לומד תורה.... וגם היתה חולמת על זה בלילה ומקיאה מרוב לחץ...
עכשיו כבר גדלה ב"ה.

יש בנים ונכדים לניצולי שואה שיום השואה הלאומי לא משחק אצלם תפקיד 

 

לומר שאין להם לב?? שהם לא זוכרים את השואה?? שהם אדישים??? שהם לא עושים שום דבר לעילוי נשמת הניספים??

 

 

 

זכותך לחשוב אחרת אבל הצורה שבה את שופטת את מי שחושב אחרת ממך היא מאד מצומצמת וצרת אופקים. סליחה שאני אומרת את זה.

"היה רשע שקראו לו היטלר, הוא רצה להשמיד את כל היהודים, רצח 6 מיליון" וכו' 

לא נראה לי שבגיל הזה מסוגלים לקלוט יותר, וגם לא נראה שמתרגשים יותר מדי.

זה בהחלט נושא מאוד מורכב שמאוד חשוב להתאים את כמות המידע לגיל וליכולת התמודדות של הילד..
אני לא יודעת בת כמה הילדה אך משהי פה כתבה שהיא לא שולחת את הילדה לבית הספר ביום השואה. אני כמובן לא יכולה להגיד למשהו אחר מה לעשות אך אני חושבת שגם אם קשה כן חשוב לשלוח את הילדה לבית הספר. אפשר לסכם עם צוות בית הספר שאם קשה לילדה מידי היא יכולה לצאת, לשתוף פנים, לבכות, להצביע למורה ולהסביר שקשה מאוד והיא זקוקה למנוחה... אבל יש טקס בבית ספר שאמור להיות מותאם לגילאים הצופים בטקס ויש צפירה שכולם ביחד..
ילד רגיש לא הייתי חושפת אותו לסרטים למשל אך בהתאמה לגיל כן הייתי מספרת לו לא לפרטים אבל בגדול מזה יום השואה ולמה אנחנו עומדים בצפירה למה יש טקסים ולמה זה יום עצוב והייתי מדגישה שזה בסדר להיות עצוב ואפילו לבכות. וגם הייתי מבהירה שכל אחד מתמודד אחרת כך שכל תגובה רגשית שירגיש בתוכו יש לזה מקום.
אם זה מגיע למצבי קיצון - סביר שהילד נחשף למידע שלא תואם את יכולת התמודדותו.
אך גם אז הייתי מזכירה את ה"כאן ועכשיו".
זה קרה לפני הרבה שנים, זה לא קורה כרגע, היום לא קורת שואה. אף אחד לא יבוא כרגע ויקח את אבא שלך למחנה ריכוז. אך חשוב לזכור שפעם זה קרה וחשוב לכבד את היום הזה. ולא הייתי ממשיכה לחשוף את הילד למידע ברמות שנחשף אליה שהביא תגובה קיצונית..
יש בערוץ 6 תוכניות שמותאמות לילדים בדרך כלל לגבי יום השואה.
חשוב לשמוע מהילד מה הוא יודע על יום השואה ולשאול אותו אם יש לו שאלות שהיה רוצה לשאול.
השואה זה נושא מאוד טעון עבור רבים מאיתנו (גם המבוגרים). לילד זה טבעי שזה יעורר פחדים אך חשוב לזכור ולא לשכוח - אפילו שקשה ושוב - בהתאמה מלאה לגיל וליכולת התמודדות של הילד.
להרגיש רע זה בסדר ואף טבעי.
אם זה עובר סף יכולת התמודדות ופוגע ביכולת תפקוד זה כבר רע..

שטוב לנהל ויכול ליד הילדים וככה הם לומדים שרבים ומשלימים.
לגבי בכי אני לא יודעת, לא הייתי מנסה נראה לי משהו שעלול להדאיג (אלא אם כן הילדים רואים אותך בלאו הכי בוכה הרבה... אצלי זה לא קורה כמעט אז אולי לכן זה נראה לי מחשיש...)

אם שומרים על גבולות, מדברים בכבוד אחד לשני, לדעתי אין בעיה לדבר ליד הילדים. הפוך, הם לומדים, שאפשר לפתור חילוקי דעות בצורה מכבדת.

להתדיין ליד הילדים. אבל צריך ממש להיות רגישים כי המון פעמים אנחנו סתם מתווכחים הקטנה והילדים ישר קולטים את זה בתור משהו רע ומאיים.
זוכרת המון ויכוחים כאלה של ההורים שלי כשהייתי ילדה והייתי ממש נלחצת בשקט ועכשיו כשאני נשטאה אני יודעת שזה סתם היה בקטנה, אבל לילד זה הרסני....

לגבי בכי, לע''ד ממש לא כדאי... הילד רואה את הכח והבטחון שלו נראה 'שבור'. זה ממש חוסר אונים...

כדאי למצוא לפעמים זמן ביום, אפילו לקחת בייביסיטר, ולצאת ביחד לסיבוב או לשבת באיזה מקום - ולדון בנחת על מה שרוצים.

 

לא אסון אם קורה שילדים שומעים דיון שנעשה ממש ברוח טובה, אדרבה לומדים מזה. אבל מדברייך נראה שמדובר ב"ויכוחים". זה דבר שיכול להבהיל ילדים. שלא לדבר כשזה מגיע לבכי...

גיליתי שהיתה להם בגן קופת צדקה והייתי נותנת לו שקל או פחות ביד "שליח מצווה" ומבקשצ שיתפלל על משהו שקשור לאותו היום כשהוא תורם לצדקה (נגיד, היום יש לי תור לשיננית תעזור לי בתפילה שלא יכאב או כל דבר אחר) זה היה מעסיק אותו ולא היה לו פנאי רגשי לבכות ולהתעמק בפרידה.

לעודד את הילד מראש להכנס כמו גדול
להכנס יחד איתו ולעזור לו להתעסק במשהו שעושים בגן- לשבת לצייר,להשתלב במשחק כלשהו, אפילו לאכול משהו שהביא מהבית

חיבוק גדול גדול עד שנמאס לו והוא מתנתק..

א. לא להיכנס לתוך הגן. לפעמים ככל שנשארים יותר ככה קשה יותר להיפרד. להחליט איתה מראש איפה נפרדים.
ב. לחשוב על דרכים נחמדות להיפרד- להיפרד בכיף, בנשיקת פרפר, בתחרות מי מגיעה ראשונה ל...
ג. אפשר להבטיח שעוד כמה דקות תתקשרי לדבר איתה
ד. אם את נכנסת- ליידע אותה מראש לכמה זמן. נניח עשר דקות, ולהראות לה בשעון מתי יעבור הזמן. לתת לה ללוות אותך עד לשער
ה. לצייר לה ציור שהיא תשלים אותו ותביא הביתה בסוף היום.

היו תקופות שכן נפרדה בקלות אבל זה בא בגלים וכל כמה זמן שוב הפרידות נהיות קשות.
חוץ מכך מה שהזכירו כאן, אני מקפידה שכשאני הולכת מישהי מהצוות (שאני יודעת שהיא אוהבת) תחבק אותה ותעזור לה להתגבר על הבכי (כשהיא ממש מנסה לתפוס אותי שלא אלך, אני מבקשת מהסייעת שתיקח אותה ממני לחיבוק אצלה וככה אני לא זו שצריכה 'לנתק' אותה ממני).
ועוזר לי גם להזכיר לעצמי שזו הדרך להראות לי שהיא מעדיפה להיות איתי מאשר במסגרת, וזה בסדר גמור מצידי (זה לא כיף לי להיפרד ככה, אבל אני מבינה אותה שהיא מעדיפה להיות איתי, זה דבר טוב לדעתי...).

למשל: להגיד שלום מהחלון

לומר שאם היא תגיד שלום יפה ותהיה גיבורה, היא תקבל שלוק בסוף היום/ משהו אחר

לבקש ממנה להכין יצירה לאמא/אבא

 

 

קודם כל להגיד לה- שמתי לב שכל בוקר קשה לך להיפרד מאמא/ אבא וללכת לגן בשמחה. את רוצה לספר לי למה?
(בהנחה שטוב לה בגן והיא נהנית, ורק הקושי של להיפרד מההורים בבוקר מפריע!)
ילדה- אני רוצה להישאר איתכם בבית(נגיד...)
הורה- כן, זה מאוד קשה להיפרד בבוקר מההורים. את יודעת, שכשאני הייתי בגן, היה לי גם ממש קשה להיפרד מאמא שלי, מסבתא (שם הסבתא).
י- מה באמת?
ה- כן, באמת! את יודעת שגם אני הייתי רוצה להיות איתך כל היום? הלוואי שהייתי יכולה כל יום להשאר אותך, נכון?
י- נכון🙂
ה- איזה כיף שפעם בשבוע יש לנו זמן להיות ביחד כל היום! באיזה יום אנחנו כל היום ביחד?
י- מממ... בשבת!!
ה- נכון, בשבת! ואיזה כיף אנחנו עושים(ולפרט....)
את יודעת, אני חושבת שיהיה לנו יותר נעים בבוקר אם תלכי בשמחה לגן, מה את אומרת, את רוצה?
י- כן.
ה- מה את חושבת שיעזור לך ללכת בשמחה?
י- (אומרת פתרון) אם לא מצליחה למצוא פתרון- להציע לה משהן מהרעיונות הטובים שהציעו מעלי.
ליישם את הרעיון ולראות אם זה הצליח. אם לא- לדבר איתה שוב על פתרון אחר אבל להדגיש לה שאנחנו מבינים את הקושי שלה. ובאמת להבין שזה קשה... לא כיף להיפרד מההורים בבוקר וזה הגיוני ומובן. אולי בשיחה גם יעלו דברים אחרים שהיא תגיד ופשוט לפעול לפי זה...
בהצלחה!

ב"ה כבר שלושה ימים שנכנסת בשמחה!!

 

יום אחד עזר שהבאתי לה עוד ביסקוויט(מישהי פה רשמה שיכול לעזור אם מביאים משהו מהבית..ושאלה אותה אם זה יעזור לה להיכנס בשמחה, וזה עבד...)

ויומיים ראתה ילדה מהגן שפשוט רצה לגן ונכנסת לבד..

שאלתי אותה אם היא גם רוצה לרוץ איתה ולהיכנס, בקושי ענתה ורצה ונכנסה לבד..ב"ה!

 

הלוואי בעז"ה שיחזיק מעמד..

האמת שחלום שלי יומאחד להוציא ספר לילדים שמתקשים להיפרד בגן

כבר דיברתם,

הצעתם פרסים

התעצבתם

שמחתם כשהיא כן נכנסה יפה

 וכו' כו'

זה מסין את ההתנהגות שלה!

לכן היא ממשיכה לעשות את זה.

נכון כל יום כשהיא חוזרת מהגן יש דיון איתה בנושא? סוג של "היום נכנסת יפה/ היה לך קשה היום " וכו'.

זה מה שגורם להתנהגות שלה להמשיך. היא עושה את זה למענכם ובשבילכם, עובדה שנרגעת אחרי זה, עובדה שרוצה עוד להשאר אח"כ בגן.

אם מבינים את השורש- הפתרון הוא רבע עבודה...

תגידו לה שמהיום מפסיקים לדבר על זה, היא גדולה וחכמה והבינה כבר. וכל בוקר תפרדו בחיבוק ונשיקה ודי.

ואין יותר דיבורים בנושא, אפילו לא עם הגננת, בטח לא בטווח שמיעתה, עדיף גם לא עם הבעל.

תאמיני לי שזה ידעך כל כך מהר שלא תאמיני!

תעדכני!!

בהצלחה!

תודה! 

מסכימה עם כל  מילה!

את יודעת,

לדבר ולייעץ הכי קל...

שגם להרגיש רע ולבכות זה בסדר ואף בריא להתפתחות של הילדה..
נכון שאנחנו בתור הורים רוצים שלילדה יהיה רק טוב ושלעולם לא תזכה להרגיש רע ולבכות אך הילדה צריכה לדעת וללמוד שאפשר להכיל אותה גם אם קשה לה ושזה בסדר גם אם כואב וקשה..
זה תורם פלאים ליכולות התמודדות בריאות עתידיות..
אין לשכוח זאת.
וחשוב גם למצוא את הגורם לכאב ולקושי.
בגיל 3 ילדים בוכים בהתחלת השנה כשההורים עוזבים אך עם הזמן לומדים להכיר את הילדים בגן ואת הצוות ולומדים שההורים אומנם עוזבים לזמן ספציפי אך חוזרים אחרי זה לאסוף אותם.
ואת אומרת שהילדה כבר בת 5 שזה כבר כמה שנים שהיא מכירה את הפרוצדורה ובכל זאת מגיבה כך ויש סיבה לזה.
אני שמחה שמצאתם פיתרון שמסייע לה להכנס ביתר קלות לגן אך להערכתי זה נותן פיתרון על פני השטח אך לא פותר את הבעיה שבאמת מפריעה לה וזה יתחיל עכשיו או בעתיד להתבטא בדרכים שונות..
אני לא הייתי מסיקה מכך שמה זה היה ביסקוויט או משהו בסגנון..? פתר את הסיבה שבוכה אלא מסית את תשומת ליבה מהבעיה באופן זמני כך שהייתי בכל זאת מתייעצת עם אשת מקצוע ואולי מביאה את הילדה למספר פגישות רק כדי להבין מה קורה ולראות איך לסייע לה מעבר לרובד החיצוני והזמני..
לילדה בת 5 לא תמיד יש את השפה ובכלל את ההבנה של מה קורה לה ומה קשה לה.
אשת מקצוע שזה התחום שלה יכולה להבין יותר ולדעת לתווך את הדברים לכם בתור הורים ולילדה ואולי אף לצוות הגן.......... תלוי מה מקור הבעיה.

לא רואה סיבה להחליף רק בשביל עצם ההחלפה

אם זה טוב למה להחליף? אם לא טוב ולא תקין תחליפי

כריות.. אם אם יש לך כרית ויסקו אז אי אפשר לכבס וכדאי להחליף אחרי כמה שנים נגיד... בכל אופן לפני שאת קונה אולי יעזור לך בואו נדבר על כריות - איך בוחרים כרית שתתאים לכם בול

להוציא ולכבס לא?

בגדי תינוקות נשמרים היטב כי לא לובשים אותם לאורך זמן.
אולי יש לך איזו בת דודה או חברה שיש לה מלא בגדים שרוצה לזרוק, אולי יש חנויות יד 2.

אבל נגיד עכשיו חסר לי חולצות שבת ומכנסיים קצרים שזה מאוד ספציפי וגם זקוקה לזה בדחיפות כי פתאום נהיה קייץ.
לגבי מקורות יד שניה זה החלום שלי... אבל לא מוצאת..
וזה בעיה לבנות על חנויות יד 2...

אני לא יודעת מאיזו מידה הם מתחילים, אבל יש שם דברים מעולים ולא יקרים..(נגיד זוג חולצות פולי לבנות ב26..)

לק"י

ושתי חולצות ב26, זה כמעט כמו חולצה ומכנסיים ב20...

לא כתבת בן כמה הוא. אם בן שנה אפשר לקנות חולצה מידה 2. זה עולה 25- 30 שקל בערך.

אם את רוצה, תכתבי באיזה אזור את גרה ואולי נשים פה יוכלו לכוון אותך לחנויות.

אבל היום יש שניה זה כ''כ נפוץ שבטח יש לכם משהו באיזור.

ברבבה יש חנות מעולה ממש. יש להם המון בגדי תינוקות במצב מעולה וזול ממש.
בקפה אחותי בבהד 3 יש גם חנות יד 2 מעולה
ביצהר יש חנות יד 2 גדולה(לא הייתי אבל שמעתי עליה דברים טובים)
בקדומים יש חנות גדולה, מסודרת ומושקעת(כנל כמו יצהר)
אני חושבת שגם בתפוח יש, קשור לקפה טוב בתפוח.
יש גם באלון מורה משהו, גם דברים טובים.
זה מה שאני מכירה. כל המקומות האלה מסודרים ונעימים לעין, אנשים טובים שמפעילים ומוכרים רק דברים באיכות טובה, בשקלים בודדים ממש לפריט.(ובדכ ההכנסות לצדקה)

חוץ מזה, יש באריאל כמה חנויות בגדים שהם במחירים זולים יחסית.. לא יצא לי לקנות בגדי תינוקות אבל אולי שווה לנסות אם זה קרוב לך:
חן הלבשה-באיזור התעשייה הישן
ענק האופנה-בשורה התחתונה של האיזור תעשייה הישן
בתאל בכיכר(תמי)-בכיכר ה' באייר.

בהצלחה!

קרני שומרון- מישומשו. חנות נחמדה ממש!

אח"כ שהתינוק אוכל וזוחל הבגדים נהיים סמרטוטים.
בטח בגדי קיץ שקולטים יותר לכלוכים.
יד 2 זה טוב יותר לבגדי שבת ואולי גם בגדים עבים וכהים.

הגדול שלי בן 4 והקטנה בת שנה, כל המלתחות שלהם לאורך כל העונות היו יד שניה. כולל נעליים (לגדול. הולך כבר 5 עונות)

ולפותחת: תכנסי לאגורה, אנשים מוסרים חבילות בגדים שלמות לעונה או יותר.

ברשתות של מותגים המחירים גבוהים. בחנויות פשוטות- סלקשין, לידר, באזר שטראוס( לו יודעת מה יש באזור שלך) יש מחירים ממש סבירים.
לא יודעת לענות על עלות של מלתחה, כי יש לי בגדים מהגדולים ואני רק עושה השלמות. וקונה מלתחות שלמות רק לילדים הגדולים( וזה כבר מחירים שונים)

לפעמים מקבלים מהמשפחה.
קונים לעונה הבאה מראש.
לא קונים הרבה. מכבסים בתדירות גבוהה.
קונים בגדים שמתאימים ל2 המינים. (תלוי בגיל, כן?)

ואחרי גיל 3 , אי"ה, כבר תגלי שבגדים שימושיים ליותר מעונה אחת.
אני קונה הכי זול שיש.
בדר"כ הכי זול זה בזארים שונים. איפה את גרה?

מתכננת לקנות, מנסה לחשב איפה הקניה תצא לי הכי זולה

יוצא לך להגיע למרכז או לירושלים?

שנקראת אופנה לכל המשפחה או משו בסגנון.
באזור תעשיה.
קנינו שם סטים לקיץ, חמודים ממש 4 ב100. ועוד ב20...

מאד זול ומאד איכותי, לא מתקרבת לשילב וכל אלה בבגדים כי הם שוחטים בכסף.
לגיל גדול יותר מאמינה שאפשר למצוא בבזארים, בזאר שטראוס וכאלה דברים ממש חמודים בכלום כסף.
חפשי חנויות באיזורי תעשיה וכאלה

יש גם חנויות עודפים לחלק מהמותגים, תבררי על מקום שווה שקרוב אלייך ותסעי לשם למסע שופינג...


ובכללית אני אוהבת בסופי עונה לקנות כמה פריטים חביבים לגודל של שנה הבאה ואז מתחילה עונה בלי לחץ
והמחירים לרוב ממש ברצפה

תלוי בגיל..
אם זה ילד בן שנה קונה 24 חודש נניח
אם ילד בן 5 קונה מידה מעל

תמיד קונה ברשתות זולות כמו זברה, האנגר, סלקשיין ומרכז הלבשה. לא שילב ולא מותגים אחרים

המחירים שלהם מאוד זולים אני לא יודעת מאיפה את בארץ אבל תבדקי אם יש לך סניף קרוב באתר שלהם: http://www.b-good.co.il/he/%D7%A1%D7%A0%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%9D/

אני לגמרי מסכימה איתך, אני גם קונה בביגוד ויש להם אחלה מחירים והם גם מאוד איכותיים! אני לא חושבת שצריך להוציא הון על בגדים שגם ככה נהיים קטנים אחרי עונה אחת...

ונכון לבינתיים החלטנו לא לקנות רכב גדול יותר - גם כי אי אפשר לדעת לאיזה גודל של משפחה נגיע בע"ה בסוף, וגם כי עם רכב גדול קשה יותר לתמרן בכבישים ובעיקר בחנייה. וכיוון שאנו גרים בעיר עם מצוקת חנייה, וכיוון שלרוב בעלי נוסע לבדו (או רק איתי/ילד או שניים) - החלטנו שלא שווה לנו רכב גדול.

אבל מצד שני - כן, זה מתסכל שאי אפשר בספונטניות לנסוע כולנו באוטו, ושכל נסיעה למשפחות שלנו כרוכה בתמרונים ובאוטובוסים...

(יש לנו חברים עם אותו מספר נפשות, ולהם יש שני רכבים - אחד רגיל ואחד של שבעה מקומות, והם נוסעים בשניהם כשיש נסיעות משפחתיות. אבל אני לא נוהגת, אז זה לא רלוונטי לנו...)

 

מקווה שעזרתי לכם בשיקולים...

אבל יש גם גדולים שנוהגים ויכולים לקחת חלק בנהיגה.

 

יש סוכנויות רכב יעודיות למגזר החרדי/דתי. ההשכרה יחסית ממש בזול, ולא משלמים עבור שבת.

על פניו נשמע שעדיף לכם 2 מכוניות.
אפשרות שניה ללכת על רכב דוגמת סיטרואן ג'מפי.
יחסית חסכוני בדלק, טיפולים וטסט קצת יקרים כי זה דיזל.
קצת קשה למצוא אותם פחות מ 300 אלף קילומטר אבל לפעמים יש מציאות

לגבי התקציב זה עוד לא סגור.. אבל בוודאי לא משהו יקר....
לגבי 2 מכוניות- חבל לשלם ביטוח וטסט ל2 רכבים כי בתכלס' אנחנו לא נוסעים כ"כ הרבה....
מבחינה כלכלית, עדיך לקנות רכב קטן ולשכור נוסף כשצריך או לקנות ג'מפי (ואז יש יותר נוחות בזה שלא צריך להטזז לחברת שכירות ושכולם נוסעים יחד... )

עזרה לי מאוד.
תגידי שרחלי המליצה לך.

בהצלחה

מדהימה! יש לה תוכנית בתשלום ותוכנית בחינם..אם תצטרכו את התוכנית בתשלום שווה כל שקל..מחזיר את הרוגע לבית.חפשי בפייסבוק או באינטרנט.

שיותר משמטרידה אותך השאלה החינוכית, מטרידה אותך השאלה הזוגית... מציעה לשים אותה על השולחן ולהתמקד בה.

המצב כרגע הוא שלך ולבעלך יש השקפות חינוך שונות, והדרך של כל אחד מכם נראית לשני בעייתית, נכון?

אז דברו על זה. תמצאו הזדמנות שקטה, כמובן לא בזמן אמת, בבוקר הלחוץ. שבו מתישהו לדיבור אמיתי מכל הלב. עם הקשבה אמיתית. שכל אחד ינסה ממש לעומק להבין את השני ומה מניע אותו לפעול כמו שהוא פועל, שממש ינסה לראות מהעיניים שלו ולהבין ממה הוא חושש, מה חשוב בעיניו, למה...

אני מאמינה שכששני ההורים מגייסים את מלוא האהבה ביניהם, ומאזינים זה לזה באהדה, הפתרונות צומחים. כבר תמצאו את הדרך שנכונה לכם ולילדונת...

את צודקת שזה ענין זוגי שחשוב לפתור ביחד בהבנה.

חשבתי שאקבל רעיונות נוספים שיתנו לנו כיווני חשיבה ..

 

 

 

אולי תביאי עוד דוגמאות מה הקושי איתה...
ממה שראיתי בגיל הזה עוזר לתת להם אפשרויות בחירה: אם יש 2 זוגות נעליים לשאול אותה את רוצה ללבוש את אלו או את אלו? את רוצה לקחת לדרך תפוח או תפוז? את רוצה לצאת מהבית לבד או לתת לי יד? וכו'... לפי האפשרויות.

גם אנחנו חווים הרבה פעמים התנהגות כזאת בגיל הזה...
וגם לי ברוב הפעמים קשה העניין של העונש ומוצאת את עצמי רכה איתה בהרבה מהמקרים.
חשוב להעמיד אותם במקום כשצריך, אני לא משתמשת במילה "עונש" אלא בפינת החשיבה כדי "לחשוב על מה שעשית".
אני משתדלת לבוא אליה בגישה של מראה, וכשלא מתנהגת יפה פשוט שואלת האם זה נראה לה יפה, האם זה בסדר לבכות, ועוד כהנה...
והיא כבר עונה לבד האם זה בסדר.
וכשמתנהגת יפה אני ממש מפרגנת לה ומזכירה לה כמה זה נעים גם לה וגם לנו, שואלת אותה איך היא מרגישה עם זה.
בנוסף כמו שמחי ציינה את שאלת האלטרנטיבה, זה מאוד עוזר!! מה את מעדיפה? א, ב, ג.
ואם מבקשת אופציה אחרת אז התשובה היא שיש רק א,ב,ג והיא צריכה לבחור, אם היא לא רוצה לבחוק אני אבחר בשבילה.

נקודה נוספת שחשוב לי לציין זה שהרבה פעמים במעון/בגן (בגיל הזה שהוא מעין מעבר לגיל הבוגר יותר) יש להם סדר יום במסגרת, והרבה פעמים מגבילים אותם במה שהם רוצים לעשות כי יש סדר מסויים (מה ששונה מהכיתות הקטנות יותר ברוב המקרים) ויש ילדים שזה קשה להם והם צריכים פורקן, יכולה להגיד לך שגן שעשועים ממש עושה את העבודה, זה ממש עוזר להם לשחרר רגרסיות, והם הרבה יותר רגועים וקשובים אחר כך.

ולזכור שהיא תינוקת.
יש כאלה ילדים, עקשנים יותר, וכד'
אבל לחשוב על רעיונות איך לעורר לה את הרצון לעשות.
נניח- להתלבש אפשר '' אני סופרת עד 10 ואת מורידה מכנסיים. בואי נראה אם תצליחי''
להציב לה ''אתגרים'' שיענינו אותה ויעזרו לב לצאת מהבכי.

ילדים כאלה בדר''כ רגועים יותר ומשתפים פעולה יותר כשהם יודעים מה צפוי להם.
אז ליידע מראש '' אחרי א. צהריים נשחק ב...., אח''כ נצא לגינה.'' או- עוד מעט אני אקרא לך לבוא להתקלח.

יכול להיות שאם היא ממשיכה לבכות בלי סוף הרגעות במיטה זה פתרון. גם אני, כשכלו כל הקיצין עם הילדה, עושה את זה לפעמים.
אבל אפשר להתחיל לקרוא לה ספר, או לשתף אותה במדינה בבית- טאטוא, תלית כביסה, הכנת עוגה.
גם כדאי לנסות לזהות מה ''מדליק'' אצלה את הבכי ולמנוע מראש מצבים כאלה.

גם לי בת בגיל הזה, שאוהבת לעשות סצנות בכי...
אני לא אוהבת לשים במיטה(באופן כללי לא בעד עונשים...) אבל מיטה זה זמן של שינה ולכן תמיד מקפידה לא לשלוח אותה למיטה בתור עונש.
(שלא ייצור קונוטציה שלילית)
מה שאנחנו עושים- מנסים בעדינות להבין מה היא רוצה. שהייתה קטנה היה לה פחות אוצר מילים וזה גרם לעוד יותר תסכול גם מבחינתה וגם מבחינתנו אבל היום כשכן יכולה להביע את עצמה זה קל יותר. בסבלנות אנחנו מרגיעים, אומרים לה שלא תבכה ושאם תגיד לנו מה מפריע אנחנו נוכל לעזור, ב״ה היום היא נרגעת די מהר ומדברת.
אם לא נרגעת, אני פשוט שותקת, כמה זמן שצריך עד שיעבור לה. מחכה לה...
בבוקר כשאין זמן זה יותר קשה, אבל ראיתי שלחכות חצי דקה עוזר יותר מויכוח וכעס של 10 דק... גם בדרך בחוץ, אם היא בוכה ולא מסכימה להתקדם אני עומדת ומחכה עד שתקום ותבוא. בלי לדבר איתה יותר מדי. אצלנו זה עובד, אבל מודה שצריך סבלנות בשביל זה וחוצמזה שזה עבודה של כמה חד׳ טובים זה לא ביום אחד. זה סוג של תקשורת שלמדנו ביחד איתה מתוך הגישה שלנו שמכילים ומבינים ולא מענישים על בכי שנובע ממצוקה(קטנה או גדולה בעיננו) אבל שבשבילה זה מהותי.
עוד דבר שראיתי- כשהיא עייפה או רעבה- גם בבוקר כשקמה וגם לפעמים בצהריים כשחוזרת עייפה ורעבה- אז ה׳פיוזים׳ יותר קצרים והיא מתעצבנת מהר. אז לספק את הצרכים הבסיסיים זה חשוב ועוזר גם בזה...
בהצלחה!!

אם זה משהו שמעסיק אותך ואת רוצה להתכונן אליו ברצינות ולעומק.

 

דבר אחד כדאי מעכשיו לזנוח וזה הרצון להיות פרפקט בנושא, כמו שכתבת,ולא לטעות.

זה פתח להרבה מתח ולחרדה מכישלון שהם מיותרים ומפריעים מאוד לשמחה ולזרימה בנחת שחיוניות כל כך בגידול ילדים בבריאות נפשית.

 

את יכולה להתחיל מהספרים של מרים אדהאן שמומלצים בשירשור הזה:ביקורת כלפי ההורים שלי. - הורות

 

בהצלחה. יישר כח על המחשבה ההמיוחדת הזו.

 

 

בהחלט בהחלט לעסוק בנושא החינוך אם הוא מושך אותך כעת - נהדר! להיפתח, לשמוע דרכים, להכיר כיוונים, לגבש דעות...

ובבוא העת הברוכה, בחסדי ה' - להמשיך להתהוות. לנסות את מה שלמדת, לבדוק מה עובד טוב ומה פחות, מה מסתדר לך גם כשהוא יורד מהתיאוריה אל המציאות ומה לא, לנסות מחדש, לטעות, לסלוח לעצמך, לבדוק מה עוזר לך להצליח, להתהוות, לגדול...

ה' עמך!

 

 

כמה שתתכונני את לא יכולה לדעת מה מחכה לך בחיים.

 

בשביל זה ה' מנהל את העולם והוא מביא את הילד להורים שהכי מתאימים לו.

 

כולנו טועים ולומדים ומפיקים לקחים ואלה החיים.

לא ממליצה להתעמק בכל מיני גישות, הן נראות יפה מרחוק אבל כל גישה מתרכזת רק בנקודה אחת ומתעלמת ממכלול. 

למה כתבתי על ידע טכני? כי את יכולה לבוא חמושה בהרבה תאוריות יפות אבל אם לא תדעי שחייבים סורגים או לסגור שקעים או מאפיינים של גילאים שונים זה לא יעבוד. 

ועוד משהו, יכול להיות שעדיף בינתיים להניח לזה ולהתרכז בדברים אחרים. לכל דבר זמן שלו. 

 

גם אני עוד רווקה ומתעניינת בזה מאוד למרות שאין לי עדיין ילדים, ובכל זאת תרשי לי לחלוק עלייך.

לדעתי ככל שצוברים יותר ידע ומגבשים תפיסה לגבי חינוך הילדים (או כל דבר אחר) כך באים יותר מוכנים לזה וה'מלאכה' נעשית 'מקצועית' וטובה יותר. (לא מצאתי מילים טובות יותר, אבל הנקודה מובנת..)

בקשר לזה שאמרת להתרכז בדברים הטכניים- זה בכל מקרה ילמדו אותה כשיגיע הזמן, היא תדע את זה ממילא. לעומת זאת, לא בטוח שכשיהיו ילדים יהיה לה את הזמן לשבת לקרוא ספרי חינוך ולשמוע גישות שונות. זה דבר שאמורים לעשות הרבה לפני לדעתי.

אם כן אשמח לדעת מתי לדעתך כן צריך להתחיל לעסוק בזה? (באירוסין? ..קצת עמוס והראש לא כ"כ במקום, אחרי החתונה? ..אז גם כן יש טרדות אחרות...) לדעתי כמה שמוקדם עדיף כל עוד זה בא ממנה ואם יש רצון אז למה לא?...

בכלל לא בטוח שמישהו ילמד אותך ואת גם לאו דוקא תדעי את זה ממילא

 

כמו שחשוב להתכונן לעניין של חינוך חשוב לקרוא ולהחכים גם על הצד הטכני והפיזי של גידול ילדים

 

באופן כללי, לקחת את הלימוד הזה בערבון מוגבל, זה קצת כמו ללמוד שחיה בהתכתבות

 

כשיהיו לך ילדים בעז"ה לא רק שיהיה לך זמן לשבת ולקרוא ספרי חינול אלא שזה גם יהיה הרבה יותר יעיל ובר השמה, לא רק תביני את הדברים בשכל אלא גם תרגישי אותם ותרגישי מה מתאים ונכון לך ולידים שלך ומה יפה בתאוריה אבל לא בהכרח מתאים לכם

וספרי חינוך אפשר לקרוא בזמן הנקה לדוגמא. רובם לא רלוונטיים עד גיל שנה וחצי

מאוד מבינה אותך ומתחברת למה שאת אומרת.

אבל מצד שני מאוד מסכימה עם תגובות שרשמו לך לפניי.

לא יהיה פרפקט כי בסופו של דבר אין כזה דבר.

כשאת לומדת למבחן ואת אומרת שאת יודעת את החומר פרפקט, האם זה באמת ככה?

בוודאות לא, את יודעת אותו ברמה גבוהה מאוד ומבחינתך זו הכנה מספקת, באותה אנלוגיה על הורות.

אין פרפקט אבל אני מאוד מבינה את הרצון ללמוד כמה שיותר על הנושא.

 

קראתי ספרי חינוך והורות, התעניינתי בכל מיני שיטות וחשבתי למה ממה שאני רואה סביבי אני מתחברת ולמה לא, מה ארצה לאמץ לחיים שלי וממה אתרחק... לדעתי זה יפה וחיובי. כמובן אם זה לא באופן אובססיבי או בא על חשבון דברים אחרים...
אני חושבת שזה גרם לי להגיע מוכנה יותר להורות. אבל כמובן שלא מושלמת, אין הורים מושלמים וכל אחד טועה לפעמים

הייתי גם מעורבת בחינוך האחים הקטנים בתור אחות גדולה במשפחה ברוכה ב"ה.
בהמלצת אמא שלי קראתי את הספר 'איך לדבר כך שילדים יקשיבו ולהקשיב כך שילדים ידברו' עוד כשהייתי בתיכון. אני חושבת שהספר נתן לי כבר אז המון, גם עם האחים הקטנים ובכלל בתקשורת עם אנשים (אני זוכרת שיחה אחת עם בעלי כשהיינו מאורסים, כשהייתה לנו שיחה קצת טעונה, וממש השתמשתי בכלים שלמדתי בספר וזה עזר לי לקדם את השיחה למקום טוב).
מה שכן, כמה שחשבתי שאני יודעת ומכירה, במציאות הכל נראה אחרת, וזה הרבה יותר מורכב מאיך שנראה מבחוץ. אני מגדירה את זה שמשפחה היא 'חדר כושר לעבודה על המידות' - כמו שבחדר כושר לא הולכים לדברים הקלים אלא הולכים למה שקשה כדי לפתח את השרירים, כך במשפחה (גם בזוגיות וגם עם הילדים) תמיד הקב"ה יביא אותנו לסיטואציות יותר מורכבות עבורנו כדי שנלמד להתקדם ולפתח גם את המקומות שיותר קשים לנו.
אז אני חושבת שאין אפשרות להיות פרפקט ולא לטעות בכלל, אבל בהחלט יכול להוסיף לחשוב על הנושא ולקרוא עליו אם את מרגישה שזה מושך אותך (ואני באמת ממליצה על הספר שהזכרתי קודם, אני חושבת שהוא באמת ספר שייתן הרבה לכל אחד).

בעיניי.

מניסיוני רב השנים והאנשים, אם את באמת דואגת לחינוך ילדייך - הדבר הכי הכי חשוב הוא לבנות את הזוגיות שלך כמו שצריך.

לתת לילדים בסיס איתן, זה לדעתי הדבר הכי הכי חשוב. ממילא מזה נגררים הבטחון העצמי שלהם, שמחת החיים שלהם, היכולת שלהם להתמודד עם אכזבות, להכיל אנשים אחרים, לדעת לנהל דיון ושיחה, וכו' וכו'.

לכן, בשלב הזה בחייך, יפה שאת כבר עוסרת בחינוך, אבל אני במקומך הייתי מתמקדת יותר בלדעת איך נכון לבנות זוגיות.

נראה לי שעבור מישהי כמוך, שכל כך מעמיקה, זה דבר שעשוי להיות מהנה, בונה, ובעז"ה מקדם.

אבל אל תשכחי שיהיה לך שותף לחינוך הילדים.
ומה יקרה אם תהיה לו תפיסה שונה?
או שלא תהיה לו תפיסה?
כל מה שתלמדי או תתכנני, חשוב שתשאירי כמה משבצות ריקות, ותתני לבעלך למלא אותן בבוא היום, בלי שזה יתסכל, יכעיס, או יאכזב אותך.
וכמובן כמובן לא לפסול בחור בגלל שהוא לא מסכים איתך בענין של חינוך

נוספת, אולי תעשי בירור עם עצמך למה הנושא הזה כל כך מעסיק אותך? האם זה נושא רגיש אצלך? איזה ילדות חווית את? מה את רואה בסביבתך הקרובה והיית רוצה לחקות או להפך - היית רוצה להמנע מדוגמא קרובה שאת חווה ולא היית רוצה להעתיק אל ביתך בעז"ה?

 

המשפט הזה שציינת "מאד חשוב לי להיות פרפקט בנושא הזה" לי זה קצת מדליק נורה אדומה

מציעה לך לברר את זה עם עצמך

 

בגדול - אפשר לקרוא וללמוד על גידול וחינוך ילדים, כמו שכתבתי למעלה למגיבה אחרת - לטעמי זה קצת כמו ללמוד שחיה בהתכתבות אבל מסכימה שזה יכול גם לתת לך תחושה של מוכנות, הבנה וידיעה לקראת מה הולכים.

נראה לי שיותר ישים ויעיל לשמוע ולקרוא את הדברים כשיש בעז"ה ילדים ואפשר גם להרגיש את הדברים ואת התאמתם אליך/אליכם

 

עוד נקודה מאד מאד משמעותית לגידול ילדים בריאים בנפשם - הזוגיות של ההורים. אם נושא חינוך ילדים מעסיק אותך כל כך כדאי שתשקיעי עוד יותר בלמידת הנושא של בניית זוגיות טובה, בריאה, אוהבת, מכבדת - קודם כל בונים את הקן, אח"כ האפרוחים.

 

יש המון פרמטרים שמתחילים להיות רלוונטיים רק אחרי שהילדים באים לעולם. כגון, האם המסגרת שייעדנו לילד, מתאימה לאופי שלו? האם בקרבת מקום המגורים שלי אכן קיימת המסגרת המיוחלת, או שאצטרך להשקיע זמן בהסעות? האם המסגרת הנ"ל טובה לא רק על הנייר, אלא בפועל? וכן הלאה.

 

להמחשה בלבד: תחילה רשמנו את הבת שלנו לבי"ס שתאם את כל הציפיות שלנו. ואז לפתע פתאום הוא שינה מיקום, עבר לשכונה אחרת, נרשמו אליו תלמידות מרקע שונה. ברגע האחרון העברנו את הילדה לבי"ס ליד הבית, חרף כל מיני הסתייגויות שהיו לנו. התברר לנו כי החששות לגביו היו לשווא, ובתנו מאוד מרוצה.

 

בקיצור, מגיעים לגשר ואז חוצים אותו.

לא רואה בזה שום דבר בעייתי.
לשמור על ראש פתוח כדאי תמיד, גם אנשים שלא לומדים לפני כדאי להם. ואולי דווקא מי שלומד וחושב קודם, רגיל לשנות דפוסי חשיבה, להתבונן ולחפש תשובות והדרכה.
באופן אישי הייתי בשיעורים על הורות ברווקות, קראתי המון וגם הסתכלתי על אחרים והרגשתי איפה אני נמצאת.
באתי להורות עם הרבה ידע וכלים, גם אם זה מאוד תיאורטי ובסוף ההורות עצמה הרבה יותר מאתגרת.
אבל הרגשתי בטחון ולא אבודה בתוך המציאות.
וידעתי איפה לחפש לעצמי תשובות וממי לקבל הדרכה.
בהתחלה כולם זורקים לך עצות שונות ומשונות. אני מרגישה שכן יש לי בסיס של מה אני רוצה, מה נכון לי (ומכאן כנראה לילדי).
זה לא סותר את הגמישות
ובנושא הזוגיות, ברוב המשפחות התחום של החינוך ממילא יותר באחריות האם. בכל מקרה אצלנו אנחנו מאוד מדברים על זה, ולומדים ביחד, וחושבים יחד.
נקודת המוצא היא שלא סתם אני האמא של הילדים, ולא סתם הוא האבא שלהם, ולכן הגישה והמחשבה של כל אחד קריטית להצלחת החינוך. כי יש בהם בילדים גם ממני וגם ממנו.
ויותר חשוב שתהיה חזית הורית-זוגית אחידה, מכבדת, מעריכה, מאשר מעשים ספציפיים בתוך ההורות.

בקיצור, בהצלחה, כל הכבוד לך, הלוואי על כולם.

בעבר משהי אמרה לי שהיא לומדת תואר בחינוך לא בגלל התואר והיא גם לא מתכננת לעסוק בתחום, את התואר היא לומדת נטו בשביל חינוך הילדים שלה.
אין ספק שהגישה הזו קסמה לי וכך עשיתי גם אני, מסתבר שגם בעלי כך עשה וזו נק' פתיחה טובה עבורנו, העניין שאנחנו ביססנו תאוריות חינוך העלנו נק', סוגיות חשובות בעניין כאשר יש לנו על מה להתבססלחינוך ילדינו, לדעת כל מיני שיטות חינוך ולזכור שכל ילד צריך שיטה אחרת.
מבחינה טכנית.. טוב זה משהו שלומדים תוך כדי מטיפול בילדים אפילו מבייביסיטר תלמדי דברים בסיסיים, חלק תשמעי מידע של בני משפחה, חברות, וכשתגיעי לגשר תחצי אותו בקלות, טכניקה זה פשוטו למידה תוך כדי עשייה!

אני למדתי לתואר של פסיכודרמה
טיפול רגשי באמצעות מוסיקה זה דבר שמאוד עוזר לילגים שיהיו נחמדיםכמו שאומרים וגם דרך מוסיקה שכולם יושבים ביחד זה כיף מהנה
מציעה לך בתור אחת ממשפחה של מוזיקאים לשבת לנגןןן 🤗

את מופת להורות

את יכולה ללמוד, להשתדל וכו' אבל מושלמים אנחנו לא. בשום תחום. אנחנו משתלמים... כל הזמן... וזה מה שה' מצפה מאיתנו.... אז קצת להרגיע.. לא לייבש

לא יהיה הורה מושלם בשביל לחנך את ילדיו לשלמות שלו ולהיות לו לדמות לחיקוי.
|מצטרף למקהלת המבאסים|

איזה בית את רואה בעתיד, על איזה יסודות, מה חשוב שיהיה לילדים? לימוד, עזרה לזולת..
לדעתי זה נקודות מאוד חשובות

 

אם אין לך כסף אז לא להוציא. בטח יש לך עוד ילדים בבית ואת אחראית עליהם, הם קטנים וצריכים את שלהם. וכלות כבר נשים בוגרות, הן יכולות לקנות איפור משוטף שלהן. בכל מקרה קונים בגדים ואיפור בשוטף.  ובכללי רמת החתונות היום היא מוגזמת ומוסיפה עול גם למשפחת חתן וכלה וגם לאורחים. במיוחד כשמוזמנים לכמה חתונות בחודש. 

במיוחד לאור מה שכתבת על מצב בריאותי שלכם. ואולי בכלל תשקיעי יותר בעצמך ובבעלך. בנות שלך יהיו שקועות עד צוואר בחיים שלהן וחתונה זה רק כמה שעות שעוברות ותמשיכו בשגרה. 

דידקטי.

 

אפשר משולב - פסיכודדקטי. יקר יותר. תלוי במה שצריך.

 

יש כמה מכונים שעושים, הקופ"ח משתתפת. דומני שצריך להוציא מהכיס כמה מאות שקלים..

 

לגבי איפה - תלוי מאיזה איזור אתם.

 

[זה מקנה גם הקלות בבגרויות במקרה הצורך. גם המלצות שלעיתים אכן יכולות לעזור ללמידה, אם באמת ממקדים אותן, ובונים תכנית לפי מה שמצאו]

הם מקצועיים וותיקים ונוחים.

 

יש גם החזר מקופ"ח על חלק מהסכום.

הוא ידע מה הגי רלוונטי, מה הכי יעזור. והוא בטח גם ידע להמליץ על מקומות באיזור

צריך מקום אמין שידוע שההמלצות שלו מתקבלות בועדת התאמות (יועץ ותיק ומנוסה בבית הספר אמור לדעת את זה), אחרת אתם עלולים לשלם מאות שקלים ובסוף הוא לא יקבל את ההתאמות לבגרות וחבל..
בהצלחה!