פורום הורות (עמוד 111)

אבל אם זה אצלך בבית אז בטוח לא פחות משכר מינימום לענ"ד

אולי אם היא תשמור אצלך על עוד תינוקות אז פחות

ש1200 זה מאד זול גם לקבוצת תינוקות. זה עד 4 בצהריים!
גם 1500 זה זול לשעות כאלה.

תחשבי שבמעון משלמים 2000+ וזה המון ילדים על מטפלת ולא 2-3 ילדים.

1650, לעד 6 ילדים.

וזה יחסית זול. 

אם פחות ילדים - עולה יותר.

ככה בערך עולים גם המעונות הפרטיים.

אם את מטפלת פרטית לתינוק אחד את אמורה לקבל לפחות 5,000 זאת עבודה במשרה מלאה וזה שכר מינימום. זה לפחות המחירים שאני מכירה ובדרך כלל המחיר אפילו יותר גבוה. אם המחירים למטפלת פרטים היו כמו שהגיבו בתגובות מי לא היה לוקח מטפלת פרטים לגילאים קטנים? כל אחד היה מעדיף מטפלת פרטית על פני מעון בגיל קטן.

אני לא אומרת תחזיר, לדעתי לא שייך ועלול לעודד אלימות

בגיל גדול יותר אני אומרת: מותר לך להגן על עצמך וכשהוא שואל איך אפשר להסביר: אפשר להרחיק את הילד שפוגע בך, אפשר להתרחק וכו'. (לא נותנת להם רעיונות, רק זורקת כיווני מחשבה וסומכת עליהם)

בגיל 3 שזה גיל קטן יותר, לא הייתי אומרת אסור להרביץ, אם באמת פגעו בו, זה טבעי שיתגונן. ואם הוא היה מגיע ומסביר שהרביצו לו, כמובן שלא הייתי אומרת: תחזיר בפעם הבאה. אלא הייתי פשוט מזדהה עם כאבו:

זה באמת לא נעים.. איפה כואב? תראה לאמא.. לתת נשיקה, חיבוק. 

אני לא חושב שנכון "לחנך" ילד שאסור להחזיר.

מאיפה זה לקוח? התגובה הכי טבעית, שאם מישהו מרביץ - הוא מרביץ לו חזרה. "התורה לא חייבה להעמיד עצמנו כקיר" (ספר החינוך). מאיפה לקוח החינוך של ילד קטן למידת-חסידות של לא להחזיר?

מזה מגיעים אח"כ, אם לחנך ש"להחזיר".. מוטב לא להגיד לא להחזיר, ולא ללמד "תרביץ"..

אלא מה, שהבעיה שלפעמים ילד הוא לא כך. הוא עדין. לא מרביץ, רק אומר "די די".. תגובה מובנת, חמודה. צריך להגן עליו.

צריך להגיד לגננת, שאתם לא מסכימים בשום אופן לענין הזה. תפקידה לדאוג שלא ירביצו לילד בגן.

אפשר לקנות אוכל מוכן

לגבי עצם הנסיעה לחו"ל, אני לא מחזיק מדברים כאלה, אבל זו כבר שאלה הלכתית, ותשאלי רב שאת הולכת לפיו.

בפרט שיתכן שיש כאן לגבייך מעין "צורך רפואה"..

אבל מעבר לכך, מה היא אמורה לראות שם, מעבר למה שיש בארץ כשנמצאת בכל מיני מקומות?

מחלקים לכל אחד 10 עדשים/בוטנים...

כל אחד בתורו מסובב את הסביבון, נופל על ג- מקבל את כל הקופה, נ- שום דבר ה- מקבל 2 פ- צריך לשים קופה אחד.

שמלות לרוב לא של מותגים

יותר בשוק וחנויות זולות אז זה 12..

יכול להיות שזה כמו 10 בעקרון...

וגם הבן שלי ככה. בן 5 חודשים...

כך נראה לי ולמדתי על בשרי, לפחות.

אם יש לך אפשרות לשינה משותפת, ואז להניק בשכיבה - אז מצוין. אם לא - אז תנסי להיעזר בבעלך, שיקום להביא לך אותה בחלק מהפעמים.

ואפשר בחלק מהפעמים לנסות לתת לה מוצץ (אם יש לה) במקום להניק.

אשמח אם מידשהו יוכל להעלות

תודה

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/361468

ההורים לא יודעים את מה שהוא עובר ולכן מהמבט שלהם זה נראה בלי סיבה אבל אנחנו כצופים יודעים מה "אוכל" אותו ומה הביא אותו לצעוק.

בעיני דווקא אופייני מאד לגיל הזה.. מרגישה שמבטא נכון התמודדויות קיימות.

של הגיבור היא עם שמירת העיניים ועם המתח של ההצלחה או אי ההצלחה בזה.

לכן יש מתח סביב הסרטים שרואים או לא.

לא ראיתי שם מסר של לסמוך על נס. הגיבור מתחזק בעבודת ה' ומתמלא כוחות מזה. ובזכות זה יש לו אחרי זה כח אפילו להציל את החבר שהגיע למקום לא טוב.

זה סרט עם הרבה עלילה פנימית, לא רק חיצונית.

דווקא כן התברתי

אני למדתי מסרים אחרים: ראיתי את ההתמודדות הקשה של הנערים. כשהורים נותנים לו מחשב פרוץ וסומכים עליו שיכול להתמודד מול התועבה. כשהוא מבקש חסימה/ביטל(לא זוכרת בדיוק...)( הוא מתפרץ עליהם

לגבי פתרון אני גם שמתי לב שהוא מלמד אותו שיש לו כוחות טובים ומסר של קימה לאחר הנפילה...

לי היה קשה לצפייה אבל זה לא משהו שנשים יכולות להבין לענ"ד. ובכ"ז יש פה מסר חשוב להורים ולנערים.

לנסות לשחרר.

אל תעשו מזה ענין. עשתה, תחליפי, עניינית, בלי עסק גדול. לא לדבר על זה. ולהמשיך הלאה.

מידי פעם תשאלי אותה אם היא צריכה לשירותים, לא תכוף מידי.

בזמן שאת חושבת שסביר שתצטרך, תושיבי אותה, אפילו אם בסוף לא תעשה כלום.

ובכללי, יחס חם ונעים ונחמד. לחבק, לדבר, לתת תחושת ביטחון ונינוחות. 

תנסו כמה חודשים, ותראו אם זה נגמר.

ענ"ד.

ממש ממש לא!

לכן אנחנו דואגים ואפילו קצת מיואשים.

בתחילה חשבנו שאולי זה חוסר בשלות,

כשהבנו שזה מעבר הקפדנו (אפילו שזה קצת היה קשה לפעמים...) לא להגיב בצורה קשה.

פשוט החלפתי לה בצורה טכנית.

בהמשך כן הבטחנו הבטחות וכו' והבן שלי הגדול כן אמר לה כמה פעמים: את כבר לא תינוקת אז למה את עושה בתחתונים?

היה נראה שהיא נעלבת... אבל גם התגובה שלו וגם שלנו לא גרמו לשום שינוי.

אני כן חושבת לעצמי לפעמים אולי היא כן צריכה לראות שאנחנו כועסים ומאוכזבים. אבל אני לא רציתי לגרום לנזק...

הרבה ילדים בגילאים האלה "מפספסים בגדול" בתחתונים, ואפילו בקביעות.

שאלתי אותך לגבי הקושי ביציאה כי לפעמים ילד מתאפק כי לא נוח לו ללכת לשירותים באמצע משחק וכו, ואז הצואה מתקשה וקשה לו לעשות אותה ואז הוא שוב דוחה את השירותים עד שיוצא לו ללא כוונה בתחתונים.

אני מבינה שזה לא המצב, ומסכימה עם ד. 

סבלנות וסבלנות, כמה שזה לא נעים, ואפילו מגעיל כבר בגיל הזה, אין מה לעשות. 

אפשר לעשות מבצעים, אבל סביר שזה לא יחזיק מעמד יותר מידי בגיל כזה.

ולגבי זה שהיא באה למיטה של ההורים - גם זה נראה לי נורמלי מאוד. ויעבור בעזרת ה'.

יכול להיות שיש קצת מתחים נורמלים מהגן. אולי יש שינוי משפחתי בזמן האחרון: מעבר דירה, אח חדש, מישהו חלילה חולה וכו. ויכול להיות שלא, וזה גם בסדר.

תודה רבה מאוד הל התגובות המפורטות.

לא היה שינוי בתקופה האחרונה.

השינוי הוא אצלנו שמפלס החשש והחרדה עלו... אני בהריון. והיינו בטוחים שזה יסתדר עם הזמן....

בקיצור אנחנו נמתין בסבלנות בעז"ה. ונקבל אותה בינתיים כמו שהיא! מתוקה וחכמה! ומפשלת....

אהבתי את המפשלת

ילדים מרגישים הכל

בעז"ה סבלנות ואהבה. ושיהיה בהצלחה בכל

הלילות. יכול להיות ש"מפלס החחש והחרדה" שלכם, משפיע על הצורך שלה להגיע אליכם.

[זה נכון, שיתכן שלב מסוים שילד עושה "סתם", כאילו מה איכפת לו - ואז לפעמים גערה, או היום אי אפשר לצאת לגינה כי נצטרך להתעסק בלנקות את הגדים... יכול לעזור לגמור וזהו.

אבל כשיש ספק - עדיף להמתין עוד קצת]

וגם קבוע עושה יציאות באסלה

כרגע אני הרבה פעמים שמה לו חיתול כשהוא חוזר מהגן כי לא ראיתי שינוי אם לא (סתם יותר מסובך לנקות מהתחתונים)

רציתי להתייעץ עם הפסיכולוגית של הגן והשארתי לה הודעה אבל היא לא חזרה אלי עדיין

גם בת ה 7.5 שלי לפעמים באה אלינו למיטה.

אני  חושבת שכל הילדים שלי היו ככה. עבר להם.

זו בעיה בעיני רק אם זה מפריע לך.

(אני פשוט הייתי עוברת למיטות שלהם כשנהיה צפוף מידי)

זה ממש לא נורא לתת לילדה הרגשה שזה כבר לא נעים לנו להחליף לה אפשר לומר לה שזה עושה לנו לא נעים וכו' וכו' , אם את שמה אותה על האסלה בזמן היא עושה באסלה?

שהיא תבין שזה לא בסדר. ולא לשים לה חיתול בבית. 

אני חושבת שכל עוד אתם מראים שזה לא כל כך נורא אז היא לא תעשה בשירותים. אולי גם לשאול למה לא. אולי משעמם לה לשבת שם לבד הרבה זמן ולשבת אתה עד שתעשה , אולי לא נוח לשבת הרבה זמן על אסלה וצריכים ישבנון או סיר?

גורם לי לחשוב שהיא ילדה עם אחריות ושליטה גבוהות.

ומרוב שהיא "מחזיקה" חזק ולא משוחררת, גם בתחום השירותים היא מתנהלת באותה דרך, וגם במשך היום צוברת אולי מתחים שרוצים להשתחרר בלילה.

אם מתאים לך כיוון החשיבה הזה, אז הגיוני שכדאי לחשוב מה יעזור לה לשחרר ולקבל את עצמה גם בחולשות שלה, שלא תרגיש צורך להיות מושלמת ובשליטה כל הזמן. גם בשביל שני הנושאים שכתבת ובעיקר בשביל עוד ועוד מקומות שזה ילווה אותה בהמשך חייה.

תסכימו לו להביא חברים ככה אנחנו עשינו עם הילד שלנו וזה עזר תגידו לו שזו פעם אחרונה ואם הוא לא ילך אז הוא לא יוכל גם להביא (עכשיו כשאני חושב על זה אצלינו זה היה הפוך היה  הולך ולא מביא חברים)

אפשר להציע לו מדי פעם. אם מסרב-לעזוב אותו

[אם תנסו "לשדל" - אתם עלולים לגרום ההיפך]

מאוד

התינוק הזה בחר להיוולד אליכם סימן שאתם ההורים שיכולים להעניק לו את ההכי הכי טוב שיש. מכל הבחינות.

נשמע שיש לך ראיה בוגרת בנושא וזה כבר משהו ואפילו משהו חשוב. לא מכירה הרבה כאלה (בעלי באופן אישי בכלל לא קלט את זה ורק אחרי הלידה הוא הפנים והוא אבא נהדר).

בנוסף, זה שיש לך ניסיון זה יתרון משמעותי. ההתחלה לא תמיד קלה אבל זה הולך ומשתפר עם הזמן (אנחנו רק כ-6 חודשים אבא ואמא ובאמת כל יום שעובר הוא שונה לגמרי).

ואתה תראה, כשהיא תצא איזה אושר אתה תרגיש. זה לא מוסבר ואין אפשרות לתאר את זה.

ועוד המלצה שלא קשורה לשרשור שפתחת- שים לב לאשתך. תדאג לה. היא תכף תעבור לידה שזה משהו לא פשוט. גם נפשית וגם פיזית. אז תתמוך ותכיל אותה.

לידה קלה לאשתך ושתצאו בידיים מלאות ובריאות.

זה מה שהיא אמרה לי. היא לא אמרה מאיפה זה. בי זה נגע מאד.

תודה רבה על ההארה 

שאשתו תשים לב אליו אחרי הלידה, ב"ה עברתי עם אשתי 8 לידות בלי עין הרע אני יכול לומר לך שגם לנו קשה נפשית אנחנו מלווים את האשה כל הזמן נותנים המון תשומת לב המון עזרה ובמיוחד אם היא בשמירה וכו' ואז אחרי הלידה כשהכל נראה בסדר יש לנו נפילת מתח רצינית ואתן לא מבינות את זה וזה יוצר ויכוחים אתן צריכות לדעת שגם לנו קשה סתם לידיעה 

יום טוב ונפלא

רק צריך לזכור את זה פשוט זה מונע ויכוחים, ודרך אגב עבודת פרך במצריים הייתה כשנתנו לגברים לעשות מלאכות של נשים ולהיפך אז גבר שבמשך כמה חודשים מכבס מקפל כביסה שוטף כלים ורצפה מחליף טיטולים ועושה מקלחות מבשל שבתות שלמות לבד אז כן גם הגוף שלו נקרע וגם בנפש קשה לו, לא משווה אבל שווה לזכור את זה 

מניסיון 

אושר וכל טוב

על ההבנה

ומאד מבינה גם מה בעלי עובר בתקופות האלה

על ההבנה

איזה בעסה, אני פשוט חושב שחשוב לומר את זה כי כמעט אף אחד לא אומר את זה וחושבים שאנחנו עשויים מברזל לא פגיעים ולא כלום

טוב שיש לך קצת "חשש" - כי זה מראה על אחריות.

להיות אבא, זה דבר נפלא ועצום. אשריך בעז"ה.

אתה לא צריך להיות "קשוח"... תהיה אתה. תשים לב לאוצר היקר, קח את זה כאתגר שבונה גם אותך, מוציא ממך כחות יפים של חן וחסד ורחמים. זה הרבה יותר מדוד אהוב....

תקבלו קצת "טיפים" מההורים בעלי הנסיון.

ונכון שזה משפיע על החיים ("לא לישון בלילה"). שמעתי פעם איזה אבא מנוסה, אומר לאבא טרי לפני היום בו הגיע בנו מבית היולדות: תישן טוב, זה הלילה האחרון שאתה ישן.... זה לא ממש כך - אבל שינוי בגדר של המושג שינה, לתקופה לא קצרה...

ונכון מאד מה שאתה כותב לגבי ההמשך. שימת הלב לחינוך ולהתווית הדרך. אבל זה לא במקום האופי הטבעי שלך. זה על גביו. וזה בא גם בהתפתחות טבעית, מתוך ההרגשה הטבעית כלפי הילד, האיכפתיות.

מגדל את האדם, באיכפתיות עמוקה ובשמחה.

בהחלט חשוב שבתוכינו יש את "איזה הורי אני יהיה"? אני בטוחה שעד מאה ועשרים העינים שלכם לא יהיו עצומות לרגע, כי אתה לא תרצה לעצום אותם. כול יום שעובר, הורים  מתקשרים לילדים שלהם יותר ויותר.

הורים, כמו הקב"ה תמיד דואגים,סבלנים ואהבה שאין לה סוף לילדים שלהם.

תגידו כול יום בכונה ובאהבה "הנה לא ינום ולא ישן אבא ואמא בישראל. יהי רצון שתזכו לראות רק שמחה ועוד הרבה צוציקים נודניקים,(אם התינוק לא יבכה בלילה אתה תקפוץ עם דופק מהיר למיטה שלו, מחכה שהוא התעורר ויתחיל לבכות).בהצלחה!!!

אל תדאג זה יבוא לאט לאט נכון שזה קשה וזה אחריות וכו' אבל בגלל זה ה' ברא אותם קטנים ולא מיד גדולים כדי שנלמד אחד את השני יהיה לנו זמן לעצב אותם וכדי שהם יעריכו אותנו כי כשהם קטנים אנחנו מטפלים בהם עוזרים להם הם תמיד רואים בנו את המשענת שלהם בקיצור יהיה בסדר לא לדאוג ושיהיה במזל טוב

אני מאמינה שיש בזה הרבה מן האמת,

אז אתה יכול להסתכל על זה כך שמראש אתה מתחיל בנקודת זכות

הקשר יהיה טבעי וזורם יותר.

נכון, זה לקום בלילות ולשנות סדרים והרגלים.

גם להתחתן זה מפחיד אם מבינים את המשמעות האמיתית של הוויתור שזה דורש,

ובכל זאת עשית זאת!

אחרי שפוגשים את האחת שמתחתנים איתה, לא חושבים על כל הוויתורים שצריך לעשות,

מוכנים לקפוץ למים ולהשקיע מאמצים.

כשתפגוש את הקטנה, בעזרת ה' בזמנו ובידיים מלאות ובבריאות - 

תשכח את כל החששות ורק תתמלא באהבה גדולה.

לכל דבר מתרגלים. ילד הוא לא איזה מפקח שנותן לך ציונים ומטיף מוסר על כל פאשלה. פחות או יותר, בגיל חצי שנה כבר תדע איך מבדרים אותו, איך גורמים לו לחייך וכו'. בהצלחה!

הכוונה לא לקריאות האלה...

יותר בקטע שאמא מרגיש לי כמו סתם מילה גם כשנאמרת במצב חיובי 

תמיד חשבתי שזה בגלל שגדלתי עם שפה אחרת ואמרתי אמא בשפה אחרת אז אולי בגלל זה

לא יודעת... נראה לי סתם מסבכת את עצמי... 

פשוט רואה איך נשים מסביבי מדברות על הילדים שלהם ואני מרגישה שאני אדישה לפעמים

אולי הגיע הזמן לחזור לעבודה ( כרגע בחופשת לידה )? קצת מרחק מהבית אולי יגרום ליותר געגוע

למרות שאני למשל רואה את אמא שלי שממש חיה בשבילנו ואני כל כך לא שם

פעם שמעתי הרצאה של גרפולוגית, היא ביקשה לצייר ציור של עץ ואח"כ ניתחה ציור של אחת הנשים

היא הסתכלה על הציור ואמרה לה - נכון שיש לך 6 ילדים? ענתה לה האישה - יש לי 7.

שאלה אותה בן כמה הקטן/ה ענתה - פחות משנה

הסבירה הגרפולוגית שבציור העץ שלה אנחנו מציירים אלמנטים כמספר הילדים באופן לא מודע (ענפים/פירות/עלים/וואטאבר)

והיא הסבירה למה אותה אישה ציירה 6 ולא 7 - אני זוכרת את העקרון, לא את המילים המדויקות שלה, הרעיון היה שלוקח זמן להפנים את התחושה הזאת שזה הילד שלי עצם מעצמי ואני אמא שלו. ואת הילד השביעי היא עדיין לא הפנימה כי התהליך הזה שבו ילד הופך לחלק ממני זה תהליך שלוקח זמן - כל אמא והקצב שלה. היא הרגיעה את אותה אישה שזה לגמרי טבעי ונורמלי שהילד השביעי עדיין לא בא לידי ביטוי בציור שלה.

אולי זה אותו רעיון. 

שום דפקט 

את בסדר גמור ועצם ההרגשה שלך שאת לא מספיק מרגישה שאת בשביל הילדים שלך אומר שאת אמא טובה תמשיכי לדאוג להם ולטפל בהם לא בטוח שלצאת מהבית זה הפיתרון למרות שיש נשים שזה עושה להם טוב, אני מאמין שכשאחד הילדים הקטנים בא ונותן לך חיבוק את כן מאושרת , את המילים אמא ואבא אנחנו שומעים כל כך הרבה פעמים שלא זה מה שנותן לנו את הרגשת האושר אבל כשילד מחייך לנו עם זיק בעיניים או נותן חיבוק זה עושה לנו את זה ואני בטוח שגם לך

כל טוב

לפעמים רק לשמוע שאני בסדר גם אם לא מושלמת עוזר להתמודד!

בשבילי לצאת מהבית חיוני ( אפילו שאוהבת להיות בבית באיזשהו שלב חייבת לצאת)

אני עובדת במשרד חלקית קרוב לבית ורק בשעות שהילדים במסגרות

האמת אחד הדברים שהכי עושים לי טוב זה כשאוספת את הילד מהגן ולראות את החיוך שלו כשהוא רואה אותי שווה הכל! או כשהגדולים נכנסים הביתה ואני שם מחכה להם והם באים לתת חיבוק.

את בסדר גמור אם זה עושה לך טוב כשהוא מחייך אלייך או כשנותנים לך חיבוק זה בסדר גמור אחלה אמא , לפעמים כבר לא בא לנו לשמוע אבא או אמא רוצים קצת שקט חחחח

9 7 4 ו- 3 חודשים

אבל אני כן בן אדם שמאוד קשה לו להסתגל לשינויים מהירים

קורה לי הרבה! כאילו אני עדיין ילדה מה פתאום יש לי ילדים משל עצמי

גם אני חושבת שהמשבר מגיע עכשיו כי פתאום יש לי יותר ילדים מאשר לאימא שלי וגם מבחינת הגיל אני יותר מבוגרת מהגיל שבו היא ילדה את אחותי הקטנה אז הכל ביחד פתאום נראה ממש הזוי.