פורום הורות (עמוד 124)

שמתי לב לזה לראשונה לפני כמה חודשים...

ליד "המפלצת". צריך לחכות כחצי שנה לתור אז כדאי לקבוע בהקדם .

אשמח לעוד תגובות אם יש

תודה

והנגיעה באה לפצות על החסר בחוש הראייה או גם בחושים אחרים? לא פשוט להיות הורים. נשמח לשמוע בשורות טובות. בהצלחה!

כי גם לי יש בת בגיל הזה ויש לה צורך גדול לגעת בדברים/אנשים.

אני זוכרת שהיה לי מאוד קשה עם זה כי יש לנו בנים לפני כן והם לעולם לא נגעו בחפצים לא שלהם, ובוודאי שלא באנשים שהם לא מכירים,

אבל היא בלי כל כוונה מיוחדת (בהתחלה) היתה נוגעת בכל דבר, 

ואני מודה שהתגובות שלי היו של תוכחה והן גרמו לה לעשות דווקא.

כמו שיש אנשים שהם יותר מילוליים ואחרים שיותר תחושתיים (רואים את זה אצל אנשים שמחבקים כל הזמן, נותנים צ'פחות וכו', נוגעים בבגדים כשהם בוחרים בגד בחנות...) יש גם ילדים כאלו.

אז אני מצטרפת לרעיונות למעלה לספק לה הזדמנויות תחושתיות מוגברות ולהוריד מתח.

יחד עם זה אפשר לפני שנוגעת, אם שמים לב, להקדים ולומר לה: איזה ילד חמוד, את רוצה שנשאל את אמא שלו אם אפשר ללטף אותו?

לעשות לה עיסוי עמוק ברגליים יכול מאוד להוסיף, אם היא אוהבת את זה.

מה הכוונה עוגמת נפש בעתיד?

אני מאלה שיש להם עודף תחושה... זה לא מרגיש "כואב" אלא פשוט בעוצמה יותר חזקה ממה שזה אצל שאר האנשים. כאילו חוש המישוש שכח להנמיך את הווליום.

השאלה היא מה עושים עם זה, אני יכול להתחרפן מגרגיר חול בנעל

הייתי ממליצה ללכת להתפתחות הילד. אבל כידוע לי קשה לקבל טיפול על זה, בעיקר במאוחדת. כשפונים חשוב להדגיש את הבעיות החברתיות שזה גורם לילדה.

הטיפול באמת יותר אפקטיבי בגיל צעיר, אבל זה בהחלט זמן טוב. אני יכולה להעיד גם על ילדים בני 5 שזה nna עזר. וגם גדולים יותר. זה רק דורש יותר התמדה.

רק לדייק שמה ש"חדשה ישנה" הגדירה כ"חוסר בתחושה" זה דווקא ההיפך, תגובתיות יתר  (בעבר הוגדר כתחושתיות יתר).

בכל אופן- זה נראה חיפוש חושי- שיכול לבוא דווקא על רקע של תת תגובתיות- הילדה פחות מרגישה את העולם, לכן פחות חווה אותו והיא מנסה להרגיש יותר.

בכל אופן- מעניין שאת אומרת שהיא התנהגה ככה בעבר. באיזה גיל? גיל 0-3 מוגדר כגיל חיפוש, זאת אומרת שזאת התנהגות טבעית לגיל הזה, אז אם זה חזר רק עכשיו זה ממש יכול להיות רגשי ולאו דווקא קושי תחושתי.

לדעתי תלכו להתפתחות הילד כדי לעבור בירור יותר מקיף.

בהצלחה!

אין איזה משהו לעבודה עצמית וכדומה?

אשמח ל"מילות מפתח" כדי שאוכל לחקור את הנושא

אני מכיר כמה ילדי אלול שאין להם את זה

לבדוק ראיה שמיעה וכו'

אבל פשוט הפריע לי: כותבים 'סטירה' ולא 'סתירה', כן? (וגם 'יצייתו' ולא 'יצייטו').

כלומר, זה יכול להיות משחק מילים מעניין - לתת סטירה זו סתירה לערכי החינוך - אבל מניחה שלא לזה הכוונה...

אני כמובן לא ממש בעד לתת מכות לילדים.

אבל:

א. קרה לי שעשיתי את זה. למה? כי הייתי גמורה מעייפות, בקצה הכוחות שלי, לבד, עם ילדה שיודעת לטפס לי על העצבים במומחיות מדהימה. ברור שהצטערתי על זה שניה אח"כ. אבל זה קורה גם להורים מאוד חכמים ונחמדים (כמוני למשל) ולא נראה לי שהילד יפתח בגלל זה את כל התסביכים שתוארו במאמר. 

ב. למרות שאני לא בעד מכות מאידאולוגיה- עלי לציין שמצב המשמעת היום בבתים ובבתי הספר הוא גרוע ביותר. יש היום ילדים חצופים ברמה שלא תתואר, ואני מניחה שלפחות אצל חלקם זה נובע מחוסר ידיעה של ההורים ליצור סמכות. איכשהוא- בדורות קודמים לא היו כאלה תופעות. וגם הורים לא סופר- משכילים הצליחו לחנך את ילדיהם לדרך ארץ, בדרך כלל, גם אם זה כלל כמה מכות.

אז נכון שהדור של היום...וכו' וכו'- אבל לפעמים אני חושבת שהשלילה המוחלטת הזו של מכות יצרה מציאות מסובכת יותר. כמו שכתבו כאן- איומים, חוסר סמכות, חוסר אונים של הורים מול ילדים. 

ואגב- זה לא ממש חדש, הקטע הזה של לא לתת מכות. כבר ר' נחמן אמר לאחד מתלמידיו שלילד לא מרביצים. 

זו לא "גזירת הכתוב".

היא שאלה פה על "תוכן חיובי" באינטרנט; עונים לה שזה עצמו לא חיובי ויכול להזיק. אחריות מינימלית כלפי השואלת. תרצה תקבל, לא תרצה לא תקבל. זו דרכו של פורום. גם אם היתה שואלת איזה טושים הכי טוב לילד ללקק, היו עונים לה שאף אחד, אפילו שלא על זה שאלה. הנזק מאינטרנט בגיל הזה אינו פחות. חבל לחיות באשליות.

אבל כשהיא המשיכה הלאה זה כבר הפך למטיפני שלא לצורך ולכן חשבתי להעיר.

לכן חיפשתי המלצות מה קיים..
ושליטה בזמנים זה לא כ"כ תלוי בו (יותר בכוחות שאין לי ולכן הוא מול המחשב)

נזק רב על התועלת, כולל לטווח הארוך יותר.

אם כבר, מוטב דיסקים של שמע-אודיו.

בעזהי"ת

קורה שאמא עסוקה ובינתיים הילד משתולל ויכול ליפול או לעשות משהו מסוכן, אז לפעמים צריך משהו שיעסיק אותו כדי שיהיה אפשר לתפקד.

אני מסכימה שרוב התוכן במחשב הוא ממש לא מומלץ, אני מתחברת לעיניין של דיסקים, אם יש למישהי המלצות אשמח לשמוע בעצמי (לתינוק בן שנה).

שבוע טוב ומבורך!

בעזהי"ת

כל התוכניות בהופ ולולי לא בדיוק קשורות לתוכן יהודי, אז "מילא" עד גיל שנה, אבל עכשיו הוא כבר מתחיל יותר להבין והייתי שמחה למשהו יותר יהודי, אולי סיפורים מצויירים עם דמויות יהודיות ומוזיקה יהודית....

אני לא בעד צפייה במחשב בכלל, אבל אני חושבת להוריד את זה בהדרגה ולפחות לעבור בינתיים לתוכן יותר "כשר".

הוא לא נוגע במחשב בעצמו, האו בד"כ קשור בכיסא אוכל\עגלה וצופה
אחפש פרטים על מה שכתבת

מכוניות, סתם קערות

ב"ה שאתם יכולים להרשות לעצמכם שהילדים לא יצפו באינטרנט,

אבל כמו שכתבתי כנראה שזה המצב.

קודם כל, תצאי מהמחשבה שאת האמא הכי גרועה.. את לא.

זה דבר מצוי מאד, ששני ילדים עושים "שותפות" כזו ופתאום מגלים שההורים לא בדיוק יודעים איך להשתלט על זה...

לא להיבהל.

צריך דבר ראשון לצאת מהסחרור. הן בעצמן לא מבינות מה קורה עם זה.

אולי תנסי לשבת איתם באורחת ערב, במנוחה, לדבר איתן ברכות, להסביר להן במילים של ילדות שבזמן האחרון את מאד מצטערת שאת צריכה לצעוק בשביל שיעשו דברים, ותני כמה דוגמאות לדברים. לא הרבה מידי. תבחרי דברים בסיסיים. ותשאלי את הגדולה, מה היא מציעה לעשות כדי שיקשיבו לאבא ואמא, כדי שיעשו את הדברים הללו.

היא כמובן לא תיתן ממש פיתרון, אבל פתאום תהיה מהכיוון של מי שמציע איך לפתור..

אח"כ את יכולה להציע שתכתבו על דף כמה דברים שחשוב לעשות (נניח, להתלבש, לדבר במילים יפות..) וכל ערב אתם תדביקו מדבקה לילדה שהצליחה להתנהג כך. תגידי שהכי חשוב שמתנהגים יפה, זה יותר נעים, זה להיות טובים - אבל אתם גם תתנו מדבקה ואחרי כל כמה מדבקות פרס, כדי להתרגל להתנהג יפה.

תעשי, כשהן רואות, טבלה, עם ציור ע"י כל כתיבה, שיבינו על מה זה מראה, תתלי על דלת החדר שלהן, ומידי פעם תזכירי שבערב מדביקים...

כמובן, תגידי שמהיום מתנהגים אחרת - תסבירי מש בכמה מילים מה המבוקש. ולא הרבה משימות.

לפעמים זה עובד בשביל התחלה של כיוון שונה.

בנוסף, יש להניח שהדברם תלויים בעיקר בגדולה. אם היא תלך בכיוון מסוים, הקטנה תלך אחריה.

כמו כן, לשמור על שלוה. לא להיסחף. לזכור שאתם הגדולים פה..

בשעת הצורך, בשיא השלוה, "לא.. אנחנו לא מדברים כך" (להסביר בקיצור ובהיר לגמרי מה לא ומה כן), "כשתרצי להגיד בצורה יפה, אני אשמע".

אם את תעמדי על כך, בלי עצבים, תראי שאכן יעשו "תיקון".. ואז כמובן לקבל בחום ואהבה.

מעבר לזה - כעת חופש.. למצוא תעסוקה.. לספר סיפורים, דסקים-שמע, ללכת לגינה וכו' וכו'. ילדים משועממים, גם משתוללים..

בהצלחה.

תהיי טובה לעצמך, תקבלי את האופן בו את מגיבה

וגם אם את טועה זה בסדר, מותר לנו לטעות, מותר לא לדעת, לתהות

אנחנו בני אדם

תחושת הכישלון וההרגשה כי את האימא הגרועה ביותר באנושות

שודאי שאינה קשורה למציאות וזו הפרזה שלך לראות כך את הדברים

היא זו שמולידה את ההתנהגות הלא מתוקנת של בנותיך.

כשתהיי בשקט פנימי, תקבלי את עצמך כפי שאת

הפנייה שלך אל בנותיך תהיה ממקום מכיל ונינוח

והתגובה שלהן תהיה בהתאם.

תבואי מהטוב שלך, מהלה האימהי האוהב המתפעל

אל הטוב שלהן, תני מקום בלב ובדיבור לכל מה שחיובי בהן

ותמצאי שהן עדין אותן מתוקות שהיו

ממילא הויכוחים ייעלמו וההנאה ההורית שלך תשוב לאיתנה.

הרבה נחת ובהצלחה.

אולי זה מתעצם יותר בתקופה הזו שהן יותר יחד עם עצמן,

ואיתנו,

אנו נאלצים יותר לתקשורת מאסיבית של הנחתת הוראות,

דבר לא טבעי בחיי היומיום שאף אחד מאיתנו לא רגיל אליו.

אני בטוחה שכשנחזור כולנו לשגרת הלימודים,

גם הן תחזורנה להתנהלות הרגילה שלהן ביניהן וכלפייך.

מה שחשוב לדעתי, כמה שפחות להגיע למצב של קיבעון ההתנהגות,

גם אם זה אומר פחות להעיר גם כשצריך לכאורה.

אז הבית יהיה מבולגן יותר, יישנו קצת יותר מאוחר וכו',

רק שלא יתרגלו לענות, לצחוק, וכו' 

ונקודה לעידוד, שהאחדות גדולה מהכל.

גם אם זה לא נעים שזה "מולנו",

זו מתנה שיש קשר טוב בין אחים.

מה שבמבצעים.

בדרך כלל המבצעים טובים ויש את כל המידות, והמחיר לא יורד עוד.

הם לובשים את הבגדים כבר עכשיו, וזה בדרך כלל מספיק לתחילת האביב והקיץ של שנה הבאה.

כדאי לקחת אותו לשירותים לפני שאתם הולכים לישון.

למעט בשתיה בשעתיים שלפני השינה.

אם הנ"ל לא עוזר, זה לא נורא לשים טיטול רק ללילה.

כזה יבוא, הוא יקום יבש כמה לילות עם טיטול ואז תורידו לו.

זוכרת שחברה אמרה לי שבן השלוש שלה ישן בלי טיטול בלילה, ואילו בן השש כן.

לדעתי אין בעיה בזה, כל עוד זה לא נגרר לגילאים מבוגרים מדי...

זה הרי יכול לעבור מעצמו בעוד שנה, ובינתיים - חבל להכניס לילד כזה קטן "סרטים" לראש...

תציעי לו בסוד את האפשרות הזו ותראי איך יגיב.

אם יהיה בעניין, זה יהיה סוד בינך לבינו ושהקטן לא ידע מזה.

ולתת לזה זמן. אצלי זה בדרך כלל לוקח יותר משבוע. 

הביטחון העצמי, גם לא נעים לו מהשכנים בחדר, וגם לא מעצמו.

אנחנו הצענו לילד, שיבחר לבד מה שיותר נעים לו.

אחרי מס' חודשים עם טיטול, הוא התחיל לקום יבש והפסקנו עם זה.

האחים לא יודעים שהיה לו טיטול.

כל אחד עם הקצב שלו

זה מיותר בעיני, ומקבע מבחינתך את הילד איפה שהוא היום. המכונים  והטיפולים האלה מחסלים לנו את הכסף 

ולא יעילים ובעיקר מנציחים את הבעיה.

מציעה לך לעשות ניסיון - מה שעשית איתו עד היום בעניין - תפסיקי לעשות.

למשל - אם את מתעצבנת עליו כל בוקר - תפסיקי, אם את מרחמת עליו - תפסיקי

ותראי מה יקרה..

מוזמנת להיות בקשר ואסביר לך יותר לעומק

בהצלחה רבה

הרטבה נפוצה בעיקר אצל יהודים?

ב. לשתות היטב זמן מספיק לפני השינה. לקחת לשירותים אח"כ בערך שלש פעמים.

ג. להסביר שאם יצטרך בלילה, יכול לרוץ לשירותים ולחזור (ולהשאיר דרך מוארת שלא יפחד).

ד. לומר לו שתוך כמה זמן הוא כבר יתרגל שלא "יברח" לו בלילה, אין מה לדאוג; ושהוא גם ירגיש כבר מעצמו כשצריך בלילה לשירותים (זה יהיה כך באיזה מקום בראש).

ה. להמתין. לא לעשות מזה ענין.

אבל אם הבנתי נכון נשמע שהבן שלך תלמיד שמתנהג טוב, לא משנה באיזו כיתה הוא נמצא.

אם החבר הטוב שלו מחונך וכו', אז הוא יודע להתחבר נכון.

לפעמים כשיודעים יותר מידי פרטים זה רק מכאיב ומסרבל,

תני לו להתחיל את השנה,

האמיני בו שהוא יודע להתמודד וללמוד למרות המורכבות

תמיד תוכלי להתערב במהלך השנה.

גזים יכולים להיות תוצאה של אכילת מאכלים מסויימים או כניסת אוויר תוך כדי אכילה מהירה או בליעת אוויר דרך הפטמה של הבקבוק.

לא בטוח שצריך לעשות עם זה משהו,

לפי התיאור שלכם נראה שלא בטוח שהיא מתעוררת מכאבי בטן, ושהגזים יוצאים דווקא בזמן האוכל.

נראה שהיא מתמודדת איתם בסדר וזה טוב שהיא מוציאה אותם.

אולי הפטמה של הבקבוק כבר קטנה וצריך להחליף לגדולה יותר?

אם היא קטנה אז יכול להיות שהיא בורחת לה מהפה ונכנס אוויר.

אם היא צריכה כרגע עוד בקבוק בלילה כדי להרגיש שבעה ולהמשיך לישון - אני אישית לא הייתי נלחמת בזה.

האם היא אוכלת גם דייסה עם הבקבוק, לפני שהולכת לישון?

אולי צריכה משהו משביע יותר בערב?

הצבע משתנה לבהיר יותר, כמו כשחולים בוירוס של המעיים.

סליחה לא שמתי לב ששאלו גם על הספארי.