פורום הורות (עמוד 183)

למיטב ידיעתי יש חנויות פוטו שיכולות לפתח עותקים מתמונה קיימת..
ואולי פשוט לבקש מהצלם..?אני יודעת ששלנו שומר מלא שנים על כוננים חיצוניים את כל האירועים שהוא צילם.

צריך אלבום נפתח ודבק מיוחד לתמונות (גם על זה תשאלי בחנויות פוטו

אם את מעדיפה שיהיה לך גיבוי לתמונות אפשר היום לבקש מפוטו לסרוק לך את כל התמונות לדיסק לפני שאת מתחילה לחתוך אותם

שהתמונות מעוצבות ומודפסות על האלבום.

אולי לא קוראים לזה מעוצב.

שיסרקו לך לדיסק ואז את יכולה להכין באלבום לופה או לתת למישהו מקצועי

יתכן גם שאצל מישהו מקצועי הסריקה לדיסק נכללת במחיר

אני לא יודעת...שווה לברר

אולי בפוטו יצא יותר איכותי?

היום כל סורק ממוצע מביא תוצאות די טובות

והיה ברור להם שזה לא צנוע. לא בגלל שהם מתחבקים אלא בגלל שהם בלי בגדים. מה לא ברור? דברים כאלה אנחנו לא רואים... ופעם נראה לי ששאלו ואמרתי להם שזו סדרה שהיוצרים שלה לא יהודים, אז לא כל מה שיש אנחנו רואים וגם לא כל מה שרואים תמיד נכון (זה היה בהקשר יותר של הפרקים של "היה היה" שהבן ראה אצל סבא וסבתא...) ובכלל, הרבה מהדברים שם זה רק משל ולא ממש נכון, אז גם מצאתי על זה שנכון לדבר.

עכשיו אנחנו "מתנזרים" גם מהסדרות האלה.. יש את הסדרה של הספרים בסגנון הזה (סיירת המדע? ברח לי השם..) שלדעתי עדיף לקרוא מאשר לראות את החיים, אם הוא מתעניין ואת אוהבת את הסגנון..

תלוי בגיל הילד/ה  אם הוא גדול יחסית ואת חושבת שהוא מבין כבר אז אולי לא כדי להראות לו.

או אם הוא שאל ומתעניין בדברים שלא צנועים , על בנו לבינה .....

ואם הוא קטן יותר ולא ממש מזיז לו והוא לא מתעניין  בזה אז מה זה משנה .

כך אני חושבת ....

ומעולם לא שמתי לב לקטע הזה
ולא הבנתי שיש לו קשר להולדה

אם לא הייתי רואה את הפתיח הזה כבוגר
לא הייתי זוכר בכלל שהוא קיים,

אז כנראה אצל ילדים זה אחרת.

מצד שני גם אני חושב שצריך לשמור את העיניים שלהם בטהרה. למרות שזה לא פוגע בהם באופן ברור.

זה נכון?מפסיקים באמת וכשהם בוכים בלילה מה עושים?בת חצי שנה.

תודה

מדובר על תמ"ל, ומדובר על גיל הרבה יותר גדול. זה מה שאני יודעת. בגיל חצי שנה הילדים עדיין זקוקים לרוב להנקת לילה.

(כל ילדיי ינקו בלילות מעל גיל חצי שנה, ולעתים גם מטרנה, ורק הגדולה, בגיל שבע, נזקקה לסתימה קלה... זה קשור גם בתורשה, אבל גם מוכיח שהנקת לילה לא גורמת בהכרח לעששת).

חלב אם הוא מתוק ואם הוא נשאר על השיניים בלילה זה כמו כל דבר אחר..
להגיד לך שאני לא מניקה בלילה? ברור שאני כן..
הרופאה זו ימימה למי שמכירה, נקרית מומחית לרפואת שיניים לילדים במכבי ומאוחדת

ועל המיקום העמוק מאוד בפה של ההנקה (לעומת בקבוק), היא אמרה משהו?

ועל כך שהנקה לא יכולה "להישפך לפה" אלא החלב יוצא רק כשהתינוק עושה תנועות מציצה עמוקות, שבהן ממילא גם מערכת הרוק פעילה ושוטפת את הפה (כלומר כמו אכילה ביום שנשטפת ולא כמו אוכל שנשאר על השיניים לכל הלילה)?

והאם היא  סיפרה לך שיש רופאי שיניים גדולים וחשובים שאומרים אחרת ממנה?

הילד עוד צריך את זה
זה בכלל לא שאלה..

מעניין אם את הילדים שלה היא הפסיקה להניק בלילה בגיל כזה

אני מניקה בלילה עד גיל שנה++, עד שנגמלים מהנקה ולא היתה עששת מיוחדת בגיל צעיר וגם אם יש ילדים שיש להם מזה עששת, נראה לי שהנקה בלילה היא צורך בסיסי של תינוק, ובמיוחד בגיל כ"כ צעיר( חצי שנה),נראה לי לא אנושי לגמל בגיל כזה מהנקת לילה

אופה (סינר, כובע ומגש עוגות ועוגיות)

תיירת (בגדים קצת מצחיקים, כובע, משקפי שמש, מצלמה וכו')

מוכרת בלונים (פשוט לנפח כמויות של בלונים)

דמויות תנכ"יות

מדריכת טיולים

 

 

שמלה פרחונית , אפשר חולצה וחצאית -מלכת האביב .

 

עוד רעיונות : לקחת כל מיני דברים שלא קשורים -כובע של פירט , שמלה של מלכת אסתר וכולי - למה התחפשת? לאין קשר.

 

ואם ממש אין אביזרים , תמיד אפשר להתחפש לאישה נשואה בהריון . מטפחת על הראש , כרית בבטן , קצת איפור - סגולה לצחוק , וגם תחפושת נוחה יחסית.

נחתום בטבעת המלך-נחתום זה אופה, ולשים אותה כאילו בתוך טבעת
בכי תמרורים- לצייר על הפנים דמעות ולתלות עליה תמונות של תמרורים
בין השמשות- ליצור מקרטון שני חלונות שהיא תהיה ביניהם ולכתוב בכתר את הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות.
יכולים להיות עוד מלא רעיונות, אפשר לחפש בספר ניבים וביטויים או באינטרנט.
בהצלחה!

בגדים שחורים משקפי חנונים

אני הייתי באותה בעיה-
ברגע האחרון החלטנו יחד על שליח פיצה-
חולצה אדומה שעשיתי לה עליה עם טוש עבה לוגו עם השם שלה (פיצה רותי- שם בדוי ) חצאית שחורה וכובע מצחיה אדום.
הבאנו מהפיצריה השכונתית 2 מגשים ריקים של פיצה.
מהסופר- בקבוק קולה ופיצות פושטיות שהיא תוכל לחלק.
יצא חמוד ממש

התחפושת של שנה שעברה ותוסיפי מוטיב מתאים (אפשר להדפיס משהו מהמחשב)

הבת שלי בת העשר התחפשה לאופטימית 

חצאית וורודה מקסי סאטן ששכנה תפרה חולצה לבנה איזה צעיף משי וורוד תיכשוט ורוד

שלט אלכסון כמו למלכות יופי שכתוב עליו '' ראית ורוד ראית נכון''

משקפיים וורודות גדולות מאד על הראש בומבסטיות שמוכרים היום בכל חנות בעיר בוורוד

שני צמות עם סרטים ורודים וכו'

יצא יפה קל להכנה ועם מסר חמוד

לבלונים יש נטייה להתפוצץ - לא כדאי שהם יהיו עיקר התחפושת

 

התחפשה לציירת ןהיה מדהים!!!

תודה לכולכם!!!

מגבת לידיים ולפנים - מגבת בגודל בינוני - והיא תלויה (בעיקרון) על משענת הכיסא במטבח או לפעמים מונחת בקצה השיש (יש בן משפחה שיש לו נטיה לקחת איתו את המגבת לחדר אז אני מבלבלת את האויב ).

 

אני מחליפה בתדירות גבוהה,  תלוי לפי כמה מהילדים נמצאים בבית (ישיבות/אולפנא/שירות לאומי) או אם יש אורחים לסעודות שבת או חג, ברגע שהיא ספוגה או מלוכלכת.

 

משתמשים בה בידיים נקיות. אחרי שטיפה בסבון.

 

לניגוב כלים פה ושם או נשיאת סירים חמים, יש לי מגבות קטנות שאני מחביאה בארון אחרת ישתלטו גם עליהן .

שנוטלים ידיים לא?). והיא תלויה ליד הכיור בדרך כלל (אם אף אחד לא הפיל אותה).

במטבח יש מגבות\מגבת שמשמשות לניגוב ידיים. ולפעמים לניגוב כלים כשצריך (למה לנגב כלים? הם מתייבשים במתקן ייבוש...).

למה צריך מגבת מיוחדת לנטילת ידיים?

כי יש לנו הרבה יותר כלים לשטוף ממה שמתקן הייבוש מכיל. הנגלה הבאה מגיעה הרבה לפני שהם התייבשו.

לגבי מגבת לנטילת ידיים - בשביל ההידור.

גם מין משטח בד כזה לייבוש כלים

גרים בקופסת גפרורים.

לא נראה לי שתצליחו לפתור לי את בעיית הכלים הלא נגמרים...

אם כי לא אכפת לי שתנסו

בכ"א אשמח לשמוע לגבי המגבת לנטילת ידיים, זו השאלה העיקרית שלי.

לחלופין בידית התנור

מיועדת רק לנטילת יידים ושטיפת ידיים כל השבוע. מחליפה כל יום יומיים

יש לנו פשוט מגבת רגילה

 הן נמצאות על השיש /על ידיות הארונות לפעמים או על כיסאות במטבח .

והמגבת מיועדת לניגוב ידיים , ליבוש כלים לפעמים ......

למרות שאפשר ליחד משהו יפה לשבת

הבעיה שתוך שניה היא נרטבת

אני בשבת מחליפה מינימום 3-4 מגבות ידים

 

בכל מקרה, באמת כדאי לא להעמיס ולדחות את הגמילה ממוצץ

אני רק אציין שמהגמילה של הטיטול ועד לגמילה של המוצץ עברו 7 חודשים 

אז למה להתעקש?
הוא לא ילך לבית ספר עם מוצץ...

זה הקטע שהוא לא מתעקש לא אגיד שלא אבל יש פעמים שהוא מבקש מוצץ אבל לא עושה סרטים וכזה בלילה הוא ישן בלי מוצץ השאלה היא אם יש קשר בין המוצץ לבין זה שהוא עושה לי כל פעם בתחתונים כמה שאנחנו יושבים ומסבירים לו יש פעמים שהוא כן עושה בשירותים ואנחנו דואגים לצ'פר אותו בכל מיני דברים כמו מדבקות או ממתק קטן ואציין גם שזה הילד הרביעי שלי ואף פעם לא היה לי בעיות עם השניים

יוכל להיות שהכל ביחד מלחיץ אותו . גם גמילה וגם מוצץ .

אולי אפשר לנסות לשאול אותו מה מציק לו ,למה הוא עושה כך .....

ילד עם צרכים מיוחדים זה לא מספיק .

* לפי השאלון זה יותר לילדים אוטיסטים או תסמונות (דאון ואחרות ) .

 

שמח  לעזור כמה שיכלתי , היה לי קצת קשה לענות על השאלון הזה .

כי ילדי לא בקטגוריות אלו .....

יש מכשיר שאפשר לקנות שמוריד
ואפשר עם סכין גילוח

אמרו לי גם שמרכך כביסה גורם לכאלה אבל אני לא בטוחה שזה נכון.. (למרות שיש לנו בגדים ספציפיים שהם בלי מרכך בכלל ובאמת יש בהם הרבה פחות, אבל עדיין יש. )

כדאי להפוך כל בגד לפני שמכבסים. ככה הוא משתפשף בחלק הפנימי שלא רואים.

לכבס בכביסה עדינה ובטמ' נמוכה כמה שאפשר. רק בגדים ממש מלוכלכים לכבס בתוכנית מלאה ובחום. 

לתלות ואם חיבים להשתמש במיבש- אז רק בחום נמוך.

 

 

נראה לי שזה ההמשך

האמת שלא יזיק לנו דיסק חדש של דודו פורים, כי מה שהיה לנו התקלקל... (אל דאגה, יש לנו גיבוי על המחשב).

ואני לא מרגישה הורה טוב שידעתי את זה, כי השיר הזה מתנגן לי בראש בזכות הפעמים הרבות שסילקתי את הילדים למחשב, כדי שאוכל להתקדם בשקט בהכנות לפורים...

"

מחדש..

 

קצת זמן לעצמך. יום-יום אם אפשר.

 

קצת זמן לעצמכם.

 

התבוננות מידי פעם, כשהילדים ישנים או כד', בטוב ובמתיקות שבהם, בערך של זה, בשמחה לטווח ארוך.

 

 

ועם זה - גם לחשוב איך להקל על העול היום-יומי. לחשוב, או לשמוע רעיונות מבעלי נסיון.

לפעמים השגרה מאוד עמוסה וקשה. באמת כמו שדן כתב, לנסות להתמלא..
זה טוב שאת יודעת לעצור ולשאול, מאמינה שזה כבר התחלה של עלייה.. בהצלחה!

גם אין לי כוח לעבוד , ולפעמים גם אין לי כוח לחיות. מה עושים? לא לוקחים את עצמכם ברצינות , וממשיכים איכשהו . פה ושם מנסים לשפר עמדות נגד היצר הרע . הרבה נופלים . לוקחים קצת ויטמינים , ויטמין סי . למחרת עוד פעם אוכלים ג'נק בכמויות -כמו שעשיתי הערב ....

פעם בשנה הולכים לאיזה מקום רחוק להתפלל . סוג של מילוי מצברים . לפעמים אין גם כוח לתפילה , אז הולכים למקום כמו הים . בקיצור מנסים דברים .

 

בהצלחה !

אפשר גם לפנות איזה ערב מדי פעם (תלוי בעומס העבודה החיים , ילדים,) ולצאת לבלואות ולהנות .

באולנג , סרט , קניון .... או סתם ערב נחמד בבית (משחקי קופסא חמודים , סתם על הספה יחד ....)

 

* למי שיש ילדים קטנים ואין /קשה למצוא ביביסיטר אז הפתרון הוא להישאר בבית.

ולשחק  רמי , מונופול , קלפי וכל משחק כייף אחר ..... ואפשר להוסיף גם איזיה חטיף או ממתק לאכל ביחד .

ברגעים קשים אלו
אני נשכבת ליד הילדים ומדמיינת עוד 20 שנה, הם כבר גדלו נישאו ועזבו את הבית.. אני לבדי נשארת והבית ריק ועצוב..
ואז אני "חוזרת למציאות" ונהיית מאושרת מעצם זה שיש לי חמודים כאלו בבית.
אגב, אני עובדת בבית אבות אז הרבה פעמים חוזרת מהעבודה מלאת תודה לאלוקים שאני בריאה ושלמה ויש לי משפחה נהדרת.. ולא במצב סיעודי

אבל זה לא נשמע מצב כל כך תקין מה שתיארת עכשיו. 

למעשה, זה נשמע מה שהרגשתי כשהייתי עם דיכאון מאובחן.

לכן ממליצה מאוד ללכת לדבר עם מישו, אפילו רופא משפחה או אחות נחמדה שיעזרו לחשוב האם ואיזו עזרה חיצונית כדאי לקבל...

 

בהצלחה ובשמחה!

הייתי בודקת יותר רציני. זה קשה אבל יש איזשהיא שמחה ברמה כלשהיא ביומיום

כמה פעמים זה פוגש אותך במשך היום? כל היום? רק בערב?

לנו גם היה ניסיון של עקרות וב"ה ביתנו מלא היום(למעלה מחמש) ואני באמת נזכרת בתקופה אז ומודה לה'

שפע כוחות ובריאות

 

שהיו מתים שיהיה להם ילד לחבק ושמחים בחלקכם.
 

להיות הורה זה דבר לא קל ולפעמים קשה...

 

אני פשוט אורזת ונוסעת לאמא שלי (אם היא מכונה לקבל אותנו) ומתפנקת שם... חוזרת בכוחות מחודשים...

ומסתבר שבימינו הילדים יכולים להיות בגיל עשרים ו, וההורים עדיין עלולים להרגיש ככה!

אני שומעת מחברות שמבוגרות ממני ונחרדת!

ואחרי שיודעים שזה ממש נורמלי ובסדר גמור וכולם מרגישים ככה לפעמים חוץ מאלה שהם גלגול של הרב אריה לוין, דואגים להתפנק! ואם אין כסף לבייביסיטר, או אי אפשר להשאיר את הילדים עם בייביסיטר אז מתפנקים באמבטיה, או במגנום (אהההה...מגנום....). ואם בן הזוג הוא סביר אפשר לבקש ממנו שייקח מדי פעם את הילדים לשעתיים כדי לצאת ולחזור בן אדם ולא מפלצת. 

אני עברתי יותר מדי שנים בהרגשה שאני שונאת להיות אמא. לצאת, לצאת ולצאת! ולדעת שהמציאות תמיד משתנה ויום אחד הם יתבגרו, או אולי מחר תרגישי כבר יותר טוב.

ואהבתי את הביטוי גלגול של רבי אריה...

תודה לכל המגיבים.
הרגשתי צורך לפרוק את התחושה הזאת איפשהו.
עוברים עלינו ימים קצת יותר מאתגרים.

תודה על התמיכה, ההזדהות והשיתוף.

צריך להזהר לא להגיע למצב כזה… ולכן כל פעם שמרגישים חנוקים לעשות משהו שבאמת אוהבים.
ואפילו לפני כן… כל ערב משהו נחמד אחרי שהם הולכים לישון.
אני לדוגמא יושבת לאכול משהוא טעים וקוראת עיתון או ספר זה מרגיע אותי.
כי החיים הם באמת מרתון שלא נגמר… גם אחרי הנופש חוזרים למציאות עם הילדים.
לנסות להתחבר אליהם בכיף שלהם ובמשחקים שלהם… לעשות איתם כיף!
בהצלחה!! !! רבה!! !!

ומודים לקב"ה שלכם יש. ושמחים בטורח. גם זו מתנת שמים. אלה שאין להם ילדים מוכנים להתחלף אתכם. תגידו תודה!

בזמן מעשה...וזה לא יעזור למי שאין לו ילדים להחליף כי אז יהיה לו קושי אחר...

לכל דבר יש פלוס ומינוס

ואני לא מתכוונת להוריד לא מהקושי הזה של הילדים ולא מהקושי שאין ילדים 

נסיון אחר ביותר...

(כי באמת באמצע הלילה כשאת מתה לישון  העיניים נעצמות הגוף חלש -והתינוקת בוכה ולא נרגעת זה נסיון מאוד קשה....

זה הצרכים שלי מול של השני והצרכים שלי בוערים..וגם רוצים לתת לילד ולהיות הורים טובים )

 

ושוב שום כוונה להוריד מהקושי של מי שמצפה

(גם אנחנו חיכינו וכל חודש התאכזבנו . עד שזה קרה ואז כבר לא האמנתי עד שלא ראיתי בעיניים)

ותראי שירד הרבה מהקושי. עניתי את זה פעם לזוג שחיכה ואחר כך התלונן על העומס. הצעתי להם לחזור למצב הקודם. הם ממש לא שמחו על הרעיון... ויש להם אחלה ילדים. שווה את המאמץ. ואפשר עוד להאריך. יותר טוב לשמוח בחלק הטוב של לטרוח בגידול ילדים בריאים... ולא רוצה להאריך...

כפויי טובה ...

 

ובמקום שזה יעזור, אז יותר קשה כי גם המצפון מנגן..

לחשוב רק הורסים...כמו שכתבתי.

זה הגיוני שקשה. זה לא שאת מזלזלת

תודה על הניסיון לעודד.
אבל זה לא ממש נכון (לפחות בשבילי) מה שאתה אומר.
כמו ש'רק אמונה' כתבה- זה קושי אחר.
יש קושי (שאני לא מזלזלת בו) בלצפות לילד.
ויש קושי בגידול הילד.
וזה קושי אחר.
ולא יעזור לחשוב על כמה רציתי את הילד וחיכיתי לו.
כי ברור לי שזה הילד שלי ואני רוצה אותו ולא מוכנה לוותר עליו.
אבל עכשיו קשה לי. מאוד.
והקושי הזה הוא אחר.
וצריך לדעת איך להתמודד עם כל אחד מהקשיים האלו...

רב האפרוחים החמודים שקונים בחנויות הם עודפי זכרים שנזרקו מהלולים. 

אפרוח חמוד גדל להיות תרנגול בלתי נסבל שעושה קוקוריקו בארבע לפנות בוקר. 

אם תשחטו אותם זה נהדר, אבל אם לא, נא לא לזרוק אותם לטבע כמו שעושים כל מיני...

אבל החתולים לא?
מה הבעיה לתת אותם לטורף מהטבע?

זה לא משחק שקונים וזורקים. ואין שום סיבה להביא עוד אוכל לחתולי רחוב - יש אותם יותר מדי, הם שמנים ומזהמים חול בגנים. ואגב יש מספיק זקנות שמאכילות אותם. 

תמיד אומרים שמכניסים חיה הביתה כדי ללמד ילד אחריות וחמלה. בפועל מלמדים משהו הפוך לגמרי. זה לא עליך - זה תמיד ככה.

אני יתנהג כלפיה בחמלה ואחריות
אדאג לה ואתאמץ שלא יגרם לה סבל
אבל אני לא מחוייב לה
מותר לי להוציא אותה מביתי כשהיא לא מועילה לי, זה לא בן אדם.

לתת אותה למאכל הטורפים זה לא יותר אכזרי מאשר לאכול אותם בעצמי

דרך העולם זה שיש טורפים וניטרפים. אבל הנטרפים גם יודעים להגן על עצמם ולישרוד חלקית.

אלו שגדלו בין בני אדם אין להם את היכולת האת. גם לדאוג לעצמם למזון לבד רוב הסיכוים שהם לא מסוגלים.

והחתולים לא צריכים את המזון הזה. זה לא שהם בטבע ואין להם אוכל אחר.

ככה שזה ממש סתם צער בעלי חיים. זה לזרוק אותם לגווע ברעב או להיות משחק לחתול.

אם זה באמת זכר או תרנגול גדול חתולים בכלל לא מתקרבים.. רק נמיות ושועלים וכלבים דבר שני.. מה אתם חושבים שהעולם הוגן? מה עושים בלול תרנגולות שמביאות ביצים אחרי כמה שנים? חיסול!! לא משתלם להחזיק אותם ולא רוצים לשחרר אותם בטבע שלא יחזירו את המחלות ללול כמו שפעת העופות וכו..
תיהיו תיבעונים מצדי.. זה החיים בסוף מתים יש כאלה מוקדם ויש כאלה מאוחר

 

גם אם הותרנו לאכול בעלי חיים, לא כדאי לאמץ סגנון התייחסות אדיש כזה, שלא תתקבע בנפש אכזריות חלילה.

מומלץ ללמוד את הסיפור על רבי, בבא-מציע פ"ה ע"א.

 

לסעוד אותו עד שימות בשיבה טובה?
שבכלל לא אקח אותו הביתה ואניח לו למןת בשיבה טובה?
שאתייסר במוות מגעיל (ומהיר) שאגרום לו בעצמי?

לא מוכרחים להתעקש על מוצא אכזרי בדווקא.

 

או לחילופין לגדל ולמסור לשחיטה.

 

רציתי להגיב לנקודת המוצא של הכותב שמעליי, לנימת הדברים.

כשמתחילים מרגישות ואכפתיות, מן הסתם הפתרונות שיימצאו יהיו עדיפים על אלה שמגיעים אליהם מתוך "ככה זה, אלה החיים" / "לך כי לכך נוצרת".

 

אני מודה שמעולם לא ראיתי בעצמי, אבל שמעתי שזה עניין של שניה וזהו.  אני כן האכלתי נחשים בעכברים ויכולה להעיד שיכול לקחת דקה או יותר עד שהעכבר מת, כך שלמות על ידי טורף כנראה לא כזה מלהיב. 

למה לא לזרוק? יש כמה סיבות. אחד זה שהמוות עלול להיות ארוך ומלווה בייסורים (החיה נפצעת ושוכבת יומיים עד שהיא מתה). סיבה נוספת היא שזה עלול לפגוע אקולוגית בסביבה. אתם יודעים כמה זמן עבר מהרגע שברחו 14 ארנבונים עד שכיסו את יבשת אוסטרליה? 50 שנה. הנזק האקולוגי בל יתואר. המיינות  (הציפורים השחורות חומות האלה עם הצהוב מסביב למקור) שהיום דוחקות את רגליהם של המון מינים מקומיים ברחו במקור מהספארי ברמת גן. 

אין לי בעיה עם זה שדואגים שחיה תחיה חיים טובים ואז משתמשים בה לאוכל - מוות מהיר ונקי יחסית. 

האמת, ואני מתביישת בזה, שאנחנו אוכלים המון עוף שגדל בתנאים לא תנאים, וביצים כנ"ל. יש לי חלום לעבור לביצי חופש ועוף אורגני, אבל זה חלום יקר למדי. 

2. אם חיה טורפת אותה זה עניין של שניות או דקות. 

3. אין חשש להתפשטות תרנגולים, 

ואם יתפשטו, למה לא?

4. מה הבעיה שמין חדש ידחוק את רגליו של מין ישן?

 

בקשר לשני המשפטים האחרונים, מסכים ומזדהה

 

זה  שהמין הישן עלול להכחד, וחבל שמשהו שהקב"ה ברא ייעלם לחלוטין מהעולם. אחרי שזה נעלם אין דרך חזרה. לא נוכל להחזיר לחיים את החיות שנכחדו. לעיתים שחרור חיות גורם הרס אקולוגי רציני ממש כגון ביעור יערות ומידבור. היה אי באוקיינוס השקט ששחררו לתוכו ארנבונים ועיזים. תוך כמה עשרות שנים הוא הפך מאי מיוער בג'ונגל טרופי לסלע עירום עם כמה דקלים מסכנים קרוב לחוף. (round island למי שמתעניין).

נכון ששחרור תרנגולת אחת לא תדחק את רגליהם של חיות אחרות, אבל המנטליות לא טובה, כי חופש אחד מביאים אפרוח חמוד וכשהוא הופך לתרנגול גדול ומכוער זורקים אותו, בחופש הבא זה ארנבון קטן וחמוד וכן על זה הדרך. 

ונראה לי שלקיחת אחריות כוללת לקיחת אחריות על מה קורה לבעל החיים כשכבר לא רוצים אותו. הרי אף אחד לא מכריח אותך לקחת חיה הביתה. אם כבר לקחת תיקח אחריות עד הסוף. אם לא בא לקחת אחריות אפשר לקנות כרטיס לגן החיות, או לשחק עם הכלב של השכן. 

לי היה בזמנו רעיון על הקמת מעין "ספריה" לחיות, שאפשר להלוות חיה לזמן מוגבל לאנשים שיודעים יפה מאוד שלא בא להם לטפל בארנב שמונה שנים. בינתיים זה ברמת הרעיון בלבד.  

אני לא חושב שאני צריך לסעוד אותו לעת זקנתו. 

אין בעיה לקחת אותו לשימושי.

להינות ממנו כשאפשר ולעזוב אותו כשזה לא נוח לי. 

זה לא יצור אנושי. 

 

למה לתת אותם טרף לחתולים ולכלבים
זה יותר אכזרי מאשר לאכול אותם בעצמך?

היא כתבה שבגלל שהחיה מבויתת היא לא מיומנת לברוח ולהתגונן כמו בטבע. ולהיות טרף זה אכזרי יותר מאותה הסיבה שנחירה (קריעה מהגב) יותר אכזרית משחיטה כשרה ומהירה - צורת המוות.

 

מסכים עם מי שאמר שברגע שקנית בע"ח הוא באחריותך (גם הלכתית אגב, למשל אסור לך לאכול לפני שהאכלת אותו, אתה חייב בנזקים שהוא עושה וכו') ולכן אתה צריך לדאוג שלא יצטער יותר ממה שמתחייב - ולהיות טרף זה לא דבר מחויב.

 

מעבר לצער בעלי חיים, לשחרר תרנגולות זה גם נזק סביבתי (אצלנו היו עד לא מזמן תרנגולים שמישהו שחרר והם הסריחו והציקו להרבה אנשים).

איזה ברירה אחרת יש?

החיה באחרותי כל עוד היא ברשותי, אבל הרי אני לא מחוייב לסעוד את החיה כשהיא לא מביאה לי תועלת, מותר לי לגרש אותה.

להרוג אותה בעצמי יגרום לי סבל (כי זה מגעיל) ואני לא מחוייב לסבול בשבילה, לא הלכתית ולא מוסרית,

אז איזה ברירה נשארה?

נכון שזה יגרום לו יותר סבל מאשר להישחט, אבל זה כבר לא אחריותי ולא ענייני (ונראה לי מעוות לרחם עליה בשל כך, הרי מליארדי חיות מתות ככה בכל העולם בכל יום).

ובקשר לנזק סביבתי, אז עלי לשחרר אותה רחוק מהיישוב ונפטרה הבעיה (תרתי משמע).

האם מותר לך להרוג חיה סתם כי בא לך בלי שחיטה? הרי בישבילה זה אותה התוצאה אם תאכל אותה או סתם תהרןג לכיף? אני מקווה שאתה חושב שהתשובה היא שלילית.

אז כאן אתה עושה בערך אותו הדבר. 

זה לא לשחרר חיה שהולכת לחיות עכשיו בטבע לפי חוקי הטבע.

וזה גם שונה מלתת אותה לאריה בגן חיות שנמצא באחריותך ואתה צריך להאכיל אותו.

במקרה שאתה מתאר זה ממש סתם.

לנקות אחריה, 

להאכיל אותה, 

לשמור שלא יהיה לה קר מידי או חם מידי

אתה באמת חושב שאני מחוייב לסעוד אותה עד שתמות מזיקנה?

הוא הציל אפרוח ממיתה אכזרית,

והעניק לו שנות חיים בבית חמים ותזונה מפנקת

 

למה את דורשת ממנו מה שאינך דורשת מהלולים שרוצחים אותם בעודם תינוקות?

שאסעד אותו עד שימות בשיבה טובה?
שאניח לו למות בלול?
אני שואל באמת

זה לא מצב נורמלי שמכניסים יצור חי הביתה לצורך שעשוע וכשנמאס אז זורקים אותו

את הרב שלנו שואלים הרבה בנושא וזה לא כזה פשוט

 

כי רוב האנשים לא יודעים באמת איך לגדל אותם. וצריך בשבילם תנאים מיוחדים.

מכירה כמה ילדים שנהיו צמחונים אחרי דיונים כאלה... לא לכולם זה טבעי.

אולי תחכימי אותי מה התנאים שהם צריכים

כדאי קודם ללמוד מה התנאים שבעל חי צריך כדי לחיות טוב.

כדאי לבדוק איך הוא נראה ומה הוא עושה כשהוא בוגר ולחשוב טוב אם אני רוצה לחיות עם זה בבית. 

כדאי לבדוק מה אורך החיים שלו (אורך החיים של אוגר, נגיד הוא שנה עד שנתיים - אידיאלי לאנשים שרוצים חיה חד פעמית כזאת...)

אם ממש רוצים חיה לזמן מוגבל אפשר לאסוף חלזונות, להחזיק אותם בקופסא עם קצת אדמה, ירקות ולחות ולשחרר בכיף בשניה שנמאס. גם כדרוריות (אורי כדורי) נורא כיפיים ואני אישית מאוד אוהבת שלשולי גשם....

הרגשתי נימה מעט משושעשעת בהתכתבויות האחרונות על כך שהאפרוחים מתו
נורא בעיניי לצער ככה בעלי חיים, אין זה ראוי לגדל אפרוח או כל בעל חי אחכ ללא ידע מקדים על התנאים הנחוצים הדרושים לו.
אלוקים מרחם על כל בריה ומצופה מאיתנו לדבוק במידותיו.

קצת מצער אותי שהפסדנו אותם, 

ומצער אותי שהם סבלו מקור ולא ידעתי

חשבתי שיש לי את הידע הנחוץ....

אני לא חושב שהיה מימד של התאכזרות בהתנהגות שלי כלפיהם. 

ו.. זה לא נראה לי קשור לפורום הזה.

פורום הריון ולידה נשמע יותר קשור

לא  יוצא  לי  ברכה  לגננת...  משלוח  מנות  ארוז  ומוכן  וההשראה  נעלמת

מה  כתבתן  לגגנות  המסורות,  אנא  שתפו  כי  התאידו  האותיות

נגיד  אם  בבוקר  לא  תהיה  ברכה, אבוא  לקחת  את  הילד בצוהריים  עם  המשלוח  ואתיר  המבוכה

ולא  סליחה  שכתבתי  בחרוזים,  זה  מפאת  הנסיונות  החוזרים והנשנים.

ל** היקרה
תודה רבה על ההשקעה והמאמצים למען ילדינו,
במסירות והמון אהבה,
מעריכים ומודים
משפחת ***

אפשר לעשות אשפת-חיצים.

 

כלומר, חגורה עם כיס תלוי עליה.

 

קשת - כנראה שהכי נוח ללכת עם זה, על הגב ומוחזק מהכתף אל המותן..

 

מן הסתם היו נושאים ביד, וכשלא משתמשים שמים כך. זה לא קריטי...

 

 

הילד מתחפש לדוד המלך. (חוץ מתהילים )מה מאפיין את הדמות?

כמובן משהו שניתן לביצוע...

אפשר זקן אדמוני,

 

מן הסתם "גלימה" של מלך...

 

אפשר כיתובית "דוד מלך ישראל חי וקיים" - או על הכתר, אם מכינים לבד, או על הגלימה. כתוב, או מודבק באותיות סוֹל וכד'.

 

אם הילד ידע מה כתוב, זה "ינפח" אותו" בדמיון..

 

 

ובן - כמובן חייב איזה נשק.. אפשר "חרב", או חץ וקשת, אם זה לאותו ילד.

מִּפַּעַם..

 

http://blog.hinuch-torany.com/2012/02/blog-post_27.html

 

ו-כן.זה אותו ילד.

כל שנה הוא מתחפש ללוחם אחר מהתנך.שנה שעברה הוא היה שמשון הגיבור.

העיקר שהתחפושת תכלול חרב ענקית

זה חתיכת בד\עור מחוברת לחבל. ושמים בפנים את האבן, מסובבים ומעיפים את האבן.

 

ואשפת חיצים זה כמו תיק צר וארוך ותלוי בד"כ עם רצועה על הכתף מאחורה. או באלכסון.