פורום הורות (עמוד 183)

לא יודעת מה השעות אבל יש להם שתי קומות של ג'ימוברי

ג'ימבורי שנראה לי פתוח בשעות פתיחה של הקניון כי הוא לא תחום או משו ולא משלמים עליו..

מנהלים אפשר למחוק ולתקן תודה!

אולי אפשר לסגור את זה טוב יותר?
גם אצלי הוא היה קם רטוב והעליתי מידה רק ללילות וזה עזר.

לא לכול היום ולהפחית שתייה בערב..

ה4+ היה נראה גדול ובכל זאת ניסיתי ונזל.
אין על כך דרך להפחית כרגע כי נרדם עם מטרנה.
יש אולי עוד חברות שכדאי לנסות?
תודה רבה

אבל זה מבאס לקנות חבילה שלמה בשביל לנסות.. תשאלי שכנים איזה חברה יש להם ואיזה מידה ופשוט תנסי.. שהבן שלי שותה הרבה לפני השינה גם לפעמים נוזל לו אבל לא כל כך..

אצלינו הבת היתה שותה המון בלילה, אז היינו צריכים להחליף לה חיתולים באמצע הלילה כדי שלא תתרטב. ואם לא החלפנו היא היתה רטובה כולה בבוקר.

לא התנסיתי בעצמי אבל חברנה סיפרה שזה מה שעזר עם הבן שלהם

כדי לנסות חברות אחרות גם .

וחוץ מזה , אתם לא מחליפים לו בלילה /לא מציק לו ?

לבן שלנו קצת מציק לפעמים והוא מילל כזה תוך שינה , אם אנחנו ערים אז אנחנו מחליפים לו באמצע הלילה.

בדרך כלל סביב עשר -11  כך ....

 

 

נ.ב אנחנו משתמשים בהגיס והוא מעולה .

לפי מה את מחליטה שגדול מידי?

אני רואה שהרוחב גם ככה ממש בדיוק.

הישבנון החמוד צריך להיכנס ברוחב של הריפוד..

וגם ממילא לא היתה לנו ברירה כי דלף.

ועכשיו גם עם מידה 6 דולף לפעמים אם היא יונקת המון בלילה.

 

יש כמה דברים שאת יכולה לנסות, קודם כל, לגבי המידה, כמה הוא שוקל? בטוח שה4+ גדול? אולי פשוט לא סגור היטב? את צריכה לבדוק שאת סוגרת היטב  את החיתול. האגיס הוא מאד אלסטי ואפשר לסגור אותו בצורה מהודקת ועדיין נוחה ונעימה.  עוד עיצה שאני קפלתי מאחות טיפת חלב, אפשר לקפל את קצה החיתול ממש טיפה פנימה, זה מונע בריחה של פיפי אצל בנים. בכל אופן מניסיון האגיס הוא חיתול נפלא שסופג מצוין ואין סיבה שהתינוק לא יקום יבש, כדאי לך לנסות מה שהצעתי לפי שאת מחליטה לעבור.  בהצלחה

האמת שאנחנו עם האגיס כל הזמן ואף פעם הוא לא קם רטוב... אולי תנסי להדק יותר את המותניות.

לבדוק שאת סוגרת אותו כמו שצריך (נשמע מצחיק, אבל לפעמים זאת הבעיה..)

תנסי גם להתקשר לשירות לקוחות של האגיס,

הם ממש מקסימים שם ויכולים לעזור לך להבין מאיפה הבעיה

ולשלוח לך ערכת התנסות לראות מה מתאים לך..

האגיס מעולים, לא ממליצה לעבור מהם

הם מצויינים, אחרי לילה שלם הילדה שלי קמה יבשה והחיתול עצמו מפוצץ בפיפי. תנסי... 

היא עלולה לבלוע את הטישו וזה לא משהו, ושקיות- אולי רק מפלסטיק חשק מאוד, שלא יקרע, ובהשגחה מלאה.

את יכולה לתת לה כוס חד פעמית, או כלים מכלים שונים ממגרת המטבח.

קטניות או חטיפים או כל שקית מרשרשת אחרת.העיקר שהיא חזקה ולא נחתכת בשיניים וסגורה.

כוס של שתיה חמה ‏,‏ ואביזרי מטבח-‏

היא אוהבת במיוחד מגבונים אם שכחתי חבילה במקום נגיש אליה יש סיכוי שאני יחזור ויראה חבילה ריקה וערמת מגבונים בצד השני. היא אוהבת לנקות בזה כל דבר אני יכולה למצוא אותה משפשפת ביסודיות את הריצפה ממש ילדה מרוקאית יצאה לנו . בזמן האחרון היא למדה שאני לא מרשה אז כל פעם שהיא רואה שאני באה היא דופקת על החבילת מגבונים כדי לסגור אותה...חחחח

תכונה טובה....

שקיות לא. טישו לא. מסוכן.

גם בלונים לא. מסוכן.

טישו - כן משחקים אבל לא בגיל חצי שנה

לוקחת אותו אלי למיטה ושומרת על האנרגיות שלי.

זה גם מאפשר לו להישאר מנומנם ולא להתעורר לגמרי.

 

בכל אופן, גם את מעדיפה שלא, תכבי את רוב האורות בבית, שישאר רק אור מעומעם.

היו מלא טעויות במשלוח .

 

בכל אופן, רציתי להוסיף שגם אם את לא מעוניינת לקחת אליך למיטה, תעטפי את שניכם בשמיכה חמה, על הספה, ותנמנמו. לא כדאי להתרגל להתעורר בשעות האלה.

לקחתי אלי למיטה והוא לא הסכים להישאר שם...
היו מלא פעמים בהתחלה שהוא כמעט נרדם שוב ואז התעורר,
עד שבסוף החלטתי לתת לו להסתובב...
ובקושי היה אור בבית. רק קצת מהשרותים.
אבל הוא היה ערני ושיחק במרץ.
בסוף הוא עשה קצת בטיטול.
החלפתי לו וניסיתי להרדים שוב.
עדיין היה לו קצת קשה אבל בסוף הוא נרדם. ב"ה.
הלילה הזה היה פשוט סיוט
לא מבינה מה עבר עליו...

ילד בן שנה ו5, לאחרונה מתעורר הרבה במהלך הלילה.

אצלנו הפתרון היה להביא אותו אלינו, והוא היה נרדם עד הבוקר.
כיוון שאני לקראת לידה, אני מנסה להפסיק את ההרגל הזה.
כשהוא מתעורר ובוכה אני הולכת אליו, מתעלמת מהבכי קורע לב הזה - מחבקת, שרה לו, וסופרת איתו את המדבקות של הציפורים על הקיר. לאט לאט הוא נרגע. (ואחרי חצי שעה שוב קם, כן? אבל מניחה שזה תהליך. בסוף הוא יבין שאני לא אקח אותו אלינו למיטה והוא צריך לישון עכשיו)

לחלק מהילדים מזון האם לא מספיק! וצריך להוסיך להם מזון כמו מטרנה וכדומה

מגיל שנה וקצת.. הבעיה היא שבשבוע האחרון היא התחילה להתעורר הרבה פעמים במהלך הלילה צורחת ובוכה ולא נרגעת. לפעמים המוצץ עוזר אבל היא לא תמיד מוכנה לקחת אותו (היא בלי בקבוק ב"ה).. היא ממש עצבנית וצועקת  דיייי כשאני מנסה לעזור לה לשכב או לכסות אותה... זה ממש מתסכל וגורם לי לעצבים כי אני קשה כל כך לקום באמצע הלילה....אתמול בלילה היא בכתה ככה כל חצי שעה למשך 3 שעות בערך...סיוט.. 

אשמח לשמוע מה יש לכן להגיד... 

בטן, אוזניים, שיניים..

דלקת אוזניים, תועלים, שיניים.

לנו היה ככה גם והבאנו לה אקמול כמה לילות ואז זה עבר.

אולי תנסי באמת אקמול.

התעוררות בבכי כל חצי שעה זה רק כאבים. 

ואני חושבת שהוא אכל מספיק בארוחת ערב.
אני לא רוצה שהוא יתרגל לקום לאכול באמצע הלילה.
וגם אין לי מה לתת לו בשעה הזאת...

לק"י

אני עם בן שנה וחודשיים שעוד לא ישן לילות שלמים......

לא חשבתי על זה.
לא יודעת אם יעזור אבל שווה לנסות.
כשהוא מתעורר אני נותנת לו מים בכוס אבל אולי המציצה של הבקבוק תעזור...
הוא ינק עד לפני כחודשיים.
אף פעם לא קיבל מטרנה.
והיו לו כבר לילות שלמים.
וגם אין לי בעיה שיתעורר לשתות אבל שיחזור לישון אח"כ......

בשום אופן... ואני לא אפתח לו שולחן באמצע הלילה...בעיה...

אולי רק להאכיל הרבה לפני כן, בארוחת ערב..אבל גם אז הוא לא מסכים לאכול הרבה..

אז לא תמיד זה עוזר להאכיל הרבה לפני השינה

מה שהחלטתי לעצמי זה שכשזה קורה מידי פעם אז פשוט לקבל את זה באווירה רגועה ולא לצפות שהוא יחזור לישון מיד, וככה ברגע שאני באה בגישה חיובית אז זה פחות קשה לי.

באמת בלילה היה שלב שנכנעתי.
הבנתי שאין מה לעשות. עכשיו הוא ער
אז הוצאתי לו קצת בובות לסלון עם אור קטן ושכבתי לידו על הספה.
כשמקבלים את המצב קל יותר להתמודד איתו...
השאלה אם יש אפשרות לא להגיע בכלל למצב הזה...

לדעתי תנסי בתור התחלה להשאיר אותו בחדרו, גם אם לא ירדם, לפחות שיהיה רגוע..

 

אפשר בהתחלה ללטף אותו במיטתו ולהסביר: לילה טוב, עכשיו הולכים לישון..

להגיד שמע ישראל

לשיר המלאך הגואל..

אם לא עוזר- לשבת לידו כמה דקות טובות, כשהוא במיטתו

אם לא עוזר- להרים אותו לכמה דקות, מבלי לצאת מהחדר, ולהחזיר למיטתו

 

להגיד לך שלא קרו מקרים בהם התייאשתי והבאתי אותם אליי? זה לא יהיה נכון

ולדעתי גם אפשר מידי פעם לאפשר את זה, רק לשים לב שלא יהפוך לדרך קבע..

 

 

 

אם את רוצה שזה לא יתקבע כהרגל אז אל תצאי איתו לבלות בסלון...
מרגע שמשכיבים תינוק-‏ הוא לא יוצא מהחדר החשוך ומאוירת שינה עד הבוקר.
ברגע שאת מוציאה אותו את יוצרת אצלו בלבול..וברגע שאת גם משחקת אותו והוא נהנה-את יוצרת התניה.

כן,זה קשה ומבאס.‏ אבל זה חשוב חשוב.
מנסיון עם לילות לבנים...

ממליצה לבדוק אם כשקם משהו מציק לו-רואים בשפת הגוף.
אולי שיניים?בטן?תולעים?‏
בדקתם ברזל? ‏

אם ברור לך שלא מעורב פה גורם פיזי אז תחשבי על הרגלי שינה-
מתי הולך לישון בלילה?‏
כמה יישן ביום?‏
הוא ער מאמצע הלילה-ואז מה קורה? ישן עד מאוחר בבוקר?
וכדאי לחשוב אולי צריך להוריד שעות שינה ביום..אולי להשכיב בערב יותר מוקדם או יותר מאוחר.
אולי לא לתת לישון עד מאוחר בבוקר.

באיזו דרך את מנסה לגרום לו לחזור לישון?‏
אולי שווה לנסות דרך חדשה?‏
גם לבת שלי בגיל הזה פתאם היו שינויים...לא רצתה להרדם בדרך הקבועה והיה ממש מתסכל..לא ידעתי איך להרדים אותה!לא הלך במיטה,לא בידיים בישיבה,לא בעיטוף.:עד שיצרנו הרגל חדש.וזה לקח זמן...
וגם היתה פתאם מתעוררת ב4‏ בצרחות....סתם.רגשי כזה.
גם זה לקח שבוע-שבועיים ועבר.

רגשית הוא בסדר?שמח?חיוני? עבר איזה שינוי לאחרונה?מעון?מטפלת?הריון?לידה?

תזכירי לעצמך שזאת תקופה וזה יעבור.

רק חשוב לא להתייאש ולהשאיר אוירת שינה בלילה גם אם זה קשה.‏ אין משחקים.בלי אור.רק בחדר.

אני מבינה שלהוציא לסלון לא רעיון טוב.
אבל,
יש לו עוד אח.
ואם הוא ישאר בחדר האח גם יתעורר מהבכי שלו...
אז זה קצת בעייתי. ואין כ"כ ברירה אחרת...
ומאז זה לא קרה שוב.
הוא עדיין מתעורר לפעמים בלילה אבל גם מצליח לחזור לישון. ב"ה.

אני חושבת שלפעמים הוא קם כי משהו מציק לו,
אבל לא תמיד אני מצליחה לזהות מה...
וגם אם הוא רעב אני מעדיפה שלא יאכל וילמד שצריך לאכול טוב בערב.
אני מנסה להחזיר אותו לישון בכל מיני דרכים.
והוא במעון אז אין לי כ"כ אפשרות לשלוט בשנת הצהריים ואני גם לא חושבת שמשם הבעיה.
רגשית הכל בסדר אני חושבת. לא היו שינויים לאחרונה.

כנראה שבאותו לילה משהו הציק לו.
בסוף הוא שיחרר יציאה וחזר לישון אז אולי כאבה לו הבטן.
וגם אני חושדת קצת בשיניים. נראה איך מתפתח.
מאז הוא גם הספיק לישון שוב כמה לילות שלמים וכמה לילות שהוא התעורר קצת וחזר לישון.
בע"ה יהיה בסדר.

שלי לא.

אז כל לילה הוא מגיע בסוף למיטה שלי וממשיכים לישון..

אבל השינה שלי לא רציפה בגלל זה ואני קמה עייפה בסופו של דבר.

אשמח גם לעצות מה לעשות

זו ממש טעות להוציא ילד מהמיטה שלו באמצע הלילה לסלון..

הוא במיטת תינוק ולא עצמאי, אין שום סיבה להוציא אותו כשהוא ערני ושמח...

סביר להניח שהפעם הראשונה קרתה בגלל תקלה (לא הרגיש טוב, ישן יותר מדי זמן ביום, רעש חזק/חלום) וההוצאה מהמיטה התחילה הרגל נחמד עבורו..

במידה וברצונך לסיים את היקיצות הללו מהר ממליצה להשאיר אותו במיטה, לשכב לידו בחדר (אם אין מיטה אז על שמיכה) ולהרגיע אותו מדי פעם, לחזור על המשפט "עכשיו לילה, בלילה ישנים" מדי פעם, ולנמנם לידו.. אם הוא כ"כ שמח, שימשיך להיות שמח במיטה עד שיירדם חזרה..

מאמינה שזה ישים קץ להרגל הנחמד שסיגל לעצמו.

זו ממש טעות להוציא ילד מהמיטה שלו באמצע הלילה לסלון..

הוא במיטת תינוק ולא עצמאי, אין שום סיבה להוציא אותו כשהוא ערני ושמח...

סביר להניח שהפעם הראשונה קרתה בגלל תקלה (לא הרגיש טוב, ישן יותר מדי זמן ביום, רעש חזק/חלום) וההוצאה מהמיטה התחילה הרגל נחמד עבורו..

במידה וברצונך לסיים את היקיצות הללו מהר ממליצה להשאיר אותו במיטה, לשכב לידו בחדר (אם אין מיטה אז על שמיכה) ולהרגיע אותו מדי פעם, לחזור על המשפט "עכשיו לילה, בלילה ישנים" מדי פעם, ולנמנם לידו.. אם הוא כ"כ שמח, שימשיך להיות שמח במיטה עד שיירדם חזרה..

מאמינה שזה ישים קץ להרגל הנחמד שסיגל לעצמו.

אם עדיין רלוונטי-
מהפלאפון יש לך בראש העמוד מצד שמאל שלושה קווים.
תלחצי וזה פותח לך תפריט.
שם אפשר ללחוץ התנתק.
אני לא ליד המחשב כרגע אז לא יכולה לראות,
אבל שם גם אמור להיות איפשהו למעלה אפשרות של התנתק ליד שם המשתמש שמחובר כרגע.
בהצלחה!

 

ואז נפתחת תיבה עם שמות החברים, קישור לכרטיס אישי והכי למטה "התנתק".

 

בפלאפון זה נשאר אותו דבר.

 

ושם יש את שם המשתמש שלך ןחץ קטן לידו. ץלחצי על החץ ויהיו לך שם אפשרויות שונות.

תיקים, או תנועות בלתי רציניות? מישהו מבין בזה?
הילד בן שמונה, כל תקופה משנה משהו, פעם מצמוצים בעיניים ופעם היכולים בגרון כל שנייה, שיעולים קטנים, ועכשיו הכי גרוע, גם השתעלויות קטנות עם היכולים וגם תנועות מסביב לפה לכל כוון,
זה בתדירות של כל שנייה בערך במיוחד תוך כדי דיבור.
זה משגע אותנו, סליחה שאני אומרת, אבל אני גם מתביישת ממנו ליד אנשים אחרים.
כמובן אני מאמינה שגם הוא סובל מזה, אני מנסה לא להעיר ולהתעלם כי לדבר על זה ולהעיר זה רק מגביר.
אבל אני חייבת פתרון, מרגישה שאי אפשר ככה לתקשר איתו וזה פוגע בקשר שלי אליו וגורם לי לא להקשיב לו ממש.
האם זה רגשי? או סתם תנועות לא רציניות? משלו או לא נשלט? לדבר איתו על זה או שלא?
רוצה לעזור לו ולנו.
אבל לא יודעת איך

זה יכול להיות רגשי - אבל כשזה רגשי זה בדרך כלל מתפרץ בתקופה שהילד במצוקה, ואח"כ חולף.

אם זה תמידי, זה בדרך כלל מעיד על איזושהי הפרעה - לא להיבהל - מסוג ADD או ADHD או אחרת בכיוון הזה.

 

יש לזה טיפול הומאופתי מצויין שמטפל לא רק בטיקים אלא גם באי השקט שעומד מאחוריהם.

שגם מאבחן וגם נותן את הטיפול המתאים?
זה ממש יעזור לי

רק יגביר את התופעה.

 

 

להרבות אהבה, רגיעה, לשוחח [כדאי גם לראות שאין משהו שמלחיץ/הלחץ אותו - כיתה, חברים.. אפשר מתוך שיחה נינוחה לגלגל ולברר].

 

אם זה ממשיך, אפשר להתייעץ עם נוירולוג ילדים.

 

גם עם פסיכיאטר ילדים, שמבין ענין.

לא חייב להיות קשור לשום תסמונת בהכרח!

לנו גם היה תקופה ועבר, כשהתייעצתי בבהלה עם הנוירולוג הוא לא התרגש בכלל

ואמר שזה  קורה לילדים רגישים ולבדוק שאין סטרס מסויים בגן.

 

להתעלם כי אין כ''כ מה לעשות. העיקר להיות בשמחה ונחת.

גם לבן שלי היה את זה בדיוק באותו גיל..

היה מתמצמץ כל הזמן וזיז את השפתיים..

עבר מאליו ב"ה עם הרבה רוגע בבית...

 

אפשר לברר בעדינות אם הוא מפחד/חרד ממשהו...אבל לא לעשות מזה ממש ענין..הרבה רוגע ושלווה..

בהצלחה !

לאחותי היה משהו דומה, עם כחכוחים, קראו לזה תיקים.

אבל לא היה לה לפני זה כלום (כתבת שזה היה לפני בצורה חלשה)

 

עכשיו אני נזכרת שזה היה בתקופת האינטיפאדה השנייה, כשמישהי מהסביבה הקרובה שלה עברה פיגוע קשה מאוד.

פסיכולוג אמר להם שזה מלחץ ובגלל שהיא דואגת לקרובים שלה.

כולנו השתעגענו, ורק כשהפסקנו להעיר לה על כך זה הפסיק להתגבר.

 

אגב,בסוף זה עבר לה, לגמרי.(ניסו פרסים, הכל. מה לא. לא נראה לי שזה מה שעזר אבל אולי זה שנגמרה האינטיפאדה)

 

שווה ללכת לאבחון ולטפל, נראה ונשמע שזה משהו חדש, הגיוני שזה בפן הרגשי.

אל תדברו איתו כרגע, תתייעצו קודם עם גורם מוסמך.

 

 

 

*פרחי באך יכולים לתמוך ברמה הרגשית.

 

בכל מקרה איש המקצוע הוא נוירולוג ילדים או פסיכאטר ילדים.
לגבי מי שכתבה על טיפול הומאופתי יש הרבה ילדים שזה לא עוזר להם.

מומלץ הסרט "בחזית הכיתה"
ביוטיוב עם תרגום

אני לא מאמינה.. יושבת ובוכה.. פתחתי את הסרט וגם הסתכלתי בויקפדיה על התסמונת וזה ממש מה שמתואר שם אחד לאחד, מלבד זה שאין לו הפרעת קשב וריכוז. הוא כן זז כל הזמן על המקום, לא נח רגע.
לא ידעתי שיש לזה שם.
תודה שהארת את עיני
מלאה נקיפות מצפון על זה שלפעמים כעסתי שיפסיק..
כבר מחר אקבע תור לנוירולוג ילדים

יש עוד דברים שבאים עם טיקים. וגם הסינדרום הזה.

 

אבל אכן כדאי לאבחן. טוב שבודקים כעת. לא צריך לעסוק ב"נקיפות מצפון" יותר מידי. חושבים שאם "יגידו" זה יעזור... העיקר שהובן שלא שייך.

 

על טייס בעל תסמונת טורט.

אני לא בקיאה בתחום, אבל נשמע שאפשר לנהל איתה חיים עליזים ומספקים...

טוב שכתבת פה והתייעצת. טוב שקבעת לנוירולוג. את עושה בחכמה.

 

אני לא לגמרי בטוחה אם מה שאני עומדת לכתוב עכשיו מתאים, אבל החלטתי להמר שכן ולכתוב.

אני חושבת שבנפרד מהטיפול בילד, גם את זקוקה לתמיכה.

אפשר גם להציג את זה אחרת: אני חושבת שכחלק מהטיפול בילד, הוא זקוק גם שאת תקבלי תמיכה.

אני קוראת מה כתבת פה. רואים כמה אבנים יושבות לך על הלב:

# ההפרעה הטורדנית שהילד שלך סובל ממנה משגעת אותך (זה הקטע עם הפרעות כאלה - הן אכן מפריעות. מאוד.)

# ההפרעה הזאת גם גורמת לך מבוכה ליד אחרים.

# המבוכה הזאת מפילה אותך לתחושת אשמה.

# את במלחמה תמידית עם הנטייה האנושית הטבעית שלך להעיר לילד, כי השכל שלך יודע שלא כדאי. אבל התוצאה היא שאת חווה חסימה, הפה שלך קשור. זה קשה ומתסכל.

# כשבכל זאת פה ושם את מגיעה לכעס (מה יותר מובן מזה? מי חוץ מהלל הזקן לא היה נשבר לפעמים?) - את מתייסרת וסובלת.

גם קושי בתקשורת עם הילד היקר שלך, גם תחושת מבוכה וקטנות מול אחרים, גם מלחמה פנימית קבועה ומתישה, גם תחושת אשמה איומה - זה המון לשאת על הכתפיים. המון.

זה לא חייב להיות ככה. יש דרכים לשחרר את הרגשות הקשים האלה, יש דרכים לצמוח מהם, להפנים גישה שתמקד אותך ביכולות ובאפשרויות שלכם במקום בבורות ובקשיים. אפשר לטפס החוצה מהבורות האלה...

 

בינתיים רק מניחה את זה לעיונך ולשיקולך. אם תרצי המלצות יותר ספציפיות, אפשר. ואם כל החפירה הזאת לא עושה לך טוב כרגע, דלגי, וקבלי את התנצלותי.

 

ניתחת היטב את כל ההתרגשות והעלת לי אותם למודעות. כבר מהשיקוף הזה הוקל לי.. תודה!

ואם את רוצה לזרז תור (אם נותנים לך תאריך רחוק),

 

אז בהנחה שיש לכם ביטוח משלים של הקופ"ח, אפשר כמה פעמים בשנה "התייעצות רופא מומחה", שזה ראש מחלקה וכד'. רוב הסכום מוחזר ע"י הקופ"ח.

 

 

ולגבי אם מלחיץ אותו משהו, הטיקים היו כל הזמן אבל לא בכזו תדירות ולא כמה דברים יחד.
אני תוהה אולי זה תגובה מאוחרת ללידה של הקטן שכבר לא קטן..
משתדלת להיות איתו רגועה ולתת לו תשומת לב.

על הומאופתיה.

הילד שלנו אובחן כסובל מטורט. טיפלנו בהומאופתיה.

א. צריך ללכת למישהו טוב. צריך לקבל את התרופה הנכונה והמינון הנכון - אחרת לא רואים שום שינוי.

ב. יש מקרים שבהם יהיה ניתן לנהל את התסמונת - להקל על התסמינים ולהביא לרגיעה, ויש מקרים שניתן להוציא לגמרי את הילד מהמקום הזה.  

דווקא אני חושבת שכן כדאי ואפילו חשוב לגבר עם הילד. גיל 8 זה כבר גיל גדול. בטח גם לו לא נעים, אולי החברים צוחקים עליו.. נראה לי כדאי להתייחס לצד הנפשי שלו ולשמוע ממנו איך הוא מרגיש ושתספרו לו אתם איך אתם מרגישים. הייתי משתפת אותו שמתחילים סדרה של ברורים ובדיקות שידע לקראת מה הוא הולך וירגיש בטחון מצדכם. בהצלחה רבה!!!

לא בהכרח ממש מודע לזה.

 

הוא לא רואה את עצמו מבחוץ.

 

לכן, דיבור על הענין עצמו עלול ממש להחריף אותו.

 

 

מה שכן, יש מקום סתם לדבר על מה קורה בכיתה, ואיך עם החברים וכו'. אם ירצה, יעלה גם נושא של יחס מלגלג וכד', ואז ניתן יהיה לדבר גם על זה.

ולהגיד לו: אתה יודע מה, אתה צודק. לא צריך טיטול. אתה גדול. תשתדל שלא "יברח", ואם צריך בלילה, לקרוא לנו. וגם אם יקרה, לא נורא..

 

תשתדלו לקחת כמה פעמים לפני השינה לשירותים.

לתת לשתות מספיק, זמן די-ניכר מוקדם יותר.

 

אפשר לנסות לשים מתחת לשמיכת הפוך, שמיכה דקה אטומה יותר, בלי להסביר למה.

אני כ"כ רוצה

אבל באמת אין לי כרגע כוחות פיסים לזה (תחילת הריון מאוד מתיש)

 

אני מאוד רוצה לתת לו אבל רק המחשבה על הקימות בלילה וההתארגנות הפיסית סביב זה מתישה אותי

(ודרך אגב גם בדברים אחרים פיסים בבית אני פחות מתפקדת- כנ"ל כביסה שוטפת, כלים וכו'.. הכל פה מצטבר בכמויות ב"ה)

 

ובעלי הוא גם לא כ"כ פתרון כי גם אם אני מעירה אותו מהבכי ואני לא קמה... אני לא מצליחה לחזור לישון והולכת לי יותר משעה שינה ככה

לגמרי..

 

וברור שגם לגבייך, הכלל הזה נכון.. הכי חשוב הנפש. הכלים בכיור בד"כ פחות נפגעים אם הם נשארים קצת...

 

 

בעיות מצויות.

 

אולי, תנסי לומר לו, ברור שאתה גדול ולא צריך. אבל לאמא כעת קשה מאד לקום בלילה, זה לא בשבילך, אלא כדי לעזור לאמא שלא תצטרך להחליף הכל בלילה.. אז אנחנו נלך לפני השינה כמה פעמים לשירותים, ואם תראה שאתה כבר לא צריך - נפסיק לשים את זה.

 

[השאלה גם, אם יש לו אופציה בלילה לגשת לבד לשירותים בלי לפחד. למשל, אור בדרך לשם, מחומם]

השירותים מואר וקרוב לחדר... הוא מסתדר לגמרי לבד

אבל לא בלילה- בלילה הוא מתעורר רק אחרי שהוא רטוב...וגם זה לא תמיד

 

ולגבי להסביר- אני מנסה- זה עדין פוגע בו מאוד כל לילה מחדש

וניסינו לומר לו שילך בלילה ואם נראה שהחיתול יבש הוא יקבל פרס ונפסיק לשים לו את הטיטול- אבל הוא באמת ישן עמוק...

 

 

 

תנסו הרבה פעמים שירותים לפני השינה.

 

[באופן רגיל, אם לא "מצבך", הדעה שלי היא לנסות כנ"ל לפני השינה, וממש לא לעשות מכך ענין. רק להזכיר מידי פעם לפני השינה להשתדל ללכת לשירותים אם צריכים, וגם להגיד שגם אם מפספסים - לא נורא, העיקר שמשתדלים..]

למקרה שהוא קם רטוב באמצע הלילה, כדי שלא יעיר אתכם ..
ואז צריך לטפל בזה רק בבוקר (יחד איתו)

לי יש שלוש מרטיבות...הקטנה בת שלוש וחצי.

עברתי הרבה בענין הזה. ועכשיו אני במקום של אדישות...  אולי אפשר לקרוא לזה רוגע.

מה אנחנו עושים:

א. לא מנסים בכלל להחזיר לטיטול

ב. יש ציפות פלסטיק לשמיכות פוך וגם ציפיות פלסטיק לכריות. (מיגון מכל הכיוונים..)

ג. הודעתי להן שאני לא מחליפה מצעים באמצע הלילה (גם ככה קמה להניק פעמיים שלוש בלילה). מי שקמה- תחליף לעצמה, אני משאירה מצעים ופיג'מות נקיות. אם הוא קטן מדי- אז אפשר לפחות ללמד אותו להוריד מצעים ולהניח במכונת כביסה. או להסביר לו שאפשר להמשיך לישון גם עם פיפי. אולי זה נשמע מוזר...אבל אם זה לא מפריע לו אז לא יקרה כלום, ויחסוך הרבה כביסה. לי יש שתיים שלא מתעוררות מפיפי ואני ממש לא מעירה אותן כדי להחליף.

ד. פעם מי שקמה יבשה קיבלה איזו הפתעה, מדבקות וכד'. אבל זה לא באמת עזר, אז היום הן פשוט מקבלות צל"ש ממני על כך שקמו יבשות. אבל אולי כן כדאי לך לנסות טבלת מדבקות או משהו דומה.

ה. כדאי לקחת פעמיים לשרותים- הכי חשוב זה שעה וחצי או שעתיים אחרי שהולך לישון, ועוד פעם לפני שאתם הולכים לישון.

ו. להשאיר מכונת כביסה ריקה לבוקר, ועל הבוקר להפעיל מכונה.

ז. פשוט להירגע עם זה. זה נורמלי לגמרי לגילו והוא צריך שישדרו לו שהוא כזה- נורמלי לגמרי. בלי שום לחץ, כי ממילא לחץ לא עוזר.

 

בהצלחה, רק רוגע!

 

 

לא לתת לשתות ממש סמוך לשינה

אצלנו למרטיב אנחנו מגבילים את השתיה לרבע כוס לפני השינה

{ הוא מזמן לא בן 3 }

וזה מועיל

 

הבעיה שלי לא שהוא מרטיב ברור לי שזה נורמלי לגילו

הבעיה שלי היא להתעורר בלילה (הוא קם בוכה אבל לא אוהב שמחליפים לו וגם לא אוהב להיות רטוב) והבעיה שלי להשתעסק עם ההחלפות.. כמו שכתבתי לדן

 

נראה לי שמה שאקח מדברייך זה את ההרגל להעיר אותי פעמיים לשירותים.. גן א V הוא לא אוהב ומתעורר בבכי אבל הוא כנראה יתרגל לזה...

 

שוב תודה!

שנראה כמו תחתונים ופועל כמו חיתול.

אולי אפשר להסביר שיש תחתונים של יום ותחתונים של לילה? 

ואני ממש ממש מבינה ומזדהה איתך....

ילד חכם.. מבין שזה טיטול לכל דבר

ולהבטיח שאחרי פסח כשיהיה חם הוא יישן בלי טיטול.  

ואני חושבת שבסופו של דבר אימא אמורה לקבוע מה ילד לובש.

כי אין לזה סוף. היה לי ילד בגיל שלוש שרצה ללבוש רק ירוק כי הוא חייל, ילדה שלא רצתה גרביים בחורף, ילד בן שנתיים שרצה מכנס של חורף בקיץ - זרמנו אתו שבוע ואז היה גירוי רציני אז אמרתי שדי עם זה, הוא בכה רבע שעה והשלים. והיה שילדים רצו בשבת דווקא נעליים מאירים שזה אסור. או ילדה בהירה לא רצתה כובע שמש בקיץ וגם קרם הגנה לא רצתה. ילד בן שמונה שלא רצה מעיל בחורף. 

 

והציעו לי עוד לפני שמתחיל הוויכוח עם טיטול או בלי פשוט להגיד לילד בתקיפות מסוימת:
היום אמא לא שמה טיטול ואתה קם לעשות בשירותים!!
ומבקשת מהילד לחזור על דבריה
היום אני לא שם טיטול וכו
והיא אמרה שזה ממש עזר והוא קם יבש..
כמובן שלפני שהם הלכו לישון הם הקימו אותו לשירותים.
תנסי את זה ותאמיני מכל הלב שהיא יקום יבש תשדרי לו שאת הכי מאמינה בו ואני מקווה שזה יעזור לך..

הוא לא מהמתעוררים

אבל אשתמש בעצה שלך...כי כעת אני משדרת לו שרק אם יפסיק אז אני אוריד לו אבל אולי באמת צריך לשדר לו אחרת

כשהם אמרו שהם גדולים ולא רוצים טיטול אמרתי תזכור שאתה בלי טיטול ואם אתה צריך להתפנות תקום ללכת לשרותים. בהתחלה הם התעוררו לפעמים בוכים מתוך שינה כי הם לא היו ערניים מספיק ללכת לבד והייתי לוקחת אותם מהר לשרותים.

וזה ממש עבד.

וכמובן להחליף רק בבוקר את הסדין והפיגמה, לא יקרה כלוןם

ככה לאחד האחים שלי עשו כי לא היתה ברירה עד שהוא הבשיל.. והיה קם מוריד את הטיטול וחוזר לישון..
וגם יש חיישנים שמתראים לפני שבורח..נראה לי יש אותם ביד שרה אבל אני לא יודעת אם זה בגיל כזה צעיר או בגיל יותר גדול. לאחד האחים שלי היה וזה חצי עזר.

אם כן, זה יכול להיות פתרון טוב, במקום לחכות לקיץ..

בינתיים - כמה שרק אפשר לתת לה את אמא, זה צורך אמיתי, וכשאי-אפשר - מה לעשות? היא תסתדר איכשהו. זה לא עניין של "לחנך", פשוט שלב בהתפתחות.

ואז מתגעגעים לזה

היא תלמד לאט לאט להסתדר,

אין לך מה לחשוש

היא עדיין קטנה, רק בת חמישה חודשים.. בוודאי שתרצה בקרבתה של אמא.

אם את צריכה להשאיר אותה מאיזשהי סיבה, בכל פעם תפחיתי בקצת את זמן השהות שלך.

אל חשש..

בהצלחה

הרגעתם!

כל פעם להיות עם הילדה מעט פחות.

הפותחת כתבה שהיא רוצה להשאיר אותה יותר עם אמה,

אז למשל- בפעם הראשונה מגיעים הרבה לפני הזמן שצריך להפרד, כדי להיות עם הקטנה

ובהמשך מפחיתים קצת

בנתיים אין לי חיים :-/

אנחנו יודעות שחבל התבור נחתך.  התינוקות לא מפנימים את זה בגיל צעיר.  הם עדיין מחוברים.  וטוב שכך.

הקב"ה ברא בריות שונות בעולמו.  יש חיות שמיד עם היוולדן, מסוגלות לאכול ולרוץ באופן עצמאי.  יש תינוקות שעדיין זקוקות להרבה מאוד "זמן אמא" עד שיהיו עצמאיים (קנגורו, למשל, גורי חתול וכלב).  כך הם התינוקות האנושיים.  תינוק שרק נולד לא יכול לדאוג לעצמו, חוץ מדבר אחד - לבכות כדי לומר שמצבו עגום והוא זקוק לעזרה.

 

העולם המודרני מעודד וכמעט כופה הפרדה בין האמא לבין התינוק - חדר נפרד (לפני לא מעט שנים, מי חלם על "חדר הורים" ו"חדר ילדים" (או חדר בנים וחדר בנות) ?), מטה נפרדת, מעון, מטפלת, חזרה לעבודה מחוץ לבית, בקבוקים ומוצצים וכו' וכו'.  לפני לא מעט זמן, כולם חיו ביחד, וזה היה הנורמה.  

יש אמהות ותינוקות שכן מתאפשר להם להיות ביחד.  תינוקות אלה זוכים לאמא זמינה וקשובה.  התינוק לא יודע שבגיל שלו התינוקות האחרים במעון ולומדים להסתדר עם זה שלא תמיד יש מי שעונה מיד לבכי שלו.  

 

ברור שלא קל לאמא.  האם ניסית מנשא קדמי או אחורי?  

לפעמים, אולי תצליחי לראות את הצורך שלה להיות בידיים שלך כאות הצטיינות - את האמא  \ האדם הכי מושלם ביקום.  רק את מבינה אותי ויודעת לעזור לי בדיוק כמו שאני צריכה.  נסי להסתכל על הצורך שלה בך כמחמאה הכי גדולה.  ואיכשהו גם לזכור שהתקופה הזו עוברת.  היא לא תקופה קלה, אבל היא עוברת, מנסיון אישי.  

 

לפעמים נראה שדווקא התינוקות הכי נצמדים, אם מאפשרים להם להיצמד כשהם קטנטנים, וממלאים את הצורך שלהם בזמן אמא, גדלים להיות הכי עצמאיים שיש!  

 

אשרייך שבתך רוצה אותך.  הזמן יעשה את שלו, והיא תגלה שיש עוד אנשים נהדרים בעולם שהיא יכולה לסמוך עליהם.  וכמו שאמרו כבר - חשוב לזכור ולהפנים שבגיל הזה אין פינוקים, יש רק צרכים.   היא לא "מתפנקת" בידיים שלך, יש לה צורך חשוב ודחוף להיות בידיים שלך.

 

בהצלחה!

אם כן נשמע לי מאד הגיוני שהיא תרצה רק אותך.
מסכימה לאכול מבקבוק?
הבת שלי היתה רק יונקת, היא סרבה להכניס כל דבר אחר לפה

והיא היתה נצמדת אלי יומם וליל. הייתי עושה הכל כשהיא עלי במנשא וישנה יחד איתי.
עד שהפסקתי להניק והיא ממש השתחררה ונפתחה.
(וזו בשום אופן לא המלצה להפסיק להניק!אני הפסקתי מתוך הכרח אבל היו לזה תוצאות חיוביות...)

על הגב. היא הכי מאושרת בעולם ואת עם שתי ידיים פנויות לעשות כרצונך.

מנשא לא ממש עוזר כי אני עוד סובלת מכאבי גב, מקווה לטפל בזה בהקדם. היא יונקת אבל מסכימה לאכול מבקבוק אם זה חלב אם חם ופטמה שהיא בסדר מבחינתה..

בכל מקרה תודה על החיזוקים בהחלט מעודד!

גם לי המצב אותו דבר..

אני לא יכולה לצאת מהבית-בעיקר בערבים היא יותר דבוקה אליי.. 

כמה שאנחנו מנסים שאני לא ירדים אותה אלא בעלי או אמא שלי היא לא מסכימה,ממש בוכה...ואני רק מגיעה היא נרגעת ומחייכת מאוזן לאוזן

האמת אנו מסתדרת..שמה במנשא והכל טוב.

אבל יש המלצות מה לעשות אם אני צריכה שישמרו עליו? הוא לא מפסיק לצרוח לחמותי!! וממש קשה לי להשאיר אותו אצלה..למרות שהיא מקסימה!
בפעם האחרונה לקחתי אותו איתנו לחתונה... כי פשוט חבל לי שהוא בוכה ומבאס לדעת שהוא לא מפסיק לבכות אצלה.ורק שאנו מחזיקה אותו הוא נרגע

יש המלצות? או שפשוט לשאוף שישאר איתי?

את צריכה לברר אם זה מתאים לגיל

 

ועצה נוספת - אם היא לוקחת מוצץ

אפשר לתת לה בזמן הגז וככה היא נושמת את החומר מהאף

אצלנו זה עזר

ואפילו לילד בן שנתיים וחצי עשה טיפול בצורה כזאת !!

בהצלחה רבה

 

יום שישי ואין לי זמן לכתוב לך את כל המילים החמות שהייתי רוצה. דעי שאת בכלל לא לבד, והתחושה הקשה מוכרת - ויש מה לעשות.

אני ממליצה על המנחה הזאת: https://basmatez.wordpress.com/%D7%99%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A5-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99/

 

 

 

סיפרת את כל מה שיושב לך על הלב, ובשורה התחתונה ביקשת המלצה למנחה. את מעדיפה להתמקד כרגע בהמלצות, או שהיית רוצה גם התייחסות שלנו המגיבים פה למה שאת מעלה, הצעות לדרכי פעולה?

מה שעדיף לך, רק תכווני אותי 

 

היא כתבה, "השאלה איך"...

 

אז כנראה שחוץ מהמלצות לייעוץ, גם רעיונות טובים שלך - לפחות לבינתיים - לא יזיקו...

 

אם יהיה רצון לעוד, אוסיף בע"ה.

 

אולי את קצת בדכאון?
סך הכל את בתקופה מאוד קשה ולחוצה בחיים
אולי תתאמצי לא לרסן את עצמך
אלא להוסיף גם אהבה חיבוקים ומיחים טובות בצד המילים הקשות,
מעט מן האהבה דוחה הרבה מהמריבה....

שצריך בכל תוקף להתאמץ לא להגיע למצב ש"מזלזלים, צוחקים, מחקים" ח"ו.. בוודאי שלא. בפרט שהם קטנים, ויכולת העמידה שלהם מול זה מוגבלת.

 

בוודאי שאין דבר כזה ש"תהיה להם אמא אחרת" - אמא יש רק אחת.. זו את. ובעלך האבא.

 

וגם, נכון שלפעמים קורה שיש לאנשים דחפים של "יציאות מהכלים". וזה לא כ"כ ענין של לקרוא בספרים איך צריך להיות - כי הם מבינים יפה מאד שלא כך צריך להיות.. זה יותר ענין של הדרכה איך להשתלט על עצמם ולנתב את כחותיהם; וגם - איך להתנהל מול הילדים בצורה שלא תביא למצב כ"כ לחוץ. לשנות זוית, באופן שהעיסוק עם הילדים יהיה נינוח יותר, מחוייך, לא לוקח ללב מידי כל שטות שלהם.

 

ולכן, המסקנה שלכם היא נכונה.

 

וזה הצד הגדול שבכם ופתח התקוה. שאתם מבינים שלא יתכן שזה יימשך כך - ויש לכם הענוה לבקש עצה והדרכה נכונה כדי לצאת מזה ולעלות על דרך אחרת. וממש טוב להזדרז בכך.

 

תשתדלו בינתיים מאד להתאפק, בהבנה שאכן אפשר לקבל הדרכה נכונה וממש לעלות על מסלול אחר - ובמקביל כמה שאפשר לשדר יחס נינוח, להוסיף טוב עם הילדים.

וגם, כדאי אולי שתאמרו לעצמכם: עד שנמצא מי שיעזור לנוף בינתיים עדיף "להחמיר" לכיוון של לא לפגוע ולא לכעוס, מאשר על כל מיני פרטים שאנו רוצים שהילדים יתנהגו לפיהם.

את לא היחידה.. שפתאום מגיעה לשלב בחיים שפתאום מתעוררת וחושבת.. לא הייתי כך..
פתאום הסבלנות לשמוע, והסבלנות להתעניין מתחיל גם לרדת.. לפי דעתי.. צריכה לקחת קצת חופש עם בעלך או לבד ולנסות להתנתק קצת.. אפסקה מהבית ילדים וכו.. ואולי גם לקחת איזה כדורים מרגיעים (כמובן מרופא)

אולי מה שאכתוב יעזור לך:

א. את חייבת למצוא זמן שאת מקדישה רק לעצמך- זה יכול להיות לישון, לקרוא, לטייל, לעשות קניות, ללכת לחוג שאת אוהבת, להיפגש עם חברה. משהו. ואל תשכחי שאת חודשיים אחרי לידה!! זה נתון משמעותי- את עייפה, את כל הזמן נדרשת לטפל בתינוק שלא יכול לחכות, ובכלל- אני מניחה שהבית עוד לא נכנס לשגרה אחרי הלידה. יכול להיות שהמצב שאת מתארת הוא חלק מההתאוששות של הבית כולו מהלידה. אחרי לידה לרוב יש מין תוהו ובוהו כזה, כל אחד צריך למצוא שוב את מקומו, ועד שזה קורה- זה קצת קשה לפעמים...

ב. אם את ובעלך שניכם ביחד בסירה הזו, וטוב שכך, אז כדאי שתקדישו זמן מיוחד לשיחות בירורים בנושא הזה. בירור לגבי: מה בדיוק מקשה עליכם, מתי יותר קשה, איזו התנהגות של איזה ילד הכי "מדליקה" אותכם ואיך הייתם רוצים להתייחס להתנהגות הזו.

בירור כזה יכול לעזור לכמה דברים:

קודם כל- לנטרל מצבים "נפיצים". אם יש משהו שמדליק אותך ולא אותו- אז אפשר להסכים מראש שברגע שאת מרגישה על סף פיצוץ- את מעבירה לו את השרביט והוא מטפל בזה ברוגע.

שנית- אם תתבוננו בהתנהגות הילדים מן הסתם תוכלו לזהות דפוסים חוזרים אצל כל אחד מהם. אם מראש תחליטו על התנהלות שמוסכמת על שניכם מול ילד שמתנהג בצורה X ' אז יהיה לכם קל יותר להגיב מהשכל ולא להאבד את העשתונות כשמצב X מגיע.

דבר שלישי- אם יש זמנים "מועדים" (כמו ארוחת ערב, מקלחות והשכבה)- אז אפשר לתכנן אחרת את הזמן הזה ולהיערך אליו מראש כך שיהיה פחות בלגן ויותר שליטה שלכם, וממילא יותר רוגע ופחות עצבים. אפשר גם לקבוע כללים לילדים בזמנים כאלה. (יךדים שיודעים מראש מה הולך להיות הם יותר רגועים בדר"כ)

ג.תשתדלו לתת לכל ילד זמן פרטי עם אחד מכם, כמה שאפשר באופן קבוע. זה מאוד חשוב, וגם מאוד מפחית מתחים.

ד. אם שניכם לא בענין של לקרוא ספרי חינוך- באמת אל תכריחו את עצמכם. אתם גם יכולים לגדול עם עצמכם מהסיפור הזה. אבל כן כדאי להתייעץ עם מישהו מנוסה ששניכם מעריכים.

 

בהצלחה רבה!

גם אני וגם בעלי לפעמים מאבדים סבלנות (ואנחנו רק עם שניים בינתיים..)

ויש לנו שיטה לא ממש מתוחכמת

כשאחד מאיתנו מרגיש שהוא עומד לאבד את זה הוא פשוט עוזב את החדר ויוצא להתאווררות

ואם אני מרגישה שבעלי עומד לאבד את זה אני אומרת לו "ממי קח 10 דקות חופש" וכנ"ל אם הוא מרגיש שאני עומדת לאבד את זה. 

ואם רק אחד מאיתנו בבית- כבר קרה לי שפשוט השארתי אותם בסלון ויצאתי החוצה (הייתי מעבר לדלת) ישבתי על המדרגות ונשמתי קצת. אז לקח לי עוד 3 דקות להגיע לעבודה..

הקטע המגניב זה שכשאת חוזרת גם לך יש יותר כוחות וגם הם פתאום הרבה יותר "נחמדים" (כאילו הם מבינים שהם התישו אותי ומקבלים עליהם להתנהג נחמד יותר)- ככה שיש מצב שה-3 דקות האלה החזירו את עצמן, כי הייתי מבלה אותן גם ככה בלהתווכח עם הילדים לשים נעליים או מעיל או שטות כלשהיא אחרת

 

לא השיטה הכי מתוחכמת, אבל אצלנו זה עובד יופי. 

אני מזכיר לעצמי שחז"ל אמרו שכל מי שכועס
בהכרח שיטעה,
בד"כ זה מספיק כדי לסתום את הפה
כי אני יודע שכל מה שאעשה תהיה טעות בהכרח.

בהחלט צריך ליווי של מנחה הורים במצב כזה. לא כדי ללמד אלא כדי לתמוך ולעזור ולמצוא את הרצון הפנימי שלך שרוצה חינוך ילדים בצורה אחרת...

ארבעה קטנטנים זה מאד מאתגר.

וזה מאד יכול להיות קשור ללידה ז או אחרת העצבנות והכעס...

אבל גם לעובדה שלא קל לגדל ילדים צפופים.

תתמקדו יחד במטרה שאתם רוצים יותר נחת בבית.

תמצאו מנחה הורים.

אם יש לך ילד בגן אפשר לבקש גם לפנות לשרות הפסיכולוגי החינוכי.

יש מקומות שמופעל בהם פרוייקט שנקרא" דלת פתוחה" שזה הדרכת הורים כמעט בחינם ע"י איש מקצוע.

 

שהגדולים היו קטנים. כמה חוסר סבלנות היה לי. כל דבר הייתי מתעצבנת היו יכולים להוציא אותי מהכלים לגמרי. גם אני חשבתי אז איזה אמא אני. מסכנים הילדים.
אבל כשהם גדלו עוד קצת ונולדו עוד ילדים. החלטתי שאני משתלטת על עצמי. עבדתי על זה כמה שנים להיות אמא סבלנית. לא להתייחס באותו רגע לכל דבר. יותר לחבק לנשק. וגם אל תשכחי שאת חודשיים אחרי לידה!!
זה כלום את עדין תשושה. לוקח זמן עד שאת והבית מתרגלים לעוד תינוק.
תפני לעצמך זמן. אולי תצאי לנופש קצר. חוג. את צריכה התאווררות.

אז את לא לבד. אני מאמינה שכמעט כל אמא עוברת את זה כשהילדים קטנים.

שלום לפוחת ולכל המגיבות (שאמרו שהן עברו דברים דומים .....)

 

אני ממש מזדהה אתך, גם אני מרגישה כך אם הילדים שלי .(אני רואה שאני לא לבד בעסק הזה ....).

צועקת עליהם שהם מעלי לי ת/'סעיף , לפעמים עושה דברים קצת בכח

ואז הבת אומרת אמא הכאבת לי , קבלתי מכה ממך .

בעלי לאר סובל שאני מתעצבנת כך , מנסה לעזור לי .... עזבי על תעני , לא להתיחס ל"שטוית " שלהם .

כשה ממש קשה לי בערב בהשכבה במיטות , זוזי ואני יחליף אותך ( כשהוא יכול לעזור )

אני רק אם שניים ומקבלת "חם " מדי פעם בסוף היום בארוחת ערב , מקלחות ....

לאחרונה זה סביר , כי למדתי תוך כדי איך להשתלת על המצב הזה .

 

עכשיו עוד חורף (עוד מעט מחליפים שעון ... אז אולי זה פחות רלוונטי).

והם במלה בבית , קר וגשום לא תמיד יוצאים לחברים /גינה ......

אז אני מתחילה ארוחת ערב מקדמת סביב חמש וחצי -עד שש ואז מקלחות .....

כאשר התחלתי ארוחת ערב בשש -שש ורבע כבר היה  בלאגן

הקטן כבר מחוק רוצה מקלחת הגדולה באמצע האוכל .... אחר כך (כשאני מסיימת אתו )

לגדולה אין כח סבלנות למקלחת - מלחמה על מקלחת , פיז'מה ...

למדתי שאני צריכה יותר לשם לבל לשעון ולעשות סדר , בזמן הזה .

קשה לי אין השעון אז בעלי עוזר לי בזה , הכנת ארוחת ערב , תכיני שהיה מוכן ....

שבשעה שש וברע -חצי כבר יהיו אחר האוכל ולא באמצע-התחלה ....

 

מקווה שעזרתי , מהניסיון שלי . ו

גם כמו שאמרו קודמי מנחה רק שלך, חוג יציאה עם /בלי הבעל , משהו לנפש שלך

זה עוזר מאוד.

 

 

 

נתנו לך הרבה עצות טובות פה.אז רציתי רק להוסיף נקודה חשובה תשמחי שאת ובעלך ביחד בעסק.לפעמים רק אחד מבני הזוג רוצה להשתנות. והרבה יותר קשה לבד! אז קחו את זה בתור מטרה בתור פרוייקט תעזרו אחד לשני ובעזה תצליחו ויהיה לכם בית מדהים רגוע וכיף! ותזכרי שזה רק תקופות חולפות יש תקופות שהרבה יותר קשה ותמיד מגיעה גם תקופה יותר קלה אחכ. במיוחד שאת אחרי לידה! המון המון הצלחה!! מעריכה!

קודם כל לבדוק שציפיות שלך מילדים מתפקוד הבית ראליות. 

לרשום לעצמך בצורה ברורה מה כן ומה לא. רשימה שתחייב גם אותך - קראתי בספר אחד עצה חכמה הזאת

כשילדים מתחילים להשתולל אז לעצור ישר מהתחלה. למה לא להבליג? כי אם לא מתערבים אז זה יכול לגדול למשהו גדול ובסוף יהיו צעקות.

ועוד משהו - אם ברירה בבית בין חוסר גבולות מוחלט לגמרי לבין תגובה קצת מוגזמת אז עדיף תגובה מהורים. כמובן שאני לא מתכוונת להורים מתעללים ומרביצים ומוציאים תסכול על הילדים ומאשימים אותם במצב רגשי לא טוב של ההורים או בכל דבר אחר. 

ולנסות להוריד עומס. 

ובקשר להנחית הורים - יש לי סיפור איך אני הלכתי כדי ללמוד קצת יותר. אז מנחה סיפרה שהיא גידלה ילדים בבית וכשהם קצת גדלו אז היא הלכה ללמוד הנחית הורים. אז יוצא שחלק ניכר ממה שהיא לימדה היא לעולם לא יישמה בעצמה.  בעצם יש היום כמה שיטות ידועות ובאופנה ומלמדים אותן. האם מנחים באמת מגדלים ככה ילדים? האם זה עובד אצלם? אף אחד לא יודע 

 

 

 

על ההבנה, התמיכה, הרעיונות

 

רק לקרוא זאת זה מחזק, מעודד ונותן תקווה.

 

רואה שוב שעבודה עצמית זה ה-דבר..! בעזרת ה' שיתן לנו כוחות.

 

 

 

בהתהוות, תודה על ההמלצה למנחת הורים.

המשחקים שייכים לכל הילדים. מההתחלה זה היה ככה.

אין דבר כזה להרשות או לא כי זה של כולם.

ואם הגדולה רוצה משחק שאצל הקטנות אז צריכה לחכות או לתת להם משחק אחר במקום ולא להשאיר אותם בלי כלום.

 

לשתף ב"שלה"- זה אם קיבלה איזה חטיף או משחק מאיזה יום הולדת בגן או משהו בסגנון- ואז היא יכולה לבחור אם לכבד או לשתף משלה.

מזל טוב! 

 

אל תשכחי שכאן זה לא רק לשתף ברכוש וצעצועים, זה התמודדות על המקום שלה בבית.

 

נראה לי שהעצה הטובה ביותר היא למצוא כל הזדמנות לעורר אצלה ריגשות חיבה ושייכות לתינוק החדש.

 

אני "מדבררת" את התינוק באוזני אחיו הגדולים: מספרת להם כמה הוא אוהב אותם, איך הוא כבר מכיר את הקול שלהם מהבטן.

מעירה אותם בבוקר עם התינוק ש"מנשק" אותם בלחי, מניחה אותו עליהם, נעזרת בהם לטיפול בתינוק כמה שאפשר וכו', והזמן עושה את שלו. הם הולכים ומתאהבים בתינוק, מרגישים רצון להעניק ולגונן.

כמובן שמדי פעם יש רגרסיות, אבל בגדול, בסופו של דבר הם שמחים להתחלק בחפצים שלהם.

 

עוד עוזר, לקנות בשבילם משהו "של גדולים" - מדבקות, צבעים, משחק הרכבה חדש שמתאים לגיל שלהם.

בסוף העניינים מתאזנים .

 

איזה יופי לשמוע שילדת! חסדי ה'!

מקווה שמרגישה טוב וזוכרת לנוח מספיק.

 

הייתי חייבת להגיב ולברך, אבל לנושא השאלה שלך אין לי כ"כ מה להגיב, חוץ משנשמע לי שהתמודדת מצוין עם מה שעלה עד עכשיו, ואם במצב הרגיש של השבועות הראשונים אחרי לידה את מצליחה להגיב כ"כ טוב, לא נשמע לי כ"כ מדאיג מה יהיה בהמשך... 

 

 

ב"ה אני מרגישה מצוין, ונחה טוב!

כי יש פעמים שצריך שלילד יהיו דברים שהם "שלו"

ויש פעמים שהוא צריך לשתף

ויש פעמים שהוא יצטרך לחכות לתורו, ולגלות סבלנות

 

בכ"א צריך לזכור שילד צריך להבין מה שלו על מנת שיוכל לתת לאחרים.

ולפעמים צריך לאפשר להם את ה"שלהם"

שיתוף- לא בכל מחיר, ולא תמיד.

גם זה לא בריא בעיניי.

אפשר להציע להם את זה כאופציה, ולתאר את הטוב שבכך

ואם יחליטו שלא לשתף- לא להכריע עבורם, אלא לתת להם להתמודד לבד

ולקבל גם את האופציה הזו של הסירוב, בלב שמח

בסופו של יום הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות בהקשרים הללו, הוא לא להתערב אלא רק להנחות במילים טובות,

הכוונה כללית וחום.

נראלי שזה לימוד יותר עבורנו...

 

 

 

 

 

 

 

 

אצלנו למשל , הסברתי דברים לגדולה עוד בהתחלה ,לפני שאח שלה נולד (חודש שמיני-תשעי ...).

שהעגלה שלה עוד מעט תעבור לתינוק/ת החדש, האוניברסיטה .....

טוב אצלי הפער גדול יותר, כמעט שלוש וחצי שנים בניהם .

 

וגם עכשיו שהם כמעט באותם משחקים .(הוא בן 3.5  והיא בת 7)

הוא רוצה דברים של/ או דברים שהיא משחק בהם , אז אני אומרת לו . תשאל ותבקש רשות .

לפעמים היא מוותרת לו .

לדבר ולהסביר שהמשחקים ביחד ושל כולם , ועושים תורנות על משחק מסוים . פעם את ופעם אח שלך ....

קצת אח שלך וקצת (הרבה )היא .... בשיתוף וביחד . זה לא תמיד הולך חלק , גם בגיל גדול יותר .....

 

לתת לגדולה את זכות הבחירה אזה משחק היא רוצה עכשיו / מי היה במשק ראשון /לכמה זמן ......

לשתף אותה בעזרה לך ולתינוק להביא מגוונים /טיטולים או לבחור לו נספר /משחק שהיה לו .

מצד היחס לקטן (ותודה לך, אבני חן, על כל הרעיונות איך לעזור בכך) - הגדולה מאוד מאוד אוהבת אותו, מדברת איתו, מדברת 'עבורו', מחפשת אותו בבוקר כשמתעוררת ומיד כשחוזרת מהגן, מבקשת שיהיה לידה בזמן הארוחה וכו'. היא גם לא מקנאת בו כשהוא יונק, למרות שהיא זוכרת טוב מאוד שגם היא ינקה עד לא מזמן (היא הפסיקה לינוק סביב ט"ו בשבט ועוד זוכרת ומדברת על זה). גם לא מפריע לה שהוא משתמש בעגלה שפעם היתה שלה (והיא יודעת שזה היה שלה). אבל המשחקים זה יותר מורכב.

מולדת- כתבת ש'המשחקים שייכים לכולם' ושמההתחלה זה היה ככה. אני לגמרי מסכימה איתך שכך צריך להיות, אבל זה מורכב כשעה עכשיו היתה רק ילדה אחת, ועוד לא היו 'כולם'. להגיד לה עכשיו- 'כל הדברים שפה כבר לא רק שלך אלא גם של אחיך הקטן' זה קצת קשה, כי זה בהחלט התמודדות על המקום שלה בבית (כמו שכתבה אנונימית).
אז מצד אחד אני רוצה להביא למצב שברור שהכל של כולם, ומצד שני נראה לי שעכשיו זה גדול עליה לקבל את זה. אז כרגע אני מחכה עם זה, אבל כן הייתי שמחה לשמוע מאחרים איך עשו את המעבר.

וגם- לעולם חסדו, כתבת שילד צריך גם דברים שיהיו שלו שהוא יחליט לשתף אחרים. גם עם זה אני מסכימה. בילדות שלי אני זוכרת שרוב המשחקים היו של כולם אבל דברים שילד קיבל כמתנת יום הולדת היו שייכים רק לו. מצד שני, הבת שלי קיבלה את כל המשחקים שלה במתנה ממישהו בשלב כלשהו בחיים, אז יותר מורכב להגדיר שדווקא משחקים מסוימים יהיו שלה.

ובהתהוות- אני בהחלט מסכימה שיכול להיות שנדע מעצמנו איך להגיב כשזה יהיה יותר רלוונטי בכל זאת, אשמח לשמוע אם יש תובנות נוספות שיכוונו אותנו.

אז יש משחקים פרטיים ויש של כולם.

בקשר למשחקים של תינוק כמו אוניברסיטה אז אפשר להסביר שהם כבר קטנים מדי בשבילה. כמו שהיא כבר לא לובשת בגדים של תינוק אלא מעבירים אותם הלאה אז גם משחקים לתינוק צריך להעביר הלאה.

ויכול להיות שעדיף לקנות בנוסף משחקים שיהיו של כולם ולא להפוך את המשחקים שלה לשל כולם

אני חושבת שברגע שילד לא מרגיש שלוקחים ממנו משהו ושיש לו מספיק אז הוא בעצמו ירצה לשתף מישהו אחר

וכשגם היא תרצה לשחק בזה, לשאול אותה - את רוצה שכל הצעצועים בבית יהיו בשותף, הוא יוכל לשחק גם במה שאת קיבלת ואת תוכלי לשחק גם במה שהוא קיבל?

בטח היא תגיד כן, וככה תקבעו.

המשחקים בהגדרה של אבא ואמא ואנו מאשרים לילדים לשחק בהם.

פרט לכך לכל ילד יש מגירה פרטית משלו ובתוכה הוא יכול לשים משחקים או כל דבר אחר שהוא מעוניין שלא יגעו בו.

הכלל הוא שאסור לפתוח מגירה  לאח אחר ואסור להסתכל במגירה של אח אחר.

ככה שאם ילד מגיע עם משהוא מהגן אני מזכירה לו שאם חשוב לו שלא יגעו בחפץ עליו לשים אותו במגירה שלו, אחרת אין אחריות שישאר בחזקתו.

 

פרט לכל אלו, אני חושבת שלגבייך הבת שלך בגיל ש"הכל שלה" וזה חולף....

למיטב ידיעתי יש חנויות פוטו שיכולות לפתח עותקים מתמונה קיימת..
ואולי פשוט לבקש מהצלם..?אני יודעת ששלנו שומר מלא שנים על כוננים חיצוניים את כל האירועים שהוא צילם.

צריך אלבום נפתח ודבק מיוחד לתמונות (גם על זה תשאלי בחנויות פוטו

אם את מעדיפה שיהיה לך גיבוי לתמונות אפשר היום לבקש מפוטו לסרוק לך את כל התמונות לדיסק לפני שאת מתחילה לחתוך אותם

שהתמונות מעוצבות ומודפסות על האלבום.

אולי לא קוראים לזה מעוצב.

שיסרקו לך לדיסק ואז את יכולה להכין באלבום לופה או לתת למישהו מקצועי

יתכן גם שאצל מישהו מקצועי הסריקה לדיסק נכללת במחיר

אני לא יודעת...שווה לברר

אולי בפוטו יצא יותר איכותי?

היום כל סורק ממוצע מביא תוצאות די טובות

והיה ברור להם שזה לא צנוע. לא בגלל שהם מתחבקים אלא בגלל שהם בלי בגדים. מה לא ברור? דברים כאלה אנחנו לא רואים... ופעם נראה לי ששאלו ואמרתי להם שזו סדרה שהיוצרים שלה לא יהודים, אז לא כל מה שיש אנחנו רואים וגם לא כל מה שרואים תמיד נכון (זה היה בהקשר יותר של הפרקים של "היה היה" שהבן ראה אצל סבא וסבתא...) ובכלל, הרבה מהדברים שם זה רק משל ולא ממש נכון, אז גם מצאתי על זה שנכון לדבר.

עכשיו אנחנו "מתנזרים" גם מהסדרות האלה.. יש את הסדרה של הספרים בסגנון הזה (סיירת המדע? ברח לי השם..) שלדעתי עדיף לקרוא מאשר לראות את החיים, אם הוא מתעניין ואת אוהבת את הסגנון..

תלוי בגיל הילד/ה  אם הוא גדול יחסית ואת חושבת שהוא מבין כבר אז אולי לא כדי להראות לו.

או אם הוא שאל ומתעניין בדברים שלא צנועים , על בנו לבינה .....

ואם הוא קטן יותר ולא ממש מזיז לו והוא לא מתעניין  בזה אז מה זה משנה .

כך אני חושבת ....

ומעולם לא שמתי לב לקטע הזה
ולא הבנתי שיש לו קשר להולדה

אם לא הייתי רואה את הפתיח הזה כבוגר
לא הייתי זוכר בכלל שהוא קיים,

אז כנראה אצל ילדים זה אחרת.

מצד שני גם אני חושב שצריך לשמור את העיניים שלהם בטהרה. למרות שזה לא פוגע בהם באופן ברור.

זה נכון?מפסיקים באמת וכשהם בוכים בלילה מה עושים?בת חצי שנה.

תודה

מדובר על תמ"ל, ומדובר על גיל הרבה יותר גדול. זה מה שאני יודעת. בגיל חצי שנה הילדים עדיין זקוקים לרוב להנקת לילה.

(כל ילדיי ינקו בלילות מעל גיל חצי שנה, ולעתים גם מטרנה, ורק הגדולה, בגיל שבע, נזקקה לסתימה קלה... זה קשור גם בתורשה, אבל גם מוכיח שהנקת לילה לא גורמת בהכרח לעששת).

חלב אם הוא מתוק ואם הוא נשאר על השיניים בלילה זה כמו כל דבר אחר..
להגיד לך שאני לא מניקה בלילה? ברור שאני כן..
הרופאה זו ימימה למי שמכירה, נקרית מומחית לרפואת שיניים לילדים במכבי ומאוחדת

ועל המיקום העמוק מאוד בפה של ההנקה (לעומת בקבוק), היא אמרה משהו?

ועל כך שהנקה לא יכולה "להישפך לפה" אלא החלב יוצא רק כשהתינוק עושה תנועות מציצה עמוקות, שבהן ממילא גם מערכת הרוק פעילה ושוטפת את הפה (כלומר כמו אכילה ביום שנשטפת ולא כמו אוכל שנשאר על השיניים לכל הלילה)?

והאם היא  סיפרה לך שיש רופאי שיניים גדולים וחשובים שאומרים אחרת ממנה?

הילד עוד צריך את זה
זה בכלל לא שאלה..

מעניין אם את הילדים שלה היא הפסיקה להניק בלילה בגיל כזה

אני מניקה בלילה עד גיל שנה++, עד שנגמלים מהנקה ולא היתה עששת מיוחדת בגיל צעיר וגם אם יש ילדים שיש להם מזה עששת, נראה לי שהנקה בלילה היא צורך בסיסי של תינוק, ובמיוחד בגיל כ"כ צעיר( חצי שנה),נראה לי לא אנושי לגמל בגיל כזה מהנקת לילה

אופה (סינר, כובע ומגש עוגות ועוגיות)

תיירת (בגדים קצת מצחיקים, כובע, משקפי שמש, מצלמה וכו')

מוכרת בלונים (פשוט לנפח כמויות של בלונים)

דמויות תנכ"יות

מדריכת טיולים

 

 

שמלה פרחונית , אפשר חולצה וחצאית -מלכת האביב .

 

עוד רעיונות : לקחת כל מיני דברים שלא קשורים -כובע של פירט , שמלה של מלכת אסתר וכולי - למה התחפשת? לאין קשר.

 

ואם ממש אין אביזרים , תמיד אפשר להתחפש לאישה נשואה בהריון . מטפחת על הראש , כרית בבטן , קצת איפור - סגולה לצחוק , וגם תחפושת נוחה יחסית.

נחתום בטבעת המלך-נחתום זה אופה, ולשים אותה כאילו בתוך טבעת
בכי תמרורים- לצייר על הפנים דמעות ולתלות עליה תמונות של תמרורים
בין השמשות- ליצור מקרטון שני חלונות שהיא תהיה ביניהם ולכתוב בכתר את הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות.
יכולים להיות עוד מלא רעיונות, אפשר לחפש בספר ניבים וביטויים או באינטרנט.
בהצלחה!

בגדים שחורים משקפי חנונים

אני הייתי באותה בעיה-
ברגע האחרון החלטנו יחד על שליח פיצה-
חולצה אדומה שעשיתי לה עליה עם טוש עבה לוגו עם השם שלה (פיצה רותי- שם בדוי ) חצאית שחורה וכובע מצחיה אדום.
הבאנו מהפיצריה השכונתית 2 מגשים ריקים של פיצה.
מהסופר- בקבוק קולה ופיצות פושטיות שהיא תוכל לחלק.
יצא חמוד ממש

התחפושת של שנה שעברה ותוסיפי מוטיב מתאים (אפשר להדפיס משהו מהמחשב)

הבת שלי בת העשר התחפשה לאופטימית 

חצאית וורודה מקסי סאטן ששכנה תפרה חולצה לבנה איזה צעיף משי וורוד תיכשוט ורוד

שלט אלכסון כמו למלכות יופי שכתוב עליו '' ראית ורוד ראית נכון''

משקפיים וורודות גדולות מאד על הראש בומבסטיות שמוכרים היום בכל חנות בעיר בוורוד

שני צמות עם סרטים ורודים וכו'

יצא יפה קל להכנה ועם מסר חמוד

לבלונים יש נטייה להתפוצץ - לא כדאי שהם יהיו עיקר התחפושת

 

התחפשה לציירת ןהיה מדהים!!!

תודה לכולכם!!!