שלום לכולם,
החורף עוד לא התחיל והבן שלי (בן שנתיים) כבר הספיק לחטוף כמה וירוסים בשבועות האחרונים.
אשמח לקבל הצעות לוויטמינים ותוספי מזון שאפשר להביא בגיל הזה לחזק את המערכת החיסונית לקראת החורף...
אציין שהוא סה"כ ילד בריא שאוכל בריא אבל גם שנה שעברה הוא היה חולה כמעט פעם בחודש ונשארתי איתו בבית (ב"ה לא מחלות קשות - בד"כ וירוס/חום/שלשולים וכו...)
כאמא שמאד חוששת מחיסונים ומנסה להימנע מהם , אני מערבבת לקטנה שלי(גם שנתיים) בתוך המעדן שהיא אוהבת ביוטיקיד של סופהרב שזה פרוביוטיקה באבקה וברוך השם זה עושה את העבודה והחורף עובר בשלום
זה מרגיל את הילדים לצרוך תרופות וממתקים על בסיס יומי. יש בדובוני ג'לי , שזה ממתק לכל דבר . מותר בין 1 ל2 ביום לפי הגיל. זה מאד מרוכז.
אני אפתח בזה שזכיתי וחמי וחמותי מקסימים ואין כמוהם.
אבל
ב"ה יש להם עד כה 3 נכדים- שניים מהם הם ילדיי ואחת הבת של אחות של בעלי.
אחותו של בעלי מאוד אוהבת "להציג את הבת שלה לראווה" (אין לי דרך יותר יפה לומר זאת)- תמונות שלה בכל מקום וזה..
אני לעומת זאת יותר בגישה של הילדים שלי וטוב לי איתם ומי שרוצה מוזמן לבוא לראות אותם ואין צורך לפרסם תמונות שלהם בכל מקום.
לפני יותר משנה האחות הביאה תמונה של הבת שלה, דיי גדולה וממוסגרת, אל חמי וחמותי. הם תלו אותה אחר כבוד בחדר האורחים ו.. תקעו עוד שני מסמרים בקיר- בשביל שתי תמונות, של שני הילדים שלי..
אני לא רוצה שהתמונות של הילדים שלי יהיו שם. זה מזעזע מבחינתי.
קשה לי אפילו לכתוב את זה אבל התמונה של הקטנה (המאוד חמודה) שצולמה בסטודיו וכו וכו ממוסגרת ככה בחדר קצת עושה לי הרגשה לא עלינו של תמונת הנצחה (ב"ה שיהיו לה חיים ארוכים טובים ומתוקים). אני לא רוצה את הילדים שלי שם.
אז שיתפתי בזה את בעלי, והוא החליט שאנחנו נוקטים בשיטת התעלמות אלגנטית מההורים שלו.
כבר יותר משנה הם מזכירים שעוד לא הבאנו להם תמונות של הילדים לחדר, וכבר יותר משנה אנחנו מתעלמים באלגנטיות.
אציין שיש להם מסך של תמונות מתחלפות בסלון ושם יש תמונות של הילדים וזה אחלה, לא יודעת למה- התמונה הזאת בחדר ממש עושה לי רע. אם זה היה תלוי בי הייתי מורידה גם אותה, ובטח שאני לא רוצה לשים שם את הילדים שלי..
עכשיו בעלי שאל את אמא שלו מה הם רוצים לחג, והיא הודיעה לו חגיגית ש"שום דבר, רק תמונות של הילדים לחדר.."
אני לא רוצה. לא רוצה. לא רוצה.
אני מגזימה? מה לעשות???
אלא שלהם תוך כדי משחק או משהו כזה, וגם תמונות קטנות יותר -
פחות יראה לך כתמונת הנצחה?
בכל אופן, מסכימה איתך מאוד בנושא הזה (אני גם לא אוהבת ששמים תמונות מהחתונות על הקיר - ואמא שלי עשתה את זה אצלם
אבל בקטן יחסית ב"ה).
מה אם פשוט תגידו להם את תחושותיכם בעניין? כמובן, בלי להדגיש את עניין התמונה של הנכדה השלישית...
שזה עושה לכם הרגשה לא טובה - תמונות גדולות שכל מי שבא רואה.
ושאם מתאים להם - אתם יכולים לתת תמונות קטנות, רגילות, במסגרת יפה, שישימו להם בחדר שלהם או כד'. או אולי ליד התמונות המתחלפות בסלון.
גם בגן צילמו את הילדה ככה , ובא לי להוריד את זה מהקיר . מה שאפשר לעשות , זה לספק צילום משפחתי אחד שובב כזה , לא בפוזה , או לחילופין צילום שעבדו עליו בפוטושופ והוא נראה כמו ציור? אפשר גם ציור של הילד במסגרת עם תמונת פספורט של האומן הצעיר ....
ולא , לדעתי את לא מגזימה .
לי זה דווקא כן נשמע כמו הגזמה
אבל זו הרגשתך.. אין לנו יותר מדי מה לעשות בעניין.
פשוט לא הבנתי מה נוראי כ"כ בתמונות על הקיר? אצל ההורים שלי יש מלא תמונות מסתובבות על הספריה ובמסגרות קטנות..זה ממש חמוד.
לא עושים מזה סרט. זה כולה תמונה וזה די נחמד לראות מדי פעם תמונות של האחיינים.
אפשר להביא תמונה קטנה במסגרת קטנה ולתלות על המסמר... =)
גם לא חייב בסטודיו כמובן.... (זה אפילו יותר הגזמה לדעתי..אבל נו מילא, כל אחד והסגנון שלו)
ואפשר תמונות של פורים.. ככה פחות מזהים ;) וזה גם ממש חמוד!!
)- אני מביאה תמונה של כל המשפחה יחד..התייעצות קטנה:
יש לי בן ובת בגילאי 3 וחצי ושנה וחצי, אנחנו לא מתכננים היריון בשנה הקרובה.
עד עכשיו שמרתי את כל הבגדים של הילדים שנהיו קטנים,
אבל נהיה כבר צפוף ומבולגן...
ביררתי ואין במשפחה הקרובה מישהו שמעוניין בבגדים.
מה אתם מציעים לעשות?
מה לשמור, מה לא?
תודה!
אמנם זה כיף שיש בגדים לשלוף לילד הבא, אבל יש כ"כ הרבה בגדי ילדים שפשוט מסתובבים להם בעולם, כך שגם אם תשמרי רק חלק- אלה שבמצב מצוין ויפים, כשבע"ה יהיה עוד ילד את תגלי שיהיו לך הרבה בגדים.
יכולה להעיד שלילדה הרביעית יש לי כמויות של בגדים ועוד לא פתחתי שקית קטנה ממה ששמרתי משלוש הגדולות. פשוט הגיעו אלי המון בגדים, יפים ואיכותיים.
לא קשור לפורום, אבל אולי מכם תבוא הישועה!
.אבד לי עגיל מכסף, והוא מאוד יקר לי מעבר לשווי הכספי שלו.
.נראה לי שהוא נפל לי בתא ההלבשה של החנות "מייל סטייל" בכנפי נשרים בירושלים.
.אני גרה במרחק של שעה נסיעה באוטובוס מירושלים.
אני לא מצליחה למצוא את מספר הטלפון של החנות הזו, זו חנות חדשה, ולא מופיעה בדפי זהב וב-144 (הקבלה נעלמה לי)
.אני גם יודעת שזו חנות שנמצאת ליד קידישיק וליד מקימי.
אם מישהו יכולו לעזור לי למצוא את מספר הטלפון של החנות, אודה לו מאוד!
מקובל בזרם הדתי והחרדי שדורשים לבוא ב12, הם אומרים זאת בריש גלי כשבאים לרשום למעון.
במגזר החילוני מסיימים ברבע לאחד ואצלנו ביקשו לבוא ב12 וחצי.
מה זה לחטט באנשי קשר של הבעל ? ? ?
את אמורה לבטוח בבעלך ולא לחפש אותו ולעשות לו מבחן.
תתמתנו... אם כי ברור, שבכללי, חשדנות בעלמא זה לא עסק טוב.
[אגב, דומני שרוב הנשים סקרניות דיין, כדי שאם הנייד של הבעל אצלן, הן כבר תסתכלנה להנאתן בסקרנות טבעית, ולא מ"חשד", ברשימת אנשי הקשר... בהנחה שלבעל לא איכפת מה"שותפות" הזו..]
אבל מה נעשה.. יש בעולם גם דברים שיכולה להיות בעיה עם ה"נורמה" עוד לפני כן (כנראה בגלל שלא כתבת שום "קדימון", אז מה שמשך את שימת הלב היה רק ה"יש מה לחשוד"?... כאילו סתם אשה רואה וישר "חושדת"..).
שיהיה לכם טוב, ולוואי שכל החשדות יתבדו.
שלא יכולתי לדעת אף פעם מה קורה עם בן הזוג .גילוי נאות : א. יש לי נטיה לחשדנות ב. יצא שבין הרבה אנשים שהיכרתי -בן הזוג הנ"ל היה , איך נגדיר את זה בעדינות...מעגל את האמת? כלומר , הוא אף פעם לא אמר דברים מדוייקים . יש נשים שיכולות לחיות עם זה בשלום , יש נשים שלא.
אני בסוף חתכתי -מתוך הכרות של מי שאני . לי אישית קשה מאד לחיות עם מישהו , שאת אף פעם לא יודעת מה הוא חושב ומרגיש , ועם מי הוא מתרועע.
אם את מרגישה סוג של מצוקה -הכי בריא זה לפתוח את זה מול בן הזוג. אם זה לא אפשרי -אז לבדוק את זה בכוחות עצמך . יש הפתעות נעימות בחיים - אולי יש לו איזה יועץ ? hdl אם אני לא טועה הוא סוג של כולסטרול.
מה שכן ,לכתוב את זה בפורום , זה לא כדאי , שמא בעלך מבאי הפורום .
בהצלחה ובשורות טובות.
משה
אלעדאם במקום לשאול אותו את רצה אלינו עם "ממצאים" מסוג זה יש מה לחשוד ביחס שלך כלפיו,
מוצדק או לא מוצדק.
אני מתפלל עבורי ועבור כל זוג נשוי שהאהבה והאמון יהיו כנים כ"כ שכלל לא יגיעו למצבים כאלה
ואם זה היה שיטתי ולא חד פעמי, אז את צריכה עזרה (וברור שגם הוא). לא פשוט לעבור דבר כזה.
שנת בריאות ושמחה,
שנת הצלחה,
נחת מהילדים
שנה שתצליחי להבין את ה' מסובב הכל לרגע המתאים...
לעבוד על קורדינציה:
לתת לה להכניס לתוך קופסת קרטון צורות: עיגול, משולש, מלבן (ממליצה להתמקד ב2 צורות)
היא תצטרך להתאים בין הצורה לבין הפתח שיצרת, שמתאים לצורה הספציפית.(יש משחק כזה גם קנוי)
עוד רעיון: בהשגחה כמובן: לקחת בקבוק כלשהו ולתת לה להכניס פנימה כל מיני דברים שונים: קשי שתיה, סתם עיגולים מנייר, כדורי משחק קטנים
- מגדל השחלות
- מגדל קוביות, לתת לה לבנות ולהרוס
- משחקי הרכבה מעץ עם חלקים גדולים
- צבעי ידיים
- לגעת ולחוש פלסטלינה
בסוף החופש, לפני כשלושה שבועות, שמתי את הבן בן ה-3 וחצי והבת בת הכמעט 7 בקיטנה שערכו 3 בנות בגיל 14.
הם היו שם 8 ימים, וביום השמיני רק הבן הלך כי הבת נסעה להורים שלי.
בעלי בא לקחת אותו מהקיטנה, וגילה שהוא נעלם. חילקו את הקבוצה לשתיים, והבנות שהיו אחראיות עליו שכחו אותו בגן שעשועים ואפילו לא שמו לב. כמובן שהוא נלחץ, רץ איתם לגן שעשועים, היה שם בלאגן, אישה אחת אמרה שמישהו לקח אותו הביתה. בקיצור בלאגן. בעלי נבהל והתקשר למשטרה.
אני בינתיים יצאתי לבדוק אם אכן הילד מגיע לכיוון הבית - ובחסדי שמיים הוא אכן הגיע בליווי סבא נחמד. הסיעתא דישמיא, שהיה לבן שלי מכתב הזמנה מהגן החדש, עם כל הפרטים שלו, כולל כתובת והם הלכו עד אלינו להביא אותו.
התקשרנו למשטרה, ואמרנו להם שמצאנו אותו וזהו, אבל הם התעקשו לבדוק שהכל בסדר.
הגיע שוטר אלינו לבית, רצה לראות שהילד בסדר, ולקח פרטים שלי, ורצה גם פרטים של הבנות. שאלתי אותו אם לתת לבנות בגיל 14 לשמור על ילד זו עבירה על החוק - הרי הרבה עושים את זה (מה גם שלפי החוק מותר להעסיק מגיל 14). הוא ממש התעקש שנביא לו את פרטים על הקיטנה, ולא רצינו, אבל בסוף הבאתי לו את השם הפרטי ואת מספר הטלפון של מי שעשתה וממש ביקשתי ואמרתי שאני לא רוצה לערב אותם בכלום, שהם בנות צעירות וגם מאוד נלחצו, וברוך ה' הכל נגמר בטוב. (האמת שאולי יכלנו להתעקש יותר, אבל גם רצינו שהם כן יגלו יותר אחריות, זה אכן היה חוסר אחריות מה שקרה שם, מצד שני זה יכול לקרות, חשבתי שמקסימום יתקשרו אליה באותו יום וקצת יפחידו אותה)
היום הם התקשרו אליה (אחרי 3 שבועות כמעט) ורצו פרטים. היא לא נתנה כלום. הם אמרו לה שהיא תוזמן לחקירה.
היא בקשה ממני להתקשר אליהם ולבקש שיעזבו אותה ואנחנו לא מגישים תלונה. אמרתי לה שבכל מקרה לא הגשנו ולא התכוונו להגיש. אחר כך היא התקשרה שוב, ואמרה לנו לא להתקשר, אבל אם יתקשרו אלי להגיד שאני לא מעוניינת להגיש תלונה.
מה אתם אומרים? איך זה יגמר, ומה לעשות אם מתקשרים אלי? האם אני יכולה גם להיות נתבעת על חוסר אחריות או על שליחה ל"קייטנה" של בנות בגיל 14? יש כל כך הרבה קייטנות כאלה, ברור שיש בזה סיכון מסויים, בלי ביטוח וכו' לכן גם ברור היה לי שאני לא מתכוונת להגיש תלונה. אבל אותו דבר יכול לקרות עם כל נערה ביביסיטר שמשלמים לה במזומן ובאופן לא מסודר.
מה נראה לכם הייתם עושים עכשיו? עם מי כדאי להתייעץ?
אני לא מומחית. אבל מה פתאום שיתבעו אתכם על ששלחתם לקייטנה שאירגנו נערות.
כמו שאמרת זה ממש כמו לשלוח לבייביסיטר.
אבל כדאי שיהיה לכם ליווי משפטי כלשהו. למשטרה היום יש נטיה להיטפל לכל מה ששולי ובמסגרת התארגנות פרטית.
חבל שמסרתם את השם שלה בלי להתייעץ קודם.
אין מישהו במשפחה או בקהילה שמתמצא בחוק במקרים כאלה, ויוכל לעזור?
בכל מקרה אני מקפיצה לך.
יהיה בסדר בעז"ה.
זה דבר גרוע, שהיום בגלל שקוראים "חדשות" מכל שטות שקורית, אנשים חושבים שבאמת יתייחסו אל כל הורה פחות או יותר בתור "נאשם בחוסר אחריות", וכנ"ל הנערה..
הכל שטויות. זה יפה מאד שהמשטרה רוצים לחקור שהכל בסדר. ילדים זה דבר יקר מאד.. ייש כח לבעלך שלא נטל סיכונים. יפה שמישהו טוב החזיר אותו הביתה. אתם הייתם בסדר גמור שמסרתם לילדות בגיל זה לשמור.
אלא מה? הילדות שכחו אותו בגן משחקים. זה אכן לא צחוק. אם כי דבר שיכול לקרות לצערנו. בסדר גמור שהמשטרה, שאליה הגיע הסיפור, מבקשת לברר. וזה שהתעקשו לראות שהילד בבית, הוא נוהל רגיל: אם מתלוננים ואומרים שחזר, אז רוצים לראות.
אם יִצרו קשר עם הבנות - הן תצטרכנה להסביר. יש להניח שתילחצנה קצת, ומהמשטרה יגידו להן שפעם הבאה תיזהרנה יותר.
אם ייצרו איתכם שוב קשר, תגידו שאתם מאד מודים על הרצון לעזור, וגם על הרצינות שהם לוקחים דבר כזה. ושעם זה, אתם סבורים שבהיות שהנערות אחראיות באופן כללי, כדאי הפעם להסתפק בלהסביר להן כמה חשוב לשים לב - שלא תישארנה בטראומה מהמקרה. סה"כ, נערות צעירות עם רצון טוב, ובכללי גם אחראיות.
תוציאו לגמרי מהראש את ההרגשה של "נאשמים"... מה הקשר? אתם אנשים מבוגרים, שנהגתם עם הילדים כמקובל, וב"ה שלא קרה אסון. וכעת אתם רוצים לעזור גם למי שעשתה את הטעות, בהנחה שאת השיעור שלה (שיעור חשוב מאד!), כבר למדה.
אני לא מוצאת כרגע קישור אבל זה מה שזכור לי, גם לגבי הוצאה מהגנים זאת ההנחיה.
עשיתם נכון כשפניתם למשטרה, כנראה הם צריכים לחקור כדי לסגור את התיק, הם לא יעשו כלום מעבר.
לאחותי קרה שהגננת של הצהרון לא שמה לב שהבת יצאה אחרי מישהי שבאה לקחת ילדים אחרים ועלתה איתה לאוטובוס שנסע הרחק משכונת מגוריה, המשטרה היתה מעורבת עד שמצאו את הילדה מבחינת המשטרה זה נגמר בלא כלום (ומדובר בבעלת תפקיד מבוגרת שהתרשלה)
וחיבוק - עברנו משהו דומה עם הבכורה שלנו (וגם הייתי בהיריון באותה תקופה), אז מזדהה איתך...
כתבת שהיא שמחה וחיונית - אז סימן שיש לה מספיק מאגרים לימים של חוסר תאבון. אין מה לדאוג.
אם הכמויות היו בעייתיות - היית רואה את זה עליה.
וכן המגיבה מעלי צודקת. לתת לה לאכול לבד בידיים אפילו שמתלכלך. לא בטוח שכך תאכל יותר (אולי כן), אבל בכל מקרה זה שלב התפתחותי חשוב מאוד, וזה גם עוזר לפתח מיומנות כך שאח"כ תצליח לאכול בכפית ומזלג, שזה מסובך יותר.
(כתבת שהיא רוצה לבד אבל עוד לא מסתדרת עם סכין ומזלג, לכן טעיתי). מעולה שאת נותנת לה לבד בידיים!
והכמויות - מה שכתבת זה מה שהנחתי. גידלתי כבר כמה פעוטות. אני יודעת שזה מה שהם אוכלים. זה לגמרי נורמלי, וכאמור - בימים חמים עוד פחות (כתבת שהפחיתה אוכל בחודש האחרון - תמ"ל זה הרי אוכל).
חוזרת שוב - בריאה? מתפקדת טוב? שמחה? אז אין מה לדאוג. אם הכמויות היו לא תקינות, כבר היית רואה את זה עליה.
אם בכ"ז את דואגת, אף פעם לא יזיק לעשות בדיקת דם לברזל.
גם כשהיה אצל מטפלת פרטית היה בוכה, אך לא כך. אנו רק מתקרבים לבניין, והוא כבר היסטרי.
אמנם הוא שם רק כמה ימים, ובכל זאת - מלחיץ...
איני חושבת שהוא חווה התעללות. ילדים אחרים רגועים הרבה יותר. בן גדול יותר היה במשפחתון הזה (מגיל שנתיים), ויש לו זיכרונות נעימים. מה עושים?
אמנם זו רק חצי שנה, אבל יש הבדל בין גיל שנה וחצי לגיל שנתיים. בגיל שנה וחצי הוא עדיין תינוק... ומן הסתם קשור יותר לאמא. בגיל שנתיים זה כבר ילדון, שרק מחפש את העצמאות שלו...
אכן, מסתבר שהשינוי מפחיד אותו. לצערי, איני יכולה לקחת חופש מהעבודה. אבל אוכל בהחלט להישאר אתו שעה בבוקר במשך שבוע-שבועיים (אם הגננת תרשה). מקווה שירגיע אותו קצת.
התחלנו בגמילה במהלך החופשה במעון . הלך ב"ה בסדר . כמובן לא לגמרי גמול , אבל התחיל את המעון במצב לא רע ומשתף פעולה.ואז ... במעון ביום הראשון (לקחתי אחרי 3 שעות) פספס פעמיים (לא נורא בכלל , גם המטפלת התנצלה שלא מספיק הזכירה לו , היה עמוס גם ככה) ומאז היום השני , והיו לו כבר ימים ארוכים (לצערי העבודה דוחקת..) מ- 7 עד כמעט 4 , והוא לא עשה בכלל פיפי כל היום התאפק . בימים שיכלתי לקחתי אותו לשירותים במעון ועשינו ביחד , גם כשהחזרתי . אבל במשך היום כל הזמן מתאפק , רק בבית עושה שוב בשירותים . ואפילו יום אחד קצת התנגד . מה עושים ? האם זה מסוכן? נורמלי ? (לא קרה לי עם אף ילד והוא ממש לא הראשון שלי) . יש לציין שהוא צעיר , שנתיים וחודשיים , אך עם רוב הילדים שלי התחלתי בגיל זה .
אני חושבת שזה עניין של הסתגלות , אבל חוששת שייגרם לו נזק (לכליות - כבר מישהי הפחידה אותי , ואפילו אמרה לי לחזור לטיטול - ואני ממש לא חושבת שזה נכון) . הבטיחו לו גם אתמול במעון גם הבטיחו לו הפתעה (פתית שוקולד ציפס ) גם זה לא עזר .
בבית מספיק לו "כל הכבוד".
הצילו ! אני ממש לחוצה מזה.
מלבד זה הכל הולך חלק במעון: שינה , אוכל , בכי קצר בבוקר ודי, זו כבר שנה שניה במעון, אבל לא עם אותה מטפלת.
אשמח להרגעה ועצות ..
אם הוא שותה מספיק, לדעתי אל תעשי מזה ענין.
קחי אותו בבוקר שם לשירותים, בלי לחץ. ושוב כשאת מגיעה לאסוף אותו.
וגם בבית תתייחסי לנושא של השירותים באופן ענייני. נשמע שבסך הכל הוא גמול. כרגע עדיף לא להתייחס לנושא של הגמילה.
תני לו עוד כמה ימים התאקלמות. אם הוא חוזר לפספס זה סימן טוב דווקא - סימן שהוא נינוח ומשוחרר, ואפשר לחזור אל הגמילה.
נקווה שיזרום בהמשך...
כיום, בת 1.9 שנה:
אוכלת ארוחת ערב, מקלחת + שיניים, הולכת לישון עם בקבוק מים, לעתים בליווי שירי ערש של קולי הערב
מה זה טקס שינה? איזה תפילה אני אמורה להכניס בגיל הזה? הילדה לא מדברת יותר ממילה פה מילה שם, אבל מבינה די הכל נראה לי (מביאה, אוספת, מכירה חיות וכו').
היא נוטלת ידיים לפני הסעודות בשבת, עונה אמן לקידוש ולעתים אני מברכת כשהיא אוכלת באמצע השבוע.
אה , ומשהו חמוד במיוחד אבל לא קשור - השבת היא גם התעקשה על כיסוי ראש לבן
תודה!
מבינה ברמות שאת לא מתארת .
כלומר , את דיי שרה לה והיא מקשיבה . אח"כ יום אחד את שומעת אותה שרה את זה לעצמה . ככה זה בערך עם הבת שלי . אמנם לא שרתי לה תפילות , אבל סתם שירים . ודרך אגב עכשיו היא בגיל שהיא לא רוצה שום שיר , רק סיפורים מפחידים על רוחות רפאים ...(תודות לטמבלוויזיה )
אומרת איתם המלאך הגואל, שמע ישראל, ואהבת ואדון עולם. ובסוף "לילה טוב ומבורך ____ יבורך/תבורך" הכל במנגינה. כמו שאני זוכרת כשהייתי ילדה. זה הטקס מגיל 0.
זה מרגיע אותם ומסביר לכולם שזהו, זמן לישון.
רק קריאת שמע "שמע ישראל...ה' אחד" והמלאך הגואל
אח"כ תוסיפי, אפילו בגיל 3-4 גם "ואהבת"
בהתחלה עדיף לא ארוך מדי, שלא תאבד את הסבלנות
אח"כ: "חלומות נעימים, שינה מתוקה ו-נ-שי-קה" לכל אחד מהבונבונים שלי
ואפרופו אנקדוטות חמודות - בת השנתיים שלי ששומעת יום יום קריאת שמע מגיל 0 (בזכות אחיה הגדול)
וכיום גם ממלמלת יחד איתי:
במעון למדו "שנהיה לראש ולא לזנב" היום היא באה הביתה ומראה לי ראש של דג ואומרת "וידגו לראש בכלב הארץ"..... (מתוך המלאך הגואל"...)
והמלאך הגואל לפני השינה
עם כל הילדים הקודמים חזרתי לעבוד אחרי 3 חודשים, אבל עם התינוקת שיש לי
היום אני בבית כבר כמעט שנה מאז שהיא נולדה כי כך גלגל ה' שאני בבית כבר 3 שנים.
קשה לי ממש. היא דבוקה אלי באופן שאני לא הכרתי, וגם מתקשה ללכת לישון, במהלך הבוקר
אני לא מצליחה לעשות כלום עד שהיא הולכת לישון.
בשעות אחה"צ אני ממילא מעבירה עם כל הילדים את הזמן והיא רוב הזמן בקירבתי ולפעמים משחקת עם האחים,
אבל כל פעם שאני חולפת לידה, היא תמיד מרימה ידיים ורוצה שאקח אותה.
כמובן שהיא גם יונקת די הרבה ואוכלת ארוחות מוצקות די קטנות.
האמת שאני חווה גידול שונה לחלוטין משאר ילדיי וזה קצת מתסכל. אני לא רוצה להתייחס אל הגידול שלה כאל דבר מעיק, אבל כך לפעמים אני מרגישה.
האם כך זה גם אצלכן? אם יש אתכם עוד פעוט בבית זה בטח שונה כי הוא יכול קצת להעסיק אותו.
האם בשעות הערות (כשהוא ער) של התינוק אתן כל הזמן איתו?
אמנם כבר לא איתה בבית.. אבל מאז ששמתי אותה אצל המטפלת היא צמודה אלי כל זמן שהיא לידי
אני מרגישה שהיא המשך הזרוע שלי כבר
מבינה מאוד את התסכול ואת הצורך למרווח נשימה.
בגלל הדביקיות שלה הגעתי לסוג של דיכאון אחרי לידה - לא מאובחן אבל אני בטוחה שיש לי משהו כזה..
אף ילד לא היה לי ככה. ויש לה עוד אחים שיעסיקו אותה ויעניינו אותה - אך רק אני מעניינת אותה
ווכשאני זזה לה משדה הראיה היא פורצת בבכי וזוחלת בכל הבית בוכה עד שהיא מוצאת אותי.. מתסכל!
אני גיליתי שאיך שהוא כשהיא אוכלת יותר מוצקים אז היא פחות נידבקת- היא פשוט רואה בי מקור אוכל (עדיין מניקה גם כן)
אין לי פתרונות קסם רק לציין שיש עוד כמוך...
לבת שלי בת שלוש חודשים יש טרוטןקוליס (הטית הראש לצד אחד יותר מהשני) ,
לוקחת אותה לפיזותרפיה ועושה תרגילים בבית בערך חודש,
רציתי לשול מנסיונכן על התהליך...תוך כמה זמן זה עובר בערך? יש מה לעשות חוץ מפיזותרפיה? הבת שלי ממש עקשנית וקשה להזיז אותה לצד השני 
הייתי צריכה לעבוד איתה, זה לוקח תקופה עד שזה מתיישר וזה תלוי בך האמת, עד כמה את מקפידה לעשות את התרגילים עם הילדה. סה"כ היה ממש בסדר גם אנחנו התחלנו בסביבות הגיל שלך ואני חושבת שעד גיל עשרה חודשים כבר היינו אחרי זה. יכול להיות שאפילו לפני, לא ממש זוכרת היום היא כבר גדולה. בכל מקרה, זה חשוב! לא להזניח את זה וכשאת רואה שיש לילדה מצב רוח טוב לעשות את התרגילים. זה חשוב וגם הכי יפה זה שרואים התקדמות
בהצלחה
כבר בבית החולים הפנו אותו לטיפול בפיזוטרפיה. ב"ה בגילאים האלה השינוי נעשה מהר ולא צריך בהכרח תרגילים מיוחדים כל הזמן.
היום כמעט בן שלוש וכבר שנה וחצי באה רק לבקורת כל חצי שנה, ב"ה הפיזוטרפיסטית מאוד מרוצה ואמרה שאם לא מחפשים את זה כמעט שאי אפשר בכלל לשים לב שהיה לו איי פעם. עד גיל שנה היינו כל חודש למעקב על ההתפתחות- ישיבה נכונה, זקיפות של הגב, שימוש דו צדדי בידיים וברגליים וכמובן הטיית הראש. אח"כ כל חודשיים-שלושה רק למעקב ההליכה והעמידה ואח"כ כל חצי שנה.
בגיל שנה וחצי-שנתיים שולחים לעשות בדיקת עניים לוודא שזה לא גרם לפזילה או קוצר ראייה.
מבחינתך, בגיל הזה חוץ מהתרגילים שנתנו בפיזוטרפיה תתרגלי גם להחזיק אותה תוך כדי מתיחה. למשל, תחזיקי אותה שוכבת בזרעותייך לכיוונך או עם הגב אלייך כשהראש תמיד יהיה בכיוון ותנוחה שמותחת את הצד הקצר- זה מאוד עוזר וגם פשוט...
כשהיא על הבטן תקראי לה ותענייני אותה לכיוון התקין כך שהיא תפנה את הראש ותמתח את הצד הקצר. (כמובן לדאוג לעניין גם בצד השני מדי פעם שלא תהיה העדפה לצד מסויים...)
במקלחת, תושיבי אותה על המתקן המיועד ותעסי לה את האזור, תמתחי אוזן וכתף בעדינות ומתיחות קלות עם האצבעות, המים והחום מקלים על המתיחה. כשהיא כבר תשב לבד זה יהיה יותר קל, היא תשחק במים ואת תמתחי ותעסי את האזור...
תשירי לה שירים ותדברי איתה תוך כדיי שהיא לא תשים לב.
מן הסתם בפיזוטרפיה כבר נתנו לך תרגילים ועצות...
בהצלחה רבה,
ותמיד תהיי במעקב גם אחרי שזה משתפר, הפיזוטרפיסטית אמרה לי שזה גם אוהב לחזור לאחר תקופה...
מנהגה של ביתי החסודה (בת 3) להשתחל לפנות בוקר למיטתינו,
שזה משפחתי וחם ואוהב אבל הבעיטות שלה תוך כדי שינה וכד' טורדות את שנתינו ואנו קמים קצת סמרטוטים..
יש עצות?
אני לא מסוגל לאסור על הילדה המתוקה שלי לא להגיע אלינו כשהיא זקוקה לזה..
לפעמים היא מגיעה באמצע הלילה אז אני מחזיר אותה למיטתה אבל בכל מקרה היא מקפידה לחזור שנית בסביבות 6
הבו עצה!!
אלעד העייף
ההצעה היחידה שיש לי לתת לך שאולי תעבוד:
לשים על הרצפה ליד המיטה שלכם שמיכה עבה או מזרון קטן,
וכשהיא מגיעה בלילה- להשכיב אותה שם.
יש ילדים שזה יספק אותם. גם שם הם ירגישו קרוב לאבא-אמא.
ואולי אפילו ירגישו נעים עם זה שיש להם מיטה קטנה בחדר השינה.
כל זה כמובן יוצא מנקודת הנחה שאתה לא מתנגד ברמת העיקרון שהיא מגיעה אליכם בלילה.
מבינה מאוד את העייפות והקושי.
אבל- ברגע שנולדים ילדים, לא ישנים כמו שצריך עד 120..
ב"ה..
ואני מסכימה עם דעתכם. לא חושבת שצריך למנוע את זה מהילדה. זו תקופה שתעבור.. לפעמים הם זקוקים לזה. וזה חשוב ומחבר
אין שום סיבה שהוא או הורים לא ישנו בלילה
שינה זה צורך בסיסי
ובטח לא עד 120
מאחלת לך שכל הילדים שלך ישנו היטב כל חייהם, בנחת ובשמחה.
אבל דעי שיש ילדים שזה עובד אצלם אחרת. שצריכים יותר הרגשת בטחון של הורים קרובים, שסובלים יותר מפחדים ומחלומות אלו ואחרים, ומה לא. שלא לדבר על ילדים שעוד מרטיבים.
בקיצור- יש הורים יותר טרוטי עיניים מאחרים, כנראה. (המממ....ואנחנו נמנים עליהם, מסתבר...)
ואם ילד מרטיב קבוע אז אפשר לשים לו חיטול
ועברתי את זה עם שני הגדולים כמו שכתבתי למעלה
ברגע שהחלטתי שזהו הם פשוט התחילו לישון במיטות שלהם לילה שלם
וגם לילד זה יותר טוב
ולא היו לא בכי ולא כלום
וילדים שלי מאוד עקשנים
ומי שיש לו כמה צמודים אז בכלל זה לא ישים לישון עם כולם במיטה או לשים 3 מזרונים בחדר
ואותו צריך לספק. יש ילדים רגישים יותר מאחרים, יש ילדים שמפחדים יותר מאחרים..
ואני גם מאמינה בכח וביכולת שלנו כהורים.
שאם נחליט, פשוט נבצע ונאמר: לכל אחד יש את המיטה שלו, והלילה את ישנה במיטה שלך.
זה לא משהו בלתי הפיך, ולפעמים נצרך עבור הילד
זה שזה דורש מההורים- יש משהו שלא דורש כשזה נוגע לילדים? 
כמו שאתה אומר לדוגמא - מחר את הולכת לגן ואז אותו דבר ליידע אותה ברוגע שממחר היא לא באה
גדולה שלי ישנה במיטה שלנו בגיל הזה במשך חצי שנה, הגענו למצב שזהו אז פשוט אמרתי לה שבערב היא חוזרת למיטה שלה והיא פשוט חזרה וזהו. בלי בכי בלי צעקות, כלום
אני לא הייתי מרשה לילדה לישון על סמיכה , רצפה עדיין קרה, יש ילדים שמגיעים מזה לבעיות פרקים או דלקות בדרכי השתן ואז בעיות כליות ובעיות פוריות. מי צריך את זה? ובשביל מה קנינו מיטה ומצעים?
בערך חצי שנה. מרבע לשלוש עד שלוש ורבע.
עבר ברוך ה'.
שמנו מזרון לפעמים, אבל לא תמיד, לא רציתי שזה יהיה הרגל קבוע.
יש דברים שעוברים עם הזמן, וכנראה זה אכן היה צורך שלו.
בשלב מסויים שאלתי אותו למה, והוא הסביר שהבת הגדולה דוחפת אותו לפעמים, ושמפחיד לו באמצע הלילה להרדם שוב. הקפדתי שיהיה אור מחוץ לחדר כדי שלא יהיה לו חושך מוחלט.
תנסה לברר איתה למה היא עוברת (בת שלוש כבר יכולה לחשוב על למה) ותסביר לה שזה מפריע.
אני לא אומרת שזה לא היה די סיוטי, במיוחד כשהיינו אסורים והוא נדחס איתי למיטה אחת.
עדיין הוא רוצה מדי פעם להרדם אצלנו במיטה (בתחילת הלילה). אני מאפשרת לו ומעבירה כשאני הולכת לישון.
מציעה את ההצעה הבאה , להגיד , שוב ושוב ושוב , בכל מני דרכים , שזה מפריע לך . "ילדתי היקרה , את יודעת שאני אוהב אותך . זה ממש מפריע לי (ומצער אותי?) כשאת ישנה על ידי כי אמא ואני צריכים לישון ביחד במיטה שלנו. לכל אחד יש את המיטה שלו . אז אם את צריכה -את יכולה לקרא לי ואבוא לשבת על ידך .." להגיד את המסר הזה בכל מני דרכים , גם אם בפועל לא מקיימים אותו באותו זמן. בסוף גם זה יגיע בבחינת , אחרי המילים נמשכים המעשים ". סתם ניסיתי .
בין לישון בחדר שלנו בעגלה לבין שאני אבוא אליו למיטה.
הסברתי לו שוב ושוב (בזמן ערות לא בזמן אמת בלילה) שאנחנו מאוד אוהבים אותו אבל זה מפריע לישון והצבתי בפניו את שתי האופציות.
מאז תדירות ההגעה אלינו ירדה פלאים. לאחרונה עם תחילת הגן החדש הוא חזר אלינו אבל זה בסדר מבחינתי כי אני יכולה להבדיל ככה בין צורך אמיתי לסתם הרגל.
דם טוב שאצליח להתחבר אליה ומקצועית עם ניסיון
אני מטפלת במשפחתון בבית, סיכמתי עם אמא אחת ( בנתיים זה מה שיש) שהמחיר הוא 12 לשעה (חמש וחצי שעות כל יום) ואמרתי לה את הסכום שזה יוצא, היא חתמה על החוזה וכו', פתאום אני מגלה שחישבתי לא נכון ופספסתי חצי שעה( כל יום עובדת 6 שעות!!!) כל יום!זה אומר שהיא משלמת שקל פחות לכל שעה ובחשבון הכללי אני מפסידה אלף מאתיים בערך לשנה...כאילו עובדת חודש חינם....!!
עכשיו אני בבעיה..
מצד אחד כתוב בחוזה את שני הסכומים- 12 לשעה והסכום החודשי המוטעה,מצד שני היא אולי שמה את הילד אצלי על בסיס הסכום החודשי שהיא יודעת( למרות שהיא ידעה גם על ה12 לשעה) ועכשיו היא הביאה אותו כבר והוא כבר התרגל וכו, ואולי מראש היא לא הייתה שמה אצלי אם היא הייתה יודעת שזה איזה 100 שח יותר לחודש..מה אני עושה??ממש חבל לי להפסיד כ"כ הרבה כסף, ומרגישה מבועסת, ומצד שני לא נעים לי...
פסידוניתאני לא מבקרת הרבה בפורום הזה, אבל בכל זאת אשמח אם תוכלו לעזור לי.
אצלנו בבית הילדים משחקים במחשב פעמיים בשבוע בלבד, כל אחד חצי שעה. לאחרונה יש חבר של אחד הילדים שקבוע בא אלינו ביום של מחשב, ומצפה לשחק גם הוא חצי שעה במחשב.
ב"ה יש לנו הרבה ילדים. זמן מחשב הוא בין ארוחת צהרים לארוחת ערב, כך שלא תמיד כולם מספיקים לשחק. אם מגיע חבר חד פעמי- הוא מקבל תור במחשב. אבל מפריע לי שהחבר מגיע באופן קבוע דווקא ביום של מחשב (אף פעם לא בימים אחרים!) ומצפה לשחק 'על חשבון' הילדים שלנו (זה 'על חשבונם', כי גם ככה אין להם הרבה זמן מחשב במהלך השבוע, ואם הוא ישחק- סיכוי גבוה יותר שמישהו מהילדים שלנו לא יספיק).
מצד שני, אני לא רוצה שהחבר ירגיש שהוא לא רצוי אצלנו.
יש עצה מה לעשות?
אצלנו אני נותנת לילדים לפעמים לראות סרטים במחשב. אמנם אלה סרטים של אנשים שומרי מצוות, ובכל זאת - כשבאים חברים, אני לא מרשה להם לצפות, כי לא כל ההורים מסכימים שילדיהם בכלל יתקרבו למחשב.
אם הילד הזה בא דווקא ביום המחשב אצלכם - יש סיכוי גדול שמסיבה כלשהי בבית הוא לא מקבל משחקי מחשב, וישש לברר זאת מול ההורים שלו.
אם הוא מגיע רק ביום של המחשב, אז זו לא חברות רצינית.
אל תתני לו תור משל עצמו. אם הוא רוצה, הוא יכול לשבת לצד הילד שלך בתורו (וגם כן - בלי להפריע ובלי להשפיע על ההעדפה של הילד שלך - ובכלל כדאי לשאול את הבן אם זה סידור שמוצא חן בעיניו).
תסבירי שהזמן קצר ואין מספיק זמן לתור בשבילו - זו הרי האמת לאמיתה.
תזמיני אותו לבוא לשחק בימים אחרים. אם הוא חבר באמת, הוא יבוא.
לחפש משחקים בשניים זה רעיון טוב.
'אין מחשב כשחברים באים' זה גם רעיון טוב, רק שגם אז זה על חשבון הילדים שלי, כי אצלנו המחשב הוא רק בימים מסויימים בשעות מסויימות. אם לא יהיה באותו זמן כי בא חבר- לא יהיה בכלל. אבל אולי נהפוך את זה ל'אין חברים בזמן מחשב'.
לגבי לדבר עם ההורים- אני מתלבטת.
מצד אחד אני יודעת שזה לא טוב שהילדים עושים אצל חברים מה שההורים לא מרשים בבית.
אני לא אוהבת שהילדים שלי רואים סרטים או משחקים במחשב אצל חברים (בבית זה מעט זמן ורק תכנים מסויימים). אבל הם תמיד מספרים לי מה הם עושים אצל חברים ואנחנו חושבים ביחד איך להימנע מזה אצל חברים (סה"כ זה לא אשמתם שזה מה שהחברים עושים כשהם באים...) וב"ה גם מצליחים.
כלומר, נראה לי שהאמא צריכה להיות עם יד על הדופק ולא אני בשבילה.
בנוסף, אני יודעת שמה שיש במחשב שלנו זה הכי קרוב למה שהאמא היתה רוצה שהילד שלה ייחשף. הרבה יותר עדיף על פני מה שיש בבתים של חברים אחרים.
'אין חברים בזמן מחשב' הוא הטוב ביותר,
ולא רק בגלל עניין זמן המחשב,
אלא ככלל - טובת ההנאה של החברים לא על חשבון הילדים שלי.
(וכן לגבי טובת הוריהם, אלא במקרים שהם מבקשים לצורך)
