פורום הורות (עמוד 220)

היה מדובר בנער שכמעט ולא גבה והיה במשקל נמוך.

עשו לא בדיקה של גילוי הגיל לפי העצם והגיל שיצא היה קטן ממה שהוא באמת.

הדבר הראה שהוא עוד יגבה ויעלה במשקל, וזה אכן מה שקרה.

(במקביל הוא היה במעקב ואכל מלא שמנת וכאלה.)

ואולי חסר לו הורמון גדילה.

יש אצלכם במשפחה נמוכים?

נשמע שלא בדקתם מספיק.

ולא ככ בעצמנו אולי זה גם סוג של בריחה?

אני מניחה שההדרכה שיש לי זה מין סוג של אימון אישי

באמת איך בונים את המנהיגות הזו?אני מתקשה לראות בעצמי"מנהיגה" מנהיגה לאן ושל מה?

ודעתי באמת עניה, יהיה זה נפלא אם תמשיכו להשכיב אותו כפי רצונו, כשהוא איתך או עם בעלך, רגוע, שקט ומאושר. לא כדאי להשניא עליו את השינה.

קודם כל תודה על ההתייחסות!

 

הסידור הזה לא נח לי כי זה מעל חצי שעה פשוט לא לעשות כלום (לפעמים גם שעה), ואני משתגעת שבזמן הזה יכולתי לארגן את הבית או לעשות מלא דברים אחרים.

 

לצמצם זמן שהות זה תלוי בילד.. מתי נרדם. כל עוד הוא ער, אפילו חצי ישן, הוא לא נותן שנקום מהמיטה. פשוט בוכה.

ואפשר גם לתת לו בובה רכה לישון איתה. לשכב איתו קצת ולהגיד משהו בסגנון אני הולכת להכין ארוחת ערב לאבא ואז אני חוזרת לשכב איתך. 

יש כאלה שצריכות להיות ליד הקטנים כדי שירדמו

ויש כאלו שצריכות לשמור מרחוק שלא יצאו כל כמה דקות מהחדר כדי להתחמק משנת הלילה..

ויש שהילדים בכלל לא מצליחים להרדם בשעות סבירות.

 

השעות האלה הן שעות קשות כמעט בכל בית.

 

לענ"ד, את יכולה לשהות לצידו ולומר יחד איתו המלאך הגואל ושמע ישראל..

ולאט לאט, מבלי שישים לב לצמצם את השהות (כל פעם להפחית דקה- שתיים. הוא לא אמור להבחין בהבדל)

 

תני לו תחושה נעימה.

לא תחושה של מעמסה מצידך..

 

לדעתי לאט לאט זה יעבוד.

 

בהצלחה!

 

לשים במיטה שלו

בינתיים את יכולה לנוח או לקרוא

שינה זה צורך בסיסי שלו ולא שייך לדעתי בגיל הזה במיטה של הורים

לקחתי מהתשובות נקודות גישה שונות שמקווה שיעזרו לי בע"ה.

 

הגעתי למסקנה שכנראה הבעיה אצלי שחשבתי שזה יפתר בלילה אחד..

נעבוד על זה לאט בשלבים בע"ה

גם כל עניין השינה הפך אצלו ואצלי לעניין שלילי, מלחיץ, ארוך.. ננסה לתקן

 

תודה!

ובדיוק אתמול קראתי באוצרות פנימיים של אודליה מימון על השכבה לא מתוך תחושה שרוצים שכבר יגמר התהליך הזה - כי אז הילד מרגיש דחוי ולא נרגע ולכן לא נרדם.

צריך להגיע לשעת ההשכבה מתוך הבנה שמה שהילד צריך עכשיו זה ביטחון באהבה, זה תשומת לב אישית ברוגע, וזה יגרום לו להירדמות קלה יותר. 

אתמול ניסיתי להתחיל ליישם. אולי היה יותר רגוע אבל בטוח יצא בשעה מאוחרת מדי...

 

גם אני אוהבת לקרוא את המאמרים של אודליה

צובטת כי גם ככה כל היום מסתובבים ברגשות אשם שלא "נותנים" מספיק תשומת לב ואהבה וזה נורא מלחיץ לדעתי. אני באמת מציעה לך לשחרר ולתת לו לישון מתי שבא לו. הוא רוצה להשאר ער אתכם.. הוא הכי קטן וכמה שזה נראה אולי כיף בפועל הוא קיבל כנראה הרבה פחות זמן לבד אתכם יחסית לאחים שלו. אפשר להציב גבולות יותר חזקים בזמן הזה, כמו שאפשר לשבת אתכם בסלון לראות טלויזיה אבל רק של גדולים, או שאם את מארגנת דברים במטבח אז להיות רגוע בלי לעשות בלאגן (כן לדעתי בלתי נמנע להשתמש באיום של ללכת לחדר אם מפריעים, גם לו זה לא כיף לשבת בחוסר מעש עד שהוא מתייאש ונרדם. בקיצור.. לא עצה חינוכית אבל לשחרר

כמה דברים... אשתדל להיות ממוקדת
שעה של חוסר ריכוז

תהל שלי בת שנתיים.
עד לפני כמה שבועות עשתה בדיוק כמו הקטן שלך.

קראתי, החכמתי, ניסיתי והתייעצתי
וכמה דברים שמאוד עזרו:
טקס שינה. כזה שמותאם לה. שעוזר לילד קטן להבין שמרגע שמחשיך, שמתקרבת שעת השינה, צריך להוריד הילוך.
שמעתי מיועצת שינה שזה כמו משפך,
בהדרגה מצמצמים כל גירוי ופעילות למינימום פעילות ולאווירה של לילה...
אז אני עושה את זה בשלבים מאוד ברורים וקבועים
ארוחת ערב, אמבטיה נעימה, עיסוי עם קרם גוף, סיפור, מכבים ביחד את האור, מדליקים מנורה, אומרים "שמע", נשיקה וחיבוק... ולילה טוב.
בקבוק שוקו חם או חלב גם משרה נימנום.

היא הייתה יוצאת, בוכה, נעמדת ליד המטבח
הייתה מבקשת מים או אמא בואי
בעיקביות הייתי מחזירה, מכסה, מנשקת ומסבירה שעכשיו לילה ותהל ילדה גדולה והולכת לישון.
לפעמים גם יושבת לידה על כיסא ומלטפת ומרגיעה.

קראתי שזה זמן לא קל עבור ילדים
לומר שלום ולילה טוב לסביבה, להתנתק מהכל ולישון
צריך "לאסוף" אותם עם חיבוק והכלה.
לא אוהבת להשאיר אותה לישון בוכה או לבד...
למרות שהיא בחדר עם אחיה הגדול.

בהדרגה, השהות ליד המיטה שלה הצמצם
במקום לעמוד סמוך הייתי ממציאה איזו פעולה בחדר
כמו לקפל כביסה... בקשר עין. שתבטח בי שאני שם.

בהמשך, הפעולה בחדר עברה לסלון, מול החדר
שעדיין תראה אותי.
ואז עושה קצת רעש במטבח
וכל הזמן מסתובבת סמוך שתראה אותי.

ותמיד "הבטחתי" שאסיים ואבוא...
אמרתי לה שתשמור לי על הכיסא.

צריך המון סבלנות, המון עיקביות וגם לזרום
יש לילות שקל יותר ויש שפחות...
אבל להעביר אלייך למיטה לא הייתי ממליצה.
בעתיד זה בד"כ גורם לתלות לא מומלצת.
גם בעייתי מבחינת פרטיות עם הבעל...

שהעבירה מומחית והיא הייתה פשוט מדהימה. כל התשובות - בשיחה אחת.

אז סיכמתי את הסדנה בצורה מפורטת מאוד ואם תרצי בואי לאישי ואשלח לך את הסיכום בשמחה. לפי כל מה שכתבת בהודעת הפתיחה - זה ממש יעזור לך.

אני החלטתי "לתת להם זמן".. וברגע ששיחררתי בעצמי, זה כבר הועיל. שמתי אותם במיטה וסידרתי קצת את החדר, שרתי כמה שירים, בחרתי בגדים ליום שאחרי.. מאוד מאוד בנחת. עם הגדול (בן שנתיים) לפעמים אני אשב איתו בקצה המיטה כשאני עייפה, ליד הקטן אני אשב על כיסא.. הם רואים ושומעים אותי כל הזמן. 
עצם השיחרור הזה עוזר ומקצר את הזמן שלוקח להם להירדם...

גיליתי, אגב, שזה עוזר גם במעון.. בהתחלה כשעוד קשה- הייתי שמה אותם וממהרת ללימודים או סתם חסרת סבלנות.. והם היו בוכים ולי היה נשבר הלב... בהמשך התחלתי  לצאת מוקדם יותר למעון ולהניח את התיק, לשבת איתם כמה דקות, לשחק איתם במשחק ואז הם הלכו בשמחה...

אבל אולי זה כי הם הרגישו שאם אני רגועה שם הם גם יכולים... לעומת אם אני לחוצה לצאת- אולי לא כדאי להם להישאר...

תלכי מידי פעם- נגיד לשירותים או לכבות את הגז וכו', תאמרי לו שאת ממש צריכה ללכת לרגע ושימשיך לשכב יפה כי את תכף תחזרי. ככה תרגילי אותו להיות יותר ויותר לבד בצורה רגועה.

וחוץ מזה, צריך גם עבודה פנימית להשתחרר מהמקום של לתקתק את ההשכבה ולסדר את הבית. להיות עם הילד יותר חשוב מהסדר בבית! אל תחשבי על מה יכולת לעשות בזמן הזה, תחשבי על זה שאת נחה / שאת עושה איתו חסד.

בהצלחה!

אתמול ב"ה היה יותר טוב, השכבתי אותו במיטה שלו וזה כבר התקדמות

 

ישבתי לידו על כסא עד שנרדם. לקח לו זמן.... אבל אני מאמינה שמיום ליום זה יתקצר בע"ה

 

תודה רבה לכל מי שהשקיעה מזמנה לסייע ושיתפה מנסיון

אפשר להתחיל את תהליך ההשכבה ממש מוקדם.

הילדים שלי כבר גדולים, אבל ההבדל בעצבים שלי וביכולת שלי להכיל אותם בזמן שהם אמורים כבר להכנס למיטות מתאים ביחס ישר לשעה בלילה. אז אם אני מתחילה את כל הסיפור מוקדם אז השלב שמושכים את הזמן ומוציאים את המיץ גם קורה יחסית מוקדם כשאני עוד בן אדם ולא מפלצת. 

בגיל כזה אפשר בכיף כבר להתחיל ארוחת ערב ברבע לשש, מקלחת בשש וחצי וככה גם עם כל הבלגנים לא תעברי את השעה שמונה לפני שיירדם בעזרת ה'.

מי שיש לה בכרטיסה שתי הודעות אלו בלבד - וכותבת שם בהגדרה שהיא "בקשר",

 

ופה היא כבר אמא לבנים בני שש....

 

אפילו אם רוצים לעשות פרסומת, צריך קצת יותר לכבד את האינטלגנציה של הקוראים...

כדי שלא אטריד את המנהלים בהודעה נוספת...

הסוד של מיה זה אתר מוכר וידוע של מט"ח (לא מכירה אישית אבל מכירה כאלה שמשתמשים וטוענים שחינוכי)

קשה לי להאמין שמישהי תרצה לפרסם אותו בצורה כזו...

 

לצאת לגינה כמה שיותר, אופניים, 

 

להכין ביחד ארוחות מאפים, בצק זה שיא הכיף להם.

 

פלסטלינה גואש, 

ומלבד זאת, יכול להיות שהיא צריכה פחות שינה? הרי תינוק בן חצי שנה ותינוק בן שנה לא ישנים אותן שעות שינה. יכול להיות שהיא פשוט גדלה. יש מצב להעיר אותה טיפה מוקדם יותר בבוקר?

והיא אכן ישנה פחות במהלך היום (כשהיא ישנה). ובבוקר צריך ממש לגרד אותה.. היא מסרבת להתעורר

הפיצקונה בת שנה שלי מעולם לא הצטיינה בלהרדם בקלות אז אני מנוסה...

אני זוכרת שאמרת פעם שאת משכיבה אותה ב6-7 בערב.....זה נכון?
לא יקרה כלום אם תתני לה להיות ערה ותשכיבי בסביבות 8....תראי אם זה עוזר...

שלי ישנה בשעות ממש מאוחרות. בואי נגיד שעשר נחשב מוקדם.....
וגם אז- אם מתנגדת ומתחילה להשתולל ולא לרצות להרדם אני פשוט מוציאה אותה לשחק עוד קצת ואז היא נרדמת בקלות.
אולי יש יגידו שזה לא חינוכי...אבל מבחינתי להאבק איתה שעה זה סיוט לשתינו וחסר תועלת. כשהיא עיפה היא יודעת להרדם. אז אני מאמינה בה.

גם שלי ברגיל מתעוררת אחרי חצי שעה ושוב צריך להרדים מחדש...תופפעה שלא ברורה לי..אשמח להסברים...

מה שכן- שינה רצופה בצהרים של לפחות שעה ממש עוזרת. אחרת הם ישנים כל פעם חצי שעה וזה מתדלק למעט זמן ושיב מתעייפים...

והיא פשוט מרדמת על השולחן/המשחק!! הלוואי ואצליח למרוח אותה עוד! ואין הבדל בין הימים שהיא ישנה שעה בצהריים והימים שלא..
יש סיכוי שזה קשור לזה שהיא עוד ישנה איתנו? הלילה בעז"ה נעביר אותה..

יום אחד כשידעתי שהיא לא ישנה במעון ניסיתי להרדים לחצי שעה-שעה בארבע. לא עזר

זה גורם משמעותי...

אני חשבתי שאם מורחים הם עייפים ונרדמים
אז לא, יועצות שינה אמרו, שעייפות יתר רק גורמת לקושי בהירדמות והתעוררויות רבות.

נסי להשכיב ברגע שמראה סימני עייפות
שפשוף פנים וכו'...

היא תישן עד הבוקר?

יכול צאוד להיות שהיא תישן שעתיים, תקום ב7 

ותחזור לישון ב10 למשל

אני הייתי הולכת על זה

אולי בהנקה, אולי בלשבת לידה עד שהיא נרדמת, אולי בדרכים אחרות.

 

אכן.. בהמון דרכים.. מרגישה מיואשת קצת..

כנראה שלחצתי על שרשור. אוף.

עובד?
@שמן פשתן

שירשיר, כתבת מדהים.

אני צריכה ללמוד ממך.

אעבוד ליישם. תודה לך!

כתבתי די מבולגן... אחרי יום ארוך ב"ה

אם תרצי ושתצטרכי, אשמח לחזק.

זו עבודה רצינית, פנימית ואז כלפי חוץ...

"עונש" יכול להיות גם משהו שלא קשור ישירות למעשה.

לכן מדגישים שבחינוך מעוניינים ב"תוצאה טבעית" למעשה.

עונש סתם הוא הפעלת סנקציה או כח או שלילה של הנאה מסויימת או קנס - בספי או אחר - שאין להם קשר ישיר למעשה השלילי. שהם אינם השלכה ישירה של המעשה השלילי.

 

למעשה - רק לעיתים נדירות - מצבים של סיכון חיים - נניח ילד רץ לכביש או מטפס על המעקה של המרפסת - צריך לתת עונש מרתיע (לילד צעיר מספיקה מכה בישבן).

 

עונש שרירותי, שלא קשור למעשה עצמו או לחומרה שלו אין בו שום דבר חינוכי, והוא יוצר התנגדות מיותרת אצל הילד ולא מלמד אותו דבר על עצם המעשה השלילי שנעשה ועל ההשלכות שלו.

מה גם שלרוב הנטיה היא להעניש מתוך כעס גדול, בהחלטה של רגע ובלי שיקול דעת.

זה יותר לדייק אותה ולהפוך אותה לנכונה יותר עבור ההורים והילד.

למעשה, כשאני חושבת על זה, המילה "עונש" בקושי נשמעת אצלנו בבית. וזה ממש לא בגלל שהילדות שלנו נופת צופים כל הזמן.

זה בעיקר בגלל שהמילה "עונש" לילד היא מאוד כללית. אם אני אומרת לילד "אתה תקבל עונש" זה מאוד לא מדויק.

מעדיפה להגיד "אם תמשיכי לעשות X אז תצטרכי Y" או שאני אצטרך לעשות Y..., בלי לתת לזה כותרות גדולות חינוכיות ומאיימות.

רק כדאי במצב כזה בגינה, לומר לו: ביקשת חמש דקות וכבר עברו. אם אתה רוצה שאמא תעשה כמו שאתה מבקש - אתה גם צריך כשעובר, ללכת בצורה יפה. 

זה לא יעזור לאותה פעם, אבל עם הזמן יפְנים.

 

נהגת לפי מה שהרגשת באותו זמן נכון. לא קרה שום אסון - יש להניח שהוא תפס שיש גבול איך מתנהגים עם אמא.

היה כדאי כשהלך לישון, לתת בסוף נשיקה ולהגיד: אני בטוחה שמחר כבר תדבר יותר נעים ולא תזרוק אוכל, ויהיה לנו כיף...

 

אמון ונועם לסוף היום...

זה מה שעשיתי... דיברתי איתו הסברתי לו דיברתי יפה בלי צעקות אבל הוא בשלו

אח"כ ראה שאמא עמדה על שלה.. עם הזמן יבין שמה שאת מסבירה יפה, גם מחייב..

 

לא להיבהל.

אמא ובן זה שני דברים שונים

ויש דברים שאמא מבקשת,

והיא לא חייבת "להצטדק"... (לפחות לא בגיל הזה לענ"ד)

התנהגותו של הבן, לא תלויה בהתנהגותה של האם.

 

 

לדעתי היית צריכה להגיד בצורה ברורה ונינוחה: עברו 5 דקות היה לנו נחמד ובפעם אחרת נגיע שוב בע"ה..

 

גם אם הוא בוכה- לא נורא..

לא לקחת קשה מידי. יעבור

וגם לא הצטדקות.

 

הכוונה כמובן לא היתה "כללית" - אם אתה רוצה שאמא תעשה מה שאתה מבקש, אז גם אתה עושה...

 

אלא ספציפית לזה, אחרי שהסכימה לחכות 5 דקות כבקשתו: אם אתה רוצה שאמא תסכים לחכות כשאתה מבקש עוד קצת זמן - אז כשאמא אומרת שעבר, אתה גם צריך ללכת בצורה יפה.  יש לכך השפעה מצטברת. פעם הבאה שיבקש עוד 5 דק', תאמר: אבל אתה אח"כ לא בא גם כשאני מזכירה...  אז הוא יבטיח שהפעם כן, ועם הזמן זה יעבוד.

 

ואכן, אני בעד "להסביר" לילדים גם כשאנחנו נפעל בין כך ובין כך כפי שצריך. יותר טוב שילד יתפוס שיש הסבר הגיוני לענין, גם אם אמא צריכה "לסחוב אותו" משם - מאשר לשמוע כל הזמן "גזירות". בלי לשלול שלפעמים גם זה נצרך בלית-ברירה.

זו לא חולשה שהורה מסביר והילד תופס שההסברה של אבא/אמא היא זו שצודקת, גם אם לא הכי מבין באותו רגע.

 

וכתבתי שיש דברים שאמא לא צריכה להסביר. כלומר זה לא בהכל

אני לא בעד "גזירות תמידיות" כמובן

אם את לא עושה מה שאני אומר גם אני לא אעשה מה שאת מבקשת!!!

 

העיקרון שכתבת נכון, אך אולי צריך לשנות את הניסוח ל:

אם אתה רוצה שאמא תסכים להישאר עוד - אתה מיד בא כשעובר הזמן. ספיציפי יותר ולא כוללני.

 

 

לדוגמא: אתה מתנדנד וסופרים עד 10. לילדים אין כ"כ תפיסת זמן.

אני אומרת כמו שאמרו למעלה על ההסבר של 5דק'(לקח לו זמן להבין אבל היום זה תיקתק והולכים)ואם אני רואה שהוא לא מתכוון להגיע אני מסבירה לו שיש לי דברים לעשות/קבענו 5דק'/אני באמצע משו..ואת הולכת ומשאירה אותו לבד(אם את גרה ביישוב אז זה רלוונטי).בד"כ הוא מתארגן זריז ומגיע קצת אחרייך.

בהצלחה רבה רבה!

הרבה סבלנות..

אתם חושבים שיש מקום לתת עונש במצב כזה ??

יש הרבה מיקרים כאלה שהוא עושה לי
וכל פעם צריך לשבת לנסות ולהסביר
אתם לא חושבת שיש מקום לשימוש בכוח?
או לתת איזה עונש?

כן חושבת שאת צריכה להיות יותר ברורה ולתת לו תחושה שאת אכן עומדת במילותייך

הרבה ילדים שלא מקבלים את מה שהם רוצים- מגיבים כך

לכן את שם כדי להסביר שוב ושוב

לדוגמא הילד רוצה לשחק למטה אז את אומרת לו היום לא יורדים כי אתה לא עולה כשאני אומרת לעלות. אז לא יורדים. 

משהו בסגנון הזה. 

 

עכשיו עדיף שעדיין תהיה יציאה אבל לא של משחק אלא נגיד סידורים שלך שהם הולכים הרבה בחוץ.  כי כאשר הילדים כלואים בבית מידי אז זה גם גורם שהם לא יתנהגו כראוי.

את צריכה לנסות כל מיני "טכניקות" שונות ולראות מה מצליח...

דברים שאצלי לפעמים "עובדים":  העברת אחריות אל הילדה:  קראתי להן 3 פעמים לבוא לאכול, והן מתעלמות לחלוטין.  אני אומרת "אני לא קוראת לכן יותר",. ופתאום הן באות.

או לפעמים עובד "הפוך על הפוך". ילדה שלא מוכנה להיכנס למקלחת, אני אומרת לה שיש לה חמש דקות להיות במקלחת (מראה להן במחוגים על השעון- איפה עכשיו, ולאן המחוג צריך להגיע), ואם לא- היא תפסיד את המקלחת שלה. משום מה גם זה עובד..

יש לי ילדה אחת שענינים של רווח והפסד מאוד מאוד חזקים אצלה, ולכן אזהרה על הפסד שלה בעקבות התנהגות מסוימת, או הגדרת הרווח שלה בעקבות התנהגות אחרת- מאוד יעיל אצלה.

 

עוד ענין עקרוני: תנסי לבחון מה גורם לו להתנהג ככה. הרבה פעמים, למשל, מעברים מפעילות אחת לאחרת הם קשים. להרבה ילדים. מעבר מהגן לבית, מעבר מארוחה למשחק, מעבר מגן שעשועים לבית וכו' וכו'.

אם אכן זה מהווה קושי- אז תנסי לחשוב איך לרכך או להקל את המעברים.

רעיונות: לתת התראה מראש. למשל- זמן מסוים לפני שאת רוצה ללכת הביתה- להגיד לו ולהגיד לו את יחידת הזמן- נניח "להתגלש עוד שלוש פעמים" או כל דבר אחר שרלוונטי.

לעשות מהמעבר עצמו משהו חוויתי- משחק בדרך, תחרות כלשהיא ביניכם, סיפור מענין, וכד'.

להבטיח "משהו טוב" לאחרי המעבר.- לא כדאי להשתמש בזה יותר מדי, אבל לפעמים זה בהחלט עוזר. "כשנגיע הביתה תקבל שלוק" או : "נתקלח בזריזות וככה יהיה לנו זמן לשני סיפורים לפני השינה"  וכד'.

 

 

היינו במגרש משחקים, וכשהגיע הזמן ללכת אחד הילדים לא הסכים בשום אופן, וצעק שהוא רוצה להישאר בנדנדה.

אני התלבטתי אם להיענות לבקשה או לעמוד על ההחלטה שלנו, שהולכים עכשיו. לעומת זאת בעלי החכם לא התלבט בכלל - הוא פנה אל הילד ושאל אותו: "כמה נדנודים אתה עוד רוצה?" הילד חשב על המספר הכי גדול שאפשר להעלות על הדעת, ואמר: "עשר!"

אחלה. נדנדנו עשר פעמים והלכנו עם ילד מרוצה.

זה היה ממש גאוני מצד בעלי: לא להנחית על הילד את המספר שלנו, שלא אומר לו כלום, אלא לשאול אותו.

מה דעתך? יכול לעבוד אצלכם?

 

 

זה מה שאני ניסיתי שאלתי רטתו עוד כמה זמן אתה רוצה רוצה הוא ביקש 5 דקות

לילדים לםעמים אין תחושה של זמן,

חמש דקות בשבילם יכולים להתפרש שחצי שעה.

הם צריכים משהו יותר ברור.

מה שאני לפעמים עושה כשאני רוצה להשתמש בזמן אני מראה להם על המחוגים שבשעון.

כשהמחוג הגדול יגיע ל... אז...

 

אם כך, אני מצטרפת לדברים שנאמרו מעלי - סביר שמושג הזמן עוד עמום בשבילו. להיאחז בפעילת ממשית, שהוא יכול להבין.

וגם זה לא תמיד ימנע את התסכול. מנסים ורואים אם זה עובד.

 

 

אפילו כתם 1 לא ישאר

שהבגד כולה טיפה מצהיב ולא נשאר צחור...

בעיקר מפריע לי בחולצות שבת וחולצות בסיס...

במכונה בתא שמיועד לחומרים אחרים חוץ ממרכך ואבקה וככה הבגדים נשארים לבנים ולא מצהיבים

לענ"ד לטווח הארוך אקונומיקה עושה נזק לבגדים.

 

שבבי סבון יש למצוא רק בחנויות מסויימות (בזמנו היה ביינות ביתן - קוראים לזה "ליטופית" או משהו כזה).

כדאי להמיס במים רותחים עד לקבלת מרקם משחתי ולהוסיף מעט (כפית- שתיים) לכביסה - עדיף ב 60 מעלות.

ללבנים מכותנה (גופיות גברים וכו') ומגבות לבנות ב 90 מעלות.

 

עדיף לצמצם את השימוש בשבבים רק לכביסה לבנה כי יש להם נטיה (כמו כל סבון טבעי) להשאיר משקע על התוף ופנים המכונה.

 

יוצא מבהיק.

אם אכבס כביסה לבנה ב- 60 מעלות, הבגדים ישמרו יותר על  הלובן הצחור שלהם???

ואשמח לעוד עצות והמלצות אם יש...

אישית, אני מכבסת השבעים או שמונים לכתמים חזקים במיוחד

גם אני פעם כמו משיח עכשיו כיבסתי רק ב 60 מעלות חולצות לבנות - כי לא יעזור, לכותנה לבנה יש נטיה להצהיב בטמפרטורות נמוכות. והאמת היא שכדי לשמור על לובן (כרגע אני מדברת ללא שבבי סבון), צריך בעצם הרתחה.

 

אבל ראיתי שזה משנה את המרקם של חלק מחולצות הכותנה העדינות והפסקתי עם זה.

 

לגבי השימוש בשבבי סבון - הם מתאימים גם לטמפרטורות נמוכות. למשל הם מומלצים לכיבוס טליתות צמר, וכביסה עדינה לבנה במים קרים. הבעיה זה המכונה. ככל שהטמפרטורה נמוכה, הסבון הטבעי ישאיר משקע יותר.

 

מה שאפשר לעשות - לתכנן ככה שאחרי מכונה לבנה עם שבבי סבון, מפעילים מכונה של 60-90 מעלות של מגבות למשל.

למגבות הטמפרטורות האלה עושות רק טוב, וזה עוזר לסלק את המשקע מהמכונה.

 

מה שעוד אני עושה - משתמשת במעט (בערך חמישית-רבע פקק) נוזל כביסה אריאל ואת השאר נוזל כביסה אחר - למשל סנו מקסימה. האריאל חזקה ומלבינה (פעם השתמשתי בה לכל הכמות והיא ממש עשתה לי חורים בבגדים לאורך זמן).

 

בהצלחה רבה!

לא יותר זה הורס את הבגדים.
באמת שאף פעם הבגדים הלבנים לא הצהיבו לי

ואם אני משתמשת באבקת כביסה , אפשר להוסיף נוזל כביסה סנו מקסימה לכביסה חזקה ומלבינה?

והיכן שמים ? בתא הנוסף? שאינו של המרכך ושאינו של האבקה? סליחה על הבורות. אני נוהגת להשתמש רק באבקת כביסה ובמרכך כפי שקיבלתי במסורת מאימי...

להוסיף נוזל לכביסה ישירות בתוך התוף - על הבגדים. אבל להפעיל ולכבס מיד.

שלא יווצר מצב שהנוזל נשאר על הבגדים כמו שהוא, בלי שידולל במי הכביסה.

 

ותורידי מעט מהכמות של האבקה.

 

התא של המרכך והתא של המלבין (לפעמים יש תא כזה במכונות מסויימות) לא מתאימים כי הם מרוקנים את החומר רק סמוך לסוף הפעולה של המכונה.

לכביסה לבנה. אני משתמשת ב TIDE, אבל פעם מישי כתבה פה שיש לעוד חברה (אריאל אולי?)
זה עוזר לשמור על הצבע הלבן הבוהק של הבגדים.
אני לא אוהבת אקונומיקה, כי זה הורס חלק מהבגדים.
דברים טבעיים שאני שמה-
סבון כלים על השחור בצווארון של החולצות הלבנות של בעלי. מעולה!!!
חצי כוס חומץ במגירה של האבקת כביסה אחרי שהמים הכניסו את האבקה לתוף.
עוד דבר, אפשר להשתמש בסנו אוקסיג׳ן ג׳ל, ולשים חצי כוס כמו החומץ. (יותר עוזר להוציא כתמים קשים)

לכביסה לבנה. אני משתמשת ב TIDE, אבל פעם מישי כתבה פה שיש לעוד חברה (אריאל אולי?)
זה עוזר לשמור על הצבע הלבן הבוהק של הבגדים.
אני לא אוהבת אקונומיקה, כי זה הורס חלק מהבגדים.
דברים טבעיים שאני שמה-
סבון כלים על השחור בצווארון של החולצות הלבנות של בעלי. מעולה!!!
חצי כוס חומץ במגירה של האבקת כביסה אחרי שהמים הכניסו את האבקה לתוף.
עוד דבר, אפשר להשתמש בסנו אוקסיג׳ן ג׳ל, ולשים חצי כוס כמו החומץ. (יותר עוזר להוציא כתמים קשים)
ואני לא מרתיחה. המקס׳ זה ארבעים מעלות..

יש לי כמה חולצות לבנות של הילד עם כתמים שמסרבים לרדת..

הוא מונע ניתוחים. שמעתי מניסיון של חברה שזה עזר.
אבל זה היה מזמן. בררי על זה.

שמעתי כמה סיפורים של כאלה שעזר להם.

אני ניסיתי טיפול הומיאופטי. זה עזר אבל חזר שוב אחרי שנה...

ושמעתי שגם עם ניתוח זה חוזר הרבה פעמים

מוטב להמשיך לנהל את הטיפול בבעיה בעזרת טיפול הומאופתי.

 

ככל שתמתמשו בו הבעיה תחזור לעיתים הולכות ורחוקות יותר, וגם בעוצמה הולכת ופוחתת, עד שתיפתר.

אצלנו הילדה כבר עברה שני ניתוחים, ועדיין השמיעה שלה לא משהו...

לדעתי עדיף אם כבר לחזור על טיפול הומופאטי, שהוא לפחות לא חודרני.

אחות של אשתי חירשת כמעט לחלוטין באוזן אחת בגלל שהיא לא עשתה ניתוח כפתורים כשהיתה צריכה. 
חבל. זה יכול לעשות נזק משמעותי לכל החיים!
לא משחקים עם דברים כאלה. 

הכי חשוב זה לטפל בבעיית הנוזלים באוזניים. אם אפשר לעשות בלי ניתוח- מה טוב, ואם לא הולך- אז כדאי ניתוח. כי להשאיר את הנוזלים לתקופה ארוכה באמת יכול לגרום לנזק בשמיעה לכל החיים (לרוב לא תוך כמה חודשים אלא זמן ממושך יותר).

אני שמעתי גם על ילדים שרפלקסולוגיה עזרה לטפל בבעיה.

מה זה אומר תחושות של הילד לקראת לידה?

הוא לא באמת מבין מה זה אומר תינוק חדש. נראה לי שזה קצת להשליך את החששות שלנו על ילד בן שנתיים.

הגיוני שילד קם בלילה לפעמים. אולי מחלום לא טוב, אולי, אם הוא גמול- אז הוא צריך לעשות פיפי, ואולי מסיבה אחרת.

 

 

לצערי לא זוכרת את שם הספרים. יצאו לפני כשנה-שנתיים.

לא קראתי את הספרים, אבל ההרצאות שלו מעולות. כולל גם על גיל ההתבגרות.

ההורים שלי ממש מחזיקים מהספר הזה.

כדאי לחפש בארכיון השיעורים של בניין שלם.יש שם גם שיעורים שלו שמתמקדים בגיל ההתבגרות. הרב ממש איש חינוך נפלא.

בנחת רוח.
של הרב זאב קרוב.

הילדים שלי אוכלים בבוקר דברים בריאים פחות מזה... (אבל מאוחר יותר אוכלים סנדוויץ' בגן).

אפשר גם לתת להם קרקר או פריכיה.

יוגורט זה לא חלבון, זה פחמימה פשוטה...

והכוונה כמובן ליוגורט ביו טבעי ללא ממתיקים או תוספות , יש בו חלבון וסידן וכמובן חידקיים טובים שמסיעים למערכת העיכול.
אני מוסיפה לזה פירות חתוכים טריים וזו אחלה ארוחה.

ומנסיונכן, הם גומרים את כל האריזה של היוגורט? או רק כמה כפות?

וגם הגדול שלי מאד אוהב , הם מסיימים הכל .
אבל רק טבעי לא ממותק, זה מרגיל אותם לטעמים ...

אפשר גם אשל או גיל. גם מצויינים.

 

אבל בנחת - לא כל ילד מתחבר לחמצמצות שלהם, ואם צריך להוסיף הרבה סוכר, יצא שכרו בהפסדו.

אפשר להמיס בפנים כפית - שתיים קוואקר טחון דק, להוסיף בננה מעוכה, אפשר בבלנדר לרסק יחד עם תמרים.

 

לגבי כמויות - קודם תראי אם הוא אוהב את הטעם והמרקם. אם כן, עדיף לנסות חצי גביע עם תוספות (כמו שכתבתי), ולהתקדם משם.

 

יותר מדי יוגורט זה עומס על מערכת העיכול - הכוונ, הוא לא אמור לשבוע רק מהיוגורט.

 

אחד הגדולים אצלי אהב כף יוגורט, לידה כף עגבניה מגוררת בפומפיה, וליד זה ביצה רכה, ולטבול חתיכות לחם בשלושתם.

 

וכשצריך, לסכם מה מותר ומה לא. בהסברה קצרה. להעיר באופן בהיר כשלא הולך - ולתת שוב הזדמנות.

ובעיקר ע"י דיבור.  כמו שכתבתי "להעיר באופן בהיר".

 

אבל מכיוון שלפי מה שהרגשתי, פה לא זו הבעיה, וגם אין כ"כ מקום להאריך - הדגשתי את "שינוי הכיוון" שצריך בראש.

 

כי מאבק ראש-בראש רק יעצים את זה, לדעתי.

 

קודם כל, שינוי כיוון - אנחנו אוהבים, אמא בשליטה, לא בהיסטריה מפחד-הילד, היא אמא אוהבת, מקשיבה, מחייכת מול השטויות שלו. מרגישים אותךָ, לא מתנתקים וכועסים ולא נבהלים.

 

מתוך זה, אפשר לדבר בנחת מה צריך להיות בדברים הכרחיים. ואם לא - אז עומדים על זה, בשלוה ובהיר. "אי אפשר ללכת לקנות לפני שמסדרים את המשחק". לא רוצה... טוב, נחכה.  רוצה קצת עזרה?...  וכשכבר עושה, "יופי, כל הכבוד" וכד'.

 

מילדה בת 6.

אולי זה הגיל, אולי זו המסגרת החדשה- כיתה א, אולי גורמים נוספים שקשורים אלי ואל בעלי.

גם לי קשה עם זה לפעמים, אבל אני מאוד משתדלת- מצד אחד להקדיש יותר תשומת לב וזמן אישי ומצד שני להדגיש גבולות.

ברור שאני נותת יחס ותשומת לב ממש מקדישה זמן להרבה דברים איתו משחקים וכל דבר שהוא עושה

אבל הוא גם עושה בלאגןושום עונש לא מפחיד אותו רק עם אני מאיימת או נותת לו מכה בטוסיק הוא נרגע

מיכלכ11, אולי יעזור לך לדעת, דבר ראשון, שזו התמודדות נורמלית מאד. בפרט אם הוא הבן הבכור שלך, או מהגדולים. כולנו לומדים מהחיים, ולא משנה כמה נהיה חכמים. כך אני רואה את זה, בכל אופן.

ולעצם הדבר - משמעותי מאד ללמוד לחנך את הילד למשמעת ולא לציות מתוך פחד. (שיש אולי מקום להעזר בו מדי פעם בגיל הקטן, אבל לא להתבסס עליו.)

זה הבדל משמעותי.

ילד צריך ללמוד לציית להורה, מתוך ידיעה והרגשה שכך הוא צריך לעשות.

ולא - ללמוד לציית להורה כי הוא פוחד ממנו.

הורים שמתרגלים לגישה מוטעית שהתפקיד שלהם זה ללמד את הילד שהם שולטים בו, והוא צריך לעשות מה שהם אומרים כי אחרת אוי ואבוי, עומדים חסרי אונים בגיל ההתבגרות.

אולי זו נשמעת פילוסופיה, אבל לדעתי זה בסיס קריטי.

כשאת מסתכלת על הילד וחושבת - איך אלמד אותו לקחת אחריות ולעשות מה שהוא יודע שהוא צריך לעשות,

את מגיעה למקום אחר לגמרי מאשר אם את חושבת - איך אצליח להכריח אותו לעשות מה שאני רוצה שהוא יעשה.