פורום הורות (עמוד 231)

בגיל שנתיים אין הרבה חשיבות לכמות החומר הנלמדת.

אבל חשובה החוויה.

ישנן מטפלות שיודעות לחבק ולומר מילה טובה, אבל לא יודעות לעניין את הילדים.

יש לזכור שילד משועמם הוא בדרך כלל מתוסכל.

לכן יש לבדוק במשפחתון לא רק את האהבה והמסירות של המטפלת, אלא גם את מידת ההשקעה שלה ביצירת חוויה ועניין.

תבקרי בשתי המסגרות, תשוחחי עם הצוות ותחליטי על מי את יותר סומכת.

ילדים זקוקים לחברה והם מסתדרים יפה גם עם טווח גילאים רחב. זה מנסיוני.. וממליצה לך על משפחתון. תכנים דידקטיים זה דבר שנלמד תוכדי תנועה בגילאים הללו הם זקוקים לחום ומזדהים עם דמויות ולענד יותר חשוב שתזדהה עם דמות מעניקה ואוהבת על פני דמות אחרת

אם היא מתחילה בשנתיים היא תסיים את השנה בגיל 3 -

שזה גיל די גדול למשפחתון (לדעתי)

היא עלולה להשתעמם שם

אני מאוד בעד מטפלת חמה ואוהבת, אבל בגיל שנתיים וחצי זה לא תמיד מספיק

אם היא ילדה חברותית שאוהבת אנשים\ילדים - יהיה לה כיף במעון

 

העיקר לדעתי, יחס חם ונעים, סבלנות, האישיות של מי שמטפלת. כמובן - אמינות.

הילדים מאושרים מזה ברמות שדבר ראשון שלוקחים אותם מהמעון הם מספרים על זה 

רק לאחרונה התחלתי לשמוע מהגדולה שלי (שנה שניה בגן) קצת על פרשת השבוע. ובהחלט לא היה נראה שזה עושה אותה "מאושרת ברמות" (גם לא "מבואסת ברמות"), אלא קצת יותר נלהבת, וזהו.

למשל: ריתמיקה, עבודה עם חומרי יצירה, סיפורים קצרצרים מעולם הילד בליווי בובות כף יד וכד'

לפרשת השבוע עוד יש זמן, אבל קבלת שבת חוויתית - חשובה מאוד בגיל שנתיים!

אם הילד לא מתרגש, מאף פעילות בגן, יש לי סימן שאלה גדול על הגן הזה!

מה שהכי חשוב בגיל הזה זה טובת הילד.

את הלמידה אפשר להשאיר לגיל יותר גדול או לבית.

 

אני רק מעוניינת לנפץ את המיתוס הזה שמשפחתונים יותר חמים ממעונות. מהניסיון שלי זה היה פשוט לא נכון.

המטפלת במשפחתון היא אחת, אין לה גיבוי והחלפה, אם ילד הוא קצת יותר "נודניק" אין לה שום עזרה והרפיה או הפסקה...

היא נמצאת בבית ומטבע הדברים עושה "עוד כמה דברים" בנוסף על השמירה על הילדים. וכשהם מפריעים לה בסדר היום זה עלול להוציא אותה מדעתה.

שלא לדבר על זה שבשתיים הילדים שלה מצטרפים לחגיגה....

המזון לילדים יורד מהמשכורת האישית שלה - מה שמפתה לקצץ במזון. ויותר קשה למנהלת מעון (בכל זאת יש גננות ומבשלת שתספר.. הורים יכולים להכנס באצע האוכל ולבדוק....)

 

ואם יש על המשפחתון פיקוח כלשהו (על הפרטיים אין כמובן) - הוא לא מסתובב שם כל הזמן ולא מצליח יותר מדי להפתיע.

על משפחתונים.
יש משפחתונים שמנוהלים על ידי גננות מוסמכות, יש להם סייעת, הן קונות את האוכל הכי משובח שיש, משקיעות בתכנים ויצירות, מלמדות פרשת שבוע, מגדלות את הילדים כאילו הן שלהן.
לא כל בעלות המשפחתונים זה אמהות חסרות ידע מוסמך בחינוך, יש משפחתונים שמנוהלים על ידי בוגרות תואר ראשון בחינוך ועושות את זה כי זה הגיל שהן אוהבות.
לא לכל בעלות המשפחתונים יש ילדים שמצטרפים בשעה 14:00, חלקן כבר אמהות לילדים בוגרים ואפילו כבר עם נכדים.
לא כל בעלות המשפחתונים עושות עבודות בית אחרות בזמן העבודה כמו כביסה, ניקיון ויציאה מהבית לסידורים.

לא התכוונתי להתקיף אותך אישית, אלא רק להביא לתשומת הלב שכל מקום צריך לברר באופן אישי. וגם אם את נגד משפחתונים, אז יש יוצא מהכלל.

 

זה לא בהכרח דבר שלילי. כלומר, הקב"ה הפקיד בידי מיליארדי אימהות כאלה ילדים, והן מגדלות אותם לתפארה... אם תהיה לי סיבה לחשוש מלהפקיד את ילדי במשפחתון כלשהו, זה לא כי המטפלת חסרת ידע מוסמך. היא אוהבת? קשובה לילדים? שואפת ללמוד ולהשתפר כל הזמן? היא אמא טובה לילדיה? אלו בעיניי השאלות החשובות.

גם העובדה שאישה עוסקת במשימות הבית במקביל לטיפול בילדים (שלה או של אחרות) יכולה להיות חיובית ונפלאה - תלוי איך כמובן. שיתוף במשימות הבית הוא אחד הדברים המעודדים-התפתחות ביותר בעיניי.

 

 

כשאני ארצה לשלוח את הילדים שלי למסגרות זה בגלל שאני ארצה שיהיה להם חברים בני גילם ושהם ילמדו דברים מעבר למה שאני יכולה לתת להם בבית.
ולפי דעתי חינוך מתחיל מגיל מאד צעיר אז אני אעדיך לשלוח את הילדים שלי למסגרות עם מטפלות מוסמכות.

והערה לסיום בתור בת של גננת מוסמכת בעלת משפחתון פרטי בבית- אני רואה את התינוקות מגיעים לאמא שלי בגיל 3 חודשים ומעלה, ואני רואה איך אמא שלי מגדלת אותם והיא זאת שמקנה להם הרגלים שונים (משחק, אכילה, יצירה). אח"כ משם הם הולכים לגן עם עוד 30 ילדים אחרים וסה"כ 2 אנשי צוות ואין מי שיקנה להם את ההרגלים האלה.
אני לא אומרת שאמהות בבית לא מלמדות את הדברים האלה, אבל יש הבדל גדול בין לאכול בבית ובין לאכול במסגרת כלשהיא. וראיתי את זה טוב מאד כשהייתי עושה בייביסיטר על הילדים האלה בשעות הערב.. במשפחתון אין משחקים ושטויות בזמן האוכל והילדים יודעים ואוכלים יפה. כשהייתי הולכת אליהם לבית עדיין הייתי דמות סמכות בשבילם והם אכלו טיפ טופ בלי צרות וההורים לא הבינו את הפלא שקורה פתאום.

בדבר אחד אני מסכימה איתך במאה אחוז: חינוך מתחיל מגיל מאוד צעיר (אולי אפס, אולי לפני). יישר כוחך!

זה לא שאני חושבת שכל המשפחתוניות גרועות.

רק שהמיתוס הזה שמשפחתונים הוא מקום שיש בו יחס חם ואוהב בהכרח - הוא ממש לא נכון.

וצריכים לבדוק כל משפחתון ומשפחתון לגופו - ואני אחרי שבדקתי 3 כאלו (על 2 הגדולים שלי) - יצאתי ב-3 פעמים מאוכזבת יותר מדי. הרבה יותר מדי בגבול שילדים ממש סבלו. (נניח השני שלי היה ועודנו ילד שמסתפק במעט שעות שינה. גם בתור תינוק בן 5 חודשים הוא כמעט לא ישן ביום.. הוא חירפן את המטפלת בכך שלא נוצרה לה אפילו שניה הפסקה ואז אפילו שהיא באמת היתה נהדרת - כבת אנוש היא השתגעה ולקח לי זמן לתפוס את זה )

מה שלא קרה לי מאז במעונות אפילו לא פעם אחת. ואני יותר זמן שולחת למעונות...

 

בטח יש גם משפחתוניות מדהימות.... רק שכדי למצוא דווקא אותן צריך הרבה סיעתא דשמיא.

בטח יש כאלו שלא מתעסקות גם בבית - אבל אין לך שום פיקוח לדעת מי כן ומי לא...

 

ולעובדה שמשפחתונית היא בדרך כלל לבד בלי עזרה וגיבוי - אין לאף אחד שום תשובה.

כלומר - היא יכולה להיות מדהימה והכל. אבל רק 2 ילדים חטפו שגעת וצורחים מהבוקר ושלישי הוא ילד שבכלל לא אוהב להרדם. והיא ל-ב-ד.. בלי יכולת לברוח ולהרפות...

באופן ספציפי.
יכול להיות מעון נהדר שאני ארוץ לשם ויכול להיות מעון שמבחינתם זה רק קקי-פיפי-לישון (סליחה אם זה בוטה). ואותו דבר לגבי משפחתונים.

רק רציתי להעיר את הנקודה הזאת לטובת כל מי שיקרא את השרשור הזה אי פעם.

בעוד שבמשפחתונים - יש פחות פיקוח אם בכלל מה שאומר שאת סומכת על עצמך בלבד. ויכול להיות שיקח לך גם חצי שנה לקלוט שמשהו לא בסדר.

אז על מעונות יש פיקוח - ויש הרבה עיניים רואות ואי אפשר לעשות בהם רק קקי-פיפי-לישון בלי שההורים ידעו או מפקחת תתערב - אז במשפחתון אפשר חופשי לגמרי לעשות את זה ואף אחד לעולם לא ידע.

 

ככה שממש אין שום הבטחה שמשהו במשפחתון אמור להיות יותר חם ואוהב כמו שנשמע לנו וכמו שהרבה חושבות...

 

והסיכון שטעית במשפחתון שבחרת הוא גבוה מהסיכון שטעית במעון שבחרת.

ענין של ניהול סיכונים.

שנמצאים תחת פיקוח של חיב"ה או של המועצה/עירייה.

בכל מקום יכול להיות ככה ויכול להיות ככה.
והמעון עם מטפלת שמרביצה לילדים זה סיפור אמיתי, לגמרי לא המצאה של רגע.

פעם בכמה שעות נכנסים בלי שדופקים על הדלת??

אהה, חיבים לדפוק קודם על הדלת , אין שום סיכוי לתפוס את המטפלת באמצע להכות אלא אם כן שמו מצלמה...

 

וכמובן, המפקחת מגיעה פעם בחודש במקרה הטוב....

[ואיכשהו מנהלות מעונות מטפלות במהירות בכל תלונה הכי קטנה. בעוד המפקחות של המשפחתוניות מגוננות עליהן ומתווכחות עם האמא , למרות ששורה תחתונה הם יודעות הרבה פחות מה מתרחש  - מניסיון. ובנוסף תלונה למנהלת לא חושפת לגננת מי התלוננה בעוד תלונה למפקחת מכניסה אותך למצב לגמרי לא נעים מול המטפלת מה שישפיע בהכרח על היחס לילד - אפילו בתת מודע]

 

מקרים של מטפלות מתעללות עולים לכותרות השכם והערב - מקרה כזה במעונות הוא נדיר יותר.

בנוסף לכך - בגלל הפיקוח הצמוד במעונות והצוות הנוסף שמסתובב תדיר - המהירות שבה יתפסו את זה תהיה מהירה. לא צריך קודם לחשוד ואז לשתול מצלמות (ואם מדובר בבית של המשפחתונית איך תשתלי מצלמות?!?)

 

בל מקום יכול להיות הכל - השאלה מה השכיחות וההסתברות ואיפה זה יתגלה יותר מהר.

ובנושא זה המעונות לוקחים בענק.

 

ענין של ניהול סיכונים - כמו שציינתי למעלה.

יכולה להיות במעון או במשפחתון..

 

נטיית לבי היא משפחתון, באמת בגלל היחס האישי, אבל הכל יכול להיות.. יכולה להיות מטפלת לא משהו במשפחתון.. 

 

קיצר כל מקרה לגופו.. תעשי בדיקה מעמיקה על המטפלת!! 

והנטיה האישית שלי היא למעון בגלל שהפיקוח הרבה הרבה יותר חזק שם 

זו גם הנטיה האישית שלי.

 

גם במעונות היחס הוא בהחלט עדיין חם ואישי.

לפחות מספיק בשביל שהפיקוח הצמוד על הגננות יצדיק את זה.

 

בהחלט נתתם לי נקודות נוספות למחשבה. מקווה בע"ה לבחור נכון

תודה!

אני אישית נמצאת בבית עם הילדים, אבל הרגשתי שהבן שלי בגיל שנתיים חייב הרבה גירויים וחברה שאני לא יכולה לספק לו (ב"ה שובב).

במקרה כזה לי היה ברור שהוא צריך דווקא מעון. (כמובן עם מטפלות טובות ורגישות)

 

ילד יותר רגיש ושפחות צריך חברה אולי הייתי מעדיפה משפחתון. (או להשאיר בבית)

לדעתי עד גיל שנתיים וחצי שלוש הם עדיין תינוקות.

הם לא יודעים לדבר ולספר את החוויות שלהם, את לא יודעת אם טוב להם במסגרת או לא, מה היחס שהם מקבלים.

 

אני שמה אותם עד גיל שנתיים וחצי במשפחתון שאני סומכת על המטפלת בעיניים עצומות.

עם כל הכבוד לתכנים שבמעון, בגיל הזה הילד צריך יחס אישי.

זה תלוי במטפלת

 

ההבדל הוא בפיקוח לטובת מעון, במס' הילדים שנמצאים באותה כיתה-נראה לי לטובת משפחתון

ובצורת המבנה ביתי/מוסדי- לטובת משפחתון

כל איבוד של "חיים" - יש בו טומאה. זה נכון גם לטומאת נידה, לטמא מת, וכד'.  לכן זה לא שייך לשאלה אם משהו הוא "קדוש" (ואגב, בכללי, לא כל דבר שמשמש לקדושה הוא בהכרח "קדוש", אבל זה כבר לא שייך דווקא לנושא זה).

 

"שיגעו בהר" - זה כמו למה איכפת לגעת בחשמל במתח גבוה.. גם ב"ספיגת קדושה" יש מדרגות. ראי מה קרה לנדב ואביהו. זו מציאות.

 

ה' לא שאל את משה מה קרה עם הציווי, אלא אמר שנית. ומשה השיב שכבר העיד בהם ואין צריך להזהירם. הרשב"ם אומר שידע משה שיש מקום לזרז למזורזים, אלא התכווין לשאול האם יש באזהרה החוזרת החמרה נוספת. והראב"ע אומר שמשה שאל מדוע שוב, אך ה' ידע שהם צריכים אזהרה נוספת. זה קשור לשאלתך הקודמת על חומרת הענין של זהירות הקדושה הזו. עייני במפרשים שם אם תרצי.

 

[ניכר שהשאלות באות מתום-לב. יישר כח..]

זה לא טמא? אין בזה איבוד חיים?
כי לפי מה שאני מבינה פה כל עוד זה עם פוטנציאל לחיים זה טמא, וכשזה מת לגמרי זה בסדר...
אני כנראה לא מספיק מבינה את ההגדרה של טומאה.

ותודה על התשובה בקשר לציווי החוזר. (קראתי רק רש"י)

היה צריך לשאול  למה צריך המתנה של ד' או ה' ימים לפני הפסק בטהרה? (שזה בדיוק מאותה סיבה)

האישה לא נחשבת טמאה במובן של נידה וכדו'

סתם בסברה הייתי אומר שלא כל מעשה קדוש אין לו להשלכות של טומאה. טומאת קרי קיימת לא רק במקרה של זרע לבטלה.

ועוד, איפה שיש חיים יש יותר שליטה בטומאה. כלומר ככל שיש למקום יותר פוטנציאל  לקדושה כך הטומאה מנסה להתחבר לשם יותר. ולשם ההשואה ר' ישראל משקלוב (או אחד אחר) מתלמידי הגר"א לא רצה לעלות לי-ם משום שהוא ראה את הס"מ עם רגל אחת על הר הבית ורגל שניה במערת המכפלה וד"ל

חוץ מזה מצד האיש לש"ז יש דין של צואה לעניין אמירת דבר שבקדושה(עפ"י הנגלה רק מתי שלח)

התינוק לא צריך להיות חולה. אנחנו צריכים כבר משיח שיגאל אותנו מהצרות האלה

זה שהעולם הזה לא עומד בפני עצמו. כלומר יש לנו רק חלק קטן מאד של התמונה.

לפעמים נשמה צריכה לרדת לעולם הזה כי היא לא גמרה את כל התפקיד שלה קודם ולכן היא נשלחת חזרה לעולם.

הזמן, התנאים הכשרונות, וכל מה שהיא מקבלת ייחודיים לה, ואי אפשר להשוות לאחרים, כי הכל תלוי בצורך של הנשמה הייחודית ההיא.

לכן, אגב, כל השוואה בין אנשים, משפחות, זוגות, וכו' לא נכונה. אין לנו את התמונה השלימה.

מקווה שזה יעזור קצת.

את חושבת שכל מי שנמצא באונקולוגית כזה רשע שזה פשוט עונש על המעשים שלו?!

מובן שלא!!!

כמו שכתבו כאן אנחנו רואים חלק קטן מאוד מההתמונה והנה סיפור שלא זוכרת את מקורו

היה זוג אחד שגרו ביישוב שלא היה בו מקווה. הם מסרו את נפשם עשו מגביות הקימו מקווה 

והנה יום אחד הבת שלהם טבעה באותו מקווה. ילדה קטנה שלא עשתה רע לאיש

והם לא הבינו. איך יתכן שדווקא במה שמסרו כל כך את נפשם טבעה הילדה . איך יתכן?!

אני לא זוכרת אם הילדה עצמה נגלתה אליהם או רב אמר להם

הילדה היתה גלגול של רב צדיק וקדוש שלא זכה לטהרה בפטירתו אויל בגלל השואה או משהו אחר

הם , בגלל שמסרו את נפשם על הדבר הזה , זכו לתקן את נשמתו של הרב ההוא 

אז כמובן, זה עדיין היה להם קשה אבל כעת ההתיחסות שלהם לזה היתה אחרת לגמרי 

 

 

 

אבל לראות ילד כזה קטן חסר אונים סובל כ״כ - זה נורא! האם הוא הגיע רק לסבול? הרי לא רק הוא סובל כל המשפחה שלו סובלים וחייהם אינם חיים...
אנחנו לא יודעים כלום זה ברור , אולי אם היינו יודעים היה קל יותר לקבל את הגזרות...

לפעמים ילדים מחלים נהדר ממחלות קשות ואחר כך חיים בטוב כמו כולם 

אבל לאף אחד לא מגיע. ואנחנו לא יודעים את חשבונות שמיים.

אולי הילד הזה נשלח כדי לחזק את ההורים? אולי זה תיקון? אי אפשר לדעת


לצערי הכרתי יותר מידי מקרים של מחלת הסרטן אצל ילדים. (וגם אצל תינוקות ואפילו מיןם היולדם.)

האמונה הזאת קשה אבל בלעדיה נתפרק.

וה' בדרך כלל לא מתערב בטבע כך אנחנו חיים שיש מחלות ויש מקרי מוות מיותרים לגמרי...
גם אפשר להגיד שמישהוא מת בגיל 90 שהוא סיים לתקן משהוא בעולם... אני מסתכל על המיקרים האלה כדרך טבע של העולם..

וסליחה על הבוטות...

ממליצה ללמוד מהר את החומר ולשנות תפיסה כי לצערנו מי שלא מאמין בעיקרי האמונה 

עלול למצוא את עצמו עם שוקת שבורה כשהוא מגיע ל "שם"

 

העיקר הראשון בעיקרי האמונה של הרמב"ם:

אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו מנהיג לכל הבוראים והוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים

בנוסף, אחד הדברים החשובים שאלוקים רצה ללמד את המצרים

זה לא רק שהוא ברא את העולם אלא שיש השגחה על מה שקורה

רחמיו של ה' מרובים לאין ערוך משל בשר ודם. איננו יכולים לדעת מה חשבונותיו (אפילו בשר ודם שעושה "ניתוח", אם היה נכנס מישהו שאינו יודע מה זה, היה חושב שהוא סתם חותך אותו..).

 

צריכים להתפלל מעומק הלב. דווקא מתוך הרחמנות הזו והצער הזה. לבקש מה' שישועתו תבוא בחסד ורחמים, בלי שהילד יסבול, שיירפא. ותפילה יכולה לשנות מציאות.

מחנך יכול ליום אחד.

 

מנהל עד שלושה ימים.

 

מעבר לכך - צריך אישור "גבוה" יותר.

 

 

[לא יודע אם זה השתנה]

http://www.kolzchut.org.il/he/%D7%94%D7%A8%D7%97%D7%A7%D7%AA_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93_%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%A1%D7%A4%D7%A8

אם אלו הכללים (קראתי את החוזר של משרד החינוך מהקישור), מפתיע באיזו קלות מורה שולח ילד הביתה.

קצת הפריע בשיעור. הוא טוען שהרבה ילדים הפריעו ומה שהוא עשה היה מזערי לעומת ילדים אחרים לכן כשהוא חטף עונש הוא לא  הסכים לעשות אותו ואז המורה כנראה לא ידע איך להגיב אז הוא הודיע לו שהוא לא יכול לחזור ללימודים עד שיעשה את העונש...

נהדר, שמח מאוד להשאר היום בבית... למרות שמסתבר שזה כלל לא חוקי כי הוא אפילו לא המחנך שלו...

 

אני מכירה מקרים שהרחיקו על אלימות כלפי ילדים אחרים, אבל ככה....

לעיתים יש מורים שמאבדים עשתונות, ועושים דברים בלתי הגיוניים.

הייתי ממליצה לפנות למחנך הכיתה בדברי נועם.

לחשוב יחד איך לשים לילד גבולות עקביים, ומצד שני להבהיר למורה המקצועי את מקומו.

חשוב לשדר למחנך, שאתם באים במטרה לחנך, ולא במטרה להילחם בצוות.

מה זה משנה שהיו עוד ילדים שהפריעו??

נראה לי כמו חוצפה.

הסברתי שצריך לשוחח עם המחנך על הצורך של הילד בגבולות עקביים.

גבולות, זה אומר, שהוא לא יכול לעשות מה שבא לו...

אבל שזה יהיה לו ברור!!

אני חושב שמאד רלוונטי אם היו עוד שהפריעו והוא נלקט באופן שרירותי כדי להוות דוגמא לעונש,או מתוך הגרלה גרידא.זה לא צודק בשום אופן ומכל בחינה הגיונית,ומהווה דוגמא חינוכית פסולה מן המעלה מאחר ומדובר בהענשה ולא רק בהערה

 

ילד שלא בסדר הוא מושג לא קביל בעיני באנלוגיה להתנהגות המורה,ילד הוא ילד הוא מתעצב ומתחנך בשנים אלו ואי אפשר לבוא אליו בטענות שוות משקל אלא רק להפיק לקחים חינוכיים לטובתו שלו.מצופה מן המורה להיות מאוזן ולא להעניש בצורה לא הוגנת,ואם עשה טעות אז לתקנה.

קל לחשוב שאירועים מן הילדות כגון אלו הם טיפה בים ביחס לפורפורציית ההתבגרות או סך השנים של האדם,אומנם אירועים כגון אלו יכולים לעצב את ההסתכלות של האדם על המציאות בגיל צעיר אם הם היוו עבורו עוול,ואלו דברים שנשארים בלב ומעצבים את הנפש.עד כמה, זה דבר מאד משתנה.

 

 

כמובן שדיוק הסיפור הוא דבר שמשתנה בין תלמיד לתלמיד

.אני חושבת שיש מורים שלא מספיק מקצועיים הם לא יודעים איך להסתדר עם בעיות משמעת אז הפתרון הוא להרחיק את הילד מביהס שזה טעות לפי דעתי ולהפיל על ההורים את האשמה.ממש מקומם ומרגיז

ולמה שלא יעשה אותו כבר ויחזור?

כמורה וגם כאמא אני יודעת שהילדים שלנו אלופים בלתאר את המציאות בדרך הנוחה להם.
אנחנו כהורים מעדיפים תמיד את גרסת הילד כי על כל פשעים תכסה אהבה...

שווה לבדוק,
כי אם זה באמת ככה- זה לא נשמע חוקי.

השעיה רק באישור מנהל ויידוע הורים,
על אלימות בדרך כלל.

מה הפלא שעבודתנו כמורים הולכת ונעשית קשה יותר עם השנים.

 

תראו, הורה שילדו הושעה מבית הספר, הולך ובודק באינטרנט אם זה חוקי....

 

לא מברר עם המורה מה קרה...

 

לא לוקח אחריות על הילד שלו...

 

האם חוקי שהמורה השעה? והילד מסכן.... לא היה היחידי שהפריע.... זה המורה שאיבד עשתונות.... בעיה של המורה, לא של הילד....

 

אתם רציניים????

 

האם באמת נראה לכם שזו הדרך הנכונה להתמודד?!

 

הורה יקר,

 

אני במקומך הייתי מבררת עם המורה מה הילד עשה. ולוקחת אחריות על ההתנהגות של הילד שלי, כי הוא הילד שלי וחובת החינוך שלו מוטלת בראש ובראשונה עליי.

 

ולא יקרה כלום אם הילד ילמד לכבד את המורה שלו, גם אם לא נאה לו. היהדות בנויה על כיבוד של מבוגרים.

 

השיטה הזו של תמיד לחפש את המורים, ואני כהורה לגונן על הילד שלי עד כלות, לא עושה טוב לילדים.

 

היא מוציאה דור מפונק, חסר כבוד למבוגרים.

 

וגם אם נראה לך כאילו שעכשיו אתה הדון קישוט שנחלץ לסייע ולהציל את הילד שלו מהמורה העריץ והמרושע, הרי שתדע לך שאם הילד לא ילמד לכבד אנשים מבוגרים, בהמשך הוא יישם את זה גם כלפי המבוגרים הקרובים אליו.... ונחש מי המבוגרים הכי קרובים אליו?!

 

בקיצור, במקום לרוץ לאינטרנט, תרים טלפון למורה, בצורה מכבדת, ותתמודד. לא קרה כלום אם הילד קיבל עונש.

אבל אם הילד באמת לא עשה כלום ומאשימים אותו סתם כי לפעמים מורה נטפל לילד( כן זה קורה) והוא לא יודע איך להתמודד איתו אז זה בעיה ומקומם מאוד

לעיתים להישאר בבית כי ילדו הושעה גם כן?

אני מחנכת ומשתמשת בהשעיה רק במקרים שאין ברירה אחרת.

הילד צריך להבין שעליו לקחת אחריות על מעשיו כי אם לא ייקח יהיו לכך השלכות.

אם צער הוריו יעזור ואם השלמת החומר הקשה והעדרות מבי"ס.

אינני מתכוונת לקחת אחריות ולדאוג כאשר תלמיד מסכן את עצמו ואת הזולת

מחובתי לשמור עליו ועל האחרים ולהגן עליהם ןאם אני מרגישה שאני לא יכולה לעשות זאת וניסיתי בכל דרך אפשרית קודם לכן אני מבקשת את התערבות ההורים. כלומר שההורים ישבו יום אחד איתו בבית, ישוחחו על חומרת המעשה והילד יבין שבי"ס הוא לא בייביסיטר ומקום פעלולים. שבביס כמו בבית אי אפשר לעשות מה שרוצים.

ואם הורה אינו משתף פעולה ומבין שהמורה כמו ההורה רוצה אך ורק בטובת הילד אז כן הוא מרגיש ש'נטפלים לילד שלו' וש'מענישים את ההורה'.

ממליצה לכל אחד שחושב שעבודת המורה היא קלילה ויש אחלה חופשות וכשרק קשה אז משעים ילד הביתה שיגיע לשבוע אחד בביס. שיבין מהי באמת עבודתו של המורה.

ולא. אני לרגע לא מתלוננת על עבודתי הקסומה. הזכות לגדל ולחנך ילדים מדהימים ולראות איך הם גדלים ומתבגרים.

גם אני מורה. מחנך שמיניסטים.

 

רק שאצלינו ברור להורים שאוי ואבוי להם אם הם יתנהגו כמו ההורה שהתחיל את השרשור הזה.

 

יש לך בעיה עם איך שאני מחנך את הבן שלך?- קח אותו ותחנך אותו בעצמך. או העבר אותו לבית ספר אחר. בכיתה שלי- אני הבעל בית, ולא אתה ולא הבן שלך.

 

 

גם כהורה, אם הילד/ילדה שלי מקבלים עונש, אני מרים טלפון למורה בנוכחותם, ושומע מהמורה מה היה ומה קרה, ומדבר באופן שברור לילד שיש כאן יד אחת.

 

 

 

 

אני חוזרת על הביטויים שלך, נסה לשמוע איך זה נשמע מהצד השני. באופן אישי, לי זה נשמע כוחני מאוד:

"אוי ואבוי להם"

"יש לך בעיה עם זה?"

"אני הבעל בית"

"יש כאן יד אחת" (אם כי כאן אני מודה לך על שלא השתמשת בביטוי הגרוע מכול - חזית אחידה. חזית יש לי מול חמאס, לא מול בן ולא מול תלמיד. יד אחת... שוין.)

 

ממליצה לך מאוד לשקול את הסגנון מחדש, ולחשוב אם זה אכן מה שאתה משדר להורים ולתלמידים.

אם כן, וזה לא רק בטעות התפלק לך כאן, נראה לי שכדי לשמש דוגמה אישית נאותה יותר לתלמידים כדאי מאוד לעבור למנגינה אחרת. שהביטויים לה יהיו, למשל:

"בכיתה שלי אני בשליחות"

"יש כאן שיתוף פעולה פורה" 

וכן הלאה.

 

 

לשיפוטך.

 

למורה מקצועי אין סמכות לסלק תלמיד לכמה ימים.

כך החוק, וכך ההיגיון. [אם הייתה סתירה בין החוק להיגיון, היה מקום לדון מה עושים].

הוא לא אחראי על שיעורים של מורים אחרים, וגם אין לו את הידע הנדרש על ההשלכות של סילוק התלמיד.

אני לא אומר להעניש את המורה או לריב איתו. זה יכול להיות אי ידיעה או מעידה חד פעמית, אבל יש להעיר את תשומת ליבו שאסור לו לעשות כזה דבר להבא. 

אם יש צורך לדעתו, הוא צריך לפנות למי שבסמכותו להוציא תלמיד מבית הספר לכמה ימים.

 

זה לא אומר שהילד צריך להיות מעורב בזה, או שצריך לנסות להחזיר אותו לבית הספר. לגבי זה צריך לדעת את נסיבות המקרה, ולשמוע אותם משני הצדדים.

 

ההורה לא בהכרח מתלונן על הענשת הילד, אלא על העונש שנופל על ההורים. 

 

ולא מצאתי איפה נאמר שההורים לא דיברו עם המורה.

 

והאם עצם העובדה שהורה מברר חוקיות של עונש היא בעייתית בעינייך?

אני תוהה עד כמה רחוק תהיי מוכנה לקחת את זה. כל מורה? כל עונש? כל ילד? שום דבר שתוכלי להעלות על הדעת שקורה לתלמיד בבית ספר הוא לא עילה לבירור עומק כזה?

נערה אחת סיפרה לי שבכיתתה המורה הייתה תופסת ילדה מציקה, וקוראת לכל התלמידות להכות אותה (זו נערה שלעולם לא תוציא דבר שקר מפיה. זהב טהור). אני מקווה שעל סיפור כזה מקובל עלייך שההורים לא אמורים לגבות את המורה.

אשמח לשמוע איפה עובר הקו האדום שלך.

 

 

חמותי היא מחנכת בבית ספר תורני ממלכתי , ואני פשוט מרחמת עליה .

מכירה משהו באזור נתניה

מקום נחמד ממש.

החל משנת הלימודים הבאה, תשע"ו, ייכנס לתוקפו חוק חינוך חובה חינם לגילאי 3-4, המחייב שכל הילדים בגילאים אלה יירשמו לגן.

כמו שכבר היום יש לילדי בית-ספר, ואולי יאשרו אותו יותר בקלות לגילאים הצעירים האלה.

אם אפשר לא מבינה את ההגיון דוקא להוציא את הילד. למה שיתחנך על ידי אנשים מבחוץ? ולשואלת מסכימה איתך וברור שיש אופציה לקבול

למה אמורים לשלם כל כך הרבה כסף על גיל שבו מרבית הילדים הולכים לגן??

אני בעד אפילו להוריד את הגיל של חינוך החינם לגיל צעיר יותר.

 

זה הזוי שכל המשכורת הולכת על מימון גנים ומעונות ובתי ספר.

 

להורים הבודדים (מאד) שמעוניינים שהילד יהיה איתם - שמורה הזכות להגיש בקשה ל"חינוך ביתי". בגיל הגן אין שום בעיה לעשות זאת.

הכוונה שרוצים להפוך אותו ל ח ו ב ה - שכל אמא תתחייב לשלוח את ילדיה לגן או להתעסק עם הבירוקרטיה של משרד החינוך.

למה אישה צריכה אישור מהמדינה שמותר לה לגדל את ילדיה?! עד כמה אפשר להתערב בחיי הפרט?!

דרך אגב, אני עובדת והילדים שלי במסגרות מגיל קטן, אבל אם אחרות החליטו אחרת- זו זכותן

אפשר להגיד את זה על כל גיל.

למה להכריח הורים לשלוח ילד בן 9 לבי"ס זה יותר טוב? זכותם להחליט ללמד אותו בבית.

עד לפני שנתיים היה תשלום מלא על גני ילדים בגיל 3.

לפני שנתיים הורד הגיל של חינוך חינם חובה לגיל 3 - ניתנו שנתיים היערכות למדינה להוסיף מספיק גנים ובינתיים רק מי שהצליח לתפוס מקום זכה לחינוך חינם.

 

לאוצר יש בעיה מסיבותיו לממן חינוך שאינו חובה - זה יביא עליו כל מיני בעיות - לכן על חינוך כזה יש רק סבסוד תמ"ת וכאלו שהן תקנות ולא חוק.

אם את חושבת שאת יכולה ללמד את ילדיהם בבית, תפאדל, את לא צריכה אישור מהמדינה אלא רק להודיע שזה מה שאת עושה וכמובן להציג חלופה ראויה.
לדעתי המדינה פה לוקחת אחריות וזה מבורך. רק צריך להוריד עוד קצת את הגילאים שגם ילדים עד גיל שלוש יזכו לחינוך חינם או לפחות מסובסד משמעותית.

הגדולה-האריה שאהב תות. לאחותי יש תחפושת אריה אנחנו נכין תות מסוג או לבד.

הקטן-אליעזר והגזר. יש לו סרבל ג'ינס, חולצה מכופתרת, כובע קש, וגם לו אכין גזר מסוג או לבד.

כאילו שבמעון לא שמענו סיפורי התעללות. ובמעון אי אפשר לשים מצלמות...

 

ואצלי אין מטפלות , יש רק מעון.

המסקנה שלך מכלילה ואינה הוגנת.

המסקנה הפרטית שלי שיותר בטוח ונכון לי לשים במעון , הפיקוח יותר הדוק ויש שם צוות רחב .

1. הצהרון הוא המשך יום הלימודים בגן. אולם 7 ילדים יוצאים בשתיים.

2. הסייעת של הבוקר ממשיכה בצהרון. אבל מתחלפת גננת. יש לגננות חפיפה של חצי שעה.

3. לגננת יש תעודת הוראה, לסייעת אני לא יודעת.

4. הצהרון פועל 4 ימים בשבוע עד השעה ארבע.

5. התשלום: 1600 ₪ לשנה.

6. ציון: 7

7. הילד מרוויח מסגרת קבועה ומסודרת + הווי חברתי.

 הילד לומד לאכול בצהרון, מאכלים שבבית בחיים לא אכל!

8. לדעתי צריך שבצהרון תתחלף גם הסייעת.

הסייעת פותחת את הגן כבר בשבע וחצי, ובצהרון כבר אין לה כוח לבלאגן.

על כן אחרי ארוחת הצהריים, הילדים צופים בסרט. אחרי השטיפה נותנים להם גם מעט משחקי שולחן.

פינות המשחק (בובות, קוביות, ספר) סגורות בצהרון, וכן אין משחקי ריצפה.

9. בסה"כ הילד שלי מרגיש אהוב בגן גם בבוקר וגם בצהרון.

 

1. צהרון פרטי (מוכר ע"י התמת) שנמצא בגן צמוד לגן של הילד

2.צוות שונה מהבוקר

3. אישה מהממת ומקסימה הלוואי על כולנו (האמת שהיא כבר סבתא)

4. עד ארבע וחצי, חמישה ימים

5. 800 לחודש ויש הנחות לפי הטבלה של התמת (הנחה הכי גבוהה זה לשלם 450 לחודש)

6. 9-10

7. כישורי חברה - להסתדר עם ילדים גדולים וקטנים ממך (הצהרון הוא לכל הגילאים שבגני העירייה)  אוכל בריא ומגוון, 

8. לא עולים לי כרגע חסרונות

9. אני עובדת משרה מלאה 8-4 ככה שאני חייבת צהרון, אבל ב"ה זכיתי בצהרון מדהים!!

 

חלק ראשון - פרטים טכניים על הצהרון

 

1. מסגרת הצהרון

האם הצהרון שייך לגן בו לומד הילד או שזהו צהרון פרטי?

אם הצהרון נמצא בגן, האם רק חלק מהילדים נשארים בו, או שהצהרון הוא המשך של יום הלימודים, ואז כולם (או כמעט כולם) משתתפים בצהרון

 

2. צוות הצהרון

אם הצהרון נמצא בתוך הגן: האם צוות הבוקר ממשיך לעבוד בצהרון או שישנה תחלופת צוות?

 

3. הכשרת הצוות

איזה סוג הכשרה יש לצוות הצהרון?

(גננת עם תעודה, גננת בעלת תואר ראשון, סייעת או משהו אחר) מלמד (זה חיידר)

 

4.זמן הצהרון

עד איזו שעה הצהרון פועל? וכמה ימים בשבוע? עד 4 , 5 ימים

 

5. עלות הצהרון

כמה את משלמת? האם התשלום הוא שנתי, חודשי או אחר? 300 שח רק על הצהרון (סה"כ 1000)

 

חלק שני - חוות דעתכם על הצהרון

 

6. ציון לצהרון

8

 

7. מעלות הצהרון

מה לדעתך הילד שלך מרוויח מההשתתפות בצהרון? הייתי מעדיפה שיהיה איתי אבל סה"כ טוב לו שם. הם קוראים ספרים , יצירות אומנות נוספות, משחקים.

 

8. חסרונות הצהרון

מה היית רוצה לשנות בצהרון? אין

 

9.הערות והארות

הוסיפי כפי הנראה לך.

 

תודה מראש לכל העונות! בהצלחה

בכל אופן כתבת ציון 8.

האם יש משהו שאולי היה אפשר להוסיף, או לשנות בצהרון כדי שהוא יהיה מצוין?

ואם אפשר, אז שאלה נוספת:

האם הילד מספר על חוויות מהנות מהצהרון?

אני מתכוונת גם לחוויות קבועות, וגם להפעלות מיוחדות.

תודה לכן.

הילד מספר שהגננת ממחיזה עם הילדים את הסיפורים שהיא מספרת. היא מספרת סיפור אחד כל השבוע, וביום חמישי ההמחזה.

הוא מאוד נהנה מהרעיון, ותמיד מנסה לנחש, את מי הגננת תבחר להציג את הדמות המרכזית בסיפור.

הילד מספר שהגננת ממחיזה עם הילדים את הסיפורים שהיא מספרת. היא מספרת סיפור אחד כל השבוע, וביום חמישי ההמחזה.

הוא מאוד נהנה מהרעיון, ותמיד מנסה לנחש, את מי הגננת תבחר להציג את הדמות המרכזית בסיפור.

1.4. צהרון של הגן טרום-טרם, שייך לעירייה. חלק מהילדים עוזבים ב-14:00, אבל הרוב נשארים לצהרון, קבוצה של יותר מעשרים. שעות עבודה 14-17 ובחלק מהחופשות של הגן פתוח 7:45- 16:00.
2.3. הצוות: גננת וסייעת שבאות במיוחד בשביל צהרון . מניסיון, זה חשוב מאוד, אחרת הצוות נשחק לחלוטין ! לגבי חפיפה - אין באופן רשמי, איך הן מתחלפות בפועל אין לי מושג. הגננת עם הרבה שנות ניסיון, לא ביררתי אם יש לה תואר וזה לא משנה לי.
5. 970 לחודש ( ככה זה בעיר! ) תשלום מלא, יש הנחות שח תמ"ת.
6. הציון 8.5
7. בצהרון יש תכנית לימודים שמקבילה לגן, פעילות חברתית, פעילות יצירה, שעת חצר. פעמים בשבוע יש חוג - ספורט ודרמה. אין חופשות ארוכות במהלך השנה חוץ מפסח.
8. אוכל! הקייטרינג שמביאים לא כל כך טעים, נותנים גם כריכים עם שוקולד. החברה שמפעילה לא מוכנה לשנות כלום.
הייתי רוצה גם שישחקו יותר זמן בחצר.

יש לי שאלה חשובה אלייך: למה לחם עם שוקולד?

זה מה שהקייטרינג שולח?

או שזה מה שהגננות מחלקות למי שלא אוהב את האוכל?

שמפעילה את הצהרונים. יש כריכים רק עם חומוס , שוקולד או קטשופ . הגננת מכינה את כל הסוגים. תנחשי במה בוחרים רוב הילדים...

הורים התלוננו והייתה תקופה שהגננת לא השתמשה בשוקולד בכלל. ואז הורים אחרים התחילו להתלונן שהילדים שלהם לא לקחו כריך בכלל וחזרו הביתה רעבים.

מצידי שלא יעשו כריכים בכלל. א. הצהרים ב14:30, ובסוף היום מקבלים פרי או קרואסון.

החברה שולחת אוכל מבושל לצהריים, והלחם והממרחים לארוחת ארבע? או שהלחם עם הממרחים מגיעים במקום ארוחה מבושלת?

אני מבינה שהשוקולד גונב את כל ההצגה.

אחרי שהילדים כבר התרגלו אליו, זו באמת בעיה להוציא אותו.

אצלנו יש אוכל מבושל, לחם, ירקות חיים ופרי.

קטשופ מגיע רק אחת לשבוע.

1. הצהרון הוא המשך של יום הלימודים בגן. ילד אחד יוצא  ב- 13:30 לפני ארוחת הצהריים

 

2. יש תחלופת צוות:

גננת הצהרון מגיעה ב- 13:30 וגננת הבוקר עוזבת ב- 14:00

סייעת הצהרון מגיעה ב- 13:00 וסייעת הבוקר עוזבת ב- 14:30.

בזמן הארוחה יש 4 אנשי צוות.

ההתארגנות לפני הארוחה ואחריה נעשית ע"י 2 סייעות

 

3. לגננת יש תואר ראשון, והסייעת למדה במתנ"ס בקורס להכשרת סייעות.

 

4. הצהרון פועל 4 ימים בשבוע עד השעה ארבע.

 

5.התשלום: 1800 לשנה

 

6. ציון: 10

 

7. הווי חברתי, ביטוי לכישרונותיו בתחום הבניה, הספורט והדרמה וחיזוק הדימוי העצמי.

 

8. לא בצהרון שלנו!

 

9. אחרי הארוחה, יש לילדים מלאי של משחקי הרכבה למשחק חופשי ולהעתקה מדגם.

 

הגננת והסייעת יושבות עם הילדים (אפילו על השטיח!) ומלמדות אותם ליצור דברים מדהימים.

 

שמעתי שיש אנשים ששולחים את הילד לחוג של הרכבה בלגו. אצלנו זה נמצא בעסקת החבילה של הצהרון!

 

במפגש סוף היום הגננת מפעילה את הילדים בהרבה כיף, וכן יש שני חוגים בשבוע: דרמה וספורט. 

 

 

1. הצהרון, הוא משותף לגן שבו לומדת בתי ולגן הסמוך.

בסיום יום הלימודים ילדי הצהרון מהגן השני באים לגן של בתי.

בכל גן יש בבוקר בערך 30 ילדים. אבל בצהרון נשארים מכל גן רק כ-10 ילדים. בסה"כ הם כ-20 ילדים בצהרון.

 

2.צוות הצהרון מגיע בסיום יום הלימודים. אין להם זמן חפיפה.

 

3. אני לא יודעת מה ההכשרה של הצוות.

 

4.הצהרון פועל עד השעה ארבע וחצי חמישה ימים בשבוע

 

5. התשלום הוא 600 ₪ לחודש.

 

6. ציון: 8

 

7. מסגרת שמעניקה אהבה וביטחון בזמן שההורים עובדים.

 

8. הייתי רוצה שיהיה הרבה פעילויות חוויתיות, חוץ מהחוגים.

 

9. נראה לי שאם הצוות היה מקבל יותר הדרכה, הצהרון היה מעניק לילדים הרבה יותר.

 

חלק א

1. הצהרון פרטי ורק חלק מהילדים נשארים בו.

2. הצוות מתחלף ואין כל חפיפה מלבד אמירות כמו "היום יקחו את X מוקדם" , "היום Y לא באה לגן".

3. עובדת עם ניסיון בטיפול בילדי פעוטון, בדרך לתואר ראשון בגיל הרך

4. עד 15:45 בימים א-ה

5. 560 ש"ח לילד לחודש, ללא הנחת אחים

 

חלק ב

6. ציון 2

7. מסגרת כלשהי בזמן שאנחנו חייבים להיות בעבודה

8. את כל הצוות

9. התחושה היא שהולכים לצהרון כי אין ברירה, וחבל. לו רק המפעילות של הצהרון היו משכילות לחנך כל ילד על פי דרכו ולא רק לראות את עצמן וכמה קשה להן.

1. הצהרון הוא המשך של יום הלימודים בגן. כל הילדים נשארים.

2. הסייעת של הבוקר נשארת. הגננות מתחלפות. יש להן חפיפה במשך שעה.

3. הגננת בעלת תואר ראשון בהוראה במסלול הגיל הרך, והסייעת בעלת תעודה של מטפלת.

4. הצהרון פועל עד השעה 15:30. 4 ימים בשבוע.

5. התשלום שנתי 780 ₪.

6. ציון: 9

7. הרבה כיף, וחוויות שהוא לא מפסיק לדבר עליהן.

יש לו גננת יצירתית עם מלאי רעיונות להפעלות מהנות.

הוא כל היום שר את שירי התנועה של הצהרון, ומשחק עם כולם את משחקי החברה שמלמדת אותו גננת הצהרון.

הוא לומד הרבה תרגילי התעמלות. בצהרון יש הרבה עבודה על: שיווי משקל, קורדינציה, חיזוק חגורת הכתפיים, ותיאום עין יד.

8. לצהרון יש חיסרון אחד, שהוא חיסרון גם של הגן בבוקר: יותר מידי ילדים בגן אחד!

הלוואי שהיו בכל גן רק 20 ילדים!

9. בכל פעם שאנו ההורים משבחים את הגננת, היא אומרת: העבודה בגן היא בזוג. ההצלחה שלי היא בזכות הסייעת שנותנת את כל כולה לילדים, עד הדקה האחרונה שהם בגן.

יש הרבה גננות טובות שהיו יכולות לחולל פלאות בצהרון, אבל הסייעת כבר עייפה וחסרת סבלנות. בגן שלנו יש סייעת שפותחת בפני הילדים והגננת את כל האפשרויות, ולא נבהלת משום רעיון חדש. 

 

לא פעם גם יכול לשמש כתירוץ...

 

את אמא. הילדים מקום ראשון.

 

אם אפשר לעשות את זה בלי ממש להגזים על חשבונם, מה טוב. גם וגם.

 

את המציאות בלימודים/עבודה הללו אינני מכיר.

התואר שהיא רוצה הוא משהו שממש יהיה על חשבון המשפחה שלה 

לימודים מאוד מאוד תובעניים!

 

4 שנים, בין 4 ל5 ימי לימוד בשבוע...

המון קורסים שבהם צריך להגיש עבודות משבוע לשבוע., בחני אמצע וכו'..

 

לדעתי, ממש קשה... אנחנו בקושי מתראים (שלא לדבר על תקופת מבחנים)

 

אבל זה תלוי בעוד גורמים: כמה עזרה יש לך ממשפחה, כמה בעלך יכול להירתם למטלות הבית ולאפשר לך ללמוד בשקט,

האם את יכולה להביא עזרה בכסף ועוד...

 

התלבטות לא קלה... אני ממש מבינה אותך!!

בהצלחה

 

קודם כל יש לימודים של כמה שנים ויש מוסדות שמאפשרים לימודים בהתאמה אישית להורים/אנשים עובדים , אבל את צריכה מאד מאד לרצות את זה כי זה לא פשוט! להכין עזרה ותמיכה מכל הכיוונים.
מנסיון אישי - זה אפשרי , והכוחות מגיעים ממקומות לא צפויים. בהצלחה!

רק השאלה היא איזה מחיר מוכנים לשלם.

אמא יכולה גם ללמוד רפואה ולהישאר אמא,
השאלה היא איזה מחיר ישלם כל המערך המשפחתי ואם את עצמך מעוניינת לשלם אותו.

השאלה אם את יכולה להרגיש מימוש עצמי גם בלימוד ובעשיה של משהו פחות תובעני וסוחט.

איזו תחושת החמצה תעלה בך?

על הקריירה שפיספסת או על הפניות לילדים שלעולם לא תחזור?

זה לא פייר לכתוב את זה ככה ולמלא אותה בתחושת אשם שגם ככה נמצאת בכל אחת מאיתנו , העובדות והאמהות.

כי זה ברור מאליו שרק גברים מתאימים לפתח קרירה ולהיות רופאים מהנדסים מדענים וכו׳....
ולא אין פה אפילו קמצוץ של פמינסטיות , לא לזה אני חותרת, צריך להבין שיש נשים שיש להם את כל הנתונים להצליח וזה לא חייב לבוא על חשבון המשפחה אם יש בן זוג תומך שלוקח פיקוד על המשפחה ועל הבית ( שלו!)

מאיפה הסקת מדבריי שאני נוטה לכאן או לכאן?

לפי איך שהצגת את הדברים שמת על המשקל את הקרירה ואת הפניות לילדים( שלעולם לא תחזור) כאילו הם על אותו משקל והרי ברור לחלוטין לכל הורה מה קודם למה , והצגת הדברים ככזו היא לא נכונה בעיני.

בקשתי ממנה להעזר בדמיון שלה ככלי בכדי לברר באיזו מציאות היא תרגיש טוב יותר לאחר זמן.

זו היא שהתלבטה בין שני הערכים החשובים הללו והניחה אותם על השולחן, לא אני ולא את

השיקול העיקרי שלי הוא שאת הקטנים שלי אני אפספס וזה לא יחזור לעולם. ואת הלימודים האלה תמיד אוכל להתחיל (גם עוד 10 שנים).. אבל.... הקושי בלוותר על תחום שמאוד מאוד מאוד מתאים לי ומאתגר אותי..קצת קשה לי..

הצלחתם לפקס אותי לזה שכנראה זה לא מתאים עכשיו..

תודה!!

אי חושבת שישנם נושאים שכדאי לך לתת לנשים לדון בינן לבין עצמן.

אני לא חושבת שאלעד ענה לה הצורה לא יפה.

 

אני יכולה לומר לך שגם אחותי אמרה לי אותו דבר כשהייתי בת 20 - גיל 20 עד 40 זה הגיל הכי פורה של האישה, גם באמהות, גם בלימודים, גם בקריירה. השאלה היא איפה אנחנו בוחרות להשקיע ובאיזה יחס.

 

(אחותי, בתור דוגמא, בחרה להיות מחנכת כיתות א',ב', ובגיל 38 - למדה תואר שני, עכשיו, בגיל 40, דוקטורט, ועשתה ממש מהפך בקריירה. אני לעומתה - כל הזמן עובדת בתחומים מאוד "הייטקיסטים" אבל במינון נמוך שמתאים לי וברוך ה' גם מתאפשר בינתיים...)

 

אני חושבת שלא ללמוד כלל - גורם לנו שלא יהיו אופציות אפשריות גם בגיל יותר מתקדם כשהילדים כבר גדלים. וזה גם גורם לניוון, למי שזה בעצמותיה. מצד שני, עומס מטורף, בלי יכולת להיות פנויה לילדים - גם לא טוב. לכן צריך לשלב.

 

אני חושבת שהתשובה לאלעד היא שאם תהיה בחירה של או זה או זה - תמיד תהיה תחושת החמצה (חמותי כל הזמן חיה בתחושת החמצה על שלא עבדה בזמן שגידלה את הילדים, והיא עוד מ"הדור הקודם...")

הנכון הוא - לשלב, במינון שמתאים ואפשרי לנו (כמו שאמרו כאן חלק - אם אפשר ללמוד את התואר במשך יותר שנים/ללמוד תואר אחר שפחות עמוס אך נותן אפשרויות עבודה דומות כמו "ניהול ושיווק" או "מנהל עסקים") או לקחת כמה שנים בידיעה שיהיו עמוסות, ולקבל עזרה מהבעל/סבתות וכו.

 

שיהיה בהצלחה בכל אשר תחליטי!

למה גיל 20 עד 40 זה הזמן הכי פורה? 45 מה?

לפי דעתי אנחנו הורגים את עצמנו מהר מדי.. אנשים יכולים להיות פעילים ואנרגטיים כל עוד הם רוצים בזה, בלי שום מגבלה של גיל.

מה נעשה שבתחום הזה שעון החול מתקתק במרץ? וכאשר את רוצה להספיק ללדת הרבה ילדים וגם להשקיע בהם ולהיות איתם בשנים הראשונות בהן לרוב אין לך תחליף, ואת גם לא רוצה שיהיה - זה דורש הקרבה מתחומים אחרים.

 

בתחומים אחרים אפשר להיות פעילים גם אחר כך, אבל זה הרבה פעמים לא פשוט להתחיל קריירה/לימודים בגיל 45, בעיקר אם לא עשית שום צעד בכיוון לפני כן. אם עשית צעדים, במינון נמוך, יהיה יותר קל אחר כך להתפתח, אבל גם זה עם הרבה סיעתא דשמיא. למצוא עבודה טובה אחרי גיל 45 - גם לגברים זה לא פשוט. 

 

על אחותי אני כן רואה דוגמא, שדווקא הקריירה שלה התחילה לפרוח עכשיו בגיל 40, אחרי שהגדולה שלה כבר בת 20 והקטנה בת 6, והיא הרבה יותר פנויה ללימודים ועבודה שדורשים הרבה מאמץ. אבל אני יודעת שלא כולן מסוגלות לעשות את הצעד הזה בגיל שלה, וגם לא כולן מסיימות ללדת בגיל 34... (וגם היא לא היתה עושה זאת מבחירה כנראה...)

 

להגיד שהכל אפשרי ושאנחנו לא עושות בחירות משמעותיות בין קריירה לעבודה בשנים האלה - זה לא נכון. כל הזמן צריך לעשות איזשהו ג'גלינג במינון הנכון והמתאים לכל תקופה בין הקריירה למשפחה...

וה"ילדים" אינם רק של ה"נשים".. הם גם בני אדם בפני עצמם.

 

קל מאד ליצור "קומפניה" של נשים ש"מסבירות" לאמא - שמתלבטת בכנות - שהכי טוב מה ש"טוב לך" וכאילו זה "הכי טוב לילדים" ולעצום עיניים מהמציאות לפעמים, כדי לסדר לעצמן מה שנוח במסווה אידאולוגי, וע"י "לחץ ציבורי" עצמי, ש"כולן" אומרות. זה לא ענין של הסתכלות נשית בלבד, אלא של הערכת מצב - נזק מול תועלת.

ברור שטוב מאד שאפשר גם וגם; ואם אי אפשר, אז לא מתעלמים מהאימהות ע"י סיסמאות. צריך לראות לגופו של ענין, איך ייראה, ומה יהיו ההשלכות על הילדים. וגם בשיקלול של החשיבות של הענין עבור האמא. זו תשובה שמשתנה ממציאות למציאות ומאדם לאדם.

ובגלל זה שואלים אותה אם היא בטוחה שהיא רוצה להחמיץ את גידול הילדים שלה בהנחה נניח שבעלה יטפל בהם

אפשר לעשות את זה אבל זו החמצה של החיים

 

ממש לא , אני כ״כ רואה כמה טוב זה עושה לילדים שלי שיומיים בשבוע הם נמצאים רק עם אבא.
אני מסכימה שזו החמצה של החיים לפספס את כל זה ולכן מאד מופתעת איך רוב הגברים שאני מכירה מוכנים לוותר על זה בכזו קלות...

את רואה גם בהלכה שנשים פטורות מהרבה דברים כדי שיוכלו לטפל בילדים

גברים ממש לא 

והם לא חייבים להיות פטורים מכלום , האמיני לי שהכל משתלב עם ההורות.
השורה התחתונה שלי - כדאי לנשים כן לנצל את הכשרונות שקיבלו במתנה ולצאת ולעשות חייל כל אחת בתחומה אם מדענית , טייסת או עקרת בית .
בעלי ממש לא פמיניסט ( רחוק מאד מההגדרה) אבל השותפות שלנו בהורות מאפשרת לשניינו לחוות גם הורות וגם קרירה והחיים לא פשוטים , יש עומס וקשיים אבל זה שווה את זה .

תבדקי לו"ז של הלימודים במקום שאת רוצה, תבדקי לכמה שנים ניתן לפרוס את הלימודים, שכר הלימוד.

מה אפשרויות תעסוקה שיש במקצוע הזה, משכורות, שעות עבודה מקובלות. דברי עם מישהו שלמד ועובד בתחום.

תתכנני סדר יום לילדים לפי האפשרויות שיש לך: מעון, משפחתון, צהרון, עזרה מהבעל ובני משפחה אחרים.

אם הכל מסתדר לך מבחינת הזמנים ואת ממש רוצה את המקצוע - לכי על זה!

מקיימים כי ככה צריך

זה באמת קשה מאוד!
במיוחד אחרי ההריון שהתרגלתם שאין איסורים,
ועוד יותר אחרי לידה שחיבוק מבעלך יכול לעזור...
אבל את יודעת איך מרגשת טבילה אחרי תקופה ארוכה?
אני מאוד מבינה אותך, את צדיקה. מחזקת אותך מאוד,
ותזכרי- "לפום צערא אגרא!"

כרגע לא מנחם אותי מה יהיה אח"כ.
כרגע אני מנסה להבין איך שורדים בנתיים...

לאט לאט עם כל לידה למדתי להקל על הקושי

למשל הלכתי לטיפול מפנק (עוצמת הרכות רפלקסולוגיה)

ערב זוגי כייפי,מכתבים ופתקים

במיוחד אחרי לידה שההורמונים משתוללים, והטיפול בתינוק דורש מאד ומצריך כח ומאמץ.. ואת מרגישה שזו מן "התקטננות".

מה הקטע עכשיו שאסור להעביר לבעלי? ודווקא עכשיו אני זקוקה לו כ"כ!

וואז עולה ובא ציווי ה'. ואין, אין לי מה לומר לך חוץ מזה שאני מעריצה אותך! אותך, אותי ואת כל בנות ישראל הצדיקות. בטוחה שבזכות זה נזכה לילדים טהורים וצדיקים ותבוא הגאולה.

נשיקות

זה הזמן שלנו לשלוט בעצמינו..לדחות סיפוקים ו להעביר דוגמא ללא מילים לדור הבא...
אני מאמינה שהעיסוק בזה רק מקשה יותר.. ולכן אני משתדלת להגיע כמה 'פחות לאווירה אינטימית.. זה גג שלושה חודשים מתוך עשרות שנים יחד בעזרת ה'

הערה:

 

בנוסף לעצם הדין,

 

הגדרים הללו הם הרחקות ממצב שלא שייך בתקופה כזו ממילא. וה"קטע" הוא שמוטב לעצור די רחוק משם. ואחרת היו יכולים להיות מתחים מכיוונים אחרים.

 

כדאי להתרגל שה"צורה הנורמלית" להעברת דברים בזמן כזה, היא כמו שמעבירים בזמן כזה..

 

[ומה שנוגע לצד הלא-שכלי, אלא לצורך הרגשי "לפרוק" שלא מחפש בדיוק תשובה בשכל - לזה אני רואה שהנשים כאן כבר דואגות, וכך מתאים..]

בס"ד

 

מה שהייתי צריכה אחרי לידות זה בעיקר מנוחה.

כדאי לזכור שכאשר מותרים הבעל לא רק נותן חיבוק כשאת צריכה,

אלא גם מצפה לקבלת תשומת הלב שלו...
אם בנוסף לתינוק החדש שנוסף למשפחה,

וההתארגנות על הבית והילדים אחרי לידה הייתי צריכה גם לרצות את מי שהיה בעלי-

זה רק היה מוסיף צרות, וגומר את הכוח.
לדעתי עם כל הרצון למגע ברגעים מסויימים, רוב הזמן אנו יותר צריכות מנוחה נפשית ופיזית.

צריכות את הפנאי הנפשי, את המרחב. גם מבחינה הורמונלית יש קפיצות לכאן ולכאן, מצבי רוח משתנים.
אם זוכרים שכאשר מותרים יש צד שני שמצפה למגע וכ', ומתאכזב ומתמרמר כאשר אין לאשתו מוטיבציה או כוחות, 
אני באמת חושבת שלהיות מותרים בזמן שאחרי לידה זה יותר מעיק מאשר נותן משהו.

 

כאשר מתגעגעים, זה טוב לקשר, מוסיף שלום בית. מוסיף רצון להיות ביחד.
כאשר מותרים ואין כוחות\מצב רוח \פנאי נפשי וכ'- זה צובר מתחים ותסכולים.

אחרי לידה באופן טבעי אנו הרבה יותר מרוכזות ברך הנולד מאשר בכל אחד אחר,
וצריך להתאמץ כדי להתפנות לבעל. (ולא ברגע שאנו צריכות את החיבור וכ', אלא לאורך כל היום)

כאשר אסורים זה מוריד לחץ, מוריד ציפיות, ועד המקווה הראשון יש יותר כוחות לכל זה

 

 

הוא אומר שדווקא ציפייה שלא ממומשת משמחת יותר מממעשה שמתממש, כי זה מתכון לאכזבות. כך שהתורה מותאמת בדיוק לצרכים הנפשיים שלנו וזה לטובתנו.
ולפותחת- עם הלידות זה נהיה קל יותר...
רק טוב!!

בגנים יש משחקים מעולים

בינתיים מה שהצלחתי להוציא מהם, שתיהם מאד אוהבים קליקס בגן..
חשבתי על זה מזמן רק היה נראה לי לא מתאים לגיל..

מה שעשיתי החורף שאי אפשר היה לצאת פעם בכמה זמן קניתי משחק חדש

ככה לא מגיעים לרוויה הממעצבנת הזאת 

בחנוכה קניתי קליקס, לפני שבועים קניתי פאזלים חדשים 

מה שיש לי שהולך טוב:

סברס, לגו , קליקס, פאזלים, כלי אוכל 

מדי פעם אפשר "להחביא" משחק לזמן מה, ואחר כך כשמחזירים אותו הילדים יותר מתלהבים ממנו..

הבעיה אצלי שיש להם בעיקר משחקים שלא מתאימים לגיל..
שוכחת לפעמים שהם גדלים

משחקי דמיון:

לבנים:

- מכוניות

- מסלול נסיעה להרכבה

- חיילי משחק

- כלי עבודה

לבנות:

-בובות

-עגלה, מיטה, סלקל

-כלי אוכל

-בית בובות

לכולם:

-כלי רופא

משחקים אמתיים - חפצים מהבית שכבר אין בהם שימוש:

-כובעים או בגדים אחרים

-תיקים

-פלאפונים (מקולקלים ללא הבטרייה)

- מפתחות עם מחזיק מפתחות

-ארנק עם כרטיסים

-קומקום חשמלי (ללא קבל)

-מקלדת

-קופסאות שונות

- צנצנות של תרופות

 

משחקי הרכבה ובניה:

-לגו

-קליקס

-קפלה

-קוביות

-סברס

-חוליות

-צינורות

-גלגלי שיניים

 

משחקי העתקת דגם:

(בכל משחקי העתקת דגם אפשר לשחק לפי הדמיון, ללא העתקה)

-פטריות

-משושים

-משולשים (יצירה)

-חוליה בשורה (הדירן)

- קווים/צורות מגנטיים (שי-לי)

-הארכיטקט הצעיר (שי-לי)

 

פאזלים:

כדאי לעבוד בסדר הזה:

-פאזל שקעים מעץ

-פאזל עם תמונה של 2 חלקים (נקרא חצי חצי)

-פאזלים של מעט חלקים.

יש לישראטויס קופסא עם 2 פאזלים:

תמונת בלונים - 6 חלקים

תמונת קוביות - 9 חלקים.

אלו פאזלים מעולים, כיון שיש בהם צבעים מאוד ברורים, ומכל הפאזלים שאני מכירה, הם הכי קלים להרכבה.

אחרי 2 הפאזלים הנ"ל להמשיך לפאזלים אחרים עם מעט חלקים.

 

- משחק לוטו

-משחקי התאמות: כמו פאזלים אבל עם 2 תמונות בנושאים שונים: הפכים, חיה ומעונה, שייכות וכד'

 

בהצלחה!!

 

 

 

ממש מודה לך על התגובה המפורטת..
מאד עזרת לי

ונזכרתי בעוד תחום של משחקים:

תנועה

-קביים

-סקוטר

-כדור

-מנהרה

-אוהל עם או בלי כדורים

-קפצית

 

 

על פני התובנה - כי אמא של מתן לא אוהבת אותו... אולי, לא בטוחה.

בכל אופן, כנראה שמשהו לא תקין אצלם (אצל מתן ואמו), וזה טוב שאת משדרת לבן שלך התנהלות תקינה בין הורים לילדים.

אשתדל לזכוראת זה בעצמי כשיהיה רלוונטי (-:

מה שהמעון החדש אומר, לא?

אז פשוט תתקשרי אליהם ותבררי.

הבנתי שזה מחיר גלובלי של התמ"ת אז זה כן אמור להסתיים באותה שעה בכל המעונות.

יש לו הפרשות? אם כן אז זה אמור פחות לכאוב.
אצלינו הבן שלי קבוע בחורף עם טיפול מונע, כי שום דבר לא עוזר.

היינו עם זוג בנים ודלקות שלא נגמרות בשרשרת.
רפלקסולוגיה והומופטיה שינו את המצב לגמרי.

חורף של גיל שנתיים כבר היה אחר לגמרי ברוך ה.
ממליצה

1.אצל הגדול שלי זה היה ממוצרי חלב. העברנו אותו לתחליך צמחי ומייד הפסיק

2. פעם הבאה שיש דלקת אוזנים תנסו טיפול עם נורופן (חובה מעקב אצל רופא לראות איך הדלקת

    כל 8 שעות נורופן (גם בלילה) ולראות אם יש שיפור

    לפעמים אחרי שדלקת נרפאת בצורה כזו היא לא חוזרת 

 

אולי לא להוציא החוצה אחרי מקלחת

אימא שלי הייתה אפילו שמה כובע אחרי מקלחת ומאוד הקפידה שלא ייכנסו מים לאוזניים
לא יודעת אם זה באמת עוזר אבל לא לי ולא לאחי מעולם לא היו דלקות אוזניים
 להתיעץ עם רופא שייתן משהו להפסקת נזלת כי זה קשור
וללכת לאף אוזן גרון

 

לבן שלי היה למוצרי חלב וכל הזמן היו לו דלקות עיניים, אזניים. אחרי  פעמיים של אנטיביוטיקה שלא הועילו מאד, הפסקנו עם החלב, ונגמרו הדלקות!

בנוסף- אם הוא מקבל אנטיביוטיקה כדאי מאד להקפיד גם על פרוביוטיקה.

אחרי 10 דלקות חוזרות רופא א.א.ג נתן לנו תרופה שאני לא זוכרת את שמה, אחת לבוקר ואחת לערב למשך כל החורף והדלקות נעלמו

האנטיביוטיקות. אם את רוצה שזה יפסיק את צריכה לטפל נורמלי! אישית מצטרפת להמלצות לרפלקסולוגיה, זה יעיל מאד במקרים כאלו. תבדקו אלרגיות.
יכול גם לעבור עם הגיל בגלל מבנה התעלה באוזן.

בס"ד

 

אני לא מזלזלת בתרופות סבתא לפעמים הם מועילים מאד!

פונה לכיוון הזה מכוון שכבר שבעתי מהטיפול הנורמלי-לחכות כל שבועיים בתור לרופא שאין לו הרבה מה לעשות ובמקרה הטוב (שלא כ"כ טוב) נותן מרשם לאנטיביוטיקה.

התכוונתי לטיפול טבעי כמו רפלקסולוגיה שיכול מאד לעזור או דיקור רק שפחות רלוונטי לגיל הזה..
הטיפולים מניעים את הנוזלים באוזניים ומונעים מהם להפוך לדלקת. זה כמו לטפל שלב אחד קודם..
ריבוי אנטיביוטיקות פחות מומלץ בגלל שמחלישות את הגוף ואת מערכת החיסון.
תרופת סבתא את יכולה להניח לידו בלילה בצל חתוך לשתיים, זה פותח את הנשימה ונשימה ואוזניים הכל קשור, התעלות בפנים מחוברות.
בהצלחה!

אני זוכרת די במטושטש, אבל לבת שלנו כשהיא היתה בת שנתיים וחצי בערך, הרופא עשה לה פעולה מאוד פשוטה של ניקוז נוזלים דרך הפה וזה ממש עזר. ידוע לי שאין הרבה רופאים שיודעים על זה משום מה.. נראה לי שזה היה ד"ר מתי ארליכמן..

ובינתים, להזהר שלא יכנסו מים לאזנים, מקלחת רק עם אטמי אזנים.

בדוק ומנוסה!!

הומאופטיה מאוד עוזרת! העקרון זה שאסור שההצטננות והנזלת יגיעו לאזניים! ולוקחים טיפות למניעה!אצלנו זה הועיל! רפואה שלמה!

כל הזמן כי הקרבה של האוזנים למוח היא המדאיגה.
לא לנקות אוזניים ב כ ל ל , לחמם שמן זית עם שום כתוש ולשים בתוך האוזן בזהירות.

אם הילד אוכל מבקבוקים אז בתנוחה שקרובה לישיבה כמה ששיך (וזה המלצה של רופאים )

לכי לרופא ילדים טוב (אם יש לך...) שינסה לראות בעצמו.
מנסיוני- אצל הגדול שלי הלחיצו אותי בטיפת חלב ללכת לבדוק. (לא כי היה משו, סתם כי זה הנוהל) והרופאה שראתה אותו הייתה סתם מישהי משם. אז הלכנו...(מאוחר, אבל הלכנו...)
אצל הפיצית, לקחתי אותה לרופא בגיל שבועיים בגלל פטריה, והוא היה רופא ממש מקצועי וטוב (חבל שהוא מקבל במרפאה רחוקה מאיתנו) והוא אמר לי שנראה לו שזה בסדר ולא צריך, שאל אם יש היסטוריה. אמרתי לו שלא ושגם לבן הגדול היה בסדר, והוא אמר לי שלא צריך ללכת. איזה כיף
אולי כדאי לך גם לנסות לשמוע חוות דעת של רופא מקצועי...
רק טוב!!

לקחנו כי אז היינו רק עם ילד אחד אז עשינו את הנסיעה הזאת, ועכשיו הרופאת התפתחות בטיפת חלב לוחצת שנעשה זאת, רואה קצת חוסר סימטריה בירכיים, התינוק כבר בן שנה, עומד,זוחל, הכל סבבה, אז להתאמץ בשביל זה?

אני לקחתי את שתי הבנות כשהגיע הגיל שצריך (חודשיים? אני לא זוכרת בדיוק).

עם הבכורה היה קצת קושי בפיסוק, אז התאימו לה רצועות (שקנינו בחנות למכשירים אורתופדיים) והיא הייתה איתם חודש וחצי אולי. אני לא זוכרת בדיוק כמה זמן. באנו למעקב פעם-פעמיים עד שזה הסתדר.

עם הקטנה לא הייתה בעיה בתחום, ברוך ה'.

ואת שתיהן בדקנו אצל רופא שגר במרחק של כמעט שעה נסיעה מכאן, ואם נוסעים באוטובוס, צריך עוד ללכת אח"כ כברת-דרך.

 

דודה שלי סיפרה שלה עצמה הייתה איזו בעיה בחוסר סימטריה בגובה של הרגליים בתוך האגן (אני לא זוכרת במה בדיוק, אבל זה משהו קרוב לזה), ועד היום יש לה קצת צליעה בגלל זה. לא שמתי לב לזה עד שהיא אמרה, וגם אח"כ לא, אבל היא אמרה שלה זה מפריע והיא מצטערת שלא טיפלו בזה בגיל צעיר.

 

לדעתי, זה שווה את ההשקעה, ונכלל באחריות שלנו כלפי הילדים.

 

בשורות טובות.

אם מגלים את זה מידי מאוחר צריך ניתוח 

אצלנו נשלחנו עם כולם בגלל שיש גם סיפור משפחתי.

 

אצל הבנים היה חשש לבעיה והאולטראסאונד יצא תקין, ודווקא אצל הבת שהיה נראה בסדר (בגיל חודש וחצי) - היינו צריכים רצועות למיקום נכון של עצמות מפרק הירך.

 

עדיף לך לנסוע עכשיו ולגלות בגיל צעיר אם ומה צריך לתקן - ולא לחכות לגיל שבו תזדקקו חלילה לניתוח.

רק בגלל שלבעלי הייתה את הבעיה בפיסוק בתור תינוק.

סתם ככה לא הייתי עושה את זה, למרות שהאורטופד קרוב למדי, ולמרות שהוא אמר לנו שמומלץ לבדוק את זה לכל תינוק, בלי קשר להיסטוריה משפחתית.

יום אחד של בדיקות ונסיעות מעצבנות וזהו.

 

 

אם אכן קיימת בעיה חשוב מאד לטפל מוקדם , ככל שהתינוק גדל הטיפול יהיה ארוך יותר ויגביל אותו יותר. מכירה מקרוב כמה נשים שלא מיהרו לבדוק, והיו צריכים לטפל בגיל גדול יותר שאז זה מגביל את התינוק מאד מבחינה מוטורית וכו'. ממליצה מאד להבדק בגיל 6 שבועות גם אם זה דורש מאמץ.

אצלנו אין שום רקע משפחתי ובכל זאת לאחד מילדי היתה בעיה בפיסוק שברוך ה' אובחנה בגיל חודשיים וטופלה בזמן הודות לבדיקה ה"שגרתית" שממליצים לכולם. 

הרבה בריאות ובשורות טובות! 

הבן שלי היום בן 3 וכשהיה תינוק הרופאה המליצה שנבדוק אותו ולא יצא...

אם עד היום אף אחד לא אמר לנו כלום על זה אז כנראה שהוא בסדר?

באתי לטיפת חלב לראשונה בגיל 4 חודשים.
עושה חיסונים, בדקה אותה רופאה בפעם הראשונה.
אף אחד לא אמר לי על זה שום דבר.

ולי דווקא היו רצועות כשהיתי תינוקת....

היא זוחלת ועומדת והולכת עם להחזיק- בת 9 חודשים.
יש טעם לבדוק?

עם אף תינוק אחר לא הזכירו את זה בכלל

שזה לא בדיוק מרמה, יכול להיות שזה גם סוג של גניבת דעת. לא יודעת איך להגדיר את זה.
מה שבטוח זה שזה לא מוסרי ולא אתי.
לא ישר לעשות כזה דבר.
לפתוח שרשור מאנונימי אני יכולה להבין למה- כדי שלא יזהו את השואל/ת וכדו'...
עוד דבר שאני לא מבינה זה למה לענות תשובות מאנונימי? כי הכותב/ת לא בטוח/ה בעצמו/ה?

כותבים מניסיון, או שמזדהים עם המקרה ואז יש חשש שיזהו אותו והא לא חפץ בכך. לגיטימי לגמרי לכתוב תשובה מאנונימי

האם זה מפריע לך/מרגיז אותך/נראה לך לא מוסרי?

כי אני אישית לא אכפת לי שהרי לא נתחיל לבדוק כל אנונימי(ולא אני לא עושה את זה)

ב. לענ"ד, בד"כ זו לא תופעה ראויה. גם אם לא בדיוק "מרמה". אם אדם רוצה להעלות נושא, שישאל דעת האנשים, ויכתוב גם את דעתו. זה לא כ"כ נדיר.  שיווכחו "שהוא ידען גדול".. בכלל לא נראה מי-יודע-מה.. 

 

ג. אולי יכול להיות מצב, שבגלל מבוכה מישהו לא ירצה שידעו שהוא/היא השואל/ת, ובכ"ז ירצה אח"כ גם להביע את דעתו/ה. זה נראה יותר סביר.

סתם, סתם, זו אני הפותחת 

תודה רבה למגיבים. החכמתי.

(וסליחה על האנונימיות)

שהעליתי את זה היא כי לי עצמי מדי פעם יש יצר הרע לנהוג כך... כן... מסיבות שונות (לא אף אחת מהסיבות שציינתי, אחרות שאני לא רוצה לפרט). תמיד אמרתי לעצמי שזה לא ישר, ואני צריכה להתאפק. מתישהו התחלתי לפקפק - אולי זה בעצם לא עד כדי כך גרוע, והחלטתי לשאול. תודה שעזרתם להחזיר אותי לדרך הישר.

גם אני שאלתי את עצמיאת השאלה הזו...

1. פעם היה לי ניק וזה גרם לי להתמכר לפורומים פה כי את סוג של רוצה להיות 'בחברת' הפורום, אז את מגיבה על כל דבר ורוצה לעקוב אחרי כל שרשור שלא תפספסי חלילה איזו הודעה כדי להיות בעניינים.

 

2. וגם כי אני לא רוצה שיפנו אלי באישי\ מסר יש לי עבר לא מזהיר בנקודה הזו.

 

אז לפני שאתם מתעצבנים על אנונימיים, תחשבו שאולי יש סיבה מסויימת לכל אחד לכתוב מאנונימי.