פורום הורות (עמוד 230)

מה בעלך אומר? הוא יכול לעזוב עבודה ולהתנתק מהכל לשנתיים?

אם כן, הייתי הולכת על זה ובעז"ה חושבת על עוד הריון עוד שנתיים.

גיל 34 זה לא כזה מבוגר להריון....  (כרגע בהריון רביעי ובת 34 )

לא גם מהסיבה המשפחתית- עם כסף וכבוד לא ממשיכים את עמ''י.
וברור שמימוש בחוץ וכסף זה לא בא במקום הראשון בחיים. וגם לא השני. אין בעיב בכללי גם ללב עבודה, אבל היא לא אמורה לבא במקום...
וברור שלא גם מהסיבה של לא לעזוב את הארץ.

ואולי זה לא בסדר שאני עונה כי אני מאוד לא מזדהה עם השקפה כזאת.

אבל שאלת את זה בתור סקר- אז עניתי.
לא הבעתי דעה או שפטתי.

זה בסדר גמור - אני לא רוצה לשמוע דווקא כן.

 

אבל בכל מקרה - זה לא בשביל הכסף ולא בשביל הכבוד.

 

זה בשביל האתגר. זה בשביל היכולת לתרום במקום שלא הרבה מגיעים אליו.

 

וזה גם קידוש ה', באמת. שאישה, דוסית, יכולה ומסוגלת להגיע ולתרום במקומות כאלה.

 

בעלי - הוא בכלל נגד שהילדים ידעו אנגלית, גם ממש נגד לצאת מהארץ... גם אני נגד לצאת סתם לטיול. ואישית - אני חושבת שכל העניין הזה שלא מלמדים אנגלית ברמה במחוזותינו, אם בכלל מלמדים - זו טעות ממש גדולה. אנשים לא מבינים איזה מחסום זה יכול לשים לילדים שלהם בעתיד אם הם יבחרו ללמוד משהו שהוא לא תחום תורני/חינוכי. אבל בעלי הוא אדם טוב. אני חושבת שאם אני אהיה משוכנעת בזה - הוא יוכל להשתכנע. בעיקר אם אשכנע את הרב שלו...

 

השאלה היא - אם אני בכלל משוכנעת בזה שאני רוצה...

כי מדובר בהחלטה בעלת משקל גדול, וגם חלק מהפרטים לא ידועים (כמובן, זו זכותך המלאה).

אני מציעה לשבת ולחשוב עם עצמך היטב. יכול להיות שאם תצליחי להגיע להחלטה הנכונה, תרגישי כזו הקלה ושיחרור שלא יהיה לך ספק במה עלייך לבחור (קרה לי בכמה התלבטויות, אבל לא תמיד, ולכן כתבתי את זה בהסתייגות).

אולי כדאי לחשוב על הדברים עם דף ועט, ולכתוב את השיקולים.

כדאי גם לחשוב איך תרגישי עם כל אחת מההחלטות בעוד חמש שנים.

 

הרבה הצלחה ושתצליחי להחליט נכון

 

מקווה שזה בסדר מצדך שאני קצת סוטה מהנושא שפתחת, מגרד לי באצבעות להגיב על משהו שכתבת.

אני חושבת שאין מה להצטער יותר מדי על "האנגלית במחוזותינו". שמעתי דעה מחקרית - ואותי היא לגמרי שכנעה - שהגיל שבו מלמדים אנגלית בארץ הוא מאוד לא מוצלח. אם מתחילים עם אנגלית בגיל הרך - לא כתיבה וקריאה אלא שירים, סיפורים, הצגות - זה יכול לעבוד טוב. אם לא - לא כדאי לגשת לזה לפני שנות העשרה המאוחרות. אז יש זינוק משמעותי ביכולות השכליות, והאתגר הגדול הזה של לימוד שפה שנייה יכול לעבוד. לעומת זאת גיל תשע-עשר זה גיל מעולה כדי לתסכל ילדים, ולתת להם תחושה שאנגלית היא משימה בלתי אפשרית.

אני תמיד חשבתי שאני חלשה בשפות - כי הייתי חלשה באנגלית, עד שבמסגרת לימודי המקצוע שלי נאלצתי ללמוד עוד שתי שפות, ונדהמתי מכמה שזה הלך בקלות ובכיף. הבנתי שכבר שנים אני סוחבת איתי תחושת כישלון באנגלית, שחוסמת אותי מליהנות מהשפה הזאת ולהתפתח בה. מאז שהבנתי את זה גם האנגלית שלי השתפרה מאוד...

 

 

ו מבחינת בעלך זה מעולה. הייתי עושה את זה.
אף אחד לא מבטיח לך בשנתיים האלה עוד הריון. ולדעתי אם לא תצליחי בשנתיים האלו לזכות בעוד הריון, תרגישי החמצה ענקית...

צריך לראות איך בעלך מסתדר ומשתלב עם זה אבל אם אני הייתי במקומך הייתי הולכת על זה. מקסימום, תתכנני הריון לקראת סוף השנתיים

אם זה הגיע אליך בדרך לא דרך כנראה זה צריך להיות שלך , אם זו הייתי אני הייתי הולכת על זה בלי ספק...הזדמנות של פעם בחיים.

זאת שאלה כבדת משקל ויש פה גם עניינים הלכתיים.

לדעתי אפשר לשלב בין הקריירה וההריון והלידה. מכירה מישהי שעושה דוקטוראט בכימיה (בארץ) עם 6 ילדים , אחד אחרי השני.

ואומנם ברור שזה לא אותו הדבר , אבל אני עשיתי תואר ראשון בכימיה ותוך כדי נולדו לנו 3 ילדים. נכון שהיו תקופות לחוצות אבל עכשיו ב"ה זה עבר ואני שמחה שלא חיכיתי עם הלידות והייתי מפסידה את הילדים המתוקים שלי.

 

בהצלחה בכל מה שתבחרו, ושתהיו שלמים עם ההחלטה כי זה מה שחשוב

אם זה משהו שלא משתלב עם הריון ולידה איך זה אמור להשתלב עם לגדל את הילדים שכבר יש 

ואיך זה אמור להשתלב בחיי משפחה נורמליים 

ואם זו מישהו שלא קל לה להכנס להריון אז לחכות עד גיל 34 זה סיכון רציני מאוד 

אם המחיר זה לוותר על הילד הבא- האם בכל אופן את רוצה את זה ?!

בכל מקרה צריך להתיעץ עם רב גדול 

 

 

קודם כל - להשתלב עם הילדים שכבר יש זה יכול להשתלב.

נכון שזה לא יהיה קל, אבל אני חושבת שגם להם זו תהיה חוויה מיוחדת.

וגם יש להם אבא מדהים, שבהחלט יכול להיות איתם, אני מאמינה שהוא גם ימצא שם את מקומו בקהילה היהודית ויוכל לתרום רבות.

כמובן שאני לא רוצה לוותר על חווית האימהות, אני ממש אוהבת את זה, אבל לזמן מוגבל של שנתיים זה יוכל להיות כן אפשרי. (וזה לא שאני לא בבית, אבל כן אגיע מאוחר, אלו שנתיים שבהן אצטרך להשקיע הרבה מחוץ לבית, אין אפס.. אבל יהיו לכך גם פירות כשנחזור לארץ, זה בטוח)

והעבודה של בעלי, טוב לו בעבודה שלו, אבל בתחום שבו הוא נמצא, שנתיים בחו"ל יכולות לעשות לו רק טוב (האנגלית הרצוצה שבפיו לא מאפשרת לו להתקדם לדברים נוספים אפשריים ובמקום שבו הוא נמצא היום, הוא נהנה מאוד אבל לא מתוגמל כספית כמו שצריך)

 

ובקשר לילדים הנוספים, זה עקב האכילס העיקרי. ילדים שבאים מטיפולים אכן כובלים אותך להיות פנויה לזה, וכמובן שרק בארץ אני רואה את זה מתאפשר, וגם זה לא בעבודה תובענית (ובזה, מה נעשה, הבעל לא יכול לתרום ולעזור).

אנחנו כן רוצים עוד ילדים, וכן נשקיע בטיפולים, גם מבחינה נפשית וגם מבחינה כספית בשביל זה (נשתדל לפחות בשביל 2 נוספים, יותר מזה, אני לא רואה את עצמי עושה טיפולים נוספים, אלא אם כן יהיה נס טבעי).

 

לי די ברור שבסופו של דבר לא אקח את זה. וחבל. באמת חבל. כי גם זה משהו שאני לא רואה איך אוכל לדחות לגיל מבוגר יותר או להזדמנות אחרת. (וכמו שאמר לי המנחה שלי - אם תרצי את זה - מקומך מובטח. אבל אני מכיר את הבחירות שלך ומכבד אותן)

 

במקומך הייתי הולכת על זה
אני כמובן לא יודעת חשבונות שמיים אבל את קיבלת גם כשרון וגם רצון לעסוק בתחום הזה  לא סתם
וחוץ מי את לא הולכת למנוע הריון אלא מתכוונת לחכות עוד שנתיים עד הטיפול הבא, גיל 34 זה עדיין צעיר יחסית ותנאי שהצעה לא תפגע בשלום בית חבל להפסיד

אשמח אם תענו. שאלה שמכבידה עלי ומטרידה מאוד- - הריון ולידה

 

לדעתי זה לא נכון להפחיד או להזכיר את הגיל
מה גם שבמקרה הזה זה טיפולים אז צריך לעשות אותם בלב שלם וברצון לילד ולא מפחד לא להספיק

ובוודאי ש"מבינים בכלל את הדילמה"...

 

כלומר: יש כאלה שזו לא דילמה עבורן, כי לא עולה על דעתן, מוצאות את עולמן בביתן עם עבודתן, וכלל לא "תופס" אותן דבר כזה. זה בסדר גמור.

יש כאלה שלא עולה על דעתן מהכיוון השני.. כלומר: אם יש "קריירה" כזו, לזמן מוגבל, אז ברור שהולכות על זה.. 

 

ואצלך כנראה יש שני הצדדים: גם האימהות בנפשך, שברור שלטווח ארוך וערכית זה העיקר לגמרי. ויחד עם זה, כנראה ממש כישרון לתחום-העיסוק, וזה תופס אותך רציני. אחרת לא היית כותבת כך.. "הצעה של חייך" זה כנראה למישהי שממש "מדבר" אליה..

 

לכאורה, במקרה כזה - צריך קודם כל להגביל באופן הכי וודאי שמדובר על שנתיים, ללא נתינת שום אופציה שייגרר אח"כ ליותר זמן..  אחרי זה, לבדוק מה זה מבחינת הבעל. לעבור לחו"ל, גם לתקופה, זה לא פשוט לכל אחד. אח"כ, לראות האם הילדים הקיימים יוכלו לקבל מה שמגיע להם.

 

ואם כל זה יכול להסתדר - אז לכאורה אם השאלה היתה מעשית, היה צריך לשאול רב אם מותר ונכון לעכב הריון לשנתיים בנסיבות אלו.

 

וגם - מבחינתך אישית, בהיות שהילדים הגיעו לא בקלות, ורוצים עוד, אז בחורה מאד מוכשרת בוודאי תוכל לברר עד כמה ה"סיכון" בגלל עיכוב כזה, גם אם פוסק הלכה יאמר לה שמותר לעכב.

 

"צרות של עשירים"... ב"ה שיש אנשים גם מוכשרים בתחום עיסוקם/התענינותם - וגם עם שאיפה ואחריות משפחתית. יפה מאד.

 

[מוסיף רק הערה, לגבי מה שמישהי כתבה על "כסף וכבוד" מול ההמשך של עם ישראל.. גם מה שהיא כתבה בא מיסוד יפה, לדעתי. וטוב שיש גם תחושות כאלה. אבל ברור שלא מדובר כאן על משהו כזה, אלא על מיצוי כישרון ייחודי באופן שתורם ל"התפתחות האנושות", בצד ההוצאה לפעל של הכישרון המיוחד. זה לא דבר "רע". "כל פעל ה' למענהו". אם ה' נותן לאדם כישרון מיוחד, צריך לזכור שזו מתנה מה', ולהשתדל להשתמש בו כמה שאפשר לטובה ולשכלול. "וכמו כן, צריך להרחיב ולחדש כראוי בכל חידושי העולם, בדברים טבעיים ובמלאכות, כי כל פעל ה' למענהו, וצריך להיות אוהב את הבריות ורוצה בקיומם ובשכלולם. ודעה זו מביאה לאהבת השי"ת" (הרב קוק, אורות התורה פרק ט). כל זה כמובן, ללא קשר דווקא לשאלה הספציפית של המשקל של כל ערך ואיך הם מסתדרם ביחד]

תודה לך על ההבנה.

 

נראה מה יהיה (בינתיים אני סתם מבררת אם זה בכלל ייתכן, וראיתי שלפחות מבחינת להסתדר שם עם מוסדות לימוד, בתי כנסת וקהילה - זו לא נראית בעיה. אבל עדיין...)

אם את באמת כ"כ מוכשרת, זה ממש החמצה של הכישרון שה' נתן לך...

אם בכל מקרה ילדים אצלך באים בטיפולים, לא נראה לי כזה משמעותי לחכות עוד שנתיים...

מה גם שנראה שזה בוער בך אז קשה להאמין שתיסחפי שם ותוותרי על זה.

 

זה ממש קידוש ה' בעיני שאישה דתיה מוכשרת מגיעה למקומות האלה. שיהיה לך הרבה בהצלחה!

(הכותבת היא בת לשני דוקטורים העוסקים במחקר, שגידלו משפחה מפוארת (וכן, ילדו עד גיל 45...) כך שזה ממש נראה לי רעיון מצוין.)

 

 

אמנם אני צעירה ממך בהרבה

אבל לאחרונה נתקלתי בכמה דילמות

וראיתי (במקרה לא קיצוני )שהכי טוב לי להתבשל עם הדילמה בתוך עצמי, לדבר עם ה' (מה שנקרא התבודדות)

לראות מה באמת חשוב מול מה שפחות, ולהחליט. ולזכור שתמיד יהיה מחיר.

בהצלחה.

בס"ד

 

בגלל שאת שאלת באופן כזה,מה אני הייתי עושה-

בגלל שמדובר כאן על שנתיים בלבד ההתלבטות שלי הייתה פחות בתחום הילדים-

אם אבא שלהם  יכול למלא את החסר ואני סומכת עליו, ויותר בתחום השלום בית.
אני על עוד ילדים לא הייתי דואגת, כי גם מגיל 34-45 אפשר בע"ה- ואם ירצה ה'- להספיק עוד שישה... (לפחות)

ואם חלילה ה' לא רוצה אז שום דבר לא יעזור, בשום גיל..

 

מה שכן מאד מאד היה קריטי לי זה מה הבעל חושב ומרגיש עם העניין.
אם הוא היה מאה אחוז איתי בזה- בוודאות שהייתי הולכת על זה.
אבל כדי שזה יהיה כך, הוא באמת צריך להרוויח מזה בגדול.
צריך שזה יהיה אדם שמראש יש לו רצון לחיות החו"ל שנתיים, שזו חוויה שמעניינת ומאתגרת אותו,
והוא רואה בה משהו חווייתי שכייף להתמודד אתו, ולא משהו מתסכל מלחיץ שמוריד את הביטחון.
בייחוד אם הוא זה שיהיה דומיננטי יותר עם הילדים בתקופה הזאת, צריך שיהיו לו כוחות נפש ושמחה.

 

לדעתי גם כלכלית זה חייב להיות משתלם, לכם ולילדים.

משהו שבאמת משדרג את האפשרויות שלכם להעניק להם. 
אם כל העניין זה רק משהו שמרתק אותי לעסוק בו, אבל המשפחה מקבלת את אותם התנאים גם בארץ,

או שכן יש שיפור אבל לא מספיק  משמעותי- לא הייתי הולכת על זה. (בגלל חוסר הזמן לילדים, לא החו"ל שיכול להיות נחמד לילדים, וגם כשיגדלו זו חוויה מיוחדת להיזכר בה)

 

מה שבטוח לא הייתי הולכת על זה מתוך כך ששכנעתי את הבעל, והוא הסכים רק בגלל מידותיו הטובות,

כאשר שום מוטיבציה עצמית לעניין- בלי שהוא רואה ומרגיש מה טוב יוצא לו מזה.

אם הוא עצמו מוצא בזה עניין- וזה מדבר אליו מהבחינה הכלכלית, החווייתית וכ'- אז יש מקום הרבה יותר ראלי לכל הסיפור הזה. כי הילדים כאמור יצטרכו את אבא דלהם שמח כשהוא זה שרוב הזמן אתם, וגם את מן הסתם אם תעבדי מאד קשה, הגם שזו עבודה שאת אוהבת, תהיי זקוקה לתמיכה שלו, לידיעה שהוא אתך, ולא לחזור הבייתה עייפה לעוד חזית, שיש בה האשמה גלויה או סמויה שהבאת את כל המשפחה למקום שהם לא רוצים להיות בו...

 

ו...כל הכבוד לך! 

בהצלחה רבה ומופלגת!

שתחליטי את הדבר הכי אמתי ונכון לכם,
תוך ידיעה פנימית מה המקום בו ה' רוצה לראות אותך בו,

ומה האופן הכי נכון להגיע לשם.

שוב- בהצלחה!!! 

 

 

ראיה פרקטית של בעד ונגד כשהבעל (וגם טובת המשפחה כולה) הוא די מרכיב עיקרי בעניין, כי מבין השורות נשמע שהוא לא כל כך מתלהב...

 

וגם העניין של לעשות הפסקה עם נסיון להכנס להריון, כשזה לא קל, הבעל צריך להיות ממש שותף לעניין, כי הגיל הוא כן קריטי כשמדברים על ילדים מטיפולים (סטטיסטית, אחוזי ההצלחה יורדים די דרסטית אחרי גיל 38-40, יש לזה סיבות מדעיות שבוודאי ידועות לך. עדיין גיל 34, הוא יחסית סביר ואפשר עוד להצליח, אבל עם השנים זה יותר מסובך)

 

הרבה הצלחה, ומה שתחליטו - שהקב"ה יהיה בעזרכם.

 

כי בידיו המפתח לילדים, וגם המפתח לפרנסה (או למימוש עצמי של היכולות). יכולות להיות עוד הזדמנויות נוספות ומפתיעות בחיים...

ולא מבין מה זה אומר 

ההתלבטות נשמעת מאד קשה, שכן בכל מקרה המחיר הוא כבד. נכון שיש כאן החלטה ערכית של סדרי עדיפויות, אך יש כאן גם את המחיר האישי, רגשי, שמשמעותו איך תרגישי אם תפספסי את הצעת הקריירה. אני חושבת שמותר לפעמים להגיד לעצמי ולאחרים שמבחינה ערכית אובייקטיבית היה עדיף לעשות משהו אחר, במקרה שלך לוותר על ההצעה הזוהרת, אך ברמה/ דרגה האישית קשה מדי ואז המחיר הרגשי גם הוא יהיה גבוה. אני חושבת שעדיף כך מאשר לערבב ולטשטש את הנושא הערכי.* מבחינת לתרום מכוחותייך לעולם, כנראה שעם כל הכאב בהחמצה, אפשר למצוא עוד אנשים שיעשו את העבודה הזאת בחפץ לב. מבחינת להיות אמא לילדייך מובטח לך שאין תחליף. אולי זה נורמטיבי שאמא לבן שנתיים נעדרת מהבית רוב היום אך האם זה נורמלי? מה המחיר של החסר הזה? (מנסיון של השקעה מטורפת שלי בקריירה שהיום אני רואה את המחיר וגם את הרווח... לא אומר שהייתי מחליטה אחרת) ולגבי קידוש ה', אני חושבת שקידוש ה' זה לעשות את הדברים כמה שיותר לפי רצון ה' ולא לפי מה שמוצא חן בעיני החילוני. בעיני אין קידוש ה' גדול יותר מלראות אשא שמוותרות על הצעה כ"כ זוהרת משקולים דתיים, ערכיים ומשפחתיים. אני חושבת שכדאי לשים לב לתפיסות המערביות שמתערבבות בנו כנשות קריירה, אך מצד שני גם לשים לב לתחושות הלב, איך הוא ירגיש מכל מחיר שישלם.  בכל מקרה גאה איתך על ההצעה המכבדת והמפתה. החלטות קלות ונבונות!

עקרונית, המחשבה שאין ענין "ערכי" בלהוציא כחות של כשרונות אישיים לפעל למטרות טובות, אלא זו "קריירה" בלבד - היא עצמה קבלת המושגים של העולם המערבי, וטעות בהבנת ה"יראת-שמיים".

 

וממילא, גם ה"קידוש השם" שבכך, אינו בגלל ש"בעיני החילוני".. אלא לפי השיקול של רצון ה' שבשימוש בכשרונותיה אלו, מול (או ביחד עם) רצון ה' שבגידול ילדיה.  ובאמת אני לא חושב שאכן ה"קידוש השם" הוא בכך ש"יראו" אשה יראת שמיים שמוצלחת גם בזה. וכי מה המחשבה שאשה יראת שמיים תהיה פחות מוצלחת?.. אדרבה.

 

היא לא כתבה שמדובר על ויתור ביחס לגידול הילדים הקיימים, אלא לגבי הילודה בשנתיים אלו. כלומר: מי אמר שמדובר שרוב היום הילד בן השנתיים לא יראה את אימו? 

 

אז נכון שאם מוותרים על "הצעה זוהרת" משיקולים דתיים, ערכיים ומשפחתיים - זה באמת מעשה נכון וקידוש השם. ונכון שצריך לא ללכת סתם אחרי "תפיסות מערביות" - אבל מי אמר שכאן באמת זה כך?  אולי ההיפך? אולי השיקולים ה"דתיים והערכיים" הם דווקא שתתרום גם בתחום הזה?  "התפיסה המערבית" היא אולי שכל "הצלחה" כזו היא קריירה ו"אני", וזה הכי חשוב, כביכול. התפיסה ה"דתית" היא שיש סדרי עדיפויות, והמשפחה והערכים קודם, וגם פיתוח הכישרון שה' נתן, למטרות טובות הוא חשוב - ורואים בכך משהו בעל ערך ולא רק "קריירה", ושוקלים סדרי עדיפויות לפי המציאות הנתונה.

 

אז אני לא אומר שהמסקנה המעשית אינה בדיוק כדברייך (אישית אני חושב שלא הייתי מסוגל לצאת מהארץ גם בשביל דבר כזה..) - כבר אמרנו: צריך לבדוק מה המחיר המשפחתי והאישי לשנתיים אלו, עפ"י הערכים האמיתיים שלנו.  אני רק בא "לאפוקי" מהמחשבה שהצלחה בתחום הכישרון האישי, היא בהכרח סותרת "משפחתיות" וכאילו ה"דתיות" אינה כוללת מיצוי כשרונות כאלו במידת האפשר. וכל מעשיך יהיו לשם שמיים.

ואת זו את. לי הרבה יותר חשוב קריירה ממשפחה גדולה.

את צריכה לחשוב האם תתחרטי על זה שלא הלכת על זה? האם זה מה שנותן לך תחושה של הגשמה עצמית?

או האם הפרצוף של התינוק שיבוא במקום הקריירה יעשה ממך מאושרת וישכיח את הכל

אהלן, ייתכן שיש לי פתרון! דברי איתי 0506798141 שבוע טוב

ממש שווה לנסות

מוזמנת להתקשר לייעוץ ללא התחיבות

שירה 0528868229

מקוה שזה לא נחשב פרסומת-

 

סבלתי מהתופעה, ובעקבות המלצה של דוקטור שמתעסק גם הרבה עם רפואה לא קונבנציונאלית,

השתמשתי בשמפו ובתרחיץ פנים של חברת קמדיס (המוצר נקרא סבומדיס).

מאוד עזר לי ב"ה.

 

בהצלחה, רפואה שלמה!

ומה שהציל אותנו היו טיפות מיוחדות שמייצר אדם בשם שאול טאוסון יש לו אתר שקוראים לו תומר דבורה ושם יש את המספר אלפון שלו.
מתקשרים מזמינים והוא שולח בדואר זה איפות פרופ ויחס אורגני שפשוט פועלות מדהים צריך קצת סבלנות אבל לנו זה עבר לגמרי

הוא הסביר באחד המאמרים שאסתמה נגרמת לילדים מאכילת תמ”ל, אבל הילד שלי אסתמטי מגיל 9 חוד' והוא מעולם לא אכל תמ”ל.

מאוד. הוא תמיד ממליץ על שינוי תזונה אבל מניסיון שלנו ואחרים שהלנתי אליו הטיפות עוזרות גם בלי שום שינוי..

תצאי מתוך הנחה שבדרך כלל סבוריאה היא בעיה כרונית שלא נגרמת עם טיפול אחד.

 

יש קרם שחברה שלי משתמשת בה לשני ילדים שסבלו מאד. לא טבעי אבל גם לא על בסיס סטרואידים וכד'.

משחה של חברה ידועה באיכות שלה- וישי. לקרם קוראים ליפיקאר.

היא קנתה בקבוק מלא וזה מחזיק לה כמה חודשים למרות השימוש היומיומי.

 

את יכולה לחפש את המפיץ של וישי או לבדוק על האריזה בבית המרקחת הסמוך ולבקש דוגמית. אם זה יעיל, תוכלי לקנות בקבוק בבית מרקחת.

 

פעם הבאתי דוגמית שקיבלתי בבית מרקחת והשכנה שמה לבן שלה שסבל מגירוי עור בגלל החום והזיעה. אחרי שימוש בחצי 

דוגמית המצב השתפר. למחרת, שימוש בחצי השני (היא השאירה את הדוגמית "עומדת" עם מהדק משרדי) חיסל את הבעיה.

אם פונים אני ממליצה לנטורופת- הנטורופתים מתעסקים בצמחי מרפא 

ועד כמה שידוע לי יש פתרון

אך יכול להיות שחוץ מצמחים גם שינוי תזונתי

טיפול יעיל, לפעמים מהיר ולפעמים לוקח זמן, באלרגיות ניתן לקבל בשיטת אייפק IPEC.

ממציאי השיטה הם ישראלים.  השיטה הומצאה לפני כעשרים שנה.  היא מבוססת על שילוב של רפואה סינית, קניזיולוגיה מעשית, ועוד.  יש מטפלים ומטפלות בהרבה מקומות בארץ.

הרעיון שעומד מאחורי השיטה היא שכל רגישות ניתנת לניטרול.  

האדם שהאשים את התמ"ל לא לגמרי טועה, הוא צודק בכך שמדובר ברגישות.  אבל תינוק יכול להיות רגיש גם לאוכל כלשהו (או שילוב של בנים או יותר מזונות) שאמא אוכלת ואחר כך מניקה את החמוד.  ישנה אפשרות לשילוב עם רגישות למשהו סביבתי - אבקת כביסה\בדים\אבק וכו' וכו'.  אפשר גם רגישות לאבקת כביסה של חברה מסויימת כשאני אוכלת ביצים.

אולי נשמע הזוי, אבל ברגישויות - הכל אפשרי.

והברכה היא ששיטת אייפק יכולה לנטרל את הרגישות.

מנסיון אישי ומשפחתי ושל חברות.

הרחבה - באישי.

רפואה שלמה

יש לי תקופות במיוחד בחורף שאני סובל מסובריאה נוראית בקרקפת אצלי זה גם מתפשט למצח העליון ליד השיער, בתקופות כאלו אני משתמש באל סבון לתינוק של מורז שאגב הוא משתמש כסבון רחצה גם למבוגרים הוא מיוצר על בסיס אכילאה וקמומיל שמגינים ומרגיעים את העור.

יש חנות  בירושלים שקוראים לה רינה פארם רח' דוד ילין 31.

אני חולת פסוריאזיס(מחלת עור) כבר 20 שנה ושום דבר לא עזר.

התחלתי טיפול המאופטי וזה מאוד עוזר לי.

אני  ממש ממליצה. זה יכול לעזור. יש להם שם כדורים המאופטים למלא בעיות

החל מבעיות בעור, מיגרנות וכו'

רפואה שלימה

אבל כטיפול כולל, אצל הומיאופת. אני מכירה את בית המרקחת שציינת עוד מילדות, שם היו קונים לי את התרופות... 

מכירה משהי ששנתיים סבלה מפריחה קה ומגרדת בכל הגוף, קרעה עצמה מגירודים..סבלה בטרוף..הלכה למומחים הכי גדולים,אושפזה בבי''ח לטיפולים...ניסתה כל דבר.....

בסוף הלכה לטיפול אצל הומאופטית שהתאימה לה כדור במיוחד-
כדור אחד ו- זהו! הפריחה נעלמה אחרי כמה ימים!

זה על שימוש בסבונים טבעיים. כיוון שברוב הסבונים היום ואפילו אלו שמעידים על עצמם סבון נוזלי טבעי יש חומרים משמרים מקציפים ואחד ממש לא ידידותי הוא ה- SLS חשוב להקפיד על שימוש בסבון מוצק טבעי (איתו גם חופפים). יש אחד מעולה שאני משתמשת בו קבוע והוא מרגיע את ההתפרצות זה סבון מסדרת ama lurra מסוג הדס ולבנדר שמתאים במיוחד לילדים (יש בו שמן זית ושמנים צמחיים).

היא אף פעם לא אהבה להתקלח.. אבל בזמן האחרון זה ניהיה יותר גרוע.

אין לי כוח כל פעם לשכנע ולהתווכח על זה.

זה ממש מתיש אותי.

 

מה עם שטיפת ידיים עם מים וסבון?

אפשר לשבת לדבר בלי קשר למקלחת עתידית

להסביר שזה מה שצריך ומה היא מציעה בשביל שזה יהיה כמה שיותר נחמד

אולי גם קודם לשאול מה מפריע לה ואז לחשוב איך אפשר לפתור.

כדאי מראש לחשוב מבחינתך מה את מוכנה לעשות, להציע, לוותר וכו'

 

דוגמאות: אם היא אומרת שקר לה: אפשר להציע לחמם לה את המגבת, או מראש להיכנס לאמבטיה חמה.

 

מה היא אוהבת יותר אמבטיה/ מקלחת זריזה

הבן שלי לא אהב את הזרם של הדוש אז שפכנו עליו עם נטלות במקום

אולי יעזור טבלת התגברויות שבסופה מגבת חדשה או משהו בסגנון..

 

בהצלחה

מצד אחד לדעתי אפשר לשחרר, ומצד שני, כשאת יוצאת מקלחת תאמרי אח איזה ריח טוב יש לי! ושגם בעלך יחמיא לך על הניקיון, ככה היא תראה שטוב להתקלח.
אפשר גם להסביר שאם היא לא רוצה להתקלח לא צריך, היא מפסידה כי היא תהיה מלוכלכת. כדאי גם לשתף את הגננת בתהליך.

יכול להיות שהיא הבינה שזו נקודת תורפה שלך שהיא יכולה "לשלוט" בך באמצעותה. היא לא עושה את זה כי היא רעה היא עושה את זה כי היא ילדה!

עדיין לפעמים לא אוהבת את המקלחת,

כשהיתה יותר קטנה גילינו שהיא לא אוהבת את הזרם של המים אז היינו עושים לה אמבטיה ושופכים עליה את המים עם כוס.

גם היום יש פעמים שהיא בוכה, אז לפעמים אני עושה איתה "צחוקים".

תחרות מי בוכה יותר חזק.

הם גם למדו בגן על קיון אז פתאום זה הרבה יותר חשוב לה.

ואנחנו  אכן עושים לה אמבטיה לפעמים..לא תמיד יש זמן.

אין לה בעיה לשטוף ידיים בסבון, ליטול ידיים או לשחות בבריכה. אין לה חרדה ממים.

כל פעם שהיא יוצאת מהמקלחת אני אומרת לה ואי איזה ריח טוב. איזה כיף.

הרבה פעמים היא לא רוצה לצאת עיקר הבעיה זה להיכנס למקלחת.

לשחרר אני לא יכולה כי אני לא רוצה לשלוח אותה מסריחה לגן. הילדים התרחקו

וגם מהמקום של הקניית הרגלים.

ניראלי שלדבר איתה על זה זאת אפשרות טובה. לשאול ולהציע דרכים איך יהיה לה יותר נעים..

 

תודה רבה לכולם על התגובות.

שיחה פתוחה- להציג בלי ביקורת את המצב הקיים, לומר לה למה מקלחת היא חשובה (בלי לומר כמובן שככה לא יתרחקו ממנה, אלא שזה ישמור על נקיון הגוף שלה, ייתן לה הרגשה נעימה ורעננה וכיוצ"ב), ואז לשאול אותה מה היא מציעה לעשות כדי שיהיה לה קל יותר להיכנס למקלחת. מאוד יכול להיות שיהיו לה פתרונות יצירתיים שונים, שבכלל לא חשבת עליהם.

 

הרבה הצלחה!

אפילו אמבטיה קצרצרה 

היא לא אוהבת להתקלח, או שעושה בעיות רק לפני הכניסה למקלחת?

למה זה מוכר לך?

זה נקרא קושי ב"מעברים".

ממליצה:

-להשתדל לשמור על סדר יום קבוע.

-להכין את הילדה כמה דקות לפני שהיא צריכה לעזוב את המשחק ולהיכנס להתקלח

-אפשר להשמיע מנגינה קבועה שהיא סימן מוסכם שהגיע הזמן להתקלח, כשהמנגינה מסתיימת הילדה מגיעה לחדר הרחצה.

-הכי חשוב: להיות עקבית ולא לוותר!

ילדים עם קושי במעברים, מאוד מתבלבלים כאשר לפעמים מוותרים להם ולפעמים לא.

הם בודקים את הגבולות שוב ושוב, אבל מאוד זקוקים לעקביות שלנו.

 

 

והיא כבר בת שבע ואני מכינה אותה שעתיים לפני והיא כבר אומרת לי "אמא די הבנתי" אבל כשמגיע הרגע אז היא נזכרת שהיא רעבה (למרות שאכלה שניה לפני) ושהיא צמאה ואח"כ שהיא צריכה לנוח מהאוכל או השתיה וכו'.... וכו'.... ועד שאין צעקות היא פשוט לא נכנסת (וכשהיא נכנסת לוקח לה מלא זמן עד שהיא מסכימה לצאת)

בקיצור אשמח מאוד שתרחיבי על מה שכתבת טיפים ועצות מאוד יועילו לי

אני אישית אומרת לבת שלי כמה דקות לפני המקלחת שעכשיו זה הזמן לשתות. כך אני עושה גם לפני שצריך לצאת מהבית.

בקשר ל"רעב" שלה, כדאי מאוד שגם לאוכל יהיה זמן קבוע. אם החלטת שמקלחת היא לפני ארוחת ערב, אז כך יהיה.

אני לא יכולה להגיד לך שאני אף פעם לא צועקת, אבל באופן כללי, אם יש סדר יום מוגדר והבת שלי בכל אופן מנסה אותי, אני מעדיפה למנוע ממנה הנאות, אבל לדבר אתה בנחת.

למשל: "אם את לא שומעת בקולי, לא תוכלי לשחק במחשב"

או: "אם המדבקות מפריעות לך להיכנס למקלחת, אני אשמור את המדבקות אצלי עד מחר".

אם יש לך עוד שאלות אשמח לענות.

בדרך כלל כשמגיעה שעת המקלחות אני כבר גמורה, הבת שלי חכמה מאוד וקולטת את זה. היא יודעת בדיוק איך להתחכם מולי ולתסכל אותי לגמרי. עכשיו אנסה את מה שהצעת עם הסדר המוגדר והקבוע... אעדכן. תודה רבה

וכן, בתאוריה זה ברור וקל, אבל במעשה אנחנו צריכות לגיס המון כוחות כדי לבצע!

גם אצלי לא קל בשעת ההשכבה....

זה ממש יכול לעשות טראומה לילד במקלחת

גם לפני זה היה קושי בזה.רק שלאחרונה זה ניהיה יותר חמור.

אני מסכימה עם אלו שאומרות שכדאי לשמור על עקביות.

למה שהיא תרצה להתקלח? גם אני לא אוהבת להתקלח (במיוחד בחורף)

חוץ מזה - זה בדכ אומר שהיום נגמר ומתחילים באמת ללכת לישון (ככה אני מרגישה אצלנו. לאכול זה לא בעיה כי הם אוהבים לאכול..) או במילים אחרות כמו שכתבו - זה מעבר מזמן כיפי של אחהצ לזמן לא תמיד כיפי של להתארגן לשינה וללכת לישון. 

דווקא בגלל זה חשוב לדעתי לשמור על הטקס הקבוע. יש ילדים שאי סדר ואי קביעות מכניסים אותם ללחץ. את יכולה אפילו ללמד אותה את צורת המחוגים בשעון בשעה שבה אמורים ללכת להתקלח, וכאמור להודיע לה כמה זמן מראש (אני בזמן ארוחת ערב מתחילה את המשא ומתן - מי הולך להתקלח ראשון... ומה עושה בינתיים מי שלא מתקלח)

תחשבי עליה - מנחיתים לה מלמעלה סדר יום, אולי כל יום זה "מפתיע" אותה מחדש שפתאום מתקלחים, היא לא מודעת לימים ולשעות כמו שאנחנו. במיוחד אם לא מתקלחים כל יום. טקס קבוע ובלי להכניס רגש בעניין (כיף לך, לא כיף לך, זה מה שעושים עכשו. אם לא היה בא לה ללכת לישון לא היית משכיבה אותה?) כמה שפחות לעשות מזה עניין. כאילו - זה חלק מעובדות החיים. אפשר לספר סיפור תוך כדי (את יודעת מה ראיתי היום? מה? כנסי שנייה לאמבטיה, אני אספר לך..) או לעשות צחוקים ממשהו שלא קשור למקלחת. בהצלחה, ואם יש לך תובנות תלמדי אותנו...

שלום, אצלנו גם יש בעיה עם המקלחות (גם אין לנו אמבטיה אלא מקלחון והילדים לא אוהבים בכלל לעמוד או לשבת ברפרף וכדו) אז מה שעשינו כרגע ועובד זה לקחת גיגית כביסה (בן ה-6 נכנס בקושי אבל מתעקש) וקראנו לזה "ים" (ירושלמים, מה לעשות ) ממלאים את הגיגית במים והם משחקים קצת (גם רובי מים מקובל) ואז אני מסבנת אותם כשהם יושבים ושוטפת מהר במים נעימים. והם יוצאים מאושרים כי היו בים... (כדאי גם לחמם את חדר האמבטיה בחורף- זה ממש משנה לאוירה).

בהצלחה!

(עם השגחה כמובן) זה מה שעובד אצלנו. אני רק שוטפת את השמפו מהראש.

 

"הי, שמעת פעם על ארץ האמבטיות ההפוכה?"

(מובילים את הילד בעדינות אל חדר האמבטיה)

"כן, הכול בארץ הזאת היה הפוך, והאמבטיות היו גבוה בשמים. בכל בוקר האנשים טיפסו בסולמות ארוכים, כל אחד אל האמבטיה שלו"

(מפשיטים בגד אחר בגד)

"האנשים שם היו חופפים ראש במים, ואחר כך שוטפים עם שמפו, כדי להוריד את כל המים מהראש"

(הילד כבר מקורצף היטב, ועדיין מרותק לחלוטין...)

 

 

עם ילד בן חמש. כשהיתה לנו אמבטיה היה נכנס בשמחה. עכשיו יש רק מקלחת בבית החדש והאו עושה סצנות כל ערב.

 

בס"ד

 

אמבטיה מהירה של 5-10 דקות במים. אני מבינה שיש לה צעצועים שווים. ואפשר מדי פעם להקריא לה סיפור...

 

לא אמור לקחת יותר מדי זמן. אפשר גם להגדיר לה מראש, שאצלכם בבית ילדים בגן עושים אמבטיה, והחל מגיל 5/גן חובה/כיתה א' כבר עושים מקלחת כמו של הגדולים, ורק לפני שבת עושים אמבטיה...

יש אפשרות לתת לה להתקלח לבדה? כמובן, אחרי שתסבירי לה איך עושים את זה, וכשאת תמיד בטווח שמיעה.

יכול להיות שכאשר האחריות תעבור אליה, היא תאהב יותר את המקלחת.

(ילדיי הגדולים התחילו להתקלח בעצמם בערך בגיל הזה, לא מהסיבה הזו, אלא בגלל הקושי לקלח אותם כשברקע שני תאומים קטנים ודורשים. מדי פעם אני נכנסת לעזור להם, ולעיתים רחוקות גם מקלחת אותם בעצמי, אם אני רואה שיש צורך).

לדבר עם הילדה לפני ...
לומר לה שצריך להתקלח כל יום ולתת לה לבחור את זמן המקלחת על ידי שנים או שלושה אופציות
אחרי ארוחת הערב או לפני או כשהיא מגיעה מהגן לדוגמא .
תהי רצינית כאילו קבעת עכשיו באמת משא ו חשוב דברי אליה ברצינות אחרי הבחירה ותאמרי אוקי אכתוב לנו את זה בפתק תקראי בפניה אמא מקלחת את נועה (למשל) אחרי האוכל
ולהזכיר קצת לפני .. לומר עוד 10 דקות נכנסים להתקלח עם היא אומרת בזמן המקלחת לא רוצה לא באלי
תאמרי לה בסמכות ובנחישות קבענו את זמו המקלחת ועכשיו אנחנו עושות את זה בלי בסדר אחרי עם הרבה סמכות ונחישות

לפי הרבנית לבנון ושיעורים ששמעתי כדאי מאוד להשתמש בחוש הומור, הילדה רוצה "להוציא לכם את המיץ" ושתתרגזו והיא מצליחה, אצלנו מרימים את הילד/ה שלא רוצים להתקלח מרימים כמו שק תפוח אדמה או משהו מצחיק ואומרים טוב היא לא רוצה להתקלח אז נכניס אותה עם הבגדים .. ואז רצים לכיוון המקלחת עם הילד על הכתפיים וכו..ואז "מאיימים" טוב נכניס אותך עם הנעליים והחצאית ואז גם הבגדים יהיו נקיים.. לא לשכוח שעושים הכל בשימחה ובצחוק , אם עושים את זה עם עצבים הפסדת את כל האפקט. טוב אז מה שקורה הילדה צוחקת מה פתאום עם הבגדים ואז לאט מתארגנים ומקלחים אחרי כמה פעמים עם חוש הומור הילדה תבין שלא ושים על זה מריבה ותפסיק את ההתנגדות.. בהצלחה.

שמעתי מפסיכולוגית מקצועית שאמרה לגבי טיפול פסיכותרפי: זה כמו ניתוח. לא תמיד מצליח, אבל תמיד כואב!

 

טיפול טוב של מח אחד אמור לעזור לשיפור הדימוי העצמי של ילד ושל מבוגר כאחד.

ככל שהמטפל יותר מקצועי, ככה גדלים הסיכויים להצלחה.

 

באופן כללי דעתי על המטפלים האלטרנטיביים:

מאוד קל להשיג תעודה, (יחסית לרפואה הקונבנציונאלית) אבל רק מעט מבעלי התעודה מצליחים במלאכתם.

היות שהשוק מלא במרפאים אלטרנטיביים לא מקצועיים, יש לציבור הרבה חוסר אימון בשיטות מעולות.

אני אישית חושבת שמח אחד, עוזר מאוד!

את יודעת שזה בפוטנציאל של זה לטפל?
זה לא שאנחנו, ההורים, משופעים בביטחון עצמי אבל הוא חושש מהצל של עצמו!!!

עם עצמי ועם ילדה בת 3 וחצי.

 

בגיל שנתיים אין הרבה חשיבות לכמות החומר הנלמדת.

אבל חשובה החוויה.

ישנן מטפלות שיודעות לחבק ולומר מילה טובה, אבל לא יודעות לעניין את הילדים.

יש לזכור שילד משועמם הוא בדרך כלל מתוסכל.

לכן יש לבדוק במשפחתון לא רק את האהבה והמסירות של המטפלת, אלא גם את מידת ההשקעה שלה ביצירת חוויה ועניין.

תבקרי בשתי המסגרות, תשוחחי עם הצוות ותחליטי על מי את יותר סומכת.

ילדים זקוקים לחברה והם מסתדרים יפה גם עם טווח גילאים רחב. זה מנסיוני.. וממליצה לך על משפחתון. תכנים דידקטיים זה דבר שנלמד תוכדי תנועה בגילאים הללו הם זקוקים לחום ומזדהים עם דמויות ולענד יותר חשוב שתזדהה עם דמות מעניקה ואוהבת על פני דמות אחרת

אם היא מתחילה בשנתיים היא תסיים את השנה בגיל 3 -

שזה גיל די גדול למשפחתון (לדעתי)

היא עלולה להשתעמם שם

אני מאוד בעד מטפלת חמה ואוהבת, אבל בגיל שנתיים וחצי זה לא תמיד מספיק

אם היא ילדה חברותית שאוהבת אנשים\ילדים - יהיה לה כיף במעון

 

העיקר לדעתי, יחס חם ונעים, סבלנות, האישיות של מי שמטפלת. כמובן - אמינות.

הילדים מאושרים מזה ברמות שדבר ראשון שלוקחים אותם מהמעון הם מספרים על זה 

רק לאחרונה התחלתי לשמוע מהגדולה שלי (שנה שניה בגן) קצת על פרשת השבוע. ובהחלט לא היה נראה שזה עושה אותה "מאושרת ברמות" (גם לא "מבואסת ברמות"), אלא קצת יותר נלהבת, וזהו.

למשל: ריתמיקה, עבודה עם חומרי יצירה, סיפורים קצרצרים מעולם הילד בליווי בובות כף יד וכד'

לפרשת השבוע עוד יש זמן, אבל קבלת שבת חוויתית - חשובה מאוד בגיל שנתיים!

אם הילד לא מתרגש, מאף פעילות בגן, יש לי סימן שאלה גדול על הגן הזה!

מה שהכי חשוב בגיל הזה זה טובת הילד.

את הלמידה אפשר להשאיר לגיל יותר גדול או לבית.

 

אני רק מעוניינת לנפץ את המיתוס הזה שמשפחתונים יותר חמים ממעונות. מהניסיון שלי זה היה פשוט לא נכון.

המטפלת במשפחתון היא אחת, אין לה גיבוי והחלפה, אם ילד הוא קצת יותר "נודניק" אין לה שום עזרה והרפיה או הפסקה...

היא נמצאת בבית ומטבע הדברים עושה "עוד כמה דברים" בנוסף על השמירה על הילדים. וכשהם מפריעים לה בסדר היום זה עלול להוציא אותה מדעתה.

שלא לדבר על זה שבשתיים הילדים שלה מצטרפים לחגיגה....

המזון לילדים יורד מהמשכורת האישית שלה - מה שמפתה לקצץ במזון. ויותר קשה למנהלת מעון (בכל זאת יש גננות ומבשלת שתספר.. הורים יכולים להכנס באצע האוכל ולבדוק....)

 

ואם יש על המשפחתון פיקוח כלשהו (על הפרטיים אין כמובן) - הוא לא מסתובב שם כל הזמן ולא מצליח יותר מדי להפתיע.

על משפחתונים.
יש משפחתונים שמנוהלים על ידי גננות מוסמכות, יש להם סייעת, הן קונות את האוכל הכי משובח שיש, משקיעות בתכנים ויצירות, מלמדות פרשת שבוע, מגדלות את הילדים כאילו הן שלהן.
לא כל בעלות המשפחתונים זה אמהות חסרות ידע מוסמך בחינוך, יש משפחתונים שמנוהלים על ידי בוגרות תואר ראשון בחינוך ועושות את זה כי זה הגיל שהן אוהבות.
לא לכל בעלות המשפחתונים יש ילדים שמצטרפים בשעה 14:00, חלקן כבר אמהות לילדים בוגרים ואפילו כבר עם נכדים.
לא כל בעלות המשפחתונים עושות עבודות בית אחרות בזמן העבודה כמו כביסה, ניקיון ויציאה מהבית לסידורים.

לא התכוונתי להתקיף אותך אישית, אלא רק להביא לתשומת הלב שכל מקום צריך לברר באופן אישי. וגם אם את נגד משפחתונים, אז יש יוצא מהכלל.

 

זה לא בהכרח דבר שלילי. כלומר, הקב"ה הפקיד בידי מיליארדי אימהות כאלה ילדים, והן מגדלות אותם לתפארה... אם תהיה לי סיבה לחשוש מלהפקיד את ילדי במשפחתון כלשהו, זה לא כי המטפלת חסרת ידע מוסמך. היא אוהבת? קשובה לילדים? שואפת ללמוד ולהשתפר כל הזמן? היא אמא טובה לילדיה? אלו בעיניי השאלות החשובות.

גם העובדה שאישה עוסקת במשימות הבית במקביל לטיפול בילדים (שלה או של אחרות) יכולה להיות חיובית ונפלאה - תלוי איך כמובן. שיתוף במשימות הבית הוא אחד הדברים המעודדים-התפתחות ביותר בעיניי.

 

 

כשאני ארצה לשלוח את הילדים שלי למסגרות זה בגלל שאני ארצה שיהיה להם חברים בני גילם ושהם ילמדו דברים מעבר למה שאני יכולה לתת להם בבית.
ולפי דעתי חינוך מתחיל מגיל מאד צעיר אז אני אעדיך לשלוח את הילדים שלי למסגרות עם מטפלות מוסמכות.

והערה לסיום בתור בת של גננת מוסמכת בעלת משפחתון פרטי בבית- אני רואה את התינוקות מגיעים לאמא שלי בגיל 3 חודשים ומעלה, ואני רואה איך אמא שלי מגדלת אותם והיא זאת שמקנה להם הרגלים שונים (משחק, אכילה, יצירה). אח"כ משם הם הולכים לגן עם עוד 30 ילדים אחרים וסה"כ 2 אנשי צוות ואין מי שיקנה להם את ההרגלים האלה.
אני לא אומרת שאמהות בבית לא מלמדות את הדברים האלה, אבל יש הבדל גדול בין לאכול בבית ובין לאכול במסגרת כלשהיא. וראיתי את זה טוב מאד כשהייתי עושה בייביסיטר על הילדים האלה בשעות הערב.. במשפחתון אין משחקים ושטויות בזמן האוכל והילדים יודעים ואוכלים יפה. כשהייתי הולכת אליהם לבית עדיין הייתי דמות סמכות בשבילם והם אכלו טיפ טופ בלי צרות וההורים לא הבינו את הפלא שקורה פתאום.

בדבר אחד אני מסכימה איתך במאה אחוז: חינוך מתחיל מגיל מאוד צעיר (אולי אפס, אולי לפני). יישר כוחך!

זה לא שאני חושבת שכל המשפחתוניות גרועות.

רק שהמיתוס הזה שמשפחתונים הוא מקום שיש בו יחס חם ואוהב בהכרח - הוא ממש לא נכון.

וצריכים לבדוק כל משפחתון ומשפחתון לגופו - ואני אחרי שבדקתי 3 כאלו (על 2 הגדולים שלי) - יצאתי ב-3 פעמים מאוכזבת יותר מדי. הרבה יותר מדי בגבול שילדים ממש סבלו. (נניח השני שלי היה ועודנו ילד שמסתפק במעט שעות שינה. גם בתור תינוק בן 5 חודשים הוא כמעט לא ישן ביום.. הוא חירפן את המטפלת בכך שלא נוצרה לה אפילו שניה הפסקה ואז אפילו שהיא באמת היתה נהדרת - כבת אנוש היא השתגעה ולקח לי זמן לתפוס את זה )

מה שלא קרה לי מאז במעונות אפילו לא פעם אחת. ואני יותר זמן שולחת למעונות...

 

בטח יש גם משפחתוניות מדהימות.... רק שכדי למצוא דווקא אותן צריך הרבה סיעתא דשמיא.

בטח יש כאלו שלא מתעסקות גם בבית - אבל אין לך שום פיקוח לדעת מי כן ומי לא...

 

ולעובדה שמשפחתונית היא בדרך כלל לבד בלי עזרה וגיבוי - אין לאף אחד שום תשובה.

כלומר - היא יכולה להיות מדהימה והכל. אבל רק 2 ילדים חטפו שגעת וצורחים מהבוקר ושלישי הוא ילד שבכלל לא אוהב להרדם. והיא ל-ב-ד.. בלי יכולת לברוח ולהרפות...

באופן ספציפי.
יכול להיות מעון נהדר שאני ארוץ לשם ויכול להיות מעון שמבחינתם זה רק קקי-פיפי-לישון (סליחה אם זה בוטה). ואותו דבר לגבי משפחתונים.

רק רציתי להעיר את הנקודה הזאת לטובת כל מי שיקרא את השרשור הזה אי פעם.

בעוד שבמשפחתונים - יש פחות פיקוח אם בכלל מה שאומר שאת סומכת על עצמך בלבד. ויכול להיות שיקח לך גם חצי שנה לקלוט שמשהו לא בסדר.

אז על מעונות יש פיקוח - ויש הרבה עיניים רואות ואי אפשר לעשות בהם רק קקי-פיפי-לישון בלי שההורים ידעו או מפקחת תתערב - אז במשפחתון אפשר חופשי לגמרי לעשות את זה ואף אחד לעולם לא ידע.

 

ככה שממש אין שום הבטחה שמשהו במשפחתון אמור להיות יותר חם ואוהב כמו שנשמע לנו וכמו שהרבה חושבות...

 

והסיכון שטעית במשפחתון שבחרת הוא גבוה מהסיכון שטעית במעון שבחרת.

ענין של ניהול סיכונים.

שנמצאים תחת פיקוח של חיב"ה או של המועצה/עירייה.

בכל מקום יכול להיות ככה ויכול להיות ככה.
והמעון עם מטפלת שמרביצה לילדים זה סיפור אמיתי, לגמרי לא המצאה של רגע.

פעם בכמה שעות נכנסים בלי שדופקים על הדלת??

אהה, חיבים לדפוק קודם על הדלת , אין שום סיכוי לתפוס את המטפלת באמצע להכות אלא אם כן שמו מצלמה...

 

וכמובן, המפקחת מגיעה פעם בחודש במקרה הטוב....

[ואיכשהו מנהלות מעונות מטפלות במהירות בכל תלונה הכי קטנה. בעוד המפקחות של המשפחתוניות מגוננות עליהן ומתווכחות עם האמא , למרות ששורה תחתונה הם יודעות הרבה פחות מה מתרחש  - מניסיון. ובנוסף תלונה למנהלת לא חושפת לגננת מי התלוננה בעוד תלונה למפקחת מכניסה אותך למצב לגמרי לא נעים מול המטפלת מה שישפיע בהכרח על היחס לילד - אפילו בתת מודע]

 

מקרים של מטפלות מתעללות עולים לכותרות השכם והערב - מקרה כזה במעונות הוא נדיר יותר.

בנוסף לכך - בגלל הפיקוח הצמוד במעונות והצוות הנוסף שמסתובב תדיר - המהירות שבה יתפסו את זה תהיה מהירה. לא צריך קודם לחשוד ואז לשתול מצלמות (ואם מדובר בבית של המשפחתונית איך תשתלי מצלמות?!?)

 

בל מקום יכול להיות הכל - השאלה מה השכיחות וההסתברות ואיפה זה יתגלה יותר מהר.

ובנושא זה המעונות לוקחים בענק.

 

ענין של ניהול סיכונים - כמו שציינתי למעלה.

יכולה להיות במעון או במשפחתון..

 

נטיית לבי היא משפחתון, באמת בגלל היחס האישי, אבל הכל יכול להיות.. יכולה להיות מטפלת לא משהו במשפחתון.. 

 

קיצר כל מקרה לגופו.. תעשי בדיקה מעמיקה על המטפלת!! 

והנטיה האישית שלי היא למעון בגלל שהפיקוח הרבה הרבה יותר חזק שם 

זו גם הנטיה האישית שלי.

 

גם במעונות היחס הוא בהחלט עדיין חם ואישי.

לפחות מספיק בשביל שהפיקוח הצמוד על הגננות יצדיק את זה.

 

בהחלט נתתם לי נקודות נוספות למחשבה. מקווה בע"ה לבחור נכון

תודה!

אני אישית נמצאת בבית עם הילדים, אבל הרגשתי שהבן שלי בגיל שנתיים חייב הרבה גירויים וחברה שאני לא יכולה לספק לו (ב"ה שובב).

במקרה כזה לי היה ברור שהוא צריך דווקא מעון. (כמובן עם מטפלות טובות ורגישות)

 

ילד יותר רגיש ושפחות צריך חברה אולי הייתי מעדיפה משפחתון. (או להשאיר בבית)

לדעתי עד גיל שנתיים וחצי שלוש הם עדיין תינוקות.

הם לא יודעים לדבר ולספר את החוויות שלהם, את לא יודעת אם טוב להם במסגרת או לא, מה היחס שהם מקבלים.

 

אני שמה אותם עד גיל שנתיים וחצי במשפחתון שאני סומכת על המטפלת בעיניים עצומות.

עם כל הכבוד לתכנים שבמעון, בגיל הזה הילד צריך יחס אישי.

זה תלוי במטפלת

 

ההבדל הוא בפיקוח לטובת מעון, במס' הילדים שנמצאים באותה כיתה-נראה לי לטובת משפחתון

ובצורת המבנה ביתי/מוסדי- לטובת משפחתון

כל איבוד של "חיים" - יש בו טומאה. זה נכון גם לטומאת נידה, לטמא מת, וכד'.  לכן זה לא שייך לשאלה אם משהו הוא "קדוש" (ואגב, בכללי, לא כל דבר שמשמש לקדושה הוא בהכרח "קדוש", אבל זה כבר לא שייך דווקא לנושא זה).

 

"שיגעו בהר" - זה כמו למה איכפת לגעת בחשמל במתח גבוה.. גם ב"ספיגת קדושה" יש מדרגות. ראי מה קרה לנדב ואביהו. זו מציאות.

 

ה' לא שאל את משה מה קרה עם הציווי, אלא אמר שנית. ומשה השיב שכבר העיד בהם ואין צריך להזהירם. הרשב"ם אומר שידע משה שיש מקום לזרז למזורזים, אלא התכווין לשאול האם יש באזהרה החוזרת החמרה נוספת. והראב"ע אומר שמשה שאל מדוע שוב, אך ה' ידע שהם צריכים אזהרה נוספת. זה קשור לשאלתך הקודמת על חומרת הענין של זהירות הקדושה הזו. עייני במפרשים שם אם תרצי.

 

[ניכר שהשאלות באות מתום-לב. יישר כח..]

זה לא טמא? אין בזה איבוד חיים?
כי לפי מה שאני מבינה פה כל עוד זה עם פוטנציאל לחיים זה טמא, וכשזה מת לגמרי זה בסדר...
אני כנראה לא מספיק מבינה את ההגדרה של טומאה.

ותודה על התשובה בקשר לציווי החוזר. (קראתי רק רש"י)

היה צריך לשאול  למה צריך המתנה של ד' או ה' ימים לפני הפסק בטהרה? (שזה בדיוק מאותה סיבה)

האישה לא נחשבת טמאה במובן של נידה וכדו'

סתם בסברה הייתי אומר שלא כל מעשה קדוש אין לו להשלכות של טומאה. טומאת קרי קיימת לא רק במקרה של זרע לבטלה.

ועוד, איפה שיש חיים יש יותר שליטה בטומאה. כלומר ככל שיש למקום יותר פוטנציאל  לקדושה כך הטומאה מנסה להתחבר לשם יותר. ולשם ההשואה ר' ישראל משקלוב (או אחד אחר) מתלמידי הגר"א לא רצה לעלות לי-ם משום שהוא ראה את הס"מ עם רגל אחת על הר הבית ורגל שניה במערת המכפלה וד"ל

חוץ מזה מצד האיש לש"ז יש דין של צואה לעניין אמירת דבר שבקדושה(עפ"י הנגלה רק מתי שלח)

התינוק לא צריך להיות חולה. אנחנו צריכים כבר משיח שיגאל אותנו מהצרות האלה

זה שהעולם הזה לא עומד בפני עצמו. כלומר יש לנו רק חלק קטן מאד של התמונה.

לפעמים נשמה צריכה לרדת לעולם הזה כי היא לא גמרה את כל התפקיד שלה קודם ולכן היא נשלחת חזרה לעולם.

הזמן, התנאים הכשרונות, וכל מה שהיא מקבלת ייחודיים לה, ואי אפשר להשוות לאחרים, כי הכל תלוי בצורך של הנשמה הייחודית ההיא.

לכן, אגב, כל השוואה בין אנשים, משפחות, זוגות, וכו' לא נכונה. אין לנו את התמונה השלימה.

מקווה שזה יעזור קצת.

את חושבת שכל מי שנמצא באונקולוגית כזה רשע שזה פשוט עונש על המעשים שלו?!

מובן שלא!!!

כמו שכתבו כאן אנחנו רואים חלק קטן מאוד מההתמונה והנה סיפור שלא זוכרת את מקורו

היה זוג אחד שגרו ביישוב שלא היה בו מקווה. הם מסרו את נפשם עשו מגביות הקימו מקווה 

והנה יום אחד הבת שלהם טבעה באותו מקווה. ילדה קטנה שלא עשתה רע לאיש

והם לא הבינו. איך יתכן שדווקא במה שמסרו כל כך את נפשם טבעה הילדה . איך יתכן?!

אני לא זוכרת אם הילדה עצמה נגלתה אליהם או רב אמר להם

הילדה היתה גלגול של רב צדיק וקדוש שלא זכה לטהרה בפטירתו אויל בגלל השואה או משהו אחר

הם , בגלל שמסרו את נפשם על הדבר הזה , זכו לתקן את נשמתו של הרב ההוא 

אז כמובן, זה עדיין היה להם קשה אבל כעת ההתיחסות שלהם לזה היתה אחרת לגמרי 

 

 

 

אבל לראות ילד כזה קטן חסר אונים סובל כ״כ - זה נורא! האם הוא הגיע רק לסבול? הרי לא רק הוא סובל כל המשפחה שלו סובלים וחייהם אינם חיים...
אנחנו לא יודעים כלום זה ברור , אולי אם היינו יודעים היה קל יותר לקבל את הגזרות...

לפעמים ילדים מחלים נהדר ממחלות קשות ואחר כך חיים בטוב כמו כולם 

אבל לאף אחד לא מגיע. ואנחנו לא יודעים את חשבונות שמיים.

אולי הילד הזה נשלח כדי לחזק את ההורים? אולי זה תיקון? אי אפשר לדעת


לצערי הכרתי יותר מידי מקרים של מחלת הסרטן אצל ילדים. (וגם אצל תינוקות ואפילו מיןם היולדם.)

האמונה הזאת קשה אבל בלעדיה נתפרק.

וה' בדרך כלל לא מתערב בטבע כך אנחנו חיים שיש מחלות ויש מקרי מוות מיותרים לגמרי...
גם אפשר להגיד שמישהוא מת בגיל 90 שהוא סיים לתקן משהוא בעולם... אני מסתכל על המיקרים האלה כדרך טבע של העולם..

וסליחה על הבוטות...

ממליצה ללמוד מהר את החומר ולשנות תפיסה כי לצערנו מי שלא מאמין בעיקרי האמונה 

עלול למצוא את עצמו עם שוקת שבורה כשהוא מגיע ל "שם"

 

העיקר הראשון בעיקרי האמונה של הרמב"ם:

אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו מנהיג לכל הבוראים והוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים

בנוסף, אחד הדברים החשובים שאלוקים רצה ללמד את המצרים

זה לא רק שהוא ברא את העולם אלא שיש השגחה על מה שקורה

רחמיו של ה' מרובים לאין ערוך משל בשר ודם. איננו יכולים לדעת מה חשבונותיו (אפילו בשר ודם שעושה "ניתוח", אם היה נכנס מישהו שאינו יודע מה זה, היה חושב שהוא סתם חותך אותו..).

 

צריכים להתפלל מעומק הלב. דווקא מתוך הרחמנות הזו והצער הזה. לבקש מה' שישועתו תבוא בחסד ורחמים, בלי שהילד יסבול, שיירפא. ותפילה יכולה לשנות מציאות.

מחנך יכול ליום אחד.

 

מנהל עד שלושה ימים.

 

מעבר לכך - צריך אישור "גבוה" יותר.

 

 

[לא יודע אם זה השתנה]

http://www.kolzchut.org.il/he/%D7%94%D7%A8%D7%97%D7%A7%D7%AA_%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93_%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%A1%D7%A4%D7%A8

אם אלו הכללים (קראתי את החוזר של משרד החינוך מהקישור), מפתיע באיזו קלות מורה שולח ילד הביתה.

קצת הפריע בשיעור. הוא טוען שהרבה ילדים הפריעו ומה שהוא עשה היה מזערי לעומת ילדים אחרים לכן כשהוא חטף עונש הוא לא  הסכים לעשות אותו ואז המורה כנראה לא ידע איך להגיב אז הוא הודיע לו שהוא לא יכול לחזור ללימודים עד שיעשה את העונש...

נהדר, שמח מאוד להשאר היום בבית... למרות שמסתבר שזה כלל לא חוקי כי הוא אפילו לא המחנך שלו...

 

אני מכירה מקרים שהרחיקו על אלימות כלפי ילדים אחרים, אבל ככה....

לעיתים יש מורים שמאבדים עשתונות, ועושים דברים בלתי הגיוניים.

הייתי ממליצה לפנות למחנך הכיתה בדברי נועם.

לחשוב יחד איך לשים לילד גבולות עקביים, ומצד שני להבהיר למורה המקצועי את מקומו.

חשוב לשדר למחנך, שאתם באים במטרה לחנך, ולא במטרה להילחם בצוות.

מה זה משנה שהיו עוד ילדים שהפריעו??

נראה לי כמו חוצפה.

הסברתי שצריך לשוחח עם המחנך על הצורך של הילד בגבולות עקביים.

גבולות, זה אומר, שהוא לא יכול לעשות מה שבא לו...

אבל שזה יהיה לו ברור!!

אני חושב שמאד רלוונטי אם היו עוד שהפריעו והוא נלקט באופן שרירותי כדי להוות דוגמא לעונש,או מתוך הגרלה גרידא.זה לא צודק בשום אופן ומכל בחינה הגיונית,ומהווה דוגמא חינוכית פסולה מן המעלה מאחר ומדובר בהענשה ולא רק בהערה

 

ילד שלא בסדר הוא מושג לא קביל בעיני באנלוגיה להתנהגות המורה,ילד הוא ילד הוא מתעצב ומתחנך בשנים אלו ואי אפשר לבוא אליו בטענות שוות משקל אלא רק להפיק לקחים חינוכיים לטובתו שלו.מצופה מן המורה להיות מאוזן ולא להעניש בצורה לא הוגנת,ואם עשה טעות אז לתקנה.

קל לחשוב שאירועים מן הילדות כגון אלו הם טיפה בים ביחס לפורפורציית ההתבגרות או סך השנים של האדם,אומנם אירועים כגון אלו יכולים לעצב את ההסתכלות של האדם על המציאות בגיל צעיר אם הם היוו עבורו עוול,ואלו דברים שנשארים בלב ומעצבים את הנפש.עד כמה, זה דבר מאד משתנה.

 

 

כמובן שדיוק הסיפור הוא דבר שמשתנה בין תלמיד לתלמיד

.אני חושבת שיש מורים שלא מספיק מקצועיים הם לא יודעים איך להסתדר עם בעיות משמעת אז הפתרון הוא להרחיק את הילד מביהס שזה טעות לפי דעתי ולהפיל על ההורים את האשמה.ממש מקומם ומרגיז

ולמה שלא יעשה אותו כבר ויחזור?

כמורה וגם כאמא אני יודעת שהילדים שלנו אלופים בלתאר את המציאות בדרך הנוחה להם.
אנחנו כהורים מעדיפים תמיד את גרסת הילד כי על כל פשעים תכסה אהבה...

שווה לבדוק,
כי אם זה באמת ככה- זה לא נשמע חוקי.

השעיה רק באישור מנהל ויידוע הורים,
על אלימות בדרך כלל.

מה הפלא שעבודתנו כמורים הולכת ונעשית קשה יותר עם השנים.

 

תראו, הורה שילדו הושעה מבית הספר, הולך ובודק באינטרנט אם זה חוקי....

 

לא מברר עם המורה מה קרה...

 

לא לוקח אחריות על הילד שלו...

 

האם חוקי שהמורה השעה? והילד מסכן.... לא היה היחידי שהפריע.... זה המורה שאיבד עשתונות.... בעיה של המורה, לא של הילד....

 

אתם רציניים????

 

האם באמת נראה לכם שזו הדרך הנכונה להתמודד?!

 

הורה יקר,

 

אני במקומך הייתי מבררת עם המורה מה הילד עשה. ולוקחת אחריות על ההתנהגות של הילד שלי, כי הוא הילד שלי וחובת החינוך שלו מוטלת בראש ובראשונה עליי.

 

ולא יקרה כלום אם הילד ילמד לכבד את המורה שלו, גם אם לא נאה לו. היהדות בנויה על כיבוד של מבוגרים.

 

השיטה הזו של תמיד לחפש את המורים, ואני כהורה לגונן על הילד שלי עד כלות, לא עושה טוב לילדים.

 

היא מוציאה דור מפונק, חסר כבוד למבוגרים.

 

וגם אם נראה לך כאילו שעכשיו אתה הדון קישוט שנחלץ לסייע ולהציל את הילד שלו מהמורה העריץ והמרושע, הרי שתדע לך שאם הילד לא ילמד לכבד אנשים מבוגרים, בהמשך הוא יישם את זה גם כלפי המבוגרים הקרובים אליו.... ונחש מי המבוגרים הכי קרובים אליו?!

 

בקיצור, במקום לרוץ לאינטרנט, תרים טלפון למורה, בצורה מכבדת, ותתמודד. לא קרה כלום אם הילד קיבל עונש.

אבל אם הילד באמת לא עשה כלום ומאשימים אותו סתם כי לפעמים מורה נטפל לילד( כן זה קורה) והוא לא יודע איך להתמודד איתו אז זה בעיה ומקומם מאוד

לעיתים להישאר בבית כי ילדו הושעה גם כן?

אני מחנכת ומשתמשת בהשעיה רק במקרים שאין ברירה אחרת.

הילד צריך להבין שעליו לקחת אחריות על מעשיו כי אם לא ייקח יהיו לכך השלכות.

אם צער הוריו יעזור ואם השלמת החומר הקשה והעדרות מבי"ס.

אינני מתכוונת לקחת אחריות ולדאוג כאשר תלמיד מסכן את עצמו ואת הזולת

מחובתי לשמור עליו ועל האחרים ולהגן עליהם ןאם אני מרגישה שאני לא יכולה לעשות זאת וניסיתי בכל דרך אפשרית קודם לכן אני מבקשת את התערבות ההורים. כלומר שההורים ישבו יום אחד איתו בבית, ישוחחו על חומרת המעשה והילד יבין שבי"ס הוא לא בייביסיטר ומקום פעלולים. שבביס כמו בבית אי אפשר לעשות מה שרוצים.

ואם הורה אינו משתף פעולה ומבין שהמורה כמו ההורה רוצה אך ורק בטובת הילד אז כן הוא מרגיש ש'נטפלים לילד שלו' וש'מענישים את ההורה'.

ממליצה לכל אחד שחושב שעבודת המורה היא קלילה ויש אחלה חופשות וכשרק קשה אז משעים ילד הביתה שיגיע לשבוע אחד בביס. שיבין מהי באמת עבודתו של המורה.

ולא. אני לרגע לא מתלוננת על עבודתי הקסומה. הזכות לגדל ולחנך ילדים מדהימים ולראות איך הם גדלים ומתבגרים.

גם אני מורה. מחנך שמיניסטים.

 

רק שאצלינו ברור להורים שאוי ואבוי להם אם הם יתנהגו כמו ההורה שהתחיל את השרשור הזה.

 

יש לך בעיה עם איך שאני מחנך את הבן שלך?- קח אותו ותחנך אותו בעצמך. או העבר אותו לבית ספר אחר. בכיתה שלי- אני הבעל בית, ולא אתה ולא הבן שלך.

 

 

גם כהורה, אם הילד/ילדה שלי מקבלים עונש, אני מרים טלפון למורה בנוכחותם, ושומע מהמורה מה היה ומה קרה, ומדבר באופן שברור לילד שיש כאן יד אחת.

 

 

 

 

אני חוזרת על הביטויים שלך, נסה לשמוע איך זה נשמע מהצד השני. באופן אישי, לי זה נשמע כוחני מאוד:

"אוי ואבוי להם"

"יש לך בעיה עם זה?"

"אני הבעל בית"

"יש כאן יד אחת" (אם כי כאן אני מודה לך על שלא השתמשת בביטוי הגרוע מכול - חזית אחידה. חזית יש לי מול חמאס, לא מול בן ולא מול תלמיד. יד אחת... שוין.)

 

ממליצה לך מאוד לשקול את הסגנון מחדש, ולחשוב אם זה אכן מה שאתה משדר להורים ולתלמידים.

אם כן, וזה לא רק בטעות התפלק לך כאן, נראה לי שכדי לשמש דוגמה אישית נאותה יותר לתלמידים כדאי מאוד לעבור למנגינה אחרת. שהביטויים לה יהיו, למשל:

"בכיתה שלי אני בשליחות"

"יש כאן שיתוף פעולה פורה" 

וכן הלאה.

 

 

לשיפוטך.

 

למורה מקצועי אין סמכות לסלק תלמיד לכמה ימים.

כך החוק, וכך ההיגיון. [אם הייתה סתירה בין החוק להיגיון, היה מקום לדון מה עושים].

הוא לא אחראי על שיעורים של מורים אחרים, וגם אין לו את הידע הנדרש על ההשלכות של סילוק התלמיד.

אני לא אומר להעניש את המורה או לריב איתו. זה יכול להיות אי ידיעה או מעידה חד פעמית, אבל יש להעיר את תשומת ליבו שאסור לו לעשות כזה דבר להבא. 

אם יש צורך לדעתו, הוא צריך לפנות למי שבסמכותו להוציא תלמיד מבית הספר לכמה ימים.

 

זה לא אומר שהילד צריך להיות מעורב בזה, או שצריך לנסות להחזיר אותו לבית הספר. לגבי זה צריך לדעת את נסיבות המקרה, ולשמוע אותם משני הצדדים.

 

ההורה לא בהכרח מתלונן על הענשת הילד, אלא על העונש שנופל על ההורים. 

 

ולא מצאתי איפה נאמר שההורים לא דיברו עם המורה.

 

והאם עצם העובדה שהורה מברר חוקיות של עונש היא בעייתית בעינייך?

אני תוהה עד כמה רחוק תהיי מוכנה לקחת את זה. כל מורה? כל עונש? כל ילד? שום דבר שתוכלי להעלות על הדעת שקורה לתלמיד בבית ספר הוא לא עילה לבירור עומק כזה?

נערה אחת סיפרה לי שבכיתתה המורה הייתה תופסת ילדה מציקה, וקוראת לכל התלמידות להכות אותה (זו נערה שלעולם לא תוציא דבר שקר מפיה. זהב טהור). אני מקווה שעל סיפור כזה מקובל עלייך שההורים לא אמורים לגבות את המורה.

אשמח לשמוע איפה עובר הקו האדום שלך.

 

 

חמותי היא מחנכת בבית ספר תורני ממלכתי , ואני פשוט מרחמת עליה .

מכירה משהו באזור נתניה

מקום נחמד ממש.

החל משנת הלימודים הבאה, תשע"ו, ייכנס לתוקפו חוק חינוך חובה חינם לגילאי 3-4, המחייב שכל הילדים בגילאים אלה יירשמו לגן.

כמו שכבר היום יש לילדי בית-ספר, ואולי יאשרו אותו יותר בקלות לגילאים הצעירים האלה.

אם אפשר לא מבינה את ההגיון דוקא להוציא את הילד. למה שיתחנך על ידי אנשים מבחוץ? ולשואלת מסכימה איתך וברור שיש אופציה לקבול

למה אמורים לשלם כל כך הרבה כסף על גיל שבו מרבית הילדים הולכים לגן??

אני בעד אפילו להוריד את הגיל של חינוך החינם לגיל צעיר יותר.

 

זה הזוי שכל המשכורת הולכת על מימון גנים ומעונות ובתי ספר.

 

להורים הבודדים (מאד) שמעוניינים שהילד יהיה איתם - שמורה הזכות להגיש בקשה ל"חינוך ביתי". בגיל הגן אין שום בעיה לעשות זאת.

הכוונה שרוצים להפוך אותו ל ח ו ב ה - שכל אמא תתחייב לשלוח את ילדיה לגן או להתעסק עם הבירוקרטיה של משרד החינוך.

למה אישה צריכה אישור מהמדינה שמותר לה לגדל את ילדיה?! עד כמה אפשר להתערב בחיי הפרט?!

דרך אגב, אני עובדת והילדים שלי במסגרות מגיל קטן, אבל אם אחרות החליטו אחרת- זו זכותן

אפשר להגיד את זה על כל גיל.

למה להכריח הורים לשלוח ילד בן 9 לבי"ס זה יותר טוב? זכותם להחליט ללמד אותו בבית.

עד לפני שנתיים היה תשלום מלא על גני ילדים בגיל 3.

לפני שנתיים הורד הגיל של חינוך חינם חובה לגיל 3 - ניתנו שנתיים היערכות למדינה להוסיף מספיק גנים ובינתיים רק מי שהצליח לתפוס מקום זכה לחינוך חינם.

 

לאוצר יש בעיה מסיבותיו לממן חינוך שאינו חובה - זה יביא עליו כל מיני בעיות - לכן על חינוך כזה יש רק סבסוד תמ"ת וכאלו שהן תקנות ולא חוק.

אם את חושבת שאת יכולה ללמד את ילדיהם בבית, תפאדל, את לא צריכה אישור מהמדינה אלא רק להודיע שזה מה שאת עושה וכמובן להציג חלופה ראויה.
לדעתי המדינה פה לוקחת אחריות וזה מבורך. רק צריך להוריד עוד קצת את הגילאים שגם ילדים עד גיל שלוש יזכו לחינוך חינם או לפחות מסובסד משמעותית.

הגדולה-האריה שאהב תות. לאחותי יש תחפושת אריה אנחנו נכין תות מסוג או לבד.

הקטן-אליעזר והגזר. יש לו סרבל ג'ינס, חולצה מכופתרת, כובע קש, וגם לו אכין גזר מסוג או לבד.

כאילו שבמעון לא שמענו סיפורי התעללות. ובמעון אי אפשר לשים מצלמות...

 

ואצלי אין מטפלות , יש רק מעון.

המסקנה שלך מכלילה ואינה הוגנת.

המסקנה הפרטית שלי שיותר בטוח ונכון לי לשים במעון , הפיקוח יותר הדוק ויש שם צוות רחב .

1. הצהרון הוא המשך יום הלימודים בגן. אולם 7 ילדים יוצאים בשתיים.

2. הסייעת של הבוקר ממשיכה בצהרון. אבל מתחלפת גננת. יש לגננות חפיפה של חצי שעה.

3. לגננת יש תעודת הוראה, לסייעת אני לא יודעת.

4. הצהרון פועל 4 ימים בשבוע עד השעה ארבע.

5. התשלום: 1600 ₪ לשנה.

6. ציון: 7

7. הילד מרוויח מסגרת קבועה ומסודרת + הווי חברתי.

 הילד לומד לאכול בצהרון, מאכלים שבבית בחיים לא אכל!

8. לדעתי צריך שבצהרון תתחלף גם הסייעת.

הסייעת פותחת את הגן כבר בשבע וחצי, ובצהרון כבר אין לה כוח לבלאגן.

על כן אחרי ארוחת הצהריים, הילדים צופים בסרט. אחרי השטיפה נותנים להם גם מעט משחקי שולחן.

פינות המשחק (בובות, קוביות, ספר) סגורות בצהרון, וכן אין משחקי ריצפה.

9. בסה"כ הילד שלי מרגיש אהוב בגן גם בבוקר וגם בצהרון.

 

1. צהרון פרטי (מוכר ע"י התמת) שנמצא בגן צמוד לגן של הילד

2.צוות שונה מהבוקר

3. אישה מהממת ומקסימה הלוואי על כולנו (האמת שהיא כבר סבתא)

4. עד ארבע וחצי, חמישה ימים

5. 800 לחודש ויש הנחות לפי הטבלה של התמת (הנחה הכי גבוהה זה לשלם 450 לחודש)

6. 9-10

7. כישורי חברה - להסתדר עם ילדים גדולים וקטנים ממך (הצהרון הוא לכל הגילאים שבגני העירייה)  אוכל בריא ומגוון, 

8. לא עולים לי כרגע חסרונות

9. אני עובדת משרה מלאה 8-4 ככה שאני חייבת צהרון, אבל ב"ה זכיתי בצהרון מדהים!!

 

חלק ראשון - פרטים טכניים על הצהרון

 

1. מסגרת הצהרון

האם הצהרון שייך לגן בו לומד הילד או שזהו צהרון פרטי?

אם הצהרון נמצא בגן, האם רק חלק מהילדים נשארים בו, או שהצהרון הוא המשך של יום הלימודים, ואז כולם (או כמעט כולם) משתתפים בצהרון

 

2. צוות הצהרון

אם הצהרון נמצא בתוך הגן: האם צוות הבוקר ממשיך לעבוד בצהרון או שישנה תחלופת צוות?

 

3. הכשרת הצוות

איזה סוג הכשרה יש לצוות הצהרון?

(גננת עם תעודה, גננת בעלת תואר ראשון, סייעת או משהו אחר) מלמד (זה חיידר)

 

4.זמן הצהרון

עד איזו שעה הצהרון פועל? וכמה ימים בשבוע? עד 4 , 5 ימים

 

5. עלות הצהרון

כמה את משלמת? האם התשלום הוא שנתי, חודשי או אחר? 300 שח רק על הצהרון (סה"כ 1000)

 

חלק שני - חוות דעתכם על הצהרון

 

6. ציון לצהרון

8

 

7. מעלות הצהרון

מה לדעתך הילד שלך מרוויח מההשתתפות בצהרון? הייתי מעדיפה שיהיה איתי אבל סה"כ טוב לו שם. הם קוראים ספרים , יצירות אומנות נוספות, משחקים.

 

8. חסרונות הצהרון

מה היית רוצה לשנות בצהרון? אין

 

9.הערות והארות

הוסיפי כפי הנראה לך.

 

תודה מראש לכל העונות! בהצלחה

בכל אופן כתבת ציון 8.

האם יש משהו שאולי היה אפשר להוסיף, או לשנות בצהרון כדי שהוא יהיה מצוין?

ואם אפשר, אז שאלה נוספת:

האם הילד מספר על חוויות מהנות מהצהרון?

אני מתכוונת גם לחוויות קבועות, וגם להפעלות מיוחדות.

תודה לכן.

הילד מספר שהגננת ממחיזה עם הילדים את הסיפורים שהיא מספרת. היא מספרת סיפור אחד כל השבוע, וביום חמישי ההמחזה.

הוא מאוד נהנה מהרעיון, ותמיד מנסה לנחש, את מי הגננת תבחר להציג את הדמות המרכזית בסיפור.

הילד מספר שהגננת ממחיזה עם הילדים את הסיפורים שהיא מספרת. היא מספרת סיפור אחד כל השבוע, וביום חמישי ההמחזה.

הוא מאוד נהנה מהרעיון, ותמיד מנסה לנחש, את מי הגננת תבחר להציג את הדמות המרכזית בסיפור.

1.4. צהרון של הגן טרום-טרם, שייך לעירייה. חלק מהילדים עוזבים ב-14:00, אבל הרוב נשארים לצהרון, קבוצה של יותר מעשרים. שעות עבודה 14-17 ובחלק מהחופשות של הגן פתוח 7:45- 16:00.
2.3. הצוות: גננת וסייעת שבאות במיוחד בשביל צהרון . מניסיון, זה חשוב מאוד, אחרת הצוות נשחק לחלוטין ! לגבי חפיפה - אין באופן רשמי, איך הן מתחלפות בפועל אין לי מושג. הגננת עם הרבה שנות ניסיון, לא ביררתי אם יש לה תואר וזה לא משנה לי.
5. 970 לחודש ( ככה זה בעיר! ) תשלום מלא, יש הנחות שח תמ"ת.
6. הציון 8.5
7. בצהרון יש תכנית לימודים שמקבילה לגן, פעילות חברתית, פעילות יצירה, שעת חצר. פעמים בשבוע יש חוג - ספורט ודרמה. אין חופשות ארוכות במהלך השנה חוץ מפסח.
8. אוכל! הקייטרינג שמביאים לא כל כך טעים, נותנים גם כריכים עם שוקולד. החברה שמפעילה לא מוכנה לשנות כלום.
הייתי רוצה גם שישחקו יותר זמן בחצר.

יש לי שאלה חשובה אלייך: למה לחם עם שוקולד?

זה מה שהקייטרינג שולח?

או שזה מה שהגננות מחלקות למי שלא אוהב את האוכל?

שמפעילה את הצהרונים. יש כריכים רק עם חומוס , שוקולד או קטשופ . הגננת מכינה את כל הסוגים. תנחשי במה בוחרים רוב הילדים...

הורים התלוננו והייתה תקופה שהגננת לא השתמשה בשוקולד בכלל. ואז הורים אחרים התחילו להתלונן שהילדים שלהם לא לקחו כריך בכלל וחזרו הביתה רעבים.

מצידי שלא יעשו כריכים בכלל. א. הצהרים ב14:30, ובסוף היום מקבלים פרי או קרואסון.

החברה שולחת אוכל מבושל לצהריים, והלחם והממרחים לארוחת ארבע? או שהלחם עם הממרחים מגיעים במקום ארוחה מבושלת?

אני מבינה שהשוקולד גונב את כל ההצגה.

אחרי שהילדים כבר התרגלו אליו, זו באמת בעיה להוציא אותו.

אצלנו יש אוכל מבושל, לחם, ירקות חיים ופרי.

קטשופ מגיע רק אחת לשבוע.

1. הצהרון הוא המשך של יום הלימודים בגן. ילד אחד יוצא  ב- 13:30 לפני ארוחת הצהריים

 

2. יש תחלופת צוות:

גננת הצהרון מגיעה ב- 13:30 וגננת הבוקר עוזבת ב- 14:00

סייעת הצהרון מגיעה ב- 13:00 וסייעת הבוקר עוזבת ב- 14:30.

בזמן הארוחה יש 4 אנשי צוות.

ההתארגנות לפני הארוחה ואחריה נעשית ע"י 2 סייעות

 

3. לגננת יש תואר ראשון, והסייעת למדה במתנ"ס בקורס להכשרת סייעות.

 

4. הצהרון פועל 4 ימים בשבוע עד השעה ארבע.

 

5.התשלום: 1800 לשנה

 

6. ציון: 10

 

7. הווי חברתי, ביטוי לכישרונותיו בתחום הבניה, הספורט והדרמה וחיזוק הדימוי העצמי.

 

8. לא בצהרון שלנו!

 

9. אחרי הארוחה, יש לילדים מלאי של משחקי הרכבה למשחק חופשי ולהעתקה מדגם.

 

הגננת והסייעת יושבות עם הילדים (אפילו על השטיח!) ומלמדות אותם ליצור דברים מדהימים.

 

שמעתי שיש אנשים ששולחים את הילד לחוג של הרכבה בלגו. אצלנו זה נמצא בעסקת החבילה של הצהרון!

 

במפגש סוף היום הגננת מפעילה את הילדים בהרבה כיף, וכן יש שני חוגים בשבוע: דרמה וספורט. 

 

 

1. הצהרון, הוא משותף לגן שבו לומדת בתי ולגן הסמוך.

בסיום יום הלימודים ילדי הצהרון מהגן השני באים לגן של בתי.

בכל גן יש בבוקר בערך 30 ילדים. אבל בצהרון נשארים מכל גן רק כ-10 ילדים. בסה"כ הם כ-20 ילדים בצהרון.

 

2.צוות הצהרון מגיע בסיום יום הלימודים. אין להם זמן חפיפה.

 

3. אני לא יודעת מה ההכשרה של הצוות.

 

4.הצהרון פועל עד השעה ארבע וחצי חמישה ימים בשבוע

 

5. התשלום הוא 600 ₪ לחודש.

 

6. ציון: 8

 

7. מסגרת שמעניקה אהבה וביטחון בזמן שההורים עובדים.

 

8. הייתי רוצה שיהיה הרבה פעילויות חוויתיות, חוץ מהחוגים.

 

9. נראה לי שאם הצוות היה מקבל יותר הדרכה, הצהרון היה מעניק לילדים הרבה יותר.

 

חלק א

1. הצהרון פרטי ורק חלק מהילדים נשארים בו.

2. הצוות מתחלף ואין כל חפיפה מלבד אמירות כמו "היום יקחו את X מוקדם" , "היום Y לא באה לגן".

3. עובדת עם ניסיון בטיפול בילדי פעוטון, בדרך לתואר ראשון בגיל הרך

4. עד 15:45 בימים א-ה

5. 560 ש"ח לילד לחודש, ללא הנחת אחים

 

חלק ב

6. ציון 2

7. מסגרת כלשהי בזמן שאנחנו חייבים להיות בעבודה

8. את כל הצוות

9. התחושה היא שהולכים לצהרון כי אין ברירה, וחבל. לו רק המפעילות של הצהרון היו משכילות לחנך כל ילד על פי דרכו ולא רק לראות את עצמן וכמה קשה להן.

1. הצהרון הוא המשך של יום הלימודים בגן. כל הילדים נשארים.

2. הסייעת של הבוקר נשארת. הגננות מתחלפות. יש להן חפיפה במשך שעה.

3. הגננת בעלת תואר ראשון בהוראה במסלול הגיל הרך, והסייעת בעלת תעודה של מטפלת.

4. הצהרון פועל עד השעה 15:30. 4 ימים בשבוע.

5. התשלום שנתי 780 ₪.

6. ציון: 9

7. הרבה כיף, וחוויות שהוא לא מפסיק לדבר עליהן.

יש לו גננת יצירתית עם מלאי רעיונות להפעלות מהנות.

הוא כל היום שר את שירי התנועה של הצהרון, ומשחק עם כולם את משחקי החברה שמלמדת אותו גננת הצהרון.

הוא לומד הרבה תרגילי התעמלות. בצהרון יש הרבה עבודה על: שיווי משקל, קורדינציה, חיזוק חגורת הכתפיים, ותיאום עין יד.

8. לצהרון יש חיסרון אחד, שהוא חיסרון גם של הגן בבוקר: יותר מידי ילדים בגן אחד!

הלוואי שהיו בכל גן רק 20 ילדים!

9. בכל פעם שאנו ההורים משבחים את הגננת, היא אומרת: העבודה בגן היא בזוג. ההצלחה שלי היא בזכות הסייעת שנותנת את כל כולה לילדים, עד הדקה האחרונה שהם בגן.

יש הרבה גננות טובות שהיו יכולות לחולל פלאות בצהרון, אבל הסייעת כבר עייפה וחסרת סבלנות. בגן שלנו יש סייעת שפותחת בפני הילדים והגננת את כל האפשרויות, ולא נבהלת משום רעיון חדש. 

 

לא פעם גם יכול לשמש כתירוץ...

 

את אמא. הילדים מקום ראשון.

 

אם אפשר לעשות את זה בלי ממש להגזים על חשבונם, מה טוב. גם וגם.

 

את המציאות בלימודים/עבודה הללו אינני מכיר.

התואר שהיא רוצה הוא משהו שממש יהיה על חשבון המשפחה שלה 

לימודים מאוד מאוד תובעניים!

 

4 שנים, בין 4 ל5 ימי לימוד בשבוע...

המון קורסים שבהם צריך להגיש עבודות משבוע לשבוע., בחני אמצע וכו'..

 

לדעתי, ממש קשה... אנחנו בקושי מתראים (שלא לדבר על תקופת מבחנים)

 

אבל זה תלוי בעוד גורמים: כמה עזרה יש לך ממשפחה, כמה בעלך יכול להירתם למטלות הבית ולאפשר לך ללמוד בשקט,

האם את יכולה להביא עזרה בכסף ועוד...

 

התלבטות לא קלה... אני ממש מבינה אותך!!

בהצלחה

 

קודם כל יש לימודים של כמה שנים ויש מוסדות שמאפשרים לימודים בהתאמה אישית להורים/אנשים עובדים , אבל את צריכה מאד מאד לרצות את זה כי זה לא פשוט! להכין עזרה ותמיכה מכל הכיוונים.
מנסיון אישי - זה אפשרי , והכוחות מגיעים ממקומות לא צפויים. בהצלחה!

רק השאלה היא איזה מחיר מוכנים לשלם.

אמא יכולה גם ללמוד רפואה ולהישאר אמא,
השאלה היא איזה מחיר ישלם כל המערך המשפחתי ואם את עצמך מעוניינת לשלם אותו.

השאלה אם את יכולה להרגיש מימוש עצמי גם בלימוד ובעשיה של משהו פחות תובעני וסוחט.

איזו תחושת החמצה תעלה בך?

על הקריירה שפיספסת או על הפניות לילדים שלעולם לא תחזור?

זה לא פייר לכתוב את זה ככה ולמלא אותה בתחושת אשם שגם ככה נמצאת בכל אחת מאיתנו , העובדות והאמהות.

כי זה ברור מאליו שרק גברים מתאימים לפתח קרירה ולהיות רופאים מהנדסים מדענים וכו׳....
ולא אין פה אפילו קמצוץ של פמינסטיות , לא לזה אני חותרת, צריך להבין שיש נשים שיש להם את כל הנתונים להצליח וזה לא חייב לבוא על חשבון המשפחה אם יש בן זוג תומך שלוקח פיקוד על המשפחה ועל הבית ( שלו!)

מאיפה הסקת מדבריי שאני נוטה לכאן או לכאן?

לפי איך שהצגת את הדברים שמת על המשקל את הקרירה ואת הפניות לילדים( שלעולם לא תחזור) כאילו הם על אותו משקל והרי ברור לחלוטין לכל הורה מה קודם למה , והצגת הדברים ככזו היא לא נכונה בעיני.

בקשתי ממנה להעזר בדמיון שלה ככלי בכדי לברר באיזו מציאות היא תרגיש טוב יותר לאחר זמן.

זו היא שהתלבטה בין שני הערכים החשובים הללו והניחה אותם על השולחן, לא אני ולא את

השיקול העיקרי שלי הוא שאת הקטנים שלי אני אפספס וזה לא יחזור לעולם. ואת הלימודים האלה תמיד אוכל להתחיל (גם עוד 10 שנים).. אבל.... הקושי בלוותר על תחום שמאוד מאוד מאוד מתאים לי ומאתגר אותי..קצת קשה לי..

הצלחתם לפקס אותי לזה שכנראה זה לא מתאים עכשיו..

תודה!!

אי חושבת שישנם נושאים שכדאי לך לתת לנשים לדון בינן לבין עצמן.

אני לא חושבת שאלעד ענה לה הצורה לא יפה.

 

אני יכולה לומר לך שגם אחותי אמרה לי אותו דבר כשהייתי בת 20 - גיל 20 עד 40 זה הגיל הכי פורה של האישה, גם באמהות, גם בלימודים, גם בקריירה. השאלה היא איפה אנחנו בוחרות להשקיע ובאיזה יחס.

 

(אחותי, בתור דוגמא, בחרה להיות מחנכת כיתות א',ב', ובגיל 38 - למדה תואר שני, עכשיו, בגיל 40, דוקטורט, ועשתה ממש מהפך בקריירה. אני לעומתה - כל הזמן עובדת בתחומים מאוד "הייטקיסטים" אבל במינון נמוך שמתאים לי וברוך ה' גם מתאפשר בינתיים...)

 

אני חושבת שלא ללמוד כלל - גורם לנו שלא יהיו אופציות אפשריות גם בגיל יותר מתקדם כשהילדים כבר גדלים. וזה גם גורם לניוון, למי שזה בעצמותיה. מצד שני, עומס מטורף, בלי יכולת להיות פנויה לילדים - גם לא טוב. לכן צריך לשלב.

 

אני חושבת שהתשובה לאלעד היא שאם תהיה בחירה של או זה או זה - תמיד תהיה תחושת החמצה (חמותי כל הזמן חיה בתחושת החמצה על שלא עבדה בזמן שגידלה את הילדים, והיא עוד מ"הדור הקודם...")

הנכון הוא - לשלב, במינון שמתאים ואפשרי לנו (כמו שאמרו כאן חלק - אם אפשר ללמוד את התואר במשך יותר שנים/ללמוד תואר אחר שפחות עמוס אך נותן אפשרויות עבודה דומות כמו "ניהול ושיווק" או "מנהל עסקים") או לקחת כמה שנים בידיעה שיהיו עמוסות, ולקבל עזרה מהבעל/סבתות וכו.

 

שיהיה בהצלחה בכל אשר תחליטי!

למה גיל 20 עד 40 זה הזמן הכי פורה? 45 מה?

לפי דעתי אנחנו הורגים את עצמנו מהר מדי.. אנשים יכולים להיות פעילים ואנרגטיים כל עוד הם רוצים בזה, בלי שום מגבלה של גיל.

מה נעשה שבתחום הזה שעון החול מתקתק במרץ? וכאשר את רוצה להספיק ללדת הרבה ילדים וגם להשקיע בהם ולהיות איתם בשנים הראשונות בהן לרוב אין לך תחליף, ואת גם לא רוצה שיהיה - זה דורש הקרבה מתחומים אחרים.

 

בתחומים אחרים אפשר להיות פעילים גם אחר כך, אבל זה הרבה פעמים לא פשוט להתחיל קריירה/לימודים בגיל 45, בעיקר אם לא עשית שום צעד בכיוון לפני כן. אם עשית צעדים, במינון נמוך, יהיה יותר קל אחר כך להתפתח, אבל גם זה עם הרבה סיעתא דשמיא. למצוא עבודה טובה אחרי גיל 45 - גם לגברים זה לא פשוט. 

 

על אחותי אני כן רואה דוגמא, שדווקא הקריירה שלה התחילה לפרוח עכשיו בגיל 40, אחרי שהגדולה שלה כבר בת 20 והקטנה בת 6, והיא הרבה יותר פנויה ללימודים ועבודה שדורשים הרבה מאמץ. אבל אני יודעת שלא כולן מסוגלות לעשות את הצעד הזה בגיל שלה, וגם לא כולן מסיימות ללדת בגיל 34... (וגם היא לא היתה עושה זאת מבחירה כנראה...)

 

להגיד שהכל אפשרי ושאנחנו לא עושות בחירות משמעותיות בין קריירה לעבודה בשנים האלה - זה לא נכון. כל הזמן צריך לעשות איזשהו ג'גלינג במינון הנכון והמתאים לכל תקופה בין הקריירה למשפחה...

וה"ילדים" אינם רק של ה"נשים".. הם גם בני אדם בפני עצמם.

 

קל מאד ליצור "קומפניה" של נשים ש"מסבירות" לאמא - שמתלבטת בכנות - שהכי טוב מה ש"טוב לך" וכאילו זה "הכי טוב לילדים" ולעצום עיניים מהמציאות לפעמים, כדי לסדר לעצמן מה שנוח במסווה אידאולוגי, וע"י "לחץ ציבורי" עצמי, ש"כולן" אומרות. זה לא ענין של הסתכלות נשית בלבד, אלא של הערכת מצב - נזק מול תועלת.

ברור שטוב מאד שאפשר גם וגם; ואם אי אפשר, אז לא מתעלמים מהאימהות ע"י סיסמאות. צריך לראות לגופו של ענין, איך ייראה, ומה יהיו ההשלכות על הילדים. וגם בשיקלול של החשיבות של הענין עבור האמא. זו תשובה שמשתנה ממציאות למציאות ומאדם לאדם.

ובגלל זה שואלים אותה אם היא בטוחה שהיא רוצה להחמיץ את גידול הילדים שלה בהנחה נניח שבעלה יטפל בהם

אפשר לעשות את זה אבל זו החמצה של החיים

 

ממש לא , אני כ״כ רואה כמה טוב זה עושה לילדים שלי שיומיים בשבוע הם נמצאים רק עם אבא.
אני מסכימה שזו החמצה של החיים לפספס את כל זה ולכן מאד מופתעת איך רוב הגברים שאני מכירה מוכנים לוותר על זה בכזו קלות...

את רואה גם בהלכה שנשים פטורות מהרבה דברים כדי שיוכלו לטפל בילדים

גברים ממש לא 

והם לא חייבים להיות פטורים מכלום , האמיני לי שהכל משתלב עם ההורות.
השורה התחתונה שלי - כדאי לנשים כן לנצל את הכשרונות שקיבלו במתנה ולצאת ולעשות חייל כל אחת בתחומה אם מדענית , טייסת או עקרת בית .
בעלי ממש לא פמיניסט ( רחוק מאד מההגדרה) אבל השותפות שלנו בהורות מאפשרת לשניינו לחוות גם הורות וגם קרירה והחיים לא פשוטים , יש עומס וקשיים אבל זה שווה את זה .

תבדקי לו"ז של הלימודים במקום שאת רוצה, תבדקי לכמה שנים ניתן לפרוס את הלימודים, שכר הלימוד.

מה אפשרויות תעסוקה שיש במקצוע הזה, משכורות, שעות עבודה מקובלות. דברי עם מישהו שלמד ועובד בתחום.

תתכנני סדר יום לילדים לפי האפשרויות שיש לך: מעון, משפחתון, צהרון, עזרה מהבעל ובני משפחה אחרים.

אם הכל מסתדר לך מבחינת הזמנים ואת ממש רוצה את המקצוע - לכי על זה!

מקיימים כי ככה צריך

זה באמת קשה מאוד!
במיוחד אחרי ההריון שהתרגלתם שאין איסורים,
ועוד יותר אחרי לידה שחיבוק מבעלך יכול לעזור...
אבל את יודעת איך מרגשת טבילה אחרי תקופה ארוכה?
אני מאוד מבינה אותך, את צדיקה. מחזקת אותך מאוד,
ותזכרי- "לפום צערא אגרא!"

כרגע לא מנחם אותי מה יהיה אח"כ.
כרגע אני מנסה להבין איך שורדים בנתיים...

לאט לאט עם כל לידה למדתי להקל על הקושי

למשל הלכתי לטיפול מפנק (עוצמת הרכות רפלקסולוגיה)

ערב זוגי כייפי,מכתבים ופתקים

במיוחד אחרי לידה שההורמונים משתוללים, והטיפול בתינוק דורש מאד ומצריך כח ומאמץ.. ואת מרגישה שזו מן "התקטננות".

מה הקטע עכשיו שאסור להעביר לבעלי? ודווקא עכשיו אני זקוקה לו כ"כ!

וואז עולה ובא ציווי ה'. ואין, אין לי מה לומר לך חוץ מזה שאני מעריצה אותך! אותך, אותי ואת כל בנות ישראל הצדיקות. בטוחה שבזכות זה נזכה לילדים טהורים וצדיקים ותבוא הגאולה.

נשיקות

זה הזמן שלנו לשלוט בעצמינו..לדחות סיפוקים ו להעביר דוגמא ללא מילים לדור הבא...
אני מאמינה שהעיסוק בזה רק מקשה יותר.. ולכן אני משתדלת להגיע כמה 'פחות לאווירה אינטימית.. זה גג שלושה חודשים מתוך עשרות שנים יחד בעזרת ה'

הערה:

 

בנוסף לעצם הדין,

 

הגדרים הללו הם הרחקות ממצב שלא שייך בתקופה כזו ממילא. וה"קטע" הוא שמוטב לעצור די רחוק משם. ואחרת היו יכולים להיות מתחים מכיוונים אחרים.

 

כדאי להתרגל שה"צורה הנורמלית" להעברת דברים בזמן כזה, היא כמו שמעבירים בזמן כזה..

 

[ומה שנוגע לצד הלא-שכלי, אלא לצורך הרגשי "לפרוק" שלא מחפש בדיוק תשובה בשכל - לזה אני רואה שהנשים כאן כבר דואגות, וכך מתאים..]

בס"ד

 

מה שהייתי צריכה אחרי לידות זה בעיקר מנוחה.

כדאי לזכור שכאשר מותרים הבעל לא רק נותן חיבוק כשאת צריכה,

אלא גם מצפה לקבלת תשומת הלב שלו...
אם בנוסף לתינוק החדש שנוסף למשפחה,

וההתארגנות על הבית והילדים אחרי לידה הייתי צריכה גם לרצות את מי שהיה בעלי-

זה רק היה מוסיף צרות, וגומר את הכוח.
לדעתי עם כל הרצון למגע ברגעים מסויימים, רוב הזמן אנו יותר צריכות מנוחה נפשית ופיזית.

צריכות את הפנאי הנפשי, את המרחב. גם מבחינה הורמונלית יש קפיצות לכאן ולכאן, מצבי רוח משתנים.
אם זוכרים שכאשר מותרים יש צד שני שמצפה למגע וכ', ומתאכזב ומתמרמר כאשר אין לאשתו מוטיבציה או כוחות, 
אני באמת חושבת שלהיות מותרים בזמן שאחרי לידה זה יותר מעיק מאשר נותן משהו.

 

כאשר מתגעגעים, זה טוב לקשר, מוסיף שלום בית. מוסיף רצון להיות ביחד.
כאשר מותרים ואין כוחות\מצב רוח \פנאי נפשי וכ'- זה צובר מתחים ותסכולים.

אחרי לידה באופן טבעי אנו הרבה יותר מרוכזות ברך הנולד מאשר בכל אחד אחר,
וצריך להתאמץ כדי להתפנות לבעל. (ולא ברגע שאנו צריכות את החיבור וכ', אלא לאורך כל היום)

כאשר אסורים זה מוריד לחץ, מוריד ציפיות, ועד המקווה הראשון יש יותר כוחות לכל זה

 

 

הוא אומר שדווקא ציפייה שלא ממומשת משמחת יותר מממעשה שמתממש, כי זה מתכון לאכזבות. כך שהתורה מותאמת בדיוק לצרכים הנפשיים שלנו וזה לטובתנו.
ולפותחת- עם הלידות זה נהיה קל יותר...
רק טוב!!