אז ב"ה בשעה טובה הגיע הזמן שהקטנה תעבור למיטת נוער.
אבל-
החדר קטן וצפוף מדי! 
אז החלטנו על מיטת קומותיים שנפתחת ל 3 או 4 מיטות בסה"כ.
ומכיוון שמעולם לא היתה לי או לבעלי מיטה כזו אנחנו די אבודים.
ולשאלות:
מהו טווח המחירים של מיטת שלישייה או רביעייה מחנות (לא יד 2)?
עדיף פינתית (L) או אחת מעל השנייה? יתרונות וחסרונות של כל אחד מהן?
איזו חברה גם זולה וגם מומלצת?
ובנוסף אשמח מאד לטיפים איך לבחור ולמה לשים לב וכל מה שיכול לעזור בבחירת מיטה.
בתומ"ר
אם הם שובבים רציניים, זה עלול להיות מסוכן.
כשאת פורסת מצעים במיטה העליונה שימי לב לנעול נעליים סגורות או לחילופין יחפה - פעם עשיתי את זה עם נעלי בית פתוחות וכשירדתי חזרה נחתתי לא טוב וקיבלתי נקע רציני בכף הרגל.
ועוד אחת אחרונה: גם מיטת קומותיים נותנת תחושה של חדר עמוס. הקומה העליונה תופסת נפח ומצמצמת את המרחב.
אנחנו בסוף פירקנו חזרה לשתי מיטות שאחת מהן נפתחת. ויותר הילדים לא נתלים על מאוורר התקרה 
. המלאכים 
שיהיו לי בריאים.
אולי חוץ מהקטנה 
מצעים קשה להציע? אם עולים יחפים הסולם לא כואב לך?
לגבי העומס- נראה לי שמיטת קומתיים עדיין יתפוס פחות מקום מאשר עכשיו 
במצב הנתון עלי להזיז את המיטה האמצעית כדי להגיע למיטת התינוק וזה סיוט!
ואנחנו רוצים לקנות מראש משהו שמתפרק ל2 כדי שנוכל בבוא הזמן לפרק אותם.
ואין לי מאוורר תקרה! 
נשמע שאת באמת זקוקה למיטת קומותיים.
האמת היא שיש דגמים צרים יותר וגם נמוכים יותר. את יכולה לראות מה מתאים לכם.
יש גם אפשרות לסדר את הקומות בצורת ריש. אנחנו פשוט קנינו דגם רחב ומאסיבי יחסית (בגלל המלאכים...).
בסופו של דבר אנחנו נהנים מהמיטות עד היום : כשהם היו קטנים היה בכל מיטה מקום לשניים, והיום כשגדלו הם נהנים ממיטה רחבה (רק לשם הסיפור: בני החתן ישן עם אחיו הקטן במיטה הזו עד הלילה האחרון שלפני החתונה 
).
אם הילדים גדולים מספיק, גם הם יכולים לסדר את המיטה העליונה (אני לא זוכרת אם כואב לטפס בסולם יחפה - נראה לי שלא).
שתהיה בחירה מוצלחת.
בת כמה את?
למה רק מעל גיל 24?! הרי מבחינת המוסד לבטיוח לאומי מגיל 18 אתה לא נקרא יותר
מישהו נתקל בזה?
מה עושים בנדון?
לחם זה דבר מאוד בסיסי ומשמש פלטפורמה להרבה מזון
אנו אובדי עצות
הם יודעים מה טוב להם ומה לא, ואין להם ענין להמרח סתם ברעב.
אנחנו כן צריכים לכוון אותם ולעודד אותם לאכול בריא, אך לא בקטע של להכריח.
יש כמה דברים שיכולים לעזור:
ממרחים מיוחדים שהוא לא מכיר (אפילו שוקולד)
צורות הגשה שונות: טוסט, לחם מטוגן, קוביות לחם ועוד כיד הדמיון
בטח ניסיתם כבר הכל ושום דבר לא עזר
אולי תנסו להוריד את הלחם מהתפריט
ולעבור לפריכיות, עוגיות בריאות, בורקס מבצק טוב
או כל פחמימה אחרת שגם משביעה וגם נותנת חומרים טובים לגוף
והוא מגן על עצמו בכך
אפשר לבדוק, וככלל כדאי לתת קרדיט לילד.
היא הייתה אוכלת בקושי רב לחם. שעה שלמה על ביס אחד. בסוף בגיל 12 גילו לה צליאק
ברקס ,פתי בר (עוגיות ) , קרוסואנים ביגלה .....
מאפים ודברים אחרים , לא חייב לחם .
בהצלחה 
את ובנך בני מזל. בנך לא יקבל סכרת, מחלות לב, שבץ מוחי, מחלות כלי דם וכו'. חוץ מזה, הוא לא ישמין. עליך להודות ל-ה' על שחנן את בנך בחוש טעם בריא ! אני מאוד מקווה שהוא גם לא אוכל כל מיני ג'אנק פוד כמו עוגיות, וופלים, עוגות, גלידות, צ'יפס, איטריות, אורז מקולף וכו'. גם מסוכר בתה ובקפה רצוי מאוד להימנע.
בנך יכול לקבל את כל הקלוריות הדרושות לו מבשר, עוף, דגים, ביצים, חלב וגבינה. אם אין לו נטיה להשמנה, את יכולה לתת לו גם אגוזים שונים. גם טעים וגם בריא. אם תקפידי להוסיף לתפריט שלו גם ירקות חיים ומבושלים ומים לשתיה, הוא יהיה בריא ומאושר. אם אין לו נטיה להשמנה, תוכלי גם להוסיף לו מעט פירות. הפירות והירקות מספקים ויטמינים, מינרלים וחומר גס שהם חיוניים לקיומו של גוף בריא. הבשר, העוף, הדגים, הביצים, החלב ומוצריו -- מספקים חלבון, מינרלים וויטמינים שונים שאת חלקם אי אפשר למצוא בצמחים. לכן, חשוב שיאכל גם את אלה. כשאת רוצה שיברך על הלחם, מספיק שיאכל "כזית". רצוי שכל המשפחה תעבור לדיאטה של בנך. שיהיה לכם בהצלחה.
לא סתם נקבעה ברכה מיוחדת ללחם
הוא לא כזה שולי כפי שאתה מציג אותו
החיטה עברה השבחה וגדלה היום בהנדסה גנטית
פיתחו זן שיהיה עמיד בריסוס עם חיי מדף.
חיטה- הנדסה גנטית לשיפור כמות היבולים
ולחם- לחם שמרים שונה מהותית מלחם שאור, קורים בו תהליכים כימיים שונים- שמשפיעים על העיכול והספיגה שלנו את ההזנה מהלחם.
ילד שלא אוהב לאכול לחם- כדאי לנסות איתו סוגים שונים של לחמים
(לא בורקס. זה סתם רעל)
לכם לבן או מלא, לחם חיטה או כוסמין, לחם שיפון, באגט או פיתה, לחם שאור או לחם שמרים או לחם סודה,
והוא לא מתייחס ללחם דווקא.
רגעים~א.לאבל הלחם של היום אינו הלחם שהיה פעם.
פחמימות בכלל הן רק סוכרים "המחזיקות ידיים" - סוכרים המתקבצים בחבורות ואינם בודדים, כמו סוכר רגיל.
מחקר לפני חמישים שנה הראה שאם נותנים לילדי גן את האפשרות לבחור מה הם יאכלו, ובתנאי שהמזון שהוגש היה בצורתו הטבעית - טרי או מבושל, אבל בלי תבלינים, בלי מלח, בלי צבעי מאכל, רק אוכל נטו, ובתנאי שהגישו לילדים אפשרויות בחירה שונות מכל סוגי המזון, בפרק זמן של שבועיים, כל ילד, ללא יוצא מהכלל, אכל אוכל מגוון, עם כל הויטמינים והמינרלים שהילד היה צריך.
גם ראו שאם לילד היה מחסור בויטמין מסוים, הילד לבד בחר לאכול את המזונות העשירים באותו ויטמין! כל הילדים עשו זאת, בלי שיסבירו להם מה הערך התזונתי של כל מאכל.
חבל לריב על אוכל עם הילד. המלחמה הזו חוזרת אלינו בבומרנג גדול!
כל עוד הוא בריא, ומציעים לו אוכל מזין וטוב, עם מבחר סביר, ראוי לאפשר לילד לבחור מה וכמה הוא אוכל.
אפשר לשקול בדיקת רגישויות למזון (בדרך קונבנציונלית או בדרך הרפואה המשלימה), יתכן שהילד רגיש לדבר אחד או יותר, ואם תסירו את המאכל מהמזון שלו, תיאבונו ישתפר.
אם הוא אוכל מספיק ממזונות אחרים (פירות, ירקות, חלבונים וכו'), מתפתח כראוי ובסך הכל הוא ילד נורמלי ובריא - ממליצה להפסיק לספור לו את הביסים של הלחם. מיותר ועלול להזיק מאוד בעתיד. מלחמות אוכל יכולות להביא לאנורקסיה או להשמנת יתר...
גם לי זכור המחקר שהזכרת. יופי של מחקר. הגיוני שאצל ילדים שעדיין לא קלקלו לא את תאבונם הבריא ולא שטפו את מוחם בכל מיני רעיונות לא נכונים, התגובה לאוכל תהיה לפי צרכי גופם.
הילדה שלי (4) אף פעם לא התלהבה מלחם. בעקבות תלונות שלה על כאבי בטן הלכתי לבדוק לה רגישויות למזון (אלטרנטיבי - קינסיולוגיה אצל מישהי עם הרבה המלצות). ואכן - הילדה רגישה לגלוטן... ב"ה ידעה מה נכון לה. היא מתה על בשר, דגים, ביצים גבינה ויחד עם ירקות ופירות זה כנראה מה שטוב לה. קשה לצאת מהקיבעון שלנו (רק שהסבתא לא תדע שהילדה לא אוכלת לחם...) אבל כמו שאמרו, אפילו לחם מקמח מלא שמכינים בבית - זה לא מה שהיה פעם. אם לחוץ לחם לחם תנסו קמח כוסמין, קמח שיבולת שועל. הילדה שלי אישית מאוד בריאה בגופה וחזקה, אוכלת לארוחת עשר ירקות, פירות, ביצה, פריכיות, לפעמים יוגורט... ואני שומעת על יותר ויותר כאלו. תאמינו לילד. בהצלחה
שים לב ששתי הדוגמאות שציינת הם לחם מלא
לחם שלא כל המבוגרים אוהבים לאכול- קל וחומר שלילד לפעמים קשה איתם...
מצטרפת להמלצה לנסות לחם מקמח כוסמין
הגלוטן שבו עדין יותר ומתאים יותר לגוף האדם
והצורה של הלחם היא "הרתפקאה מגוונת"
ממליצה גם לנסות לחם שאור
(התסיסה של השאור גורמת לפירוק חומרים בחיטה ועוזרת לגוף לעכל את הלחם טוב יותר)
גם סוג של "הרפתקאה"
התחלתי רק בשנים האחרונות.
ברוך השם אני בריא והכל בסדר.
ההורים שלי מעולם לא לחצו עליי.
לא שהיא צריכה היא פשוט נורא מתלהבת מזה ומרגישה כמו גדולה אז קניתי לה והיא ממש מבסוטה מזה...ובנות דודות שלי בנות 4 ושנתיים גם הולכות עם זה.
ותתפלאי גם במידות כאלה.
אור היוםכמה הברקות של הבנות שלי מהימים האחרונים (תשתפו גם 
)
הגדולה שרה לעצמה "אלוקי נשמה", ופתאום אמרה:
"אתה בראתה, אתה יצרתה- כל הכבוד" 
הגדולה ציירה ואמרה:
"אמא, נכון אני מציירת מקסים?"
(גם הקטנה אמרה על הציור שלה "מקסים" כשהיא ראתה אותו על המקרר )
הגדולה: "את יודעת למה אני יפה?"
אני: "למה?"
הגדולה: "כי אני מקשיבה למה שאמא שלי אמרה (אני אומרת לה שהיא יפה), ובגלל שאני מתנהגת יפה"
דיברתי עם הבנות על זה שצריך להישאר במיטה בלילה ולא לטייל, אז הגדולה אמרה:
"אני לא הולכת לשום מקום, אני נשארת במיטה שלי" (אהבתי את החלק הראשון ).
שתפו גם!
לפני כחודש שהבחור לא רצה לאכול מלפפון אמרתי לו שאני מחכה מתי כבר הג'וק הזה יצא לו מהראש
שבוע שעבר בעוד אנחנו יושבים בסוכה אמר לי תוך כדי שהוא מתחרע על מלפפון שהג'וק יצא לו מהראש
בגאווה גדולה.
השבת הצהיר בחגיגיות "יש לי ג'וק חדש"
"אני לא אוהב עגבניות"
אני בת 16, ואני באה באמת למנוע את מה שאצלנורגילה,כמו כולםאני פשוט מבקשת:
תקשיבו לילד שלכם, תהיו פתוחים אליו,
ב כ ל ג י ל ! !
זה כל כך חשוב!!
הגעתי למצב שאני מתייחסת לאמא שלי קצת כאילו היא זרה ברחוב, אני לא מוכנה לספר לה לאן אני הולכת, או מה אני עושה.
פשוט כי ככשאלתי אותה מה זה אינטיליגנציה, כי המורה אמרה את זה,
ולאמא שלי לא היה אכפת, אז היא לא התייחסה...
והיום אנחנו בטיפול ארוך כדי לתקן את זה...
בבקשה תמנעו את זה מהילדים שלכם!!
תודה רבה לכם!!
בר"ה קיבלתי על עצמי לתת צדקה אחרי תפילת הבוקר.
בגלל החגים קצת לא הקפדתי על זה, והיום קמתי ומחדש שמתי צדקה ואמרתי לשם מצוות צדקה
הרגע הבת הקטנה שלי בלעה חתיכת קליפת בצל שחסמה לה את הנשימה- ונדבקה לחיל מסרבת לצאת!!, היא השתעלה, האדימה, הקיאה ושום דבר לא עזר
עד שבעזרת האל הצלחתי תוך כדי בכי שלה להוריד לה את חתיכת הבצל שפשוט נדבקה פנימה...
צדקה תציל ממוות...
הדס123אני יכולה רק לומר אם עם אמא זה לא עובד (ולא משנה מאיזו סיבה ובאשמת מי) כדאי לנסות למצוא את האדם הנכון לפרוק.. לא כדאי לשמור בבטן.. כמובן שעם אדם בוגר ומבין ושלא סתם ירע את המצב. אלא אדם חכם שתצליחי להקשיב לו ושיעזור באמת.. בהצלחה!
אנונימי (פותח)הדס- אין לי מושג למי לפנות, אדם מבוגר? איזה? חברות זה ראלי, אדם מבוגר פחות... וכשהילדים שלך יגדלו- תזכרי את מה שכתבתי טוב? 
ולשם שבו ואחלמה- חוסר הערכה מצידה גורם לי גם לחוסר הערכה מצידי, את מבינה? כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם? זהו- את מזלזלת ולא מוכנה לשמוע? אני לא מוכנה לדבר ולהקשיב. כן, גם לי זה עצוב. אני את הניסיון שלי לקשר קצת יותר חם עשיתי. אז רק פניתי אליכם כדי להגיד לכם- אל תהיו כמו אמא שלי.
מתוקה ויקרה!
יש משהו שאולי יעזור לך.
ניסית לכתוב אתת "המכתב שלא יישלח" ?
זה אומר שתשבי עם עצמך מול הדף ותשפכי את כל מה שהיית רוצה להגיד לאמא (או למי שהיית רוצה לדבר איתו וקשה לך).
את המכתב הזה אל תשלחי לאף אחד! אחרי כמה ימים תפתחי אותו שוב ותקראי, ותראי אולי יש דברים שאת יכולה לשים עליהם סימן שאלה? אולי יש דברים שתוכלי להגיד או לכתוב לה בצורה יותר מעודנת? לא יודעת מה יקרה, אבל אני משערת שאולי עצם הכתיבה והביטוי של הדברים הכואבים, אולי אפילו רק זה כבר יביא להקלה בהרגשה הקשה שלך....
לבת שלי נתתי את הרעיון הזה כשהיא התמודדה עם מורה שהיה לה קשה איתה, וזה עזר לה מאד. מקווה מאד שגם לך.
ובכל מקרה, אני שומעת מבין השורות עד כמה את מרגישה שמזלזלים בך וברגשות שלך (אפילו כשאת נפגעת) ובתור אמא ממש כואב לי על זה, 
כי זה לא צריך להיות ככה. אני מקווה ומתפללת בשבילך שתמצאי מישהי בוגרת וחכמה שתוכלי לדבר איתה בצורה פתוחה ושתוכל לעזור לך.
תנסי למצוא זמן שבו אמא שלך לא תהיה עסוקה נפשית ופיזית ותשאלי אותה - אמא, מתי אוכל לדבר איתך, רק איתך, משהו שאני לא יכולה להגיד למישהו אחר, רק לך.
ואם לא תצליחי למצוא זמן שבו תוכלי לדבר איתה - תפני לקו חם שיכול לעזור לך.
לא יודעת לאיזה מגזר את שייכת, אבל בכל עיתון את יכולה למצוא כמה מספרים כאלו
ואני יכולה לחפש לך ולמצוא בקלות מספר כזה.
מחזיקה לך אצבעות ו... אל תשמרי שום דבר בבטן.
וגם- אשרייך שאת חושבת על ילדות של אמהות אחרות וממליצה להתייחס ולהקשיב לבנות. (וגם לבנים כמובן)
בתור אמא - אני לוקחת את הדברים שלך ומתחילה ליישם אותם חזק יותר כבר ממחר בבוקר, כשהבת שלי תפקח את עיניה.
(זה נשמע מצחיק.. בצירוףאנונימי (פותח)לכתוב את זה בצירוף נקניקיות)
איזה כיף שראית ולמדת מזה. אולי יש מבוגרים נחמדים..! פשוט תהיי שם בשבילה ותראי לה את זה, טוב?
אצלך בטח יש זמנים כאלה שאת לא עסוקה נפשית ופיזית. אצל אמא שלי אין. זה הולך ככה- מחשב-לנגן-להכין אוכל- לישון-לשטוף כלים (לא אני)- להתעצבן שמבולגן-מחשב-לנגן-להכין אוכל- לישון-לשטוף כלים-להתעצבן שמבולגן וחוזר חלילה.. 
ואם היה זמן היא לא נותנת את המקום הזה של-'תדברי איתי. אני פה בשבילך.' אין מה לעשות- אשכנזיה.
אני דתיה לאומית (איך אומרים? דתית לאומית? דתיה לאומיה? 
) אבל אמממ לא נראלי אני אפנה לכל מני אנשים שאני לא מכירה...
לצערי המפגשים הלא כ"כ גדולים שלי עם מבוגרים כנראה היו עם המבוגרים הלא נכונים, אז האמון שלי בהם לא כ"כ קיים.
תודה על הרצון הטוב לעזור! רק אל תשכחו שגם המתבגרת הבלתי נסבלת שלכם היא בנאדם שחי ונושם וקשה לו.
אור היוםטוב, זו סתם הייתה הכללה מצחיקה. כן יש משהו מאוד חם באנשים מעדות המזרח, אבל גם אשכנזים יכולים להיות אנשים חמים
(ואכן אומרים דתיה לאומית, אאל"ט).
לפעמים באמת הורים לא יודעים איך לדבר עם הילדים שלהם, כי אין להם את הידע ואת היכולות, וא"א לפתח בהם את זה. למה? כי ככה זה. וזה מתסכל ומרגיז וקשה, אבל זה ככה. אז לומדים למצוא את מקומות ההכלה והשיתוף במקומות אחרים (חברות, אחות/בת דודה, סבתא/דודה).
יכול להיות שתצליחי להראות לאמא שלך איך לדבר איתך, והיא תבין ותהיה יותר קשובה אלייך, כמו שכבר נכתב כאן בשירשור.
ויכול להיות שלא. וגם אם לא, אל תתני לזה להפיל את כל האמון שלך במבוגרים. כמו שלא היית רוצה שיכלילו מבני נוער אחרים- עלייך, אל תכלילי מאמא שלך, על כלל המבוגרים (ומכלל המבוגרים, על אמא שלך).
זה שאת מרגישה ורואה את החומסר- זה בונוס עבורך, להראות לך את הרגישות שיש בך, את המודעות לצרכים הנפשיים שלך. זה משהו שישמש אותך בעתיד.
הרבה הצלחה ושמחה. מקווה שתמצאי לך מקום של הקשבה.
ועוד דבר - אמא שלך נשמעת עייפה מהחיים ועצובה.
תנסו ממש לשבת על כוס קפה ולדבר. תשמעי מה מעצבן אותה והיא תשמע מה מעצבן אותך.
אולי משהו כמו: אמא, קשה לך עכשיו לרחוץ כלים? בואי נרחוץ ביחד ואני אספר לך משהו שקשה לי...
כשהיא מתעצבנת שמבולגן - היא בעצם צועקת: תעצרו. משהו בבית שלי לא בסדר. אולי הבריאות שלי (היא מבוגרת יחסית?) אולי היחסים עם הילדים הנשואים (יש כאלו?) אולי בעיות כלכליות?
בלגן לא אמור להפריע לבן אדם בגלל היותו בלגן, הבלגן מעלה מעל פני השטח את העצבים האחרים שלנו
כך ראיתי על עצמי. בלע"ה הבית שלי תמיד מבולגן ומלא משחקים וניירות ומספריים ולורדים והפח מלא בטיטולים והסל מלא מלא בכביסה.
מתי זה מפריע? רק כשאני עצבנית בגלל סיבות אחרות. אם אני רגועה - הבלגן משמח אותי שב"ה יש כאן חיים!!
את מהממת. הנסיון הזה רק יעשה אותך טובה יותר.
אבא..
יפה כתבת. צריך להאמין שקשה ולהתענין. וגם לשאול ממה נפגעה.
אבל כדאי גם לדעת, שלא תמיד אמא תופסת שזה מה שאת רוצה. לפעמים היא יכולה לחשוב שאת בעצם "לא רוצה" לשמוע אותה.. יש דבר כזה, שאנשים קוראים אחרת את אותו מצב. אפילו שאת אומרת שניסית קשר יותר חם. אולי היא לא הבינה את זה.
יכול להיות גם שאמא מסויימת "לא בכיוון". אבל לפני שאת מחליטה שזה כך - תשקלי: אולי כן כדאי לנסות ישירות, בנינוחות, להסביר לה שכאשר את אומרת שקשה לך, ממש חשוב לך שהיא תתענין. וכאשר את אומרת שנפגעת ממשהו, גם חשוב שתשאל ואולי תעזור ותתמוך.
יש הורים, שכאשר ילדיהם הסבירו להם שחשובה להם עזרתם - ומיקדו את הדברים (כמו אצלך: כשאומרים שקשה, כשאומרים שמשהו פגע..) - אז ההורים ממש שינו כיוון.
אולי כדאי לך בכל זאת לנסות?.. יפה שאת מציעה במר-ליבך גם לאחרות. אבל בכל זאת, אמא יש אחת.. אולי שווה לנסות?
בהצלחה.
זה בהחלט יכול להיות כי פתאום היא תבין שזה חשוב - ואז היא ממש תרצה. וזה יהיה אמיתי.
אני לא מכיר את אמא שלך, אבל זה יכול להיות.
ייתכן שהיא רוצה מאוד להיטיב עמך, אבל היא בטוחה שמה שייטיב עמך זו דווקא שתיקתה! ייתכן שהיא חושבת שאם היא תדבר ותשאל היא לא תקלע למטרה, היא תלחץ על נקודות רגישות, 'תחפור'... זה לא חשש בלתי סביר. אנשים בנויים אחרת. יש כאלה שמאוד קשה להם שכשהם מתחילים לשתף שואלים אותם שאלות. אז אם תסבירי לה כמה זה חשוב לך, והיא תיענה לך ותשאל אותך, זה לא יהיה מתוך מחויבות אלא מתוך הבנה שכך את רוצה לקבל את אהדתה ולא אחרת. זה ישמח אותה!
פעם עשיתי לעצמי רשימה מה אני בחיים לא אומר לילדים שלי..שבדר"כ התלונות הפוכות.
יקרה
בתור אמא לבן שסיים את גיל ההתבגרות (ישתבח שמו לעד),לבת שנמצאת עמוק בגיל זה ולבן צעיר שנכנס בצעדי ענק לשם (הצילו),כדאי שתדעי שגם להורים קשה מאד. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מלאת כוונות טובות ,מנסה להבין,לעזור,להכיל ולא תמיד זה מצליח.הרבה פעמים הבת שלי מטיחה בי שלא אכפת לי ממנה, שאני לא מבינה ועוד. לפעמים יש לי תחושה שהיא לא מבינה איך אני לא קוראת את המחשבות שלה ולא מציעה מיד פתרונות.אני בהחלט מסכימה עם מי שכתבו לך לדבר עם אימך בצורה גלויה יותר.יכול להיות שהיא כן מבחינה במצוקה שלך אבל לא יודעת איך לגשת אלייך.אל תוותרי,דברי איתה שוב. היא אמא שלך ובפרוש היא לא מזלזלת בך.
שניים מילדינו פרכסו מחום.
הם גדלו וזה עבר.
לפעמים עושים א.א.ג לשלול פרכוסים על רקע אפילפטי.
בניגוד למה שרווח בציבור פירכוס בזמן עלית חום על עושה נזק נורולוגי.
כמו אפילפסיה.
מכירה מקרוב מקרה אחד כזה.
חווינו אצל אחד הילדים פעמיים
פעם אחת בגיל שנה וקצת, מצאתי אותו "אחרי" כנראה רפוי ואפטי....
ופעם שניה - בידיים שלנו, בגיל שנתיים בערך, לאחר שכבר היינו "מבינים"....
כל כך קשה, מבינה את החרדה והזעזוע. חיבוק ענק!!!
אז זה יכול להיות חד פעמי, זה עלול להיות דו-פעמי כמו אצלנו, וזה עלול לקרות יותר....
טוב שקיבלתם הכוונה רפואית, צריך לשמור אותה בראש באיזו קופסה מאחורה
(לאחר שחוזרים לנשום כרגיל ומתאוששים מהחוויה)
כי ל"ע ברגע "האמת" קשה לזכור, לשלוט בתגובה ולעשות מה שנכון.....
(שזה אאל"ט בעיקר לשמור על תנוחה נכונה לילד, למנוע פציעות ולבדוק איך הוא מתאושש אבל זה היה מזמן ואל תסמכי עלי).
ברוב המקרים זה באמת ובר ונעלם כלא היה עד גיל 5 ולרוב קודם בעזרת השם!!!
תתעודדי - זו "בסה"כ" (בררררררררר) תופעה קשה ולא נעימה שיש לחלק מהילדים נטייה לחטוף אותה בעליית חום פתאומית.
לרוב אין לה שום השלכות או נזקים חלילה!!!
רק מה - אצל הילד הזה עד כמה שיכולתי לצפות - לא "נתתי" לו להיות עם חום גבוה בלי תרופה להורדה!
מכירה שיש שאומרים שטוב לגוף להיות עם חום עד טמפ' מסוימת?
אז אצלו - איך שהיה חשד נתתי משהו. לא רציתי להתקרב בכלל לטווח מעלות בעייתי.
אז מאחלת מכול הלב שלא תחוו את זה שוב,
ומעודדת שהזמן עושה נפלאות גם ללב - אם שחווה טראומה כזו,
ורפואה שלימה!! ורק בריאות!!!
אחוז מסוים נדמה לי 4% עלולים לפתח פרכוסי חום.
נכון שפירכוסי חום הם חוויה קשה ,אבל הם עוברים ,בממוצע בגיל 5 יכול להיות בגיל גדול יותר.
ילד לא מפרכס (פרכוסי חום) סתם פתאום,אם הוא מפתח משהוא ויראלי עלול לעלות לו החום והוא יפרכס.
הפרכוס הוא סוג של קצר חשמלי במוח שקוקה בזמן עלית חום.
ההמלצה היא לתת תרופה להורדת חום,כשהחום נמוך 37.5 ,כך מונעים את עלית החום ואת הופעת הפרכוס.
יש רופאים שנותנים מרשם לפתילות וליום (זה מרגיע את ההורים) נותנים אחרי פרכוס בפי הטבעת.
זה רק אם הפרכוס ארוך .
לנו היה בבית האמת לא השתמשנו .
מה שכן למעון לגן להביא אישור מרופא הילדים על פרכוסי חום ,ואישור שלך לתת תרופה להורדת חום.
הצוות בגן יעדיף לתת לילד אקמול ולא שיפרכס.
האת היא שהם גדלים כבר שוכחים,הם גדלים ולפרכוסי החום אין שום השפעה על החיים שלהם.
אפשר.
ואפשר להסתכל על כך כדבר מאחד, מוסיף קרבה וטוב. משהו שכולם רוצים בו.
לפעמים מאוחדים זה עם זה, ולפעמים בונים איחוד סביב אידיאל משותף ואהוב.
וצריך גם לטפל במה שכתבת. זה אפשרי. את צריכה קצת לשנות גישה. ולא כאן המקום.
צריך לטפל במה שכתבתיי, ויחד עם זה כנראה להסתכל על הצדדים החיוביים שבלהביא ילד לסיטואציה כזו
תודה וחג שמח
את צריכה לבדוק עם עצמך אם את רוצה או לא. איך גידול הילדים עכשיו? קל? נעים? מורכב? סביר?
איך תהיה חווית גידול תינוק קטן? אני מסכימה עם דן, שיכול להיות שזה יקרב בינך לבין בעלך, ויעשה לכם טוב. אבל קשה לדעת מראש בוודאות.
שיהיו החלטות טובות.
פאזמאמע צאדיקהאחרונהמוזמנת לשיחה אישית
לא נראה לי מתאים בשבילי לענות לשאלה כזו עג"ב הפורום
רק נק' אחת-
גיל 42 זה די הקצה האחרון של סיכוי להביא ילד, וגם זה עם אחוזי סיכון מסויימים כבר
אין לך את כל הזמן בחיים כדי למרוח על החלטה כזו. אם את מחליטה ללכת על עבודה והכנה לזה- קדימה! מהר!
הילדים שלי פשוט לא נהנים במסיבות, מתנפחים, ריקודים וכו'. זה לא שהם לא אוהבים את האירועים האלה, הם נוראאאא מתרגשים לפני כן ומחכים בקוצר רוח!!! אבל כשהם מגיעים, ורואים את ההמוניות, את כל הילדים האחרים שמשתוללים - הם נצמדים אלי וזהו. לא זזים. אני מנסה, עולה איתם למתנפחים, קופצת, משדלת אותם לרקוד, מנסה להלהיב אותם לקבל פרסים... להושיט יד כדי לקבל בלון/ממתק, מוחאת איתם כפיים כשצריך, שרה ומנסה להלהיב אותם - אבל הם פשוט קפואים!!!
מה עושים עם זה???
הם כל כך מתרגשים לפני, ומחכים ומתכננים - ואז מפספסים הכל!!!!
נסי לחשוב- האם את משדרת להם משהו שהוא הפוך מאישיותם?
ייתכן שהם ביישנים , הססנים בסביבה חדשה.... ולכן מגיבים כך
פרמטר נוסף- בני כמה הם?
האם הם חברותיים?
האם הם ילדים שאוהבים להיות "במרכז העניינים עם כל החבר'ה" ומרגישים נוח עם זה
או
שהם נרתעים מ "מגע חברתי" רב ו"ברוטאלי" מידי עבורם, אוהבים את ה ד' אמות שלהם, מעין "למצא את עצמם לצד הפעילות"..... בעדינות, בנחת, בקצב ובמינון שמתאים להם...
אם תשתדלי להתאים את הפעילויות אל הילד /ים, ולא ללחוץ -אלא לת להם לחוש מה טוב ומה נעים להם----
ייתכן ותגלי שהם נפתחים לאט לאט אבל "בטוח"...
אל דאגה.
כל הילדים גדלים להיות אוהבי פעילויות, ואוהבי חברה...
רב ברכה ונחת!
לא כל הילדים גדלים להיות אוהבי פעילויות ואוהבי חברה. אני לא גדלתי להיות כזאת... וטוב לי בבועה השקטה שלי עם אישי האהוב, ועם מגעים חברתיים די מצומצמים. מי קבע שחייבים להיות אוהבי חברה?
ולך, פותחת יקרה - את בטוחה שהם 'מפספסים'? אולי בדיוק ככה טוב להם, ולזה כוונה ההתרגשות שלהם לפני? אולי לצפות באירוע מהצד, מתוך הקרבה אלייך והבטחון שאת מעניקה להם, זו חוויה נפלאה בשבילם?
זה מזכיר לי שיר של ביאליק:
"ואתור מחבואים, שם דום נסתכלתי
כמו צופה הייתי בעינו של עולם
שם נגלו לי חברי, רזיהם קיבלתי
ואחתום בלבי האילם את קולם"...
וכשהוא מתחיל קצת לשחרר ולהתקרב לעניינים, זה שכבר מתחיל להיגמר והציוד כבר מתחיל להתקפל..
הוא כזה, לא אוהב שינויים המוניות רעש בלאגן ליכלוך וכו'
אצלי הבעיה שהקטן הפוך וזרמן ואני הרוב לבד עם שני ההפכים הללו, הלז רוצה תמידית הביתה והזה רוצה בלאגנים ומסיבמבה...
העיקר מעניין לנו בחיים...
שאולי אין כאן פיספוס. אולי מבחינתם די להם בזה שהגיעו עד המתנפחים, והם לא רוצים יותר מזה.
האם הם עצמם מרגישים פיספוסים? האם הם מדברים על אכזבה ורגשות דומים אחרי שאתם חוזרים הביתה? (או שלפי הרגשתך, המובנת מאוד, הציפיות שלהם לא נענו כך שהם פיספסו הכל).
מה שכתבת מזכיר לי קצת מסיבת סוף מחצית/שנה בגן- הילד עושה חזרות בבית, שר את השירים, ובמסיבה עצמה- לא משתף פעולה, מתקפל לתוך עצמו ומתבייש מאוד. וזה מה שנכון ומתאים לו.
אני מודה שבמסיבות הראשונות של הבכורה (במעון ובגן) ניסיתי לעודד אותה שתעשה ותשתתף יותר (היא כן השתתפה, אבל חלקית). עם הזמן, אני לומדת להרפות. הרי העיקר הוא ליהנות, ואולי היא נהנית מעצם היחד עם כל הילדים והמוזיקה וההתרחשות? אולי זה מספיק עבורה, ומספיק עמוס עבורה, בשביל שאצפה שעוד תרקוד ותשתתף כל הזמן?
אז גיליתי שככל שאני מרפה, אני אישית נהנית יותר , והבת שלי- בכל מקרה לא הרגשתי שאי ההשתתפות גרעה מההנאה שלה
אני מסכימה איתכן שאם זה מה שמתאים להם וככה טוב להם, אז הכל בסדר...
אבל... מה אם לא?!
גם אצלנו לפעמים קורה שכשסוף סוף הם משתלבים - זה כשהכל נגמר.... אבל אפילו זה לא תמיד קורה..
איזה ילד לא רוצה לקבל פרסים? פרסים, בלי תחרות... רק להושיט את היד ולקבל...
הם פשוט נבהלים מהילדים האחרים, מהכמות, מההשתוללות, מהרעש...
הם ילדים חברותיים מאוד.. מאוד אוהבים חברים.. אבל אירועים כאלה משתקים אותם...
אני זוכרת את עצמי בתור ילדה, גם כזאת... לא ברמות שלהם, ועדיין אני יכולה להעיד על עצמי שלא אהבתי את עצמי ככה... רציתי להשתולל, רציתי להינות.. אבל התביישתי... נאטמתי ולא השתחררתי. ואני לא רוצה שגם הם יסבלו מזה...
אז אם היה טוב להם עם זה הכל בסדר... ומה אם לא?!
מה עושים עם זה??
הם כל כך יחידים... כולם משתוללים, ורק הם נדחקים הצידה, כאילו זה אירוע מפחיד... אני רואה שזה ממש יוצא דופן... וחבל לי בשבילם!!!
וזה באמת מתסכל אותי לפעמים.
אבל א. למדתי לא ללכת איתן לאירועים שאני יודעת שהן לא יהנו.
ב. מקווה שזה יעבור להן מתישהוא...בטוח שלחץ מצידי לא יפתור את הענין, אם אכן זה מצב שדורש פתרון.
אז למה לא לשאול אותם בבית איך הם הרגישו?
אני הייתי מציעה שאחרי שתחזרו הביתה וכל ההתרגשות תפחת, לדבר קצת על מה שהיה- "זוכרים שהיינו היום בפארק הלאומי, והיה הרבה מתקנים ואנשים וילדים? איך היה לכם להיות שם? נהניתם? הרגשתם טוב? רציתם שנחזור הביתה? שנישאר עוד?"
חשוב לא להכניס להם רגשות ומחשבות, אלא לתת להם יותר לשתף מהצד שלהם, מאיך שהם חוו את מה שהיה.
זה יכול לתת לך תמונה טובה מאוד לגבי מה שהם הרגישו (בכלל, זה טוב לנתח רגשות לאחר מעשה, כדי להכיר את עצמנו ואת איך שאנחנו מרגישים בסיטואציות מסוימות, וגם לדעת מה נכון לנו ומה לא).
לגבי קבלת הפרסים- את צודקת שכיף ונעים לקבל פרס סתם ככה, בפשטות נפלאה. וזה באמת נראה החמצה עצובה שהילדים מפסידים את זה.
אבל מה אם הפרס האמיתי הוא זה שהם נאמנים לעצמם ולא דוחפים ומשתוללים כמו כולם? מה אם הפרס האמיתי הוא שהם מכבדים ילדים אחרים ולא ממרפקים אותם?
אם את רואה שעצוב להם שהם לא קיבלו, אחרי שתלכו משם, את יכולה להציע להם ארטיקים/גלידה במזנון בדרך, ולומר להם כמה את מעריכה אותם שהם לא נדחפים בכוח, ושזו התנהגות יפה בעינייך.
שיהיה בהצלחה
לאסוף מיכלים גדולים שדרך פתח שיוצרים במכסה אפשר להשחיל: פקקי שעם, ועוד פריטים קטנים (כמובן - לא קטנים מדי - סכנת בליעה) לא עולה לי בראש עכשיו.
אפשר לאסוף קרטוני שתיה, אפילו גדלים שונים, לייבש, למלא במעט חול או אורז או קטניות - כדי שיהיו כבדים מעט, להדביק את הפקק - והינה קוביות מגדלים שונים (אפשר אם רוצים להשקיע - לצבוע או לעטוף אותם בנייר צבעוני).
לאסוף מיכלים , קופסאות ושפורפרות שונים שצריך להתאים להם את המכסה ולהבריג אותו כדי לסגור.
כמובן - לפתוח את ארונות המטבח ולעשות לאמא סדר במיכלי הפלסטיק. אצלנו אוהבים במיוחד את מייבש החסה - מפוררים פנימה קלקר ומסובבים. מתפזר זוועה - אבל כיף חיים (מתאים אולי לילד יותר גדול).
לאפות עם אמא.
להדיח כלי פלסטיק בסקוטש ומעט סבון.
לעשות בועות.
לקרוע עיתונים צבעוניים לפיסות קטנות, לאסוף הכל לשקית סופר מרשרשת, לקשור ולהוסיף חוט ולרוץ עם זה בבית.
טיול ומשחק במתקנים. בארגז החול.
אמבטיה ארוכה (רק תחת השגחה) עם מיכלים קטנים שממלאים אותם והם יוצרים בועות, חתיכות ספוג ועוד משחקים צפים.
כל הכבוד - משקיעה.
גםזולטובהזה מגירת הסירים
המקרר במצב פתוח
קופסאות אחסון (כמה שיותר מסודר, כדי שלאמא יהיה כמה שיותר עבודה לסדר אחרי)
אפשר להתחיל להדביק מדבקות, לצבוע.
תסתכלי על העינים שלו ברגע שהוא יגלה שהצבע שהוא מחזיק ביד "עושה משהו" בדף... איזו התרגשות!! (עדיף לורד, או צבע שצובע חזק, כי האצבעות שלו עדיין חלשות בשביל לצבוע משהו שאפשר לראות בקלות)
נתתם אחלה רעיונות! 
אשמח לשמוע גם על משחקים קנויים...
איזה מומלץ? ואיפה קונים?
איזה חנויות של משחקים וחומרי יצירה מומלצות ולא יקרות?
הוא הבכור אז צריך למלא את המלאי...
יש רק צעצועים שקיבלנו ללידה... 
ואנחנו חדשים בעסק...
תודה צדיקים!
כמו - לגו בחלקים גדולים, מכוניות, בובות, מגדל קוביות.
השחלות גסות - על מוט, או לתוך כלי. ( בהשגחה צמודה- אפשר להשחיל קיסמים לכלי שלהם)
ספרי פעלולונים- מסובבים, לוחצים, מושכים ושומעים צליל,
משחקי גרירה,
כדור!!!!!!!!!! (לגלגל, לתפוס, לזרוק בעמידה מבלי ליפול, אח"כ לבעוט מבלי ליפול...משחק התפתחותי חשוב מאד)
מכוניות
ארון סירים וכלי פלסטיק שבמטבח... כאלו נכנסים או שלא נכנסים אחד בשני ( הוא ילמד כבר לבד...)
מכשירים ביתיים שהפסיקו לפעול ( "מגרש גרוטאות"- מיקסר ישן, שלט או פלאפון מת, )
לא רואה איך 2 אפשרי. יש הרי עוד שמחכים בתור ובד"כ התורים די עמוסים גם ככה.
מבחינתי אין חילוק בין זה לבין ילד חולה שצריך לראות רופא
עש שסוף סוף מגיע התור, וגם הילד לא מצונן וגם וגם וגם- נראה חי שעדיף להעיר ושישלים אח"כ.
אם תינוק קטן אפשר להרים בעדינות לסלקל והוא ממשיך לישון. מקס' מתעורר ונרדם די מהר
ואם הוא קטן מלכתחילה הייתי מרדימה אותו בסלקל ביום של חיסון, כדי לא להגיע למצב הזה..
אני גם הייתי פחותאו יותר ככה בהרבה דברים
אבל זה עבר לי (חלקית לפחות) כשהגיעו ב"ה עוד ילדים)
בנוגע לחיסון: אם אין אצלכם עומס ואת יכולה לזיף בזמן, תזייפי. אם יש עומס - חובה להגיע בזמן!
ובנוגע לבדיקת התפתחות, זו דעתי: התפתחות הילד הוא נושא קריטי. א ב ל : מעולם לא פגשתי אחות טיפת חלב מקצועית בתחום הזה! אני ראיתי אחיות שמלחיצות את האימהות במקרים פעוטים, ומזלזלות במקרים שבאמת צריכים טיפול...
יש גם כמה בדיקות התפתחות ללא רופא. בכל אופן יש גם הרבה רופאים, שמלחיצים על שטויות ולא יודעים לאבחן בעיות אמיתיות. לדעתי, אם אימא חוששת שישנה בעיית התפתחות, תמיד כדאי לבקש מהרופא הפניה לאבחון אצל הצוות הפרא-רפואי, להן בד"כ יש הרבה מקצועיות.
וקובעים לזמן שחושבים שיהיה ער.
יכול להיות שאם הייתי יכולה להגיע מאוחר בלי שהדבר היה מעורר כעס או בלאגן, אכן הייתי מגיעה בשעה מאוחרת יותר (אם היה קורה לי כמו שתיארת).
את לא אמא מוזרה, כי בעצם התגובה של האחיות, את מבינה שאת יכולה לאחר וזה לא מפריע להן יותר מדי.
אצלנו ברור לי שאם אאחר, זה יפריע כי יש תור ולכן רוב הסיכויים שלא אוכל להיכנס בשעה מאוחרת יותר, ולהעביר את התור ליום אחר זה מסרבל (ומי אמר שאז הילד לא יישן?...).
ברור שטובת הילד היא חשובה, אבל יש עוד שיקולים וגם טובת הילד עצמה היא דבר מורכב ותלוי-נסיבות לפעמים
שיש את טובת הילד שלך,
טובת ילדים אחרים שהוזמנו לטיפת חלב ואין שום סיבה שימתינו או יקצרו את תורם בגלל ילד אחר שהגיע שלא בתורו. כי הוא צריך לקבל את המירב.
וגם את טובת הילדים של האחות שמאד ישמחו שאמא שלהם תגיע בזמן מן העבודה אי אפשר לבטל לחלוטין...
אז טובתו של מי קודמת?
אם אצלכם טיפת חלב לחלוטין לא עמוסה- שיהיה לך בכיף,
קחי בחשבון שלעיתים קרובות , כשמכניסים ילד כ "טובה" בין לקוחות הוא מקבל טיפול ומעקב הרבה פחות יסודי מילד שמגיע בזמן כי הזמן העומד לרשותו מצומצם מאד ( שמא יהיה על חשבון אחרים) , במקרים מסויימים, אולי זו דוקא פגיעה בטובתו?
וזה שלא כועסים- נפלא, מה הטעם לכעוס? הילד יקבל חיסונים כדי שלא תהיה דחיה גדולה מדי שלהם, השאלה היא על חשבון מה ומי זה יקרה. ולא תמיד את מודעת לעובדה הזו.
ברירה
יותר נכון, בין אחיות
בדרך כלל הקטנה (2.4) מתחילה. היא משמיעה קולות נהימה ועושה תנועות עם הידיים כאילו היא באה לשרוט את הגדולה (אוטוטו 4). היא לפעמים באמת תופסת אותה ומכאיבה לה (בתפיסה עצמה). לפעמים היא נושכת אותה.
הגדולה מחזירה מלחמה, אבל בד"כ באיחור (אחרי שבאתי להגנתה והרחקתי את הקטנה, אז היא עושה תנועות דומות מאוד עם הידיים ). אז יוצא שאני עוצרת אותה, כי המריבה כבר הפסיקה מבחינתי, והיא לא "החזירה בזמן".
מה עושים? מה צורת התגובה הטובה, מבחינת גיל הבנות?
(היום באחת המריבות הקטנה דחפה את הגדולה, והיא דפקה את הראש במעקה המיטה מאחורה. אמרתי לקטנה (או צעקתי עליה) שתצא מהחדר, והיא יצאה בריצה, התנגשה במשקוף המטבח, ודפקה את הראש גם כן).
עוד חשוב לי לציין שהגדולה באמת יותר עדינה, ומתפייסת עם הקטנה מאוד מהר (מתייחסת אליה בחום אימהי מהר מאוד אח"כ).
הקטנה היא ילדה תוססת ופעילה. נראה לי שהיא בודקת את גבולות הכוח שלה (ואולי גם את גבולות התגובות שלנו). נראה שהיא מאוד מבינה מה קורה ושהיא לא מתנהגת יפה. אחרי המריבות היא אומרת שלא תעשה את זה שוב (עונה "לא" לשאלה שלי "תעשי את זה עוד פעם", ולא משתוללת במשך כמה שניות רצופות ).
תודה רבה.
אצלנו הקטן בן שנתיים גם מדי פעם מציק לאחות בת החמש וחצי ....
בדרך כלל היא לא ממש מחזירה אלה קורת לנו (או יתר נכון לי כי אני רוב זמן אתם בצהרים /אחרי הצהריים ....)
אז אנחנו מלמדים /אומרים לה להחזיר לו. היא מחזירה לו . הוא בכה קצת ... אני באה ואז עושים שולם .
עד לפעם הבאה (לעוד כמה ימים ...), טוב לפעמים זה באותו היום עוד פעם אבל נדיר .
כנראה שהוא בודק את הגבולות שלו , ומנסה לעמוד על שלו.
יש גם פעמים שהוא מכנס גם דברים קטנים לפה ,
ואמרנו לגדולה שאם הוא מכנס לפה דברים אז או שתקרה לנו , או שתיקח לו אז לפעמים הוא בוכה גם מזה .
ולפעמים היא מתחילה כי הוא מתקרב אלה (בודק גבולות ) אז היא מגרשת אותו .... הוא נעלב ובוכה .
אין לי ממש פתרון , אני מרגישה שגם אני (בערך) באותה סירה .
כנראה זה הגיל , בדיקת גבלות ....כנראה כל פעם צריך פתרון למצב הקים .
אני מקווה שילדי ידעו תמיד להתרחק ממי שמתנהג אליהם לא יפה, לא להיכנס לעימות איתו. גם למען בטחונם האישי, וגם למען שלמות מידותיהם.
גם כשיש לו משהו בפה, אפשר ללמד דרכים כיפיות ומצחיקות לגרום לו להוציא (דוגמה: הוא מכניס מחק לפה, נותנים לה שתכניס סלוטייפ לפה ומכריזים "עכשיו החלפות!"). אצלנו אחרי כמה המצאות כאלה שלי בזמן אמת, הילדים קלטו את הרעיון והתחילו להמציא בעצמם דרכים, הרבה יותר בכישרון ממני... כך מדריכים אותה להיות המנהיגה הסמכותית שלו, לא לנהוג ברודנות ובאילוף. שיעור טוב לכל החיים, גם למתי שהיא עצמה תהיה אמא...
בהצלחה!
דווקא כדי להגביר את תחושת הסמכותיות והבגרות שלה כדאי להסביר לה שהיא המודל שלו, שהוא נושא עיניו אליה כדי ללמוד איך ילדים גדולים וחכמים כמוה מתנהגים, וכשהוא רואה שהיא מרביצה לו מה שהוא מסיק כנראה לא יהיה 'אם אני מרביץ יחזירו לי' אלא 'אחותי הגדולה והחכמה מרביצה, כנראה שזו הדרך הנכונה לנהוג, אז גם אני אנהג ככה'.
כדאי לשבח אותה על מידותיה הטובות שהיא לא מחזירה לו, ולהדריך אותה לעבור לחדר אחר כשהוא מציק לה, כדי שיראה שיותר נעים לו כשהוא משחק יפה ואז אחותו הגדולה והטובה נשארת איתו...
כשאלו ילדיך ושתיהם מבינים את הבדיחה ויודעים שגם הצד השני יגרגר לסלוטייפ, מחק, החלפות
אז ניחא...
אבל בגן הילדים או בגן השעשועים ובמקומות שלא תמיד את נמצאת שם וגם אם כן פתאום ילד מתחיל להרביץ לילדיך...
זה נראה לי גרוע! להגיד לו צא מזה אל תתעמת, אל תתעמת, אל תתעמת !!!! זה העיקר!
כולנו רוצים שבעז"ה ילדינו תמיד היו מסובבים באנשים טובים ונעימים...
אבל צריך ללמד אותם להתמודד גם אם הפן האחר ולו רק כדי שלא ירמסו אצל כל אחד שקלט את השיטה שהילד הזה לא בנוי להתעמת....
לא אלימות ואולי גם ללמד שלא מיד מחזירים, אבל אם הילד או הילדה זהו מציקים לך שוב ושוב גם שביקשת יפה פשוט צריך ללמד אותו לא להיות השק הנחבט
לדעתי ילד לא צריך להיות בלי השגחה במקום (גן שעשועים למשל) שלא יוכל בו להסתלק מהמקום.
וילד לא צריך להיות בגן שבו הגננת לא מאפשרת לו להתרחק מילד אלים. אם זה המצב בגן אצלכם - זה רע מאוד.
אני מקווה שילדי תמיד יהיו מסובבים באנשים טובים ונעימים, אבל חשוב ללמד אותם להתמודד במקרה שלו - להתרחק מידית מכל גורם אלים.
רצינו ללכת, והסנדל של הבן הגדול היה תפוס חזק-חזק ביד של הקטנצ'יק, שלא הסכים לוותר עליו. אז מה הילד החכם עשה? התחיל לשיר לו "מחא מחא כפיים..." הקטנצ'יק מיד מניח את מה שביד ומתחיל למחוא כפיים...
אני יודעת שהשרשור ישן אבל רציתי לשתף פה בהתרגשות שלי, כל כך נהניתי מזה, שהילד לומד איך לפתור קונפליקטים בעזרת חשיבה יצירתית ו'מחוץ לקופסה' ולא בשימוש בכוח! בע"ה שיהיה לו כלי יעיל גם בהמשך החיים... אני שוב ממליצה בחום, זה כיף גדול.
שהוא פתר את הבעיה בלי שימוש בכוח. מקסים.
ומעבר לזה לא נראה לי שכדאי לעשות עניין. כמה שאפשר בלי צעקות והסברים, בענייניות, באגביות - עדיף. להוציא אותה לחדר אחר והיא צריכה להישאר שם בינתיים, וגמרנו עניין. בלי שאלות והסברים. ככה היא גם מוגנת והגדולה לא יכולה להחזיר לה, וגם הגדולה רואה שאת לא מפקירה אותה, וגם הקטנה רואה שזה לא הופך לקרקס ומשהו נורא מעניין והמון תשומת לב של אמא, אז עדיף לבחור משהו משעשע אחר כשרוצים להתבדר.
גם של הקטנה שמרביצה וגם של הגדולה שמאפשרת לה את זה.
לגבי הגדולה- את יכולה ללמד ולעודד את הגדולה שלא תאפשר לקטנה לעשות לה כאלה דברים.
נניח- ללמד אותה להתרחק, לתפוס לאחותה את היד כדי שלא תדחף או תשרוט אותה, וכד'. זו לא אלימות אבל זו בהחלט הגנה עצמית מסוג מסוים...וגם זה יכול להיות יעיל בגן.
ואת צודקת שבאמת עדיף שהיא תתמודד איתה ישירות, ולא בתיווך שלך, אא"כ זה באמת משהו חמור.
(הגדולה שלי גם כזאת, ואני במפורש אומרת לה :"למה את נותנת לה להכאיב לך?" ואז היא מתנערת ומוציאה את עצמה מהמצב, בדרך כלל בלי להתנקם אישית בקטנה)
ולגבי הקטנה- לא נראה שצעקות עוזרות בגיל הזה. צעקות בעיקר משעשעות אותם (ככה זה אצלי..)
אבל תגובה קבועה ועקבית- הרחקה פיזית מיידית כשהיא מכאיבה לאחותה.
אני לפעמים, כשהקטנה, בת שנתיים, עושה משהו כזה שוב ושוב ושוב, ואני מרחקיה אותה שוב ושוב ושוב- אני מזהירה אותה שבפעם הבאה אני אצטרך לשים אותה במיטה. ואכן זה מה שקורה. ואחרי חצי דקה של בכי אני מוציאה אותה ואז היא בדרך כלל מבינה את המסר.
לדעתי ניסוח של "למה את נותנת לה" מוציא אותה אשמה, וזה לא הוגן. זה מצלצל ככה גם אם את לא מתכוונת, זה מקטין אותה - אוי, גם הרביצו לי וגם לא הייתי בסדר כי הרשיתי לזה לקרות... כדאי לבחור ניסוח שמעצים אותה, משהו כמו "את גדולה! את יודעת לשמור על עצמך - כבר ראיתי שאת יודעת מצוין! תעשי את זה גם הפעם".
יש להם אתר). ממומלץ בחום!
מריבות בין אחים זה גם אחת מהמלכודות הקלאסיות שהורים נופלים בהם כשהם בוחרים לא להתערב, "עדיף שהילדים ילמדו לפתור את בעיותיהם בעצמם", "הם עושים את זה בשביל לקבל תשומת לב", ועוד.
אני לא אומרת- תמיד כשילדים רבים, צריך לרוץ קדימה ולהפריד. צריך לשים לב לכמה משתנים, ולפי זה לבחור איך להגיב (לדוגמא, גיל הילדים, תדירות המריבות, אופי הילדים והלימת האופי עם דרך ההתנהגות של הילדים במריבה, תגובותינו בעבר וכו').
במקרה שבו שיתפתי, לגדולה היה כח פיזי להגיב, אבל היא לא הצליחה לעמוד על שלה. אני לא חושבת שילדה בת 4 וילדה בת שנתיים בהכרח מספיק גדולות להסתדר לבד. במריבות ביניהן, אני אכן נוטה להתערב (בעדינות ובהכוונה, ובכל זאת- לא משאירה את זה בידיים שלהן ומקווה לטוב ).
ותודה (:
בוקר טוב ומועדים לשמחה לכולן,
דחוף!
הבת שלי בקושי מצליחה לנשום- מקוררת מאוד קשה- המון ליכה, שיעול שמוביל לקיא (בגלל הליכה), בקושי אוכלת בגלל שהאף סתום, ולא ישנה בלילה כי ממש מציק לה... ישנתי בלילה הזה רק חצי שעה!!
תור לרופא מצאתי רק למחר בבוקר...
תעזור לי בבקשה- איך אפשר להקל עליה? מה עושים עם הליכה?? האף הסתום??
אני משתגעת, כ"כ כואב לי לראות אותה ככה.
תודה מראש!
אפשר להשיג בבית מרקחת דבר כזה- "שואב נזלת" (יש שני סוגים, תנסי לקנות את זה שיש לו צינורית, לא את זה שיש לו בקבוק לחיץ)
תדאגי את בעצמך לקבל מספיק עזרה
שיחליפו אותך בלשמור עליה
תשני! תאגרי כוחות!
אמא ממוטטת וחסרת כוח או סבלנות -זה לא דבר מבריא לילדה...
שהם יאכלו כמו שצריך.
אני אשמח מאוד למלאי רעיונות!!!!
כולל מה הממרח, וכולל התוספות (ירקות וכד', ואם הם בתוך הסנדוויץ או ליד)
גם אם זה פשוט וברור בשבילכם אולי זה יתן לנו כיוון..
ואנחנו לא נותנים שוקולד, וגם לא מוצרי חלב. אז זה יותר מאתגר..
חודשים נתתי לחם בלי כלום עד שרחמי נכמרו והסכמתי לשוקולד...
לעיתים נדירות אחד מהם מוכן לחמאת בוטנים או לחמאה...
טוזיאצלנו מתפשרים על ממרח מזולה בטעם טבעי.
חלק אוהבים קוטג'.
חלק אוהבים טחינה גולמית מלאה עם דבש.
חלק אוהבים אבוקדו (ופלח זניח של האוכלוסיה מסכים למעוך סרדינים בשמן זית אל תוך האבוקדו - חשוב למי שלא אוכל מוצרי חלב).
קודם שירדתי מן העצים ניסינו להכין בעצמנו ממרח שוקולד שישביע רצון - ללא הועיל.
אבל מה שכן עשיתי כדי שלא ימצא מיכל שלם של ממרח שוקולד בבית : פעם בשבוע קניתי טבלת שוקולד חלב פשוטה והכנו טוסטים עם קוביות שוקולד. נמס ואז מורחים בסכין. מעולה.
אז ממרח שוקולד.
מה עוד? טונה, חביתה, חביתה עם גבינה צהובה, טוסטים.
אפשר להכין טוסט עם שמן זית ופרוסות דקיקות של עגביה.
אצלנו מעדיפים פירות וירקות רק בבית - מיד כשהם נחתכים או בסלט. אז אני שולחת כריך וחצי או שניים. בדרך כלל מהצהריים והלאה אין להם צורך במנה נוספת של לחם ככה שזו כמות הלחם שהם אוכלים לכל היום.
עדיף לחם עם שוקולד מלחם בלי כלום
מסיבות אקולוגיות
לא מומלץ.
תקני שקיות אקולוגיות מסיבות אקולוגיות ואל תשימי ירקות או פירות צמוד ללחם
ירק שנמצא בשקית אחת עם הלחם מרטיב את הלחם אחרי כשעה.
נעים לך לאכול לחם רטוב?
אגב, לכן אני גם לא מורחת גבינה ללימודים כי גם הגבינה מרטיבה את הלחם.
לא רק שאין לי בעיה עם לחם וירקות שאוכסנו ביחד, אני גם מבטיחה לך שהכריך האהוב עלי בילדותי היה עם גבינה ופרוסות מלפפון. הייתי מכינה אותו ערב לפני (אצלנו זה היה תפקיד הילדים ולא ההורים), ועד הפסקת עשר הוא קיבל מרקם שממש ממש אהבתי, והייתי אוכלת אותו ממש בתאבון ובהנאה. את לא מאמינה לי?
אבל את יודעת מה, אבוקדו ממש לא אהבתי. ועדיין - לא אוהבת אפילו לראות אותו לידי, מחליפה צלחת אם נגע בה בטעות. לא מבינה איך אנשים מכניסים לפה את העיסה הזאת. ועם כל זה - כשאני אראה אמא מכינה לילד שלה כריך עם אבוקדו אני לא אחשוב (או גרוע מזה - אגיד לה) שהיא מתעללת בו. מכירה בכך שלאנשים שונים יש העדפות שונות. ככה הקב"ה ברא אותנו - שונים זה מזה
עד עכשיו חשבתי שזה מזעזע לאכול לחם רטוב - עכשיו אני משנה את הדעה ומבינה שיש כאלה שכן אוהבים.
סליחה. לא התכוונתי בכלל בכלל לפגוע.
ואפרופו אבוקדו - זה א-ח-ד הדברים שאני הכי אוהבת! ובמיוחד בלחם! אז זהו. ענין של טעם
בגלל זה, אבל אולי אח"כ זה באמת נהיה רטוב?!
דווקא טוב שהעלית את הנושא, לא חשבתי על זה..
(וזה לא נכתב בצורה מעליבה, רק בתור עיצה, אפילו מועילה)
שקיות אקולוגיות אני לא קונה כי זה עולה בערך פי 10 משקיות רגילות
(טוב זאת הגזמה אבל הרבה יותר) ויש גבול למה שאני מוכנה לעשות בשביל אקולוגיה
ובתוך קופסא זה מרגיש לי לא הכי בסדר להטריח את הגננות לשמור על זה שלא יאבד
את יכולה לקנות את הקופסאות הפשוטות שעולות כמה עשרות אגורות לקופסה, ומקסימום זה לא יחזור.
(מתוך כיתה של 30 ילדים, הגננת אחראית מספיק בשביל לשמור על קופסה שתים כל יום).
לילדה הזורמת - ממרחים רגילים כמו גבינה עם זיתים או חומוס
למאותגרי ארוחת עשר - צריך להשקיע יותר עם טונה או טוסט (אפשר גם בלי גבנ"צ, רק קטשופ וזיתים)
ולסרבן סנדביצים - קרקרים או קורנפלקס , ירקות חתוכים ולפעמים חטיף חלבה ליד
לפעמים , מדי פעם (בעלי לא אובה את זה , כי זה לא כל כך בריא ) מרגרינה .
ומדי פעם גם מרגרינה (בעלי לא כל כך אוהב את זה כי זה לא בריא .)
משיח עכשיו!שלא יתקווצ'ץ'.
אפשרויות לכריך:
חביתה, חומוס, סלט בייצים, ריבה, חמאה וגבנ"צ, פעם בשבוע ממרח שוקולד, פסטרמה ומיונז, אבוקדו, טוסט..
ירקות בצד:
לרוב עגבניות שרי, מלפפון בייבי, פרוסות גמבה וגזר.
אצלי לפחות, בדירוג הבריאות, זה לא מהממרחים הכי בריאים.
מעדיפה חומוס תוצרת בית, אבוקדו וכד'.
אגב, אצלנו הן אוהבות רסק עגבניות. למה? אין לי מושג..
טעם של ילדים 
ממרח תמרים עדיף על שוקולד מהסיבה העיקרית שבו אין שומן מוקשה!
מלבד זאת הוא באמת לא בריא במיוחד... (מוסיפים לו סוכר, וחומרים משמרים...)
חביתה, ממרח חרובים.
ממרח לוטוס (מי שלא יודע עוגיות לוטוס הן עוגיות קינמון...) -וזה הממרח שלהן (קונים את זה בסופר...) אנחנו לוקחים את זה עם סלט ירקות....
בנות,
מחפשת המלצה לכיסא בטיחות טוב, של חברה מוכרת, לא מאוד יקר...
נגיד, שלא יעבור את 450 ש"ח.
איך הכיסאות של פישר פרייס? מישהי יודעת?
תודה מראש!
וזה אולי מה שישכנע אותך להשקיע את ה600+ בבטיחות לתינוק שלך.
כל הפישרפריסים והחיקויים למיניהם לא מספיק יציבים ועפים ממקומם בזמן תאונה.
היי בנות,
אני משתמשת קבוע בהאגיס פרידום, והחלטתי לנסות את פמפרס פרימיום קר.
בהאגיס הבת שלי מידה 4+, איזה מידה לקנות לה בפמפרס?
ראיתי שיש רק 4 ו- 5.
היא שוקלת 10 בערך.. אבל רוצה שהטיטול יהיה טוב ולא קטן או לוחץ.
תודה מראש לכל העונות!
כדי להסתכל מה כתוב ליד המידה , איזה תווך של משקל .
במקרה הכי "גרוע" תקחי את הגדול יותר .... כך נראה לי .
בהצלחה
לפי זכרוני (אבל הייתי משתמשת מזמן אז קחי את זה בערבון קצת מוגבל), בהאגיס תמיד השתמשתי במידות קצת יותר גדולות מבפמפרס, כי פמפרס נמתחים יותר ומכסים יותר את האזורים המועדים...
יש לך את החיתולים לבנות והחיתולים לבנים. ההבדל הוא באיזורי ספיגה.
אני מאוד מרוצה מהם.
ואז הכל עובר וצריך להחליף את כל הבגדים.
אני קונה האגיס רק כשאין ברירה.
מניסיון של שלושה בנים
יש ילדים שאלרגיים לטיטולים מסוימים ויש מבני גוף שונים.
הם מהממים.
אני הכי אוהבת אותם, גם הריח, גם הגומי וגם הספיגה משמונה בערב עד 10 בבוקר, והילדים שלי ממלאים.
גם בייבי סיטר אצלינו מוצלח.
את האגיס דווקא לא הסתדרתי איתו וניסיתי את כל הסוגים, תמיד היה בורח ממנו לילדים שלי אפילו לאחר שלוש שעות, סיוט, גם אם הם יעלו 20 ש"ח, אני לא אקנה, למבנה של הבנים שלי זה לא מתאים.
נראה לי הכל אינדווידואלי, כל אחד מתאים לו משהו אחר, פשוט צריך לנסות.
אחרי כמה ניסיונות, אני יכולה לספר לך שהאגיס סופג הכי טוב ולא עושה תפרחת וגירויים בעור.
ובגדול החיתולים זה אותו מידה בכל החברות, תסתכלי לפי המשקל שכתוב על האריזה.
או מתכננים לקנות? אני מחפשת בגדי חורף במחירים נוחים לילדים בגיל 7-9. יש לי בשכונה חנות בגדי בית ספר שגם מדפיסה סמלים אבל התור שם ארוך (נפתחה לאחרונה, כולם רצו לשם מיד) ואני חוזרת מאוחר יחסית מהעבודה ולא מספיקה לפני התורים... חשבתי להגיע לת"א לעשות קניות אבל אין לי מושג איפה לחפש שם (שוק?) הצעות?
