פורום הורות (עמוד 247)

אצלנו הקטן בן שנתיים גם מדי פעם מציק לאחות בת החמש וחצי ....

בדרך כלל היא לא ממש מחזירה  אלה קורת לנו (או יתר נכון לי כי אני רוב זמן אתם בצהרים /אחרי הצהריים ....)

אז אנחנו מלמדים /אומרים לה להחזיר לו. היא מחזירה  לו  . הוא בכה  קצת   ... אני באה ואז עושים שולם .

עד לפעם הבאה (לעוד כמה ימים ...), טוב לפעמים זה באותו היום עוד פעם אבל נדיר .

 

כנראה שהוא בודק את הגבולות שלו , ומנסה לעמוד על שלו.

יש גם פעמים שהוא מכנס גם   דברים  קטנים לפה ,

ואמרנו לגדולה שאם הוא מכנס לפה דברים אז או שתקרה לנו  , או  שתיקח לו אז לפעמים הוא בוכה גם מזה . 

ולפעמים היא מתחילה כי הוא מתקרב אלה (בודק גבולות ) אז היא מגרשת אותו .... הוא נעלב ובוכה .

 

 

אין לי ממש פתרון , אני מרגישה שגם אני (בערך) באותה סירה .

כנראה זה הגיל , בדיקת גבלות ....כנראה כל פעם  צריך  פתרון  למצב  הקים .

 

אני מקווה שילדי ידעו תמיד להתרחק ממי שמתנהג אליהם לא יפה, לא להיכנס לעימות איתו. גם למען בטחונם האישי, וגם למען שלמות מידותיהם.

גם כשיש לו משהו בפה, אפשר ללמד דרכים כיפיות ומצחיקות לגרום לו להוציא (דוגמה: הוא מכניס מחק לפה, נותנים לה שתכניס סלוטייפ לפה ומכריזים "עכשיו החלפות!"). אצלנו אחרי כמה המצאות כאלה שלי בזמן אמת, הילדים קלטו את הרעיון והתחילו להמציא בעצמם דרכים, הרבה יותר בכישרון ממני... כך מדריכים אותה להיות המנהיגה הסמכותית שלו, לא לנהוג ברודנות ובאילוף. שיעור טוב לכל החיים, גם למתי שהיא עצמה תהיה אמא...

בהצלחה!

דווקא כדי להגביר את תחושת הסמכותיות והבגרות שלה כדאי להסביר לה שהיא המודל שלו, שהוא נושא עיניו אליה כדי ללמוד איך ילדים גדולים וחכמים כמוה מתנהגים, וכשהוא רואה שהיא מרביצה לו מה שהוא מסיק כנראה לא יהיה 'אם אני מרביץ יחזירו לי' אלא 'אחותי הגדולה והחכמה מרביצה, כנראה שזו הדרך הנכונה לנהוג, אז גם אני אנהג ככה'.

כדאי לשבח אותה על מידותיה הטובות שהיא לא מחזירה לו, ולהדריך אותה לעבור לחדר אחר כשהוא מציק לה, כדי שיראה שיותר נעים לו כשהוא משחק יפה ואז אחותו הגדולה והטובה נשארת איתו...

כשאלו ילדיך ושתיהם מבינים את הבדיחה ויודעים שגם הצד השני יגרגר לסלוטייפ, מחק, החלפות

אז ניחא...

אבל בגן הילדים או בגן השעשועים ובמקומות שלא תמיד את נמצאת שם וגם אם כן פתאום ילד מתחיל להרביץ לילדיך...

זה נראה לי גרוע! להגיד לו צא מזה אל תתעמת, אל תתעמת, אל תתעמת !!!! זה העיקר!

כולנו רוצים שבעז"ה ילדינו תמיד היו מסובבים באנשים טובים ונעימים...

אבל צריך ללמד אותם להתמודד גם אם הפן האחר ולו רק כדי שלא ירמסו אצל כל אחד שקלט את השיטה שהילד הזה לא בנוי להתעמת....

 

לא אלימות ואולי גם ללמד שלא מיד מחזירים, אבל אם הילד או הילדה זהו מציקים לך שוב ושוב גם שביקשת יפה פשוט צריך ללמד אותו לא להיות השק הנחבט

 

לדעתי ילד לא צריך להיות בלי השגחה במקום (גן שעשועים למשל) שלא יוכל בו להסתלק מהמקום.

וילד לא צריך להיות בגן שבו הגננת לא מאפשרת לו להתרחק מילד אלים. אם זה המצב בגן אצלכם - זה רע מאוד.

אני מקווה שילדי תמיד יהיו מסובבים באנשים טובים ונעימים, אבל חשוב ללמד אותם להתמודד במקרה שלו - להתרחק מידית מכל גורם אלים.

רצינו ללכת, והסנדל של הבן הגדול היה תפוס חזק-חזק ביד של הקטנצ'יק, שלא הסכים לוותר עליו. אז מה הילד החכם עשה? התחיל לשיר לו "מחא מחא כפיים..." הקטנצ'יק מיד מניח את מה שביד ומתחיל למחוא כפיים...

אני יודעת שהשרשור ישן אבל רציתי לשתף פה בהתרגשות שלי, כל כך נהניתי מזה, שהילד לומד איך לפתור קונפליקטים בעזרת חשיבה יצירתית ו'מחוץ לקופסה' ולא בשימוש בכוח! בע"ה שיהיה לו כלי יעיל גם בהמשך החיים... אני שוב ממליצה בחום, זה כיף גדול.

שהוא פתר את הבעיה בלי שימוש בכוח. מקסים.

ומעבר לזה לא נראה לי שכדאי לעשות עניין. כמה שאפשר בלי צעקות והסברים, בענייניות, באגביות - עדיף. להוציא אותה לחדר אחר והיא צריכה להישאר שם בינתיים, וגמרנו עניין. בלי שאלות והסברים. ככה היא גם מוגנת והגדולה לא יכולה להחזיר לה, וגם הגדולה רואה שאת לא מפקירה אותה, וגם הקטנה רואה שזה לא הופך לקרקס ומשהו נורא מעניין והמון תשומת לב של אמא, אז עדיף לבחור משהו משעשע אחר כשרוצים להתבדר.

להרחיק דווקא את הגדולה - לקרוא לה שתבוא איתך לחדר ותספרי לה סיפור - רק לה, או תבני רק איתה מגדל וכו'. שוב בלי הטפת מוסר לקטנה ובלי 'בגלל שהרבצת את לא יכולה לבוא' - עדיף שהיא כבר תסיק את זה לבד.

 

גם של הקטנה שמרביצה וגם של הגדולה שמאפשרת לה את זה.

לגבי הגדולה- את יכולה ללמד ולעודד את הגדולה שלא תאפשר לקטנה לעשות לה כאלה דברים.

נניח- ללמד אותה להתרחק, לתפוס לאחותה את היד כדי שלא תדחף או תשרוט אותה, וכד'. זו לא אלימות אבל זו בהחלט הגנה עצמית מסוג מסוים...וגם זה יכול להיות יעיל בגן.

ואת צודקת שבאמת עדיף שהיא תתמודד איתה ישירות, ולא בתיווך שלך, אא"כ זה באמת משהו חמור.

(הגדולה שלי גם כזאת, ואני במפורש אומרת לה :"למה את נותנת לה להכאיב לך?" ואז היא מתנערת ומוציאה את עצמה מהמצב, בדרך כלל בלי להתנקם אישית בקטנה)

 

 

ולגבי הקטנה- לא נראה שצעקות עוזרות בגיל הזה. צעקות בעיקר משעשעות אותם (ככה זה אצלי..)

אבל תגובה קבועה ועקבית- הרחקה פיזית מיידית כשהיא מכאיבה לאחותה.

אני לפעמים, כשהקטנה, בת שנתיים, עושה משהו כזה שוב ושוב ושוב, ואני מרחקיה אותה שוב ושוב ושוב- אני מזהירה אותה שבפעם הבאה אני אצטרך לשים אותה במיטה. ואכן זה מה שקורה. ואחרי חצי דקה של בכי אני מוציאה אותה ואז היא בדרך כלל מבינה את המסר.

לדעתי ניסוח של "למה את נותנת לה" מוציא אותה אשמה, וזה לא הוגן. זה מצלצל ככה גם אם את לא מתכוונת, זה מקטין אותה - אוי, גם הרביצו לי וגם לא הייתי בסדר כי הרשיתי לזה לקרות... כדאי לבחור ניסוח שמעצים אותה, משהו כמו "את גדולה! את יודעת לשמור על עצמך - כבר ראיתי שאת יודעת מצוין! תעשי את זה גם הפעם".

יש להם אתר). ממומלץ בחום!

מריבות בין אחים זו אחת מהדרכים הקלאסיות למשוך את תשומת הלב של ההורים,
וזה ע"י שני האחים, גם המרביץ וגם המוכה המסכן

במיוחד שהקטנה מתחילה עם הגדולה, ולגדולה יש כוח להתמודד עם זה, פשוט תתעלמי!
ואם יבןאו אלייך תגידי שהן מספיק גדולות להסתדר לבד...

בהצלחה!

מריבות בין אחים זה גם אחת מהמלכודות הקלאסיות שהורים נופלים בהם כשהם בוחרים לא להתערב, "עדיף שהילדים ילמדו לפתור את בעיותיהם בעצמם", "הם עושים את זה בשביל לקבל תשומת לב", ועוד.

אני לא אומרת- תמיד כשילדים רבים, צריך לרוץ קדימה ולהפריד. צריך לשים לב לכמה משתנים, ולפי זה לבחור איך להגיב (לדוגמא, גיל הילדים, תדירות המריבות, אופי הילדים והלימת האופי עם דרך ההתנהגות של הילדים במריבה, תגובותינו בעבר וכו').

 

במקרה שבו שיתפתי, לגדולה היה כח פיזי להגיב, אבל היא לא הצליחה לעמוד על שלה. אני לא חושבת שילדה בת 4 וילדה בת שנתיים בהכרח מספיק גדולות להסתדר לבד. במריבות ביניהן, אני אכן נוטה להתערב (בעדינות ובהכוונה, ובכל זאת- לא משאירה את זה בידיים שלהן ומקווה לטוב ).

 

ותודה (:

אפשר להשיג בבית מרקחת דבר כזה- "שואב נזלת" (יש שני סוגים, תנסי לקנות את זה שיש לו צינורית, לא את זה שיש לו בקבוק לחיץ) 

 

תדאגי את בעצמך לקבל מספיק עזרה 

שיחליפו אותך בלשמור עליה

תשני! תאגרי כוחות! 

אמא ממוטטת וחסרת כוח או סבלנות -זה לא דבר מבריא לילדה... 

יום טחינה, יום גבינ״צ או גבינה לבנה, יום חמאת בוטנים, יום חומוס, יום חמאה ויום טוסט
אפשר גם חביתה..
בנוסף הם לוקחים מלפפון (גדולה שלם קטנים חצי) ופרי (תפוח/ אגס/ בננה וכו)
סה״כ שלוש שקיות לילד

חודשים נתתי לחם בלי כלום עד שרחמי נכמרו והסכמתי לשוקולד...

 

לעיתים נדירות  אחד מהם מוכן לחמאת בוטנים או לחמאה...

וחשבתי על זה עוד קצת ואפשר גם ממרח תמרים או חרובים ובאמת טונה זה רעיון

צריך לדעת שגם הם על בסיס שומן צמחי מוקשה ולציטין הסויה כמעט כמו ממרחי השוקולד.

אצלנו מתפשרים על ממרח מזולה בטעם טבעי.

 

חלק אוהבים קוטג'.

חלק אוהבים טחינה גולמית מלאה עם דבש.

חלק אוהבים אבוקדו (ופלח זניח של האוכלוסיה מסכים למעוך סרדינים בשמן זית אל תוך האבוקדו - חשוב למי שלא אוכל מוצרי חלב).

 

קודם שירדתי מן העצים ניסינו להכין בעצמנו ממרח שוקולד שישביע רצון - ללא הועיל.

אבל מה שכן עשיתי כדי שלא ימצא מיכל שלם של ממרח שוקולד בבית : פעם בשבוע קניתי טבלת שוקולד חלב פשוטה והכנו טוסטים עם קוביות שוקולד. נמס ואז מורחים בסכין. מעולה.

 

אז ממרח שוקולד.

מה עוד? טונה, חביתה, חביתה עם גבינה צהובה, טוסטים.

 

אפשר להכין טוסט עם שמן זית ופרוסות דקיקות של עגביה.

 

אצלנו מעדיפים פירות וירקות  רק בבית - מיד כשהם נחתכים או בסלט. אז אני שולחת כריך וחצי או שניים. בדרך כלל מהצהריים והלאה אין להם צורך במנה נוספת של לחם ככה שזו כמות הלחם שהם אוכלים לכל היום.

 

 

עדיף לחם עם שוקולד מלחם בלי כלום

מסיבות אקולוגיות

לא מומלץ.

 

תקני שקיות אקולוגיות מסיבות אקולוגיות ואל תשימי ירקות או פירות צמוד ללחם

אולי לילד שלה זה לא מגעיל? מן הסתם אם היתה לו בעיה עם זה היא לא היתה ממשיכה ככה.

לי אין שום בעיה לאכול לחם שנארז עם ירקות - כל אחד וטעמו.

 

ובטוח שהרבה יותר אקולוגי שקית אחת משתיים, גם אם הן אקולוגיות.

ירק שנמצא בשקית אחת עם הלחם מרטיב את הלחם אחרי כשעה.

נעים לך לאכול לחם רטוב?

אגב, לכן אני גם לא מורחת גבינה ללימודים כי גם הגבינה מרטיבה את הלחם.

לא רק שאין לי בעיה עם לחם וירקות שאוכסנו ביחד, אני גם מבטיחה לך שהכריך האהוב עלי בילדותי היה עם גבינה ופרוסות מלפפון. הייתי מכינה אותו ערב לפני (אצלנו זה היה תפקיד הילדים ולא ההורים), ועד הפסקת עשר הוא קיבל מרקם שממש ממש אהבתי, והייתי אוכלת אותו ממש בתאבון ובהנאה. את לא מאמינה לי?

אבל את יודעת מה, אבוקדו ממש לא אהבתי. ועדיין - לא אוהבת אפילו לראות אותו לידי, מחליפה צלחת אם נגע בה בטעות. לא מבינה איך אנשים מכניסים לפה את העיסה הזאת. ועם כל זה - כשאני אראה אמא מכינה לילד שלה כריך עם אבוקדו אני לא אחשוב (או גרוע מזה - אגיד לה) שהיא מתעללת בו. מכירה בכך שלאנשים שונים יש העדפות שונות. ככה הקב"ה ברא אותנו - שונים זה מזה

עד עכשיו חשבתי שזה מזעזע לאכול לחם רטוב - עכשיו אני משנה את הדעה ומבינה שיש כאלה שכן אוהבים.

סליחה. לא התכוונתי בכלל בכלל לפגוע.

 

ואפרופו אבוקדו - זה א-ח-ד הדברים שאני הכי אוהבת! ובמיוחד בלחם! אז זהו. ענין של טעם

תשלחי כבר בתוך קופסא או חמגשית
יותר אסטטי ויותר נעים

בגלל זה, אבל אולי אח"כ זה באמת נהיה רטוב?!

דווקא טוב שהעלית את הנושא, לא חשבתי על זה..

(וזה לא נכתב בצורה מעליבה, רק בתור עיצה, אפילו מועילה)

 

שקיות אקולוגיות אני לא קונה כי זה עולה בערך פי 10 משקיות רגילות

(טוב זאת הגזמה אבל הרבה יותר) ויש גבול למה שאני מוכנה לעשות בשביל אקולוגיה

 

ובתוך קופסא זה מרגיש לי לא הכי בסדר להטריח את הגננות לשמור על זה שלא יאבד

את יכולה לקנות את הקופסאות הפשוטות שעולות כמה עשרות אגורות לקופסה, ומקסימום זה לא יחזור.

(מתוך כיתה של 30 ילדים, הגננת אחראית מספיק בשביל לשמור על קופסה שתים כל יום).

לילדה הזורמת - ממרחים רגילים כמו גבינה עם זיתים או חומוס

למאותגרי ארוחת עשר - צריך להשקיע יותר עם טונה או טוסט (אפשר גם בלי גבנ"צ, רק קטשופ וזיתים)

ולסרבן סנדביצים - קרקרים או קורנפלקס , ירקות חתוכים ולפעמים חטיף חלבה ליד

לפעמים , מדי פעם (בעלי לא אובה את זה , כי זה לא כל כך בריא ) מרגרינה .

ומדי  פעם גם מרגרינה (בעלי לא כל כך אוהב את זה כי זה לא בריא .)

עשיתי רשימה של מה הם אוהבים
וקבעתי יום קבוע לכל דבר
ואז אין בא לי ולא בא לי...
זה דברים שהם אוהבים והם מקבלים את זה בשמחה

בניתי את התפריט בצורה שנוחה לי-
חומוס ביום א' שנשאר משבת
יום שאני יוצאת גם ללימודים זה חביתות (מושקע וזה

כל השאר- גבינה / קוטז, חמאה/ דבש, ממרח חלווה/ תמרים / שוקולד.
ירקות: מלפפון, גמבה, זיתים, חמוצים, תירס, חסה.

פרי אני לא שולחת- הם מקבלים בגן...

מה שמאד הקל עלי שצריך לשלוח את האוכל בחמגשית, ואז לא רוצה לשלוח אותה ריקה רק עם סנדביץ' אז תמיד מנסים למלא אותה...

שלא יתקווצ'ץ'.

אפשרויות לכריך:

חביתה, חומוס, סלט בייצים, ריבה, חמאה וגבנ"צ, פעם בשבוע ממרח שוקולד, פסטרמה ומיונז, אבוקדו, טוסט..

ירקות בצד:

לרוב עגבניות שרי, מלפפון בייבי, פרוסות גמבה וגזר.

 

אצלי לפחות, בדירוג הבריאות, זה לא מהממרחים הכי בריאים.

מעדיפה חומוס תוצרת בית, אבוקדו וכד'.

אגב, אצלנו הן אוהבות רסק עגבניות. למה? אין לי מושג..

טעם של ילדים 

 

ממרח תמרים עדיף על שוקולד מהסיבה העיקרית שבו אין שומן מוקשה!

מלבד זאת הוא באמת לא בריא במיוחד... (מוסיפים לו סוכר, וחומרים משמרים...)

במקום שוקולד.
הבן שלי גם אוהב רסק עגבניות..
פעם אחת מצאתי אותו מחסל קופזא קטנה של רסק.
ותירגעו אין בעיית בטיחות בגלל שהוא הגיע לרסק

 

חביתה, ממרח חרובים.

 ממרח לוטוס (מי שלא יודע עוגיות לוטוס הן עוגיות קינמון...) -וזה הממרח שלהן (קונים את זה בסופר...) אנחנו לוקחים את זה עם סלט ירקות....

לדעתי זה עוגיות בטעם קרמל

גבינה וזיתים/ גבינה ועגבניה, ממרח טונה, טוסט, טוסט שוקולד.

מכירים אותו באופן כללי (לא בהקשר של ייעוץ)
אדם מדהים ומלא חסד, בעל משפחה מדהימה!
048342012
(הוא קשור לגרעין מבשר שלום בחיפה)

עוד מישהו מכיר אולי?

נראה לי זה השם.. ביה

קיצר היה אז מבצע בשילב.
אני מניחה שיש מבצעים כל הזמן..
הוא ממש נוח ואנו ממש מרוצים ממנו.
עלה אז 300

וזה אולי מה שישכנע אותך להשקיע את ה600+ בבטיחות לתינוק שלך.

 

כל הפישרפריסים והחיקויים למיניהם לא מספיק יציבים ועפים ממקומם בזמן תאונה.

 

 

אם יש להם תו תקן אז הם בסדר...

בעקבות תאונה ואבדן ילד...
ושימי לב שיש דברים שיש עליהם תו תקן אבל הם מסוכנים ולא מאושרים במוסדות המבטחים את עצמם.
לולי הפלסטיק ומיטות הפלסטיק המוכרים הם בעלי תו תקן ואסורים לשימוש במשפחתונים.
אם לא הבנתי למה השובבים שלי הראו לי בוקר אחד למה.

ולא בארץ. אפשר למצוא עדכונים קבועים באתר של אבי ורון.

אני בעד אוונפלו. הוא לא זול, והוא משמש מגיל לידה, ובטיחותי מאוד. ואם יש לך ילדים צפופים בגיל אז זה מעולה כי הכסא יותר מנוצל.

כדי להסתכל מה כתוב ליד המידה , איזה תווך של משקל .

במקרה הכי "גרוע" תקחי את הגדול יותר .... כך נראה לי .

 

בהצלחה

לפי זכרוני (אבל הייתי משתמשת מזמן אז קחי את זה בערבון קצת מוגבל), בהאגיס תמיד השתמשתי במידות קצת יותר גדולות מבפמפרס, כי פמפרס נמתחים יותר ומכסים יותר את האזורים המועדים...

יש לך את החיתולים לבנות והחיתולים לבנים. ההבדל הוא באיזורי ספיגה.

אני מאוד מרוצה מהם.

ואז הכל עובר וצריך להחליף את כל הבגדים. 

אני קונה האגיס רק כשאין ברירה.

מניסיון של שלושה בנים

יוצרים להם פריחה, מניסיון של שלושה ילדים.
ורופאה מומחית הסבירה לי ש חומרי ספיגה וריח שונים מחברה לחברה.

אני משתמשת בהאגיס ופמפרס
בפמפרס חצי מידה יותר גדול.

ודווקא טיטולים היה יותר טוב

(אחרי שניסינו 2 סוגי האגיס, 2 סוגי פמפרס, בייביסיטר ועוד משהו ששכחתי את שמו,

ניסינו מתוך ייאוש טיטולים והוא היחיד שהשאיר את הפשוש יבש לרוב מוחלט של הלילות)

אומרים שזה תלוי מבנה של הילד

יש ילדים שאלרגיים לטיטולים מסוימים ויש מבני גוף שונים.

היה לי אחד שסבל מהפמפרס ואחד מהאגיס..
בסוף השתמשתי בבייביסיטר...
וכששום דבר לא עזר לפטריות ולסבל פשוט גמלתי מוקדם. וזה נגמר!!

אני אוהבת האגיס.
הפמפרס דקיקים מידי בעיני, הרגשה שאין הגנה מספיקה.

לא מחליפה, אפילו אם הפמפרס במבצעים משתלמים.
לפעמים קונה טיטולים פרימיום- אבל הם קטנים יותר.

הם מהממים.

אני הכי אוהבת אותם, גם הריח, גם הגומי וגם הספיגה משמונה בערב עד 10 בבוקר, והילדים שלי ממלאים.

 

גם בייבי סיטר אצלינו מוצלח.

 

את האגיס דווקא לא הסתדרתי איתו וניסיתי את כל הסוגים, תמיד היה בורח ממנו לילדים שלי אפילו לאחר שלוש שעות, סיוט, גם אם הם יעלו 20 ש"ח, אני לא אקנה, למבנה של הבנים שלי זה לא מתאים.

 

נראה לי הכל אינדווידואלי, כל אחד מתאים לו משהו אחר, פשוט צריך לנסות.

אנחנו במהלך היום משתמשים בביביסיטר ובלילה בהאגיס..
מרוצה משניהם מאד. לנו הטיטולים היו על הפנים

אחרי כמה ניסיונות, אני יכולה לספר לך שהאגיס סופג הכי טוב ולא עושה תפרחת וגירויים בעור.

ובגדול החיתולים זה אותו מידה בכל החברות, תסתכלי לפי המשקל שכתוב על האריזה. 

קניתי כבר.

בהאנגר הם פתוחים עד 9 בערב

אבל אני מסכימה להקשיב ולעזור לנתח

שולחת לך באישי.

שהבעיה שייכת דווקא לגננת וכו'.  

 

לכאורה קודם כל זו שאלה של איך מיישבים דברים עם הבעל כשיש חילוקי דעות..

 

הרי אפילו אם יתברר שחושבים ש"את צודקת" לגמרי ואין כל בעיה להתחבר עם ה"שונה" הזה; עדיין בעלך סבור  אחרת. צריך לדעת איך להתנהל במצב כזה. בכיבוד הדדי.

להסכים ולהסדיר בינינו את חילוקי הדעות.

אבל הדבר הזה שעכשיו יש לי אותו זה חוזר מידי יום ביומו... דבר שלא ניתן ליישב את זה על סוף דעתינו!! ואני רוצה לשמוע עוד אוזן קשבת..

אולי באמת בעלי צודק? לכן החלטתי אחרי 5 שנים של נשואים אני מעלה את הבעיה ורוצה עם זה שקט לתמיד!

להבין איפה אני נמצאת בדבר הזה סביב החברה.
האם חושבים על הנושא הזה כמו בעלי או כמוני?!

בעיני זה מהותי להבנת העניין.
שונה מבחינת אורח חיים?? חריג ??

יש פה שני עניינים שונים:
עצם עניין החברות.
אי הסכמה עם דרך חינוכית של הבעל- שזו כבר דילמה רחבה יותר.

מה זאת אומרת ילד שונה ?

אבל גם לאבא יש זכות להחליט לגבי הילד...

אולי את צריכה לשאול את עצמך למה את מתעקשת

אפשר לסגור את הנושא הזה כאן.
 אם כי כבר מתייעצת כבר באישי לגבי העיניין.

צפויות הפתעות.

אחרי שהבת שלי עשתה לי אותו דבר- פשוט דיברתי איתה.

כשהבנתי מה מפריע לה- זה פשוט פירק את רוב הבעיות (לא כפתורים, לא רוכסן, לא צווארון גבוה, לא משהו שרקום על החולצה ועוד כמה)

 

זה פתר המון עוגמת נפש.

נכון שמאז היא לבושה די מזעזע לטעמי- אבל היא לא סובלת, וגם אני ....

 

וגם- במידת האפשר אני קונה את הבגדים איתה.

שלא מצא חן בעיניו

 

לשאול אם רוצה ללבוש.

 

אם יגיד שלא, לשאול בסבלנות, מה לא נוח או מה לא יפה.

 

לקחת ברצינות מה שאומר, ולנסות לנתב ליותר ספציפי; עד שמגעים למסקנה מה הבעיה. הכל בנחת.

גם סוג הבד, תפרים, אבקת כביסה או גיזרה יכולים להפריע מאד.

 

תנסי לברר לאט וברור מה מפריע לו - סך הכל ילד קטן והוא לא בדיוק יודע לומר מה הוא מרגיש

 

אם זו בעיה של תחושה - אפשר להעביר את היד על החולצה אחרי שאת מלבישה אותו ולהרגיע אותו: עכשיו נח לך? לפעמים מה שהוא צריך זה ש"כל החוטים בבד יגעו לו בגוף", ואז הוא נרגע.

 

חשוב לי לציין שבמקרה של בעית תחושה - זה סבל נוראי!!!! ללבוש בגד לא נח!!

 

וכן, גם בגיל הזה ילדים יכולים להיות רגישים לחברה ולרצות ללבוש רק מה שהחברים לובשים. במקרה הזה אפשר לעבוד עליו - החולצה הכחולה? מה הבעיה, גם ליוני יש, והמכנס ברמודה? לחצי כיתה שלך יש...

 

 

בהצלחה

להשאיר הרבה זמן (אפילו עד שנתיים)

אבל אם את אומרת שצפוף לכם אפשר גם מגיל חודש.. 

(חמותי העבירה ילד אחד בגיל שבועיים..)

אנחנו העברנו לפני שרצינו בין אם מסיבות טכניות ובין מסיבות של בעיות שינה

זה היה מאוחר מאוד.. לא היה לנו מקום לפני.
אבל הוא התרגל די מהר ב"ה

זה גיל שבו אפשר להתחיל להרגיל ילד לישון לילה שלם...

השינה אני סבור שמעבר לכך זה יוצר תלותיות יתר בהורים

ההמלצה הגורפת להתחיל להרדים תינוק לילה שלם (כלומר למנוע ארוחת לילה) היא רק החל מגיל שנה.

וגם אז הכוונה היא מסביבות אחת עשרה בלילה ועד 6 בבוקר. ולא כמו שפגשתי אמהות גאות ש"הצליחו להרגיל" בגיל ארבע חמישה חודשים ללילה שלם משבע עד שש-שבע בבוקר... (רחמנות על התינוק הרעב והסתגלתן וגם חבל כי זה הגיל לעליה במשקל)

 

אני אוהבת להשאיר הרבה יותר מזה.

 

 

אולי הקימה בלילה קשה יותר אבל חדר הורים פרטי הוא משמעותי מאד לזוגיות. למרות שהילד לכאורה קטן ולא מבין מרגישים שיש עוד מישהו בחדר, אפילו ברמה הטכנית - במקום ללחוש או לדבר בקצרה כל פעם לפני שהולכים לישון כדי לא להעיר אותו, פתאום אפשר לדבר חופשי

בעריסה לייד...והוא לא ישן לילה, איך מרגילים? פעם הוא ישן ועכשיו הוא קם יומיים כן יום לא...(8m)

(שתוכלי לשמוע אם הוא מתקשה לנשום)

הפרידה קשה אך נחוצה..

פשוט מתי שבא תינוק חדש שתופס את מקומו..

הבת שלי ינקה עד גיל שנתיים. כשהיא היתה איתנו בחדר היא עוד היתה מתעוררת להנקות. ברגע שהוצאנו אותה היא התחילה לישון לילה שלם. הם מרגישים שההורים קרובים ולכן הם מתקשים לישון לילה.

נראה לי שההצעה של 6-10 חודשים היא הנכונה. פשוט תרגישו מתי מתאים לכם בטווח הזמנים הזה, אבל יותר מאוחר מזה זה כבר נראה לי קשה גם לילד וגם להורים.

ואז מעבירים למיטת תינוק בחדר הילדים.
בערך בגיל חצי שנה אצלי.

כבר בגיל 3-4 חודשים ישן לילה שלם, ולא דרש אוכל. הוא ישן רצוף. חיכינו עוד שבוע לראות שזה מתאזן,
ובגיל 4 חודשים קנינו מיטת תינוק והוא ישן שם.
אם היינו רואים שהוא לא ישן רצוף וטוב אני בטוחה שהייתי משאירה אותו בחדרנו עד גיל חצי שנה לפחות ומרגילה אותו לאט לאט בהדרגה למיטה שלו.

בס"ד

איך עושים את זה?

האכלתי אותו 2 ארוחות לפני השינה בהפרשים של שעתיים ולא 3 שעות וקילחתי אותו.
הכל קורה באווירה שהוא מכיר. הלבשה האכלה בחדר שלו והוא פשוט התרגל.
אצל אחיינים שלי זה לא קרה. הם לא אהבו שגרה, ושמתי לב שהקטן שלי אוהב דברים קבועים.
(היום גיליתי למשל שהיינו אצל חברים בבית שהוא לא הכיר והוא לא היה חייכן כמו שהוא בבית איתנו.)

רק כשהעברנו אותה חדר!
פתאום היה לה שקט ולא תנועה ותזוזה שלנו שאולי הפריעה לה.
זה היה בסביבות גיל 8 חודשים.

בהצלחה!

יש ספארי או גן החיות התנכי.
יש בירושלים מנהרת הזמן..
בעיקרון מה את מחפשת?
איזה גילאים? עם תשלום ללא תשלום?
מקציבה סכום לטיול? או שלא מחשבנת..? ואזורים בארץ את ניידת?

לא לצאת
יש סוכה וזה ה-חוויה (הילדים בני שלוש וארבע)
יש לנו כאן שמחת בית השואבה כל ערב מה שדורש שנת צהריים טובה...
בעצם עד2 מאד חם בסוכה אז נאכל א.בוקר ונוח צהרים ואז נרד עם משחקים וארוחת צהריים מאוחרת חגיגית + אורחים בעז"ה.
לנו זה מספיק ממש

ועל הבוקר כולם בכוננות ומרגישים החמצה אם לא יצאו לאנשהו...

 

 

אי אפשר סתם להנות בבית??

 

ולשאלתך:

בני כמה הילדים?

איזה איזור?

מה התקציב?

 

אצלנו התכנון הוא סיבוב בין כל העמדות הנידחות של החיילים בסוכה ניידת, אולי ביקורים משפחתיים, כותל וכד'.

זורמים.

 

באיזור ירושלים-

גן האריות, גן הפעמון, גבעת התחמושת, העיר העתיקה. 

 

 

יש גם אטרקציות יותר מושקעות ויקרות.

 

קחי בחשבון- שבכל מקום תידחפו ותצטופפו ותחכו בתורים ארוכים עם כל עם ישראל ואשתו.

שהתחושה שלי לא פופולרית בעליל. אני נחשבת בסביבתי ל"כבדה" ולא זורמת. אני דווקא אוהבת לטייל, אבל לא כשכל עם ישראל מטייל! ואז אם אני לא יוצאת, אנחנו פשוט נשארים בדד באזורנו ומשתעממים... 

עד שיש הזדמנות שמחים לנצל אותה.

 

גילאי שנה וחצי עד שבע. אפשר בתשלום, לא מוגבל.

איזור בארץ- מרכז. אפשר קצת דרום או קצת צפון אבל לא רחוק מדי.. אנחנו ניידים

אשמח גם למסלולים קלילים

 

מסכימה שסוכה ואורחים זה חוויה לא שגרתית ונחמדה אבל בהחלט ארגיש החמצה אם לא נצא... עד שהבעל בחופש כדאי לדעתי לצאת למקומות שלא מגיעים אליהם במשך השנה 

 

תודה!

הילדים שלנו קטנים יחסית , 5.5 ו2 .....

לא כל כך אוהבים לצאת (פקקים וכל העולם ואשתו ....)

כנראה שנצא .

 

נוסעים בחג ראשון לסבתא

בשבת לסבתא וסבא (ההורים של בעלי )

והשאר בבית - עוד לא ממש החלטנו .

 

יום ראשון של חול המועד אולי אם חברים ....

 

באזור המרכז .....

חיי כיף  ראשון - היתי אם אמא שלי והילדים היה כייף גם אני נהנתי  (זה כמו גן חיות ).

גן חיות .

הדיונות באזור אשדוד /נחל שורק .

 

 

אוסם/ תנובה/ חברת החשמל/ הר החיריה.
משחקיות לילדים:בית חלומותי/ קיפצובה/ ספידי כיף/ אקשן פארק וכד'

נגיד מבצר אנטיפטרוס זה נחמד. מסלול קליל ביותר. ויש קצת מים להשתכשך לילדים.

גם מקורות הירקון.

נחל אלכסנדר.

נחל תנינים.

מעיינות ושאר אטרקציות. 20 דקות מצומת שילת.

אבל הם קטנים

אנחנו בשבת סוכות אצל חמותי בירושלים .

מתכננים להיפגש  אם כמה חברים  ביום א'  ולעשות משהו קטן /קצר .

יש ילדים קטנים מאוד (תינוק בין כמה חודשים , שנתיים .... הגדולים שבחורה סביב גיל חמש -שש)

אשמח לרעיונות ...

 

נ.ב

בפעמים שנפגשנו בפסח  זה היה  בעמק המצלבה  בדשא באיזה פינה .

המבוגרים ישבו לפטפט והילדים שחקו היה גם אופנים /בימה .....(לא ממש זוכרת )

אני חשבתי על כיוון של משהו אם הליכה קצר ,שאפשר לעשות אם עגלה .....

משהו כדי להוציא מרץ לילדים .....

 

תקראי על זה באינטרנט. מדהים !!

בחופש הגדול היינו שלוש פעמים.

התחיל להיות עמוס רק ב-4:00-6:00 אחה"צ

- גן סאקר, אבל הוא תמיד עמוס מאוד בחגים

 

- גן הוורדים וצמוד לו יש את התחנה לחקר ציפורי ירושלים. הכניסה חינם,(פתוח עד 3 אחה"צ). בחופש הגדול היו גם הפעלות בתשלום, לא יודעת לגבי סוכות 

 

- בגילה ובבית הכרם יש פארקים נחמדים עם מתקנים מתאימים לילדים קטנים

בירידה משכונת יפה נוף ליער ירושלים, במרחק הליכה ממש קצר מהרחוב, יש פינה קטנה עם סלע תלול שמשמש מעין מגלשה טבעית. ראיתי ילדים שמגיעים עם קרטונים ומחליקים על הסלע, נראה בטיחותי למדי וכיפי לילדים קטנים. מקום די פצפון אבל יכול להיות חוויתי, ולא רחוק משם על הרחוב הראשי של יפה נוף יש גינה רגילה.

עדיף מנשאים אבל אפשר גם עגלות (לא העגלה הכי יקרה שלכם...)

בהמשך יש מעיין חמוד.

הלכנו לשם עם המדפחה המורחבת. הגדולים והקטנים כולם נהנו.

יש המון מסלולים בסגנון...

אנחנו מתכננים לטייל בעמק המעיינות ובגלבוע, יש פסטיבל כדורים פורחים שנראה מעניין.

בין לבין כשלא יתחשק לנסוע רחוק מתכננים לבקר בג'ימבורי, נתקלתי ברשימה של כמה משחקיות שאולי תהיה שימושית.

מעבר לזה גם יום אחד מתכננת להשאיר אותם אצל הסבא והסבתא ולבלות עם חברה. גם לי מגיע

בעמק המעיינות.. עם הפנינג לילדים. אחפש ואעלה לפה את הפרסום למקרה ותתעניינו..

גם מינימאוס כתבה ולא הבנתי..
ותודה לכולם על הרעיונות!

פריצת שביל רטוב בעמק המעיינות. כוווולם מוזמנים!!

משמח לשמוע שזה מפורסם!

יש שם הרבה פעילויות לילדים ובני נוער, ואפשר גם לעשות 'על- האש'

תנסה ממש לדמיין שמאחורי העננים, יש שמיים בהירים-כחולים ושמש מאירה לגמרי..

 

אח"כ להסתכל בכיוון, ושוב לעצום עיניים ו"לראות" מה יש מאחורי זה.. וכו'..

 

עש שזה "יתחבר לך"...  מי יודע, אולי יעבוד.

 

גם תשב בחדר מואר, עם כוס משקה חם, תקרא משהו טוב ומשמח - לעורר שמחה מבפנים.

 

ובעז"ה יתקיים בך "כשהנשמה מאירה - גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים"...

אני חייב עצות שעובדות מנסיון

 

עצות בתחום הפזיולוגי יותר פחות בפסיכולוגיה

זה דווקא יכול לעזור..

 

ומה אתה מתכווין ב"תחום הפיזיולוגי"?...  ריצה, שירים, כדורים?...

 

 

הרי זה באמת "תחום פסיכולוגי", אם אפשר לקרוא לזה כך..

מהתחום הפיזיולוגי, למרות שאני כן מסכימה עם מה שדן אמר.

 

לכן אני אוהבת לטוס בחורף. יוצאים ממקום אפרורי וגשום ואז אחרי העננים השמש זורחת בנעימות.

תמיד אני מזכירה לעצמי שהשמש פה. זורחת. העננים רק מסתירים.

 

(להבדיל כשקשה בחיים אפשר גם להשתמש בזה כמשל... ה' יתברך תמיד פה נמצא. גם כל הטוב שלו קיים. יש רק עננים שזמנית מסתירים את כל הטוב הזה...)

 

 

עצם החשש הזה מכניס אותך לעצב ולדיכאון אני מציעה שתנסה להתבונן על המצב.. זא אןקי החורף מגיעה... מה עושה לי עצוב בחורף ולמה ומה? מימה כן יצא לי להנות בחורף?
והכי חשוב תנסה להסתכל על עצמך עכשיו ולבדוק איך אתה מגיב לעצב הזה רבות אנחנו מנסים לשכנע את עצמינו הינה כיף לי הכול בסדר אני לא מדוכא ובדרך כלל זה מה שמגביר
(זו אחת הדרכים לטפל בחרדה)

יש שם פתרונות טובים.

שאפשר לרקוד ולשמח .

 

מחשבות טובות ותה חם /מקר חם ....

בפירוש רשמתי יותר דברים אבל נראה לי זה היה עם הניק הקודם (מי שמתנדב לחפש - אשריו)

הנה חלק :

1.  להיות בחוץ בשעות השמש

2.  לאכול טוב ולא להיות רעבים ולא להתפתות לפחמימות וממתקים אלא לארוחות ממש 

3. להדליק את כל כל כולל הכול האורות בבית ועל הכי חזק 

4. לעשות הליכה כל יום 

5. להתכסות טוב בלילה ולהיות לבוש טוב ביום ואם קריר בבית אזי לחמם אותו

 

שדורשת סיבולת לב ריאה

גורמת לשחרור סרוטונין במוח

(זה החומר שגורם למצב רוח טוב ונמצא גם בתרופות נוגדות דיכאון)

שתוצאותיו הראו שדיכאון חורף בא בגלל מחסור בחשיפה לאור שמש בעיניים בעיקר.

אנשים שרוב הזמן עם משקפי שמש עלולים ללקות בדיכאון חורף גם בקיץ ...

בכל אופן, נסה לעשות דברים שמשמחים אותך...

אולי ללמוד משהו ככה בשביל הנשמה...

ותמיד תחשוב על הטוב .
בחורף-
המרקים ... המעיל המחמם... המזגן... ההסקה ... הרדיאטור...

א. לבקש מרשם לויטמין D. מדובר בויטמין חשוב, מחסור בו הוא אחד הגורמים המיידיים לדיכאון קל. מקבלים בחשיפה לשמש אבל מי שלבוש "מכוסה" יחסית, למשל נשים דתיות, לרוב יהיה חסר לו ולכן כדאי להתייעץ עם הרופא אם כדאי לך לקחת כמה טיפות ביום. על הדרך בבדיקת הדם שהוא יישלח אותך אליה יבדקו גם ברזל ובי-12 - כדורים טעימים לאללה שגם משפרים תחושות.

 

ב. יש "חדר שמש" - מנורה שאפשר לקנות או להשכיר, או ללכת למקום שיש בו אותה, ושהייה של שעה-שעתיים בתוכה בכל יום משפרת מאוד מאוד את המצב.

 

 

חשוב להבין שדיכאון חורף הוא תופעה רפואית פיזיולוגית, ולא פסיכולוגי, ולכן יש אמצעים פיזיים שיכולים לעזור (לצד הפסיכולוגיה, שלתפיסתי גם במקרים כמו שפעת יכולה כמובן לתרום).

 

ועוד - אם בשנה מסוימת זה מתפתח לדיכאון של ממש, שווה לשקול לבקש מהרופא מרשם לכדור הולם (לי עזר ציפרלקס). לא בושה, לא עולה המון, והבריאות שלך ממש שווה את זה. לפעמים הניסיונות להסתפק ב"לשכנע את עצמנו" ובפסיכולוגיה יוצרים מעגל חוסר הצלחה ותסכול, במקום שבו כל שנדרש הוא כדורים לוויסות חומרים כימיים במוח.

 

בהצלחה!

 

תודה רבה לכם נלך לקחת טיפות ויטמין D כ"כ אחרי החגים נתחיל לעשות הליכות בערבים אני ממש פדלעה בקושי זז יתכן שזו גם בעיה

[תבדוק גם ויטמין b..]

שלום לכולם ומועדים לשמחה!

 

אכתוב להלן מידיעותיי על D  . אין צורך להאמין לי, תבדקו במרשתת (אינטרנט) ותלמדו את הנושא.

 

ויטמין D אינו ויטמין במובן הקלאסי של הדבר.  הוא חשוב מאוד בחיזוק וקיום המערכת החיסונית.  הוא מאוד מאוד חשוב למניעת סרטן (כי, בין היתר, הוא מפעיל את המנגנון שהורג תאים סרטניים) .  D מסיס בשמן ולא במים, מה שאומר שאפשר לצרוך אותו פעם בשבוע, והגוף אוגר אותו ומשתמש בו במשך השבוע.  מכיוון שהוא מסיס בשמן, יש ליטול אותו לאחר שאכלנו משהו עם שמן - מרק עוף, עוף, חומוס, סלט מתובל עם שמן... , כדי לוודא ספיגה תקינה.

 

D נמדד ב- יחב"ל - יחידות בין לאומיות.  בארץ נמכרים בקבוקונים שבכל טיפה יש 200, 400 או 1000 יחב"ל של D.  בחו"ל, להבדיל, מוכרים טיפות וקפסולות עם עד 50,000 יחב"ל בכל טיפה או קפסולה.  ויש גם הכשר לחלק מהתכשירים מחו"ל.

 

המינון הנכון למי שיש חסר ב- D הוא 50,000 יחב"ל בשבוע, עד 120 שנה.  אפשר לקחת 7,000 כל יום או 50,000 פעם בשבוע.  לא משנה.  

אגב, לצערי, יותר מדי רופאים אינם בקיאים בנושא ה- D.  המעבדה של קופת החולים מציינת שפחות מ- 30 

 מראה שיש מחסור  ב- D.  הרבה רופאי משפחה מסתפקים בערכים הרבה יותר נמוכים  של 25 ואפילו של 20 (

 

המטרה היא להגיע לרמה של 50 (לגברים) או 55 (לנשים) בבדיקת דם הבודקת D.  אחרי הבדיקה הראשונית, ואחרי נטילת התוספים למשך מינימום של 3 חדשים, אפשר שוב לבצע בדיקת דם ולראות את השיפור

 

כשאני אישית התחלתי את מבצע ה- D, הרופאה אמרה לי לקחת 50,000 כל יום למשך שבוע, ורק אחר כך 50,000 פעם בשבוע.  הבדיקה לאחר 3 חדשים היתה מצויינת!

 

בנוסף, חברה שלי, שסבלה מדכאון חורף למשך שנים רבות, ניסתה טיפול ברפואה משלימה.  היא פנתה לשיטת IPEC (אייפק).  טיפול פעם בשבוע למשך מספר שבועות הביאו אותה למצב שבחורף הקודם חייכה כל החורף!  היא לא נזדקקה לטיפול המשך.  היא מצפה בשיוויון נפש לחורף הבא עלינו ועליה לטובה, כי היא יודעת שהיא כבר חוותה חורף שלם בשנה שעברה וחייה המשיכו במסלולם הרגיל והנעים.  

 

בהצלחה!

יש שם בנות מקצועיות שיוכלו לענות לך.

זו מצוה לעזור לסבתא! וגם זכות!

 

סבתא משלמת לנכדים על עזרה?? היא שכנה זרה או סבתא??

שהסבא וסבתא שלהם בארץ

שהם בריאים ואפשר לבוא אליהם

שהם דתיים ויש להם סוכה

שהם שמחים בעזרה של הנכדים שלהם ואפשר לבוא אליהם לקשט

 

 

כן- אפשר ללמד ילדים לראות את הגמול בדבר עצמו, שיש להם אוצר ענק בידיים

 

 

בהקשרים אחרים

לדעתי יש טעם לפעמים לשלם לילד על עבודה שהוא  עושה במשפחה

ככה הוא לומד בצורה מבוקרת את הסיטואציה של "על עבודה שלי מגיע לי כסף, אני לא תמיד עושה בחינם" 

או של "אם אני רוצה כסף אני יכול להשיג אותו מלעבוד אצל מישו שצריך אותי" 

לומד גם את כל התחום של "יש לי כסף ביד -מה כדאי לי לעשות עכשיו?" 

אני זו שמתנגדת לתשלום בכסף. לא מבינה למה התנפלתם עלי.

אני הייתי מציעה לומר לסבתא תודה רבה שהיא מציעה לשלם לילדים, אבל על דבר כזה לא צריך לשלם. בכל זאת, אתם משפחה

אם היא מתעקשת, את יכולה להרחיב שחשוב לך שזה לא יהיה בתשלום, כדי שהילדים לא יצפו לגמול כספי עבור עזרה לסבתא.

(אם את מסכימה עם זה, כמובן. אחים שלי, שהם גדולים כבר, יכולים לעשות כל מיני דברים עבור סבתא שלי, שהם באמת קשים ועזרה גדולה בשבילה. הם לא מצפים לתשלום בכלל).

ואם היא עדיין מתעקשת- לומר לה שתכין לילדים ארוחה מפנקת, ותיקח אותם לבילוי ביחד מתישהו. שוב, לא להציג את זה בתור פרס עבור עבודתם, אלא בתור משהו שסבתא עושה עבור נכדיה.

 

(הסתייגות אחת קטנה- יש לי זיכרון רחוק עמום שכשהייתי בערך בגיל של ילדייך, טיאטאתי את המרפסת של סבתא שלי מהעלים הרבים שהצטברו בה, וכן קיבלתי על זה גמול כלשהו, כספי או אחר. זה לא גרם לי לצפות שוב ושוב לתגמול, גם אם כן ציפיתי בפעם אח"כ (אני ממש לא זוכרת )).

שהגמילה מצליחה כשיש שני תנאים:

1. הילדה מוכנה

2. ההורים מוכנים.

 

איך תדעי שהיא מוכנה? בשלבים- קודם בדר"כ מגיע הדיווח שעשו- לאחר מעשה. אח"כ מדיע שלב שבו הם מתריעים לפני שעושים- וזה כבר שלב שאפשר להציע לעשות בסיר או עם ישבנון.

 

איך תדעי שאת מוכנה? כשתדמייני את עצמך מנגבת פיפי שברח על הספה, על השטיח, על הרצפה שעכשיו שטפת...ועושה כביסות של בגדים ספוגים. אם את מדמיינית את זה ונראה לך שתוכלי להגיב בנחת- אז סבבה, אבל אם רק המחשבה מעייפת אותך או מלחיצה- אז כנראה שאת לא לגמרי מוכנה...

 

לענ"ד גמילה בגיל הזה זה מאוד מאוד צעיר. מה ההשלכות של הגיל הצעיר? שמן הסתםפ היא לא באמת מוכנה לזה, והגמילה יכולה לעשות לה לחץ מיותר סביב נושא שאולי בכלל לא מעסיק אותה עדיין. ולחץ על נפש רכה כזאת זה לא כ"כ טוב.

חוצמזה- גמילה כשהילד באמת מוכן היא לרוב מהירה וגמילה כשהוא לא מוכן- יכולה להיות ארוכה מעצבנת ומלאה רגרסיות.

 

אז לגבי האידיאולוגיות- א. עצמאות: העצמאות הכי אמיתית היא שהיא תעשה את זה בעצמה כשתהיה בשלה לזה, לא שתדחפי אותה למשהו שאולי לא נכון לה.

איכות הסביבה: תעברי לחיתולים רב פעמיים מבד...ופשוט תכבסי....זה הפתרון הכי אקולוגי שיש...

כלכלית: נכון שטיטולים קצת יקרים אבל השאלה אם הכסף שווה את הלחץ המיותר שעלול להיווצר לה ואת העצבים שלך כשאת צריכה לנגב בפעם המליון.

אל תראי בדברי משהו מחייב מדי- את תמיד יכולה לנסות ולראות אם זה מצליח או לא. רק קחי בחשבון את מה שכתבתי.

טיטולים...

 

לפי דעתי בגיל הזה יותר מתאים סיר. תתחילי עם להושיב אותה כל בוקר, ישר שהיא קמה עם צעצועים מסביבה ושפשוט תשב עד שהיא עושה, ותקלוט את ה"קטע". לא צריך למהר מדי בגיל הזה ולעשות את זה בבום, אני הושבתי את הגדול בגיל הזה עם הזמן 3 פעמים ביום והוא עשה כמעט תמיד, וזה כבר חסך הרבה טיטולים...

הבעיה היתה שילדתי כמה חודשים אחר כך ואז היתה לו רגרסיה והא לא הסכים להסתכל על סיר או שירותים עד גיל מאוחר (כמעט 3). אבל הגיוני שאם לא הייתי יולדת והייתי ממשיכה להיות עקבית הוא היה נגמל בגיל צעיר..

זה נכון שהיום גומלים רק בסביבות גיל 2 וחצי-3, אבל זה הרבה בגלל נוחות של הטיטולים, ואני לא חושבת שבדורות קודמים היו מפותחים יותר ויכולים לשלוט יותר ובכל זאת נגמלו מוקדם יותר. אז אולי הכי טוב - תשאלי את אמא שלך איך היא עשתה את זה עם הילדים שלה, ותנסי בעצמך. בהצלחה!

(אישית, הייתי כן מחכה לגמילה ממש בתחילת האביב שהיא כבר תהיה יותר גדולה, אם אין מה למהר, למה להכנס לכל הפספוסים עם הרבה בגדים בחורף, אבל שוב זה עניין של נוחות)

 

זה התחיל  כששמנו לב שהוא עוקב אחרי הנכנסים לשרותים.

תוך שבועיים הוא ביקש להוריד את הטיטול וממש התעקשנו איתו שלא שייך אבל הוא הוריד את הטיטול והסתובב בלעדיו מבקש בכל פעם שצריך לשרותים.

תוך שבועיים נגמל לגמרי (אבל בלילה היה בורח לו לעיתים קרובות אך לא הסכים ללבוש טיטול.) כולם כעסו עלי אבל לי זה היה נראה טבעי ביותר אם הילד מבקש.

אחיו ניגמל בגיל שנה ושמונה חודשים באותו קצב ליום ולילה יחד.

 

עם האחות השלשית היה נראה טבעי להמשיך כך אבל כאן נחשפתי לחיים הרגילים ורק בגיל שנתיים וחצי היא נגמלה אחרי שבועיים של פיספוסים רבים.

 

הרביעית התנגדה ממש וכשהי התחילה לזרום לקראת גיל שלוש עברנו תהליך גמילה של שבוע.

מקוה שתוך חי שנה אוכל להחכים אותך על עוד זוג גול- כי בחורף זה נראה לי קצת קשה ולא נעים.

;) :0

ניסיתי כמה פעמים ולא הלך, לא התעקשתי. בסוף חיכיתי לכשלשה ימי חופש רצופים ובהם שמתי לילד רק חולצה ארוכה ללא שום דבר בלי לבנים ובלי מכנסיים.
זה עזר. הוא נגמל כך ביום אחד
ביום אחד הוא נגמל וזה כי הוא מרגיש חשוף ולכן יבקש ולא יפספס בתוך הלבנים שמרגישים לו כמו טיטול.
אבל אמרו לי שהשיטה הזו אפקטיבית יותר אצל בנים. וכמובן לא מתאימה לכל ילד ולכל בית.
אז הבנות פה יחכימו אותך בשיטות נוספות ואת תעשי מה שמתאים לך ולאופי הילד
בהצלחה

והוא איתי בבית..
אני פשוט לא מבינה, באותו יום גם הורדת לו טיטול בלילה?
איך זה עובד הדבר הזה???

אבל הטיטולים שלו היו יבשים גם ככה בדרך כלל בלילה. ואנחנו תמיד מקפידים שילך לשרותים לפני השינה

קשה לי עם סיר מבחינת הניקיון ולא רציתי שיתרגל לזה
קניתי שרפרף נמוך מאד שלא יהיה גבוה מדי שיוכל לעמד או לשבת וכך יהיה בגובה השרותים
בהתחלה הוא רק ישב אבל מהר מאד הסברנו לו שפיפי עומדים והוא התרגל.
וכמובן הרבה חיזוקים ועידודים ואפילו ממתק לפעמים על ההצלחות אפילו הקטנות ביותר.

את עושה הרבה הרבה עבודת הכנה. מסבירה דרך ספרים וסיפורים על סיר ואסלה ומה עושים שם בדיוק. 

אחר כך את יכולה להדגים עם בובה איך יושבים בסיר. אנחנו לשלב הגמילה השתמשנו בפול אפס, זה תחתון חיתול, לא הרגשנו עדיין בטוחים להוריד את החיתול לגמרי (וללכלך את הבית) וגם לא רצינו להשאיר אותו עם חיתול. בדרך כלל לקחנו אותו במרווחים קבועים לישיבה על הסיר וכשהוא עשה פיפי - שמחנו, עודדנו אותו ואפילו נתנו פרס. בהצלחה

ישנים עם זה?

יש ליום ויש ללילה. 

סליחה על החפירות.. אני ממש רוצה לדעת היטב כדי לא לעשות עליו ניסויים.

איך בנים עושים פיפי בסיר? בישיבה? זה לא בורח??

אז אכן כדאי להתחיל

 

השיטה שלנו- מורידים לגמרי את הטיטול ולובשים רק חולצה ותחתונים (או גם חצאית, אבל בלי מכנסיים בד"כ).

לוקחים לשירותים לעיתים קרובות (לא לחכות שהילד יגיד שיש לו ולא לשאול, כי אולי הוא יגיד שאין ויתברר שיש).

וזהו בגדול.

 

אנחנו גמלנו את הקטנה ביום תוך שבוע וחצי בערך (אחרי שבוע וחצי כמעט ולא היו פיספוסים. גם לפני כן לא היו הרבה ברוך ה').

אמרו לנו במעון שהיא קמה יבשה מהשנ"צ, אז גמלנו אותה גם בלילה. לוקחים לשירותים לפני השינה, ושמים לילד תחתונים.

ברוך ה', זה עבד אצלה (אצל הגדולה, היה צריך עוד חצי שנה).

 

תסתכלו איך הילד מגיב ומה נכון לו, ולפי זה תתקדמו. לדעתי, תוך שבועיים זה מצליח (או עולה שלב, ויש פחות פיספוסים).

 

פול-אפס אפשר לקנות בכל סופר, ממה שראיתי.

 

בהצלחה!

לספר איך התחלתם, מתי הורדתם לגמרי את הטיטול? מה עשיתם בשנת צהריים? ועוד ועוד

הכי כדאי להוריד לגמרי את כל החלק התחתון (אפשר להלביש בחולצה ארוכה) ולתת לילד לחוש מתי הוא עושה, כך במשך כמה ימים רצופים (יומיים שלושה), שהוא ירגיש שהוא צריך. בהתחלה גם לקחת באופן יזום כל שעה וחצי - שעתיים להתפנות. ולשאול מדי פעם אם הוא רוצה לעשות. אני אישית, כן משתמשת בסיר, אז גם מושיבה אותם בסיר עם צעצועים ליד.

בשעות המועדות (מיד אחרי שקמים מהשנה, קצת אחרי הארוחה) תמיד לקחת את הילד באופן יזום לשירותים).

אני השתמשתי באחרון בשוקולד צ'יפס, כל פעם שהוא עשה - 2 על קטנים, 3 על גדולים, והוא ממש התלהב, וכל הזמן ניסה לעשות רק עוד ועוד... (והתמקח איתי האם מגיע לו 2 או 3...)

בשינה השארתי טיטול, אך אחרי 3-4 ימים שראיתי שהוא ברצף יבש - הורדתי. קודם בשנת צהריים (אצל האחרון זה היה אחרי יומיים משהתחלנו) ואחר כך בלילה (אחרי שבוע נוסף).

כשמורידים בלילה - כדאי לקחת מספר פעמים לפנות ערב לשרותים, אחת ממש לפני שהולכים לישון, וכמובן לא לתת הרבה מים בארוחת הערב (אני ממש ויתרתי בהתחלה, ואם היה צמא, נתתי קצת).

אם רואים שלילד קשה להגמל בלילה (או שאת בלחץ מזה שיפספס), לוקחים אותו להתפנות פעם נוספת, לפני שאת הולכת לישון, תוך כדי שהוא "מנמנם". כדאי גם לקנות ניילון אטום לשים מתחת לסדין, כדי שאת תהיי יותר רגועה מפספוסים.

לשמוח איתו על כל הצלחה ולא להתרגש מפספוסים מדי פעם.

עם הקטן - זה הלך ממש חלק (והוא היה בן 2 ושבועיים), עם הגדולים - גם בגיל יותר מאוחר וגם יותר זמן (האמת כשאני חושבת על זה, עם כל ילד זה התקצר, גם מבחינת הגיל וגם מבחינת זמן הגמילה, אז יכול להיות שהניסיון עושה את שלו.. וגם הדוגמא האישית של האחים הגדולים) 

 

 

אנחנו פעמיים חזרנו לטיטול כי ראינו שהוא לא מצליח וחשבנו שהוא עוד לא מוכן

ורק בפעם השלישית הבנו שאולי צריך עוד זמן. ואכן ביום החמישי הוא הצליח

לפעמים הם יודעים להתאפק ואפילו ללכת לשירותים/סיר כשהם צריכים אבל לא מצליחים בפועל 

לעשות פתאום במקום חדש...

אבל מיד כשהוא נגמל ביום זה הזמן להתחיל לילה

(ככה נראה לי מהניסיון שלי)

ונראה לי אם לא הולךמיד בלילה אז לחכות שיקום יבש

ובסיר הם יכולים גם לשבת, אפשר לעזור לו "לכוון" שזה יהיה בפנים ולא ישפריץ

(סליחה על התיאור)

הרבה זמן היו סימנים ל בשלות אבל לא היינו בטוחים שיש גם רצון.

לקראת סוף השנה גמלו את הילדים מהגן שלו ודיברנו איתו על זה המון.

איפה הילדים עושים? בשירותים.

הוא הסתכל ולמד מה צריך לעשות.

יום אחד הוא פשוט הוריד לעצמו את הטיטול וביקש תחתונים.

הסברנו לו שרק ילדים שעושים בשירותים יכולים לקבל תחתונים.

הוא הסכים והתלהב על הרעיון לשבת.

הייתי יושבת לידו והיינו מספרים סיפורים עד שהיה משתחרר והיה יוצא לו.

הוא למד את הרעיון.

בשבועיים הראשונים גמלנו אותו רק בבית ובקייטנה ובלילה היה עם טיטול.

בשלב מסוים גם בקייטנה לא רצה לעשות בטיטול והיה מבקש ללכת לשירותים.

אחרי השבועיים האלו הורדנו לגמרי, היה צריך להזכיר לו ללכת לשירותים.

בשנת צהרים תמיד היה קם רטוב. שמנו לו ניילון מתחת לסדין.

בלילה כאמור עם טיטול.

על קטנים היה מקבל חמוצית. על גדולים- חצי תמר.

בחוץ לימדנו אותו שעושים בצד. אני מעמידה אותו, מורידה את הבגדים ומחכה בסבלנות שיעשה. אם הוא מאופק אני מבטיחה הפתעה ומחבקת אותו ואז הוא משתחרר ועושה.

 

זה סיפור הגמילה שלנו.

הטיפ הכי חשוב לחכות שזה יבוא לו מעצמו תהליך הגמילה יהיה קצר ויעיל יותר.

הייתי בקבוצה בצפון, היה מעולה!

 

הדרכה פרטית אצל בשמת אבן זוהר . היא לא דתייה, אבל מכירה ותדע להתאים את עצמה. למדתי ממנה רבות.

 

יש כאלה שנותנות טיפים באינטרנט 

יש אחת ששלחה לפני החג חוברת שלמה

(קוראים לשיטה לילה טוב ואני מקווה שזה לא פירסומת לה קוראים נעמה ברודי שמש  אני כותבת את השם כי החוברת היתה חינם)

 

הם יודעות להנחות ולעזור

 

 בכל מקרה צריך להתמיד אתה ולהתעקש  שתישן בחדר שלה ....

בוכה פעם פעמים שלוש ..... לאט לאט והרבה הרבה סבלנות .

 

כל משהו חדש צריך סבלנות ועקביות !

אני יודעת שזה קשה ומתסכל ....

אין בררה .

תנסי לתת איזה דובי או משהו שיעזור לישון

ממליצה בחום על ה"לוחשת לתינוקות". היא אלופה! בזכותה ישנתי לילה שלם ראשון בערך שנה וקצת אחרי הלידה

יש רכבים שצורכים יותר דלק ויש כאלה שפחות....

תחפשו את הרכבים שצורכים פחות דלק, ותחשבו כמה קילומטר אתם נוסעים כל יום.

ככה תדעו בערך כמה דלק יצא לכם....

גם לגבי ביטוח ותיקונים זה משתנה.

 

לנו יש דיאטסו שרייד שנת 2000 ואנחנו נוסעים מרחקים כל יום (מעל 80 ק"מ ביום)

זה רכב חסכוני בדלק - כך שיצא לנו בערך 1500 ש"ח דלק בחודש.

ביטוחים עלו כ250 ש"ח בחודש. ותיקונים כמעט ואין ב"ה (בחלוקה לחודשים יוצא 150 ש"ח לחודש שזה סביר מאוד)

סה"כ כ 2000 ש"ח לחודש

 

 

שיהיה בהצלחה

איזה סוג נסיעה זו? בין עירונית? עירונית? פקקים?
וכמה זמן בערךלוקחות הנסיעות? אני לא בדיוק מבינה בקילומטרים..
תודה רבה

אח"כ תבדקי צריכת דלק (כמה קילומטרים לליטר אחד).

אח"כ תבדקי כמה ליטר אחד עולה היום (שימי לב שיש הבדלים בין בנזין לסולר וכו').

 

אפשר גם לבדוק כמה ליטרים של דלק ממלאים במיכל, כל כמה זמן תגמרו מיכל (ובהתאם, כמה יעלה לכם הדלק כל חודש).

 

הרבה חישובים, וכולם משוערים (תלוי באוטו, תלוי בדלק וכו'), אבל זה ייתן לכם הערכה די קרובה למציאות.

 

בהצלחה!

משלמים הרבה על הרכב- אבל פחות על מוסך.

 

כשקונים טרנטה כאילו חסכוני- ההפרש בדרך כלל יוצא על מוסכים,

ביטוחים- תלוי אם עושים מקיף או רק צד ג' (חובה בטוח עושים!)

רשיון (טסט) שנתי תלוי בסוג הרכב,

 

יש גם את עניין איכות החיים כשאתה נוסע ברכב מקרטע , נטול מזגן, מחרחר ומגרגר-

או שרוצים לנסוע בנוחות ברכב טוב וחדיש-

גם זה שיקול בקניית הרכב.

יש רכבים עם נפח מנוע קטן- שיוצא חסכוני יותר- אבל מתקשה לנסוע בעליות,

יש רכב אוטומטי- שלוקח יותר דלק אבל הרבה יותר נח- בפרט באיזורים מרובי פקקים.

 

 

בגדול- עלות אחזקת רכב לחודש היא מינימום 1500-2000 שח לחודש, בממוצע.

לפעמים זה יותר- תלוי בכמות הנסיעות/ תיקונים ועוד.