מחפשת המלצות למקום לשבת בר מצווה. שבת פרשת שמות(חורף). כ 80 אנשים. המקום צריך להיות נקי ומסודר אבל לא מפואר. חשוב שהאוכל טעים ובשפע. רצוי בעלות נמוכה-סבירה. באיזור המרכז עד הצפון אבל לא רחוק מדי.
אשמח להיעזר ברעיונותיכם.
מחפשרת משפטים לגיל 50 לכתוב בתוך אלבום .עיצובית
יש לכן רעיונות?
???עיצובית
יש אתר עם כל מיני ברכותאמא במשרה מלאהאחרונה
אולי תמצאי שם משהו מתאים
"וקידשתם את שנת החמישים"בוביק
או משהו כזה.
זה פסוק שאם אני לא טועה נכתב על היובל ויכול אולי להתאים אם את אוהבת
זה פסוק שאם אני לא טועה נכתב על היובל ויכול אולי להתאים אם את אוהבת
50 שערים שישיאיר השמש
ברכה
שפע
פרנסה וכו'.
אם אני לא טועה אומרים את זה בתפילת נעילה של יוה"כ
שפע
פרנסה וכו'.
אם אני לא טועה אומרים את זה בתפילת נעילה של יוה"כ
בן חמישים לעצהברווזה
זה ממסכת אבות פרק ה משנה כא. ואז אפשר לבקש מבעל השמחה לכתוב עצות לחיים, בלי לומר לו למה, ולשבץ אותן באלבום. וזה יהיה לו הפתעה.
גיל הזהבnechama l
אתם מכירים רב שהתיר לכם להפסיק להביא ילדים?אנונימי (פותח)
אני לא מחוברת לרבנים וגם בעלי... מרגישים שמתיעצים אומרים לנו מה לעשות מה שלא נראה טוב לעשות ועושים..
לדוגמא מתיעצים עם רב מבקשים היתר לעשות הפסקה מלהביא ילשים הוא מאשר 3 חודשים.. באים שוב לא מספיק אז עוד 3 חודשים!
ח'ברה אבל 10 שנים אני לא רוצה להביא ילדים! יש לי 2 בנים קשים לגידול אם זה בחינוך ואם זה בכלכלה אני לא מצליחה לחייך בגידול שלי איתם וגם אזלו לי הכוחות... אני הפסקתי עם כל הקטע של הרבנים.. אבל אמרו לי שזאת עברה מלעצור ילודה וחייבים לקבל הייתר אני מגיעה למסקנה שאני לא רוצה לגדל יותר ילדים אני רוצה לעבוד ולהביא פרנסה בכבוד הביתה.. יש רב שמתיר להפסיק? נראה לי שאני יותר נהנת לישון לילות שלמים במקום לקום ולהאכיל אותם או לסבול את השיניים שצומחות.... אוי אני כ"כ רוצה שיגדלו כבר!!!
לדוגמא מתיעצים עם רב מבקשים היתר לעשות הפסקה מלהביא ילשים הוא מאשר 3 חודשים.. באים שוב לא מספיק אז עוד 3 חודשים!
ח'ברה אבל 10 שנים אני לא רוצה להביא ילדים! יש לי 2 בנים קשים לגידול אם זה בחינוך ואם זה בכלכלה אני לא מצליחה לחייך בגידול שלי איתם וגם אזלו לי הכוחות... אני הפסקתי עם כל הקטע של הרבנים.. אבל אמרו לי שזאת עברה מלעצור ילודה וחייבים לקבל הייתר אני מגיעה למסקנה שאני לא רוצה לגדל יותר ילדים אני רוצה לעבוד ולהביא פרנסה בכבוד הביתה.. יש רב שמתיר להפסיק? נראה לי שאני יותר נהנת לישון לילות שלמים במקום לקום ולהאכיל אותם או לסבול את השיניים שצומחות.... אוי אני כ"כ רוצה שיגדלו כבר!!!
מחפשים 4 צימרים לראשון-שני הבאאפרת
ל3 משפחות וזוג, בצפון. ברגע האחרון
הכל תפוס...
אם מישהו מכיר משהו שיכול להיות פנוי אשמח לשמוע..
איך לא נשחקים מהשגרה? איך מוצאים כוחות להמשך?אנונימי (פותח)
אנחנו זוג+ ילד מקסים+ הריון.
הבעל עובד. אני לומדת.
לאחרונה, חוץ מהעייפות של ההריון, אני מרגישה שכבר יותר מידי קשה לי.
נמאס לי מהמרוץ הזה של החיים.
אני לא יודעת להסביר בדיוק.
מרגישה שקשה לי עם כל המסגרות. של העבודה. הלימודים.
אני מרגישה צורך לחופש. אמיתי. ארוך.
חשבתי אולי להחליט על שבוע חופש.
הבעל לא יעבוד. אני לא אלמד.
נעשה דברים כפיים. נשבור שגרה.
אני מקווה שזה קצת ישפר את האווירה.
השאלה מה עושים הלאה?
איך חוזרים לשגרה אח"כ בלי שתוך שניה היא כבר תעצבן שוב?
מאיפה מוצאים כוחות כל פעם מחדש?
איך מצליחים לחיות את החיים בנחת, ברוגע?
איך גם בשגרה מרגישים חופש?
איך לא נשחקים?
כל כמה זמןdikla.hen
עושים ככה הפסקה, מתנתקים מהשגרה ונהנים קצת..
אין מה לעשות השגרה שוחקת. יהיה טוב!
תשלחי את בעלך למילואים, מבטיחה לך שתתגעגעי מאודאנונימי (3)
והזוגיות תתחדש...
))
סתאאאם, פשוט בעלי מגויס...וזה מה זה בא בזמן, אחרי תקופה שהייתי עצבנית עליו... עכשיו אני רק רוצה שיחזור...)
וכעת אשתדל להיות רצינית- שבוע זה נפלא אך לא נותן מענה לטווח הארוך,
האם יש משהו בחייכם כרגע שאפשר לשנות כדי להפחית בעומס?
להקפיד על ערב זוגי שבועי/התאווררות אישית בחוץ...
זה מאוד מקל...
לקבל עזרה עם הילד או עם עבודות הבית...
את צריכה למצוא לעצמך זמןאנונימי (4)
בתוך כל המרוץ הזה, מניסיון, אחרי שאת מפנקת את עצמך במשהוא קטן (גלידה/ בגד חדש וכו'), או יוצאת למסעדה עם בעלך. או עוסקת בתחביב כלשהו. קריאת ספר/ ציור/ צפייה בסרט וכדו'. את חוזרת עם יותר כוחות וחשק לעבודות הבית.
הכל לפי היכולת הכלכלית כמובן. אבל תמצאי זמנים להפוגה אפילו של שעה פלוס מינוס. זמן להשתחרר, לנוח. המשימות יחכו ואפילו תבצעי אותן עם יותר חשק!
זה מה שלדעתי יכול לעזור לא להישחק מהשגרה
הכל לפי היכולת הכלכלית כמובן. אבל תמצאי זמנים להפוגה אפילו של שעה פלוס מינוס. זמן להשתחרר, לנוח. המשימות יחכו ואפילו תבצעי אותן עם יותר חשק!
זה מה שלדעתי יכול לעזור לא להישחק מהשגרה
להקפיד על ערב בשבוע שבו תצאו רק את והואמשיח עכשיו!
אפשר לאגור כוחות דרך...nechama l
אני יודעת שזה ממש אכזרי להשאיר ילד 3 ימים אצל סבתא אבל את יכולה לנסות וללכת לבית מלון יומים שלושה זה נחמד!
"ממש אכזרי להשאיר ילד 3 ימים אצל סבתא"??אור היום
סליחה על ההתערבות, אבל מה אכזרי בזה? הרי אותה סבתא הייתה בעצמה אמא שגידלה אותך או את בעלך.
בעיניי, אחת המתנות היפות ביותר שאפשר לתת לילד זה קשר (טוב ונעים) עם סבא וסבתא. זו מתנה שאין לה תחליף.
ברור שזה לא משהו שמקבלים רק אם נוסעים לסבתא לשלושה ימים. אלו שני דברים קשורים ונפרדים.
ובכל זאת, לשלוח ילד לסבא וסבתא לשלושה ימים יכול להיות מתנה נהדרת עבורו, ועבור סבא וסבתא גם כן.
אכזרי? זה הכי כיף בעולםמימיקאחרונה
(מנסיוני כילדה שכל קיץ הייתה הולכת לפחות לשבוע לסבא וסבתא)
אצל סבא וסבתא קודם כל אין לחץ
מותר אפילו להתגנב למזווה ולאכול שוקולד באין מפריע 
לקפוץ על המיטות
לאכול מלא גלידה
הולכים לבריכה וטיולים ולים
משתוללים בחצר ומטפסים על העצים
תלוי בסבא וסבתא כמובן....
אם הם סגנון פולני שאסור לרוץ אצלם בבית,
ואסור לגעת בכלום - שלא ישברו ח"ו האגרטלים היקרים
וחייבים לגמור את כל המרק אפילו שחמסין -
אולי זה באמת לא כיף...
שאלת המיליון חיוך-כוח י'
נראה לי שכל הורה שואל את עצמו...
קודם כל ברור שכל אחד צריך לעבוד לסגל לעצמו תכונות של שמחה, עין טובה , הודיה, קלילות וחריצות מתוך אהבה, זה עבודת חיים של כולם שמביאה איתה איכות חיים אמיתית. שנזכה...
בזמנים שאני מרגישה ככה אני מנסה להשתחרר לפי איך שאני מרגישה שאפשרי ויעזור באותו רגע, למשל...לפנק את עצמי במשהו שיהיה לי נחמד, לצאת להליכה, לקחת יום חופש ולברוח לאמא שלי או לקניות עם חברה (אני מכירה משהי שיש לה יום קבוע בשבוע שהוא רק לעצמה). לעשות משהו יצירתי אם מתחשק לי (אצלי זה בא ב"קריזות", חודש אחד אני שקועה בסריגה, חודש אחר בתפירה, פעם אחרת ביצירה במטבח, עיצוב הבית, נגינה,קריאה...). אאממ אתמול למשל היה לי רגע ממש מחרפן עם הילדים (חופש...) הייתי חייבת להירגע עם עצמי אז ישבתי לבד בחדר נעול וראיתי....אסי וטוביה....חחח...אל תגלו לאף אחד...דווקא צחקתי הרבה וזה היה שחרור נחמד וחזרתי לילדים כאמא שפויה. חחח בהצלחה לכולנו.
את מתוקה. אהבתי את האסי וטוביה...אימי
לייק!אמא ו7 גמדים
אסי וטוביה! איזה רעיון מעולה! אנסה בקריז הבא שלי...
כמה נקודות קצרות:אור היום
1. לדאוג שהשגרה עצמה תהיה לא שוחקת. כלומר, ביום-יום עצמו שיהיו לך פעילויות נחמדות ונעימות (גם אם יש בהכרח גם כאלו שהן פחות שוות ומלהיבות).
2. מדי פעם- פעם בשבוע או שבועיים- לקחת הפוגה קצרה, זמן לעצמך/לך ולבעלך, ולעשות משהו כייפי. זה לא חייב להיות בילוי יקר/ארוך, אלא מה שמתאים לזמן ולכוחות ולמשאבים שלכם. כן להתאוורר.
3. לזכור שהרבה תחושות מתעצמות בהיריון (עד כמה שזכור לי), ויש קצת נטיה לקיצוניות רגשית לפעמים. אז לנסות בכל זאת לשמוח במה שיש, ולהעריך אותו.
תרגישי טוב!
משננת לעצמי-+mp8
תודה לאלוקים על השיגרה העמוסה והמתישה הזו,
מבקשת ומתחננת-
אל תיקח ממני את השיגרה השוחקת הזו בשום אופן!!
לא רוצה להגיע למצב שאתגעגע לשיגרה, כי היא תופר, חלילה, בדרך כלשהי....
תודה על העבודה העמוסה שמשאירה אותי בלי טיפת כח,
על הילדים שלוקחים ממני את כל היום והלילה,
על הבית שדורש ממני להיות אשת תחזוקה במשרה מלאה,
שום דבר מהנ"ל הוא לא מובן מאליו.
לא הייתי מתחלפת עם אף אחד בעולם.
איך לשרוד??
מנוחות, לפרגן לעצמי.
יציאות מידי פעם,
זמו איכות עם עצמי.
הפוגות רענון באמצע היום.
לצאת לחצר לבד בשקט לשתות קפה מול הנוף.
פרגון עצמי של ביביסיטר/ עוזרת,
ספר טוב,
מה שעושה לך כיף.
שבוע חופש אוזל מהר ונשארים באותו מקום
אני פשוט מוכרחה לשתף, אולי יועיל.מקרוני בשמנת
כפי שחלקכם אולי זוכרים, אני מטפלת במעון לגיל הרך.
הנקודה שאני מעוניינת להעלות היא הבאת הילדים בבוקר.
כמטפלת במעון עשינו מספר השתלמויות בנושא הזה, כיצד הכי נכון לתת לפעוט להיפרד מההורים, איך אנחנו יכולות להקל, אילו טיפים לתת להורים ומה לקבוע ככלל.
מי שמעוניין בטיפים בנושא הזה מנסיוני וממה שלימדו אותי, אשמח לכתוב פה.
אבל כרגע ההתמקדות שלי היא בנושא שבטח מחרפן כל מטפלת, והוא: ההורים המאחרים.
תראו, המעון נפתח כבר בשבע וחצי. ברבע לשמונה כבר כולם צריכים להגיע, עד שמונה.
משמונה ורבע מתחיל מפגש בוקר, בכל קבוצה בהתאם לגילה, ומשם נמשך סדר יום קבוע שחשוב כל כך לילדים. (אם תרצו הסברים והרחבות, בשמחה).
הבעיה שיש הורים שמביאים את הילד לכל אורך היום. אני לא מדברת על איחור קטן ולא מורגש, או על משהו חד פעמי. אני מדבר על הורים שכמעט קבוע מביאים את הילד בשעה אחת עשרה כמעט, ולפעמים אחרי. רק לי זה נראה מאוד תמוה?
אני לא כאן לשפוט למה הם נאלצים(?) לעשות את זה, אלא להסביר למה זה כל כך לא מומלץ.
הילד מגיע הפוך כולו. זו השעה שכבר מתכוננים לארוחת צהריים ולשינה. הוא אכל? הוא לא אכל? לרוב ילד שמגיע בשעה כזאת גם לא עייף בכלל ובזמן שחבריו ישנים, הוא עירני ומתוסכל.
מה גם, שבבוקר כל הקבוצה נמצאת בכיתה, עד שכולם מגיעים. אבל בשעות שלאחר מכן, הילדים נמצאים בפעילויות השונות. בחצר, בשעת סיפור, בהפעלה, בטיול..
כל ילד שמגיע באיחור צריך להשתלב איכשהו לתוך זה, וככל שהאיחור גדול יותר, הדבר הופך לכמעט בלתי אפשרי. זה כל כך חבל!
יום אחד הביאו לקבוצה הכי קטנה תינוקת בדיוק בזמן שהרדמתי את חבריה.. באופן הגיוני למדי, היא עצמה נרדמה בדרך למעון. עכשיו, אני צריכה להעיר אותה כדי להעביר אותה ללול במעון ולהתפלל שתחזור לישון ולא תתחרפן מהבלבול והמעבר. כשאני מעירה אותה היא בוכה. היא בוכה, האחרים מתעוררים.. שמחה וששון.
אני באמת לא שופטת, רק פורקת תסכול קל ומבקשת אתכם ההורים, לשים לב.
הנקודה שאני מעוניינת להעלות היא הבאת הילדים בבוקר.
כמטפלת במעון עשינו מספר השתלמויות בנושא הזה, כיצד הכי נכון לתת לפעוט להיפרד מההורים, איך אנחנו יכולות להקל, אילו טיפים לתת להורים ומה לקבוע ככלל.
מי שמעוניין בטיפים בנושא הזה מנסיוני וממה שלימדו אותי, אשמח לכתוב פה.
אבל כרגע ההתמקדות שלי היא בנושא שבטח מחרפן כל מטפלת, והוא: ההורים המאחרים.
תראו, המעון נפתח כבר בשבע וחצי. ברבע לשמונה כבר כולם צריכים להגיע, עד שמונה.
משמונה ורבע מתחיל מפגש בוקר, בכל קבוצה בהתאם לגילה, ומשם נמשך סדר יום קבוע שחשוב כל כך לילדים. (אם תרצו הסברים והרחבות, בשמחה).
הבעיה שיש הורים שמביאים את הילד לכל אורך היום. אני לא מדברת על איחור קטן ולא מורגש, או על משהו חד פעמי. אני מדבר על הורים שכמעט קבוע מביאים את הילד בשעה אחת עשרה כמעט, ולפעמים אחרי. רק לי זה נראה מאוד תמוה?
אני לא כאן לשפוט למה הם נאלצים(?) לעשות את זה, אלא להסביר למה זה כל כך לא מומלץ.
הילד מגיע הפוך כולו. זו השעה שכבר מתכוננים לארוחת צהריים ולשינה. הוא אכל? הוא לא אכל? לרוב ילד שמגיע בשעה כזאת גם לא עייף בכלל ובזמן שחבריו ישנים, הוא עירני ומתוסכל.
מה גם, שבבוקר כל הקבוצה נמצאת בכיתה, עד שכולם מגיעים. אבל בשעות שלאחר מכן, הילדים נמצאים בפעילויות השונות. בחצר, בשעת סיפור, בהפעלה, בטיול..
כל ילד שמגיע באיחור צריך להשתלב איכשהו לתוך זה, וככל שהאיחור גדול יותר, הדבר הופך לכמעט בלתי אפשרי. זה כל כך חבל!
יום אחד הביאו לקבוצה הכי קטנה תינוקת בדיוק בזמן שהרדמתי את חבריה.. באופן הגיוני למדי, היא עצמה נרדמה בדרך למעון. עכשיו, אני צריכה להעיר אותה כדי להעביר אותה ללול במעון ולהתפלל שתחזור לישון ולא תתחרפן מהבלבול והמעבר. כשאני מעירה אותה היא בוכה. היא בוכה, האחרים מתעוררים.. שמחה וששון.
אני באמת לא שופטת, רק פורקת תסכול קל ומבקשת אתכם ההורים, לשים לב.
במעון שלנו, יאמר לשבחםטאבולה ראסה
עשו ערב בתחילת שנה והסבירו בדיוק את מה שאת אומרת!
זה לא בשביל הנוחות של המטפלות (כמו שהיו אמהות שחשבו
) זה לטובת הילדים שלנו!!
זה הכי נכון וטוב להם!!
ואשמח ממש לשמוע על דרכים נכונות לפרידה וכו'
הילד שלי בן שלוש ומתקשה מאד מאד להיפרד (עד סוף השנה במעון היו ימים שהוא התקשה להיפרד ממני למטפלת, (ולשמחתי- גם מהמטפלת היה לו קשה להיפרד בצהרים )
מודאגת מזה שהוא הולך להיכנס לגן של36 ילד ולא יצליחו להיות קשובים לצרכים שלו...
זה לא בשביל הנוחות של המטפלות (כמו שהיו אמהות שחשבו
) זה לטובת הילדים שלנו!! זה הכי נכון וטוב להם!!
ואשמח ממש לשמוע על דרכים נכונות לפרידה וכו'
הילד שלי בן שלוש ומתקשה מאד מאד להיפרד (עד סוף השנה במעון היו ימים שהוא התקשה להיפרד ממני למטפלת, (ולשמחתי- גם מהמטפלת היה לו קשה להיפרד בצהרים
) מודאגת מזה שהוא הולך להיכנס לגן של36 ילד ולא יצליחו להיות קשובים לצרכים שלו...
אנחנו גם עשינו ערב בתחילת שנה.. רק מה?מקרוני בשמנת
הורים רבים, במיוחד לילדים גדולים יותר, לא מספיק מודעים לחשיבות שיש לפעוטון.
הרבה זלזלו בצורך באסיפת הורים לילדים קטנים כל כך.. כי לא הבינו שחשוב לדבר עם ההורים גם אם אין ציונים ומבחנים. זה לצערי.
וגם במהלך השנה אנו, הצוות, משתדלות לשים לב לכל ילד ולדבר עם ההורים כפי הצורך.
אבל אנחנו לא יכולות להכריח אף אחד להקשיב..
וכשאני רואה ילד שנראה חצי מסומם מכל הבלבול הזה וכל היום שלו הפוך, והוא לא נהנה, כיוון שאצלו בבית ההורים קמים בעשר וזה לא נכון בשבילו, זה מצער אותי.
הרבה זלזלו בצורך באסיפת הורים לילדים קטנים כל כך.. כי לא הבינו שחשוב לדבר עם ההורים גם אם אין ציונים ומבחנים. זה לצערי.
וגם במהלך השנה אנו, הצוות, משתדלות לשים לב לכל ילד ולדבר עם ההורים כפי הצורך.
אבל אנחנו לא יכולות להכריח אף אחד להקשיב..
וכשאני רואה ילד שנראה חצי מסומם מכל הבלבול הזה וכל היום שלו הפוך, והוא לא נהנה, כיוון שאצלו בבית ההורים קמים בעשר וזה לא נכון בשבילו, זה מצער אותי.
דעתי כהורה בעניין:מתואמת
ההסבר שנתת נכון מאוד ומובן מאוד, ובכל זאת, כהורה, יש לי הרגשה שזה לא נכון "לחייב" את הילד להגיע בזמן - הרי זה לא בית ספר.
הילדים שלי לא היו במעון - אני עובדת מהבית, ומאותה סיבה גם לא לחוץ לי להיא אותם לגנים בשמונה בבוקר. מעדיפה לקום בבוקר בנחת, לארגן אותם בנחת ובלי לחץ, וכן - להגיע עמם לגן בסביבות תשע לפעמים. אמנם הם מפסידים, אבל זה לא הפסד של חומר לימודי כמו בבית-ספר, ואני מעדיפה את זה על פני לחץ בבוקר.
זהו, רק שתראי את הצד השני של המטבע...
תודה ויישר כוח!
אני בהחלט מודעת לצד הזה.מקרוני בשמנת
יש לי אחים קטנים והוריי יוצאים מהארץ לפעמים, כך שאני מתנסה גם בקושי לקום בזמן ולארגן את כולם.
וכמובן שלא מחייבים את הילדים להגיע בזמן. ראשית, כיוון שהאחריות מוטלת אך ורק על ההורים. אנחנו ניתן לילד שמגיע מאוחר את כל האהבה והחום שנוכל. הבעיה היא, שכאשר הוא מאחר ואנחו בדיוק באמצע לחזור מטיול בחוץ, למשל, להעניק לו תשומת לב כפי שמגיע לו זה לא פשוט כל כך.
בנוסף כפי שציינתי, יש טווח זמן רחב להביא את הילדים למעון. לרוב הגדולים יוצאים עוד קודם מהבית. עד שמונה ורבע יש בלי שזה יהיה איחור לכלום. ויש הורים שהתינוק קם מוקדם, אז אפשר לשלוח אותו בשבע וחצי, עוד לפני שהגדולים באמצע הלחץ. תלוי איך זה אצל כל משפחה. בנוסף, פירסמנו זמנים מסויימים למי שנאלץ לאחר בהם ספציפית לא רצוי להביא את הילדים. כתבנו בדיוק באילו טווחי זמן אנו נמצאים בפעילות שמאפשרת קבלת הילד בהתאם לצרכיו.
וכמובן שלא מחייבים את הילדים להגיע בזמן. ראשית, כיוון שהאחריות מוטלת אך ורק על ההורים. אנחנו ניתן לילד שמגיע מאוחר את כל האהבה והחום שנוכל. הבעיה היא, שכאשר הוא מאחר ואנחו בדיוק באמצע לחזור מטיול בחוץ, למשל, להעניק לו תשומת לב כפי שמגיע לו זה לא פשוט כל כך.
בנוסף כפי שציינתי, יש טווח זמן רחב להביא את הילדים למעון. לרוב הגדולים יוצאים עוד קודם מהבית. עד שמונה ורבע יש בלי שזה יהיה איחור לכלום. ויש הורים שהתינוק קם מוקדם, אז אפשר לשלוח אותו בשבע וחצי, עוד לפני שהגדולים באמצע הלחץ. תלוי איך זה אצל כל משפחה. בנוסף, פירסמנו זמנים מסויימים למי שנאלץ לאחר בהם ספציפית לא רצוי להביא את הילדים. כתבנו בדיוק באילו טווחי זמן אנו נמצאים בפעילות שמאפשרת קבלת הילד בהתאם לצרכיו.
תראי. אני מבינה את הצד של המטפלתבדילמה
מבחינת הקושי שלה. לא יודעת מה נכון לעשות מהבחינה הזאת
אבל מצד הילד לדעתי עדיף עד גיל שנתיים וחצי בערך להביא אותו כמה שיותר מאוחר שאפשר
ובעצם להביא אותו רק כשיש צורך. אם למשל יום אחד גומרים לעבוד מוקדם אז לבוא לקחת מוקדם
(שלא לדבר על זה שעדיף מאוד להשתדל להיות איתו בבית ולא לעבוד בכלל אם זה אפשרי. אבל לרוב זה לא)
וגם אם אין אפשרות לתת לו את מלוא תשומת הלב כשהוא מגיע- לא קרה כלום! אז הוא יסתפק ב"בוקר טוב" וזהו
הרי ברור שעדיף לו לקבל עוד שעתיים תשומת לב מאמא מאשר 2 דקות תשומת לב מהמטפלת
לדעתי,אור היום
במסגרת יום, שיש בה סדר יום מובנה ומסודר, כן כדאי להביא את הילד בשעה קבועה, שאינה מאוחרת מדי. זה לא אומר שתינוק בן 4 חודשים צריך להגיע למעון לכל המאוחר ב-8:30, אלא שכדאי תינוק בן שנה (או יותר, הקטנה שלי כבר עברה מזמן את הגיל הזה אז אני לא זוכרת בודאות), יגיע למעון עד שעה קבועה כל יום.
לדעתי, לא כדאי יותר מאוחר מ-9:00.
אם האמא רוצה לטפל בילד בבית, אין צורך להכניס אותו למסגרת של מעון שהיא יקרה בד"כ, ו"נוקשה" (-מובנית). האמא יכולה להשאיר אותו בבית, או לשלוח אותו למשפחתון. זה מה שעשיתי עם בתי כשהייתה קטנה- שלחתי אותה למשפחתון שלא היה שם סדר יום קבוע, ולכן השעה שבה הבאתי אותה ואספתי אותה לא הייתה משמעותית מבחינתה.
לעומת זאת, במעון שבו יש סדר יום קבוע, כן כדאי להביא בשעה מסודרת. בעיניי זה יוצר סדר עבור הפעוט ועוזר לו להבין רצף (לעומת רנדומליות ואקראיות... פעם כשהגיע למעון היו באמצע משחק בחצר, פעם באמצע תפילה, פעם באמצע משחק בבובות... הכל מקרי. אם כבר יש רצף וסדר, רצוי שהוא ירוויח מזה. זו עניות דעתי).
זו התוצאה כשהמעון לא ממלא את תפקידו המקורימתעלה אליו
תרומה לחינוך והתפתחות הילד אלא נהיה על תקן של ביביסיטר תעשיתי שנועד לאלץ את ההורים להיות עבדים של השוק
זו התוצאה כשההורים לא ממלאים את תפקידם המקוריאלעד
ושולחים את הילד למעון תוך הפרת סדר היום שלו
וחוסר התחשבות במטפלות ובשאר חבריו.
חינוך זה לא הפקרות, וזריקת הילד למעון כל יום בשעה רנדומלית מעלה בי גועל.
מסקירה קצרה כהורה, פעמים רבות אותם הורים נוהגים כך מתוך עצלנות ודחיינות ולעיתים ניכר שהילד עצמו רק התעורר ובגדיו לא הוחלפו מאתמול ואפילו הטיטול עדיין מלא.
אף אחד לא מחייב את ההורה לשלוח את ילדו למעון ("עבדים של השוק"?? רוב שכניי כלל לא שולחים ילדיהם למעון ומי שכן שולח מתוך בחירה נטו), ומי שעושה כך ודאי לא יכול לגלגל עיניים ולטעון שמדובר בבייביסיטר תעשייתי, בזמן שהוא נאבק בעד מסגרת יום ארוך או קייטנה מטעם המעון גם בחופשים.
אני אומרת מניסיוןמתעלה אליו
לא הצדקתי הורים,כשמרגילים הורים שהמעון זה על תקן ביביסיטר אז הם יתנהגו בהתאם
אלעד יש משהו בהכללה שלך..מקרוני בשמנת
אכן, אותם הורים שקבוע מגיעים עם הילד באמצע פעילות במהלך היום בלי הודעה מוקדמת, הם לפעמים (האמת היא שלרוב, אבל נגיד ולא) אותם ההורים שהתינוק שלהם מגיע עם שיער פרוע, עיניים טרוטות ובגדים מלוכלכים. טיטול מלוכלך לא מפריע לי לקבל כמטפלת, למרות שלפעמים בהחלט ניכר שהם פשוט נמנעו מלהחליף לו מהלילה..
יש פעמים יוצאות דופן. נגיד משפחה שחזרה מחתונת הבת הגדולה, ובאופן טבעי הילד הקטן לא הגיע בזמן למעון למחרת. אני בכלל לא מדברת על מקרים כאלה, הם מקובלים ויוצאי דופן. רק אציין שגם במקרים כאלה נשמח לקבל התראה מראש על כך. לא בכל מעון מכירים את המשפחה ויודעים מה קורה. וככל שהמטפלת יודעת יותר על מה שקורה בחיי הילד, היא יכולה להעניק לו יחס ומענה רגשי מתאימים.
יש פעמים יוצאות דופן. נגיד משפחה שחזרה מחתונת הבת הגדולה, ובאופן טבעי הילד הקטן לא הגיע בזמן למעון למחרת. אני בכלל לא מדברת על מקרים כאלה, הם מקובלים ויוצאי דופן. רק אציין שגם במקרים כאלה נשמח לקבל התראה מראש על כך. לא בכל מעון מכירים את המשפחה ויודעים מה קורה. וככל שהמטפלת יודעת יותר על מה שקורה בחיי הילד, היא יכולה להעניק לו יחס ומענה רגשי מתאימים.
אני שמחה שאני רואה את התגובה שלךמקרוני בשמנת
אולי אוכל לעזור לך להבין את האמת.
אם לא הבחנת, בכל הטענות שלי נגד הבאת הילד מאוחר התייחסץי אך ורק להשפעה של זה על הילד.לא כתבתי שזה מעצבן אותנו, המטפלות. לא התלוננתי בשם מסגרת "הבייביסיטר" שזה לא פייר. הסברתי מדוע אנו, כצוות המעון, חשות שזה חשוב לילד(!!!) להגיע בטווח הזמן ביום שנועד להגעה.
אני מודה שכואב לי שאת רואה במעונות כיום בייביסיטר תעשייתי.. אני דנה אותך לזכות שכנראה את ממש לא מכירה, או שספציפית במעון באזורך זו האווירה שמתקבלת.
הורים שמאחרים לא פוגעים במטפלת, היא מקבלת את המשכורת שלה בין אם הוא מגיע בזמן ובין אם לא.
ההורים הם לא עבדים של אף אחד. לא טוב לך? קחי מטפלת פרטית/אל תקחי מטפלת בכלל/ שימי את הפעוטים אצל החמות..תמצאי פיתרון שמתאים לך ולילדים שלך. אני אומרת את זה לטובתך. זה מאוד משפיע על איך הילד ירגיש במעון אם אמא שלו כועסת על הממסד כולו.
כדי שילד יחוש בטוח ובידיים טובות, כדי שיהיה לו אמון ושיהיה שמח, חשוב כל כך שההורים ישדרו לו את התחושות האלה.
אנחנו מקפידות כשילד מגיע, לחייך אל ההורים ולשאול בשלומם, זה נותן לו תחושה שאנחנו שותפים, שההורים סומכים עלינו ואין פה חטיפה או משהו כזה. הגישה שלך עלולה לפגוע בילדים שלך אם הם שומעים את אמא אומרת שהם במעון יום כיוון שהיא שפחה...
אם לא הבחנת, בכל הטענות שלי נגד הבאת הילד מאוחר התייחסץי אך ורק להשפעה של זה על הילד.לא כתבתי שזה מעצבן אותנו, המטפלות. לא התלוננתי בשם מסגרת "הבייביסיטר" שזה לא פייר. הסברתי מדוע אנו, כצוות המעון, חשות שזה חשוב לילד(!!!) להגיע בטווח הזמן ביום שנועד להגעה.
אני מודה שכואב לי שאת רואה במעונות כיום בייביסיטר תעשייתי.. אני דנה אותך לזכות שכנראה את ממש לא מכירה, או שספציפית במעון באזורך זו האווירה שמתקבלת.
הורים שמאחרים לא פוגעים במטפלת, היא מקבלת את המשכורת שלה בין אם הוא מגיע בזמן ובין אם לא.
ההורים הם לא עבדים של אף אחד. לא טוב לך? קחי מטפלת פרטית/אל תקחי מטפלת בכלל/ שימי את הפעוטים אצל החמות..תמצאי פיתרון שמתאים לך ולילדים שלך. אני אומרת את זה לטובתך. זה מאוד משפיע על איך הילד ירגיש במעון אם אמא שלו כועסת על הממסד כולו.
כדי שילד יחוש בטוח ובידיים טובות, כדי שיהיה לו אמון ושיהיה שמח, חשוב כל כך שההורים ישדרו לו את התחושות האלה.
אנחנו מקפידות כשילד מגיע, לחייך אל ההורים ולשאול בשלומם, זה נותן לו תחושה שאנחנו שותפים, שההורים סומכים עלינו ואין פה חטיפה או משהו כזה. הגישה שלך עלולה לפגוע בילדים שלך אם הם שומעים את אמא אומרת שהם במעון יום כיוון שהיא שפחה...
איזה מעון את אשים את ביתי אצלך בעניים עצומות---אנונימי (2)
כגננת אני מבינה את מה שכתבת ולכן אצלי בגן אני אומרת להורים שאני לא מקבלת ילדים שמאחרים באופן קבוע וללא סיבה אחרי 11.
סליחה מה ההפקרות הזאת?
מגיעים ב11 אחרעי שאנחנו אכלנו. הילד לא אכל לכי תתפלי פו שאת צריכה להיות עם עוד35 ילדים קטנים. אם זה פעפ ב.... אני מבינה אבל אם זה 3-4 פעמים בשבוע סליחה?
והורים הסכימו איתי ואכן חל שיפור עצום.
אני אסביר שוב פעם את מה שכתבתי בשביל כל מימתעלה אליו
שלא קרא לאט כניראה....
אני גם עבדתי במעונות כמה וכמה שנים אז אני מדברת מניסיון
לא הכללתי את כל ההורים,אלא שאני קוראת על תופעה מסוימת אני נוטה לבדוק לעומקה ביחוד כשיש לי ניסיון קודם בנושא
תרומה לחינוך ולהתפתחות הוא גם להרגיל לסדר יום+mp8
ומי שרוצה לגדל את ילדו בשאנטי ובלי שום כללים- שישמור עליו בבית אן אצל מטפלת פרטית.
מעון אינו שמירת חפצים.
יש בו עוד הרבה גורמים שצריכים להתחשב בהם.
ילדי שהיו במעון התרגלו לשעות שינה נורמליות, ארוחות מסודרות, וחיים שיש בהם סדר.
לא כל יום לפי מצב הרוח של הבוקר ומידת החשק שלי לקום מהמיטה.
לא אומרת שצריכים לבוא על הדקה- אבל ודאי להתחשב בסדרים ובכללים, שאחרי הכל הם לטובת הילד שלך.
לי זה מתאים.
מעון אינו שמירת חפצים.
יש בו עוד הרבה גורמים שצריכים להתחשב בהם.
ילדי שהיו במעון התרגלו לשעות שינה נורמליות, ארוחות מסודרות, וחיים שיש בהם סדר.
לא כל יום לפי מצב הרוח של הבוקר ומידת החשק שלי לקום מהמיטה.
לא אומרת שצריכים לבוא על הדקה- אבל ודאי להתחשב בסדרים ובכללים, שאחרי הכל הם לטובת הילד שלך.
לי זה מתאים.
עונה כאמאפאז
שמאחרת לפעמים.
מבחינתי המעון/ הגן הם שירות עבורי/ עבור הילדד, ולא להיפך.
ולכן אם לא מתאים לי להביא אותו מוקדם אני לא חושבת שצריך לעשות זאת.
כמובן שזה נכון בהסתייגויות, ולכן גם כשאני רואה שנכון יותר לאחר,
אני משתדלת לסנכרן את הלוז לזה של המעון- נניח אוכלים ב9 אז אאכיל את הילד גם בבית ב9 כדי שכשיגיע ישתלב.
אני עושה מאמץ להגיע בתפרים ולא בטמצע פעילות כדי לא להפריע
למהלך העניינים וגם כדי שהילד ישתלב בקלות רבה יותר.
עצתי לךהיא להסביר להורים במה תורם לילדם להגיע בזמן, וגם לאמץ את הדפוסים האלה שיקלו על הילד ועליכם בהשתלבות המאוחרת.
וגם- לחזק אןתם כשמגיעים בזמן- היום חנה הגיעה מוקגם ושיחקה עם כולם וממש שמחה והגישה חלק, זה ממש עושה לה טוב להגיע מוקדם..
ולחילופין- היום היה לשרה קצת קשה להתאפס כי היא לא הייתה עם כולם בלוז..
נשמע מצחיק אבל זה מעודד.
בהצלחה!
מבחינתי המעון/ הגן הם שירות עבורי/ עבור הילדד, ולא להיפך.
ולכן אם לא מתאים לי להביא אותו מוקדם אני לא חושבת שצריך לעשות זאת.
כמובן שזה נכון בהסתייגויות, ולכן גם כשאני רואה שנכון יותר לאחר,
אני משתדלת לסנכרן את הלוז לזה של המעון- נניח אוכלים ב9 אז אאכיל את הילד גם בבית ב9 כדי שכשיגיע ישתלב.
אני עושה מאמץ להגיע בתפרים ולא בטמצע פעילות כדי לא להפריע
למהלך העניינים וגם כדי שהילד ישתלב בקלות רבה יותר.
עצתי לךהיא להסביר להורים במה תורם לילדם להגיע בזמן, וגם לאמץ את הדפוסים האלה שיקלו על הילד ועליכם בהשתלבות המאוחרת.
וגם- לחזק אןתם כשמגיעים בזמן- היום חנה הגיעה מוקגם ושיחקה עם כולם וממש שמחה והגישה חלק, זה ממש עושה לה טוב להגיע מוקדם..
ולחילופין- היום היה לשרה קצת קשה להתאפס כי היא לא הייתה עם כולם בלוז..
נשמע מצחיק אבל זה מעודד.
בהצלחה!
אני חולקת עליךארץטרופיתיפה
גם הרופא שלא נצטרך זה שירות בשבילך - גם אליו את מגיעה מי שאת רוצה? הוא יכניס אותך ?
גם ביטוח לאומי זה בשבילך.. גם שירות התעסוקה.
למה את מרשה לעצמך מה שלא היית מרשה לעצמך במרפאה או מול המדינה?
לא יודע על איזה גיל את מדברתמופיםאחרונה
אני שלחתי את התאומות שלי למשפחתון עד גיל שנה
והוא היה במרחק 20 דקות הליכה (זה מה שיכלנו למצוא שהיה בו 2 מקומות)
כך שהייתי צריך ללכת לשם במשך שעה כל יום
לא היה מצב בכלל שאני אביא אותם ב8:00 כי זה אומר לסדר את כל הבוקר אחרת
אז לקחתי אותם ב8:50, כדי לקחת משם את ההסעה לכולל, ולא אצטרך לחזור הביתה 20 דקות
האם הן נרדמו בדרך? ברור שלא. זה היה הסדר יום הקבוע שלהן
האם זה התאים למטפלת? אני חושב שמטפלת ששומרת על 5 ילדים יכולה להתאים את הלו"ז שלה אם 2 ילדים מגיעים ב9:00, זה כמעט חצי מהילדים!
והיא עשתה לנו בעיות בלי סוף. אם הייתי מגיע ב9:05 כי איחרתי קצת, אז היא כעסה שזה לא בסדר,
ואם הייתי מגיע לקחת אותם ב 15:00 היא היתה אומרת שזה מוקדם מדי והיא לא יכולה להביא לי אותם
ושאני אחכה בחוץ חצי שעה (!)
פארק עמק התכלתירוק בשטחs
מישהו מכיר? פתוח לקהל? מומלץ?
אני מחפשת המלצות למסלולים או פעילויות באזור צפת עם ילדים ותינוק בן חודשיים
התאמת משחקים ואיסורים הלכתיים...אור היום
איך יודעים עם משחק מסוים מתאים לילד, או שזה קל לו מדי? כלומר, אם הבת שלי משחקת במשחק, קצת מתאמצת אבל פותרת די מהר- זה אומר שהמשחק מתאים לה, או שהיא צריכה משהו יותר מאתגר? (הרי אם זה מאתגר מדי, לפעמים מרימים ידיים).
אז איך יודעים?
ועוד שאלה- לאחרונה יוצא לי להגיד לבת הגדולה הרבה פעמים על דברים שהם אסורים, בעיקר בשבת. אסור להדליק אור, אסור להדליק מאוורר, זה וזה מוקצה ואסור לגעת, לא מכניסים סידור לשירותים כי יש שם מילים קדושות... ואני תוהה איך נכון להסביר את הדברים בצורה יותר... הסברתית, ברורה ומובנת לגיל הזה (כמעט 4).
תודה רבה מראש.
אם זה קל מידי היא לא תרצה לשחק.אור כחול
ובעיקר ניסוי וטעיה. (ככה כותבים?) לא צריך כל הזמן לאתגר ילדים. אפשר פשוט לתת להם להנות ממה שהם כבר יודעים...
מידי פעם נותנים רמה טיפה גבוהה יותר. הרים ידיים? לא נורא. אפשר לנסות בעוד חודש-חודשיים.
לשאלה השנייה אין לי תובנה.
בקשר לשבתמתעלה אליו
במקום להדגיש את האסור כדאי להציג את הדברים בסיגנון חיובי שבשבת למשל נותנים לגוף לנוח ולכן לא צריך להתרחץ או לצחצח שינים,אפילו מכשירי החשמל והמכוניות נחים כדי שיהיה להם כוח לשאר השבוע
כיוון נוסף לגבי שבתבת 30
א. אני חושבת שבכלל לא צריך להתעסק יותר מדי עם האיסורים. גם לי יש ילדה בת ארבע ויוצא שהיא מדליקה את האור בחדר בליל שבת. (לפעמים היא אפילו אומרת "ברוך המבדיל" לפני...כך שהיא מודעת לעובדה שזה לא לגמרי תקין..). אנחנו הפסקנו להעיר לה, ורק מזכירים לה בנחת ובעדינות ש"שבת היום". זהו. היא מעצמה מבינה ומכבה...
צריך לזכור שילדים בגיל הזה הם אפילו לא בגדר של "גיל חינוך" (שמתחיל בגיל 6) והם בכלל בכלל לא חייבים בשום מצווה. כל מה שאנחנו מלמדים זה רק כדי להרגיל אותם. אז אם התפקשש משהו ב"תרגול"- לא נורא. לא קרה כלום. עדיף ליצור שבת כיפית ונעימה עם אווירה טובה- זמן אבא ואמא, אוכל טעים, אולי משחק מיוחד ששומרים לשבת וכו' וכו'- מאשר להקפיד על איסורים. ככה הילדים יבינו ששבת היא באמת משהו טוב ולא רק קובץ איסורים שמגבילים אותם.
(אישית, אני משתמשת במושג "מוקצה" עם הבנות לעיתים מאוד מאוד רחוקות, אם בכלל. ולגבי קדושה ושירותים וכד'- כאמת עדיף להדגיש את הקדושה והחיוב. "לא יפה ולא מכובד שסידור עם תפילות קדושות יהיה בשרותים. אנחנו רוצים לשמור על הסידור" כנ"ל לגבי עניני צנעות לבנות- לא "אל תשבי ככה ואל תעשי ככה" אלא "תשבי בצניעות", או "תשמרי שלא כל הילדים יראו לך את התחתונים...". )
ב. כהשלמה- אני לא אומרת שלא ללמד בכלל. אבל אני אישית מעדיפה לומר" בשבת אנחנו לא מדליקים את האור". או "לא מציירים". זה נשמע לי יותר נעים מאשר "אסור"- שזה קצת מפחיד ומאיים, וזו גם הצבת עובדה: יש דברים שעושים, יש דברים שלא. בגיל קצת יותר מתקדם גם אפשר להסביר יותר לעומק. נניח- שכל מה שעשו כדי לבנות את המשכן, אנחנו לא עושים בשבת, בגלל שהשבת היא יותר חשובה אפילו מבנית המשכן. ואז חושבים ביחד עם הילד אילו מלאכות עשו בבנית המשכן וכו' וכו'.
משהו קטן שמציק לי...טאבולה ראסה
אנחנו הפסקנו להעיר לה, ורק מזכירים לה בנחת ובעדינות ש"שבת היום". זהו. היא מעצמה מבינה ומכבה...(חיוך גדול)
אני חושבת שלהזכיר לילד ששבת זה נכון. אבל גם כשלא נוח לנו, הוא הדליק את האור? שלא יכבה, שבת!!
מה הילד יבין? כשנוח לי שבת, כשלא נוח לי אני לא יתייחס??
חוץ מזה- הילדים שלי יודעים שיש דברים שאסור בשבת ומקבלים את זה בשמחה. כשאני אומרת על משחק שהוא לא לשבת- אני מייד מונה איתם איזה משחקים כן מותר בשבת. ואפילו איזה דברים מיוחדים אני מרשה לעשות רק בשבת...
אני חושבת שלהזכיר לילד ששבת זה נכון. אבל גם כשלא נוח לנו, הוא הדליק את האור? שלא יכבה, שבת!!
מה הילד יבין? כשנוח לי שבת, כשלא נוח לי אני לא יתייחס??
חוץ מזה- הילדים שלי יודעים שיש דברים שאסור בשבת ומקבלים את זה בשמחה. כשאני אומרת על משחק שהוא לא לשבת- אני מייד מונה איתם איזה משחקים כן מותר בשבת. ואפילו איזה דברים מיוחדים אני מרשה לעשות רק בשבת...
לא, בכלל לא.בת 30
כשאני אומרת לה "שבת היום", אני לא מתכוונת שתכבה, ולא מנסה לרמוז לה את זה. ברור שלא מדליקים וגם לא מכבים.
היא מעצמה מכבה, ואני לא מעירה לה לא לכאן ולא לכאן.
מאמינה שכשתהיה בת 12 היא לא תכבה ולא תדליק.
וגם לנו יש דברים שהם מיוחדים לשבת.
תודה רבה על התשובות! בעז"ה יהיו לעזר.אור היוםאחרונה
רעיון ליצירה נהדרתבת 30
עבר עריכה על ידי בת 30 בתאריך י"א באב תשע"ד 15:53
יצירה שדורשת רק גלילי ניר טואלט, גואש ודבק.
והתוצאות- נהדרות!! לקח לנו יומיים לגמור....
ותודה לאשתו של אלעד על ההשראה...
גוזרים גלילי ניר טואלט לרצועות, צובעים בשלל צבעים, ומדביקים ע"פ איזה דגם שרוצים.
אפשר גם לצבוע את הגלילים ואז לגזור, כמובן. רק שחשבנו על זה מאוחר מדי...וככה הרווחנו עוד שעה- שעתיים של עבודה.
חמוד מאוד! תודה ששיתפת אור היוםאחרונה
בהקשר גיל ההתבגרות- מריבות על אורך החצאית, הצילוביליו
בכורתי בת 12 וקצת, אנו ממש לא מסתדרות בעניין אורך החצאית, היא אוהבת שהחצאיות קצרות עד הברך (מלמעלה...) אני 'אוהבת' ורוצה שהחצאית תכסה את הברך לגמרי!! גם בישיבה ובאופן ברור, לדעתה זה מכוער והיא לא מסכימה לקנות חצאיות 'ארוכות', אני ממש נואשת ולא יודעת איך לשאת זאת. אולי ניסיונכם בעניין יעזור לי בהתמודדות.....
אני עוד לא נשואה עדייןאביגיל=)
אבל יש לי מה לומר...
מנסיון אישי (שלי ושל אחיותי ושל עוד בנות רבות שאני מכירה) אני חושבת שבגיל כזה אין כ"כ מה לריב. עם הקטע של "גיל ההתבגרות" וכדי שהילדה שלך תצא באמת בוגרת, עדיף להניח לה. בוודאי שזו זכותך וחובתך לומר את דעתך אך היא נמצאת בגיל שהיא יכולה להחליט מה נכון לדעתה. יכול להיות, ובעז"ה שבעתיד היא תשוב ללכת באופן צנוע יותר אך כעת- מריבות כאלה רק ירחיקו בינך לבין בתך וזה הדבר האחרון שאם לבת מתבגרת והבת עצמה צריכות.
תסמכי על הבת שלך שתחליט בשביל עצמה בדברים כאלה. אני אומרת את כל מה שאני אומרת ממקום של בת בכורה שבגיל כזה בדיוק רציתי ללבוש חצאיות קצרות (כמו כולם..) ואמא שלי בחכמתה לא אסרה עלי אלא נתנה לי לקנות מה שרציתי, אך היא אמרה שהיא לא כ"כ אוהבת את זה ותמיד עודדה אותי ללבוש ארוך כי זה אצילי וצנוע וכו'.. וב"ה היום אני לובשת צנוע בהחלט.. ומעריכה מאוד את אמא שלי על זה. בכללי- אני חושבת שכדאי לבוא ממקום מקשיב ופתוח אבל בכל זאת הורה שמורה את הדרך..
הדבר האחרון שאת צריכה ושהיא צריכה - זה להיבהל (וגם אם כן-שהיא לא תראה את זה...) אם את נבהלת- זה נותן לה לחשוב שיש לה בידיים כח והיא יכולה להשתמש בו מתי שתרצה.
ובאמת- הדבר שהכי מקרב- זה לדבר בנחת ונעימות על צניעות (כמה זה חשוב, איזה שכר גדול יש לאשה צנועה, הרבה יותר מכובד ללבוש צנוע וגם - זה מצווה..)
מקווה שלא כתבתי מידי בתוקפנות... קחי בעירבון מוגבל- זה מנק' המבט שלי..
בהצלחה עם המתבגרת שלך..
ועצה שלי- תנסי להראות לה כמה שאת יכולה שהיא גדולה ואת סומכת עליה ושאת שמחה בה! זה נותן המון...
רק טוב!
לא בטוח שבגיל 12 "היא יכולה להחליט מה נכון לדעתה".ד.
כל מילההורות משמעותית
אני לא מסכימה איתך.מקרוני בשמנת
בגיל 12 מותר לאמא להציב גבולות גם אם הם לא לרוחה של הבת. זה תפקיד ההורים..
בגיל 18 הגיוני לשחרר ולהבין שזאת כבר בחירה שלה.
אבל 12 זה צעיר כל כך!
לעניות דעתי שווה לבדוק באיזו חברה היא נמצאת, כי זה נורא משפיע בגיל הזה.
בגיל 18 הגיוני לשחרר ולהבין שזאת כבר בחירה שלה.
אבל 12 זה צעיר כל כך!
לעניות דעתי שווה לבדוק באיזו חברה היא נמצאת, כי זה נורא משפיע בגיל הזה.
אין לי ניסיון בתור אימא בנושא עדייןl666
אבל אני חושבת שזה בהחלט תפקיד של הורה להציב גבולות בעניין בגיל הזה
בנות בגיל הזה לא אמורות להחליט לבד
אני מציעהאור היום
להתייעץ עם רבנית שאת מכירה וסומכת על שיקול דעתה.
מה שחשוב כאן הוא לא רק הטווח הקצר, אם בתך תלבש צנוע או לא, אלא איך ההתייחסות שלך תשפיע על צורת ההתלבשות של בתך בטווח הארוך (וכמובן, על הקשר ביניכן). צריך לפעול בצורה מושכלת.
קצת כמו אביגיל, אני יכולה להעיד שהיה שלב בחיים שהתלבשתי בצורה פחות צנועה מהיבטים שונים. אמא שלי לא לחצה עליי בשום שלב, ועם הזמן (והמסגרת שבה למדתי, שלא הייתה לוחצת אבל כן חינכה בכיוון), הפסקתי עם זה לגמרי, ברוך ה'.
אני לא יכולה להגיד אם הדבר הנכון הוא לא לומר כלום, כי נערות שונות מגיעות למסקנות שונות, ולכן דווקא חשוב להתייעץ בדמות נשית תורנית, בעלת ידע וניסיון (והיכרות איתך).
הרבה הצלחה.
^ נכון, זה לא פשוט חינוך זה לא מאבקלשם שבו ואחלמה
ולכן צריך לחשוב גם על ההשלכות לטווח הרחוק של מה שאת עושה
בהצלחה, והרבה תפילות
תעשי מה שאת יכולה, אבל תיזכרי שאם בורא עולם
נתן לה בחירה חופשית, את לא יכולה ולא רוצה לקחת לה אותה
וזה אומר שהוא סומך עליה שבסופו של דבר היא תגיע לדרך הנכונה
זה לא פוטר אותך מהחובה לעשות מה שאת יכולה
כדי לחנך אותה, ואני ממש לא יודע מה את יכולה
אבל זה כן מרגיע שלא כל הכוח אצלך ולא כל האחריות עלייך והסוף בוודאי יהיה טוב..
ואו. בהצלחה רבה רבה!!נקודה
בס"ד
לא פשוט בכלל הניסיון הזה.
אין לי מה לייעץ, חוץ מהרבה תפילה.
אולי כדאי לנסות לגשש אם זה באמת החוש האפנתי שלה,
או שיש כאן ניסיון למרוד קצת לפני שאת מחליטה איך להגיב,
כי התגובה מן הסתם תהייה שונה בשני המקרים...
בהצלחה רבה רבה!!!
כאמא לבנות מתבגרות אני יכולה לומר לךצורית7
שזו התמודדות לא פשוטה.
נתחיל בזה- אצל רוב הבנות, האופנה תמיד מנצחת.חצאיות שמכסות את הברך בישיבה הן לא "אופנתיות" עכשיו, והבת שלך צודקת, יש הרבה חצאיות שעוברות את הברך והן ממש מכוערות ובלי צורה. ואם גם החברות שלהן הולכות עם חצאיות קצרות- הרי שזו מלחמה די אבודה מראש.
אני רבתי הרבה עם הבנות שלי על אורך החצאית. ואני לא דרשתי כיסוי ברך מלא גם בזמן ישיבה...מספיק לי שבזמן עמידה והליכה החצאית תראה מכובדת, ולפעמים גם זה לא היה.
המסקנה שלי היא כזו- צריך פשוט למצוא פשרה שתתאים לשתיכן. יש אורך של חצאית שלא הסכמתי בשום פנים ואופן, אבל מצד שני לפעמים הבלגתי על סנימטר או שניים כי לא רציתי שהשיח בינינו יסוב על אורך החצאית ועניני צניעות.. אני מכירה אמהות שהתקשורת עם הבנות היא דרך הבגדים ודרך שיח הצניעות, וממש לא רציתי שזה מה שיקרה עם הבנות שלי.אני מכירה בנות שברגע שהיו יוצאות מהבית החצאית הייתה מתרוממת פלאים, וממש לא רציתי שככה הבנות שלי יתנהגו.
יש בנות "קלות" יותר שקל לשכנע אותן, ויש בנות עקשניות יותר, שכל ניסיון לשכנע אותן לגרום לאנטי.
את יכולה להחליט האם מבחינתך זו "מלחמת חורמה" או לא.
אני החלטתי להלחם על המינימום, ולא יותר.
אז לפעמים החצאיות היו קצרות יותר ממה שרציתי, חשקתי שיניים, והתעלמתי.
זה לא גרע מהאישיות המדהימה שלהן..
עכשיו- הבת הבכורה שלי הולכת מיוזמתה בחצאיות שמכסות ברך.
הבת השניה שלי עדיין לא, אבל היא כבר הפנימה את הבקשות שלי ואפילו לא מבקשת לקנות חצאיות שהיא יודעת שאני לא אסכים...
גם לי אין עוד ניסיון בנושאצביה22
אבל אני חושבת שההצעה של אור היום להתייעץ עם רבנית יכולה להיות רעיון טוב..
אם את בעניין- אני ממש ממליצה לנסות לפנות לרבנית דינה ראפ. אני שומעת עכשיו סדרת שיעורים שלה בענייני חינוך, ויש לה גישה כל כך בריאה ונכונה. אני חושבת שהיא תוכל לייעץ לכם בתבונה..
בהצלחה!
בגיל הזה מתלבשים לפי החברותשירק
כמו גם בהרבה גילאים אחרים.
אז לא יעזור הרבה גם אם תצליחי לשים גבולות,
אם יש לה את הרצון להיראות באופן הזה לא כ"כ משנה אם תצליחי כרגע שהיא תראה כמו שאת רוצה.
כי השורה התחתונה בסופו של דבר תהיה שלה.
בגיל 12 השורה התחתונה בעניין תהיה שלה??+mp8
ואם כל הכיתה שלה תלך עם שרוולים קצרים?
חצאית קצרה??
אולי מכנסיים??
נראה לי שבגיל 12 עדיין הורים יכולים להציב קווים אדומים.
להתגמש במה שאפשר- ובדברים עקרוניים לעמוד על שלהם.
אם בגיל 12 כבר לא- אוי לנו ואבוי לנפשנו....
אני חושבת שהאפשרות היחידה של ההורים לפעולשירק
בעניין הזה היא לדאוג שהילדים שלהם יגדלו בחברה שבה כללי הצניעות נשמרים.
לא אמרתי שבגיל 12 השורה התחתונה תהיה שלה.
אפשר להעמיד לה גבולות בגיל 12, אבל בגיל 16 זה כבר לא יתפוס.
אם יחנכו טוב בגיל 12..ד.
יש סיכוי שזה ייימשך גם לאח"כ..
ונכון שחברה טובה זה ענין חשוב בהחלט.
כזה עצוב האופנה הזו עכשיו!שירה..!
איך שרמת הבחירה של בנות טובות וצדיקות מבתים טובים יורדת למינימום של כללי צניעות..
אצלנו היתה התלבטות על כן או לא גרביים, או חצאית ארוכה או 3/4 שסך הכל, כל האופציות בטווח ההלכה. היום הבנות עומדות בהתמודדות הרבה יותר קשה על האם לקיים את המינימום או גם זה לא.. עצוב..
אצלנו היתה התלבטות על כן או לא גרביים, או חצאית ארוכה או 3/4 שסך הכל, כל האופציות בטווח ההלכה. היום הבנות עומדות בהתמודדות הרבה יותר קשה על האם לקיים את המינימום או גם זה לא.. עצוב..
אפשר שאלה?צו חיוך
היא קונה את הבגדים מכספה?
אם כן, זו כבר סוגיה מורכבת יותר.
אם היא קונה את הבגדים מכספכם,
אז לעניות דעתי אתם יכולים להגיד שאתם לא מוכנים שמכספכם
יקנו בגדים שנוגדים את העקרונות שעל פיהם נוהגים בבית.
(בכוונה לא מוזכרת המילה צניעות. העיסוק בצנוע או לא צנוע מביא לעיתים להרבה מתח ואמוציות.
כשמשליכים החלטה זו או אחרת, על העקרונות שעל פיהם הבית הולך, זה פחות "ריגשי" )
נקודה נוספת-
אני לא חושבת שזה מתאים לכל גיל ובכל שלב. יש שלב שלא פנויים ריגשית להסברים וכו..
ולכן צריך שזה יהיה משהו פחות "ריגשי", יותר כלל של הבית.
יש שלב, שבו יש יותר שיח ויותר רצון ויכולת להקשיב ולקבל, ואז נכון יותר להסביר את הפן האמיתי.
^^^ורוד
גם אחיות שלי הולכות בצורה כזאת (חצאיות מעל הברך ושרוולים שלא מכסים את המרפק ומעלה) וההורים שלי אומרים להן שאם הן רוצות לקנות בגדים כאלה - אז לא מכספם. הורים לא צריכה לממן לילדה שלהם דברים שנוגדים את ההלכה ואת החינוך של הבית "כי הילדה רוצה". מה יקרה אם הילדה שלך תחליט ללכת עם מכנסיים כי ככה כל החברות שלה הולכות וככה אופנתי? גם אז תממני לה אותם?
אמא שלי הולכת עם אחיות שלי לקניות ולא חוסכת מהן, אבל בענייני צניעות הן יודעות את דעתה ואת ההשלכות של הקניה מהכסף של ההורים.
אני לא חושבת שנכון להתנגח עם הילדה ולסבוב כל הזמן סביב ה"צניעות". צריך לדבר עם הילדה בגובה העיניים ולהסביר לה את עמדתכם בעניין באופן יפה ועדין, אבל לרגע לא לזוז מהחינוך שקבעתם בבית.
אמא לבנות מקסימות ותנועות ב"הכתום כתום
הבת שלי בת 14.בכיתה שלה היא היתה היחידה שלבשה ארוך(השפיעה על חברה והן היום 2).
תמיד אמרה לי"מה?! האמא לא רואה מה הבת שלה לובשת?! ומי קנה לה את הבגדים?! אם אני הייתי אמא שלה לא הייתי מוכנה לשלם על פיסת בד שבקושי מכסה את הטוסיק ורואים הכל. שילבשו לפחות טייץ מתחת אולי?! "
טוב, עכשיו היא והחברה עוברת יחד לאולפנה
תמיד אמרה לי"מה?! האמא לא רואה מה הבת שלה לובשת?! ומי קנה לה את הבגדים?! אם אני הייתי אמא שלה לא הייתי מוכנה לשלם על פיסת בד שבקושי מכסה את הטוסיק ורואים הכל. שילבשו לפחות טייץ מתחת אולי?! "
טוב, עכשיו היא והחברה עוברת יחד לאולפנה
תודה לכולםביליו
האמת זה ממש מקל בהתמודדות עצם קריאת התגובות מכם
יהיה בסדר בע"ה
באמת אעבוד על עצמי להרפות קצת ולהשליך על ה' יהבי בעניין (ובכלל.. שאזכה..)
בברכה שנשמע בשורות טובות ומתוקות!
עם זאת,ד.
לא להסיר אחריות מהחינוך. גם זו מצוה.
לא כל ילדה דומה לחברתה, וגם לא כל סיטואציה.
ויש ילדות, הרבה, שלגמרי צריכות שיסבירו להן בגיל הזה שכך נכון ללכת - ואפשר לבחור ביחד ביגוד יפה בהתאם.
וכמובן - יש דרך איך לדבר, עם כל אחת כפי שמתאים לה. הורים יכולים לעמוד על דברים, גם ב"שותפות" עם ילדיהם, וגם בהסברה נכונה.
לדעתיl666
אם רב האימהות לא היו מפחדות להציב גבולות אז היו פחות בעיות
בגיל הזה מילה אחרונה אמורה להיות אצל הורים
ילדה בגיל הזה עדיין לא מבינה מה היא משדרת עם החצאית הקצרה
מה זאת אומרת - חברות קובעות? בכיתה שלי בגיל הזה רב הבנות התחילו לעשן אז מה?
אין לי ילדה בגיל הזה אבלבת 30
כן לימדתי קצת בנות בוגרות.
א. גם ילדה בת 16 לא באמת מבינה מה היא משדרת בלבוש הלא צנוע שלה. גם אי אפשר להסביר לה עד הסוף.
ב. ילדות בנות 12 היום הן לא כאלה קטנות!! הן יכולות להיות דעתניות עד מאוד!! לא יודעת מה קורה אצלכן, אבל אצלי יש ילדה שבגיל שנתיים כבר היו לה העדפות ברורות של בגדים ולא עזר כלום. כבר עכשיו אני מתפללת עליה שגיל העשרה יעבור בשלום...
ולביליו- בהצלחה...
יכולות להיות,ד.
אבל אמירה של ההורים האיזה אופן צריך, עם התחשבות כמובן בטעם האישי בתוך תחומים אלו - היא בהחלט מתקבלת כדבר מובן.
וגיל שנתיים, זה ענין בפני עצמו בעוד דברים. אני מניח שגם שם אינך מוותרת עד הסוף בכל ענין.
נכון, מסכימה.בת 30
להיזהר ממאבקי כוחותפרח-בר
זכור לי מימי ילדותי - חברתי הטובה הייתה מחביאה חצאית קצרה יותר בתיק ומחליפה אצלי בבית שהיינו נערות בנות 14 .
לעיתים מרוב שאנחנו לוחצים אנחנו משיגים את ההפך הגמור.
ברור שיש צורך בהכוונה הורית והצבת גבולות - אבל חשוב לתת לנערה גם זכות בחירה ( גם אם היא מצומצמת) תמתחי את הגבולות ביניכן נסי להכיל את הרצונות שלה ואולי תגיעו לדרך המלך.
לעיתים מרוב שאנחנו לוחצים אנחנו משיגים את ההפך הגמור.
ברור שיש צורך בהכוונה הורית והצבת גבולות - אבל חשוב לתת לנערה גם זכות בחירה ( גם אם היא מצומצמת) תמתחי את הגבולות ביניכן נסי להכיל את הרצונות שלה ואולי תגיעו לדרך המלך.
סליחה שאני מתערבת. מתוך הנקודת מבט שלי...נועם האחרונה
מה שלא יהיה, אל תריבי איתה ואל תנקצי לה. זה רק יעשה לה אנטי.
באופן כללי נראה לי שטוב שתסבירי לה את ההלכה מתוך אמונה שלמה בה שהיא לא באמת רוצה לעבור עליה.
בזמנו, אמא שלי היתה מנקצת לי מצד אחד, אבא שלי היה שותק.
הניקוצים של אמא שלי גרמו לי לאנטיגוניזם, בעוד שהשתיקה של אבא שלי בסופו של דבר (כשאני יודעת שהוא לא מבסוט מהעניין) היה מה שעזר לי (בין היתר) להתנער באיזשהו שלב.
(היום ב"ה אכפת לי מההלכה)
לא יודעת מה הנוסחה, רק יודעת שלריב איתה לא יעזור לך.
בהצלחה...
באופן כללי נראה לי שטוב שתסבירי לה את ההלכה מתוך אמונה שלמה בה שהיא לא באמת רוצה לעבור עליה.
בזמנו, אמא שלי היתה מנקצת לי מצד אחד, אבא שלי היה שותק.
הניקוצים של אמא שלי גרמו לי לאנטיגוניזם, בעוד שהשתיקה של אבא שלי בסופו של דבר (כשאני יודעת שהוא לא מבסוט מהעניין) היה מה שעזר לי (בין היתר) להתנער באיזשהו שלב.
(היום ב"ה אכפת לי מההלכה
)לא יודעת מה הנוסחה, רק יודעת שלריב איתה לא יעזור לך.
בהצלחה...
די התלבטתי אם לרשום כאן את בעייתי או לא!אנונימי (פותח)
אבל אני יודעת שבסוף אני אשפוך זאת אצל אימי. אם מהדיון הזה יצא לתועלת מה טוב!
בעיקרון יש לי ילד כבן 3+ שהוא מוגדר כילד אלים וחסר משמעת עושה מה שבא לו! אפחד לא מעניין אותו. יש לו קשיים בדיבור... והוא במעכב על כך! ..
לא קל לנו עם הילד הזה! אני לא יכולה רוב היום לטפל בו כי יש עוד תינוק בן חצי שנה שהגדול רק מציק לו.
בכל מקרה המקום היחיד שהוא יכול לפרוק את עצמו משך שעות מרובות זה בגן שעשועים שיש שם חולות או בגימבורי...
הוא בבית חייב או להרוס דברים או להזיז דברים או לרוץ או לקפוץ...
נחת ממנו? אין לי כלל! בעלי
חוזר בדר"כ בשעות מאוחרות ולכן משפחתי נרתמת ולוקחת אותו לגינות כדי שאנוח.
בעלי לא משחרר אותי ללימודי חינוך בשביל היל
ד כי זה עולה כסף וכרגע כלכלית אנחנו רק מצטמצמים...
עכשיו מה קורה?
לחברות שיש להם ילדים בגילוצאני לא הולכת כי הוא עושה להם בלאגן או מרביץ.
סבתות רבות שלנו לא הולכים כי הוא נוגע להם במראה במטטא זה מרגיז אותן
אמא שלי ברור אני הולכת וכן עושה המון המון בלאגן מעירים ולא עוזר אני אישית לא מצליחה להיות כוחנית או אסרטיבית גם ככה אני בקושי של עייפות של הקטן בלילות ובאמת... שכבר אין לי כוחות. אמרתי לבעלי אני לא מצליחה להישתלט על הגדול אין לי טעם כבר ללדת.. אני כ"כ עייפה גם מהלידה גם בגידול של הקטן אני מרגישה שאני נאבדת בגידול הילדים...
ובעיקבות כך :
הערב התארחנו בבית של אח בעלי כשהוריו גרים שם. ובבית הזה אסור לזוז מלימטר למטרת ריצה משחק כל שהוא... אלא לשבת. בטח שלילד שלי זה מתאים!!!! לשבת!
זה בית שכל הרהוט חדש בגלל זה אבור לגעת.
אז אח בעלי מעיר לבן שלי אז לא לעשות כלום ואני רק רודפת אחריו ובסוף הוא הולך לעגלה של הקטן ומציק לו!
כבר אמרנו לחמותי הרי כל פעם שמגעים לבית של הבן הוא מתלונן. יש לה בן שהוא מרגיש מלך כל מה שהוא אומר חמותי עושה.
היא סיפרה לי שהם רבים הרבה. לבן שלה יש אישה והיא בהריון גם לא עושה כלום בבית.
אז שיש אורחים הבעל הבית בודק שלא זזים דברים בבית!
אישתו שעדיין אין לה ילדים אמרה לי תחנכי את הבן שלך. אמרתי לה קודם כל תלדי את הבת שלך תגדלי אותה ותתחילי לחנך אותה ואז תדברי אליי!
אמרתי לחמותי לאןאת רוצה שנבוא? לבקר את בבנך בביתו ורק יעיר? תבואי אליי הביתה עם בעלך ונגמר הסיפור! עושה פרצופים נראה איך נבוא איך יסתדר..
הורים! אני מותשת!!! זה לא קל לגדל ילדים במיוחד מופרעים ולקבל כזה במשפחה שנותן הערות על הבן שלי... בשורה התחתונה סוכם : שיותר לא מגיעים אליהם עם הילדים בעודם קטנים ..ואנחנו צריכים לפתור את בעיית חינוך הבן המשתולל שלנו!
אגב חמותי מגנה על הבן שאצלו היא גרה.ובעלי אמר שגם בימי הרווקות לא הסתדר איתו וזה אופי קשה לו. הוא כופה על כולם מה לעשות.. הוריו סתמו באסה! רק תגדולים שלהם שזו גיסתי ובעלי חינכו בדרך טובה בדרך ארץ.
טוב שפכתי תודה לקוראים נהנת לקרא את תגובתכם ומצפה לתשובות תועלת!!!
תודה! וסליחה על האורך...
בעיקרון יש לי ילד כבן 3+ שהוא מוגדר כילד אלים וחסר משמעת עושה מה שבא לו! אפחד לא מעניין אותו. יש לו קשיים בדיבור... והוא במעכב על כך! ..
לא קל לנו עם הילד הזה! אני לא יכולה רוב היום לטפל בו כי יש עוד תינוק בן חצי שנה שהגדול רק מציק לו.
בכל מקרה המקום היחיד שהוא יכול לפרוק את עצמו משך שעות מרובות זה בגן שעשועים שיש שם חולות או בגימבורי...
הוא בבית חייב או להרוס דברים או להזיז דברים או לרוץ או לקפוץ...
נחת ממנו? אין לי כלל! בעלי
חוזר בדר"כ בשעות מאוחרות ולכן משפחתי נרתמת ולוקחת אותו לגינות כדי שאנוח.
בעלי לא משחרר אותי ללימודי חינוך בשביל היל
ד כי זה עולה כסף וכרגע כלכלית אנחנו רק מצטמצמים...
עכשיו מה קורה?
לחברות שיש להם ילדים בגילוצאני לא הולכת כי הוא עושה להם בלאגן או מרביץ.
סבתות רבות שלנו לא הולכים כי הוא נוגע להם במראה במטטא זה מרגיז אותן
אמא שלי ברור אני הולכת וכן עושה המון המון בלאגן מעירים ולא עוזר אני אישית לא מצליחה להיות כוחנית או אסרטיבית גם ככה אני בקושי של עייפות של הקטן בלילות ובאמת... שכבר אין לי כוחות. אמרתי לבעלי אני לא מצליחה להישתלט על הגדול אין לי טעם כבר ללדת.. אני כ"כ עייפה גם מהלידה גם בגידול של הקטן אני מרגישה שאני נאבדת בגידול הילדים...
ובעיקבות כך :
הערב התארחנו בבית של אח בעלי כשהוריו גרים שם. ובבית הזה אסור לזוז מלימטר למטרת ריצה משחק כל שהוא... אלא לשבת. בטח שלילד שלי זה מתאים!!!! לשבת!
זה בית שכל הרהוט חדש בגלל זה אבור לגעת.
אז אח בעלי מעיר לבן שלי אז לא לעשות כלום ואני רק רודפת אחריו ובסוף הוא הולך לעגלה של הקטן ומציק לו!
כבר אמרנו לחמותי הרי כל פעם שמגעים לבית של הבן הוא מתלונן. יש לה בן שהוא מרגיש מלך כל מה שהוא אומר חמותי עושה.
היא סיפרה לי שהם רבים הרבה. לבן שלה יש אישה והיא בהריון גם לא עושה כלום בבית.
אז שיש אורחים הבעל הבית בודק שלא זזים דברים בבית!
אישתו שעדיין אין לה ילדים אמרה לי תחנכי את הבן שלך. אמרתי לה קודם כל תלדי את הבת שלך תגדלי אותה ותתחילי לחנך אותה ואז תדברי אליי!
אמרתי לחמותי לאןאת רוצה שנבוא? לבקר את בבנך בביתו ורק יעיר? תבואי אליי הביתה עם בעלך ונגמר הסיפור! עושה פרצופים נראה איך נבוא איך יסתדר..
הורים! אני מותשת!!! זה לא קל לגדל ילדים במיוחד מופרעים ולקבל כזה במשפחה שנותן הערות על הבן שלי... בשורה התחתונה סוכם : שיותר לא מגיעים אליהם עם הילדים בעודם קטנים ..ואנחנו צריכים לפתור את בעיית חינוך הבן המשתולל שלנו!
אגב חמותי מגנה על הבן שאצלו היא גרה.ובעלי אמר שגם בימי הרווקות לא הסתדר איתו וזה אופי קשה לו. הוא כופה על כולם מה לעשות.. הוריו סתמו באסה! רק תגדולים שלהם שזו גיסתי ובעלי חינכו בדרך טובה בדרך ארץ.
טוב שפכתי תודה לקוראים נהנת לקרא את תגובתכם ומצפה לתשובות תועלת!!!
תודה! וסליחה על האורך...
אוי!! כל כך קשה!!! ובכל זאת אנסה לעזור קצת בע"הבימבה
אני אמא לכמה ילדים ב"ה, גם מתמודדת כרגע עם תינוק לא רחוק מגיל בנך ועם ילד גדול יותר כבן 3, לא אלים אך "נודניק", מטפס עליי, מציק לתינוק,עקשן ושובב. אז אני ממש איתך ומבינה.וכל מה שאני כותבת- אנסה גם ליישם בע"ה
א. כתבת בפירוש שיש לו קשיים בדיבור- תביני שזה מאוד מאוד מתסכל ילד העובדה שהוא לא יכול להתבטא באופן שלם ומלא.
קשה לך מאוד איתו, ואין לך סבלנות, אבל תביני טוב טוב- שאת אמא שלו והוא זקוק לך מאוד מאוד, לחיבוק, לליטוף, להקשבה,
שימי רגע את הקשיים שלך, המובנים, בצד- ותתמקדי בו-כי את מפתח גדול בשיפור מצבכם.
תנסי למצוא זמן איכות איתו, שירגיש שאת איתו ואוהבת אותו ללא כל תנאי.
יש גם איזה סוג של חיבוק שעוצר אלימות שמצד אחד- את עוצרת אותו ומצד שני מחבקת ומכילה אותו.
כל פעם שמתפרע אל תחשבי- אוף, איזה שובב, איזה מופרע,
תחשבי- קשה לו, הוא מתוסכל, הוא זקוק לי שאעזור לו להתבטא.
כמובן יש מקום לבחון עזרה מקצועית של קלינאית תקשורת, שבידיה כלים לעזור.
ב. אתם באמת באמת לא חייבים להתארח אצל אף אחד אם זה רק מפריע לכם, למארחים ובעיקר לילד, שחוסמים אותו מלעשות את הדבר הזה שכל כך בנפשו של כל ילד בגילו- לשחק, לרוץ, להיות פעיל.
שימו אותו בראש סולם העדיפות שלכם ולא את דעת אחרים.
גם אנחנו ממעיטים ממש בביקורים אצל הורינו מהסיבות הללו. לילדינו ולנו הכי כיף בסביבתם הטבעית, בלי שמגבילים אותם.
חבל לריב עם המשפחה המורחבת.זכות המארח לקבוע את כללי ההתנהגות בביתו. לא מתאים לכם-אל תבואו, אך לא לריב.
ממש ממש תתמקדו בילד הזה, הוא זקוק לכם!
כמובן לשקול גם עזרה בעניין האלימות...
בכל אופן, לי גם קשה עם הילד שלי כבן ה-3, והיום עברה לי מחשבה כזאת, שברור שהוא עושה דווקא כדי למשוך את תשומת ליבי, ומרוב שהוא עושה דברים שמרגיזים אותי, נשחקתי ושכחתי להיות אליו חמה ומחבקת, אז היום אני מנסה לקבל על עצמי- להשקיע בו עוד, שירגיש שאני איתו, להעצים אותו.
ממליצה לך גם לצפות בסדרה- סופר נני, של מיכל דליות, בערוץ מאקו, היו הרבה תכניות בנושא אלימות.[
וואי, יקרה, שה' יעזור ויתן בליבנו, האימהות, סבלנות ובינה לגשת אל ילדינו בצורה נכונה ואוהבת.. לא קל...
בהצלחה!!!
מה עושים? נשמע שאת בקצה גבול היכולת...אנונימי (3)
שלום לך,
גם הבן שלי היה דומה למה שאת מתארת, לא היה לנו רגע שקט. כשהיה גומר להרוס את הסטריאו, עד שאנחנו מעכלים מה קורה כבר היה באמצע להרוס משהו אחר.... זה היה סיוט. וכל זה עוד לפני גיל שנתיים.
אני מציעה לך בדחיפות לפנות לייעוץ ולטיפול. אנחנו התחלנו עם זה עוד לפני שהילד הגיע לגיל 3! וב"ה ראינו שיפור ניכר. אין צורך לסבול לחינם, ורק תחשבי איך הילד הזה מרגיש - כל הזמן צועקים עליו, הוא מרגיש דחוי, ובונה לעצמו תדמית אישית שלילית מאד.
בקיצור, לטובת הילד ולטובתך האישית - אל תדחי, פני מיד לטיפול. זה ייתן לך כלים לשפר את המצב. וכל האוירה בבית תשתנה לטובה.
בהצלחה!!!
בלי להאריך הרבה כעת.ד.
דבר ראשון - הבן שלך לא "מופרע". תוציאי את זה מהראש. הוא לא "מוגדר כאלים וחסר משמעת ועושה מה שבא לו".. בכלל לא "מגדירים" ילד בן 3 כך. זה רק יכול לגרום את זה...
תסתכלי עליו בעין טובה, שהוא חמוד - תראי בן אחר לגמרי. תשדרי לו הרבה חום ואהבה. ילד שלך.
יש הרבה ילדים כאלה. יכול להיות היפראקטיבי, יכול להיות שמרגיש יותר צורך בתשות לב. יכול להיות הרבה דברים. וכדי להיות אמא טובה - אל תדאגי, לא צריך להוציא כסף בשביל לללמוד את זה...
תקדישי לו כל יום זמן לבד. לספר לו סיפורבפני עצמו, או ללכת איתו בפני עצמו.
תנסי עם הזמן "ביחד איתו" לקבל את האח הקטן. להציע שיעזור. כמובן - השגחה צמודה.
וחשוב מאד שהמשפחה עוזרת לך שתוכלי לנוח כל יום.
אל תתרשמי מ"הערות" על הבן שלך. ילד עם מרץ, לא תמיד לאנשים מבוגרים זה מתאים. אז מה..
תשתדלי שיהיו בבית דברים שעליהם יכול להוציא את המרץ. אולי קוביות גדולות, אולי פלסטלינה. "גרוטאות" שאפשר לפרק ולשבור. ולסכם - כשגומרים לשחק, מסדרים ביחד. זה יכול ליצור קצת שותפות ומסגרת.
ותשתדלו לדבר, לשוחח... תמצאי זמן נינוח - תשאלי אותו שאלות, תני לו לענות, תשבחי. לא חייב להיות על הכסא. יכול להתגלגל על הרצפה תוך-כדי..
[אפשר גם לבדוק אם יש רגישות למזון כלשהו]
בהצלחה.
^^^אנונימי (4)
אני מרגישה שהבעיה והקושי בתחילים במשפט שכתבת שהתחיל במילים "הילד מוגדר".
אנחנו אלה שיכולים לבחור איך "להגדיר" את הילד שלנו.
את יכולה לבחור להגדיר אותו בתור "אלים, חסר משמעת ועושה מה שבא לו".
ואת יכולה לבחור להגדיר אותו בתור "יודע להגן על עצמו, אוהב ללמוד, לבחון, לחקור את העולם, בודק גבולות על מנת להיות בן אדם טוב וילד עצמאי."
אני מרגישה שעם "ההגדרה" מגיע התגובה וההתמודדות.
אין לי ניסיון של שנים, אבל יש לי ב"ה ילד מלא שמחת חיים ושובבות ועצמאי.
ככל שהוא גדל אני מרגישה שאני צריכה יותר ויותר להזכיר לעצמי שהוא לא אלים - אלא מגן על עצמו, הוא לא שובר דברים כדי לעשות רע - אלא רוצה ללמוד איך דברים עובדים וכו'..
ואני ממש מרגישה את ההבדל!
איך שאני בוחרת להגדיר אותו ככה הוא יהיה!
ואני אוסיף משהו ששמעתי מחברה שעובדת במעון.
היא סיפרה לי שיש שם ילד שכל המטפלות מגדירות אותו בתור "השובב והמופרע", ובאמת הוא כזה.
יום אחד היא החליטה להתייחס אליו אחרת ופתאום הילד נהיה מקסים ורגוע..
אנחנו אלה שיכולים לבחור איך "להגדיר" את הילד שלנו.
את יכולה לבחור להגדיר אותו בתור "אלים, חסר משמעת ועושה מה שבא לו".
ואת יכולה לבחור להגדיר אותו בתור "יודע להגן על עצמו, אוהב ללמוד, לבחון, לחקור את העולם, בודק גבולות על מנת להיות בן אדם טוב וילד עצמאי."
אני מרגישה שעם "ההגדרה" מגיע התגובה וההתמודדות.
אין לי ניסיון של שנים, אבל יש לי ב"ה ילד מלא שמחת חיים ושובבות ועצמאי.
ככל שהוא גדל אני מרגישה שאני צריכה יותר ויותר להזכיר לעצמי שהוא לא אלים - אלא מגן על עצמו, הוא לא שובר דברים כדי לעשות רע - אלא רוצה ללמוד איך דברים עובדים וכו'..
ואני ממש מרגישה את ההבדל!
איך שאני בוחרת להגדיר אותו ככה הוא יהיה!
ואני אוסיף משהו ששמעתי מחברה שעובדת במעון.
היא סיפרה לי שיש שם ילד שכל המטפלות מגדירות אותו בתור "השובב והמופרע", ובאמת הוא כזה.
יום אחד היא החליטה להתייחס אליו אחרת ופתאום הילד נהיה מקסים ורגוע..
^^ בהחלט לא ממליצה להגדיר אותו! זה עוול.מקרוני בשמנת
כשיש אבחנה רפואית זה דבר אחר. אבל להגדיר ילד כאלים ומופרע..אוך, זה כואב לי לראות.
קודם כל, רוב הילדים בעולם, במיוחד בגיל הזה שהוא מגלה את המרחב סביבו וכבר יכול לרוץ למרחקים, לא מסתדרים בבית בו אסור לזוז או לגעת בכלום.
ילדים מטבעם הם סקרנים ופעילים, כל ילד הוא כזה. יש ילדים שנגיל קטן יודעים לשלוט בדחף לגעת בכל דבר ויש כאלה שזקוקים לתזכורות. אבל ילד שלא סקרן ולא פעיל יעלה הרבה יותר נורות אדומות מאשר ילד "שובב".
אני ממליצה להגדיר גבולות ברורים ולעמוד עליהם. לדוג' בגן השעשועים מותר לרוץ, בסלון לא. או למשל מותר ללטף את התינוק בעדינות, לצבוט לא.
לתת לו בצורה מוגדרת וברורה אופציות רחבות ומקום לביטוי עצמי. זה לעניות דעתי.
בנוסף ילד בן שלוש זקוק להרבה גמישות וחופש בחירה. יעזור אולי להזכיר בבית, שעכשיו אנחנו לא משתוללים, אבל בינתיים אפשר לתכנן ביחד על איזה מתקן נעלה ראשון בגן השעשועים.
ואפשר גם לעודד לנתב את המרץ לפעילות שקטה כמו גזירה, ציור, משהו מעט אגרסיבי כדי להוציא מרץ, אך שקט.
ואני מחזקת אותך כנגד הערות או ביקורת. הילד שלך מקסים! מבטיחה לך! ואני משוכנעת שלא קל להיות אמא לשני קטנים כשהבעל עובד קשה וכל אחד מהם מספק לך לא מעט תעסוקה. שולחת חיבוק!!!
קודם כל, רוב הילדים בעולם, במיוחד בגיל הזה שהוא מגלה את המרחב סביבו וכבר יכול לרוץ למרחקים, לא מסתדרים בבית בו אסור לזוז או לגעת בכלום.
ילדים מטבעם הם סקרנים ופעילים, כל ילד הוא כזה. יש ילדים שנגיל קטן יודעים לשלוט בדחף לגעת בכל דבר ויש כאלה שזקוקים לתזכורות. אבל ילד שלא סקרן ולא פעיל יעלה הרבה יותר נורות אדומות מאשר ילד "שובב".
אני ממליצה להגדיר גבולות ברורים ולעמוד עליהם. לדוג' בגן השעשועים מותר לרוץ, בסלון לא. או למשל מותר ללטף את התינוק בעדינות, לצבוט לא.
לתת לו בצורה מוגדרת וברורה אופציות רחבות ומקום לביטוי עצמי. זה לעניות דעתי.
בנוסף ילד בן שלוש זקוק להרבה גמישות וחופש בחירה. יעזור אולי להזכיר בבית, שעכשיו אנחנו לא משתוללים, אבל בינתיים אפשר לתכנן ביחד על איזה מתקן נעלה ראשון בגן השעשועים.
ואפשר גם לעודד לנתב את המרץ לפעילות שקטה כמו גזירה, ציור, משהו מעט אגרסיבי כדי להוציא מרץ, אך שקט.
ואני מחזקת אותך כנגד הערות או ביקורת. הילד שלך מקסים! מבטיחה לך! ואני משוכנעת שלא קל להיות אמא לשני קטנים כשהבעל עובד קשה וכל אחד מהם מספק לך לא מעט תעסוקה. שולחת חיבוק!!!
אני מאוד מזדהה איתך כי גם הבת שלי סובלת מקושי דומהמתעלה אליו
אומנם ברוך השם היא לא אלימה ואצל אחרים דוקא מתנהגת יפה אבל מאוד מאוד היפרית,עם קשיי דיבור,השתוללות,התקפי זעם.
אז באמת איבחון וטיפול!!!
לא לפחוד להיות אסרטיבים ולהציב גבולות
ליצור עבורו סביבה להוצאת אנרגיות אם יש אפשרות של חצר פעילה,גמבורי,בוץ,גואש
כמה דברים-צביה22
קודם כל, כמו שאמרו כבר- ממש כדאי לטפל בקשיי הדיבור, כי התסכול בלא להצליח לבטא את עצמך מאוד יכול להיות חלק מהגורם להתנהגות הקשה.
איך עושים את זה? פשוט פונים לרופא המשפחה ושואלים אותו איך לפנות להתפתחות הילד של קופת החולים שלכם. אתם תצטרכו לבצע כמה בדיקות (שמיעה, ראיה ועוד כמה מסמכים) ואז הוא יקבל אבחון בהתפתחות הילד ויקבל טיפול של קלינאית מהקופה (נראה לי שלכם יש השתתפות ממש סמלית בתשלום). כדאי להתחיל כמה שיותר מהר כי יש המתנה ארוכה לרוב..
ועוד בונוס- אני לא יודעת איך זה בשאר הקופות, אבל במכבי אני בטוחה שזה כך ונראה לי שיש דברים מקבילים גם קופות האחרות: ילד שזכאי לטיפול פרא-רפואי מטעם הקופה (לדוג'- טיפול של קלינאית בגלל עיכוב שפתי), ההורים שלו זכאים במידת הצורך להדרכת הורים בחינם- זה אומר שאת מקבלת שיחה שבועית עם פסיכולוגית שתתן לך כלים בחינוך ספציפית ביחס לילד הזה והמורכבויות שלו. תבקשי בהתפתחות הילד אבחון כללי (של כמה אנשי מקצוע, ולא רק קלינאית), ותספרי שם גם על הקשיים בחינוך שלו (ולא רק בשפה), הם מן הסתם גם יכוונו לזה בשאלות שלהם.
חוץ מזה- הרב דן כתב בסוף דבריו בסוגריים על בדיקת רגישות למזון. אני רוצה לחזק את הדברים- לפעמים באמת זה כל הגורם להתנהגות קשה של הילד. אומרים גם שכימיכאלים באוכל (חומרים משמרים, צבעי מאכל) יכולים להשפיע לרעה על התנהגות של ילדים (נכון שרוב הילדים אוכלים את זה, אבל ילדים שיותר רגישים להשפעה). אנחנו בתור ילדים אכלנו מאוד בריא בבית והיינו ילדים מאוד רגועים, אבל אמא שלי אמרה שהיא תמיד יכלה לזהות מתי ילד אכל ממתק שקיבל בגן/בכיתה, כי פתאום ההתנהגות היתה הרבה יותר קשה..
בהצלחה רבה!
אוקיי מגיבהאנונימי (פותח)
בעיקרון הוא כבר בטיפול בקלינאית תקשורת רק עשינו לו איבחון. אנחנו בתור עד שנקבל את הטיפול.
שנית, לגבי מזון הוא לא אוכל ממתקים כי אני לא מרשה ל אלא ללא סוכר! הוא בעצמו זורק את הטופי כי אני לא מרשה. הוא אוהב הרבה ירקות טונה בשר עוף אורז הוא אוכל מסןדר ובריא!
עכשיו מה שהחולט ביני לבין בעלי שכרגע במצב הנתון אנחנו לא הולכים אלא באים אלינו או שבמקרה הטוב אם רוצים לראות את הילדים זה בגינה כדי שהכל יישאר במצב טבעי ונעים.
אגב, יש לנו ספקות שכנראה במשפחת בעלי המצב חמור כ"כ כלפי ילדנו כי אחיו של בעלי היה רוצה שיהיה לו בן ראשון וילד בלונדי ועיני דבש כמו ביננו... וכנראה שאלו מתחיו על ילדנו. אצלהם הם מתחנים מאותה מוצא אז אין שינוי בגנים... או שמפריע לגיסי שאני ממוצא אשכנזי בהירה ואילו אישתו לא...
אמר במילים אחרות שהוא רוצה ילד כמו הבן של אחיו למשפחתו...
אז כנראה הוא לא מעוניין שנבוא בגלל הילד מאותה סיבה ובגלל זה אחיו של בעלי צעק לי עופי מהבית שלי....
תודה בכל אופן
שנית, לגבי מזון הוא לא אוכל ממתקים כי אני לא מרשה ל אלא ללא סוכר! הוא בעצמו זורק את הטופי כי אני לא מרשה. הוא אוהב הרבה ירקות טונה בשר עוף אורז הוא אוכל מסןדר ובריא!
עכשיו מה שהחולט ביני לבין בעלי שכרגע במצב הנתון אנחנו לא הולכים אלא באים אלינו או שבמקרה הטוב אם רוצים לראות את הילדים זה בגינה כדי שהכל יישאר במצב טבעי ונעים.
אגב, יש לנו ספקות שכנראה במשפחת בעלי המצב חמור כ"כ כלפי ילדנו כי אחיו של בעלי היה רוצה שיהיה לו בן ראשון וילד בלונדי ועיני דבש כמו ביננו... וכנראה שאלו מתחיו על ילדנו. אצלהם הם מתחנים מאותה מוצא אז אין שינוי בגנים... או שמפריע לגיסי שאני ממוצא אשכנזי בהירה ואילו אישתו לא...
אמר במילים אחרות שהוא רוצה ילד כמו הבן של אחיו למשפחתו...
אז כנראה הוא לא מעוניין שנבוא בגלל הילד מאותה סיבה ובגלל זה אחיו של בעלי צעק לי עופי מהבית שלי....
תודה בכל אופן
שאחיו ישמור את בעיותיו לעצמו, זו לא בעיה שלך. את הבימבה
צריכה לחשוב על טובת משפחתכם ומי שמסובך עם עצמו כי רצה ילד בלונדיני- שימשיך לחיות בסרט.זה לא מצדיק יחס כזה כלפיכם.
טוב עשיתם כשהחלטתם שיבואו אליכם.
המון הצלחה!!!
האח זה דבר שולי בענין,ד.
אז אל תבואו כעת. אל תייחסו כ"כ חשיבות ל"מה אחרים אומרים".
העיקר זו ההתייחסות שלכם אל הילד שלכם. עין טובה. פעולה נכונה ומאורגנת.
את חייבת לקבל עזרהצורית7
את במצוקה ממש קשה.
ייתכן שיש לך ילד עם בעית התנהגות כלשהי, ואחרי האבחון תדעי יותר טוב בדיוק מה הבעיה ואיך מטפלים בזה. אבל אין ספק שאסור לך להזניח את זה, כי זה משפיע על כל ההתנהלות המשפחתית שלכם.
בקשר למשפחה- אני בהחלט יכולה להבין אותך, שאין לך גיבוי מהמשפחה, גם ככה קשה לך עם הילד, הדבר האחרון שאת צריכה זה שעוד יטיפו לך מוסר על זה.
אבל מצד שני, אני גם יכולה להבין את המשפחה...אם מדובר בילדון שממש מתפרע והורס, הם לא חייבים לקבל את זה באהבה.
.
אני חושבת שתשימי בצד את כל הרגשות שלך כלפי האח.
כרגע תתמקדי במשפחה הקטנה שלך, בבעלך ובשני הילדים.
אני חושבת שזו החלטה נכונה לא ללכת עם הילד למקום שהוא לא רצוי בו, וזה בסדר להחליט שכרגע אתם לא רוצים להתארח.
כרגע אתם מתמקדים בילדון החמוד. הוא היחיד שאכפת לכם ממנו.
אל תתיחסי לאף אחד אחר.
אחרי שתקבלו אבחנה מסודרת לגבי הילד, מציעה לך לחפש מישהי שתעזור לך, כיצד להתמודד.
תטדה על התמיכה!אנונימי (פותח)
מלכתחילה ראיתי התנהגות שונה אצל בני אך לא הבנתי את חומרת המצב... חשבתי שהוא ייגדל קצת וידבר זה יישתנה. אבל המצב נראה אחרת. ולכן כרגע ממש אין לי מה לעשות לטיפול כי אני בהמתנה גם לקלילנאית תקשורת ואח"כ מוטוריקה עדינה..
בנתיים זה לתת מרחב במקומות שמתאימים.
לא אצל אורחים!!!
יופי.. תודה! הגעתי למסקנות תודה!!
בנתיים זה לתת מרחב במקומות שמתאימים.
לא אצל אורחים!!!
יופי.. תודה! הגעתי למסקנות תודה!!
את עדיין יכולה להאמין שהוא יגדל קצת וזה ישתנהחילזון 123
הוא עוד ממש ממש קטן. סה"כ בן 3.
תמיד הילד הראשון נראה נורא גדול ובוגר ואז הם גדלים ומבינים כמה שהם היו קטנים לפני זה.
תטפלו במה שצריך אבל אל תרגישי כל הזמן שיש לכם ילד עם בעיה קשה נורא ולא פתירה. יש המון ילדים בני 3 שמשתוללים המון.
להתפלל על זה!!! תמיד אנחנו מחפשים כאן עצות מעשיותבימבה
בפורום, ולא תמיד זוכרים פשוט לפנות לריבון העולמים שיצר את כל המציאות הזאת ובידו לשנות...
תרפיה רגשיתאימיאחרונה
אפשר דרך הקופה לקבל גם תרפיות רגשיות שונות.
שווה מאוד.
כדאי לך כבר להכנס לרשימת המתנה כי זו המתנה ארוכה מאוד.
דרך אגב- חברה שלי היתה במצב קשה כלפי הילדים שלה והלכה לקורס הנחיית הורים בגישת שפר. היא אמרה שזה הציל אותה ממש!
ב"ה בהצלחה
עיצה ששמעתי פעםאמא ו7 גמדים
כשהייתי בסדנא להדרכה הורים, אמרה לי המנחה (ברוריה ביננפלד המדהימה):
אם חלילה היו לילד בעיות בכליות והוא היה צריך חס ושלום דיאליזה, היה לך זמן/כסף/כח להשקיע בו? כל שבוע שעתיים כפול 3 דיאליזות בבי"ח?
ב"ה שהילד בריא פיזית, אך נפשו היא זאת הצריכה השקעה בזמן/כסף/כח.
מאז ששמעתי את זה ממנה, בכל פעם שיש לי בעיה עם אחד הילדים - ככה אני מתפקדת: מודה לה' שזה לא פיזי, ומשקיעה בפתרון הבעיה, כאילו זה משהו פיזי: משקיעה זמן, כסף והמון כוחות נפש.
זה הכניס אותי לפרופורציות מבחינת הכוחות שכן יש לי. והכסף (השקעתי בילד הזה ה-מ-ו-ן כסף, לטיפולים)
קודם כלפרח-בר
לא הייתי ממהרת לתייג ילד בן 3 כ ״ מופרע ״ יכול מאד להיות שהוא שובב מאד - כמו ילדים רבים בגיל הזה.
הדבר החשוב ביותר הוא הצבת גבולות ועמידה בהם , צומת לב חיובית עושה פלאים גם היא.
ילד בן 3 לא יכול לשמוע כל היום כמה הוא מופרע ולא מחונך - זה לא עוזר וגורם רק נזק.
מאד מוזר שאת נמנעת מפגישות עם חברים/ משפחה לדעתי זה גורם להחמרה במצב! בין השורות יש הרבה מתח בין משפחתך ומשפחת גיסך לנסות לדון לכף זכות ...תיהי את בסדר תזמיני ותאירי פנים - זו המשפחה של בעלך לטוב ולרע נכון שקל לדבר וקשה לעשות אבל לפעמים צריך להחליט עם עצמנו שאנחנו נעשה את המקסימום בלי ציניות ומכל הלב ואז דברים מתחילים להסתדר, בהצלחה!
הדבר החשוב ביותר הוא הצבת גבולות ועמידה בהם , צומת לב חיובית עושה פלאים גם היא.
ילד בן 3 לא יכול לשמוע כל היום כמה הוא מופרע ולא מחונך - זה לא עוזר וגורם רק נזק.
מאד מוזר שאת נמנעת מפגישות עם חברים/ משפחה לדעתי זה גורם להחמרה במצב! בין השורות יש הרבה מתח בין משפחתך ומשפחת גיסך לנסות לדון לכף זכות ...תיהי את בסדר תזמיני ותאירי פנים - זו המשפחה של בעלך לטוב ולרע נכון שקל לדבר וקשה לעשות אבל לפעמים צריך להחליט עם עצמנו שאנחנו נעשה את המקסימום בלי ציניות ומכל הלב ואז דברים מתחילים להסתדר, בהצלחה!
ממליצה מאוד מאוד על השיעורים של הרב יחיאל יעקובסוןשירה..!
תכתבי בגוגל, ויש לך שיעורי חינוך מעולים בחינם.
( מדבר קצת בהברה אשכנזית וסגנון חרדי בחלק מהזמן, אם לא מפריע לך- שווה ממש).
( מדבר קצת בהברה אשכנזית וסגנון חרדי בחלק מהזמן, אם לא מפריע לך- שווה ממש).
מתוקה קראתי הכל!!**רעות
מכירה אישית מאוד מקרה דומה.
עיצה יעילה? רטלין.
נשמע מוזר ויש כאלה אנטי. אבל זה עוזר ועושה פלאים!!
עיצה יעילה? רטלין.
נשמע מוזר ויש כאלה אנטי. אבל זה עוזר ועושה פלאים!!
לא קראתי הכל אבל יש לי מה להגידאמאשוני
הבן שלי ב"ה מתוק בריא ושובב מאוד.
מי שיש לו בית מחרסינה- אנחנו לא נבוא אליו. לא כי הבן שלנו לא בסדר, כי למארח יש בעיה עם שמחת חיים של ילדים.
דבר נוסף, אני ממש ממש ממליצה להתייעץ. זה יכול להיות בתשלום או מישהי שאת מכירה שלמדה את התחום.
חשוב שהיא תראה במו עיניה את ההתנהלות ותדע לשקף לך איך זה נראה מהצד-
אני יכולה להזדהות עם התחושה של איבוד שליטה, שאין פנאי אפילו ללגום מעט מים מרוב ריצות אחריו.
אבל זאת בעיית ביצה ותרנגולת ומי שבפנים לא מסוגל לראות איך יוצאים מהמעגל הזה. לכן צריך מישהו חיצוני שגם יעזור בהתחלה.
למשל אצל הבן שלי הוא לא ידע להפעיל את עצמו אפילו רגע לבד ויש לו המון משחקים ויצירות- אבל כל דבר שה רק אם אני משחקת איתו ביחד.
בהתחלה חשבתי שזה בגלל שאין לו אחים אבל זה לא נכון. גם ילד שאין לו אחים- חברים יכול להעסיק את עצמו 10 ד' לבד אם מרגילים אותו.
במקרה שלי בעלי יצא לפני 3 שבועות למילואים בצו 8. תוך 4 שעות הבן הרביץ לאחותו 3 פעמים, פרץ את המנעול של הדלת וקפץ על התינוקת כשהיא ישנה במיטה מול העיניים שלי!
אז לא יכולתי להישאר עם הילדים לבד בבית סכנת נפשות. התגלגלתי שבוע. אצל אחותי שהיא מבינה בתחום וגם יש לה ניסיון עם בנים שהם לא בובות פשוט שיקפה לי את המצב ועזרה לי להתמודד עם המצפון שהבן דאג לסחוט אותו.
היא ציידה אותי בכלים והתחילה איתי תהליך שהמשכתי אותו בעזרת מתנדבות שבאו לעזור לי בשעות הערב בארגון הילדים מקלחות וכו'.
סה"כ עשיתי הכל לבד אבל עצם זה שהיה מבגר נוסף נתן לי אוויר לומר דברים החלטיים בלי איומים או פרסים פשוט: אתה מחכה לי עכשיו בחדר עד שאסיים להניק ואתה לא יוצא.
כשאמרתי בקול בוטח והאמנתי בו שהוא מסוגל להעסיק את עצמו בחדר זה עבד והצלחתי להניק בשלווה ככה שגם התינוקת הייתה אח"כ רגועה מה שנתן לי את האפשרות להשכיב אותו לישון ברוגע.
ככה התמודדתי שבועיים לבד בבית.
מקווה לשמר את התהליך.
צריך הרבה ביטחון ואמונה שהילד מסוגל ולדעת לשחרר.
ואת זה קל יותר ללמוד ולאמץ כשיש מבוגר שיודע להנחות בסביבה כדי לצאת מהמעגל וההרגל של הריצות.
ורעיונות לתעסוקה: בימבה, תופסת על הדשא, משחקי כדור בדשא, מקפצה לילדים.
תעסוקה שמרגיעה ילדים פעילים:
אמבטיה/ בריכה
משחקי חול (לא להיבהל אם מפזר חול לכל עבר) ככה לומדים
אהבתי מאד מה שכתבת! במיוחד בשורה שניהמשיח עכשיו!
לכי להנחיית הורים- זה פשוט מתנה לחייםtx,rxukyi
בתור אמא שלא היו לה כ"כ בעיות- הקבוצה נתנה לי המון.
ממש ממש ממליצה ללכת לחוג אמהות של שפר- יש באתר שלהם רשימה של כל הקבוצות שפותחים כל הזמן בכל הארץ- לכי לבדוק איפה נפתחת קבוצה קרוב אלייך ותני לעצמך את זה.
הנחיית הורים של שפרכתום כתום
שפרכתום כתום
פותרים בעיות הרבה יותר חמורות.
שם תלמדי כמה הבן שלך מקסים ורק תרוויח גם להמשך.
בנתיים נסי לראות כמה הוא מתוק.
עצה מעשית שאם תיישמי מבטיחה שתראי תוצאות-שבי כל יום אחרי שהשכבות את הילדים לישון ותכתבי לפחות 3דברים טובים/משמחים על הילד שלך. בהתחלה זה יכול להיות אפילו-כמה הוא נראה מתוק כשהוא ישן או ילד יפה או העובדה שציינת שזורק טופי כי יודע שאת לא מרשה(אז הוא שומע בקול?! ) בכל מקרה הכי מומלץ לגשת להדרכה בגישת שפר. שווה כל שקל!
שם תלמדי כמה הבן שלך מקסים ורק תרוויח גם להמשך.
בנתיים נסי לראות כמה הוא מתוק.
עצה מעשית שאם תיישמי מבטיחה שתראי תוצאות-שבי כל יום אחרי שהשכבות את הילדים לישון ותכתבי לפחות 3דברים טובים/משמחים על הילד שלך. בהתחלה זה יכול להיות אפילו-כמה הוא נראה מתוק כשהוא ישן או ילד יפה או העובדה שציינת שזורק טופי כי יודע שאת לא מרשה(אז הוא שומע בקול?! ) בכל מקרה הכי מומלץ לגשת להדרכה בגישת שפר. שווה כל שקל!
נדודי שינהפרח חדש
הבן שלי בן שנתיים וחצי וקורה הרבה פעמים שהוא מתעורר באמצע הלילה בסביבות השעה 2 לפנות בוקר ולא מצליח להרדם עד 6.
בד''כ הוא לא בוכה, אלא שוכב, מפטפט ושר לו (בקולי קולות, אז אי אפשר כ''כ לישון ככה).
אח''כ בבוקר קשה לו לקום ורק אם זה יום שאני לא יוצאת בבוקר אפשר לתת לו לישון עוד.
זה גם משפיע על המצב רוח שלו, בימים כאלו הוא עצבני ועייף יותר כמובן.
דברים שאני שוללת:
כאבי אוזניים
צמא (משאירה לו בקבוק מים במיטה)
יתושים
חום
חוסר עייפות (זה קורה גם כשהוא לא ישן כלום במשך היום)
משהי כאן מבינה בזה ויכולה לתת לי כיוון? יתכן בגיל כזה נדודי שינה כמו אצל מבוגרים? איך מטפלים בזה?
כמה זמן זה ככה?בדילמה
הבן שלי גם עשה את זה ויועצת שינה אמרה לי לא להתייחס כל עוד הוא לא בוכה
יש להם תקופות כאלה ואם לא מתייחסים זה אמור לעבור לבד.
אא"כ זה כבר חריג- תקופה ארוכה או חוזר פעם אחר פעם
בהצלחה- זה לא קל. אני יודעת..
יש דברים נוספיםאמא במשרה מלאהאחרונה
האם את בהריון / אחרי לידה ?
יש לי ילד שעדין מתעורר לבדוק אם אני בבית ולא הלכתי ללדת מהטראומה שהלכתי ללדת
את אחותו באמצע הלילה { לפני 5 שנים }
הרופאה אמרה להתעלם מזה ופשוט יש לו שינה קלה גם בתור תינוק הוא היה מתעורר מכל דבר
בלילות שהודעתי לו מראש שלא הולכת לאף מקום לא היה מתעורר.
תנסי לשים לו ספר תמונות ליד המיטה או חיה / דובי { להסביר לו שהוא יכול לשחק איתם בשקט כי אמא ואבא ישנים}
אולי זה יעסיק אותו ופחות יהיה קולני
בהצלחה רבה
אני מקווה שבסדר לכתוב כאן, אני כותבת כאן בגללאנונימי (פותח)
שיש אפשרות לכתוב מאנונימי.
אני בקשר עם בחור כבר כמעט 3 חודשים,
אקדים ואומר,
הוא בא מבית בסיגנון חרדי ושינה את ההשקפה שלו לסיגנון דומה לתורת החיים...
לפני שבועיים בערך הבאתי אותו הביתה, וההורים שלי לא כ"כ קיבלו אותו יפה... הם דיברו איתו אבל ראו שהם לא מרוצים ממנו (הוא קצת נעלב אני חושבת)
שאלתי את אמא שלי למה היא התנהגה אליו ככה, והיא אמרה שיש לה הרגשה שהוא לא משהו...
שאלתי אותה מה הכוונה, והיא אמרה לי "לא יודעת... בהרגשה"
אני לא יודעת מה לחשוב... אני לא מבינה מה הבעיה בו.
אני חושדת שאולי הם לא אוהבים את הרקע שלו (אני יותר חזקה מהמשפחה) כי הוא גם מתכנן ללמוד בשנתיים הבאות, ואולי בגלל זה היא לא אהבה אותו...
אז אני לא יודעת אם להתייחס להרגשה שלה ברצינות או להבין שזה בגלל הרקע שלו...
עדיף שתפתחי שרשור בפורום לקראת נישואין וזוגיותבת 30
יותר רלוונטי.
תנסי לברר איתה בדיוק מה מפריע לה...בימבה
יקרה,רבה אמונתך!
בעיני, להתייחס להרגשה של ההורים ברצינות!
זה כמובן לא אומר שצריך להפסיק את הקשר...
אבל, חשוב לזכור שההורים שלנו אוהבים אותנו, דואגים לנו ורוצים בטובתנו!
והם גם נמצאים "מחוץ" לקשר עם הבחור, ויכולים להצביע על נקודות שאת לא תראי "מתוך" הקשר.
לדעתי, שבי עם אמא שלך, בנחת וברוגע, ותשאלי אותה מה דעתה על הבחור.
תסבירי לה שהקשר חשוב לך, שזה "רציני".
יתכן וה"הרגשה" הלא טובה באמת נובעות מהרקע ומהכוונה ללמוד. אם זה המצב, תסבירי, בנועם, שזה הסגנון שבחרת לחייך, ועם בחור "מסוג" כזה את מעוניינת להקים בית. (יתכן וההורים חוששים שהבחור "גרר" אותך לסגנון כזה, חשוב שיבינו שזו בחירה חופשית שלך, שלא תלויה בבחור הספציפי הזה)
ויתכן שה"הרגשה" נובעת מתכונה שלילית שח"ו קיימת, ואת לא שמת לב, או לא ייחסת לה מספיק חשיבות.
הרבה הצלחה!
לא לזלזל בהרגשה של אמאצורית7
הורים רואים דברים, שצעירים לא רואים או לא מתייחסים אליהם.
אני לא אומרת שבהכרח היא צודקת, אבל כדאי לך להקשיב לה ולברר בדיוק ממה היא מסתייגת.
לדעתי זה מאוד תלוי אםבדילמהאחרונה
אמא שלך היא אחת כזאת שיש לה אינטואיציה ואין לה דעות קדומות וכאלה
כי אין מה לעשות- יש כאלה ש"יש להם את זה" ויש כאלה שלא
אני יכולה לומר שאם הייתי שומעת לאבא שלי לא הייתי מתחתנת עם בעלי (הוא רצה עדה מסויימת..)
ושאמא שלי היתה מנסה לשדך לנו בחורים לגמרי לא מתאימים..
תנסי לדבר איתה ולהבין למה ואז תחשבי עם עצמך עד כמה זה נכון לך ובכלל- וברור שקודם כל זה
האינטואיציה שלך ומה שאת חושבת
הנקהאמא במשרה מלאה
האם בעקבות הצום יכול להיגמר/ להשתנות משהו בחלב ?
כל היום רצה לינוק ועבר משד לשד
ובסוף בכה בלי סוף ונרדם עם בקבק מיץ
הוא לא תינוק קטן אלא פעוט
אבל בגלל בעיות שונות המשכנו ברוך השם להניק
מה דעתכם ?
תודה רבה
כן, החלב מתמעט בצום... שמחה שהתגברתם ב"ה,בימבה
עצם זה שהנקת יותר- מגביר את החלב אך מייבש אותך אז תשלימי נוזלים בבקשה...
^^^ מחר תקפידי על שלושה דברים:בהתהוות
לשתות הרבה. לנוח הרבה. להניק הרבה.
כך הייצור יחזור לעצמו במהרה.
תודה רבה לכולכןאמא במשרה מלאהאחרונה
חשבתי שזה יגרום לו להיגמל
אבל הוא כל הילה ינק
כנראה הוא יודע מה לעשות
לנוח לא נראה כמו דבר אפשרי אבל לשתות כן
תודה
ילד בן 8 חודשים שהתחיל להתעורר בלילהטריה טריה
צריכה עזרה!
הילד בן כמעט 8 חודשים והתחיל להתעורר בלילה, ואפילו מספר פעמים בלילה...
אני מתחילה את היום עייפה, ומסיימת אותו מותשת.
אמהות עם ניסיון במקרים כאלה - אני אשמח אם תעזורנה לי.
אני משכיבה את הילד לישון בעיקר על הגב...
הוא כבר מתהפך וזוחל, ככה שכבר מצאנו אותו יותר מפעם אחת על הבטן כאשר שמנו אותו לישון על הגב ולהיפך.
הוא מיירר הרבה, משלשל או עם הרבה ידים בפה?הסהר האיתן
וצורח בצורה בליתי מסוברת כי אם כן הייתי אומרת שיניים
גם אצלי בגיל הזה מתחילים לחגוג בלילהבת 30
מה שקצת עזר לנו, זה להשכיב את התינוקת איתנו במיטה. מה שיותר עזר- זה הזמן. זה פשוט עבר אחרי כמה שבועות.
אוכל ארוחת ערב חוץ מהנקה/ מטרנה?ספגטי מוקרם
זה גיל שצריך גם אוכל/ דיסה..
אולי הוא פשוט רעב?
אולי הוא פשוט רעב?
קרה לנו גםאנונימי (2)אחרונה
אני טענתי שזה היה מרוב רעב... וכל ארוחת ערב דשנה לא עזרה.
הוא היה ישן לילה שלם, והתחיל להתעורר סביב 7-8 חודשים.
את מניקה? או נותנת בקבוק?
אני פשוט הנקתי עד גיל שנה גם בלילה.. אולי לא פיתרון אידיאלי אבל זה מה שעזר, הוא פשוט ינק כמה דקות וחזר לישון.
אין משמעות לטעמי להשכבה על בטן/גב, הם מתהפכים כל הזמן בגיל הזה...
אכילה עצמאית של בן שנה וחצינהורה 23
איך אפשר להרגיל תינוק בן שנה וחצי לאכול לבד עם כפית?
מזון אצבעות ברור שאוכל לבד ואוכל גם קצת עם הידיים
אבל אם יש צלחת עם למשל א. צהרים
הוא לא יודע לקחת את זה עם כפית לפה.
ואם אני נותנת לו לנסות הוא פשוט מעיף את הצלחת על תכולתה לרצפה...
עזבו את הסדר והניקיון, זה בעיקר אומר שבארוחה זו לא יאכל כלום...
הבנתי מאחות טיפת חלב שילדים בגיל זה כבר אוכלים עם כפית לבדם ואצלינו ממש לא כך,
אפילו לא בכיוון. איך עושים זאת?
הוא רואה אתכם אוכלים כך?רבה אמונתך!
את מאכילה אותו בכפית לפעמים?
מעולם לא לימדתי ילד לאכול בכפית, הם פשוט ראו ולמדו... אז אין לי מושג איך עושים את זה...
וגם נראה לי שאין צורך ללמד, הוא ילמד לבד כשירצה...
(בהנחה ששאר ההתפתחות תקינה, אני לא חושבת שיש מה לדאוג...)
מקווה שרואה אם כי לא אכלתי לידו אף פעם בהפגנתיות.נהורה 23
עבר עריכה על ידי נהורה 23 בתאריך כ"ו בתמוז תשע"ד 23:02
אני מקווה שאני לא מונעת ממנו להצליח מעודף דאגה שיאכל
ומאפשרת לו את המרחב לעצמאות
בודקת אם הבנתי נכון:בהתהוות
אם האוכל מוגש לו בלי כפית הוא אוכל בשמחה בידיים, אבל אם את נותנת לו כפית הוא מעיף הכול לרצפה?
אם זה המצב, ממליצה לשכוח מהכפית בינתיים. שירכוש מיומנות טובה באכילה בידיים, אחר כך הכפית תלך בקלות. הוא בעצמו יבקש אותה... נראה לי שאכילה בידיים תורמת גם לוויסות חושי, ושאר מילים חשובות של מדריכות התפתחות
לא נראה לי כזה קריטי שיילמד דווקא עם כפית כרגעחילזון 123
סה"כ הוא די קטן.
אבל בכל זאת -
דבר ראשון לתת לו כל פעם קערית קטנה עם כמות מזערית (כף של אוכל נגיד) ואז לתת את הכפית,
ולתת לו להחזיק בכפית ביחד איתך.
ולהראות לו גם איך את אוכלת.
ואפשר גם - בלי שום צלחת, שתשימי כמות קטנטונת בכפית וביחד איתו תכניסי לפה.
ותזכרי שלאט לאט הם קולטים מה עושים עם זה. כנראה שלפני זה הוא לא התנסה בזה אז הוא עוד לא מבין ולוקח להם קצת זמן לקלוט את העניין.
תנסי אוליויקי7
להביא לו כפית ליד, ובאותו זמן את מאכילה אותו. בהתחלה הוא סתם יחזיק את הכפת, ובאיזשהו שלב הוא ינסה לעשות גם...
רק ילדים שגדלים בסביבת אחים גדולים יכולים לאכול לבנקניקיות
לבד. כך דעתי.
אפשר לתת לו את הכפית ושיאכיל את הרצפה, הכסא וכל מה שקרוב אליו, ואת תאכילי אותו בכפית אחרת מצלחת אחרת. כך תדעי בדיוק כמה הוא אכל.
רעיוןנום נוםאחרונה
אולי תתני לו בסבלנות רק להתאמן עם צלחת שלו וכפית שלו ללא אוכל
ושיתאמן בהחזקהת הכפית והכנסתה לפה
שקיות ואקום - אשמח למידע מבעלי ניסיון.מרק חורפי
הן באמת באמת יעילות וטובות ואטומות?
כלומר, אם יש לי בעיית אכסון רצינית,
ואני שוקלת לאכסן בגדים שלא בשימוש במחסן של הבניין הקרוב,
אני יכולה להשתמש בהם ולהיות שקטה?
הבהרה: זה מקום לא משהו.. ג'וקים, קורי עכביש, אבק..
ובחורף לפעמים גם הצפה ומים (וסכנה לעובש)
אני יכולה לבנות על זה שהשקיות אטומות מספיק ולא יקרה כלום למה שבתוך?
(בהנחה שאת השקית אני זורקת כשאני מעלה משם בעת צורך)
אין לי ניסיון בזה ואשמח לשמוע מכאלה שכן. זה יוכל לפתור לי בעייה רצינית אולי..
ד.א. איפה קונים? יש חברות טובות/דפוקות?
השתמשתי והן טובותrivki
לא זוכרת את החברה. אבל במקום עם סכנה לרטיבות לא הייתי שמה - מה אם משהו חד יחורר את בשקית?
אחרי השימוש הראשון גם הרגשתי שהן לא אטומות כמו שהיו
אחרי השימוש הראשון גם הרגשתי שהן לא אטומות כמו שהיו
אנחנו קנינו בבזאר שטראוסצביה22
משהו כמו 15 ש"ח לשקית די גדולה (מהזיכרון, אני לא בטוחה במחיר המדויק).
לנו זה מעולה כי זה נורא חוסך במקום, אבל כשפתחנו פעם את אחת השקיות היא לא היתה בדיוק כמו שהכנסנו אותה (היה בה יותר אוויר מבהתחלה).
אולי יש סוגים יותר איכותיים ויקרים שאוטמים טוב יותר, אני לא מכירה.
יש סוגים פשוטים ולא טוביםפעם ראשונה
אנחנו קנינו פעם במבצע ולא שמר בכלל את הואקום מעבר לשבוע.
זה היה ממש מאכזב.
מכירה כאלה שמשתמשים בסוגים יותר יקרים וכן מרוצים.