פורום הורות (עמוד 257)

בהנהלת:
שרשור חדש
נדודי שינהפרח חדש

הבן שלי בן שנתיים וחצי וקורה הרבה פעמים שהוא מתעורר באמצע הלילה בסביבות השעה 2 לפנות בוקר ולא מצליח להרדם עד 6.

בד''כ הוא לא בוכה, אלא שוכב, מפטפט ושר לו (בקולי קולות, אז אי אפשר כ''כ לישון ככה).

אח''כ בבוקר קשה לו לקום ורק אם זה יום שאני לא יוצאת בבוקר אפשר לתת לו לישון עוד.

זה גם משפיע על המצב רוח שלו, בימים כאלו הוא עצבני ועייף יותר כמובן.

 

דברים שאני שוללת:

כאבי אוזניים

צמא (משאירה לו בקבוק מים במיטה)

יתושים

חום

חוסר עייפות (זה קורה גם כשהוא לא ישן כלום במשך היום)

 

 

משהי כאן מבינה בזה ויכולה לתת לי כיוון? יתכן בגיל כזה נדודי שינה כמו אצל מבוגרים? איך מטפלים בזה?

 

כמה זמן זה ככה?בדילמה

הבן שלי גם עשה את זה ויועצת שינה אמרה לי לא להתייחס כל עוד הוא לא בוכה

יש להם תקופות כאלה ואם לא מתייחסים זה אמור לעבור לבד. 

אא"כ זה כבר חריג- תקופה ארוכה או חוזר פעם אחר פעם

בהצלחה- זה לא קל. אני יודעת..

יש דברים נוספיםאמא במשרה מלאהאחרונה

האם את בהריון / אחרי לידה ?

יש לי ילד שעדין מתעורר לבדוק אם אני בבית ולא הלכתי ללדת מהטראומה שהלכתי ללדת

את אחותו באמצע הלילה { לפני 5 שנים }

 

הרופאה אמרה להתעלם מזה ופשוט יש לו שינה קלה גם בתור תינוק הוא היה מתעורר מכל דבר

בלילות שהודעתי לו מראש שלא הולכת לאף מקום לא היה מתעורר.

 

תנסי לשים לו ספר תמונות ליד המיטה או חיה / דובי { להסביר לו שהוא יכול לשחק איתם בשקט כי אמא ואבא ישנים}

אולי זה יעסיק אותו ופחות יהיה קולני

בהצלחה רבה

אנציקלופדיה לנועראנונימי (פותח)

יש לנו בבית כמה אנציקלופדיות ישראליות לנוער, 

מעשירים את הידע, 

אך יש בהם גם ערכים לא "כשרים", גם תמונות לא צנועות. 

 

מה לעשות? 

מבולבל

 

תודה. 

פעם כשהייתי קטנה היה ספר שהיה חשוב שאני אקרא,אנונימי (3)

אבל היו בו גם חלקים לא צנועים שלא רצוי לקרוא... אז אמא שלי שמה סיכות כאלו על הדפים שלא רצתה שאני אקרא, והסבירה לי שיש דברים לא טובים ושאני לא אקרא את החלקים האלו.... אצלי זה עבד. אבל צריך לסמוך על הילד כדי לעשות כזה דבר....

אנחנו גוזרים במספריים. מרגישים חדוות יצירה.אנונימי (4)אחרונה
אני מקווה שבסדר לכתוב כאן, אני כותבת כאן בגללאנונימי (פותח)

שיש אפשרות לכתוב מאנונימי.

אני בקשר עם בחור כבר כמעט 3 חודשים,

אקדים ואומר,

הוא בא מבית בסיגנון חרדי ושינה את ההשקפה שלו לסיגנון דומה לתורת החיים...

לפני שבועיים בערך הבאתי אותו הביתה, וההורים שלי לא כ"כ קיבלו אותו יפה... הם דיברו איתו אבל ראו שהם לא מרוצים ממנו (הוא קצת נעלב אני חושבת)

שאלתי את אמא שלי למה היא התנהגה אליו ככה, והיא אמרה שיש לה הרגשה שהוא לא משהו...

שאלתי אותה מה הכוונה, והיא אמרה לי "לא יודעת... בהרגשה"

אני לא יודעת מה לחשוב... אני לא מבינה מה הבעיה בו.

אני חושדת שאולי הם לא אוהבים את הרקע שלו (אני יותר חזקה מהמשפחה) כי הוא גם מתכנן ללמוד בשנתיים הבאות, ואולי בגלל זה היא לא אהבה אותו...

אז אני לא יודעת אם להתייחס להרגשה שלה ברצינות או להבין שזה בגלל הרקע שלו...

 

 

עדיף שתפתחי שרשור בפורום לקראת נישואין וזוגיותבת 30

יותר רלוונטי.

תנסי לברר איתה בדיוק מה מפריע לה...בימבה
יקרה,רבה אמונתך!

בעיני, להתייחס להרגשה של ההורים ברצינות!

זה כמובן לא אומר שצריך להפסיק את הקשר...

אבל, חשוב לזכור שההורים שלנו אוהבים אותנו, דואגים לנו ורוצים בטובתנו!

והם גם נמצאים "מחוץ" לקשר עם הבחור, ויכולים להצביע על נקודות שאת לא תראי "מתוך" הקשר.

 

לדעתי, שבי עם אמא שלך, בנחת וברוגע, ותשאלי אותה מה דעתה על הבחור.

תסבירי לה שהקשר חשוב לך, שזה "רציני".

 

יתכן וה"הרגשה" הלא טובה באמת נובעות מהרקע ומהכוונה ללמוד. אם זה המצב, תסבירי, בנועם, שזה הסגנון שבחרת לחייך, ועם בחור "מסוג" כזה את מעוניינת להקים בית. (יתכן וההורים חוששים שהבחור "גרר" אותך לסגנון כזה, חשוב שיבינו שזו בחירה חופשית שלך, שלא תלויה בבחור הספציפי הזה)

ויתכן שה"הרגשה" נובעת מתכונה שלילית שח"ו קיימת, ואת לא שמת לב, או לא ייחסת לה מספיק חשיבות.

 

הרבה הצלחה!

לא לזלזל בהרגשה של אמאצורית7

הורים רואים דברים, שצעירים לא רואים או לא מתייחסים אליהם.

 

אני לא אומרת שבהכרח היא צודקת, אבל כדאי לך להקשיב לה ולברר בדיוק ממה היא מסתייגת.

 

לדעתי זה מאוד תלוי אםבדילמהאחרונה

אמא שלך היא אחת כזאת שיש לה אינטואיציה ואין לה דעות קדומות וכאלה

כי אין מה לעשות- יש כאלה ש"יש להם את זה" ויש כאלה שלא

אני יכולה לומר שאם הייתי שומעת לאבא שלי לא הייתי מתחתנת עם בעלי (הוא רצה עדה מסויימת..)

ושאמא שלי היתה מנסה לשדך לנו בחורים לגמרי לא מתאימים..

חייזר

תנסי לדבר איתה ולהבין למה ואז תחשבי עם עצמך עד כמה זה נכון לך ובכלל- וברור שקודם כל זה

האינטואיציה שלך ומה שאת חושבתחייזר

 

 

הנקהאמא במשרה מלאה

האם בעקבות הצום יכול להיגמר/ להשתנות משהו בחלב ?

 

כל היום רצה לינוק ועבר משד לשד

ובסוף בכה בלי סוף ונרדם עם בקבק מיץ

הוא לא תינוק קטן אלא פעוט

אבל בגלל בעיות שונות המשכנו ברוך השם להניק

מה דעתכם ?

תודה רבה

כן, החלב מתמעט בצום... שמחה שהתגברתם ב"ה,בימבה

עצם זה שהנקת יותר- מגביר את החלב אך מייבש אותך אז תשלימי נוזלים בבקשה...כן

^^^ מחר תקפידי על שלושה דברים:בהתהוות

לשתות הרבה. לנוח הרבה. להניק הרבה.

כך הייצור יחזור לעצמו במהרה.

 

 

תודה רבה לכולכןאמא במשרה מלאהאחרונה

חשבתי שזה יגרום לו להיגמל

אבל הוא כל הילה ינק

כנראה הוא יודע מה לעשותקורץ

 

לנוח לא נראה כמו דבר אפשרי אבל לשתות כן

תודה

ילד בן 8 חודשים שהתחיל להתעורר בלילהטריה טריה

צריכה עזרה!

הילד בן כמעט 8 חודשים והתחיל להתעורר בלילה, ואפילו מספר פעמים בלילה...

אני מתחילה את היום עייפה, ומסיימת אותו מותשת.

 

אמהות עם ניסיון במקרים כאלה - אני אשמח אם תעזורנה לי.

 

אני משכיבה את הילד לישון בעיקר על הגב...

הוא כבר מתהפך וזוחל, ככה שכבר מצאנו אותו יותר מפעם אחת על הבטן כאשר שמנו אותו לישון על הגב ולהיפך.

הוא מיירר הרבה, משלשל או עם הרבה ידים בפה?הסהר האיתן

וצורח בצורה בליתי מסוברת כי אם כן הייתי אומרת שיניים

 

גם אצלי בגיל הזה מתחילים לחגוג בלילהבת 30

מה שקצת עזר לנו, זה להשכיב את התינוקת איתנו במיטה. מה שיותר עזר- זה הזמן. זה פשוט עבר אחרי כמה שבועות.

אוכל ארוחת ערב חוץ מהנקה/ מטרנה?ספגטי מוקרם
זה גיל שצריך גם אוכל/ דיסה..
אולי הוא פשוט רעב?
קרה לנו גםאנונימי (2)אחרונה

 

אני טענתי שזה היה מרוב רעב... וכל ארוחת ערב דשנה לא עזרה.

הוא היה ישן לילה שלם, והתחיל להתעורר סביב 7-8 חודשים.

 

את מניקה? או נותנת בקבוק?

 

אני פשוט הנקתי עד גיל שנה גם בלילה.. אולי לא פיתרון אידיאלי אבל זה מה שעזר, הוא פשוט ינק כמה דקות וחזר לישון.

 

אין משמעות לטעמי להשכבה על בטן/גב, הם מתהפכים כל הזמן בגיל הזה...

אכילה עצמאית של בן שנה וחצינהורה 23

איך אפשר להרגיל תינוק בן שנה וחצי לאכול לבד עם כפית?

מזון אצבעות ברור שאוכל לבד ואוכל גם קצת עם הידיים

אבל אם יש צלחת עם למשל א. צהרים

הוא לא יודע לקחת את זה עם כפית לפה.

ואם אני נותנת לו לנסות הוא פשוט מעיף את הצלחת על תכולתה לרצפה...

עזבו את הסדר והניקיון, זה בעיקר אומר שבארוחה זו לא יאכל כלום...

הבנתי מאחות טיפת חלב שילדים בגיל זה כבר אוכלים עם כפית לבדם ואצלינו ממש לא כך,

אפילו לא בכיוון. איך עושים זאת?

הוא רואה אתכם אוכלים כך?רבה אמונתך!

את מאכילה אותו בכפית לפעמים?

 

מעולם לא לימדתי ילד לאכול בכפית, הם פשוט ראו ולמדו... אז אין לי מושג איך עושים את זה...

וגם נראה לי שאין צורך ללמד, הוא ילמד לבד כשירצה...

(בהנחה ששאר ההתפתחות תקינה, אני לא חושבת שיש מה לדאוג...)

מקווה שרואה אם כי לא אכלתי לידו אף פעם בהפגנתיות.נהורה 23
עבר עריכה על ידי נהורה 23 בתאריך כ"ו בתמוז תשע"ד 23:02

אני מקווה שאני לא מונעת ממנו להצליח מעודף דאגה שיאכל

ומאפשרת  לו את המרחב לעצמאות

בודקת אם הבנתי נכון:בהתהוות

אם האוכל מוגש לו בלי כפית הוא אוכל בשמחה בידיים, אבל אם את נותנת לו כפית הוא מעיף הכול לרצפה?

אם זה המצב, ממליצה לשכוח מהכפית בינתיים. שירכוש מיומנות טובה באכילה בידיים, אחר כך הכפית תלך בקלות. הוא בעצמו יבקש אותה... נראה לי שאכילה בידיים תורמת גם לוויסות חושי, ושאר מילים חשובות של מדריכות התפתחות

 

לא נראה לי כזה קריטי שיילמד דווקא עם כפית כרגעחילזון 123

סה"כ הוא די קטן.

אבל בכל זאת -

דבר ראשון לתת לו כל פעם קערית קטנה עם כמות מזערית (כף של אוכל נגיד) ואז לתת את הכפית,

ולתת לו להחזיק בכפית ביחד איתך.

ולהראות לו גם איך את אוכלת.

 

ואפשר גם - בלי שום צלחת, שתשימי כמות קטנטונת בכפית וביחד איתו תכניסי לפה.

 

ותזכרי שלאט לאט הם קולטים מה עושים עם זה. כנראה שלפני זה הוא לא התנסה בזה אז הוא עוד לא מבין ולוקח להם קצת זמן לקלוט את העניין.

תנסי אוליויקי7

להביא לו כפית ליד, ובאותו זמן את מאכילה אותו. בהתחלה הוא סתם יחזיק את הכפת, ובאיזשהו שלב הוא ינסה לעשות גם...

רק ילדים שגדלים בסביבת אחים גדולים יכולים לאכול לבנקניקיות

לבד. כך דעתי.

 

אפשר לתת לו את הכפית ושיאכיל את הרצפה, הכסא וכל מה שקרוב אליו, ואת תאכילי אותו בכפית אחרת מצלחת אחרת. כך תדעי בדיוק כמה הוא אכל.

^^לא נכון!!!אנונימי (2)
יש לי בן אחד, והוא בן שנה וחצי, ומההתחלה הוא ידע לאכול יפה עם כפית!! ברור שבהתחלה היה לו יותר קשה עד שממש התרגל לזה, וגם היום, ברגע שנגמרת לו הסבלנות, הוא מעיף את הצלחת והכל, אבל זה לא קשור לאחים גדולים! נראה לי זה פשוט אופי של ילד...
לא צריך להכליל ככהאנונימי (3)
רעיוןנום נוםאחרונה

אולי תתני לו בסבלנות רק להתאמן עם צלחת שלו וכפית שלו ללא אוכל

ושיתאמן בהחזקהת הכפית והכנסתה לפה

שקיות ואקום - אשמח למידע מבעלי ניסיון.מרק חורפי

הן באמת באמת יעילות וטובות ואטומות?

 

כלומר, אם יש לי בעיית אכסון רצינית,

ואני שוקלת לאכסן בגדים שלא בשימוש במחסן של הבניין הקרוב,

אני יכולה להשתמש בהם ולהיות שקטה?

 

הבהרה: זה מקום לא משהו.. ג'וקים, קורי עכביש, אבק..

ובחורף לפעמים גם הצפה ומים (וסכנה לעובש)

 

אני יכולה לבנות על זה שהשקיות אטומות מספיק ולא יקרה כלום למה שבתוך?

(בהנחה שאת השקית אני זורקת כשאני מעלה משם בעת צורך)

 

אין לי ניסיון בזה ואשמח לשמוע מכאלה שכן. זה יוכל לפתור לי בעייה רצינית אולי..

 

ד.א. איפה קונים? יש חברות טובות/דפוקות?

 

השתמשתי והן טובותrivki
לא זוכרת את החברה. אבל במקום עם סכנה לרטיבות לא הייתי שמה - מה אם משהו חד יחורר את בשקית?
אחרי השימוש הראשון גם הרגשתי שהן לא אטומות כמו שהיו
אנחנו קנינו בבזאר שטראוסצביה22

משהו כמו 15 ש"ח לשקית די גדולה (מהזיכרון, אני לא בטוחה במחיר המדויק).

לנו זה מעולה כי זה נורא חוסך במקום, אבל כשפתחנו פעם את אחת השקיות היא לא היתה בדיוק כמו שהכנסנו אותה (היה בה יותר אוויר מבהתחלה).

אולי יש סוגים יותר איכותיים ויקרים שאוטמים טוב יותר, אני לא מכירה.

יש סוגים פשוטים ולא טוביםפעם ראשונה

אנחנו קנינו פעם במבצע ולא שמר בכלל את הואקום מעבר לשבוע.

זה היה ממש מאכזב.

 

מכירה כאלה שמשתמשים בסוגים יותר יקרים וכן מרוצים.

סבבה. תודה! הבנתי שלא כדאי לי לסמוך על זה.מרק חורפיאחרונה
מכירים משחקים עם ערך תורני לילדים?~א.ל
לאיזה גיל?טאבולה ראסה
יש הרבה משחקים שהלבישו עליהם תוכן
( כמו צוללות - שיש שם דוד המלך וחיילים)
רביעיות ומונופולים למינהם
פאזלים, משחקי זיכרון...
יש הכל!
שנתיים~א.ל
אפשר להתחיל עם פאזלים קטניםטאבולה ראסה
יש גם לוטו של חגים/מצוות / שבת וכדומה
דפדפי כאן: יכול להתאים משחקי התאמה/לוטו/זיכרון. אני לא יודעת אם נחשב יקר או זול.. אולי שווה לחפש איפה להשוות...
בעמודים אחרים שם יש גם בובות יהודיות צנועות וכלי משחק שבת וכדומה...http://chabadshop.co.il/index.php?template=cat&cat=5315
פאזלים. ספרים3015
סולם המידותאבגד

משחק של "סולמות וחבלים",

בחלק מהמשבצות יש איורים שמתארים סיטואציות שונות,

אם הסיטואציה חיובית - כגון השבת אבדה - עולים בסולם,

אם הסיטואציה שלילית - כגון הרמת יד על חבר - יורדים בחבל.

לא כל כך מתאים לגיל הזה לענ"ד..~א.לאחרונה

והכיוון שלי קצת אחר.

למשל לימוד על פרשת השבוע, תוך דגש חזק על הרגש. פחות כסיפור טכני..

לימוד אותיות 

חיבוב מצוות התורה

לימוד של פסוקים

לימוד של שירים הנוגעים לברכות, סדר השכמת הבוקר, חגי ישראל וכך הלאה..

זוכרים את הילדה עם המסטיק?מקרוני בשמנת
למי שלא, אסביר.
שאלתי כאן על ילדה בת שש שכדי להיגמל ממציצת אצבע הייתה נרדמת עם מסטיק בפה כל לילה.
אנרתם לי כמה שזה מסוכן, והפסקתי לקנות מסטיקים. אז רק מעדכנת..
היא חזרה להירדם עם אצבע בפה. ולא מבקשת מסטיקים בכלל, היא מסתדרת ככה.
אני זוכרת את המקרה!רות22
למרות שלא זכור לי שאני הגבתי רק קראתי.
אבל אני שמחה שזה הסתדר על הצד הטוב והבטוח ביותר.

גם אני מתיעצת כאן הרבה ומקבלת עזרה ויעוץ מועיל..
פורום מעולה!!
שמח לשמוע, כל הכבוד!!לשם שבו ואחלמה
יפה מאוד!פנסאיאחרונה
ילדה עם בעיות תחושתיותאנונימי (פותח)
בת ה7 שלי סובלת מקשיים בויסות חושי ואף טופלה בריפוי בעיסוק. יש בעיה שאיננו יודעים מה לעשות: כל לילה מתוך שינה היא מורידה את התחתונים, כששואלים אותה בבוקר אומרת דהם הציקו לה ניסינו לקנות מלא סוגים וגדלים של תחתונים( ביום היא לא מתלוננת שמציקות לה), ניסינו לתת לה לישון רק עם מכנסיים או רק עם תחתונים וכותונת, שום דבר לא עוזר, יש אחים גדולים בבית וזו ממש בעית צניעות. אשמח לרעיונות....
אם היא לא מרטיבה בלילהאנונימי (3)

מה הבעיה להשאיר אותה עם כותונת ארוכה ללא תחתונים?

כמה זה זמן זה נמשך?צורית7אחרונה

אולי הבעיה היא בכלל אחרת ולא תחושתית?

אולי היא סובלת מתולעים? תולעים מציקים בלילות...

 

בכל אופן תנסו מכנסי טריקו קצרים ורחבים, כאלה שלא נדבקים לגוף.

 

 

או שתישון עם כתונות ארוכות ותלמדו אותה שבבוקר היא צריכה ללבוש תחתונים עוד לפני שהיא יוצאת מהמיטה.

 

 

גרפולוגים, ומאבחני ציורי ילדים, לכאן בבקשה!!נקניקיות

מה הייתם אומרים על ילד בן ארבע וחצי שצובע מדויק יחסית בצבעים מאד מאד חזקים, ואחרי שהוא גומר לצבוע את כל האובייקטים, כולל הקטנים ביותר (כמו הצמיד של הילדה, הפרח הקטנציק) הוא צובע את הרקע בצבע עז (אדום, צהוב, כחול או אפילו חום) ולא משאיר מילימטר של "ריק"?

 

לא לחוצה או חוששת ממשהו, פשוט, אף פעם לא ראיתי כזה סגנון של ציור

 

תודה לעונים.

 

 

יכול להיות שעבדו איתו בגןטאבולה ראסה
על מילוי שטחים...

נראה לי שזה הגיל שמלמדים אותם "לא להשאיר לבן"

אבל יכול להיות גם עומס רגשי.. לחץ.. הכל הגיוני בתקופה כזו...
תודה. שמעתי פעם שמדובר על רצון לשלוט?נקניקיות

יכול להיות?

יותר מדויק; מרגיש צורך להיות בשליטה, בעיקר עצמיתאנונימי (3)
דגם לפי תיאור ההתנהגות, זה ילד שמרגיש צורך להיות בשליטה, הןא כל הזמן במצב של דריכות, של לחץ ומתח, שחס וחלילה לא יפשל, לא יתבלבל לא " יצא משליטה" מין פרפקציוניזם ברמה כפייתית. זה לא דווקא לשלוט על אחרים. לענ"ד, כדאי לקחת אותו לסוג של תרפיה שילמד לשחרר, להשתחרר. אולי להתייעץ עם בעל מקצוע איך עוזרים לו להשתחרר. אם את רוצה, יש מישהי מעולה בשם מיכל וימר, אפשר להתייעץ איתה גם דרך האינטרנט, היא המומחית בארץ לפענוח ציורי ילדים ויכולה להסביר בדיוק מה כדאי לעשות, בהצלחה!
קבוצה מעולה בפייס. לי היא עוזרת.לא בקטע של פרסוםאנונימי (2)
אני חסומה. אין לי אפשרות לפתוחנקניקיות
חבל. אפשר להעלות שם ציורים של הילדאנונימי (2)אחרונה

ויש מומחית שמסבירה.

נשמע יפיפהלשם שבו ואחלמה
אולי זה כשרון ציור מיוחד?
רק קחי בחשבון שגרפולוגיה ואיבחון
ציורים זה לא מדע, אז בעירבון מוגבל...
המממ...אור היום

בתור אמא שלו, תוכלי לדעת אם השערות שונות שיש לך לגבי צורת הציור הייחודית* של בנך, הן נכונות או לא.

*ייחודית- אולי בעינייך זה שונה, ולא ראית סגנון כזה של ציור, אבל יש עוד ילדים שמציירים כך? הבת שלי (קטנה מבנך בשנה) גם כן אוהבת לצבוע ולמלא הכל, עד הסוף. זה מתקשר אצלי ליסודיות שלה, לסדר שלה

 

ראיתי שכתבת שאולי זה מראה על רצון לשלוט- האם את רואה את זה בעוד היבטים בהתנהגות של בנך? אפילו בצורה סמויה/לא צפויה?

 

בתור אחת שעברה כמה איבחונים, מסיבות אחרות, נראה בעיניי שאיבחונים בעיקר מעלים למודע את מה שיש. הם לא יוצרים משהו חדש שלא היה. לכן כתבתי שאת יכולה להתרשם מהיכרותך עם בנך, ולנסות לחבר את זה למה שאת כבר יודעת עליו, אם חשוב לך להבין מאיפה זה נובע.

 

נקודה אחרונה- אם את מרגישה שיש בזה משהו כפייתי, לא משוחרר, את יכולה לדבר על זה בנך בעדינות ולהתייחס לזה, מתוך עניין ורצון בקירבה. יכול להיות שזה ישחרר אותו ממשהו שעוצר אותו, ויכול להיות שזה "רק" יקרב" ביניכם וילמד אותך להכיר אותו יותר.

הוא מסודר ויסודי מאדנקניקיות

והוא לא מחזיר את הדף למגירה עד שהוא לא גומר את כ-ל הציור. לא הייתי לוקחת את זה כדבר חיובי אבסולוטי, כיון שלסדר הזה יש מחיר: אולי זה לא סדר, זה סוג של כפייתיות.

הוא לא מסוגל לנשום אם החולצה שלו טיפהלה מלוכלכת, ולא נוגע באוכל שמישהו אחר אכל או נגע בו (האחים שלו נניח)

 

 

תודה על התגובה. אני אנסה לדבר איתו (למרות שממש קשה לו להביע את עצמו, הוא מכיר את עצמו ב"ככה" "כן" "לא" ו"לא יודע" (אתה שמח? כן. מרוגש? לא יודע. מה חשבת? ככה. מה ככה? לא יודע)

מצוין.אור היום

נשמע לי ממה שכתבת שאת יכולה לראות בבירור איך צורת הציור הייחודית שלו קשורה לדפוסי ההתנהגות שלו.

ממה שאת רואה עליו, יכול להיות שיש קצת כפייתיות (אולי גם פרפקציוניסטיות) בהתנהגות שלו. אם את רוצה לשחרר אותו מזה, פשוט כדי להקל עליו להיות משוחרר וחופשי יותר, את יכולה באמת לשוחח איתו על זה.

רצוי שהשיחה לא תהיה שאלות של כן או לא, כי הילד עונה "כן" או "לא", ונגמרה השיחה. ככלל, רצוי לא להכביר בשאלות כי זה לא מעודד דיבור ושיתוף מצד הילד (עד כמה שהבנתי. נראה לי שזה משהו שמאפיין גם ילדים וגם בנים ).

אם מחליטים כן לשאול, עדיף לבחור שאלות פתוחות כמו "איך זה מרגיש לצבוע בכחול? איך אתה מרגיש?".

אפשר, לדוגמא, לשבת לידו לצייר גם כן, ולהגיד- "או, אני רואה שצבעת הרבה עיגולים באדום, ועכשיו אתה צובע את כל הדף בצהוב!" (כן אולי הוא יאמר משהו, אולי לא). "זה נראה מהנה" (כנ"ל). "אולי גם אני אעשה ציור בצבעים האלו".

תני לו הרגשה שאת איתו, שאת מתייחסת ורואה את מה שהוא עושה, ושאכפת לך ממנו (חלילה, אני לא אומרת שאת לא, אלא מנסה לתת כיוון לאמירות שיכולות לתת לבנך הרגשה של יחד, של שותפות, של תשומת לב ויחס אישי).

כשאת מציירת איתו, את יכולה להראות לו סוגים שונים של ציור (אולי כדאי לעשות את זה החל מהפעם השניה, שהוא לא ירגיש מגמתיות מסוימת). לדוגמא- "אני לא ממלאת את כל הדף. אני אוהבת שהרקע הוא לבן", או "נראה לי שאצבע כמה ריבועים בתכלת/כתום/אחר, זה יהיה מעניין".

 

לגבי האוכל- אין לי רעיון, אבל לגבי החולצה- אפשר להראות לו שגם אם החולצה קצת מתלכלכת, הכל בסדר- ברוך ה', יש מכונת כביסה ורוב הכתמים יורדים בה. (את יכולה להראות לו חולצה שלך שהתלכלכה, והחלפת ולא קרה כלום, או שלא החלפת כי זה רק כתם קטן ולא בולט). תנסי, בעזרת דוגמא אישית ובעדינות, להראות לו שאפשר גם אחרת, ושזה בסדר.

 

הרבה הצלחה.

נשמע פרפקציוניסט...אמלאלה
מה עושים במצב הזהnavab
עבר עריכה על ידי navab בתאריך ג' באב תשע"ד 19:58

הקיץ הרע והעצוב הזה טרם הגיע לסיומו, וצריך להערך לשנת הלימודים הבאה,

איך אוזרים כוחות לצאת מהבית, להסתובב עם הילדים בחוץ לעשות קניות כרגיל?

כמובן שיצאתי איתם הקיץ אבל נסענו למשפחה וזה היה שונה, לא כמו להתחיל להסתובב איתם פה בעיר.

אני מקווה שאחרי תשעת הימים המצב ישתפר.

 

אמן!! אמנם עצוב, אך כח החיים עצום, איזו זכות לגדלבימבהאחרונה

כאן ילדים בארץ ישראל!! ב"ה שיש לנו חיילים שמוסרים את הנפש כפשוטו- ע"מ שנוכל לחיות חיים נורמליים, לקנות ציוד לבי"ס, ללכת ברחוב, לחיות בכלל...צריך להתחזק, להעריך את החיים, בפרט כאן בארץ הזאת, אני מרגישה שאפילו דברים רגילים- מקבלים משמעות עמוקה יותר בתקופה זו, בה שום דבר אינו ברור מאליו...

איך הייתם מגיבים בסיטואציה הבאה:בת 30

ארוחת ערב סטנדרטית- חביתה וירקות חתוכים.

בת חמש וחצי פתאום פותחת בזעקות ויללות על זה שהיא לא אוהבת חביתה, חביתה זה מגעיל והיא לא מוכנה לאכול. (פעם ראשונה  שאני שומעת ממה תגובה כזו לחביתה...)

הסכמתי לתת לה ביצה קשה שלמזלה היתה במקרר, והיא אכלה אותה בשמחה.

בינתיים, לאור התגובה הנחרצת שלה לחביתה- לא שמרתי לה חביתה במחבת.

אחרי שתי דקות היא גילתה שנגמרה החביתה ודרשה בתוקף שאני אכין לה עוד חביתה. אפילו איימה בשבירת ביצה אם אני לא אכין לה...חיוך

 

מה הייתם עושים? מכינים לה חביתה או מתעקשים שלא?

אני הייתי מתעקשת שלא.מתואמת

לא יודעת אם זה נכון.

בכל אופן, היה לנו מקרה דומה לפני כמה ימים: בת השש ומחצה סיימה לאכול, והבטיחה שהיא לא רעבה יותר (כי רצתה ללכת לשחק עם השכנה). שאלנו שוב אם היא בטוחה שלא רוצה לאכול יותר, והיא אמרה שכן. השכנה לא הייתה בבית, והיא חזרה, ואחרי כמה זמן ביקשה לאכול. לא נתנו לה. היא בכתה הרבה, אבל אני מקווה שלמדה את העניין, ותדע לשים לב באמת לתחושות הרעב שלה, בלי להיות מוּנעת מדברים חיצוניים. 

ככה באמת הגבתיבת 30

והיא פשוט אכלה עוד ירקות.

מענין שאחרי שנגמרה לה ההיסטריה סביב הענין, היא נרגעה והיתה שמחה וטובת לב...

אז נשמע שנהגת מצויןמתואמת
הגבת מצויןאם יהודיה

למידה בסיסית ופשוטה- לכל מעשה יש תוצאות.

במקרה הזה- תוצאה טבעית והגיונית לגמרי.

אצלנו אני מודיעה מראש שהמטבח נסגר ומי שלא אוכלאמא במשרה מלאה

עכשיו לא יקבל אחר כך

כי שכולם מסיימים סוף סוף ואת רוצה לשבת הם נזכרים.......

יכול לחזור על עצמו, אבל תגובה נכונה.איל ב.

גם אם היא למדה את העניין, בגיל הזה, בסיטואציה הבאה הדומה, יכול להיות שהאטרקציה הזמנית תגבר שוב על התיאבון והיא תבחר שוב לעזוב את האוכל.

למרות זאת, מנסיון נראה לי שזאת התגובה הנכונה, ולטווח הארוך היא תלמד.

מוכר.נקניקיות

לא הייתי מדשדשת בזה אם זה היה קורה רק פעם אחת.

תעקבי אחרי זה.

מוכר נקנקיותender13

לא הצלחתי להתאפק

לא מכינה.בימבה
הייתי מכינה- אבל זו שריטה שורשיתנקודה

בס"ד

 

 

גנים שעוברים מדורי דורות, אמא, סבתא, סבתא רבה ז"ל...

 

אימא שלי מסוגלת באמצע הילילה להכין פיצה רק כי לאח הקטן שלי מתחשק,

כשאני הייתי קטנה היא הייתה מכינה 3 ארוחות צהריים שונות, לכל ילד מה שהוא אוהב.

אני עובדת על עצמי לא להיות כזאת,
אבל חביתה כנראה שהייתי מכינה ואומרת "רואה כמה את אוהבת חביתה?"

 

 

^^^גם אני. חינוך להרגלים והכל - עד שזה מגיע לאוכל.אנונימי (2)

לא מסוגלת להשאיר ילד רעב.

 

וחוץ מזה, אם לא מדובר בילד שעסוק במאבקי כח באופן כללי, הרבה פעמים הילד יוכל להסביר למה הוא פתאום מעדיף אחרת מכרגיל.

הילד לא רעב. הוא מתעקש על משהו מסויים+mp8
זה הבדל גדול...
דווקא המקרה שכתבה מתאמת נראה כמו מקרהסתם_ניקית

שכן ישאירו רעבים ,

במקרה הראשון באמת לא נראה לי שהייתי מכינה לה חביתה

אבל במקרה השני שהילדה רצתה לשחק אבל זה ברור כנראה שהיא עדין רעבה אבל לא יכלה לשלוט על זה כי רצתה לשחק וכשחזרה ביקשה אוכל, וממש בכתה הרבה זמן

אני חושבת שמין הראוי כן לתת לה עוד אוכל...

 

אם הילדים "נזכרים" שהם רעביםצורית7

אחרי האוכל, אני נותנת פירות. ככה שמצד אחד הם לא הולכים לישון רעבים, אבל מצד שני אני גם לא צריכה לעמוד להכין ארוחה שניה אחרי שבארוחה הראשונה הם שיחקו....

היא קיבלה כמובן כמה שעות אחר-כך לאכולמתואמת

אבל לא באותו זמן שביקשה, כדי לעמוד על העיקרון.

גם כשלא מדובר באוכל אני לא מתייחסתאנונימי (2)

לזה כאל סתם התעקשות על משהו מסויים. משתדלת לברר מה עומד מאחורי הבקשה/התלונה המסויימת ולתת לה מקום.

בסה"כ זה מוכיח את עצמו. לילדים אין כל צורך להיכנס למאבקי כח או להתעקש על משהו מסויים.

 

ענין של גישה...

בלי לפגוע - טוב שקראת לזה שריטהyr

כי באמת נראה לי נכון שאת עובדת על עצמך לשנות את זה... חיוך

ילדים מפונקים הם לא בריאים יותר...

רק על שריטותי לספר ידעתי נקודה
ברור שלא הייתי מכינהפרח-בר
ילד צריך לדעת שלמילים שלו ולמעשים שלו יש השלכות ... כמובן הייתי אומרת לה ברוגע ובנחת ובלי התלהמות שאין עוד חביתה ואני לא מתכוונת להכין לה עוד חביתה
מגיביםד.

בנחת:

 

יופי שהחלטת שאת בעצם אוהבת חביתה.  אמרת שלא - אז כבר גמרו אותה, אחרת היינו שומרים לך.

 

אז מחר בעז"ה תזכרי שאת אוהבת - ותזכירי לי, ונכין...

 

 

זהו. ולא להיבהל מהאיום....

ילדיםאלי בלי

ככלל בחינוך אין לתבוע מהילד דברים שאנו לא תובעים מעצמינו

למשל במקרה של ילדה שהלכה לשחק וחזרה רעבה אני שואל האם דבר כזה לא יכול לקרות אצל מבוגר רק אצלו אין מי שיאסור כרגע את האוכל ,

לא נראה לי הגון אף פעם למנוע אוכל מילדים ואין הכוונה לממתקים.

עם זאת אם האמא פועלת מתוך כוונה לחנך ולא באופן שרירותי הילד גם חש זאת.

אין לזה קשר למקרה הנידון.ד.

זה לא שהיא "רעבה"; אלא מה פתאום מישהו העז לקחת את החביתה אחרי שאמרה שהיא לא רוצה אותה.

 

 

אלו דברים רגילים לגמרי אצל ילדים בגילאים אלו, לנסות את ה"שליטה". והכניעה אינה מועילה אלא מבלבלת אותה יותר. זה לחלוטין לא כמו ילד שאמר שאינו רוצה לאכול ופתאום התברר שהוא רעב. יש להניח שגם כשרעבה, היא לא אוכלת שתי ביצים באותה ארוחה..

לא...nechama l

היתי מסבירה לה שלא צועקים ושהיא נרגעת היא תקבל חביתה

מזכיר לי את עצמי כשהייתי ילדה navabאחרונה
רציתי לשתף בריב בזוגיותחדשה בסביבה

הי לכולם,

אני חדשה כאן ומקווה שזה הפורום המתאים.

 

רציתי לשתף בריב שיש לי עם בעלי

בדר"כ כשבעלי מתעצבן עליי על איזה משהו הוא פשוט מפסיק לדבר איתי,

בהתחלה זה היה לזמן קצר הבעיה שזה כל פעם מתחזק מריב לריב ועכשיו אנחנו כבר לא מדברים יותר משבוע.

אנחנו נשואים כבר הרבה זמן ואני ממש רוצה לשים לזה סוף, כלומר אם משהו מפריע שיבוא ויאמר ולא ימשוך את זה יותר מדי.

 

נשמע נורא הריב הזה? איך אצלכם רבים?

איך שמים לזה סוף...?

 

צורת התנהגות של ילד בגןצורית7

לא רוצה לפגוע, אבל לעשות ברוגז זו צורת התנהגות של ילדים קטנים ובטח לא של מבוגרים.

 

אם את מתנהגת איתו רגיל (מדברת וכו) הוא עדיין שותק ועושה ברוגז?

 

לצערי זה מדבקחדשה בסביבה

בתחילה אני מדברת איתו ומנסה להשלים אך הוא עונה חלקית או ברוגז אז אני מפסיקה,

ולצערי זה מדבק ... אז כתגובה אני גם לא מדברת איתו

אז תשברי את המעגל הזהצורית7

מותר לריב ואפשר לכעוס.

אבל לא צריך להיות ברוגז ולהתנהג כמו ילדים בגן.

תתנהגי איתו רגיל, דברי איתו רגיל (אפילו אם הוא לא עונה לך).

אולי הוא יבין שלא זו הדרך והוא לא מעניש אותך בצורה הזו, אלא את עצמו.

 

אגב, פעם נכנסתי לשכנה לקחת משהו. הם בדיוק ישבו לארוחת ערב עם הילדים. הייתה אווירה מוזרה נורא. אז יצאתי משם מהר (וזו שכנה שבדרך כלל יש לנו המון על מה לדבר)..רק אח"כ היא סיפרה לי שהיא ובעלה לא דיברו ביניהם כמה ימים, אלא רק עם הילדים ודרך הילדים. זה היה מצב הזוי ומטופש. לא מבינה למה אנשים מבוגרים עושים את זה לעצמם.

וכל פעם טני צריכה לשבור את המעגל?חדשה בסביבה

את צודקת,

זה קשה ..

אבל אני מרגישה שכל הזמן אני זו שבאה ומדברת ובאה להשלים , וזה לא נגמר...

הוא לא מבין שגם הוא צריך לבוא ולבקש סליחה

אני לא יועצתצורית7

אבל נראה לי שכדאי שתתחילי ללבן בינכם את העניינים (ולא בשעת כעס).

דברי איתו בצורה הגיונית (שוב, לא בזמן כעס..) תסבירי לו שלא נראה לך שבשעת מריבה הוא מתנהג כמו ילד בן חמש ומשאיר אותך לבד לנסות ולאחות את הקרעים.

ריב זה נורמלי ולפעמים אפילו בריא. אבל מריבים צריך לדעת לצמוח ולא לשקוע.

 

מה הוא אומר על זה? איך הוא מסביר את ההתנהגות שלו?

ייתכן שבשעת ריב כדאי "לתפוס מרחק" קצת עד שיירגע, אבל זמן הרגיעה לא צריך לקחת יותר מכמה שעות...

 

 

מסכימה מאוד.אור היום

גם לדעת הרב אוהד תירוש, חשוב לא לדבר מיד אחרי שרבים. רצוי לחכות 24 שעות. הכוונה היא לא לדבר על נושא המריבה, אבל כן להמשיך לדבר ביניכם. אחרי 24 שעות (או 48 שעות, אולי אני טועה קצת), רצוי לפתוח את נושא הריב בצורה רגועה, נעימה ומכבדת.

את בהחלט לא אמורה להיות זו שמתנצלת תמיד, וגם על זה כדאי לדבר בצורה מכבדת ולא מאשימה. גם כשאת יוצרת מחדש את הדיבור ביניכם, אחרי ריב, זה לא צריך להיות בבקשת סליחה והתנצלות, זה יכול להיות גם כך: "אני אוהבת אותך, בוא נחזור לדבר". לא ממקום מתנצל, אשם, וכו', אלא ממקום אוהב.

 

בהצלחה רבה.

חצי חצירננה*

נתת עצה בחציה טובה...

נכון שצריך להידבר וללבן ברוגע ולא בשעת כעס,

אבל אם צורת הליבון תהיה - אתה מתנהג כמו ילד בן חמש,

השעה תהפוך לשעת כעס...

ישד.

דרכים שונות להתמודדות עם קושי ו"התנגשות".

 

בוודאי שונות בין איש ואשה.

 

את כותבת "כשהוא מתעצבן עלייך" - זה רק כשאת זו שעושה משהו לא נכון?

 

אולי "מריבות" זה לא בשבילו - אז הוא פשוט הולך הצידה?

 

אולי הוא סבור שהדרך שלך היא לייצר מריבות ואינו רוצה להתעסק עם זה?

 

קשה לדעת מהקצת שנאמר כאן.

 

 

העיקרון שכתבת הוא נכון. אם משהו מפריע - צריך לומר ולגמור בקצרה. כך ההדרכה של התורה, לומר - או להוציא מהלב.

 

השאלה, מה קורה כשהוא אומר.

 

קשה מאד לדעת מכאן.

 

 

הכי טוב - לנסות לדבר על זה, ודווקא בזמן "טוב".

 

כלומר: להגיד לו שאת רואה שאם יש לו תרעומת על משהו, אז הוא שותק - ולך מצידך זה מפריע, היית מעדיפה שיסביר מה מפריע ותדברו על זה. ואם תראי שאת לא היית בסדר - גם תהיי מוכנה לחזור בך..

 

תנסי לשמוע מה הוא אומר. למה זה ככה. לא לבוא בתלונות, אלא לנסות להבין.

 

ואת יכולה גם להעלות תוך דיון, את החשיבות שכל אחד מכם, כשרואה שלא היה בסדר במשהו, יהיה נכון להתנצל ולגמור ענין. ושלא תקחו את ההתנצלות כחולשה שאח"כ מנצלים "לצרף לחשבון".  תדברו, בנחת. ואולי יתברר משהו.

 

כך נראה לענ"ד מהקצת שכאן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כל אחד והדרך שלו בריבnavabאחרונה

כנראה שהוא מעדיף לתת לזמן לעשות את שלו, להרגע ואולי גם לחשוב.

השאלה היא כיצד אתם מסיימים כל פעם מצב שכזה, האם עולות תובנות חדשות בזמן הניתוק?

בכל מקרה האם שיתפת אותו ברגשותיך לגבי האופן בו הוא בוחר להתנהג?

לא משתלטת על הילדיםאנונימי (פותח)

לא מקשיבים ועושים מה שבא להם!!!

 

הגדול (10)מקניט את הקטנה יותר (7)היא לא מגיבה ולא מגיבה עד שמתפוצצת

תופסת את הכלי של הביגלה (1.5קילו של ביגלה)

זורקת עליו- הכל נשפך

 

אוף הם באים

לא מפסיקים לריב!!!!!!!!!!

נשמע...אור היום

נשמע שהגיעו מים עד נפש ממש.

אז קודם כל- נשימה עמוקה. דבר שני- המלצה חמה ממני לקרוא את "אחים ללא יריבות" של לייף סנטר. בערך 200 עמודים (מעט מאוד), עם הרבה עצות איך להקטין את היריבות בין אחים ולאפשר להם לחיות ביחד בצורה נעימה יותר. מאוד זורם ועוזר.

 

ודבר שלישי- קשה לי לייעץ מה לעזור עם היכרות מעטה כ"כ של הפרטים, אז רק אמליץ על הפרדת רשויות- הגדול מציק בלי הרף? מקניט בלי לדעת גבול? להרחיק אותו מאחותו.

בספר "אחים ללא יריבות" יש איורים (גם) על הנושא הזה, איך להעצים את המוקנט ולתת לו את תשומת הלב בצורה בונה, שלא תהפוך אותו למסכן ומעורר רחמים, אלא תראה לו איך הוא יכול להתמודד עם ההצקות מהאחים בצורה טובה יותר.

(אם את צריכה עזרה דחופה, אני יכולה לחפש עצות בספר. אני ממליצה בכל זאת על קריאת הספר כי היא יכולה להסתיים תוך שלושה ימים ולצייד אותך בהרבה עצות מועילות).

 

הרבה הצלחה!

יכל להיות שהם משועממים? חופש...בת 30

אולי אפשר להציע תעסוקה מתאימה עוד לפני שהכל מתפוצץ.

תני להם תעסוקה המעניינת, כל אחד לפי גילו.ד.אחרונה
שאלהשריתת

הי כולם!

הבן שלי בן 7 חודשים ולצערי לא הרגלתי אותו לבקבוק בזמן.

אני רוצה להרגיל אותו לפני שהוא נכנס למעון. איך עושים את זה?

הוא גם בקושי אוכל מזון מוצק מה לעשות??

תודה

רצוי שמישהו אחר מלבדך יעשה את זה.אור היום

מעדיפה להרחיב באישי, כי זה פורום מעורב. את מוזמנת לפנות אם תרצי.

לגבי המוצקיםהריוןראשון
בס"ד
לט לדאוג.. בעזרת ה' להתייחס בנחת, להציע מדי פעם וכשהוא ירצה הוא ייקח.. הרי ברור שבגיל 18 הוא כבר לא ישתה מבקבוק;)
לא לחשוש מכניסה למעון בגלל זה.. מקסימום יתנו לו בקבוק עד שלאט לאט הוא ילמד לאכול..
כותבת בתור אמא לילדה שהתחילה מוצקים ב10 חודשים בערך..
מעון?תרצה

אל תיבהלי, הילד גדול מספיק לכוס עם קשית וכו'...\ לגבי שתיה  במעון ישנו סדר שתיה הילד ירצה לשתות כאשר הוא יראה קבוצה של עוד 5 שותים ,לגבי אוכל אין מה לדאוג ישנו גם אפשרות לטחון אם זה במרק +,פירות , המטפלת תעדכן אותך שהוא יכול לאכול מוצק, יקרה במעון יש סדר יום ומטפלות שמעדכנות בסוף יום  על כל התפתחות,הילד יקבל את כל החם והאהבה,והטיפול המסור .בהצלחה .

^^^^ מסכימה שאין צורך בבקבוקבת 30אחרונה


אטרקציות לילדה בת 4לב שמח!

איזור מודיעין והסביבה...

רוב תודות

פארק ענבה?יער הקופים בבן שמן, נאות קדומים..אמא שלהאחרונה
נשים ובעלים - עד כמה אתם אוהבים ללכת למשפחות שלרות22
בן /בת זוגכם?
בין אם זה לאירועים, ביקורים אצל בני המשפחות, אחים אחיות נשואים של בן בת זוגתכם?
יש לי חברה שהיא דיי מלאה ומשפחת בעלה לא מקבלים אותה בגלל זה.. אז היא כבר לא באה לצד בעלה כי היא פגועה וכל שכן לחתונת ממשפחתו של בעלה.
הייתי מופתעת עד לאן אפשר לפגוע ולאיזה מצב זה יכול להביא
גם לכם זה קורה שלא הולכים כי לא מקבלים אותכם?
אוהבת מאוד ללכת. ב"ה לא התנסיתי+mp8
אפשר מאנונימיאנונימי (2)
אצלנו בגלל שלא מקבלים את הדיעה שלנו אז קורה מצב שאנחנו מגיעים וההורים של הבעל מתייחסים לא יפה, עוקצים וזורקים כל מיני הערות לא לעניין. מכיון שהמצב כזה אני לשם כבר לא הולכת
אוהבת ללכת בדר"כבת 30

אבל יחד עם זה מרגישה אחרת. לא שח"ו פוגעים או מעירים, פשוט כל אורח החיים שונה מאוד. לפעמים זה מעיק עלי, מהצד שלי, אבל לא בגלל שבכוונה פוגעים או מכוונים למשהו. סתם כי זו המציאות.

^^^^ גם אני כךזאת שיודעת

בדרך כלל לא אכפת לי ללכת אבל המנטליות שונה כל כך שלפעמים לא הכי נחמד או כיף לי שם.

 

בדיוק!yifat_s
לשמחתי הרבה הכל בסדר והיחסים טוביםnavab

גם אני שמעתי סיפורים כאלו, עצוב לשמוע.

אוקיי הבנתירות22
תודה על שיתוף פעולה!
גם אצלנו יש מנטליות כבדה מצד בעלי...
אני נהנת ללכת אבל לפעמים אין לי חשק ומחוייבת כדי לתת כבוד לבעלי.

אם יש לי סיבה לא ללכת אני בשמחה לא אלך.
וואי, איזה נורא מה שסיפרת. איך אפשר?!לשם שבו ואחלמה
נחמד כזה. לא ממש נהנה, אבל האוכל ממש גוועלד!לשם שבו ואחלמה
הולכת עם תחושות מעורבותאנונימי (3)

מצד אחד,נעים שם ונחמד.אנשים פשוטים. ומצד שני,לא מרגישה שמקבלים אותי כפי שאני, ומציבים רפים מאוד גבוהים בכדי שאתחבב עליהם..

מרגישה שאני לא אני כשאני אצלם. תמיד צריכה לעמוד בסטנדרטים שלהם.

הם אומרים שישמחו כשנגיע, אבל בפועל זה לא מרגיש ככה....

 

אני לא אוהבת ללכתמשיח עכשיו!

אבל באמת בעיקר בגללי. לא אוהבת את האווירה/האוכל/הבלגן הנוראי שיש שם/ הצפיפות/ סגנון הדיבור ונושאי השיחה.

 

החמים מצידם ממש לא פוגעים או מתערבים

הוצאת את המילים מהפה...לב שמח!

כנל....

האמת שלאחרונה הלכתי לחמותי עם ילדיירות22
היא שלפה משפט שממש פגע בי...

חודשיים לא יצא לנו להגיע... כי היא לא גרה בסביבה של תחבורה ועם ילדים להגיע שם זה סיפור אז זה מה שמעכב אותנו לבוא.

בקיצור היא אומרת לי : "הרבה זמן לא ראיתי אותכם... תשתדלו לבוא לעיתים קרובות יותר... "ואז הוסיפה : "הבן שלי, הבן שלי כ"כ חשוב אני רוצה לראות אותו..."

אוקיי אמרתי לה..
ואז אמרה לבעלי :" תבוא קצת יותר אם זו הגבלה עם הילדים תבוא לבד "

אמרתי לבעלי כשיצאנו משם! אני לא אוהבת לבוא כשהיא בגישה כזו... כלפינו. מעדיפה אותך על פנינו...
זה באמת פוגע אבללשם שבו ואחלמה
באמת, ברור שהאמא אוהבת את הבן
שלה יותר מהכל,
גם את כזאת, זה נורמלי
זה היה אמנם קצת חסר טקט מצידה,
אבל סך הכל היא ביקשה דבר הגיוני,
היא מתגעגעת לבן שלה,
אז אם הוא יכול לבוא עם כל המשפחה
פעם בחודשיים,
זה ממש לגיטימי לבקש שיבוא לבד
מידי פעם, זה ההורים שלו, למה לא?
אוי חבל שנפגעת... היא התכוונה הפוך!מאמע צאדיקה

היא התכוונה לומר שהיא אוהבת שאתם באים... שהיא מתגעגעת אליכם.. שהיא תשמח לראות אתכם יותר... 

 

היא התכוונה לומר שהאיש שאת הכי אוהבת- גם היא אוהבת... והיא מתגעגעת לראות אותו...

שהיא אמא אוהבת את הבן שלה- גם אם הוא כבר גדול וגר בבית משלו.... 

שהיא יכולה לעשות את ההפרדה בין לראות את הילדים לבין לראות אותו- אם הוא יבוא לבד היא לא תגיד "אבל איפה הנכדים???" או ביקורות אחרות- היא תשמח בכל מאמץ שתצליחו לעשות כדי להגיע... 

 

 

חבל שנפגעת... היא ממש ניסתה להיות רגישה אליכם... 

 

 

אני דווקא חושבת שזה רעיון מצויןבת 30

אצלנו, גם בצד שלי וגם שלו אנחנו עושים את זה.

פשוט יש הבנה שחשוב מאוד לבקר את ההורים, ובאמת לא תמיד אפשר להתארגן עם הילדים.

יותר מזה- אצל ההורים שלי כל האחים משתדלים לבוא באופן קבוע פעם בכמה זמן בלי הילדים. רק ככה אפשר לעמוד בקביעות ולעשות את זה בקלות. וגם יש בזה משהו נחמד- זמן איכות עם אבא ואמא, בלי בלגן של ילדים...

^^^^^ אל תיפגעי בכלל!!!אמא ל2 קטנטנים

זה ממש הגיוני ולהיפך תגידי תודה שהיא מוכנה שיבוא לבד...

 

יש כאלה שלא מוכנים לראות את הילד הנשוי שלהם ללא בן זוגו....

למען האמת זה מקל עליי לא להגיע אליהםרות22
רציתי את ההוי המשפחתי הביחד! אבל כנראה זה לא יקרה בשנים הקרובות! .
לא אוהב ללכת לצד שלהאנונימי (4)

אבא שלה הוא אבא חורג (היא יתומה מאב) ולא ממש אכפת לו ממנה או מאיתנו אנחנו הולכים בעיקר בשביל אמא שלה

ובכללי הוא ממש טמפיט לא קטן ותמיד יש שמה לכלוך ובלגן לא אוהב את זה....

 

אחים ואחיות חילוניים או דתיים לייט מאוד וזה לא מתאים לנו

 

 

לא היינו אצל ההורים שלו 3 חודשיםאנונימי (5)

עכשיו בגלל סכסוך שלו איתם. אי משתדלת להישאר מחוץ לעסק... אבל כשאנחנו שם זה דורש ככ הרבה, יש המון מדרגות בכל מקום, ואי אפשר לחסום, הכל נקי ואם הילדים מלכלכים משהו ישר מתעצבנים עלינו... אני לא יכולה ללכת להחליף לקטן ולהשאיר את המשחקים שלו בחוץ, כי אז כשאני חוזרת מישהו כבר באמצע לסדר אחרינו... אצל ההורים שלי בעלי דיי ביישן (ובכל בית אחר), אבל יוצא שאנחנו שם הרבה. הם משחקים עם הילדים, לוקחים אותם לטיולים, ולנו זה די שבת נחת...

אבל היה לנו מריבה עם אחותי שדיברה אלינו ועלינו ממש לא יפה (גם ליד הילדים), ובאמת לא הגענו תקופה בגלל זה... וגם אז הקפדנו שההורים יגיעו אלינו, וכן לפגוש אותם, פשוט לא אצלם בבית...

אנחנויאיר השמש
עבר עריכה על ידי יאיר השמש בתאריך ט"ו בטבת תשע"ה 23:55
אנחנו הולכים למשפחת בעלי בערך שבת פעם בחודש וחצי בערך כי הם גרים במרחק נסיעה גדול. ואנחנו
בי-ם, הם מתייחסים יפה ושמחים בבואנו. מכינים אוכל שאנחנו אוהבים. ובכלל מאז שהקטן נולד לפני 3 חודשים הם רוצים לראות את האחיין
כולם רווקים ואחות נשואה שאני בקשרים טובים איתה.. זה גם תלוי בגילאים של הגיסים התחושה של לבוא שבת.. לא?!

והיום שאני חושבת על זה...ערכתי את ההודעה, אני לא אוהבת ללכת לשם כמו פעם אבל אין ברירה...
אוהבת ונהנת ללכת**רעותאחרונה
גם אוהבים אותי!
פחדיםאנונימי (פותח)

מאז שהתחילה המלחמה והאזעקות הגיעו גם אלינו, הבכורה שלי, בת 5 וחצי מלאה בפחדים.

מאז שהייתה קטנה היא הייתה עצמאית ורגועה, ישנה בחדרה ובמיטתה בשלווה, ועכשיו?

כל לילה מגיעה אלינו בוכה לחדר, מספרת על חלומות רעים, מפחדת לישון שם, הייתה פעם שלא הסכמתי שתיכנס לישון איתי במיטה אז כשהתעוררתי בבוקר ראיתי אותה ישנה על הרצפה ליד מיטתי.

הייתי עם הילדים אתמול בפארק- היא לא רצתה ללכת לשחק, רק אם אני יבוא איתה.

אתמול היא באה איתי לעבודה, כשהייתה צריכה לשירותים היא דרשה שאעמוד ליד הדלת ולא אזוז משם.

 

בקיצור, מילדה עצמאית ותוססת היא הפכה לחששנית ותלותית.

 

מה עושים??

אולי כדאי שתפנו לגורמים מקצועייםבת 30

יש עכשיו מוקדים לעזרה בדברים הללו. אני מניחה שהיא לא היחידה שמגיבה קשה למצב עכשיו.

שיהיה לכם בהצלחה!

לא כתבת איך את מנסה להרגיע אותה ומה את אומרתבימבה

וכדאי לתת דרך לפרוק ולהשתולל במקום שהיא מסכימה, טרמפולינה, גינת שעשועים...

 

אני אומרת להם כמה דברים-א. שה' שומר עלינו, תראו כמה טילים נורו ומה הנזקים יחסית,

ב. אומרים תהילים

ג. מדקלמת- כשרעבים-אוכלים, כשצמאים-שותים, כשעייפים-ישנים וכשיש אזעקה- הולכים למקלט, כ

כה שזה בלי פאניקה אלא- זה הדבר שעושים במקרה הזה כפי שכשרעבים-אוכלים,

כלומר- לנטרל את הגורם הרגשי ולהפוך זאת למעשי.

המצב שלה מובןד.אחרונה

כדאי לדבר איתה על המצב הכללי. היה צריך מראש, ואולי עשיתם.

 

צריך להסביר לה במילים פשוטות, שיש בעזה ערבים רשעים שיורים טילים על ישראל. אבל הטילים שלהם לא משוכללים, והם לא יודעים לכווין אותם, וגם יש לנו "כיפת ברזל" (להסביר לה מה זה), וה' שומר עלינו כי אנחנו העם שלו.

 

להגיד לה שהצבא שלנו הרבה יותר חזק, ולפרט לה שיש לו טנקים וכו' וכו', מה שאין להם, כי הם בכלל לא חזקים, והצבא שלנו נכנס לשם כבר ומטפל בהם כמו שצריך, גם מחריב את המקומות שמהם יורים טילים.  ואנחנו יכולים לשמוח שיש לנו צבא הרבה יותר חזק מהם (חשוב שילד יבין בפשטות שאנחנו חזקים בהרבה, והם "שום דבר"..).

 

להסביר לה מה זה האזעקה: שבגלל שיש מצוות ונשמרתם לנפשותיכם, אז אפילו שבכלל מה שהם יורים נופל בדרך כלל במקומות שאף אחד לא נמצא שם, ומה שמכוון למקומות שיש אנשים - הטילים של כיפת ברזל פוגעים בו בשמיים; אבל בכל זאת כדי להיזהר בשמירה, יש אזעקה. להסביר לה איך זה עובד: שיש מכשיר משוכלל שברגע שהוא מזהה טיל בכיוון מסוים, הוא מפעיל אזעקה בכל האזור. אע"פ שבדרך כלל זה לא מגיע, אבל ליתר ביטחון "ונשמרתם". ושיש מספיק זמן מהאזעקה עד שזה בכלל מגיע לאזור, ואפשר ללכת בנחת לממ"ד, ושם אפילו אם היה מגיע - לא יכול לפגוע.

 

להגיד לה שאין מה לחשוש: איפה שנמצאים, יש מספיק זמן ללכת למקלט ובדרך כלל גם זה בכלל לא מגיע לאזור. גם בלילה היא יכולה לישון בשקט. אם יהיה משהו - אתם תעבירו אותה, ובטח לא יהיה.

 

להסביר גם שיש מקומות שבמקום אזעקה שומעים ברמקול: צבע אדום. כך שאין מה להיבהל מהקול של האזעקה, היו יכולים לשים במקום זה הודעה סתם.

 

אפשר לתת לה לצייר מה שהסברתם. איך החיילים שלנו מנצחים שם. איך מיירטים טיל. מה עושים כשיש אזעקה. 

 

 

אח"כ כדאי לשאול מה אמרו בגן על זה. אולי מה שמעה מחברים. 

 

בדרך כלל, ילד הוא לפי האווירה של הבית. אפשר ללכת לישון בשלוה, גם כשמסביב רעש חזק של יריות ממש. כך הנסיון מראה. הכל תלוי בגישה שמוקרנת, ובשלוות ההורים.

אבל לפעמים, ילדים מקבלים "אינפורמציה" מחברים, שמאד מבהילה אותם, והם אפילו לא מספרים.  שווה לשוחח ולגשש "מה אומרים".

 

כמו כן, כדאי לשאול: ממה את מפחדת.  ולעבור דבר-דבר.  נניח: מפחדת שיבואו מחבלים. אז להסביר בנחת איך יש גדר בגבול, ומטוס תצפית שמצלם כל הזמן, ואם מישהו ינסה לעבור - ישר יירו עליו. לא יכולים להגיע לפה. 

 

וכן הלאה. כל נקודה, בהסברה נינוחה, בהירה.

 

גומרים את כל זה - אז יש מקום להראות איך אחרי שראינו שאין ממה לפחד - אפר לחזור ולשחק ממש כמו מקודם (כמובן, להשתדל שהחדשות לא תהינה פתוחות כשהיא שומעת. שיחות ביניכם על דברים שקרו וכד').

 

 

 

 

 

צריכה עזרה במעבר לאכילת מוצקיםצביה22

(שאלתי גם בהריון ולידה, אבל לא ענו לי כל כך, אז אני מנסה גם פה)

 

הבת שלי כמעט בת שמונה חודשים, ועדיין כמעט רק יונקת. נתנו לה טעימות כבר מגיל 5-6 חודשים, לאט לאט הכמויות קצת גדלו, אבל היא עדיין אוכלת את זה כתוספת קטנה בין הארוחות, ולא מורידה מכמות ההנקות ביום (כל שעתיים בערך, לפעמים קצת פחות..)

 

אז קודם כל- איך להביא לכך שהאוכל יהיה ארוחה של ממש והיא לא תרצה לינוק חצי שעה אח"כ?

(אני לא רוצה לדחוף בכוח, אני נותנת לה רק כל עוד היא נהנית, וזה לא כמות כל כך גדולה).

 

וגם- איזה מאכלים כדאי להביא לה? בינתיים היא אוכלת בעיקר תפוח מגורד, דייסת קווקר עם תמרים (שאני מכינה), וקצת ירקות מבושלים (תפו"א, גזר, בטטה, קישוא).

איזה עוד מאכלים בריאים ומזינים אפשר לתת?

למשל טחינה זה טוב ובריא, אבל במה משלבים את זה?

ולהוסיף כבר בשר ועוף? איך כדאי להכין? (ניסיתי פעם להכין מרק של הודו עם ירקות ולטחון לה, אבל היא ממש לא אהבה, והאמת שגם לי הוא לא היה טעים אז לא התעקשתי על זה..)

 

ועוד שאלה- לפזר את האכילה במשך היום? בינתיים אני נותנת לה כשאנחנו אוכלים צהריים (בערך ב-2). כדאי להוסיף עוד כמה פעמים במשך היום, או שעדיף לחכות שמה שהיא כבר אוכלת יהפוך לארוחה של ממש, ואז להוסיף עוד ארוחה?

 

ואם זה רלוונטי- היא עולה במשקל מצויין וישנה טוב בלילה (ביום היא כמעט ולא ישנה).

את רוצה להפסיק להניק?~א.ל


ממש לא! רק רוצה להוסיף גם מוצקיםצביה22

גם כי היה נראה לי שזה כבר גיל מתאים, וגם כי אני בעז"ה כנראה אתחיל לעבוד בתחילת שנה הבאה, ולהשאיר מספיק חלב שאוב זה יותר קשה כשהיא יונקת כל כך הרבה, אז אם יהיו לה כמה ארוחות מוצקים בשלב זה, זה יהיה יותר קל.

הבעיה היא שבינתיים זה בכלל לא מחליף שום הנקה, רק כתוספת, ויותר כמשחק.

מוכר מאוד...~א.ל

אין לי פתרון, אצלי היה בדיוק ככה..

נסי לחם, בגדול מאד אוהבים,וזה משביע ואפשר עם טחינהאורחיה
להוסיף פחמימות, וסבלנות...בונים מגדל

לגבי טחינה, אני זוכרת ששילבתי עם פירות.

ולוקח למנות זמן לגדול, ופירות/ירקות משביעים פחות מפחמימות למיניהן.

זכור לי שקראתי על לערבב ביסקוויט בפירות, כדי להפוך את זה ליותר משביע. לי זה לא נשמע טוב לדחוף ביסקוויטים כבר בגיל הזה. אישית הבאתי לחם. בראשונה שלי זה עבד מעולה, חולת פחמימות עד היום. בשניה, לא משך אותה מדי. אבל היא גם איכשהו נחשפה יותר למתוקים במסגרות שהיתה בהן, לצערי.

בגיל הזה היא אמורה לאכול 2-3 ארוחותאמלאלה
בדרך כלל נותנים בבוקר ארוחת פירות, שבה אפשר לשלב טחינה ( אני שמה תפוח,תפוז, בננה ועוד פרי כלשהו וכפית טחינה גולמית) . בצהריים מנה של ירקות עם בשר כלשהו ובערב אפשר דייסת קווקר, לחם עם ביצה, אבוקדו וכדו ובין לבין להניק. בהצלחה
יכול להיות שהיא צמאהאור כחול

תנסי לתת לה קצת מים אחרי הארוחה, ואז אולי זה יספיק לה.

וחוץ מזה במעון יהיה להם יותר קל להרגיל אותה מאשר לך.

היא דווקא שותה הרבה, ב"הצביה22

והיא גם לא תלך למעון אלא למשפחתון, אז אני מכינה עבורה את האוכל גם שם.

בכלל אני מקווה שהיא תסתדר כי ההנקה זה גם מרגיע ולא רק משביע, אז קשה לי לדמיין אותה מסתדרת בלעדי וגם בלי אפשרות לינוק..עצוב (גם אין לה מוצץ, היא מוכנה רק לאמא..)

הבן שלי בדיוק בגיל הזהפרח-בר
אני נותנת גם פשטידות - עם כל סוגי הירקות שעולים על דעתך.
קציצות רכות עם רוטב + אורז מלא או פתיתים מלאים.
פסטה בלונז מעוכה.
בבוקר כמובן פירות את יכולה להוסיף כפית שקדיה

להפוך את הארוחה לחוויה ...פאר היצירה

כדי הבת שלי תתחיל לאכול התחלתי להשקיע יותר למשל קניתי כלים מותאמים לאכילה... כפית נעימה וקטנה מותאמת לפה שלה... כלים צבעוניים לדוגמה צלחות ...כוס של אקספלורה מעולה עם ידית אחיזה בעלת פטנט לא מטפטפת ועוד להפוך את האכילה לקלה ... שמתי שירים ברקע ובהרבה סבלנות...  כדי תהייה שבעה אני משלבת דייסות שונות במחיות שאני מכינה וכן נותנת בהתחלה כמויות קטנוצ עד שתתרגל האכילה לא לשכוח שעבורם האכילה  היא מאמץ ומעייפת מאוד לכן נתתי ארוחות קטנות יותר ולאט לאט היא התרגלה בנושא הטעם  תנסי להוסיף  ירוקים למרק למשל פטרוזליה, כוסברה ועוד הם בריאים ומכנסים טעם מעולה.........בהצלחה

הגיל הזה נורמלי לחלוטין...לוקח זמןיצירתיות123

בכל הספרים ה"מבינים" ובטיפות החלב נשמע כאילו מגיל חצי שנה האיזון בין ההנקה/מטרנה אמורה להשתנות, והמוצקים אמורים לעלות.

בעצם הכלל הוא- שאין כללים!!! יש ילדים עם פחות תאבון למוצקים, ויש כאלה עם יותר. ובכלל אם החלב שלך משביע ומפנק למה לה לוותר כ"כ מהר עליו?!. ביתי רק בגיל עשרה חודשים נאותה לאכול מוצקים באופן יותר סדיר. זה ממש משתנה מאחד לאחד וצריך הרבה סבלנות.

אני גם חושבת שהכורח ייצור את ההרגל. כלומר ברגע שתצאי לעבוד לכמה שעות ונאמר תשאבי לה בקבוק אחד, לא תהיה לה ברירה והיא תתחיל לאכול מוצקים. בזמן שיישאר. (ותקחי בחשבון שאם היא כל הזמן הייתה צמודה אלייך איתך בבית היא יכולה לעשות "הפגנות אכילה/שתיה" גם אצל המטפלת בהתחלה. לא בטוח אבל לגיסתי זה היה ככה. הרבה תפילות..)

עוד עצה, לתת את הטעימות כשהיא קמה מהשינה, אז התיאבון יותר גדול, וכמו שאמרת לפזר את הארוחות במהלך היום. ואם אמרת שהיא לא כ"כ ישנה ביום זה לפעמים גם משפיע על חוסר תאבון. תחשבי- לינוק זה לשכב על אמא בנחת ולהירגע וגם לקבל אוכל, לשבת ולאכול בכסא תינוק זה קצת יותר מאמץ.  

ועצה אחרונה חביבה- לתת לה לאכול בכוחות עצמה לא בכסא, עלייך או ברצפה, פירות למשל, רצועות אפרסק/אבטיח/ מלון... פירות קיץ ילדים מאוד אוהבים.

הרבה הצלחה וברכת ה''! אל תדאגי יהיה טוב!!

תודה רבה! ממש עזרת! צביה22אחרונה
בת 3 וחצי שכל הזמן מרביצה.אנונימי (פותח)
זכיתי להיות אימא של ילדה בלונדית מתוקה. יפהפייה וחכמה בכל קנה מידה. מדברת לפחות כמו בת 5. אוצר מילים מקסים ושובה לב.... כשמסתכלים עלייה היא נראית מלאכית... כזו שלא יכולה להזיק לזבוב...
אבל בפועל!!!!! אני נואשת...
היא מרביצה לתינוקות. בעיקר להם. אנחנו בגינה למשל,
קבוע היא מגיעה ליד תינוק זוחל- דורכת עליו... תינוקת שמתנדנדת? מביאה לה כאפה...ברמות מזעזעות.
יש לחבר בן גילה ממתק טעיים? היא תחטוף! תזרוק לו!
לאח שלה, בן השנה וחצי היא קבוע מחטיפה....
כל הזמן. בעיקר לתינוקות. אבל גם לבני גילה...
במעון למשל היא קורעת ציורים לילדים, זורקת להם מוצצים לשירותים....
אני אמר עדינה ואוהבת, לא מרימה ידיים ח"ו.. וכך גם בעלי. היא מקבלת הכל מאיתנו, בפרופורציות ועם הרבה הסברים. יש לנו מלא זמן ביחד איתה....
אבל אני כבר מתביישת לרדת איתה לגינה!!!!!
מה עושים????
את יודעת... את מתארת לי בדיוק אותו תיאור על הבן שלאנונימי (3)
בן 3 בלונדיני שובה לב. רק לא מדבר שוטף והאלימות שלו נובעת מחוסר תיקשור עם החברה. אז מה שאת מתארת זה שהיא כן מדברת ומתקשרת אבל עדיין מגיבה באלימות... ויכול להיות שהיא דורשת תשומת לב בצורה מתמדת ובכמות גדולה יותר....
אבל אולי לנסות לאיזה גורם פסיכולוגי שיכול לגלות את סיבת הבעיה כדי ללמד אותכם איך להתנהל איתה.

מאמינה שמומחים יענו לך תשובות מקצועיות יותר. אני רק בגדר תשובה תמימה שמנסה לעזור.

בהצלחה
נשמע שמאוד קשה לךבהתהוות

אני לא יודעת אם אתם בכיוון, אבל אם יתאים לכם לקבל ייעוץ בתשלום (פגישה אחת או יותר, לפי העדפתכם) - יש לי המלצה חמה על מישהי. מוזמנת לכתוב לי באישי.

גבולותצורית7

נראה לי שזה עניין של גבולות.

 

מה את עושה היא דורכת על ילד קטן בגינה?

מעירה לה? כועסת עליה? מסבירה לה בפעם המאה שזה "לא נעים לו"?

 

לפני הירידה לגינה  את צריכה להסביר לה מה את מצפה ממנה, ותגידי לה שאם היא לא תתנהג יפה אתם חוזרים הביתה.

ואם בגינה היא משתוללת שוב, קחי אותה הביתה. חד וחלק. בלי יותר מדי הסברים. פשוט תני לה יד וקחי אותה מהגינה

היא צריכה להבין שיש תוצאה ישירה לכל המעשים שלה.

 

ככה גם בגן ובבית. לא תמיד צריך להסביר עד אין קץ. לפעמים צריך פשוט לקום ולעשות.

 

זה נשמע לי כמו ענין של גבולות.

וכמובן במקביל לצ'פר אותה על כל התנהגות טובה!

 

 

 

 

 

 

 

 

קשהנקניקיות

יכול להיות שיש לה בעיה בתקשורת בין אישית. לא כל כך מבינה בזה, אבל תבררי בקופת חולים, אולי את יכולה לקבל טיפולי תרפיות למיניהם, אחרי יעוץ מקצועי.

 

בהצלחה

מצטרפת למילים של צורית,אור היום

ומוסיפה שכדי לדעת איך לעזור לך, צריך לדעת איך את מגיבה כשהיא מכאיבה או פוגעת בילדים אחרים.

מהיכרות עם מקרה דומהפאזאחרונה
כדאי לבדוק טוב טובאת נושא הגבולותחשוב לתת לילד אהבה אך נרטה שהבת שלךמשוועת לגבולות.

תסבירי לה בבית שלא מכים ולא מרביצים.
פעם ראשונה תעירי, פעם שניה תרחיקי פעם שלישית תודיעי לה שחוזרים הביתה
כי היא לא יודעת להתנהג ליד ילדים.
למחרת או שלא תקחי לגינה, או שתתני איתה- מכה אחת והביתה.

הכי חשוב- תהיי עקבית.
אלימות שמכילים אותה- נשארת.
אלימות שמבהירים שאין לה שום מקום- תיעלם.