פורום הורות (עמוד 288)

בהנהלת:
שרשור חדש
בת שנה ו-10 מתעוררת קבוע באמצע הלילהmshlomo

שלום לכולם

ביתי בת השנה ו-10 עד לפני 3 שבועות היתה ישנה כל הלילה.

ופתאום היא החלה לקום כל לילה בסביבות 2-3 ולדרוש שנהיה על ידה עד הבוקר. אם לא היא צורחת עד לשמים.

מאחר והענין הפך בלתי נסבל החלטנו לבוא אליה פעם אחת בלבד לראות שאין משהו שמציק לה, לתת לה נשיקה וחיבוק, להסביר לה שהיא צריכה ללכת לישון ופשוט לצאת מהחדר. כמובן שהיא מיד מתחילה לבכות שוב.

הבעיה היא שלפני יומיים היא התחילה לקפוץ מהמיטה (מיטת תינוק!)

אם אעביר אותה למיטה רגילה היא תתעקש כל הלילה לבוא אלינו ואם נשאיר אותה במיטה הזו זה מסוכן

יש למישהו הצעה לפתרון?

אני כבר ממש מותשת מכל התקופה.

יש לי בדיוק אבל מדויק את אותאותה הבעיהעקרת בית

מה שאני עושה זה 

אני מסבירה לו במילים פשוטות (ילד חכם ומבין)

שכל אחד ישן במיטה שלו

ומראה לו את כל אחד מאחיו ואחיותיו ישן במיטתו

ומסבירה שלא יוצאים מהמיטה (מיטת תינוק כנ"ל)

ואם הוא יוצא אני מחזירה שוב ושוב מסבירה

 

ויש שיפור רב

זה כבר חודשיים ככה

והיום הוא יוצא רק פעם אחת וכשמחזירים אותו לא יוצא שוב

מה שכן הוא יכול להיות ער במיטה לשיר לעצמו שירים ואז בבוקר הוא קצת עייף

 

עוד דבר מדי לילה לפני שהוא הולך לישון אני אומרת 

לא יוצאים מהמיטה בלילה זה מכניס לו לראש 

 

אבל קחי בחשבון שצריך לזה הרבה אורך רוח וסבלנות

ברור שהכי קל זה לקחת את הילד לישון איתך במיטה ונגמר הסיפור

אבל לדעתי זה הרגל לא טוב (בטח יוקטנה תחלוק עלי בנקודה זוחיוך)

ושווה לעבוד על זה

בהצלחה

אם היא ישנה היטב עד היוםלב אמיץ

כנראה שמשהו חדש צץ. נסי לחשוב מה יכולה להיות הסיבה. מה במשך היום אולי מטריד אותה.

 

אם היית אומרת שהיא מתעוררת בסביבות חצות הייתי חושדת בהימצאות תולעים בפי הטבעת. אבל גם בשעות שציינת יתכן שזה מה שמציק.

 

התיאור שנתת הוא של ילדה עם הרגלי שינה מסודרים בדרך כלל ולכן חשוב כן להיות שם בשבילה, לברר מה מציק לה .

את מכירה אותה ואת הבכי שלה בדרך כלל, האם זה הבכי הרגיל שלה או בכי היסטרי יוצא דופן?

אולי קר לה, או שהיא רטובה..~א.ל
אותה בעיה ואותו הגיל. התחלתי להביא למיטה שלנו...אין כמו אמא

בקור הזה לקום, ליוותר מ2 דקות אני לא מסוגלת, כשזה רק ענין של מוצץ, בקבוק, חיבוק וכו' בסדר,

אבל גם אצלינו זה התחיל להיות צווחות ולא עוזר כלום, הייתי נשארת בחדר אפילו 10 דקות ולא עזר,

אז התחלתי להביא באמצע הלילה למיטה שלנו,

בטח הרבה יגידו שזה דרך קצרה אך ארוכה,, כי אני מרגילה למשהוא לא טוב,

אבל כרגע בחורף זה הפתרון שטוב גם בשבילי, יכול להיות שיש גיל שצריכים יותר את ההורים באמצע הלילה בשביל הבטחון,

אח"כ נתמודד להרגיל שוב לחזור לישון במיטה שלו.

אני חושבת שאת צודקת.לב אמיץ

תמיד אפשר להחליט להרגיל חזרה לשינה לבד במיטה של הילד. ולאו דוקא צריך לראות בזה כניעה לילד. להיפך - אם הוא נרדם יפה איתך וישן שינה טובה כל הלילה ובאותו הזמן גם שואב ביטחון ותמיכה כנראה שזה מה שהוא  צריך.

 

מצד שני לא לכל אחת זה מתאים.

לנו היה דבר דומהאמא!!

וכשהעברנו למיטה רגילה זה עבר די מהר...

יכול להיות שהחשש מחוסר השליטה כשהיא "תקועה" במיטת תינוק מפריעה לה וברגע שהיא תדע שהיא יכולה לקום מתי שרוצה זה ירגיע אותה.

מעניין מה שאת אומרתmshlomoאחרונה

כי זה באמת נראה כאילו היא "מפחדת" מהסורגים

למרות שעד עכשיו היה בסדר

הייתי מתחילה גמילה - ברצינותיוקטנה

לדעתי פיפי מפריע לה.

הייתי מנסה גמילה יום-יומיים, ואז בלילה שהיא קמה לוקחת אותה לעשות. |מתוקה את צריכה פיפי - בואי אמא תעזור לך לעשות ותוכלי לישון יותר טוב"

היית מתחילה גמילה בלילה עם ילד שעוד לא גמול ביום ?עקרת בית

אני לא מבינה למה זה מה שיכול להפריע לישון הוא הרי עם טיטול מה הבעיה שלו?

שואלת רציני כיון שאני עם אותה בעיה

את רוצה להגיד לי שהילד כאילו מתאפק? למרות הטיטול?

חלק מהילדים כן.יוקטנה
לגמול עכשיו בחורף? כשאני פותחת לו את הטיטול בלילהאין כמו אמא

בשביל להחליף  הוא נרגע בשניה, מספיק שאני אומרת, אני מחליפה לך טיטול הוא מתחיל להרגע,

חשבתי שאולי זה תולעים, אבל הסתכלתי וזה לא היה נראה שיש, וגם הטיטול לא מאוד ספוג,

(אז מה יכולה להיות הסיבה שהוא כ"כ נרגע ברגע שהטיטול נפתח?)

 

אני חושבת שזה אולי כאבי בטן,

או ..(האמת אני ממש לא יודעת איך לנסח את זה כדי להתאים למזגר הדתי...)קראתי באינטרנט שאצל בנים כל ענין התפתחות האיבר מין ומה שמתחתיו באזור גיל שנה מתפתח וזה כואב! מישהיא שמעה על זה? כי אני פותחת את הטיטול , נותנת כמה שניות אוורור ואני מחזירה את אותו טיטול כי הוא לא ספוג ,והילד  נרגע!

 

נשמע ככה אבל מי יודע...יוקטנה
תנסי יום יומיים גמילה תראי אם זה הכיוון ואז תנסי גם בלילה.
מענין.לב אמיץ

אצלי התינוקות 0-3 היו בכיינים אדירים. ההפוגה היחידה היתה כשהחלפתי להם טיטול. איך שהייתי סוגרת את הכפתור תיק תק האחרון הם היו חוזרים לסבלותיהם (וסבלותי).

"שמור לי ואשמור לך..."אור היום

חברה שלי ביקשה ממני יום בשבוע להוציא את בתה מהגן (ביחד עם בתי), ולשמור עליה כשעה וחצי עד שהיא מגיעה. היא אמרה גם שזה יהיה בתשלום כי היא לא רוצה לקבל את זה בחינם/שתהיה הרגשה לא נעימה/משהו דומה.

אז סיכמנו על סכום מסוים שמקובל לגמרי על שתינו.

 

אבל קצת הסתבכתי כי מה לעשות אם היא מגיעה יותר מוקדם? (הסכום הוא לא גבוה, אז אם היא מקדימה ברבע שעה ואני רוצה שלא תשלם על זה, זה מתחיל להיות חשבונאות של שקלים, שקצת מעיקה ומכבידה).

ומה לעשות אם אני נעזרת בה גם? (לשמור על בתי כי אני צריכה לצאת לחצי שעה ואין לי סידור אחר).

 

מה דעתכם?

(יש לי מחשבות מסוימות בנושא, אבל אשמח לשמוע את דעתכם כדי לגבש החלטה).

אם מספיק נוח ביניכןבת 30

אולי אפשר להסכים שמדי פעם תשמרו אחת על ילדי השניה, לפי הצורך והיכולת, בלי  "להתחשבן" על דקות .

ואם זה עולה על שעתיים, נניח, או כל זמן אחר שתסכימו- אז השמירה תהיה בתשלום.

 

באמת אלו מצבים שלא תמיד נוח בהם...מוכר.

המממ...אור היום

אם אני מבינה מה את אומרת- את מציעה שמדי פעם אבקש ממנה לשמור על ילדיי וכך לא יהיה צורך בהחזרים והתחשבנויות.

הבנתי נכון?

 

אם כן, זה פחות מתאים (כי יש לחברתי עוד כמה ילדים, כי אני לא רוצה לקצר את הזמן הקצר-במילא עם בנותיי לאחר המעון והגן, ובגלל שחברתי צריכה עזרה על בסיס שבועי, ואני ב"ה לא צריכה להיעזר בה בתדירות כזו).

 

אז סיכמנו על תשלום לשם הנעימות והנוחות של שתינו.

ההתלבטות היא מה לעשות כשהשמירה יוצאת, באופן חד פעמי, יותר קצרה (וזה יכול לקרות יותר מפעם אחת, כמובן),

ומה לעשות כשיוצא שהיא צריכה לשמור על ילדיי.

זה לא הזמן, זאת האחריות והטירדהשירק

לכן לא צריך להתחשבן על השקל אלא להשאר על סכום קבוע יומי.

תסכמו על סכום חודשי. נגיד 100 ש"חאין כמו אמאאחרונה

נגיד שאת לוקחת 20 ש"ח לשעה(ככה לוקחת ביבי סיטר-האם את גם נותנת אוכל?) אז לשבוע זה 30 שח, כפול 4 שבועות יוצא 120 ש"ח.

אז או שתקחי מראש 100 ש"ח חודשי ככה שאם לפעמים זה יהיה פחות שלא תתחילו להוריד שקלים..

או שהיא תיתן לך מחיר מלא  120 ש"ח, והיא תוותר על הכמה דקות, אם היא תקדים.כי זה באמת האחריות יותר מהשמירה.

 

 

תינוק בן 4 חודשים שמפריע לעצמו לישון-מישו מכיר??רוחל'ה

אני מקווה שאני לא אשתגע מזה..

הבן שלי בן ארבעה חודשיים וחצי וכבר מגיל 3 חודשים מפריע לעצמו לישון... מזיז ידיים בצורה היסטרית, מוציא את המוצץ מגרד את הפרצוף , שורט את עצמו ובוכה בוכה בוכה... 

הוא עוד לא יודע להרדם לבד למרות שאנחנו עובדים על זה אבל הקטע עם הידיים ממש מקשה על כל העניין...

בחודש וחצי האחרונים עטפנו אותו לקראת כל שינה בשמיכה כדי שלא יפריע לעצמו אבל הוא משתחרר מהעיטוף,

 בוכה, וזה משגע אותנו... יכול לקרות כל שעה בלילה...

מישהו מכיר את התופעה?? חייבים למצוא פתרון!!!

 

אנחנו כבר מתחילים להיות חסרי סבלנות עם הרבה לילות ללא שינה סבירה... 

ניסיונות לפתור את הבעיות אבל ללא הצלחה!!!

 

נשמח מאוד לרעיונות או לרעיון למישהו שיכול לעזור לנו... 

 

וואי!! מתיש!! מ הסתם משהו מפריע לו... איך היה נרדםמה אני ומה חיי

עד עכשיו? בהנקה? על ידיים? מה נשתנה?

נשמע לא קל...אור היום

אני הייתי מגבירה את העיטוף או את החוזק שלו,

ויושבת על הכסא ליד מיטת התינוק כדי לעזור לו אם צריך (אם צריך להוציא/להכניס מוצץ, לעזור לו להירגע וכו').

 

ואם זה נמשך, הייתי הולכת לרופא. אולי יהיה לו רעיון.

כדאי לנסות טיפול הומאופתי. מתאים מאוד למצביםלב אמיץ

שהם לא בעייתים מבחינה רפואית אבל מטרידים מאוד לתינוק ולהורים.

 

כנראה שהבחור שלכם רגיש בלי עין הרע. תרופה הומאופתית מתאימה אמורה גם להשקיט את התזזיתיות שתיארת באופן מיידי וגם להוציא אותו מן המקום הזה באופן כללי.

 

אפשר לפנות אלי.

 

בהצלחה.

גם אצלי ככה והיא רק בת שבוע וחצי...אמא!!

מה שאני עושה ודי עוזר:

- להחזיק הרבה זמן על הידיים לאחר האוכל (גיליתי שהיא פשוט מתפתלת מגזים וגרפסים).

- להשכיב על הבטן (למרות שאומרים להשכיב על הגב, זה הדרך היחידה שבה היא ישנה...)

- וכמו שכבר אמרת: לעטוף טוב.

אולי אתם לא עוטפים כמו שצריך?משיח עכשיו!

אם אני זוכרת נכון (ומאד יכול להיות שכבר שכחתי) בגיל הזה הם לא אמורים להשתחרר לבד מהעיטוף...

 

בנוסף יכול להיות שהוא לא מוציא אוויר אחרי האכל?

מוכר!אנונימי (פותח)אחרונה

1.לגזור ציפורניים

2.להכניס את הידיים לתוך השרוול כך שלא יכאיב לעצמו.

 

אני כלל לא עוטפת אותם חזק בשלב כזה כי הם כבר זזים.

 

אהובה צוקרמןאנונימי (פותח)

מישהו יודע איפה מקבלת?

האם היא גם פסיכולוגית?

 

(סורי על הפלישה, בנשואים טריים אין אנונימי)

מקבלת בביתה, לא פסיכולוגית. 0524752071 בהצלחההורות משמעותית

תודה. איפה היא גרה?אנונימי (פותח)
קרית משה. בירושלים. היא מקסימהמתפללת..

באיזה תחום את מחפשת אותה?

 

 

אני לא בטוחה..אנונימי (פותח)

זה בתחום זוגיות אבל אני לא בטוחה אם הבעיה שלי היא באמת בזוגיות או שאני צריכה ייעוץ לעצמי (קשה לי להגדיר את זה פסיכולוגי..)

אהובה מתעסקת הרבה גם בייעוץ אישימתפללת..אחרונה

וגם בזוגי.

והיא מצויינת.

צריכה חיזוקים, הבנה ועצות...מה אני ומה חיי
עבר עריכה על ידי מה אני ומה חיי בתאריך י"א בטבת תשע"ד 20:48

צירוף של אחרי לידה ב"ה, עם עוד ילדים קטנים בבית+חורף סוער וקר=אי אפשר לצאת החוצה להתאוורר, לשחק, לראות אנשים+בית קטן וצפוף+כל דבר צריך לבקש מהם מלא פעמים עד שמבצעים+בעל שחוזר רק בערב מהעבודה= מתכון להיות מבואסת, ועצבנית עליהם...... 

 

עצות?? מבינים אותי?  הצעות והארות...

 

 

ועם כל זאת, בשבת תפסתי את עצמי, (אחרי שצעקתי ממש על אחד מהם) ואמרתי לעצמי- די!!! תירגעי ורק תודי לה' על הטוב, החשמל בבית עובד ב"ה, הילדים בריאים ושלמים ב"ה, הלידה עברה בשלום והתינוק בריא ושלם וגם אני ב"ה!! אז די לקטר!

 

ובכל זאת... מחכה כבר לקיץ!!!

א. כל הכבוד שתפסת את עצמך בשבת.ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך י"א בטבת תשע"ד 22:24

גישה נכונה.

 

ב. הבעיה מובנת. תנסי אולי "להפוך" את ההסתכלות. להחליט שמנצלים את ההזדמנות שכולם ביחד בבית, ועושים ממהלך הבית חוויה משעשעת ונעימה. אפשר להכריז על "מבצעים": ילדים, "מבצע מטבח".. - תשימי לוח גדול עם שמות ומדבקות/נקודות (לדאוג שלכולם בסוף יהיה אותו דבר) - כל אחד מקבל משימה, ניקוד בסוף המשימה..

 

תגידי שכשיהיה קצת חם יותר, קונים ממתק/פרס עבור הנקודות.

 

לקחת כאתגר את הזמן שהם בבית, שתישאר מזה חוויה נעימה לעתיד. להכין משחקים. "מבצע ציורים" ולתלות על הקירות וכד'. לתכנן משחקים ליום שלמחרת, ולבצע. כשהם יראות שאת יוזמת, נותנת עיסוקים, יקבלו גם את "כעת כולנו מסדרים" וכו'.

וגם את: "כעת מבצע מנוחה לאמא אחרי לידה"... (זה חשוב מאד, במהלך היום. תסבירי מה עושים. כל אחד יקח על עצמו להשגיח על מה שצריך שתוכלי לנוח - ולשבח כשאת קמה).

 

הצלחה רבה.

 

מוכר מאודמתואמת

לא אחרי לידה - אבל משתגעת בבית עם הילדים שנאלצו להיות בחופש - ורוצים כל היום החוצה ולחברים...

באלו גילאים ילדייך?

ילדיי הגדולים (6 ו- 4.5) אוהבים שאני מכינה להם "דפי עבודה": אני מציירת וכותבת, אפילו בישיבה, על דפים ובעט שהם מביאים לי, תרגילים שונים בקריאה, צור ובחשבון, בהתאם לרמתו של כל ילד, ובהקשר לעונה ולחג (למשל עכשיו כתבתי לילד שלומד קמץ ופתח מילים כמו: "מטר", "טל", "ברק", "רעם", כדי שיתאמן בקריאה.

וחוץ מזה - להרשות להם לשחק לידך בכל המשחקים, ולתת להם רעיונות. שוב, בעלי נתן להם רעיון שקשור למזג האוויר: לשחק באמא שמבשלת במטבח, ואז השלג מפריע לה, אז אבא הולך "לפנות" את השלג עם כלי העבודה שלו... רק שאח"כ צריך לסדר. אצלי לא כ"כ עובד שיתוף הפעולה שלהם. אולי לבקש מהבעל בערב שיסדר...

בהצלחה!

מצטרפת לעצות,אור היום

ומוסיפה (אולי כבר דאגת לזה, אם לא, כדאי לדאוג לזה בהקדם)- תדאגי לצרכים הפיזיים שלך- מספיק שינה, מספיק אוכל מזין, מספיק שתיה וקצת מנוחה במשך היום.

 

תנצלי את ההזדמנות לשחק במשחקי קופסא שיושבים בצד או לעשות יצירות וכו'. אולי גם לרקוד ולהשתולל קצת בתוך הבית, איפה שאפשר.

 

בהצלחה.

ותזכרי שזה די זמני (רק עוד כמה חודשים)משיח עכשיו!

אני גם ממש התרגזתי על הילדים שלי עכשיו,במוצא"ש. הקטן בכלל לא יצא היום מהבית, (הגדול הצליח לשכנע את אבא שלו לקחת אותו לערבית). והם נרדמו רק ב9 במקום ב8, אחרי המון צעקות ומריבות. לצערי, גם אני מרגישה כמותם ולא הצלחתי לתפוס את עצמי. למזלי בעלי הרגיע אותם לבד....

אחרי שהם נרדמו החלטתי החלטה נחושה- שזה לא יקרה לי שוב פעם (מלבד זאת, אני בהיריון וממש כאבה לי הבטן מהכעס. הם באמת הגזימו היום...). החלטתי לעצור הכל ולהגיד לעצמי שהכעס פשוט לא שווה את זה, ובכל מקרה זה לא משפיע עליהם וזה לא עוזר. נראה לי שאם ח"ו זה יקרה שוב, אני אחבק את הגדול (עושה רוב הבלגן) במיטה שלו עד שירגע לגמרי , ואח"כ אשוחח איתו, רגועה לגמרי, ש"עכשיו לילה וצריך לישון".

 

וגם אני מחכה בקוצר רוח מוחלט לקיץ

 

 

בעוונותיי הרבים אציין שהם לא בחופש, ואפילו שהםמה אני ומה חיי

בבוקר במסגרות, מה שנותן לי זמן לעצמי, זמן למנוחה ושלווה, חסר לי הזמן בו היינו יוצאים החוצה אחה"צ, נושמים אוויר ופוגשים חברות....במקום זה אנחנו בבית אחה"צ כל יום, והיו ימים שלא שלחתי אותם למסגרות כדי לא לצאת עם התינוק מהבית בסופה...

 אני צריכה לנשום עמוק, להנות מהזמן שבבוקר ולהתכונן בצורה יעילה לאחה"צ.... אין כמו בקיץ!!

זה לא קל להישאר בביתחדשה דנדשה
אני רק עם ילד אחד מתחרפנת מזה. היציאה בריאה לנפש. בע"ה בקרוב יהיו ימים פחות קרים ויהיה אפשר לצאת יותר
אנחנו יצאנו בקור. אפילו לביקור אצל משפחה.אין כמו אמא
עבר עריכה על ידי אין כמו אמא בתאריך י"ב בטבת תשע"ד 11:27
עבר עריכה על ידי אין כמו אמא בתאריך י"ב בטבת תשע"ד 11:21

סיבוב בקניון. כשיוצאים עם אוטו ונכנסים לחניון. זה רק כמה דקות של קור, כל המקומות מחוממים.

הגעתי למסקנה ,שעדיף לצאת מאשר להתחרפן בבית!!!

אני אף פעם לא מצטערת אחרי יציאה, אפילו שבהתחלה זה נשמע הזוי להתחיל להתלבש בקור, או להפך בימי חום נוראים.

פשוט תופסים את הרגלים ויוצאים. זה עושה את כולם בריאים נפשית...

במיוחד אחרי לידה (אחרי גיל חודש) היינו יוצאים המון, כי גם אני הייתי מחורפנת לחלוטין. הייתי חיבת אוויר, אז זה או לצאת לבד לסיבוב אחרי שבעלי מגיע (אפילו חצי שעה) אפשר גם לקחת איתך את הגדולים שעדין לא הולכים לישון (שמים מעיל על הפיזמה). לרדת להסתובב אפילו סביב הבנין רבע שעה, זה גם עושה משהוא!

ואם בעלך עדין לא חוזר, פשוט תופסים את הילדים ,עם הפיזמות , שמים מעילים ומגפים, יורדים למטה, ועם יורד גשם עומדים בחצר מתחת לגגון ונושמים אוויר, אולי זה נשמע מצחיק, אבל לפעמים פשוט זה נותן נשימה עמוקה. ובמקרים שממש אין אפשרות לצאת. מתלבשים טובים, פותחים את החלון לכמה דקות ונושמים אוויר.

לילדים טוב בחוץשחר245

זה תמיד מדהים אותי מחדש איך בשניה שיוצאים מהבית נגמרות כל המריבות כל הצעקות והעצבנות והם הופכים להיות מלאכים.

ולצערי להיפך בשניה שנכנסים חזרה...

לכן אהבתי את הרעיון שלצאת אפילו לכמה דקות כשיש הפוגה בסופה.

אנחנו פותרים את השיעמום הנורא בסופה ( החמישיה השתגעה לגמרי בחנוכה וכעת זכו שוב בארבעה ימי חופשה (חלקם אפילו בלי אפשרות לכמה דקות סרט...)) בעזרת שכנים.פשוט הזמנתי חברה לפה עם כל השישה שלה ושוב גילינו איך כולם הופכים למלאכים. למחרת החבורה שלי היתה אצלה וזה כולל כל פעם צהוריים משותפת (הרבה יותר קל ביחד, והיא שותפת כלים...) 

מותר גם להזמין מדי פעם בייביסיטר הילדים מאוד נהנים אפילו עם הבת הקטנה-גדולה של השכנים (שפעם חזרה הביתה ואמרה לאמא שלה - "היא בכלל לא היתה צריכה ללכת, היא רק נכנסה לישון... )

שיהיה לך הרבה הצלחה.באמת תקופה לא קלה...

אני תכננתי לקנות להן מלא חומרי יצירהבת 30

כל מיני חוברות כאלה שמחברים מספרים או אותיות ויוצא ציור,

או לצבוע מנדלות

או כל מיני דברים כאלה.

בינתיים- הדבקנו צמר גפן על דפים, בתור שלג, כמובן...

מ צט רף מהצד הגברינשוי מיואש

ובנוסף להגיע מהעבודה ואין לאישתך זמן בשבילך....עוד יותר מבעאס

 

אוי, איזה ניק...מה אני ומה חיי
בכל יום תפנקי את עצמך, חובה!סבתא-אמאאחרונה

כל אמא, ובעיקר בזמנים כמו שתארת, חייבת לפנק את עצמה במשהו כל יום. כל אחת צריכה למצוא משהו קטן וכיף, משהו טעים לאכול (ולא להגזים בכמויות...), סרט במחשב, משחק, קריאה, שיחה בטלפון עם חברה, ללמוד משהו מעניין, עבודת יד, שינה או מנוחה קצרה באמצע היום, העיקר לעשות משהו שאת אוהבת, שיעלה לך את מצב הרוח, זה ישנה לך את היום, אפילו כמה דקות על חשבון עבודות הבית זה שווה, וכולם יצאו נשכרים, בדוק!

באיזה שעה מומלץ לתת ארוחת ערב ולהשכיב לישון?חדשה דנדשה
אני פשוט רגילה עוד לימי הקיץ ויוצא שהקטנצ'יק נרדם כבר בתשע כי הוא אוכל בערך ב19:30 בקבוק.הוא בן11 חודשים.

עוד שאלה לגבי האוכל אני נותת בבוקר
בקבוק
וב10-11 פירות
ב14:00 מרק
וב17:00 אני לא כל כך יודעת מה לפעמים ביצה עם קצת גבינה מעדן רק יש רעיונות מכיוון שעכשיו חורף ומכיון שהוא מצונן אני רוצה להוריד את הגבינה . מה נותנים?
בכלל שאר הדברים שאני נותת זה בסדר לגילו הפירות והמרק? ( יש לו רק שן אחת אז אין לי אופציה לתת לו ממש משאני אוכלת



האוכל נשמע בסדר, ובעצם כל דבר שמותר בגיל הזהמה אני ומה חיי

ומתאים לשן אחת זה בסדר, אפשר לרסק המון דברים, אבוקדו, עגבניה, לתת טחינה, לרכך באצבעות פיסות לחם ולתת, או פיתה, זה משביע,קציצות בחתיכות קטנות, פיסות עוף רך, רק אסור דבש בחודש הקרוב, לא זכורים לי דברים נוספים שאסור.

הוא עוד יונק?בת 30אחרונה

אם כן אז זה גם חשוב מבחינה תזונתית.

אם לא (ובעצם גם אם כן..)- הייתי מוסיפה מקורות חלבון: טחינה, קטניות כמו עדשים (במרק) שעועית (ירוקה מבושלת רך רך), ביצה קשה או חביתה.

גם הייתי מוסיפה מקורות ברזל וסידן כמו טחינה, וגם ירקות טריים- עגבניות חתוכות קטן, מלפפון (הקטנה שלי גומרת על מלפפונים מגיל צעיר מאוד..).

אפשר לפעמים ביצה- חביתה או ביצה קשה.

אבל הכל בנחת, כן? בלי לחץ... רק לשים לב שיש תפריט שכולל גם חלבונים, ברזל וכו'. במיוחד אם הוא לא יונק.

לחורף- הכי כיף דייסה. אני מכינה דייסת קוואקר ומוסיפה לה תמרים מעוכים, או תפוח מגורד, או אגס וכו'. לפעמים גם מגרדת אגוזי מלך (בחלק הכי קטן של הפומפיה כך שיוצא מין אבקת אגוזים, ולשים לב כמובן שלא יהיו חתיכות לא מגורדות), אגוזים הם מקור ברזל וחלבון. אפשר גם להוסיף מעט טחינה גולמית (עוד דרך לדחוף להם טחינה..קורץ)  יוצאת דיסה חמימה ומתוקה וטעימה. וגם יושב טוב בבטן לקראת הלילה.

 

אה, איך מכינים? מרתיחים מים בכמות כפולה מהקוואקר הטחון, מוסיפים את הקוואקר ומערבבים תוך כדי בישול. תוך 4-5 דקות זה מוכן. הייתי מתחילה עם חצי כוס קוואקר ואז רואה איך הולך.

רוצה לישון נורמליציפור

הבן שלי החמוד בן שנתיים וחצי  - כל לילה (!) מגיע בשלב כל שהוא למיטה שלי... כשזה בארבע- חמש לפנות בוקר פחות אכפת לי ואני אומרת מילא אבל לפעמים כבר מאחת עשרה ואפילו קודם הוא כבר נכנס לי למיטה... אני מחזירה אותו למיטה שלו ואחרי חצי שעה או אפילו פחות הוא כבר חוזר שוב... וככה חוזר חלילה...

יואו נמאס לי הוא משתלט לי על כל המיטה ואני נדחקת הצידה וקמה עם גב תפוס. 

זה ילד רביעי ולא היה לי את התופעה הזאת עם הקודמים...

אשמח לעצות יעילות...

להחזיר אותו שוב ושוב עד שיבין (סופר נני)מה אני ומה חיי
אולי יעזור מהניסיון שלי כילדה,חדשה דנדשה
כשהייתי בערך בגיל שלוש או ארבע הייתי עושה ככה והיום שאני מסתכלת אחורה אני יודעת בוודאות שאם ההורים שלי היו מתייחסים בהבנה ומנסים לברר איתי מה הסיבה.. או היו יותר זמינים אליי בשעות הלילה, הייתי נשארת בחדר ולא באה( בעיקרון הייתי באה ויושנת על מזרון וזה הפריע להם) בכל מקרה אצלי הסיבה הייתה שפחדתי שכשאצטרך אותם הדלת שלהם תהיה סגורה ולא יוכלו לעזור לי ואשאר חסרת אונים.
לכן אולי תנסי לשדר לו שאמא תמיד איתו ושהיא זמינה לו וקצת להקדיש לו לפני השינה הרבה דיבור תשומת לב( אני בטוחה שאת עושה את זה אבל אולי צריך עוד) .

וזהו.. שיהיה בהצלחה
וואו.את זוכרת בגיל שלוש שהיית נזקקת לאמא?אין כמו אמא

והיא לא היתה שם בשבילך? זה קצת מבהיל... האחריות שיש לאמא, אין לזה סוף.. כמה לתת תשומת לב? אני מרגישה שכמה שאני נותנת זה לא מספיק, ז"א מצידי מרגישה שנותנת הרבה, אבל ככל שאני נותנת הם דורשים יותר.

הם כל הזמן רוצים לטפס עלי, לשבת עלי, לא יכולה בקושי לנשום, שותפים למיטה שלי,לקפה שלי, לעוגה שלי, כל דבר שאני עושה דבוקים בי... אני כן מציבה גבולות שיתנו לי זמן לעצמי ושישחקו לבד, אבל הם ממש מבקשים צומי.

אז כבר אני מתחילה להשלים עם זה שאין בררה ואני אומרת תודה על מה שיש , כי זה אחד מהמחויבות של אמא, לתת המון המון אהבה,

 

כשילד קטן הוא צריך הרבה הרבה תמיכה ואהבהחדשה דנדשה
היא תמיד הייתה שם בשבילי כל היום אבל בלילה בדרך כלל באים כל הפחדים כל הדברים ההזויים, ואני קצת אסטמתית ותמיד פחדתי שאם באמצע הלילה אצטרך אינלהציה אף אחד לא ישמע אותי.. ובלילה ההורים רוצים בדרך כלל את המנוחה שלהם את הפרטיות שלהם ורוצים לישון ולשמור על בית שמתנהל נורמלי ולא מבינים מה זה פתאום שהילד רוצהמשהו שהוא לא מקובל לישון עם ההורים..
ואגב אנחנו בקשר טוב היום. פשוט זה משהו שלא שוכחים אותו אבל עוברים הלאה , זה לא השאיר בי איזה טראומה או משהו כזה..
ילד צריך הרבה תמיכה ואהבה, אבל גהורים צריכים זמןמה אני ומה חיי

לנשום, להיות עם עצמם כל אחד בנפרד ושניהם ביחד, אז כל דבר במינון הנכון. אנחנו מאוד אוהבים את ילדינו אבל יש לנו עוד דברים בחיים, אולי פחות חשובים, חוץ מהם.

אני בטוחה שכל הורה עושה את המקסימום לילדיוחדשה דנדשה
אני באופן אישי אנהג ביתר רגישות כי אני זוכרת את זה מהילדות. וזה חשוב לי שידע שאני תמיד איתו.
לא נתתי חלילה ביקורת אלא רק שיתפתי משהו....
את לא חייבת להיות "האמא הכי טובה",אור היום

את צריכה להיות "האמא הטובה דיה" (לפי התאוריה של ויניקוט, שגם אני הולכת לפיה בקטע הזה). כלומר, את לא צריכה לעשות הכל-הכל-הכל, ולעבור את גבול יכולותייך. נשמע לי שמה שאת עושה מספיק.

אני אישית חושבת לא פעם על המשפט "אמא טובה היא אמא שטוב לה", ומשתדלת ליישם

 

ברור שאימהות היא דבר טוטאלי שדורש התמסרות. ועם זאת, לא טוב להגיע למקום שבו ההתמסרות גורמת לך למחוק את עצמך. צריך לשים גבולות בשבילך ובשביל הילדים.

 

(אגב, 'חדשה דנדשה' כתבה שאם היו מנסים להבין אותה יותר ולברר מה הסיבה, זה היה עוזר. לכן, אפשר פשוט לשאול את הילד אם הוא זקוק למשהו מסוים, ולכן מתנהג בצורה מסוימת, ואולי זה כבר יענה על הצורך שלו...).

רעיוןבת 30

בלי להיחס לדיון התיאורטי שעלה, האם זה טוב או לא. (מנסיוני, ראיתי שאצלנו לפחות התיאוריה לא ממש משנה. בת 3 וחצי קבוע מתעוררת ובאה אלינו. )

אם לא מפריע לך שילד יישן על מזרן לידכם- אז פשוט תניחי מזרון וזהו. הוא יתרגל לבוא, בלי להעיר אתכם, עם כרית ושמיכה, ולחזור לישון...

אולי אני טועה, אבל אישית הדבר האחרון שיש לי כוח אליו באמצע הלילה זה להתמודד עם צעקות ובכי של ילדה שרוצה להיות לידינו. גם אין לי כוח לשבת לידה עד שתירדם. כל דקת שינה חשובה לי... הרבה יותר נוח לי שתבוא ותישן לידינו.

מה שכן- לפעמים כשזה מפריע אני מגדירה להן מראש שמחר בבוקר אפשר לבוא אלינו רק כשיש אור בחוץ. או כשאבא הולך לבית הכנסת.

ואם שואלים- מה יהיה כשהוא יהיה בן 4? איך נרגיל אותו לישון במיטה שלו?

אז א. אני באופן כללי חושבת, שלא צריך למנוע מילד משהו שהוא צריך אותו רק בגלל שבעתיד אולי יהיה קשה להרגיל אותו למשהו אחר.

 ב. מן הסתם באיזשהו שלב זה יעבור לבד. בגיל 12 הוא לא ישן איתכם, נכון? אז אי שם בין 2.5 ל12 זה יפסק מעצמו...

 

תודה לבת 30 שחזרה לדיון המקורי...ציפוראחרונה

הבעיה היא שהוא נרדם מוקדם מדי ואז מתעורר כבר בשעות הלילה הקטנות...

בימים שהוא הולך לישון מאוחר הוא לא מתעורר.

וצהריים הוא לא מוכן לישון...

בעז"ה נעבור את זה עד שיגדל...

הסבתות הדואגות. מוכר? עצות?מינימאוס

כאשר אני אצל אמא שלי תמיד מקבלת את ההרגשה

שהילד שלי (שנתיים)מורעב מוזנח לא מטופל טוב מה שאתן לא רוצות

עכשיו זה ממש לא נכון על גבול השטויות

הוא ילד גבוה הוא אוכל יפה והוא ממש ממש לא רזה

אבל אם שד' ישמור לא בא לו לאכול הרגע (נניח כי הוא אחרי שינה)

אז איזה לחצים. מה יהיה הוא לא אוכל ומנסה לדחוף לו בכוח מה שאין סיכוי שיצליח

 

 

פולניות?(עקרת בית
אני חושבתאנונימי (פותח)

שאם זה בא מצד האמא, זה לא כ"כ נורא..

 

כשחמותי מעירה לי, זה מעלה לי את הפיוז!!

 

אבל כל עוד זה מאמא שלי, אני שמחה שאכפת לה גם אוהב

וכשהחמות מעירה זה גם מאכפתיותאנונימי (פותח)

אך נראה לי שיותר ממקום של ביקורת וזה מה שמפריע לי...

אצלי זה מהסבתא שגרה אצל ההורים....אורית**

ולמדתי להתעלם, למדתי שככה היא חושבת שראוי לגדל ילד, 

וככה היא גידלה את ילדיה, או שלפחות ממרחק של שנים ככה היא זוכרת שהיה טוב לנהוג.

(ויש הבדל גדול, משום מה היא לא זוכרת את כל המקרים היוצאי דופן שקורים עם ילדים, שלפעמים הם אכן עייפים, או לפעמים כאמא החלטתי לאפשר להם ממתק, למרות שאח"כ יאכלו פחות בארוחה, וכו... או שבאמת היא גידלה מלאכים.)

וכשאני לידה אני משתדלת לכבד כמה שיש לי כח, בלי לחשוב שאני לא בסדר באמהות שלי, רק הבנה שככה היא רואה את זה כרגע, ואין לי שום סיבה או זכות לשנות לה את הראיה. (אני גם לא חושבת שיש סיכוי)

אז אם בקלות אני יכולה לידה לנהוג כמו שהיא היתה רוצה - אני עושה את זה, ואם לא - לא.

ואם אני רואה שיש משהו שיכול לתת לה נחה, אני משתדלת לעשות את זה לידה.

נגיד כשילד אוכל ממש יפה, לבוא להאכיל לידה. לא שאני מתפעלת מהאכילה שלו, כי נגיד אני יודעת שבדיוק הוא מורעב, אבל זה משמח אותה, אז למה לא?

 

והכי חשוב - בלי נקיפות מצפון על עצמך, ה' נתן לך את הילדים, כי את הכי טובה בשבילם.

ובלי עצבים על המעירים - זה הם!

אני משתדלת להסביר את דעתי לעיתים קרובותרבה אמונתך!

ובצורה רגועה (לא מיד אחרי נסיונות האכלה כושלים)

 

אני מעלה את העניין לשיחה מדי פעם. מסבירה שהילדים ב"ה אוכלים. ושאני דואגת להציע אוכל. שלא תמיד ילדים רעבים. מותר לילד לא לרצות לאכול. אני מריגעה שאני עוכבת אחרי הכמויות הנאכלות.

אני עושה זאת בעוד נושאים שחשובים לי והסבתות חושבות בהם הפוך...

 

עם הזמן אני מרגישה שהדברים מחלחלים והסבתות מבינות שיש דעות נוספות מבוססות ומוצקות על גידול ילדים... והן גם מפחדות להסתבך איתי, אין להם כוח לעוד הרצאה בנושא  ;)

 

במקביל אני משתדלת לקבל את דעתן ורצונותיהם בעניינים שלא עקרוניים לי. הן אוהבות להיות מעורבות. הן סבתות והן דואגות, ומותר להן

 

בהצלחה!

נראה אותנו סבתות עוד 20 שנה ולא מעירות הערות...בת 30

גם לי מפריע הערות מחמותי. אבל זה בעיקר בגלל שהיא בראש מאוד אחר ממני בכל הנוגע לעניני בריאות, תזונה וכו'.

חמותי קצת מייעצת וזה מעצבןמינימאוס

אבל לפחות בקביל היא כל הזמן מפרגנת שהאיך הוא מטופח ואיך אני משקיעה

אבל אמא שלי כל כך דואגת ומסתכלת עלי במבט כזה כאילו אני מתעללת בנכד שלה

שזה ממש קשה לי להיות שם. אני ממש מאבדת את הביטחון שלי כשאני באה

(אנחה עמוקה)

אל תשימי לבl666

היא לא יודעת יותר טוב. כלומר תמיד כדאי לשאול ולהתייעץ כי נסיון שלה הוא יקר אבל לא לקחת יותר מדי ברצינות

אין  לי מה לייעץ כי אצלי זה גרם לריב רציני גם עם אמא וגם עם חמות-שתיהן אמהות מאוד מאוד פולניות, אז מאחלת לך לנהוג בתבונה

היא לא מיעצת כל כךמינימאוס

רק נלחצת ומלחיצה שהוא לא אוכל מספיק

ומרב שהיא לחוצה היא דוחפת לו מלא עוגות ופירות וכשמגיעה הארוחה הוא כבר ממש שבע

כל הכבוד לחמותך!!! גם אני מרגישה שאף פעם לאמה אני ומה חיי

מפרגנים לי בנושא הזה, רק ביקורת(

משפט חכם מחמותי בהקשר למקרים כאלהכוכב לכת

" ב"ה לך היו הרבה שנים לעשות טעויות עם הילדים שלך. עכשיו תורי לעשות את הטעויות שלי"

 

(היא סיפרה לי שאמרה זאת פעם לאמא שלה בסוף ביקור שהיה מלא בהערות כלפי סגנון החינוך/תזונה/גישה חינוכית ועוד מלא דברים שלה)

ומשפט דומה בו נתקלתי הרגע:אלעד

חח אהבתיחדשה דנדשה
אהבתי יוקטנה
לא יפה לטעמי. לא ראוי.ד.

ואם אשה היתה מדברת כך - 

 

הייתי  חושש דווקא לתוצאות של אופן הגידול של הוריה אותה...

ד. זה לא קרה באמת זה רק ציור אתה יודעאנונימי (פותח)
אני יודע... (מזל שאמרת..)ד.

ובכל זאת,

 

גם בדיחה משדרת אוירה מסויימת,

 

לא ראויה לדעתי.

 

נכון שבדיחות על "חותנת" היו משכבר..

 

אבל כנראה שבאופן ויזואלי ובהקשר לשרשור ספציפי ובניסוח כזה, נשמע אחרת.. 

חחח חמודמנימאוס

אבל דווקא מחמותי יש באמת מה ללמוד

והבן שהיא גדלה והתחתנתי איתו הוא באמת משהו משהו

חח האמא המרוקאית שלי בדיוק כמו שלך!משיח עכשיו!

אבל היום (הגדול כבר בן כמעט 3)  אחרי שיחות רבות איתה, שמפריע לי הדאגה שלה, ושאני רואה את הדאגה כביקורת, היא התמתנה... קצת

העם איתך!! אני משתדלת ליסוע לסבתות כשאני מוכנה נפשמה אני ומה חיי

נפשית למחיר הזה... כשאני עצבנית על זה ואין לי כח להערות אני מעדיפה להישאר בבית. לזכור שזה מכוונות טובות ודאגה וגם להגיד להן- אני לא מכריחה לאכול. ותמיד לשמור על שפיות-הרי בינך לבין עצמך את יודעת הרי שהוא לא מוזנח ושאת האמא הכי טובה עבורו אז מה אכפת לך מה היא חושבת? ותאמיני לי, גם אני מרגישה ככה לפעמים...

הרגשה מוכרת...אנונימי (פותח)

הרבה פעמים מוצאת את עצמי מצטדקת בפני ההורים/האחים הגדולים על אופן ההתנהלות שלנו עם הילדים,

משתדלת לומר לעצמי שאני "אמא טובה דיה" (יש מושג כזה בפסיכולוגיה) ושזכותנו לעשות את הדברים כפי שאנחנו מבינים.

משתדלת גם לזכור:

א. לפעמים טוב גם לשמוע את דעתם של מי שסביב, כוונתם טובה ולפעמים אפשר לסנן מתוך הדברים עצות מועילות.

ב. כדאי לפעול בהתאם לדינמיקה המשפחתית כדי להימנע מפיצוצים. אם צריך לעמוד על דעתנו או להסביר את השקפתנו, בעלי עומד מול ההורים שלו ואני מול ההורים שלי. חמותי למשל סלחנית כלפי בעלי ועלולה להיעלב אם אני זו שמתעקשת על התנהלות מסוימת. 

אלעד, מעולה...ggg
עצות מעשיות ...הורות משמעותית

להעביר את הילד "טסט"  שנתי אצל רופא משפחה, להדביק אישור על הגב ומדבקה מקדימה על המצח.

 

אם סבתא גולשת להפנות אותה לפורום שתשאל ...שתתעניין....

 

לומר לה שאת לאידעת מה לעשות, הילד לא אוכל, להביא לה סיר גדוש שתנסה להאכיל אותו.

 

לשנן 7 פעמים ביום בקול חזק, "אני לא אהיה סבתא כזו".

 

חוץ מזה, לא להתרגש, זה חלק ממהות הסבתא, יש תחרות ביניהן על-כך, היא חייבת לנצח.....

 

רק לעמוד בצד ולעודד......

 

 

 

 

חחח זה טובמנימאוס

כל העצות מוצלחות קדימה...

'מנימאוס' ו'מינימאוס' זה שני ניקים שונים,אור היום

או אותה אחת?

מנימאוס זה מינימאוסמנימאוס

בדרך כלל אני נכנסת בעבודה והוא זוכר את הסיסמא שלי

עכשיו אני ממחשב אחר וממש לא זוכרת את הסיסמא של מינימאוס

ואין לי חשק לתת לו את הדוא"ל שלי כדי לשחזר אותה

וואו ...נרגענו...[צפירת הרגעה]הורות משמעותית

חשבנו שזה מתחזה או משהו.....

תודה!אור היוםאחרונה
שאלה לאור מזג האוויראנונימי (פותח)

האם הייתם נוסעים להורים לשבת?

 

כשזה כרוך בנסיעה של כ3 שעות עם ילדים קטנים.

 

מוניות ספיישל ורכבת...

 

מה אתם אומרים?

לאכוכב לכת

אין סיכוי שהיינו נוסעים אלא אם כן יש סיבה ממש אבל ממש חשובה שבגללה צריך לנסוע (שבת בר מצווה לגודמא)

ברור שלא!mshlomo

שהם יבואו אליכם

לא! לא!אלעד

|מתכרבל|

אוף! אבל אני כ"כ רוצה...אנונימי (פותח)

ובעלי לא רוצה.. הוא דואג לילדים...

 

וגם להם יש ילדים קטנים אז הם לא יכולים לבוא...

האם בעלך מבין שזה בשבילך? את רוצה לנוח...אין כמו אמא

מבשולים וכו'. וכן מתגעגעת למשפחה... אם את במצב שאת מרגישה צורך חזק מאוד, ששווה את כל הבלאגן , אז תסעי בכיף! גם את בנ"א.....רק שלא לשכוח, שאת מודעת לכך שהיציאה תהיה קשה ותקחי את זה בכיף, כי אם תסעו ויהיה לחץ וכעס זה לא שווה.

הרבה פעמים יוצאים כל המשפחה אפילו שזה קשה רק בשבילי! הרבה אני עושה בשבילהם, אז מידי פעם קצת "סובלים" בשבילי. כמובן זה לא "סבל"... קצת חוסר נעימות....

 

האם אצלהם יש חימום יותר טוב מאשר אצלכם?מינימאוס

אני שוקלת לסוע בדיוק בגלל זה

לא, אין אצלם יותר חימום!אנונימי (פותח)

אבל "אין כמו אמא" ממש צודקת..

 

אנחנו "מקריבות" כל הזמן..

 

אז גם מותר לעשות משהוא בשבילנו

הגברים שקופצים ואומרים לא , אם זה היה להורים שלו?אין כמו אמא

ודאי הייתם נוסעים גם בשלג......חחח

טוב אני פמיניסטית, אני לא רוצה לערער פה שלום בית של משפחות......את צריכה לשמוע בקול בעלך!ככה אומרים...

התכוונת אם זה היה להורים שלו- היינו נוסעיםאנונימי (פותח)

גם בשלג.

 

וזה נכון...

 

|חסר אונים|

 

 

 

אז מה החלטת בסוף לאור מזג האויר הקפוא?חדשה דנדשה
מה הקשר לגברים-נשים כאן?אלעד

אני מציע שתתמקדו בילדים, ואפילו אם הטיעון שלו שזה לטובתם צבוע ולא יעמוד במקרה שהוא מעוניין להגיע להורים שלו דווקא,

עדיין כדאי להתחשב בהם. ולשאול האם טוב ונכון ליסוע כ"כ הרבה שעות ברכב במציאות כזאת?

^^^ אם את מרגישה צורך אז תסעי!חדשה דנדשה
אוי לא במזג אויר כזהעקרת בית

אם אין לך כח לבישולים תקנו הכל מוכן , תאכלו בחד פעמי 

ותעשי שבוע אחד שטיפה רק בסלון ובמטבח 

בלי החדרים

אין לי בעיה לבשל, ולנקות זה לא הענייןאנונימי (פותח)

אני פשוט מתגעגעת ורוצה ליסוע, ולא מעניין אותי מזג האוויר!!!!

 

יהיה בסדר בעז"ה...

 

וכמו שמישהו פה אמר, לשבת חתן וכו' היינו נוסעים אז יאלה מה הסיפור...

כשהרגש כל כך חזק לנסוע...אורית**

אני הייתי נוסעת...

לפחות ככה זה אצלי,

השגעונות האלו מידי פעם נותנים לי להרגיש שלמרות שאני אמא מטופלת בילדים, אני לא כבולה לגמרי,

ויכולה לפעמים לקום ולעשות דברים הזויים...

לא כולם יכולים לעשות תמיד רק מה שנכון וטוב...

יש כאלה שבסוף יחנקו מרוב צריך וצריך וצריך ונכון וראוי.....

כמובן בתנאי שזה לא ממש עוול כלפי הילדים. ואולי אפשר למצוא פתרונות שזה לא יהיה להם נורא. בהצלחה!

 

לא הייתי נוסעתאם היית

מניסיונות בעבר.

קשה להנות אצל אמא כשהדרך הלוך וחזור כל כך מסייטת וכולם עטופים ורטובים וסוחבים מיליון בגדים כבדים ופה מגלים שהחלון לא אטום ומטפטף ושהמטריה של X עפה...

חזרתי עם כזה טעם מר הביתה - שהבנתי שעדיף פעם הבאה למצוא שבת יותר מוצלחת...

לדעתימומין אמא

כאחת שגם גרה רחוק מההורים

הייתי מנסה לראות איך אפשר להיפגש באמצע השבוע 

למרות שאין כמו שבת שלמה

אבל שווה לחכות שירגע הגשם

 

ובשבת תעשי משהו כייף לפינוק אוכל שאת אוהבת מנה אחרונה שווה

הייתי נוסעת רק ל...אילת!!! אבל זה רחוק...מה אני ומה חיי
לא נסענו! וברוך ה' שלא נסענו...אנונימי (פותח)
יופי שמחה בישבילך לאור הקור הנורא ששרר זה...770מאחרונה

היה מבצע מבאס ליסוע (ובכל זאת מצטערת אתך גם בשבילך על ההפסד מהנסיעה להורים שיכולים לתת כח להמשך החיים!!)

 

עוד תרוויחי הרבה נסיעות והרבה שנים לאורך ימים ושנים ארוכות!!

פעילות חורפית לכל המשפחה~א.ל

רעיונות?

מנסה את כוחיבת 30

א. בישול משפחתי- הילדים יכולים לקלף, לחתוך, לגרד ירקות. או לאפות עוגיות, כמובן.

ב. טיול בגשם בא בחשבון?

ג. יצירות שונות, כמובן. יש ספרים נהדרים של אוריגמי לילדים. והם כ"כ נהנים מזה. עושים איתם 8 צפרדעים בגדלים שונים וכד'

ד. הכי כיף בעולם- לבנות בסלון או בחדר אוהל שמכיל את כולם, ואולי גם את החברים. ואז לאכול באוהל מרק, ולספר סיפור..

לנסוע לסיפריהמשיח עכשיו!

בלי סוףאור זורח

 

-עיתונים  ישנים  לגזור תמונות  או  קטעים  צבעוניים  וליצור  תמוה  כל אחד  לפי  רמתו.

-פלסטלינה  יש  ספרים  ליצירת  דברים  מדהימים ,  וגם  כל  אחד  יכול  לעבוד  לפי  הרמה  שלו.

-עיתון  משפחתי  כל אחד מכין,  קומיקס  תשבץ,  סיפור

-דפי  צביעה של  דברים  חמודים(מיקימאוס, תותי  פרוטי)  הקטנים  צובעים  והגדולים  מעתיקים  לנייר  אפיה  וצובעים בפלסטלינה.

-צביעה  בעזרת  פלסטלינה  אפשר  לא  למרוח  פלסטלינה  אלא  להשתמש  בה  בתור  צבע  החל  מגיל  שלוש  הם  מצליחים  לעשות  את זה  מהנה  מאד!

-הגדולים  מכינים  לקטים  דפי  צביעה

-משחק  אישיות

-מחבואי  לילה  הילדים  מתחבאים  בחדר  אחד  והמחפש  מחפש  בחושך.

-אפיית  עוגיות

יש  לי  עוד  הרבה  אני  מקווה  שזה  מספיק

וואי איזה רעיונות מדהימים קניתי כמה..עקרת בית

ומוסיפה לאפות איתם עוגיות 

וקניתי להם עכשיו גם חוברות עבודה שהם העשרה על החומר של הגיל שלהם

אצלינו אתמול הילדים פתחו דיסקוטק בביתggg

בחרו להם שירי הרקדה באינטרנט, פתחנו רמקולים והם רקדו והשתוללו,

היה הרבה שימחה, גם מחמם וגם מוציא מרץ.חיוך

מנצלשת. מה עוישם עם ילד בן שנתיים?מינימאוס

כמעט שום רעיון כאן לא מתאים לו 

אפשר להכין איתו עוגיות, יכול לערבב ולעשות "קובבות"מה אני ומה חיי

משחקי כדור איתו, ריקודים וקפיצות במוזיקה, לבנות לו אוהל...

כמה רעיונותכוכב לכת

אפשר משחק השחלה ביתי- לקחת חבילה של פסטה פנה/ פתיתים עגולים עם חורים ולהכין להם חוט צמר עם משהו נוקשה בקצה שיקל על ההשחלה (אני משתמשת בחצאי סיכות משרדיות) לגדולים יותר אפשר לתת לצבוע, לייבש ואז להשחיל. יוצאת שרשרת/ צמיד שהם מאד גאים להציג. בנוסף זה מאד מפתח מוטוריקה עדינה.

 

 

כמו שהרבה כתבו אפשר לאפות-מחמם, כיף עם אמא ומפתח דמיון ומחזק שרירי הידיים

אפשר עוגיות ולקשט עם סוכריות/בצק סוכר/טושים אכילים.

אפשר קאפקייקס ואז לחגוג על קרמים שונים ומשונים וסוכריות גומי/סוכריות קטנטנות לקישוט

אפשר לחמניות בצורות שונות ולהכין " זה לסבא, וזה לסבתא, וזה לאבא..."

אפשר עוגה פשוטה וטעימה ולצפות במה שבא

אפשר חלות לשבת ולהקפיא

 

 

 

 

קניתי להם צבעים של קריולה..דבק עם נצנצים מעולהיעלולו

כמו שאומרים להתארגן לחורף עם עבודות יצירה הרבה דפים בריסטולים צבעים וטושים מה שהפעם השקעתי וקניתי כאלו איכותיים שלא רעילים ומתאימים גם לקטנים שלא יהרסו אבל יהנו למשל צבע מרובע גאוני הקטן בן שנה מצליח להחזיק ולקשקש..

המלצה שלי לא לשלוף את כל החומרים ביחד הילדים מהולכים לאיבוד לכן כל יום שולפת להם משהוא שיעשה להם כייף

(בצק למשל ....ועוד )

בצק מלחתות

כמו בר בצק, מכינים בעיקר מקמח לבן ומלח. הילדים נורא אהבו את זה אצלי

אני לא זוכרת מאיפה המתכון, אולי - ha-lool.co.il/magazine/article.asp?id=1165

תצחקו עלי...עקרת בית

נתתי לכל הילדים ספוג הפלא והם ניקו את הציורים על הקירות שיצר בן השנתיים

רעיון טוב. גם אני אעשה את זהמשיח עכשיו!

לייק!פרקראחרונה
שמיכות חורף לילדיםמיי

אלו שמיכות חורף מומלצות לקטנים?

חשוב לי שהן יהיו מחממות.

 

אשמח להמלצות

פוך סינטטיggg
לי יש מGOLF צמר-פליז, רכה נעימה ומחממתאדידס 25
וזה במקום פוך? זה מספיק?מה אני ומה חייאחרונה
אתמול בלילה היתה לי דילמהמופים

יש לי תאומות בנות שנתיים

ואחת מהם לא אכלה הרבה כל היום.

בליל שבת בסעודה היא גם כן לא אכלה, ואז כששמתי אותה במיטה היא בכתה המון זמן, בכי משתנק כזה (אתם בטח מכירים, כשבוכים הרבה זמן)

אמרתי לה שעכשיו יושנים!!! ודיברתי נורא בתקיפות, כדי שהסמכות שלי תרגיע אותה (בד"כ זה עוזר) ואז אחר כך הייתי איתה, והרמתי אותה מעל המיטה ושרתי לה כמו שאי עושה בדרך כלל במצבים כאלה.

הפעם זה לא כל כך עזר, היא אמרה שהיא רעיבה.!

 

טוב אז אנחנו לא הורים מרעיבים, אז החזרתי אותה לכיסא, ונתתי לה שוב את האוכל, וראה זה פלא! היא לא מוכנה לאכול!

 

טוב, את לא רוצה? בסדר! אז הולכים לישון.

 

הקטנה קלטה את הקטע, רק נחו רגליה במיטה, היא מיד בוכה - אנירעעעבבבבהההה בוכה

 

אז אמרתי לה ברור "עכשיו לא אוכלים! זהו! עכשיו הולכים לישון!" והיא המשיכה לבכות, ובסוף נרדמה.

היא עכשיו בגיל של לבחון את המציאות, וקורה לה שהיא מתעצבנת על חפצים שלא סרים למשמעתה, והיא לא מבינה למה העולם לא הולך לפי רצונה... (חמודה קטנה)

אז די ברור שהיא ניסתה לבדוק את הגבולות של ההוראות שלי, האם גם זה חלק מהמציאות שלא משתנה גם כשצועקים.

 

אבל בכל זאת, להשאיר אותה רעיבה? בכל זאת היא מסכנה, באמת לא אכלה כלום.

 

אני חושב שצדקתי, ובסופו של דבר אף אחד לא מת מלישון קצת רעב, אבל קצת נידנד לי בלב.

אני מבינה אותך וגם לילדים שלי יש קטעים כאלו, שברורמה אני ומה חיי

שזה תירוץ לא לישון, אז אי אומרת להם- סליחה, הייתם צריכים לאכול בארוחת ערב. אם עדיין לא מאוחר וטרם ציחצחו שיניים אני מרשה משהו קטן, מלפפון ביד, לא מתחילים לפתוח שולחן וצלחות וכו'...הם צריכים ללמוד שיש סדרים בבית, ואמא לא כל פעם שמתחשק להם חוזרת על הארוחת ערב.

כנ"ל^^^מתואמת

 

אולי לתת-מאמע צאדיקה

אולי לתת אוכל אבל לא במטבח?

לשבת בשקט על כיסא בחדר ולאכול פרוסה של לחם

משהוא שימלא את הבטן- אבל לא יהיה חגיגה

(אני לא יודעת מה דעתכם על לתת אוכל ממש במיטה, לי זה לא נשמע רעיון טוב לפיתוח הרגלי אכילה תקינים)

זה בדיוק מה שאני עושה תמיד במצב כזה!!!מופים

אבל כבר כמה ימים שנתתי לה לחם במיטה, ולא רציתי שיהפוך להיות הרגל.

אולי פשוט לתת לה עוד לחם פשוט בארוחת ערב?מאמע צאדיקה

זה באמת קשה לדעת מה לעשות...אור היום

אני חושבת שאם הייתי במקומך, כשהייתי שמה אותה בכסא לאכול, הייתי מסבירה לה פעם-פעמיים היטב שעכשיו אוכלים ואח"כ חוזרים למיטה לישון. אחרי האוכל חוזרים למיטה, ואי-אפשר לצאת לאכול עוד פעם. כך שהיא תבין היטב את התוכנית.

 

ואז, אם היא בוחרת לא לאכול (אחרי שחיכיתי, נגיד, חמש דקות), הייתי מחזירה אותה למיטה בלי להסס (כי כמה רעבה היא אם, בהינתן הזדמנות שניה לאכול ובידיעה שזו ההזדמנות האחרונה ללילה זה, היא מסרבת לאכול?).

 

בהצלחה. 

רק אצל "האמא היהודיה" יוקטנה
נניח שהיא באמת היתה רעבה - עדיין לא קרה כלום לדעתי. ...הייתי נוהגת אותו הדבר.
שעות אכילהיהושבעט5אחרונה

גם אצלנו זה קרה.

הבת הגדולה שלנו היתה בת שנתיים ומשהוא,היא  אכלה ארוחת ערב ,השכבתי אותה לישון  ואחרי כמה דקות היא הודיעה שהיא רעבה.

מה שעשיתי היה  לקחתי צלחת ושמתי בה כמה כפות אורז,האכלתי אותה בצורה אגביות  ודי מוכניות.

אחרי 3 כפיות הילדה הבינה ,שלא תרוויח תשומת לב מבדיקת גבולות,ולא חזרה על הניסיון שוב.

נראה לי שיש כאן בדיקת גבולות בשילוב עם יום שבו יש פחות תאבון.

בנוסף זה שהתאומה שלה כבר ישנה זה מוסיף לענין של קבלת תשומת לב ,שאחותה לא בסביבה.

כשחזרתי מהעבודה הסברתי לה את סדר היום לאחה"צ ולערב, וגם

פצפמתי במשך כמה ימים שבשעה 5 אוכלים ארוחת ערב ,ומי שלא  אכל ,המסעדה נסגרה.

אחרי כמה ימים היא הבינה יפה מאוד את הסדרים  והגבולות שנהוגים אצלנו בבית.

בגיל שנתיים מבינים יפה את העניין.

סקר- פציעות אצל ילדיםאנונימי (פותח)

כמה פעמים יצא לכם לתפור/ להדביק חתך אצל ילדכם? באיזה גילאים?

(סתם לבדוק אם המצב אצלנו נורמלי) 

אף פעם! ב"ה !חמישה ילדים השם יעזור הלאה!!!!!!!עקרת בית
אוה סקר מעולהיוקטנה

את הראשון: שתי הדבקות מעל לשתי הגבות - לא זוכרת גילאים (נגיד 3-6).

תפרים בראש: גיל 9

 

בת רביעית הדבקה מתחת לסנטר בגיל שנתיים.

 

את החמישי: תפרים בשפה העליונה ופעמיים הדבקה בסנטר גילאי 2-4. 

גם פתח את הראש קצת מאחורה אבל לא לקחנו אותו לתפור.

 

בת שישית הדבקה במצח בגיל שנתיים.

 

נראה לי שזהו בינתיים...

 

(גם שני שברים קטנים)

זה כי הילדים שלך אינם מחוסניםאלעד

מפני נפילות

 

סתם סתם!

תודהפרקר

אף לא חשבתי להשוות, אבל הרעיון מוצא חן בעיני.

 

יוקטנה, תודה לך. אני מרגישה יותר טוב עכשיו קורץ

 

אצלנו, בסך הכולל: 2 הדבקות סנטר, תפרים באיזור השפה, פתיחת ראש מאחורה (הדבקה) והדבקה במצח.

נדמה לי שזהו...

אצלנו לא היו תפרים ב"ה, אבלהכל הכל לטובה!

שניים מהילדים שברו שיניים....

 

יוקטנה שלחי אותם מהר לבי"סאנונימי (פותח)

לפחות שישבו בכיתה יש להם פחות סיכוי להפצע! צוחק

(סתם בדיחה אם לא הבנת...)

 

אצלינו הגדול נתפר פעם אחת בגבה (החליק במקלחת בערב שבת! בעלי נסע איתו לכל השבת היה מבאס ממש.)

ופעם הדבקה בברך מנפילה.

והקטן גם פתח גבה והודבק.- באמת, מה עושים עם הצלקת המכוערת שנשארה?

באמת לא ברור איך זה קורה כל פעם!יוקטנה

דווקא ילדים ממש רגועים יחסית. המום

ודווקא ההוא שחלש בקואורדינציה - נשאר שלם! איך זה יכול להיות??? מבולבל

ה' שומר עליו!! 770מ
בגלל שהוא זהיררמק

לבת שלי יש חולשת שרירים קלה והיא זהירה ומפחדת לנסות כל מיני דברים, כמו לקפוץ מגבוה ועוד.

הבן שלי ב"ה קופץ משתולל ונופל.

יש פירסומת כזאת: משחת "קלוקוט" מרפא צלקותברווזה
פעם אחת בגיל 4עדידפ

וזה הזדהם והתנפח

אושפזנו לשבוע, הצלקת רק גדלה

פציעותיהושבעט5

פציעות אז ככה הבן שלנו פעמיים, דווקא שהוא היה די גדול 15 ומעלה וכל פציעה יופי של תפרים.

שלוש בנות  כל אחת פעם אחת ,אחת מהן פתחה סנטר ביום שישי בצהרים אלתרתי הדבקה ,ביום ראשון באנו לרופא משפחה ,והוא החמיא לי על ההדבקה.

בת אחת שלנו לא הצליחה להיפצע ברמה של תפרים או הדבקה.

למה אני כותבת את כל המגילה ,כי חוץ מזהירות צריך ללמוד עזרה ראשונה שמאוד חשובה לטיפול ראשוני.

נכון.

אני מדברת העיקר לאמהות היא הן בדרך כלל מאבדות את העשתונות.

למרות שאצלנו במקרה של פציעות אני מטפלת.

חוץ מזה צריך אמצעי חבישה בסיסיים בכל בית לטיפול ראשוני.

 

תודה על התגובותאנונימי (פותח)

עכשו אני מרגישה "נורמלית".

שה' ישמור עליהם. 

עשר דק' לפני הדלקת נרות הבת שלנו בת שנתיים וחצי עשתה סלטה מהמיטה שלנו. ב"ה שיש רופאים ביישוב. זה היה מקרה ההדבקה/תפירה השישי והאחרון בע"ה בסיכום של ארבעת ילדינו הגדולים. 

ברוך השםטובטוב

אף פעם.יש לנו 5 ילדים בלי עין הרע!!!!!!!!

חשבתי כבר שאני המשוגעת היחידה פה ...עקרת בית

ששומרת על הילדים יותר מדי...צוחק

כמה ששומרים על הילדים זה לא תמיד מספיק..אמא מאוהבת

לבן הגדול שלי יש 2 הדבקות לבן השני הדבקה 1 2בנות בלי כלום ברוך ה' ועוד בן בלי כלום ברוך ה' ולקטנה נקרעה השפה לפני חודש היא היתה צריכה תפרים ועקרו לה שן ויש נזק בלסת. כול זהמנפילה מהבימבה בשתח מישורי ובמהירות איתית ממש היא נפלה ישר על הפה וכנראה שבדיוק היתה שם איזה אבן... זה לא משנה כמה ננשה לשמור עליהם זה ממש לא בידיים שלנו אנחנו צריכים להשתדל לשמור אבל זה לא תלוי בנו זה תלוי רק בה' וצריך להתפלל עליו  שישמור עליהם מכל רע...

קצת מעליב בעיניעדידפ

ה' שומר ולא אנחנו
ואנחנו עושים כמיטב יכולתינו

היה משהו ביקורתי מאד בתגובתך. 

 

(אגב, אצלי היא נפלה בגן. נתקלה ברגל של כיסא. תודה ששאלת)

דווקא הבנתי שהביקורת הופנתה כלפי עצמהאלעד

לא משנה.

אכן זה היה בצחוק לחלוטין וסליחה אם לא הובנתיעקרת בית

הילדים שלי נופלים לא פחות מילד אחר 

ואני לא אמא מגוננת יותר מדי בכלל

 

רק שכשאלו פה את השאלה הזאת 

ועשיתי לעצמי סיכום בראש

הגעתי למסקנה שמעולם לא זה לא הגיע עד כדי הדבקה , תפירה , שבר וכו' ב"ה

ושימשיך כך הלאה וסליחה מכל מי שלא הבין ככה

בעיקר האמצעיברווזה

אצלנו האמצעי, בן 7, הוא "פותח הסתימות" הראשי. כל הזמן נופל. פעם רץ במעון ישר לתוך ספסל. הוא היה בן שנתיים וחצי. שישי בצהריים, כל המרפאות כבר סגורות. בעלי לקח אותו למרכז חירום רפואי בישוב והרופא תפר לו בשפה ובסנטר. ופעם פתח את הראש, המון דם ונראה מפחיד, אבל בסוף רק פצע קטן שנסגר לבד. היה בערך בן 4 וחוץ מזה כל הזמן מטפס ונופל. וגם סתם נופל. ה' שמור לי עליו.

באמת ה' שומר...אורית**

יש לי 2 ילדים, אחד מהם מופרע על, שה' ישמור אותו, נופל ומקבל מכות הזויות כל הזמן, כאלה ששומעים את ה"בום" שלהם ממרחק.. וישתבח שמו לעד, הוא קם וממשיך לרוץ בד"כ, ואנחנו בשוק כל פעם מחדש... ועוד לא פתח כלום ב"ה ב"ה...

דווקא לשני היה זעזוע מח, וגם זה היה הזוי, הוא נפל מהבימבה בתוך הבית...

 

כנראה שהכל פה זה רק ה', שמחליט מה טוב למי ומתי...

רק לילד אחד - אבל שוב ושובאם היית

פעם ראשונה בגיל 9 חודשים - נפילה מעמידה ליד הקיר והראש נתקל בדיוק בפנל הרצפה. (לכל מי שחושב ששמירה תעזור או שצריך איזו נפילה רצינית).

ומאז - אי אפשר לספור כמה פעמים הוא פתח את ראשו....

וכל שאר הילדים - ברוך השם לא קיבלו שום חתך. אפילו ההוא שכל כך רוצה להגיע פעם לתפירה במיון ומנסה לקפוץ מכל גובה וזה ממש לא "הולך".

הילדה שלי היום עשתה סלטה במדרגותאנונימי (פותח)

שחבל על הזמן, היא הסתבכה עם המגפיים ופשוט התגלגלה כמה פעמים במדרגות, הייתי בטוחה שאני רצה איתה למיון.

אבל היא קמה עם איזה שריטה קטנה ביד ומכה קטנה ברגל. הייתי בשוק.

ה' שומר על הילדים האלה

רק על עצמי לספר ידעתיתחיה דולהאחרונה
ראש פתוח- יש לי צלקת במצח, בסנטר ובגבה.
פעם אחת שברתי רגל.
ונקעתי את הידיים והרגליים אין ספור פעמים ( לסבר את האוזן- היתה לי תחרות עם אחי מי גרם להורים להתייצב יותר פעמים במחלקה האורטופדית בקופ'ח )
ב'ה אני פה כדי לספר
הפוגה קומיתיוקטנה

מכירים את הפרסומת "את לא מחליטה עלי"??? עם הילד החמוד הזה?

אז להלן הגירסא שלנו:

 

חושף שיניים

 

(אפשר גם לנצל את השירשור ל"בעד ונגד" הפירסומת, אחרי שנראה שכל הרשת היתה עסוקה בדיון הזה)

(הפרסומת המקורית:

)

שירה שירים

חמודה את יוקטנה חיוך גדול

זה טוב!צו חיוך
ענקית!!פאז
מקסים זו את יוקטנה?770מ
כן ונעמי תודה. יוקטנה
ואהו נראית צעירה!! מחמאה 770מ
תודה אבל לצערי רק הודות למצלמה לא איכותית ומטושטשתיוקטנה
באמת רציתי לשאול אותך בת כמה אתמשיח עכשיו!

לפי התגובות שלך, הייתי בטוחה שאת הרבה יותר מבוגרת שהאישה הצעירה בסרטון

38 תודהיוקטנה
טוב, נראה ששווה לקחת את הרגלי התזונה שלךמשיח עכשיו!אחרונה

 

אני מפסיקה עם החלב!

חחחח אלוופה-Rעות-
היא נראאת בשוק


גדול!!קיווי

שיעור אדיר בהורות ב 2 שניות

איזה חמודות !! נדמה לי שבסוף היא מחייכתת נכון?חדשה דנדשה
חשוב מאד!! מחקר על הפרדה בבתי ספרבת יקירה

שלום, 

 

אשמח אם תוכלו להקדיש מספר דקות למילוי שאלון קצר העוסק בחינוך נפרד\מעורב מבחינה מגדרית. 

 

https://docs.google.com/forms/d/12hPZBFRbwt0otzqBsHq0xYqfLHOrLRQzpInVRWZZv2Q/viewform

 

זה מאד יעזור לתואר שלי חיוך

הערה: מה אם גיל ההורה הוא פחות מ30?...חנהלה
הוספתי אפשרות - מקפיצהבת יקירהאחרונה

אשמח אם תוכלו לענות. 

 

תודה וחורף טוב

התייעצות לגבי מוצץהשני

התלבטנו אם אפשר להשכיב תינוק עם מוצץ שמחובר בשרוך לבגד

אשמח לשמוע דעתכם

 

תודה

אותי זה מפחידבת 30
נראה לי מסוכן...אמא ל2 קטנטנים

השרוך עלול להתלפף סביב הצוואר ח"ו...

 

אם הבעיה זה שהמוצץ נעלם בלילה, עדיף לשים קערה עם מספר מוצצים בחדר וכל פעם שלא מוצאים

 

לתת לו מוץ חדש

לא הייתי עושה את זהמשיח עכשיו!

ובלי קשר, המוצץ ייצא בכל מקרה.  עם שרוך או בלעדיו. פעם כמעט התפתתי להדביק לו את המוצץ לפה עם סלוטייפ..

אם השרוך/שרשרת לא ארוךאור כחול

ז"א לא יכול להכרך סביב הצוואר, והסיכה בטיחותית , לדעתי אין בעיה. במיוחד אם הוא קטנצ'יק ולא מסתובב יותר מידי.

לדעתי עדיין יש בעיה,אור היום

כי אם השרוך נכרך סביב אצבע בלילה, ומתהדק, זה עלול לגרום לנמק חלילה.

יש שרשראות קצרותמנימאוס

זה נראה לי יותר בטיחותי לגבי האצבעות וכל אלה 

לאיודע מפחיד אותי ברררררררר....הורות משמעותית

למה? כדי שימצא בקלות? אולי במקום זה לשים לו עודמה אני ומה חייאחרונה

1-2 מוצצים במיטה, בן כמה הבחור?

סקר- איך הילדים שלכם מגיעים ללימודים ואיך חוזרים?עקרת בית

מי לוקח אותם? הסעה , הורה, ברגל וכו'

הולכים לבד?

כדי להוסיף עוד כמה פרמטרים, אחרת הסקר יהיה חסר אלעד

גיל של הילד, האם שני ההורים עובדים, ומה המרחק מהבית למוסד הלימודי

2 ילדיםאנונימי (פותח)

3- אני לוקחת לגן, שנמצא ליד העבודה שלי. (באוטובוס מהבית)

 

1.5 בעלי לוקח, בדרך לאוטובוס שלו לעבודה.

 

בחזור אני אוספת את שניהם

והכי עניין אותי ושכחתי לכתוב מה קורה בימי גשם?עקרת בית
מקפיצה אף אחד לא רוצה לענות לי? ()עקרת בית
אצלי זה סיפור כ"כ מורכב..אלעד

אם את רוצה אז באישי

עונה לך גם...אנונימי (פותח)

אני לוקחת ומחזירה את ילדינו.

גיל 3 וגיל שנה.

 

נעזרת בעגלה, במגן גשם מיוחד לעגלה, במנשא גב, במטריה, ובזמנים ש*קצת* פחות גשום (בימים ברוכי-גשם כמו אלו).

 

בעלי עובד כמעט כל יום.

אני עובדת באחוז משרה נמוך.

 

המרחק- כעשר דקות הליכה ברגל לכל מוסד לימודי.

אמא היא נהג פרטי של הילדים לא?gggאחרונה

מקפיצים אותם להסעה ומההסעה באוטו כי זה יותר קל. לגן הולכים ביחד ברגל/ באוטו תלוי במזג האוויר.

מכמה מעלות חייבים לתת תרופה להורדת חום?עקרת בית

הילד עם 39.4 אבל שיא המבסוט והרגוע

אחרי 39 דומני שכדאי להוריד חום..ד.

אפשר גם לעשות אמבטיה חמה, ולהוריד בהדרגה את הטפרטורה שלה.

 

אבל לדאוג שחדר האמבטיה יהיה מחומם.

לא חייב.. נראה לי שממליצים מ38.5 וגם תלוי בגילת.
בחום כזה הייתי מביאה מעט אקמולמשיח עכשיו!

אם אבטיות פושרות לא עזרו עד עכשיו....

אם הוא רגוע ומבסוט, לא הייתי מורידה בכללבת 30

עקרונית החום הוא טוב. בחום של 39 מערכת החיסון פועלת במיטבה, כך שאם דווקא אז מורידים- מפספסים את הענין.

אם החום ממשיך לעלות ועובר את ה40, זה כבר סיפור אחר.

וגם אם הילד לא מצליח לישון בגלל החום כדאי לדעתי להוריד, כי השינה עצמה חשובה לריפוי.

אבל אם החום עומד על 39.5 והוא מבסוט- נראה שהכל בסדר...

רק תקפידי שישתה הרבה.

רפואה שלמה

תודה לכולכם בינתיים הילד נרדם והתעורר הפוך על כלעקרת בית

השכל והחום עלה עוד קצת אז נתתי נורופן נקווה שירגיש טוב מהר

 

הבעיה שבגיל קטן יכול לעלות מהר.ד.

צריך להיזהר לא לשחק עם זה.

טוב לדעתמשיח עכשיו!

רפואה שלמה בע"ה.בת 30
סליחה שאני מתפרצת לשיחהאנונימי (פותח)

אבל מ38 אני נותת אקמול.

 

למה לחכות שהחום יעלה?

 

רופאה הסבירה לי פעם, שאחרי שהחום עולה יותר קשה להוריד אותו.

 

וכדאי "לתפוס את זה בזמן" במיוחד עם תינוקות...

 

רפואה שלימה בעז"ה!

כנראה שאת צודקת כיון שבתשע היה לו כבר 39.8עקרת בית

וברעיון הוא עדיין תחת השפעת הנורופן 

ואין לי אפשרות כרגע לתת לו שוב

 

דרך אגב הוא בן שנתיים ורבע

הסברתי קודםבת 30

הגישה שרואה בחום בעיה שצריך לטפל בה היא גישה קצת בעייתית בפני עצמה...

העלאת חום הגוף היא תהליך טבעי שהגוף בעצמו עושה כדי לעזור לעצמו להתגבר על מחלה כלשהיא.

מערכת החיסון פועלת בצורה מיטבית בחום של 39 מעלות, ולכן אם כבר ב38.5  נותנים אקמול- אז בעצם לא מאפשרים לגוף להתמודד בצורה טבעית עם המחלה.

כמובן שחום גבוה מדי גם עלול להיות מסוכן, ואם לילד יש נטיה לפרכוסים אז גם צריך לשמור שהחום לא יעלה, אבל חום של 39 הוא חום "טוב" מבחינת הגוף.

 

וחוץ מכל זה- אקמול ונורופן הם חומרים שיש להם השפעות. אולי לא בנטילה אחת, אבל בשימוש תדיר ומצטבר- עלולים להיגרם נזקים, לכבד למשל.

אז לדעתי השאלה היא לא למה לא לתת אלא למה כן לתת. אם יש סיבה- גם אני נותנת, אבל אם אין סיבה מספקת- אני לא רואה טעם לתת.

ומה שהרופאה אמרה- לא כ"כ מובן לי. נורופן מוריד חום בצורה מהירה ויעילה גם כשיש חום גבוה מעל 40.

 

אגב, לפעמים יש מחלות שחום גבוה הוא פשוט אחד האפיונים שלהן. למשל אדמדמת (שבה גם נורופן לא ממש עוזר)

אני לא מבינה ברפואה אבל המציאות היאעקרת בית

שהילד היה 8 שעות מתחת להשפעת נורופן והחום לא ירד לדקה אלא רק עלה

 

ושאלת למה כן לתת וזו בעצם הייתה השאלה שלי בתחילת השרשור 

אם הוא רגוע לתת לו או לא,

 

אח"כ נתתי לו בכ"ז כי ראיתי שהחום מציק לו והוא סובל 

אפשר לתת נורופן/אקמול לסירוגין בכזה מצבאם היית

אבל מומלץ יותר -ללכת לראות רופא ילדים.

חום שמתעקש לא לרדת מנורופן או אקמול - מצביע בדרך כלל על תהליך דלקתי בגוף - ולא על וירוס.

לגבי חום שלא יורד, מה שאמרת לא בהכרח נכון...רבה אמונתך!

אצל הקטן שלי החום באופן קבוע מתעקש לא לרדת, לא אקמול (לא נובימול) ולא נורפן עוזרים! גם לא כאשר החום נמוך...

ב"ה תמיד כשהוא חולה זה וירוס!!!  לרופא אף פעם אין איך לעזור לנו... הוא ממליץ על אקמול ונורופן לסרוגין (וזה לא עוזר, כאמור...) ולחכות חמישה ימים עד שיעבור...

 

אבל תמיד כדאי לבדוק...

אני משתדלת להגיע לרופא (אפילו אם אני כמעט בטוחה שזה ווירוס) בעיקר בשביל הבדיקה (לגבי הטיפול אני מחליטה על סמך הבדיקה). זה מאוד משנה מה הבעיה... (אם זו דלקת גרון לדוגמה, ממש לא כדאי לשחק עם זה!)

ודאי שזה לא בהכרחאם היית

לא אמרתי לקחת אנטיביוטיקה.

בסך הכל המלצתי ללכת מהר יותר לרופא - כי הסיכוי גבוה ...

והבעיה היא שחום עלול לגרום להתכווציות חוםאם היית

אני לא ממליצה לאף אחד להתעלם מזה. ולנסות פעם את הפחד הנורא לראות ילד בהתכווצות חום.

הגם שאני יודעת היטב שזה יעבור - אני תמיד נכנסת להיסטריה איומה מרוב פחד ומזמינה מד"א.

 

חוץ מזה כשלי יש חום זה כל כך רע לי שאני לוקחת נורופן/אקמול ומשפרת את מצבי. גם לילד שלי אני נוהגת בהתאם. הוא לא אמור לסבול יותר ממני...

התכווצויות לא קורות לכל ילד עם חום גבוהבת 30

ילדים עם נטיה לפרכוסים והתכווצויות- בוודאי צריך להוריד להם חום.

אגב, אני גם לא לוקחת אקמול או מוריד חום אחר. בדיוק מאותה סיבה שאני לא נותנת לילדות שלי. רק במקרי קיצון חמורים אני משתמשת בזה.

שאלתי על זה רופאהמינימאוס

אחת הכי רגועה בעולם 

והיא אמרה לי שמ 39 להוריד כי זה לא בריא (התיבשוץ, סכנה למוח וכו' וכו')

שד' ישמור מה קרה כשסבתא של הבן גילתה אותו עם 38.2 חום ולא קיבל אקמול אוי וי

 

עקרת ביתבת 30

לא ירד לו החום גם עם נורופן? בן כמה הוא?

זה מזכיר לי את הקטנה שלי, כשהיתה בת חצי שנה היה לה חום מעל 40 ואקמול הוריד לה ל39.5 ולא יותר..

לא הייתי מאוד לחוצה, אבל בכל זאת הלכתי לרופא. הוא אמר שנראה לו שזה אדמדמת (מחלה עם חום מאוד גבוה, רק כשהחום יורד יוצאת פריחה בכל הגוף ואז יודעים שזו אדמדמת..).

אגב, גם אני נותנת כשהחום גבוה ומפריע להן לישון.

 

ולמינימאוס- באותו ביקור אצל הרופא, שכבר מכיר אותי, הוא שאל אותי אם החום הגבוה מלחיץ אותי. אמרתי שלא, אז הוא אמר שבסדר, אם היא רגועה אני לא צריכה לנסות להוריד לה.

נכון שיש סכנת התייבשות- לכן צריך להקפיד שילד ישתה הרבה או יינק הרבה.

לגבי סכנה למוח- אני לא מבינה בזה. אבל ההגיון הפשוט שלי (שלא בטוח תמיד נכון..) אומר שאם חום של 39 מעלות זה דבר כ"כ נפוץ אצל ילדים, אז קשה לקבל שזה סכנה מיידית למוח. קשה לקבל כי מוזר לחשוב שהגוף יביא את עצמו לסכנה כזו בכזו קלות, בטח שלא גוף של ילד.

 

גם חמותי שתחיה מלחיצה על חום.בדיוק בגלל התפיסה הזו, שרואה בחום בעיה ולא דרך טיפול של הגוף.  אבל בסדר... בגלל זה אנחנו לא גרים ליד ההורים, ויכולים לעשות כטוב בעינינו...קורץ

כתבתי למעלה הוא בן שנתיים ורבע ואכן החום לא ירדעקרת בית

עם הנורופן במשך 8 שעות 

הילד היה נודניק כל הלילה 

באמצע הלילה נתתי לו שוב ואז החום החל לרדת

עכשיו בלי נורופן יש לו 38.5 כנראה איזה וירוס

אבל יתכן שיעלה שוב החום אחה"צ נקווה שלא 

בריאות לכולם

הבעיה זה לאד.

39, אלא אם יעלה עוד.

 

כשעולה עוד - בקלות זה יכול להגיע לסכנת נפשות.

 

אם ילד מתחיל התכווצויות מחום, זו סכנת נפשות ושל נזק למוח חלילה.

 

אז לא צריך להיות "קיצוניים": חום אכן נועד להילחם בגורמי מחלה, זו לא "תקלה" של הקב"ה, אבל חום גבוה ממש הוא כבר מסוכן.

 

אז בעניינים כאלה לא צריך "לשחק". שואלים רופא. אם רופא אומר שאם אינך לחוצה זה בסדר, יופי. כנראה זה משהו שהוא יודע שאין בו חשש לעליה חדה פתאומית.

 

ומי שלא יודע בדיוק במה מדובר,

 שישאל עקרונית רופא מאיזו רמה להתחיל להוריד חום, ושינהג כך.

וכבר ראינו ילדים קטנים - דווקא קטנים - במצבים מסויימים שהחום עולה אצלם במהירות מרמה מסויימת ומעלה.

 

זה ענין חמור מידי מכדי לתת בו "עצות רפואיות" עפ"י "היגיון פשוט". ונשמרתם לנפשותיכם.

לא נתתי עצות רפואיותבת 30

וגם כתבתי שההגיון הפשוט שלי לא תמיד צודק.

העליתי תמיהה או שאלה לגבי מה שנכתב.

וגם לא כל ילד מגיע להתכווצויות ופרכוסים. יש ילדים עם נטיה לזה ויש כאלה שלא.

 

וגם, במחילה, מה שכתבתי ממש ממש לא קיצוני. כתבתי שמעל 40 זה כבר סיפור אחר, וגם כתבתי שאני נותנת אקמול כשהחום לא מאפשר לילדה לישון.

גישה קיצונית בתחום זה תטען שאסור לתת לילד אקמול כי זה מסוכן לילד.

לא כתבתי "עלייך"...ד.

כתבתי עקרונית.

 

אכן, אמרתי שלא צריך להיות קיצוניים.

 

אבל מה שבאתי לומר, הוא שפה בפורום יש גם הורים "מתחילים" וכו',

 

ואם מציירים את הענין של החום כמשהו של "השקפה" שלא יכול להיות שהגוף בנוי כך וכו', זה עלול להביא לסכנה.

 

לכן אמרתי, אם למישהו יש הדרכה מרופא, מצוין.

 

אם לא - שלא יסתמך על "רעיונות" שמעלים כאן, כי זה עלול להיות מסוכן.

 

הבעיה היא לא ה39 חום, אלא שמא יעלה עוד.

 

[לא ראיתי היכן כתבת ש40 זה סיפור אחר]

 

לכן, צריך להיות מאד ערניים. כשיש חום גבוה, מוטב להוריד אותו מאשר להסתמך שיהיה מזה רק תועלת.

 

אני לא אומר שאם עוקבים כל הזמן והחום יציב - חייבים מיד לתת משהו (חוץ משתיה).

39 זה לא כזה נפוץ וזה גבוהl666

אני עצמי הייתי עם חום כזה פעמים ספורות בחיים והרגשתי נורא

ואמהות לא יודעות הכל

מכירה המון אמהות שנלחצות מכלום ואחרות שלא שמות לב לדברים מהותיים

לב של אמא לא יודע הכל!!!

צריך לפנות לרופא

תלוי. לבנות שלי הרבה פעמים היה 39 ויותר.בת 30
זה מאוד תלוי.סיהרא.אחרונה

אצלי חום 39 זה מאוד חריג ורק כשהמצב זוועה והבת שלי מגיעה לזה כמעט כל פעם שהיא חולה..

חחח מצחיקה ..כן הסבתות היסטריות על כל דבר שקשורחדשה דנדשה
לנכדים
שיהיו בריאותמינימאוס

אני תכף פותחת שרשור על זה

אני חושבת שזה גם תלוי בכל ילד, ועל פי מה שאת מכירהאורית**

את הילד שלך.

יש ילדים שאת כבר מכירה שככה הם מגיבים לכל וירוס, בחום יחסית גבוה, ועוברים את זה והכל בסדר,

ויש כאלה שמציאות כזאת חריגה לגביהם, ואז צריך לחשוב הלאה.

אמא מכירה בד"כ טוב את הילד שלה, ורואה כמה ההתנהגות שלו בחום חריגה.

 

לי היה ילד שבגיל שנתיים היה עם חום בערך כזה, שכל לילה עלה לו וגם הנורופן והאקמול הורידו לו רק מעט.

עשיתי אמבטיות וכל מה שאפשר, והחום ירד בטיפונת. בלילה השלישי הבנתי שזה לא עסק, וגררתי את בעלי איתו לבי"ח, למרות שהאחות במוקד אמרה לי שאני לא חייבת ואפשר לחכות עוד וללכת לרופא ילדים.

גם בבית חולים די זלזלו בי, ורופא ניסה להסביר לי שלא על כל חום צריך להגיע... בסוף, שניה לפני ששחררו אותנו החליטו לעשות לו צילום ריאות, למרות שבבדיקה רגילה לא גילו כלום, ובצילום התגלתה דלקת ריאות חריפה שחייבה אשפוז...

 

אז אני בד"כ לא אמא דאגנית בכלל בכלל, אבל ב"ה ה' נותן לאמהות בינה לדעת אם מה שעובר על הילד שלהם זה נורמלי או לא.

וצריך להשתמש בה.

רפואה שלמה לכולם!

 

 

^^^ צודקת בהחלטאנונימי (פותח)

גם רופאת הילדים שלנו אמרה שהאינטואיציה חשובה,

ובקשר לדיון לגבי הורדת חום - 

לפני כמה ימים השארנו תינוקת בת חצי שנה עם חום אצל סבתא, ביקשתי יפה בבוקר שתעקוב אחרי החום שלה, אבל -

סבתא לא אוהבת למדוד חום כי זה לא נעים לילדים, סבתא לא אוהבת לתת מורידי חום דרך הפה כי זה לא נעים לילדים, סבתא לא אוהבת לשים נר בישבן כי זה לא נעים לילדים,

הילדה סבלה, בכתה והיתה נודניקית, ותוך ארבע שעות החום הגיע ל41 מעלות. (התחננתי בטלפון בחוסר אונים שתמדוד)

זה כבר על גבול המסוכן, וצריך להיזהר מזה. 

 

 

לא יודכת אם זה שייך לכאןאסתי י.

מישהי נסתה את התרופה איקוקלומין כדי להכנס להריון?

אם כן תוך כמה פעמים זה הצליח?

אני נשואה כבר 3 שנים ומנסה להכנס להריון...

תנסי בפורום הריון ולידה בהצלחהעקרת בית
בהצלחה בע"ה!!!!!!!מה אני ומה חיי
חברה שלי לקחה ויש לה היום שלישיהאנונימי (פותח)אחרונה

כמובן שזה ברכה גדולה אך היה זה הריון בסיכון גבוה והיתה בשמירה רוב ההריון... בסוף נולדו מוקדם מידי והיו בפגיה

בקיצור ברכה אך לא פשוטה.

אמרו לי שעדיף ללכת למרפאת פוריות, לא יודעת היכן את גרה אך בירושלים ממליצים על ביקור חולים.

חברה אחרת הלכה לשם והם עושים מעקב צמוד כדי שלא יהיה הריון מרובה עוברים (שזה מסוכן.)

מומלץ גם להתייעץ עם מכון פועה.

המון ברכה והצלחה.

בתור הורים לילדים בגןיטבתה

הרי ידוע שעכשיו מתחיל החורף ובדר"כ הילדים בגנים פחות יוצאים לחצר בימי גשם.

(אציין שהיציאה לחצר מאוד חשובה להם מכל מיני בחינות: חברתית, לימודית, רגשית וכו')

באחד הימים הוצאנו את הילדים לחצר לאחר שלא יצאו יומיים כי ירד גשם.

החול היה מעט לח וזה לכלך להם קצת את הבגדים.

היו הורים שהתלוננו על כך ואמרו שהם מעדיפים שהילדים לא יצאו לחצר והעיקר שהבגדים לא יתלכלכו בטענה שזה לא יורד בכביסה ולעומתם הורים שאמרו שהעיקר שהילד נהנה.

 

מעניין אותי לשמוע מה דעתכם בעניין..

(מיותר לציין שהילדים יצאו בכל מצב אצלנו בגן כי זה צורך בסיסי שלהם לשחק במרחב הפתוח אבל מעניינת אותי גם תשובתכם)

תודה

בוודאי שיצאו.ד.

איך אפשר להשאיר ילדים שלושה ימים "כבולים" בגן כשניתן כבר לצאת?..

 

עם כל הכבוד לבגדים - הילדים קודם.

 

אפשר לשלוח הודעה להורים שבימים שאין גשם הילדים יוצאים. ומי שחושב שהחול הלח מקלקל את הבגדים - שישלח בגדים בהתאם.

ברור שיצאו!~א.ל

הסיבה שהבגדים מתלכלכים היא מוזרה בעיניי

גם כשהם אוכלים הם מתלכלכים

גם כשהם עוסקים ביצירה הם מתלכלכים

גם כשהם יוצאים לחצר ביום שאינו גשום- הם מתלכלכים!

 

זה טבעם של ילדים.

אני נגד.שירק

גם ניקיון זה ערך לחנך אליו ומבחינתי בוץ זה לכלוך שלא נוגעים בו.

תשאירו לי לדאוג לאיוורור, אחרי צהרים הם יוצאים לקניות, לספריה, לגג, ונושמים מספיק אוויר צח.

ילד בגיל גן לא אמור להיות נעול בקר שלם בחדר כמהד.

ימים.

הם לא מתלכלכים בכוונהיטבתה

מספיק לשבת על החול וזה מתלכלך,

הם ילדים גדולים ולא מתלכלכים בכוונה זה גם לא נכים להם,

תוך כדי המשחק אם כשיושבים או עומדים על הברכיים אז מתלכלכים בחול הלח.

לכן הטענה שלך על שמירה על ניקיון לא נראה לי שייכת כאן.

ועוד זה לא נראה לי הגיוני שילד יהיה בתוך חדר סגור 8 שעות בלי לצאת להתאוורר, מסכימה איתי?

 

אני סתם ככה חושבת שילד לא אמור להיות בגן 8 שעותשירק

הילדים של היום גדלים כמעט כמו בקיבוץ של פעם..

אם זה 8 שעות זה עניין אחר.

הילדה שלי נמצאת בגן 5 שעות,

היה קיץ ארוך עם שפע ים וחול,

לא אכפת לי שכמה ימים היא רק תצייר ותשחק בבובות.

שיצאו, שינשמו, שיפתחו למרחבים העצומים של ארגז החולאלעד

מה זה כבר קצת לכלוך?

גם ככה כל ערב מקלחת וכביסה

בעדמאמע צאדיקה

יש ערך לחשיפה לתחושה של חול לח - ההתעסקות הזו עצמה מוסיפה משהוא לילדים, שאין בחול יבש 

מוסיפה..עקרת בית

גם בימים שהחול יבש בקיץ וכו'

הם חוזרים מלאי חול בנעליים בגרביים בכיסי המכנסיים (מילאו כיסיי ב..חיוך)

ואם הלבשת בגד בהיר אז מתלכלך 

אז מה הביג דיל בבוץ ממילא תכבסי ותקלחי

 

ועוד..

כגננת לשעבר אתם לא יודעים איזה חירפון זה לשבת עם הילדות כל היום בתוך הגן

ולא להתאוורר לרגע בחוץ 

שיקנו אריאל מינימאוס

זה כל כך חשוב לילדים לצאת.

גם ההורים נהנים כשהילדים היו בחוץ ופרקו מרץ.

 

 

בטח. שיצאו!!+mp8
קצת. חול רטוב זה הלכלוך שמפחיד את ההורים??

כל יצירות הפאר שעושים בגן והאוכל של הצהרונים הורס את הבגדים הרבה יותר!!
זהו שזה לא רק הבגדיםשירק

זה כל הבית ג'יפה אחר כך.

ויש תינוק זוחל.. כמה אפשר לשטוף רצפה?

מה הבעיה?אם אם

מיד כשהם באים הביתה, שיורידו הכל וישר למקלחת...

"הו מה עשיתם היום בבוץ... נהדר לכם! גם אני רוצה!"

הופ לאמבטיה

והבית נשאר נקי.

שמעתי פעם שהיה רב שמבין בחינוך ילדים שאמר (לא ציטוט בכלל,כותבת את הרעיון)

שאם רוצים שהילד ישמור על פה נקי, לתת לו להתלכלך בבוץ

כך מספקים לו את יצר ההתלכלכות

 

אוטופי ממש...שירק

אצלי כאמא כנראה יותר אנושית זה נשמע קצת אחרת.. ואני אפילו לא חולת ניקיון. סטנדרטית אני חושבת..

מי שהנעל של הילד שלו מלוכלכת מבפנים שלא ישתתף איתי בדיון הזה כי אין לי שפה משותפת איתו.

אז מילא חול יבש, מנערים לפני שנכנסים הביתה ואין כמעט זכר.

בוץ זה דבר שלא יוצא מהנעל והיא מסריחה לתמיד! 

ןהקיץ?? מגיעים כאילו בילו על שפת הים+mp8
הילדים יותר חשובים מהבגדים!מה אני ומה חיי
בעד שייצאוl666

כשחוזרים הביתה חייבים להחליף לנעלי בית גם בקיץ

שאלה היא האם יש בגן חצר בלי חול? 

ממש בעד שייצאו. כדאי ליידע את ההוריםרבה אמונתך!

שיחליטו מראש מה להלביש...

 

לילדים של לפחות, יציאה מהבית נצרכת כמו אוויר לנשימה. ועדיף כמה פעמים ביום!

 

וראיתי (מבילוי של יומיים בגן של הגדולה...) שהיציאה לחצר לכמה דקות ממש משפרת את האווירה בגן!

השאלה היא עד כמה החול לחלב אמיץ

אם החול לח  מאוד  ילדים לא רק מתלכלכים אלא ממש נרטבים ממנו. אם בנוסף נושבת רוח קרה הם חשופים מאוד להצטננות.

 

את צריכה לקבל גיבוי מההורים להפעיל שיקול דעת.

סתם חול רטוב אינו בוץ והיתרונות של ארגז החול במקרה כזה עולים על החסרונות.

צודקתיטבתה
באמת אם זה אחרי גשמים חזקים לא מוציאים ביומיים הראשונים שלאחרי הגשם.
גם כי החול רטוב מידי ולילדים לא נעים לשחק בו כי הוא קשה וקר וכמובן- הם נרטבים ולא רק מתלכלכים.
אני מדברת על מצב שהחול כבר ספג את המים והוא לח אך לא רטוב מאוד.
כך יוצא שהילדים לא נרטבים אלא מתלכלכים...
ממליצה לך לטובתך וטובת המשך הגן שלךאם היית

להתחשב בטובת ההורים או לשכנע אותם בצדקתך. לא חכם להרגיז את ההורים.

כתמי בוץ הם אכן כתמים מהקשים להורדה (אפילו יותר כתמי צבעים וכו') ובגדים עלולים פשוט להזרק לפח כתוצאה מהאיוורור הזה

והיום כשגם בבזארים ובחנויות זולות מכנס עולה 40 ש"ח זה יכול מאד להרגיז הורים.

 

ואם הם לא חושבים שהאיוורור בחצר כל כך חשוב ואת תתעקשי על זה - את הילד הבא הם יחשבו פעמיים לאיזה גן לשלוח  (רק בגלל ההרגשה שהם ביקשו ואת התעקשת - לא בגלל שהאיוורור מפריע להם כל כך) ואת עלולה לצאת מופסדת.

 

תחשבי אולי על אופציה של חצר מרוצפת או מכוסה בדשא מלאכותי כפיתרון מושלם. וארגז חול לימים שהחול יבש....

דעתי-אור היום

ראיתי בעצמי שכתמי בוץ לא כ"כ ירדו מבגדים בעבר,

ולכן הייתי מציעה שאותם הורים שהתלוננו יביאו בגדים שהם מסכימים שיתלכלכו, שתלבישו אותם בגן לילדים רק כשיוצאים לחצר.

יותר טרחה עבורך, זה נכון, אבל ככה אפשר להרוויח מכל הכיוונים, לדעתי.

יציאה לחצריהושבעט5

לא בכל יום אפשר לצאת לחצר,יש גנים שבהם יש מבואה מקורה שבה אפשר לרכב על אופניים לשחק בחבל וכו.

כשהייתי גננת היינו מפעילים את הילדים  נותנים להם לרצוץ,ללכת לאט, מהר, לדלג על רגל אחת,קפיצות צפרדע ניתורים וכו,

אחרי זה הם יושבים יופי במפגש .

לגבי יציאה לחצר תלוי כמה קר ומה מצב החול של הגן.

אפשר גם לקחת את הילדים לטיול שאחרי הגשם.

אני שמחה שיש פה עוד הורים רגיליםשחושבים כמוני ש---נהורה 23

לכלוך בגדים הוא דבר מעצבן. לא, זה לא אומר שבגדי ילדינו חשובים לנו יותר מהילדים עצמם,

זה רק מעיד על הפן האנושי בנו: כן, קשה לנקות כל היום את הבית, את הילדים, את הבגדים

שלא לדבר על הבגדים הנזרקים ועל מה שאני לומדת מכך על משמעות הכסף בעיני הגננת.

אנחנו עובדים בשביל זה, ובסוף בשביל הנאה חד פעמית גם המכנסיים נהיים חד פעמיים.

ולא, אני לא אשלח את ילדיי עם בגדים מלוכלכים מראש לגן בידיעה שהם גם כך הולכים להתלכלך.

יש גם חינוך לניקיון. קיים סינר בעולם לעבודות בגואש, אפשר להפעיל בעזרת משחקי חצר ולא רק לתת להם לרבוץ בחול

וכן על זה הדרך...

אמנם אני כאמא מבינה את הגננות בקושי לבדר ילדים יום שלם בפנים, גם לי ימים חורפיים קשים עם הילידים בבית כשאי אפשר לצאת להתאוורר בגינה,

ובכ"ז כולנו עושים זאת. ה' עוזר.

לסיום כדאי לפעמים להקשיב להורים. וגם אם הם אמתית לא צודקים- בסופו של יום זה אינטרס שלך שיהיו מרוצים. לא?

איזה חול זה?לב אמיץ

החול הצהבהב הרגיל משאיר כתמי בוץ? אף פעם לא נתקלתי בזה. ויעידו על כך אנשי גוש קטיף .

(יש חול חום-אדמדם שבאמת משאיר כתמים חזקים ללא תקנה אבל הוא מיועד לבניה).

 

 כמעט כל פעילויות היצירה בגן כרוכות בלכלוך ואפילו כזה שבאמת לא מתכבס: חימר, צבעי גואש, פלסטלינה, דבק פלסטי, טושים. ואין לדבר סוף.

ילדים באים לגן כדי ליצור ולהתפתח. ומשחק בחול, ודוקא בחול לח הוא חלק מהיצירה. אפשר לראות  את הסיפוק על הפנים של הילדים אחרי משחק בחול - הם נראים כמו מי שחוזר מעמל יומו והרוויח את לחמו ביושר. זה  לחלוטין לא רק ענין של אוורור או קנייית שעה של שקט לגננת.

לא צריך לשלוח ילדים לגן עם בגדים מלוכלכים אבל כן עם בגדים פשוטים -  בידיעה שהם עלולים להתלכלך. ב"ה לפחות בענין היצירה (והלכלוך) גני הילדים בישראל מפותחים ואני מניחה שיש למשרד החינוך הנחיות בנושא הזה.

 

חשוב תמיד לשתף את ההורים ושהפעילות בגן תתקבל על דעתם אבל מי שקובע את המדיניות זו הגננת. ואם בעקבות כך הורים יחשבו פעמיים אם לשלוח לגן - הרי מצד שני תתגבש סביבך קבוצת הורים שרואה עין בעין איתך את מה שאת מנסה להקנות.

 

ומה נעשה עם גרגירי החול שמתפזרים בבית ? תשאלו את אנשי גוש קטיף.

 

 

 

חשבת פעם על העלות המטורפת של "בגדים פשוטים"??אם היית

אם לא כנראה שברוך השם ברוך השם - יש לך מספיק כדי לממן יותר מבגדים פשוטים.

עלות בגדים "פשוטים" בזיל הזול ליומיום לילד קטן שמתלכלך כל יום היא 300 שקל לילד לימי החול לממעיט ביותר לעונה. ואם נצטרך לזרוק אותם לפח אחרי כל יצירה או איוורור - ישמור השם.

גננת חייבת להלביש את הילדים לפני כל יצירה בסינר עם שרוולים ולפקח על הילדים תוך כדי היצירה שאין מדי הרבה לכלוך. כמו כן בגנים שאני מכירה משתמשים בגואש וטושים ושאר חומרים הנשטפים בכביסה שברוך השם השוק מוצף בהם.

 

ולחול - יש זמן. יש ימים שהוא יבש. דבר בעיתו מה טוב - אין לי בעיה עם החול שמתפזר. אבל חול ולא חול לח או בוצי שמותיר כתמים מכוערים ובלתי כביסים על בגדי הילדים.

גם בבית - אני עובדת קשה לאפשר לילדים התפרקות ושחרור ואיוורור בתוך המרחב בלי לצאת לקור/לבוץ/לגשם . זה מה שאני מצפה גם מהגננת.

 

צר לי לאכזב אותך שהיתה לי גננת כזו בשכונה שחשבה שהיא "תלמד" את ההורים מה טוב וחשוב לילדים ולא התחשבה בדעת ההורים - ולא,לא התגבשה סביבה קבוצת הורים שראתה איתה עין בעין. הגן נסגר לאט לאט. אין טעם ללכת "ראש בראש". אם הסברת את דעתך והיא לא התקבלה - עלייך למצוא דרך אחרת לאוורר את הילד בלי להשחית את בגדיהם.

 

כי כמו שאומרת נהורה - זה לא שהבגדים או הכסף חשובים לנו יותר מהילדים. זה חשוב לנו גם בשבילם. ואנחנו מכירים דרכים לאוורר ילדים גם בלי לכלוך ובוץ. וכולנו כהורים משתשמשים בהם. אין סיבה שהגננת תבחר את פעילות החול (שהיא חשובה. אין ספק) ליום שבו החול לח. בארצינו החמה יש מספיק ימים שהחול יבש . לחילופין אם היא חושבת שמאד חשוב היא יכולה לקרות את מגרש החול.

ליעקב אבינו היה אכפת גם מפכים קטנים.

היא דיברה על חול לח, לא על בוץ.~א.ל

ממתי חול לח משחית את הבגדים?

היא סיפרה שהבגדים התלכלכו וזה לא ירד בכביסהאם היית

וההורים התלוננו.

תחשבי על זה מה שאת רוצה - או שזה היה בוץ ולא חול לח כמו שהיא כתבה או שגם חול לח משחית את הבגדים.

היא~א.ל

כתבה שהחול לכלך אותם- כראוי לחול לח..

ואת העניין שזה לא יורד בכביסה- כטענה של ההורים. ולא מה שקרה בפועל..

 

לא שאני אומרת שההורים לא מדייקים בדבריהם

אבל לפעמים בגלל להט העניין נוטים קצת להרחיב דברים מעבר למימדיהם הרגילים

 

בד"כ חול, שנרטב, לא הופך לבוץ.. אלא לחול לח. אין סיבה שהבגדים יושחתו..

חול בארגז חול לא יורד בקלותחלושי

בלי להתייחס לדיון עצמו. מניסיון צריך לשפשף היטב עם מברשת את הבגדים כדי "להוציא" מהם את החול.

(משפט ששמעתי בעבר "אם הילדים חוזרים הביתה עם בגדים מלוכלכים זה סימן שהם נהנו.")

לא כל השנה ההורים מתלוננים על החול -אם היית

רק כשמגיע החורף והוא לח

כנראה שבכל זאת הוא לא יורד בכביסה ויש טעם לתלנותיהם...

 

אני דווקא מאמינה שההורים מדייקים לגמרי בדבריהם.

אין הבדל בין הורה לגננת - זה לא שההורה הוא טיפוס שקרן שלא אכפת לו מילדו רק מעצמו והגננת חמה ואוהבת - למיטב ידיעתי בדרך כלל ההורים אוהבים את ילדיהם אהבת נפש בכל מצב והגננת אוהבת את החופש--

ואין בזה תלונה על גננות . גם אני אוהבת חופש. והעבודה שלהן היא ילדים.

לא הוגן לומר שלב אמיץאחרונה

גננות אוהבות את החופש. רוב הגננות שפגשתי (יש לי ילדים שהם כבר חיילים) נהנות מהעבודה שלהן ונהנות לעבוד וליצור עם ילדים.

 

אני עונה לך כאן גם על מה שכתבת לגבי העלות המטורפת של בגדים ואפילו פשוטים : חלילה לי מלזלזל בממון של מישהו (ב"ה, ב"ה גם אנחנו כמו רוב בית ישראל נהנים מחוסר תקציב) אלא שמראש אני לוקחת בחשבון שהבגדים יוכתמו פה ושם. אני תמיד משאירה סט אחד של יום חול שישאר למטרות יצוגיות (למשל לצורך נסיעה ביום חול אל סבתא).

 

בס"הכ גננות משתדלות להגן מכתמים על בגדי הילדים בגן.

 

אבל האמת היא שלגיטימי לחפש גן עם גננת שמתאימה לאיך שאת רואה את הדברים. אני חושבת שבעיקר בערים אפשר למצוא גננת כאלו.

שאלה קטנה לגבי אוכל -אוהבת את אבא

 

כמה תינוקת בת 3 חודשים צריכה בערך לאכול?

 

(אני יודעת שזה לפי משקל וכו')

תזונת תינוקותיהושבעט5

אם זה כמה לשוב לארוחה,זה ככה :

בנות 60 מ"ל לארוחה.

בנים 90 מ"ל ארוחה.

לגבי תמ"ל  זה משתנה מפורמולה אחת לשניה.,על האריזה עצמה כתוב כמה  כפיות אבקה לשים וכמה מים.

לגבי תמ"ל אין לי ניסיון,יש לי ניסיון רק לגבי הנקה.

 

שאלת לגבי תמ"ל או הנקה?חדשה דנדשה
תמ"ל. אבל תודה לעונה (:אוהבת את אבא
אז בעיקרון רשום על הקופסאחדשה דנדשהאחרונה
אבל בדרך כלל אני נתתי 120-150 כל 3-4 שעות . שש פעמים ביממה.

בדרך כלל 120 מ"ל אמור להספיק אבל אם את מרגישה שלא אז תנסי150

כמובן שאפשר לחלק את זה אחרת, יותר פעמים ביממה ופחות כמות.
רשמתי מהניסיון שלי כדי לתת לך קנה מידה, אפשר להתייעץ עם טיפת חלב לפעמים הם יודעים( לרוב לא).
תראי רשום מאחורי האריזהתותי77
כמה לפי חודשים בדרכ הם אוכלים
אבל לדעתי זה סתם ציון דרך אמצע. הילדים שלי לא לפי זה בכלל וברוך השם גדלים יפה (כמו שכבר ראית)