פורום הורות (עמוד 287)

הכיצד הוא מדקדק מאוד במצוות אם הוא מתנהג כפי שאת מתארת?

נשגב מבינתי..

מוכר לי גם.

לא ברמה שאת מתארת אבל אני מבינה אותך לגמרי...

ניסית לדבר על ליבו?

ניסית לנהל על זה שיחה רצינית?

דברו על זה לעומק יש לו מן הסתם סיבה 

תנסי להבין אותו מאוד.

כשהוא יראה שאת איתו ולא נגדו אולי הוא יסכים גם לעשות משהו...

חמים וחמותות יכולים להיות מאוד בלתי נעימים לפעמים, אפשר שהוא נפגע מהם מאוד.

בררי מה הסיבה, ואז יהיה אפשר אולי ללבן את הדברים.

    .   ברר.

לנסות להבין מדוע הוא החליט להתנהג כך, מה פגע בו, 

להציג לו את ההבנות שלך, גם אם הן חלקיות,

הוא יראה שאת אתו ויפתח להסביר יותר.

להימנע כרגע ממפגשים עם ההורים עד שיירגע,

המפגשים עלולים להסתיים בפיצוץ והמצב יחריף.

בכל מקרה להראות לו שאת אתו בכל מצב.

זה בודאי נכון לזוגיות נורמלית. צריך רק להזהר בנחרצות בעיצה שכזאת כי אם זה משהו מעבר זה לא העצה הנכונה כלל... זו אולי הבעיה ביעוץ על גבי פורום כשלא באמת מכירים את הסיטואציה הקיימת.

לפותחת השרשור-  מקוה מאוד שהדברים אצלך לא במצב קיצון רק הרגשתי צורך לכתוב את ההערה גם לאחרים שאולי קוראים דברים אלו שלא באמת נמצאים במקום שנכון לנהוג כך.

ברור שאם יש מצבי קיצון (שלא תוארו בשאלה) יש מקום לטיפול,

אבל המצב שתואר לא נראה כזה.

בסה"כ נראה שהבעל פגוע ולכן נוהג כך,

יתכן שהוא גם לא יודע/ מרגיש שאשתו אתו עד הסוף

ולכן פועל בקיצוניות כדי לבטא את המקום שלו.

העצה שניתנה תגרום לו לביטחון שאשתו אתו

ותוביל לפתרון משותף ומתון יותר.

ברגע שהוא יקלוט שאת מבינה אותו ואת לצידו הוא יפתח את ליבו מה קרה ולמה הוא מתנהג כך

דרך אגב: ציינת שהוא מאד מדקדק במצוות, אולי הרקע של משפחתך הוא רחוק מלהיות דתי. ולכן אולי צורת הלבוש מאד צורם לו ולא מסוגל להיות בגלל זה, סימפטי ומסביר פנים?

בהצלחה יקרה!

אולי תנסי לשאול מה הסיבה?

כועס על משהו?

אם תהיה "הבנה" מה גורם לענין - ניתן יהיה אולי אח"כ ביתר קלות לקבוע במשותף איזה "סטנדרט" מינימלי שירגישו מכובדים ורצויים.

נגיד שאת יודעת את הסיבה. .לדוגמא: לדעתו אמא שלך נותנת עצות שלא נראות לו,

 בסדר אז מה????? את יכולה לדבר עם אמא שלך לבקש שתשתדל לא  להעיר כשהיא באה אליכם לפחות

אבל בלי קשר, גם אם אמא שלך ממשיכה בדרכה. זה לא מצדיק את ההתנהגות שלו!! מה זה הוא עושה הפגנות??

עם כל הכבוד, כל הדברים בצד שלו נראים לך?? ואם לא יראה לך משהוא, את גם תשבי עם פנים נפוחות, ותעשי הצגות ותתני הרגשה רעה לכולם?? אולי הוא צריך להרגיש מה שהוא עושה לך ולראות כמה זה נורא ואז הוא יבין

הדבר היותר חשוב מאשר איך הוא יתנהג הם ההורים שלך

זה שאתם שתיכם תהיו שמחים עם איך שהוא מתנהג

אם הוא ידבר איתם איך שאת רוצה אבל יהיה עצבני עליך בגלל זה לא הועלנו כלום. נכון?

לכן נראה לי שאכן כולם צודקים - לתת לו הבנה מלאה ומשם לצאת להסברים .

היא בטוח ניסתה לדבר ולברר, ולכן אני חושבת שאם הוא מכבד אותה אז כשנפגשים עם ההורים הוא צריך להתנהג יפה.

כי זה זלזול בה,כי ההורים שלה זאת היא והוא צריך להבין את זה .

הבעיה כבר יותר עמוקה זה לא ענין של ההורים, זה ענין של כבוד אחד לשני.

העצות שלך דוגלות בהחרפת העימות, בדרך כלל (וביחוד שאנחנו לא מכירים לעומק) זו העצה הגרועה ביותר.

את מכירה את ההסטוריה? העובדתית והרגשית? מה הולך מעל ומתחת לפני השטח שם?

איך את נותנת עצות קונקרטיות מבלי להכיר את העובדות.

אז צריך גם לנקוט בפעולות. זאת דעתי וזאת זכותי....

זה כמו עם ילדים,  שצריכים לתת להם גבולות.

מה לעשות שהבעל הזה עם כל הכבוד מתנהג כמו ילד. זה כמו שילד קטן לא מקבל משהוא אז הוא נשכב על הריצפה ובועט, הבעל הזה ,לא נראה לו משהוא אז הוא מתנהג כמו ילד קטן ועושה "ברוגז" עם המשפחה, מילא זה היה משפחה אבל זה פוגע באשתו זה כבר לא משפחה.

מה זאת התינוקיות הזאת? שיבוא שיגיד מה מפריע לו וינסו להתמודד עם הבעיה, ואם אין פתרון לבעיה, אז זאת המשפחה של אשתו והוא יתגבר ויתנהג יפה. וכל עוד שהוא נשוי לאשתו אז הוא נשוי גם למשפחה שלה.

וד"א אנחנו תקופה ארוכה ,לא הלכנו ולא הזמנו לא את משפחתו של בעלי ולא את משפחתי, כוון שכל אחד לטענתו לא התנהג יפה למשפחה השניה. ואני לא הסכמתי לפגוע ככה במשפחה שלי, העדפתי לא לראות אותם ולא לפגוע, ואז כשהפסקנו ללכת אליהם ולהזמין אותם לא הייתי מוכנה כמובן ללכת לצד השני.

אז ככה עשינו הפסקה-ודי גדולה. ולא ראו אותנו במשפחות הרבה חודשים......

עד שהגענו להסכמה יחד שכל אחד מהיום מתחיל להתנהג לצד השני יפה, לא חיביים לאהוב את הצד השני מאוד, אבל התנהגות מינמלית מכבדת. ואני שמחה שהגענו לזה! כי ככה זה היום.

אולי הורי האישה מזלזלים בו ובדברים אותם הוא רואה כחשובים ביותר וככלל הם אנשים נאלחים ביותר?

אישתו לא מוכנה לשמוע על כך ורק בשבילה הוא מוכן לסבול ולהזמין אותם?

(צוצלית אני לא אומר שזה המצב חס וחלילה).

יכולות להיות עוד הרבה אפשרויות:

אולי הוא תופס את התגובות שלו קצת אחרת ממנה?

אולי יש שם בעיות צניעות ולו קשה מאוד להתמודד עם זה?

אני שולף מהמותן אבל יכולות להיות כל-כך הרבה אפשרויות.

אפשרות העימות צריכה להיות אחרונה.

אולי הדינמיקה שלך ושל בעלך איפשרה את זה בנקודת זמן מסויימת אבל אני מקוה שזה לא הנוהג לפתרון בעיות אצלכם.

במקרה זה , ככה היה אצלינו, ועובדה שהגענו בסוף לדרך הפשרה, שבהתחלה הגיעה כן במצב של פיצוץ. כי דרכים אחרות לא הצליחו.

היום כמובן גם יש ילדים יותר גדולים, אז פיצוצים זה לא לעניין גם בשבילהם, וגם גדלנו והבנו שאנחנו  נהיים חולים ממש פיזית ,

וממלחמות כולם סובלים,

אבל אנחנו הבנו את זה בדרך הקשה,  אחרי שהיו כמה מלחמות...

אולי לא כדאי להמליץ עליהן...

מלחמות, זה מוצא אחרון כמובן. וזה רק אחרי שכל הדרכים למציאת הפתרונות כשלו.

יש נשים חלשות ואני חושבת שזכותי לחזק אותן!

ולפעמים יש גברים שצריכים להעמיד אותם במקומם, ושוב אחרי שכל הדרכים הטובות מוצו. וזה ד"א גם עצות של אנשים מומחים, כמו שכתוב עם עקש תתעקש, אז עם חזק תתחזק! אם מדובר באדם חזק שמקשה על החיים אז לפעמים כשעומדת מולו אישה חלשה הוא לא סופר אותה, אבל כשהיא נהיית חזקה הוא מתחיל להבין שהחיים זה לא פיקניק ויש מחויבויות.

אם פה הוא מקשה עליה רק בנושא של ההורים אז הייתי מתגמשת ומותרת .(ואני אומרת את זה מכל הלב)

אבל אם זה שרשרת ארוכה של דברים אז כבר הבעיה יותר רצינית..

וזה בהמשך לשרשור "טוב" בנשואים טרים .

לפעמים מתחילים לכתוב רק בקטנה ואז כשנכנסים לנושא רואים כמה זה מורכב.

.

אני מסכים עם מה שאת כותבת כאן אבל,

את שולפת את פתרון העימות מיד, לפני כל הדרכים האחרות.

ברוב המקרים עימות יכול להזיק הרבה יותר ממה שמועיל.

לכן הוא הפתרון האחרון.

דרך אגב,

אני לא חושב שצריך היה "להתגמש ולוותר" גם אם זה היה רק ההורים.

ואני מסכים שכנראה שיש כאן סמפטום של משהו נוסף.

אם לך קשה לברר איתו מה הגורם.

מרגישה וזה מאוד פוגע ..דיברתי איתו המון פעמים ואמרתי לו שיש יש משהו שהוא נפגע שיספר לי אבל הוא אומר שהוא לא נפגע מכלום והוא החליט לא להראות חיבה למשפחה שלי גם שהפסקתי לדבר איתו על זה אני מרגישה שכל פעם שמישהו מהמשפחה שלי מגיע הוא ישר משנה את עורו והמשפחה שלי מאוד מכבדת אותו ..למרות הכל ולי זה כל כך מפריע ואפילו בסעודת שבת הוא לא מסוגל להסתכל למשפחה שלי בעיניים שמדברים איתו הוא לא עונה.

תלכי להורים עם הילדים באמצע שבוע לבד

רק פעם בחודשיים מזמינה את הוריי או הולכת וגם מזמינה את חמי וחמותי

חג סוכות נגיד להורים שלו, חג פסח להורים שלך!

תנסו ככה שנה, ובמשך השנה את הולכת אמצע שבוע לבד להורים שלך, הוא הולך אמצע שבוע לבד להורים שלו. ולא מזמינים אותם אליכם בכלל!

אם ככה תחיו יותר בשלום, אז לא שווה לך??

את להורים שלך תסבירי, שכל ביקור אצלהם אח"כ גורם לכם למריבות עקב היחס שלו אליהם, אני בטוחה שההורים שלך יעדיפו שתחיו בשלום ולא תבואו יחד זוגית . וממילא בגלל שהולכים יחד אלא רק פעם בשנה להורים שלך אז הולכים להורים שלו גם פעם בשנה, ושהוא יסביר להורים שלו שככה הסכמתם בגלל שהוא לא מתיחס יפה להורים שלך .....

את תראי שתוך 3-4 חודשים , אתם לא תבואו להורים שלו והם לא יבואו, הוא מהר ירד מהעץ.

וכל אלו שיגידו  שאני מעכירה את האווירה, אז תגידו.. כי האווירה פה במילא עכורה. מה יותר עכור מיזה שהיא מתנהגת מקסים למשפחה שלו, והוא מתנהג גואל נפש??? מה הוא מפסיד מיזה שהוא מתנהג לא יפה אליהם? הנה החיים זורמים, האישה נפגעת, אז מה שתיפגע........

כי אני ההיתי נכנסת לחדר אם הם היו באים, ולא יוצאת, (אומרת שלום ואחרי דקה לא אומרת כלום ונעלמת לשעתיים שהם שם ) רק בשביל לתת לו להבין כמה שאת פגועה ממנו והוא מצפצף עליך ולא מתחשב בך.

וככה אולי אחרי כמה פעמים,שאת אומרת שלום ונכנסת לך לחדר מבלי לדבר כלום, הם היו מתחילים לשאול אותו מה קרה? ומעניין אם הם היו תומכים כשהיו שומעים שסתם ללא סיבה ניראת לעין הוא לא מדבר עם ההורים שלך.

אני מסכימה עם כולם שאין דרך תורה זה  מלחמה ורק דרכי שלום!!! אבל הלואי ודרכי השלום יעזרו, היא כל הזמן מנסה בדרכי שלום, והוא אפילו לא מנדב מידע על מה הכעס. סתם בא לו כרגע שאשתו תסבול. זה נשמע הגיוני למישהוא פה?

גבר מאד מופנם מטבעו הוא לא יראה ויספר מיד שהוא נפגע ממישהו זה סוג של אישיות אצל גברים

ולכן יתכן מאד שמתחת לפני השטח הוא נפגע ממשהו אצל הוריך אך לא מסוגל להפתח לדברים הללו

אולי באמת תעשו הפסקה גם מהצד שלך וגם מהצד שלו ורק אחרי תקופה שטוב לכם ביחד הוא יתחיל להפתח ולדבר

ממה הוא נפגע!! ואם את אומרת שהוריו קרובים בקשי ממנו בעדינות בלי מלחמות שאת רוצה שקט גם מהצד שלו!

בהצלחה יקרה !!

תפני לרב שלו,

שיגלגל איתו שיחה, ויגיע "מעצמו" לנושא הזה.

וכשישמע, יסביר לו איך נוהגים.

יכול להיות אדם שקשה לו "להראות חיבה" למישהו. לעיתים, "שונות" שקשה להגדיר ולפעמים עם הזמן והבגרות קל יותר לעבור על זה בלי להרגיש שמאבד את אישיותו..

אבל לפחות לסכם על יחס שמראה כבוד, שמקרין קבלת פנים סבירה כשמגיעים.

אם הוא אמר : "שהוא לא נפגע מכלום והוא החליט לא להראות חיבה למשפחה שלי "?

אחד מהשניים, או שהוא חושב שהוא לא יכול לומר לך או שהוא צריך לקבל על הראש מהרב שלו...

רוב הסיכויים שזו האפשרות הראשונה.

צריך להתייעץ עם מישהו שמכיר אותו טוב ויודע ליעץ.

או לחלופין, אולי לך הוא לא יכול לומר אבל לאדם אחר שעליו הוא סומך הוא יכול?

אשמח אם תבהירי:

הוא אמר "לא מעניין אותי איך את מרגישה"? או שכך את מרגישה?

ואשרייך שהתגברת והתייחסת יפה להוריו. 

לא מגיע לך לקבל יחס כזה

את בת של מלך מלכי המלכים.

ואת ראויה שיאהבך כגופו ויכבדך יותר מגופו.

וכשהם מגיעים הוא מרגיש שאת פחות מתייחסת אליו ויותר אליהם?

לגברים לפעמים יש קטע לא ברור כזה.

חבל שאת לא ממחשב, כי הייתי כותבת לך עוד הרבה דברים שאני לא רוצה לכתוב פה......

אני דוקא מאווד מאוד רגישה נראה לי שיותר מאישה רגילה... לכן פיתחתי את החוזק שבי וזה עזר לי.. מנסיון רב ומר.....

יש לי בת חמש שמרטיבה.

אבל א. פתרון למצעים- יש כמובן סדיני פלסטיק, ויש גם ציפות פלסטיק, ואז השמיכה לא נרטבת, ויותר קל עם הכביסות. אולי אפשר גם לוותר על המקלחת, ורק להחליף מה שרטוב?

           ב. שייך להחזיר לו טיטול? אם זה מביא אותך למתח מולו ולכעס אולי טיטול יכול להרגיע את הענינים לכמה זמן. לפחות עד הקיץ.

          ג. לפי מה שכותבים פה הרבה- זה מצב נורמלי.

אנחנו מטפלים אצל רופא בילדה הרבה יותר גדולה בהרטבות לילה.

ילדתי ממטופלת בכדורים שלא נראה לי צריך בגיל 4 , אבל הרופא נתן לנו כמה הוראות כלליות מעבר לזה.

* להמעיט כמה שיותר בשתיה ומזון שעתיים לפני השינה.

* לא לשתות שוקו או קולה

* לא לאכול שוקולד

* כמובן ללכת להתפנות לפני השינה.

ועצה אישית, לדאוג שלא יהיה לו קר בלילה- לחמם את החדר או להלביש יותר שכבות. הרבה ילדים מפספסים כשקר להם.

(שמיכה הרבה פעמים נופלת בלילה.)

בהצלחה ולא להלחץ- זה מעצבן להחליף כלכך הרבה, אבל זה עדיין גיל שיש סבירות שזה יקרה.

עוד שמיכה אפילו שתיים שיתכסה בהם וכן להלביש לו פיז'מה

חמה ואפילו סוודר לשינה או כל דבר מחמם מעל הפיז'מה

יכול להיות שזה בגלל שקר לו.

אבל אני דוגלת בשיטה שזה נפשי.. הרטבות זה כתוצאה גם מכעסים שרוצים להתפרץ.. לכן לדעתי תנסי לראות אולי עובר עליו משהו שמכעיס אותו וכו' את יכולה להתייעץ עם אנשי מקצוע מומחים בקשר לילד שלך.. זה כבר היה לי עם הבת שלי, (היום בת 10 ורבע) וזה ממש עזר!!!!!!

בהצלחה! 

גמלנו אותו לפני שנה בערך (היום בן חמש וחצי), עד אז עם טיטול בלית ברירה.

1. לקחנו אותו למישהי שעושה קינסולוגיה (מוח אחד) ברמה גבוהה ושיש לנו קשר איתה.

2. תכתבי דוקטור קושניר בגוגל ותקבלי הרבה מידע והסבר.

3. תכלס - השגנו את המכשיר שעליו מדובר שם (זמזם) ותך שבועיים הסיפור נגמר.

כיום - לוקח אותו פעם בלילה לשירותים, שעתיים וחצי אחרי שנרדם ולא מקפיד איתו על כלום חוץ מללכת לשירותים לפני השינה

גם אם הוא לא מתאים "אחד לאחד" לצרכים שלכם, הוא בכל זאת נותן נקודת מבט מעניינת, וגם כמה כלים.

http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=36248

יש לי אח אחד כזה ממש , ילד פיצוץ אמיתי

ומאז שהספר נכנס אצלינו בבית, שלווה בחווה (לא מייד לקח זמן אבל אין להכיר.)

והוים הוא בחור גדול ומדהים

•  ראשית, להכיל אותו ולהבין את הכעס שלו. בסה"כ גם לנו כמבוגרים קשה לקבל חוסר צדק..
• לחבק, לעודד ולהיות איתו בזמן הכעס.
• ללמד אותו  להילחם על הצדק ע"י שכנוע ולא בוויכוח, (ללמד אותו לנהל שיחה נכון, זה קשה גם למבוגרים)
• להדריך אותו בזמן רגוע להוציא את התסכול  של חוסר הצדק על עשייה ולא לכעוס, הכעס חסר תועלת.
• להסביר לו  ולדגים מחיי המבוגרים שלא תמיד אנו מקבלים את מה שמגיע לנו, מתסכל אבל מציאותי.

קישור לניהול שיחה נכון (בין הורים לילדים)-   https://sites.google.com/site/winningparenting/22222

ההתייחסות של המגיב הורות משמעותית כאן היא  מקצועית ולבטח תועיל אבל רציתי להפנות את תשומת ליבך לכך שהרבה פעמים ילדים בעלי אופי כזה נוטים לאבד ויטמיני B ובעיקר ויטמין B3 ו B12 (לפי סדר החשיבות במקרים כאלו).

את זה אני כותבת מנסיוני כמרפאה (גם של הילדים האישיים שלי). יש משהו בטיפוסים האלה (טיפוסים מבחינה הומאופתית) שגורם להם להפסיד דוקא את הויטמינים האלה. משהו בפעולה של מערכת העצבים הסוערת אצלם ממש שואב ויטמינים מן המאגרים בגוף.

זה מן מעגל קסמים : הילד נלחם באופן לא פרופורציונלי על הצדק כיוון שחסרים לו הויטמינים שציינתי, ותוך כדי מפסיד עוד מהויטמינים האלה בדיוק.

יש מקרים שמספיק לעמוד על כל שהילד יאכל ביצה אחת ליום כדי "להוציא את האויר מהבלון" ולהרגיע את הילד.

תשרי באקונומיקה, ותשפשפי. אח"כ תרכיבי בחזרה.

הבעיה נמצאת למטה בצינור נסו לפתוח ולראות האם הוא סתום עם גרב או משהו שנתקע שם!!

בהצלחה!

ראי בנשואים טריים..

ולגבי הריחות: האם את מעמיסה על התוף?

או משאירה אותו סגור להמון זמן?

זה משפיע..

להוסיף לכל מכונה חומץ. כן כן... ביחד עם המרכך כביסה הם אומרים שהמכונה יוצאת עם ריח טוב, זה מרכך את הבגדים, וטכנאים אומרים שזה מאריך את חיי המכונת כביסה, מונע אבנית וכו'

ובכל מכונה גם ציבעונית גם לבנה? וכמה בערך?

או להוסיף על המרכך.

כזה שלא מרוכז במיוחד. משהו כמו 40-70-80  סמ"ק.

ואגב לא בטוח שיועיל לריח רע במיוחדשל הכבסים אבל בהחלט מרכך.

אני התחלתי להשתמש בג'ל כביסה במקום אבקת כביסה. לאחר כמה זמן שמתי לב שהכביסה יוצאת מסריחה. לא חשבתי לייחס את זה לג'ל. לא הבנתי מה אני עושה לא טוב, השתדלתי להוציא את הבגדים מיד כשהמכונה מסיימת, השתמשתי בחומץ (כמו שכתבו כאן). וכלום לא עזר. ברוך-ה' שפתאום 'נפל לי האסימון', וניסיתי לכבס עם אבקה במקום ג'ל, ו- הפלא ופלא - הכביסה כבר לא מסריחה. ברוך ה'.

טכנאי המליץ.

זה מונע הצטברות אבנית, מרכך את הכביסה ומנטרל ריחות לא טובים.

ושתזכה לפתוח דף חדש בעז"ה..

ותאזיני מה קורה.

ואם זה "ללא סיבה", ויש לך אפשרות שהיא לא תהיה שם, אז זה עדיף.

השאלה, אם הילדה מדברת, אפשר  לדובב אותה? לנסות למצוא מה מפריע?

היא אומרת משפטים אבל לא עונה לגמרי לעניין על שאלות.

האפשרות שלי לא לשלוח לשם זה להעביר גן כי אנחנו עובדים בבקרים ולא יודעת אם באמצע שנה אני אמצא משהו מתאים

שנמצאת אצל אותה מטפלת כך שאם אצל האחרות לא ראית זאת אולי זה מצב חולף

או שאחת הילדות מציקות לה ולאו דווקא אשמה המטפלת

עצתי תבקרי כמה ימים בגן(לא ברצף) בלי ידיעת המטפלת ותראי מה הולך שם

בהצלחה יקרה!! ונשמח לקבל משוב מה קרה שם לבסוף!!

בשאלות "קצרות"..

לדוגמה: תעברי על כל שמות הילדים, אחד אחד: "יוסי ילד טוב"? "יוסי לא מרביץ"?. (כלומר, שאת לא שואלת "מרביץ" ונותנת לה את הרעיון"..) ותבדקי.

אח"כ תשאלי על ההחתלה, למשל וכו'. הכל באופן שהיא מסוגלת לתפוס, וכאילו בהתענינות "טבעית", שיחה נעימה. ותראי אם היא "קופצת" באיזה מקום...  אם כן - שווה בירור..

שלך חלילה...

ההדרכה של דן וגם אחרים כאן היא חשובה.  אבל רציתי להעלות אפשרות שאולי הכל בסדר בגן עם הגננת והילדים ובכל זאת לילדה המסויימת הזו הגן לא מתאים.

אני יכולה לספר על מקרה דומה אצלנו. כל הילדים עברו אצל אותה גננת - זורמת, חמה, יצירתית - גן עם פינת חי ובית על העץ- אתם יכולים לתאר לכם את הסגנון. ומה שיותר חשוב, הדרך החינוכית שלה מצאה חן בעיננו והתאימה לנו.

אבל לאחד הילדים זה לא התאים . הוא פחות זרם. מבין נשות הצוות הוא נצמד דוקא לסייעת (שהיתה אחראית על הסדר והנקיון והכנת הארוחות בגן) ובאופן כללי כל ההתנהלות הזורמת הזו ממש איימה עליו. הוא ממש לא אהב את הגן.

בשנה שאחר כך הכנסנו אותו - ממש למורת רוחנו - לגן רגיל. מסודר. שבלוני הייתי אומרת. ושם הוא פרח.

ולעניין עצמו- תלוי איך היא מציירת את הבית.

עצים? גדר? חלונות? וילונות? ידית? שביל? אפילו ארובה?

ולא מתחבא מאחורי אנונימיות 

בכל אופן היא מציירת את המסגרת חיצונית וגג

יש גם חלונות ושתי! דלתות 

כוונתי הייתה שאני רוצה לדעת שזה משהו שמתעסק בזה ומבין מהפן המיקצועי 

וכשזה אנונימי אתה לא יכול לדעת מי זה בכלל

בכל אופן סליחה

http://www.mako.co.il/home-family-kids/education/Article-62877ac34f05811004.htm

במסגרת לימודים לתואר שני.

קודם כל תעשי טובה, אל תקחי קשה מדי שום פרשנות!!! אני לומדת עם פסיכולוגית מאבחנת מומחית. מה שכתוב בכתבה במאקו הוא במקרה הטוב הכללות גסות, ובמקרה הפחות טוב - קשקוש והפחדות.

זה לא שאי אפשר ללמוד שום דבר מציורים של ילדים. אפשר ללמוד הרבה. אבל ללמוד מכתבה כזאת זה בערך כמו לקרוא כתבה על כמה אותיות בגרפולוגיה ולהתחיל לנתח מזה אנשים (אוי הל' שלך ארוכה... הקשר שלך עם אמא שלך בעייתי...)

ציורים מנתחים מתוך מכלול. אף פעם לא ניקח ציור אחד ומתוכו נסיק על ילד. דברים בולטים וחוזרים בציורים יכולים לחזק מסקנה שעולה גם ממקורות אחרים (אבחון, ראיון וכד'). עוד 2 נק' חשובות:

1. צריך לזכור, וזה גם מוזכר בכתבה, שילדים מושפעים ממה שהם רואים. רוב הילדים כשיבקשו מהם לצייר בית, יציירו בית עם גג למרות שרובנו גרים בבניינים. יכול להיות למשל שהילדה שלך עכשיו רואה סביבה בגן שמציירים בתים (שזה דרך אגב דבר מאוד שכיח בציורים חופשיים של ילדים), ו"מתאמנת" על זה.

2. אין מאפיין אחד בכתבה של מאקו של בתים שהוא לגמרי נכון. כך למשל אמנם חלונות עשויים להעיד על תקשורת עם העולם, אך וילונות יכולים להעיד או על קושי בתקשורת, מיסוך - אבל גם יכולים להעיד על חמימות ותחושה טובה.

כשאני כותבת "יכולים להעיד" מדובר על ממצאים שנמצאו במחקרים גדולים ורציניים. יש הרבה מיתוסים (כמו השטות הזאת על הצד של החלון או הצד של הידית) שאין להם הוכחות טובות מבחינה מחקרית, או במילים אחרות - רעיונות נחמדים אך חסרי ביסוס.

באופן כללי, ציור של בית יכול לייצג - או את איך שהאדם תופס את עצמו (או היה רוצה לתפוס את עצמו בפנטזיה), או - שזו הפרשנות היותר נפוצה - את בית ההורים של המצייר (בתחושה שלו), את איך שהוא תופס את הבסיס המשפחתי ואת המקום שהיה/יש לו במשפחת המוצא.

מה כתוב במאקו ?

יש לי חסימה אני לא יכולה לראות את הכתבה

אם תוכלי להעתיק לפה אני יבין על מה את מדברת

אם את לומדת את זהאולי תאבחני לי את הציור?

אני מעתיקה, באמת לדעתי לא שווה התייחסות

רוצים להכיר את הילד שלכם טוב יותר? לגלות האם הוא ביישן או חברותי, ותרן או עקשן, חולמני או אנרגטי?
הציורים שלו הם דרך מצוינת לעמוד מקרוב על אופיו ועל טיב מערכת היחסים אתכם, ההורים. "הדף הוא במה שמאפשרת לילד לבטא את עצמו", מסבירה רינת פלג-אמיר, מפענחת ציורים ומנתחת כתבי יד המתמחה בתקשורת חיובית בין הורים לילדים. "כדי לא לחשוף אותו למגוון גדול מדי של צבעים שיבלבל אותו ואותנו, יש להניח לו לצייר בשישה צבעים: אדום, כחול, כתום, צהוב, שחור וחום".

בחירת הצבעים: צהוב או שחור?

אז מה מלמד כל צבע על אופיו של ילדכם? פלג-אמיר מסבירה:

כחול: זהו צבע התקשורת, הצבע המילולי. ילד שמרבה לצייר בצבע כחול הוא ורבאלי מאוד, כזה שיודע למשוך תשומת לב דרך השפה.
ילד שעדיין לא רכש כישורי שפה ישתמש בכחול בהיר, וככל שכישורי השפה שלו ישתפרו הוא יבחר בגוון כהה יותר.

אדום: צבע בולט שמצביע על ילד שיודע לדרוש תשומת לב ואף לקבל.

כתום: ילד שמרבה לצייר בכתום הוא אנרגטי ותזזיתי, חושב כל הזמן על הצעד הבא וזקוק לשינויים. ככל שהגוון חזק יותר, כך התזזיתיות רבה יותר.

חום: ציור בגוונים חומים מצביע על ילד שמחובר מאוד לשגרה ולמקום שלו, וצריך הכנה מוקדמת לפני כל שינוי. ככל שהשימוש בצבע זה רב יותר, כך אפשר ללמוד על צורך במסגרות קבועות ובהתנהלות איטית. כל שינוי מבחינתו של הילד הוא סוג של רעידת אדמה ולכן יש להכין אותו היטב לקראת כל התמודדות חדשה.

שחור: הדעה הרווחת לגבי הצבע השחור היא מיתוס; שימוש בצבע זה בהחלט לא צריך לעורר דאגה. הצבע השחור הוא צבע של סימני שאלה. ילד שבוחר בו חשוף להרבה מאוד אינפורמציה - אם בבית ואם במוסד החינוכי - אך הוא מבולבל ואינו יודע למקם אותה כראוי ולשאול את השאלות הנכונות.
דרך ציור בצבע שחור הוא חוקר ולומד, ובדרך כלל יעבור בהמשך לצייר בגוונים סגולים, דבר שיעיד על אינטואיציה טובה ועל הפנמת האינפורמציה והשלמת תהליך הלמידה.

ציור בית: היכן ממוקמת ידית הדלת?

 

הפרצוף כולל אף? הילד ביקורתי

צילום׃  istockphoto

דרך נוספת ללמוד על אופיו של ילדכם, היא לבדוק כיצד הוא מצייר בית. "אבחון באמצעות ציורי בתים נעשה באותו אופן שבו נחקרים ציורי פנים אנושיות", מסבירה פלג-אמיר. "בדרך כלל ילדים מציירים בית כמרובע שמעליו משולש, ובתוכו שני חלונות ודלת. גם חלקי הבית מעידים על אופיים של הילדים שלנו".
אז יאללה, לעבודה:

חלונות: החלונות מקבילים לעיניים בציורי הפנים; כאשר התריסים פתוחים כלפי חוץ, מדובר בילד ערני וסקרן מאוד וכשהחלונות סגורים באמצעות וילונות או עציצים על אדן החלון, הדבר מלמד על סגירות; הילד שם חיץ בינו לבין העולם ואינו רוצה לחשוף את רגשותיו. החלון השמאלי מצביע על טיב הקשר של הילד עם אמו והחלון הימני מצביע על הקשר עם האב.
ילד שמצייר בית עם חלון שמאלי פתוח וחלון ימני סגור, למשל, יכול ללמד על אמא פתוחה וחברותית ועל אבא סגור ומופנם.

מנורה: מקבילה לאף. אם נסתכל על ילד שמצייר פרצוף, נגלה לרוב כי האף חסר. אם לא נעיר את תשומת ליבו לכך, הוא לא יצייר אותו, אלא אם כן זהו ילד ביקורתי מאוד. בדומה לו, גם מנורה בתוך הבית מעידה על ביקורתיות.

דלת: מקבילה לפה. רוב הילדים מציירים את הדלת סגורה, על כן יש לבדוק היכן הם ממקמים את הידית; ידית בצד השמאלי של הדלת מעידה על ילד מופנם וידית בצד ימין מצביעה על ילד חברותי שלא מהסס ליזום תקשורת עם הסביבה.

אבל רגע לפני שאתם עטים על המקרר כדי לבדוק מה שירבט הקטן בגן, מבקשת פלג-אמיר להרגיע: "הציורים אמנם יכולים לספר לנו המון על אישיותו של הילד ועל פחדיו, אבל לא כל ציור עם דמויות בעלות ידיים גדולות ועיניים גדולות וחסרות הבעה, מעיד בהכרח על מצוקה. צריך לקחת בחשבון שכיום, כשהילדים שלנו חשופים לתכניות טלוויזיה ולמשחקי מחשב שמציגים דמויות מאוד חדות ותוקפניות, בהחלט ייתכן שהציורים שלהם יושפעו מכך. רק אם הציורים הללו מופיעים לאורך זמן או אם קיים שינוי פתאומי בדרך הציור, כדאי לבדוק את הדבר לעומק".

שוב, אם הייתי מתיימרת לעשות את זה רק על סמך ציור הייתי פשוט שרלטנית.

ברור שיש מה להגיד על ציור. אבל אי אפשר להגיד כלום רק על סמך סימן אחד, או ציור אחד. בלי לשמוע רקע על הילד, לראות אותו ולהתרשם ממנו, גם בעוד ציורים וגם בעוד מבחנים, אי אפשר לאבחן את הילד. בבקשה תאמיני לי

שבגיל הזה בנות מרבות להעתיק אחת מן השניה ולפעמים נתפסות למוטיב מסויים שראו אצל אחת החברות.

(אני זוכרת שכולנו ציירנו אותה הקשת בענן).

אני מצטרפת לתות. אם אין רקע לדברים אז גם אם ציור של בית מסמל משהו, זה לא אומר שזה בהכרח רלוונטי לילדה שלך.

עד שמרגישים שמיצאו אותו כמו אוספים בתור ילדים קטנים,מכתבים,גולות,וכו. ככה זה. זה טבעי.

בכל גיל יש מוטיב שחוזר על עצמו, גם בציורי הילדים, לא רק באוספים ומכתביות, אלא מוטב חוזר גם בציור עצמו.

תפסיקי לחפש תסביכים בילדה! החיפוש עצמו יגרום לתסביכים!

פשוט תהני לראות אותה גדלה מתפתחת ונהנית לצייר בית שוב ושוב!!

חשוב ואם יש צורך כדאי להשתמש בו. לגשת לאיש מקצוע, לספק את הרקע ולקבל אבחון עם הדרכה איך לקדם את הילד מהנקודה בה הוא נמצא.

יפה שאת מקדישה זמן ותשומת לב לציורים של בתך.

שכל הזמן הבית חוזר על  עצמו בציוריה

מה שלא ראיתי אצל הגדול יותר 

וסקרן אותי לדעת מה זה אומר..

תודה בכל אופן לכולכן.

לפעמים יש לציור משמעות ולפעמים זה יכול להיות סתם משהו חולף, משהו שהילד ראה או למד לצייר.

אי אפשר לבחון לפי ציור אחד ולפי רק ציורים, צריך רקע רחב על הילד בתחומים שונים.

הדרך הקלה ביותר לדעת על משמעויות בציור של הילד היא לשאול אותו, ילדים בגיל הזה כנים מאוד בקשר לדברים עשו ואוהבים להסביר, לפרט ולספר את הסיפור שמאחורי הציור.

את יכולה לשבת לידה, לתת לה לצייר באופן חופשי ולדבר איתה תוך כדי הציור ובשאלות עדינות לכוון אותה לדבר על הבחירות שהיא עושה בציור.

(היתה תקופה שאחי צייר שתי שמשות - והסיבה היחידה לזה היתה שבגן שלו ילדה אחת החליטה לצייר ככה וכולם החליטו שמעכשיו כל מי שבגן מצייר ככה).

אחרי כל ההקדמות, לרוב שתי חלונות ושתי דלתות יכולים לייצג את הקשר עם שני ההורים, כדאי לשים לב אם יש וילונות בחלונות או פרטים אחרים.

משאירה את זה עד שהחדר יהיה חם ונעים.

בכללי, לילדים לא מזגן, רק רדיאטור. 

מגזן מייבש, רדיאטור שומר על חום..

השאלה איך מחממים כמה חדרים כשהמזגן הוא לא אופציה רלוונטית.....

אנחנו בוחרים באיזה חדר נתמקד ומחממים רק אותו

הקור פשוט בלתי נסבל..

ומצמצם אליו את כל הילדים כשהקור גדול מידי---

אני מחממת במזגן ומשאירה בחדר סמרטוט רטוב בשביל הרטיבות. הוא המחמם  היעיל ביותר לחללים גדולים. (וגם החסכוני ביותר ) אבל המקום שבו אני קרה אינו מהקפואים. בדרך כלל לא קר אצלינו. המזגנים הותקנו בשביל הקירור

למשל כשטווח הגילאים הוא תינוק בן יומו

ויותר גדולים,

ואחד ממוקם ליד ההורים

והאחרים בחדר משלהם

בוודאי שמזגן הוא אידיאלי, אבל הוא לא כזה אפקטיבי בדירה שלנו..

שהם פשוט תלו בכל חדר תנור אמבטיה... אמרה שזה מחמם מעולה ועולה זול יחסית. שווה אולי לבדוק (אני עדין מחממת רק חדר אחד)

הרצפה ?

כי תכננתי לעשות גם את אותו דבר 

והיה נראה לי שאם זה תלוי זה הרבה יותר בטיחותי

לא מכירה את המציאות של התנורים האילו כדי לדעת בדיוק-

אבל אם את חוששת- את יכולה לשים גלאי עשן (ולדאוג לתחזק אותו תדיר עם בטריה שעובדת!) -למקרים של ח"ו

לא תנורי אמבטיה אבל משהו שנראה דומה.

חימם מעולה ואם עשו את זה בפנימייה כנראה זה עמד בכל התקנים האפשריים.

קנינו בקבוקים חמים לילדים (עולה בסביבות 20) שהם ישנים איתם בלילה.

הגדול ממש אוהב את שלו והוא מתחבק איתו לפני שהוא נרדם...

והקטן לא כל כך. אנחנו מכניסים לו את הבקבוק  מתחת לשמיכה רק אחרי שהוא נרדם

גם אנחנו ישנים עם בקבוקים חמים וזה פשוט מחמם בטירוף.

אבל צריך לשים לב

*שהמים הרותחים לא זולפים מהפקק

*ילדים שמוציאים את השמיכה בלילה- זה פחות טוב בשבילם . אם כי עדיף מכלום...

וזה מחזיק מעמד ל10 שעות בערך

אפשר להכין- לתפור כרית ולשים בתוכה כוסמת

או לקנות, אנחנו קנינו כרית ג'ל בסופרפארם וממש נהנים ממנה.

שזה כבר גיל שהם מבינים שאסור לפתוח סתם כך, לא מסוגלים לפתוח את הבקבוק בגלל שההברגה שלו חזקה.

כך שלא נראה לי שיש חשש.

ואם לא אז באמצע הלילה ממש כפור להם בחזרה מה הועלנו?

מכל הצדדים אז השמיכה כבר שומרת על חום הגוף. אם לא צריך להוסיף עוד שמיכה מעל.

הכי קר זה בהתחלה.

הבוקר.

חשבתי על 600 לכל ילד זה הכי פחות שאני יכולה

את עובדת קשה מאוד ומגיע לך תשלום הוגן!

היא מקבלת משכורת בגן, לא משנה אם הילדים מגיעים ב7/8/9 בבוקר.

נכון? יופי!

אז אותו דבר! גם את!

לא משנה אם היא מגיעה מוקדם או לא, זה מחיר גלובלי!

אוף, איך מרגיז אותי שאנשים לא מוכנים להעריך את העבודה של בעל המקצוע!!!!

אם עולה לה בבריאות לשלם "סתם"

יכול להיות שבאמת היא  לא יכולה להרשות לעצמה- ואז היא תפנה לצהרון אחר ואת  תפסידי כסף.

את צריכה לחשוב (ולחשב) אם משתלם לך להחזיק שני אחים עם ארוחת צהריים עד 3 וחצי ולקבל על כך פחות כסף.

אגב 600 נראה לי מתאים.

מנסה לחשב כמה זה יוצא 700 לחודש לחלק לשעה, לילד רגיל, ואז מחשבת לה כמה היא אמורה לשלם.

זה נראה לי בקשה הגיונית, אלא אם כן זה יצור מצב שבו כל אמא תתחיל להתחשבן איתך על זמנים, שאז הייתי מחליטה על גבולות ברורים. לדוגמא - בדיוק 2 אופציות לתשלום, למי שמגיעה עד... או עד...

ככה נראה לי הוגן, אבל תלוי גם בהרגשה שלך.

תמיד בעניינים כאלו אפשר גם להתייעץ עם רב, לא כפסיקה כי זה עניין של סיכום בינכן, אלא בתור מי שמכיר ענייני ממונות כאלו, ולפעמים יכול להאיר את העיניים מנקודת מבט נוספת.

בשנה הראשונה לקחתי לפי שעה - כל פעם רשמתי מתי כל הורה הגיע, ועשיתי השקלול הסופי עד לרמה של דקות.

בשנה שאחר-כך החלטתי שאין לי כוח לזה, ועשיתי מחיר קבוע ליום, לא משנה מתי באים לקחת את הילד. הייתה הנחה לאחים, ועל חופשות לא שילמו.

הפסקתי עם הצהרון לגמרי - כי גם זה היה מסובך...

בכל אופן, נראה לי שאת די צודקת בגישתך. בכל עבודה אחרת, כמו שאמרו כאן, זה כך.

אולי במקום להוריד במחיר על השעות שהם לא נמצאים, תעשי כלל של הנחה לאחים (אם אין לך), ובכך תורידי לה בתשלום?

אם תבואי לקראתה. 

1400 ש"ח לחודש זה המון כסף. ויכול להיות שאין לה ברירה אחרת. לא כולם חייבים לדעת כמה היא משלמת. זה יכול להשאר בינה לבינך. יש לך הזדמנות לעשות חסד גדול "על הדרך".  כמובן אם יוצא הפסד רציני זה שיקול. אבל גם עזרה הדדית זה שיקול.

תשלם פחות?? בקשת האמא הגיונית, ועם כל זה, זכות המטפלת להחליט אם היא לפי שעות או שאין כזה דבר.

כמו שבגן אם מוציאים מוקדם לא משלמים פחות, ובבית ספר ובמעון לא משלמים פחות

ואני במעון מוציאה כל יום בשלוש וחצי ולא בארבע ואל העליתי בדעתי לבקש הנחה על זה

צהרון זה מסגרת של אחה"צ וממש לא כמו גן/ מעון..

בדר"כ ממה שאני מכירה עושים בצהרונים תמחור של השעות עד 16:00 סכום מסויים ועד 17:00 תוספת של בערך 50 ש"ח..

(החצי שעה הזאת בין 15:30 ל16:00 זה כבר בעיה של האמא..)

כמובן שהכל תלוי בשקלול ההוצאות של מנהלת הצהרון ומה הרווח שנשאר לה מזה..

ובלי קשר- 700 ש"ח לחודש עם ארוחת צהריים?! זה זול!!

ואם לא כתבת בתגובה למה שכתבתי, אז תשרשרי נכון!

אם את מוכנה לקחת סיכון שהיא תוציא את הילדים שלה - ויש לך מספיק ביקוש. אינך צריכה להוריד לה בכסף. זה ממש לא מקובל.

את עובדת עד 17 ואילו השעות של הצהרון שעליהם את מקבלת תשלום. ושעל דעתם היה הרישום לצהרון.

אבל אם לא יהיו לך ילדים אחרים בצהרון בקלות אם היא תוציא את שלה ושווה לך גם בהורדת מחיר להחזיק אותם או שאת חדשה וממש רוצה להתפתח . אז בשביל השיווק והמצב הפיננסי שווה לך אמא מרוצה בפחות כסף.

הקטע הוא שהסכום 700 הוא חודשיו בדקתי זה המחיר הכי זול בעיר,,האם שיש חופשות של כמה ימים עד שבוע אני אמורה להוריד את הסכום זה סכום גלובלי יש ימים שהאמא מגיעה ב5 בערף 4 פעמים בחודש מה אתם אומרים????????ותודה על כל התשובות

את לא אמורה להפסיד מזה, וברור גם לאמהות שיש לך חיים משלך.

בעניין ההנחה כמו שכתבתי כן הייתי מורידה ביחס נכון לשעות שהיא מורידה בקביעות, (כמובן שאין מה להוריד אם פעם לקחה מוקדם...) אפילו בשביל ההרגשה הנוחה. 

אבל הכל בסיכום ברור מראש ובתנאי שתרגישי גם את שזה לא מידי על חשבונך.

עכשיו בא לי שזה ימחק...

זהו עבר.

אהבה והערכה כלפי בן הזוג בכלל, ולעיני הילדים בפרט! תודה שעוררת אותנו!! שתזכי להתחזק ולהקים בית נפלא!!

כלומר זה מאוד נכון מה שכתבת אבל לצערינו מציאות היא אחרת בהרבה משפחות ולילד בחירה מה הוא יעשה עם ניסיון הלא נעים הזה

ושילד לא יבוא להאשים את ההורים שלו בכל הבעיות שלו כי הם לא מושלמים שיזכור שגם הוא לא יהיה הורה מושלם גם אם יתאמץ מאוד

כיבוד הורים זאת מצווה קשה אבל אין מה לעשות אנחנו צריכים לכבד אותם ולקחת מהם את הטוב גם אם הם לא בדיוק אבא ואמא מסיפורי ילדים

אני כותבת מניסיון שלי בתור ילדה שגדלה בבית בלי שלום בית

ברגע שילד ישלים עם המצב ויחליט שהוא ישתדל לא לקחת את דוגמא לבית שלו זה כבר לא סוף העולם

אני מצפה לדבר אחד, שלא יצפו ממני ומהאחים להישאר שפויים כשהם מתנהגים ככה. זהו.

לא באתי לכאן בשביל להאשים אותם. באתי להצביע על גורם מסויים. (למה איך אני אמורה להפיק לקחים בחיים?!)

וברור שהשאר בידיים שלי, אבל רק ביקשתי מהם שיקלו עלי. קשה לי מאוד! הם יכלו ויכולים לחסוך ממני הרבה צער ועבודה קשה. ומה שכתבתי זה מינימום. כל השאר זה בונוס.

ואני מודעת לכך שלא אהיה מושלמת. so what?

זה שאני לא אהיה מושלמת, זה לא אומר שאסור לי לכתוב לעצמי ע"מ לזכור שככה אני לא רוצה להתנהג.

מזלזל באמא, מדבר לא יפה , הייתי קמה ועוזבת את המקום!!! או שבצורה הכי ברורה אומרת, לא לערב אותי! לא מעונינת לשמוע!

ואם הם מדברים ביניהם לא יפה, הייתי נכנסת לחדר שלי ושמה אוזניות עם שיר כדי לא לשמוע אותם.

גם אני עברתי את זה ומכירה את התחושה. רק תקווי שבבית שאת תבני בע"ה הדברים יתנהלו אחרת.

אם ההורים כבר לא גרים ביחד, המלצה שלי היא שתנסי להסביר להם בעדינות שלא יערבו אותך.

אם הם עדיין גרים ביחד המלצתי החמה היא ,במקרה שעברת אכן את ה20, למצוא מקום מגורים חלופי, עם שותפות/ מעונות סטודנטים וכדו', אחרת באמת תאבדי שפיות.

זה באמת הורס את הנפש, אני בטוחה שכבר גיגלת וקראת על זה. אבל אם לא, אז תדעי  שיש מחקרים רבים שמוכיחים את ההשפעה ההרסנית של זה על נפש הילד.

הלואי ומישהו יוכל להאיר את עיני הורייך כמה זה מסוכן והרסני...

ה' יעזור לך ולאחייך יקרה!!! אני בטוחה בזה, כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני... ממש מרגיש כמו פסוק שמתאים למצב שלכם...

למה לא דרך הקופה?

לילדים כמעט הכל מסופסד דרך המרפאות!

הייתי עם הילדים אצל 3 רופאי שיניים מהקופה, שגרמו יותר נזק מתועלת. אסוניים ברמות - מהבחינה האישית. איפה גישה לילדים? איפה גישה להוריהם? וזה עוד לפני שהגענו למקצועיות שלהם.

עם זאת יש מקומות שיש רופאי קופה טובים או לפחות סבירים לילדים.

כל מקום לגופו. צריך מזל.

איזור ירושלים- איזה חלק מהאיזור- צפון\דרום\מזרח\מערב לעיר?

איזה קופה אתם -אמונה19?

המלצות יתקבלו בברכה!

אני כל כך רגילה לרופאת שיניים המעולה שלנו ששכחתי שהסביבה שהגענו אליה הייתה רופאה הממ.... "פחות טובה".

תודה על התזכורת.

ד"ר רינה שפירא מקבלת בירושלים ובבית אל!!  ממש טובה -ולילדים!!

ניצלו"ש- אני מחפשת לעצמי מרפאת שיניים שגם מטפלת בסתימות וטיפולי שורש... וגם - אסטתיקת הפה!!

הלבנה להחליף סתימה מכסף בלבן....

והכי טוב----לעשות לי חיוך מושלם

אני רצינית!

יפה שאתה כבר מבין את זה בגילך, ולא מחכה לשלב שבו תהיה אבא לילדים בוגרים בעצמך...

עם אביך או אימך- ולומר להם מה את מרגישה, לראות איך יגיבו,

אני אספר לך משהו-לפני כמה שנים, ילדתי תינוקת בהפרש של כמה שבועות מגיסתי. היינו בשבת אחרי הלידה אצל חמותי, נתנו שם בבית הכנסת שלהם, והרגשתי ממש (ולפעמים גם היום, בצדק או שלא) שחמותי ממש קשורה לנכדה השנייה (גיסתי זו בתה של חמותי) לעומת בתי, אני מנמקת זאת בכך שהיא רואה את השנייה יותר מאשר את שלי, בכך שזו בת של בת ולא בת של בן (יש קטע כזה) ובכך שאני ילדתי אחריה אז זה שמחה אחרי שמחה ואין כבר את ההתלהבות שהייתה בשמחה הראשונה. השבת הייתה קצת מבאסת כי חמותי לא הרגישה טוב, וזו לא אשמתה, אבל התחושה שלי מהשבת הייתה ש"אנחנו פחות שווים מהגיסה", הכל עבר בפחות התלהבות.

בין אם אני מגזימה ובין אם לא- אני החלטתי באותה השבת, שאני ובעלי מאוד מאוד שמחים על הולדת ביתנו וכמובן מאוד אוהבים אותה, וזה מה שחשוב, ושכל השאר- יקפצו...

ואני מאוד עצובה בשבילך שככה את חשה, לכן אני מציעה- א. לברר דוגרי אם זה נכון, ב. להחליט שלא משנה מה יהיה- האושר בביתנו והיחס שלנו לילדינו-לא יהיה קשור ותלוי ביחס של הסבים והסבתות. ומכאן- לעבוד על עצמנו (וגם להרגיל את ילדינו) לא "לפזול לצלחתו של האחר", לא להשוות, להגיד תודה על כל מתנה שמקבלים, לחשוב שסה"כ לא חייבים לי כלום, ולהיות כמה שפחות תלויים באחרים מבחינת מצב רוח...

בהצלחה ממש!!

ולכן מנסים לעזור לה יותר. אולי יש סיבה אוביקטיבית לזה ואולי לא

יכול להיות שברמה אישית הם התחברו יותר למשפחה של גיסך. זה קורה

והכי חשוב זה לזכור שנכנסנו כבר לגיל שלא הורינו צריכים להעניק לנו אלא אנחנו עוד כמה וכמה שנים נצתרך לעזור להם

ולזכור שאף אחד לא מושלם כולל הורינו. ככה הם. בני אדם לא משתנים פתאום בגיל 50-60. צריך לקבל אותם כמו שהם

ועוד משהו קטן. כשמקבלים יותר מדי מתנות אז הרבה פעמים מרגישים לא בנח עם זה והן מגיעות ביחד עם התערבות מוגזמת

לא בטוח שהיית רוצה את זה

באמת קשה, בדיוק הסיפור של יוסף ואחיו, וחז"ל ביקרו זאת.

אם ערכתם שיחה עם ההורים זה מספיק, עכשיו תור המעשים.

בנו את הזוגיות שלכם, תעצימו אחד את השני, אל תתנו לסביבה שאמורה לתמוך בכם לגרום לכם לצער,

אם אתם יכולים להמשיך לשמור על קשר עם ההורים באותה תדירות, תמשיכו, יש כאן גם מצוות כיבוד הורים,

אם אתם לא יכולים  תמעטו בביקורים ובהזמנות, אל תרגישו רע עם זה, זו לא אשמתכם.

ההורים יראו שטוב לכם עם עצמכם והם יתחילו להעריך אתכם על-כך ויתקרבו אליכם.

אל תפגעו בהם רק תעצימו את עצמכם ואת הזוגיות שלכם.

בד בבד עם חיזוק הזוגיות גם ההערכה אליכם תגדל, התהליך יגרום לרצון לקשר אתכם.

כשטוב לי עם עצמי, אחרים רוצים את קרבתי, תדאגו שיהיה טוב לכם עם עצמכם.

הזוגיות שלכם תתהדק ותתחשל  ואתם תרוויחו מכל העניין, ייקח זמן אבל הסבלנות תתשתלם.

ברכה והצלחה

ייתכן מאד שזה לא בגלל שאחותך מוכשרת אלא מסיבות אחרות למשל הרגשה של ההורים

שיש צורך לתמוך בהם יותר או דברים דומים.

בכל מקרה אתכם זה לא מעניין דאגו לעצמכם ולזוגיות שלכם.

אחותי יצרה לעצמה מציאות קתצ מסובכת שעכשיו היא יותר צריכה את עזרתם

אבל עוד הרבה קודם..

היחס המועדף היה בולט...

בתקשורת במפגשים שכולכם נמצאים יחד

ולאחרונה זה ממש מתעצם

והכי קשה זה כשזה קורה ממש בתוך ביתנו...

כלפי בעלי, קרירות...וכשהם באים...פתאום יש הרבה הרבה נושאים לדיון והרבה הרעפה ופתיחות וכו וכו

מעצבן!!

ואכן עברנו תקופות

המעטנו ביקורים

השקענו רבות בעצמנו ובזוגיות...

ועדיין..יחס מינמלי אין

מעצבן!!

קצת מעצבן, אבל זה לא כמו אמא אז אני אפילו לא אומרת כלום לבעלי שיש לי בלב קצת על אמא שלו, בשביל מה להעכיר סתם? זה לא כמו שאת מתארת, אבל במגשים משפחתיים היא תמיד לוקחת על הידיים את הילדים של אח אחד ושלנו בקושי, אם היא באה לבקר באזור שלנו היא תתקשר רק לאח אחד להגיד שהיא פה ואלינו לא, באה לבקר הרבה יותר את האחים האחרים ואותנו פחות.

אני חושבת שהיא פשוט לא שמה לב לזה. זתומרת, אני בטוחה

מצד שני - מתנות נותנת כמו לכולם, מתייחסת אלינו יפה ממש, קונה לי את הממתקים שאני אוהבת,ועוזרים מידי פעם כלכלית כשאנחנו נתקעים (סטודנטים....) וממנים את הלימודים לבעלי כמובן, אז אני שומרת בלב ואומרת תודה על מה שיש. לשנות אותה אני לא אצליח, אז אני לא מנסה...

תסבירי להורים בדיוק מה את מרגישה. מפורט. ושזה פוגע (בצדק..).

תבקשי אולי לסכם, שבשלב ראשון כדי שלפחות בביתכן תהיה לכם הרגשה טובה, אתם לא מעלים אותם כ"נושא שיחה" כשמבקרים בביתכם, בתקוה שזה יעזור בכיוון של איזון.

והעיקר שאתן ביניכם, תדעו לגמרי שאתם "לא פחות". קשה לפעמים להבין שרשים של דברים כאלה. זה כלל לא חייב להיות באמת "כישוריה" וכו'..

שתיפגשו עם הורייך בלי אחותך ובעלה? ואז בתקווה שהתשומת לב תתמקד יותר בכם

ושלא הכל מדוקדק ולפעמים צריך לזרום.

זה ממש קשה אני יודעת.. כי מדובר כאן בתכונה וקשה לשנות.

אבל אולי לנסות במקום להתנצל להחליט שלפחות חמש פעמים ביום אם הוא מתחיל לתחקר ולשאול שיהיה לך 'כרטיס אדום' שתוכלי במילים אחרות לומר "אתה ממש דוחק אותי לפינה בשאלות.." ושהוא יבין את זה.

קודם כל להעלות במודעות את הבעיה ולרצות לפתור אותה, בהצלחה!

כבר יצא לי לדבר על זה והוא פשוט אומר שהוא נעלב מזה!!

כי הוא  כל הזמן מעביר ביקרות עליך, אז תפסיקי להתנצל! תגידי שאת מבחינתך עושה את המקסימום, גם אם זה לא נראה כך בעיניו, (תלוי כמה ילדים יש לכם, ואם את עובדת) אם כן זה ברור שאת לא יכולה לעשות הכל ויש בלאגן, בכל הבתים זה ככה. פשוט תנשמי עמוק ואל תקחי ללב.

תשאלי אותו 2-3 דברים שמאוד מפריעים לו ואותם תשתדלי לעשות. נגיד סתם אם הוא שואל איפה העיתון של היום? וכל יום זה חיפושים וזה גורם לעצבים.תעשי הרגל שאחרי שאת מסימת לקרוא את העיתון את שמה אותו מתחת לכרית שלו..(סתם נתתי דוגמא מצחיקה). אבל בתנאי שהוא לא מעיר לך יותר על כלום. את מבחינתך 2-3 דברים שקריטים בשבילו תשתדלי.

והעלבון הזה הוא לגמרי לא במקום ומיותר - כי הוא מרגיש שעושים לו דוקא, שלא משתדלים מספיק.

הוא צריך להבין שאין כאן דוקא. שזה ענין של אופי, של ריכוז, של זרימה, ויש לזה יתרונות אפילו.

בטח גם לו יש חסרונות שאת נאלצת לחיות איתם בשלום (למשל עודף פדנטיות ).

אבל זה תמיד קשה יותר כשפדנטיות מגיעה מצד הבעל. אני מכירה זוג מבוגר כזה מקרוב, האישה סובלת מאוד. אבל האמת היא שמי שלא מסודר לא יכול להבין עד כמה אי סדר מטריד אדם שזקוק לסדר.

אולי אפשר להקצות לו איזה אי של סדר שיהיה רק שלו וישמר כך.

אם זה ברמה שמאוד מפריעה לזוגיות, כדאי אולי ללכת ליעוץ, אפילו נקודתי וקצר רק לצורך הענין הזה.

את מתארת בעיית תקשורת חמורה, 

שאם לא תטפלי בה זה יתפוצץ בצורה כואבת מאוד. 

את לא יכולה לחיות עם בן זוג כשאת כל הזמן מרגישה אשמה מולו. 

האם אתם מסוגלים לשבת ולדבר ביחד ברוגע בשיחה נטולת מסיחי דעת?

תדברו על הציפיות שלכם אחד מהשני, 

תשתפו אחד את השני מה אתם מרגישים

ותגיעו לשיתוף פעולה והבנה הדדית

ללא זה - אי אפשר לחיות ככה. 

ואם אתם לא מסוגלים להגיע לזה בעצמכם, 

קחו עזרה מיקצועית (אני יכול להפנות לכזאת עזרה - באישי)

העיקר שהמצב הנוראי הזה לא יימשך. 

בהצלחה

שימצא את הזמן לסדר ולנקות לפי שביעות רצונו.

תסבירי לו שהמצב כרגע הוא הכי טוב שאת יכולה, ושהוא יותר ממוזמן לעשות יותר.

אם אני מסדרת, וכן מנסה להתחשב בטעם שלו ובכ"ז לא מצליחה-שיבליג או יסדר בעצמו.

גם אני נשואה לבעל מאוד פדנט בהתחלה זה יצר ממש תיסכול אבל עם השנים כל אחד התקרב לעולמו של השני.

אני נהייתי יותר מסודרת (ואני גם אוהבת את זה) והוא למד לא להשתגע אם יש קצת אי סדר.

המפתח להצלחה לדעתי טמון בשיחות בינכם. לבחור זמן לשיחה, לא בשעת כעס ומירמור אלא בזמן נטרלי ולשקף את ההרגשה. לדוגמא: הכנתי אוכל מושקע כדי לשמח אותך ובמקום להעריך ,הערת על העיתון שלא במקום..

לנסות לדבר ממקום של ההרגשה שלך ופחות לתקוף אותו. אדם שמתקיפים אותו נכנס למצב של מגננה ובמקום להבין אותך הוא נמצא במקום של להדוף..

פעם שמעתי משהו שהולך איתי כל הזמן.. לכל אדם יש את נכות שלו (הדברים שפחות מושלמים אצלו) וצירך להתייחס אליו בנקודות האלה כנכה. כמו שלא תתעצבני על נכה שלא מזיז את היד כך על תתעצבני על בעלך. תביני שבעניין הסדר הוא נכה(כרגע) הוא לא מסוגל שלא להשתגע מכך...

רק שהנכויות שלנו הן זמניות בעזרת ה'...

המקרה שאת מתארת נשמע חוסר ברירה.

לא היה שום כאבי בטן, שום בעיה?

זה בעצם מה שאני מנסה לברר, אם תינוק "יכול" לאכול דייסה בגיל הזה בצורה נורמלית, בלי שיעשה לו בעיות

על פי הלכה צריך לא לומר דברי קדושה ליד חיתול של תינוק מאז שהגיע לגיל שיכול לאכול כזית דגן בקצב של לפחות 1/8 מהאכילה של מבוגר (דהיינו אם מבוגר גומר כזית דייסה ב15 שניות, הוא צריך לגמור תוך 120 שניות)

זה תלוי בכל תינוק לפי הגדילה שלו, אבל אני מנסה למצוא כלל.

בפוסקים מוזכר מגיל 3 חודשים ועד שנה, ואני מנסה לבדוק את המציאות

מה שאני למדתי וככה בעלי אמר לי- מהרגע שהטיטול של התינוק מתחיל להסריח.

לתינוק יונק בלבד הריח של הטיטול לא מסריח ולכן אין בעיה לידו. 

לתינוק שאוכל מטרנה- הטיטול קצת יותר מסריח אבל עדיין בגדר הסביר.

לתינוק שאוכל אוכל אמיתי הטיטול מתחיל ממש להסריח (וזה מגיל 6 חודשים ומעלה לפחות) ואז כבר אסור לברך ולומר דברי תורה לידו.

אני עכשיו לומד את ההלכה ברצינות

סיכמתי בתימצות את מה שכתוב בגמ' ובשו"ע. כך שאין סיכוי שבעלך חולק עלי.

למעשה אמרתי גם כן מה שאמרת, מלבד מה שאני הדגשתי שזה לא תלוי מה התינוק אוכל בפועל, אלא במה שהתינוק יכול לאכול

את אומרת שזה גיל 6 חודשים?  אני שומע! אני מנסה לאסוף דעות של הרבה אנשים.

סקר תינוקות

הן להתחיל טעימות בגיל 6 חודשים כך שבשביל להגיע לכזית ועוד של דגן אתה יכול לחכות אפילו עוד חודשיים.

ארוחות ממש בדרך כלל רוב הילדים לא יתחילו לאכול לפני גיל 7-8 חודשים.

הוא שאל מתי ההתחלה. זה מה שעניתי.

4 חודשים!!

ואוכל ממש

ארוחת פירות\ירקות מגיל 6 חודש

לפי מה שאני יודעת

ונראה לי שזה גם כתוב כאן- http://www.health.gov.il/Subjects/pregnancy/Childbirth/feeding/Pages/feeding_babies_first_year.aspx

אפשר לחשוף בגיל 4  חודשים אם התינוק ממש בעניין

אבל מומלץ זה מגיל 6 חודשיםץ

בהלכה השאלה אם הוא"יכול" לאכול, ולא אם "מומלץ"

אבל מעיון שם כתוב בהדגשה שרק כמויות מזעריות, ואני אתפלא אם 30 גרם ב1/8 זמן של מבוגר הוא יספיק לאכול

קשה לי לדמיין תינוק בגיל כזה אוכל כזאת כמות

אצלי גם בגיל חצי שנה עוד היו דוחפים החוצה עם הלשון 90% מהאוכל המוצק שהכנסתי להם.

זה תלוי בגיל או במציאות של אותו תינוק?

אם אתם כל כך מתפלאים אני אביא קישור למשנה ברורה.

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49623&st=&pgnum=223

(אגב אפשר לראות שם שיש דעות בהלכה שצריך שיאכל בפועל, אבל נפסק שלכתחילה אסור)

ודרך אגב, לא מדובר דוקא על "מוצק" גם דייסה היא דגן (גם זה מפורש שם)

גם אחרי גיל 6 חודשים.

בעיקרון, התינוק לא צריך שום תוספת והתוספת עלולה להזיק, משני גורמים עיקריים:

1. להכביד על מערכת העיכול.  / ליצור רגישות למאכלים מסויימים בשל חשיפה מקודמת מדיי.

2. התינוק זקוק לחלב אם בכמות מסויימת, ברגע שהוא שבע ממשהו אחר הוא אוכל פחות חלב ומקבל פחות את מה שהוא צריך כל כך (חלב אם מתעכל בצורה מושלמת. תמ"ל בצורה דיי טובה.  מוצקים? חלקם הגדול כמעט ולא מתעכלים, אפשר לפגוש אותם בטיטול כמעט כפי שהם נכנסו לפה.)

בכל מקרה, זה לא אסון אם מתחילים עם תוספות מוקדם יותר. וישנם תינוקות שמגיבים לזה דיי טוב.

אבל זה לא ממולץ.

אני יכולה לומר שני דברים: א. אמא שלי מספרת שכשאחותי הגדולה נולדה (לפני 50 שנה, בארה"ב..), הנחו אותה לתת בשר טחון בגיל חודשיים. (בשר טחון!!!!! בגיל חודשיים!!!!). והיא אכן עשתה זאת, והכל היה בסדר.

ב. אמנם אני מאוד מנסה לשמור על הנקה מלאה עד גיל חצי שנה, אבל הילדות שלי דורשות אוכל מגיל 4 חודשים בצורה חד משמעית שאי אפשר לסרב לה. אז אמנם זה טעימות, ולא ממש אוכל, אבל נכנסים אליהם כל מיני דברים שהם ממש לא חלב אם, ולא נרשמו מעולם תופעות לוואי.

ג. אגב, הענין ההלכתי של האיסור לומר דברים שבקדושה- באמת כשתינוק מתחיל לאכול לחם, אז הקקי שלו, במחילה, מתחיל להיות עם ריח לא נעים.

בשם "תדריך לתזונת תינוקות", מ2009 והעדכני יותר מ2012.

מיועד לאנשי מקצוע מתחום בריאות הציבור והרפואה.

בעיקרון, לכולי עלמא - רופאים, מדענים וגם פוסקי הלכה - מוסכם כי האוכל הטוב ביותר לתינוק הוא חלב אם, מהלידה ועד שנגמל מהנקה.  כמו חנה אם שמואל שגמלה אותו בגיל שנתיים. בשלב כלשהו משלבים בהדרגה מאכלים נוספים עד שהתינוק לומד לאכול את כל המאכלים והמרקמים, ושאלתך בעצם נוגעת בשלב ההדרגתי הזה.

כיום יש תרכובות מזון לתינוקות, שאינן מהוות תחליף לחלב אם אך הן מצליחות להזין תינוקות גם מגיל אפס. בעבר היו נשים שעסקו בהנקה לפרנסתן, "מינקת", והיו נסיונות בהסטוריה להאכיל תינוקות במזונות אחרים - החל מחלב פרה (באירופה) ודייסות אורז למיניהן במזרח, מידת ההצלחה של "תחליפים" אלו לא תועדה שכן תמותת תינוקות היתה נפוצה בכל מקרה והגיעה למעל90% עד המאה ה-18 (לפחות).

כך שהשאלה אינה אם יש צורך בדיסה לפני גיל חצי שנה, אלא ממתי תינוק בשל לאכול מאכלים נוספים יחד עם ההנקה.

כיום ההנחיה הרשמית היא לחשוף תינוקות לטעימות מזון החל מגיל 4 חודשים, בכמות מעטה, ולהמשיך בכך עד 6 חודשים. בין גיל חצי שנה לשנה מומלץ להעלות כמויות ולנסות מרקמים שונים כשהמטרה היא להגיע לאוכל מגוון עד גיל שנה.

בהנחיות מודגש שיש לבדוק מוכנות אצל התינוק - התענינות במאכלים, משחק עם האצבעות והגשה לפה, ועוד. כך שגם ההנחיות הרפואיות-מדעיות מכירות בכך שכל תינוק הוא ישות עצמאית עם קצב ורצון משלו

ההנחיות הרפואיות מושפעות גם ממחקרים המראים שחשיפה מאוחרת למזונות מסוימים עלולה ליצור אלגיה כנגדם, ומצד שני חשיפה מוקדמת מדי כשמערכת העיכול אינה בשלה מספיק תגרום לתינוק לינוק פחות ולספוג ממערכת העיכול לגופו פחות רכיבים תזונתיים, וכך הוא עלול להיחשף למחסור ברכיבי מזון חיוניים.

בין 2 הקצוות האלו נעות ההנחיות, כשמקובל ברפואה לקחת מרווח ביטחון ולהמליץ על מה שנכון למרבית התינוקות גם אם מיעוט מהם מוכנים לאכילה מוקדם יותר, וגם אם אחרים יראו מוכנות רק אחרי גיל חצי שנה (כמו פגים, למשל, אבל לא רק פגים).

באופן אישי, כבת לעם ישראל יחד עם היותי אחות במקצועי,  אני נוטה "להסכים" (מי אני בכלל...) לדעה שהבאת שמדברת על גיל 3 חודשים. נראה שזה אכן הגיל המינימלי למתן תוספת להנקה, זאת מפני שעד גיל 3 חודשים יש לתת להנקה להתבסס ומתן תוספות עלול לסכן את הצלחת ההנקה. מצד שני יש תינוקות שמראים בשלות ומוכנות לטעימות מזון לפני גיל 4 חודשים ואמהות - גם כאן - מדווחות שנתנו ובהצלחה.

כך שבמקומך בהחלט הייתי סומכת על הדעה ההלכתית בענין, בפועל תמצא מגוון עצום של הרגלי אכילה כי על כל תינוק יש אמא אחת שמקבלת עצות / הערות / מחמאות / גערות מאמא שלה, חמותה, חברותיה, גיסותיה, המטפלות, אחות טיפת חלב ועוד. כךשמדובר בנושא שמעסיק מאד אמהות ברחבי העולם כולו.

הרבה בריאות.

לתינוק שיונק בלבד יש פלורת מעיים ייחודית, שמגנה על המעיים בגיל שהוא עוד צעיר מדי לאתגרים חיסוניים. מרגע שנכנס למערכת גורם כלשהו מלבד חלב אם, פלורת המעיים הזאת משתנה, וההשפעה הזאת נמשכת למשך כשבועיים. אז מן הסתם בגיל שלושה חודשים זה פחות משמעותי מבגיל חודש, אבל עדיין - רוב התינוקות בשלים לזה רק בגיל ארבעה חודשים וצפונה.

יש חנויות של 2-3 שקלים לבגד.

נע בין 6 ש"ח ל30 ש"ח לשעה...

פחות מגוש דן, יותר מירושלים

זה תלוי גם בשאלה האם זו מטפלת פרטית  (כלומר מטפלת בתינוק אחד בלבד) או משפחתון.

השאלתי מגמ"ח- אופציה נחמדה וזולה, שאני ממליצה עליה גם.

בתינוק השני שאבתי מ-ל-א (ללפחות 3 פעמים ביום) והרגשתי שהיא לא מספקת את הסחורה (אבל כמובן יכול להיות בהחלט שזו אני שלא סיפקתי את הסחורה )

תתקשרי למדלה והם שולחים בדואר בחינם גומיה חדשה

זה דבר נפוץ. אצלי בילד השלישי ביקשתי מהם גומיה חדשה. וגם אחותי ביקשה ולכן יש לי עכשיו אפילו גומיה רזרבה.

שמנה לב שכל החתיכה הצהובה שלמה ב-100 אחוז. שבר הכי קל ובלתי נראה כמעט - והמשאבה לא שאבה כהוגן.

עם כל זה מי שבאמת שואבת מסיבי - המיני מתחילה להכאיב ולהיות פחות אפקטיבית עם הזמן. לשאיבות מסיביות מומלצות המשאבות היותר מסיביות. (אני מרוצה מאד מהכפולה)