פורום הורות (עמוד 289)

מלון המלכים

רמדה 

לאונרדו פלאזה

דן פנורמה 

שערי ירושלים

די בטוחה שכל הנ"ל מהדרין

 

תהנו!

נסיעה של חצי שעה נגיד, אולי קצת יותר..

 

תודה!

זה ממש חשוב לנו.

שאלי את הרואפ \ האחות 

נראה לי שריפוי בדיבור קשור כאן למרות שאני לא יודעת בדיוק איך 

ואחרי זה- זה הסתדר

 

כל פעם טיפה פחות טחון. רק ככה הצליח לי בהתחלה גם היה מקיא אם הייתי נותת מרוסק במזלג נגיד ולא טחון במיקסר, עד שניסיתי במיקסר לטחון טיפה פחות והיום הסתדר.
אני לא הייתי נלחצץ מזה , זה עניין של בשלות ושל הרגל.

לגבי להחזיק ביד אני כשאני נותת לו הוא מןעך את זה ומלכלך את עצמו אבל לא שם בפה, לזה עוד לא מצאתי פיתרון ...

לנסות לחשוף אותו למרקמים אחרים לאט לאט.

אם הוא לא מוכן לאכול בכלל בהמשך מרקמים אחרים,יכול להיות שיש לו בעיה תחושתית שבגללה אם האוכל לא חלק ממש זה ממש מציק לו.

כדאי שתתיעצי עם רופא ילדים,יכול להיות שהרתיעה שלו ממרקם לא חלק ,אם זו באמת בעיה תחוש/תית מטפלים בזה בריפוי בעיסוק.

בלשון המעטה. כמובן אם מדובר בילד בריא בד"כ.

 

זה הילד שלך. קרוב לודאי שהוא באמת רגיש לתחושות אבל זה לא משהו שצריך לדאוג בגללו. וגם לא להרגיש שנכנעים לו. תזרמי איתו - אל תדאגי הוא יגדל וימצא לעצמו את המזונות שהוא אוהב ומסתדר איתם (ובסוף הוא גם יהיה מ"פ בצנחנים ).

 

כמו שהסבירו לי כשהחייל שלי היה תינוק : התפקיד שלנו הוא לחשוף את הקטן לטעמים ומרקמים הוא כבר יחליט מה טוב לו.

 

כמובן תהיי עם אצבע על הדופק.

ממליצה על ד"ר רועי פורר מירושלים (לא בעיה למצוא אותו בגוגל). היו לו כמה וכמה סיפורי הצלחה כאלה.

אם זה לא לשון קשורה - הייתי ממליצה לדיאטנית שעובדת עם ילדים. יש במרפאה להתפתחות הילד בתה"ש (אחותי המוכשרת עובדת שם אבל היא בחופשת לידה). אפשר לקבל הפניה מרופא המשפחה.

לבריאות!

ואז כדי לךקבל הפניה מרופא ילדים למי שמטפל בזה (לא זוכרתאם זה תחת הכותרת של קלינאית תקשורת או ריפוי בעיסוק) אבל יש דבר כזה שהשרירים של הלשון צריכים תרגול ללמוד ללעוס/לבלוע...

 

וגם כמו שאמרו זה יכול להיות עניין של גיל.

(הוא כבר יושב ומתיישב לבד? יש לו בכללי "עצמאות " עם השרירים  שלו או שהוא היפוטוני קצת?)

 

 

בעיקר ינק, וכל דבר עם מרקם לא חלק גרם לו להקיא

היום ב"ה הוא בן 10 (שנים, לא חודשים), אוכל הכל, קצת בררן בדברים מסויימים אבל מי לא?

 

אל תתרגשי, יכול להיות שהוא מעט רגיש למרקמים, אולי רגישות תחושתית קלה (כך הבכור שלי)

אני רואה שעם הגיל זה הולך ומשתפר

נסי מדי פעם להציע לו מזון עם מרקם קצת יותר גס, על קצה הכפית, ולראות תגובה.

ובוודאי שהוא יתרגל, רק יכול להיות שיקח לו קצת יותר זמן

 

חשוב לבחור בכלים נכונים שיעשו להם גם כייף צבעוניות זה מה שעזר לי וגם כפיות מותאמות ליד ופה שלהם ככה שיתנסו בכייף

אהה יש פטנט גאוני כי רצפה שלי סבלה מאוד בתקופה זו גם של פלייסייט טומי טיפי שמונע מהצלחת לזוז בעזרת ווקום

בקיצור להתכונן לתקופה ולקחת המון סובלנות תזכרי שתינוקות בנויים בהשרדות תמיד לאכול והוא לא ישאר רעב

אולי פשוט לא נרשמים לגן הילדים ?

 

למעשה, למיטב הבנתי חוק חינוך חובה מתחיל בגן חובה - בגיל 5. אולי כדאי לשאול במחלקת החינוך ברשות המקומית. אולי תרצי לעשות זאת בעילום שם.

 

קחי בחשבון שיסתכלו עלייך בעין עקומה גם לקראת שנת הלימודים הרלוונטית וגם אח"כ כשתרצי - אם תרצי - להכניס את הילד למערכת החינוך.

 

אני אישית רשמתי לגן גיל 3 ואח"כ התגלו קשיים גדולים מסיבות מסויימות וחשבתי שנכון להשאיר את הילדה בבית וכך עשיתי. שמרתי על המקום שלה באותו גן והייתי בקשר עם הצוות החינוכי לאורך כל השנה. זה לא היה פשוט, הייתי צריכה להדוף המון לחץ מצד הצוות ומצד הסביבה אבל אני חושבת שעשיתי את הדבר הנכון. כשרציתי לרשום אותה לשנת הלימודים הבאה לאותו גן הצוות היתנה את זה בביקור סדיר של הילדה בגן. זה כמובן היה מקובל עלי וגם ידעתי שהילדה נמצאת במקום אחר לגמרי ממה שהיתה ושנוכל לעמוד בדרישה הזו. במקרה הזה מדובר בגן של רשת פרטית כאשר הרישום נעשה גם בעיריה.

 

מעבר ללחוץ לשלוח את הילדה בצורה מסודרת אין לגננת במקרה כזה - בגיל כזה - עילה לפנות הלאה לגורמים כמו קצינת ביקור סדיר או אחר.

 

בהצלחה.

 

 

 

 

בגיל שלוש קשה לי להאמין שמישהו יטרח "להתעסק" איתכם.

פשוט להשאיר בבית. אם כבר הייתם בגן, אז פשוט להודיע לגננת שהחלטתם להפסיק כרגע עם הגן.

"למה???"

"אני מרגישה שזה הכי נכון לנו כרגע, ויכול מאוד לתרום לנו"

אם השיחה לא נגמרת במהירות הרצויה מבחינתך, פשוט לחזור בניסוחים שונים על המשפט:

"אני מרגישה שאת דואגת לנו - תודה! זה ממש מחמם את הלב" וזהו!!!

צריך פשוט לקוות שזו לא גננת עם יותר מדי כוונות טובות...

מקווה שזה לא יהיה כרוך ביותר מזה..

ולא להתגעגע כל היום מהעבודה אל הבית והילדים 

החלו את חוק חינוך חובה בעיקר כדי להוזיל את העלות, שהורים לא ישלמו 800 ש"ח בחודש.

קשה לי להאמין שאם לא תשלחי יתחילו לתשאל אותך. גם ככה יש בארץ מצוקה של מבנים לגני שלוש בגלל החוק הזה...

כי אין חוק כזה. יש רק חוק חינוך חינם לגילאי 3, מה שאומר שאם יש גן עיריה לגיל הזה - כבר לא צריך לשלם עליו כמו שהיה עד לפני שנתיים בערך. אבל לא חייבים לרשום

אני מכירה כאלה שרשמו בגיל 3 לגן פרטי או לא רשמו בכלל,

הבעיה שלך תתחיל שנה הבאה אני חושבת

כי אז יהיה חוק חינוך חובה מגיל 3

זה מה שהסתירו מאיתנו כשהעבירו את החוק.

זה לא חוק חינוך חינם מגיל 3, זה חוק חינוך חובה חינם מגיל 3.

אז גם אני חושבת שלא סביר שמישהו יגיד לך משהו אם לא תשלחי ילד בגיל 3 (ואפילו 4) לגן, אבל עצם הרעיון של חוק חינוך חובה בגיל כזה מקומם ביותר.

בעצם עצם הרעיון של חוק חינוך חובה (כחובה על ההורים) בגיל כלשהו  מקומם.

החובה אמורה להיות על המדינה בלבד לספק את האפשרות. הורים רוצים בטובת ילדיהם, וסביר להניח שידאגו להם לחינוך הולם. ולגבי מקרה קצה, של הורים מזניחים, אין צורך בחוק חינוך חובה בשביל לטפל בהם.

יש לי מכרה שלא רצתה לשלוח לגן חובה (שעד עכשיו זה היה חינוך חובה), ונאמר לה שאם היא רוצה לחנך בחינוך ביתי, אז היא צריכה להתארגן על זה כמו שצריך ולקבוע זמן שיבוא פקח הביתה "לאשר".

 

היא נלחצה ואירגנה בבית פינת קריאה וחשבון ולא זוכרת מה עוד, ובסוף הפקח אמר שהלוואי וכל הגנים היו כאלה...

 

אם אני זוכרת נכון, הסיכום שלה זה שהיא הופתעה כי חשבה שזה הרבה יותר מסובך ממה שבסוף זה היה.

 

נדמה לי, שזה אפילו עודד אותה להשאיר אחר כך לחינוך ביתי בבי"ס....

אין לי הרבה זמן להבין להכיל וכל זה  אבל כמה עצות בקצרה:

- לנצל את השמש כשיש בשביל לצאת החוצה

- להדליק את כל התאורה בבית ואם אפשר להגביר את העוצמה למקסימום או להחליך בנורות חזקות (מניסיון אישי שלי)

- לא להתפתות לפחמימות ריקות שרק מגבירות את הדכאון אלא לאכול מרקים דיסות ואוכל מזין

- פעילות גופנית . בחצי שעה הליכה יש כמות הורמונים מכובדת שעושה עבדוה של גלולות נוגדות דכאון

- לחמם את הבית היטב  

- לשים את החימום על שעון שבת שעה לפני שאמורים לקום בבוקר אם אתם לא ישנים איתו בלילה

- לשטוף כלים אחרי שהדלקת בוילר

-ללבוש עוד שכבות מתחת במקום להתסובב עם שמיכה: גרבי צמר, גופיה עבה , גטקס וכו'

 

  

ואני מוסיפה-

לשים מוזיקה שאת אוהבת או/ו מוזיקה שהילדים אוהבים,

ללכת לבקר חברות בימים הפחות גשומים (או להזמין אלייך),

להוריד נעליים בכניסה לבית כך שהחול והבוץ לא מקשטים את כל הבית,

לבקש מבעל מקצוע לטפל בחנות כך שהרוח לא תשרוק דרכם.

 

ומקסימום- תוך כמה חודשים זה עובר

להתלבש טוב טוב עם תנור עד שיהיה נורא חם ואז לאכול גלידה טעימה

עם תותים, קצפת, מיץ תפוזים סחוט ומאכלים קרירים שמזכירים קיץ

אם את חוזרת הביתה אחרי צהרים עם הילדים

תשאירי איזה אור דלוק שיקבל אתכם כשאתם באים הביתה

האפלה בשעות היום, הרוח הכבדה, הקור והסערות שמאלצים אותנו להסתגר בבית גורמים לחלק מאתנו לחוש דכדוך ובמקים נדירים יותר אף גורמים לדיכאון קשה. מדוע זה קורה?

 

ממצאים מחקריים מעידים כי בחורף שיעור הסובלים מדיכאון עולה. תופעה זו מכונה הפרעה רגשית עונתית. דיכאון חורף הוא תת קטגוריה של הדיכאון הקליני, ומתבטא בסימפטומים דומים: עייפות, כבדות, קשיי ריכוז, שינה מרובה, בעיות תיאבון ועוד.

למרות שתופעה זו נפוצה בעיקר בארצות הקרות, שם שעות החשכה מתארכות בחורף בצורה משמעותית (בארצות הסקנדינביות שיעורו מגיע אל כמעט 30% מהאוכלוסייה), גם בישראל מאה אלף ישראלים השנה יסבלו מדיכאון חורף. האחראים לדיכאון החורף הם בראש ובראשונה ההורמונים כמובן, ובראשם את המלטונין. המלטונין אחראי על מנגנון השינה והעירות וכאשר ישנן פחות שעות אור יש האטה ברמת המלטונין המופרש למוח. המלוטנין קשור להורמון סרוטנין, הסרוטנין מקושר לתופעת הדיכאון.

האבחון של דיכאון החורף נעשה ע”י זיהוי התסמינים: אלו כוללים תיאבון מוגבר, השתוקקות למתוק ועלייה במשקל (בניגוד לדיכאון רגיל המתאפיין לרוב בחוסר תיאבון ובירידה במשקל), עייפות, שינה מרובה, קשיי ריכוז, עצבנות, התבודדות, תחושת ריקנות ועצבות.

 

עומדות בפנייך כמה דרכים לטפל בתופעה:

1. פעילות ספורטיבית - לפעילות גופנית יש השפעה עצומה על שיפור המצב הפעילות הגופנית מגבירה את שחרורם של כימיקלים בשם אנדורפינים, הגורמים לתחושת רוגע ומצב רוח טוב.
2. צאי מהבית - אל תתני לכמה עננים וממטרים קלים לסגור אותך בבית. תמשיכו לעשות את מה שאת אוהבת לעשות כשהשמש מחממת: טיול רגלי בים, אימון בחדר כושר, בילוי עם חברים וכו'.
3. טיפול קוגניטיבי – התנהגותי - פסיכולוג יטפל בגישה ההתנהגותית על אימוץ דרכי התמודדות שיעזרו לכם לצאת מהבעיה.

בברכה, צוות מכון חיבורים

נשמע שהילדה בסדר  לגילה מבחינה קוגנטיבית.

ילדים בגיל הזה לא תמיד אוכלים,בלי "לקפוץ" מדי פעם.

יש ילדים מאוד  גמישים ,יותר מדי זה נקרא: גמישיות יתר,

גמישיות יתר עלולה להפריע ליציבה נכונה.

נראה לי שלגבי הנפילות ריפוי בעיסוק יכול לעזור.

את  צריכה לבקש מהרופא ילדים הפניה לאיבחון של ריפוי בעיסוק.

בזה, יש לבן שלי דברים דומים למה שאת אומרת.

אני חושבת על חיזוק של מוטוריקה גסה (וגם עדינה, זה הרבה פעמים משפיע אחד על השני כך שחיזוק באחד מחזק את השני) וגם חיזוק בכללי של העמידה החברתית שלו (לא יודעת אם זה שייך אצלך)

חשבתי על שחיה, רכיבה על סוסים, קראטה או ג'ודו וכו'

לבקש הפניה לריפוי בעיסוק וכד'.

צריך למלא טפסים ואז עושים אבחון ולפי זה מתאימים טיפול אם צריך.  

בגדול- מקבלים עד גיל 9.

תודה לכם! הרגעתם אותי ונתתם לי כיוון
פעם ראשונה שאני כותבת בפורום ונחמד לראות שהוא אכן פעיל וענייני!
עוד שאלה
האם זה תופעות שקשורות לבעיות קשב וריכוז או לקות כלשהי?

לפעמים לקויות למידה/הפרעות קשב וריכוז הולכות עם קשיים שונים במוטוריקה ובתחושה. לפעמים ממש לא. אל תכניסי לעצמך רעיונות לראש. אבל מצד שני - אם יש לך חשד כלשהו, בשאלון הפניה למרכז להתפתחות הילד את יכולה לציין כל חשש שיש לך. יש שם בין היתר פסיכולוגית התפתחותית שאמורה להיות מומחית בלבדוק דברים כאלו. למשל - בהפרעות קשב אפשר לטפל היום עוד לפני ביה"ס, למשל קבוצות של הכנה לבי"ס שעוזרות לילדים שחוששים לגביהם להפרעות קשב, בהתארגנות לקראת ביהס. בקיצור אל תילחצי - אבל אבחון במרכז להתפתחות הוא בסהכ חוויה נעימה לילד, לא עולה כסף (לא יודעת לגבי גיל 6, אלא גילאים קטנים יותר) וחשוב - אם את רוצה לעשות את זה תזדרזי, כי בהמשך השנה נהיה מאוד עמוס שם.

וגם מפילה חפצים מהידיים כל הזמן-( שזה מאוד מורט עצבים  כי היא שוברת לי הרבה כלים ותמיד כל דבר נשפך לה, אבל היא כלכך רוצה לעזור אז אני ממש מתאפקת.)

היא גם מאוד גמישה, והלכתי איתה לרופא ילדים שאמר שאין לה שום בעיה, היינו גם אצל אורטופד בגלל דבר נוסף שנראה לי קשור איכשהו, והוא אמר רק לשלוח אותה להרבה חוגי ספורט כדי שהיא תחזק שרירים.

חוץ מזה הוא לא נתן ריפוי בעיסוק ולא פיזיוטרפיה כמו שציפיתי.

אבל ככל שהיא גדלה הקטע של הנפילות הולך ופוחת, מקווה שגם על השאר היא תתגבר בסוף.

 

 

קודם כל לגשת לאורתופד.

ייתכן שהוא יגלה שזה משהו שניתן לשפרו בקלות..

אולי משהו שקשור לצורת ההליכה, והיציבה באופן כללי.

 

עוד שאלה- האם היא נפצעה פעם? האם זה היה בכמות שכבר מעלה חשד אצלך?

אבל קחי בחשבון שהוא קצת גדול 

והוא מגלה את הידיים שלו עכשיו אז זה קצת עוצר אותו בהתפתחות

אבל זה שווה עשיתי את זה עם שלושה ילדים ואף אחד לא מוצץ אצבע היום

(2 עוד עם מוצץ עד היום!! בני 5 ו3.5 )

 

מעבר לכך, לא שום דבר לדעתי..

מנסיון!!! אל תתני לזה להימשך לכדי מציצה ממש שמרגיעה אותו.

 

גם אני נלחצתי מזה בגיל 4 חוד' וכולם הרגיעו אותי (כולל ובעיקר בעלי) שזה טבעי וחמוד, וכך היא מכירה את עצמה וכו' (שרשור פה מלפני כשנתיים) ולצערי לא הקפדתי איתה מספיק... (היום בת שנתיים + ועם אצבע קבוע בפה)

 

בהצלחה

והנה, כשהן היו בנות 3 ו4 וחצי נגמלו ממוצץ, וחיש קל האצבע נכנסה לפה. לדאבון ליבי...

וזה יותר טוב מ"לגמול" בכח, לדעתי.

הבת שלי כבר כמעט 6 והאצבע לא יוצאת לה מהפה

היא ילדה פעילה , חכמה ואוהבת לעשות וליצור

אבל כשהאצבע בפה היא יכולה לשכב על הספה

כמו איזה בת 80 ולחלום........

אוף!

שמנע ממנה למצוץ (ואין היום כאלה ישורי שינים, כך שאל תבנו על זה)

ועוד מישהי שמצצה גם באולפנה

כך שכן חשוב לגמול בשלב מסויים, רק בדרך נעימה (עם דגש יותר על פרסים ובלי צעקות וכעסים)

וכן כדאי לנסות להפסיק כבר בגיל צעיר, לפני שזה הופך להרגל

(פשוט להוציא את האצבע בעדינות ובחיוך בכל פעם שהתינוקת מכניסה לפה, תוך נתינת נשיקה או חיבוק- כאילו בדרך אגב... מנסיון עם אחי הקטנים)

לתינוק קטן את האצבע מהפה - גם אם זה "בעדינות ובחיוך" - וללא תחליף, זה דבר לא ראוי לדעתי. הוא לא מוצץ "סתם". צריך את זה.

במקום האצבע, ואז יש תחליף.

ב. הם מגלים את העולם דרך הפה לא חושבת שכדאי למנוע את זה ממנו, במיוחד בגיל הזה..

 

וזה עוד יהיה לו משמעותי להרבה פעולות שעוד ילמד לעשות בהמשך בע"ה. הליכת שש למשל.

אם ימצוץ אצבע בגיל גדול או לא - זה לא נקבע עכשיו. המציצה בגיל ארבעה חודשים היא פשוט שלב קלאסי בהתפתחות, ובלי קשר אליה - יש ילדים שגם מוצצים בגיל גדול יותר (אצלי עבר את השלב הזה ולא ממשיך למצוץ, מעולם לא נתתי לו מוצץ).

ואני לא מסכימה עם "מוצץ אפשר לזרוק אצבע לא" - מניסיון: עם הילד הגדול, כשעוד היינו מחסידי המוצץ, נתתי מוצץ, וכשבבוא היום זרקנו את המוצץ ברוב טקס - עבר בלי להתבלבל לאכילת שרוולים.

בכלל, זה לא כ"כ בידיים שלנו "לתכנת" צרכים מהסוג הזה אצל הילדים. מה שהוא יזדקק לו - הוא ימצא. חבל בשביל הדאגה הזאת שממילא לא בשליטתנו להרוס התפתחות חיובית וחשובה.

לא רוצה להפחיד אבל אספר את סיפורי..

אמא שלי היתה נגד מוצצים, ומה שיצא בסוף זה שלא הפסקתי למצוץ אצבע עד גיל 8(!) שאז האורטודנט צעק עלי והייתי ככ בשוק שהפסקתי לתמיד...

אחי עכשיו בן 13 ולא מצליח להפסיק למצוץ אצבע.

זה בעיה...

יש מלא ילדים עם מןצץ בגיל חמש

ואני מכירה בת 42 שבשקט בשקט עוד מוצצת. מישהי מכירה בגיל הזה עם מוצץ? לא. אז גם אני מוציאה ידיים כל הזמן. זה שלב כזה. גם שלי כזאת. והקטן גם. מתפללים לשם וממשיכים להוציא. וכל מי שאומר שאצבע זה רק שלב שיחזור לתחילת ההודעה שלי.

מוצץ אפשר לזרוק, אבל את הצורך במציצה אי אפשר לזרוק.

שלי עם ידים באובססיביות בפה, אגרופים היא גם שמה על הלחי

שמעסים לה את החניכיים היא נרגעת וצרחות דציבלים עד השמיים

התקפה כזאת שרק מוצץ טיג'ל ואמא ואבא מרגיעים

לפעמים היא יכולה לצרוח איזה עשר דקות עד שהיא נרגעת,

היא גם מייררת את נשמתה והתחילה גם לפלוט הרבה ספק הקאה

היא בת חמישה חודשים אחרי חנוכה. 

 

אם היא סתם מוצצת לא הייתי נלחצת

היא מגלה את האצבעות.

מכירה כמה כאלה. וגם שמעתי סיפור מצחיק על חתן וכלה שגילו ששניהם מוצצים...

האמת שכשעצרתי רגע לחשוב על זה, חשבתי- למה לא?

אם זה לא מפריע לתפקוד יומיומי- אז מה אכפת לנו שילד או איש או סבא מוצצים אצבע?

 

זה נראה ילדותי, נכון, לכן עושים את זה בהחבא בגיל מתקדם...

אבל עקרונית- מה הבעיה? (חוץ מהבעיה האורתודנטית)

האם זו לא רק מוסכמה חברתית "אצבע בפה זה לא יפה"?

שהוא מתחיל לגלות את ידיו ולהכניסן לפה.
אין לי מושג אם הימנעות מהוצאתן בכוח תעודד מציצה עד גיל מאוחר, לא ברור לי אם גם ההפך.
אבל דבר אחד ברור לי- זו הדרך שלו לגלות ולחקור את העולם, זה שלב התפתחותי בחייו, ולכן לא אמנע זאת ממנו.
ד.א. הבן הגדול שלי עשה אותו דבר, ואל דאגה, הוא לא המשיך עם זה. (מצד שני, היה לו גם מוצץ)

אומרת שבסוף תמיד האצבע יוצאת, לא לדאוג...

וספרה לי אמא מנוסה,

שהבת שלה מצצה אצבע, היתה כבר בת 10 או משהו כזה והיא היתה מאד מוטרדת,

דיברה, שידלה וכו' וכו'

בסוף היא החליטה שלא אכפת לה (האמא), מקסימום תהיה גם בבת מצוה עם האצבע בפה...

ומרג שהאמא השתחררה מהלחץ והדאגה,

האצבע פתאום יצאה בלי להרגיש...

כנראה שבאיזשהו מקום גם הילדים לא רוצים כבר למצוץ, אך עוד מרויחים מזה משהו, לפעמים בעקיפין

אמור להיות איזה לחצן מתכת שלוחצים ואז אפשר למשוך את הרצועות

אין לה את ההוראות?

לא קורה כלום אם הם לא מתקלחים

מן הסתם היא עוד לא בגיל שהיא מתפלשת בבוץ נכון? אחרת לא היית שואלת.

 

דבר שני, אפשר כשאת מחתלת אותה להעביר עליה בד נקי שהורטב במים חמימים.

 

או מה שעשיתי בעבר הרבה זה-לקחת דלי פלסטיק עם ידית (מיוחד רק לזה) למלא שליש ממנו במים נעימים

לשים בחדר ולהושיב אותה בפנים.

וקילחתי בחדר ילדים

2. כשמורידים מים חמים באמבטיה במשך זמן אז נהיה שם חם אבל קצת קשה לנשום עם זה וחבל על המים

3. זה לא נורא לא לקלח כל יום בתנאי שילד לא מזיע יותר מדי ומחליפים כמו שצריך

גם לנו בדירה הקודמת היתה בעיה עם החשמל ולא היה אפשר להתקין תנור אז פשוט חיברנו מפזר חום (הקטנים שעולים בערך 60 ש"ח )לכבל מאריך והוא חימם מעולה, פרסנו שטיח אמבטיה גדול ועליו היינו מפשיטים את הילידים ומלבישים...

בהצלחה וחורף שופע ובריא.

עם כבל מאריך, במשך כמה שנים.

 

רק צריך לשים לב לא לדרוך על הכבל המאריך ברגלים רטובות יחפות

וגם לא ליפול בגללו.

אנחנו שמנו עליו שטיחון קטן.

זה סכנת נפשות!

לנו אין חימום בחדר האמבטיה , ופשוט כששמים את התינוק באמבטיה לא קר לו בגלל המים של האמבטיה. אח"כ מיד עוטפים במגבת.

ומקסימום קצת קר לשניה במעברים - לא מתים מזה.

אנחנו פשוט היינו מחממים את החדר שלנו ואז שמים את האמבטיה עם המעמד בחדר וממלאים אותו עם 2-3 דליים, וככה ממה היה בסדר (וגם אצלנו קפוא..) פשוט גם בחדר היה נעים וגם המעבר בשניה מהמים למגבת לבגדים היה יעיל...

 

בהצלחה!

ואז מהמגבת ישר לשמיכת פיליז לחימום נוסף ואז מלבישה. הכי קל חם ונעים שיש.
בהצלחה

בס"ד
שנה שעברה באמת קילחנו אותה בחדר מחומן.. אבל ברוך ה' השנה הבעיה היא שלשים אותה באמבטיה שלה- אומר שכל האיזור סביבה מלא מים;)
והיא עוד לא יושבת אז דלי לא רלוונטי..
ותודה לכולם על הרעיונות!! ננסה אולי בחדר מחומם היטב עם קצת מים או עם מגבת חמימה ולחה..

מפזר חום הכי זול שיש מחמם בשניות חדר אמבטיה, גם בלי להיות תלוי על הקיר, אפשר לחבר כבל מאריך מתחת לדלת של האמבטיה.אנחנו עשינו זאת לפני שסידרנו את החיבורים...

 

הצעה מהפכנית- אם היא ממש קטנה- לקלח בכיור במטבח, על גבי שקית נקייה או מגבת, לסגור דלתות, להפעיל את כל להבות הגז, ותוך שנייה כל המטבח מחומם.

אנחנו לפעמים אוכלים ככה במטבח בחורף..

שאת יכולה לשים בחדר מחומם.

וכמשהו ביניים את יכולה להפשיט לה רק את החלק התחתון ולשטוף תחת מים חמים זורמים בכיור ומיד לעטוף במגבת. היא לא תצטנן מזה.

מתוודה- לפעמים, כשהיו קטנטנות קילחתי רק פעם בשבוע, או כשהיה להן ריח חזק של פליטות.

 

אפשר גם לשטוף רק את הטוסיק, בכיור, ואז יותר קל.

כנראה אני במיעוט אני קלחתי את ילדי כל יום,אנחנו גרים בירושלים.

לחמם את החדר ,אחרי מקלחת הכנסתי אותם למיטה שלהם להתחמם.

והפעלתי מזגן בערך חצי לפני המקלחת שלהם.

כשהגדולים היו קטני גרנו בבית ישן וקפוא ,היה לנו תנור ארובה  שחימם נהדר והייתי מקלחת (בגיגית לידו )

ומלבישה בחדר ילדים.

חשוב לבדוק אם הבית מבודד מספיק, לדוגמא אם הרווח בין החלון לקיר אטום טוב.

אם הבית אטום טוב הוא פחות קר ,אפשר לחמם את החדר ילדים עם מפזר חום,כך עשינו עם  הגדולה ,ולא חיממנו את הבית הרבה(היינו צעירים ותפרנים)

הלבשנו אותה חם וזה היה ממש בסדר .

 

היו ככה, אחד מהם עדיין... כרגע אני "עובדת" עם הקטן על זה שהוא הולך לישון כשהשאר הולכים לישון, במיטה שלו בלבד, ואני מחזיקה לו את היד ויושבת לידו עד שנרדם, אבל הוא כבר בן שנתיים אז הוא מבין עניין, תלוי בך מה את מוכנה לעשות בשביל זה, וכמה סבלנות יש לך, אני במקומך הייתי יושבת לידו , גם אם הוא יבכה, ככה כמה ימים ואז זה יעבור.זה ממש תלוי אם את מרגישה שהוא יבין... ואין סיבה לחשוש מהבכי- את לידו ולא נוטשת אותו.או בעלך, כמובן.יש כאן המון שרשורים בנושא.....בהצלחה!!

גם אני ככה עושה אני יודעת שזה לא טוב, אני מעבירה וזה בסדר אבל בהתחלה הייתי מעבירה רק כשעבר איזה חצי שעה שהוא נרדם טוב.. אולי תנסי גם, לחכות שהוא נרדם טוב טוב.
אולי המזרן לא כל כך נוח לו ? סתם מנסה להעלות השערות. ..אולי קצת לנדנד אותו במיטה שלו, אולי להרדים על הבטן ואז אחכ להפוך לגב או לצד.
בכל מקרה אני יודעת שגם אני אצטרך להתמודד עם זה בהמשך , פשוט הכי קל להרדים איתי, ככה אני נחה בנתיים.

למי זה לא טוב?

אולי לנו, ההורים זה לא כ"כ נוח וקצת מציק לפעמים לנסות להתהפך באמצע הלילה ולגלות שאני כלואה בין שתי ילדות...

אבל ברור שלהם זה הכי טוב בעולם...כמה בטחון זה נותן לילדים. 

אולי לא כולם יסכימו איתי, ויחשבו שזו תלות, אבל בעיני, ילד בן 2, 3, אפילו 6 שרוצה לישון ליד אבא ואמא זה נורמלי לגמרי. הרי בגיל 15 הוא לא ירצה יותר, נכון?...

נכון, צריך לשים גבולות- כל משפחה לפי מה שמתאים לה ולפי רמת ההצקה של הענין...לנו יש לילות שמראש אני מודיעה שהלילה לא באים אלינו. וזהו.

בגלל שמעצבן אותי לישון צפוף, יש הסדר קבוע- הן באות עם ציוד הקפי- כרית, שמיכה ודובי, ומוצאות מקום פנוי על הרצפה לידינו. פורשות שמיכה ולילה טוב. בחורף זה קצת בעייתי בגלל הקור, אולי נקנה מזרון לצורך הענין...

 

נראה לי שממש לא צריך להילחץ מזה שככה הילד מתרגל להירדם ולישון. הוא בסך הכל ילד, ורוצה להיות ליד אמא. לא נראה לי שצריך להילחם בזה כ"כ.

למצוא דרכים כדי שזה לא יקרה, ואני מאוד מבינה אותה, גם בעניין שזה צפוף וגם בעניין של תינוק חדש.

לילדים יש חיישנים מעולים להרגיש שאמא לפני לידה

הם מריחים שמשהו עומד לקרות, והם נצמדים לאמא'לה כדי לחוש בטחון בפני משהו שהם לא ממש יודעים מהו.

גם אחרי הלידה (בשעה טובה!) הוא יצטרך המון חום ואהבה כדי להתמודד עם השינוי (שינוי נפלא! אבל בכל זאת שינוי)

 

לדעתי האישית - עדיף להרפות, לשחרר את הלחץ שהוא חייב לישון במיטה שלו.

הוא עוד תינוקי...

לא יודעת אם יש עוד ילדים בתמונה, אבל אם הוא כרגע בן יחיד אז עוד יותר מוסבר. בכורים הם מאוד חכמים ומבינים.

 

מה שכן אפשר זה לומר לו משפטים של בטחון -

אמא תמיד איתך. אמא כאן לידך תמיד. אמא אוהבת אותך.

אתה האוצר הכי יקר בעולם, השם נתן לנו אותך במתנה

לא משנה מה יהיה, אנחנו תמיד ביחד

(אפשר להכניס גם את - "גם אם אמא לפעמים הולכת, היא חוזרת אליך")

 

בקיצור, לפני לידה זה לא הזמן המומלץ להקנות הרגלי שינה חדשים...
 

אליה בלילה?? אולי אם היא לא הייתה לפני לידה היא הייתה מחכה עוד קצת, אבל אני ממש מבינה אותה שהיא חוששת מלהתמודד עם 2 במיטה אחת... זה מובן לגמרי. השאלה מה עם האבא, אולי להוסיף מזרון או מיטה קטנה לילדון, והתינוק בעריסה, והאבא אחראי על הגדול...

ההצעה שלי מגיעה מההבנה שבד"כ שינוי גדול מהסוג הזה (גם גמילה מטיטולים וכד') לא כדאי לעשות בזמן שבדיוק עוד רגע נולד לו אח\ות, כי מיד אחרי הלידה בד"כ יש רגרסיה מסויימת, נורמלית לחלוטין, שנובעת מהצורך של בני המשפחה להגדיר מחדש את מקומם (זה נכון גם עבור ההורים - מאמא לילד - אמא לשניים, פתאום כבר "משפחה" ולא זוג עם ילד)

 

אין לי פתרונות קסם,

אישית אני בדעה שזה לא נורא, בעיקר אם אבא יכול לסייע.

אני חושבת שיהיה לו אולי קשה להיות לבד בחדר אחר כש"כולם חוגגים" - אבא אמא ותינוקי ביחד והא מבודד...

 

התינוקת איתי במיטה

זו שמעליה- עם אבא במיטה.

והגדולה, כשהגיעה- על שמיכה על הרצפה.

לא נרשמו תלונות מיוחדות.

עובר- כשזה מפריע להורים (או לאחד מהם)- אז סימן שצריך להפסיק...

-זה נשמע כמו ילד צומי או ילד כח, מכירים את הגישה?

אם יש לו כל מה שהוא צריך- ז"א, לא עשה בחיתול, הוא לא חולה, ולא רעב (ילד רגיל שאכל טוב ב7, לא רעב ב9...)

אז אפשר פשוט לומר לו בנחת- לילה טוב..

ולצאת מהחדר.

בפעם הראשונה- בטוח יבכה!

אבל אם לא תחזרו אליו, הוא ירגע וירדם.

בפעם הבאה, אולי יבכה מעט, לבדוק אם הפעם כן תבואו ללטף ולשיר לו,

ואולי -כבר לא. הוא פשוט יבין שרק אם יש סיבה אמיתית כדאי להזעיק את אבא/אמא

בהצלחה

תינוק בן שנה, מרגיש מפוחד מהרעיון לישון לבדו.

אי אפשר להסביר לו שהוא לא באמת נמצא בסכנה. מבחינתו הוא בצרה צרורה, וברוך השם יש לו את הוריו לשמור עליו.

כשהוריו מועלים בתפקידם, הוא ייתיאש מהם. כמו שאמרת: בפעם הראשונה בטוח יבכה! אמרת "בטוח" מהמילה "ביטחון": תחושת הביטחון שלו באה מהוריו. מהוודאות - הביטחון - שהם יבואו "להצילו".

עוד כמה נסיונות, והילד ילמד להתייאש מהוריו.

אז כשהוא בן שנה וחושש לישון לבדו, זו סכנה לא אמיתית. אבל בחייו מצפות לו סכנות אמיתיות מאוד, וכשהוא ייתקל בהן, כדאי שיהיה לו ביטחון שהוריו שם בשביל לעזור לו, ושהוא לא לבדו מול הלבטים והשאלות (סמים? אלכוהול? סיגריות? בנות? בנים?).

 

הוא צריך להתרגל להתמודד עם החיים. בגיל שנה זה התמודדות עם לישון לבד ובגיל 15 עם פיתויים אחרים. ואם עכשיו לא ידע להתמודד אחריתו מי ישורנה. ההורים שם לידו אבל לא במקומו! נו, באמת, אף ילד לא יסבול מתחושת ניתוק מההורים בגלל שהוא לא ישן במיטה שלהם. יש כללים בבית, ואם קובעים שלכל אחד המיטה שלו זה משהו שכל ילד יתרגל אליו אלא אם יפנקו אותו (ממש יותר מדי לדעתי).

ובטח שלא הצדדים הטכניים הם העיקר.

איך בכלל הגעת לזה ממה שכתבתי?

לפנק זה כיף, אבל את המחיר משלמים אחר כך כפל כפליים. הורה צריך לדעת שתפקידו הראשון זה להעניק לילד דרך חיים, ובכלל זה גם חום ואהבה אך לא פחות מכך גבולות והרגלים וסדרי חיים.

רוב הצרות של הדור ("חוצפא ישגה"...) נובעים מפינוק יתר ומהורים שלא מעמידים את ילדיהם בפני הדרישות שהחיים מציבים בפניהם וככל שיגדלו גם שריבונו של עולם מציב בפניהם, ומחויבויות למערכות כמו לימודים וחברה וכן הלאה.

אז בגיל הקטנטן זה מתבטא גם בלשים אותו במיטה על אף שהוא רוצה עכשיו להתכרבל בזרועות אמא. אל דאגה שום תחושת נטישה הוא לא יחווה מכך, אך הוא ילמד שבשעה זו וזו הולכים לישון וזהו. יהיה קצת בכי בדרך, אבל ככה לומדים.

לפעמים נכון שיש ילד שחווה את ההליכה לישון כנטישה ואז לתקופה קצרה כלשהי אפשר לשבת על יד מיטתו עד שנרדם, אבל בוודאי שלא להפוך את זה להרגל של קבע, ובטח ובטח שלא להביא אותו למיטה של ההורים.

להיכנע לגחמות של ילד זה הרה אסון - וכל גיל וגחמותיו.

אבל מצד שני אם הילד חווה תקופה של קושי ועצבנות וחרדה לקראת לידה צפויה וכו' אז בהחלט צריך לפנק אותו קצת יותר מהרגיל, ולחבק יותר ולשחק איתו וכו' - אך בזמנים אחרים. לא דווקא בזמן ההליכה לישון (שאז זה שובר מסגרות חיים חשובות).

ואגב, דווקא לקראת לידה חשוב לעשות את מהר לפני הלידה כדי שאם תתלווה לזה קצת תחושת נטישה אז שזה לא יתקשר לאח החדש, ואז יהיה יותר קל לפצות על זה בתשומת לב חילופית. 

אם לא על הגוף - על הנפש.

גם זו אחריות הורית.

הורים זה לא רק כיף-כיף-כיף.

הורים זה לא רק כשנח - זה גם כאשר רוצים לישון ועייפים (או רעבים).

הורים זה כבר לא רק בעל ואישה חופשיים לנפשם.

הורים הם בוגרים.

לא חייב להכניס למיטה שלנו. אפשר לשבת על ידו ללטף וכו עד שירדם.
כן לתת את המסר שמעכשיו לא נכנסים למיטה אבל אמא ואבא תמיד לצידך גם אם יש כלל חדש בבית. וזה חשוב!!!!
וסליחה אבל תינוק שנולד לפני שנה לא אמור להתמודד עם פחד כזה נקודה. זה מוביל למשבר אמון ואיך יהיה לו אמון בכלל באנשים אם ההורים שלו כבר שברו לו אותו. ושוב... תינוק בן שנה השם ירחם. תינוק.
יותר מזה יש מלא אנשים שבגיל הרבה יותר מאוחר חוו משבר אמון עם ההורים כי הם מעלו באמון של הילד וגם אז יש משברים אז זה גם בסדר?

אולי מבחינתו זאת שינת צהריים שנייה ואז הוא מתעורר?

נכון שתינוק בן שנה הוא תינוק ונכון שיש יתרונות גדולים לישון עם אבא ואמא, מצד שני גם להחליט לעשות סדר ולעמוד על כך שישן במיטה שלו זה בסדר. מוגזם לומר שילדים מאבדים את האמון באבא/אמא רק בגלל חינוך להרגלים.

 

מה שכן יש מס' נקודות שכדאי לך לקחת בחשבון: 1. מאוד יכול להיות שכבר בשבוע הקרוב יבקעו לו שיניים נוספות ואז כל המאמץ (והבכי - יהיה בכי) לא משתלמים.          2.אם אין לך מספיק ימים עד הלידה כדי לעבוד על זה, לא בטוח שזה הזמן לשינוי. אולי תצטרכי לדחות את זה בעוד כמה שבועות כדי שלא ירגיש שדוחים אותו מפני תינוק חדש.

 

ואם החלטת ללכת על זה תצטרכי להיות טיפונת קשוחה, עם כל הצער, אחרת זה לא יעבוד.

חבל, זה מפריע לה לאכול... רפואה שלמה בע"ה!

יש סוג מסוים שחלב עיזים עוזר כשמשפריצים ישר מהעטין לתוך הפה.... בהצלחה

הלקוחות מרגישות עם זה? ד. למה רק אחה"צ? אין כלות בבוקר?

וגם האיזור שלי הם צעירים וזה יותר קרובי משפחה ולא הכלות עצמם

והילדים שלי קטנים עדיין נראה לי בשביל לשאול אותם (הגדול בן 7)

ממש היה מפריע לי אם היו מסתובבים ילדים.

נשמע שאת אוהבת להתעסק בזה ושאת גם רוצה. לי אישית נראה לא מתאים לסרק כשיש 5 ילדים מסתובבים. אם יש אופציה לסידור כשאת מסרקת זה משהו אחר.

 

וברעיון התכנון הוא שכשיש כלה הילדים הולכים עם ביביסיטר דבר שעלול לקרות גג פעמיים בחודש כך שאין לי הרבה נקיפות מצפון

 

עד עכשיו ההחלטה שלך היתה לא לעבוד כדי להיות שם בשביל הילדים, ועכשיו את מתכננת לעבוד בשעות שהילדים בבית???

אני לא הייתי ממליץ זאת לאשתי.

וזה שלא הפריע כשעשית את זה פעמים בודדות לא אומר. זה אחרת כשזה יהפוך לעיסוק משמעותי.

היא לא מדברת על כל יום לעבוד בזה.

וזה עדיין להיות עם הילדים בבית. וגם ביביסיטר מידי פעם זה לא סוף העולם, הרי צריך להתפרנס ממשהו, ומעבר לפרנסה - כשהאמא עושה מה שהיא אוהבת זה טוב לה נפשית, ואז שה משפיע לטובה על הבית והילדים.

רק אמת צריך להיזהר שזה לא יהפוך ליותר מידי, כל יום כל היום

הרי הדברים האלה לוקחים זמן לתפוס. לאט לאט בעז"ה ככול שיהיו לך יותר לקוחות תוכלי לראות כמה זה באמת משפיע. קשה קצת לקבוע ללא נסיון מה זה יביא הבייתה.
ממש בהצלחה

ולטפל בלקוחה בו-זמנית

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ולטפל בלקוחה בו-זמנית

אולי היה עדיף פשוט להוריד שעות?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מניסיוני כמקבלת שירות-
כשילדי אחרים מסתובבים לך ברקע בזמן כזה- זה ממש בלתי נסבל.

לקבוע תור לבדיקת שמיעה עוד לפני שמקבלים את ההפניה, כי מדובר בהמתנה של חודשים (זה פחות נורא אם בתכם מעל גיל 5, אבל בכל זאת יש זמן המתנה).

מקסימום, תמיד אפשר לבטל אח"כ.

אבל לשון קשורה, רוב הרופאי משפחה- לא מזהים אם זה לא מצב חריף,

אפשר ללמוד על זה באתר של ד"ר רועי פורר,

ד"ר סודי נמיר (שהיה מגוש קטיף) מבין בזה (ונראה לי שגם ד"ר מתי ארליכמן)

אבל מומלץ יותר להגיע לרופא אאג, כי הוא יכול לבדוק אם יש נוזלים באוזניים, וכך תגיעו עם מידע טוב יותר לבדיקת שמיעה.
ואם היא מתחת לגיל 5 ממליצה לפנות למקום שמומחה בבדיקת ילדים, ויש לו 2 אודיולוגים שמבצעים יחד את הבדיקה- זה מאוד משפיע על אמינות התוצאות..
בשורות טובות, ובהצלחה!

אני משתדלת להיות עקבית בתגובה: להגיד לו בצער "אוי, אני לא יכולה עכשיו לשמוע אותך כי אני בדיוק מדברת עם מוישל'ה / סופרת אגסים / קוראת עיתון... אבל אם תיתן לי לגמור את שיח עם מוישל'ה / לספור אגסים / לקרוא את עיתון אני אשמח לשמוע אותך". וזהו, משתדלת להיות עקבית ולחזור על המשפט הזה כמה שצריך. ולרוב וא מספיק רוצה את הקשב שלי, כך שאם אני שומרת על רוגע ונחישות בעניין הוא ישלים עם העניין ויחכה שאגמור מה שעשיתי (ומיד אח"כ ידרוש בהתלהבות את קיום ההבטחה )

"מקודם התייחסתי אליך- עכשיו תור אחותך לקבל יחס. אחר כך אתה תקבל שוב" 

 

לא לדחות סתם באמירות "לא עכשיו"- הוא לא מבין למה... מה מעסיק אותך ככ שיותר חשוב ממנו.. 

 

היום דיברתי עם אחותו והוא קרא לי שוב ושוב בלי הפסקה הסתובבתי אליו ואמרתי לו "עכשיו אני עסוקה עם אחותך כאסיים אתייחס אליך" הוא חייך חיוך נבוך אמר טוב ושתק הייתי בשוק זה באמת עובד תודה

וזו התייחסות נאותה ולא קצרת רוח!

בהצלחה

 

ראית ילד שלא היה שמח שכל תשומת הלב תופנה אליו?

 

הרבה פעמים אכילה מעוררת צורך ביציאת מעיים. לפעמים נוצרת בועת אויר דוקא בפי הטבעת ומפריעה לתינוק להתפנות. למרות שאת מציינת שזה משהו שהתחיל לאחרונה.

 

מה שעושים במקרה כזה זה קודם לנסות גרפס ואח"כ להשכיב על הגב ובעדינות לקפל את הרגליים לכיוון הבטן וטיפה ללחוץ כדי לאפשר לתינוק לשחרר אויר מפי הטבעת. בתנועה איטית ובעדינות גם כדי שלא תפלוט את מה שכבר אכלה.

 

אם זה לא מועיל והתופעה נמשכת כדאי להתייעץ עם מישהו מוסמך.

קודם כל ממש תודה על התייחסותך.
יש לציין שבאמת שמתי לב שהיא עושה בטיטול בזמן שהיא אוכלת ואז היא משתגעת.

תודה רבה!

קודם כל, אם תפרו והזדהם - שיקחו אחריות. זה לא אמור לקרות.

 

ואולי תתייעצו עם פלסטקאי על המשמעות.

 

בפנים - כדאי לראות שזה לא דבר שנשאר בולט.

 

לפעמים משתמשים ברטיית-סיליקון. תשאלו מומחה.

לנו הרופא נתן את המשחה הזו עם סיפור דומה.

אבל תבדקו עם מישהו שמבין בצמחי מרפא וכד'.

הרופא המליץ להשתמש בעקבות תפרים במצח לקטנה.. לפי ההוראות צריך למרוח פעמיים ביום ל3 חודשים. נראה לי מתחילים מהוצאת התפרים (לא זוכרת במדויק..)

לא יודעת להגיד מה היה אם לא הייתי שמה אבל בהחלט זה הבהיר את הצלקת. עדיין יש קצת סימן אבל לא מאוד.

זה לא זול אבל במקרה של פנים שלך בנות שווה את הנסיון.. (כ130 ש"ח לשפופרת קטנה- אמור להספיק)

בבריאות! 

חברה שלי פתחה את הפנים במסע בנ"ע, ואחרי זה הלכה רק עם רטיית סיליקון מעל + פלסטר, ונזהרה מאוד (!!) לא לחשוף את האיזור לשמש, משהו כמו חצי שנה לפחות.

 

באמת עזר מאוד.

תגידי לו: בוא נחליט - אתה עושה מה שאמא אומרת, ואמא תתן נשיקה במקום הכעס..

 

תגיעו להסכמה - ו"תתפייסו"...

אם זה שייך, כמובן.

זה יכול ללמד אותו איך לבקש סליחה...

אם  זו תהיה סתם "סליחה", כי יחשוב גם שצדק. שהרי זה היה ב"תגובה" לדרישה מוצדקת.

 

אז אע"פ שאפשר בדרכים אחרות, אבל הוא צריך להבדיל בין הצער על הכעס לבין זה שאמא צודקת שצריך לשמוע לבקשתה...

כשאני כועסת יותר מדי על הבת שלי (שבאותו גיל) על משהו שעשתה שאני לא מרשה, אני כן מבקשת סליחה אח"כ,

וחוזרת על זה שאני לא מרשה לה לעשות את זה ואת זה.

אישית, לא הרגשתי שזה מבלבל אותה (ואין לי דרך לדעת אם אני צודקת או לא ).

אם תגידי בנעימות: סליחה שכעסתי יותר מידי, אבל אני בכל זאת באמת לא מרשה לעשות את זה, גם בלי שאני כועסת..

 

אני חושב שלא תתבלבל. ילדים חכמים..

 

אבל אם רק "תבקש סליחה" - אז זה מתפרש שגם הסיבה לא היה נכונה. ואז הילד לא מבין פעם הבאה אז למה בכ"ז זה מרגיז..

זה גם תלוי ברמת הבגרות.. הוא פשוט תינוק הוא בכלל לא בוגר! כבר פעם ניסיתי להגיד לו סליחה שבטעות דרכתי עליו (זה היתה פשלה קורעת..) והואבהה בי..

הבוקר הוא התעורר מבכי של אחת התאומות, הוא הלך אליה וליטף אותה. כהגעתי הוא אמר לי" אמא עכשיו את לא כועסת כי אני מתהג יפה, נכון? אז יו7תר אני לא יכעיס אותך לעולמים!"

חמוד 

 

ילד קורא גם את ה"לב" של ההורים שלו...

אתמול הייתי קצת עצובה והבן של (עוד חודש 3) פשוט בא חיבק וליטף אותי. הם ממש חשים את מצבי הרוח של ההורים. (אבל לא לשכוח שלפעמים הם "מנצלים" את זה...)

ואולי... גם אם הוא רק בהה בך הוא עדיין מבין יותר ממה שחשבת?

בכ"מ הוא ילד מיוחד שצריך המוןן המון תשומת לב, בעיקר אחרי הלידה.. כל הזמן אני אומרת לעצמי סבלהנות וסבלנות וסבלנות... 

אך החכמות והנכונות, בלי סיבוכים! תודה!

אסור. את לא צריכה להתחנף או להתקפל, רק להסביר לו- אמא המון פעמים אמרה אסור עד שאמא כעסה. אני לא רואה בכך כזה דבר נורא. כל הכבוד לך. ילד לא צריך לחשוב שאמא מלאכית ותמיד תמיד תהיה נחמדה. יש מציאות של דין, עונש,לא מתעלמים מחוסר משמעת אלא יש תגובה, כל אחד ומה שהוא בוחר לעשות, כמובן יש עניין של עבודת המידות לא לכעוס, אלא אם זה "כעס הפנים" בלבד, כלומר- העמדת פנים שכועסים אך באמת רגועים, אבל זה לא חטא בל יכופר...

את אמא שלו. לא? אז את צריכה לכעוס עליו כשהוא לא שומע בקולך. נקודה! את רוצה ילד מופרע? אז תתחנני אליו מליון פעם, ואם הוא לא עושה אז תוותרי לו או תבקשי סליחה שכעסת.

ילד נורמלי מבין שהוריו כועסים עליו לפעמים, ומליארדי הפעמים האחרות שהם משפיעים עליו אהבה מחפים על כך לגמרי.. אין שום צורך להתנצל כשאת כועסת (וזה גם בהחלט יבלבל), ועדיף גם לעשות את זה לפני הפעם המליון שדרשת את דרישותיך. כלומר לא להתאפק מלכעוס עד שזה מתפוצץ ואז זה כבר כעס לא מבוקר.

לדעתי, אם ההורים לא יספרו כלום מעצמם (את יכולה לומר שאת לא רואה סיבה לשינוי בכיתה, ולשאול אם יש להם רעיון לגורם אפשרי, נכון?),

אז כדאי להמליץ להם:

להקשיב לבת שלהם בבית. לשמוע מה היא מספרת, מה היא חולקת איתם. גם כדי לתת לה מקום ותחושת ערך וחשיבות, וגם כדי שאם קורה משהו שהם לא יודעים עליו (וגם את לא יודעת עליו), שתרגיש שיש לה מקום לפרוק ולשתף.

להתעניין בלימודי הבת שלהם- מה היא למדה בכל יום בבית הספר, מה היה בכל שיעור ואיך היא הרגישה בכל שיעור. מה המקצוע הכי אהוב עליה... לתת לה הרגשה שהחלק שבית הספר תופס בחייה, מעניין אותם ושהם דואגים ומתעניינים.

לעשות איתה דברים שהיא אוהבת- יצירה, נגינה, ריקוד, שירה, ספורט- כל דבר שהיא רוצה וחושקת בו. פעם ביום. שתדע שיש לה את המקום החופשי להיות מי שהיא רוצה ולעשות כרצונה.

 

בהצלחה רבה!

אם את חושבת שזה משהו בבית - הרי שבלי אמון לא יגידו כלום.

 

תספרי על השגי הילדה (בעבר), תשאלי איך היא ביית? מה עם האחים, אם יש, וכו'?

 

איך היא מתנהגת בבית (אולי יספרו על דרכי "חינוך" לא סבירות).

 

אח"כ תעברי למה שקורה בביה"ס, תשאלי אם יש להם השערה מה משפיע על הרגש שלה. אח"כ תשאלי אולי עברה משהו לא נעים. הכל בטון מתענין, "משתתף", תנסי לראות את שניהם, לראות איך מגיבים.

 

לפי זה ניתן לנסות ללמוד משהו.

 

איך אפשר להגיד "מה לעשות" לפני שיודעים מה הגורם, ומה המצב בבית.

 

אבל ברור שאסור לתת לכך להימשך.

 

 

 

 

נתתם לי כיוון, אני מקווה שבהתאם למה שיענו, אוכל למצוא איך לכוון אותם

 

(מה שמציק לי הוא שאני בהחלט יכולה להעלות השערות מהי הסיבה

ובהתאם למה שהי האיתה בעבר אני יודעת שזה קשור לחוסר סבלנות של האמא לילדה שלה

כי היא ילדה פעילה ושובבה ויש להם כל מיני דרכים

לא להתעמת איתה כמו להיות בחדר עם אחותה עד שאבא מגיע הביתה (היה בעבר ועליתי על כך בעקיפין)

 

האמא נוהגת להראות אכפתיות רבה כלפי חוץ(ואכפת לה, רק בדרך שלה)

אבל  במציאות, הדרך שלה לא חינוכית בעליל - מה שגורם לילדה להתנהג כך.

והכי קשה איתה שרוב הדברים שהיא אומרת נוטים ליפות את המציאות .

 

 

בכל אופן נתתם לי את הגישה ומאיפה להתחיל את הדרך

והלואי שאצליח לשנות משהו

ואם כך יתברר - את יכולה לנסות שני דברים אח"כ:

 

האחד - להסביר לה עניינית מה זה גורם, למרות הכוונה הטובה, ולהציה לה חלופה.

 

ב. לעיתים אפשר להשתמש בכך שאצל חברותיה הדרך הזו לא נוהגת, וממילא היא מרגישה את ההבדל. אז כדאי למצוא דרכים שהיא לא תרגיש "סובלת" ביחס לאחרות.

 

 

וגם, "לרמוז" בסוף כלאחר יד שילד לא יכול לעשות יותר מידי "הצגות", ואז בביה"ס ניכר שהוא בלחץ ומרגיש לא טוב. ואדרבה, אם היו מנסים ללחוץ שלא ייראה כלפי חוץ, עוד יותר ניכר הלחץ.

אז מאד כדאי לנקוט דרך נינוחה יותר. להסביר לה איך עומדים על דרישות סבירות לגיל, ביחד עם יחס חם ואוירה טובה.

 

 

יתכן שההדרכה המעשית, עם ההסבר של יתרונה, ביחד עם ה"חשש" ש"רואים" - יתרום לשינוי..

 

וכמובן, תשוחחי גם עם הילדה מידי פעם, תדובבי אותה בנחת, שתרגיש נוח איתך.

אז למה זה התחיל להשפיע רק בזמן אחרון?

למרות שבהחלט היא לא מרגישה מספיק בטוח לשתף אותך

כי מה שקורה עם עולים חדשים שהם נחשבים אוכלוסייה בסיכון ואז מתערבים כל מיני גורמים שהרבה פעמים רק מזיקים.

 ולא לשכוח שהמון דברים קטנים שבארץ אף אחד לא ישים לב עליהם - ברוסיה זה קו אדום ומקבלים עונש על זה

 

 

שאת נשמעת מורה יוצאת מן הכלל! איזה לב! איזו אכפתיות! איך את 'רואה' את הילדה באמת! לא מכירה הרבה מורים/ות כאלה.

 

הלואי שאזכה שיהיו לילדי כאלה מורים!

 

 

ישלם ה' פועלך!

את יכולה לומר משהו כמו: "שמעתי על סדרת מפגשים/ספר טוב להורים שנותנת הרבה כלים לעבודה עם ילדים במקרים כמו של ביתכם" (ואז את לא אומרת שהבעיה עם ההורים והם לא נכנסים להתגוננות).

אבל מעבר לזה לא הייתי עושה יותר כל עוד לא מדובר בהתעללות קשה חלילה.

עליתי לארץ בגיל קטן מרוסיה, היום אני מבוגרת ואמא לשניים, בעלי ישראלי. אני יכולה לייעץ לך לנהוג בזהירות עם ההורים, לא להפגין שאת חושדת בהם, ייתכן שיש לילדה בעיה שלא קשורה להורים כלל, ואז הפגנת חשדות כלפיהם תעמיד אותך כדמות לא חיובית, אף אחד לא אוהב את התחושה שרודפים אותו וחושדים בו כשהוא יודע שהוא בסדר,איך היא בכיתה מבחינה חברתית למשל?

ואם האמא מראה אכפתיות מה גורם לך לחשוב שאין לה סבלנות לבתה? שהיא שמה אותה בעונש בחדר עם אחותה פעם או פעמיים, או שזה מנהג יומיומי שלה? 

בכל אופן אני מציעה לא להפגין חשדות אלא לתת להורים כלים טיפוליים כמו שכבר הציעו לך כאן ולראות- ייתכן שיהיה שיתוף פעולה נהדר ותראי שינוי לטובה.

במקביל שימי לב איך היא בכיתה, עולים מברית המועצות מאוד סגורים לפעמים והיא לא תבוא לדווח לך מעצמה על בעיות חברתיות אם יש, צריך לשים לב.

כמובן אם יש חשש ולו קטן לאלימות חלילה הגישה צריכה להיות שונה לגמרי, אבל להכנס לאנשים לחיים בפרטים חינוכיים קטנים ושוליים יכול להביא יותר נזק מתועלת.

בקיצור, תני להם כלים טיפוליים מהניסיון שלך ותראי לאן זה מתקדם.

מקווה שעזרתי, כל זה כאמור בגדול ובתור הכרות גדולה עם המנטליות, אך לא עם המקרה הספציפי כמובן

 

היתה שיחה מצוינת, (אבל לי היה מאוד מעייף רגשית...)על מעלותיה של הילדה ויכולותיה החזקות,

ברור מעמיק מה היה יכול לגרום לשינוי בהתנהגות -כמו שחשבתי קשור לחינוך ההורים,

והיו עוד כמה סיבות שאכן מקורם בבית,

הם ציפו לקבל ממני הכוונה מה לעשות

וקבלו גם טיפים לחינוך נכון ואיך לתת גב לבי"ס באופן נכון.

 

בעזרת ה' כמובן.

סוף טוב הכל טוב

תודה לכל העונים.

עזרתם לי המון!

בתחילה לא ידעתי ממה להתחיל בכלל.

ומתוך תגובותיכם בניתי את השיחה.

 

 

 

כ״כ דאגתי שזה לא יצליח.. איזה עידכון משמח ב״ה!!

שכשעובר על ילד משבר כזה- הוא צריך הכי הרבה שיאהבו אותו! שיראו לו שגם אם קשה לו בבי"ס - בבית אוהבים אותו בלי קשר ולא משנה מה יקרה....

ממש ממש בהצלחה!

ההורים לשיחה לפני שקודם מדברים עם התלמידה....

אני בגיל תיכון, וזה הדבר שבגללו אפשר הכי לאבד אמון במורים!

לעשות קודם הכי את ההשתדלות לברר עם הילדה.

פשוט לא לבוא קודם לדבר עם ההורים!!!

נכון המקרה שלך הוא כיתה ב'... ואולי הנכון זה לדבר עם ההורים... אבל לא מתאים לכל הגלאים.

ענו לך שצריך לשאול הכל בנחמדות... למה?? כדי לעשות פוזות על ההורים??

לא מבינה אותכן!!

אבלכמושאמרת זה לא מתאים לכל גיל.. ביסודי קצת קשה לדבר עם הילד.
ילד שעובר עליו משו לא בטוח ייפתח. גם לא תמיד יצליח חהבין שמשהו מפריע לו.

ולגבי הנחמדות-
הורים הם חשדנים. הם בטוחים שהילד שלהם מושלם והמורה היא גורם עויין. מורה לא יכולה לבוא ולהודיע להורים שכך וכך וזה באשמתכם. היא תאבד את אמונם. הנחמדות זה כדי להראות להם שהם צודקים שהילד טוב ושהם חשובים ויחד (לא המורה בלבד) נעשה הכל לטובת הילד.

יש להניח שהיא עשתה את זה.

 

ב. ילדה בכיתה ב' - זה לא כמו את..  מי אמר שזה "מתאים לכל הגילאים"?... ובוודאי שאם יש יכולת להשפיע על ההורים ולהסביר כאן, צריך לעשות את זה.

 

ג. בוודאי צריך לדבר ב"נחמדות". קודם כל, כך מדברים עם בני אדם.. ובנוסף - אין שום סיבה שלא לדבר אליהם כך, הרי זה לא שידוע שהם עשו איזה משהו נורא... ומעבר לכך - אם רוצים שיהיו מוכנים לספר מה קורה וגם לקבל - כך צריך לדבר. אחרת, "יינעלו". ניכר שאת מקישה מדברים שאצלך לכאן. כנראה זה "שני עולמות"..

בעצם, דן כבר כתב חלק ממה שרציתי להגיד, אז רק אוסיף עליו-

אין שום סיבה לדבר לא ב"נחמדות". ההורים לא פגעו במורה או גרמו לה נזק. המטרה המשותפת של המורה וההורים היא טובת הילדה (ושתלמד, אבל נניח לזה כרגע). אין כאן מישהו נגד מישהו אחר- אלא גם המורה וגם ההורים רוצים ביחד שלילדה יהיה טוב.

לכן פונים להורים בצורה נעימה- כי האינטרס הוא משותף ואין שום סיבה להיות עוינים (ומכאן מובן שהנחמדות היא לא העמדת פנים).

מוקדם לנסות. נהנים מהצבעים והנסיונות.

וחייבים לזכו תמיד- שלכל ילד הקצב שלו,

להזהר מהשוואות...

כוס אמיתית, של גדולים (אבל מפלסטיק). מחזיקים ביחד איתו והוא שותה לאט ובהנאה.

לגבי קימה בלילה צירפתי זה עתה קישור עם הצעה בתגובה לשאלה דומה בפורום השכן (הריון ולידה).

2. גומלים אותו לאט לאט מארוחות.

מתחילים מארוחה אחת - כשהוא קם מביאים מים או מוצץ.

הוא יתרגז יבכה לא יודעת מה תריגעי אותו איכשהו ובסוף הוא ירדם

אחרי כמה לילות שהוא ילמד את הפרוצדורה הוא יפסיק לחפש אוכל בשעה הנ"ל

אנחנו גמלנו אותו מארוחה נוספת בערך אחרי חודש ואז זה הלך הרבה יותר בקלות

3. גם אצלינו הכי עובד כוס של גדולים או תה (בלי סוכר)

5. לשים לפי צורות הבן שלי התחיל בגיל שנה ושמונה. בגיל שנה לא מצפים מהם עדיין.

6. רעיונות לארוחת ערב:  דיסת קואקר, חביתה\ביצה מקושקשת וחתיכות לחם, מרק עשיר מעובה בקואקר

 

1. מנתקים את הקשר בין הנקה (לפני השינה) לשינה שבאה אח"כ.

אומרים לקטן שהוא יכול להירדם גם בלי הנקה/חלב, וזה בסדר.

מביאים לו בקבוק מים במקום ההנקה.

כשהוא בוכה, נכנסים להרגיע. נרגע? מניחים במיטה. (שוב בוכה? חוזרים מיד/אחרי כמה דקות, וחוזרים על שלבי ההרגעה).

חשוב להאמין ביכולת שלו להירדם בלי הנקה, לשדר לו את זה וגם לומר במילים.

 

2. שאלה טובה

דואגים שיאכל מספיק (מוצקים) לפני השינה, שיהיה לו נעים (לא חם מדי או קר מדי), שהמיטה שלו לא תהיה מלאה מדי בצעצועים, וכד'.

 

3. ממליצה גם על כוס רגילה בכמות קטנה.

אגב, ניסית גם בקבוק מי עדן רגיל?

 

4. לא נשמע לי חריג במיוחד. תנסי לעזור לו, להראות לו איך עושים, לעשות עבורו ביחד איתו, ותראי אם יהיה שינוי (אחרי שבועיים או יותר).

 

5. נראה לי ששנתיים. הבת שלי (שנה וחצי) מכניסה יפה קשיות לקופסת מטרנה כבר כמה חודשים, אבל לא מצליחה להכניס צורות לצב (שבע צורות שונות. זה הרבה יותר מורכב, כמובן).

 

6. שניצל דג-קוסקוס-ירקות מבושלים

לא עולים לי עוד רעיונות, אבל כן חשוב לשים לב לזה שיהיו ירקות בארוחה (חיים או מבושלים. זה יוצר הרגל נהדר), ולזה שיהיו פחמימות (לחם, פסטה כלשהי, תפו"א), כי זה משביע.

גם חלבונים (בשר, דג, ביצים) מומלצים.

1. למה את מעוניינת שהוא ירדם בצורה שמנותקת ממך? שואלת באמת.

לטעמי הקב"ה נתן את הברכה הזו  שנקראת הנקה, והיא מאפשרת לתינוק גם לאכול כפי שצריך, גם לאכול את הדברים שהכי טובים לו, וגם- להרדם. זו לא "תלות", זו ברכה..

עניין של הסתכלות, לדעתי. אבל שוב- אולי אם הסיבה לרצון שלך להפסיק את הקשר בין שני הגורמים הללו תובן, יהיה קל יותר לעזור.

 

2. תנסי לשלב לו דייסות לקראת ערב, ייתכן שהוא קם מרעב

 

3. מסכימה עם בהתהוות

 

 

 

את יכולה להביא לו לחם(תמיד עדיף לחם מקמח מלא..

עם -חומוס\קוטג'\גבינה\טחינה\אבוקדו\חביטה

 

דג,פחממה-אורז\קוסקוס\פסטה\בורגול\קינוע

 

עדשים\מרק כתום\מרק ירקות

תפוחי אדמה בתנור\ירקות מבושלים

דייסה

 

ניסיתי לעזור...בתאבון!!

 

 

יש גם מטעם קופ"ח.

 

מה שנקרא "מוטוריקה גסה".

אם זו מישהי שאת סומכת עליה. לגננות יש בדכ הרבה ניסיון עם בעיות מוטוריות של ילדים, הן גם רואות הרבה ילדים "לרוחב", באותו גיל, ויודעות לזהות מה נורמלי לגיל ומה חריג. אאל"ט. הן גם מקבלות הכשרות בנושאים האלו.

הפרוצדורה לקבלת הפניה לאבחון לשם קבלת טיפולים של ריפוי בעיסוק:

הגננת צריכה למלא שאלון, ההורה צריך למלא שאלון, צריך הפניה של רופא (השאלונים - תלוי באיזו קופה. יש קופות שהרופא יביא לך אותם, באחרות אפשר להוריד מהאינטרנט. צריך לשאול)

את כל זה  צריך לפקסס למרכז להתפתחות הילד של הקופה שקרוב אליך. הם מזמנים את הילד לאבחון ואם הוא זכאי - הוא יקבל כמה טיפולים ממש בזול.

אני כן ממליצה על זה כי המרפאות בעיסוק יודעות לעבוד עם הילדים בצורה יעילה, ממוקדת ונעימה לילד.

 

מקווה שעזרתי.

אפשר לבקש במרכז להתפתחות הילד קצת רעיונות עוד לפני שמתחילים בטיפול,

כי לפעמים התור להמתין- ארוך....